אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

ארבעה סיפורים, ארבעה לקחים

השבוע היה לי שבוע חברתי במיוחד.

ככה יצא לי להפגש ולשוחח עם די הרבה חברים וידידים, כנראה בהשפעת אוירת החגים השוררת עתה. בין לבין, צדו את אוזני ואת עיני כמה סיפורים קטנים, כולם אמיתיים לגמרי וכולם מהשבוע, וחשבתי לשתף עם כמה מסקנות אישיות ותובנות.

הרץ החולה:
במוצאי שבת האחרונה הצטרפתי, שלא כהרגלי, לריצה קבוצתית. היינו כעשרה רצים, וכולם רצו 12 ק"מ. אני הודעתי מראש ש5-6 ק"מ מספיקים לי לגמרי, ואכן כך עשיתי. היתה ריצה סבבה שהורידה את כל האוכל שבלסנו בשלושת ימי החג. מכל מקום, בדיעבד הסתבר לי שאחד החברים יצא לריצה חולה. חולה ממש. פשוט, לדבריו "לא היתה לי ברירה, כי כבר לא התאמנתי כמה ימים קודם בגלל המחלה". חשבתי שאני לא שומע טוב. "מה פירוש, לא היתה לי ברירה?", שאלתי. והוא בשלו: "אני מתאמן למירוץ, ולא יכלתי להמשיך לא להתאמן רק בגלל שאני חולה".
רבותי, הגוף שלנו יודע היטב מתי הוא צריך לנוח. אחד הדברים הראשונים שלומדים כשמתאמנים בקרוספיט, הוא להיות יותר קשוב לפידבק מהגוף שלך. אם אתה יודע להקשיב לו, אתה יודע לעצור אימון בזמן, ולא להגיע למקום של פציעה או של התכווצויות אסוניות. אם אתה מודע, אתה נח כשצריך לנוח ועובד כשצריך לעבוד. מחלה היא איתות שמשהו לא בסדר, ולהכניס את הגוף למצב מצוקה (ריצה היא מצב מצוקה לגוף) כאשר הוא חלש וחולה, זה רעיון רע מאוד.
שורה תחתונה: תלמדו לנוח. החיים לא בורחים לכם, והמירוץ הבא יחכה בסבלנות שתחלימו ותחזרו לכוחותיכם המלאים.

המרזה היצירתי:
חבר אחר התחיל השבוע שינוי תזונתי, כך סיפרה לי אישתו, במטרה להפחית משקל. הוא קרא את כל הפרטים כאן בבלוג, והחליט להפסיק לאכול תפוחי אדמה, אורז, פסטה ולחם (אבל היא גילתה לי בסוד שאחרי יומיים הוא נשבר ואכל בורקס אחד, מעל הכיור, כדי שלא ישארו ראיות). המשעשע הוא שהם קוראים לזה בבית "דיאטת קרוספיט". אז קודם כל כבוד ושיהיה בהצלחה, אבל מסקנה קטנה ואישית: נראה שאני לא כותב מספיק טוב איפה נגמר קרוספיט ואיפה מתחילה התזונה. מצד שני, מה זה כבר משנה, העיקר הבריאות.

הנגמלת (?)
ידידה שלי היא צמחונית מלידה. היא ספרה לי אמש שמאז שקראה את הפוסטים האחרונים בנושא צמחונות, היא יצאה מאיזון. שנתה נודדת בלילות והיא מרגישה שעברה טלטלה רגשית עזה. האמיתות עליהן היא גדלה, הנחות היסוד, נסדקו סדק עמוק. היא כעת פונה להתבונן בעולם במבט חוקר וביקורתי יותר, ואולי (ומכאן ואילך זו כבר פרשנות שלי) היא תעבור בעתיד לתזונה מאוזנת יותר, עם חלבונים ושומנים גם מהחי. והמסקנה שלי: כל המציל נפש אחת מישראל, כאילו הציל עולם מלא. כך אני באמת מרגיש.

המבוגר האחראי:
הנה חלק ממייל שקיבלתי השבוע: "...היום אישתי רצתה לבשל קלחי תירס ואמרתי לה שאני לא אוכל את זה ואז היא אמרה בטח תגיד לי עכשיו ששומן כבש יותר בריא מתירס וכשעניתי לה שברור ששומן כבש עדיף על תירס היא נעצה בי מבט שמשמעותו שצריך לאשפז אותי בכפיה וכמה שיותר מהר". מסקנות: 1. יש כאן קוראים שמבינים טוב טוב מה נכון וכדאי בתזונה שלכם, ו 2. טוב לפתח ערוצי תקשורת יעילים עם בת הזוג שלכם. אולי גם היא תכנס לעניין בסופו של דבר...

ואולי יש גם לכם סיפור שתרצו לשתף איתנו?

Share/Bookmark

By מר קדמוני with No comments

0 הערות קוראים:

פרסום תגובה