אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

מי, אני? כן, אתה! (אלא מי)


תודה חברים. אני ממשיך לקבל למייל שלי תודות ו/או מכתבים שמספרים על ההצלחה שלכם!

הנה מייל אחד לדוגמא שקיבלתי לפני כשבוע:
אהלן מר קדמוני,
אני מאוד נהנה מהבלוג שלך, וכותב בלוג משיק בשם "בלוג דל פחמימות" שאשמח אם תבקר בו, יש שם את הסיפור שלי שיתכן שאפשרי גם לשלב אותו במסגרת "סיפורי ההצלחה" אצלך.
התזונה שאני אוכל מבוססת על התזונה של ד"ר ברנשטיין שהיא נמוכה מאוד בפחמימות, והיא עושה נפלאות בסכרת. אני גם איש מקצוע (עוסק בדיקור סיני) כך שאני מסתכל על הדברים מנקודת ראות רחבה ורואה איוולת גדולה בדרך שבה ממליצים לסכרתיים בארץ לאכול... המשך נעים, אסף פלדמן

חוץ מאסף אני מקבל (כמעט) כל יום מייל דומה ופוגש כל יום (כמעט) כמה שכנים שכבר בעניין. תאמינו או לא, התזונה הקדמונית מכה גלים שניתן לראות אותם בעין ממש אצלנו ברחוב. גלי, אבי, ירון, אפי, ישראל, בטסי, יעל, עוד יעל, זיוה ועוד שמות אמיתיים לגמרי עשו כבר את השינוי, וזה רק ברחוב שלנו, ורק כאלה שהתחילו בחודש האחרון (!!!). רובם נצפו לאחרונה קונים יותר בשר, מדלגים על הלחם וחטובים הרבה יותר. אוקיי, גם חטובות.
אבי, למשל, כבר שנים רץ מרתונים, וברוב הבקרים של השבוע משכים ב 05:00 לריצה של 12 ק"מ לפחות, בדרך כלל יותר. למרות הסבולת האינסופית הזו, הוא לא הצליח להפטר מבטן אחת קטנה. אחרי חודש תזונה קדמונית (תוך כדי המשך אימונים רגילים), המשקל לא שיקר, והתיישר.

טוב, עכשיו לבקשה שלי מכם.
אתם ואני כבר יודעים שעל מנת להשיג בריאות רוב האנשים נדרשים לעשות שינוי תודעתי נרחב לגבי אכילה, ספורט, שינה ומה לא. להפסיק לאכול דגנים, להפסיק לאכול סוכרים, להפסיק לצרוך שמנים תעשייתיים ולהתאהב מחדש בשומן רווי, לצום מדי פעם, לרוץ יחפים ועוד. אבל לאנשים קשה מאוד להשתכנע. זה נשמע להם קשה מאוד. זה נשמע להם מסוכן מאוד. זה נשמע להם טריק שלא באמת עובד.
אז נכון שאתם כותבים לי על ההצלחות שלכם, ואנונימי אחד נחמד פרסם לפני יומיים סיפור הצלחה ופירוט יפה של החוויה האישית שלו כזה בתוך תגובה למתכון של השבת האחרונה, אבל כל זה לא מספיק בעיני כדי לשכנע את המפחדים ואת החוששים.
לכן אני רוצה בצד הסיפור שלכם גם את התמונות שלכם לפני ואחרי.
(מה יש, בספייבוק אפשר תמונות וכאן לא?)
אתם מאוד תעזרו לאחרים אם תספרו ותפרסמו סיפור העטוף בהוכחות ויזואליות שכאלה. אתם לא חייבים לתת פרטים ועניינים, אבל תמונה תעשה פלאות בלהסביר שלא מקשקשים פה על דמיונות שווא אלא על מציאות חיה ובועטת.
יאללה, נא לשלוח לי מייל ואני כבר אדאג לשאר...

By מר קדמוני with 12 comments

כמה בישולים קלים וטעימים לאמצע השבוע (או לשבת)



אמש הבת שלי נזפה בי: כבר מזמן לא כתבת פוסט על מה אנחנו מבשלים לשבת, ודווקא עשינו כמה דברים טעימים.
צודקת.
אז האמת שלשבת עוד לא בישלנו, אבל במשך השבוע לא התעצלנו, אבל שמרנו על המתכונים הכי קלים שיש. היי, אני בעד פשטות.ומעשה שהיה כך היה.
ביום רביעי ירד גשם זלעפות כאן בצפון, אני היתי בבית, אז יצא שבלי תכנון נותרתי אחראי על בישולי הצהרים. רק מה, לא היה בבית כלום (כלומר שום בשר או דג). ללכת לקניות היה גדול עלי, אז החלטתי שלא אכפת לי מה, אני אוציא לילדים איכשהו ארוחת מלכים מכל מיני דברים שתמיד יש בבית. אם מחפשים מספיק טוב. אז התחלתי לחפור בפריזר ואכן מצאתי מציאות.
בתחתית מאחור מימין מצאתי בפריזר כמה גרונות הודו קפואים. תמיד טוב שיהיו כאלה במקפיא שלכם. בסיר גדול טיגנתי (בהרבה שומן אווז) שני בצלים קטנים ושומר אחד גדול פרוס, הוספתי תפוח אדמה חתוך לקוביות, שני גזרים חתוכים גס, שני קישואים חתוכים גס, שניים שלושה גבעולי סלרי, רבע צרור שמיר קצוץ, כוס גרגירי חומוס (במקפיא גם מצאתי שארית שקית חומוס סנפרוסט), כיסיתי במים והבאתי לרתיחה. הטבעתי שם ארבע גרונות הודו (קפואים), תיבלתי בפלפל, מלח, חוואיג' למרק וקצת קארי. ונתתי לזה לבעבע שעתיים שלוש.
יצא הכי טוב בעולם. (אוייקטיבית, הילדים שלי העידו).

בגלל שלא היה כאמור כלום בבית, שברתי את הראש מה לעשות עוד. במקרר היו כמה פטריות פורטובלו נהדרות (שימו לב שעכשיו הן הכי טובות, שמנות, מוצקות, גדולות וטעימות לאללה). בשמן קוקוס טיגנתי בצל אדום, הוספתי שתי פטריות פורטבלו קצוצות, ונתתי לזה להשרף מעט על אש גדולה. שפכתי למחבת חצי קופסת חלב קוקוס, הרבה אבקת קארי ונתתי לזה להצטמצם מעט.
במקביל מצאתי עוד בפריזר שקית עם תרד קפוא. מה עושים עם זה? אידיתי עוד בצל אדום בשמן קוקוס, הוספתי את התרד הקפוא + חצי כוס מים רותחים ונתתי לזה להתבשל קצת. כשהתרד נראה מוכן, הוצאתי חצי ממנו למחבת, שפכתי פנימה את החצי השני של קופסת חלב הקוקוס, והופ, נעשה לנו רוטב ירוק-קרמי מלא שומן בריא וטעים ברמות.
עכשיו, שכבר היו שני רטבים, נותר רק להכין סיר עם כוס אורז בסמטי. הכי קל.
הילדים הגיעו רטובים עם אף אדום וחייכו חיוך גדול שהריחו את המרק, וטחנו מעט אורז עם המון רוטב צהוב או ירוק (כל ילד וההעדפה שלו).
מה אגיד לכם, איזה כיף שחורף בא.
שבת שלום.

By מר קדמוני with 3 comments

עשרת מזונות העל שלי


לפעמים פוסטים הם רק תגובה אחת גדולה.
אחרי שהגיב כאן, הצצתי בבלוג של דני וולשטיין הטבעוני וראיתי שם פוסט של מזונות על. דני הביא את הרשימה שלו למזונות הטובים ביותר/ הבריאים ביותר לטעמו ולהעדפתו (הטבעונית). ישר עשה לי חשק לכתוב את הרשימה שלי על מזונות כאלה. הבחירה היא סביב מזונות הזמינים להשגה בארץ (תגידו תודה שחסכתי לכם wild blueberries), עשירים קלורית המאפשרים לאנשים לחיות עליהם. אם היה לכם לבנות אי בודד עם מעט מאוד מזונות זמינים, אז הנה הבחירה שלי לתפריט שם:
  1. כבד בקר. ללא ספק, אם האריה הוא מלך החיות אזי הכבד הוא מלך המזונות. חיות פרא אוכלות קודם כל את הכבד, ואח"כ מתפנות לשאר החלקים (לב, כליות, ואז לכל היתר). הכבד הוא איבר ייחודי: הוא מאגר המינרלים והוויטמינים אצל כל היונקים, הוא מלא אנרגיה, טעם וכל טוב. כבד הוא מאכל זמין, זול, פשוט להכנה ויתרונו הבריאותי על פני כל חלופה אחרת הוא ברור.
  2. קוקוס. לא רק שהקוקוס טעים מאוד, שהשומן שלו בריא ומזין (והעץ עליו הוא גדל יפה, בייחוד לאורך חופים קסומים), אלא שישנן תרבויות רבות שמתקיימות כאשר הקוקוס הוא מקור האנרגיה העיקרי שלהם. באיי האוקיינוס השקט ובפסיפי, קוקוס הוא השולט באיים. הוא מספק המון קלוריות לנפח, הוא השומן הרווי ביותר בטבע וטוב לטיגון, לעור, ולמה לא. שמן קוקוס איכותי יהיה בכבישה קרה, אורגני, צבעו יהיה מבריק וריחו יהיה משכר. חלב קוקוס ישדרג כל ארוחה ומרק. קוקוס רבותי, קוקוס.
  3. אבוקדו. בשקט בשקט האבוקדו מתחיל לחזור למקום המגיע לו במטבח הישראלי. הוא יפה וירוק, טעים ומזין, ולמרות שהוא פרי, הוא כמעט אך ורק שומן בעיקר monounsaturated וזה טוב. טעים מעוך עם ביצה, טעים פרוס עם פלפל שחור, טעים כחצי סירה כשביצת עין חמה שוכבת במרכז, טעים וזהו. ומלא בקלוריות. מעולה.
  4. אגוזי מקדמיה. כמו האבוקדו, גם אגוז המקדמיה הוא שומן חד-בלתי רווי, ואפשר לאכול ממנו כמה שרוצים בלי להסתכן בדלקתיות. הוא אחלה חטיף, רק שהוא יקר מאוד. אני אוהב אותם לא-קלויים, טריים ובשקית גדולה. למתקדמים ועשירים אפשר להזמין שמן אגוזי מקדמיה עם תכונות זהות, לבישול ועוד.
  5. סרדינים טריים. הדג הפשוט, המבריק והזול הזה, הוא פתרון מעולה לחלבון איכותי, לאומגה 3, ולמזון שבא מהטבע ממש, בלי שום התערבות של האדם בתזונה שלו. סרדינים יהיו נפלאים בתנור עם שמן זית, עגבניות ופלפל חריף ירוק. אח, נעשיתי רעב.
  6. מרק בשר. קחו עצמות בקר, כמה חתיכות בקר, שורשים (גזר, פטרוזילה, תפו"א, בצל, סלרי) והנה לכם פצצת מינרלים. עשירה במגנזיום, אשלגן, סידן וויטמינים. טוב בחורף, טעים גם בקיץ. ולא לחינם זו גם תרופת סבתא (רק שסבתא שלי עשתה את זה רק עם עוף כמובן).
  7. בטטה. כמו הקוקוס, כמו הדגים, שורשים עמילניים הם כפי הנראה מהמזונות הראשוניים ביותר של האנושות להבדיל מירקות ועלים, שעניים מאוד בקלוריות הרי שהשורשים העמילניים והבטטות בראשן, מספקות הרבה מאוד קלוריות, המבוססות על גלוקוז, אך ללא כל פרוקטוז. בטטה היא פשוטה להכנה ברמות על, והכי פשוט והכי טעים הוא בעיני גם המתכון הכי קדמון.
  8. ברוקולי. זה כדי שיהיה לנו מכנה משותף עם ידידינו הצמחונים. הברוקולי הוא ירק נחמד, קריספי, טעים גם חי וגם מאודה, גם בתנור וגם בתור מוקפץ עם עוף. בין לבין הוא עשיר במינרלים (תלוי כמובן גם באדמה עליה הוא גדל) וגם בויטמינים. קדימה ברוקולי.
  9. אצות. לצערי, אצות לא תופסות מספיק נפח ונוכחות במטבח שלי. האצות חשובות מאוד כדי להעלות את רמת היוד, אבל הן לא מספקות בכלל קלוריות. אתם רוצים הרבה יוד. מעניין שעד תחילת המאה ה 20 יוד נחשב לתרופה כללית בבתי הספר לרפואה. אם לא ידעת מה הבעיה, רשמת יוד. לא היה ברור למה, אבל זה בדרך כלל עזר. אז באמת יוד חשוב לנו ולאנשים רבים מאוד יש מחסור ביוד. אצות גם יספקו ויטמיני ואשלגן. היום אי אפשר לטעון שהן לא זמינות או יקרות. יש בכל סופר, ונשאר רק לתרגל את הצריכה שלהם.
  10. ביצה. כמה פשוט, ככה חשוב. כמובן שהעדיפות היא לביצה של תרנגולת שהסתובבה בחצר ואכלה מה שבא לה (ולא מה שבא לה מתוך קערת תירס). ביצה היא אנרגיה וחיוניות מכווצת לקליפה דקה. הביצה אמורה להתפתח ליצור ולכן לא מפתיע שהיא עשירה מאוד בחלבון, בשומן, ובויטמינים. כמובן כמובן שכדאי ביצים מועשרות באומגה 3 על פני ביצים תעשייתיות שבהן יחס האומגה 3 ל 6 הוא יחס מזעזע של 1:20. בקיצור, ביצה טובה היא לגמרי מזון על.
עד כאן הרשימה שלי.
אני משוכנע שאפשר להוסיף כאן בקלות עוד 5-10 מזונות מצוינים שיכולים בקלות להתחרות עם כל אחד מהחבורה הזו, אבל בכל זאת, רשימה של יותר מעשרה פריטים כבר נהיית רשימת מכולת, וזאת כאן לא רעה בכלל (אובייקטיבית כמובן).

ומהם מזונות העל שלכם?
ספרו לנו!

By מר קדמוני with 40 comments

בריאות לבבית - חלק שני - המעשים


אחרי הסיכונים, באים המעשים.
רק לפחד מהתקף לב לא עוזר לאף אחד, וכנ"ל לא לקוות שלא יתפסו אותנו הגנים הנוראיים שקיבלנו בירושה. אז במקום לשקוע בדכדוך אני מציע לעשות מעשה ולשפר עכשיו ומיד את הסיכויים שלכם!
  • תפסיקו לצרוך סוכרים וקמח. סוכרים וקמחים מעלים את רמת הטריגליצרידים ואת רמות הסוכר בדם ויש עוד שלל אפקטים שליליים, אבל לא נתעכב על זה עכשיו. הפסקת המאכלים הרעים הללו היא כנראה הפעולה הבודדת החשובה ביותר שאתם יכולים לעשות לטובת הבריאות הלבבית שלכם. תפסיקו את זה באופן מוחלט, מיידי ולא בערך או בעיקר. הפסקת צריכת הסוכרים והקמח צריכה להתבטא מהר מאוד בירידה ב TG ובירידה ברמות הסוכר בדם לאחר צום. זה גם יאפשר לכם לפעול טוב יותר תחת צום.
    הערה: להפסיק לצרוך סוכר לבן אבל לעבור לצרוך 10 פירות ביום לא יעבוד. הפסקת הסוכרים הכוונה להשאר בפרי אחד עד שניים גג ביום.
  • תרגעו עם האלכוהול. יש צעירים שעברו לדיאטה קדמונית אבל מתלוננים שה TG לא ירדו. כשבודקים לעומק מגלים שהם שותים המון בירה ואלכוהול. אל תתפלאו. כוס יין מדי פעם או כוסית משקה טוב יעשו לכם נחמד, אבל רמות גבוהות יתדלקו את הסוכר וה TG, לא רק את הראש.
  • תפסיקו לצרוך שמנים תעשייתיים. כל שמן שמופק מזרעים אינו טוב עבורכם. אלו מעלים מאוד את רמת הדלקתיות ולכן את רמת הסיכון לצרות צרורות. הפסיקו לגמרי. לחלוטין. כן, גם כשאוכלים בחוץ. אל תחזיקו בבית לא מרגרינה (דא), לא שמן סויה, לא שמן תירס ועוד ועד.
  • תתחילו לצרוך שמנים טובים: ה HDL עולה רק על ידי צריכה של שומנים טובים. שום סטטינים לא יעלו אותו, אלא שמן קוקוס, חמאה, שמן זית והפסקה מוחלטת של צריכת שמנים תעשייתיים. תאהבו את השמנים. שמנים טובים הם אכן טובים. כדאי גם לתסף עם אומגה 3.
  • תפסיקו לאכול כל הזמן. אתם לא כבשים שצריכות כל הזמן ללעוס משהו. אתם בני אדם ומספיקה לכם ארוחה אחת ביום. או שתיים. ממש דחוף לכם? תאכלו שלוש ארוחות אבל תפסיקו לנשנש כל הזמן. תאכלו כמה שאתם רוצים בזמן הארוחות אבל הפסקה של הזנה מתמדת תשפר מאוד את יכולת הגוף שלכם לפעול ברמות סוכר נמוכות יותר, יוריד את ה TG ואת הסוכר ויפחית מאוד את הסיכון הלבבי.
  • תפסיקו לעשן. דא (2). אם עדיין יש לכם צורך עצום בסיגריה אחת פעם בשבוע אחרי ארוחת ערב דשנה, זה כנראה לא מה שיהרוג אתכם (ויש פרופסור לקרדיולוגיה שנשבע אישית, בחיי, שהמחקר שלו מראה שסיגריה ליום דווקא מעלה את העמידות בפני מחלות קלות, אבל לא הייתי סומך או ממליץ על זה כמובן). אם אתם מסתובבים עם קופסת סגריות בכיס, כדאי שתשקלו לחדול. זה גם יחסוך לכם כסף.
  • שנו 8 שעות לפחות, בחושך מוחלט. העדר שינה מעלה את רמות הקורטיזול לרמות גבוהות מדי. שינה תעשה פלאים להורדת רמת המתח שלכם, לשריפת השומנים ולהרגשה הכללית ובריאה. טוב ללב.
  • צאו לפעילות גופנית: כאן שלושה פרמטרים באים לידי ביטוי, וכדאי מאוד לשלב בין שלושתם, תלוי ברמת הכושר ההתחלתי שלכם. הדברים להלן צריכים התאמה לפי רמת הכושר ההתחלתי שלכם: (1) צאו להליכות ארוכות (ממש ארוכות, לפחות שעתיים) לפחות פעם בשבוע. עדיף פעמיים. (2) בצעו לפחות אימון אחד בשבוע באינטנסיביות גבוהה מאוד, כזה שהלב שלכם חושב לעוף החוצה מהחזה. מעין אימון תחנות, למשל 10 שכיבות שמיכה, 10 צעדי ענק, 400 מטר ריצה, כפול ארבע. ועוד בלי סוף רעיונות בסגנון קרוספיט כמו פראן, סינדי, שעשיתי אמש, הלן ועוד שמות רבים. (3) בצעו פעם בשבוע אימון משקולות איטי וכבד - סקוואטים, דדליפט, דחיקות וכדומה. שלושת המרכיבים האלה יתנו לגוף שלכם "boost" מהסרטים. צריכת האנרגיה ממקורות שומן תעלה (הליכות), ניצולת החמצן תשתפר (אימון בעצימות גבוהה), ושרירי הליבה והשלד יתחזקו מעבודת המשקולות. אחרי חודש כזה, לא תזכרו איך זה שהייתם פעם סמרטוטים.
  • תחייכו ותרגעו. לחץ ומתח עושים לכם רע לנפש וללב. אין לי פתרון קסם, אבל אני ממליץ לכם לשחק יותר, לחייך יותר, לצאת לחופש יותר, ולהגיד לעצמכם "החיים יפים" בכל בוקר. מתח זה רע. שמחה זה טוב. נ נח נחמ נחמן שמח.
  • קחו תיסוף ויטמין D. אני לקחתי שלושה חודשים ויטמין די 5000 UI של GNC, שקניתי בארה"ב. בארץ אין להשיג יותר מ 1000 UI. בהתחשב בעובדה שהגוף שלנו יודע לייצר גם 10000 UI ביום, השלמה של 5000 כשיש חוסר היא סבירה מאוד. חשוב להשאר במעקב בדיקות דם מדי חודשיים שלושה ולעצור ברמות של 50+.
  • תאכלו כבד בקר פעם בשבוע או שבועיים. גם בלי לבדוק, סביר מאוד להניח שיש לא מעט ויטמינים ומינרלים שחסרים לכם. ברזל, נחושת, מגנזיום, ויטמין B12, ועוד. מנת כבד בקר תתן לכם פיצוץ של ויטמינים ומינרלים והיא יעילה יותר מכל מולטי ויטמין. כבד קל להכין וטעים לאללה גם קר כסלט (עשיתי השבת כבד קר חתוך לרצועות עם טחינה, מלפפון חמוץ וכוסברה. יצא בינגו).
  • תה וקפה: לא יזיקו. ירוק זה טוב. כך גם שוקולד מריר 85%: טעים, כמעט ללא סוכר, שומן בריא (חמאת קקאו), ויש בו נוגדי חמצון רבים.
  • אכלו צבעים: ירקות צבעוניים הם כלל אצבע לא רע למאכלים בעלי תכונות אנטי-אוקסידנטיות. תאכלו מלא הטנא ירקות צבעוניים, בכל צורה והגשה, אבל אם תמשיכו לאכול אותם בשמנים תעשייתיים, לא עשיתם כלום.
  • חכו עם הסטטינים. אלא אם כן ה LDL שלכם באיזור ה 250, אל תמהרו לקחת תרופות. קחו לכם חודש חודשיים שלושה ניסיון של שינוי הרגלי לחיים ואח"כ תבדקו שוב. אם יש לכם היפרכולוסטורולמניה (מי שיש לו, יודע), תתייעצו.
  • תדעו איפה אתם עומדים: לעשות שינוי בהרגלי החיים ללא מעקב ובקרה לא מומלץ. תבדקו. תרשמו במחברת מה המשקל שלכם ביום שהתחלתם את השינוי. מהו היקף המותניים שלכם? תדרשו מהרופא בדיקות דם ולהוסיף לבדיקה גם רמת ויטמין D. תחזרו על הבדיקה אחרי חודשיים ותראו מה המגמה. תשקלו שוב ותמדדו שוב היקפים. תחזרו על הבדיקה שוב לאחר חודש נוסף ותראו אם המגמה עקבית. האם נדרש שינוי? האם כל התוצאות חיוביות? הם ה TG ירדו? האם ה HDL עלה? האם הסוכר בצום ירד? האם ויטמין D עלה? האם היקף המותניים ירד? האם לחץ הדם השתפר? קראו שוב את רשימת הסיכונים והשוו את מצבכם היום למצבכם לפני השינוי. מה קרה? מה עבד? מה עבד פחות?
פוסט נפרד יעסוק ב Troubleshooting כלומר מה לעשות שעשיתם שינוי, אבל עוד לא ראיתם שינוי מספיק במדדים.
(רמז: אולי לא באמת עשיתם שינוי).

כאן זו עוד הזדמנות מצוינת עבורכם לספר לנו איך אתם מרגישים מאז שעברתם לתזונה קדמונית!

By מר קדמוני with 29 comments

בריאות לבבבית - חלק ראשון - הסיכונים

אוי אוי אוי הכולסטרול.
נדמה לי שכל בנאדם שני בסביבה מצוי בהיסטריה מוחלטת מרמות הכולסטרול שלו. כל אדם שלישי כבר לוקח סטטינים (להורדת הכולסטרול, וזוהי התרופה הנמכרת ביותר בעולם! מעניין). ואם הכולסטרול שלך (הכולל) גדול מ 200, מיד נכנסים לבונקר וחרדה כללית עוברת על המשפחה.
רבותי, בואו נפתח בצפירת הרגעה, ונתבונן במציאות במעט יותר תשומת לב. מה באמת יש שם. מה באמת ידוע למדע הרפואה על הסיכון הלבבי שלנו ובעיקר, מה אנחנו יכולים לעשות בעניין. לחכות עד שנמות מהתקף לב? לקחת כדורים? אולי לעשות שינוי בסגנון החיים?
אני נדרש לעניין כי אני מקבל הרבה מאוד מכתבי קוראים המודאגים מאוד מרמת הכולסטרול שלהם. לעתים הם לא מספרים לי מאומה על עצמם, על מה הם אוכלים, על כמה הם שוקלים, על סגנון החיים שלהם, ורק הנקודה הקטנה שמרצדת מחוץ לסוגריים בתוצאת בדיקות המעבדה מטרידה אותם יותר מכל. התליין הקטן. הנקודה שמחוץ לסוגריים.
נו.
עובדה ראשונה: ל 75% מהאנשים הסובלים מהתקף לב יש רמות הכולסטרול תקינות לחלוטין, כלומר LDL פחות מ 130. אצל רבע מהחולים ה LDL היה נמוך במיוחד, פחות מ 100. (המקור כאן. דרך אגב, החוקרים האומלים במחקר העצום ההוא ממליציםמרוב תסכולל הוריד עוד את רמת ה LDL המוגדרת כמסוכנת, וכך לא יהיה מצב ש 75% מחוץ לגרף הסיכון ולכאורה, לפי ההגיון העקום הזה, זה יהיה מנבא "טוב" יותר. הזוי). מה קורה כאן? גם אם נניח לרגע שהכולסטרול ה"רע" (LDL) הוא מנבא מוחלט ומדויק (והוא ממש לא, תיכף נראה), הוא לא מכסה שלושה רבעים מהיכולת לנבא איזשהו סיכון. שוב: רוב מוחלט של הסובלים מהתקפי לב LDL תקין לחלוטין. כלומר אם גם אתם מבטיחים בעזרת ניסים, נפלאות ותרופות שהכולסטרול שלכם ישאר נמוך כים המלח, אתם כנראה מפספסם עדיין את החלק הארי של התמונה. מה עם השאר?
אז לפני שנמשיך לחפור בכולסטרול, ולספק עוד כמה עובדות, יש להבהיר נקודת מוצא: הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת. מאוד משוכללת. מורכבת. מסובכת. עדינה. ולא, אין לנו מושג ירוק איך היא עובדת. כבר לאונרדו דה וינצ'י עשה דיסקציות ורשם רישומים ואולי היה אז מי שחשב שהכל כבר ברור וידוע. אבל מאז המדע רק מתקדם ועדיין ברור לכל שרב הנסתר על הנגלה. אנו משערים, מדמיינים, בודקים קשרים אבל רק מנחשים את התהליכים עצמם.
תזכרו את זה כשנדבר על סיכון לבבי כזה או אחר ועל "גורמים" או "סיבות".
לכן ראשית חכמה נאמר שהסיכון הלבבי שלך הוא פונקציה של גורמים רבים מאוד, חלקם כלל אינם ידועים לנו, ולעולם לא נכון להבין סיכון על בסיס פרמטר בודד אחד. יש סימנים מעידים המצויים בקשר חזק יותר עם הופעת התקף לב, ויש סימנים הנמצאים בקשר חלש, אבל כלל הסימנים האלה אינם סיבות אלא תופעות. (קשר הוא לא סיבה. הזכירו זאת לעצמכם. הזכירו זאת שוב).
אז בואו נמנה סימנים מעידים מקובלים יותר או פחות לסיכון לבבי. בפוסט הבא, אינשאללה, נדבר על איך משפרים את הבריאות הלבבית שלכם. בת'כלס. ובלי קשר, בהזדמנות קרובה גם נצלול לנבכי הכולסטרול ונראה אם הוא אכן השטן הגדול או שהוא רק נקודה קטנה שלפעמים נופלת מחוץ לסוגריים, לפעמים עם משמעות ולפעמים בלי. עוד נראה.
קדימה, סימנים מעידים:
  • פרופיל השומנים בדם. נתחיל מהפרמטר שמקבל הכי הרבה יחסי ציבור וגורם להכי הרבה תרופות מיותרות. כולסטרול ושומנים בדם. ארבעה פרמטרים חשובים כאן שצריך להכיר: HDL, LDL, TC (total Cholesterol)l ו TG (טריגליצרידים). כמו בכל משפחה, היחסים ביניהם לא פשוטים. את ה LDL קשה למדוד ולכן התוצאה שיש לכם בבדיקות המעבדה היא למעשה חישוב של ה LDL לפי נוסחה הלוקחת בחשבון את שלושת המרכיבים האחרים, מוסיפה,מחסרת ומחלקת מספרים עד שבסוף מתקבל המספר הנוסף. הדעה המקובלת היא שLDL מעל 130 הוא גבוה. ממצאי מחקרים מצאו קשר מובהק לתמותה מהתקפי לב בLDL מעל 250, אבל זה לא מפריע לרופאים רבים לרשום סטטינים כבר ב 190. בקצרה ה LDL מוביל שומנים וכולסטרול ואנרגיה מהכבד אל תאי הגוף, וה HDL עושה את הדרך ההפוכה - מהתאים אל הכבד למטרות חידוש ורענון. ה TG הם חומצות שומן המאורגנות בשלשות (ומכאן שמם). לא נכנס כאן לעובי הקורה ולהסבר השוני בין סוגי הכולסטרול, אלא על תבניות ויחסים. בגדול חשוב לזכור שהמספרים עשויים להצביע על בעיה, אבל הם לא בעיה כשלעצמם. מספרים שאנחנו רוצים להכיר:
  • היחס בין ה HDL ל LDL הוא חשוב. אתם רוצים יחס כמה שיותר גדול. יחס מעל 0.3 נחשב "מגן". למשל, אם ה HDL שלך הוא 45 וה LDL הוא 150, היחס ביניהם מצוין. אם ה LDL שלך 130 אבל ה HDL רק 25, זה עלול להיות דגל אדום. ובכלל, HDL גבוה מנבא בריאות לבבית טוב בהרבה מאשר LDL נמוך.
    הערה: אל תתעלמו מפרופיל השומנים בדם; הוא חשוב מאוד ועשוי לעזור לאבחן בעיה, אבל תזכרו שהוא לא חזות הכל.
  • ה TG הם השומנים בדם (ורמתם מושפעת בעיקר מרמות הסוכר, ולאו דווקא מצריכת שומן). מכל מקום, רמות גבוהות של TG עלולות להעיד על סיכון ובדרך כלל בשילוב עם HDL נמוך. שוב, היחס בין החלקים הוא המשמעותי. מתחת ל 150 נחשב בנורמה. לא על כל עליה של 15 נקודות ב TG יש מקום לפניקה.
  • ל total cholesterol אין שום משמעות קלינית בפני עצמו.
  • הערה מתודולוגית: ה LDL עשוי מאוד להיות בחריגה משמעותית מהערך "האמיתי" שלו, הן בגלל שיטת המדידה (או החישוב) והן בגלל סוג ה LDL. ישנם גופיפי LDL גדולים ותפוחים (וטובים) וישנם גופיפי LDL קטנים ודחוסים שנוטים להתקע בכלי הדם של המערכת הלבבית ולעשות צרות. אתה לא יודע מבדיקות הדם הרגילות כמה "גדולים" וכמה "קטנים" יש לך ב LDL. אבל אנחנו כן יודעים שרמות סוכר גבוהות מעודדות יצרת גופים קטנים ודחוסים. תזכרו את זה.
מילה על בדיקות דם באופן כללי: תוצאות אלו עשויות להשתנות מאוד מבדיקה לבדיקה ואפילו באותו היום. לבדיקה בודדת אין משמעות אלא לרצף של בדיקות המצביע על מגמה. ועדיין לא כל שינוי מגמה מצביע על בעיה. מהו גודל השינוי. מהו השינוי בפרמטרים נוספים. התמונה היא מורכבת ואל תכנסו ללחץ (ראו להלן) מכל שינוי. כן תהיו עירניים. כן תתייעצו, אבל אל תקפצו למסקנות מהר מדי, ואל תקחו תרופות לפני שאתם משוכנעים שיש לכם בעיה שדורשת טיפול תרופתי.
  • רמות סוכר (בצום). נתחיל ב נו נו נו: משום מה אנשים רבים מזלזלים בצורך אשכרה לצום לפני הבדיקה. זה מאוד משמעותי. אנחנו רוצים רמה של פחות מ 100. רמה גבוהה של סוכר בדם עשויה להצביע על בעיה באינסולין - סוכרת או עמידות לאינסולין או על בעיה הורמונלית אחרת. רמה גבוהה של סוכר בדם בצום מוגדרת כחלק מהסיכון הלבבי והנה חלק מהמדדים של תסמונת מטבולית (ראה להלן).
  • דלקיות מערכתית. הנה בומבה. דלקתיות (ששווה לכתוב עליה בנפרד) היא נסתרת לעתים קרובות, אבל השפעתה על הסיכון הכללי לתחלואה הוא גבוה מאוד. בבדיקות דם בדר"כ ניתן לראות את ה CRP כמדד לחלבון המיוצר בכבד ורמות נמוכות מאוד ממנו מגיעות למחזור הדם, אלא אם כן ישנה דלקתיות. לא בהכרח יש דלקתיות, זה יכול להיות גם כתוצאה מנסיבות אחרות כמו הריון, תרופות ועוד. דלקתיות יכולה להיות סיבה רצינית מאוד לבעיות לבביות.
  • לחץ דם. יתר לחץ דם עשוי להעיד על סיכון לבבי. שוב צפירת הרגעה קלה לחרדתיים שבין הקוראים: מדידת לחץ דם משתנה מאוד מאוד במהלך היום ובין יום ליום וקריאה בודדת לא תאמר לכם הרבה. אם יש קריאה חריגה ואתם בסך הכל בריאים, תבדקו שוב, ושוב. יתכן שינה בעיה, אבל אל תקפצו לתרופות בגלל קריאה אחת של לחץ דם גבוה. אולי סתם התרגשתם מהאחות.
  • Atherogenic dyslipidemia הוא מצב מטבולי שכולל מספר סימנים מעידים. דומה לו ומעט יותר נרחב הוא תסמונת מטבולית. הגדרה. שני השמות המפוצצים האלה מייצגים מכלול של סימנים מעידים ולא סימן בודד. ה Atherogenic dyslipidemia מורכבת מרמה נמוכה של HDL, רמה גבוהה של TG ורמה גבוהה של גופים קטנים ודחוסים ב LDL. נשמע מוכר? נחשב לסיכון גבוה לבבי מובהק. התסמונת המטבולית היא דומה אבל כוללת גם התייחסות לעמידות לאינסולין, רמות סוכר, השמנה ודלקתיות. בקיצור, אם כל הסימנים המעידים שלכם גרועים, יש לכם תסמונת מטבלוית,ואם יש לכם אותה, קדחת.
  • ויטמין D. אחד השובבים הפחות ידועים בציבור, אבל בודאי שרמות נמוכות של ויטמין D עשויות להצביע על סיכון לבבי משמעותי . כאן יש לי סיפור קטן: יש לי ידיד רופא שאבא שלו קיבל התקף לב. הרופא התלונן שאבא שלו היה בריא כמו שור וגם כשעשו לו אלף בדיקות אחרי ההתקף, כל מדדי הדם היו תקינים לגמרי (ע"ע סעיף ראשון לעיל). מסתורי. הצעתי לו שיבדקו גם ויטמין D, כי בטח לא חשבו לבדוק את זה. הוא הרים גבה (הוא לא רגיל לקבל דיאגנוסטיקה והמלצות מלא-רופא) אבל הקשיב ועשה. אחרי כמה ימים הוא פגש אותי ברחוב ואמר לי תודה. לאבא שלו התגלתה רמה של 12 ויטמין D. רמה תקינה היא מעל 30. אתם רוצים 50-60.
  • היקף מתניים. גם הוא חלק מהתסמונת המטבולית, אבל גם בלי תסמנות ושמות מפוצצים, קוראים למרכיב הסיכון הזה: המראה. מה שרואים בראי לא משקר. אם יש לך מותניים עבות מאוד משומן, בריא זה לא, ובריא ללב זה בטח לו. וכן, גם המחקר מצביע על הקשר הזה.
  • לחץ. איזה לחץ. רבותי, לא פחות מכל הדברים שנמנו לעיל, לחץ נפשי, מה שקוראים אותו סטרס, הוא גורם סיכון משמעותי מאוד. אתם בלחץ או במצב נפשי ירוד (כמו דכאון)והלב שלכם עלול לא לעמוד בעומס. לחץ בעבודה עושה גם הוא שמות.
  • עישון. דא.
  • כושר גופני. אם אתה לא יכול לבצע הליכה פשוטה על ההליכון בצורה יעילה, הלב שלך כנראה לא משהו. אתם רואים מישהו מתנשף אחרי קומה אחת של מדרגות, לא צריך מחקר גדול ומומחים כדי לדעת שהוא בסיכון לבבי. וכן, זה לא רק נדמה, זה גם מוכח מחקרית. פעילות גופנית נמצאה גם כיעילה במניעה.
  • היסטוריה וגנטיקה. נא לא להרים ידיים. בסדר, אז אבא שלך וסבא שלך ודודה שלך, כולם קיבלו התקפי לב. האם זה אומר שגם אתה נדונת לחיים בחרדה ולסיומת נוראית? לא בהכרח. כלומר, יכול להיות. אבל יכול גם מאוד שסגנון החיים של המשפחה היה כזה שעודד דלקתיות, סוכרתיות, השמנה, לחץ דם, ויטמין D נמוך, לחץ נפשי רב, אי פעילות גופנית, HDL נמוך, LDL גבוה עם גופיפי LDL קטנים ודחוסים, ואילו אתה תוכל לנטרל כל אחת מהבעיות האלה על ידי אסטרטגיה מתאימה. האם גורלנו נגזר מהגנים או שיש לאל ידינו להשפיע כאן?
יכול מאוד להיות שישנם עוד כמה סיכונים למחלות לב שלא ציינתי כאן.
תזכורת חשובה: אני לא רופא ולא בן רופא. אני כן חושב שכל אחד מאיתנו צריך להיות מודע למצב הבריאות שלו ולהבין את החלקים הפעילים העקריים ומה אפשר לעשות עם זה.
להבין רק בקרבורטורים של מכוניות לא יעזור לך אם הקרבורטור של הגוף שלך יסתם... זה אולי פחות נוצץ ואטרקטיבי, אבל הרבה יותר חשוב.
בפוסט הבא בסדרה נדבר על מה אפשר לעשות כדי לשפר את הבריאות הלבבית שלכם.
שאלות בינתיים?

By מר קדמוני with 33 comments

הטובים של 2011

הנה עברה חלפה לה שנה. בי בי 2011.

זמן טוב לעצור קמעה, להתבונן לאחור (בסיפוק) ולראות על מה כתבנו, ומה קרה.
ראשית, ברמת התוצאות וההשפעה והדיון, אז בשנת 2011 נוצר גידול משמעותי (למעלה מ 60%) בכמות המבקרים. תודה לכם! אני רואה את זה גם בכמות המיילים שאני מקבל (וסליחה לאלה שאני לא מספיק לענות להם או עונה בקיצור נמרץ בלבד), וכן, גם בפרגון העיתונאי!
בהתבוננות לאחור נראה לי שכתבתי אמנם פחות פוסטים מכל השנים שעברו (רק 141 פוסטים השנה, לעומת 317 פוסטים ב 2007), אבל האיכות עולה על הכמות. רציתי לכתוב יותר אבל קצרה ידי. אני בוחר להתבונן במה שיש, לא במה שאין.
במהלך השנה כתבתי הרבה על עצמי. הרבה מחשבות הנוגעות הן לקיום שלי כאן והן לנו, כחברה, וגורלנו כבודדים ובקבוצה. ומה אפשר לעשות עם זה. איכשהו, ולאו דווקא במפתיע, אלו הם הפוסטים להם אני מתחבר ביותר. אולי זה בגלל שחגגתי השנה את משבר גיל הארבעים.
כך או אחרת, אני משוכנע שמתרחשת כאן מהפיכה, ומשהו קורה עכשיו. זה כבר התחיל. אם אתם פה בפעם הראשונה, ויש לכם סבלנות רק לפוסט אחד מכל יבול השנה, אז תקראו אותו.
כאמור, עברתי השנה כמה תהליכים אישיים. עזבתי מקום עבודה ופתחתי עסק חדש. אבל מרוץ החיים והמפגשים דרכו עם שמחות ולהבדיל, עם מוות, חיזקו אצלי את הצורך לחיות את החיים ולמצות אותם, ולא לשכוח בדרך את סדרי העדיפויות האמיתיים, את המשפחה. לזכור את החיים ולחיות אותם הוא לקח שחוזר אצלי וכתבתי עליו לא מעט. וגם מה קרה לי מאז ששיניתי את סגנון החיים שלי. קדימה. גם אתם בבקשה.

ובכל זאת, השנה עסקתי כאן בעיקר בענייני תזונה. בעיקר כי נמאס לי מהבורות ומהשרלטנות של מומחי בריאות, תזונאים ורופאים שמדקלמים כמו תוכי פירמידות שמזמן כבר נפלו על הראש. ולכן אני כאן. כדי ליצור כאן שינוי. שינוי לאומי אם אפשר.

הפרכת מיתוסים תמיד היתה תחביב אצלי. השנה היא הפכה למקצוע:
לעומת הפרכת המיתוסים, עסקתי לא מעט בעזרה לכם, ידידיי, ובכתיבת מדריכים פרקטיים לתזונה:
היו גם מספר פוסטים חשובים ואהובים עלי, שנוגעים במהות התפיסה הקדמונית

היו גם פוסטים בנושאי כושר וספורט כתמיד:

כתבתי על מתכונים ובישול. מיומנות חשובה לכל אחד:
היו כמה פוסטים שלא קשורים לדבר, אבל נחמדים והיה לי כיף לקרוא אותם שוב:
והיו כמובן הרבה מכתבי קוראים שאני תמיד שמח לקבל. יש עוד המון בתנור...

יש כאן משהו שאתם שמחים לקרוא שוב (כמוני)?
משהו שרציתם שאכתוב עליו ולא קיבלתם?
ספרו לי, וספרו לחברים שלכם על מה שכבר יש.
המהפיכה בדרך.

By מר קדמוני with 6 comments

על העוורון


עוורון הוא חוסר יכולת לראות, כך לפחות לפי רוב המילונים. מצב מפחיד, מאיים, שכן הוא מתקשר לחוסר אונים ולחוסר יכולת להבין את המציאות לאשורה ולפעול בהתאם. העוור הוא מוגבל.
אבל גם אנו, הרואים, שכל חושינו מפקדים, עלולים לא לראות. לא עוורון פיסי חלילה, אלא עוורון לדברים, לתכונות, לפעולות, למצבים. עוורון רגשי, אם תרצו. זו לא חדשה מרעישה, אבל לכל אדם יש תחום של עוורון. לעתים אדם עוור מול עצמו (מה שאני לא יודע על עצמי אבל אחרים יודעים עלי), לעתים אדם עוור מול אחרים (הוא אינו רואה מצבים שאחרים מבינים אותם). אומרים שמטרת האנליזה, בטיפול פסיכולוגי, היא לצמצם את העוורון (במקרה זה, לצמצם את החלק הלא מודע, החלק שאנו עוורים לו בתוך נפשנו, ולהרחיב את השטח הנראה). יש בזה מן ההגיון: אם אתה יותר מודע למה שקורה סביבך ואיתך, יש יותר סיכוי שתפעל באורח הגיוני ומתאים ולא באופן המונע ממניעים נסתרים, בלתי מובנים. אבל בכל מקרה, תמיד, לכל אחד מאיתנו יש כזו "נקודה מתה". נקודה שגם אם נכוון היטב את המראות, היא עלולה לחמוק מאיתנו.
למשל, אנשים שאומרים לי: "גם ככה אני לא אוכל בכלל לחם", תוך כדי שהם אוכלים סנדוויץ' (נשבע לכם שהיה לי כזה אחד). וסיפרתי כאן על אחותי שגלתה פתאום כמה בעצם הרבה וופלים היא הייתה "גונבת". היא פשוט לא ראתה אותם עד שלא כוונה לשם את הזרקור הפנימי שלה. והתנהגות שאנו לא מודעים לה, גובה מחיר. תמיד.
כל אחד יודע ש"הנקודה המתה" במראות הרכב מסוכנת מאוד כשיוצאים לעקיפה, אבל ברמה הפנימית, האישית, מהי ההשפעה של הנקודה המתה הזו?
אני שואל אתכם, כי השבוע הבנתי שיש לי כזו נקודה מתה, ושיש לה השפעה. מיד אגיע לזה.
בבלוג הזה אני לא מנסה לקדם *רק* תזונה נכונה ו*רק* אימון נכון, כאלה המתאימים לאורח החיים הטבעי, הקדמוני, אלא לקדם אורח חיים נכון, בריא, שפוי, מהנה ומתגמל. בתוך "סל" המאפיינים של סגנון חיים איכותי הוא גם הרוגע הנפשי שלך, המרחב המשפחתי, ההנאה שבמשחק ובצחוק, שינה מספקת וטובה, טיולים, ועוד דברים שכבר כתבתי עליהם למשל בהקשר של "לחיות את החיים". אנו רוצים חיים מלאים ומשמעותיים, מהנים ושמחים, ולא רק טעימים, חזקים או בריאים.
אז ככה. בשנה האחרונה עשיתי לא מעט שינויים. עזבתי מקום עבודה כשלא היה לי ברור לאן אפנה, הקמתי עסק חדש ומתפתח, המשכתי לנסוע (עוד יותר מאשר בעבר) לחו"ל, והדברים האלה דורשים הרבה אנרגיות, הרבה זמן, הרבה קשב. ומרוב עשייה, וכתיבת הבלוג הזה, ומענה למיילים של קוראים, וטיסות, וגיוס עובדים, וניהול חברה חדשה, ולמרות כל זאת, גם כשהתבוננתי במראה, ראיתי רק טוב.
יפה לי.
אבל הנקודה המתה הייתה שם כל הזמן וחסמה לי את שדה הראייה.
היא הסתירה לי את הזמן שלי עם האשה שלי, עם הילדים שלי. היא הסתירה לי לקחת יום חופש ולצאת עם הילדים לטיול. היא החשיכה ממני דברים רגילים של בית שלא כל כך דרמטיים ואטרקטיביים כמו טיול אבל עדיין הם קיימים וחלק אינטגרלי מקיום משפחתי: שיעורי בית ביחד, משחקים קטנים, לשים מדיח, לתלות כביסה, כאלה.
האדם הקדמון חי בקהילה קטנה ובילה הרבה מאוד זמן עם משפחתו ועם חבריו הקרובים. הוא התנדנד בערסל וסיפר סיפורי מעשיות ואגדות ולפעמים, אם הוא היה מוכשר במיוחד, הוא צייר לילדים הפרטיים שלו קומיקס, שנשאר עבורנו אחרי עשרת אלפים שנה כציורי קיר במערות. היה לו שפע של זמן, וכשירד החושך, ובחורף מחשיך מוקדם, היו לו 14 שעות של מנוחה, קשקושים מסביב למדורה, ציורי קיר, סיפורים מותחים (כנראה אגדות בלי אבירים ונסיכים אבל עם הרבה אריות וממותות) ובסוף שינה עמוקה בחושך מוחלט, בלי שום שעון מעורר בסופה.
אז אנחנו (אני) מנסה כבר כמה שנים לחקות את הסגנון הזה, ולאכול שורשים וחיות ולא לדאוג ולא לספור קלוריות, ולאכול הרבה שומנים טובים, אבל הקטע הזה של סוף היום, כזה שעבור כל קדמון או יליד הוא טבעי בדיוק כמו הליכה, צייד או שינה, הצטמצם מדי באורח החיים שלי, ואני הייתי עוור לזה. הסגנון של לחיות בנחת עם האנשים שאתה אוהב ולראות אותם חלק גדול מהיום שלך, מצטמצם במירוץ החיים המודרני, ולא תמיד פשוט לצעוק "תעצרו את האוטובוס, אני רוצה לרדת".
זה לא לגמרי פשוט.
אני עוד צעיר (יחסית, יחסית. למרות זאת הבת שלי טוענת במרץ שאני דווקא זקן. בן ארבעים. פחד). וכצעיר, אני יודע שאני עוד יכול הרבה, ואני משתדל אכן "למצות את הפוטנציאל" (שזה משפט מערבי לגמרי, שילידי האוקיינוס השקט, לדוגמא, לא היו מבינים אותו כלל וכלל, גם אם היה נאמר בשפתם). אבל תעזבו אותי מפוטנציאל, אני מנסה להרוויח די כדי לחיות טוב היום וגם מחר. אבל, וכאן זה כבר אתגר, איך למנוע מהצורך להתפרנס לכסות את עינינו בכל הנוגע בצורך האינטראקציה אנושית משפחתית יומית ארוכה, או בעברית: איך לא להשתעבד לעבודה מחד, ולהקדיש יותר אנרגיה, חום ואהבה לאנשים הקרובים לך. לשבט שלך, אם תרצו. הילדים, למשל, היו בשבוע האחרון בחופש חנוכה, אם מישהו פספס, ואני דווקא עבדתי במרץ, כי בשבוע וחצי הקודמים הייתי במילואים. תרגיל גדוד. מלא. באש. נחמד.
אז בסופו של יום התעצבנתי על עצמי. על העוורון. על היציאה מהפרופורציות הנכונות בין רוח לחומר, בין שקט להמולה, בין עבודה לבין בטלה. עבודה היא לא חיינו, חברים. עבודה היא רק אמצעי אחד במסגרת חיינו, אבל החיים שלנו הם בדרך כלל נמוכים, חייכנים ומתרוצצים.
לכן החלטתי שמחר אנחנו (עבדכם, זוגתו ושלושת צאצאיו) יורדים ליומיים טיול ספונטני באיזור ערד. משהו עם תרמיל על הגב (וגזייה), נעליים גבוהות וגבים עמוקים של מי שטפונות. נישן בשקי שינה באחד מהחניונים באיזור (יש למרגלות המצדה ממערב, משהו נחמד, או בחוות הנוקדים. נחליט מחר בבוקר). לילדים, במקום לחזור לבית הספר אחרי שבוע חופש, יש הארכה של יומיים.
לנו, לי, יש הזדמנות לפקוח את העיניים מחדש.

מזדהים במשהו?
ספרו לנו! (ותנו המלצה למסלול)

By מר קדמוני with 5 comments

אז מה עושים עם חלב? שותים או שופכים?


כל יום יומיים אני מקבל שאלה במייל או תגובה הנוגעת לחלב. איך אני מעז, או איך אני סבור שאפשר לצרוך חלב, ומה היה פעם, וכו'. אז הנה החדשות ועיקרן תחילה: האדם הקדמון לא אכל מעודו חלב. אוקיי?
חדשות מרעישות, לא?
כלומר, לפני שנכנס לוויכוח אם כן בסדר או לא בסדר לצרוך מוצרי חלב, ברור שלפני העידן החקלאי בני אדם לא צרכו כל חלב לאחר גיל שנה-שנתיים גג. ודאי שלא חלב פרות. חלב פרות הוא טבעי והגיוני אם אתה עגל או עגלה, אבל לבני אדם? אז מבחינה זו, הראשונית, האינטואיטיבית, חלב "נפסל" מהתפריט הקדמוני. ואכן, לורן קורדיאן (פרופסור קורדיאן בשבילכם, שטבע ראשון את הביטוי Paleo diet), וכן ממשיכיו כמו Robb Wolf לא כוללים בתפריט שלהם שום דבר מהחלב ומוצריו, וקורדיאן מתנגד להם נחרצות.
אוקיי.
עכשיו בואו נתבונן מעט יותר בדברים, ונפסיק לכנות בשם אחד כולל את כל מה שיוצא מעטיני הפרה, ונתייחס למוצרי חלב שונים באופנים שונים. חלב הוא לא חמאה, חלב גולמי אינו חלב מפוסטר, שמנת אינה קוטג' ויוגורט שמן וטבעי אינו דניאלה. תיכף נתייחס מי מתאים למי ולמה, אם בכלל.

בדרך כלל מתנגדי החלב מפרטים את הבעיות של החלב ומכניסים מיד לסל אחד את כל הבעיות יחד עם כל המוצרים. אנחנו נשתדל להזהר מעט יותר. הנה עקרי הבקורת כלפי החלב כפי שזו מופיעה בספרים שונים בתחום (ד"ר אבני הוא מוביל בתחום):
1. אי סבילות ללקטוז
2. אי סבילות לקזאין, ויצירה של שרשרת מחלות אוטאימוניות מכך וגרוע מכך, סרטן
3. השפעת ההורמונים שמקבלות הפרות
4. יצירת סוכרת (ובעיקר סוכרת נעורים)
5. עודף שומן רווי בחלב רע לבריאות
6. עודף ויטמין D בחלב רע לבריאות
ראשית נפטר מטענות 5 ו 6 שאני חושש שאין להן שחר. עודף שומן רווי אינו מזיק לנו, וכדי להגיע לנזק מעודף ויטמין D אדם צריך להיות ברמות שמעל 100 ng/l. ברוב המוחלט של הציבור יש חוסר חמור לויטמין D (וכבר אמרתי, חברים, תלכו להבדק, ואם צריך, תתספו!).
עכשיו נתייחס ברצינות ובכובד ראש לטענות 1-4
ראשית, אם אתם לא אוהבים חלב או מוצריו, אין לכם סיבה להתחיל. אין שום צורך לצרוך חלב ואפשר לשגשג גם בלי חלב (ולא, לא צריך חלב בשביל העצמות או הסידן, זה סתם יחסי ציבור של תנובה. קבלו את הסידן מעצמות שאתם אוכלים. עדיף).
עכשיו לפרטים:
הלקטוז הנו הסוכר שבחלב והקזאין הוא חלבון העקרי בחלב. עבור שניהם יש לכל התינוקות אנזימים האחראיים לפירוקם, ולכן הם מתפרקים היטב בינקות, אבל אנזימים אלו אינם זמינים תמיד אח"כ, ואז מופיעות תגובות שונות אצל המבוגרים בהנתן חלב. נראה שרוב אוכלוסיית כדור הארץ אינה סובלת במיוחד לקטוז. אי סבילות ללקטוז מתרגמת לפעילות מעיים נמרצת (בין היתר)... ומעניין שסבילות ללקטוז היא אחת התופעות הגנטיות בהן אנו רואים התאמה גנטית בבני אדם במהלך התקופה החקלאית. כך, תושבי המדינות הצפוניות באירופה עמידים הרבה יותר ללקטוז מאשר אנשי אפריקה, למשל. זאת מכיוון שראשית המרעה וביות הבקר לחלב החל במדינות הצפון. אז אם אתה "אשכנזי" (סליחה על הגזענות) יש יותר סבירות שתיטיב לעכל חלב מאשר "לא אשכנזי", אם כי גם זה לא ממש ערובה...
אז באמת מי שסובל מרגישות ללקטוז, שלא יצרוך חלב (כדי לדעת אם אתם רגישים ללקטוז, אם אתם לא בטוחים, אני ממליץ להמנע מכל מוצר חלב לשבועיים, ולראות מה הולך. אולי תגלו שהבטן שלכם פשוט נפלאה עכשיו, אז סימן שיש בעיה). מאידך, גם מי שרגיש ללקטוז, יכול עדיין לצרוך מוצרים בהם הלקטוז הוא מינימלי (אלא אם כן הוא רגיש מאוד). למשל חמאה או חמאה מותכת (ג'י) בה הוסרו מוצקי החלב, וכך גם שמנת אמיתית ועבה. בכל אלה יש בעיקר שומן רווי איכותי הדומה בהרכבו לשומן מהחי (טוב, הוא באמת שומן מהחי) ואין בו את הלקטוז.
הקזאין (תזכורת, החלבון של החלב), גם עבורו יש רמות שונות של סבילות, וגם שם, מי שיש סבילות נמוכה עלול להגיב בתגובה לא סימפטית, בדומה לתגובת חולי צליאק ללחם. דודה שלי, למשל, לא מסוגלת לאכול בכלל בכלל כלום עם שריד חלב. היא פשוט לא מסוגלת לעכל את זה בכלל. ועדיין, רוב האנשים יבדילו מיד אם יצרכו חמאה מותכת, למשל, בה יש שרידים בלבד של חלבון קזאין לעומת חמאה רגילה, וודאי בהבדל עצום מחלב.
ישנה שורה של מחקרים המראים קשר בין צריכת חלב לבין הופעת סרטנים שונים. אני באופן כללי חשדן מאוד מאוד מול מחקרים המראים קשר ומסיקים סיבתיות. גם אם אדם צורך גלון חלב ליום כל חיי, בלתי אפשרי להוכיח מכך שבגלל זה הוא מקבל סרטן. קשר אינו סיבתיות, וכבר חרשתי על הנושא. ובכל זאת, להתעלם לא נכון ולא חכם. בהחלט יתכן. אם כי, בבקורת שכתב כריס עם השם משפחה הלא אפשרי מאסטרג'ון, אחד מהבלוגרים הותיקים והנחשבים בעולם הפליאו, נראה כי הבעייתיות של הקזאין קיימת רק כאשר מפרידים אותו מהשומן הטבעי של החלב (למשל במוצרי חלב מופחתי שומן). אני לא משוכנע בביקורת של כריס ואני ממש לא משוכנע ממחקרי הסרטן. איש הישר בעיניו יעשה. אני חושב שאם אין לכם בעיה של אי סבילות אז מוצרים שמנים יהיו תוספת טובה לשומנים איכותיים מאוד וזמינים מאוד. חמאה, שמנת ויוגורט מלא אבל לא שום דבר 0%, 1% וחבריהם. החלבון יבוא טוב עם השומן הטוב, ואם נתחיל להתעסק איתם, הוא יתעסק איתנו חזרה.
הורמונים. כאן נשפכו נהרות של דיו וכותרות בעיתון וכל אחד יודע לצטט שילדות היום מקבלות מחזור בגיל 10 בגלל ההורמונים שבחלב (או בעוף). כאן המציאות בעיני המתבונן. יש הקושרים זאת לקרינה סלולרית דווקא, או לקרינה מגנטית, או לכספית שבדגים, או לחוטי החשמל שברחוב. בקיצור, תרגיעו.
חלב וסוכרת נעורים הוא עוד כותרת נפוצה הקשורה בעיקר לעובדה שהחלב מעלה מאוד את רמת האינסולין בגוף, כמו אחרי אכילת סוכר. ולכן, אם שותים כל הזמן חלב, רמת האינסולין תשאר בגוף גבוהה, ואנו הרי רוצים לפעול תחת רמות אינסולין נמוכות יותר. יש המקשרים זאת להופעת סוכרת נעורים, אבל גם שם הסיבתיות הממצאית חלשה מאוד. ואם אתם רוצים לשמור על יעילות ברמות האינסולין שלכם, אני מסכים עם מארק שלשתות חלב אחרי אימון זה אולי לא רעיון פיגוז.

נו בקיצור, אז מה כן ומה לא?
אישית, אני צורך הרבה מאוד חמאה וג'הי שעשיתי לבד בכל חביתה, בישול או טיגון. אנחנו בבית מוסיפים כמעט לכל מרק שמנת 38% בעת ההגשה (אבל לא למרק עוף...), והיא מצוינת גם כבסיס להכנת דגים. כחטיף אני אוהב מדי פעם פרוסת מוצרלה של גד 22%. אני גם אוהב יוגורט עבה לפעמים בבוקר (ובפעם אחרת אסביר למה הוא טוב מאוד למעיים, לפחות לשלי, אבל בדרך כלל אני לא אוכל ארוחת בוקר). באופן כללי אני לא צורך כמעט בכלל חלב נטו או גבינות או קוטג'.
נראה שזה התפריט המתאים לי. הוא לא 100% קדמוני, אבל הוא 100% שלי.
בסופו של יום, חלב הוא חיה משונה ולכל שני אנשים שלוש דעות או תחושות. בשורה התחתונה אני ממליץ על סדר הפעולות הבא:
1. אם אתם לא בעניין של חלב, אין צורך שתתחילו
2. תבדקו אם אתם רגישים לחלב. אולי תעדיפו לא לצרוך אותו.
3. תתמקדו בשומנים. חמאה ושמנת כבדה. הם יהיו בסדר גמור לרוב מוחלט של האוכלוסיה.
4. תגוונו לכם בתפריט מוצרים פשוטים, טריים, שמנים, וכמה שפחות מעובדים. יוגורט 7% יהיה טוב.

ומה איתכם?
צורכים מוצרי חלב?
שותים קרטון ביום או טיפה בקפה? אולי תשקלו לעבור לשמנת בקפה במקום חלב? טעים לאללה, דרך אגב, ובריא בהרבה, לכל הדעות..

By מר קדמוני with 30 comments

סיפורה של לינור

כאמור, אני מקבל כל הזמן מכתבים מקוראים (מיילים, מיילים. מי כותב היום מכתב? עם בול?), עם שאלות או עם סיפורי הצלחה אישיים, ואני מפרסם אותם מפעם לפעם, אז הנה אחד מהשבוע, סיפורה של לינור שמובא כאן ככתבו וכלשונו:

סיפורה של לינור- בחורה בת 25
מאז גיל 10 אני סובלת מבעיות אנרגיה. לא ברור למה. אני עושה את כל מה שאומרים לי: אוכלת ארוחת בוקר. קמח מלא. מעט שומן. ארוחות קטנות. ועם זאת, אני רעבה ועייפה. רעבה ועייפה.
אז מה עושים? מגדילים אתה ארוחות. אוכלים יותר פירות וירקות. מוסיפים חלבונים. התפוצצתי כבר מרוב פריכיות אורז עם טונה וגבינה דלת שומן. יישמתי באדיקות את הדיאטה של אולגה רז (דיאטת הלחם, שגורסת כי יש לאכול כל 3 שעות ולבסס את התפריט על פחמימות מורכבות).
והמצב הלך והחמיר. התחלתי להיות פריקית של ספאי דיאטות ותזונה. כיום אני מבינה איך מצליחה התעשייה הזו לעשות אותנו מכורים לדיאטות ולגיבובי שטויות על בריאות: כשאתם עושים הכל נכון (כלומר, נכון לפיהם), ואתם עדיין שמנים או מצוברחים או עייפים וחלשים, זה מתחיל לשגע אתכם ואתם מחפשים בכל מקום, בכל מאמר ובכל דיאטה חדשה, את התשובה לבעיה שאתם לא מצליחים לפתור. אולי אני צריך חיטה מלאה ולא תפוח אדמה? אולי מדד גליקמי נמוך יותר? וכו', וכו'. אתם משגעים את עצמכם באימוץ הדיאטות החדשות כי אתם פשוט מחפשים. מחפשים. ומחפשים.
כשרמות האנרגיה שלי הגיעו לשיא השפל, בשיא גיל ההתבגרות שלי, אני בחורה בת 16 במשקל תקין וכל כך רע לי ולא מסוגלת לשרך את רגליי, הרמתי ידיים. הפסקתי לעשות את כל הדברים שעשו לי רע: לאכול בבוקר, לאכול לחם, לספור קלוריות, להקפיד שלא יעברו יותר מידי שעות בלי אוכל. היו ימים שלמים שלא אכלתי ואז בערב ירדתי על שלושה יוגורטים, חביתה וערימה של גמבות. היו ימים שהלכתי לבית הספר רק עם גמבה בתיק. אנשים חשבו שאני נהיית אנורקסית. אלא שברגע שראו אותי ברגעים שבהם כן אכלתי, חשבו שאני בולימית (זוללת ומקיאה). כי בשעות שאכלתי הייתי אוכלת כמויות שנראו גדולות מידי בשביל בחורה רזה כל כך בת 16. ועוד מה אכלתי?! תבשילי בשר, אריזות שלמות של גלידה, חצי תבנית פשטידת ביצים.
והנה קרה הדבר המדהים: התחלתי להרגיש טוב יותר. גם בימים שבהם לא אכלתי כלום, גם בימים שבהם טרפתי בשר ומוצרי חלב שמנים. והכי גרוע הוא שחשבתי שההרגשה הטובה לא באה כי אני סוף סוף אוכלת מה שצריך (הרי זה ממש ממש לא מה שצריך! איפה הקמח המלא? הארוחות הקטנות והתכופות?), אלא היא באה בגלל תגובה לא-בריאה של הגוף שדומה לתגובה הפיזיולוגית של האנורקסיות. אנורקסית הרי מרגישה טיהור ואי-רעב אחרי שהיא מתרגלת לאפס קלוריות, אז אולי זה מה שקורה לי?! אבל זה לא הגיוני, כי אני כן זוללת. וזה גם לא הגיוני שאני זוללת ולא משמינה מזה. הרי הזלילה שלי לא רק מקזזת את שעות הצום, אלא אף מתעלה עליהם! אז מה הולך פה?
תודה לאל ששיטוטים בגוגל גילו לי פרטי מידע שבורים על תזונת האדם הקדמון לפני מספר שנים, ובהתבסס עליה, המשכתי לאכול את כל הנ"ל בלי רגשי אשם קשים.
כיום, כשהתזונה הזו מקבלת יותר ויותר לגיטימציה, לא נותר לי אלא לחוש גאווה מסוימת על שעליתי בעצמי על מה שטוב לי, עוד לפני שכל העדר העולמי, השועט בעקבות חטיפי הבריאות הפחמימתיים, יעלה עליו בעצמו.
ומה איתכם? הצטרפו להצלחה וספרו לנו!
חנוכה שמח אנשים.

By מר קדמוני with 5 comments

קדמוני בכותרות

טוב, לא ממש בכותרות. טיפל'ה הגזמתי.
ובכל זאת, בהמשך לפוסט "משהו קורה" ולתגובת ההמשך אצל מיקי, אז הנה משהו נוסף מארצנו הקטנטונת:
גליון דצמבר של דרך האוכל, שזה עתה יצא לחנויות (המובחרות), כולל כתבה על תזונה קדמונית, ועל הבלוג של עבדכם.
לעצלנים ולקמצנים, סרקתי את הכתבה, הנה כאן (לגודל מלא הנה לינקים לדף 1, 2, ו 3):


והנה העמוד הבא

והנה זה שאחריו (ובו גם מתכון)

אז אולי באמת משהו יקרה כבר ?

(והערה: בכל השבוע הבא, כמו בימים האחרונים, אהיה במילואים, אז עמכם הסליחה, אבל אהיה עסוק בהגנת המולדת, ולתרגל מה אוכלים ביום מילואים או מה אוכלים בחודש מילואים, ובטח לא אוכל את מה שמגישים כברירת מחדל בחדר האוכל, אבל בכל מקרה, ככל הנראה לא אתפנה לפרסום פוסטים. תתאזרו הסבלנות).

By מר קדמוני with 23 comments

על רופאים, טרשת נפוצה ותזונה נכונה

לפעמים אני שמח שאני לא רופא. הנה סיפור.
ביום שישי האחרון, למשל, מכר שלי, שהוא גם רופא, גם איש נחמד וגם חובב ריצה, השתתף לראשונה בחייו בריצת חצי מרתון. חצי מרתון בית שאן. היה מזג אויר נאה ונח לבריות, והוא היה בקצב יפה וטוב מעבר לציפיותיו, וכבר כמעט כמעט הריח את הסוף, והנה, בקילומטר ה 17 (הג'י.פי.אס שלו אמר שזה היה אחרי 17,250 מטר מהזינוק), שוכב לו רץ חסר הכרה על הכביש. ידידינו הרופא אמנם במירוץ, אבל שבועת היפוקרטס חזקה מכל הישג אישי, והוא ניגש לטפל בבחור, שככל הנראה התייבש. הוא בדק לו דופק (שהיה איתן), הכניס לו ג'ל מתחת ללשון ועזר לו להתאושש. אחרי כמה דקות הבחור חזר להכרה אך היה כנראה מטושטש או במצב פסיכוטי קל והחל להשתולל ולנהוג באלימות של אדם שחוזר להכרה ולא סגור מה הולך איתו. קורה. גם ידידינו הרופא חטף צרור חבטות הגונות בתודה על מאמציו. אח"כ הוא חזר למסלול והשלים את 21 הקילומטרים בנפש נכאה. הלך לו הזמן, הלך לו המצב רוח, וגם הלך לו האף. מאידך, הוא עזר לאדם אחד במצוקה.
איש טוב, כבר אמרנו?
אבל חוץ מלעזור לאחרים, האם רופא יכול גם לעזור לעצמו? תיכף נדבר על זה.
תוקפי התזונה הקדמונית (וגם סתם סקפטיים) נוהגים לומר טיעונים פשוטים כגון: אם זה היה נכון, אז כל הממסד הרפואי היה אומר את זה. או איך אתה נותן המלצות תזונתיות בעוד שאינך רופא! (ובדרך הם שכחו שכל הנטורופתים, המדקרים הסיניים, המעסים, משחררי הצ'אקרות וההילות, ההומאופתים, מקדמי פרחי באך, יועצות התזונה, יועצות ההנקה, התזונאיות, מאמני הדיאטה, טבעונים וקואצ'רים של תזונה, ועוד כמה ששכחתי, רובם ככולם אינם רופאים, הכשרתם והשכלתם אינה עומדת תחת פיקוח או תקינה, ובכל זאת כולם נותנים המלצות גורפות, חד משמעיות, נחרצות ומשונת לעתים לגבי מה לאכול ומה לא לאכול, מתי ואיך, ומתפרנסים מזה היטב, מי יותר ומי פחות).
לכן עבדכם לא מתיימר להמציא המצאות חדשות (כמו "דיאטת לחם", "דיאטת כרוב", ועוד) אלא לספר ולהמליץ לכל אחד על סגנון חיים ותזונה שבני אדם אכלו מאז ומעולם, ואוכלים גם כיום במקומות שאינם מערביים. זה הכל. אל תאכל רעלים (או לפחות דברים שחשודים כרעלים), אלא רק מזונות שאכלו תמיד. הם כנראה בטוחים מאוד. בלוגיקה שלי זה עובד יופי. אבל כמה בדיוק לאכול מכל דבר, כמה קלוריות, כמה נקודות, זה הכל עניין של התאמה אישית, העדפה אישית והתנסות אישית.
מכל מקום, זה עדיין לא מניח את דעתם של רבים שנשארים על הגדר ומחכים עד בוש ל"פתק" מהרופא.
אז רק בשבילכם, הנה פתק כזה.
לפני חודש עמדה על במה באיווה שבארה"ב ד"ר אחת, טרי וויילש, רופאה וחוקרת רפואית, וספרה את סיפורה האישי והמדהים במשך 17 דקות (שזה מסגרת הזמן המותרת בכנסי TED הנחשבים). למעשה, יש פה הצטלבות של ארבעה אירועים מפתיעים: הגברת עמדה (לאחר שבשנים לפני כן היא רק ישבה בכסא גלגלים), הגברת היא רופאה וחוקרת מוליכות עצבית, הגברת הציגה ב TEDx כאמור, שזו אחת הבימות המכובדות בעולם, והסיפור שלה הוא סיפור של תזונה קדמונית. לא פחות ולא יותר. וכן, היא רופאה, והיא עזרה לעצמה אחרי שאף אחד אחר לא יכל לעזור לה.
שבו (או עדיף, תעמדו) ותראו:



ולמי שעוד לא החליט לראות, הנה הקדמה: מהי טרשת נפוצה (מתוך WIKI)
טרשת נפוצה (באנגלית Multiple Sclerosis או MS) הינה מחלה כרונית של מערכת העצבים, הפוגעת בתפקודם התקין של תאי העצב במערכת העצבים המרכזית על ידי פגיעה והפחתה במיאלין, חומר שומני המבודד את סיבי העצבים (האקסונים). המיאלין עוזר בעיקר להעברת זרמים חשמליים בין תאי עצב. הפגיעה בהעברת הזרמים מקשה על תפקוד תקין של המוח (שמבוסס על העברת זרמים חשמליים), מה שמשפיע על תפקוד הגוף כולו. תהליך זה גורם לפגיעה באיברים שונים, ולרוב בחוט השדרה, המוח ועצב הראיה. למחלה יש מגוון רחב של תסמינים, ביניהם ראייה מטושטשת, קשיים בהליכה, סחרחורות וניוון שרירים.
אין תרופה למחלה הזו, ושיפור בתסמינים לא מתרחש. יש מספר סוגי טרשת, ולד"ר "שלנו" היה טרשת נפוצה מתקדמת משנית ולפי וויקי היא:
"צורה זו היא בעלת הסיכויים הגדולים ביותר לפיתוח נכות."
דכאון רציני.
ואכן, ד"ר ווייל חשה על בשרה הדרדרות ארוכת שנים. היא נסתה כל טיפול אפשרי, אבל כאלה אין ממש. היא הגיעה לכסא גלגלים. בצר לה, ועובדת היותה חוקרת עזרה, היא קראה כל חומר שאפשרי על הנושא, ועשתה ניסויים קליניים, על עצמה. היא פשוט שינתה את התזונה שלה. מקצה לקצה. ואז היא פשוט קמה מכסא הגלגלים שלה. כך היא גם קראה לספר שלה: up from the chair

Dr Wahls

וכדאי לכם להקדיש את הזמן ולראות מה היא מספרת (תחזרו למעלה בשביל זה).
וכאילו לא די בכך, היא גם החלה בניסוי על חולים נוספים. את התוצאות היא הציגה בנובמבר האחרון הכנס השנתי האחרון של מדעי המוח. הנה כותרת התקציר (וחוברת התקצירים של הכנס כאן).
Effects of intensive directed nutrition, progressive exercise program and neuromuscular electrical stimulation on secondary progressive multiple sclerosis
ובעברית: ההשפעות של התערבות תזונתית אינטנסיבית, תכנית אימונים וגרוי חשמלי על חולי טרשת נפוצה מתקדמת משנית.
אמנם הנתונים הם על מספר חולים מצומצם, אבל התוצאות מרשימות מאוד עבור אוכלוסית חולים עבורה לא היתה כל תקווה לשיפור. במדד הכולל הרפואי המדרג את דרגת הטרשת הנפוצה הספסטית הציון שלהם השתפר אחרי 3 חודשים ב 16.3% ואחרי 6 חודשים ב 26.5%. להוריד את הכובע. זוהי דרך טיפול המראה אפקט שיפור משמעותי לחולים עבורם למדע אין מה להציע. בכלל. האם זו תרופה? ואולי זה רק להפסיק את הטירוף התזונתי שנולדנו לתוכו? האם זה מקרה שטרשת נפוצה אינה קמיימת בתרבויות לא-מערביות המתבססות על תזונה נטולת רעלים?
אז מה היה לנו בתפריט של ד"ר ווייל?
לא לאכול זבל. כן לאכול הרבה ירקות ונוגדי חמצון, לאכול בשר ודגים, לאכול אברים פנימיים. זה הכל. וזה גם כל הסיפור.

עכשיו תסתכלו במראה ותחשבו מה אתם רוצים עבורכם.

האם כל כך קשה לכם להאמין שתזונה הטבעית לאדם, כזו שאכל מאז ומעולם, היא הנכונה והבריאה ביותר לגוף שלכם?
האם אתם צריכים להיות רופאים כדי לדעת את זה, או שאתם צריכים רק שכל ישר, וניסוי עצמי קטן?
אל תאמינו לי, פשוט תנסו בעצמכם:
תעשו בדיקות דם, תעברו לחודש בלי דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים ותעשו בדיקות דם שוב.
גם אם אין לכם טרשת (חס וחלילה), הנתונים לא ישקרו לכם.

ניסתם כבר? מה הולך? ספרו לנו!
ותהיו לי בריאים, נשמות.

By מר קדמוני with 20 comments

משהו קורה, ועכשיו!

כשניל יאנג עוד היה צעיר ובועט, הוא היה חבר בלהקת "באפולו ספרינגפילד" שאם מישהו עוד זוכר אותם, אז זה רק בגלל שיר אחד מופלא שכתב להם ניל. והמילים הנפלאות, היוצרות סיטואציה של אימה, מתחילות ככה:
Something happened in here
What it is ain't exactly clear
There's a man with a gun over there
And tellin' me I got to beware
I think it's time we stop
Children watch that sound
Everybody look what's goin' down
עכשיו תעצרו רגע ותקשיבו לשיר הזה, שווה כל רגע.


חיפשתי את הקליפ הזה ברשת כי כל היום הוא התנגן לי בראש.
הסיטואציה בימים האחרונים היא שיש משהו באויר.
קורה משהו.
מתרחש משהו. קצת מאיים, קצת מערער.
לא ברור עדיין מה ולמה, אבל אפשר לחוש אותו, את המשהו הזה.
טיבם של שינויים דרמטיים הוא שקשה מאוד לראות אותם מראש. הם נוצרים טיפין טיפין, מתקדמים בתזוזות וניעות עדינות, ואז יום אחד פתאום יוצא השד מהבקבוק ויש דרמה וכולם מופתעים: איך לא ראינו את זה קודם.
ככה בדיוק נפלה חומת ברלין וככה בדיוק נעלם מובראק. באופן הזה בדיוק התרחשה מחאת הקוטג' והדיור. מחאת המתמחים.
שנים יש זחילה איטית ולא מורגשת במחירים, בזכויות האדם, בנושא זה או נושא אחר עד שפתע פתאום לדי אנשים נמאס והמציאות משתנה מקצה לקצה וכל המומחים נותרים פעורי פה ומגרדים בראש: "ווואללה, את זה לא חזינו".
הפתעה.
כמו פלט תזזיתי של תזוזות סייסמוגרפיות המופיע לפני התפרצות הר הגעש, כך אפשר לזהות לעתים את התזוזות הדרמטיות בציבור רגע לפני שנופלת החומה או שמודח הרודן.
ועכשיו יש לי תחושה עמומה שיש מן Vibes כאלו באויר היום, אבל מסביב לנושא הבריאות. כי שינוי, זאת יש לדעת, נולד מכעס ולא מהרמוניה או מרוגע. שינוי לא נוצר מזה שהמומחים, החוקרים וקובעי המדיניות של היום משנים את דעתם, הוא נוצר מזה שקובעי המדיניות מתים ומתחלפים כי יש כלפיהם כעס בציבור. כך זה במדינות, כך באירגונים, כך בממשלות, כך באקדמיה.
ועכשיו, כמדומני, יש כעס.
בעצם, בלי ספק יש כעס.
לא במקרה מחאת הרופאים המתמחים קיבלה חיבוק ציבורי. אנשים מרגישים שמשהו בבריאות היסודית שלהם מדרדר ושלאף אחד לא באמת אכפת. ושאף אחד לא יכול באמת לעזור. שחברות התרופות וקופות החולים מקדמות כדורים למרות שהם יודעים שהם מסוכנים (כמעט הרגו לי בת-דודה ככה, רק לפני חודש-חודשיים, עם האלטרוקסין). יותר ויותר אנשים מרגישים חסרי אונים מול המציאות הבריאותית, וחוסר אונים הוא בן-דוד קרוב של זעם. כל אחד מכיר מישהו עם סוכרת, מישהו עם כדורים נגד כולסטרול וחשש להתקפי לב ואין לי אף חבר שלאבא שלו אין סרטן ערמונית. זה אולי לא חדש אבל יש איזו הצטברות, איזו מועקה. הגב של הגמל כבר רועד.
וכאילו בלי קשר יש תנופה ופריחה וספרים ובלוגים על נושאי בריאות בכלל, ועל פליאו בפרט. והדברים שכאן נכתבו לפני שנתיים מקבלים כותרות יותר ויותר ומגיעים לזרם המרכזי באקדמיה ולכתבי העת המובילים. משהו זז.
ופתאום, וכאילו בלי קשר (2), היתה פה ביומיים האחרונים מתקפה רבתי על חלק מהרעיונות והפוסטים של עבדכם הנאמן. והעוצמות הרגשיות והאגרסיות המפתיעות שעלו מהכמו-דיאלוג שהתנהל פה מעידים שאנשים כועסים, אפילו אם הם לא אוכלים-בשר. או-הו כועסים.
ובד בבד גם ה"קהילה יוצאת מהארון". לא, אני לא מדבר על הנטיות האישיות שלכם אלא על הקוראים הנאמנים של הבלוג הזה, שחלקם בדרך כלל קוראים פסיביים ופתאום, כשהם מזהים התקפה מילולית ומאורגנת או עוות והשתקה ביחס לתוכן כאן, פתאום הם מתגייסים, ורושמים תגובות, ומביעים את דעתם או את תמיכתם.
וזה יפה, וזה מרגש,
וזה מראה שנוצרה תנועה,
שנוצרה קהילה של ממש,
שזה אתם,
שזה אנחנו.
כי אני יודע שלאנשים כאן אכפת מהבריאות שלהם, וגם מהבריאות של הציבור, אבל גם שנמאס להם לשתוק, וגם כאן יש הרבה אנשים כועסים. כועסים על המחדלים של הממסד, וכועסים על ההשתקה שמתרחשת ברגע שמי מאיתנו שוחה נגד הזרם.
נמאס לנו להתנצל בפני משטרת המחשבות. נמאס לנו מהמשטרה הזו בכלל.
אני למשל מקבל מיילים מקוראות שהן דיאטניות קליניות שחיות בחרדה של ממש שיתפסו אותם מספרות בקול את מה שהן יודעות: שהמלך הוא ערום. משטרת המחשבות לא נותנת לי לבחון את המציאות, כותבת לי נ', או שאני אפוטר מבית החולים בו אני עובדת כדיאטנית קלינית שיקומית. והיא כועסת, ומתוסכלת, ומבינה שהיא נותנת לחולים שאצלה במחלקה דווקא לא מה שצריך, אבל היא לא יכולה להלחם בתחנות הרוח האלה, או ככה לפחות היא מרגישה.
אז מה אמרנו?
שיש תסכול, כעס ואכזבה בציבור מתוחלת החיים האומללה שמועידים לנו החיים המודרניים. הסטטיסטיקה של משרד הבריאות האמריקאית מצביעה על כך שאחד מכל שלושה ילדים שנולדים היום יקבל סרטן במהלך חייו. אתה מתבונן בשלושת ילדך הרכים ואומר: קיבינימט, זה לא יכול להיות. צריך לעשות משהו.
אז באמת צריך לעשות משהו.
צריך ללמוד.
צריך להתפכח.
צריך להתבונן למציאות בלבן של העיניים ולא לפחד ממה שנראה שם.
צריך להמיר את התסכול לעשייה.
כי ידע הוא כח, וידע אמיתי הוא כח אמיתי, ואילו ידע מוטעה הוא כח מדומה שסופו לכשול ולפול.
לכן אני מאמין שהתפקיד העקרי של הבלוג הזה הוא לעזור להקנות ידע לציבור. אני מאמין שהילדים שלנו צריכים ללמוד מה זה בריאות (ולא, לא ללמוד את פירמידת הבריאות האומללה אלא מה טוב להם לגוף באמת). הילדים שלנו צריכים ללמוד לקנות אוכל ולהבין למה אצלנו במשפחה אפילו לא עוברים בסופר בשדרה של הוופלים אבל דווקא כן מתעכבים במחלקת הירקות. הם צריכים ללמוד לבשל בעצמם. להכין סלט, להכין מנת דג עם תוספת. להכין ירקות בתנור. לעשות תפריט ליום שישי בערב. הם צריכים לדעת מה זה שמן טוב ומה זה שמן רע. ללמוד לעשות בחירות, ולעשות זאת ממקום של עוצמה ושל כח.
אני מאמין שבידינו הכח לעשות שינוי במדיניות כאן.
וודאי שיש לנו את הכח והחובה לעשות שינוי במדיניות הפרטית שלנו, בדל"ת אמותינו, במשפחתינו, עם ילדינו,
אבל אנחנו יכולים גם לומר את מה שאנחנו מאמינים בו,
אנחנו יכולים לעזור לחברים ולמשפחה שלנו להיות בריאים יותר,
ויותר ויותר אנשים יראו שזה עובד, שזה טוב, שזה בריא.
כמו אחותי הגדולה, שאמרה לי אתמול שמאז שעשתה את "השינוי", רק לפני שלושה חודשים, שאנשים פתאום שואלים אותה מה קרה לה שהיא נראית "זוהרת". אף פעם לא אמרו לי את זה לפני זה, היא אומרת, ועכשיו שלושה אנשים אמרו לי את זה בשבועיים. אמרה לי חברה: את יודעת, את פשוט נראית בריאה.
וכך, אדם לאדם, איש לאיש, משפחה למשפחה, נעשה שינוי לכוון חיים בריאים וטובים יותר. מאוזנים יותר. רגועים יותר. שלמים יותר. והתזוזות הקטנות ימשיכו ויתגברו, יתעצמו, יתפשטו לכל עבר, עד שיום אחד תהיה הפתעה ויקום (סגן) שר בריאות אמיץ ויכנס מסיבת עיתונאים ויציג פוסטר של פירמידת הבריאות ויקרע אותו לשניים מול מצהלות ההמונים שבכיכר ת'חריר.

זהו.
מצטער חברים, הגיע הזמן להתעורר. או שיחד נעשה את החלום מציאות.

(ותודה על התמיכה שלכם. התגובות שלכם זה הדלק שלי).

By מר קדמוני with 7 comments

מה נלמד מתינוקות בני יומם?

דמיינו תינוק.רק בן יום או יומיים.
קטן, חסר ישע, רך ועדין. ולמרות זאת, הוא כבר יודע לא מעט כדי ללמד אותנו על החיים ועל התזונה הראויה לנו כבני אדם.

נתחיל בדיאלוג דמיוני בינכם לבין מתנגדת טיפוסית לדיאטה הקדמונית (בהשראת ג'ון דורנט, יקיר המדור):

היא: אתם והרעיונות שלכם. צריך לאכול מאוזן, ולכן צריך לחם וצריך גם לא להגזים עם שומנים, ובכלל, מה שאכל האדם הקדמון לא רלוונטי, הוא מת צעיר... וגם המחקר אומר ששומנים זה רע!
אתה: ובכן יקירתי, יש לך ילדים?
היא: (חיוך גאה) בטח. שלושה שיחיו.
אתה: ומה הם אכלו כשהם נולדו?
היא: מה השאלה, הם ינקו! לפחות חצי שנה.
אתה: למה דווקא הם ינקו? מדוע לא בחרת לתת להם לאכול פורמולה כלשהי?
היא: מז'תומרת למה? הם בני אדם. אני ינקתי, אמא שלי ינקה, סבתא שלה ינקה, וכך כל הדורות אחורה עד לאדם הראשון. ברור שהנקה זו התזונה הטובה ביותר האפשרית. אני לא צריכה לשאול מרכיבים או לסמוך על רמדיה, כי אני יודעת שמה שאני מייצרת יהיה הכי טוב בשבילם.
אתה: אז אנחנו למעשה מסכימים! זה כבר אומר שהרעיון של לאכול טבעי, לאכול מה שאכלו מאז ומעולם, לאכול דברים שלא באים בקופסה אלא שהגיעו אלינו כחלק מהאבולוציה הטבעית שלנו מתאימים יותר ונכונים יותר לגופינו. אנחנו לא קדמוניים רק שאנחנו תינוקות. גם כמבוגרים אנו צריכים לאכול מה שאכלו אבותינו מאז ומעולם, וזה כולל לא לאכול סוכר, שמנים תעשייתיים או לחם. בדיוק כמו לינוק, לא צריך השכלה או דוקטורט בשביל זה, פשוט להתבונן במציאות ולראות שהתשובות למה נכון ומה בריא נמצאות מולנו כבר מרגע לידתנו.
היא: וואוו, אתה גדול, השתכנעתי. הנה אני זורקת את הפסטה והשמן סויה לפח.
(אוקיי, המשפט האחרון היה דימיוני. בעצם גם הקודמים)

ומעניין לעניין באותו עניין: יש עוד מה ללמוד מהתזונה הטבעית של ההנקה. והקטע הבא בהשראת פול ג'מינייט:
תזונה של תינוק המסופקת מחלב אם היא מן הסתם התזונה האידיאלית להתפתחות ושגשוג (כאמור למעלה, זו הנחה לה כל בר דעת יסכים). מכיוון שאנולא מפסיקים להיות ילדים בבת אחת (אני עוד לא הפסקתי להיות ילד, למרות שלינוק הפסקתי לאחרונה), ומכיוון שאנחנו לא פרפרים שהופכים מזחל לגולם ולפרפר אלא אנחנו נותרים אותו היצור, רק יותר גדול, כנראה שההנקה דומה גם לתזונה האידיאלית שלנו בתור מבוגרים. אז בואו נתבונן לרגע בהרכב חלב האם.
חלב אם הוא כ 5.2 אחוז שומן (כלומר 5% ממשקל הלחלב הוא שומן). מכיוון שרוב החלב הוא מים ללא ערך קלורי, אם מודדים את הערך הקלורי של חלב האם הרי ש 54% מהקלוריות בחלב האם מקורן משומן.
54%.
רוב מוחץ.
כלומר, התינוק הקטן והיונק שלנו אוכל למעשה דיאטה רוויית שומן. רוויית שומן רווי, דרך אגב.
אם רוב הקלוריות של הילד המתפתח באות משומן, למה זה אנשים בוגרים כיום חיים בפחד מתמיד ונורא משומן?
למה הם חושבים שלאכול את רוב הקלוריות שלך משומן זה רע ללב, לגוף ולנשמה?
רבותי, התינוק לא משקר!
מה שסבתותינו, אימותינו ונשותינו יודעות באינטואציה נשית (כלומר, בידע שנרכש דרך תורשה ולא דרך למידה): חלב אם הוא טוב ומזין ואידיאלי לגוף האדם הקטנטן.
גם כמבוגרים, דיאטה בה חלק הארי של הקלוריות שלכם יגיעו משומן, תהיה טובה ובריאה.
לא מאמינים לי?
תנסו!

ומה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 37 comments

לקח מנהג מונית

כבר כתבתי על מפגשים שונים ומשונים שהיו לי עם נהגי מוניות (http://crossfitisrael.blogspot.com/2011/01/blog-post_5347.html) אבל היום נספר על מפגש שהיה דווקא לאשה שאיתי.
בוקר אחד השבוע היא נסעה במונית. נסיעה ארוכה. היא והנהג קשקשו קצת להעביר את הזמן.
בגלל ש(כרגיל) היא לקחה לה לדרך ארוחת בוקר ניידת שכללה שמנת חמוצה 15% שומן, חצי תפוח וכמה פרוסות מוצרלה.
בגלל שהיא (גם) נחמדה וראתה שלנהג יש מבט רעב בעיניים, היא שאלה אם מתחשק לו שמנת אחת (היו לה שני גביעים של חצי מנה כ"א).
הוא הביט במראה מזועזע ואמר לה:
"גברת, כבר 15 שנה שהכבד שלי מייצר המון כולסטרול רע. אני לא נוגע בכאלה דברים מאז"!
בלי להתווכח היא שאלה אותו עם איזו פרוסת מוצרלה דווקא בא לו. התשובה לא אחרה לבוא:
"מה קורה לך? את רוצה להרוג אותי? אני גם ככה על תרופות להוריד את הכולסטרול ולחץ הדם, ומתנזר כל השנים מכל הדברים השמנים האלה, אבל אל תשאלי, שום דבר לא עוזר"!
"דרך אגב", הוא המשיך, "בייגלה, מתחשק לך? יש לי כאן בייגלך מעולים, ארוכים עם שומשום וכמעט בלי אחוזי שומן. פיצוץ, אני אומר לך, טעים רצח".
אז מה הלקח?
מה אנחנו יכולים ללמוד מהדיאלוג הזה?
שאנשים חיים את כל חייהם בחרדות, בפחדים, באיסורים, חרמות והגבלות שלא מביאים להם שום תועלת אלא מפח נפש ותרופות.
אולי הגיע הזמן להשתחרר מזה?

שבת שלום, ובריאות!

By מר קדמוני with 2 comments

ג'הי או סמנה אצלכם בסלון (לא רק לתימנים)

ג'הי הוא (היא) שומן נוזלי המופק מחמאה לאחר שהפרידו ממנה את מוצקי החלב. זהו שמן עתיק, יעיל, בריא וטעים. היתרון של הג'הי על החמאה, הוא כפול: לא נדרש קירור כדי לשמר את הג'הי לאורך זמן, ונקודת הרתיחה שלה גבוהה הרבה יותר משמנים אחרים, מה שנותן יתרון בטיגון. ויש לה גם טעם אחר ו"אגוזי" מעט. אה, כן, היא גם פשוטה מאוד להכנה. כשכתבתי לא מזמן על התימנים, סיפרתי שסמנה (שזה השם התימני לג'הי) היא פרקטיקה קבועה ומרכיב מזון חיוני לילדים בקרב יוצאי תימן.
נו, אז איך עושים?
ראשית חכמה צריך חמאה טובה ואיכותית. הכי משובח יהיה כמובן חמאה מפרות שאכלו grass fed ויש בארץ חמאות כאלה ביבוא מצרפת ושוויץ, אבל הן בדרך כלל מאוד יקרות. אני קניתי על משקל חמאה הולנדית איכותית עם צבע צהבהב נחמד במעדנייה של הסופר. 44 ש"ח לקילו. קצת יותר יקר משמן זית אבל לא הסטרי.
בקלחת נחושת אם יש לכם את הלוקסוס הזה, או בסיר קטן וטוב, על אש בינונית-נמוכה ממיסים את החמאה.


החמאה נמסה ועולה קצף סמיך.


מחכים בסבלנות.
אחרי 20 דקות בערך מתחילות בועות גדולות לבעבע,


וכמה דקות אחר כך בועות קטנטנות.

מכאן ואילך תתחילו לשמור יותר בקפידה על הסיר: אתם לא רוצים שחמאה תשרף, אבל אתם כן רוצים שתהיה מעין שכבה חומה דקה על תחתית הסיר, שנותנת לג'הי את הצבע ואת הטעם.
סננו דרך חיתול בד כפול את החמאה לתוך צנצנת זכוכית.

וזהו.
מוכן.
הערה: יש עוד שיטת ומתכונים: למשל רק להמיס את החמאה בלי הבישול ואז להפריד את הצלול מהעכור, אבל מכל מה שקראתי, השיטה הנ"ל נחשבת למסורתית והבטוחה ביותר במטבח ההודי, שהוא גם המשתמש הנפוץ ביותר בג'הי.

הכנתם פעם סמנה או ג'הי?
יש לכם מתכונים לחלוק ? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 28 comments