בהמשך לפוסט של אתמול על חיי שעה מול חיי נצח, הנה חלק ב', המתייחס לחיים עצמם.
לא אחת, במהלך שיחות על תזונה או על פעילות גופנית, אנשים אומרים לי: "באמת כל הכבוד לך, אבל אני לא מוכן לוותר על החיים ועל טעם החיים בשביל להיות קצת יותר בריא, תן לי לאכול את העוגה שלי בשקט". הרהרתי בזה מעט:
- האם במסגרת תזונה קדמונית אנו מוותרים על איכות החיים שלנו?
- האם אנו מוותרים על הנאות החיים הקטנות והאמיתיות בשם איזה אידיאל בריאות לא ברור?
- האם בפעילות ספורטיבית קבועה אנו מוותרים על משהו מהזמן הפנוי שלנו, מהעצלנות הנוחה והעוטפת שלנו?
- אולי החיים באמת מאושרים יותר עבור אלו שאוכלים כל מה שנכנס לתחום הקליטה שלהם?
- מהו סוד האושר?
אז על סוד האושר אני לא חושב שאני יכול לענות, אבל אני כן יכול לשתף מעט מהחוויות האישיות שלי. אני הייתי במקום דומה מאוד עד לפני כחמש-שש שנים. הייתי שריונר במילואים (טוב, זה אני עדיין), מכריס (מעט) ומקריח (אז זה רק התחיל), אוכל-כל (מבחינה גסטרונומית) ועושה-כלום (מבחינה ספורטיבית). אני חושב שהייתי מאושר למדי סך הכל. משפחה, ילדים, עבודה, בית, איש תחת גפנו ותחת תאנתו. מה רע?
ובכל זאת. מאז עברתי את השינוי המתואר באלף הפוסטים האחרונים כאן בבלוג הזה. ועכשיו אני מתבונן במראה מול עצמי, לבדי, ומבקש לענות על השאלות שהצבתי בראש הפוסט הזה. ובעיקר, האם אני מאושר יותר היום, ואם כן, למה.
אז נתחיל מהמסקנה: בהחלט. אני מאושר ומרגיש שלם ומרוצה. טוב לי. מאוד. הרבה יותר מאשר בעבר.
(כן, אני יודע שזה סימן רע להגיד "טוב לי" ושצריך מיד לירוק חמש פעמים נגד עין הרע. אני לא שולט בעין הרע, אבל אני באמת מרגיש היום נהדר. טפו. ולא, אני לא מאני ולא דפרסיבי. טפו. יתכן ומחר, חלילה, הדברים יראו אחרת, אבל פרספקטיבה של כמה שנים טובה דיה כדי לגבש דעה אמיתית על סמך חוויות אישיות). הנה הסיבות העיקריות שעולות על סף מוחי:
- תזונה קדמונית גרמה לי להנות מחדש מהאוכל עצמו. לאו דווקא ממתכון מסובך עם תבלינים נדירים, אלא מאוכל אמיתי, טרי ופשוט, שנותן לך טעמים של פעם. אולי קשה להסביר זאת, אבל דג טרי טרי המטוגן עם חמאה ונאכל מיד עם מעט מלח וכוס יין הוא הגורמה הכי טוב שיכול אדם לבקש לעצמו. כך גם ארוחות השבת הפשוטות שלנו. התזונה הקדמונית מאפשרת לי לצרוך יותר אוכל כזה בדיוק: בסיסי, טרי, טבעי, מלא. כזה שיש לו ריח של אדמה טריה או של ים. אוכל אמיתי שלא השתנה כבר מאות אלפי שנים. לא אוכל מודרני מנוכר ומתועש. התזונה הקדמונית מרחיבה לי את הלב. אני אוכל ואני שמח ונהנה מהאוכל שלי הרבה יותר מאשר בעבר. טוב לי.
- התזונה הקדמונית גרמה לי להרגיש צעיר ונמרץ יותר. יש לי יותר אנרגיה. אני קורא עוד יותר מאשר בעבר, אני מצייר, אני מטייל, אני עושה ספורט, אני כותב בלוג. חילוף החומרים שלי נהדר, וכך גם איכות השינה ואיכות החיים בכלל. טוב לי.
- הספורט גרם לי להעריך את עצמי מחדש. בתיכון, בשיעורי הספורט, הייתי מתחבא מאחורי החירבה בריצת 2000 מטר ובטירונות השגתי שיא פלוגתי שלילי בבוחן בראור. אחרי שהגעתי לרמה שאני משלים 23 סיבובים מלאים בסינדי (5 מתח, 10 שכיבות שמיכה ו 15 סקוואטים כל סיבוב, 20 דקות). לא האמנתי שזה אותו אני. אושר. אני פרקתי במו ידי את תקרת הזכוכית של ההשגים שלי. היום אני מסוגל לעשות הרבה דברים שבעבר לא נכנסו אפילו בשערי הדימיון. זה גורם אושר. טוב לי.
- הספורט והתזונה גרמו לי להעריך את עצמי מחדש - גם מול המראה. היום אני נראה אחרת לגמרי. רוב האנשים שראו אותי בפעם האחרונה לפני חמש שנים או יותר לא יזהו אותי עכשיו ברחוב. אין להם שום סיכוי (העניין הזה בדוק). אני מרגיש נוח עם הגוף שלי. אין לי היום קוביות בבטן, אם אתם חטטניים, אבל אני מרגיש טוב עם עצמי. אני במשקל תקין, ובפרופורציות שנראות בעיני נכונות וטבעיות. זה לא שהיו לי פעם תסביכים בעניין הזה, אבל היי, יש משהו משחרר בללכת לים בגיל 40 ולהרגיש טוב עם מה שיש (לגבי הפרצוף העניין אבוד).
- אורח החיים הקדמוני-חדש שלי גרם לי להתחבר יותר למשפחה שלי. אני יותר מבשל בבית. אני עושה ספורט עם הילדים. אנחנו עושים יותר טיולים משפחתיים כאלה ואחרים. זה לא שלפני כן הייתי מנותק וזה לא שהיום אני עקרת בית. רק שהחיים זורמים היום במסלולים חדשים, טבעיים יותר בעיני. טוב לי.
- למדתי להעריך מחדש את הבריאות שלי ושל המשפחה שלי. בתור ילד הייתי חולני למדי. שנים ארוכות לקחתי "נוסידקס" שזו אנטיביוטיקה לפילים בגלל בעיות סינוסיטים. גם בתור בוגר ניצלתי היטב את כרטיס קופ"ח מכבי. כל עונה הייתי חולה לפחות פעם אחת ועוד פעם בשנה איזו מיגרנה. מאז "השינוי" אני כבר לא חולה, גם לא שפעת (המקסימום בכל חמש השנים האחרונות היו יומיים של כאבי ראש). בדיקות הדם שלי טובות מאי פעם ומשתפרות מבדיקה לבדיקה. הדופק שלי במנוחה הוא 54. לפני חמש שנים הוא היה 75. טפו טפו טפו.
- למדתי מה שווה הממסד הרפואי ושאני היחיד שיכול לדאוג באמת לאינטרסים הבריאותיים שלי. ראיתי שהייתי צריך להתווכח כדי לעשות בדיקת ויטמין D (ועכשיו אני לוקח תוספת כי אני מתחת למינימום). אני רואה רופאים ממליצים לחברים בריאים שלי לקחת תרופות. אני רואה תזונאיות ממליצות לידידות שלי לאכול לחם כדי לרזות. אני רואה מכרים שקיבלו מחלות קשות (שלא תדעו) ומקבלים הדרכה תזונתית שערוריתית. אני לא יכול לומר שהסעיף הזה תרם לי לאושר הכללי, אבל הוא אולי החשוב ביותר לשרידות שלי ושל המשפחה שלי בעולם המודרני הזה.
אני חי את החיים כאן ועכשיו.
אני טורף אותם.
אני לא מרגיש שאני מוותר על משהו.
אני מרגיש שאני רק מרוויח.
בקרוב אצלכם, יקירי.
בקרוב אצלכם.
ספרו לנו בתגובות ושתפו עם חברים.
6 הערות קוראים:
respect
לא יודע כבר מה לרשום לך חוץ מזה שאתה תותח.
תודה לך אחי.
אהבתי לקרוא שאתה מאושר - נפלא!
הבנתי שאני לא אכיר אותך ברחוב. אז אם תראה אותי - תגיד שלום, למרות שאני לא אוכלת מזון מן החי, בסדר?
כבוד.
נעמה.
תודות.
אפרת, אל דאגה. אני דווקא זוכר שבעניין של "לטרוף את החיים" יש לי עוד כמה דברים ללמוד ממך...
יופי של פוסט. נותן מוטיבציה להמשיך לאכול פליאו ולהתאמן בקרוספיט(לפעמים זה קשה מאוד).
תודה.
אחד הטובים דעאל!!!
הוסף רשומת תגובה