אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

שאלות שלכם (מידות נעלים, השמנת ילדים, בדיקות דם, שומן רווי, פציעות ספורט ועוד)

הצטברו אצלי לאחרונה מיילים רבים מקוראות וקוראים, ולחלקכם אפילו לא הספקתי לענות (!) ואלו שכן עניתי, היו בקצרה רבה יותר מאשר בדרך כלל. מצטער חברים, אבל אל תתייאשו ממני. אני תמיד שמח לשאלות. בכל מקרה, לטובת השואלים ולרווחת ציבור הנה לקט קל מהשבועות האחרונים.
(וכרגיל כאן, תוספות שלכם על תשובותי הדלות שלי יעזרו ויבורכו)

------------------------------------------------------------
רציתי לשאול אותך לגבי מידות של נעלי ויבראם.
ראיתי להזמין ברשת בערך בחצי מחיר ממה שנמכר בחנות בארץ, אבל מעולם לא מדדתי אותן ולא נעים לי במיוחד ללכת לחנות למדוד ואז לא לקנות כדי להזמין ברשת. אני זוכר שהמלצת בעבר על נייק פרי 3, שגם אני רץ איתן. ואני יודע שאתה רץ עם ויבראם. אני 44.5 בנייק פרי 3 – יש מצב שעל בסיס זה שאתה רץ עם שני סוגי הנעליים האלה אתה יודע לנחש מה תהיה המידה שלי בויבראם? (הדגם שראיתי הוא BILIKA)?  תודה רבה מראש! אופיר

הי אופיר. אני 45 בנייק פרי ו 44 ב VFF אבל לי יש SKO.
הדרך הנכונה היא למדוד... יש הרבה הבדלים בהרגשה של הדגמים השונים - לי הביקילה פשוט לא היו נוחות בחנות.
יש ל VFF מדריך מדידת גודל באתר שלהם, אולי יעזור במשהו. בכל זאת, לפי המתמטיקה שלי 43 יהיה לך ודאי קטן מדי ו 45 גדול מדי. 44 זו כנראה המידה שלך. איזה סוג VFF זה כבר עניין להעדפה וצורך (משטח ריצה). לכביש אני מאוהב קשות ב SKO, הביקילה הן הרבה יותר "נעל". לפחות להרגשתי.
דעאל
------------------------------------------------------------
גיליתי את הבלוג שלך בשבוע שעבר והתוכן והדרך מתכתבים לי עם המון שינויים באורח המחשבה והחיים שאני כבר שוקל. נהנה מאוד עד עכשיו. מצאתי במקרה את המאמר שכאן, לא יודע אם כבר ראית אותו. תודה, בנימין.

תודה בנימין על הפרגון... יש די הרבה מאמרים בשנה האחרונה על הסכנות החדשת שבריצה הישנה והיחפה, וכרגיל, העסק מסתבך כשאנשים "חמדניים" מדי: גם רצים יותר מדי וגם עושים זאת ללא הכנה מספקת. ככלל אצבע, אני בעד נפח ריצה מצומצם או מתון מאוד (אישית אני רץ פעם בשבוע 7 ק"מ ועוד אינטרוולים פה ושם), אבל נפח גבוה יהיה תמיד מתכון לפציעות - לא משנה כ"כ מה תנעל. באותו עניין מצאתי לאחרונה מאמר מעניין לפיו גם באוכלוסיות יחפניות לא כולם נוחתים תמיד על קדמת כף הרגל!
בשורה התחתונה אני משוכנע שריצה יחפה מחזקת את כף הרגל, משפרת את היציבה ועשויה לצמצם פציעות, אבל כמו תמיד, כדאי להפעילה בשכל.
תודה ובריאות, דעאל
------------------------------------------------------------
דעאל, מהם המקורות האידיאליים ל-B12?

המקורות האידיאליים ל B12 הוא בשר בקר, וספציפית אברים פנימיים - ובעיקר כבד בקר ולב בקר וכן הרבה מאוד במאכלי ים (בעיקר צדפות למינהן אבל גם בשאר הרכיכות - אני לא אוכל). אח"כ בבקר בכלל, כבש, דגים (ביצי דגים!) ביצי משק ואפילו בגבינות קשות. יש בעוד מקורות כמובן אבל על פי רוב לאחר כמה חודשי אכילה לפי תזונה קדמונית אין שום חוסר עוד. דגנים מונעים ספיגת ברזל וויטמינים ומינרליים ולכן אכילה גבוהה שלהם יחד עם בקר עלולה לפגום בספיגה של הויטמינים.

------------------------------------------------------------
שלום. אני מגיל קטן עושה ספורט - מגיל שש עד היום הזה. כיום אני רוכב, שוחה ורץ מרתונים. הכולסטרול הוא בעיה יותר משפחתית. הבדיקות אחרונות הן בסדר חוץ מקטע של כולסטרול. אני בתזונה שלכם רק שבועיים. זה משהו אחר ממה שאני מכיר. אני מרגיש מצויין...
האם ארגיש כך גם אחרי התוצאות של בדיקות הדם?

אני שמח שאתה מרגיש מצויין. זה אומר לא מעט.
הכולסטרול אינו חזות הכל ויש לגביו יותר מיתוסים מאשר עובדות. אתה יכול לצפות להגדלה משמעותית של ה HDL להפחתה ברמת הטריגליצרידים וכן ירידה בערכי הסוכר בצום. אלו שלושה מדדים חשובים ביותר לבריאות הכוללת והלבבית. לעומת זאת, לערך הכולל של הכולסטרול אין כל משמעות. יש משמעות לערך ה LDL, וגם שם יש בעיקר מיתוסים (כי זה תלוי בסוג גופיפי ה LDL - דחוסים או תפוחים - ואת זה לא בודקים בבדיקות רם רגילות) ורמה גבוהה מאוד שלו (מעל 250) עשויה להצביע על בעיה. מאז עברו הרבה מים בנהר חברות התרופות ואלו הורידו את הרף מדי שנה עד ל 150 ואין בזה שום הגיון או מתאם קליני. (שים לב שלשלושה רבעים מהאנשים להם יש התקף לב יש LDL תקין במיוחד, פחות מ 150. ראה המאמר כאן)
שורה תחתונה: מצב הבריאות שלך אינו עולה או יורד כפונקציה של ערך הכולסטרול אלא כתמונה כוללת של ההרגשה, הכושר, המשקל, תמונת הדם המלאה ועוד.
הערה: יש מצבים תורשתיים ספציפים הנקראים היפרכולוסטרולמניה. אני מניח שאין לכם במשפחה את זה, אחרת הרופא כבר היה אומר לך מזמן. זה מצב תורשתי ספציפי עם ערכים מאוד מאוד גבוהים (400-500) ומתאם גבוה למוות לבבי ובדרך כלל מחייב טיפול תרופתי.
תזכורת והבהרה: אני לא רופא. קח את דברי בערבון מוגבל: בריאותך היא בידיך. סמוך בעיקר על עצמך לא על מני יועצים, גם אם הם לובשים סטטוסקופ, הם לא בהכרח יודעים מה טוב עבורך.
בריאות והצלחה וספר איך הולך!
דעאל
------------------------------------------------------------
אהלן, לא יוצא לי לקרוא מאמרים מדעיים.  קיבלתי את זה במייל (מקופת חולים). זה די קרוב לשיטת התזונה שלנו,
למעט 2 סוגיות: שומן רווי ושמן קנולה.
התייחסותך? אריה 

תודה על הלינק אריה אבל זה לא יותר מהקשקוש הקבוע: שומן רווי זה רע וכו׳. אין קשר לממצאים המחקריים ולצערי זה לא עוזר לאף אחד להיות בריא יותר.  דעאל
------------------------------------------------------------

שלום דעאל!
אני חובב מושבע של התזונה הפלאוליטית, ומה שאני אוהב, גם מעניין אותי ללמוד עליו יותר. במהלך הרחבת אופקיי בנושא התזונה הפלאוליטית ובנושא התזונה בכללי, עלו לי מספר שאלות:
האם בריא לאכול בשר כל יום? הרבה מאוד אנשים אומרים לי כל הזמן שלאכול בשר כל יום זה לא בריא! 
קראתי טקסט שאומר שאכילת בשר מעלה את החומציות של הדם, וכדי לאזן אותה אז הגוף לוקח סידן מהעצם (כי זה המקור היחידי בגוף של סידן) ובכך נגרמת בריחת סידן מהעצמות...
יש לי רמות גבוהות של Uric acid, Urine, Creatinine ואבא שלי חולה במחלת הגאוט... אז אני די בטוח שזה תורשתי...
מאז שהתחלתי עם תזונת הפלאו (לפני קרוב ל-5 חודשים) רזיתי 11 קילו. זו תוצאה מדהימה ואני מאוד מרוצה מהעניין. אך הייתי רוצה להרזות עוד קצת...אני יודע שתזונת הפלאו לא מתרכזת בהרזייה וכאלה, אבל בכל זאת, אילו עצות תוכל לתת לי כדי להוריד קצת באחוזי השומן כי פלאו יש וספורט יש, והמשקל קצת נתקע!
עשיתי חישוב כללי של כמה חלבון אני אוכל ביום ויצא לי מספר מאוד גבוה (בערך 250 גרם חלבון ביום) שזה יוצא בערך 3.3 גרם חלבון לכל קילו משקל גוף רזה שלי!!! המוןןן!!! איך אני משנה את זה? אני בטוח ב-99% שהמספרים הגבוהים של ה-Uric Acid נובעים מכמות החלבון האסטרונומית הזאת...
תעזור לי בבקשה בנושא, אני אבוד!
------------------------------------------------------------

קודם כל תנשום עמוק ותרגע. אתה נשמע לי מאוד לחוץ. סך הכל נשמע שירדת יפה והרבה במשקל ועכשיו אתה רוצה להתחטב ולהגדיל מסה. אי אפשר להעלות מסה בלי לאכול הרבה. ממש הרבה.
כמות החלבון היא פונקציה של העדפה אישית ושל אימונים. האם אתה עושה הרבה אימוני כח ומשקולות? אם כן, זה יכול בהחלט להתאים. אם לא, אז אולי אתה רוצה פחות חלבון ויותר שומן.
חומציות הדם כפונקציה של אכילת בשר זה שטויות. תהיה רגוע.
כמות ה urine acid מושפעת מחלבון, אבל אין שום מחקר שאני מכיר שקושר התפרצות גאוט לאכילת בשר, אלא דווקא לאכילת סוכרים. כאשר המחלה כבר התפרצה כמויות גבוהות של חלבון (תלוי איזה) אינן מומלצות. אני לא חושב שיש סיבה מיוחדת לדאגה אלא אם כן ערכי התוצאות שלך בתחום חריגות. רמות גבוהות או חריגות?
בקצרה: תעשה אימוני משקולות, ועדיף לקראת סוף צום ותאכל הרבה. אפשר בהחלט להיות "קדמוני" לחלוטין עם יותר פחמימות ושומנים ופחות חלבון, וגם אמרתי זאת בהרצאה.
אני חושב שהמפתח הוא להמשיך להתנסות. ראית תועלת גדולה וירידה משמעותית במשקל, עכשיו אתה מוכן לשלב הבא של fine tuning
ספר איך הולך ובהצלחה, דעאל

------------------------------------------------------------
הנה מייל שקיבלתי בהפתעה ממורה שלמדתי אצלו תקופה קצרה אומנות לחימה לפני שנים רבות. הוא חי שנים ארוכות ביפן והוא בחור גדול ומסיבי במיוחד.

הי דעאל!
למעט פגישה מקרית באיזה פאב לפני שנתיים לא התראינו הרבה זמן. נפלתי במקרה על האתר שלך ושמחתי לראות שקידמת את הקרוספיט יפה בארץ... אני אחרי פציעת גב קשה ועוסק ביוגה משקמת בחודשים האחרונים שמאוד עוזרת לי. יש לי בריכת זרמים בבית שבה אני שוחה באינטרוולים ספרינטים נגד זרם בעוצמה משתנה ואני מרגיש את השינוי לטובה ביציבת הגוף. השנה אני בן 50 ,סוחב פציעות רבות מהאומנויות לחימה. מאוד מסקרן אותי הקרוספיט אבל החשש מדרדור המצב לאחור גדול (שחיקה,פציעה). כמו כן מעולם לא רצתי,פה ושם כשהכריחו אותי, ולא הרמתי משקולות. אתה מכיר אנשים שהתחילו בגיל כזה קרוספיט? אשמח לעצתך בנושא.

שלום סנסיי!
תודה על המייל ובהחלט טוב לשמוע. אענה בזהירות.
קרוספיט אינה תרופת פלא, ועשיית שטויות עלולה להחמיר פציעות במקום לשקם אותן. מאידך, אני כן חושב שאפשר להשתקם מאוד מפציעות על ידי ספורט פונקציונאלי בשילוב של תזונה ומנוחה מתאימה.
1. שלחת לי את המייל ב 3 וחצי לפנות בבוקר. זה אומר לי שאתה לא ישן מספיק ולא ישן די טוב. תתחיל מזה. תישן בחושך מוחלט, 8 שעות. זה אפשרי וזה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לבריאות הכוללת שלך.
2. תזונה. אני מאמין מאוד (וכותב על זה הרבה) בתזונה כדרך לשינוי איכות החיים באופן משמעותי. אתה לא תכיר אותי היום. משקל עודף הוא מעודד ידוע לפציעות ספורט ומפרקים (המסה עושה את ההבדל).  בקצרה ובפשטות אומר לאכול "תזונה קדמונית" וזה אומר אוכל אמיתי, טרי - חיות וירקות ולא לאכול דגנים וסוכרים בכלל, ולא לאכול שמנים העשויים מזרעים (שמן סויה, שומשום, קנולה ואחרים - אלא חמאה, שמן זית, שמן קוקוס או שומן מחיות). התפריט היפני המסורתי מבחינה זו מאוד דומה - הרבה מאכלי ים וירקות, וללא דגנים בכלל והיפנים גם חובבי שומן ידועים - ואני בעד, והרבה. תפחית גם באורז - אתה מיד תאבד משקל מיותר ותרגיש אחרת.
3. לשאלתך: ספורט. אני מניח (בלי לדעת, אבל אני מנחש) שיש לך (גם) פציעות בכתפיים מכל הגלגולים וההטלות, ולכן הרמת משקולות חופשיים עלולה להיות מאתגרת ואתה חייב להתמקד במשקלים נמוכים ולא להעמיס משקל כי למי שיש פציעות ישנות במפרקים זה לא טריוויאלי. מאידך, עבודת משקולות תחזק מאוד את כל שרירי הליבה שלך - וזה מה שאתה רוצה באמת כדי להפטר מבעיות הגב אחת ולתמיד.
4. הייתי מציע לך לשלב תרגילי גוף מלא פשוטים ויעילים: עליות מתח (אפשר עם גומיה עבה כדי לאפשר חזרות בהתחלה), שכיבות סמיכה ובעיקר סקוואטים. ביצוע של סקוואטים עם מוט משקולות מעל לראש (overhead squat), הוא אולי התרגיל האולטימטיבי לחיזוק שרירי הליבה מקודקוד ועד כפות הרגליים. די במוט משקולות של 10-20 קילו ועלייה הדרגתית בעומסים אחרי שהגוף מתחזק. הדגש יכול להיות בהתחלה על חזרות בסטים גבוהים אבל לא משקל גבוה.
5. אינטרוולים זה מעולה, באמת מעולה כדי לשפר סבולת לבבית ולא לאבד מסת שריר. לעשות אנטרוולים של ממש בשחייה זה לא קל ודורש משמעת ותכנון. הכוונה באנטרוולים אלו מאמצים גבוהים מאוד וקצרים מאוד (אם למשל אתה יכול לעשות בריכה ב 20 שניות בספרינט מטורף אז לנוח 60 שניות ולחזור על הסיפור 10 פעמים. למשל.) אימוני ריצות אנרוולים (100*10, 8*200, 20 ש' עבודה ו10 ש' עצירה, כפול 8 ועוד כהנה וכהנה יהיו מעולים. אבל לפציעת גב זה עלול להיות מעמסה גדולה מדי בהתחלה אז הייתי נזהר ובעיקר מנסה אימון אחד. המטרה באימון הוא לתת 100% מאמץ. אם אתה מתחיל אז 60 מטר ספרינט של החיים (תחשוב תחרות מול אוסיין בולט), ולאחריו 70 שניות מנוחה בול, 8 או עשר פעמים יהיה אימון שיקח פחות מרבע שעה ותרגיש אותו טוב טוב טוב גם יומיים אחר כך... יש שפע רעיונות לאימונים בסגנון זה.
6. קט'לבל הוא מכשיר מעולה וטוב מאוד לחיזוק ליבה. אתה בחור גדול וקט'לבל של 16 קילו יהיה "קטן עליך" (אישתי עובדת איתו. אני עובד עם 24 קילו), אבל בהתחלה זה יכול להיות מצוין כדי לחזק את הגב והליבה. תרגיל פשוט של הנפות בשתי ידיים (swing) נותן הרבה עבודה במעט זמן ובתועלת גבוהה. לדעתי כדאי מאוד לקנות אחד (ואולי עוד אחד של 20 קילו, כשתרגיש שזה טוב ומתאים לגב שלך).
7. אני מכיר הרבה מאוד אנשים שהחלו להתאמן בקרוספיט ואימונים פונקציונאליים בגיל מאוחר - ורובם היו ללא כל רקע ספורטיבי כמו שיש לך. היתרון שלך שאתה מכיר את הגוף שלך היטב ויודע שיש תהליך שצריך לעבוד ולא הכל מושג בין לילה ולכן אתה מועמד קלאסי.
8. ההמלצה שלי בשורה התחתונה: לאכול נכון! לישון יותר, לחזק את שרירי הליבה על ידי עבודת התנגדות (קט'לבל, סקוואטים עם מעט משקל) ולשפר את הסבולת על ידי אימוני אנטרוולים. בגדול אתה צריך מעט זמן אימון בשבוע והרבה זמן מנוחה.
מקווה שעזרתי במשהו, דעאל

------------------------------------------------------------
אני בתחילת הדרך לפלאו "מאוזן" (לא קיצוני נראה לי הכוונה) ללא האיסורים...אבל כוס יין מדי שבוע לא תזיק
בנוסף מעוניין לאבד שומנים ולהתחזק, שאלותיי-גם מבחינת תזונה וגם מבחינת יכולת ירידה במשקל ושומנים:
1. אגוזים שקדים במידה- למה הכוונה? חופן ביום סביר? אלו עדיפים- ברזיל, שקד, קשיו, אחר..
2. תזונה לפני במהלך ואחרי ספורט- (45ד עד 3 שעות- כושר או רכיבת אופנים) תמר, אגוז, חטיף..בננה אחר...
3. קטניות- האם עדיף שלא? מושרות? ואילו- חומוס, שעועית וכדומה
הרבה תודה, גיא.

הי גיא. אני לא בטוח שאני מבין למה הכוונה "לא קיצוני, ללא האיסורים".  מה אתה כן רוצה? מה אתה לא רוצה? לא ברור לי. אם אתה רוצה תועלת, כדאי לנסות לפי התכנית. ספציפית כוס יין מדי שבוע לא מזיקה ואפילו מומלצת, כתבתי על זה לא מעט.
1. כתבתי על אגוזים. הכי טובים מקדמיה, בצורה משמעותית מכל האחרים. אחרים כדאי לצמצם וחופן ביום זה סביר. ברזיל כדאי 2-3 ביום, לא יותר (אבל כדאי את השניים הללו בגלל סלניום שיש בהם).
2. כנ"ל. מה אתה עושה 3 שעות כושר? אופניים? תזונה לספורטאים דורשת התייחסות מיוחדת ותלוי בסוג הפעילות, בעצימות ובנפח. ככלל, התזונה היא אותו דבר אבל באימוני סבולת רבים דרושות יותר פחמימות (ממקור טוב - שורשים וכדומה). עדיף להתרגל למעבר לשומנים כדלק. ראה פוסטים על תזונה לספורטאי סבולת.
3. אכן עדיף שלא. אם כן, אז מושרות לפחות 24 שעות ומבושלות היטב. שעועית ירוקה טריה לא בעייתית.
בריאות וספר איך הולך
דעאל

------------------------------------------------------------
הי דעאל
אני חודש בשינוי תזונה - בפועל השינוי בעיקר הורדת קמח וסוכר.  מטרותי- בריאות: ירידה במשקל (בינתיים 2.5 קג) התחזקות גם מבחינת שלד ופלג עליון...
על מנת לרדת במשקל-מעבר למינון. האם יש עדיפות לסוגים/כיוון בתזונה, העדפת מוצרים מסויימים?
ספורט-כבר שאלתי...לפני בננה ותמר. במשך-תמר כל שעה. מה ממליץ אחרי? תפוח? טונה? משקה איזוטוני?

לא ברור לי למה אתה שואל מה צריך כדי לרדת במשקל - אמרת שירדת 2.5 קילו בשבועות האחרונים וזה מצוין. ירידה הדרגתית ויעילה ולא "זבנג" מהיר. נשמע שאתה אוכל היטב ונכון. כמות הבשר וכו' היא גם עניין להעדפה אישית. לא הבנתי אם אתה נמנע מביצים מפחד או בחוסר העדפה. אין שום סכנה בביצים.
שלב צום לסירוגין מדי פעם (למשל, דילוג על ארוחת בוקר). אל תגביל כמויות באופן כללי. תאכל לשובע.
לגבי ספורט. ככלל, עדיף ללמוד "לתדלק" שומנים ולא פחמימות וסוכרים. נסה לבצע אימונים (בהדרגה) במצב צום דווקא ולא לאחר אכילה - זו הדרך היעילה ביותר לשריפת שומנים וגם טבעית לחלוטין. אחרי הספורט - תלוי מהו הספור. אם זה אירובי, כנראה יש צורך יותר משמעותי בפחמימות (בטוחות. שורשים וכדומה. מעט סוכר). אם זה כח יותר חלבון. בשני המקרים, עם שפע שומן.
בהצלחה וספר איך הולך, דעאל

------------------------------------------------------------
דעאל שלום
...ביתנו הצעירה (בת 10) סובלת ממשקל יותר בכל קנה מידה (כ-19 ק"ג מיותרים) ומאוד מאוד רוצה להוריד במשקל ומוכנה לשתף פעולה בעניין הפחממות. בכל מקרה, זה זמן רב שהיא מקפידה מאוד על מה שנכנס לפיה ואינה מצליחה לרדת במשקל...
במהלך קריאה של חומר ברשת, כולל החומרים שלך מתעוררות מספר שאלות:
א. מהו היחס של דיאטה זו למלח? ...ככלל אנו בית שלא ממליח הרבה את האוכל ובמסעדות בדרך כלל מלוח לנו מאוד. אך לא היינו רוצים להימנע ממלח לחלוטין.
ב. האם דיאטה זו מתאימה לילדה כה צעירה שנמצאת בתקופת התפתחות וגדילה? באיזה אופן ניתן לנהל את הדייטה בעבורה, כך שתצליח להוריד במשקל? האם מתאים לאפשר לה לאכול פעם ביום פחממות בטוחות וכמה?

שלום ותודה על המייל
מניסיון אישי אין ספק שתזונה קדמונית יכולה לעזור מאוד לכם וודאי שלבת שלכם. הבת שלי השילה הרבה מאוד ממשקלה בגיל 13 בדיוק באופן הזה.
לשאלתך:
א. אין מה לדאוג במיוחד ממלח, כל זמן שהוא במידה ולא מוגזם. אל תמליחו הרבה ואל תדאגו. יש הרבה יותר מקום לדאגה מהמסעדות (איזה שמן משתמשים ואיזה מוצרים) מאשר מהמלח...
ב. כן. אני מציע לתת לה לאכול מה שילדים ומבוגרים אכלו מאז ומעולם ולכן גם אין שום סיבה שיהיה לה איזשהו חוסר. פחמימות אינן אויב אבל כאשר רוצים לרדת במשקל צריך לעשות שינוי מהותי ויסודי בסדרי הבית, מה אוכלים בבוקר, מה לוקחים לבית הספר, מה מונח על השולחן בארוחת צהרים וערב ואיזה חטיפים/שתיה יש בבית. אם לא יהיו דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים, א תוספת של אורז או בטטות מדי פעם תהיה מצוינת. אם תחליפו כמויות של לחם בכמויות גדולות ויומיות של פסטה מאורז יהיה קשה הרבה יותר להצליח. היא לא צריכה לאכול חלילה "אטקינס" או ללא פחמימות, אבל היא צריכה לקבל אותן במידה מתאימה לתיאבון ולשאר המרכיבים. היא צריכה לאכול שומנים טובים, לאכול לשובע וללא רגשות אשם, אבל אוכל אמיתי. תהיי מופתעת כמה זה פשוט ועד כמה זה יעיל.
בהצלחה, וספרי איך הולך. דעאל

שבת שלום חברים,
ובריאות
דעאל

By מר קדמוני with 7 comments

הדרך להצלחה אינה תמיד גלויה

לו המציאות בעולם היתה נמצאת במתאם עם מדפי הספרים בחנויות הספרים, היינו יכולים לשער שכולם כבר יודעים להצליח בחיים, ובענק, ושכולם כבר ודאי מאושרים ורזים. יש כל כך הרבה ספרים המספרים על סוד ההצלחה, על מתכונים בטוחים לאושר ולשמחה, על מחשבות חיוביות ואנרגיות מעולות, עד שהמתבונן נדהם.
היצע כה גדול של שיטות ושל ספרים ועדיין כה מעט אנשים שמצליחים באמת.
כדי להתקרב קצת יותר לסוד הפיצוח נשאל שתי שאלות: מהי הצלחה, וכיצד יודע אדם אם הצליח או לא הצליח. נתחיל מהשאלה השניה.

המחזה היווני "נשי טרכיס" מאת סופוקלס מתחיל במונולוג של דיאנירה, אישתו האנושית והאומללה של הרקולס, הגיבור הקלאסי הנצחי. וכך היא אומרת:
"ישנה אימרה נושנת,
אינך יכול לדעת אם בנאדם 
הצליח בחייו או לא הצליח,
אלא לאחר מותו,
אבל אני איני צריכה למות
 כדי לדעת שחיי קשים ואכזרים"
(ציטוט מהזכרון, ויסלח לי יעקב שבתאי, המתרגם, אם זייפתי)

דאנירה מתחילה את הטרגדיה, כמו שטרגדיה צריכה להיות, באומללות מוחלטת. היא כבר גילתה את סוד אי-האושר ואי-ההצלחה, או לפחות היא העלתה לפייסבוק של פעם את הסטטוס המדכא ההוא. אבל בין שורותיה מסתתרת אמירה משמעותית, לפיה האדם הוא עוור לחלוטין להצלחתו, כמו גם לכשלונו (אבל היא כל כך נכשלה שהיא כבר יודעת משהו).
האמנם איננו יודעים לזהות כאשר אנחנו מצליחים ועוד חמור מכך: האם איננו יודעים לזהות כאשר אנו נכשלים?
זה לא נשמע הגיוני. לכאורה ברורה ההצלחה וברור לא פחות הכשלון.
ואכן, גם בהתבוננות סביב קל לנו לראות שאנשים אחרים (לא אנחנו) עוורים למצבם. יש את אלה שחושבות שהן בנות 18 אך לכודות בגוף ונפש של בת 50, ויש את אלה חושבים שהם מצליחנים אבל הם לא יותר מבובה נבובה של מצליחן  לכאורה. דומה כי ישנו פער בין התפיסה העצמית של המציאות לבין המציאות עצמה. מכיוון שהמציאות היא בעיני המתבונן, קל לראות בה דברים שונים. אנשים הנראים מוצלחים ומצליחנים כלפי חוץ עלולים לחיות בחוויה של מחסור וכשלון ולהיפך, יש עני וטוב לו ויש עשיר ש"השבע אינו מניח לו לישון", כדברי קהלת.
אז אם איננו יכולים לדעת בוודאות היכן אנחנו נמצאים, אולי זה לא באמת משנה מה "האמת" אומרת אלא מה החוויה האותנטית והאישית שלנו מביאה. לכאורה, יש יתרון באי-הידיעה. אבל אם נפנה לרגע את הזרקור למדדים של בריאות, נגלה שהעוורון למציאות עלול להיות קטלני. שנים חייתי אני עצמי תחת המחשבה שאני אוכל בריא וטוב, ושכרס מקדימה אינה שקולה מול הדגנים המלאים הנהדרים שאכלתי בוקר צהרים וערב. דמיינתי כי אם התאפקתי ולא אכלתי משהו עם הרבה שומן אז "הצלחתי" אבל אם אכלתי סטייק עסיסי אז "נכשלתי". ההצלחה והכשלון לא רק בלתי מושגים אלא גם בלתי ידועים כלל לחלקים נרחבים מהציבור, בעיקר בהקשר של תכנית תזונתית.
אני לכן מציע לנסות לבחון את ההצלחה האישית שלנו ומולה את הכשלון בפרמטרים שיקלו עלינו להעריך נכונה את מצבנו, ויעירו אותנו מתרדמת החורף, אם זה נדרש כעת. נעשה זאת מול מדדים. כאשר פורטים את המציאות לפרוטות ולמדדים כמותיים ואיכותיים, קשה יותר לזייף ולעגל פינות. אז בואו ניבדוק את עצמנו:

  • היקפים - בדרך כלל אנשים בודקים את עצמם על המשקל, אבל זה לא רעיון טוב במיוחד. אין שום דרך אמיתי לדעת אם אנו במשקל מתאים לגובה ולמסת השריר שלנו או גבוה מדי. מי יודע. הדרך הפשוטה יותר והמדעית לא פחות היא להתבונן במראה ולבחון האם יש לנו היקפים גדולים במיוחד. אם המכנסיים שלכם נעשו קטנות עליכם אז כנראה שצברתם שומנים מיותרים ואם הם מחליקות מכם אז כנראה הפחתתם שומן. איפה אתם?
  • תחושה - גם כאן, המדד אינו מדויק אבל אמיתי לגמרי. האם אתם מרגישים רעננים וקלים או כבדים ועייפים? שינוי תזונתי ופרוטוקול אכילה ישפיע מאוד על מערכת העיכול וכל התחושה הכוללת שלנו. אנו רוצים להרגיש טוב, פשוט כך. אם אתם לא בטוחים שאתם מרגישים טוב, כנראה שאתם לא. 
  • רעב - אנו נשארים באיזור הסובייקטיבי. האם אתם כל הזמן רעבים או שאתם מסוגלים לפעול שעות ארוכות ללא מזון באופק? הצלחה תזונתית מביאה אותנו ליציבות אנרגטית ואז אין לנו צורך לנשנש כל הזמן ורמות הסוכר והאינסולין בגופנו נמוכות מספיק כדי לאפשר יציבות אנרגטית וחוסר רעב. 
  • דמים - עברנו למדע. מה אומרות לכם בדיקות הדם האחרונות שביצעתם לעומת הבדיקות הקודמות? האם רמות הברזל הויטמינים עלו? האם רמות הטריגליצרידים וסוכר ירדו? אלו נתונים די טובים להעריך הצלחה לעומת קושי ונסיגה. 
  • ביצועים - נשארנו בחברת המספרים. בהנחה (אופטימית משהו) שאתם עושים גם פעילות גופנית כלשהי, האם לאחר השינוי התזונתי השתפרתם או נסוגותם בביצועיכם הפיסיים? האם אתם מהירים יותר, חזקים יותר ומתעייפים פחות לעומת פרוטוקול התזונה הקודם שלכם? אם כן, הידד. אם לא, אולי אינכם במסלול הצלחה דווקא. 
  • סביבה - נרגיש מה שנרצה, נאמין במה שנאמין, הסביבה לעתים קרובות אינה משקרת. מה שמעתם יותר לאחרונה כפידבק של החברים והקרובים אליכם: "אתם נראים נהדר" או "אתם נראים זוועה"? אם כולם אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון ואם כולם אומרים לך שאתה נראה טוב יותר, אולי זה נכון? 
  • תחלואה - מתי הייתם חולים בפעם האחרונה? האם אתם מרגישים כיום בריאים יותר לעומת השנה המקבילה אשתקד, האם ביליתם פחות ימים עם חום וכדורים נגד כאבי ראש או יותר? האם המחלות הקבועות שלכם בנסיגה או בהתקפה? הערכת התחלואה שלכם (תחשבו ציון) תתן לכם תמונה לא רעה על מתבכם "האמיתי".

אלו היו שבעה מדדים להעריך את ההצלחה (או הכישלון) שלכם בהיבט התזונתי.
ספרו לנו בתגובות למי אתם דומים: לדיאנירה או להרקולס?
(ואם מתאים לכם, שתפו).

By מר קדמוני with 1 comment

פשוט פשוט לשבת

הי חברים,
כתבתי לא אחת שכדי להנות מאוכל מעולה לא צריך יותר מאשר מצרכים מצוינים וטיפה מוטיבציה לבישולון קצר. לא צריך להיות שף מדופלם ולא צריך לשרוף שעות במטבח. רוב המאכלים אצלנו נעשים 'חת שתיים והם חגיגה לפה ולעיניים.
הנה למשל קניתי השבוע צרור ענק של בזיליקם טרי, יפה וריחני. ישר עשה לי חשק לפסטו (עליו כתבתי לפני כמה ימים - קוצצים לפסטו במעבד מזון עם כמה שיני שום ושפע שמן זית).
בגלל שחמדתי גם דג סלמון טרי, החלטתי שעם כמה כפות מהפסטו על הדג זה די והותר תיבול למתכון מנצח. הופל'ה עברו 20 דקות בתנור.
זה הכל.
(בדרך כלל אני לא חותך את הדג מראש לחתיכות אבל הפעם משום מה, ויצא דווקא בסדר. שימו לב שהבישול צריך להיות מעט קצר יותר).
זהירות: סלמון נוטה להתייבש במהירות ומעולם לא הייתי באירוע בו הגישו סלמון עסיסי כהלכה. קייטרינגים למניהם מייבשים אותו לעייפה, אך אנו בבית זהירים ורעבים ואם אתם לא בטוחים תבדקו. כשהדג "מלבין", הוא מוכן.

יוסף-מוקיר-שבת מצא מרגלית בדג. אני מצאתי בזיליקום.

יגעת ומצאת, תאמין

וכדי שיהיה עוד משהו ראוי ולא ימותו לי ברעב, אז כרגיל, הכנתי בולונז.
כבר כתבתי את המתכון יותר מפעם אחת, אבל אני מוצא שכל פעם יוצאת לי גרסה אחרת, כתלות במה-שיש-במקרר באותו היום. הפעם היו פלפלים טריים, קצת פלפל חריף אדום טרי, בצל סגול וכוסברה. אחרי שמאודה היטב מוסיפים 3/4 קילו בקר טחון (עדיף צלעות או צוואר. טרי) ואחרי שהבשר "מאפיר" הוספתי עגבניות תמר מקופסת שימורים (ללא סוכר), כוס יין והרבה תיבול עם כמון, פלפל שחור גס ומעט קארי. קצת מנוחה יחד במחבת. ברגע האחרון מוסיפים כסברה טרייה קצוצה, ויש לנו גולללל!

גם מרחוק וגם מקרוב, זה עדיין נראה טוב
שבת שלום,
ובתיאבון

וספרו לנו בתגובות - מה אתם הכנתם לשבת?

By מר קדמוני with 3 comments

קוביות פרגית מוקפצות בצד אטריות בפסטו-קוקוס-קארי

שואלים אותי לא מעט בדבר מתכונים המתאימים גם לילדים. פעמים רבות טענתי שאין דבר כזה "ארוחת ילדים" אלא הרגלים גרועים. אין שום סיבה בעולם שילדים ישתו טרופית ויאכלו שניצל וקטשופ. גם אם זה החופש הגדול. זה לא אוכל. ילדים יכולים להנות מאוכל אמיתי, טרי וטעים בדיוק כמו שמבוגרים יכולים. ועדיין, בלי כמה רעיונות, יש אמהות העומדות חסרות אונים מול המחבת.
הנה דוגמית ממה שזללו בחצר הפרטית שלי בשבוע האחרון, מטף ועד זקן (אוקיי, לא ממש זקן).

פרגיות מוקפצות
כל אחד יודע לשנן "חזה עוף מוקפץ" אבל מעטים עושים את זה עם פרגית. האחרונה יותר עסיסית, יותר טעימה ומועדפת על ילדים ומבוגרים כאחד.

  • קילו פרגיות, ללא עור
  • פלפל אדום גדול
  • בצל סגול גדול 
  • גזר גדול
  • בצל ירוק
  • תבלינים

קוצצים את החברים. במחבת גדולה עם כף-שתיים של שמן קוקוס מאדים את הבצל ואחרי כמה דקות מוסיפים את הפלפל הקצוץ ואת הגזר ומאדים עוד קצת.
את הפרגיות חותכים לקוביות לא גדולות ומוסיפים למחבת על אש גבוהה.
מתבלים בהרבה כמון, קצת פפריקה, קצת קארי, מלח, פלפל שחור גרוס גס.
מפזרים בצל ירוק קצוץ ומאדים עוד שתי דקות.
אטריות כמעט-פיקנטיות ופרגיות כמעט-מושלמות


אטריות אורז רבע-חריפות בקוקוס, פסטו וקארי אדום. 
אצלנו מעדיפים חד משמעית את אטריות האורז הרחבות (כמו פטוצ'יני). משרים אותן במים חצי שעה.
מבשלים במים רותחים כ 4 דקות (אל תאמינו להוראות על השקית, פשוט תטעמו ואל תעשו מהן סמרטוטים). מסננים.
במחבת מחממים קופסת חלב קוקוס שמן, כף גדולה של משחת קארי אדומה (חריף ומלא טעם, מאוד כדאי שיהיה לכם תמיד במקרר), וכף פסטו תוצרת בית (טוחנים צרור גדול של בזיליקום עם שני שיני שום ושפע שמן זית).
מוסיפים את האטריות המסוננות למחבת, מערבבים הכל יחד ואחרי דקה גג העסק מוכן וטעים.


מחבת עם חלב קוקוס, פסטו וקארי אדום מחכה לאטריות


 בתיאבון ילדים,
דעאל

By Dael with 5 comments

סקירת נעלי ריצה מינימליסטיות - Merrel וחברים אחרים

שלום חברים.
זהו. חזרתי בשלום. שבועיים וחצי באיזור זמן פסיפי היו מרתקים ומעייפים וכעת אני מסתגל לזמן המקומי בתקווה לחזור ולכתוב בקצב סביר.
כמו תמיד בנסיעותי לחו"ל, גם הפעם לא יכלתי להתאפק מלפרגן לכם הקוראים, ולרכוש עוד זוג נעלי ריצה מינימליסטיות, כדי שיהיה לכם מעניין ומועיל ולי יהיה נחמד. אוקיי, זה גם בגלל העובדה שאני אוהב לנסות נעליים חדשות כל פעם שידי נחה על אחת כזו.
הפעם, Merrell Barefoot.  עברתי בחנות outlet שלהם ליד סן דייגו, והן היו במבצע (60 דולר), אז כאמור, לא היתה ברירה אלא לקנות כדי לדווח...
הנה הן:


חיכיתי לכמה ריצות שטח כדי שאוכל לספר האם שווה. אז ככה:
למרל יש צבעים נחמדים ובד דק ונושם.
ההפתעה הגדולה היא במידות. אני מידת נעליים 44 אבל המרל הללו דרשו ממני מידה 46 (!). הן מחזיקות היטב את הרגל ולמרות שהמידה כביכול גדולה, הן צמודות כהלכה.
היתרון המשמעותי של המרל הוא בקדמת הנעל שהיא רחבה מאוד ויש שפע של מקום לאצבעות הרגליים בפריסה רחבה, וזה תמיד סימן טוב לנעל מינימלית איכותית.
היתרון השני הוא בסוליית הויבראם. הנעל מרגישה קשיחה מאוד ועמידה והסוליה היא בעובי של 8 מ"מ, שזה לא מעט. הנעל שטוחה כנדרש ואין הגבהה של העקב, למרות שבתמונה זה נראה ככה, הן באמת שטוחות. מאידך, יש הדגשה משמעותית של הקשת הפנימית של כף הרגל. החלק הזה (הצהוב, במרכז הסוליה), הוא קשיח מאוד (לא ברור למה) ולאכזבתי הוא הציק לי ברגל ימין אחרי כמה זמן של הליכה. בריצה זה פחות הפריע לי. רגל שמאל הרגישה נפלא ורגל ימין היתה מוטרדת. כלומר, אצלי כף רגל ימין שטוחה יותר אז לבעלי פלטפוס כמו שלי, יתכן והמרל לא בדיוק מתאימות.


בשטח הן התגלו כנעליים עצבניות וקשוחות במיטב מסורת נעלי השטח של מרל. רצתי בשטח שחלקו די קשה והנעליים  ניטרלו לחלוטין הצקות מאבנים קטנות או זיזים. מכיוון שהסוליה כוללת רק בליטות זעירות ולא צפופות, אבנים וחצץ לא נדבקים, וגם אחרי שרצתי קצת בבוץ (שדה שהישקו אותו), הבוץ נשר בקלות.
הנעליים מרגישות קלות אבל אחרי חמישה קילומטרים הרגשתי להפתעתי את המשקל שלהן. ואולי רק היה נדמה לי.
בריצה על אספלט וכביש יש להן "אחיזת כביש" נוחה והריצה הרגישה נעימה ונוחה.

ועכשיו, להשוואת אפשרויות נוספות
יש המון (באמת המון) דגמים, סוגים ומינים של נעלים מינימליסטיות, ותקצר היריעה ויקטן התקציב, ובכל זאת, אני כבר כמה שנים טובות רץ "חצי יחף" אז יש לי מעט פרספקטיבה והשוואה של מה שעבר תחת רגליי. ואלו ארבעת הזוגות העקריים שלי:


תמונות על וצד לשירותכם:


קל לראות שה VFF הן הדקות והקלילות מכולן ועונות היטב להגדרה של ריצה יחפה. הן עמידות בצורה שלא תיאמן וגם אחרי 3 שנים וחצי הסוליה שלהן נראית כמעט חדשה (השתמשתי בהן לא מעט). הרצועות נשחקו ונוצרו חורים קטנים בבד שצמוד לאצבעות הרגליים, אבל סך הכל זהו מוצר מופלא ועמיד ביותר. אלו הנעליים הראשונות והיחידות שהיו לי שהרגשתי שאני מאוהב בהן. זה פשוט שונה לגמרי מכל נעל אחרת. מאידך, הן לא טובות מספיק לריצות שטח (אפשרי אבל כואב מעט, ורטוב), ופחות יעילות בחורף (פעם בחורף בלונדון נרדמו לי לגמרי אצבעות הרגליים אחרי ריצה איתן). מאידך, הן מתכבסות בקלות (די נדרש כי ללא גרביים, הריח לא משהו).


הנייק פרי הן הדגם הפופלרי מכולם. הן קלות מאוד, כמעט ללא תפרים ומרגישות נעים על הרגל. יש להן שלושה חסרונות עקריים: צפיפות האצבעות בחזית הנעל, עקב מוגבה וסוליית שוקולד. להבדיל מריצה יחפה אמיתית, הנייק פרי שומרת את האצבעות צפופות מדי, אם כי לא במידה מוגזמת. העקב שלהן מוגבה מעט (זה ההבדל בין נייק פרי 3, לנייק פרי 5 ונייק פרי 7 - המספר מייצג את ההפרש, במ"מ, בין גובה העקב לגובה סוליה). זה עדיין הרבה יותר שטוח מרוב נעלי הספורט אבל לא באמת שטוח. זה עשוי להתאים למי שעובר לראשונה לנעליים מינימליסטיות (יחסית). שלישית הוא סוליית קוביות השוקולד הנותנת את הגמישות והרכות של הנעל. אבל כפי שאתם רואים בתמונה, זוהי מלכודת לאבנים קטנות וחצץ. בריצת שטח זה מעצבן מאוד במיוחד כשעולים חזרה על הכביש ואז אתם מתחילים "להרעיש".  שורה תחתונה זוהי נעל אפשרית אבל לא הבחירה שלי. הן כיום בעיקר מעלות אבק.

ה Vivobarefoot הן נעליים נהדרות. הן מרגישות קלות מאוד על הרגל, רחבות, שטוחות לחלוטין ונוחות בצורה בלתי רגילה. החסרון היחיד שלהן הוא עמידות הסוליה. אחרי שנה וחצי של שימוש אינטנסיבי העקב בסוליה נשחק לחלוטין (ראו תמונה) ונראה לי שעוד כמה קילומטרים כבר יהיה שם חור.
הסוליה כולה היא דקה מאוד (אולי 3 מ"מ עובי) ולמרות המראה של "שטח" הן רכות וקצת קשה להן בשטח קשה. ועדיין אלו נעליים פשוט נהדרות ובעיקר נוחות מאוד גם להליכה וגם לריצה.

 כדי להיות בטוח לגבי המשקל צילמתי את כולן על המשקל במטבח (שמזייף ב 50 גרם לרעתן). המשקלים דומים מאוד אבל מרגישים אחרת.


אם מעולם לא רצתם כך, כדאי להזכר איך להתחיל לרוץ יחף בעשרה צעדים פשוטים.

האם אתם משתמשים בנעליים מינימליסטיות?
איזה?
תנו לנו בתגובות סקירה והמלצה! 

By מר קדמוני with 20 comments

שלוש דרכים וחצי לשיפור איכות השינה שלכם

אח, היו ימים

בלילות האחרונים נדדה שנתי.
לא, אני לא אחשוורוש (ואין לי יועצים שיקריאו לי מספר דברי הימים כדי שאשוב ואירדם), אני גם לא מוטרד במיוחד. זה פשוט מה שקורה שיש ג'ט לג. אחרי כמה ימים של שינה גרועה ומעטה התחושה נוראית. אם אתם נוסעים לצד השני של העולם פעם בכמה שנים, כנראה שלא יקרה אסון, אבל אם אתם ישנים מעט מדי ורע מדי באופן קבוע, זה עלול להתגלות כמתכון בטוח לערעור הבריאות שלכם. מניעת שינה או חוסר קבוע בשינה איכותית (ועל איכות השינה, מיד), מביא לרמת דלקתיות גבוהה, רמת קורטיזול ומתח גבוהה יותר, קמטים (נשים, הזהרו נא), חוסר באנרגיה ועוד. המחקר מראה כי אין כמעט פונקציה בריאותית שאינה נפגעת כאשר אנו במצב של חסך בשינה. עם זאת לאנשים שונים יש צרכים שונים של שינה. אין "מספר קסם" של שעות שנכון לכולם. יש שצריכים יותר שעות ויש שצריכים פחות, אבל הכלל הוא להקשיב לגוף שלכם. אם אתם מרגישים שאתם "צריכים" לישון בצהרים, כנראה זה לגמרי נכון אבל אם שנת צהרים משבשת לכם הכל ומאוחר יותר אינכם יכולים להירדם, אולי היא פחות חיונית עבורכם. כך או אחרת, רוב העולם המערבי ישן מעט מדי, מאוד מעט מדי.
במקום להרחיב על הסכנות נדבר קצת על הפתרונות וכיצד נוכל לישון יותר שעות ובאיכות גבוהה יותר. אז הנה שלושה טיפים וחצי כדי להצליח לעבור את הלילה בשלום:
לתכנן את היממה שלכם – יום יום אנו עובדים, רצים, מארגנים, מדברים, משכיבים, משלמים ועוד אלף ואחת פעולות מבאסות. הבעיה היא שהפעולות הללו לא רק משביתות שמחה, הן גם נוטות לגלוש ולהתמשך מסדר היום שלנו אל תוך שעות האיכות והשינה. כמה פעמים אמרתם לעצמכם "אני רוצה לגמור את המייל הזה לפני שאני הולך לישון" או "אני חייבת לראות את הסדרה הזו עד הסוף", ולאחר עוד שעתיים אתם מוצאים את עצמכם מתעוררים בסלון או רבים עם השעון "מה, כבר אחת וחצי בלילה. עוד חמש שעות אני כבר צריכה לקום". המשימות השונות משתלטות לרבים על סדר היום ומשום מה ה"דחוף" דוחה את ה"חשוב". ואולי כי יש הנוטים לשכוח כי לישון הוא פעולה חשובה וחיונית ולא פעולה צדדית ושולית שאפשר להמשיך ולדחות. תכננו את היום שלכם ותקדישו די זמן (אצלי זה לפחות 8 שעות) לשינה. צריכים לקום מחר מוקדם? לכו לישון מוקדם! "נתקעתם" והלכתם לישון מאוחר מדי? תבקשו מבן או בת הזוג לפרגן לכם ביום שאחרי כדי שתוכלו לישון עוד קצת (אבל תקפידו להחזיר לבן הזוג כגמולו ולתת לו או לה לישון עד מאוחר ביום אחר). לא איבדתם שום דבר בטלויזיה ומאומה לא יקרה אם פשוט תלכו לישון מוקדם יותר. הרעננות למחרת מחזירה כל רגע. השינה היא חשובה ומגיע לה מקום של כבוד בסדר העדיפויות. תשנו על זה.

התגלגלו אל השינה בהדרגה – לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני לא יכול לומר לגוף "עכשיו ישנים" ולצפות שהוא יציית מיד. לעתים קרובות מדי אנו רוצים להירדם אבל לא מצליחים. כי המוח הממזר שלנו צריך זמן והדרגה כדי להוריד את ההילוך מהקצב המטורף בו חיים אל הקצב הרגוע והסדיר של השינה. הדרך הנכונה לעזור למוח להרגע היא הדרגה. עם רדת הערב מלטונין מתחיל מופרש (הוא מפסיק עם הזריחה וקרני השמש הראשונות ומסמן לנו להתעורר). עם המלטונין הגוף נכנס להאטה כללית. מערכת העיכול פועלת לאט יותר, חום הגוף משתנה ואנו מתחילים להכין את הגוף והנפש לשנת הלילה. אבל החיים המודרנים מרחיקים את הלילה והחושך.
התאורה חשמלית שינתה אותנו. כמו בווגאס, אנו לכודים בסלון הבית בשעות הערב ואם לא אומרים לנו, אנו עלולים לפספס את העובדה שהשמש כבר שקעה. הדרך הנכונה היא לצמצם בתאורה בשעות הערב, ולתת לעיניים את ההזדמנות לנוח ולגוף את ההזדמנות והזמן להסתגל. פרגנו לעצמכם ערבים רומנטיים עם תאורה חלשה ונעימה ולא ערבים עצבניים עם תאורת-יום. תנו לעצמכם את ההרגשה של לילה הרבה לפני שהוא מתחיל.
באופן דומה גם האוכל צריך להתאים לשינה. לאכול ארוחה עצומה של בשר בשעות הערב המאוחרות זה לא רעיון טוב במיוחד, כי זה יחייב את המעיים והקיבה לקבל הרבה יותר דם ולפעול יותר ואילו בלילה הם רק רוצים לישון גם.
פעילות נמרצת וכרונית מול מסכי מחשב, טלויזיה, אייפון ואייפד עד הרגע האחרון שלפני השינה אינה מוצלחת יותר. עדיף לקרוא ספר או פעילות אחרת שאינה כרוכה בעוד תאורה היישר לעיניים אלא ברוגע ומנוחה.
תזכרו ששעות הערב הן שעות המעבר מעירות לשינה וכך הן צריכות להיות: רגועות יותר, נעימות ורכות.

ארגנו את חדר השינה – חדר השינה הוא החדר החשוב ביותר בבית שכן רובנו מבלים בו יותר שעות-חיים מכל חדר אחר. ולמרות זאת, ואולי בגלל שלא מכניסים אליו אורחים (לפחות לא אני), הוא נותר לעתים מקופח בהשוואה לחדרי המשפחה או המקלחת. כמה שיפורים קטנים בחדר השינה יעשו קסם לאיכות השינה שלכם.
כבו אורות מיותרים. כאמור, מלטונין משתחרר בחושך ומפסיק בבוקר. אור בזמן השינה משבש את ייצור המלטונין ולכן אתם עלולים לישון טוב פחות ולהתעורר מוקדם יותר. אז תעשו לעצמכם טובה ואל תרדמו מול טלויזיה דולקת ולא, אתם לא צריכים "אור קטן" בלילה.
תוסיפו לכם עוד כרית או שתיים. בכל מלון שמכבד את עצמו יש לפחות 4 כריות על המיטה. למה לא גם אצלכם בבית. עוד כריות יפנקו אתכם ויגרמו לכם לישון טוב יותר (או לפחות להרגיש טוב יותר עם עצמכם). שווה כל לירה.
תסלקו את הטלפון הנייד. זוהי בקשה שעלולה להראות מוגזמת לרבים שכן הטלפון משמש להם גם כשעון מעורר. אבל אולי שכחתם אבל כשהטלפון לידכם אתם לא מתאפקים ובודקים אימיילים עד שנייה לפני השינה, ואם קמתם בלילה מאיזושהי סיבה אתם בטח גונבים הצצונת במיילים בדרך חזרה למיטה. בקיצור, טלפון בחדר השינה הוא רק רע ולא מביא לשום תועלת כלשהי. נראה אתכם: האם אתם מצליחים להשתחרר ולא לשים את הטלפון בחדר השינה?

צמצמו נסיעות לקליפורניה – אם אתם עובדים בצוות אוויר של אלעל או אם אתם נהגי אמבולנס, רופאים מתמחים, פועלי ייצור בעבודת משמרות, מלגזנים בנמל או שוטרי סיור, או סתם כמוני נוסעים בענייני עבודה לצד השני של כדור הארץ, אתם עלולים למצוא את עצמכם עובדים משמרות ארוכות בשעות-לא-שעות כאשר סדר היום שלכם משתבש לחלוטין, וכך גם מעגלי המנוחה והעירות. לא טוב. אז אם אתם לא חייבים, תנסו לעבוד בשעות קבועות ככל הניתן, בזמנים קצובים ולא לנסוע לקליפורניה כל שבוע שני. אני יודע שאת זה קל להגיד וקשה לעשות, אבל זו רק תזכורת קטנה שמדובר גם בבריאות שלכם.

אז תהיו לי בריאים, ותספרו לנו בתגובות כמה שעות אתם ישנים, ומה עזר לכם לשפר את איכות השינה?
עדיין באמריקה,
דעאל

By מר קדמוני with 16 comments

בלוס אנג'לס הייאוש נעשה יותר נח (מחשבות מהג'ט לג)

אני עכשיו בקליפורניה, קומה 7 של מלון בדרום LA.
(זקוק לרחמים)
לא חופש. סוג של נסיעת עסקים (וכפי שאתם רואים, אין לי כמעט זמן לכתוב, אבל זה יעבור תוך שבועיים).
קשה לא להיות בבית אבל כמו שאמרו ה Eagels אי שם בשנות השבעים:
Welcome to the hotel California
כאן בארץ השמש הנצחית יש שפע דקלים, אוקיינוס, חופים לבנים ואנשים שמחפשים איך להעביר את החיים במינימום מאמץ.
לא אתלונן עוד הרבה אבל אשתף בכמה הרהורים מהצד השני של הכדור.
החיים בקליפורניה הם הסמן הימני של העולם המערבי בתחומים רבים. כאן נולדים ומכאן יוצאים רבים מהרעיונות ומהמגמות שכובשות מאוחר יותר את העולם. פייסבוק, אוכל בריא, תרבות פיתוח הגוף, צמחונות, מכוניות טסלה חשמליות (מדהימות, דרך אגב ורואים אותן לא מעט פה), עמק הסיליקון, קרוספיט, ועוד אינספור דוגמאות - כולן נולדו פה ומכאן היגרו מזרחה וכבשו את העולם (הטסלה עוד תכבוש, הימור שלי).
כך למשל ברדיוס של קילומטר אחד סביב המלון בו אני מתאכסן יש שמונה מכוני קרוספיט שונים. ולא, זה לא האיזור הכי צפוף בעולם, ממש לא (בעיקר בתים פרטיים) פשוט "לייף סטייל" זה עניין מרכזי בחיים של האנשים פה. לכל בנאדם יש מנוי חדר כושר, מאמן, יועץ תזונה, קוסמטיקאי (גם לגברים), וכל מה שקשור באוכל-בריאות-הנאה-יופי הולך כאן חזק.
כי קליפורניה מקדשת את החיים.
שמעתי אתמול והיום הרצאות של אחד, אימרד קורים, פרופסור למנהל עסקים באונ' קליפורניה ואחד מיועצי השווק המובילים של הונדה, דל, סמסונג וחברות דומות ברמה העולמית. הוא נולד במומביי והחל לעבוד כבר בגיל 7. אמנם כנצר למשפחה אמידה יחסית חייו לא היו גרועים כמו ב"נער החידות ממוביי" אבל הוא בהחלט החליט להגר לארצות הברית, וקבע את משכנו כאן, לחוף הים. הוא הצליח לא רע. התחביב שלו היום הוא משחקים של Los-Angeles Lakers כשהוא יושב בשורה הראשונה ומרגיש ברגליים את קפיצות הכדור על הפרקט. 1000 דולר הכרטיס להערכתי.
אני מניח שאיפשהו על הרצף הגדול שבין חיים בפחון במומביי, אוכל גרוע, עבודה של אינסוף שעות בלב הפיח של העיר המזוהמת בעולם לבין החלום האמריקאי העשיר, ששותה מרטיני מכוס עם שמשייה על החוף יש קצת פער.
איפה אתם נמצאים על הרצף הזה? 
(אני לא שואל ברמה הכלכלית אלא ברמה הנפשית).
קליפורניה לא תמיד היתה כזו. היו פה תקופות נוראיות של מיתון ואפילו רעב (מי שלא קרא את "ענבי זעם" אני בהחלט ממליץ), אבל העובדה היא שהמקום הזה הפך למנוע עולמי ומגנט עצום של חדשנות ולכל מה שמפנק את המין האנושי. האם החדשנות קשורה להצלחה והאם זו קשורה לגיאוגרפיה או שזה הכל רק מקרה?
האם הנוחות של עונות השנה כאן היא זו שיצרה כאן את חברת השפע השבעה או שדינמיקות אחרות? כיצד נסביר את החדשנות כאן אם הכל כבר כל כך נח ומפנק? האם הרצון שלנו כאן לחזור לחיים הפשוטים והטבעיים של העבר עומד בסתירה לתאווה של רבים לחיים מפנקים-עשירים ונוצצים יותר?
קל לזלזל באמריקאי השבע, אבל עם המציאות קשה להתווכח. האומה האמריקאית הצליחה ומצליחה עדיין להיות קטר של חדשנות ויצירה ברמה העולמית. אני כאן עם עוד יזמים ישראלים וכמובן שגם לנו אין מה להתבייש ביצירתיות, חדשנות, יוזמה ומהירות. דומני כי רבים מחברי היזמים רוצים יותר, תאבים יותר, רעבים יותר ורגועים פחות מהיזם האמריקאי.
האם אנחנו רגועים פחות או שרק נדמה לי?

אנחנו בארץ, כמו בכל מקום בעולם, רוצים לחיות את החיים הטובים, לאכול בריא, להיות שזופים ולהרגיש את הכדור מרעיד את הפרקט. אבל חובת ההוכחה, ההגשמה הוהשגה היא עלינו. אין ארוחות חינם. השאלה אם בדרך לחוף הים אנו משעבדים את החיים לעבודה ולמתח או מרשים לעצמנו לחיות ולהנות.

מחשבות.
זה מה שקורה שיש ג'ט לג...

By מר קדמוני with 2 comments

איך להכין אוכל מדהים ומגוון עם גריל אחד

שואלים אותי הרבה מה אתה אוכל, ועוד יותר מזה: מה הילדים שלך אוכלים?
לא נענה על הכל על רגל אחת, אבל שישי האחרון היה הזדמנות לתעד שוב את התפריט הפשוט, הקבוע כמעט, המשביע, הטעים והמספק שלנו. דרושים רק בשר, ירקות וגריל אחד עצבני.

ככה מתחילים: כבד למטה ושני נתחי שפונדרה מלמעלה
איך סבא שלי נהג לומר: אני יהודי פשוט.
ואני מוסיף: רק תנו לי גריל, מוצרי בסיס טובים וירקות, ואתקין לכם סעודת מלכים. בלי הרבה תחכום ובלי הרבה שטיקים של שפים וטבחי על, אבל עם מסורת עתיקת יומין, הרבה טעם והכי חשוב: פשטות מנצחת.
במיטב המסורת הזו, השבוע היו לי נתחי שפודרה, נתחי כבד בקר, עוף אורגני שלם, ושפע ירקות: חצילים, פלפלים, דלורית וכרובית.
כך נעשה:
המלצות לבחירת ועשיית נתח שפונדרה:
את הנתחים כדאי תמיד לבחור בעצמכם. הדרך הטובה לדעת איזה חלק טוב כרוכה בניסיון אבל ככלל, תלכו תמיד על נתח טרי טרי (תריחו אותו ואם אתם לא בטוחים, אל תקנו!). הוא צריך להיות מבריק ושכבת השומן עדיף שתהיה אחידה לאורך כל הנתח, וששכבת הבשר גם היא תהיה אחידה ככל שניתן. לעתים יש נתחים עם הרבה בשר ועבים (כמו בתמונה), ולעתים הנתחים שטוחים - שניהם מצויינים, אבל אישית אני מעדיף דווקא את השטוחים כי הטעם חודר טוב יותר לעומק. אם אין נתח אחד גדול דיו, אפשר כמובן גם שניים, כמו שעשיתי אני השבוע.
את השפונדרה אני עושה על פי רוב בתנור, אבל כשיש לי חשק, אז כאסאדו על הגריל (כלומר בצלייה איטית), זה יותר נפלא והטעם עשיר ומזיל לי ריר גם בעת כתיבת שורות אלו.
לפני שהנתח מתכבד על הגריל אני מעסה אותו קלות עם כף שמן זית, כף סילאן, כמה שיני שום (עם סכין חדה ודקה עשו חורים והשחילו פנימה את חצאי שיני השום), וכמובן שפע של עשבי תיבול טריים והמון (אבל המון) פלפל שחור גרוס טרי. גם מעט מלח אטלנטי. מעט. על הגריל אני גם מניח גבעולי רוזמרין טריים שנותנים לעשן ריח מצויין וארומה  מענגת. שימו את הנתח על רשת מוגבהת, כאשר העצמות למטה, תחזרו אחרי שלוש שעות וזה מוכן. לא צריך להפוך ולא כלום.
כבד בקר: 
כבר כתבתי אלף פעם. כבד בקר הוא המולטי ויטמין של הטבע, ויעשה לכם טעים בלשון וכיף למאגרי הויטמינים בכבד. בקשו מהקצב שיפרוס לכם אותו דק ופשוט על הגריל עם מעט פלפל שחור כמה דקות מכל צד. כבד בקר אוהב להיות עשוי היטב (זה לא כבד עוף שאוהב להשאר רייר). טעים ככה, ישר מהגריל ופצצה גם בתור כבד קצוץ, אח"כ.
עוף שלם:
קניתי כאמור עוף שלם טרי ואורגני (30 ש"ח לקילו. פי שניים יותר יקר מעוף רגיל אבל פי שניים יותר טעים ופי 100 יותר בריא). פתחתי את עצם הגב לאורכה ועשיתי ממנו פרפר אחד ענקי, ואותו השריתי רבע שעה בבירה עם חרדל קצת שמן זית, פלפל שחור ותערובת עשבי טוסקנה. את העוף תניחו על גריל בחום נמוך-בינוני, ועליו כדאי להניח מחבת ברזל כבדה ש"תמעך" אותו לרשת. אחרי 30 דקות תהפכו אותו ותנו לו עוד 15 דקות מהצד השני. מתקבל עוף ריחני ומלא טעם. אפילו את חזה העוף ה"יבש" הילדים זללו וטענו שזה יצא בטעם של פסטרמה אורגינל.
דלורית: 
קלאסי. עכשיו העונה והדלוריות מתוקות וטעימות וגם לא יקרות. פשוט חוצים לשניים. חורצים. מפזרים זעתר ו/או פלפל שאטה + שמן זית ואופים כארבעים דקות בתנור תחת הגריל.
שאר ירקות:
בקטנה, כמה חצילים וכמה פלפלים על הגריל. אח"כ מקלפים, קוצצים, מערבבים, סוחטים פנימה לימון ושפע שמן זית ומלקקים את האצבעות. את הכרובית אפשר לאפות כבר כפרחים עטופים בשמן זית בתנור. סה טו.



הלילה הזה, הלילה הזה, כולו על הגרי-הי-היל

ומה אתם אוהבים לעשות על הגריל?
ספרו לנו ושתפו חוויות ומתכונים!

By מר קדמוני with 12 comments

הכל בחיים זה אנרגיות או מה למדתי מברי סחרוף

אין ברירה, תצטרכו להאמין לי שבמרכז הכתם הזה עומד ברי סחרוף


על אדמה רטובה ללא מעקה 
אני מתחלק ולעולם אין קצה 
ללא עבר וללא זכרון 
אני הגיבור שרוכב בדמיון 

חלליות רודפות אחריך 
חלליות קוראות לי לחזור 
כשהרוחות נושבות מעליך 
חלליות להיות או לא להיות 

כמו נשמה אבודה ללא מחסה 
מפליג אל האור על ספינת רפאים 
העתיד רודף, ההווה הוא רובה 
אני עומד למשפט והם לא מרחמים. 

חלליות רודפות אחריך... 

כל מה שנאמר אתמול, עכשיו 
פתאום נשבר עף אל החלל ונעלם 

(מילים רמי פורטיס הגדול)

אמש הייתי בהופעה של ברי סחרוף וכרגיל אצל ברי, היה מצוין ומאמש, חלליות רודפות גם אחרי.
הופעה על דשא זה תמיד תענוג (אם מזג האויר טוב, והוא היה כזה). ישבנו על הדשא ואכלנו קציצה עצומה של המבורגר (המבורגר בדוכן שעל הדשא בהופעה עלה 25 ש"ח. שאלתי את הבחור: "וכמה יעלה לי רק ההמבורגר, בלי הלחמניה והסלטים"? המוכר המופתע גירד בראש ואמר: "יאללה, נעשה את זה בעשר". היה שווה).

מאיר, שישב לידי, כרסם המבורגר ואמר לי: תראה את הברי הזה, הוא גדול. איזה אנרגיות, ועוד בגילו (56). תראה איך הוא מרים את הקהל. אתה יודע, כך אמר לי מאיר, בחיים הכל זה אנרגיות. אם יש לך את האנרגיות, אנשים נדבקים מהן.
ובאמת, דומה היה שברי מונע מאנרגיה פנימית עזה וזו עברה לקהל מיד.
כבר ראיתי בימי חלדי עשרות רבות מאוד של הופעות, מכל טווח אומני הארץ והניכר. רוקרים צעירים ומזדקנים, ותמיד בהופעות יש את "האנרגיה" המיוחדת לה, שתלויה בשעה, באמן, בקהל ובמצב רוח הכללי. ככל שיש יותר אנרגיות, כולם נהנים יותר. כלל ברזל. לברי יש אנרגיה נפלאה.
אבל האמירה של מאיר הביאה אותי לחשוב שזו בדיוק הסיבה שאנשים כל כך אוהבים הופעות. לא בגלל שזו הזדמנות לשמוע או לראות יוצר או יוצרת אהובים, אלא כדי לקבל איזה שפע של עוצמה שיש לחלק מאנשי הבמה (למי יותר, למי פחות. וכבר הייתי בהופעות שהרגשתי ששאבו ממני אנרגיה, לא שהעניקו לי).
לא רק בהופעות, אנו מחפשים אנרגיות בכל אשר נפנה. בספרות, בקולנוע, בעתונות, בחברות שלנו, באהבות, בטיולים ובעבודה.
אך בחיים המוטרפים והשחוקים של המציאות הישראלית, אנרגיה הופכת למצרך חיוני כמו אוויר אך נדיר כמו דינוזאור, והעדרה מחניק את הנפש ואת הגרון. רבים מעבירים את חייהם ללא אנרגיה. פניהם כבושות בקרקע, מקום עבודתם שוחק ושחוק, גופם נסחב אחריהם בקושי, שנתם טרופה, אין להם פנאי לתחביבים שלהם, החיים נעלמים וחומקים בחריצים שבין הימים.
וגם כשזה מגיע לצלחת, שוב אין כח ואנרגיה. אנשים פותחים את העיתון ורואים את הכותרות המשמימות בפעם המיליון: איכלו יותר חסה, איכלו פחות בשר, תספרו קלוריות, תחשבו נקודות, תמדדו לחץ דם ותיקחו כדורים. ברור שמתעייפים רק מלשמוע ושוב שוב את אותן ההוראות. נמאס. הכל מעייף, שחוק, לא עובד, חורק, משמים. ואנשים אומרים, יאללה כבר, חאלס עם העצות האלו. שמישהו כבר יגיד לעורך מדור הבריאות שהעצות שם לא עובדות.
ביום שאחרי הם מחפשים פתרונות אחרים ומישהו להידבק מהאנרגיות שלו.
זהו הבסיס עליו צומחות אופנות.
כשמתעייפים וכשנמאס, אופנה עדכנית (בלבוש, במזון, במוסיקה, ובכל דבר כמעט) מעניקה רוח חדשה ותקווה ואנרגיה לפרק זמן מסוים, אבל לעתים קרובות האנרגיות הללו מתגלות כמצג שווא, המחליף פרה בחמור. במקום לספור קלוריות אנשים החלו לספור נקודות וחשבו שזה יעזור. לא עזר.
לעתים נדירות יותר אתה פוגש משהו שנותן לך אנרגיות כאלו שאתה מרגיש "קליק", שזה הדבר הנכון, האמיתי, האותנטי, המקורי - זה שהיה חסר.
אני הרגשתי זאת לראשונה כשגיליתי את הספורט הפונקציונאלי. פתאום זה הרגיש נפלא, נכון, מחובר לקהילה, מחובר לפיסיולוגיה הפשוטה שלנו, ללוגיקה הפנימית של תנועת הגוף. אפשר להתווכח עם כל אימון ספציפי אבל לעבור ממכונות וריצות אינסופיות לתפיסה של פעילות הגוף כולה, קצרה ופונקציונאלית - נותן את הדרייב והאנרגיה הנכונה.
מאוחר יותר חוויתי זאת מסביב למזון. במקום לאכול "דגנים מלאים" ואלף ואחת פרוטוקולים של התזונאים של זקני ציון לעבור ולאכול אוכל פשוט ואמיתי, טבעי ומקומי. זה מתגמל וממלא כח וחיוניות.
חיוניות בעברית זו אנרגיה. אני חושב.

אז גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול לעזור לעולם הקרוב אלינו ליצור עוד כח, עוד יכולת, עוד אנרגיה. אנחנו יכולים לספר לאחרים שיש אלטרנטיבה, שיש עוד אפשרויות, שאפשר אחרת.



האם גם אתם מרגישים אנרגיה אחרת? ממתי?
מה היה הדבר שהכניס בכם את האנרגיה הזו?

שבת שלום ובריאות,
דעאל

By מר קדמוני with 4 comments

שאלות שלכם (ירידה במשקל, תזונת ילדים, ריצה, חלב, קטניות ומשקולות)

כרגיל, בשבועות האחרונים אני נמצא בטירוף קל של נסיעות ואלף ואחד דברים (טובים) שמתרחשים ממש כעת, ועל חלקם נספר בקרוב, אבל בין לבין אני מקבל כתמיד שאלות ומיילים מכם, ולרובם אני משתדל לענות מיד, אבל יש שאני מפספס, אז עם-השואלים-שלא-קיבלו-תשובה הסליחה. גם לאחרים התשובות דומני מעט קצרות, אבל בקיצור הנה לקט מצרור השאלות האחרון, לשיפוטכם ולתוספותיכם כיד הדמיון והידע הטובים עליכם. שאלות באדום, תשובות בשחור, כרגיל.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


נפתח בספק-עדות ספק-שאלה:

אני אוכלת תזונה קדמונית כבר קרוב לחודשיים..אסכם במילה אחת - מדהים. אני בחורה די רזה, התאמנתי עד עכשיו בטי אר אקס, הפסקתי בגלל כאבי ברכיים..אז מתחילה יוגה ופילאטיס. התזונה הקדמונית עשתה לי סדר במשקל ובהרגשה הכללית  ויחד עם זאת, יש לי 2  ק"ג קטנים ומציקים  (בערך.. מורגש בבגדים וכו').  אז כן, אני ממש רוצה לשחרר אותם לחופשי. אני לא נוגעת בסוכרים ולא בממתיקים ולא אוכלת מוצרי חלב...
אני חיה לפי צום לסרוגין (לא האמנתי כמה זה קל!!) שותה קפה ותה עם קצת שמנת מתוקה ואוכלת ארוחה ראשונה בשעה 14:00 - בשר על סוגיו וסלט ענק עם שמן זית וכו, אחר כך קצת אגוזי מלך. אחרי כמה שעות פרי  עם קצת שקדים, ובדרך כלל אני לא ממש רעבה יותר, אבל אם כן, זו יכולה להיות חביתה וחמאה צהובה או אם אני ממש רעבה אולי עוד חתיכת בשר בשביל הכיף... זה משתנה.
 בקיצור, אני רוצה את עצתך- איזה בשר כדאי לי לאכול אם בא לי להוריד את הק"ג המציקים ( בכל זאת בגד הים שלי כבר קורץ לי מהארון). ובכלל אם יש לך עצה נחמדה בעניין הזה זה יהיה נחמד.
נ.ב., אני יודעת שדרך החיים של התזונה הקדמונית אינה דובקת בהתעסקות יתר במשקל, אבל לפעמים יש שאריות מדרך קודמת שצריך לסדר...

אני שמח לשמוע על ההרגשה שלך ונשמע שאת לגמרי בכוון הנכון! אמרת בצדק שקצב הירידה העדיף הוא איטי מאוד (כי הגוף האנושי שונא שינוי) אבל אם את מתעקשת אמליץ לך:
1. ביצוע אימוני התנגדות (ועדיף בבוקר, במצב צום), כלומר משקולות. אימונים קצרים יספיקו אבל הם יעילים מאוד לשריפת שומן.
2. נשים רגישות יותר מגברים לשומן ובדרך כלל קשה להן יותר לאבד את "הקילו האחרון". לא אחת יש שמוסיפות שומן  "בכל מחיר"  גם אם לא צריך. את צריכה לאכול די שומנים טובים (כמו שתיארת שאת עושה), אבל לא חייבים שומן נטו בנשנושים למשל. דווקא בשר כדאי לאכול עם שומן, אבל את החטיפים אפשר להשאיר חלבון (כמו ביצה קשה) או ירקות. אני חושב שברמות נמוכות של פחמימות כמו שאת מתארת עוד הורדה של 10% פחמימות לא בטוח תזרז את העניינים אבל החלפה של חטיפים עתירי קלוריות ושומן בחטיפים קלים יותר יכולה בהחלט לעזור.
נסי וספרי איך הולך. בהצלחה, דעאל
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דעאל שלום. אני מתעניינת בתזונת פליאו, אך יש לי שלוש בעיות במעבר:

  1. רציתי לדעת מה לגבי תזונת הילדים בבית הספר (במקום כריכים)?
  2. מה לתת לפני בית הספר למשל במקום כל הקרונפלקסים הרעילים?
  3. מהם תחליפים לממתקים וחטיפים למרות שתמיד הם קיבלו במשורה (הבעיה גם במוסדות החינוך עם כל ימי ההולדת והבורות גם של הצוות).

ילדים הם שמחה אבל גם אתגר. לפני שנפתור את כל הבעיות בתזונה בריאה יותר עבור ילדים אני ממליץ לא להתנות את המעבר שלך לתזונה קדמונית ביכולת לפתור את כל האתגרים עם הקטנים. ברגע שאת תבצעי את המעבר בעצמך ותאכלי נכון, יהיה לך יותר ניסיון ויותר יכולת לפתור את הבעיות שציינת בעצמך. ובכל זאת, הנה מספר עצות כותיק ובעל ניסיון עם שלושה ילדים - שני מתבגרים ואחד ביסודי.
לבית הספר לילדים גדולים יותר אין שום בעיה לשלוח קופסה עם אוכל אמיתי. סלט, פירות, סלט-טונה או תוספת עם בשר בקוביות וכדומה. מה שצריך הוא קופסאות lock and lock טובות שלא נשפכות, ומצב רוח להכין זאת בבוקר. לבת הגדולה שלי יש אצלנו טכס קבוע של ירקות וירקות שורש חתוכים גס, עם המון שמן זית ולימון בקופסה ענקית. הבן אוהב יותר בשר ופסטרמה והקטן לוקח גם סנדוויצ'ים. חשוב לזרום עם הילדים ולאו דווקא ללכת נגדם אלא למצוא את הדברים שהם אוהבים, שמתאימים להם ושישאירו אותם שבעים - אבוקדו, בננה, תפוז, תפוח וכדומה יכולים גם הם לתת יופי של מענה. גביע שמנת. ועוד ועוד. תשאלי אותם, הם ידעו לענות.
בבוקר אפשר לתת שפע של מאכלים אחרים, ובעיקר לצאת מהקונספט של "לשפוך את ארוחת הבוקר מתוך קופסת קרטון" אלא להכין ארוחת בוקר. זו יכולה להיות חביתה, זה יכול להיות "קורנפלקס" שמכינים לבד מקוקוס טחון ואגוזים (להיט אצלנו, בריא ומאוד דומה), וזה יכול להיות פרי עם שמנת או יוגורט ועוד.
תחליפים לממתקים הם בעיקר פירות כמו תמרים או חטיפים בריאים עשירי שומן ומעוטי סוכר. פרסמתי כמה מתכונים על הנושא ויש עוד שפע רב.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האם אתה מכיר אותם?  www.gillis.co.il? יכול להיות שהם מוכרים בשר אוכל עשב?

כן ידידי, אני מכיר את גיליס היטב כבר 40 שנה. יוסי גיליס הוא...דוד שלי! והם באמת מוכרים את הבשר הכי טוב בארץ. השנה לראשונה הם ניסו (והצליחו) לגדל גם בקר על מרעה בלבד, אבל זה לא היה ברמה מסחרית משמעותית, לכן לא פרסמו על זה כמעט בכלל וגם אני לא פירסמתי זאת - אבל בשנה הבאה כולנו תקווה שתהיה כמות משמעותית יותר (דרוש חורף).


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


שלום דעאל, הבנתי מהפוסטים שלך שיש יתרונות רבים בדילוג על ארוחת הבוקר. השאלה היא מה דעתך על מצב בו אני לרוב מתאמן בשעות הערב המאוחרות ומפני שמטרתי היא פיתוח שריר אני חייב להזין את הגוף לאחר אימון ויוצא שאני אוכל ארוחה נוספת בסביבות 23:00 ולא מקבל 16-20 שעות צום אלא יותר קרוב ל12 האם האפקטים החיוביים נשארים חזקים במידה דומה גם בצום קצר יותר?

ברור שצום קצר יותר אפקטיבי פחות אבל לא צריך להשתגע ואם מטרתך היא מסה אז בהחלט צום הוא לא אידיאלי (אלא אם כן אתה מוסיף חומצות אמינו חופשיות כמו BCAA) כלומר אין שום בעיה עם 12 השעות שלך. צום ארוך של 24 שעות פעם בשבוע לא יפגע גם אם אתה רוצה להוסיף מסה ויכול לתרום לעצירה של צבירת שומן (שזה קורה הרבה בשלב "מסה" כי יש לאכול אז הרבה יותר קלוריות מהרגיל). למיטב ידיעתי הצום לא תורם ספציפית לגדילה אלא לאוטופגיה כלומר להתליכי ניקוי וחידוש של כלל התאים בגוף כמו גם לתהליכים אחרים כמו יתר רגישות לאינסולין (שאת זה אנחנו כמובן רוצים).


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


היי דעאל, שמי תום ונתקלתי באתר שלך וממש אהבתי, ניתן להרגיש את התשוקה שלך דרך המילים :). אני בחורה בת 32 בריאה בכושר יחסית סביר, הורדתי כמעט 20 ק"ג ואני שומרת על אורח חיים ספורטיבי. אני רצה כמעט כל יום 8 ק"מ ועושה גם אימוני כוח לחיזוק השרירים פעם ביומיים. ניסיתי אימון אחד של קרוספיט ונהניתי מאוד אבל ארבעה ימים אחרי סבלתי מכאבי שרירים בעיקר בירכיים ברמה כזו שהיה לי קשה אפילו לרדת במדרגות וביום שניסיתי לרוץ ראיתי כי הזמנים שלי הורעו ולא השתפרו. חשוב לציין כי עשיתי אימון של מתחילים ולא השתתפתי בכל התרגילים כי אני עדיין לא מסוגלת להרים משקולות :(
האם זה טבעי לחוש כאלו כאבים? האם זו לא דרכו של הגוף לומר לי שאימון קרוספיט הוא לא בשבילי ?
מאחר ואני נהנית מאוד גם לרוץ האם אני יכולה לשלב בין השניים ? ריצה (מקצועית תחרותית) ואימוני קרוספיט בלי השפעות שליליות האחד על השני ? האם זו לא מעמסה גדולה מדיי שתביא בסופו של דבר לפציעה ?
ולבסוף, מעבר למטרה של חיים בריאים וכו' אני גם מחפשת דרך לעצב ולחטב את הגוף (לא לנפח שרירים) במיוחד את הבטן (רוצה ריבועים) וכמובן יד אחורית וכל שיעורי הפילאטיס/יוגה למיניהם לא ממש מדברים אלי האם לאור מטרות אלו קרוספיט יתאים יותר מריצה?

הי תום ותודה על המייל. כאבי שרירים בירכיים כפי שאת מתארת אופייניים מאוד אחרי האימונים הראשונים בקרוספיט. מכיוון שכמעט כל תנועות הגוף המלא כוללות סקוואטים ועומס על הארבע ראשי, הירכיים צועקות. אבל בלי לחץ, זו בדרך כלל תגובה בפעם הראשונה ואחר כך גם לומדים להתאים את העומס וגם הגוף מתרגל מהר מאוד.
לגבי ריצה, אישית אני מאמין מאוד בהוליסטיות של הגוף והאימונים, אבל חשוב לזכור שקרוספיט היא תכנית שאינה-מתמחה כלומר מטרתה היא כושר כללי ונרחב ולא ספציפי (ריצה), לכן אם מטרתך היחידה היא לרוץ מהר יותר, תשארי עם תכנית ריצה. אני חושב שזה עלול להיות לא בריא, לעודד פציעות ולא נכון אבל אם מטרתך היא לרוץ טוב לא פחות, ועדיין לבנות מעט מסת שריר, להראות מעוצבת ובעיקר להיות חזקה וחיונית, קרוספיט או שילוב של אימונים פונקציונאליים מאוד יעזרו.
קוביות בבטן יושגו רק על ידי ירידה משמעותית באחוזי השומן. זהו אתגר קשה מאוד לנשים שאחוזי השומן הטבעיים אצלן גבוהים יותר.
כדי להמנע מפציעה חשוב לשלב מנוחה ולבנות את התכנית בהדרגה. אם תשמרי את האימונים קצרים ועצימים, ולא תשתגעי עם אימוני נפח בריצה (אלא תתמקדי גם באימוני אנטרווליים), הכושר וניצולת החמצן שלך ישתפרו ללא ספק ותרגישי אחרת לגמרי. אני מציע לך לנסות חודש ימים ולראות.
ספרי איך הולך, דעאל


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


שלום דעאל. מה עמדת התזונה הקדמונית למוצרי חלב, בקר ו\או צאן? חלב ניגר, גבינות רכות, גבינות קשות, יוגורט, משקה חלב, לבן, לאבנה וכו'
ועוד שאלה שקיבלתי באותו העניין מקורא אחר:

אנחנו מדברים כל הזמן על תזונה קדמונית וחלב הוא לא קדמוני בעליל ובעיקר לא אבולוציוני בעליל


ככלל ממוצרי חלב אפשר כמובן להמנע והם לא "חיוניים" בשום מובן. שווה לעשות ניסוי עצמי משך חודש לראות אם יש רגישות או לא. אתה עשוי להיות מופתע. חלקים גדולים באוכלוסיה הסתגלו אבולוציונית היטב לעיכול קזאין ולקטוז (בעיקר יוצאי אירופה) ועבורם מוצרי חלב שמנים יהיו תוספת טובה. חלב ניגר ממש הוא פחות מומלץ (ואם כבר אז מלא, שלא עבר פירוק והאחדה של השומן). יוגורט שמן ייכול להיות מצוין למערכת העיכול ומלא בחיידקים טובים. חמאה ושמנת הם כמעט רק שומן רווי מהחי ולכן מצויינים, ואם יש רגישות אז חמאה מזוקקת (ג'הי) היא פתרון מעולה המתאים לכל. גבינות רכות דינם כדין חלב ועדיף לצמצם.
כלל אצבע - גבינות בוטיק שמנות ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל (כמו שיש בגבינת עמק למשל) יכולות להיות יופי של תוספת למי שאין רגישות ללקטוז וקזאין.

לגבי קדמוניות החלב: העובדה כי מזון לא היה בעבר אינו פוסל אותו מלהיות אופציונלי למזון טוב. בטטות למשל הגיעו מדרום אמריקה רק לא מזמן. הסכנה הבריאותית העקרית היא במזון מעובד, מתועש או רעיל.
לחלב נוצרה בפועל הסתגלות גנטית אצל חלקים נרחבים מהאוכלוסיה, ושומן המופק מחלב (חמאה, שמנת) הוא למעשה כמעט זהה לשומן אחר מן החי, כך שזה עשוי להיות מקור טוב מאוד לתזונה. עם זאת, חלב נטו אינו מציאה גדולה, זה נכון, והוא עשוי להיות שלילי בהחלט למי שיש לו רגישות (וכדי לדעת, אני מאוד ממליץ להתנזר לכמה שבועות ממוצרי חלב בכלל ולראות איך ההרגשה).

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------
אני חושב לנסות את דיאטת הפלאו\פרימל למשך 3-4 חודשים. איך להתחיל? 


יש אצלי בבלוג שפע עצות וטיפים קונקרטיים לגבי "איך להתחיל". תראה אם יש לך שאלות ספציפיות ושאל חופשי.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


מבירור קטן שעשיתי בקרב תזונאית, נאמר לי, כי רוב הקטניות הן בעצם במהותם חלבון מן הצומח. התזונה הפליאוליטית, ברמת העיקרון, מעודדת צריכת חלבון (אתה יודע את זה כמובן, הרבה יותר טוב ממני). אם כך, האם מומלץ לשלב בתזונה גם שעועית מש למשל, או קטניות מונבטות כאלו ואחרות?

בקטניות יש לקטינים המונעים ספיגה של מינרלים וויטמינים מהמזון, וניתן להפחית מאוד את רעילותם על ידי השרייה ארוכה (לפחות 24 שעות) והחלפת המים, ובעיקר על ידי הנבטה, שכן אז תכולת החלבון משתנה.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


לאחרונה עברנו לתזונת פלאו במשפחה שמונה את בעלי אותי ושלושה ילדים... הבן הקטן בן 10, אינו אכלן גדול מטבעו ומידות גופו נורמליות לחלוטין לכיוון הרזה. גם הוא כבר הבין את הנזק שבסוכרים ובגלוטן. החשש שלי הוא שבתקופת הגדילה שלו הוא יהיה בחסר, כי איני בטוחה שיגיע לכמות הקלוריות שהוא צריך מתוך התזונה שאנחנו מציעים לו כרגע, שמבוססת על חלבונים ירקות פירות ומאכלי חלב ללא סוכר. הוא משתף פעולה ודבר אינו נכפה עליו, ועדיין אני לא סומכת על הקבולת שלו. אשמח להתיחסותך לגבי תזונה קדמונית בילדים.

אני שמח לשמוע על השינוי שאתם עברתם ועוד יותר אשמח לשמוע על התוצאות שלו מבחינתכם. אני לא חושב שישנה בעיה כלשהי של סכנה באכילה מופחתת מדי בגלל שלא אוכלים פחמימות מעובדות. אני כן חושב שכדאי מאוד להציע לילדים פחמימות בטוחות, יותר מאשר למבוגרים. כלומר, אורז, בטטות ושורשים אחרים יכולים לספק את כל הצרכים בלי שום חשש מחוסר. אבל גם בלי זה, אין בעיה קלורית כי יש שפע של שומן ברוב הארוחות. חביתה עם הרבה חמאה למשל, או דג בשמנת או בשר שמן נותנים יותר קלוריות (והרבה יותר בריאות) מפיתה עם ממרח.
בשורה התחתונה אני חושב שאין מקום לדאגה. אם יש לו שפע אוכל שהוא אוהב, הוא יאכל בכיף. תמיד אפשר להוסיף עכשיו בקיץ גם גלידת שמנת תוצרת בית אם את דואגת - המון שומן ומעט סוכר...


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


מזה כ-9 חודשים אני אוכלת על בסיס עקרונות התזונה הקדמונית, כאשר אני אוכלת יותר גבינות ודגים חיים מאשר בשר. כמעט ולא אוכלת לחם ודגנים אלא רק לעתים כשנשברת, מרבה באכילת שקדים, תמרים ועוד כאלה ללא סוכר. ירדתי במשקל 8 ק"ג (!!!) וכעת - נתקעתי. מה עושים כשנתקעים ומפסיקים לרדת במשקל? יש לך איזה טיפ? (הקיץ עוד שניה פה...)
אני שמח לשמוע! "נתקעתי" לפעמים זה דבר טוב. אם את בכל זאת רוצה להמשיך לרדת אשאל:האם את ישנה מספיק?האם את מתנסה בצום לסירוגין? האם את משלבת פעילות גופנית? משקולות? אם לא - נסי.
צום - לא יותר מ - 16 שעות ברצף. אולי אני צריכה יותר מזה? פעילות ספורטיבית - פעמיים ספינינג בשבוע בשיעור של 45 דק' כל פעם. משקולות - הפסקתי מזמן. לחזור לזה?
לגבי הצום תמשיכי כך, אין צורך להשתגע, אלא אם כן ממש דחוף לך.
הרבה שינה והרבה משקולות (גם אם זה במעט זמן) יעשו יופי של עבודה.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


כמה פעמים בשבוע את ממליץ לי להתאמן בבית עם משקולות? והאם התנגדות כנגד משקל הגוף היא גם טובה בעינייך למטרה זו בכלל? וקפיצה על חבל כחלק אירובי..ממליץ או מעדיף ספרינטים..?

שלוש פעמים בשבוע. משקולות עדיף כי אפשר לייצר יותר התנגדות, אבל גם מתח, שכיבות שמיכה וסקוואטים יעשו עבודה טובה. נסי ותהני. את הקפיצה על חבל קשה להפוך למאמץ אירובי של ממש אלא אם כן את מתאמנת על "כפולים" (וסופרת רק קפיצות כפולות, זה אימון חזק). עבודה רצינית בחבל היא מה שהביא למתאגרפי על את הסבולת המדהימה שלהם, אז וודאי שאפשר, השאלה אם יש לך את המשמעת העצמית לכך. לאנשים רבים פשוט יותר לרוץ...


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


רציתי לשאול אותך לגבי בקבוק שמן דגים (תיסוף אומגה3 מרוכז) שקניתי. מכיוון שאני מאוד מאוד אוהבת עוף, טחינה וביצים (ואין לי כסף לביצים/עוף אורגניים על בסיס קבוע). אני משתדלת לצמצם את אכילת אלה בגלל האומגה6 אבל בימים שבהם אני בכל זאת אוכלת מהם בכמות נאה, האם הבקבוק שקניתי הוא יעיל לשם האיזון בין האומגה 6 ל3? האם לקיחת כפית-שתיים עם ארוחה שכזו תסייע למאזן הרצוי או שהוא סתם בזבוז כסף ולא מועיל כלל לאיזון בין "האומגות"?

ודאי שיהיה כדאי לקחת את השמן. זה לא רק האיזון אלא גם שאין לך מקורות אחרים כמעט לאומגה 3 וחשוב לצרוך ממנה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אנחנו בדר"כ קונים ביצי אומגה 3, וזאת בעיקר בשביל הילדים (כי אני ובעלי לוקחים תוספי אומגה 3 של אלספה כל יום...). אם אתחיל לקנות ביצי חופש (אורגניות או לא), אני תוהה לגבי אספקת אומגה 3 לילדים. אשמח לשמוע את דעתך.

אין שום תקן או משהו ברור לגבי תזונת תרנגולות חופש. כדאי לבדוק מול היצרן הספציפי. לא הייתי דואג אבל מאידך יתכן בהחלט וזהו מקור פחות טוב (תזונתית לפחות)!


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


אני פליאוליתית, בעלי פליאו למחצה (נמנע מגלוטן, קטניות וסוכר, אך לא חלב, ואוכל הרבה מאד פירות), וילדי נאלצים לאכול את מה שיש בבית (כמעט נטול גלוטן) אך מרשים לעצמם לאכול בחוץ (בבי"ס, חברים, וכו').
בני כנראה חולה במחלת קרוהנס (Cronhn's disease)... האם ידוע לך משהו על קרוהנס ופליאו? 
האינסטינקט שלי הנו, ישר להוריד את בני לאפס גלוטן. אני כמובן כבר מנסה ליישם את זה. מכיון שאין לו תאבון (מפחיד ביותר), קשה לו לאכול בשר ושומן, אף שאני מנסה להסוות את השומן (שמן קוקוס, מרק בשר) במאכלים אחרים.

האינסטינקטים שלך טובים. סלקי ממנו כל גלוטן, לחלוטין. במהלך השנים הייתי בקשר עם בחור עם קוליטיס כיבתית ועם בחורה עם קרוהן. שתיהן מחלות אוטואימוניות דומות. הבחור עבר לתזונה קדמונית אחרי כמה שנים של טיפול תרופתי. אחרי שנה +  המחלה הגיעה לרמסייה מלאה. חוץ מהמנעות מגלוטן ואכילת שפע של שומנים טובים הוא השתמש גם בקפיר וכן בפטרייה טיבטית. את שניהם כדאי להשיג ממי שיש לו ולהמשיך לגדל לבד. כדאי למאוד לנסות. כמו כן הייתי ממליץ להמנע מביצים, וסולניים (עגבניות, פלפלים וחצילים), שידועים כלא מומלצים במצבים אוטו אימוניים. כדאי מאוד גם לבדוק ויטמין D ולתסף כדי להגיע לרמה גבוהה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



זהו, עד כאן לפעם זו.
היה זו פוסט ארוך מהרגיל, אולי כי עכשיו לקראת הקיץ זו עונת השאלות הבוערות.
אשמח שתוסיפו כאן בתגובות גם את התשובות שלכם לשואלים, ותעניקו לניסיונכם ומחכמת ההמונים, או תשתפו את הפוסט עם אנשים שנראה לכם שמתלבטים או מתקשים, או סתם, אוהבים לקרוא...
רק בריאות,
דעאל

By Dael with 15 comments

למה אנו אוהבים חמישים גוונים של כחול?

הגשם המשונה שנחת עלינו אמש משום מקום העלה בי חיוך וזכרונות קרובים של בוץ ושל שמיכת חורף עבה ומאידך גם געגועים מיידיים לחוף הים.
רק לפני שבוע פתחנו את העונה בים והנה הגשם מרחיק לכמה ימים את הציפיות ואת הנחמה שמציעים הגלים.
לא יודע איך זה אצלכם, אבל עלי הגלים הנשברים מהלכים קסם של ממש.
הים הוא רחב, עמוק ואינסופי (במונחים היבשתיים המצומצמים שלנו), והוא מציע לנו שפע ושלווה, מזון ובטחון אך גם סכנה ואתגר.

שבוע שעבר, ענבר מאלתר גשם בחוף נהריה
מאז ומתמיד בני האדם נמשכו אל חוף הים. קבעו בו את ביתם, הכינו לחופו את סירותיהם, וירדו אליו לדוג, לנדוד או סתם לשחות.
כלי הקרמיקה הקדום ביותר שנתגלה אי פעם שימש להכנת מרק דגים דווקא, כבר לפני 15,000 שנים.
מתי הכנתם מרק דגים בפעם האחרונה?
גם אצלנו, באתרי האדם הקדמון שבעמק החולה נתגלו עצמות רבות של דגים ששימשו למאכל, מתקופות קדומות בהרבה, כ 790000 שנה (כן, 790 אלף). קדמונינו ההם לא השתמשו בחכה, כפי הנראה, אלא עמדו עד ברכיהם במים של האגם הקדמון שהשתרע אז כאן, ושלפו בתנועות מהירות דגים איטיים או אולי השתמשו בקנה סוף מחודד כדי לדקור ולשלות עמו את הדגים - כך או אחרת, הים והמים משכו אותנו, בני האדם, מאז מעולם.

השבוע ביליתי חופשה לחופי הים התיכון ושוב נהניתי מהמראות, מהכפרים שקבעו את מושבם באיזורים קשים לחקלאות והרריים מאוד, רק כדי להשאר בסמיכות לים במקומות בהם הוא שופע דגה.
איני יודע איך אתם מרגישים מול נוף כזה, אבל אני לא יכול לעשות מאומה חוץ מלעצור ולאכול ארוחת בוקר...

בוקר טובבבבב



זה לא שמישהו לימד אותנו שים זה נוף יפה, אלא שמשהו ראשוני וקדמוני בנפשנו מתחבר אל האופק, אל הכחול, אל המרחבים והשקט שמציע הים ואולי גם למיסתורין ולריגוש ולשאלה מה מצוי שם, מעבר לאופק, מעבר לקשת.
משהו במוחנו הקדום מאותת לנו ששם יש מזון, ששם יש חיים, ששם יש הזדמנויות. כשם שהגוף שלנו יודע שבסמוך לים לא נרעב, הנפש שלנו אולי יודעת ששם נמצא גם שלווה ורוגע.
כי דומני שהנוף והמרחב חשובים לנו לא פחות מהמזון הפיסי.
אולי הרתיעה שלנו משכונות צפופות ואפורות לא נובעת מפינוק או סגנון חיים אלא מהתחושה הבסיסית שלחופש נולדנו, שהמרחב הוא הבסיס הטבעי של מין האנושי וכשאנו מצליחים לברוח ולהשתחרר מארבעת הקירות, גם אם זה לכמה ימים, הנפש שלנו מתמלאת מחדש ומתחברת לשורשים שלה ואומרת: או, הגענו הביתה.
לכן אני מאמין שצריך לצאת הרבה לחופש.
לא חייבים להרחיק עד איטליה, מספיק לנטוע אוהל בחוף הים (בהנחה שהגשם המשונה של הבוקר יגמר בקרוב). נצא החוצה ונביט אל השקיעה ונרגיש שהרומניקה נכתבה עבורנו.
לים יש עשרות גוונים של כחול, וכל אחד מהם אומר לנו משהו על עצמנו, אם רק נקשיב.

חג שמח.
דעאל

By מר קדמוני with 3 comments

האם גם אנו עלולים להעלם תחת אפר געשי? רשמים מפומפיי

בשנת 1960 סבא שלי נסע לראות את המשחקים האולימפיים ברומא.
הוא היה מורה אבל אהב ספורט והחליט להשתגע, לקח ספינה ווירד ממנה ברומא אחרי שבוע ימים, ירוק כולו. באותה הזדמנות הוא כבר טייל לו באיטליה וקפץ לראות את פומפיי, העיר הרומית שנחרבה ב 79 לספירה.
בשנת 60 התרחשה הרבה לפני שנולדתי, אבל בתור ילד שגדל בשנות השבעים והשמונים אני זוכר היטב את הרושם העצום שהותירו עלי הגלויות שהביא עמו סבי מפומפיי. ילדים ואנשים שנותרו מאובנים תחת האפר הוולקני והתגלו מחדש לאחר 2000 שנה.
אתמול ביקרתי אני בפומפיי.
והיא סיפרה לי סיפור עצוב ומלמד.
וכן, הגופות עדיין שם.

זה לא שחזור, זה הדבר האמיתי
למי שפספס איכשהו נספר שפומפיי היתה עיר רומית ששכנה למרגלות הווזוב, הר הגעש הסמוך לנאפולי של ימינו, ויום אחד בהיר, ב24 לאוגוסט 79, שזה 1892 שנים לפני שנולדתי אני, התפרץ הווזוב  קבר תחתיו את פומפיי ב 20 מטרים של אפר וולקני. אותה ואת כל אנשיה. אנשים, נשים וטף ביום קיץ אחד נעלמו ונותרו לכודים תחת האפר עד שנמצאו במקרה על ידי איכר תועה בשנת 1748.
פומפיי אפשרה לנו הזדמנות נדירה לראות את העיר הרומית בדיוק מוחלט. זה לא עיר שהתפוררה והארכיאולוגים צריכים לשחזר ולנחש. זוהי עיר חיה ותוססת שפשוט שומרה בפורמלין של הרי הגעש - האפר הוולקני. הבתים נותרו שלמים, וכך גם ציורי הקיר, הריהוט, כלי האוכל, המרחצאות וגם האנשים. פומפיי אינה עיר קטנה או אתר חפירות נחמד. זוהי עיר של ממש, מורכבת, מרשימה, בנויה, עם מעברי חצייה, מדרכות, טיח מחוץ ומבפנים של כל בניין. עיר עם מקדשים, מרחצאות, חנויות, בתי חרושת, בתי מגורים ובתי עירייה וממשל.
התחושה היא של מסע במנהרת הזמן. אין זה דומה לאתרים מרשימים אחרים שאנו מכירים מהתקופה הרומית כמו מצדה, הרודיון, ציפורי או קיסריה. בפומפיי אתה רואה את הזמן שנעצר ואת החיים האמיתיים שהיו פה ונעלמו באחת, וזה מילא אותי מחשבות.
אנחנו והם אותם אנשים בדיוק. עברו אלפיים שנה, אבל קל לראות את מוכרי הדגים, יצרניי היין, ואנשי האנדימיסטרציה של אז מזכירים אותנו מאוד. אותה עיר, רק הטכנולוגיה השתנתה. היה להם "זהירות כלב נושך" בכניסה לבית, היתה להם חמאם ומרחצאות והם בחרו היטב את הפאנלים ואת הקישוטים. היינו יכולים לחיות שם, בקלות.
פומפיי היתה שיא הקידמה. זה לא עזר לה. מדובר בעיר משוכללת ויפהפיה אפילו במונחים שלנו. עם מערכת ניקוז, מעברי חציה של ממש, מדרכות, אומנות נפלאה ומערכות חימום. אבל החיים היו שבריריים מאוד. מפסגת הטכנולוגיה הם הצליחו להעלם באחת. במאבק בין האדם לטבע, הטבע מנצח בלי כל מאמץ. אסונות כמו רעידות אדמה, צונאמי והרי געש מלווים את האנושות מאז ומעולם ובתדירות משלהם הם באים והולכים.

שטיח כניסה - זהירות כלב נושך



אז מה כל זה אומר?

להכיר את ההיסטוריה - אנו חלק מרצף אנושי עצום. חלק מתרבות שנוצרה ונעלמה, שנשארה וחזרה. אנו יכולים ללמוד הרבה מהעבר שלנו. שיעורים בצניעות ושיעורים בגאווה, שיעורים בהצלחה ושיעורים על כשלון. פומפיי מלמדת לא מעט על כל הנושאים הללו. נרצה או לא נרצה, ההיסטוריה שלנו קשורה, כי תמיד היינו גלובליים. למי ששכח נזכיר כי הרומאים החריבו את בית המקדש בשנת 70 לספירה ותשע שנים אחר כך נחרבו פומפי והרלקיון. מפעלים אנושיים עצומים ומונמנטליים פשוט נמחקו והתאדו. ההיסטוריה היא חלק מאיתנו.
לחיות את החיים -האדם ימיו כצל עובר וכרוח נושבת וכחלום יעוף. קיבלנו חיים, אז בואו ננצל אותם. איננו יודעים מה ילד יום, ואין לנו תעודות ביטוח מול המציאות, אבל כל זמן שאנו חיים כאן, כדאי לעשות זאת במלוא העוצמה ובמלוא החיות. אולי מחר אחמיניג'אד או ג'ונג-איל ילחצו על הכפתור ו 1892 שנים מאוחר יותר מישהו אחר יחפור את האיזור שלנו ויגיד בשריקה: "ממש תרבות מפותחת היתה כאן". בינתיים נותר לנו רק לחיות, וטוב.

נותר לנו רק לחייך


בפומפיי ראיתי אנשים שנותרו לכודים תחת האפר והתאבנו, מגינים על ראשם, על ילדם או מסתתרים יחד עם הכלב.
פומפיי רצתה להיות מפוארת כמו רומא, אבל נותרה עלומה ומוחמצת.

פומפיי היא שיעור על גאווה ועל גודלו האמיתי של האדם מול הטבע והזמן שממשיך לזרום תמיד.
פומפיי היא שיעור היסטוריה שאין כדוגמתו, והוא רלוונטי לחיים שלנו היום.


שבת שלום 

By מר קדמוני with 11 comments

על החופש לפרוש באמצע הדברים

כשהייתי בכיתה ג' הייתי בחוג קראטה. אחר הצהרים של ימי שני הייתי מגיע ל"ויצו" שבתחילת רחוב התיכון בנוה שאנן בחיפה, וסופר בקול רם ביפנית עד עשר. איצ', ני', סן, צ'י, גו, רוק. האיי. אחרי חודשיים שלושה של צעדים מגושמים לכל הכוונים וניעות ידיים מבולבלות הגעתי בשעה טובה ומוצלחת לחגורה לבנה עם פס צהוב ואז, בשיא האתלטי שלי, פרשתי.
אבא שלי לא התאושש מזה.
"למה אתה עוזב באמצע" שאל אותי, "מה פתאום לפרוש". אבל אני התעקשתי. לא התאים לי.
בדיעבד ורק אחרי שלושים שנה המשכתי עם הקראטה והגעתי לחגורה שחורה אבל באמצע היתה פרושה תהום שתמיד חשתי אותה ככשלון הפרישה האישי שלי.

הג'ודוקא הפרטי שלי. עדיין לא פרש.

לפני כמה ימים קראתי פוסט מPsychology Today על נפלאות היכולת לעזוב ולא להביט לאחור, ועד כמה תכונה זו היא מהותית בתרבותינו ובמורשת אליה התפתחנו. כיצד העולם המודרני מסרס והופך אותה מיכולת בסיסית וחיונית לתכונה שלילית ומעכבת. החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בהשראתו ולמירב ההפתעה, אחרי שכבר כתבתי את רובו של , הנה מארק סיסון קישר לפני שעה לאותו פוסט ממש אצלו בבלוג, אז כנראה שיש בזה משהו.
אז הנה לפניכם תקציר ממש לא מחייב שלי, וקצת אינטרפטציות אישיות:
בואו נדמיין (או ניזכר) מה קורה כאשר אנו לא יכולים לעזוב. 
כאשר אנו לא יכולים לעזוב מקום עבודה כי אנו מפחדים מהאפשרויות בחוץ או במקומות בהם המעסיק לא יכול להפרד מהעובד בגלל הסכמי עבודה והסכמים קיבוציים למיניהם - אנו הופכים לעובדים גרועים, מתוסכלים, בעלי פריון נמוך ובעלי מוטיבציה נמוכה. מישהו הזכיר את נמל אשדוד? היכולת והבחירה לעזוב על ידי העובד היא זו שמדרבנת את המעסיק לדאוג לתנאים טובים, לשימור העובדים הטובים, ולחיזור אחריהם. אבל כאשר שני הצדדים לכודים יחד במערכת יחסים בלתי נתנת לפירוק, כולם מפסידים. היכולת לבחור לקום וללכת היא חיונית. 
כאשר אנו לא יכולים לעזוב מערכת יחסית, אנו לכודים בזוגיות כושלת. עצם הידיעה כי יש לכל אחד מהצדדים חופש מלא לקום וללכת משמר יחסים של טיפוח וחיזור כי ברגע שאחד הצדדים רק יפסיד, הצד השני יכול לנצל זאת. אלימות במשפחה ותקיפת נשים לא קיימת כמעט כלל בתרבויות לקטיות שכן האישה חופשית לקום וללכת, לעבור קבוצה או שבט, וגם כי הזכר תלוי כלכלית ביכולת הליקוט של האשה לא פחות משהיא תלויה ביכולת הציד שלו. אלו יחסי שוויון. לעומת זאת בתרבויות חקלאיות ומערביות האשה תלויה בבעלה, אין לה יכולת לעזוב ולנדוד, ואין לה שליטה גבוהה על ההכנסה ותופעות של אלימות הפכו נפוצות יותר. 
כאשר אנו לא יכולים לעזוב מערכת לימודים והשכלה, אנו נידונים לשנוא אותה. אני התקבלתי לפני 25 שנים לחוג במדעי המחשב באוניברסיטה העברית יחד עם תקשורת. למרות מחאות ההורים ועצות הסביבה, אחרי שבועיים עזבתי ועברתי ללמוד מקצועות "לא פרקטיים" בעליל. תיאטרון ופסיכולוגיה. אבל נהנתי מהלימודים ופרחתי בהם, וזה לא הפריע לי ברבות הימים להקים ולנהל חברת תכנה. היכולת לעזוב מסלול לימודים מבטיח, חוג או מערכת השכלה מבטיחה כי מי שבוחר להשאר, עושה זאת מרצון ואהבה ולכן שומה עליו שילמד ויפנים. זהו המודל העומד בבסיס החינוך הדמוקרטי (הבהרה: הילדים שלי למדו שנה בבית ספר דמוקרטי. חוויה מעניינת). במערכת החינוך הרגילה אין חופש בחירה כלל ולכן פריחה בה תהיה קשה מאוד.
החופש לעזוב את הארץ הוא הבסיס למדינה המערבית הדמוקרטית והמודרנית בה אנו מאמינים. איננו טהרן או צפון קוריאה והאנשים החיים כאן חופשיים להגר, ולכן אלו שבוחרים להשאר, בוחרים מאהבה (או לפחות, מאהבת האפשרות הפחות גרועה).
חלילה שלא תבינו אותי לא נכון - איני מעודד לעזוב עבודה, לפרק מערכת נישואים, לרדת מהארץ או לוותר על השכלה, אבל עלינו לשמר בקנאות את היכולת לפרוש, לעזוב, להפסיק, לחדול - רק אם זה לא באמת מתאים לנו. כדי שנוכל למצוא את מה שדווקא מתאים לנו. עלינו לשמר את האפשרות של כל אשה להתגרש מיד אם היא רוצה בכך (ולא, אין שום בעיה דתית עם זה, יש רק בעיה עם הממסד הדתי המונע הסכמי קדם נישואים), לשמר את האפשרות "בחירתה של אהבה" ולא לבחירתו של האין ברירה. זה יביא לפריון גדול יותר בעבודה, זה יביא לשוויון בין המינים, בין אנשים וחברים, בין עובדים למעסיקים ובין אדם לבין עצמו ונפשו.
אז לעזוב זה לא תמיד רע.
פרגנו לעצמכם לעזוב אם אתם סובלים, או אם אתם לא באמת אוהבים ועוד יותר, פרגנו לעצמכם לעשות את מה שאתם אוהבים באמת. זהו חלק מהאותנטיות, מהיושרה ומהיכולת האישית ללמוד ולהתקדם, להתפתח ולהמריא.
חיים בינוניים לא מעניינים אותנו.
אבל חיים מלאים ומאתגרים - בשביל זה אנחנו כאן!
(לא ככה?) 

By מר קדמוני with 9 comments

מה אוכלים מחוץ לבית?

בשבוע שעבר פורסמה כתבת התחקיר של כולבוטק על תעשיית זיוף שמני הזית, ועד כמה אנו מקבלים שמנים גרועים ומסוכנים גם כשאנו חושבים שהזמנו מזון בריאות. הסלט הבריאותי בארומה, קפה קפה וגרג הסתבר ברוב המקרים ככל שמן אחר, אבל לא שמן זית. הזמנו זית וקיבלנו סויה. במקרה הטוב. מי שלא ראה, כדאי.


 זה מתחבר היטב למה שכתבתי כאן לאחר הסיור עם אורי צ'יזיק - קנו שמן זית מקומי עם פיקוח! וזה גם בא לי טוב עם שאלה ששלח לי הסטודנט אופיר:
"מה עושה סטודנט שבחלק מהימים נמצא שעות רבות מחוץ לבית וצריך להסתמך על אוכל מהבית או אכילה בחוץ (שאנו משתדלים להמעיט בה בגלל אי הוודאות שקיימת במה שתקבל במקומות זרים). אשמח אם תוכל לשפוך מעט אור בעניין ואם יש לך המלצות מנסיונך האישי."

אכן, אנו מוקפים בעולם המשופע באנשים שיעשו הכל כדי להרוויח כמה גרושים על הגב וגם על חשבון הבריאות שלנו. במעט מאוד תחומים בחיים אנו יכולים לסמוך על אחרים ולעתים לא נותר לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו ותושייתנו. אז להלן מספר כללים שיעזרו לנו לצלוח יום או ימים ארוכים מחוץ לבית, בהם אין לנו שליטה על מה מכינים ואיך.
  • תכננו. רוב האנשים יודעים מראש כיצד יראה יומם. האם הוא יהיה בבית, מחוץ לבית, אצל ההורים או בדרכים. סוף מעשה במחשבה תחילה ולכן כדאי לחשוב ולתכנן את סדר יומכם ואת המקומות בהם תאכלו (ומה תאכלו בהם) לפני שאתם יוצאים מהבית. אחרת אתם עלולים לגלות באמצע כביש 6 שאתם עומדים למות מרעב ואין לכם מה לאכול באופק (אל תבנו על מה שאולי תמצאו במזנוני דרכים. אולי תמצאו שם שמנת חמוצה). תבדקו מה יש באיזור שבו תהיו, היכן אפשר לאכול טוב או לקנות טוב, או שאולי כדאי להביא דברים מהבית. 
  • תארזו. אוכל שהבאתם אתכם יהיה כמעט תמיד משובח יותר מאוכל שאתם קונים במקום שאינכם מכירים. לכן אפשר בהחלט לארוז לעצמכם ארוחת צהרים לדרך. קנו לכם קופסאות איכותיות של Lock and Lock ובהם שימו כל טוב. קלאסי יהיה סלט עוף. את הרוטב שימו בשקית קטנה והניחו אותה בתוך הקופסה, כך לא יהפוך הסלט לסמרטוט עד הצהרים. אפשר לקחת בקופזאות כאלה שלל מנות קרות ורגישות כמו אבוקדו, בננה, ביצים וכל מה שבא לכם טוב, קל לקחת ורגיש לכל מכה קלה בכנף.
  • תשאלו. מצאתם מקום לשבת בו ולאכול, תתרגלו לשאול. גיליתי שחיוך פותר את רוב הבעיות ואם המלצר לא יודע הוא יגש לשאול. האם יש ברוטב סוכר? האם אפשר לקבל זאת ללא רוטב, האם אפשר לקבל רק שמן זית בצד (והודות לרפי גינת אפשר גם לשאול אם זה בוושאות שמן זית שנמזג כעת מהבקבוק) וכדומה. תשאלו מה שמו במרק או מה יש בקציצות. זה בסדר לשאול, אם אתם מוכנים להתמודד עם התשובות... 
  • תבחרו. תבחרו היכן לשבת ועל מה לדלג, ולעתים זה אומר שייקח לכם יותר זמן למצוא מקום שמתאים להעדפותיכם. ועם זאת גם במקומות קשים (נאמר, "מלך השניצל והחתולים") אפשר בקצת יצירתיות למצוא מה לאכול בלי לסכן את הבריאות יתר על המידה. אפשר לבקש "אולי תוכל להכין לי את חזה העוף על הפלאנצ'ה, ובלי הרוטב צ'ילי מתוק בבקשה", אפשר לבחור סלטים או תוספות שנראות לכם מתאימות להעדפות. 
  • תצומו. זה לא ישביע אתכם, אבל זו בהחלט אפשרות שאני נוקט בה לא אחת. אם אני יודע שיש לי פגישות במקומות שונים אני לעתים מעדיף לאכול ארוחת בוקר גדולה שתחזיק אותי באוויר עד ארבע או חמש אחר הצהרים, ואני צולח את היום בלי לאכול בחוץ. צום לסירוגין הוא בריא והוא יעיל מאוד לאיבוד משקל, ואף אחד לא מת מדילוג על ארוחה מדי פעם. 
  • תזרמו. אחרי כל האידאולוגיה והבריאות אנחנו גם אנושיים (לפחות אני מקווה להיות), ולכן אפשר גם לוותר לפעמים. אני לא ממליץ לכם לוותר כל יום ולאכול גרוע רק כי "זה לא מסתדר לי אחרת". אבל אם אתם יוצאים או נתקעים או מתארחים אצל מישהו שהכין במיוחד בשבילכם עוגת יומהולדת, קחו חתיכה ואל תעליבו לי את סבתא. 
בשורה התחתונה החיים שלנו מחוץ לבית אינם אקס-טריטוריאליים. הם חלק מהחיים שלנו וכמו כל חלק אחר, עלינו לנהל אותם ולא לתת בהם לשלוט בנו.
אז ספרו לנו מהם הדרכים שלכם לאכול בחוץ או להתמודד עם מבטים תהמים של מלצריות?
מה אתם אורזים לדרך ולמה אין לכם כח?

ואם בא לכם לשמוע עוד אפשר גם להרשם לניוזלטר, לעשות לייקים בפייסבוק או לפרוורד זאת בטוויטר (מילה הזויה, לפרוורד, לא?).

By מר קדמוני with 8 comments