אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

בשר, בשר ושוב בשר

אמש עשיתי אמון נחמד.

5 muscle ups, ואז 10 Overhead squats עם 48 ק"ג, 15 Toes to bar, ועוד 15 כפיפות בטן עמוקות. אימון שעובד חזק מאוד על הליבה. אמורים לעשות חמישה סיבובים, אבל עשיתי רק שלושה (12 דקות וקצת), כי מיהרתי ל"על-האש" בחצר השכנים.
עשרה גברים, חמישה וחצי-שישה ק"ג בשר, ולא נשאר שריד ופליט.
לשמחתי, כולם התמקדו בבשר ומעשרת הפיתות שהיה מי שהביא, נותר כמעט הכל. מסתבר שכשיש חלבון טרי ועסיסי, הוא תמיד לוקח במקום הראשון לעומת הדגנים המעובדים. נראה שיש לנו תובנה גנטית מוקדמת שמעדיפה מזון איכותי וטבעי. לצערי, המציאות המודרנית ושטיפת המוח נגד שומנים ובעד דגנים (כמו הפרסומת הבלתי פוסקת לקערת דגני "פיטנס" על הבוקר כדרך לשמירה על בריאות וגזרה. הבל), מטשטשת אצל אנשים רבים את ההבדל בין טוב לרע, בין מזין לבין אכיל, בין בריא לבין מזיק.

כרגיל, בין סטייק לבין קבב (בעיקר סטייקים) דיברנו על תזונה ועל ספורט. ספרתי להם שבעבר התאמנתי באיאיידו, אומנות החרב היפנית (ובעיקר, אומנות שליפת החרב, שהיא הבסיס), וכמה חבר'ה לא התאפקו מלצחוק. מה העניין בזה. אז תקצר היריעה כרגע, ונאמר רק שאיאיידו, הוא ההיפך הגמור מספורט כמו קרוספיט. הגוף צריך להיות רפוי, נינוח, אבל התנועות חייבות להיות מהירות וחדות ומאוד מאוד מדוייקות. התלהבות יתר תפוצץ את הנדן העשוי עץ (הנקרא סאייה) או תשבור את החרב. זהו ספורט הדומה למדיטציה. לא מזיעים (כמעט) בכלל באימונים, אבל התנועה היא חלקה והרמונית. לצערי, התאמנתי בחרב מעט מדי, רק חצי שנה-שנה (החיים לא אפשרו לי), אבל נשארה לי אהבה גדולה.
פעם חשבתם גם אתם להתאמן בספורט נינוח כלשהו (נגיד, כדורת או גולף)?


Share/Bookmark

By מר קדמוני with No comments

0 הערות קוראים:

פרסום תגובה