אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

לחיות את הרגע ולחיות את העתיד


בתור אחד שעושה קרוספיט כבר כמה וכמה שנים טובות, אני משתדל לא להיות "נעול" מחשבתית על שום דבר ולהיות פתוח ככל הניתן לרעיונות חדשים, לאתגרים משונים, ולטיעונים משכנעים. אני קורא הרבה (מאוד), אני מתנסה בעצמי, אני מאלתר, וככלל אצבע: אני משתדל לחיות גם את הרגע ולא רק את העתיד.

מה זה אומר?
לחיות את העתיד בלבד אומר להתאמן לפי תכנית רב שנתית או עונתית, מדוקדקת ומלאה, שיש לה מטרות ברורות ומדידות. יש לי כמה חברים כאלה שמתאמנים עכשיו לחצי איש ברזל, ובאמת זוהי משימה של עתיד שההווה כולו נצבע ממנה. סדר היום, התפריט, האימונים, לוח התוצאות, סדר השינה. יש יותר אנשים שימכרו לכם "תכנית ארבעת השבועות לקוביות בבטן" מאשר אנשים שאשכרה יש להם קוביות בבטן. לא כל דבר נכנס בתכנית. לא כל תכנית היא ערובה להצלחה.
לחיות את הרגע אומר לצאת לאימון כשמתחשק לי, ולא לצאת אליו אם לא מתחשק, ובשני המקרים להרגיש עם עצמך בסדר גמור. ללכת לישון מוקדם (ב 9) אם עייפים קצת ולצאת לסרט חצות ביום אחר. לרוץ לפעמים עם שעון ולפעמים בלי (אתמול רצתי 5 ק"מ בלי שעון), לא לדעת מה האימון עד דקה לפני שמתחילים אותו, להרגיש טוב בסוף אימון ולהחליט לעשות עוד סיבוב שלא תוכנן מראש, לוותר על אימון אם מרגישים פחות אנרגיה או לצאת לטיול במקום לעבוד קשה בג'ים.
ביום שישי התאמנתי אימון מוזר שכזה, שכלל מתח עם משקולות (24 ק"ג), ואח"כ עבודה על שק אגרוף. לא מדדתי זמן, לא ספרתי חזרות במתח, אבל עבדתי עד שהרגשתי את הכתפיים שלי נושרות.
אילתרתי.
נהנתי.
זרמתי.
זה לא היה אימון קרוספיט. זה לא היה אימון אגרוף. זה לא היה אימון סבולת. זה היה שעשוע ספורטיבי מהנה ומפיג מתחים, ששומר לי על רמת פעילות טובה ועל תחושה בריאה.
בזמן האחרון אני מוצא את עצמי עושה יותר ויותר אימונים כאלה, ופחות ופחות אימונים סדורים ומובנים, אפילו אם הם "מובנים" רק ברנדומליות של קרוספיט. אולי אני יכול להרשות את זה לעצמי כי אין לי כרגע מטרות מיוחדות. אני לא מנסה להעלות מסה ולא להוריד משקל ולא לרוץ יותר מהר או להרים יותר משקל. אני מנסה להשאר בכושר גופני נרחב וטוב, ולהרגיש טוב עם עצמי. אני כן מנסה לאתגר את עצמי בכל אימון. לעשות משהו שעוד לא הצלחתי לעשות בעבר. האימון של היום, ההנאה הקטנה ממנו, המקריות של לזרום עם התחושה, שווה לא פחות ממטרת על גדולה ורחוקה. לפעמים טוב להשתחרר מכל תכנית, מכל מסגרת, מכל ארגון ומשמעת ופשוט לזרום עם הגוף שלנו.
בעיני, בריאות נפשית מושגת היום, לאו דווקא מחר.
אני לא אומר ךכם לוותר על מטרות גדולות, עצומות ורחוקות. ממש לא. תשאפו ותשיגו אותן. אבל אני כן אומר שככל שתהיו יותר ספונטניים ופחות מתוכננים, אמנם תשיגו פחות במדדים חיצוניים (מהירות, כח, מסה, וכו'), אבל לעומת זאת תרוויחו הרבה בבטחון, בזרימה, ב"כאן ועכשיו", בלחיות את הרגע.
ואולי אפשר גם וגם? אולי אפשר שתהיה מטרה אבל בו בזמן שההווה לא יוקרב על מזבח העתיד?

אני מוצא בשמירה על הספונטניות של ההווה הרבה שקט נפשי.
ואתם מה?

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 6 comments

6 הערות קוראים:

קראתי פעם ברשת אצל מדריך כושר כלשהו שדווקא "להפתיע" את השרירים משפר תוצאות.
נשמע לי הגיוני בזוית האבולוציונית. האדם הראשוני לא עשה כושר בנפחים וזמנים מתוכננים. הוא חי.
תמשיך להפתיע!

הי מיקי ,
יש משהו בחווית ההווה בזמן אימון כושר שמפנה את תשומת הלב שלך פנימה לגוף. כשקראתי את הדברים שלך נזכרתי ביוגה שאני כל כך אוהבת. כי כשאני מתרגלת יוגה אני לא מסתכלת על איך עושה את התרגיל זאת שמשמאל, אני רואה מה צריך לעשות, אני מקשיבה לגוף ושואלת אותו, ממש פונה אליו בשאלה, עד כמה אתה מוכן להגיע היום, ובדרך כלל בכל יום הוא ילך קצת יותר, אבל יהיו ימים שהוא ילך פחות, וזה בסדר, בסופו של דבר נוצרת התקדמות והכי חשוב ההקשבה פנימה- כי משם מגיע השקט.

לפני הכל חשוב להנות ממה שאתה עושה! לפעמים מתחשק להיכנס לתקופה רצינית ולהשיג שיאים חדשים ולפעמים פשוט להנות ממה שעבדת כ"כ קשה להשיג.

אני איתך דעאל, תזרום ;)

האמת פה אני קצת חלוק, אני תומך בזרימה ובדגש של להקשיב לגוף. אני אתמול למרות שתוכנן לי אימון, בחרתי לנוח כי הרגשתי שאני צריך. אך כמאמן קשה לי עם גישת התזרום, יש פה מלכודת שיכולה להוביל לביצוע אימונים נוחים של דברים שבהם אנחנו טובים ולהזניח את העיזים שלנו. קרוספיט כמה שהיא רנדומלית למראית עין, היא שיטה שאחד הרעיונות המרכזיים בה הוא לא לבחור את האימונים שלנו.
אז המסר שלי הוא, להקשיב לגוף כן אבל לעבוד על העיזים תמיד.

אני ממש לא מסכים עם הגישה של להתאמן ללא מטרות, כל אחד שמתאמן יש לו מטרה. גם אם היא דבילית עדיף לקבוע מטרות מדידות וראליות כמובן אבל חשוב שיהיה לך מטרות, אך עם זאת לא מזיק מדי פעם לותר על אימון או לעשות משהו שונה לגיוון אבל אני מאמין שבגדול צריכה להיות לך מטרה וכל תרגיל שאתה עושה אתה צריך להבין למה אתה עושה אותו ואיך הוא עוזר ך להשיג את המטרה. לגבי הכיף אפשר תמיד למצוא דרכים לגוון את האימון כך שהוא יהיה שונה ומאתגר.

תודה על התגובות עד כה. חלק מהעניין של הבלוג הזה זה לעורר דיון ומחשבה, ולא (רק) "להנחית" אמיתות. ברור לי שמטרות ויעדים בכלל הם משהו מאוד משמעותי להצלחה בחיים בכלל ובספורט בפרט, אבל גם בתוך מחזור החיים של מטרות גדולות או קטנות, יש לאפשר מספיק מרחב כדי לא להפוך את המטרה לאבסולוטית או כזו שמקדשת את כל האמצעים. אפשר לתת לעצמכם תקופות ללא מטרה מוגדרת. אני מוצא את התקופות האלה כפוריות מאוד וכמאפשרות להתבונן על הדברים מעט "מבחוץ" וכך לעשות בחירות חדשות או את אותן הבחירות שוב, אבל ממקום ששומר על רעננות מחשבתית ועל דינמיקה.
אין כאן נכון או לא נכון (כי לעולם אין מצב ללא מטרות כלל), אלא יש כאן רצף של משמעות המטרה והנוכחות שלה בחיי היומיום מול היכולת "לשים אותה בצד" לפעמים ולאפשר לעצמנו לפעול מתוך אינסטינקט או תחושה ולא רק מתוך תכנון.

הוסף רשומת תגובה