אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

שלוש מהפכות רפואיות שחייבים להכיר

חמודים, לא?
עולם הרפואה ומערכת היחסים בין חולה לרופא עוברים כיום טלטלה עזה בשלושה גלים אדירים המגיעים כעת ומכים בחוף המבטחים עליו הסתתרו הרופאים עד היום. הגלים הללו כבר כאן והם עומדים להשפיע על החיים של כל אחד ואחת מאיתנו. אני חושב שאנו עדים כעת לשיאם של תהליכים שהחלו כבר לפני שנים אבל כעת צברו מומנטום ובדרכם הם משנים את המציאות.
תיכף נראה מה ולמה זה נוגע לנו. מאוד.

- מהפכת נגישות הידע. בימי הביניים רק מעט מלומדים ידעו לקרוא, ועוד פחות מהם, ידעו לרפא. גם לאחר שכולנו למדנו לקרוא, הרופאים היו ועודם חוד החנית בהשכלה ובידע. שבע שנות לימוד כדי להיות רופא ועוד חמש שנים להתמחות נוספת ועוד כמה שנים לתת התמחות. לרופאים היו ויש מגזינים וז'ורנלים, ספרים ומאמרים - בשפה גבוהה ובתפוצה מצומצמת. אבל בעשר השנים האחרונות העולם התהפך על הראש. האינטרנט פרץ וקהילות חברתיות וירטואליות נוצרו. החולה היום מגיע לפגישה עם הרופא אחרי שהוא שאל ברשת, פעמים רבות הוא קרא מאמרים קודם לכן, הוא התייעץ עם קבוצת השווים של חולים כמוהו, ואפילו אם זו מחלה נדירה ביותר, הוא מנוי על עדכונים בתחום וכך הרופא, מיומן ומקצוען ככל שיהיה, עשוי לפגוש חולה מודע, סקרן, שואל ויודע. אמנם החולה לא יהיה ברמת הידע של הרופא, אבל בהחלט יתכן שיש לו ידע עודף ויתרון בתחומים מסויימים. הידע זורם והופקע מהגילדה המקצועית וניתן חינם אל הציבור כולו. זה יצר ציבור משכיל יותר ולכן גם דעתן וחשדן יותר. אני שואל ולא מקבל כל אמירה כ"תורה מסיני". לגיטימי בעיני, אבל יש רופאים שנרתעים ובועטים בזה בכל מאודם. האגו אצלם מקשה על ההקשבה. יש כמובן גם רופאים רבים שאוהבים את הגישה הזו ומוצאים את הלקוח המודע כגלגל תנופה וכמקור לשיפור איכות השירות והטיפול. כשאנו מגיעים לרופא בקופת החולים איננו יודעים אם הוא מהסוג הראשון או השני, אבל ככל שיותר אנשים ישאלו, ויקשו, יבינו ויקשיבו, איכות השירות הכוללת, לכולנו, תשתפר. הידע הפך אותנו לשואלים יותר ומבינים יותר. זה טוב. טוב מאוד.
- הרפואה נפרדת מהמיתוסים. עם כל הכבוד לקדמה ולמודרנה, הרי שאמונות טפלות, מיתוסים וסיפורים לא נותרו נחלת העבר אלא המשיכו אל תוך המאה ה 20 וה 21. ומסתבר כי השכלה ומקצועיות לא היו מחסום מול אגדות. הרפואה של סוף המאה העשרים בכל הנוגע לתזונה ולקשר בין מזון לבריאות או תחלואה נפלה שבי אחרי מחקרים רעועים ו"קונספציות". לא רק פירמידת הבריאות האומללה, אלא שדה מחקרי עצום שניסה שוב ושוב להוכיח ששומן גורם למחלות לב, שדגנים זה טוב ושמזון מן החי יגרום לנו לצרות צרורות. למרות שהמחקרים הללו קרסו בזה אחר זה, הדבר לא שינה מאומה בידי קובעי המדיניות. הם נותרו בשלהם: בואו נפחית עוד את השומן, אבל ההשמנה רק ממשיכה להתגבר והתחלואה אינה פוחתת. מיעוט החוקרים האמיצים קורא: "אין קשר בין ההמלצות לבין הממצאים המחקריים!" אבל מקול ענות חלושה, דומני שכעת נשמעים סוף סוף גם קולות גבורה. מהפכה עוברת בימים אלו על ההגמוניה המקובעת ועל הפחדים הישנים. ראשית שבדיה היא המדינה הראשונה בעולם שממליצה פורמלית בדוח שפורסם בחודש שעבר, לאכול הרבה שומן ומעט פחמימות. לא במקרה זו שבדיה - מדינה אמיצה שהחלה לחקור את הנושא ברצינות אחרי שרופאה שבדית שהמליצה תזונה כזו למטופליה פוטרה ותבעה את משרד הבריאות. לקח להם שנתיים אבל הם התפכחו. והנה החודש בגליון הבריטי הנחשב ביותר לרפואה, מכתב מאחד מהקדיולוגים המובילים באנגליה שאומר "טעינו" (אנחנו = הממסד הרפואי) והיינו עוורים לסכנה האמיתית: הסוכר. זה עוד יקח זמן אבל המיתוסים מתחילים להתנפץ ולהתרסק ופירמידות הבריאות החלו כבר לנוע וסופן יהיה עפר. אנחנו (=קוראי הבלוג הזה) כבר שם מזמן. 
מהפכת הטיפול המותאם אישי. במאה שנים האחרונות הרפואה התקדמה בצעדי ענק בפיתוח תרופות. תרופות נגד חיידקים היו הראשונות, וככל שגדל הידע האנושי על המבנה הביולוגי והמולקולרי של התאים, תרופות חדשות ונוספות פותחו. בהשקעות ענק קיבלנו כדורים צבעוניים, טכניקות טיפוליות, פרוצדורות, תכשירים ומיכון מתקדם - וכולם מצילי חיים וחיוניים לאיכות ותוחלת החיים שלנו. הסרטן למשל, עומד בחזית המחקר הרפואי כבר שנים רבות. מטיפולים כימותרפיים, טיפולי קרינה, ועד תרופות ביולוגיות חדשניות המסוגלות לנטרל מוטציות סרטניות ספציפיות. המשותף לכל הטיפולים והתרופות בהיסטוריה היא העובדה כי אלו תרופות סטטיסטיות. בהפשטה נאמר שכאשר אחוז מסוים מגיב בהצלחה לטיפול, התרופה מאושרת, ואם האחוז נמוך מדי, התרופה אינה כלכלית או שהסיכון גבוה מתוחלת הרווח. לכן הרופאים נותנים את התרופה לפי פרוטוקול טיפולי למאפייני החולה, אבל האפיון (והפרוטוקול) המבוססים על הסתברות בלבד. זו ההיסטוריה. מאז שהחלו לבצע ריצוף גנטי (Genome Sequencing), נוצרה מגמה חדשה ברפואה - טיפול מותאם אישי. כאשר הרופא מכיר את הגנום שלך במלואו יש הרבה יותר אפשרות להתאים תרופה, או קוקטייל תרופות, ספציפי ומיוחד לך, החולה (אם כי היום גם הריצוף הגנטי הטוב ביותר עדיין מוגבל מאוד ביכולתו לזהות מוטציות ולכן החלום עוד רחוק מלהיות מושג במלואו אבל המגמה כבר כאן ממש). באופן דומה חברות ביוטכנולוגיה רבות פועלות בכוון של מציאת מאפיינים אישיים ביולוגיים נוספים שיאפשרו להתאים את הסביבה והטיפול לחולה - הספציפי, לא הסטטיסטי. יש כוון כזה בחקר הסרטן, ואף בחקר הביום האנושי (מערך החיידקים הנמצא במערכת העיכול - השונה וייחודי לכל אדם), והשפעתו על התזונה האופטמלית - לי, לך, לכל אחד מאיתנו באופן אישי ולא לנו באופן ציבורי וכללי. לא עוד "המין האנושי" אלא הטיפול המתאים או התזונה הייחודית המתאימה במיוחד לפרטים הספיציפיים המרכיבים אותו. יש לך גן לרגישות ללקטוז או אין. יש תגובה דלקתית בנוכחות חומרים מסויימים או אין. ועוד ועוד. הטיפול המותאם אישי הוא העתיד הרפואי שלנו. כל אחד יעבור מיפוי גנטי, בתהליכים שילכו וישתכללו עם השנים, ואנו נוכל לשאול כבר היום: האם התרופה הזו, הטיפול הזה, המזון הזה - טובים ומועילים לנו אישית או רק לנו סטטיסטית.

אז מה אנו רואים?
שהידע החדש הופך את העולם הישן וקורא תיגר על ההנחות המוקדמות ומאוורר את המרתפים בהם שוכנים מיתוסים והפחדות. השאלה והחקירה מביאות לתוצאות מרשימות של שינוי, של התאמה, של אמת. תשאלו. תקראו. תשאלו שוב. העולם החדש מציע לנו להתבונן במציאות בעיניים פקוחות לרווחה. לזכור שאנו שונים זה מזה. שדברים שונים עשויים להתאים לכל אחד מאיתנו. שאנו יכולים לדעת ומורשים לשאול ונדרשים לחוות דעה. שאנו לא מאמינים אוטומטית להמלצות ולא למשרדים ממשלתיים. שכדאי ונזכור עד כמה ההיסטוריה האנושית מלמדת אותנו שיעור מאלף בצניעות, בבריאות ובהקשבה.

המהפכה כבר כאן ושידורי המהפכה כבר החלו.

By Dael with 5 comments

מה עבר עלי השבוע, ומה למדתי מזה

הי חברים וחברות. מאז יום שישי לא פרסמתי פוסט, אבל זה לא אומר ששכחתי אתכם, חלילה. ההיפך הוא הנכון.
 You are always on my mind, כך אמר פרסלי ז"ל. 
אז למרות שלא עצרתי לכתוב פוסטים, כל דבר שקרה לי, הזכיר לי אתכם. הנה כך:
  1. ביום ראשון בערב התקשרתי לפרופסור אחר, שאני בכלל לא מכיר, רק כדי לשאול אותו מה דעתו על טקסט שכתבתי ושעבדתי עליו לא מעט (אל דאגה הטקסט הזה ישותף כאן בקרוב).  הפרופסור ההוא נחשב לאחד מחמשת המובילים בארץ בתחומו. קליבר. אנחנו לא מכירים. הצגתי את עצמי וביקשתי את זמנו - לקרוא ולחוות דעה על התלבטויות שיש לי. הוא חשב שנייה ואמר לי "בכיף". למחרת אחר הצהרים הוא שלח לי עשרה עמודים כתובים צפוף של מחשבות והערות שכתב במיוחד על השאלות שלי. מסקנה: יש אנשים נפלאים שם בחוץ שמוכנים להעניק מהידע שלהם ללא תמורה וללא תנאי. העולם הוא מקום יפה יותר בזכותם. 
  2. ביום שני בבוקר, בדרך לעבודה, מישהו שמיהר יותר ממני, נכנס בי מאחור. חתיכת נזק. חייכנו והחלפנו פרטים. למחרת בבוקר קמתי כולי תפוס, כואב ודואב. הגב, הצוואר, הפק"ל הרגיל. מסקנה: אנחנו יכולים להתאמן, לשמור על כושר, לאכול טוב ועדיין מספיק רגע כדי לפרק אותנו לרסיסים. ניזהר. שטות של רגע יכולה להרוס חיים. בואו נחייה את החיים בינתיים, במלוא העוצמה אם אפשר. אפשר.
  3. ביום שלישי הזמנתי מהקצב לשון. בטלפון. הוא עושה גם משלוחים. במקרה לא היתה לו טרייה אז התפשרתי על קפואה. הוא הבטיח: מצוין, כמו טרי בדיוק, רק קפוא. אמרתי, נו מילא, שיהיה השבוע. למירב החרדה כשהגיע המשלוח גילתי שחוץ מבשר לשון יש שם עוד שלל מרכיבים, פוספטים, מייצבים, עמילנים, E-ים ומונוסודיום. מסקנה: אל תקנו בעיניים עצומות, ואם כבר עשיתם זאת, תפקחו אותן כדי להחזיר או להתמודד. לא סתם הצרפתים בוחרים פרי פרי בשוק ומשקיעים זמן בקניות. אנו קונים מהר והרבה ומגלים שחלק גדול מהדברים לא ראויים. כבדו את הקניות שלכם, כבדו את עצמכם.
  4. ביום רביעי, אתמול, ראיתי כותרת ב ynet על התזונה של ברוס ספרינגטין. בן 64 ונראה עדיין אחד שנולד באמריקה. הכותרת הבטיחה: הסוד - תזונה בעיקר צמחונית. קראתי. בכתבה דווקא כתוב שהוא אוכל גם נקניקים ובשר ו"לפחות מנה אחת מתוך 3 היא צמחונית". וואו. ממש צמחוני קלאסי. אז חשבתי למה העורך טרח להוסיף סופרלטיביים צמחוניים למרות שאינם רלוונטיים. מסקנה (עתיקה): העיתונות לא עוסקת בבירור האמת אלא ביצירת כותרות ודפוסי חשיבה. עכשיו בדיוק היא מנסה לרכוב על הגל הצמחוני- טבעוני, גם אם הוא לא קשור או עוזר, לא לברוס לפחות. 
  5. היום הגיע אלי הביתה בעל מקצוע עליו קבלתי המלצות, לשיפוץ קטן. חשבתי יגיע פועל. הגיע אדם מבוגר מאוד, בן למעלה מ 70.  הוא התגלה כדק, זריז ושרירי מאוד. כמו מסמר ישן וקשוח. היו לו ידי פועל מיובלות ושחורות, עיניים צוחקות, כחולות בהירות, ומבטא רומני בקצוות. הוא בעל מקצוע שכבר לא פוגשים הרבה. אחד עם תיק כלי עבודה שנראה כמו בית מרקחת, עם סבלנות של פיל וניסיון של קרנף. אני מבין קצת בשיפוצים ורציתי שיפתח את הקיר כדי לסדר נזילה. אבל הוא הביא ציוד ומדד ורשם ואמר: חביבי, לא צריך. מסקנה: בכל תחום יש טובים ויש גרועים. החכמה זה לזהות את המקצוענים ולהתרחק כמו מאש מהשרלטנים. וכדאי לשאול הרבה חברים כדי לגלות מי באמת מקצוען אחרת תפקירו את הבית שלכם, או גרוע יותר, את הגוף שלכם, בידיו של בעל מקצוע סוג ב'.

ומה הקשר לתמונה? כי גם זה קרה השבוע: כנפיים עוף אורגני (כדאי. כלכלי. טעים מאוד) צלויות בגריל עם כרובית ומעט תפוחי אדמה (לילדים). 

ומה קרה לכם השבוע? ספרו לנו על אירוע אחד מהשבוע ומסקנה אחת ממנו.
בריאות,
דעאל

By מר קדמוני with 13 comments

אז מה בישלתי היום? (אולי תקבלו רעיונות, זה הרעיון)

לשירותכם תמיד, הנה תקציר הכנות היום.
(הצילחות, כמו שאומר רושפלד, יכל להיות יותר טוב, אבל הטעם, אוהוהו, הטעם זה העיקר)









כבד בקר בבצל, פטריות ויין אדום: צולים קצרות את הכבד. פורסים לרצועות. במחבת מטגנים בצל גדול בשמן קוקוס. מוסיפים חצי חבילת פטריות. מוסיפים את הכבד ומאדים יחד עד שהכבדים מוכנים היטב. מוסיפים חצי כוס יין אדום, מאדים וזהו. מוכן. תענוג. תיבול בפלפל שחור ומלח בלבד.

כרוב בחלב קוקוס: הכי פשוט, טעים ובריא שיש! פשוט קוצצים כרוב. שמים במחבת רחב שתי כפות שמן קוקוס ומאדים את הכרוב על אש גבוהה. כשהוא מתרכך, מוסיפים קופסת חלב קוקוס ומצמצמים. מתבלים בשפע קארי וקצת פלפל שאטה.

אטריות אורז בבטטה וחלב קוקוס: משרים אטריות אורז בקערת מים קרים למשך שעתיים. מגרדים בפומפיה בטטה שלמה. שמים במחבת שמן קוקוס, מאדים את הבטטה קצרות, מוסיפים את חלב הקוקוס ומבשלים יחד עד שהבטטה המגורדת רכה רכה. מוסיפים את האטריות המסוננות למחבת ומטגנים יחד 5 דקות. תוספת נהדרת וטעימה.

נבטוטים בבצל: מבשלים חבילת נבטוטים (היינו, קטניות מש שעברו הנבטה) בערך כעשרים דקות על אש קטנה (לא לבשל יותר מדי או שיצא סמרטוט). מסננים. מאדים במחבת שני בצלים, מוסיפים את הנבטוטים ומתבלים בשפע כמון ופלפל שחור. תוספת מעולה לאורז, או לכל מנה שהיא.

וגם: בטטות, שומר וכרובית בתנור. עם קופסת שמנת מתוקה. מה לא ברור? (תוסיפו לתיבול גם אגוז מוסקט).
נתח אסאדו בתנור. שמן זית, כף דבש, עגבניות מרוסקות ושלוש שעות בתנור. קאפיש?
פילה סלמון עם חמאת עיזים, עשבי תיבול מהגינה וזהו. 13 דקות בתנור, עטוף בנייר אפייר. פשוט פשוט.

נראה לכם מספיק לשתי ארוחות?
בתיאבון גם לכם,
ושבת שלום, מנוחה ובריאות.
דעאל

By מר קדמוני with 9 comments

מי זרק את התנשמת שלי?

גיבורת הסיפור, באדיבות WIKI

בעקבות הדיונים האחרונים סביב כולסטרול וסטטינים חשבתי שזו דוגמא מצוינת לויכוח הישן בין מאמיני האל החדש, המדע, לבין המאמינים באלים הישנים - הגוף והנפש - בשאלת מי חזק יותר ומי יכול לרפא את האדם טוב יותר: הגלולה או התפוח. ואולי זה כמו ב"משחקי הכס" - אפשר להאמין גם באלים הישנים וגם באלים החדשים - אבל אז לא ברור מי הרע ומי הטוב...
כמי שאמון על כתיבתו של בלוג זה, אתם ודאי יודעים את עמדתי הבסיסית: אנו נולדנו כדי לשגשג ולפרוח, כדי לחיות בעוצמה וכדי להיות בריאים ומאושרים. הגנים שלנו מבקשים זאת מאיתנו, וכל זמן שניתן להם את התנאים הראויים, הם בדרך כלל יחזירו לנו אהבה ובריאות. אבל לצערנו לא תמיד כך הוא מצב הדברים ויש שהתנאים הסביבתיים אינם מספקים או שאין בכח הגוף לרפא את עצמו.
בעניין זה נזכרתי השבוע בסיפור אמיתי לגמרי, שהתרחש לפני כ 35 שנים, אי שם במורדות הכרמל.
הייתי אז בן 6 או 7, ויום אחד בדרכנו חזרה מבית הספר מצאנו בחורשה הצמודה לבית תנשמת גדולה ולבנה, מוטלת על הארץ ושורקת קולות כעוסים. הכנף שלה היתה שבורה. יחד עם אחותי הבאנו קרטון גדול והבאנו אותה אחר כבוד הביתה, שם היא שוכנה במרפסת הכביסה הצפופה. היא וערימות של תחתונים. מתרגשים נתנו לה לאכול את שאריות השניצל מארוחת הצהרים והיא אכלה במהירות והמשיכה לסובב את הראש לפנים ולאחור, להביט בנו בעיניים אדומות ולשרוק את הצלילים המפחידים של הלילה. יום יום חזרנו מבית הספר ורצנו לראות מה שלום האורחת הלבנה והיא, כך נראה היה, הלכה והתחזקה. יום אחד רפרפה בכנפייה וחבטה היטב בתריסי המרפסת. אבא הגיע ואמר: "ילדים, היום נשחרר אותה. נראה שהיא צריכה להמשיך הלאה".
עמדתי על קצות האצבעות, מנסה לראות רחוק אל מעבר למעקה המרפסת. אבא לקח כפפות עבודה עבות, הוציא את התנשמת מהקרטון ואחז אותה היטב משני צידיה. "להתראות תנשמת" אמרנו, ואבא הפריח אותה לאויר בתנועה ארוכה. התנשמת הביטה לאחור והיה נדמה לנו שהיא מסמלת להתראות עם הכנף.
גרנו אז בקומה רביעית.

התנשמת נפלה ארצה ארבע קומות כמו אבן.
באיחור קל הבנו שכנף שלה עוד לא הבריאה, ושהיא לא תבריא עוד לעולם.

אנחנו לא מאוד שונים מתנשמות (חוץ מהעניין הזה של לסובב את הראש). אנו עלולים הלפצע או לפתח בעיה רפואית, שגם מנוחה ושניצלים של סבתא לא ירפאו (האמת, בעיקר לא שניצלים של סבתא). הבעיות יכולות להיות גלויות וברורות, כמו חום או השמנה, והן יכולות להיות נסתרות ועמומות: כמו דלקתיות וחולשה. השאלה המרכזית היא, לכן, מתי נגמר הריפוי הטבעי ומתי מתחיל הריפוי התרופתי? מתי הגוף יכול לאגור די כוחות ומתי הוטרינר או רופא האליל חייבים להכנס לתמונה.
לשאלה הזו, חוששני, אין לי תשובה.
אני חושב שהתבוננות דרך המשקפיים הקליניים בלבד היא מצומצמת ומתעלמת מחלק הארי של המציאות: מכוחות הגוף, מהגנים שלנו, משאיפתנו הבסיסית לצמיחה. מאידך, אמונה מוגזמת בטוב ובכוחות הריפוי הטבעיים עלולה להצניח אותך ארבע קומות מטה.
אז במקום תשובה, הנה שאלה (לתגובות):
איפה אתם נמצאים על הסקאלה הזו היום?
האם אתם מרגישים שהגוף שלכם צומח ומבריא, ואם כן, מה גרם לזה. או שאתם מרגישים שהגוף שלכם זקוק לסעד וטיפול, והריפוי הטבעי לא הצליח, או אף חלילה דרדר את מצבכם.
כל התשובות יתקבלו בשמחה.

תהיו לי בריאים,
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments

שאלות שלכם - מי הזיז את הכולסטרול שלי ומה הולך אצל ציידי הקלאהרי?

מזמן, אבל באמת מזמן, לא כתבתי פוסט עם שאלות שאני מקבל מכם במייל. הגיע הזמן, לא ככה?
כרגיל כאן, תרגישו חופשי לייעץ, להתווכח, להוסיף וכמובן לשתף!


אני מקבל הרבה מיילים על נושא הכולסטרול ומה קורה לאחר המעבר לתזונה קדמונית. הרבה התלבטויות והרבה מאוד סיפורי הצלחה. למשל היום קיבלתי מייל מקורא  שלמרות שיש לו נטיה משפחתית לערכי LDL גבוהים ביותר (~300-400) לאחר מעבר לתזונה קדמונית ולאחר המשך ניסוי עצמי והורדה גם של מוצרי החלב ירד ה LDL מ 340 ל 210 (שזה עדיין ערך גבוה יחסית אבל מחצית מהערך המרבי שנמדד אצלו). ה HDL שלו, אם תהיתם עלה ל 80 והטריגליצרידים ירדו ל 73. שורה תחתונה: הבנאדם כעת בריא כשור.
באותו עניין אבל מזווית מוטרדת, קיבלתי את המייל הבא:
אני מוטרד מהתוצאות של הבדיקת דם שלי והייתי חייב לשאול אותך. קראתי בבלוג שלך שבשר וביצים לא מעלים את הכולסטרול אבל הבדיקות שלי מראות אחרת. יש לציין שאני רזה\חטוב ועוסק בספורט. אני מרגיש שניסחפתי עם התזונה הקדמונית - יותר מידי בשר ושומן בשר :-)
כולסטרול כללי 220 ולפני 3 שנים 170.
HDL - 62 ובעבר 50
LDL מחושב 144 ובעבר 105
סוכר וטריג' ירדו מעט. 

ראשית תזכורת חשובה: איני רופא. האחריות על בריאותך היא שלך בלבד. אני יכול לומר לך את (עניות) דעתי בלבד. תתייעץ. מכל מקום, לא כתבתי שתזונה קדמונית לא מעלה את ערכי הכולסטרול אלא שהיא משפרת מאוד את פרופיל הדם. זה בדיוק כך גם אצלך. HDL הוא מנבא חזק לבריאות לבבית ואצלך הוא עלה משמעותית וזה מצוין. ה LDL עלה גם הוא אבל זה דווקא לא מעיד על "הדרדרות" מה גם שהרמה לא גבוהה כלל (144). לשלושה רבעים מחולי הלב יש LDL נמוך מ 130. "ציון" הכולסטרול הכולל שלך אינו ערובה למאומה ואינו סימן לבעיה לבבית, ואינו מנבא זאת בשום מצב. המתאם הוא עם LDL. גם שם, יש שוני גדול בין LDL A (שהוא תפוח וגדול) לבין LDLsd שהוא קטן ודחוס, ומייצר דלקתיות והתקפי לב. הבדיקות בארץ לא מבחינות בין השניים למרות שרק האחרון הוא בעייתי. מה שמייצר אותו זה סוכר... בכל מקרה, הסיכון הללבי הוא תמונה כוללת ולא שום ערך בנפרד.
בנוסף, הטריגליצרידים אצלך נשארו באותה רמה נמוכה ואף ירדו וזה טוב מאוד (טרי' גבוהים יחד עם LDL גבוה ויחד עם סוכר גבוה זה עדות ברורה לצרות צרורות. זה ממש לא המצב אצלך). גם הסוכר בדם נותר נמוך ואף ירד. יופי.
אז לפחות בהקשר של מדדי השומנים בדם, תמונת הדם שלך, לעניות דעתי, מצוינת.
תזכורת: אם לא בדקת ויטמין D, חשוב מאוד מאוד לבדוק.

תמיד אהבתי סטייקים ביצים וחמאה ועכשיו אתה אומר לי שזה בריא??
כן.

מה אתה אומר על אבקות חלבון (לא הגיינרים), האם כדאי להמשיך להשתמש בהם לאימונים?
כדי לעלות במסה צריך דבר אחד: לאכול הרבה מאוד. כלומר לצרוך יותר קלוריות ממה שהגוף שלך "רוצה". בלעיסה רגילה זה קצת קשה ולכן אנשים רבים משתמשים בשייקים (פשוט לטחון מזון ולאכול אותו נוזלי כי אז אפשר לצרוך הרבה יותר קלוריות), ואחרים משתמשים באבקות מוכנות - גיינרים או אחרים. אני חושב שאלו שהינם מאיכות טובה ומכילות רק חלבון יכולות להיות פתרון פשוט וישים למי שזו המטרה שלו. מאידך אין ספק שזה לא תזונה טבעית או קדמונית אלא תוסף מעובד. אם זה זמני, למטרה מסוימת, ונלקח מאיכות טובה, אני חושב שזה פתרון אפשרי. אישית אני לא צורך, אבל אישית אין לי מטרה כזו...


מה אתה אומר על המוצרים של אל גאצ'ו? אני אוהב את הסטיקים הבודדים שלהם שמגיעים באריזות חומות על פני הסטיקים "הטריים" שקניתי אבל המצפון מפריע לי בגלל שזה קפוא...
אכלתי פעם סטייק שלהם קפוא מאריזה והיה טעים, אבל ככלל אני לא קונה בכלל בכלל מוצרי בשר מאריזה. אני קונה אצל קצב. הרבה יותר זול, יותר בטוח וטעים.


אולי אתה יכול להסביר לי למה אני משמינה רק או בעיקר באזור הבטן ומתקשה באופן נואש לצמצם את מידות האסון הזה?

המקום בגוף בו נצבר רוב השומן נקבע בהטיה גנטית. יש נשים הצוברות שומן בעיקר בישבן ויש שצוברות בעיקר בבטן. אלה וגם אלה אינן מרוצות... יש גם נשים שצוברות שומן בידיים, ברגליים וכדומה. גברים הם יצורים פשוטים יותר ועל פי רוב השומן מצטבר בכרס. גם אצל נשים וגם אצל גברים זה כמובן לא "רק" שם אבל יש נטייה מובהקת וברורה לשומן להצטבר באיזורים מסוימים. זה לא פונקציה של שרירים או "עיצוב" אלא של "מזל" גנטי. מאידך, זה לא אומר שאין מה לעשות: אם תרדי לאחוזי השומן המתאימים לך (כלומר ללא משקל עודף), הגוף יראה פרופרציוני ותקין.


ראשית אפתח בכך שאני נהנה מאוד מהבלוג שלך ועל כן יישר כוח. ולשאלתי: הבנתי שצריכה גבוהה של אומגה 6 אינה בריאה וזהו דבר הקורה בעל כורחנו בתזונה המערבית. כמו כן שצריכה גבוהה של אומגה 6 נמדדת ביחס לצריכה של אומגה 3 הקשה להשגה ולכן מומלץ להקטין את צריכת אומגה 6. האם ניתן "לרמות" ולקחת תוספי תזונה מסוג אומגה 3 וכך לאכול מוצרים מלאי אומגה 6 ובכך להימנע מהנזקים הבריאותיים? כמובן שצריכה של אומגה 6 אינה חייבת להיות ממוצרים תעשייתים אלא אף מבשר עוף ואגוזים.
כן, העיקר הוא לצמצמם בשמני אומגה 6 מיותרים (מזון מעובד, שמנים מזרעים) ואפשר גם לתסף אומגה 3. לי יש בנוזל מרוכז שהוא הכדאי ביותר לדעתי.


שלום דעאל, רציתי לכתוב על ההתחלה של הקרוספיט בישראל, עשיתי חיפוש בגוגל והגעתי לבלוג הנפלא שלך, מר קדמוני. האם זה נכון להניח שאתה בעצם הקרוספיטר הראשון בישראל? נדהמתי לגלות כתבות שלך על קרוספיט עוד מ-2007. אשמח מאוד לקבל פרטים על מתי ואיך הכרת את קרוספיט, ומה אתה חושב על ההתפתחות שלו בישראל היום עם קרוב ל-12 מועדונים רשמיים. השיא הישראלי בפראן עומד על  2:22. אני מניח שאתה הראשון שמבצע אותו בארץ, האם 23 ביוני 2007 עם זמן של 11:10 היה הפעם הראשונה שעשית אותו??
תודה על הפרגונים. אני לא יודע אם אני הראשון שעשה פראן בארץ, אבל אני די בטוח שאני הראשון שששרד כדי לכתוב על זה... את הפראן הראשון עשיתי כשנה קודם לכן, עם משקל של 20 קילו בלבד ושכיבות שמיכה במקום עליות מתח ואחר כך לא יכלתי ללכת שבוע. כזה כושר מטורף היה לי. ובמקרה זה היה אימון הקרוספיט הראשון שלי אי פעם! מה שנקרא: לקפוץ מיד למים.
זה נכון שאני כתבתי על קרוספיט כשאיש עדיין לא שמע על כך בארץ, ואכן המועדון הראשון (קרוספיט הרצליה - עומרי פלד!) קם אחרי שעומרי פגש את קרוספיט אצלי בבלוג, התלהב, נפגשנו לבירה והוא החליט ללכת על זה. ואח"כ הדברים המשיכו להתגלגל כאנקדוטה אספר כי כותרת המשנה של הבלוג בימים עברו היתה "מתאמן בקרוספיט כדי לגרום לשיטה להתפשט ולעשות עליה ארצה" ואני שמח לראות שהחזון התגשם.


קודם כל תודה רבה על מלאכת הקודש שאתה עושה עבור רבים מאיתנו, אני חדשה (בקושי חודש ימים) למודעות התזונה הבריאה, ותזונה פליאוטית בכלל, או כמו שאתה מעדיף לקרוא לזה...התזונה הקדמונית. הגעתי למחקר עצמי בנושא התזונה בעקבות קנדידה חוזרת שלא הרפתה, ובנוסף אסתמה של העור שמאמללת אותי מזה שנתיים ועוד לא נמצא לה פתרון רפואי הולם. אני צמחונית מזה שנה, הן מטעמים מוסריים והן מטעמים בריאותיים. אני לומדת להכיר לאט לאט את התזונה הקדמונית ואת עקרונותייה החשובים, אבל עדיין לא בטוחה אם היא ניתנת ליישום עבור אלה מאיתנו שנמנעים מבשר? 

שלום ותודה על המייל, הקריאה והמחמאות. אם אני מבין נכון את שואלת בעצם מה צמחונים יכולים לאכול? בקצרצרה ממש:
1. ללא דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים. must. זה 80% מהעבודה.
2. תאכלי הרבה יותר שומנים. בעיקר חמאה והרבה שמן קוקוס. למשל אטריות אורז בחלב קוקוס. חטיפי קוקוס תוצרת בית ועוד.
3. האם את אוכלת דגים? האם את אוכלת חיות "נמוכות חישה" (כמו צדפות?) - אם כן, דגים הם פתרון מעולה, וזמין, אך רק דגי ים או נחלים (פורל/סלמון) אך לא דגי בריכות. מה עם שמן דגים, עובר ?
4. תנסי גם להמנע ממוצרי חלב! בעיקר לאסטמה של העור זה עלול להשפיע ביותר. תנסי, אחרת לא תדעי.
5. לצמחונים קטניות מונבטות עשויות להיות פתרון משלים. יחד עם הרבה הרבה שומן כמובן. למשל תבשיל מש.
6. בעניין המוסרי - אני ממליץ שתקראי את הפוסטים תחת תגית צמחונות. יש שם חומר למחשבה. בכל מקרה, אני ממליץ לך לא לוותר על הבריאות.


במהלך החג קראתי ספר על ג'ינגיס חאן - מחקר שכתב איזה פרופסור אמריקאי (ג'ק ותרפורד). חוץ מזה שהספר מעולה ושווה קריאה (התרגום העברי בהוצאת "דביר"), מצאתי בתוכו ציטוט שנראה לי אתה תאהב. מדובר על תיאור על נסיון של ג'ינגיס חאן לכיבוש סין: עמוד 135-136:
"הסינים ציינו בהפתעה ובסלידה את יכולתם של הלוחמים המונגולים להתקיים זמן ממושך על כמות קטנה של מזון ומים. על פי אחת העדויות, הצבא כולו ידע להקים מחנה בלא שעשן המדורות יגלה את מקומו, מפני שלא היו זקוקים לאש בכדי לבשל. החיילים המונגולים היו בריאים וחזקים הרבה יותר מחיילי הג'ורצנים. הם התקיימו על תזונה קבועה של בשר, חלב, יוגורט ומוצרי חלב אחרים. הם נלחמו באנשים שהתקיימו על דייסה שהוכנה מדגנים שונים. תזונת הדגנים של הלוחמים האיכרים עיכבה את צמיחת עצמותיהם, הרקיבה את שיניהם, החלישה את כוחם והגבירה את נטייתם לחלות. לעומת זאת, גם החייל המונגולי העני ביותר ניזון בעיקר מחלבונים, שהעניקו לו שיניים חזקות ועצמות חזקות. בשונה מחיילי הג'ורצנים שהיו תלויים בתזונה עתירת פחמימות, המונגולים יכלו להחזיק ביתר קלות גם בלי לאכול יום או יומיים".
בנוסף במהלך כל הספר מוזכרים מיני מאכלים ובישולים של המונגולים, יכול להיות שגם זה יעניין אותך.

תודה לך! (הנה אני משתף אתכם גם בציטוט הנהדר הזה. שהזכיר לי את הפוסט הפרה-היסטורי "מה מלמדים אותנו הספרים")


נחשפתי לאחרונה לטבלה המפרטת את העומס הגליקמי של מזונות שונים. שני דברים שקפצו לי לעיניים הם:
העומס הגליקמי של פריכית הוא 17 בעוד שהעומס הגליקמי של לחם שאור/שיפון/פומפרניקל הוא 5-6.
מה זה אומר? שעדיף לאכול פרוסת לחם מאשר פריכית?
דבר נוסף הוא עניין הדבש שהעומס הגליקמי שלו הוא 18 לעומת סוכר שולחני. לבן. פשוט שהעומס הגליקמי שלו הוא 6!?
תעשה לי קצת סדר בעניין.

האינדקס הגליקמי ועומס הגליקמי אומרים מעט מאוד, אם בכלל. הם מצביעים על סוכר בדם  אבל לא את כמות האינסולין שתופרש ולא על תקינות מערכות הגוף שלך. אני לא בטוח שכלל יש טעם להתעסק בזה. זה בעיקר מדד שלא אומר כלום על שום דבר. לעומת זאת בעיות רפואיות רבות נוצרות מעמידות לאינסולין כלומר מאכילת זבל רב לאורך זמן. אם הרגישות שלך טובה לאינסולין אז זה ממש לא מעניין אם אתה אוכל משהו עם אינדקס גבוה נמוך או בינוני -  הגוף שלך יטפל בזה במהירות וביעילות בלי לצבור שומן עודף.
כלומר המפתח הוא לאכול אוכל אמיתי. זה מדד הרבה יותר ברור ופשוט (ואמיתי) מאשר טבלאות שונות של עומס גליקמי. מה גם שהביטוי הביולוגי משתנה מאוד מאדם לאדם כתלות בהרבה גורמים למשל, האם יש לך יכולת גובהה לפירוק עמילנים או לא - זה ישפיע מאוד על מהירות וכמות האינסולין שתופרש בדם. הטווח האנושי הוא עצום במקרה הספיציפי הזה - מ2 עותקים של הגן, כמו אצל שימפנזים (יכולת נמוכה מאוד לפירוק עמילנים) ועד ל 14 עותקים (יכולת גבוהה והתאמה גבוהה לצריכת עמילנים).
בין פומפרניקל לפריכית אני לא בטוח שאפשר להחליט. אורז אינו רעיל. בלחם שיפון יש מעט יחסית גלוטן וחומצה פיטאטית. מי עדיף? לא יודע. נראה לי שלחם פומפרניקל הוא הימור די מסוכן, אלא אם כן אתה מכין אותו לבד.. בכל מקרה, לא נראה לי קריטי ואין לי מושג מה הטבלה המחזורית אומרת בנושא...
שורה תחתונה: סוכר אינו אוכל אמיתי. דבש הוא אוכל אמיתי. ראה עוד על דבש כאן.


קט'לבל כמתנה לחג: ראיתי באינטרנט במחיר גבוה ממה שרשמת באתר. וודאי ל 16 קג. האם אתה יכול להמליץ על מקום לקניה? (וגם: מה המשקל המתאים לי -גובה 180 90 קג. אבל לא חזק מאד בידיים).

יש קט'לבל 16 ק"ג גם ב200, חפש קצת ברשת ותמצא. אין ספק שלבחור בגודל שלך 16 ק"ג לפחות יתאים להתחלה. אני 73 ק"ג ועובד עם 24 ק"ג. אישתי עובדת עם ה 16 ונמוכה ממך בראש וחצי ובשלושים קילו.  אולי יהיה קצת מאתגר בהתחלה. אבל 'חת שתיים תתחזק.


יש לי מספר שאלות לגבי BCAA. הראשונה היא מה הזמן האידאלי לצרוך אותן, לפני, אחרי או במהלך אימון. השנייה היא מה המקור הטבעי הכי טוב והאם מומלץ לקחת באבקה/חטיף... ושאלה אחרונה, מה היא הכמות (בערך) לאדם בן 17 בסביבות ה80 ק"ג שמומלץ לצרוך.

אני לא מומחה תחום אבל בקצרה. כאשר לוקחים BCAA באבקה (או בכדור המכיל אבקה - אפשר גם לפתוח אותו ולערבב במים) הספיגה היא מהירה מאוד מאוד, תוך משהו כמו 10-15 דקות לפני האימון. אין כל צורך לקחת חומצות אמינו חופשיות כאלה ל"סתם" בנאדם אבל אם אתה בעניין של מסה ואתה צם לפני אימונים אז בהחלט כדאי לשקול זאת.
אני לא מכיר את זה בחטיף אבל אני לא רואה כל סיבה לקחת כחטיף. זה בדר"כ יהיה סופר מעובד ומלא סוכר. כדור אחד מספיק ליום (בהנחה, כאמור, שאתה עושה למשל אימון בוקר על קיבה ריקה).


קצת מבולבלת משום דברים סותרים שקראתי במקומות שונים.  מהי ההמלצה לגבי תפ"א בתזונה קדמונית? מה עדיף, אורז מלא או אורז לבן או כלל לא ומה ההמלצה לגביהם מבחינת תדירות האכילה?

הכל תלוי מטרות שלך. ( ירידה במשקל, שימור, מסה וכו). כל אלו שציינת אינם רעילים ניתן לאכלם. הכמות היא שאלה אישית של כמות פחמימות וכסגנון חיים ולא של מותר או אסור. אני אוכל אורז מדי פעם. לבן עדיף.


הי קדמוני, תציץ בסרטון המדהים הזה של ציידי הקלהרי. שווה ביותר. 

תודה. אני מכיר את הסרטון הזה על persistence  hunting. לעתים קרובות הוא משמש בסיס תיאורטי לטענה ש"נולדנו לרוץ" (לכולם, כל הזמן). בפועל, צייד ע"י התשה יעיל מאוד אך רק במקומות ובימים חמים מאוד (ובהם בלבד). אין ספק שזו לא שיטת צייד מאוד נפוצה, אם כי יעילה. עדיין מדהים. (מה גם שרוב זמן הציד הוא "גישוש מעקב" ולא ריצה של ימים כמובן).


אני קורא את הבלוג שלך תקופה. אני מתנדנד בין Paleo לתזונה טבעונית raw כבר כמה שנים , אני בעיקר פליאו אבל נמשך מאוד ל raw בעיקר בגלל הטבות רוחניות ונפשיות שזכיתי להן בזמן שהייתי על התזונה הזאת. כרגע אני שוב מתלבט. אני מתאמן אימוני כוח כמה פעמים בשבוע ועיקר החשש שלי שהתזונה הטבעונית תיפגע בביצועים שלי ותגרום לי לאבד מסת שריר וכוח. הגעתי לעמוד הזה וראיתי תוצאות יפות של אנשים שנמצאים על דיאטה שמובססת בעיקר על פירות ומעט שומן שומן וחלבון. אתה חושב שאתה יכול להסביר איך הם עשו את זה? כלומר זה ניראה לפחות לי התמונות שהדיאטה הזאת כן עבדה בשבילם , אתה חושב שהם היוצאים מן הכלל?

שלום ותודה. אני חושש שאני לא יכול לעזור לך באמת. לא, תזונה טבעונית ובוודאי תזונת 811 אינם טבעיות לנו ואינן מקדמות בריאות או מסת גוף. ישנם אנשים שונים מצולמים וזה אומר מעט מאוד אם בכלל. אינך יודע כמה מסה היתה להם קודם ומה הם אוכלים באמת אבל גם אם כולם ווגנים בכל נפשם זה לא אומר שזה מתאים לציבור או לחברה. אין, ולא היתה מעולם, אף חברה אנושית טבעונית. יש יוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. Raw היא בודאי שלא אסטרטגיה אנושית. הבישול והאש הם שהקנו למין האדם את היתרון האבולוציוני שלו. המעיים שלנו הותאמו לכך כמו גם השיניים וכמובן המוח. אתה תצטרך להחליט בעצמך מה טוב עבורך - פיסית ונפשית. לבריאותך אני סבור כי תזונה מגוונת, טרייה ומבושלת ממגוון רחב של מזונות מהחי ומהצומח הוא מפתח לבריאות. וקרא גם על נקודות חפיפה בין הגישות.


אהלן, הגעתי אליך דרך זה ששמעתי על קרוספיט וחיפשתי מידע על הנושא. ציפיתי לגלות כמה דברים חדשים, אבל לא דמיינתי לגלות כל כך הרבה... מאז שהתחלתי לקרוא אצלך בבלוג אני מיישם את תזונת הפליאו ועכשיו זה השבוע השלישי אני חייב לומר שאני מרגיש הרבה יותר טוב, קליל, אנרגטי, זה מדהים כמה תזונה יכולה להשפיע... מה שכן, בקשר לקרוספיט נתקלתי בקצת דילמה, תראה אני בגובה 1.74 ושוקל 65 קילו, רזה בעצם, ואני מחפש משהו שיעניק לי יותר מסה לגוף ככה בעצם שאני לא יראה רזה אלא חטוב\שרירי. אז השאלה שלי אם קרוספיט באמת יכול לעזור לי בעניין הזה? כי את האמת שבינתיים במשך השלושה שבועות האחרונים עם התזונה החדשה וכמה אימוני קרוספיט, ירדתי במשקל, לא רציני אבל שמים לב.

פרוטוקול אימון של קרוספיט יחד עם אכילה נכונה של מזון אמיתי ישים אותך על דרך המלך לצבור מסה מתאימה וכושר


רוב הWODS ממש ממש קשים. עשיתי את Cindy שזה 15 סקוואט, 10 שכיבות סמיכה ו5 מתח הכי הרבה סטים ב20 דקות ונגמרתי אחרי האימון ו3 ימים אחרי(!!) עוד הייתי ממש תפוס, זאת אומרת ממש כאב של השרירים, זה נורמלי? חשבתי אולי לעשות את אותו האימון רק להוריד ל15 דקות או אפילו 10 דקות לדוגמא נראה לך מתאים?

מאוד מתאים. תמיד יש להתאים את האימון ליכולת ולא להיות חמדניים מדי. הפעילו את השכל לפני שמפעילים שרירים אחרים. לא בטוח, תתיעץ עם המאמן. אין מאמן? תפתח הקשבה לגוף שלך. קצת כאב זה סבבה. להרוג את עצמך כדי להשלים אימון זו שטות.


אתמול ביצעתי את Linda עם משקל של 40 ק"ג במקום משקל גוף, וממש אהבתי את התרגילי מוט (דד ליפט, פאוור קלין וכו'). היום קמתי עם כאבים מציקים בגב התחתון מסביב לעמוד שדרה. אני רק מקווה שזה באמת ממאמץ ולא מתנועות לא נכונות, כי בעיקרון למדתי את התרגילים לבד מסרטונים ברשת, הדד ליפט והפוש פרס עוד קלים יחסית אבל בפאוור קלין הסתבכתי קצת אז חילקתי את התרגיל לדד ליפט ואז פשוט החלק של הקפיצה עם המוט לצוואר.

עצור! אני ממליץ מאוד לקבל הדרכה, לפחות לתנועות הבסיס. זה לא הרבה כסף כדי לשמור על עצמך בריא ופעיל. סרטון זה נחמד אבל זה לא מספיק לרוב האנשים, בטח לא כשמגיעים למשקלים משמעותיים יותר, יחסית למסת הגוף. ממליץ להזהר ולעבוד בשכל ולא בחמדנות. ספר איך הולך, דעאל.

חשבתי שאורז אסור בתזונת פליאו.

פליאו זו מילה גדולה ויש לה הרבה "בעלים" ופרשנים. אני לא בדיוק פליאו, אלא אני ממליץ על מה שנראה לי נכון (ונוסה בהצלחה) . פחמימות בטוחות כמו בטטות ואורז לא יהרגו אותך ולא יפגעו בך. אתה לא רוצה לאבד משקל וזה יכול בהחלט לסייע לשמר משקל. אתה צריך להתנסות ולנסות.


(מייל שקיבלתי בערב יום הכיפורים):  שלום רב, האם עדיף לדלג על ארוחת ערב או על ארוחת הבוקר? אם עדיף לדלג על ארוחת הבוקר, איזו ארוחה צריכה להיות הכבדה יותר? בתודה מראש, אברהם.

שלום אברהם, אין תשובה אחת שמתאימה לכל אחד לשאלות הללו, וודאי שאין "נכון" או "לא נכון". אישית אני מדלג על ארוחת בוקר וזה טוב לי מאוד. הארוחה הגדולה שלי היא בצהרים והקלה בערב. אפשר גם הפוך אבל ארוחות ערב גדולות כדאי לא מאוחר בערב (לא לפני השינה) כי בלילה הגוף צריך לישון - גם מערכת העיכול!
תתנסה כך וכך ותראה מה נכון עבורך. בכל מקרה, היום הוא יום מתאים לתרגול צום...


שאלה לי אליך, אני בחיפושים עבור מתאמנת בהריון לגבי אומגה 3 נוזלי שאין לו ריח לוואי חזק של דגים (לא מסוגלת לעמוד בזה) מכיר משהו ? אולי בחו"ל ?

לי יש אומגה 3 נוזלי בטעם תות ולי זה לא מפריע אבל אישתי טוענת שזה מזעזע ושותה את זה תוך שהיא סותמת את האף ומוסיפה מיד כוס מים...
מניסיון במיוחד בהריון יש יתר רגישות לריחות ולכן זה אתגר. גם הקפסולות עושות אח"כ גרעפצים בטעם דגים. בעיה. הפתרון הוא לאכול פשוט דגים אמיתיים. סרדינים וסלמון. לא מצאתי עד היום משהו שהוא נטול טעם ממש.


היו עוד שאלות רבות אבל תקצר היריעה.
הוסיפו, שאלו, הגיבו והתריסו. שיהיה שמח.

By Dael with 17 comments

האם יכול להיות שלאנשים אין מושג ירוק מה הם אוכלים?

הערב, בדרכי הביתה, אישתי שלחה אותי במשימה לא צפויה לעצור בסופרמרקט. "כמה השלמות" ככה היא קוראת לזה.
שוטטתי כהרגלי בין המעברים וכשעברתי ליד המדף של הלחמים, שמעתי אישה שחה עם חברתה על נפלאות לחם הפומפרניקל המלא, העשוי קמח שיפון בלבד.
וואללה, היא נשמעה מה זה משכנעת.
אז כדי שנבין כולנו על מה היא מדברת, צילמתי אותו מקרוב.
הנה כאן:

האריזה מפארת בעיטור סגול את הנפלאות והעושר בסיבים תזונתיים ויחד עם הלוגו הם משדרים איכות של פעם.
איזה כיף לקנות אוכל בריא. לא?
אבל אם היו הקונים עוצרים לרגע קל כדי לקרוא את התוית התזונתית, הם עלולים היו להיות מופתעים במקרה הטוב, ומזועזעים במקרה הרע. בואו נקרא יחד.
מכיוון שמשתמשים פה ב 100% קמח שיפון, שכמעט ואינו תופח (כי אין בו כמעט גלוטן), הרי שאחד המרכיבים המשמעותיים הוא הוספת גלוטן טהור (איפה צומח גלוטן טהור? בשום מקום. מעבדים אותו מתוך חיטה ושעורה) והנה כבר קמח הבריאות השיפוני הופך למלכודת רעלנים רגילה. אחר כך מוסיפים לעיסה גם סוכר לבן, כמובן, שיהיה טעים ומתוק. יש גם שמרים (כי המחמצת לא מספיקה להתפיח את הלחם. היא כנראה טובה רק ליחסי הציבור של המרכיבים). לא נפקד מקומם של שומנים מהצומח, כלומר שמנים מזרעים (ככל הנראה שמן סויה. תענוג של בריאות), וכאילו רק כדי להבהיר את הנקודה כתוב גם "חלקם מוקשים". בעברית קוראים ל"חלקם מוקשים" מרגרינה. אין ספק שהעסק הולך ומדרדר.
נמשיך לקרוא: חומר משמר (יופי), חומרים מתחלבים (מה זה? מלבינים למיניהם), מעכבי חימצון (בטח משהו בריא), ועוד עמילן שהופק מתירס ושאר ירקות ואנזימים.
לא צריך להבין בתזונה קדמונית כדי לדעת לקרוא ולא צריך להיות רופא כדי לדעת שהמוצר הזה אינו יוצא מהכלל. זה מה שאוכלים אנשים שאוכלים לחם, ועוד באופציה "הבריאה" שלו.
תעשו לי טובה, ותפסיקו תיכף ומיד עם הדגנים האלו, ותהיו לי בריאים.
מסכימים או פורסים?

By Dael with 9 comments

על מי משתין הפרסומאי? מחשבות על מזון, מוסר, ומה שביניהם

כל כך התרגלנו, כל כך גדלנו לתוך זה, כל כך קהו חושינו, עד שנדמה שהנכון והלא נכון, המותר והאסור, הראוי והמגונה - כולם משמשים בערבוביה אחת, כסלט גדול וחוש המידה והשיפוט נעלם, התמוגג או סתם הדרדר.
לא, אני לא מדבר על השופטת אלשיך ששיפצה פרוטוקולים, אלא אני מדבר על דברים פשוטים בהרבה: על חוש היושר הטבעי, על חוש הצדק ועל "לעשות את הדבר הנכון" שדומני שהולכים ומתרחקים מהאדם הפשוט, וודאי וודאי שהם מתרחקים עד-לא-נראים כאשר אנו עוסקים בארגונים, ולא רק באנשים.
חשבתי על זה שוב כשנפגשתי עם כותרות העיתונים רק אתמול.
Happines in Movment של קוקה קולה / צילום: יחצ


הנה דוגמא. קוקה קולה, המותג העצום וחברת העל העולמית, החליטה לרתום את כספה וממונה כדי להלחם במגיפת ההשמנה. קוקה קולה, אחת האחראיות העקריות לטשטוש קו הידע שבין מזון לבין רעל, לקלקול שנוצר במעבר ממזון למוצר, היא היא זו שמחליטה לקדם בריאות ופעילות גופנית. היא עושה זאת בסרטונים ובפרסומות המדגימים אנשים פעילים גופנית השותים, ניחשתם נכון, משקה חום ממותק בקבוק זכוכית. קוקה קולה עוצמת את עיני עצמה ומצליחה לרמות אף אחד חוץ מאת עצמה, תוך שהיא פועלת במיליוני דולרים כדי לקדם רעיון שהיא עצמה מפרקת ומסרסת.
כיצד זה יתכן שיד שמאל מכה בעוד יד ימין מחבקת?
היא קיבלה קצת יחסי ציבור רעים אז מה, מכה קלה בכנף והספינה של קוקה קולה ממשיכה לזרום בנהר הרעל תוך שהיא מפריחה בועות סבון ורודות ועליזות שכמו אומרות: אני אוהבת אתכם שמנים ומזיעים מפעילות גופנית. ככה תשתו יותר ממני.
קל לכעוס על קוקה קולה: תאגיד ענק שאין לו פנים אלא פרסומות וכרזות אדומות-לבנות. אבל מיהם  האנשים מאחורי המותגים, מאחורי הפרסומות ההזויות הללו, המקדישים את מרצם ומוחם לייצר קמפיין שאין בינו לבין המציאות מאומה ושכל בר דעת רואה את הכזב והאוולת שבו?

אילן שילוח / צילום: יוסי כהן

רמז הגיע בעיתון של אותו היום. בתזמון מושלם ולא קשור, הפרסומאי המוביל בארץ, אילן שילוח, המפורסם בלשונו החדה ובביצי פלדה שלו, יצא נגד הקמפיינים הללו, שהוא עצמו נאבק להשיג כמוהם כל חייו. ציוציו בטוויטר היו מבחינת "הנה אני כורת את הענף עליו אני יושב ולא אכפת לי מה תחשבו". אז הוא נכנס גם באמא של קולה למשל: "מסיגריות, קולה, שוקולדים אי-אפשר להיפטר, כי זה ממכר והורג אנשים...הם הורגים אנשים באופן מסודר ושיטתי". ואכן הביצה רעשה דקותיים שלמות. איני בוחן כליות ולב ואיני יודע אם שילוח כתב זאת מהרהורי ליבו, מכעס על לקוחותיו או מהרהורי תשובה שעשה, אבל ודאי שהוא מעמיד את לקוחותיו ואת ציבור הפרסומאים כולו מול מראה ותיקה, שכולם מנסים להתעלם ממנה. זה מובנה במקצוע, זהו השיעור הראשון בפרסום. אילן שילוח לא נכנס לדקויות הללו אבל הוא מספר בקצרור את הסיפור הגדול של מקצוע שמשרת עולם שאיבד את חוש המידה והכוון שלו.
וזה לא שהיצרנים לא מודעים למה שהם עושים, זה לא שכולם מאמינים באמונה שלמה שהמוצר שלהם טוב ובריא. עברו כבר 100 שנה מאז שקולה שווקה כתרופה לכאבי בטן ואני חושש שאין אחד בהנהלת קולה שמאמין, ולו קצת, שהמוצר שלהם עוזר, ולו למישהו, להיות בריא יותר.
כתבה שלישית באותו היום נותנת לנו דוגמא נפלאה לפרספקטיבה של היצרן עצמו. הנה היצרן המקומי הקטן והנוסטלגי שלנו "וופלים מן". הבן של הבעלים,דור רביעי לוופלים, הצדיק את מורשתו והגיע למשקל של 130 קילו, הודות לוופלים. מאז הוא הפחית 45 קילו ממשקלוועצר את הדיאטה רק כדי להצטלם בגאווה ליד פס הייצור של וופלים מן שממשיכים לצאת מהתנור כדי לעשות את העבודה אצל עוד ילדים. האם כבעלים הוא שוקל להוסיף אזהרת בריאות על האריזה של הוופלים? האם הוא שוקל להפסיק את תקציב הפרסום? אולי הוא שוקל לפנות לאילן שילוח, כדי שזה יעזור לו למצוא שלווה?

אני לא מנסה לקרוא לסנקציות ממשלתיות על יצרני הסוכר והממתקים (אני בכלל נגד מעורבות ממשלתית בעולם העסקי), ואני גם לא חושב שכל עסקי המזון יסגרו מחר את הבסטה, אבל אני, אישית, לא אשכנע אנשים לקפוץ מהגג, גם אם ישלמו לי על זה כסף. באופן מעורר דאגה, יש לא מעט אנשים שיעשו את זה בשמחה ויש לא מעט אנשים שישלמו להם בשביל זה. הממשלות מכריחות את יצרני המוצרים המזיקים לסמן אותם בענק, אבל איש לא מכריח את היצרנים לייצר רעל. זו בחירה עסקית קרה, לעתים רעה. כן, יש כסף המגיע כשהוא טבול בשכבה עבה של סוכר או ניקוטין. במקרים הללו "מישהו" (היצרנים, המפרסמים) משקרים בכוונה תחילה ללקוחות ומאכילים אותם מזון שמזיק להם וממכר אותם, כדי שיקנו יותר וכדי שיוכלו לעשות זאת ביתר הצלחה ורווח גם בהמשך.
בינתיים אני כאן כדי לקטר.

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים על זה, או שתשתפו אחרים בפייסבוק. או שניהם.

חג שמח!

By Dael with 5 comments

האם כדאי לצאת החוצה? מחשבות על שלומית ואלוהים לקראת סוכות

הסוכה, היום. הילדים מתעצלים לקשט...
הדת הממוסדת והמאורגנת היא ההיפך הגמור מהחופש והאקראיות של התרבות הציידית-לקטית. הדת, כל דת, פורחת בסביבה עירונית-חקלאית-ממושמעת אבל מתקשה להתקיים ללא כנסיות, כמרים, רבנים, כתבים רוחניים וחובות.
אנו יכולים רק לשער את אמונותיהם ומנהגיהם של קדמונינו. אנו מנסים להתחקות אחריהם תוך תצפיות אנתרופולוגיות ומחקר תיאולוגי. היטיב לתאר את התהליך יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות": התרבויות הקדומות היו ככל הנראה אמניסטיות, כלומר המייחסים כוחות על ליישויות או עצמים בסביבתם (למשל, לירח או לעץ בודד או לחיה). סביר להניח שעוד קודם לכן, בשלב בו האוסתרפולוקס הראשון החל להשתמש באבן כדי לנפץ עצמות ולהנות ממח העצם השומני והמזין, לפני כ 6-7 מיליון שנים, עדיין לא היתה פילוספיה דתית מגובשת במוחו.
היא נולדה והתעצבה לאורך הדרך.
זה לא אומר הרבה אם יש או אם אין אלוהים, זה רק אומר שההיסטוריה שלנו היא מורכבת ומרתקת, ושאנחנו חלק מהזרם הגדול של התודעה האנושית - וזו דינמית ומשונה, והיא נוכחת ופועלת עלינו גם כיום.
כך או כך, לפני משהו כמו 4000 שנה הגענו לשלב בו אלוהים או מישהו מטעמו אמר: "כי בסוכות תשבו שבעת ימים", ומאז אנחנו עושים זאת בהנאה ובחפץ לב, מזה דורות על גבי דורות. שבוע בשנה יהודים בוחרים לצאת מהבית ולגור בסוכה. להזכר בימי נדודיהם במדבר, במגורי הארעי, ברוחות השמים, בעובדה שהולכים לישון ורואים את הכוכבים מציצים מעל. גם אני בניתי סוכה השבוע. גם שלומית.

שלומית בונה סוכה, מוארת וירוקה, על כן היא עסוקה היום.

הסוכה היא ההיפך הגמור מהתרבות החקלאית, העמלנית, המאורגנת והממוסדת בה חיו בני ישראל במצרים ואותה המציאו מחדש (או שיחזרו) לאחר שהגיעו לארץ. פשוט בין מאות השנים בהם גרנו במצרים למאות השנים בהם גר עם ישראל בארצו, היו לנו כמה שנים טובות של טרק במדבר, ואת החוויה הזו לא שוכחים עד היום. הסוכה היא הזכרון שנותר לנו מהטרק, פשוט כי עוד לא היה אז אינסטגרם.
הסוכה היא מצווה דתית אבל היא גם ההיפך הגמור ממצווה דתית טיפוסית כי היא מעודדת את הפרט לפרק את המבנה החברתי הרגיל ולצאת למבנה ארעי. לצאת מהשגרה ולחיות מחוץ לקופסה, פשוטו כמשמעו. הסוכה היא שבירה של הסדר, אבל בצורה מבוקרת.
איני יודע מה היו כוונותיו של המחוקק המקראי אבל בהנחה שכמו בכל דת, מטרתו היתה לשמר את הלכידות והמסורת והארגון והמשמעת, אז סוכות רץ על קו התפר שבין חוויה קולקטיבית לבין חוויה אישית. כל אחד בונה סוכה משלו, ויוצא לטיולון משלו, החוצה מהבית ואל המרפסת, החצר ודפנות הבד המתנפנפות.
אני לכן מסתכל על סוכות כמו על הזדמנות לומר לעצמי שהיציאה מהמסגרת, שהיציאה מהבית, שההליכה החוצה, שהשינה הלא מוגנת, שהסביבה היותר כאוטית - הם כולם דברים שצריך לזכור לשמר בחיי היום יום שלנו. תמיד.
אנחנו כבר מזמן לא ציידים לקטים וכבר שכחנו מה זה להקים מחסה או לשהות במרחב הפתוח. סוכות הוא הזדמנות לספר לעצמנו שגם הארעי, הפרוע, הלא מאורגן והלא קבוע הם חלקים טובים בחיינו, שצריך לשמר אתם, שצריך לצאת אליהם. לפחות כמה פעמים בשנה.
אולי המטרה הדתית המקורית של החג היתה לזכור ניסים ועניינים דומים, אבל אני רק אדם פשוט, ובשבילי המטרה היא לזכור שאני צריך להמשיך לחיות במלוא העוצמה ובמלוא הנוכחות. כאן, היום, עכשיו. לא רק בתוך הקירות אלא גם מחוצה להם. שאני יכול לצאת מהמסגרת ולרענן את הראש. שהמשפחה יכולה להתנתק מהנכסים ומהחפצים ומהנדל"ן ומהקירות ועדיין לצחוק ולחיות ולשמוח. כי גם כשיש לנו רק סוכה של בד עם ענפים מעל הראש. בלי DVD, בלי כלי מטבח מפוארים, חרסינות וציוד, גם אז האדם יכול לפרוח ולשמוח. יכול להיות קדמוני ונייד.
אנו צריכים לא לשכוח את המורשת האנושית שלנו.
גם אם נצא מהעיר והבית, גם אם נתפרק מחפצינו ונכסינו, גם אם כל זה יקרה, נוכל להשאר מאושרים.
היום בערב נשב בסוכה על בקבוק של יין, קדירת טלה וסלט עצום, ונחייך מאוזן לאוזן.
כנראה שתמיד רצינו להיות קצת בדואים, השבוע יש לנו הזדמנות.
חג שמח
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

על סוגי אנשים - מחשבות לפני יום הכיפורים

סוד גלוי הוא שהעולם שלנו התפתח והשתנה במרוצת הדורות. המדינות, השפות, הדתות, המנהגים, החברה, הטכנולוגיה והתקשורת - כולם עברו מוטציות וטרנספורמציות מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. יש עושר אינסופי של גוונים ושל דקויות ושל סגנונות בכל נושא ותחום, ועדיין, יש משהו מפתה ונוח לחלק את העולם דיכוטומית. כלומר, חלוקה לשני סוגים בלבד. למשל, ימי השבוע וימי סוף השבוע. מדינות דמוקרטיות ומדינות לא דמוקרטיות. סוציאליסטים מול ליברלים. דתיים מול חילוניים ועוד ועוד. בכל אשר תפנה, הדיכוטומיה מנסה לפשט את המציאות, גם אם זה אומר להשטיח אותה מעט, והכל כדי לנסות ולעשות סדר ולתייג תגיות ותוויות על הכאוס שסביבנו.
אבל לעתים לא ניתן לתת תגיות בעלות משמעות, אלא לתאר את המשותף, גם אם אין לו שם מדויק.
למשל, אנו, בני האדם. בואו נניח רגע שאנו יכולים להיות מחולקים לשתי קבוצות עקריות, לפי המאפיינים הבאים (אני לא זוכר איפה, אבל קראתי פעם בלוג פוסט שעוסק בחלוקה הזו בדיוק בין בני אדם ואני מנסה לשחזר אותו עבורכם).
  
חברי קבוצה א'
חברי קבוצה ב'
מאמינים כי המציאות הפרטית שלהם מושפעת ומונעת על ידי כוחות ענקיים וחיצוניים ולהם כפרטים, אין השפעה על כוחות אלו 
מאמינים כי גורלם מצוי בידיהם וביוזמתם ולא בידי כוחות השוק/השמיים/המעסיקים, וכי הם מעצבים את המציאות 
לפרט יש תפקיד ומעמד מוגדר בחברה ועליו לתפקד היטב בתוך המסגרת (תחשבו אנגליה)
הפרט חופשי לנוע בין מסגרות ואף מצופה ממנו לשבור אותן. מעמדו האישי אינו מוגדר על ידי תפקידו בחברה אלא על ידי הוא עצמו.
מעריצים משמעת, סדר וארגון 
 מעריצים גמישות ודינמיות
מעדיפים עיסוק ומקצוע בעלי תהליכים מוגדרים, קבועים ושיטתיים
מעדיפים להיות עצמאיים על פני שכירים, ומקצועות הדורשים גמישות 
מקדשים את היעילות
מקדשים את היצירתיות
מעדיפים עמדות מסורתיות ושמרניות בשאלות של נישואים, מעמד הפרט, מין ומוסר
מעדיפים עמדות ליברליות, חושבים כי האדם אדון לגופו ולגורלו ואדישים לעמדה המסורתית 
מחפשים הגנה, נמנעים מסיכוןמחפשים תשוקה, רודפים ריגוש
אוהבים להיות בבית - בדלת אמותיהם עם המשפחה הגרעינית 
אוהבים להיות בחוץ - מחפשים את הקשרים חברתיים ומשפחתיים


החלוקה לעיל היא כמובן סינטטית ומלאכותית, אבל כל אחד מאיתנו יכול בקלות לדמיין בעיני רוחו טיפוסים מסוג א' וטיפוסים מסוג ב'. אולי תצליחו לזהות חלק מהם גם בראי.
אבל אילו לא טיפוסים סתם, הם תולדה של שורשים תרבותיים קדומים בהרבה ששינו את העולם והפכו אותו על ראשו. העולם המערבי השתלט על האדם החופשי, הנודד, הצייד-לקט, וגרם לו לעבור ליישובים ולהתמקד בחקלאות, המחייבת סדר, משמעת, הירארכיה ודת. ללא ארגון וסדר, קהילות גדולות אינן יכולות להתקיים. לאורך השנים הציידים הלכו והתמעטו אבל רוחם לא נעלמה והוכחדה לחלוטין.
ולכן גם כיום אפשר להכליל: או שאתה צייד-לקט, או שאתה חקלאי-סוחר. הראשונים יעדיפו חופש ותנועה (פיסית ומחשבתית), האחרונים יעדיפו סדר וארגון. הראשונים יבקשו עצמאות האחרונים יבקשו הגנה ובטחון. המודלים המחשבתיים הללו לא באמת קשורים למקצוע האמיתי שלנו, לעיסוק או להופעה, אבל כאמור תגיות זה נוח.

אז ספרו לנו - איפה אתם נמצאים במשוואה הזו? בסוג א' או בסוג ב'? בחקלאים או בציידים?

גמר חתימה טובה ובריאות,
(ואם יש ביניכם קוראים שלא עניתי להם, אז אבקש סליחה ומחילה).
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

מה נאחל לעצמנו לשנה החדשה?

שנה חדשה. התבגרנו קצת מאז הקודמת, לא?
ערב שנה חדשה הוא זמן מצוין לחשבון נפש, כמאמר הקלישאות. אבל חשבון נפש עוסק בהתבוננות לאחור, אל מה שעשינו ואיפה היינו, ואיך בילינו. טוב או לא, רע או מעולה, וכדומה. גם המסורת היהודית אוחזת בגישה זו ומי שפוקד את בית הכנסת בראש השנה יגלה שהווידוי ("חטאנו לפניך") הוא תימה מרכזית בו. בקיצור, העיסוק הוא במבט לאחור במטרה לזהות פגמים ולהשתפר.
אבל אני חושב שכדאי יותר לנצל את הזמן כדי להביט לפנים, אל העתיד ולא להקדיש כל כך הרבה זמן לעבר.
כי מה שהיה, היה. כמאמר הפרסומת: what was was, was was
נכון שאפשר ללמוד, אפשר להשתפר, זה טוב וזה חשוב ונחמד, אבל העיקר של החיים עוד מצוי לפנים, לא מאחור.
אם נקדיש זמן בערב השנה החדשה לתכנן ולקבוע יעדים ומטרות, סיכויינו להגיע אליהם יגדלו פלאות. לא רק לומר "השנה אני לא אוכל כמו חזיר", שזה משפט שנעוץ בעבר ונותן מעט מאוד כוון למה כן כדאי לעשות. במקום זאת לומר "השנה אצליח להרים 200 קילו בדדליפט" או "לבשל בעצמי ארוחת ערב בשרית ל10 אנשים" אלו מטרות ספציפיות.

אנשים הקובעים יעדים, נוטים להגיע אליהם. לעומת זאת אנשים המציבים קשיים ומגבלות, נוטים להתקל בהם.

מחשבה חיובית ומטרה מדידה וממוקדת יגרמו לכם להתבונן על מה שאפשר ולא על מה שקשה או בעייתי.
לא, אתם לא צריכים "לרסן" את עצמכם או "לשלוט" בעצמכם. אתם צריכים לאכול טוב וטעים וטרי. אתם צריכים לעשות ספורט מהנה ומתגמל.
באור זאת כשאני עומד ערב השנה החדשה, אני שואל את עצמי "מה אתה רוצה".
התשובה מתפצלת להרבה רסיסים של חיים, וכולם חשובים וחיוביים.
אני רוצה להמשיך לחיות במלוא העוצמה. 
אני רוצה להמשיך להרגיש טוב בגוף שלי.
אני רוצה להמשיך להרגיש בריא.
אני רוצה להמשיך להיות בריא (הוספתי טפו טפו, ליתר ביטחון)
אני רוצה להתפתח בתחום הכתיבה.
אני רוצה להגדיל את מעגל הקוראים שלי.
אני רוצה לעמוד בקשר ישיר עם יותר אנשים.
אני רוצה להמשיך ולהגדיל את החברה שלי.
אני רוצה לעשות יותר אימוני אינטרוולים. אני מרגיש שירדתי ביכולת בתחום הזה.
אני רוצה לצאת לטיול משפחתי בתיאלנד מתישהו השנה. לפחות שלושה שבועות. (עוד לא דיברתי על זה עם האישה, אבל בחיי שאני רוצה).
אני רוצה לארגן (או לבנות) מעשנת בשר בגינה.
אני רוצה לרכוש מיומנות פיסית חדשה לגמרי. לא סגור על מה אבל משהו.
אני רוצה להמשיך ולהיות מאושר.

זה מה שאני רוצה.
יש עוד רשימה ארוכה אבל צריך לקבוע את עקרי הדברים.

מה אצלכם? האם קבעתם לעצמכם יעדים בשנה שעברה? האם השגתם אותם? 
כך או אחרת, נאחל לכולנו שנה טובה ושקטה, שנה בריאה ועולצת, שנה שמחה וחובקת.
שנה טובה.
שנה טובה.

*********************************************************************
וכדי שלא תצאו רק עם הגיגים, הנה גם מתכון קטן אפשרי לחג שעשיתי השבוע.
נתח כתף בקר (חלק מספר 5). בערך 2 קילו הנתח.
מבשלים את הנתח השלם בסיר גדול עם הרבה מים על אש קטנה עם + שני עלי דפנה וקצת פלפל אנגלי שלוש שעות!
מקררים ופורסים.
במקביל מאדים במחבת גדולה הרבה מאוד בצל, הרבה מאוד סלרי עלים וגזר, עם כוס יין לבן וכוס בערך מהמים שבהם בושל הבשר. מתבלים.
מוסיפים את הבשר הפרוס למחבת ונותנים להם להתיידד עוד כמה דקות
מוציאים לתבנית ומוזגים כוס לחיים
שנה טובה



By מר קדמוני with 3 comments

שישה רעיונות למתנות קדמוניות לראש השנה

ראש השנה מתרגש ובא עלינו ואלינו, ויחד עמו ההתלבטות השנתית: "מה כבר אפשר לקנות כמתנה לחג"? הרי אנו אנשים שיש להם הכל - מרק ועצם - זה טוב ויפה אבל בעצם לפעמים אנו רוצים להתחדש או לפנק מישהו או מישהי.
אז הנה כמה רעיונות למתנות שוות למדי, קדמוניות ובריאות לחלוטין. כדי למקד את ההצעה, כיוונתי למתנות בטווח של 150-200 שקל. לא היסטרי אבל גם לא זול מדי, כדי שהחותנת לא תיעלב (מצד שני, אם תביאו לה קט'לבל, אולי היא תיעלב בכל זאת?)

  • קט'לבל של 16 קילו. לפחות. אם יש מכשיר ספורט אחד שכדאי שיהיה לכם בבית, אז מיד אחרי נעלי ספורט, קט'לבל מקבל אצלי ציון גבוה מאוד. הוא לא תופס הרבה מקום, הוא לא עולה הרבה, הוא יחזיק לכם לנצח והוא בעיקר עשוי לשנות לכם את הגוף לטובה ולברכה, לששון ולשמחה. נסו. הבת שלי היא בת 16 והיא עושה 16 חזרות עם קטלבל של 16 קילו בלי בעיה מיוחדת. המלצות והשוואה של סוגי קט'לבל ומדריך קנייה - בפעם אחרת. 
  • חכה. כן כן, חכה. כמו פעם. ראש השנה מסומל בדגים. חכה יכולה לעזור לכם להשיג דגים לשולחן החג, והיא גם מסמלת את החופש והפנאי, את התחביב ואת הסבלנות. חכה היא אחד מאמצעי הצייד האחרונים שנותרו חוקיים ופשוטים, זמינים לכל וקדמוניים לחלוטין. דגים נצרכו על ידי קדמונינו כבר לפני מאות אלפי שנים (כנראה בשיטות פשוטות של דייג בידיים בנהרות רדודים או בשולי אגמים), ואין שום סיבה להפסיק את המסורת. חכה נחמדה עם קרסים וחוט, מצופים ומשקולות תהיה יופי של מתנה.
  • שתילים של צמחי תבלין + שק אדמה גננית  - צמחי תבלין הם תמיד כיפיים ומעולים הן לנשמה והן לגוף. הם לא יקרים ולהביא אותם זקופים ורעננים בעציצים זה כיף גדול. אם הבאתם יחד גם שק של אדמה גננית, אתם גם מעודדים עבודת כפיים קלה וחיבור לאדמה. שווה. נענע, בזיליקום, זוטה, מרווה, רוזמרין, קורנית, ואולי גם עגבניה, בצל, גזר, פלפלים, כרובית, ברוקולי ומלפפונים. לכולם יש שתילים וכולם יהיו שמחה במטבח. 
  • מחבת ייעודית + דחסן המבורגרים. יש לי מגוון רחב של מחבתות וסירים בבית, אבל לאחרונה ראיתי צעצוע נחמד. מחבת פסים כבדה, הבנויה עיגולים עיגולים ויחד עמה מגיע דחסן כבד, כדי ליצור המבורגרים או קציצות (תלוי בגודל השקערוריות) לתוך השקערוריות. יחד עמה מגיע דחסן, הדומה להפליא לדחסן של קפה. בקיצור, מתנה שסביר שאין למקבל, וסביר בהחלט שישתמש בה. 
  • ערסל - אם חכה היא סימן לזמן פנוי, אז ערסל הוא השלב הבא באבולוציה של הפנאי. לשכב ולהתנדנד בצל העצים. בתור ילד אחת החוויות שאני זוכר היטב היה כשיצאנו כל המשפחה לפיקניק ואבא שלי היה קושר ערסל בין שני עצים וחוט לעץ שלישי כדי שנוכל לנדנד את עצמנו. בסוף היינו מנדנדים זה את זה ומנדנדים להורים "מתי אוכלים". היום בגינה תלוי אצלי ערסל ואין יום שלא תמצאו עליו את אחד מהילדים שלי, תופס קצת שלווה. 
אחיין מתפנן בערסל בגינה
  • פוייקה  מס 2' - לפני כחצי שנה כתבתי כאן את המדריך המלא שלי להכנת מתכוני פוייקה, אז אם עדיין אין לכם כזה (כלומר אין לאלו שאתה מתארחים אצלם בסעודת החג או ליקיריכם האחרים), אולי הגיע הזמן להתפנק באחד (או אחת? לא בטוח מה יש לומר). 

ואפשר כמובן להביא גם בקבוק יין, צנצנת דבש, זר פרחים או חמישה קילו בשר. כל מה שבא לכם בטוב.
כדאי ואפשר להוסיף בתגובות עוד רעיונות או דברים שהצליחו לכם, שכן למה שלא נהנה גם?
תרגישו חופשי לשתף,
ואוטוטו גם שנה טובה,
דעאל

By מר קדמוני with 5 comments

רשמים מחפירה פרה-היסטורית על גדות הירדן

במסגרת תחקיר קטן שאני עורך בימים אלה, התגלגלתי הבוקר לחפירה על שפת הירדן, קילומטר דרומית ל"גשר הפקק" על כביש 981, ממש על שפת הירדן. מנהל אותה זו השנה השביעית ברציפות ד"ר גונן שרון ממכללת תל-חי, שהזמין אותי וטרח והסביר והדגים והעשיר את הביקור בשלל הסברים דוגמאות וממצאים.

אתר השטיפה. אין לחץ.


אז מה היה לנו שם? להלן רשימת מצאי חלקית:

  • שישה עשר סטודנטים. שתיים מצרפת, אחת מגרמניה, כמה מארצות הברית, כמה ממכללת תל-חי וכמה בלתי מזוהים. אליבא דגונן המתנדבים והסטודנטים הם סוג של תיונים. כל כמה דקות הם קופצים לירדן לרענון ושכשוך מהיר ויוצאים רטובים ומלאי עיזוז להמשיך ולבוסס בבוץ עם כף בנאים ודלי בניין. 
  • שני אוהלים.
  • חמישים דליים,
  • שישה ארגזים לסינון האדמה במי הירדן,
  • עשרה "מטר בנאים" (מעץ),
  • אינספור שקיות תיוג,
  • אחד טרייפוד של מודדים (כזה שמשמש למדידת מגרשים ושטחים),
  • עשרים וחמישה ארגזי קרטון בהם מרוכזים ומתויגים כל מיני שאריות שסוננו מדליי הבוץ,
  • אחת צידנית עם אוכל,
  • שלושה קלקרים גדולים לשתיה קרה,
  • סט פצירות וכלים של רופאי שיניים,
  • שפריצרים של מים, כדי לנקות את הממצאים טוב טוב,
  • יריעות ניילון,
ובעיקר הרבה מאוד מצב רוח טוב. כולם מחייכים והרוח נושבת קרירה על פני הירדן.

מה חופרים שם בכלל?
בוקר טוב אתר נחל מחניים
אתר נחל מחניים, זה שמו של האתר, הוא גבעה קטנה של אבני בזלת הנמצאת כיום מתחת לפני הקרקע, אך בימים עברו שכנה לחופו של אגם החולה הקדום - עוד מהימים שלפני-היות-הירדן. האתר מתוארך לכ 60 אלף שנים לפני זמננו, וגונן מעריך כי הוא שימש את האנשים שחיו כאן באותה התקופה למשך זמן קצר מאוד אך לא למגורי קבע. למרות דלותו לכאורה של האתר, הוא מפתיע לטובה בממצאים ייחודיים החושפים לא מעט על אורח חייהם של אבותינו הקדמוניים.
שני סוגי ממצאים עקריים נחשפים באתר: אבני צור המשמשות לחיתוך, ועצמות בעלי חיים. גדולים כקטנים. במקום נתגלה שלד של פרת-בר ענק קדמונית. טון ומאתיים משקלה המוערך (פי שלושה מהפרה המבוייתת של ימינו). קרניה עבות וארוכות פי כמה וכמה, ויש לשער שגם מזגה היה פראי יותר כנוע פחות מהפרה המודרנית. לא קל לצוד כזה מותק. גם עצמות קרנף נמצאו שם. גם עצמות איילים. גם קצת צפרדעים, נחשים ועוד מכרסמים.קבורה המונית או אתר אכילה?
יש גם לא מעט זרעים של גדילן מצוי (סוג קוץ המשמש לאכילה) אבל גונן סקפטי לגבי יכולת הסקת מסקנות מכך: הגדילנים אהובים מאוד על נמלות הקציר ובהחלט יתכן כי הן ריכזו אותם באתר מסיבותיהן שלהן (של הנמלים).
אבני הצור מספרות סיפור מדהים. האנשים הקדמונים הללו הגיעו לגבעת הבזלת ככל הנראה כי היתה קרקע יבשה ומוגבהת מהאגם הקדום, וזה היה נוח למארב, לאכול, לפרק בשר ולחלוק אל שלל הצייד. וזה היה צייד ללא ספק. אבני צור מחודדות הובאו לשם במיוחד עם בני האדם. צור אינו זמין בקרקע המקומית שם אבל הוא היה "פק"ל הכיסים" של קדמונינו חסרי הכיסים. גם כחודים וסכינים משוכללים ואיכותיים מצור, וגם כגושי צור שהובאו ונבקעו באתר עצמו כדי להשתמש בהם לפירוק וביתור השלל. מאות כלי צור שכולם מאופיינים ככלי חיתוך נמצאו שם. זאת לעומת אתרים אחרים, בהם נמצאו עוד סוגי כלים המעידים על מגורי קבע, אך כאן נמצאו כלי הצייד והחיתוך בלבד.
חברים, יצאנו צוד משהו לנשנש, תיכף נחזור. אולי זה מה שהם אמרו לאלו שנשארו במחנה הקבע, אולי במערה סמוכה,. לעולם לא נדע.
מאותו רגע אנו משחקים בהשערות, אחת מהן הולכת כך והיא נתמכת על ידי ממצאי הקרקע והטופוגרפיה:
לפי ד"ר גונן הייתה כאן כנראה בשולי האגם ביצה כאשר כאמור האתר הוא גבעה קטנה של בזלת ששימשה כמין "אי" של קרקע יציבה ויבשה בבוץ שסביב והיוותה נקודה טובה למארב ציידים או לנקודה אליה מביאים את שלל הציד לביתור ועיבוד. אולי תושבי האזור ניצלו את הבוץ הטובעני כדי להבריח אליו את הפרות ולצוד אותן שם ביתר קלות.
גונן מצביע על הנקודה בה נמצאה גולגולת הפרה. זהו בסיס הגבעה. אבני בזלת עגולות
מהו התהליך החפירה (על רגל אחת ובקיצורים נדרשים)?
מסמנים את השטח ומחלקים אותו לריבועים.
כל חופר וחופרת אחראיים על ריבוע של משהו כמו 40*40 ס"מ ויש לחופר עומק מסוים להגיע אליו (שילוב של מטר בנאים ופלס המחובר לחוט עוזרים לחופרים לדעת בדיוק מה העומק אליו הגיעו בכל שלב). כל האדמה ב"משבצת" מוכנסת לתוך דלי בעזרת כף בנאים, וכשהדלי מלא אדמה מוסיפים לו מים, משרים, ואז מעבירים לארגז פלסטיק שבתחתיתו רשת צפופה, מסננים במי הירדן, ואת מה שנותר בארגז אורזים בשקיות ובארגזי קרטון והופל'ה - למעבדה.
מחכים למסננת
אבל במהלך החפירה לא רק מוציאים בוץ ואדמה ומעבירים אותה ממקום למקום בעזרת דלי. יש גם ממצאים של ממש הנחשפים כל רגע. כל ממצא מצולם, נרשם, מתועד לכל פרטיו: הזוית, המיקום, העומק - ורק אז הוא נחפר בזהירות, מתויג ונשלח להסתכלות.
עוד אנו מדברים והנה אחד הסטודנטים זועק: איי, ננשכתי. ואכן, שן ענקית של אוכל עשב קדמוני בצבצה מתוך האדמה והצליחה לדקור אותו ממש. טורפים במותם, אם לא בחייהם.
אי, ננשכתי. הנה השן הקדמונית. יצאה הבוקר לאויר העולם אחרי 60 אלף שנים.

לאחר רגע קל מישהי אחרת חשפה אבן צור מסותת שראשה נקטם.
פעם חתכתי פרה אבל היום אני נראית כמו סתם אבן
לאחר דקותיים גונן נקרא להתייעצות לגבי עצם עצומה שעדיין נחפרת בסבלנות אין קץ ובנוקדנות של סטודנטית שכל הזמן שבעולם עומד לרשותה. ככל הנראה מדובר בקרן של בקר קדום וייקח עוד איזה יום לפחות כדי להשלים את החשיפה שלה. ואולי היא מחוברת לעוד גולגולת? בקרוב נדע.
בהמשך מתגלים עוד ועד ממצאים: כאן שבר עצם ושם ראש צור והאתר הולך ומתעורר לחיים: כן, הם כנראה ישבו איפשהו פה, בראש הגבעה, וזרקו עצמות למטה. ואולי הם פרקו את הפרה למטה ועלו למעלה לאכול. ואולי אכלו במקום שלישי. אבל עם כל התיאוריות ברור כי האדם הקדמון שוכן הירדן שלנו היה אוכל בשר, צייד מיומן, איש כלים מעולה ובהחלט יתכן שהוא אכל את הסעודה הזאת דווקא ביום שני, אבל זה כבר באמת השערה רחוקה שלי...
הייתי שם פחות משעתיים. החופרים נמצאים שם ארבעה שבועות ברצף.
מה אומר לכם, קסם על ים כנרת.
שוטפים את הממצאים והעיניים
תודה גונן,
ושבת שלום,
דעאל

By Dael with 3 comments

מתכונים מהפריזר לסוף החופש הגדול

קצת לפני השבת האחרונה חזרתי מחופשה ומכיוון שלא היה בבית בשר טרי אחרי שלושה שבועות בחו"ל, הוצאתי את כל מה שיש מהמקפיא, וקצת "מנות קשות" מהמזווה. הזדמנות לנקות קצת ולבשל על טהרת "מה שיש".
מה מצאתי במקרר אתם שואלים? אז ככה:

  • שלושה קילו טלה (גראס פד!), הבשר יחסית רזה ומועט שומן, המאפיין אוכלי עשב במרעה.
  • קילו לב טחון
  • קילו צלעות בקר טחון
  • אפונה ירוקה קפואה
  • במזווה כמה קופסאות שימורים של זיתים מגולענים ירוקים
  • קופסאות של עגבניות מרוסקות
  • שמן קוקוס כמובן 
  • טון וחצי תבלינים שונים
אז מהחברים הללו הכנתי שלוש מנות בשר ושלוש תוספות. הנה כך:


  • קדירת טלה ביין: את נתחי הטלה (היה שם קצת צוואר, קצת שפונדרה, וקצת שוק אחורי) הכנסנו לסיר ברזל כבד ויחד עם גזר, בצל וכוס יין אדום נתתי לעסק להתבשל על אש קטנה שלוש שעות וחצי. 
  • בולונז קלאסי - המתכון הרגיל שלי מבשר צלעות טחון, עם עגבניות מרוסקות, יין אדום, בצל, פלפל אדום וגזר. הילדים מלקקים אצבעות. הולך מעולה לבד או עם אורז לבן או עם כל תוספת אחרת.
  • בולונז לב - או, כאן אילתרתי משהו אחר שהתברר כהצלחה גדולה. במחבת גדולה אידיתי הרבה בצל בשמן קוקוס ואז הוספתי חבילת פטריות קצוצה קטן קטן ואידיתי היטב היטב. הוספתי את בשר הלב הטחון, תיבלתי בקארי וזהו. יצא בולונז מעדן בטעם של "מעורב ירושלמי".





שלושה מתכוני תוספות מנצחים למאותגרים-בישולית

  • תוספת אפונה: שופכים שקית אפונה קפואה למים רותחים. מחכים חמש דקות ומסננים. זהו. קצת מלח-פלפל ואתם ממריאים.
  • תוספת סלט סלק: עוד מתכון למאותגרים. מבשלים את הסלק (הרבה זמן). מסננים, מקלפים, חותכים. מוסיפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, ומתבלים במלח, פלפל וכמון. זהו.
  • תוספת זיתים: בצל, עגבניות מרוסקות, זיתים מגולענים. ביחד במחבת עם הרבה כמון. זה הכל.



עכשיו תגידו: לא עונג שבת?
מתכונים פשוטים ומנצחים נוספים יתקבלו בשמחה.
בתיאבון

By Dael with 2 comments

קצת מסקנות מהסקר

זהו.
חופי ברצלונה מעולם לא היו רטובים יותר
חזרתי.
אמש נחתתי לאחר (כמעט) שלושה שבועות בספרד, בעיקר בהרים. בעיקר בעליות. היה מדהים וכבר כתבתי על הצורך החיוני לצאת לחופשה ולהתנתק מהשגרה, מהיומיום ולהתחבר אל הטבע, אל המשפחה ואל עצמך.
נא לנסות בעצמכם, ומיד.

לפני שלושה שבועות לערך פרסמתי כאן טופס משוב אונליין. טופס שיעזור לי להתמקד לצרכים הנוכחיים שלכם, קהילת הקוראים היקרה שלי, ולשמוע בדיוק מה עובד ומה פחות, מה יותר ומה כמעט.
ואכן, רבים מכם ענו ועל כך תודה! כמעט 200 איש ואישה השתתפו והקדישו מזמנם כדי לענות, רבים בפירוט גדול ועם הרבה הצעות ומחשבות. אז ראשית, תודה רבה לכל העונות והעונים!!! אני מתנצל מראש לכל אלו שעדיין לא חזרתי אליהם אישית, אבל אשתדל מאוד לעשות זאת בקרוב.
מי שעדיין רוצה לכתוב או להגיב, מוזמן כמובן, כאן.
בכל מקרה, חשבתי שתרצו לשמוע קצת על התוצאות, בהנחה שמדובר במדגם המייצג סטטיסטית "אתכם" - קהל הקוראים והקוראות. אז ככה:
40% נשים ו 60% גברים, מאוזן למדי אם כי אשמח לראות אף יותר מקהל הנשים כאן. אתן מוזמנות לעודד את החברות שלכן להגיע לכאן...
כאשר 35% מקוראי הבלוג הם בשנות העשרים ו 35% בשנות השלושים לחייהם. מה שאומר שהחדשות הן טובות - 70% מהקוראים צעירים דיים כדי ליישם שינוי שישפיע על חייהם בצורה דרמטית ומוקדמת ולמנוע, אישאללה, מחלות ועניינים רעים אחרים. גם הקוראים המבוגרים יותר (מעל 40 וצפונה) המהווים את 29% הנותרים (יש עוד 1-2% של צעירים מתחת לגיל 20) רואים תועלות רבות, ומספרים לי על זה בטקסט הפתוח וכיף גדול לראות משפטים הבאים מגיעים דווקא מהאנשים היותר מבוגרים:

  • שמחה שעברתי לפליאו. אני אדם מאושר יותר ובריא יותר - וזה משפיע על כל שטחי החיים
  • אני אוהבת כל מה שאתה כותב וזה מאוד עוזר לי בירידה במשקל (כבר 15 קילו)
  • מציעה את הבלוג שלך לכל מי שמתענין ב״איך רזית״. אני מוצאת שהבלוג  הזה הוא שער מצויין לכל מי שצועד את צעדיו הראשונים. ואפילו השם המצחיק עוזר כי אפשר לחפש בקלות בגוגל ולא צריך לרשום כתובת.  
אלו היו רק אנקדוטות אבל בין הפידבקים הסתתרו עוד המון רעיונות, מחשבות והצעות שלכם.
מעולה.
ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה לגלות מה מציק לכם ביותר. מהי אותה ב-ע-י-ה שאיתה מתמודדים ובגללה חלקכם שוקל לבצע שינוי בסגנון החיים או אימץ כבר את אורח החיים הקדמוני. חשבתי שירידה במשקל או שיפור מצב בריאותי הם המנוע העקרי, אבל מתגלה לי שדווקא העלאת רמת האנרגיה, שיפור מצב הרוח ויצירת תחושת מסוגלות וחיוניות - הם המנועים האמיתיים לשינוי אצל רוב הקוראים כאן! רוב מוחלט של העונים ציינו את העלאת רמת האנרגיה כמטרה מרכזית שלהם בשינוי אורח החיים!
קדימה, כפיים. אנרגיות! (הי, תזכורת: חופש היא דרך מעולה להעלאת רמת האנרגיה שלכם)
כמובן שגם שיפור בריאותי, משקל תקין, בעיות לבביות וכדומה מהווים גורמים לא מבוטלים, אבל הסטטיסטיקה אומרת את דברה בקול רם וברור: אתם ואני רוצים לחיות במלוא העוצמה!
עוד שאלתי על מה אתם מעדיפים שאכתוב. כאן התוצאות מפוזרות מאוד ונראה שאנשים שונים מעדיפים לקרוא על דברים אחרים, ושבעצם, אתם רוצים את הכל, שזה בסדר גמור כי גם אני כזה. רוצה לקרוא על הכל ולכתוב על הכל (בלקרוא זה באמת ככה, אני לא בוחל במאומה וקורא כל מה שמודפס איפשהו, מתישהו. בנערותי "סיימתי" את כל הספרייה העירונית בנווה שאנן שבחיפה, ומאז אני ממשיך לזלול ספרים לארוחת בוקר. עדיף מקרופלקס!)
אתם רוצים שאכתוב עוד על איך מתחילים בכלל, ועל אורח חיים קדמוני העולם מודרני - אלו מככבים בין התשובות המועדפות שלכם אבל גם מחשבות וגם מתכונים וגם הסברים והוכחות ועוד.
טוב, יש לי שיעורי בית לעשות.
לעומת זאת, כאשר עוברים לקשיים שלכם ביישום, שם יש ערב רב של סיבות וקשיים ודומה כי אין שני אנשים המתמודדים מול אותו האתגר. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כתב טולסטוי, אבל אצל המשפחות האומללות, כל משפחה אומללה לפי דרכה. דומני כי יש בזה מן האמת גם בהקשר של קשיים אחרים. כולנו מבינים למה ומה צריך לשנות, אבל כיצד בפועל, חוסר זמן, בתקציב, במיומנות, בכלי בישול או היפרדות מהרגלים גרועים - אלא מככבים בזיווגים שונים אצלכם.
נשתדל לעזור גם כאן.
החלק המרתק ביותר היה כאמור לקרוא את המשוב הפתוח והישיר שלכם. כתבתם לי שם המון המון חומר רלוונטי ומעניין, וכאמור בראשית הדברים, אשתדל לענות גם אישית, אבל היריעה מעט ארוכה והעפרון קצר.
אני כאן בשבילכם, ואני שומע היטב את מה שאתם אומרים לי: בטופס המשוב, ישירות אלי למייל או בתגובות, כאן.
תודה ושבת שלום,
(וגם טוב לחזור הביתה)
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

"תותים, תותים, גדלים בצד הדרך" (מאיר בנאי, לפני מיליון שנה בערך)

כפי ששמתם לב מהתדירות הנמוכה של הפוסטים, ומהדווחים שלי כאן, אני בחופשה ארוכה בספרד - בעיקר בהרים ובסוף השבוע האחרון גם בחופים (בקוסטה בראבה, ליתר דיוק). אכן קשה.
הדבר האמיתי

באחד הימים האחרונים ירדנו, משפחתי ואני, ממורדות הר בשמורת אורדסה. מדובר באחד מפניני הטבע של הפירנאים ושם בשמורה יש טבע פראי וראשוני שיד האדם לא יכלה לו, צוקי אבן עצומים, יערות-עד ואשדות מים שוצפים.
אחרי העליות, כך הבטחנו לילדים, עוד תבואנה ירידות, ואכן גם הן הגיעו.
כך או כך, ישבנו לנו לנוח תחת אחד העצים ומסביבנו שפע של פרחים ועשבים, פרפרים וציפורים. שלווה. והנה אני מזהה כתם אדום בוהק ועגול מציץ בין העשבים. רכנתי קדימה והנה תות שדה אמיתי וזעיר צומח לו. תות כמו תות שדה רגיל, עגול, מנומר, צבעוני וטעים. רק מצאתי וילדי כבר החלו להתרוצץ לכל עבר, ראשיהם עמוק בקרקע, מחפשים ומלקטים תותים. זה בשל וזה עדיין לא, זה לבן וזה אדמדם, זה חמוץ וזה טעים בטירוף. תותים אמיתיים, אבל זערוריים להחריד וגם עשרה מהם לא יחשבו במניין של תות אחד ארצישראלי.
איני מומחה בבוטניקה (וגם לא בשום תחום אחר כמעט) אבל אין לי ספק שאלו תותי בר, כאלה שאבותינו הקדמוניים צרכו בשיטוטיהם בשמורה, עוד בימים שכל הארץ והעולם היו שמורה אחת גדולה.
ואז, לאחר התפתחות החקלאות, היה מי שזיהה את התותים היותר-גדולים ולאט לאט אסף והשביח אותם - זרע רק את אלו היותר מתוקים, היותר גדולים, היותר עסיסיים ועד שקיבלנו, כמה אלפי שנים מאוחר יותר, את התותים שאנו מכירים היום. גדולים ונוטפים סוכר, עסיס וחומרי ריסוס.
אז אם נשווה את התות המודרני המצוי בכל סופרמרקט והתות הזעיר והקדמוני שאני וילדי ליקטנו השבוע, מה ההבדל ביניהם, ומה זה אומר על צריכת הפירות שלנו היום?
פירות הם הממתקים של הטבע.
הם צבעוניים, מתוקים וקוראים לבעלי החיים: "היי, אני כאן, בא תאכל אותי ותפיץ את זרעי לכל עבר" אבל האנשים הם לא סתם בעלי חיים והם לא בעניין של הפצת זרעים אלא בעניין של אכילה ושביעה והנאה, והתותים משרתים היטב מטרה זו - הם יפים להפליא והם טעימים ביותר. במיוחד לאחר שהיה מי שטרח והשביח אותם עד שהם מתוקים יותר וגדולים יותר מכל תות בר שהתקיים אי פעם.
האדם הקדמון, ידידינו, טרח הרבה כדי לאכול כמה תותים לקינוח. הוא או זוגתו ליקטו הרבה שעות כדי לאסוף צרור גדול דיו למשפחה כולה, ואז הם אכלו אותם, אבל בלי קצפת ובלי סוכר מעלה, והם היו חמצמצים יותר, קטנים יותר ונדירים הרבה יותר. ורק בעונה הקצרה שבין סוף האביב לתחילת הקיץ.
ואנו מה?
אנו התרגלנו לצרוך פירות כל השנה, וכל שהפרי גדול יותר ויפה יותר ומתוק יותר, הרי זה משובח. אבל המציאות היא שהוא כבר נדד רחוק מאוד מאמא טבע, ורחוק ביותר ממוצאו וממולדתו.
במקום ממתק של הטבע הוא הפך לממתק תעשייתי כמעט. 
אז פעם הבאה שאתם שומעים מישהו אומר לכם ש"פירות תאכלו חופשי", ו"הסוכר שבפירות הוא סבבה", אז תדעו שנכון שפירות זה טעים, אבל לא בטוח שטבעי במיוחד. אלא אם כן אתם מבלים את היום על ארבע מחפשים תותים בעשב על איזה הר גבוה.
תותים מישהו?

ולא נפרד בלי שתגידו לי מה אתם אוכלים, ומה אתם חושבים על צריכת פירות. כמה: אחד ביום? שניים? קערה?
אולה מספרד,
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments