אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

מזבח הסבולת



כפי שכבר סיפרתי כאן לא פעם, רבים מחברי נכנסו לעניין של הריצה.
למעשה, ברחוב שאני גר, אין כמעט גבר אחד שלא מתאמן כרגע למרתון, חצי מרתון או תריאטלון. או שלושתם. מעניין. כושר זו מחלה מדבקת ואכן מטפטוף זהיר זה הפך לפרץ אדיר, ושיחת הגברים אצלנו "בשכונה" עברה להיות בהשוואת שעוני דופק, נעלי ריצה (סקוני או ברוקס?), מסלולי ריצה שווים באיזור לריצות של 26 עד 35 ק"מ, וטעמי ג'ל אנרגיה מומלצים. אח"כ הם מתעניינים אצל איזה אורטופד כדאי לבקר באיזור, כי בכל רגע נתון אחד מהחבורה מוצא את עצמו עם שריר קרוע (בתאומים, בדר"כ), או דלקת בקרסול, או בגיד האכילס. או שלושתם.
למרות שאני מכור לכושר ולספורט (אם במקרה מישהו כאן לא שם לב לזה), אני מוצא את עצמי מחוץ למעגל. אין לי שעון דופק (האמת שאני רץ עם השעון של הבן שלי, בכיתה ה', שיש לו סטופר ותאורה, ושעלה 2 דולר בהונג קונג. זה מספיק טוב בשבילי), אני רץ ללא נעלי ריצה מהברנז'ה (אלא עם הויבראם שלי, או עם ה NikeFree שיש לי כבר שלוש שנים ואני אוהב אותן מאוד), מסלולי הריצה שלי נגמרים אחרי 6 ק"מ לכל היותר ואני אוכל שקדים ולא נוגע בג'לים או אבקות אנרגיה. מאז שגנבו לי אותן, גם אין לי אופניים. אני גם מעולם לא נפצעתי פציעת ספורט (חוץ מפעם אחת שנצבטה לי האצבע כשהנחתי משקולת כמו אידיוט).
אין על מה לדבר עם החבר'ה. דכאון.

ההמולה הזו סביב הריצה מגובה בנתונים ממשיים ואמיתיים. מעולם לא נרשמו יותר אנשים למרתונים, בארץ ובחו"ל. כולם רצים, ומאמני הריצה פורחים, ובפיהם, ב90% מהמקרים, "בשורה" אחת: הרבה נפח. רוצו הרבה, והרבה מאוד, ותהיו מוכנים למרתון. האמת, נשמע הגיוני. תתחיל עם 2 ק"מ, תעבור ל 5, 10, 15, 21, 26, 29, 31, 35 עד שתשלים מרתון. אכן, צריך תואר שני במדעי הפיזיולוגיה האנושית כדי לבנות תכנית אימונים כזו. יחד עם הנסיקה האדירה במספר הרצים, יש עליה גדולה לא פחות בביקוש לרופאי ספורט. למעשה, נתונים מראים ש 90% (!!!) מהמתאמנים למרתון נפצעים בתקופת ההכנה. האמת, שכשחושבים מה קרה לרץ המרתון הראשון, לפני 2500 שנה, אז אולי עדיף להפצע ולא למות. מצד שני, מי הכריח אתכם לרוץ מרתון?
אני יכול להבין את הרצון לאתגר את עצמך, אני יכול להזדהות עם התחרותיות. אני מכיר את תחושת ה"היי" מהאנדרופינים שמשתחררים אחרי מאמץ ענק. אני אפילו חושב שגוף האדם הוא מכונה מדהימה, גם לריצה, ושאנו יכולים לרוץ הרבה מאוד ולהשאר בריאים וחזקים. אבל, וזה אבל גדול, זה לא מה שקורה אצל כמעט כל הרצים, וזאת בגלל ארבע סיבות עקריות, לטעמי (שכולן ניתנות לפתרון):
1. טכניקת ריצה לקויה.
2. שיטת אימוני הנפח.
3. הזנחת יתר מרכיבי הכושר הגופני.
4. תזונה לקויה.
בעיות אלו, עליהן נרחיב מיד, הן מיידיות ומשמעותיות, ויוצרות נזקים, לעתים חלילה, בלתי הפיכים, בבריאות האדם. נראה כי אנשים, בשאיפתם לאורח חיים בריא, ספורטיבי והישגי, מקריבים שלא מדעת את בריאותם וגופם על מזבח הסיבולת שבראשו מתנוססת תחרות המרתון. זוהי אמירה חזקה, ועלי ההוכחה.

טכניקת ריצה לקויה:
לזה שווה לעשות פוסט נפרד, אבל בפשטות: אנחנו לא יודעים לרוץ באופן טבעי ונכון. כל תעשיית הנעליים עם "משככי הבלימה", מערכות הייצוב, הגומי הסופג זעזועים ושרוכי הפלא, כולם כולם, לא מביאים לירידה בכמות הפציעות הנובעות מטכניקת הריצה. מחקרית ועובדתית. תשקיעו מאות ואלפים בנעליים הטובות ביותר, ועדיין תפצעו בדיוק אותו הדבר. למעשה, הדרך היחידה להביא להפחתה בסיכוי ובחומרת הפציעות הנובעות מטכניקה לקויה היא ריצה יחפה. בפשטות ובקצרה: רוב האנשים נוחתים על העקב, במקום על מרכז כף הרגל ועושים פסיעות גדולות, במקום קטנות ומהירות. שינוי ואימון על טכניקת ריצה נכונה (אפילו עם נעליים) יפחית מאוד את הסיכוי לפציעות. אבל, אני מבטיח לעשות על זה פוסט נפרד.

שיטת אימוני הנפח:
יש לי הרבה מאוד טענות על השיטה הזו, הקרויה גם LSD או Long Slow Distance. גם כאן נקצר את הדברים ונגע בבעיות בראשי פרקים בלבד, ונרחיב בהזדמנות אחרת. שיטת אימוני הנפח יוצרת עומס מתמשך על הגוף ומכניסה אותו למצב מתמיד של מחסור ועייפות. זה מחליש מאוד את המערכת החיסונית, ולכן רצים חשופים יותר להצטננויות ומחלות שונות. הנפח מגביר מאוד את המצאות הרדיקלים החופשיים בגוף. מנגנון ההרס של הרדיקליים החופשיים לא נחקר עד היום, אבל הוא משויך מחקרית להתקפי לב וסרטן. מעל ומעבר לשני הנ"ל. בשילוב עם תזונה עתירת פחמימות, שהיא הכרחית כשמאגרי הגליקוגן "נאכלים" מהשריר מדי יום, אימוני הנפח יוצרים דלקתיות בתאי הגוף. דלקתיות זו אינה נראית על פני השטח והיא פנימית אך אכזרית והרסנית. היא מעודדת יצירת סרטן והרס של תאים בריאים בגוף. זו דלקת, אבל היא לא מקבלת טיפול כי האנשים אינם חשים בה, עד שזו מתפרצת. שימו לב שחלק עצום, יחסית לאוכלוסיה, של ספורטאי סבולת על פרשו על רקע של אי סדירות לב וסרטן. זה לא במקרה. אימוני הנפח, בשילוב טכניקה לקויה, עלולים ליצור עומס על המפרקים, שברי מאמץ ועוד דברים מתחום המכניקה, שאורתופדים יודעים לספר עליהם יותר.

הזנחת שאר מרכיבי הכושר הגופני:
רצים כרוניים (או אובססיביים), לא סתם נראים צרים, כחושים ורזים. אימוני הנפח מאכלים את השרירים (כשנגמר הגליקוגן, והוא תמיד נגמר אחרי שעה פעילות, הגוף מתחיל לפרק את השריר), והמתאמן נעשה חלש יותר וצנום יותר. הוא מאבד את יכולת הניתור ואת הכח המתפרץ (תנו לרץ מרתון לקפוץ על קופסה בגובה 60 ותראו לאן הוא [לא] מגיע). הוא מאבד את הזריזות ואת המהירות (לרוץ מרתון מהר זו לא מהירות אלא סבולת. מהירות זה לרדוף אחרי הכלב של השכנים, אחרי שזה חרבן לך בגינה, ולהצליח לתפוס אותו). הם מאבדים את הכח, ידיהם נעשות חלשות ודקות, והכתפיים מתקרבות זו לזו. יש לי ידיד שהיה עובד כל חייו בעבודת כפיים פיסית ותמיד היה "רחב כתפיים". לפני 3 שנים הוא "גילה את האור" ומאז רץ מרתונים לארוחת בוקר, ואולטרה מרתון (של 80 ק"מ) כבר מאחוריו. היום הוא עמוד חשמל מהלך. דק, שרוכי, שביר למראה וכחוש פנים. מהגבר החזק נותר אמנם רץ מעולה אך הוא נראה כמו צלו של האדם השלם שהיה פעם. רצי מרתון (כהכללה כמובן, ותמיד יש יוצאים מן הכלל), לא יעשו 10 עליות מתח ולא יוכלו לעשות Overhead squat גם עם משקל נמוך מאוד, כי שרירי הליבה רפויים.

תזונה לקויה:
אבי אבות הטעות. הרצים מאבדים מיד משקל. הם מרוצים. אח"כ הם מבינים שהם יכולים לאכול כל דבר ועדיין לרזות. בטח. הגוף, כאמור, אוכל את עצמו לדעת. הם מעמיסים סוכרים ופחמימות כדי למלא את מצבורי הגליקוגן שבשריר שמתרוקנים מדי יום. האינסולין מתחיל להתפרע כדי לאחסן את כל כמות הגלוקוז הזו. הם ממעיטים בחלבונים והשרירים ממשיכים להצטמצם כי אין חומרי בניין לחדש אותם. הם לא אוכלים די שומנים, כי הם חושבים ששומן זה רע (שומן זה טוב. מאוד).

את כל הבעייות האלו ניתן לפתור על ידי תכננון נכון של האימונים ועל ידי גישה הוליסטית, נכונה ומאוזנת שמבטיחה אורח חיים בריא (באמת) ולא אורח חיים שמנסה להיות בריא, אבל בפועל עושה שמות בגוף ומביא לאורח חיים מרובה פציעות, מחלות, ואי-בריאות. על איך לעבור מנפח לאיכות, בפוסטים בהמשך הדרך.

אשמח אם תשלחו לינק לפוסט זה לחברים הרצים שלכם.
תשאלו אותם מה דעתם.
פרסמו מחשבות ותגובות בהערות.

אה, כן, היום אימון SNATCH בחזרות בודדות, בניסיון להגיע למקסימום ושיא אישי. מתחילים יתרגלו הרבה טכניקה, ובמשקלים נמוכים בלבד.


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 12 comments

12 הערות קוראים:

כספורטאי בסולת כמעט טהור בעבר (ריצה + רכיבה על אופניים) אני יכול להבין את המקום שתפסה הריצה בראש ענפי הספורט הפופולריים כרגע בארץ ובעולם.

ריצה נגישה לכ-ו-ל-ם ! כל מה שצריך זה רצון .לא נעליים מיוחדות או ציוד חובה אחר ,פשוט לצאת החוצה ולהתחיל לנוע בקצב מהיר מהליכה מהירה.

הפשטות והזמינות הזו מספקת מקום מפלט למוחו הקודח של האדם בעולם המודרני,שעה + של ניקוי ראש מוחלט ו"כושר גופני" הולך ומשתפר על הדרך.

רוב האנשים לא אוהבים להתאמן ובטח שלא להפעיל את הראש חס וחלילה תוך כדי ,כך שריצה מצמצמת את האפשרות לויתור עצמי ומשפרת את הסיכויי להתמדה.

עד כאן עושה רושם כאילו אני תומך בריצה כפעילות עיקרית,אני לא! אני מצטרף לכל הרשומות שמצויינות למעלה בפוסט ורוצה להוסיף שאומנם יש הרבה מאוד רצים ,אבל יש לא מעט אנשים שכבר הבינו מה באמת עושה טוב לגוף שלנו ומוכנים ל"השקעה" הכרוכה בכך,גם הכלכלית וגם המנטלית.

דעאל,
מרתק לקרוא, אשמח לשמוע עוד ועוד ממך.

אגב, אנחנו לא רחוק אחד מהשני, אני גר באלוני אבא :)
אני יותם, בן 18 עוד מעט בכיתה י"ב מתעניין מאוד בספורט אוהב את זה ולאט לאט פוזל לכיוון הקרוספיט מהאימונים הנוכחיים שלי (ריצות וחדר כושר).

שורה תחתונה אתה אומר שאפשר לרוץ מרתון בלי שום חשש אך יש לתכנן הכל כראוי ולעבוד עם אנשים מוסמכים לדבר?

דעאל,
מענין ומחכים כרגיל. ושוב, כרגיל, כתוב ברמה סגנונית גבוהה.
האמת שלא התחברתי לסוג האימונים האחרונים, והיום הסנאץ' ממש בא לי לא טוב, במיוחד כשטרם קיבלתי הדרכה מקצועית ואני מרגיש שזה לא אחראי לבצע את התרגיל ללא הכנה ותרגול כיאות.
אז הרכבתי תרגיל בעצמי- 5 סיבובים של 400מ' ריצה + 10 מתח + 10 מקבילים. ארך 20 דקות והיה ממצה בהחלט.
לפני יומיים ביצעתי את דיאן ב- 5.44 דקות.
להשתמע

סליחה על התגובה הילדותית אבל מה שיש לי להגיד על ריצה זה שאני שונא אותה.
אני לא טוב ולא בנוי לספורט סיבולת ומבחינתי הסיבה היחידה לרוץ היא לשרוף קלוריות כשאתה רוצה להוריד במשקל .

יפה כתבת דעאל( כרגיל יש לך את זה).
אך השאלה הנשאלת - מהיכן הידע בכל ענפי הספורט האחרים ? אני בטוח יכול עכשיו לדלות אין-ספור מאמרים שיסבירו על יתרונות המרתונים ושאר ירקות.
תחושתי שמה שמניע את כולם בכל ענפי הספורט שהזכרת (ריצה טראתלון ...) הוא תחושת ההשגיות והתחרות .נצחונו של האחד על משנהו וניצחון האדם על השעון הם תורמים לאוירה הסובבת אותנו - תוציא את גורם התחרות ו50% נעלם.(ואכן על זה כולם מדברים ומשווים). האם בקרוס-פיט יש אלמנט תחרותי? האם מתחרים בענפי קרוס-פיט? או שמא זהו עיקרון זר לסוג אימון זה? ( בשאלות אמיתיות אם כי קצת פילוסופיות).
סחתיין אחי
ישראל

תודה חברים על הפרגונים. יותם, כן, אפשר לרוץ מרתון (לא צריך לזה אישור ממני), ואם אתה לא מתכנן להיות רץ מקצועי, לא נראה לי שיש במרתון כשלעצמו בעיה כלשהי, בהנחה שאתה מוכן פיסית כמו שצריך, ומתאמן בשכל. תכנית קרוספיט "רגילה" לא מיועדת להכין אותך לסוג תחרות ספציפי, ולכן היא אינה מספיקה כדי להשלים מרתון בהצלחה, אם זה משום מה המיקוד שלך. אם אתה בעניין, אני ממליץ על Crossfit Endurance - לשלב אימונים שלהם 3 פעמים בשבוע - זה יעשה את העבודה. יש להם פרופילי אימונים למתאמני מרחק קצר, ארוך ולאולטרה.
ושגיא, גם אני, בתור שריונר בעבר ובהווה (במילואים) שנאתי ריצה. כנראה שבגלל זה התגייסתי לשריון. בכל מקרה, עם השנים האחרונות למדתי לאהוב אותה, אבל במידה. יש לריצה הרבה צדדים יפים. אבל, על טעם ועל ריח לא נתווכח.
בהשראת פוסט הריצה, גם אני ויתרתי על ההנפות היום, ועשיתי 10 פעמים 200 מטר בעליה רצחנית, עם הויבראם שלי כמובן. היה קשה לאללה. (וגם כיף. מודה).

ועוד בקטנה: התחרותיות וההשגיות הם נשמת אפה של קרוספיט. באמת באמת. כל מה שעושים, עושים כדי להשתפר ולהשוות - לעצמך ולאחרים. אימוני קרוספיט לעולם יבוצעו כדי לרשום ולפרסם את התוצאות. אם הצלחת (ולא משנה בכמה זמן) לבצע אימון כלשהו כנדרש, מה שקרוי בקרוספיטית: As RX'd, אין גאווה גדולה מזו. כששברת שיא אישי (למשל, עשית פראן מלא בפחות מ7 דקות): כנ"ל. היתרון שבקרוספיט יש מגוון עצום של מדדים להשוואה, וכל אחד מוצא את עצמו טוב, יחסית, בחלק אחר. אתה יכול להשוות לפי סוג התרגיל, הגיל שלך, הזמן, המשקל וכו'.
בגלל שקרוספיט בנויה על עקרון השיתוף והקהילתיות, התחרות הזו מאוד טבעית ומאוד על בסיס מפרגן. מצד אחד אומרים: העיקר שתעשה, מצד שני, אתה בתחרות מתמדת מול עצמך ומול הישגך הקודמים. זה נשמע הזוי, אבל זו קהילה נושמת ועובדת. מי שנכנס לזה, נתפס. מי שנתפס, מתמכר. מי שמתמכר, משתפר.
וחוץ מהפלספ וחידודי הלשון הנ"ל,יש גם תחרות "פורמלית", פעם בשנה, בקיץ, הנקראת Crossfit Games והמנצח בה הוא בלי ספק אחד האתלטים המרשימים ביותר על הפלנטה הזו כרגע. ע"ע Mikko Salo.

דעאל שלום,
כתבה מצוינת!
אני בימים האלה במשימה קשה: למצוא בארץ נעליים לריצה.
כרגע יש כמה אופציות ש אני רואה: משהו מי פומה,נייק פרי או nike waffle racer.
אצל פומה מצאתי דגם שנקרא LIFT ,ממש מתאים לריצה נכונה אבל יש בנעל תפרים מעצבנים.חבר שלי קנה אתמול K STREET, לי לא התאים- צר מאוד.
Nike Free נראה גם אופציה סבירה,למרות שסוליה שם עבה יותר.בחנויות נייק לא מצאתי אותם(מוזר) .כנראה שיש ב "ספורט דיפו" בפ"ת.
nike waffle racer מצאתי ב"ראן ספורט".אין לי מה לומר על הנעל.ממליצים בפורום הראשי.

אשמח מאוד אל מישהו יכול להמליץ על הדגם ומקום שכרגע אפשר לקנות נעלי ריצה(כביש+ח"כ), באזור מרכז+דרום.

תודה!

דעאל יקירי

שכנעת אותי!!!
אני עוזב את האופניים הבריכה והריצות ומתחיל לעשות מתח, קפיצות בדילגית ועליית כוח על טבעות (אתה בטח תסלח לי על כך ששכחתי את שמות הבחורות שמייצגות את התרגילים הללו...).
ועכשיו קצת ברצינות: אני לא יודע מהיכן לקחת את הנתונים על 90% פצועים בזמן הכנה למרתון. נראה לי מוגזם בהחלט, אם כי פציעות היו ותמיד ימשיכו להיות חלק מהחיים של ספורטאים - גם של קרוספיטאים מדופלמים. רוב האימונים שלנו - הרצים והטריאתלטים - נמשכים בין 45 דקות לשעה ולכן לא "גומרים את מאגרי הגליקוגן", לא "יוצרים עומס מתמשך על הגוף", לא "מכניסים אותו למצב מתמיד של מחסור ועייפות" ולא "מחלישים מאוד את המערכת החיסונית".
אני בהחלט מסכים שתזונה נכונה הכרחית לחיזוק הגוף, לבניית השרירים וכמובן לשיפור התוצאות.

לא ממש הבנתי את נושא טכניקת הריצה - אשמח להסבר פרונטאלי מעמיק.

גם בעיניין הזנחת שאר מרכיבי הכושר אני בהחלט מסכים. יש מקום רב להפעלת כח מתפרץ ולשם כך כדאי לעשות כפיפות בטן, שכיבות שמיכה וכן... גם קפיצות בדילגית ועליות כוח. אבל מדוע להתמקד רק בפעילויות אלה?

מחכה להזמנה לאימון קרוספיט למתחילים...

אפי

90% מהמתאמנים למרתון נפצעים, וחומרת הפציעות עולה ביחס ישר לנפח. ראה למשל:
http://cat.inist.fr/?aModele=afficheN&cpsidt=18800273

עומס מתמשך על הגוף קורה בדיוק כתוצאה מאימוני נפח, ובודאי אימונים דומים לפרוטוקול שלך, אימונים ארוכים 5-6 פעמים בשבוע, שלא לדבר על אלו הרצים מעל 50 ק"מ בשבוע. כך לגוף אין זמן להתאושש ובפועל, גם אם קשה להאמין, המערכת החיסונית ברגרסיה. באופן דומה מאוד, אנשים שישנים מעט, עובדים הרבה שעות, ומצויים בלחץ נוטים הרבה יותר לשפעות ומחלות. פשוט כך. אם אתה גם מתאמן וגם ישן מעט, אתה בצרות והשפעת עלולה לדפוק כל רגע בדלת.

קרוספיט לא עושה רק כח מתפרץ, זו טעות נפוצה בהבנה, אלא גם מהירות, סבולת, כח, יציבה, גמישות ועוד. כפיפות בטן ומתח הם לא כח מתפרץ. באנגלית מבחינים בין power לבין strength. כאשר מקדישים 95% עד 100% מפרוטוקול האימון לסוג אחד בלבד של מרכיב כושר (למשל, סבולת) התוצאה החד משמעית היא נסיגה בשאר המרכיבים. קרוספיט מנסה לספק איזון בין המרכיבים השונים של הכושר, תוך שמירה על פונקציונליות, גוון, עניין ויעילות באימון.

וכן, אימון קרוספיט למתחילים מיד מגיע גם לצפון.

שלום,

אני בענף הטריאתלון כ 15 שנים. מספרינט עד איש ברזל פלוס מרתון. חייב לומר שעשיתי רק תחרות איש ברזל אחת אבל מתאמן אימוני סיבולת ארוכים כל השנים.
אומר תחילה שלמרות שאני מתעסק בענף סיבולת טהור ונהנה ממנו מאד הגעתי לכאן בגלל מחשבות על דברים שכתבתם. מסכים עם חלק מאד.
מס' הערות/מחשבות:
לא חייבים להיפצע מאימונים למרתון. לטעמי הפציעות לאו דווקא נובעות מהנפח אלא מהשילוב בין נפח לעצימות. מי שרץ הרבה ולאט, עולה בהדרגתיות, אוכל וישן טוב - בד"כ לא נפצע.

לא דומה מרתוניסט לטריאתלט. טריאתלטים הינם בעלי מבנה רחב בהרבה ולחלקם מסת שריר לא מבוטלת (הרבה בגלל השחיה).

טכניקת ריצה - יש שיפור מהותי בנושא. הרבה מאד אנשים רצים על החלק הקדמי של כף הרגל (ראו נעלי newton). ידוע שטכניקה נכונה אומר סיבובי רגליים (כ 90) ולא צעד גדול. ריצה יחפה מתאימה אולי למרחקים קצרים, ספק מאד למרחקים ארוכים....

אני אישית עושה הרבה אימוני ליבה ומתעניין בנושא (כך הגעתי אליכם). קשה מאד לשכנע טריאתלטים בחשיבות העניין, מרביתם מעדיפים לדחוף עוד שעתיים על האופניים. אני מסכים מאד עם אובדן מרכיבי הכושר האחרים כפי שתארת אותם.

מחלות פציעות ומערכת חיסונית - מסכים מאד עם הכתוב. לא בטוח שקשור לענפי סיבולת. כטייס, שמפסיד לילות שינה רבים, למדתי על גופי את משמעות השינה במיוחד כאשר מתאמנים הרבה. עשיתי את כל הטעויות האפשריות. כיום, אני מאמין, ששנת לילה איכותית (שנת לילה, לא ביום אחרי שלא ישנת בלילה)הינה הגורם המשמעותי והמשפיע ביותר על הבריאות. שפעת זה דבר קטן - כאשר הגוף נחלש כתוצאה ממחסור בשינה פלוס אימונים הוא חשוף לדברים גרועים בהרבה.

תזונה - מאד מסכים עם מה שנכתב. האימונים הארוכים דורשים פחמימות (גם בזמן האימון fats are burned on the flames of carbohydrates). טריאתלטים ומרתוניסטים אכן אוכלים כמות גדולה של סוכרים ונשארים רזים. למעשה, זה חלק מהכיף....יש תנועה מהותית בשנים האחרונות לכוון צריכה מוגברת של חלבונים, גם במהלך האימונים הארוכים. שומנים עדיין נחשבים אויב כחלק מתפיסת התזונה והבריאות בכלל האוכלוסיה.
דבר אחרון לגבי כמויות. לפני שנחשפתי לפליאו היו לי מחשבות רבות על כמויות. הגוף, כפי שאני רואה אותו, הינו מערכת מורכבת. מערכת העיכול עובדת כל הזמן, כמו מכונה, יש לה בלאי. הגיוני שכאשר אנו מעמיסים על המכונה כמויות רבות של מזון (עבודת עיכול) היא מתבלה מהר יותר....

הי יריב וברוך הבא למגיבים כאן. שתי הערות:
1. רבים מחברי רצי המרתון הם גם חסרי מסת שריר וגם עם בטן קטנה וחמודה שנותרת למרות הריצות. השכן שלי (דלת לידי), שכבר רץ כארבעה מרתונים בשנים האחרונות כמדומני, עבר לפני חודש לתזונה קדמונית והופ, נעלמה לו הבטן. את מסת השריר, לעומת זאת, הוא יצטרך לבנות אם יחליט זאת פעם.
2. הגוף שלנו עובד הפוך מכל המכונות תוצרת ידי אדם. ככל שאתה משתמש בו יותר, הוא טוב ויעיל יותר. כך זה לשרירים, כך זה ללב, כך זה לכל מערכות הגוף. מאידך "להשתמש בו יותר" לא אומר "לנצל עד כלות" לכן יש להתאים את העומס למערכת. השלד והשרירים שלנו אמורים לעמוד בעומס והם מתחזקים מאימונים. מערכת העיכול אמורה לתפקד היטב מול מזונות מסוימיים ולא באחרים או רעלים. בליה, במקרה הזה, נוצרת כתוצאה מאי התאמה בין המזון למערכת (מזונות הפוגעים ברקמות המעי למשל. מישהו אמר חיטה?)

הוסף רשומת תגובה