אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

ליקוי מאורות והיכולת להמנע מאסונות

היום בבוקר היה ליקוי חמה חלקי.

קטע כזה. הירח זז לו ומסתיר חלק מהשמש. בימים עברו ליקוי המאורות נחשב לאירוע בעל משמעות קוסמית, דתית ורוחנית, ואפילו אסימוב כתב בהשראת התופעה סיפור קצר נפלא (שאח"כ הורחב לספר שלם) בשם "שקיעה". היום משתמשים בביטוי ליקוי מאורות אולי כשנשיא מורשע בדין.
האדם הקדמון לא הבין יותר מדי באסטרונומיה, הוא רק ראה שיום אחד נעלמה לו השמש לכמה דקות, או שבאיזה לילה בא מישהו ואכל את הירח. אנשים פשוטים חושבים מחשבות פשוטות וממקמים את עצמם מול התופעה: זה גדול ממני, זה חזק ממני, זה חזק אפילו מהשמש או מהירח. אין לי מה לעשות מול זה. זה מחזק את תחושת הגמדות של האדם מול עוצמת העולם ושאנחנו חלק ממערכת גדולה ומורכבת שלא תמיד אנו יודעים לשער את היקפה.
בראשית הימים ליקוי מאורות נתפס כתופעה מקרית, שאי אפשר לשער את תדירותה ועוצמתה. עם התפתחות ההשכלה והאסטרונומיה כבר בימי קדם יכלו להציג לוחות שנה הידעו לומר מתי יהיה הליקוי הבא. אבל, גם עם ההתקדמות, אנו מגלים ונחשפים כל העת לעוד נעלמים במשוואות האינסופיות של היקום. אנו חושבים שהצלחנו לפענח עוד תעלומה אחת, להשליט סדר תכנון והגיון בעוד אירוע שמחוץ לשליטתנו, והנה אנו מגלים תופעה חדשה שלא ניתנת לניבוי. פעם זה האקלים (מתי ירד כבר גשם?), פעם אלו רעידות אדמה, פעם שרפות בכרמל, פעם מחלות ומגפות ועוד ועוד צרות צרורות. האדם, מטבעו, מנסה בכל כוחו להשליט סדר ולדעת - המחשבה שגורל עוור ומקרי שולט בנו זעזעה את האדם הקדמון (אבל הוא קיבל זאת כעובדה), ומזעזעת חוקרים ומדענים משחר האנושות ועד היום.
מול הבעיה הזו ניצבות שתי מגמות של טבע אנושי:
  • האחת היא גישה של ידע טהור. של "יקוב הדין את ההר". אנשים שמוכרחים שליטה במציאות, הם מוכרחים ניבוי מוחלט ולכן הם ימציאו תיאוריות גם במקומות שאין בהם שליטה, יפתחו מנגנונים משוכללים שיעילותם מוטלת בספק ולו רק כדי לדעת, לתכנן טוב יותר את העתיד. לפעמים זה מצליח מאוד (כמו בניבוי מוחלט של ליקוי מאורות), לפעמים פחות (כמו באי-ניבוי מוחלט של רעידות אדמה).
  • גישה הפוכה היא גישה נמנעת, פטאליסטית, האומרת: אם גם כך אין לי שליטה על העולם הזה, אז בשביל מה לטרוח. אכול ושתה כי מחר נמות.
המציאות, עם זאת, לועגת לקיצוניים משני הצדדים. יכול אדם כל חייו לאכול בריא ונכון, ועדיין למות ממחלה גנטית קשה ויכול חברו לעשן עד גיל 120. יכול אדם לבנות מקלט אטומי בחצר ביתו ולהפגע מתאונת דרכים ויכול אדם ללכת על חבל בין שני מגדלים ולהגיע בריא ושלם. הרעיון ברור.
רוצה לומר: אין לנו שליטה אמיתית במציאות, ודאי שלא שליטה מוחלטת. מצד שני, ברור שיש לנו השפעה רבה על המציאות כתוצאה מההתנהגות שלנו. גם אם קבלת את הגנים הגרועים ביותר, עדיין הופעתם והשפעתם תלויה הרבה מאוד באורח החיים שלך ובבחירות שלך. אנו לא יכולים להשפיע על הגשם מהשמים, אבל בהחלט אנחנו יכולים להשפיע על הסיכויים שלנו לתפוס שפעת (וצרות גרועות יותר). אני מאמין שאם יורד גשם של אבנים, אז לשבת בחוץ ולחכות שיפול לך סלע על הראש היא לא אסטרטגיה מוצלחת במיוחד. אתה לא משפיע על הגשם, אבל אם תתפוס מחסה אתה משפיע על הסיכויים שלך לשרוד.
באופן דומה נופלות עלינו מהשמים מחלות וצרות בריאותיות. על ידי אימוץ של הרגלים נכונים, אנחנו לא נוכל למנוע מהן להופיע לחלוטין, אבל נוכל לצמצם מאוד את הסיכויים שיפגעו בנו.
הבחירה בידנו. האחריות היא של כל אחד ואחת מאיתנו.
למשל, אם לא נאכל סוכר ופחמימות מעובדות, נצמצם מאוד את הדלקתיות בגוף, את הסיכוי לסרטן ואת הסיכוי להתקפי לב (דרך אגב, אני יודע שזה לא מוכיח כלום, אבל אתמול קיבלתי תוצאות של בדיקות דם תקופתיות שערכתי. למרות שאני אוכל בלי סוף שומן וחלבונים מהחי, אפילו שאני אוכל 3-4 ביצים ליום, ושרוב הקלוריות שלי באות משומן רווי - חמאה, בשר אדום, קוקוס - התוצאות שלי רק משתפרות - הHDL שלי עלה, הטריגלצרידים ירדו ואני, לפחות על הנייר של קופ"ח, נראה בריא כמו שור. לפחות כרגע. האחות מדדה לי את הדופק פעמיים כי חשבה שיש לה טעות - 54 - הנמוך ביותר שנמדד אצלי מעולם. משהו כנראה בכל זאת עובד).

מסכימים? חולקים? ספרו לנו מה אתם חושבים!

צילום: עמנואל גרינגרד

Share/Bookmark

By מר קדמוני with No comments

0 הערות קוראים:

פרסום תגובה