אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

פליאו בצבא - מציאות או דמיון? (סיפור הצלחה שלכם)

בהמשך לפוסט הקודם שעסק בקשיים של ידידתי לעבור לאורח חיים קדמוני, הנה סיפורו של בחור צעיר ונמרץ, צוער בקורס חובלים, שלמרות הקשיים (האובייקטיביים) שמעמיד הצבא למי שרוצה לשמור על אורח חיים תקין ובריא, הצליח לעשות שינוי משמעותי.
אני תמיד שמח לקבל כאלו מיילים וספורי הצלחה שלכם.
אז הנה הסיפור של רן, במילותיו שלו.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האם המטבח הצבאי מתאים לתזונה קדמונית?

מה הקטע של חיילים לשים פס לבן על העיניים?
האם המד"סניקיות הצה"ליות מכירות את הרעיונות שמאחורי התעמלות קדמונית?  מה אוכלים בשעת ת"ש פליאוליטית? האם אני יכול לעבור לפליאו בצבא? מה אני צריך להביא מהבית? יש דברים שהצבא נותן? איך החברה תסתכל עלי? ויותר חשוב, איך החבר'ה יסתכלו עלי?
אלו פחות או יותר השאלות שעלו לי בראש בסוף אוגוסט האחרון, כשהחלטתי לעבור לאורח חיים שפוי יותר וקדמוני יותר בזמן ותוך כדי השירות הצבאי שלי. אבל רגע אחד, קפצתי קדימה. בואו נחזור קצת אחורה
קוראים לי רן, מזה שנתיים אני צוער בקורס חובלים (קורס חובלים הוא הקורס שמכשיר קצינים לוחמים לספינות חיל הים. אנחנו לא שייטת 13, אנחנו לא קורס טיס. זה פשוט קורס מאוד ארוך ותובעני) ולפני שבוע פחות או יותר ציינתי עם עצמי חצי שנה של אורח חיים קדמוני, בצבא. מה גרם לי לקיים תזונה כזו "משונה", אילו התאמות עשיתי ואיך אתם יכולים לעשות אותו הדבר? כל זאת בהמשך.
עברתי לאורח חיים קדמוני בצורה כמעט בנאלית. הסיפור מוכר- דוד של אח של חבר זרק לי על זה איזו הערה וציין שיש הרבה חומר באינטרנט. כמו רבים מקוראי שורות, גם אני הגעתי לבלוג של מר קדמוני במקרה, לאחר מכן לבלוג של מיקי ולקבוצה ומכאן רק המשכתי ללמוד ולפתח את הידע שלי בתחום. עצה ידידותית: זה המפתח להכל. ככל שנבין יותר טוב ונדע יותר יהיה לנו קל יותר לשנות את ההרגלים ולעשות צעדים משמעותיים יותר עבור עצמנו.
התוצאות
נתחיל מהסוף: השינוי באורח החיים הביא תוצאות. בלי תוספת של פעילות פיזית (ואפילו הפחתה- כבר לא הייתי בשלב הפיזי של הקורס)  ירדתי שתי מידות במכנסיים, אני חזק יותר, אני מרוכז יותר. אני מצליח להיות ערני יותר למשך שעות ארוכות יותר. גם המספרים מדברים בעד עצמם: שיפרתי את התוצאה שלי בבחני הכושר הצבאיים, ההמוגלובין שלי עלה (אחרי ארבעה חודשים בצבא התחלתי לסבול מאנמיה קלה שגרמה לעייפות וחולשה בלתי נפסקים) והדלקתיות בגוף ירדה (לא היתה גבוהה באופן חריג, אבל היום היא נמוכה גם לאחר אימון אינטנסיבי). ואולי הכי משמעותי: אני מרגיש טוב. אני נראה טוב. הצורה בה אני חי וחושב השתנתה וכך גם הצורה בה אני חי עם הסביבה.
הצבא כמקור לפשרות
הצבא מטבעו הוא לא גוף קל או מקבל. לרוב האנשים לא אכפת שאתה "לא אוכל חיטה" או שאתה "לא אוהב סוכר" ועל שינה מספקת אין מה לדבר. אז איך בכל זאת מתגברים על כל המכשולים הללו בדרך לבריאות והרגשה טובה? הרי כל מי שקרא או חקר על אורח חיים קדמוני ותזונה פליאוליטית בכלל מבין שרשימת הדרישות היא לא מסובכת אבל בהרבה מובנים היא מאוד נוקשה ומובנית ונראית בלתי אפשרית בצבא: בלי דגנים ("אבל אוכלים לחם בכל ארוחה!") בלי סוכר (הצחקתם אותי. "ומה עם הממתקים בהפסקות?") בלי שמנים תעשייתיים (הצחקתם את רס"ר המטבח), להמנע מממוצרי חלב ("אבל המפקד שלי אמר שזה מה שימנע שברי מאמץ!"), להקפיד על שינה טובה ורצופה (והשמירות מה?)  להקפיד על בשר ממקור טוב, רצוי לא מעובד (אם מישהו פה חושב שקבב צה"לי לא עשוי מחתול, שירים את היד עכשיו) להתאמן אימונים מגוונים ולספק לעצמך מספיק מנוחה (הצבא לא מאמין בזמני מנוחה) ועוד כהנה וכהנה. אה, ושכחתי, כמובן: בתוך כל זה אנחנו רוצים להיות חיילים טובים (לפחות אני רוצה, מודה) ולא קוטרים. לא התגייסנו כדי להיות מפונקים, נכון?
אז לא. לא התגייסנו כדי להיות מפונקים אבל גם לא כדי שתהרס לנו הבריאות. ע"מ לקיים אורח חיים בריא כל שהוא בצבא ואורח חיים קדמוני בפרט אנחנו חייבים לאמץ שתי אמיתות:
  • הראשונה והחשובה ביותר היא שרק אני יודע מה טוב לי ורק אני אחליט. אחרי שאלמד, אחרי שאנסה ואחרי שאבדוק. אבל האחריות היא שלי ושלי בלבד! אין פה משום קריאה להתחמקות מפעילות, להשתמטות, לעצלות ושאר רעות חולות. ההפך- אנחנו צריכים להבין שבתוך המערכת הגדולה והמסובכת שנראית צבא יש רק אדם אחד שאחראי על הבריאות שלנו. ולא, זה לא קצין רפואה ראשי: רק אנחנו. צריך להקשיב למפקדים, צריך להקשיב לרופאים וצריך להשתתף באימונים אבל האחריות היא שלנו ושלנו בלבד.
  • השניה, חשובה לא פחות היא שלמרות כל הרצון הטוב לא נצליח לעשות הכל תמיד. תמיד נצטרך לעשות פשרות מסוימות באורח החיים על מנת להתאים אותן לסיטואציה. וזה בסדר גמור. עצם זה שאנחנו מנסים, שאנחנו לוקחים אחריות ושאנחנו משנים את הדברים שאנחנו יכולים יעשה את השינוי המיוחל. זכרו: שינוי גדול מקורו בהרבה צעדים קטנים.
אם נשכיל לאמץ את שתי המחשבות הללו, נוכל לקבוע לעצמנו סדר עדיפויות: מה חשוב יותר ומה פחות באורח החיים הקדמוני בצבא. מרגע שאנחנו מבינים מראש שלא נוכל לעשות הכל, אנחנו יכולים לבצע הערכה של הדברים החשובים לנו, למטרה שלנו ולמצבנו הגופני. זה סדר העדיפויות שבניתי לעצמי בצירוף דוגמאות ונימוקים. הוא משקלל בתוכו גם את היכולת שלי להתמיד בכל דבר לאורח זמן בתוך המערכת הצבאית:
  1. הימנעות מחיטה. מאוד פשוט: אל תאכלו את זה. לא לחם, לא פסטה. תמיד יש אלטרנטיבה וגם אם בהתחלה זה לא ישביע אתכם, מהר מאוד הגוף יתרגל. אורז, תפוחי אדמה, גבינה, הכל עדיף!
  2. הימנעות מסוכר ומזון מעובד. הצבא מלא בפיתויים בתחום הזה: לא משנה אם יושבים עם חברים בשק"מ או בחלביה, תופסים רגע של נחת בשטח לפני תרגיל או סתם מנשנשים בחדר. הסוכר תמיד שם בצורת משקאות ממותקים או ממתקים (מה שקרוי צ'וקולוקים בפי החיילים). לא לגעת בזה. להביא דברים בריאים ומזינים מהבית. דוגמאות בהמשך.
  3. בשר וכמה שיותר. אני לא מאלה שחושבים שפליאו הוא סביב אכילת בשר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמזון מן החי חיוני לבריאותנו. אני ממליץ מאוד להתעקש על מנת בשר או שתיים ביום. לא תמיד זה מתאפשר בצבא. אם זה שניצל- ותרו. וכן, גם אם זה קבב אולטרה מעובד- זה עדיין יותר טוב מלטחון פסטה.
  4. פעילות גופנית. מכיוון שאני בקורס לא היתה לי ברירה, אבל אני ממליץ על זה לכולם. פעילות גופנית היא חשובה מאין כמוה לכולם וללוחמים בעיקר. רק חשוב לבצע נכון: הצבא בונה תוכנית אימונים מגוונת וחזקה אבל עם דגש הרבה יותר מדי גדול על ריצה, ולצערנו כוח האדם שמעביר אותה לא תמיד מספיק איכותי בשביל להקפיד על טכניקה, מניעת פציעות ומנוחה. כאן זה המקום שלנו: חשוב חשוב חשוב לא לתת לצעקות של המד"סניקית לערער אותכם או לזרזראותכם. אל תחפפו, תתאמצו ותקפידו על טכניקה נכונה, תרגילים מגוונים ואימוני כוח כשאפשר. במרבית הבסיסים הגדולים יש חדרי כושר עם משקולות: זה הזמן לסקווט ודד ליפט. לא לשכוח להקפיד על מנוחה מוחלטת כשאפשר!
  5. שינה. לישון בחושך כמה שיותר מוחלט. בלי פלאפון או מנורה דולקים. לא תמיד זה אפשרי ולא תמיד השינה היא רצופה אבל זה משמעותי מאין כמוהו.
  6. לאכול שומנים טובים ולהמנע משומנים רעים. נו, שוין. אי אפשר לא לאכול את כל האוכל בצבא רק כי השתמשו בזה בשומן תעשייתי, נכון?
טיפים קטנים של אלופים
  • אימונים: אם האימונים שלכם איכותיים אין צורך ביותר משלושה אימונים של עד ארבעים דקות בשבוע. האמינו לי שיותר מזה יגרור ירידה בתוצאות. כשכל אימון הוא אימון, כשהפעילות מגוונת ולא מזניחים את תרגילי הכוח לטובת ריצות אינסופיות משיגים תוצאות.
  • בחדר האוכל אל תגעו במוצרים הבאים: שניצל, פסטה, פתיתים, ירקות מטוגנים (חציל, למשל. יקיר המטבח הצה"לי), תה ממותק או מיץ. במקום זה שתו מים, אכלו אורז או תפוחי אדמה, איכלו דגים כשיש, ביצים קשות כמה שיותר (אני אוכל שלוש ביום פלוס מינוס) כמה שיותר סלטים מגוונים וגבינות. אם מגישים סלק או אבוקדו זו הזדמנות פז למאכלים בריאים שיש לנצל אותה!
  • אספקה מהבית: כל חייל סוחב איתו לצבא לפחות חצי תיק של פסק זמן, קליק ומקופלת שאמא קנתה לו. למה שלא נביא דברים בריאים? שימו את כל זה בצד והצטיידו מבעוד מועד בטונה במים, בבקבוק שמן זית, בגביעי שמנת מתוקה (לקפה) וחמוצה (אם יש לכם מקרר). במקום וופלות ומצופים תביאו שוקולד מריר ואגוזים. טחינה גם תופס. את הצ'ילי המתוק השאירו לאחרים, יש בו המון סוכר.
  • שילובים מומלצים: שמנת חמוצה עם דבש, טונה במים אחרי שמוסיפים לה שמן זית, קפה שחור עם שמנת. בהתחלה כולם יסתכלו עליכם מוזר, ואז גם הם יתחילו לנסות.
  • צום לסירוגין הוא די פשוט בצבא: בהרבה מקומות ארוחת הערב היא באזור שש בערב, ארוחת הבוקר היא בשש גם כן, והצהריים באחת עשרה- שתים עשרה. מומלץ לוותר על ארוחת הבוקר אם מצליחים (קפה שחור עם שמנת יכול להיות תחליף ראוי) וככה סוגרים בכיף 16 שעות ויותר בלי לאכול. נסו ותראו שזה לא כל כך קשה.
כמה מילים לסיכום
לא קל להיות פליאוליט בצבא. מצד שני, זה גם לא קשה. חשוב לעשות את הבחירה הנכונה ביותר מבין האפשרויות שיש ולא להתייאש. החברים מהצבא יוצאים לאכול שווארמה? אוכלים שווארמה בצלחת! אנחנו שבוע בשטח ומגיע אוכל בחמגשיות שאין ספק שהוא מעובד? נאכל כמה שיותר, נאכל עד שנשבע אבל לא ניגע בלחמניה, עוגה או שתיה ממותקת שתמיד מגיעה עם זה.
כי המשמעות האמיתית של אורח חיים קדמוני (או כל אורח חיים בריא) היא להשקיע במה שאנחנו אוכלים, לחשוב עליו ולהבין מה עושה לנו טוב. מרגע שעשינו את זה, השאר אלו רק דקויות. בהצלחה!

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------
עד כאן הסיפור של רן,
מזדהים? אוהבים? שתפו אחרים!
ומה הסיפור שלכם? ומה העצות שלכם לרן?

Share/Bookmark

By מר קדמוני with 20 comments

20 הערות קוראים:

מעניין, למה עדיף טונה במים ולא ישר לקנות את הטונה בשמן זית?

כבוגר הקורס ופליאוליסט בהתהוות אני מצדיע לרן !
עוד קורטוב של אופטימיות: בספינות יש יותר אוכל ויותר איכותי (+ "מס קצינים" שהם שיפורי מזון שנשמרים במקרר של חדר קצינים והסג"מ אחראי לרכוש אותם), כך שסביר שיהיה לך קל יותר בהמשך.

יאיר

שתי סיבות: 1. הרבה יותר זול 2. שמן הזית בקופסאות שימורים נוטה להיות מאיכות נמוכה במיוחד ועדיף לשים שמן זית איכותי אחרי שמסננים.

ומה לגבי כבד או לב חזיר?
קראתי שהערכים שלהם די זהים.
תודה

כבד ולב של כל חיה יהיו מקור מזון טוב

היה מעניין לקרוא. ויש לי שאלה לא קשורה אבל שמתי לב כאשר אני אוכל בשר אדום (סטייק אנטריקוט 250 גרם) אז כחצי שעה אחרי הלבן בעיניים שלי הופך לאדום (ואני לא הוזה)וזה נשאר ככה לכמה שעות!חוץ מזה אני מרגיש את הפנים שלי מתחממות בזמן האכילה (וזה לא בגלל שהאוכל חם...) דבר שלא קורה לי אם אני אוכל ארוחה ללא בשר. זה הוביל אותי למסקנה שבשר אדום גורם לסטרס בגוף שלי... אחרי שיטוט באינטרנט נתקלתי ב"HCL" חומצה כלורית או משהו כזה כדי להגביר את חומציות הקיבה...למישהו יש תופעה דומה או הסבר?

נשמע לי כמו רגישות לניאצין (ויטמין B3). שווה בדיקה אצל רופא המשפחה שלך.

רן כל הכבוד על הנחישות, האיזון וסדר העדיפויות החכם. מאחל לך שתגיע להיות רמטכ"ל ואז אחרי שתעביר את כל צה"ל לפליאו לא תצטרך יותר להביא פליאו מהבית וגם יהיה לך צבא בנזונה!

איזה מייל קיבלתי מכללית!!!:
http://www.clalit.co.il/HE-IL/Family/nutrition_and_diet/obesity_and_diet/articles/paleolithic_diet.htm?utm_source=newsletter&utm_medium=email&utm_content=nchild&utm_campaign=apr4_2013

מישהו יודע אם יש הבדל אמיתי בין אגוזים מקדימה/קשיו קלוי לבין טבעי?
אני מבין שקליה זה רק מים ומלח, למעט גרעינים ובוטנים( שהם מחוץ ללופ) שאותם קולים עם קצת קמח.
תודה רבה.

הי אריה. יש אגוזים רבים שקולים עם שמן צמחי. שאל את המוכר.

אני גם בצבא, וגם אני מנסה להיות פליאוליטי, מזדהה מאוד עם הפוסט!
הפיתויים הם רבים, אין ספק בכך, אבל בסופו של דבר אם רוצים מצליחים!

אני חייל סדיר בחטיבת ח''יר. כותב את הפוסט לאחר ארוחה דשנה של שבת שכללה חלה מתוקה. מנסיון אישי, כאשר נמנעתי לתקופה מאכילת חיטה ומאכלים שמכילים גלוטן הרגשתי הרבה יותר נמרץ, חיוני וערני אפילו במספר שעות שינה לא מספק. וכאשר מסיבות שונות של חולשה, אי עמידה בפיתויים אני אוכל הרבה פחמימות אני פחות מרוכז, עייף ואפילו קצת מדוכא מה שמקשה על התפקוד במיוחד שאתה כל היום על הרגליים. אני תמיד נזקק ל"תזכורת תודעתית" ז''א להיכנס לבלוג הזה ולרכוש עוד ידע בתזונה פליאוליתית ואורח חיים כזה בכלל כדי לאכול נכון ולהימנע מהמאכלים הרעים והמזיקים. הקושי לשלוט בעצמי מתחיל ברגע שאני חוטא באכילת מאפים וממתקים(מכור לחלווה) אני פשוט לא יכול להפסיק ובכל פעם ממציא לעצמי תירוצים. וכמובן שלפעמים גם אין ברירה וכשיוצאים לאימונים בשטח אז מכינים סנדוויצ'ים וכדי להחזיר אנרגיה לגוף חייבים לאכול משהו. בכל אופן קשה מאוד להימנע באופן מוחלט ולדלג על ארוחת בוקר כי מוציאים המון אנרגיה במהלך היום. הפוסט הזה בהחלט מעורר בי השראה וכמו כמה פוסטים מעולים שדעאל -אני מעריץ אלמוני (; - כתב אני פשוט מדפיס(אין לי אייפון) וקורא אותם שוב ושוב ושוב כדי שייחקק היטב במוח ויחזק את כוח הרצון.

חפ''ש,גם אני נמצא בתנאים לא תנאים רוב הזמן,לילות בלי שינה,עבודה מסביב לשעון ועוד. ואני מצליח לשרוד יפה.
עצה שלי,20 ביצים קשות ביום,זה מה שהייתי עושה,בשבתות לחירניקים יש המון בשר,אתה יכול להתקמבן עם הרס''פ שיביא לך ירקות כמו סלק בטטה וכו' ותבשל לעצמך על כירה חשמלית ניידת/במטבח אם אתה מקושר.

כל הכבוד לכם. גם על השירות וגם על המאמץ להישאר פליאוליתים תוך כדי :)

שלום לרם ושאר הקהילה !
שמי יהונתן ואני השתחררתי מצה״ל לפני כשנה וחצי.
אני חבר בבלוג עוד מימיו כ״קרוספיט ישראל״ ומראשוני חבריו, זאת אומרת מאיזור 2007. מתאמן בקרוספיט כ6 שנים וקורע את חבריי בהרבה ענפים ספורטיביים.
בתבא היה לי נסיון להקפיד על תזונה קדמונית אך זה לא נחל הצלחה כבירה מכל אותן קשיים שהעלתה כאן למעלה ולכן שאפו!
כמובן שאחרי הצבא הרבה יותר פשוט לשמור על אורח חיים ותזונה בריאה ואפשר לפצות על ההזנחה (היחסית) מתקופת הצבא. אז כל אותם חיילים שקוראים את הפוסט הזה, ובעיקר ללוחמים (אלה שנמצאים במוצבים/אימונים ברמה או בצאלים וכדומה) אל תתבאסו כי אפשר לפצות על זה אחר כך... אך אם תצליחו לשנות במקצת את אורח החיים שלכם בצבא ולאכול יותר נכון זה יחסוך לכם אחר כך (קל יותר להכניס את השינויים כאשר אתם ותיקים- מחזור אחרון או אחד לפניו..).
בהצלחה !

אני מתגייס עוד מעט, יש משהו שאפשר לעשות כדי שיהיה יותר קל בצבא? משהו בסגנון ההסדר הישן של טבעונים שנתנו להם כסף ומקרר והם ארגנו לעצמם אוכל (מותר היה להם לאכול גם במטבח, ברור)? איך משיגים אישור לשתי מנות בשר (אני שוקל באזור 80 ק"ג, אבל זה יורד משמעותית עם הפליאו)? מישהו יכול לתת טיפים?
קוריוז קטן: שלחתי למיט"ב (אחראים על הגיוס) שאלה בנושא ואמרו למלא טופס טבעונים... השאלה הראשונה היא למה אני לא אוכל בשר....
תודה רבה!!!

כי לרוב שמן הזית בטונה הקנויה הוא מאיכות ירודה

פרסום תגובה