אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

בואו נצוד לנו איזה אצן חובב

מארק פרסם אמש פוסט חמוד ואני מרשה לעצמי לתת את הגרסה העברית שלי לעניין.
אנחנו, המאמינים בכושר פונקציונאלי והמותאם להתפתחות הגוף האנושי, לא מתאמנים בפעילות אירובית כרונית. כלומר, לא רצים את עצמנו ללא סוף, שכן הדבר אינו מותאם לגוף האנושי ופשוט אינו בריא. מצד שני, עצם הריצה היא פעילות טבעית וגם מהנה, אך נכון יותר לשלב ריצה במינון הנכון ובסגנון הנכון – חזק, מהיר, קצר, ואם אפשר – גם יחף.
מה שאבותינו בהחלט עשו הוא לצוד. ציד הוא פעילות ארוכה מאוד, שעשויה לקחת שעות רבות, תחת אור השמש (מה שנותן על הדרך ויטמין D למכביר), המתבצעת בעצימות נמוכה מאוד ובפרצי אנרגיה גבוהים וחזקים. הצייד משוטט, עוקב, אורב ואז רץ ותופס או צד (או בורח, ממש מהר, אם האריה הסתובב לפני שתפסת אותו). מארק הציע לשחזר את חוויית הציד באימון הריצה הקרוב שלכם.
למה שלא תגדירו את הפארק הקרוב (או את חוף הים, או כל מקום אחר בו אתם רצים ובו רצים גם אנשים אחרים), כשטח הציד שלכם. משימתכם היא לצוד כמה שיותר רצים חובבים במשך שעה, למשל. אתם מתחילים בריצה קלה ומזהים מטרות אפשריות במרחק. או אז אתם מתחילים בהתקדמות חרישית וקלה לכוונם (ואם אתם ממש בעניין, אז גם בנתיב בו לא יוכלו לראות אתכם, ולא להריח אתכם, בעיקר אם אתם לקראת סוף האימון וכבר יש ריח...). במרחק של 100 מטר (או יותר, או פחות, תלוי בקרקע, בהערכתם את הטרף ויכולותיכם באותו הזמן), אתם פותחים בריצה מהירה, ספרינט של 100% מהיכולת שלכם, כדי להצליח ולצוד את הטרף. אם לא תתנו 100%, הוא עלול לברוח, והמשפחה שלכם תרעב. נסו לזכור את זה.
(הערה חשובה: אל תבהילו אנשים שלא לצורך, ואל תתפסו ממש אף אחד, אבל תשתמשו בהם כמטרות. וודאי שאם מדובר ברצים בפארק, המטרה היא באיכות גבוהה יותר).
תפסתם? מיד תזהו את המטרה הבאה ותתקדמו לכוונה. אם אתם רוצים לנוח, תסתתרו. יהיה כיף.
ועוד נקודה למחשבה. חיות הבר, וגם האדם הקדמון, יצאו לצוד בהנתן תנאי רעב. כלומר, כל חית טרף תתאמץ הרבה יותר בציד ככל שהיא רעבה יותר. אולי כדאי לנסות ולעשות את האימון הזה דווקא שאתם רעבים מאוד. תנו לעצמכם אימון ספרינטים שכזה דווקא אחרי 8 שעות ללא שום מזון (ותשימו בצד את כל הדעות של המומחים שיגידו לכם שחייבים לאכול פחמימות שעתיים לפני כל אימון).
למה לא לעשות אותו עם הילדים או חברים (בסגנון תופסת, אבל כל פעם מישהו אחר הוא הצייד, ויש כללים שאפשר לקבוע כדי לעשות את זה מעניין).
שורה תחתונה: רוצו יחפים, רעבים, בתנועה איטית ושקטה, עם התפרצויות זעם מהירות, חזקות ותכופות.
עד כמה זה אימון הזוי מבחינתכם?
יאללה, הולכים על זה?
(ומחר אימון של עומרי בחוף הים בהרצליה. הזדמנות לצוד משהו? אני מקוווה להגיע).


Share/Bookmark

By מר קדמוני with 6 comments

6 הערות קוראים:

מס הערות.
בתור בסטונדט לביולוגיה אני יכול להגיד לך בוודאות שהאדם לא רץ תמיד בשיא המהירות שלו אחרי טרף
בפיזיולוגיה התנהגותית כול אורגניזם מחשב את הטרף שלו לפי שני פרמטרים.
א. האנרגיה האגורה בחיה
ב. האנרגיה הדרושה על מנת להשיג את החיה.

האורגניזם, ינסה למצוא את העמק השווה בין דרישה אנרגתית סבירה לבין זו שתביא לו כמות אנרגיה גדולה.

אורגנזימים שונים פיתחו שיטות שונות והאדם בהיותו אינטלגנט בצורה מופלאה היה צד בקבצות, מניח מלכודות וכו'.
לאט לאט כדי לחסוך באנרגיה ולהתעייל, הוא גידר שטחים וביית חיות וכך קרמה עור וגדים המהפכה החקלאית שרבים מאיתנו סולדים ממנה.

נכון מאוד דור. לכן, סביר שציידים קדמונים לא רצו כל היום אלא עבדו בדופק נמוך יחסית, למעט התפרצויות ספרינטים מהירות. בדיוק הטענה ההפוכה נשמעת לא אחת מרצים כרוניים, האומרים שנועדנו לרוץ שעות על גבי שעות.
הנה למשל וידאו המדגים את אחרוני הציידים שמשתמשים עדיין בשיטה העתיקה ביותר - רדיפה אחרי הטרף עד שהוא מתמוטט - ואפילו הם לא רצים כמעט בכלל, אלא נעים משך זמן ארוך מאוד וללא הפסקה.
http://www.youtube.com/watch?v=826HMLoiE_o

הכי מצחיק זה שהוא רץ עם נעלי ספורט.
אני בטוח שהיה להם כאלה גם פעם.

לפני שהתחלתי קרוספיט והייתי בכושר לריצות ארוכות(10k בממוצע של 40 דקות,היום אחרי חצי שעה אני מתמוטט) המנטרה שלי היתה I Run To Eat,ידעתי שאם אני מסיים את הריצה אני זולל כל היום מה שאני רוצה ורק יורד במשקל.

יש (התקדמות)! הגעתי למהירות של 14+ קמ"ש ב- 5 ק"מ ובכיף! שנים לא זזתי מ- 13.3 קמ"ש!

זה מהר קארי! כבוד. כדי שלא נסתבך, להבא אני ממליץ פשוט לכתוב את הזמן שלך ל 5 ק"מ...
:-)

פרסום תגובה