אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

אמאל'ה, ראיתי דוס

גולגולת מכויירות מדהימות שנמצאו בצומת המוביל, ממש ליד ביתי. חלק מפולחן אמונה קדום

רבים מבין קוראי בלוג זה אין להם דבר וחצי דבר עם אלוהים או נציגי הממסד הדתי (אלו המציגים עצמם כנציגיו עלי אדמות). גם לי אין. מכאן התדהמה של אחד מידידי: אחרי שנים של קריאה, הוא ראה אותי לראשונה על גבי המרקע והנה כיפה של ממש מבצבצת מאחורי קרחתי. ממש נתקע לו הסטייק בחמאה בגרון, כדבריו. איך זה יתכן, תהה. מעבר לשאלה האנקדוטית, מסתתרת כאן שאלה כבדת משקל הרבה יותר, וקיבלתי אותה ממש בנוסחים דומים מאוד ממספר רב של אנשים:

"מה הקשר בין תזונה קדמונית, ואימוץ אורח חיי האדם הקדמון, לבין דת ודתיות? איך זה מסתדר ביחד, הרי זה נראה כסתירה מוחלטת".
ואכן, שאלה לא פשוטה וזה מכבר שרציתי לכתוב עליה, אבל לקח לי זמן להתבשל כנראה ולדעת מה אני רוצה לכתוב ולהעביר, ואם זה בכלל מעניין עוד מישהו חוץ ממני. אבל רצף השאלות האחרון שקבלתי במייל, כנראה מצדיק תשובה.
אז בואו עמי למסע פילוסופי קצר (ואל תקחו הרבה ציוד כי יהיה כבד גם ככה).

מעט הגדרות: על דת ואלוהים
לא בדקתי במילון, כי אני כלל לא בטוח שההגדרות המילונאיות הישנות עדיין רלוונטיות, אבל בימינו המילה דת כבר מזמן לא קשורה לאלוהים. המילה דת קשורה לכח, לשלטון, לפוליטיקה, למרות, לחוקים, לסטנדרטים אבל אין לכל אלה דבר עם אלוהים. כי מי יודע מיהו ומהו אלוהים? האם הוא בכלל סבא חביב עם זקן, ירח זורח או שהוא דווקא האנושיות הפנימית של האדם המתגלה בראי שעל הקיר? האם אלוהים הוא "כח עליון" או שהוא "כח פנימי"? האם אלוהים הוא המצאה חביבה שסיפקה יכולת שליטה בהמונים או צורך פנימי של האנושות? האם הוא מותר האדם על הבהמה או שדווקא הבהמות הן שמשוחררות מהעול הזה?אלוהים לעתים מתגלה בהן כיישות מופשטת ולעתים כאידיאל פוליטי, ולעתים כרוחניות פנימית ולפעמים כחוק חיצוני. מהו באמת איני יודע ואיני עסוק בזה כלל. אלוהים יכול להיות הכל או לא כלום, אבל אין זה משנה במאומה את העובדה כי הדתות, הרשמיות ואלו שאינן רשמיות, כולן מנכסות להן את האלוהים כולו. אז בואו נוציא לצורך הדיון את אלוהים מהמשוואה.

על סובלנות דתית:
כל המובאות להלן הן אמיתות המושמעות ונאמרות בשיא האמונה ובשיא הלהט בשם דתות שונות (כולן להלן דתות):
  • אמר האימאם: אחד הוא האלוהים ומוחמד הוא נביאו, והיהודים צריכים להיות מושמדים בגי'האד.
  • אמר נציג האנקווזיציה: אחד הוא האלוהים, ואחד בנו ואחת רוחו, והכופרים יועלו על המוקד.
  • אמר הקומיסר הקומוניסטי: אלוהים מת. סטאלין ממלא מקום. כולם חברים שווים, והבוגדים הקפיטליסטים ישלחו לסיביר. 
  • אמר גארי יורופסקי: כל יצור הוא אלוהים, והקצבים ובעלי המשחטות צריכים להיות מוצאים להורג ולובשות הפרוות צריכות להאנס.
  • אמר הח"כ החרדי: אחד הוא האלוהים, ומשה הוא נביאו, וילדים ספרדים לא ילמדו בישיבה אשכנזית. 
  • אמר היוגי: אלוהים הוא עלה נושר בסתיו. 
  • אמר ידידי ההודי: יש המון אלים. אני צמחוני בימי שני עבור אל אחד, צם בימי שלישי עבור אל אחר, ואוכל כל בשאר השבוע עבור אל שלישי. (הסבר: לפני משהו כמו חמש שנים ישבתי בארוחת ערב בהונג-קונג עם קבוצת אנשים בענייני עבודה. לא הכרתי איש. הזמנתי מנה צמחונית וקיבלתי ביצת ברווז ירוקה בג'לי. משהו הזוי. לידי ישב בחור הודי. הוא הזמין מנה צמחונית גם. שאלתי אותו למה. הוא ענה לי תשובה מוזרה ונפלאה: "היום יום שני. בימי שני אני צמחוני. יש לי כמה אלים, ויום שני מוקדש לאל הצמחוני. בשאר הימים לא". בדיעבד חשבתי שזה לא יותר מוזר מאשר "אני לא אוכל שרימפס כי זה לא כשר" אבל זה בהחלט יותר סימפטי, כי מי שנהיה לימים ידידי, קומאר, מכיל סובלנות וטווח רחב שאנו לעולם לא נשכיל לרכוש לעצמנו).

אז אם כל הדתות מוציאות בשם האלוהים חוקים שונים ומשונים, ורובם ככולם חסרי סובלנות לדתות אחרות או למאמינים אחרים, אז בואו נוציא לצורך הדיון את חוקי הדת מהמשוואה. כל חוק עלול להתגלות כחוק דתי למעשה, המשרת אמונה יוקדת של מי מהאנשים סביבנו ושעלול לפגוע דווקא בנו.

ומיהו דתי?
שאלתי את עצמי: האם דתי הוא מי שעושה מה שחכמי הדת אומרים לו (הרבנים, הכמרים, האימאמים, היורופסקים) או מי שעושה מה שאומר לו ליבו?
ומי יותר דתי - "סרבן מצפון" פוסטמודרני-היפר-שמאלני או חרדי ש"תורתו אומנותו" - האם הם לא דתיים באותה המידה בדיוק?
האם יש מדד לדתיות? האם הדתי נמדד באדיקותו או באמונתו? בטקסיו או במלבושיו?  נראה שאין לנו מוצא פשוט אז בואו נוציא לצורך הדיון את המלבוש ואת הטקסים מהמשוואה. גם בלי לבוש וטקסים כל אחד עשוי (או עלול) להיות דתי כנראה

האם האדם הקדמון היה דתי?
מרחק חמישה קילומטרים בלבד מן המקום בו אני גר עשו לא מזמן חפירת הצלה כי סללו מחלף גדול, ומצאו שם אתר נרחב מהתקופה הניאוליטית הקדומה. אתר יפתחאל. כפי שראיתם, היה אז פולחן אבות נרחב דתי ומעניין אך האם מעבר לפיקנטריה יש משהו רלוונטי עבורנו במה האמין האדם הקדמון? האם זה חשוב אם אלוהיו הקדומים היו עצים, כוכבים, חיות או דווקא יישויות שמנמנות עטויות זקן לבן, פעמונים ורתומות למזחלת איילים?
האם כחלק מרצוננו לאמץ אורח חיים בריא נשתדל לחקות את תנועתיו בריקוד סביב המדורה או דווקא לשחזר את נתח הכבד העסיסי שהיה צלוי מעליה?
האדם הקדמון לא השאיר אחריו כתובים ולא דתות (מספיק מאלה התפתחו מאוחר יותר), אבל דומה כי רוב החוקרים יסכימו כי "משהו" מבחינה דתית היה גם היה שם. אמונה מקומית כזו או אחרת, טקסים מקומיים או אלים שכונתיים, כולם היו חלק מהאדם מאז ירדנו מהעצים.
אני לא בטוח שזה מצביע על התפתחות אנושית לעומת הפרימטים האחרים - הגורילות נראות לי די מאושרות גם ללא עסקני דת, מלחמות קודש או תפילין. אבל כך או אחרת, ברור שהאמונה באיזה אל, באיזה כח, באיזה צדק אחר תמיד היתה שם באנושות (שאלה אחרת האם הכח הזה הוא עליון או פנימי, מדיני או אישי, לאומי או קוסמי - זה כבר נתון לפרשנות של כל דת ודת). אנחנו יצורים מחפשי משמעות, ומרגישים שיש בנו "חלק אלוה ממעל". חז"ל יצרו זאת כמידרג: דומם, צומח, חי, מדבר. המדבר הוא האדם והדיבור הוא יכול ההפשטה. לטעמי, יכולת ההפשטה האנושית של הדיבור היא היא עצם המילה אלוהים או כח או אל. עצם העובדה שיש אפשרות ליצור משהו מופשט מילולית, אומר כנראה שמרגע שהאפשרות נוצרה, יש חיפוש מתמיד של האנושות אחרי ההפשטה הזו. אז האדם הקדמון, בדיוק כמו האדם המודרני, היה עסוק בתיאור המופשט, במפגש איתו, בהנכחה שלו.
יש שפה משמע יש אלוהים.
זה עובד בדיוק ככה על פני כל כדור הארץ, על פני אינספור תרבויות ותקופות ואלים.
מציאות השפה מחייבת אנשים להאמין במופשט, שכן אחרת לא היתה שפה.
זה לא אומר שיש אלוהים, זה רק אומר שאלוהים הוא נוכח אקטיבי במציאות האנושית מאז שיש אנשים וכל זמן שיהיו אנשים. צר לי עליך אחי שפינוזה.

אז מה נשאר לנו מהדת?
אם הוצאת לנו את האלוהים, אם הוצאת לנו את החוקים, אם הוצאת את המלבושים והטקסים, אז איזה מן דת נשארה לנו, ולמה לעזאזל היא רלוונטית בכלל?
התשובה ידידיי טמונה בשתי מילים השלובות זו בזו: מסורת וקהילה. שכן המסורת היא הדבק המחבר את הקהילה לאורך זמן, ואחדות ויציבות הקהילה חיוניים לשרידותו ושגשוגו של הפרט. נתבונן כדוגמא על הדת היהודית, פשוט כי לכך נולדנו.
זוכרים - הוצאנו כבר את אלוהים מהמשחק (כל אחד רשאי לאמץ לו אלוהים כראות עיניו: רחום, חנון, סביבתי, פנימי, פסיכולוגיסטי או ריקני). הוצאנו גם את החוקים והמלבושים (אז תשכחו מכיפות, צלבים, חולצות גרין-פיס ומבדיקת חמץ).
מה נשאר לנו מהדת?
מאומה והכל. נותרה לנו מסורת. המסורת הרלוונטית היא זו המחברת את השבט יחד. היא הנותנת כח לשבט להלחם על אדמתו (במקרה שלנו גם אחרי 2000 שנות גלות) או כדי לעזור זה לזה - ערבות הדדית. ללא המסורת אין קיום ואין הצדקה לשבט עוד. שבט ללא מסורת אינו שבט אלא אסופה של אנשים בחדר סגור. במקרה שלנו - מדינה סגורה.
אז כן, אני לא אוכל שרימפסים וחזיר, אני לא נוסע בשבת ואני צם ביום כיפור. אני גם חבר בקהילה ועושה קידוש בשבת בערב ובבוקר. ועוד כמה טריקים. אני גם הולך בדרך כלל עם כיפה. אה, כן. אני גם אוכל בריא וטוב, טעים וקדמוני.
המסורת שלי היא חלק מהשבט הנרחב שלי וחלק מהזהות שלי ומהמורשת שלי, שלנו, וויתור עליה, בעיני, הוא ויתור על חלק מהעצמי הקולקטיבי - שכן אנשים מעולם לא חיו כבודדים. אנו לא נחשים. אנו חיות חברתיות וקהילתיות.
המסורת שלי היא חלק ממני ואני חלק מקהילה שלי וחלק מהעם שלי. ואנו שומרים זה על זה.
ובינתיים טוב לנו יחד.

ומה עם סגנון חיים?
אחרי כל הפילוסופיה והארטילריה הכבדה, יש גם דברים קטנים ופשוטים המרכיבים את החיים: הנאה, פשטות, משפחתיות. אני לא מאמין שיש אנשים עסוקים מבוקר ועל ליל בתהיות אקסטנציאליסטיות על מהות האמונה, הדת והאלוהות - רובנו פשוט חיים באופן הטבעי הפשוט והנוח ביותר עבורנו ועבור משפחתנו. אחלה.
בדיוק לכן אני אישית מרגיש שסגנון החיים שלי תפור עלי בול. הוא לא כבד מדי ולא מעיק מדי ולא נוקשה מדי ולא רך מדי - ממש כמו בפרסומת למזרנים.
אני מאמץ מהדת שלי את מה שמתאים לי, ואני לא מאמץ את מה שלא מתאים לי. אולי זה לא מתאים לדת ולעסקניה הסידור הזה, אבל זה די מתאים לי. כי יש לי מסורת ויש לי קהילה. יש לי שבת עם המשפחה ויש לי עם ושבט. ואני רואה שהמסורת שלי מחברת אותי לעם שלי ושסגנון החיים שלי מחבר אותי למשפחה שלי ולקהילה שלי.
זה הדדי, זה מתגמל, זה בריא, זה נכון לי.
זה לא בדיוק דת או אלוהים לפי הפרוטוקול הפורמלי אבל מי אמר שהפרוטוקול תמיד קובע?

אז מה השורה התחתונה?
אני מאמין מאוד בכך שהאדם הוא יצור רוחני ותבוני, וששאלת מיקומו של האדם כחלק מקוסמוס נרחב יותר היא עיסוק שהיה תמיד ולעולם לא יחדל.
אני מאמין שבתוך הרצף האנושי הגדול אנו קבוצה קטנה של אנשים עם מורשת משותפת, עם היסטוריה, עם מסורת ועם קרבה וקשר משמעותי.
אני מאמין שיש הגיון פנימי במורשת שהתפתחה משך אלפי שנים- על מנת ליצור לכידות, משפחתיות והגנה על הפרט ועל השבט כולו.
אני מאמין ששמירה על המסורת הזו צריכה ויכולה לאפשר הטרוגניות דתית, תוך סובלנות מוחלטת לאמונות של הזולת (הי טבעונים, הגיע הזמן שתהיו קצת יותר סובלניים אלינו עם מסעי הצלב שלכם), ולאפשר לכל אחד לחיות את חייו בלי להפריע לאחר.
זו הדתיות שלי.
אני מקווה שעניתי לך, ידידי.

מקווה גם לשמוע מה דעתכם אתם!


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 20 comments

20 הערות קוראים:

מסורת זה תירוץ טוב בשביל שנוכל להיפגש עם משפחה וחברים ולאכול כמו חיות, אך בעת המודרנית לא המסורת אלא בעיקר השנאה כלפיך מבחוץ היא זו הביאה אותך למדינה הזו והיא גם הדבק שישאיר אותך.

בהחלט כתיבה לעניין.
אני גם נוקט בגישה דומה. הגישה המסורתית, אם תרצה.

פוסט מצוין שנכתב בתקופה מתאימה.
זה מאוד יפה לראות אדם שנוח לו עם הדת שלו, שעושה מה שהוא עושה בשלמות ורוגע. אני תמיד ראיתי את הדת כדבר מאוד כופה, מן אוסף חוקים נוקשים בעלי קשר לא ברור למציאות.
אני לא בטוח מה אגזור מהדת לחיי שלי, אם בכלל, אבל המסורת היהודית היא משהו שאין ספק שאני רוצה להשריש בילדי. השירים בחגים, הסעודות המשפחתיות, אפילו הברכות.
מעולם לא צמתי בכיפור, אבל השנה אני אצום כדי לתת לבטן וגם לראש מנוחה.

תודה על הפוסט הזה, הוא בהחלט עשה לי קצת סדר בראש.

לעניות דעתי האמונות הגדולות כולן ובראשם הדתות הגדולות הן בבחינת טריק מתוחכם ביותר שגרף הצלחה מסחררת.
בסופו של דבר כל אמונה או דת יצטרכו מתישהו לעשות התאמות כדי לשרוד.

ואני שואל למה לדבוק בדבר שאנו יודעים שלא מביע תועלת?
הרי הקדמונים התפללו כי הם קיוו שיצא להם מזה משהו.

אנחנו יודעים שמהתפילות האלה לא יצא כלום, אבל כוח האנרציה והטריקים של הדת ומסורת מונעים מאיתנו לנטוש את הספינה לחלוטין.

אני מכבד את מי שבוחר בדת או מסורת.
אבל למה לא להודות באמת אני כאן כי אני ישראלי, אני אוהב את האנשים, הנוף, האוכל הים ואין לי כוונה ללכת כל עוד טוב לי כאן - פשוט.

יש לי מלא מה להגיד, אפשר לכתוב דוקטורט על זה (וכתבתי), אבל מה שמשעשע אותי כאן זה שהדתות שאנחנו מכירים בעולמנו המערבי, ובמיוחד היהדות, הן דתות נאוליתיות, כלומר נוצרו לאחר פיתוח חקלאות של מרעה צאן ועבודת האדמה, שזו בדיוק התזונה שנחשבת בעינינו כלא נכונה ומזיקה. הרי כל הדתות שלנו הן של לחם ויין, ומקסימום איזה כבש או פרה מהעדר שאנחנו שולטים בו (שזה מה שאלהים אוכל במקדש).
אין בכך משום מה משמע לן לעניין יהדות מודרנית בארץ ישראל. זו הרי מבוססת על מצוות, שהן דבר שהתפתח הרבה הרבה הרבה יותר מאוחר, והפיכתן למרכז הדת שזה עוד הרבה יותר מאוחר.
ובשורה אחרונה: אדם מתנהג לפי מנהגיו שעל פיהם חונך על ידי הוריו ועל ידי סביבתו האנושית, ורק אחר כך ממציא את ההצדקה למנהגים. זה מצב טבעי ונכון, קוראים לזה תרבות, וזה מאפשר פלורליזם ואוטונומיה אישית וקבוצתית רבה. הדבר היחיד שיכול להרוס את האידליה הזאת זה שההצדקה מבוססת על תפיסה שמציגה רק תרבות אחת כנכונה, ומחייבת להוציא את כל האחרות מכלל רשאיות להתקיים. לצערי זה מאוד אופייני לתרבויות מונותיאסטיות בכלל ומערביות בפרט.
אפשר להתנגד לאקסקלוסיביות הזו ברמת הפרט.

רונית סיכמה את זה יפה.
המנהגים שעוצבו ברוח העידן החקלאי מביאים לביטוי בעיקר את שליטת האדם על הטבע.
הרי בסגנון חיים פלאוליטי אין זמן מדויק.
כל הדתות הגדולות מתנהלות על פי לוח שנה שצמוד הרבה יותר לחקלאות מלטבע.

הדתות הגדולות הן תופעת לוואי שלילית של החקלאות.

אני לא מבינה, מעבר לזה שאתה לא אוכל שרימפס ובייקון, ומעבר לזה שאתה צריך לצאת ידי חובה עם חתיכת חלה מדי פעם, מה בדיוק "נראה כסתירה מוחלטת"?
בגלל שאתה מאמין באבולוציה? נו באמת. זה לא שטריימל, כולה כיפה :-)
בגלל שהיהדות היא "דת נאוליטית"? זו סתירה רק בעיני מי שחושב שהתכנסנו כאן כדי לעשות שחזור היסטורי של החיים בעידן הפליאוליטי.
אנחנו כאן כדי להיות בריאים. הקהילה חשובה מאוד לבריאותו של היחיד, והמסורת היא הדבק של הקהילה.

מעולה! פוסט מיוחד במינו - נהנתי, השכלתי וצברתי המון חומר למחשבה!

מה כולם חושבים שאדם דתי הוא אדם טיפש? אנשים לא מסוגלים להתמודד עם דיסוננסים הם נכנסים לסחרחורת כשהם רואים משהו לא סטיגמטי...

אני קורא ותיק, מגיב לראשונה.
פוסט מעולה, נהניתי לקרוא, אתרום את שני הגרוש שלי לדיון על הדת:
http://www.limpidity.co.il/2012/05/blog-post.html.

יפה לך. תירצת לעצמך למה אתה דבק בחלקים המתאימים לך מהמסורת היהודית. זו זכותך ואני מכבד אותך על כך.

אבל תרשה לי לחדד נקודה שקשורה במה שקורה בגלובוס רק בכמה אלפי השנים האחרונות, שהן התקופה שבה חל הריבוי הכי משמעותי באוכלוסיית כדור הארץ: הדתות השתלטו לנו על החיים. והדתות, לצורך הדיון, הן בראש ובראשונה קבוצות של "בעלי שליטה", שניכסו לעצמם את אלוהים, על כל צורותיו, הנהיגו חוקים/מגבלות/נורמות, ומעל הכול - פצחו במסעי הפחדה המוניים, כדי לגרום לקהל המאמינים לציית ולנהור אחר המנהיגות הדתית ואנשי הרוח בקהילה, לציית להם, להישמע להנחיותיהם ו... לממן אותם... ואם תוסיף לכך את ההיצמדות הבלתי הגיונית של העמים לגבולות המדיניים, שלרוב מנוגדים לכל חוקי הטבע והגאוגרפיה, הרי שהדתות באו וחידדו והקצינו את הדבקות באדמה, וליבו (ועדיין מלבות) מלחמות עקובות מדם בשם האדמה הקדושה...

לסיכום, לפי הבנתי, בעידן החדש של אלפי השנים האחרונות, הדתות ומנהיגיהן אחראיות בעיקר להפחדשה ולשפיכות דמים, ואם זה היה תלוי בי, הייתי מוציא אותן, את כולן, מחוץ לחוק! וגם באותה הזדמנות מבטל את הגבולות הגאוגרפיים ומחזיר את העולם ליחידה אחת הומוגנית. ואם בחיי קהילה/תרבות/מסורת תחפצו, מצאו לכם סוגיות אחרות להיאחז בהן.

אני כבר מצאתי. את קהילת הפליאו בישראל, למשל...

גילוי נאות: כותב שורו אלו השתייך לדת היהודית חלק גדול מחייו, נהג על פי חוקי המסורת והיה "דתי" לכל דבר. עד שהתפכח והפך להיות עצמאי.

אחלה פוסט.

מסורת טובה דומה למדע טוב מהרבה בחינות.

המסורת באה מכוונות טובות כדי להוקיר ולטפח את דרכי התמודדות של אדם או קבוצה אם הסביבה.

המדע הטוב מלמד איך למחוק את הלא רלוונטי ולמצוא שבילים נכונים, ובעיקר מה המסקנה אם טועים בדרך.

גם שם וגם שם יש שאיפה למימוש אמיתות מוכחות כדי לקיים ולקדם חיים.

שבת שלום

אחל'ה פוסט! ותקפצו בשבת לקידוש

תודות לכל המחזקים וגם לכל המקשים והתוהים. אני נהנה לראות שהדברים מתכתבים אתכם. איש איש ומקומו, תפיסתו וחייו.
מכל מקום, לא כתבתי את הדברים על מנת לנהל כאן ויכוח תיאולוגי (יש לנו מספיק ויכוחים אחרים לנהל מעל במה זו, כמו שאתם ודאי יודעים), ואני דוגל ב"איש באמונתו יחיה" !
ובכל זאת, רק מחשבה אחת קצרה על הפידבק של אודי:
על החלום לחיות בעולם ללא גבולות, ללא דת או זהות מדינית כתב ג'ון לנון את אימג'ן שהוא אולי השיר המושמע והנמכר ביותר בכל הזמנים - אז דומני שהעולם החליט שזו פנטזיה נעימה להרדם עמה כשהיא באה ממקום של אהבה, תקווה ורוך כמו אצל לנון. כשהיא באה ממקום של כעס ושל תסכול (כמו אצלך אודי?) היא רק פנטזיה שלא נותנת לך לישון.
שבת שלום.

כן, מר קדמוני, אתה צודק. אני כועס ומתוסכל. אבל לא עליך, חו"ח, לא על כהני הדת ובטח לא על עדרי המאמינים והצייתנים. אני כועס על עצמי. גם על השנים היקרות שבזבזתי בהתמסרות בלתי מודעת למסורת הדת היהודית, ולא פחות על כך שאני ממשיך, בשבתי על הגדר, לתרום להמשך הכאוס ושפיכות הדמים בארץ ובעולם. ואני מתוסכל, כי אני יודע, שגם אם אקום מהגדר ואנופף בחנית, אהיה לא יותר מדון קישוט פאתטי. כי כל השאר ימשיכו לפחד ולציית...

אודי, סלח לעצמך על הזמן האבוד ותרפה מהעניין בשביל העתיד.
אני בטוח שהכעס על עצמך לא באמת מקדם אותך.

אבל תנסה להסתכל באמת על הטקסטים שאתה קורא בערב שבת, ותסתכל על ההשקפה האמיתית מה שאתה מאמין/יודע לגבי העולם בפרט ואלוהכים בכלל ואז תנסה לשאול את עצמך מה הטעם? על מי אתה עובד. מנהגים כמו סוכה/כיפה/שבת עוד ניתן להבין אבל לקרוא טקסט שאין לך שום קשר רגשי אליו ושום כוונה לממש אותו ( למרות שהתפילה מלאה הבטחות לאלוהים).

גם ענין האוכל הבריא זה לקיים מצווה כתוב בפרוש ונשמרתם לנפשותיכם מאוד מאוד אז תפסיקו לתייג כל אחד איך נראה ומה לובש ומה עושה .היהודים שביננו תמיד תמיד ישארו יהודים ומשויכים לעם שלנו לארץ שלנו ןלקהילה כל אחד במקומו לאף אחד אין לאן לברוח והספר חוקים שלנו הוא מקסים אם רק מסתכלים עליו ככה

פוסט מדהים ומרתק. קראתי בשקיקה.

תגובתי לרונית בעניין דת וניאולית-חקלאות.
אני נוטה להסכים עימך אבל מנימוקים אולי שונים, אני לא בטוח שזה מקורי שלי, אבל גם אם קראתי את זה איפה שהוא- אימצתי.
לדעתי, הדת בצורתה הנוכחית התחילה עם החקלאות בגלל צבירת המלאי והעודפים. מהרגע שהיה מלאי זמין שזה אופי של תוצרת חקלאית, נוצר מעמד של נצלנים שהתלבשו עליו בטענה שיש לתגמל את "האל" שבירך את החקלאי בגשם (זרע=בעל) והפרה את האדמה (רחם=עשתורת), ולכן יש להפריש תרומה - קורבן לרצות אותו, בין אם כשיש עודף ובין אם כשיש בצורת ומחסור.
תרומות אלו מצאו את יעודן בפירנוס אותו מעמד של מתווכיםשהתמחו "בריצוי האל".
זהו לדעתי ראשית מעמד "הכהנים", וטפילות הייתה ונשארה דרך החיים שלהם באיצטלה של "תיווך" בין האדם העובד והאל המאפשר, מתגמל או מעניש, לפי הצורך.
הניאולית היא גם מועד הופעת הגרזן - הכלי שהחל בהרס הסביבה שהאדם לא חדל מאז, וכן - גם מועד הופעת התזונה הלקויה.
וכן, אני יודע שיתכן שהיו לזה "סיבות טובות" כמו עקה אקלימית, אבל לא זה הנושא כרגע.

פרסום תגובה