על יכולת ההכחשה האנושית (מחשבות על תהליך הריפוי)

לאחרונה מספר איטראקציות עם חברים וקרובים הזכירו לי עד כמה גדול הפער בין התחושות הפיסיות של אנשים לבין הכחשתם את מצבם או שמא עלי לומר: בין מצבם הפיסי לתחושתם אותו.

נפתח בכמה אנקדוטות מהשבוע האחרון
אמש קיבלתי מייל מבחור צעיר בשם זיו שמתכתב איתי כבר למעלה משנה. הוא חולה בקוליטיס כיבתי כבר ארבע שנים. זוהי מחלה אוטואימונית קשה. הוא טופל בכדורים חזקים והתזונאית שאליו נשלח על ידי הרופאה אמרה לו להוסיף עמילנים וקורנפלקס "מלא". אחרי שלוש שנים של סבל נורא הוא התגלגל לבלוג הזה, שינה לפני כשנה את התזונה לקדמונית (וההיפך הגמור מהמלצות הרופאים והתזונאים) וכאמור אמש הגיע אלי מייל ממנו שאומר:

"התחלנו את השיחה הראשונה בזה שיש לי קוליטיס כיבית ואני בצבא. המצב לא היה פשוט בכלל,  התרופות גם בקושי עזרו לי.... כרגע אני במצב שהרופא אמרה לי "הבדיקות מצויינות והמחלה ניראה שנעלמה ואפילו אני רוצה שתתחיל להוריד את התרופות בהדרגתיות...."

לעומתו יש לי ידידה צמחונית אדוקה עם קשיים בריאותיים משמעותיים ביותר. גם איתה דיברתי על הנושא לפני כשנה לאחר שפנתה אלי בשאלות. ושוב קיבלתי ממנה אות חיים השבוע, מספר שמצבה המשיך להדרדר והיא על סף אפיסת כוחות, בבריאות ירודה ביותר. היא חזרה על אותן השאלות, קיבלה את אותן התשובות, ואמרה שהיא מבינה אבל עדיין לא החליטה אם לנסות שינוי תזונתי (דיונים בפייסבוק ובפורומים צמחוניים שונים מראים עד כמה התופעה הזו נפוצה ועד כמה היא מטואטת תחת השטיח הווירטואלי). סיפור דומה אבל אחר הוא  של אדם בן 60 שאני מכיר היטב ושסוחב עליו היסטוריה הורית של אלצהיימר וסוכרת וגם 30 קילו מיותרים לפחות. לא צריך תואר שלישי במדעי הטילים כדי לנחש שבמורד הדרך אורבות גם לו סכנות דומות מאוד, אם לא זהות. אבל מבחינתו "הכל כרגע בסדר". אמנם הרופא המליץ לו על שינוי תזונתי וספורט, "אבל הוא ממליץ את זה לכולם". שינוי הוא לא רלוונטי מבחינתו כרגע.

אלו היו אנקדוטות על מנת להמחיש את העניין העיקרי שהפוסט הזה עוסק בו: מדוע יש אנשים שעושים שינוי וחווים הצלחה ואילו יש הדבקים בקרנות המזבח של התזונה הגרועה שלהם, גם כשכל הסימנים מעידים שיש בעיה.

יש לי לא מעט חברים ושכנים צמחוניים,
יש לי לא מעט קרובים וחברים עם עודף משקל קיצוני,
יש לי קרובה וחברים עם מחלות אוטואימוניות קשות,
יש לי קוראים רבים שכותבים לי לעתים קרובות עם עדויות כאלו ואחרות.
יש לי גם חבר ערבי.
כל החברים הללו (חוץ מהערבי) התייעצו איתי בשלב כזה או אחר על התזונה שלהם, בהקשר של בעיות בריאותיות קשות. האחד סובל מסוכרת, האחת מעייפות כרונית קשה מאוד, האחרת מרמות ברזל נמוכות מאוד. חלקם יישמו ועברו לתזונה קדמונית וחלקם לא יישם דבר מהמלצותי. חלקם אימץ את התזונה הקדמונית לאחר סבל ארוך וממושך, וחלקם עדיין לא עשו עדיין כל שינוי תזונתי. הייתי זוקף זאת לחובת יכולת ההסברה שלי, אבל אני חושש שעל פי רוב השליח היה דווקא בסדר (ככל שאני יכול להעיד על עצמי). הבעיה היתה שהשומע או השומעת לא בחר לעשות שינוי.
אז ניסיתי להבין מדוע. למה אנשים מסויימים עושים שינוי ואחרים נמנעים ממנו? למה יש אנשים העוברים שבעת מדורי גיהינום ועדיין לא מוכנים לנסות אלטרנטיבה, ולמה יש כאלה המגיעים לבריאות מצויינת גם בלי דרך החתחתים הזו? האם זה רק מזל או שיש משהו אחר?

אז כדי להבין יותר לעומק ניסיתי למפות את הכרוניקה של תהליך השינוי הטיפוסי:

1. לאדם מופיעה בעיה בריאותית חמורה (למשל עייפות קשה, סוכרת, מעי רגיז, מחלה אוטואימונית - you name it)
2. כשזה לא עובר, אחרי חודש או חודשיים, הוא הולך לרופא. הרופא נותן תרופות וכדורים חזקים. הבנאדם מנסה שלושה חודשים אבל מאומה לא עוזר.
3. האדם מרגיש שהוא תקוע עם בעיה רפואית קשה שמשפיעה דרמטית על איכות חייו, אז הוא מתחיל לתהות האם ניתן לזהות את הסיבה לבעיה ואולי אף לטפל בה "באמת". הוא פונה למטפלים אלטרנטיביים ומשלם ממון רב כדי לשתות פרחי באך, ללגום תמציות הומאופטיות, להדקר ממחטים סיניות, לעבור שיאצו ורפלקסולוגיה ביבשה ובמים, לסחוט מיץ נבט חיטה ועוד ועוד תרופות "בדוקות" שלא עובדות במקרה שלו. כך עוברים עוד שישה חודשים אבל דבר לא עוזר.
4. האדם חושב פתאום, ברגע של הארה הבאה מייאוש עמוק: ואולי זה הכל קשור לתזונה שלי?
5. הוא חוזר לרופא עם השאלה הזו, וזה מהנהן קצרות ושולח אותו לדיאטנית ששולחת אותו לאכול יותר דגנים מלאים ועוד עמילנים וכמובן כל שלוש שעות, והכי חשוב להפחית בשומן.
6. עוברים עוד שלושה חודשים אבל המצב הרפואי רק מחמיר. ידידינו הוירטואלי כבר שנה בתוך הבעיה הרפואית והוא כבר כמעט ושכח איך זה לחיות חיים רגילים, ללא הבעיה.
7. דרך מקרה הוא מגיע אלי או לבלוג אחר בנושא או לקבוצה בפייסבוק או לסתם ידיד שזורק מילה. במייל, בשיחת מסדרון, בשיחת טלפון, ברחוב, בתגובה. אני ממליץ לו לערוך בדיקות דם שוב, ומיד לנסות חודש ללא רעלים (דגנים, סוכר, שמנים תעשייתיים) ולאכול הרבה אנרגיה בריאה (חיות, שומנים וירקות) ולראות מה הולך.
8. זה נשמע לו הגיוני אז הוא מתייעץ עם הרופא ועם התזונאית ועם ידידיו ואוהביו וכולם אומרים לו שישכח מהשטות הזו. שזה "מסוכן", שזה "לא מאוזן", שזה "לא מגובה מחקרית", שזה "אופנה", שזה "קשה מדי", שזה "לא פרקטי", שזה "יקר מדי". ההתלהבות עוברת והוא מחליט לשים את העצות בצד.
9. עוברים עוד שישה חודשים. סבל. הוא כבר בדיכאון עמוק. שנתיים חולה. אין שביב אור בקצה המנהרה. 
10. בלילה אחד, עמוק לאחר חצות, כשאף אחד מבני ביתו לא רואה, הוא שוב שולח לי מייל שנפתח במילים: "זוכר אותי? אז רציתי לומר לך שהחלטתי לנסות את ההמלצות שלך..."
11. לאחר כמה חודשים הוא שולח לי מייל נוסף, כדוגמת זה שצוטט למעלה. שעיקרו: תודה רבה. אני בריא/במקום אחר/מרגיש הרבה יותר טוב. במקרים נדירים מאוד אני מקבל בנוסף לתשבוחות והעדות על ההרגשה הנהדרת גם שאלות על "איך לא עולים במשקל" או "איך מתאימים את התפריט להוצאות" ועוד - שאלות של אנשים שכבר גילו שהתזונה הקדמונית עושה להם טוב בכל המדדים, אבל רוצים לטייב את התהליך ואת התוצאות למטרות שלהם.

מהן המסקנות:

• כשם שהצורך הוא אבי ההמצאה כך המצוקה היא אם השינוי. על פי רוב, ללא מצוקה, אנשים לא עושים שינוי תזונתי (למעט מעטים אמיצים וסקרנים שהאינטלקט שלהם הוביל אותם לגלות אלטרנטיבה). אבל כפי שאתם רואים המצוקה לבדה אינה מספקת. לדאבון לב נדרש אצל לא מעט אנשים כשלון חוזר ונשנה כדי שיעזו לשנות את הדפוסים ההרסניים של התזונה שלהם.
• אם מתבוננים על הרשימה לעיל אפשר לראות שיש ממנה "נקודות יציאה" רבות. אפשר לעשות שינוי תזונתי כבר אחרי סעיף 1 ולא להתגלגל עוד שנתיים אצל ידעונים, מנחשים וקוסמים רק כדי לגלות שמצבך נותר רע כשהיה. האמת שאפשר ונכון יותר לעשות שינוי תזונתי כבר לפני סעיף 1, אבל לצורך זה נדרשת מאנשים מידה רבה של נחישות, אמונה ואומץ. רוב רובם של האנשים טומנים את ראשם בחול, ומעדיפים לא לעשות מאומה כל זמן שפטיש החמישה קילו של המציאות לא נחת להם על הראש. מסקנה: תפסיקו לשקר לעצמכם. אם אתם במשקל עודף חריג - יש בעיה, גם אם רמת הסוכר בדם מראה נתונים "נורמליים". אל תחכו שתיפול הפצצה האטומית, תעצרו את מרוץ החימוש עכשיו.
• אצל אנשים רבים מדי ביצוע שינוי תזונתי הוא תהליך חברתי, וכולל קבלת "אישורים" ממובילי דיעה שונים. מכיוון שחלק הארי של יועצי התזונה  - הפורמליים והבלתי פורמליים - לא מבינים מאומה בתזונה (סליחה, אבל זה כך), הם שופכים מים קרים על ידי השואל וביצוע השינוי נדחה עד להודעה חדשה. מסקנה: ותרו על דעת ה"מבינים". לכו עם הלב שלכם ועם ההרגשה שלכם. 
• רופא הוא לא אלוהים. על פי רוב הוא מבין בריפוי אבל לא במניעה וודאי שלא בתזונה. שווה תמיד לזכור.
• לפני שפונים לאלטרנטיבות, תתחילו עם הבסיס: עם התזונה שלכם. למי שזה עושה טוב תמיד אפשר להוסיף מחטים, שיקויים, פתיחת קלפים או תקשור עם יישויות. אבל מי שרוצה להיות בריא,  אני ממליץ לוותר על הממבו-ג'מבו וההוקוס פוקוס וללכת על בשר וירקות.
• אל תסמכו על גורמים חיצוניים אלא תרכשו ידע בעצמכם. תקראו. תשאלו. אין אף אחד בעולם כולו שדואג לכם יותר מכם ולכן הרצינות וההשקעה בבריאות שלכם תבוא בעיקר מכם, ולא מאף אחד אחר. זמן הלימוד יהיה הזמן הטוב ביותר שהשקעתם בהשכלה שלכם.
• אוקיי, אז אתם לא בטוחים שזה עוזר. זה לא ברור. אין מספיק מחקר או כל סיבה אחרת. אבל זה עדיין נשמע לכם הגיוני ויש הרבה עדויות שאומרות שוואללה, יש דברים בגו. אז פשוט תנסו. תתנסו. חודש בתזונה קדמונית לא יהרוג לכם את חשבון הבנק, לא יסתום לכם את העורקים ולא ימנע מכם לחזור לתזונה הנוכחית שלכם מאוחר יותר, אם זה לא יועיל. אבל אל תתנו לספק לשתק אתכם. 
• שינוי דורש אנרגיה. שינוי דורש אומץ. שינוי דורש נחישות. אלו תכונות יקרות המציאות ולכן חלק גדול מהאנשים מצליחים לגייס אותם רק במצבי מצוקה וקושי. החכמה היא לגייס את התכונות הללו לשרותכם גם ממקום של בריאות ולא של מצוקה. תבחרו לעשות שינוי ולא תאלצו לעשות שינוי.

הבהרה: בפוסט זה לא היתה כוונתי להתנשא, להוכיח, או להגיד "אנו צודקים יותר". וודאי שאיני מוסרי יותר, וכזכור, אינני רופא. אבל החלט יש בכוונתי לעורר מעט דיון, לעודד מחשבה ולנענע את העריסה בה ישנים כמה מידידיי ואולי גם כמה מקוראיי, ולומר בקול גדול: "חברים, תתעוררו".

שינוי הוא תהליך מפחיד, אבל הסיפוק הוא עצום
(תמונת אילוסטרציה מהשבוע האחרון שלנו במדבר)

אז אם אנחנו בענייני דיון - ספרו לנו על התהליך שלכם, על המסקנות שלכם, על התהיות. ואם מתאים לכם, שתפו בספייבוק או בכל דרך אחרת. 

על יכולת ההכחשה האנושית (מחשבות על תהליך הריפוי)

By מר קדמוני with 19 comments