הם לא קולטים

נתחיל בשני סיפורים:

לפני כמה ימים, ברבע לשמונה בערב, אני בבית, ופתאום הילדים צועקים לי: "אבא, בא מהר לראות טלויזיה, אתה הולך להתעצבן". ואכן באתי להציץ והתעצבנתי. נשמות, הם כבר מכירים אותי. הופיעה שם תזונאית אחת, היא אפילו ד"ר, ודיברה על המלצות תזונתיות לארוחת ערב משפחתית. מין פינה שכזו לפני "שווה בדיקה" של מנחם הורביץ. לא שמעתי את כל פניני החכמה של הגברת, אבל הנה ציטוטים מהמעט שכן "זכיתי" לשמוע:

1. פסטה זו ארוחת ערב מומלצת מאוד.

2. במקום פסטה ברוטב עגבניות או שמנת עדיף לאכול פסטה בקטשופ כי בקטשופ אין בכלל שומן ולכן אין בעיה לצרוך אותו כמה שרוצים.

ורק מנחת התוכנית החביבה העירה לתומה: "נראה לי שבקטשופ יש הרבה סוכר אז אולי כדאי לחשוב גם על זה". מתוקה.

סיפור שני: יש לי ידיד רופא. קורה. לא סתם רופא, אלא אחד המתמחה ברפואת ספורט, ובעצמו אתלט לא קטן. אנו מתקוטטים מדי פעם בתחלופת מיילים על תרומת המחקר המדעי לתחום הבריאות. אני מראה שיש הרבה מחקר מדעי ורפואי "רע מאוד" הנטוע באמונות תפלות על נזקי השומן ועל נפלאות הסטטינים, והוא מחזיר לי במאמר אחר המראה את ההיפך. אבל, דומה שננבטו בו כבר זרעי הספק. ומיד הוכחה.

הטענה העקרית שלו, ושל כמעט כל מי שאני אומר לו ששומן רווי מהחי זה טוב ובריא, היא: "לא יכול להיות שכל המחקר הרפואי אומר אחרת ורק כמה בלוגרים הזויים יודעים את האמת. מחקר הוא רציני ושיטתי ובלוג יכול כל אחד לכתוב ללא כל התחייבות ואחריות". האמת, מילים בסלע. מי שמני להגיד שתיאורית השומן (שומן=כולסטרול=מחלות לב) היא הבל מוחלט?

מדוע כבוד הד"ר התזונאית המהוללת מהטלויזיה לא צודקת יותר?

כמה שאני חושב על זה יותר, העסק ברור לי יותר. נקודת המפתח, עוגן הסיבוב, הציר שעליו כל התזונה המערבית המודרנית מתבססת היא ההנחה (השגויה) ששומן זה רע. השקר הזה מוטמע כה עמוק כהנחת יסוד בחברה ובתרבות (ובעיקר בקרב תזונאים) עד שהוא מעוות ומטשטש בדיקה יסודית ורצינית. כתב על זה ספר שלם גארי טיובס (Good Calories, Bad Calories) ועוד רבים וטובים. בסופו של יום, עוד שנה, עוד שנתיים, עוד חמש, והשקר הזה יקרוס. בינתיים, ועד שהקהילה המחקרית תתעשת, אין לנו במה אחרת אלא הבמה החופשית, הבלוגרית, להעביר את המסר: תהיו סקפטיים. תקראו בעצמכם. תבדקו בעצמכם. זוכרים שסיפרתי כאן על החבר שלי שהחל לקבל סטטינים כי הדיאטה שלו התבררה כמוצלחת מדי? אז אמרתי לו אז ואני אומר עכשיו: סטטינים הם סם מיותר ל99% מהאנשים שמקבלים אותו. היחידים שסטטינים עוזרים להם באופן מובהק הם חברות התרופות. לסתם אנשים בריאים שמקבלים סטטינים זה כוסות רוח (וכיסוי תחת של הרופא המטפל).

והנה, כחיזוק לעמדתי דווקא, שלח לי ידידי הרופא לפני כמה ימים ציטוט מאימייל שקיבלו כל הרופאים באחת מקופות החולים בשבוע שעבר ממנהל הרפואי של אותה הקופה:

"שלום רב

Meta-analysis: Statin Therapy Does Not Alter the Association Between Low Levels of High-Density Lipoprotein Cholesterol and Increased Cardiovascular Risk

סטטינים לא משנים את הסיכון הקרדיווסקולרי בחולים עם HDL נמוך

מטה-אנליזה בוצעה במטרה לבחון אם טיפול בסטטינים משנה את הקשר בין רמות HDL נמוכות לאוטם בשריר הלב. המחקר כלל 20 מחקרים מבוקרים עם הקצאה אקראית עם תקופת מעקב בת 1000 שנות-אדם לפחות. לאחר תקנון לרמות LDL, גיל, יתר לחץ דם, סוכרת ועישון, נמצא כי טיפול בסטטינים אינו משנה את הקשר בין רמות HDL נמוכות לסיכון קרדיווסקולרי. רמות HDL נמוכות מגבירות את הסיכון הקרדיווסקולרי באופן עצמאי ולמרות הטיפול בסטטינים."

בקיצור, סטטינים מורידים LDL (יופי) אבל הם לא מעלים HDL ורמת הסיכון הקרדיוווסקולרי נשארת זהה.

אצלי, בניסוי עצמי, ה HDL עלה מ 40 ל 48 בשנה האחרונה, שנה המאופיינת בצריכת שומנים רווים בשפע ובאי צריכת פחמימות מעובדות.

מה אתם חושבים?

הם לא קולטים

By מר קדמוני with 6 comments