אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

לפעמים ריצה היא רק תירוץ

אתמול אחר הצהרים התחשרו ענני סערה בשמים.
רוח חזקה החלה לנשוב, ואני, שנהגתי צפונה בכביש החוף, חשבתי לעצמי שהים בטח מקסים עכשיו, רגע לפני שהסופה האמיתית פורצת. החלטתי לבדוק מקרוב.
במחלף אולגה עליתי ופניתי מערבה, דרך כביש העפר ועד לחניון הדייגים. בתא המטען של הרכב יש לי נעלי ריצה, גופייה ומכנסי ריצה. ירדתי אל החוף ורצתי על קו המים לכוון תחנת הכוח. משהו כמו 2 ק"מ לכל כוון. הרוח נשבה והאויר היה נקי וציפורים נודדות חיפשו מציאות על קו המים. הדייגים כבר מזמן ברחו הביתה והיתה תחושה שהגשם כבר יורד, רק שהוא עוד לא הגיע לאדמה. חצי שעה ריצת תענוג על קו סוף היום.
לפני שנכנסתי לרכב, עצרתי אצל שאולי.
שאולי באווירת ניצחון
שאולי היה 25 שנים דייג בים, אבל עכשיו יש לו פחון על קו המים והוא מכין שם מדי יום בין תשע לארבע, פחות או יותר, צ'יפס, סלט ודגים מטוגנים לדייגים הרעבים החוזרים מן הים. לאורחים שכמוני הוא שמח למכור דגים שקנה באותו הבוקר מהסירות שחזרו.
קניתי לוקוס קטן (קילו) וברקודה מבריקה. שניהם טריים טריים ויפים יפים, ובמחירים סבירים מאוד (110 ללוקוס, 70 לברקודה). שאולי נפנף לשלום ואני נפרדתי מהחוף והמרוחות והנעתי לדרכי.
כל הדרך הביתה לא יכלתי להפסיק לחשוב על הלוקוס ששוכב לו מאחור.
עשר דקות אחרי שהגעתי והמטבח כבר נכנס להילוך גבוה. בתבנית שמתי את הלוקוס עם חמאה ושמן זית, עשבי תיבול טריים שקטפתי בגינה (טימין, מרווה, רוזמרין), וסביב פיזרתי פטריות פורטבלו ושמפניון טריות. מלח ופלפל. כיסיתי את התבנית בנייר אלומניום ונתתי לחבר לנוח בחום המקסימלי של התנור כ 20 דקות.
עד שהוא יצא, חתכתי סלט של עגבניות (אצלנו מכורים לעגבניות השרי-שוקולד), קצת פלפל ירוק חריף, רבע צרור כוסברה, בצל ירוק והרבה לימון ומעל פזרתי עיגולי מוצרלה.

במרכז השולחן

ובצד
כדי לעשות את החגיגה של באבט מושלמת, בטוסטר אובן תחת הגריל השכבתי גם חצאי שומרים, פלפל אדום וצנון לבן פרוסים עם המון שמן זית, מלח ופלפל שחור.
פתחנו בקבוק יין.
השקנו כוסות, אמרנו לחיים ודקה אחר כך כבר ליקקנו את האצבעות.
הבן שלי, שמבין כבר דבר או שניים בענייני אוכל, הודיע לי חגיגית שלטעמו זו הייתה ארוחת הערב המשפחתית הטובה ביותר בהיסטוריה המשפחתית שלנו.
נחת.
ובמקרר עוד נותרה ברקודה נשכנית ויפה, והיום נעשה ממנה חריימה...


בקרוב אצלכם.

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 12 comments

12 הערות קוראים:

אלו הפוסטים שאני אוהב, עכשיו בא לי לרוץ בחוף הים ואני רעב כמו דוב גריזלי. תודה אחלה פוסט

תיסלם יא גבר !
נשמע שפינקת ובגדול :-)

באמת מעורר השראה, עושה חשק לעוף מהמשרד ולצאת לים. תהנו מהברקודה, אחלה דג :)

לי מחכה סטייק טונה במקרר, עוד לא החלטתי מה אני אעשה איתו

איזה כיף לקרוא,פוסט מלא השראה דעאל...
לריצה, לאוכל - לגוף ולנפש

ו...נראה לי שאתה יכול להוציא מתא המטען את הגופיה והנעליים. לרוץ יחף בים בלי גופיה, קדמוני ומטעין ויטמין D.

כייף לקרוא . תודה דעאל !

תוכל לפרט על התזונה המשפחתית?
בסוף לילדים יש סדר יום שונה מלמבוגרים.
מה הילדים לוקחים לבית ספר?כשרוצים ממתקים?בסוף ילד פחות רגיל לאכול סלט ויותר פתיתים ופסטה.אילו תחליפים אתה נותן לדברים הללו?

תודה חברים. בכיף.
אריה, "בסוף ילד פחות רגיל לאכול סלט ויותר פתיתים ופסטה". אוקיי, "רגיל" היא מילת המפתח. המציאות היא בידך. אצלנו הילדים רגילים לאכול סלט ולא רגילים לאכול פתיתים (פעם אחרונה פתיתים ביקרו אצלנו במטבח לפני שלוש שנים).
ליתר פירוט על התזונה המשפחתית נחכה לפוסט (או סדרה שלמה).

אני בעד פוסטים על תזונה קדמונית של משפחות. זה הרבה יותר מעניין לראות אורח שחיים של משפחה מאשר של יחידים.
נראה שהאתגרים גדולים יותר.

אריה, לביה"ס זה ממש קל...
ביצים קשות, פרי, ירקות, אגוזים, נתח בשר קר

מעורר תשוקה לריצה על חוף הים.... והלוקוס ? נראה מעדן...

פרסום תגובה