אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

משחקי קרוספיט 2012, עם קצת פרספקטיבה


כבכל שנה, עם פרוץ הקיץ, יחד עם החמסינים, היתושים והמשברים הקואציליונים, מתחילים להם אי שם בקליפורניה משחקי קרוספיט. עשרות אתלטים מתחרים על התואר - תואר שרק קהילת קרוספיט מכירה בו - "האדם האתלטי ביותר בתבל". זה עניין לויכוח ולפרשנות, כי הסטנדרט משתנה משנה לשנה וממקצה למקצה ובהגדרה לא ניתן להתכונן ספציפית למשחקים, ובכל זאת, שווה לראות.
בפרספקטיבה של שנים, משחקי קרוספיט הם כדור שלג ענקי ועצום. ותהיתי מה היתה ההתייחסות שלי למשחקים לאורך השנים. אז חיפשתי בהיסטוריה של הבלוג והרי עיקר התוצאות:
ב 2007 כתבתי רק על תוצאות המשחקים. זה היה אירוע קטן עם שלושה מקצים בלבד, והיה קשה מאוד היה לעקוב אחריו וניצח בו OPT (ג'יימס פיצג'ראלד שהיה מאושיות קרוספיט באותה תקופה ועדיין מאמן נחשב).
בקיץ של 2008 היו משחקי קרוספיט בשנה השנית לחייהם, וכל הקהילה התחילה להתלהב. כתבתי אז פוסט קטן ואם תקליקו על התמונה שם, תראו את אתר המשחקים "המאורגן להפליא" כמו שכתבתי אז, וכמה שהתרשמתי אז מהסדר, ומהגודל.
בפרופורציה למשחקי 2012, משחקי 2008 נראים כמו חבורת כדורסל של ילדי רחוב לעומת קבוצת NBA. הכסף החל לזרום לקרוספיט רק אחרי המשחקים של 2008. ומאז גם הטלויזיה גילתה אותם (השנה המשחקים משודרים live בשלושה ערוצי ספורט), הם קיבלו ספונסרשיפ Reebok ומספר המשתתפים במוקדמות רק הולך וגדל.
ב 2009 הפורמט עדיין היה לא מאוד מסיבי, ואז כתבתי על הנצחון של מיקו סאלו שעשה מהפכה בכך שכבאי שאיש לא הכיר מפינדלנד בא וטרף את כל האמריקאים הפביוריטים כמו כלום. זה הביא את קרוספיט חזק לאירופה, ואת אירופה לקרוספיט. 
ב 2010 היו המשחקים אחרי המונדיאל, וגם אז ספרד ניצחה, וגם אז כתבתי על ההשוואה בין הטירוף של אהדת הכדורגל לטירוף של קרוספיט (שם האהדה הרבה יותר רגועה אבל המתמודדים הרבה יותר פרועים). משחקי 2010 היו קפיצת מדרגה בארגון ולראשונה באיצטדיון אמיתי.
ב 2011 כבר היתה שנה של משחקים בסטנדרט בינלאומי של ממש עם סיקור מלא של ESPN. כתבתי אז למה אני אוהב את משחקי קרוספיט, את המגוון, הרבגוניות, ההפתעה והלהט, ובסיבה השישית כתבתי את כריס ספילר ואת אנני סקמוטו, שניהם אגדות קרוספיט אמיתיות. אנני, שכבר ב2006 ראיתי אותה עושה פראן מלא בפחות מ 3 דקות וזה הרס אותי לגמרי, היא המתחרה המבוגרת ביותר השנה במשחקי 2012 בקבוצת הגיל "הצעירה" (היא בת 36 כמדומני). היא יצאה ראשונה מהמים מהמקצה הראשון של המשחקים שהיה אתמול וכרגע נמצאת במקום ה 11 בנשים. כריס ספילר יקירנו שהתחרה בכל משחקי קרוספיט עד היום (היחיד?) והוא מופת וסמל לנחישות והתמדה, התמוטט אתמול במהלך המירוץ מהתייבשות וכרגע במקום ה 17 והמבאס קלות.
לוח המקצים של משחקי 2012 מפורסם כבר, ושווה להציץ מה נדרש מהמתחרים.
המשחקים השנה נפתחו במעין תריאטלון ספינט על סטרואידים: שחייה של 700 מטר, 8 ק"מ אופנים (אופני שטח, ללא הילוכים, בערך 2 ק"מ מתוך המסלול בחול עמוק), 11 ק"מ ריצה, בעלייה רצחנית. אה, כן, היה גם מסלול מכשולים אחר כך.
את המשחקים אתם יכולים לראות כאן, כמובן.
לטובת ההיסטוריה והמוטיבציה האישית, הנה סרטון קלאסי מ 2006 , הרבה לפני שהמציאו את המשחקים, עם אנני וגרג אדמונסון (עוד מפלץ) עושים "סתם" פראן כאילו אין מחר. ראיתי את הסרטון הזה לאורך השנים מיליון פעם ועוד לא נמאס לי. מה זה אומר עלי?

גם השנה המשחקים יסתיימו ביום ראשון ואני בטוח שהגמר יהיה מטורף כרגיל, ושמח.
ומה איתכם? רואים? אוהדים? מתעלמים?

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 7 comments

7 הערות קוראים:

הקליפ חזק מאוד. שמתי לב שהם מבצעים את המתח שונה מבחינת המנח של כפות הידיים - זה משנה משהו? אני מצליח לעשות עם כפות ידיים מול הגוף (כמו הגבר בקליפ) הרבה יותר מאשר הפוך אבל אמרו לי שזה לא 'עבודה נכונה'. יש דבר כזה או שזה סתם קשקוש?

זה ההבדל בין pull up (גב היד לכוון הגוף) לבין chin up (קצות האצבעות לכוון הגוף). פונקציונאלית אין הבדל וכך גם ב"חוקי" קרוספיט.
יש מאמנים שממליצים דווקא על chinups טובת פיתוח גוך ושרירי יד ל"ניפוח". אני אישית עושה כמעט רק pullups
אין כאן נכון או לא נכון.
(ולגבר הזה קרואים גרג אדמונסון, ואתה צריך לראות אותו עושה פראן עם 60 ק"ג במקום עם 42 ועם עשרים ק"ג תוספת משקולת למתח. עוד קלאסיקה: http://www.youtube.com/watch?v=y0KfiEU4Gcg )

בקרוספיט בהקשר הזה מה שחשוב זה הספק העבודה שלך. לכן לא משנה איזה מנח אתה עושה עם הידיים ובגלל זה גם מותר לעשות "קיפ" (מה שבצבא/בי"ס היינו קוראים רמאות...). יש יתרונות קלים לכל מנח של מתח אבל זה שולי בהקשר של כושר כללי אלא יותר אם אתה רוצה לתת פוקוס טיפה יותר על שריר מסויים בגוף. מה שבקרוספיט לא ממש מתעסקים.

אנני סקאמוטו אינה המתחרה המבוגרת ביותר, אלא שריל ברוסט, בת 41, שבמקום לקרוע את המתאמנים בקטגורית המאסטרס הצעירה, נותנת בראש לנשים צעירות ממנה בקבוצה ה"רגילה". היא סיימה את המשחקים במקום ה- 15 והמכובד מאוד.

סלחו לי, לא בא מהתחום אבל...
המתח שעושים בקרוספיט אינו מתח ואינו ראוי להקרא כך. סוג של מניפולציה של תרגיל המתח אבל בשום אופן לא התרגיל עצמו. אני אישית גיליתי בקרוספיט הרבה דברים מעניינים בהקשר פיתוח אלמנטים מגוונים של כושר גופני. מצד שני, המהירות והעצימות שבה נעשים התרגילים (חלקם מורכבים מאד), ללא מנוחה, מביאה למניפולציות, טכניקה לקויה, ואני מניח שגם לא מעט פציעות.

יריב:
Kipping pullups או Butterfly הם וריאציות של מתח שנועדו לאפשר תפוקה גדולה יותר במהלך אימון על זמן והן דורשות מהמתאמנים שעושים אותם שיהיו בעלי יכולת גופנית לעמוד בדרישות הגופניות שהן דורשות. הן לא רמאות אם התרגיל לא דורש strict pullup.
לגבי החלק השני של תגובתך:
כל תרגיל, בכל סוג של אימון, שלא מבוצע בטכניקה נכונה עלול לגרום לפציעות.

ברור שכל תרגיל שלא מבוצע בטכניקה נכונה יכול להביא לפציעות. כוונתי היא שכאשר מבצעים תרגילים מורכבים בעצימות כזאת, לעיתים עם משקלים גבוהים, ללא מנוחה, גם אתלט שהטכניקה שלו טובה בדרך כלל, יבצע את התרגיל פחות טוב (טעויות טכניות) ויפצע כתוצאה מכך.

לא כל כך מבין את הקשר בין תפוקה לתרגיל אבל זה לא עקרוני...

הוסף רשומת תגובה