הי חברים וחברות,
המאבק בין אדם למשקלו הוא אחד המאבקים האיומים, המייסרים והמתסכלים של העת החדשה. מלחמות "רגילות" עם חרבות או רובים היו מאז ומעולם, אבל מלחמות המתרחשות במטבח, הקורות רק בין האדם לבין עצמו, מלחמות בהן אין אף אויב שאינו נמצא במראה, אלו הן מלחמות חדשות לגמרי. העולם המערבי ותזונתו הלקויה המציאו אותן, וגזרו על עצמן ועל רוב האנושות ג'יהאד עולמי וניצחי: האדם מול משקלו. האשה מול הראי. הפה מול הטלפיים.
אנחנו, שוחרי התזונה הקדמונית, כבר ניצחנו את המלחמה הזו. ממקומנו ביציע אנו מתבוננים על ההמונים הנלחמים בשדות הקטל הנצחיים של הדיאטות המודרניות, ונותר לנו רק לצקצק בשפתיים ולומר לעצמנו: ראבאק, לא חארם?
אנו כאמור, יודעים ששמירה על תזונה ללא דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים מביאה בקלות להרגשה מצוינת ולמשקל תקין, ללא מאמץ וללא מלחמות. אבל שאלת השאלות היא למה זה עובד? מהי כיפת הברזל של התזונה שלנו שמנצחת את טילי הבורקס ופצצות הסוכר שנוחתות על ראשינו השכם והערב?
מדוע תזונה מסוימת, מערבית, מעודדת עלייה במשקל, צבירת שמן, תחושת רעב וכשלון בדיאטות ואילו תזונה קדמונית מעודדת משקל תקין ותחושה עירנית ולאורך זמן? (כתבתי כבר על העובדה שכל הדיאטות מצליחות בטווח הקצר. השאלה היא מה קורה ביום שהדיאטה "נגמרת").
אז האמת היא שמנגנוני צבירת השומן, השבע והרעב של גוף האדם אינם מובנים די הצורך. המחקר הרפואי מציע תיאוריות שונות ומשונות, אך ישנה הסכמה כי המנגנונים עצמם עדיין מורכבים מכדי לציירם באופן מופשט ומוחלט. רמות האינסולין לבדן אינן מספיקות כדי להסביר את המורכבות האנושית, ומדוע לאנשים מסויימים קל יותר להשיל או לצבור משקל לעומת אנשים אחרים.
סטפן כותב הנושא כבר שנים אחדות ומצאתי לנכון לקחת את הסדרת הפוסטים האחרונה ולעשת מעט סדר בתיאוריה, וגםמעט לפשט אותה. אני חושב שבמקרה זה הפשטה אינה לשם ה"חיפוף" אלא להצגה של גורמים משפיעים עקריים ידועים, מתוך הצהרה ברורה שזוהי רק חלק מן התמונה ועדיין רב הנסתר על הגלוי.
להלן שלושת הגורמים העקריים המעורבים בכמה קלוריות אנו מכניסים לפה בפועל:
תקצר היריעה להסביר את המערכת הזו לפרטי פרטיה, אבל פטור בלא כלום, אי אפשר.
שמירה על יציבות המערכת: הגוף האנושי, כמו גם של כל החיות בטבע, שואף להומאוסטזיס. למצב קבוע, יציב, לשמירה על המערכת במצבה הנוכחי. הגוף מתנגד באופן טבעי לכל דיאטה, הן של עליה במשקל והן של ירידה במשקל. למעשה, עד כדי כך הגוף יעיל בזאת שהוא מאיט את כל חילוף החומרים בגוף כשהוא מזהה הרעבה, ומאידך הוא מזרז את חילוף החומרים במקרה של האבסה. ממש כך. אנו שורפים פחות קלוריות במנוחה במצב של צום ממושך ויותר קלוריות במצב של אכילת יתר.
שמירה על המצב הנוכחי של הגוף הוא פונקציה של מסת השומן שלו אבל גם של רמת האנרגיה הנצרכת. מי שעושה יותר פעילות גופנית הגוף שלו "דורש" עוד קלוריות כדי להשאיר את מאגרי המזון והשומן באותה הרמה ולא להגיע לחוסר. זה מעורר את מנגנוני הרעב המאותתים לנו "חומד, הגיע הזמן לאכול משהו".
לכן ירידה במשקל היא תמיד מאבק מול הגוף להשאר באותו המשקל ולכן דיאטה יעילה לאורך זמן תהיה איטית ומבוקרת (ולא, חלילה דיאטה כמו "הורמון ההריון" המעיפה את הגוף למצב חדש ללא הסתגלות, מה שמבטיח חזרה מהירה למשקל הקודם ברגע שמפסיקים את סמי ההרזיה)
מנגנוני שבע ורעב: כאן נכנסת הביוכימיה במלוא עוצמתה. יש מגוון רב של חומרים אקטיביים המעודדים את תחושת הרעב ואת תחושת השובע שלנו וזה תלוי בעיקר במזון אותו אנו אוכלים: למשל חלבון ומזון דחוס אנרגטית (שומן) מעודדים תחושת שובע. כך גם סיבים. אבל גם החומרים המופרשים על מנת לפרק את המזון משפיעים על מרכזי המוח ועל הפרשתם של הורמונים נוספים האחראיים בין היתר על תחושת השבע. אינסולין למשל ידוע כמעודד שחרור של לפטין, האחראי בין היתר על תחושת השובע (יותר לפטין=יותר שבע). לכאורה אכילת מזון המועדד הפרשת אינסולין (בגדול, אלו פחמימות) תביא לשובע מהר יותר אבל בפועל לפטין הוא הורמון ממזר. בדיוק כמו באינסולין, גם פה, כאשר יש אכילת יתר לאורך זמן משחררת יותר לפטין ונוצרת "עמידות ללפטין" הגורמת למעגל קסמים של עודף אכילה כדי להגיע לאותה תחושת שובע (הערה: כלל תפקידיו של הלפטין אינם ידועים כל צרכם, אבל אנו יודעים שהוא בין היתר מעורב בצבירת שומן ובניצול שומן. אולי בהזדמנות נכתוב עליו יותר. חומר מרתק).
מנגנוני תגמול: כאן נכנס פרויד הקדמון. בעולם קדמוני האדם נאבק תמיד על שרידותו ומשאבי המזון היו תמיד בחוסר ולכן יש לנו נטייה טבעית, מולדת להעדיף מזונות מסויימים: מזונות אלו נותנים לנו תגמול גבוה ולכן אנו אוכלים מהם יותר כאשר הם בנמצא. משפחות של מזונות מתגמלים הם: מתוקים, שמנים, לא-מרים, מלוחים, דחוסים קלורית, עמילניים. גם המגוון של המזון מתגמל. לא במקרה מזון תעשייתי ומהיר תמיד יהיה עשיר במלח או בסוכר, ועשיר בעמילנים ובשומן (הדוגמא הקלאסית מכולם הוא צ'יפס עם קטשופ, שרוב האנשים לא יכולים להפסיק לאכול אותו בדיוק בגלל זה - הוא מסמן ווי על כל הרשימה של הפרמטרים המעודדים תגמול: מליחות, שמן, עמילנים ואפילו המתיקות עם הסוכר שבקטשופ).
כל אחד מקודקודי משולש זה עומד באינטראקציה עם שני החלקים האחרים ולכן אי אפשר לבודד "סיבה אחת" לשמירה על משקל תקין אלא התבוננות מערכתית כוללת על סוג המזון, עיתוי אכילתו, גיוונו, רמת הפעילות, ועוד ועוד.
אז איפה אנחנו מול המשולש הזה?
אם אנו מבקשים לרדת במשקל אנו צריכים להתייחס לכל המכלול של המנגנונים המעודדים אותנו לאכול מעבר לנדרש.
המאבק בין אדם למשקלו הוא אחד המאבקים האיומים, המייסרים והמתסכלים של העת החדשה. מלחמות "רגילות" עם חרבות או רובים היו מאז ומעולם, אבל מלחמות המתרחשות במטבח, הקורות רק בין האדם לבין עצמו, מלחמות בהן אין אף אויב שאינו נמצא במראה, אלו הן מלחמות חדשות לגמרי. העולם המערבי ותזונתו הלקויה המציאו אותן, וגזרו על עצמן ועל רוב האנושות ג'יהאד עולמי וניצחי: האדם מול משקלו. האשה מול הראי. הפה מול הטלפיים.
אנחנו, שוחרי התזונה הקדמונית, כבר ניצחנו את המלחמה הזו. ממקומנו ביציע אנו מתבוננים על ההמונים הנלחמים בשדות הקטל הנצחיים של הדיאטות המודרניות, ונותר לנו רק לצקצק בשפתיים ולומר לעצמנו: ראבאק, לא חארם?
אנו כאמור, יודעים ששמירה על תזונה ללא דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים מביאה בקלות להרגשה מצוינת ולמשקל תקין, ללא מאמץ וללא מלחמות. אבל שאלת השאלות היא למה זה עובד? מהי כיפת הברזל של התזונה שלנו שמנצחת את טילי הבורקס ופצצות הסוכר שנוחתות על ראשינו השכם והערב?
מדוע תזונה מסוימת, מערבית, מעודדת עלייה במשקל, צבירת שמן, תחושת רעב וכשלון בדיאטות ואילו תזונה קדמונית מעודדת משקל תקין ותחושה עירנית ולאורך זמן? (כתבתי כבר על העובדה שכל הדיאטות מצליחות בטווח הקצר. השאלה היא מה קורה ביום שהדיאטה "נגמרת").
אז האמת היא שמנגנוני צבירת השומן, השבע והרעב של גוף האדם אינם מובנים די הצורך. המחקר הרפואי מציע תיאוריות שונות ומשונות, אך ישנה הסכמה כי המנגנונים עצמם עדיין מורכבים מכדי לציירם באופן מופשט ומוחלט. רמות האינסולין לבדן אינן מספיקות כדי להסביר את המורכבות האנושית, ומדוע לאנשים מסויימים קל יותר להשיל או לצבור משקל לעומת אנשים אחרים.
סטפן כותב הנושא כבר שנים אחדות ומצאתי לנכון לקחת את הסדרת הפוסטים האחרונה ולעשת מעט סדר בתיאוריה, וגם
להלן שלושת הגורמים העקריים המעורבים בכמה קלוריות אנו מכניסים לפה בפועל:
תקצר היריעה להסביר את המערכת הזו לפרטי פרטיה, אבל פטור בלא כלום, אי אפשר.
שמירה על יציבות המערכת: הגוף האנושי, כמו גם של כל החיות בטבע, שואף להומאוסטזיס. למצב קבוע, יציב, לשמירה על המערכת במצבה הנוכחי. הגוף מתנגד באופן טבעי לכל דיאטה, הן של עליה במשקל והן של ירידה במשקל. למעשה, עד כדי כך הגוף יעיל בזאת שהוא מאיט את כל חילוף החומרים בגוף כשהוא מזהה הרעבה, ומאידך הוא מזרז את חילוף החומרים במקרה של האבסה. ממש כך. אנו שורפים פחות קלוריות במנוחה במצב של צום ממושך ויותר קלוריות במצב של אכילת יתר.
שמירה על המצב הנוכחי של הגוף הוא פונקציה של מסת השומן שלו אבל גם של רמת האנרגיה הנצרכת. מי שעושה יותר פעילות גופנית הגוף שלו "דורש" עוד קלוריות כדי להשאיר את מאגרי המזון והשומן באותה הרמה ולא להגיע לחוסר. זה מעורר את מנגנוני הרעב המאותתים לנו "חומד, הגיע הזמן לאכול משהו".
לכן ירידה במשקל היא תמיד מאבק מול הגוף להשאר באותו המשקל ולכן דיאטה יעילה לאורך זמן תהיה איטית ומבוקרת (ולא, חלילה דיאטה כמו "הורמון ההריון" המעיפה את הגוף למצב חדש ללא הסתגלות, מה שמבטיח חזרה מהירה למשקל הקודם ברגע שמפסיקים את סמי ההרזיה)
מנגנוני שבע ורעב: כאן נכנסת הביוכימיה במלוא עוצמתה. יש מגוון רב של חומרים אקטיביים המעודדים את תחושת הרעב ואת תחושת השובע שלנו וזה תלוי בעיקר במזון אותו אנו אוכלים: למשל חלבון ומזון דחוס אנרגטית (שומן) מעודדים תחושת שובע. כך גם סיבים. אבל גם החומרים המופרשים על מנת לפרק את המזון משפיעים על מרכזי המוח ועל הפרשתם של הורמונים נוספים האחראיים בין היתר על תחושת השבע. אינסולין למשל ידוע כמעודד שחרור של לפטין, האחראי בין היתר על תחושת השובע (יותר לפטין=יותר שבע). לכאורה אכילת מזון המועדד הפרשת אינסולין (בגדול, אלו פחמימות) תביא לשובע מהר יותר אבל בפועל לפטין הוא הורמון ממזר. בדיוק כמו באינסולין, גם פה, כאשר יש אכילת יתר לאורך זמן משחררת יותר לפטין ונוצרת "עמידות ללפטין" הגורמת למעגל קסמים של עודף אכילה כדי להגיע לאותה תחושת שובע (הערה: כלל תפקידיו של הלפטין אינם ידועים כל צרכם, אבל אנו יודעים שהוא בין היתר מעורב בצבירת שומן ובניצול שומן. אולי בהזדמנות נכתוב עליו יותר. חומר מרתק).
מנגנוני תגמול: כאן נכנס פרויד הקדמון. בעולם קדמוני האדם נאבק תמיד על שרידותו ומשאבי המזון היו תמיד בחוסר ולכן יש לנו נטייה טבעית, מולדת להעדיף מזונות מסויימים: מזונות אלו נותנים לנו תגמול גבוה ולכן אנו אוכלים מהם יותר כאשר הם בנמצא. משפחות של מזונות מתגמלים הם: מתוקים, שמנים, לא-מרים, מלוחים, דחוסים קלורית, עמילניים. גם המגוון של המזון מתגמל. לא במקרה מזון תעשייתי ומהיר תמיד יהיה עשיר במלח או בסוכר, ועשיר בעמילנים ובשומן (הדוגמא הקלאסית מכולם הוא צ'יפס עם קטשופ, שרוב האנשים לא יכולים להפסיק לאכול אותו בדיוק בגלל זה - הוא מסמן ווי על כל הרשימה של הפרמטרים המעודדים תגמול: מליחות, שמן, עמילנים ואפילו המתיקות עם הסוכר שבקטשופ).
כל אחד מקודקודי משולש זה עומד באינטראקציה עם שני החלקים האחרים ולכן אי אפשר לבודד "סיבה אחת" לשמירה על משקל תקין אלא התבוננות מערכתית כוללת על סוג המזון, עיתוי אכילתו, גיוונו, רמת הפעילות, ועוד ועוד.
אז איפה אנחנו מול המשולש הזה?
אם אנו מבקשים לרדת במשקל אנו צריכים להתייחס לכל המכלול של המנגנונים המעודדים אותנו לאכול מעבר לנדרש.
- נתחיל בהבנה כי המערכת שלנו שונאת שינוי ולכן יש לאפשר לגוף להתרגל לשינוי תזונתי ולרדת לגוף במשקל בהדרגה, בקצב שלו. לאחר הפסקת צריכת רעלים ומזונות רעים, הגוף שלנו ימצא בקלות את נקודת האיזון הנכונה והטבעית שלו, ללא שמני מיותרים.
- נבחר לאכול מזונות שלא משבשים את מנגנוני השבע והרעב. מזונות עתירים בסוכר ופחמימות יעודדו רמות גבוהות של אינסולין לאורך זמן ורמות גבוהות של לפטין, מה שיגרום לתחושת רעב מתמשכת. אנו הוצאנו את הדגנים הסוכרים מהתפריט!
- לא נאכל מזונות המעודדים דלקתיות. דלקתיות משבשת את שחרור הלפטין והוא עצמו (ברמות גבוהות) מעודד דלקתיות. לא נאכל שמנים תעשייתיים עשירים באומגה 6.
- גם עיתוי האכילה משמעותי. אכילה בהפסקות או צום לסירוגין תבטיח רמות אינסולין נמוכות יותר ורגישת גבוהה יותר של הגוף לאכול - תחושת שבע מהירה יותר ופחות תחושת רעב. כמעט כל מי שעובר לתזונה קדמונית מדווח מהר מאוד על הפחתת תחושת הרעב ועל היכולת לפעול ביעילות לאורך זמן בלי כל נשנושים.
- אם הדגש הוא על ירידה מהירה יחסית במשקל (ואני לא ממליץ על כך), נבחר לאכול מזונות שמקנים תגמול נמוך. כן. אם אתם רוצים לרדת במשקל מהר, יחסית, תאכלו אוכל פשוט, משעמם, חדגוני ומועט במלח עמילנים. התגמול הוא לא רק פונקציה של המזון הבודד אלא של המזון בקונטקסט של כלל האוכל שלכם. לחזור על אותן ארוחות שוב ושוב מייצר פידבק חיובי נמוך. לא במקרה דיאטות חדגוניות מצליחות תמיד בטווח הקצר (דיאטת לחם, דיאטת כרוב, דיאטת אבטיחים, דיאטת תפוחי אדמה וכדומה - כל מזון שנאכל כבודד ייצר אחרי כמה ימים תגמול שלילי. פשוט כי נמאס). מאידך, תזונה המבוססת על מזון אחד מאוד רעה ולא מספקת לכן אם אתם רוצים תזונה לא מתגמלת פשוט תאכלו ארוחות שלמות (בשר עם ירקות למשל), אבל את אותו המנה בדיוק לאורך מספר שבועות. מהר מאוד תגלו שאתם אוכלים פחות. הרבה פחות.
- נעשה פעילות גופנית. דאאה.
- נכבד את הגוף שלנו. ניתן לו את המזון הטבעי לו, בעיתוי הטבעי, וניתן לו את הזמן שלו. לגוף שלנו יכולת מופלאה לשקם את עצמו והוא המכונה המשוכללת והמופלאה ביותר בטבע. צריך רק להתנהג אליו בכבוד הראוי. למנוע ממנו רעלים, למנוע ממנו מזון תעשייתי ומעובד, ולספק לו מצרכי מזון מעולים מן הטבע.
האם ירדם במשקל עם המעבר שלכם לתזונה קדמונית?
האם אתם שומרים על משקל תקין מאז?
ספרו לנו!
זה המקום להזכיר כי כדאי מאוד לספר את הסיפור האישי שלכם במאגר העדויות שלנו, שכולל כבר יותר מ 50 איש ואישה אמיצים ומצליחים שמשתפים את העולם עם ההצלחה שלהם! בואו לקרוא. ואז לשתף.
24 הערות קוראים:
בדיוק היום העלתי רשימה על המנגנון של הורמון מתוחכם שמונע השמנה (ללא דיאטה)ומאריך חיים...בינתיים הניסויים בעכברים.
http://www.camoni.co.il/index.php?idr=402&pid=16989
בבקשה פוסט המתייחס ספיצפית לירידה במשקל.
מאוד מאוד יש ביקוש לכך.
מדברת גם בשם של פליאוליתיים טריים נוספים.
המון תודה מראש :)
שמי יוני אני חווה את מה שאתה מספר בפוסט המעניין הזה הקשיים מתחילים שאני רוצה לעלות ברמת האימוני, קרוספיט כמובן , אני מרגיש לפעמים עייף לפני אימונים קשים כאילו הגוף מאתת לי שחסר לו פחממות אולי אני טועה לכן אני צריך את העזרה שלך להכווין אותי בנושא התזונה הקדמונית למתעמל ברמת כושר גבוהה , אם אפשר תפריט לדוגמה של מתאמן , תודה
יוני אני אמנם לא דעאל, אבל למתאמנים באינטנסיביות גבוהה אין שום בעיה להוסיף עוד פחמימות. הדגש הוא על מקורות בטוחים-בטטות, אורז לבן, תפוחי אדמה וכו'.
גיא צודק
ותודה לרעות בכושר שתקנה אותי לגבי הומאוסטזיס ולא כפי שנרשם! (הלינק בתגובה יצר בעיה טכנית אז הוא הוסר. סורי).
תודה רבה
תודה דעאל.
ללא ספק הפיסקה האחרונה היא החשובה ביותר.
הרבה אנשים עושים ריסטארט ועולים על הטרנד התורן.
לדעתי פליאו מעל הכל מציע לכבות את המחשב, לחשוב ואז להדליק ולהתחיל לתקן לאט.
שומן, חלבון, פחמימות מה שזה לא יהיה היגיון הוא השחקן הראשי.
אחרי פסק זמן למחשבה למעט אנשים הגיוני לקום בבוקר לדגנים מעובדים אם חלב 1%.
כמו שמיקי חוזר ואומר יותר חשוב מה לא. בחברה המערבית שלנו אם אחד לא נשאר רעב דווקא העניים משמינים.
מה דעתך על שומן חום?
זה גם גורם להרזיה.
הי כתובה בחומר, את מוזמנת לשאול חופשי.
שלום דעאל, שאלה.
אני מספר חודשים בתזונה דומה לפליאו- ללא סוכר, אך עם סנדוויץ' אחד ליום (לא מצאתי פיתרון טוב יותר לאיך לאכול תוך כדי נסיעה..), אימוני חדר כושר (לא קרוספיט אבל בעיקר משקולות חופשיים), הימנעות ממוצרים מעובדים ושמנים תעשייתיים ותוספת אומגה 3 כל יום. ביצעתי בדיקות דם לפני שבועיים- טריגליצרידים היו 42, HDL היה 52, LDL היה 126. האם היחס בין סוגי הכולסטרול שלי לא מוגזם? אני צריך להוריד באומגה 3 (כרגע לוקח 4 כמוסות של 0.3 גר' חומצות חיוניות בכל אחת)?
האם יהיה גם פוסט על דיאטה?
לאנונימי הראשון: נראה שפרופיל הדם שלך נפלא. לאנונימי השני: כבר אמרתי שכן. סבלנות חביבי.
וואו.
לדעאל ולאנונימי עם תוצאות בדיקות הדם (אגב אצלי הטריגליצרידים גם כן ירדו ל50 בבדיקה האחרונה)....
ממש עכשיו, במקביל לקריאת הדיון הזה, קראתי כרגע את הדיון הבא בפורום של הבננות:
http://www.30bananotleyom.com/forum/viewtopic.php?f=2&t=387
סליחה אם מישהו כאן לא אוהב השוואות, לא חייבים לקרוא. אבל זה פשוט מדהים. גם הטיימינג של שני הדיונים וגם ההבדל ביניהם.
אני עוקבת אחר הדיונים בפורום הבננות מתוך סקרנות וכבר נשבר לי הלב מבעיות הבריאות שהם דנים בהם כל יום ויום... אולי לכן קשה לי לשתוק :(
(אבל שם לא אעז להגיב)
עצוב כמה את צודקת.
בגדול, ההבדל הוא במילה אחת קטנה: בגלל או למרות.
כלומר, הן אנחנו והן הטבעונים אומרים: "אני לא מוכן לוותר על אורח החיים המדהים הזה" (וכל אחד מאיתנו חושב על אורח חיים אחר) אבל חלק מהטבעונים ממשיכים את המשפט: "...למרות בעיות בריאות שקיבלתי" ואנחנו אומרים: "...בגלל הבריאות המדהימה שקיבלתי"!
כאמור, איש באמותנו יחיה.
ולעומת זאת הנה מאגר האנקדוטות החיוביות שלהם:
http://www.30bananotleyom.com/forum/viewtopic.php?f=2&t=373
רעות,
צר לי לאכזב אותך אבל אין שם שום דבר שתזונה טבעית ובריאה - כן כן, גם עם בשר ושומנים מהחי - לא תיתן לך בדיוק באותה המידה, ואפילו יותר.
לא הבשר והשומן זה מה שגרם להם את החוליים שמהם נפטרו בתזונת הבננות, אלא....:
1. הגלוטן
2. הלקטוז
3. שמני אומגה 6
4. המוצרים המעובדים
5. החומרים המלאכותיים
6. הרכיבים הכימיקליים
7. כל חומרי השימור, חיזוק הטעם והארכת חיי המדף למיניהם
8. הסוכר הלבן
9. מיעוט בפירות וירקות, וכתוצאה מכך גם בויטמינים.
הבנת? :)
מי שעובר מתזונה מערבית, שיש בה את כל הנזכרים למעלה (כן, אפילו אם היא הייתה טבעונית! בעצם, במיוחד אם היא הייתה טבעונית... חחח), אל תזונה טבעית בלבד שעשירה מאוד בפירות וירקות, ו"מפציצים" את עצמם (לטובה!) בהמון ויטמינים ומינרלים בריאים, ובמקביל גם נפטרים מכל הקמח והסוכר והמוצרים המעובדים--- אז ברור ומובן שהם יזכו בכל היתרונות הבריאותיים המפורטים בדיון שם!
אבל.... אין פה שום דבר שהם לא היו מקבלים באותו האופן בדיוק גם מנתח אחד עסיסי של כבד בקר. אם החבר'ה שם היו עוברים מהתזונה המערבית הטבעונית והאיומה, לתזונת פליאו טבעית ובסיסית, ובמקום שלושה ארגזי פירות ביום עם סלטים היו אוכלים שלוש חתיכות בקר עם סלטים, הם היו מקבלים לא-רק את אותן התוצאות החיוביות, אלא פלוס, ופלוס-פלוס!
אז בואו ניצמד למציאות... תזונה טבעית לא מעובדת ונטולת גלוטן-לקטוז-אומגה3 ועשירה בסלטים ירוקים תעשה נפלאות לכל אחד ואחד, בין אם המנה העיקרית שלו זה קילו מנגו ובין אם המנה העיקרית שלו זה כבד בקר.
רק שההוא שהמנה העיקרית שלו זה כבד בקר - לא יסבול מצרבות, חולשות, טישטושים וכל שאר בעיות הבריאות היומיומיות שמתוארות בפורום.
בהצלחה :)
תיקון לתגובתי למעלה...
שורה ראשונה בפסקה האחרונה כתבתי אומגה3, זה כמובן בעצם אומגה6
:)
אני האנונימי עם בדיקות הדם למעלה. הלכתי לרופאה שלי בעניין אחר, ועל הדרך שאלתי אותה מה דעתה על התוצאות שלי. היא אמרה שהכולסטרול שלי גבוה מדי. הבלעתי חיוך ושאלתי אותה מה עושים. היא ענתה לי שאני *עדיין* לא צריך כדורים, אבל אם אני אוכל הרבה בשר אדום, ביצים, חמאה, או קצפת אני צריך לחתוך בזה...
מה יהיה? מתי יכתבו להם בפקולטות תוכנית תזונה חדשה?
What do you think of the zone diet?
דיאטת הZONE היא דיאטה נוקשה המאמינה ביחסים מדוייקים ומדודים בין כמות הפחמימות לחלבון ושומן. היא גם כוללת יותר מדי פחמימות (אף כי בשנים האחרונות גם הם החלו לצמצם דגנים מלאים וקטניות לעומת התפריט המקורי של הספר של בארי סירס). דיאטת הזון גם כוללת מיליון חוקים והוראות איך לאכול מתי וכמה. בקיצור, ממש ממש לא תזונה קדמונית.
I understand...:-D
So far I've been eating meat poultry and vegetables for 3 weeks and lost 8 kg in the process... I'm 38 180 cm tall and weigh 112 kg
It makes a lot of sense to reach that balance you're talking about . And I feel that I'm getting there...;-)
I do all my traveling by bicycle and do weighs 2 times a week...
My desired weight goal is 95kg
And I think only primal Neanderthal way of living could get there...
Just my wife would understand since she's been always thin and doesn't have the fat gene...
Although I try to explain to her that in the long run refined commercial products catch up as you get older...
Thanks for the quick response.
Happy purrim
And all the best
הוסף רשומת תגובה