פורים שמח!

שבוע טוב. קראנו את מגילת אסתר, ועכשיו אנחנו סגורים על מי הרעים ומי הטובים (לידיעתך, אחמדיניג'אד).

ביום שישי, שעדיין היינו פיכחים, אחרי שהלבשנו את הילדים בתחפושות (ראו תמונה) ושלחנו אותם לדרכם לזלול ממתקים עד כאב בטן, עשיתי שני אימונים: בבוקר אימון CFE ואחה"צ אימון עם אפי, שכלל חמישה סיבובים של 21 slam ball ועוד מקס' מתח בכל סיבוב. היה נחמד.

הערב אני מדלג על אימון בתקווה להשלים מחר.

ספרו לנו איך אתם חוגגים את פורים! (הכוונה לאיזה אימון, כמובן)

הערה: יש סיכוי שאני מנצל את הויבראם כדי להתחפש לצפרדע...

By מר קדמוני with 6 comments

הוסמכת, סרג'יו

פוסט עדכון קורס. להזכירכם, אתמול היו שלוש צלילות (בטאבה), מתוכן הראשונה ל 20 מטר. כמה מחשבות:

1. בלי השירות המעולה של UPS, הדרכונים בחיים לא היו מגיעים. שיחקת אותה, ג'וני.

2. כבר מזמן שלא חציתי את הגבול למצרים, והעסק הלך 'חת ושתיים. למצרים עדיין יש שפם וכומתה שחורה מעוכה ומכוערת.

3. שלוש צלילות ביום, בייחוד לעומק, מפרקות לך את הצורה בערב. אתה יוצא מהמים כמו פינגווין, אוכל כמו קרנף וישן כמו דוב. גן חיות.

4. היום תעודות, פיפי והביתה. דכאון סוף חופש קל.

5. במשך השבוע לא יכלתי להתאמן בלי למתוח את הקפיץ הפנימי יותר מדי. אז זרמתי עם ההרגשה שהצלילות לקחו ממני את האנרגיה והמאמץ, כך ששבוע כמעט ללא אימוני קרוספיט לא יזיק לי.

6. צלילה היא חופש לנשמה, אבל גם מתרגלת את הגוף בעיקר בכל הנוגע לתחושה במרחב, איזון ותנועה איטית (שבתור קרוספיטר, לא פשוט לתרגל אותה). אז נחמד לעשות עם הגוף גם דברים אחרים לגמרי.

7. לגבי התזונה בחופש, כשמתרגלים לאכול נכון, זה "נדבק" בך, וכל האוכל שלנו היה אחלה. גם במסעדת בורגרים אפשר למצוא אוכל נכון (למשל, ב B בורגר, אכלנו אמש קילו כנפיים ועוד סלט סטייק אנטריקוט. יצאנו מפוצצים ובזול. יחסית, יחסית).

8. שורה תחתונה. אם למישהו היה ספק, אז היה שווה. לגמרי.

ועוד בפינת המוזר ומעניין, בלוג חדש של חבר טוב, אפי, שהחליט לנסות ולהתנסות באימוני קרוספיט כדרך להכנה לתריאטלון השני שלו. בדיוק בעניין זה יש היום אצל מארק פוסט מעניין מספורטאי-על שוודי. קראו, הגיבו ותהנו.

ולענייני אימון, היום אימון חדש. חמישה סיבובים של: דקה זריקות כדור כח, דקה טיפוס על חבל (אפשר להחליף במתח על מגבת) ו400 מטר ריצה שלאחריה מנוחה עד שהשעון מראה שעברו 6 דקות מתחילת הסיבוב (נחמד: ככל שנעשה את הריצה מהר יותר, ננוח יותר).

By מר קדמוני with 4 comments

ימים שני ושלישי במים

שלום מאילת, או כמו שאומר אורי בץ, "ארץ השמש הנצחית". כאן חם (25 מעלות), כלומר מזג אויר אידאלי. שמש, ים ובלוני חמצן. היום סיימנו את היום השלישי לקורס הצלילה שלנו, והאמת שהעסק חביב אבל מעייף לגמרי. גומרים את היום אחר הצהרים, אוכלים משהו בערב (בלי דגנים...) וישנים כמו ממותות עד לבוקר.

בקיצור, כל יום שתי צלילות (אתמול שלוש), בין לבין קצת תיאוריה בשקל. במים בעיקר עסוקים בתרגולי טכניקה (עם בלי וסת, עם בלי מסיכה, בלי שניהם, הנשמת בן זוג, ובעיקר תנועה מאוזנת מתחת למים). סבבה, ואוירה רגועה בסביבה לגמרי פסטורלית, אבל חוץ מדגים מזדמנים ואלמוגים במידה, לא ממש צללנו במקומות של "וואו".

לזה יש לנו את מחר. אנחנו עוברים את הגבול על הבוקר ונצלול שלוש צלילות בטאבה. למה בטאבה אתם שואלים? כי לא ידענו שאסור לטוס 12 שעות אחרי צלילה, ויש לנו טיסות חזרה ליום חמישי אחה"צ, אז יש קומבינה בטאבה, כדי לסיים את הצלילות בארבעה ימים וביום חמישי רק עוד מבחן (איזה פחד), והופל'ה, אנחנו חוזרים הביתה שזופים ומוסמכים.

הבוקר, כדי לשמור על איזשהו רצף אימון, עשיתי אימון ריצה "טבאטה מחוזקת", כלומר 40 ש' ריצה, 20 הפסקה, כפול 6, בעליה של 5%, במהירות 14.5 קמ"ש. היה סביר ובעיקר קצר.

הצילום הוא מנקודת המבט שלנו בסוף יום "עבודה"...

היום שתי שאלות משני נושאים שונים:

האם אתם משלבים ריצות CFE באימונים שלכם?

האם גם בחופש אתם אוכלים בריא או שפשוט יורדים על כל הקינוחים שיש בבר?

ספרו לנו בתגובות.

By מר קדמוני with 2 comments

התחלנו לצלול

אתמול, כאמור, ירדנו לאילת. המסע התחיל ברגל שמאל, כאשר קפטן מטוס ישראייר בו ישבנו החליט לדפוק ברקס חירום באמצע ההמראה! משהו הבהב לו בלוח מחוונים. לך תדע. מכל מקום, זה לקח עוד שעה וחצי עד שחזרנו, בדקנו, השתכנענו שהכל טוב והמראנו שוב, הפעם במכה אחת.

אילת חכתה לנו רגועה, חמה וריקה למדי (שזה מרענן לעומת הקיץ הצפוף שם להפליא). בקיצור, התחלנו את ההכשרה במועדון צלילה אקווה ספורט, בחוף אלמוג. כמו כל ישראלי טוב גיליתי שיובל, מנהל ביה"ס לצלילה שם, שירת איתי פעם פעם (גם הוא שריונר, שעשה הסבה לעולם הצפרדע באזרחות), ושרז, מדריך הצלילה שלנו, הוא חביב, מקצועי, ובעל סבלנות אין קץ (שהיתה נדרשת מאוד כדי להצליח לשכנע את זוגתי שהיא מסוגלת אשכרה לנשום מתחת למים, גם בלי מסיכה).

בקיצור, חתיכת הספק ליום הראשון בקורס. זה כלל שחייה של 100 מטר, צלילת היכרות של 40 דקות בערך לתרגילי בסיס (תפעול קלות - החזרת מסיכה או ווסת, או שניהם) בעומק נמוך כמובן, ואז דידינו החוצה (ואני מודה שזה כבד. כבד עם כל המשקולות והרצועות והבלון. ואני קצת בכושר, אבל בכיין). אחרי שתיה, חילוץ עצמות והתאוששות קלה, חזרנו לצלילה נוספת, שם כבר תרגלנו סיוע לבן זוג (הנשמה מווסת ספר או לסירוגין).

הערה: למרבה השמחה, בצלילות אלה היינו רק זוגתי ואני על שני מדריכים (רז, ובחור צעיר וחסון שרק השתחרר מהשייטת ומשלים השבוע קורס מדריכים, אז הוא עושה "סטאז' " ועוזר מתלמד בהדרכה ועוזר. בקיצור, קיבלנו שתי צלילות בסגנון שיעור פרטי לגמרי. שני מדריכים על שני חניכים. לעומת הקבוצה השנייה שהיו שישה על מדריך אחד. שחקנו אותה.

סיימנו בשעה חמש (!!!) מותשים ומחייכים.

מסקנות לעניין כושר: השריר העיקרי שכאב לי לאחר הצלילות הוא שריר הלסת! אולי נשכתי את הווסת חזק מדי ואולי זה משהו אחר, אבל כאבו לי שרירי הלסת.

ומחשבה חתרנית משהו: האם כדאי להתחיל לתרגל שרירי לסת כחלק מה WOD ? האם פספסנו חלק מתפיסת הכושר הנרחב?

ושלושה דברים לסיום:

1. אולי פספסתם אבל הוספתי משמאל "עוקבים" אחר הבלוג ואני מזמין אתכם להצטרף.

2. היום ריצת חמישה ק"מ. כאן שטוח ובהחלט זו התכנית להערב, אם לא יהרגו אותי לגמרי בקורס צלילה. ספרו כמה רצתם אתם.

3. סרטון אמיתי של "כמעט ונפגע" בצלילה. שווה לראות על אחריות לעומת חוסר אחריות.

שתפו מחשבות, תוצאות ושאלות בהערות

By מר קדמוני with 6 comments

בואי נמלט אל הלגונות השקטות. בואי לאילת, לאילת

שבוע טוב חברים.

מחר בבוקר (ממש על הבוקר), אני וזוגתי נהיה על המטוס לאילת. ב 9 נוחתים וב 9:30 מתחילים קורס צלילה. כוכב אחד. חמישה ימים. חוף אלמוג. קשה, קשה.

חדי הזכרון שבינכם אולי זוכרים שהיא ואני כבר צללנו פעם יחד, בדיוק לפני שלוש שנים, בדרום פלורידה, אבל אז עם שנורקלים, כרישים ומשקפיים (לי. מאז נפטרתי מהם). המטרה עכשיו היא לפגוש פחות מפלצות ים מאז אבל לא פחות (ואפילו יותר) כיף, רוגע והתנתקות. פשוט להנות.

אני בטוח שאתם מפרגנים.

ולמי שרוצה להזכר במילים של "בואי לאילת" (מהכותרת) השיר שכתב אי אז ירון לונדון, הנה כאן.

איפה היתה החופשה האחרונה שלכם?

האם הצלחתם לשלב ספורט ומרגוע?

האם הצלחתם לאכול בריא גם בחופש?

By מר קדמוני with 4 comments

לינדה? זה לא נשמע קשה

בוקר טוב. לאחרונה, שמחתי לראות "פרצופים" חדשים כאן. זו ההזדמנות לעודד אתכם לשלוח הפניות לרשומות שאתם אוהבים לאנשים אחרים ולהמשיך להגדיל את הקהילה.

הנה ספורון:

ידידה שלי דווחה אתמול שבמשך שלושת השבועות האחרונים היא החליטה לנסות את ה"דיאטה שלי", היינו בלי דגנים, סוכרים, ושומנים גרועים, וזאת בעקבות הרצאה שלי שהיא שמעה על הנושא. וואללה.

החלק המעניין היה תחושתה שמעולם לא הרגישה קלה, רעננה ואנרגטית יותר, וזה כבר בתוך שלושה שבועות. העניין הוא שכל משפחתה (הגדולה, ברוך השם), הם אכלני לחם ובעיקר טוחני עוגות סדרתיים, ובעלה הוא סוג של קונדיטור. בעיה.

כרגע היא "נשברה", אבל עדיין עדיין הולכת על החבל: מצד אחד הגוף לא משקר, מצד שני, הסביבה לא תמיד תומכת.

מה איתכם? האם פעם ניסיתם תזונה בריאה? האם זה השפיע על הרגשתכם?

ואמש עשיתי אימון נוסף עם א' (הטריאתלט), ושם עבדנו בעיקר על כח.

אח"כ עשיתי לי להנאתי בערך 2/3 לינדה. פשוט אני מנצל את מקסימום הברזל שיש לי, ואת שני המוטות:

10-9-8-7-6-5-4-3-2-1 של דדליפט משקל גוף 76 ק"ג, וקלין מלא (לסקוואט) עם 40 ק"ג, קצת יותר מחצי משקל גוף). במקום בנץ' פרס עשיתי כפיפות מרפקים כשהרגליים מוגבהות על קופסה 60 ס"מ. כרגיל, זהו אימון תובעני וקשה. סיימתי בזמן מאכזב של 22:52.

התמונה היא מ1913, של ג'נסון אוגו פרדריק. לא נראה לי נח להרים משקולות ערום...

By מר קדמוני with 13 comments

טבאטות לבטטות

ערב טוב. חזרתי זה עתה (מעוד) יום מילואים בצאלים.

מה לעשות, ציונות.

מכל מקום, נתחיל לספר שאימון היום הרשמי הוא טבאטה כפול חמש, עם דקה מנוחה בין מחזור למחזור: חתירה, מתח, מרפקים, בטן וסקוואטים.

באופן נדיר ומוזר למדי, ביצעתי כבר אתמול את האימון של היום. האמת שאתמול ביצעתי שני אימונים. האחד, אימון CFE של עשרה סיבובים של 30 שניות ריצה ו 30 שניות מנוחה. אחרי שעתיים עשיתי עוד אימון, הפעם עם א'. א' הוא תריאטלת (=אחד שעושה תריאטלונים). כשכנים וחברים הרבה שנים, אנחנו מתקוטטים לעיתים על שיטת אימון זו או אחרת, ועכשיו א' הרים כפפה והחליט לשלב אימוני קרוספיט בתוך מסגרת אימוני התריאטלון שלו, על מנת להתחזק וכמובן על מנת לשפר את התוצאות. הגדרנו "ניסוי" קצר של חודש ונראה איך הוא מרגיש ואיך התוצאות שלו משתנות. אמש היה האימון השני שלו. למדנו כל מיני טכניקות בסיסיות, ואח"כ עשינו, ניחשתם כבר... טבאטה! 32סיבובים ברצף.

סט ראשון (שמונה סיבובים של 20 ש' עבודה ו 10 ש' מנוחה) היה טבאטה של קפיצות על קופסה (הוא על 45 ס"מ, אני על 60 ס"מ). סט שני, ברצף (ללא דקה מנוחה) היה כפיפות מרפקים. סט שלישי היה סווינג (קל יחסית, אני עם 12.5 ק"ג, וא' עם 7.5 ק"ג) וסט אחרון של כפיפות בטן. סה"כ א' השלים 266 נקודות ואני 426. כיף.

כפי שאתם מנחשים, אני מאוד אוהב את הפרופסור היפני הזה, שהנחיל לנו את הפרוטוקול היעיל ביותר, מחקרית.

ספרו לנו על התוצאות שלכם, ועל ההרגשה.

By מר קדמוני with No comments

אין על התימנים

ביום המנוחה נשתעשע בתחרות קפיצה מעל גמלים.

ואשתי, שהיא חצי תימנייה, אומרת שהמקסימום שהיא קופצת זה מעל חמור...

By מר קדמוני with 7 comments

על חיות ואנשים אחרים

אתמול השתעשענו במחשבה שאנחנו יכולים להתמודד מול כמה מאיתני הטבע.

שווה לראות את הסרטון הבא, כדי להמחיש את הפער בין אדם רגיל לבין כמה מכוכבי קרוספיט. הבחור הזה (ג'ון וורנק) עושה 30 חזרות של הנפת 60 ק"ג ביד אחת! כמה מאתנו מסוגלים לעשות חזרה אחת של הנפה 60 ק"ג עם שתי ידיים???

יש לו כח מתפרץ עצום, איזון מופלא, סבולת יוצאת מהכלל ואגרסיביות בתנועה.

מצד שני, בלי מודלים ראויים, לא היינו מאמינים שזה בכלל אפשרי.

אימון היום דוחף לקצה של הקצה, וגם הוא ממשחקי 2009. עשרה תרגילים המבוצעים ברצף:

15 חזרות של סקוואט קלין עם 70 ק"ג

30 בהונות למוט (שזה כמו ברכיים למרפקים, רק יותר קשה).

30 קפיצות על קופסה 60 ס"מ גובה

15 muscleup (נו...)

40 חזרות של push press עם 18 ק"ג בכל יד

30 קפיצות חבל כפולות

15 thrusters עם 60 ק"ג

30 עליות מתח

30 בורפיז

90 מטר צעדי ענק עם 20 ק"ג מעל לראש.

קלי קלות. רק קשה לזכור.

יפה מאוד יהיה לבצע גם חצי מזה (חצי כמות החזרות בכל תרגיל), ובהתאמת משקלים ליכולת, כמובן!

זה באמת אימון לחיות אדם בלבד, ולנו לא נותר אלא לרשום בהערות את ההתאמות שלנו ואת הרהורי לבנו.

By מר קדמוני with 11 comments

מודלים ומטרות

היום אימון מגניב, שמצוטט ממשחקי קרופסיט 2009, וכל הרעיון הוא לקבל איזושהי מידה על היכולת שלך, בהשוואה אל יכולת סוסי-העל (כמו ניקו סאלו וג'ייסון קליפה) שהתחרו בשנה שעברה. כלומר, נו, בואו נראה אם אתה מספיק חזק להתחרות בעצמך. מול הנשים.

כמה שיותר סיבובים בשמונה דקות (בלבד) של: 4 כפיפות מרפקים בעמידת ידיים, 8 ניעות של ק'טלבל 32 ק"ג ו 12 כפיפות בטן עמוקות לקינוח הסיבוב.

עכשיו בואו נקבל קצת פרספקטיבה. מי שיכול להשלים אפילו סיבוב אחד כנדרש בדיוק, עובד את רף הסף של החוזק. כבר זה לא לגמרי טרוויאלי. 4 סיבובים יהיו הישג יפה מאוד של כח. מאוד. חמישה סיבובים יהיו חלום לרוב בני התמותה. 6 סיבובים זה מיקו סאלו (לשם ההשוואה) ו 7 סיבובים (וקצת) היה איזה פטריק שעשה. לא ברור לי איך.

ההשוואה הזו מולידה שאלה מעניינת. מה עושה לכם ההשוואה לאתלטים האלו?

הרי ברור שאם אתם מתאמנים על ריצת 100 מטר, אתם לא באמת מתכננים לעקוף את אוסיין בולט. לא בגלגול הזה. ואם אתם מתאמנים על הרמת משקולות, לא תדמיינו את עצמכם מניפים גם שלושת רבעי ממה שחליל סולימנגלו היה מניף (170 ק"ג בהנפה, והוא שקל רק 55 ק"ג). אז מה הסיפור הזה עם משחקי קרוספיט, שגורמים לנו לחשוב שאולי אולי אולי, יש מקצה אחד, או תחרות אחת, שנוכל בהם להתמודד בכבוד. אוקיי, לא לנצח אבל לפחות להרגיש בין שווים.

התשובה נעוצה בשאלה.

בספורט מתמחה (כל ספורט מתמחה: ריצה, אופניים, זריקת כידון או כדור נוצה), האתלטים מגיעים להשגים מדהימים, וחוצים שוב ושוב את סף היכולת האנושית ומציבים אותה גבוה יותר, רחוק יותר וכבד יותר. את הדברים האלה כיף לראות בטלויזיה, ולצקצק בלשון, אך, הוא רץ מהר, מדהים.

מצד שני, קרוספיט, בדרכה הבלתי מתמחה (בהגדרה), פותחת עולם אינסופי של אפשרויות להתבטא ולהוביל פיסית. כמובן שלכלל הדרישות הפיסיות יש מכנה משותף (מהירות, סיבולת, גמישות, כח ועוד - עשרת מרכיבי הכושר הגופני), אבל אופן היישום של מרכיבים אלו משתנה ובלתי צפוי, וכך יתכן שדווקא קומבינציה מסוימת עשויה להיות זו בו אתם טובים יותר, יחסית, מאחרים.

ועכשיו לאתגר: האם יש מקצה או תחרות אתלטית שאתם יכולים לדמיין (או להמציא) בה תתמודדו בכבוד מול מיקו סאלו?

By מר קדמוני with 3 comments

למה לא להאמין למה שכתוב בעיתון!

היום הופיע "טיפ בריאות" משעשע בYNET. האמת שזה כלל לא משעשע.

הכותבת, שיר-לי גולן, כתבה על מחקר שנערך בגרמניה ולפיו "יש לאכול פחמימות שעתיים לפני האימון כדי לשרוף מקסימום שומן באימון". אנחנו ידענו כבר קודם שזו טענה לא נכונה, אבל עניין אותי מה בדיוק מצאו שם.

אז מצאתי ברשת את תקציר המאמר (וכמובן שהכותבת בYNET לא פרסמה אותו, כדי שלא נבדוק את הבנת הנקרא שלה, ובאמת, היא פשוט לא יודעת לקרוא, או לא רוצה לקרוא).

אז הנה כמה עובדות, לשיפוטכם:

העלאת רמת האינסולין בדם מעכבת את ניצול השומן. זו עובדה. ואכן, כשהנבדקים אכלו פחמימות חצי שעה לפני האימון, ירדה רמת ניצול השומן, לעומת אכילת חלבונים חצי שעה לפני האימון. כמובן. מאידך, כאשר הנבדקים אכלו פחמימות שעתיים לפני האימון, (ובמקרה זה עד האימון יורדת רמת האינסולין בדם), לא נמצא הבדל ברמת שריפת השומן לעומת אכילת חלבונים לפני האימון. גם זה די ברור.

מה הקשר למסקנת הכתבת ש"יש לאכול פחמימות שעתיים לפני האימון"??? זה הבל הבלים, וגורם לאנשים פשוט לאכול מזונות שישמינו אותם ויעשו את ההיפך הגמור מ"טיפ יומי".

מה גם שהמחקרון הזה נעשה על כמות "עצומה" של נבדקים (12 אנשים!), בבדיקה אחת, כך שיש לקחת את כל הנאמר בו בערבון מוגבל מאוד מאוד.

ובשורה התחתונה: אל תאכלו פחמימות. לא חצי שעה לפני האימון ולא שעתיים קודם ולא יומיים קודם.

ואתמול, אני חייב לדווח, עשיתי שני אימונים. אחד על הבוקר ואחד מאוחר בערב, יחד עם חבר (אחד מהטריאלתטים, שהחליט לשקם את עצמו ולהתחזק. לא יאמן, אבל החבר'ה האלה אולי שוחים קילומטרים אבל פשוט שבירים). היה סבבה והיום מוכרח לנוח.

ולאיפה נעלמתם אתם?

By מר קדמוני with 6 comments

להיות בכושר או להראות בכושר?

רבים מאיתנו רוצים להיות ב"כושר טוב".

כבר דברנו כאן לא אחת על מהו כושר טוב, ועל העובדה המצערת שאנשים רבים מאמינים שסבולת לב-ריאה היא היא מהות הכושר ואין בלתה. אנחנו הרי דוגלים בכושר נרחב, פונקציונאלי, המתאים לפרופיל הגנטי הטבוע בנו ושאליו התפתחנו במיליוני שנים: יכולת תנועה, מהירות, חוזק פיזי וגם סבולת, אבל ודאי שלא רק. אנחנו מאמינים בכושר המשרת שרידות.

אז מקומות שונים מפרסמים את ההגדרה שלהם לכושר טוב. יש המגדירים זאת כריצת מרתון (עיוות קל של תפיסת כושר טוב, בעיני), יש המגדירים זאת באמצעות "בוחן מסלול" בצבא, יש מבחני כושר לקבוצות כדורגל או פוטבול, יש גיבושים בצבא, יש בלוגים שונים, יש טבלאות, וגם אנחנו כאן רשמנו כמה רעיונות שלנו על מהי רמת כושר בסיסי נדרשת ואפשרית מכל אדם.

לא נכריע בסוגיה זו כעת, ואיש הישר בעיניו יעשה.

אבל, מעניינת שאלה אחרת: מה יותר חשוב לכם, להיות בכושר מעולה (על פי הפרמטרים שבחרתם), או להראות בכושר מעולה (למשל, כשאתם הולכים לים), והאם יש קשר בין השניים? ומי משפיע על מי?

טוב, די ברור שאם אתה מעשן, בלתי פעיל, אכלן ג'אנק פוד וסטלן, כנראה שאתה לא נראה טוב במיוחד (אבל יש יוצאי דופן, אני מודה). לעומת זאת, אם אתה רק רוצה להראות טוב (אתלטי, גמיש, קוביות בבטן??), ואתה מאמץ דרך חיים של תזונה בריאה ופעילות במטרה לשפר את המראה, האם הכושר שלך ישתפר גם הוא בהתאם? מה יקרה?

מה נדרש ממך כדי להראות בכושר לעומת מה נדרש ממך כדי להיות בכושר, והאם העובדה שמישהו נראה כושר מעידה על כך כי מה שהוא עושה, כנראה מספיק כדי לתת לגוף את הגירוי והעומס כדי לבטא בצורה מיטבית את הפוטנציאל הגנטי שלו?

ואולי השאלה היא בכלל אחרת: מה צריך לעשות כדי להרגיש טוב?

אז היום בעיקר שאלות ומעט תשובות.

אה, ומי שבעניין, יעשה את אימון היום: 50 זריקות כדור כח, 25 מתח, 40 זריקות כדור, 20 מתח, 30 זריקות כדור, 15 מתח, 20 זריקות כדור, 10 מתח. סה"כ זה 150 זריקות כדור ו-70 מתח. עדיף מתח L.

שורה תחתונה: תנו לנו מחשבות, תגובות ותוצאות.

By מר קדמוני with 2 comments

תקציר מנהלים

שואלים אותי לא מעט על עיקרי הדברים, אז הנה תורת הבריאות של Primal לעומת התפיסה המערבית המקובלת, על רגל אחת.

גזור ושמור.

תזונה בריאה - Primal / Paleo	היפותזת השומן המקובלת
בסיס מדעי: תזונה מרובה פחמימות מעלה את רמת האינסולין, יוצרת רעב, מובילה להשמנה כתוצאה משיבוש במנגנון צבירת וניצול השומן, יוצרת דלקתיות, מחלות והתקפי לב. הדברים מבוססים מאוד מדעית, ואפשר לקבל עוד הפניות וחומר אצלי. בכיף.	בסיס "מדעי": פסיכולוגיה של אכילת יתר של שומנים בנוסף לפעילות חסר מוביל להשמנה המתבטאת בשומן וכולסטרול רע היוצרים מחלות והתקפי לב. ההנחות מבוססות על מחקרים ישנים ומוטעים, מתוך קבעון מחשבתי שנכשל במציאות ובמחקר העדכני
מסקנה: המנעות מדגנים, סוכרים ושמנים גרועים תביא שליטה על רמת הייצור של האינסולין, תיצור איזון מטבולי ובריאות מתמשכת, ללא תחושת רעב.	מסקנה: הגבלה קלורית (לאכול פחות) והמנעות משומנים היא המפתח למשקל תקין.
בפשטות: שמירה על תזונה טבעית ופעילות גופנית טבעית, שהיו הבסיס להתפתחות האדם (ציידים-לקטים)	בפשטות: תזונה מערבית מודרנית (חקלאות, הקיימת רק כמה אלפי שנים) צריכה להיות הבסיס לרוב תזונת האדם והמזונות הטבעיים הם מזיקים.
המציאות: השגת משקל יציב, פחות תחושת רעב, תחושה "קלה" ואנרגטית, אין הגבלה על כמות הצריכה הקלורית, שיפור מיידי בכל ממדי בריאות הדם.	המציאות: תסכול, דיאטות לא יעילות, מעגלי עייפות ורעב, עליה בתפוצת המחלות. עליה עולמית מתמשכת בכמות ההשמנה. נתוני בריאות הדם נותרים גרועים.
מה אוכלים: הרבה בשר ודגים. הרבה מאוד שומנים טובים (אגוזים, קוקוס, חמאה, שמן זית, אבוקדו), ירקות חופשי ופירות במידה. לא אוכלים סוכרים, דגנים (לחם, פסטה, קרקרים). תפוחי אדמה ואורז אוכלים במידה. לא צורכים כלל שמנים צמחיים (סויה, תירס, חמניות ודומיהם) ולא ממתיקים מלאכותיים.	מה אוכלים: אוכלים 60% פחמימות, ממתיקים מלאכותיים, וכמעט ולא אוכלים שומן
מהו כושר: מעט אימוני ריצה קצרים ואינטנסיביים (אינטרוולים), מעט אימוני כח (הרמת דברים כבדים), והרבה תנועה איטית (הליכה, טיול), יביאו לשריפת שומנים וחיזוק הגוף והשרירים.	מהו כושר: פעילות אירובית כרונית במטרה "לשרוף" מקסימום קלוריות. פעילות כזו מעלה את הדלקתיות ואת הפציעות ואינה מותאמת לגוף האדם.

נשמח לשמוע הערות ומחשבות בתגובות.

By מר קדמוני with 2 comments

בסוף הסוכר הורג אותנו

המדע מיישר קו.

הנה מחקר חדש, שהתפרש על פני 14 שנים וסה"כ יותר מ 600 אלף שנות אדם (רק בסינגפור הם מספיק מסודרים לנהל כזה מחקר), ומראה כי הסיכוים לחטוף סרטן לבלב (לא סימפטי. פחות מ 5% סיכויי שרידות), עולים בצורה מובהקת בקרב אלו שצורכים 2 פחיות משקה קל (כמו קולה) בשבוע.

הנה הכתבה של ynet

והנה הטקסט המלא באנגלית, למשקיענים.

בואו נדייק. זה לא הקולה שהורגת, אלא זו הנטייה לצריכת מתוק. הסוכר. ברור שמי ששותה קולה (גם ספרייט נופל לקטגוריה הזו. גם פאנטה. גם פפסי. גם...), צורך הרבה סוכר. הסוכר, כבר אמרנו, מעלה את רמת הדלקתיות בגוף (גם ריצה כרונית, דרך אגב), ונראה שמשם הדרך לבית החולים, לא עלינו, מתקצרת. אז בואו פשוט נשאיר את הסוכר מחוץ לצלחת (ולכוס), נרגיש יותר טוב ונחיה יותר שנים בריאות ומאושרות.

וסבתי אומרת: "שלא תגידו שלא אמרתי לכם".

By מר קדמוני with 3 comments

הופ רגליים קפוצנה, קפוצנה

למי שחושב שיש לו ניתור טוב, הנה אתגר:

כמה הכי גבוה קפצתם אי פעם?

אני קפצתי מהמקום למכסה המנוע של ג'יפ פתוח צבאי, כחלק מהתערבות באחד המילואים. היה משעשע אם כי זה לא ממש רציני. בערך 90 ס"מ. אולי מטר. כך או אחרת, לבחור בסרטון יש ביצי פלדה, זה בטוח.

Moody's Crazy Box Jumps from Miranda Oldroyd on Vimeo.

By מר קדמוני with 2 comments