האם יכול להיות שלאנשים אין מושג ירוק מה הם אוכלים?

הערב, בדרכי הביתה, אישתי שלחה אותי במשימה לא צפויה לעצור בסופרמרקט. "כמה השלמות" ככה היא קוראת לזה.
שוטטתי כהרגלי בין המעברים וכשעברתי ליד המדף של הלחמים, שמעתי אישה שחה עם חברתה על נפלאות לחם הפומפרניקל המלא, העשוי קמח שיפון בלבד.
וואללה, היא נשמעה מה זה משכנעת.
אז כדי שנבין כולנו על מה היא מדברת, צילמתי אותו מקרוב.
הנה כאן:

האריזה מפארת בעיטור סגול את הנפלאות והעושר בסיבים תזונתיים ויחד עם הלוגו הם משדרים איכות של פעם.
איזה כיף לקנות אוכל בריא. לא?
אבל אם היו הקונים עוצרים לרגע קל כדי לקרוא את התוית התזונתית, הם עלולים היו להיות מופתעים במקרה הטוב, ומזועזעים במקרה הרע. בואו נקרא יחד.
מכיוון שמשתמשים פה ב 100% קמח שיפון, שכמעט ואינו תופח (כי אין בו כמעט גלוטן), הרי שאחד המרכיבים המשמעותיים הוא הוספת גלוטן טהור (איפה צומח גלוטן טהור? בשום מקום. מעבדים אותו מתוך חיטה ושעורה) והנה כבר קמח הבריאות השיפוני הופך למלכודת רעלנים רגילה. אחר כך מוסיפים לעיסה גם סוכר לבן, כמובן, שיהיה טעים ומתוק. יש גם שמרים (כי המחמצת לא מספיקה להתפיח את הלחם. היא כנראה טובה רק ליחסי הציבור של המרכיבים). לא נפקד מקומם של שומנים מהצומח, כלומר שמנים מזרעים (ככל הנראה שמן סויה. תענוג של בריאות), וכאילו רק כדי להבהיר את הנקודה כתוב גם "חלקם מוקשים". בעברית קוראים ל"חלקם מוקשים" מרגרינה. אין ספק שהעסק הולך ומדרדר.
נמשיך לקרוא: חומר משמר (יופי), חומרים מתחלבים (מה זה? מלבינים למיניהם), מעכבי חימצון (בטח משהו בריא), ועוד עמילן שהופק מתירס ושאר ירקות ואנזימים.
לא צריך להבין בתזונה קדמונית כדי לדעת לקרוא ולא צריך להיות רופא כדי לדעת שהמוצר הזה אינו יוצא מהכלל. זה מה שאוכלים אנשים שאוכלים לחם, ועוד באופציה "הבריאה" שלו.
תעשו לי טובה, ותפסיקו תיכף ומיד עם הדגנים האלו, ותהיו לי בריאים.
מסכימים או פורסים?

By Dael with 9 comments

על מי משתין הפרסומאי? מחשבות על מזון, מוסר, ומה שביניהם

כל כך התרגלנו, כל כך גדלנו לתוך זה, כל כך קהו חושינו, עד שנדמה שהנכון והלא נכון, המותר והאסור, הראוי והמגונה - כולם משמשים בערבוביה אחת, כסלט גדול וחוש המידה והשיפוט נעלם, התמוגג או סתם הדרדר.
לא, אני לא מדבר על השופטת אלשיך ששיפצה פרוטוקולים, אלא אני מדבר על דברים פשוטים בהרבה: על חוש היושר הטבעי, על חוש הצדק ועל "לעשות את הדבר הנכון" שדומני שהולכים ומתרחקים מהאדם הפשוט, וודאי וודאי שהם מתרחקים עד-לא-נראים כאשר אנו עוסקים בארגונים, ולא רק באנשים.
חשבתי על זה שוב כשנפגשתי עם כותרות העיתונים רק אתמול.

Happines in Movment של קוקה קולה / צילום: יחצ

הנה דוגמא. קוקה קולה, המותג העצום וחברת העל העולמית, החליטה לרתום את כספה וממונה כדי להלחם במגיפת ההשמנה. קוקה קולה, אחת האחראיות העקריות לטשטוש קו הידע שבין מזון לבין רעל, לקלקול שנוצר במעבר ממזון למוצר, היא היא זו שמחליטה לקדם בריאות ופעילות גופנית. היא עושה זאת בסרטונים ובפרסומות המדגימים אנשים פעילים גופנית השותים, ניחשתם נכון, משקה חום ממותק בקבוק זכוכית. קוקה קולה עוצמת את עיני עצמה ומצליחה לרמות אף אחד חוץ מאת עצמה, תוך שהיא פועלת במיליוני דולרים כדי לקדם רעיון שהיא עצמה מפרקת ומסרסת.
כיצד זה יתכן שיד שמאל מכה בעוד יד ימין מחבקת?
היא קיבלה קצת יחסי ציבור רעים אז מה, מכה קלה בכנף והספינה של קוקה קולה ממשיכה לזרום בנהר הרעל תוך שהיא מפריחה בועות סבון ורודות ועליזות שכמו אומרות: אני אוהבת אתכם שמנים ומזיעים מפעילות גופנית. ככה תשתו יותר ממני.
קל לכעוס על קוקה קולה: תאגיד ענק שאין לו פנים אלא פרסומות וכרזות אדומות-לבנות. אבל מיהם  האנשים מאחורי המותגים, מאחורי הפרסומות ההזויות הללו, המקדישים את מרצם ומוחם לייצר קמפיין שאין בינו לבין המציאות מאומה ושכל בר דעת רואה את הכזב והאוולת שבו?

אילן שילוח / צילום: יוסי כהן

רמז הגיע בעיתון של אותו היום. בתזמון מושלם ולא קשור, הפרסומאי המוביל בארץ, אילן שילוח, המפורסם בלשונו החדה ובביצי פלדה שלו, יצא נגד הקמפיינים הללו, שהוא עצמו נאבק להשיג כמוהם כל חייו. ציוציו בטוויטר היו מבחינת "הנה אני כורת את הענף עליו אני יושב ולא אכפת לי מה תחשבו". אז הוא נכנס גם באמא של קולה למשל: "מסיגריות, קולה, שוקולדים אי-אפשר להיפטר, כי זה ממכר והורג אנשים...הם הורגים אנשים באופן מסודר ושיטתי". ואכן הביצה רעשה דקותיים שלמות. איני בוחן כליות ולב ואיני יודע אם שילוח כתב זאת מהרהורי ליבו, מכעס על לקוחותיו או מהרהורי תשובה שעשה, אבל ודאי שהוא מעמיד את לקוחותיו ואת ציבור הפרסומאים כולו מול מראה ותיקה, שכולם מנסים להתעלם ממנה. זה מובנה במקצוע, זהו השיעור הראשון בפרסום. אילן שילוח לא נכנס לדקויות הללו אבל הוא מספר בקצרור את הסיפור הגדול של מקצוע שמשרת עולם שאיבד את חוש המידה והכוון שלו.
וזה לא שהיצרנים לא מודעים למה שהם עושים, זה לא שכולם מאמינים באמונה שלמה שהמוצר שלהם טוב ובריא. עברו כבר 100 שנה מאז שקולה שווקה כתרופה לכאבי בטן ואני חושש שאין אחד בהנהלת קולה שמאמין, ולו קצת, שהמוצר שלהם עוזר, ולו למישהו, להיות בריא יותר.
כתבה שלישית באותו היום נותנת לנו דוגמא נפלאה לפרספקטיבה של היצרן עצמו. הנה היצרן המקומי הקטן והנוסטלגי שלנו "וופלים מן". הבן של הבעלים,דור רביעי לוופלים, הצדיק את מורשתו והגיע למשקל של 130 קילו, הודות לוופלים. מאז הוא הפחית 45 קילו ממשקלוועצר את הדיאטה רק כדי להצטלם בגאווה ליד פס הייצור של וופלים מן שממשיכים לצאת מהתנור כדי לעשות את העבודה אצל עוד ילדים. האם כבעלים הוא שוקל להוסיף אזהרת בריאות על האריזה של הוופלים? האם הוא שוקל להפסיק את תקציב הפרסום? אולי הוא שוקל לפנות לאילן שילוח, כדי שזה יעזור לו למצוא שלווה?

אני לא מנסה לקרוא לסנקציות ממשלתיות על יצרני הסוכר והממתקים (אני בכלל נגד מעורבות ממשלתית בעולם העסקי), ואני גם לא חושב שכל עסקי המזון יסגרו מחר את הבסטה, אבל אני, אישית, לא אשכנע אנשים לקפוץ מהגג, גם אם ישלמו לי על זה כסף. באופן מעורר דאגה, יש לא מעט אנשים שיעשו את זה בשמחה ויש לא מעט אנשים שישלמו להם בשביל זה. הממשלות מכריחות את יצרני המוצרים המזיקים לסמן אותם בענק, אבל איש לא מכריח את היצרנים לייצר רעל. זו בחירה עסקית קרה, לעתים רעה. כן, יש כסף המגיע כשהוא טבול בשכבה עבה של סוכר או ניקוטין. במקרים הללו "מישהו" (היצרנים, המפרסמים) משקרים בכוונה תחילה ללקוחות ומאכילים אותם מזון שמזיק להם וממכר אותם, כדי שיקנו יותר וכדי שיוכלו לעשות זאת ביתר הצלחה ורווח גם בהמשך.
בינתיים אני כאן כדי לקטר.

ספרו לנו בתגובות מה אתם חושבים על זה, או שתשתפו אחרים בפייסבוק. או שניהם.

חג שמח!

By Dael with 5 comments

האם כדאי לצאת החוצה? מחשבות על שלומית ואלוהים לקראת סוכות

הסוכה, היום. הילדים מתעצלים לקשט...

הדת הממוסדת והמאורגנת היא ההיפך הגמור מהחופש והאקראיות של התרבות הציידית-לקטית. הדת, כל דת, פורחת בסביבה עירונית-חקלאית-ממושמעת אבל מתקשה להתקיים ללא כנסיות, כמרים, רבנים, כתבים רוחניים וחובות.
אנו יכולים רק לשער את אמונותיהם ומנהגיהם של קדמונינו. אנו מנסים להתחקות אחריהם תוך תצפיות אנתרופולוגיות ומחקר תיאולוגי. היטיב לתאר את התהליך יובל נח הררי ב"קיצור תולדות האנושות": התרבויות הקדומות היו ככל הנראה אמניסטיות, כלומר המייחסים כוחות על ליישויות או עצמים בסביבתם (למשל, לירח או לעץ בודד או לחיה). סביר להניח שעוד קודם לכן, בשלב בו האוסתרפולוקס הראשון החל להשתמש באבן כדי לנפץ עצמות ולהנות ממח העצם השומני והמזין, לפני כ 6-7 מיליון שנים, עדיין לא היתה פילוספיה דתית מגובשת במוחו.
היא נולדה והתעצבה לאורך הדרך.
זה לא אומר הרבה אם יש או אם אין אלוהים, זה רק אומר שההיסטוריה שלנו היא מורכבת ומרתקת, ושאנחנו חלק מהזרם הגדול של התודעה האנושית - וזו דינמית ומשונה, והיא נוכחת ופועלת עלינו גם כיום.
כך או כך, לפני משהו כמו 4000 שנה הגענו לשלב בו אלוהים או מישהו מטעמו אמר: "כי בסוכות תשבו שבעת ימים", ומאז אנחנו עושים זאת בהנאה ובחפץ לב, מזה דורות על גבי דורות. שבוע בשנה יהודים בוחרים לצאת מהבית ולגור בסוכה. להזכר בימי נדודיהם במדבר, במגורי הארעי, ברוחות השמים, בעובדה שהולכים לישון ורואים את הכוכבים מציצים מעל. גם אני בניתי סוכה השבוע. גם שלומית.

שלומית בונה סוכה, מוארת וירוקה, על כן היא עסוקה היום.

הסוכה היא ההיפך הגמור מהתרבות החקלאית, העמלנית, המאורגנת והממוסדת בה חיו בני ישראל במצרים ואותה המציאו מחדש (או שיחזרו) לאחר שהגיעו לארץ. פשוט בין מאות השנים בהם גרנו במצרים למאות השנים בהם גר עם ישראל בארצו, היו לנו כמה שנים טובות של טרק במדבר, ואת החוויה הזו לא שוכחים עד היום. הסוכה היא הזכרון שנותר לנו מהטרק, פשוט כי עוד לא היה אז אינסטגרם.
הסוכה היא מצווה דתית אבל היא גם ההיפך הגמור ממצווה דתית טיפוסית כי היא מעודדת את הפרט לפרק את המבנה החברתי הרגיל ולצאת למבנה ארעי. לצאת מהשגרה ולחיות מחוץ לקופסה, פשוטו כמשמעו. הסוכה היא שבירה של הסדר, אבל בצורה מבוקרת.
איני יודע מה היו כוונותיו של המחוקק המקראי אבל בהנחה שכמו בכל דת, מטרתו היתה לשמר את הלכידות והמסורת והארגון והמשמעת, אז סוכות רץ על קו התפר שבין חוויה קולקטיבית לבין חוויה אישית. כל אחד בונה סוכה משלו, ויוצא לטיולון משלו, החוצה מהבית ואל המרפסת, החצר ודפנות הבד המתנפנפות.
אני לכן מסתכל על סוכות כמו על הזדמנות לומר לעצמי שהיציאה מהמסגרת, שהיציאה מהבית, שההליכה החוצה, שהשינה הלא מוגנת, שהסביבה היותר כאוטית - הם כולם דברים שצריך לזכור לשמר בחיי היום יום שלנו. תמיד.
אנחנו כבר מזמן לא ציידים לקטים וכבר שכחנו מה זה להקים מחסה או לשהות במרחב הפתוח. סוכות הוא הזדמנות לספר לעצמנו שגם הארעי, הפרוע, הלא מאורגן והלא קבוע הם חלקים טובים בחיינו, שצריך לשמר אתם, שצריך לצאת אליהם. לפחות כמה פעמים בשנה.
אולי המטרה הדתית המקורית של החג היתה לזכור ניסים ועניינים דומים, אבל אני רק אדם פשוט, ובשבילי המטרה היא לזכור שאני צריך להמשיך לחיות במלוא העוצמה ובמלוא הנוכחות. כאן, היום, עכשיו. לא רק בתוך הקירות אלא גם מחוצה להם. שאני יכול לצאת מהמסגרת ולרענן את הראש. שהמשפחה יכולה להתנתק מהנכסים ומהחפצים ומהנדל"ן ומהקירות ועדיין לצחוק ולחיות ולשמוח. כי גם כשיש לנו רק סוכה של בד עם ענפים מעל הראש. בלי DVD, בלי כלי מטבח מפוארים, חרסינות וציוד, גם אז האדם יכול לפרוח ולשמוח. יכול להיות קדמוני ונייד.
אנו צריכים לא לשכוח את המורשת האנושית שלנו.
גם אם נצא מהעיר והבית, גם אם נתפרק מחפצינו ונכסינו, גם אם כל זה יקרה, נוכל להשאר מאושרים.
היום בערב נשב בסוכה על בקבוק של יין, קדירת טלה וסלט עצום, ונחייך מאוזן לאוזן.
כנראה שתמיד רצינו להיות קצת בדואים, השבוע יש לנו הזדמנות.
חג שמח
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

על סוגי אנשים - מחשבות לפני יום הכיפורים

סוד גלוי הוא שהעולם שלנו התפתח והשתנה במרוצת הדורות. המדינות, השפות, הדתות, המנהגים, החברה, הטכנולוגיה והתקשורת - כולם עברו מוטציות וטרנספורמציות מאז ימי קדם ועד ימינו אנו. יש עושר אינסופי של גוונים ושל דקויות ושל סגנונות בכל נושא ותחום, ועדיין, יש משהו מפתה ונוח לחלק את העולם דיכוטומית. כלומר, חלוקה לשני סוגים בלבד. למשל, ימי השבוע וימי סוף השבוע. מדינות דמוקרטיות ומדינות לא דמוקרטיות. סוציאליסטים מול ליברלים. דתיים מול חילוניים ועוד ועוד. בכל אשר תפנה, הדיכוטומיה מנסה לפשט את המציאות, גם אם זה אומר להשטיח אותה מעט, והכל כדי לנסות ולעשות סדר ולתייג תגיות ותוויות על הכאוס שסביבנו.
אבל לעתים לא ניתן לתת תגיות בעלות משמעות, אלא לתאר את המשותף, גם אם אין לו שם מדויק.
למשל, אנו, בני האדם. בואו נניח רגע שאנו יכולים להיות מחולקים לשתי קבוצות עקריות, לפי המאפיינים הבאים (אני לא זוכר איפה, אבל קראתי פעם בלוג פוסט שעוסק בחלוקה הזו בדיוק בין בני אדם ואני מנסה לשחזר אותו עבורכם).

  

חברי קבוצה א'	חברי קבוצה ב'
מאמינים כי המציאות הפרטית שלהם מושפעת ומונעת על ידי כוחות ענקיים וחיצוניים ולהם כפרטים, אין השפעה על כוחות אלו	מאמינים כי גורלם מצוי בידיהם וביוזמתם ולא בידי כוחות השוק/השמיים/המעסיקים, וכי הם מעצבים את המציאות
לפרט יש תפקיד ומעמד מוגדר בחברה ועליו לתפקד היטב בתוך המסגרת (תחשבו אנגליה)	הפרט חופשי לנוע בין מסגרות ואף מצופה ממנו לשבור אותן. מעמדו האישי אינו מוגדר על ידי תפקידו בחברה אלא על ידי הוא עצמו.
מעריצים משמעת, סדר וארגון	מעריצים גמישות ודינמיות
מעדיפים עיסוק ומקצוע בעלי תהליכים מוגדרים, קבועים ושיטתיים	מעדיפים להיות עצמאיים על פני שכירים, ומקצועות הדורשים גמישות
מקדשים את היעילות	מקדשים את היצירתיות
מעדיפים עמדות מסורתיות ושמרניות בשאלות של נישואים, מעמד הפרט, מין ומוסר	מעדיפים עמדות ליברליות, חושבים כי האדם אדון לגופו ולגורלו ואדישים לעמדה המסורתית
מחפשים הגנה, נמנעים מסיכון	מחפשים תשוקה, רודפים ריגוש

אוהבים להיות בבית - בדלת אמותיהם עם המשפחה הגרעינית

אוהבים להיות בחוץ - מחפשים את הקשרים חברתיים ומשפחתיים

החלוקה לעיל היא כמובן סינטטית ומלאכותית, אבל כל אחד מאיתנו יכול בקלות לדמיין בעיני רוחו טיפוסים מסוג א' וטיפוסים מסוג ב'. אולי תצליחו לזהות חלק מהם גם בראי.
אבל אילו לא טיפוסים סתם, הם תולדה של שורשים תרבותיים קדומים בהרבה ששינו את העולם והפכו אותו על ראשו. העולם המערבי השתלט על האדם החופשי, הנודד, הצייד-לקט, וגרם לו לעבור ליישובים ולהתמקד בחקלאות, המחייבת סדר, משמעת, הירארכיה ודת. ללא ארגון וסדר, קהילות גדולות אינן יכולות להתקיים. לאורך השנים הציידים הלכו והתמעטו אבל רוחם לא נעלמה והוכחדה לחלוטין.
ולכן גם כיום אפשר להכליל: או שאתה צייד-לקט, או שאתה חקלאי-סוחר. הראשונים יעדיפו חופש ותנועה (פיסית ומחשבתית), האחרונים יעדיפו סדר וארגון. הראשונים יבקשו עצמאות האחרונים יבקשו הגנה ובטחון. המודלים המחשבתיים הללו לא באמת קשורים למקצוע האמיתי שלנו, לעיסוק או להופעה, אבל כאמור תגיות זה נוח.

אז ספרו לנו - איפה אתם נמצאים במשוואה הזו? בסוג א' או בסוג ב'? בחקלאים או בציידים?

גמר חתימה טובה ובריאות,
(ואם יש ביניכם קוראים שלא עניתי להם, אז אבקש סליחה ומחילה).
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

מה נאחל לעצמנו לשנה החדשה?

שנה חדשה. התבגרנו קצת מאז הקודמת, לא?
ערב שנה חדשה הוא זמן מצוין לחשבון נפש, כמאמר הקלישאות. אבל חשבון נפש עוסק בהתבוננות לאחור, אל מה שעשינו ואיפה היינו, ואיך בילינו. טוב או לא, רע או מעולה, וכדומה. גם המסורת היהודית אוחזת בגישה זו ומי שפוקד את בית הכנסת בראש השנה יגלה שהווידוי ("חטאנו לפניך") הוא תימה מרכזית בו. בקיצור, העיסוק הוא במבט לאחור במטרה לזהות פגמים ולהשתפר.
אבל אני חושב שכדאי יותר לנצל את הזמן כדי להביט לפנים, אל העתיד ולא להקדיש כל כך הרבה זמן לעבר.
כי מה שהיה, היה. כמאמר הפרסומת: what was was, was was
נכון שאפשר ללמוד, אפשר להשתפר, זה טוב וזה חשוב ונחמד, אבל העיקר של החיים עוד מצוי לפנים, לא מאחור.
אם נקדיש זמן בערב השנה החדשה לתכנן ולקבוע יעדים ומטרות, סיכויינו להגיע אליהם יגדלו פלאות. לא רק לומר "השנה אני לא אוכל כמו חזיר", שזה משפט שנעוץ בעבר ונותן מעט מאוד כוון למה כן כדאי לעשות. במקום זאת לומר "השנה אצליח להרים 200 קילו בדדליפט" או "לבשל בעצמי ארוחת ערב בשרית ל10 אנשים" אלו מטרות ספציפיות.

אנשים הקובעים יעדים, נוטים להגיע אליהם. לעומת זאת אנשים המציבים קשיים ומגבלות, נוטים להתקל בהם.

מחשבה חיובית ומטרה מדידה וממוקדת יגרמו לכם להתבונן על מה שאפשר ולא על מה שקשה או בעייתי.
לא, אתם לא צריכים "לרסן" את עצמכם או "לשלוט" בעצמכם. אתם צריכים לאכול טוב וטעים וטרי. אתם צריכים לעשות ספורט מהנה ומתגמל.
באור זאת כשאני עומד ערב השנה החדשה, אני שואל את עצמי "מה אתה רוצה".
התשובה מתפצלת להרבה רסיסים של חיים, וכולם חשובים וחיוביים.
אני רוצה להמשיך לחיות במלוא העוצמה. 
אני רוצה להמשיך להרגיש טוב בגוף שלי.
אני רוצה להמשיך להרגיש בריא.
אני רוצה להמשיך להיות בריא (הוספתי טפו טפו, ליתר ביטחון)
אני רוצה להתפתח בתחום הכתיבה.
אני רוצה להגדיל את מעגל הקוראים שלי.
אני רוצה לעמוד בקשר ישיר עם יותר אנשים.
אני רוצה להמשיך ולהגדיל את החברה שלי.
אני רוצה לעשות יותר אימוני אינטרוולים. אני מרגיש שירדתי ביכולת בתחום הזה.
אני רוצה לצאת לטיול משפחתי בתיאלנד מתישהו השנה. לפחות שלושה שבועות. (עוד לא דיברתי על זה עם האישה, אבל בחיי שאני רוצה).
אני רוצה לארגן (או לבנות) מעשנת בשר בגינה.
אני רוצה לרכוש מיומנות פיסית חדשה לגמרי. לא סגור על מה אבל משהו.
אני רוצה להמשיך ולהיות מאושר.

זה מה שאני רוצה.

יש עוד רשימה ארוכה אבל צריך לקבוע את עקרי הדברים.

מה אצלכם? האם קבעתם לעצמכם יעדים בשנה שעברה? האם השגתם אותם? 

כך או אחרת, נאחל לכולנו שנה טובה ושקטה, שנה בריאה ועולצת, שנה שמחה וחובקת.

שנה טובה.

שנה טובה.

*********************************************************************
וכדי שלא תצאו רק עם הגיגים, הנה גם מתכון קטן אפשרי לחג שעשיתי השבוע.
נתח כתף בקר (חלק מספר 5). בערך 2 קילו הנתח.
מבשלים את הנתח השלם בסיר גדול עם הרבה מים על אש קטנה עם + שני עלי דפנה וקצת פלפל אנגלי שלוש שעות!
מקררים ופורסים.
במקביל מאדים במחבת גדולה הרבה מאוד בצל, הרבה מאוד סלרי עלים וגזר, עם כוס יין לבן וכוס בערך מהמים שבהם בושל הבשר. מתבלים.
מוסיפים את הבשר הפרוס למחבת ונותנים להם להתיידד עוד כמה דקות
מוציאים לתבנית ומוזגים כוס לחיים
שנה טובה

By מר קדמוני with 3 comments

שישה רעיונות למתנות קדמוניות לראש השנה

ראש השנה מתרגש ובא עלינו ואלינו, ויחד עמו ההתלבטות השנתית: "מה כבר אפשר לקנות כמתנה לחג"? הרי אנו אנשים שיש להם הכל - מרק ועצם - זה טוב ויפה אבל בעצם לפעמים אנו רוצים להתחדש או לפנק מישהו או מישהי.
אז הנה כמה רעיונות למתנות שוות למדי, קדמוניות ובריאות לחלוטין. כדי למקד את ההצעה, כיוונתי למתנות בטווח של 150-200 שקל. לא היסטרי אבל גם לא זול מדי, כדי שהחותנת לא תיעלב (מצד שני, אם תביאו לה קט'לבל, אולי היא תיעלב בכל זאת?)

• קט'לבל של 16 קילו. לפחות. אם יש מכשיר ספורט אחד שכדאי שיהיה לכם בבית, אז מיד אחרי נעלי ספורט, קט'לבל מקבל אצלי ציון גבוה מאוד. הוא לא תופס הרבה מקום, הוא לא עולה הרבה, הוא יחזיק לכם לנצח והוא בעיקר עשוי לשנות לכם את הגוף לטובה ולברכה, לששון ולשמחה. נסו. הבת שלי היא בת 16 והיא עושה 16 חזרות עם קטלבל של 16 קילו בלי בעיה מיוחדת. המלצות והשוואה של סוגי קט'לבל ומדריך קנייה - בפעם אחרת. 
• חכה. כן כן, חכה. כמו פעם. ראש השנה מסומל בדגים. חכה יכולה לעזור לכם להשיג דגים לשולחן החג, והיא גם מסמלת את החופש והפנאי, את התחביב ואת הסבלנות. חכה היא אחד מאמצעי הצייד האחרונים שנותרו חוקיים ופשוטים, זמינים לכל וקדמוניים לחלוטין. דגים נצרכו על ידי קדמונינו כבר לפני מאות אלפי שנים (כנראה בשיטות פשוטות של דייג בידיים בנהרות רדודים או בשולי אגמים), ואין שום סיבה להפסיק את המסורת. חכה נחמדה עם קרסים וחוט, מצופים ומשקולות תהיה יופי של מתנה.
• שתילים של צמחי תבלין + שק אדמה גננית  - צמחי תבלין הם תמיד כיפיים ומעולים הן לנשמה והן לגוף. הם לא יקרים ולהביא אותם זקופים ורעננים בעציצים זה כיף גדול. אם הבאתם יחד גם שק של אדמה גננית, אתם גם מעודדים עבודת כפיים קלה וחיבור לאדמה. שווה. נענע, בזיליקום, זוטה, מרווה, רוזמרין, קורנית, ואולי גם עגבניה, בצל, גזר, פלפלים, כרובית, ברוקולי ומלפפונים. לכולם יש שתילים וכולם יהיו שמחה במטבח. 
• מחבת ייעודית + דחסן המבורגרים. יש לי מגוון רחב של מחבתות וסירים בבית, אבל לאחרונה ראיתי צעצוע נחמד. מחבת פסים כבדה, הבנויה עיגולים עיגולים ויחד עמה מגיע דחסן כבד, כדי ליצור המבורגרים או קציצות (תלוי בגודל השקערוריות) לתוך השקערוריות. יחד עמה מגיע דחסן, הדומה להפליא לדחסן של קפה. בקיצור, מתנה שסביר שאין למקבל, וסביר בהחלט שישתמש בה. 
• ערסל - אם חכה היא סימן לזמן פנוי, אז ערסל הוא השלב הבא באבולוציה של הפנאי. לשכב ולהתנדנד בצל העצים. בתור ילד אחת החוויות שאני זוכר היטב היה כשיצאנו כל המשפחה לפיקניק ואבא שלי היה קושר ערסל בין שני עצים וחוט לעץ שלישי כדי שנוכל לנדנד את עצמנו. בסוף היינו מנדנדים זה את זה ומנדנדים להורים "מתי אוכלים". היום בגינה תלוי אצלי ערסל ואין יום שלא תמצאו עליו את אחד מהילדים שלי, תופס קצת שלווה. 

אחיין מתפנן בערסל בגינה

• פוייקה  מס 2' - לפני כחצי שנה כתבתי כאן את המדריך המלא שלי להכנת מתכוני פוייקה, אז אם עדיין אין לכם כזה (כלומר אין לאלו שאתה מתארחים אצלם בסעודת החג או ליקיריכם האחרים), אולי הגיע הזמן להתפנק באחד (או אחת? לא בטוח מה יש לומר). 

ואפשר כמובן להביא גם בקבוק יין, צנצנת דבש, זר פרחים או חמישה קילו בשר. כל מה שבא לכם בטוב.
כדאי ואפשר להוסיף בתגובות עוד רעיונות או דברים שהצליחו לכם, שכן למה שלא נהנה גם?
תרגישו חופשי לשתף,
ואוטוטו גם שנה טובה,
דעאל

By מר קדמוני with 5 comments

רשמים מחפירה פרה-היסטורית על גדות הירדן

במסגרת תחקיר קטן שאני עורך בימים אלה, התגלגלתי הבוקר לחפירה על שפת הירדן, קילומטר דרומית ל"גשר הפקק" על כביש 981, ממש על שפת הירדן. מנהל אותה זו השנה השביעית ברציפות ד"ר גונן שרון ממכללת תל-חי, שהזמין אותי וטרח והסביר והדגים והעשיר את הביקור בשלל הסברים דוגמאות וממצאים.

אתר השטיפה. אין לחץ.

אז מה היה לנו שם? להלן רשימת מצאי חלקית:

• שישה עשר סטודנטים. שתיים מצרפת, אחת מגרמניה, כמה מארצות הברית, כמה ממכללת תל-חי וכמה בלתי מזוהים. אליבא דגונן המתנדבים והסטודנטים הם סוג של תיונים. כל כמה דקות הם קופצים לירדן לרענון ושכשוך מהיר ויוצאים רטובים ומלאי עיזוז להמשיך ולבוסס בבוץ עם כף בנאים ודלי בניין. 
• שני אוהלים.
• חמישים דליים,
• שישה ארגזים לסינון האדמה במי הירדן,
• עשרה "מטר בנאים" (מעץ),
• אינספור שקיות תיוג,
• אחד טרייפוד של מודדים (כזה שמשמש למדידת מגרשים ושטחים),
• עשרים וחמישה ארגזי קרטון בהם מרוכזים ומתויגים כל מיני שאריות שסוננו מדליי הבוץ,
• אחת צידנית עם אוכל,
• שלושה קלקרים גדולים לשתיה קרה,
• סט פצירות וכלים של רופאי שיניים,
• שפריצרים של מים, כדי לנקות את הממצאים טוב טוב,
• יריעות ניילון,

ובעיקר הרבה מאוד מצב רוח טוב. כולם מחייכים והרוח נושבת קרירה על פני הירדן.

מה חופרים שם בכלל?

בוקר טוב אתר נחל מחניים

אתר נחל מחניים, זה שמו של האתר, הוא גבעה קטנה של אבני בזלת הנמצאת כיום מתחת לפני הקרקע, אך בימים עברו שכנה לחופו של אגם החולה הקדום - עוד מהימים שלפני-היות-הירדן. האתר מתוארך לכ 60 אלף שנים לפני זמננו, וגונן מעריך כי הוא שימש את האנשים שחיו כאן באותה התקופה למשך זמן קצר מאוד אך לא למגורי קבע. למרות דלותו לכאורה של האתר, הוא מפתיע לטובה בממצאים ייחודיים החושפים לא מעט על אורח חייהם של אבותינו הקדמוניים.
שני סוגי ממצאים עקריים נחשפים באתר: אבני צור המשמשות לחיתוך, ועצמות בעלי חיים. גדולים כקטנים. במקום נתגלה שלד של פרת-בר ענק קדמונית. טון ומאתיים משקלה המוערך (פי שלושה מהפרה המבוייתת של ימינו). קרניה עבות וארוכות פי כמה וכמה, ויש לשער שגם מזגה היה פראי יותר כנוע פחות מהפרה המודרנית. לא קל לצוד כזה מותק. גם עצמות קרנף נמצאו שם. גם עצמות איילים. גם קצת צפרדעים, נחשים ועוד מכרסמים.קבורה המונית או אתר אכילה?
יש גם לא מעט זרעים של גדילן מצוי (סוג קוץ המשמש לאכילה) אבל גונן סקפטי לגבי יכולת הסקת מסקנות מכך: הגדילנים אהובים מאוד על נמלות הקציר ובהחלט יתכן כי הן ריכזו אותם באתר מסיבותיהן שלהן (של הנמלים).
אבני הצור מספרות סיפור מדהים. האנשים הקדמונים הללו הגיעו לגבעת הבזלת ככל הנראה כי היתה קרקע יבשה ומוגבהת מהאגם הקדום, וזה היה נוח למארב, לאכול, לפרק בשר ולחלוק אל שלל הצייד. וזה היה צייד ללא ספק. אבני צור מחודדות הובאו לשם במיוחד עם בני האדם. צור אינו זמין בקרקע המקומית שם אבל הוא היה "פק"ל הכיסים" של קדמונינו חסרי הכיסים. גם כחודים וסכינים משוכללים ואיכותיים מצור, וגם כגושי צור שהובאו ונבקעו באתר עצמו כדי להשתמש בהם לפירוק וביתור השלל. מאות כלי צור שכולם מאופיינים ככלי חיתוך נמצאו שם. זאת לעומת אתרים אחרים, בהם נמצאו עוד סוגי כלים המעידים על מגורי קבע, אך כאן נמצאו כלי הצייד והחיתוך בלבד.
חברים, יצאנו צוד משהו לנשנש, תיכף נחזור. אולי זה מה שהם אמרו לאלו שנשארו במחנה הקבע, אולי במערה סמוכה,. לעולם לא נדע.
מאותו רגע אנו משחקים בהשערות, אחת מהן הולכת כך והיא נתמכת על ידי ממצאי הקרקע והטופוגרפיה:
לפי ד"ר גונן הייתה כאן כנראה בשולי האגם ביצה כאשר כאמור האתר הוא גבעה קטנה של בזלת ששימשה כמין "אי" של קרקע יציבה ויבשה בבוץ שסביב והיוותה נקודה טובה למארב ציידים או לנקודה אליה מביאים את שלל הציד לביתור ועיבוד. אולי תושבי האזור ניצלו את הבוץ הטובעני כדי להבריח אליו את הפרות ולצוד אותן שם ביתר קלות.

גונן מצביע על הנקודה בה נמצאה גולגולת הפרה. זהו בסיס הגבעה. אבני בזלת עגולות

מהו התהליך החפירה (על רגל אחת ובקיצורים נדרשים)?
מסמנים את השטח ומחלקים אותו לריבועים.
כל חופר וחופרת אחראיים על ריבוע של משהו כמו 40*40 ס"מ ויש לחופר עומק מסוים להגיע אליו (שילוב של מטר בנאים ופלס המחובר לחוט עוזרים לחופרים לדעת בדיוק מה העומק אליו הגיעו בכל שלב). כל האדמה ב"משבצת" מוכנסת לתוך דלי בעזרת כף בנאים, וכשהדלי מלא אדמה מוסיפים לו מים, משרים, ואז מעבירים לארגז פלסטיק שבתחתיתו רשת צפופה, מסננים במי הירדן, ואת מה שנותר בארגז אורזים בשקיות ובארגזי קרטון והופל'ה - למעבדה.

מחכים למסננת

אבל במהלך החפירה לא רק מוציאים בוץ ואדמה ומעבירים אותה ממקום למקום בעזרת דלי. יש גם ממצאים של ממש הנחשפים כל רגע. כל ממצא מצולם, נרשם, מתועד לכל פרטיו: הזוית, המיקום, העומק - ורק אז הוא נחפר בזהירות, מתויג ונשלח להסתכלות.
עוד אנו מדברים והנה אחד הסטודנטים זועק: איי, ננשכתי. ואכן, שן ענקית של אוכל עשב קדמוני בצבצה מתוך האדמה והצליחה לדקור אותו ממש. טורפים במותם, אם לא בחייהם.

אי, ננשכתי. הנה השן הקדמונית. יצאה הבוקר לאויר העולם אחרי 60 אלף שנים.

לאחר רגע קל מישהי אחרת חשפה אבן צור מסותת שראשה נקטם.

פעם חתכתי פרה אבל היום אני נראית כמו סתם אבן

לאחר דקותיים גונן נקרא להתייעצות לגבי עצם עצומה שעדיין נחפרת בסבלנות אין קץ ובנוקדנות של סטודנטית שכל הזמן שבעולם עומד לרשותה. ככל הנראה מדובר בקרן של בקר קדום וייקח עוד איזה יום לפחות כדי להשלים את החשיפה שלה. ואולי היא מחוברת לעוד גולגולת? בקרוב נדע.
בהמשך מתגלים עוד ועד ממצאים: כאן שבר עצם ושם ראש צור והאתר הולך ומתעורר לחיים: כן, הם כנראה ישבו איפשהו פה, בראש הגבעה, וזרקו עצמות למטה. ואולי הם פרקו את הפרה למטה ועלו למעלה לאכול. ואולי אכלו במקום שלישי. אבל עם כל התיאוריות ברור כי האדם הקדמון שוכן הירדן שלנו היה אוכל בשר, צייד מיומן, איש כלים מעולה ובהחלט יתכן שהוא אכל את הסעודה הזאת דווקא ביום שני, אבל זה כבר באמת השערה רחוקה שלי...
הייתי שם פחות משעתיים. החופרים נמצאים שם ארבעה שבועות ברצף.
מה אומר לכם, קסם על ים כנרת.

שוטפים את הממצאים והעיניים

תודה גונן,
ושבת שלום,
דעאל

By Dael with 3 comments

מתכונים מהפריזר לסוף החופש הגדול

קצת לפני השבת האחרונה חזרתי מחופשה ומכיוון שלא היה בבית בשר טרי אחרי שלושה שבועות בחו"ל, הוצאתי את כל מה שיש מהמקפיא, וקצת "מנות קשות" מהמזווה. הזדמנות לנקות קצת ולבשל על טהרת "מה שיש".
מה מצאתי במקרר אתם שואלים? אז ככה:

• שלושה קילו טלה (גראס פד!), הבשר יחסית רזה ומועט שומן, המאפיין אוכלי עשב במרעה.
• קילו לב טחון
• קילו צלעות בקר טחון
• אפונה ירוקה קפואה
• במזווה כמה קופסאות שימורים של זיתים מגולענים ירוקים
• קופסאות של עגבניות מרוסקות
• שמן קוקוס כמובן 
• טון וחצי תבלינים שונים

אז מהחברים הללו הכנתי שלוש מנות בשר ושלוש תוספות. הנה כך:

• קדירת טלה ביין: את נתחי הטלה (היה שם קצת צוואר, קצת שפונדרה, וקצת שוק אחורי) הכנסנו לסיר ברזל כבד ויחד עם גזר, בצל וכוס יין אדום נתתי לעסק להתבשל על אש קטנה שלוש שעות וחצי. 
• בולונז קלאסי - המתכון הרגיל שלי מבשר צלעות טחון, עם עגבניות מרוסקות, יין אדום, בצל, פלפל אדום וגזר. הילדים מלקקים אצבעות. הולך מעולה לבד או עם אורז לבן או עם כל תוספת אחרת.
• בולונז לב - או, כאן אילתרתי משהו אחר שהתברר כהצלחה גדולה. במחבת גדולה אידיתי הרבה בצל בשמן קוקוס ואז הוספתי חבילת פטריות קצוצה קטן קטן ואידיתי היטב היטב. הוספתי את בשר הלב הטחון, תיבלתי בקארי וזהו. יצא בולונז מעדן בטעם של "מעורב ירושלמי".

שלושה מתכוני תוספות מנצחים למאותגרים-בישולית

• תוספת אפונה: שופכים שקית אפונה קפואה למים רותחים. מחכים חמש דקות ומסננים. זהו. קצת מלח-פלפל ואתם ממריאים.
• תוספת סלט סלק: עוד מתכון למאותגרים. מבשלים את הסלק (הרבה זמן). מסננים, מקלפים, חותכים. מוסיפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, ומתבלים במלח, פלפל וכמון. זהו.
• תוספת זיתים: בצל, עגבניות מרוסקות, זיתים מגולענים. ביחד במחבת עם הרבה כמון. זה הכל.

עכשיו תגידו: לא עונג שבת?
מתכונים פשוטים ומנצחים נוספים יתקבלו בשמחה.
בתיאבון

By Dael with 2 comments

קצת מסקנות מהסקר

זהו.

חופי ברצלונה מעולם לא היו רטובים יותר

חזרתי.
אמש נחתתי לאחר (כמעט) שלושה שבועות בספרד, בעיקר בהרים. בעיקר בעליות. היה מדהים וכבר כתבתי על הצורך החיוני לצאת לחופשה ולהתנתק מהשגרה, מהיומיום ולהתחבר אל הטבע, אל המשפחה ואל עצמך.
נא לנסות בעצמכם, ומיד.

לפני שלושה שבועות לערך פרסמתי כאן טופס משוב אונליין. טופס שיעזור לי להתמקד לצרכים הנוכחיים שלכם, קהילת הקוראים היקרה שלי, ולשמוע בדיוק מה עובד ומה פחות, מה יותר ומה כמעט.
ואכן, רבים מכם ענו ועל כך תודה! כמעט 200 איש ואישה השתתפו והקדישו מזמנם כדי לענות, רבים בפירוט גדול ועם הרבה הצעות ומחשבות. אז ראשית, תודה רבה לכל העונות והעונים!!! אני מתנצל מראש לכל אלו שעדיין לא חזרתי אליהם אישית, אבל אשתדל מאוד לעשות זאת בקרוב.
מי שעדיין רוצה לכתוב או להגיב, מוזמן כמובן, כאן.
בכל מקרה, חשבתי שתרצו לשמוע קצת על התוצאות, בהנחה שמדובר במדגם המייצג סטטיסטית "אתכם" - קהל הקוראים והקוראות. אז ככה:
40% נשים ו 60% גברים, מאוזן למדי אם כי אשמח לראות אף יותר מקהל הנשים כאן. אתן מוזמנות לעודד את החברות שלכן להגיע לכאן...
כאשר 35% מקוראי הבלוג הם בשנות העשרים ו 35% בשנות השלושים לחייהם. מה שאומר שהחדשות הן טובות - 70% מהקוראים צעירים דיים כדי ליישם שינוי שישפיע על חייהם בצורה דרמטית ומוקדמת ולמנוע, אישאללה, מחלות ועניינים רעים אחרים. גם הקוראים המבוגרים יותר (מעל 40 וצפונה) המהווים את 29% הנותרים (יש עוד 1-2% של צעירים מתחת לגיל 20) רואים תועלות רבות, ומספרים לי על זה בטקסט הפתוח וכיף גדול לראות משפטים הבאים מגיעים דווקא מהאנשים היותר מבוגרים:

• שמחה שעברתי לפליאו. אני אדם מאושר יותר ובריא יותר - וזה משפיע על כל שטחי החיים
• אני אוהבת כל מה שאתה כותב וזה מאוד עוזר לי בירידה במשקל (כבר 15 קילו)
• מציעה את הבלוג שלך לכל מי שמתענין ב״איך רזית״. אני מוצאת שהבלוג  הזה הוא שער מצויין לכל מי שצועד את צעדיו הראשונים. ואפילו השם המצחיק עוזר כי אפשר לחפש בקלות בגוגל ולא צריך לרשום כתובת.  

אלו היו רק אנקדוטות אבל בין הפידבקים הסתתרו עוד המון רעיונות, מחשבות והצעות שלכם.
מעולה.
ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה לגלות מה מציק לכם ביותר. מהי אותה ב-ע-י-ה שאיתה מתמודדים ובגללה חלקכם שוקל לבצע שינוי בסגנון החיים או אימץ כבר את אורח החיים הקדמוני. חשבתי שירידה במשקל או שיפור מצב בריאותי הם המנוע העקרי, אבל מתגלה לי שדווקא העלאת רמת האנרגיה, שיפור מצב הרוח ויצירת תחושת מסוגלות וחיוניות - הם המנועים האמיתיים לשינוי אצל רוב הקוראים כאן! רוב מוחלט של העונים ציינו את העלאת רמת האנרגיה כמטרה מרכזית שלהם בשינוי אורח החיים!
קדימה, כפיים. אנרגיות! (הי, תזכורת: חופש היא דרך מעולה להעלאת רמת האנרגיה שלכם)
כמובן שגם שיפור בריאותי, משקל תקין, בעיות לבביות וכדומה מהווים גורמים לא מבוטלים, אבל הסטטיסטיקה אומרת את דברה בקול רם וברור: אתם ואני רוצים לחיות במלוא העוצמה!
עוד שאלתי על מה אתם מעדיפים שאכתוב. כאן התוצאות מפוזרות מאוד ונראה שאנשים שונים מעדיפים לקרוא על דברים אחרים, ושבעצם, אתם רוצים את הכל, שזה בסדר גמור כי גם אני כזה. רוצה לקרוא על הכל ולכתוב על הכל (בלקרוא זה באמת ככה, אני לא בוחל במאומה וקורא כל מה שמודפס איפשהו, מתישהו. בנערותי "סיימתי" את כל הספרייה העירונית בנווה שאנן שבחיפה, ומאז אני ממשיך לזלול ספרים לארוחת בוקר. עדיף מקרופלקס!)
אתם רוצים שאכתוב עוד על איך מתחילים בכלל, ועל אורח חיים קדמוני העולם מודרני - אלו מככבים בין התשובות המועדפות שלכם אבל גם מחשבות וגם מתכונים וגם הסברים והוכחות ועוד.
טוב, יש לי שיעורי בית לעשות.
לעומת זאת, כאשר עוברים לקשיים שלכם ביישום, שם יש ערב רב של סיבות וקשיים ודומה כי אין שני אנשים המתמודדים מול אותו האתגר. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כתב טולסטוי, אבל אצל המשפחות האומללות, כל משפחה אומללה לפי דרכה. דומני כי יש בזה מן האמת גם בהקשר של קשיים אחרים. כולנו מבינים למה ומה צריך לשנות, אבל כיצד בפועל, חוסר זמן, בתקציב, במיומנות, בכלי בישול או היפרדות מהרגלים גרועים - אלא מככבים בזיווגים שונים אצלכם.
נשתדל לעזור גם כאן.
החלק המרתק ביותר היה כאמור לקרוא את המשוב הפתוח והישיר שלכם. כתבתם לי שם המון המון חומר רלוונטי ומעניין, וכאמור בראשית הדברים, אשתדל לענות גם אישית, אבל היריעה מעט ארוכה והעפרון קצר.
אני כאן בשבילכם, ואני שומע היטב את מה שאתם אומרים לי: בטופס המשוב, ישירות אלי למייל או בתגובות, כאן.
תודה ושבת שלום,
(וגם טוב לחזור הביתה)
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

"תותים, תותים, גדלים בצד הדרך" (מאיר בנאי, לפני מיליון שנה בערך)

כפי ששמתם לב מהתדירות הנמוכה של הפוסטים, ומהדווחים שלי כאן, אני בחופשה ארוכה בספרד - בעיקר בהרים ובסוף השבוע האחרון גם בחופים (בקוסטה בראבה, ליתר דיוק). אכן קשה.

הדבר האמיתי

באחד הימים האחרונים ירדנו, משפחתי ואני, ממורדות הר בשמורת אורדסה. מדובר באחד מפניני הטבע של הפירנאים ושם בשמורה יש טבע פראי וראשוני שיד האדם לא יכלה לו, צוקי אבן עצומים, יערות-עד ואשדות מים שוצפים.
אחרי העליות, כך הבטחנו לילדים, עוד תבואנה ירידות, ואכן גם הן הגיעו.
כך או כך, ישבנו לנו לנוח תחת אחד העצים ומסביבנו שפע של פרחים ועשבים, פרפרים וציפורים. שלווה. והנה אני מזהה כתם אדום בוהק ועגול מציץ בין העשבים. רכנתי קדימה והנה תות שדה אמיתי וזעיר צומח לו. תות כמו תות שדה רגיל, עגול, מנומר, צבעוני וטעים. רק מצאתי וילדי כבר החלו להתרוצץ לכל עבר, ראשיהם עמוק בקרקע, מחפשים ומלקטים תותים. זה בשל וזה עדיין לא, זה לבן וזה אדמדם, זה חמוץ וזה טעים בטירוף. תותים אמיתיים, אבל זערוריים להחריד וגם עשרה מהם לא יחשבו במניין של תות אחד ארצישראלי.
איני מומחה בבוטניקה (וגם לא בשום תחום אחר כמעט) אבל אין לי ספק שאלו תותי בר, כאלה שאבותינו הקדמוניים צרכו בשיטוטיהם בשמורה, עוד בימים שכל הארץ והעולם היו שמורה אחת גדולה.
ואז, לאחר התפתחות החקלאות, היה מי שזיהה את התותים היותר-גדולים ולאט לאט אסף והשביח אותם - זרע רק את אלו היותר מתוקים, היותר גדולים, היותר עסיסיים ועד שקיבלנו, כמה אלפי שנים מאוחר יותר, את התותים שאנו מכירים היום. גדולים ונוטפים סוכר, עסיס וחומרי ריסוס.
אז אם נשווה את התות המודרני המצוי בכל סופרמרקט והתות הזעיר והקדמוני שאני וילדי ליקטנו השבוע, מה ההבדל ביניהם, ומה זה אומר על צריכת הפירות שלנו היום?
פירות הם הממתקים של הטבע.
הם צבעוניים, מתוקים וקוראים לבעלי החיים: "היי, אני כאן, בא תאכל אותי ותפיץ את זרעי לכל עבר" אבל האנשים הם לא סתם בעלי חיים והם לא בעניין של הפצת זרעים אלא בעניין של אכילה ושביעה והנאה, והתותים משרתים היטב מטרה זו - הם יפים להפליא והם טעימים ביותר. במיוחד לאחר שהיה מי שטרח והשביח אותם עד שהם מתוקים יותר וגדולים יותר מכל תות בר שהתקיים אי פעם.
האדם הקדמון, ידידינו, טרח הרבה כדי לאכול כמה תותים לקינוח. הוא או זוגתו ליקטו הרבה שעות כדי לאסוף צרור גדול דיו למשפחה כולה, ואז הם אכלו אותם, אבל בלי קצפת ובלי סוכר מעלה, והם היו חמצמצים יותר, קטנים יותר ונדירים הרבה יותר. ורק בעונה הקצרה שבין סוף האביב לתחילת הקיץ.
ואנו מה?
אנו התרגלנו לצרוך פירות כל השנה, וכל שהפרי גדול יותר ויפה יותר ומתוק יותר, הרי זה משובח. אבל המציאות היא שהוא כבר נדד רחוק מאוד מאמא טבע, ורחוק ביותר ממוצאו וממולדתו.
במקום ממתק של הטבע הוא הפך לממתק תעשייתי כמעט. 
אז פעם הבאה שאתם שומעים מישהו אומר לכם ש"פירות תאכלו חופשי", ו"הסוכר שבפירות הוא סבבה", אז תדעו שנכון שפירות זה טעים, אבל לא בטוח שטבעי במיוחד. אלא אם כן אתם מבלים את היום על ארבע מחפשים תותים בעשב על איזה הר גבוה.
תותים מישהו?

ולא נפרד בלי שתגידו לי מה אתם אוכלים, ומה אתם חושבים על צריכת פירות. כמה: אחד ביום? שניים? קערה?
אולה מספרד,
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments

שבע סיבות טובות לצאת להרים

אתמול

שלום יקירים ויקירות
אולי שאלתם את עצמכם לאן נעלמתי - כי לא פרסמתי כבר פוסט הגון לשמו כבר כמה זמן. אז זהו, שיש פי סיבה טובה באמת, ועמכם הסליחה, אבל אני בחופשה.
לא סתם חופשה אלא 17 יום בפירינאים הספרדיים (וקצת בצד הצרפתי שלהם גם). אז או שאני משוטט בהרים שם אין חיבוריות אינטרנט או שאני מתפרק מעייפות בערב במלון, וגם שם בדרך כלל האינטרנט לא משהו. ככה זה בהרים. בייסיק אונלי.
אבל ניצלתי את הזמן כדי להרהר ולשוח עם משפחתי מדוע כדאי לצאת לטיול כזה בהרים, אז יחד, במאמץ מנטלי משפחתי משותף, הגדרנו עשר נקודות מרכזיות כיתרונות לטיול הרים אמיתי.
בגלל שהדברים נחשבו, נהגו ונאמרו בזמן הליכה עם תרמיל די כבד על הגב, גם של הילדים, אולי היינו מעט משוחדים.

• כי זה טוב לנפש. ההרים ממלאים לך את הנפש שמחה ושקט, צלילות וענווה. ההרים עונים לך בדממה ומעניקים מרחבים עצומים ומשהו ראשוני וטבעי לתחושת הקיום הבסיסית ביותר שלנו. אני לא יודע איך זה עובד אבל זה עובד היטב. טיפסת יום שלם על הר, טיפסת כמה דרגות של אושר גם בנפש שלך.
• כי זה מעולה לכושר הגופני: אין פעילות טבעית יותר, ראשונית יותר ובריאה יותר מהליכה עם תרמיל. לא חובה המקל. מכף רגל ועד קודקוד אין איבר שאינו משתתף במאמץ, הריאות שורקות בעליות, הכתפיים מועמסות ציוד ומשקל, הרגליים משתרגות והגוף כולו אומר שירה. 
• כי זה נכון להתנתק מהאינטרנט. ומהטלפון. בהרים ברוב הזמן אין קליטה סלולרית. השארתי בכלל את הטלפון ברכב. אין אינטרנט. אין תקשורת. אין פייסבוק לילדים ואין whatsup ואין סמסים ואין כלום. יש שקט. יש את הכאן והעכשיו והמסביב והילדים והמבוגרים נאלצים בעל כורחם להיות חלק ממנו. דיאטת אינטרנט קוראת לזה המתבגרת שלי. היא צודקת. היא אפילו אמרה לי "אבא, יש בזה משהו טוב להתנתק קצת" ואני מדבר על מישהי ששתי דקות בלי עדכון ווטסאפ והיא כבר בחרדות קיומיות. הדיאטה הזו מנצחת.
• כי זה מעולה למשפחה. נוסעים הרבה שעות יחד. סוחבים תרמילים כבדים. חולקים את כל הארוחות, הנופים, החוויות, הקשיים וההנאות. 24 שעות יחד, שבעה ימים בשבוע, עד שהחופש ייגמר. האחים הם רק זה עם זה וזו. אין חברים, אין טלפונים - רק המשפחה הגרעינית. וזה עושה טוב. בני הצעיר אמר" זמן איכות של המשפחה". אמר וצדק.
• כי לומדים דברים חדשים. גיאולוגיה. ופריחה. ובעלי חיים. ונופים. ומפות. והתמצאות. ולהגיד שלום בספרדית. ולקרוא מצפן. ולארוז. ולהכין ארוחות בשטח. וחולשות וחוזקות זה של זה. ועוד. שיוצאים למסע לעולם לא יודעים מה נגלה בדרך. 
• כי אי אפשר לסבול את החום-לחות של אוגוסט בארץ. זה נשמע קצת פלצני אבל יש בזה משהו. בהרים נעים כל ערב ויש קרירות אמיתית ורוח בראשית נושבת במדרונות. 
• כי חיים פעם אחת. נכון, טרקים של ממש בהרים אמיתיים יש בעיקר בחוץ לארץ, וכל חופשה בחו"ל עולה כסף רב, אבל היי, חיים פעם אחת, וההוצאה היא אמנם עניין של מותרות אך גם של סדרי עדיפויות. אנו החלטנו כבר מזמן שבמקום לשפץ את הבית אנו משקיעים את הכסף בחוויות. הבית יחכה ובינתיים הקירות לא מתמוטטים עלינו, אז נחכה עם הצבע והרמונט של המטבח עוד כמה שנים (סורי, מותק). אפשר ונכון להקדיש כסף לחופש, ועוד יותר, לצבירת חוויות משפחתיות משמעותיות.

זהו, אני כאן עוד שבועיים לפחות, ומקווה לפרסם עוד קצת אבל בינתיים אני בעיקר עסוק בצבור חוויות וקילומטרים של הליכה משפחתית (עד כה באיגואס טורטס, פארק מדהים). 

שבוע טוב, וצאו קצת החוצה. יהיה כיף.

By מר קדמוני with 7 comments

אחת עשרה סיבות (לפחות) לצורך בהתאמה אישית של התזונה הקדמונית

* לפני שתצללו ותקראו את הפוסט הזה, הנה סקר קוראים שחשוב לי שתמלאו. זה לוקח חמש דקות אבל עשוי לשפר את הרלוונטיות של תכני הבלוג הזה אליכם. אישית. אז הקליקו כאן. תודה *

אמרו חז"ל: "כשהם שפרצופיהם אינם שווים, כך אין דעותיהן שוות" (שם, שם).
כאלו אנחנו, בני המין האנושי, שונים, ייחודיים. פרצופים שונים, דעות שונות וגם... תפריטים ודיאטות שונות.
כאן, מעל דפי בלוג זה ובקרב קהילה זו, אנו מקדמים אורח חיים קדמוני ותזונה טבעית ואותנטית, כזו שלוותה את המין האנושי מאז ראשית הווצרו: מגוון רחב של חיות וצמחים. לתזונה כזו יש כמה כללי אצבע פשוטים (ראו: תזונה קדמונית - המדריך המעשי), אבל למרות שזה נראה פשוט וקל, בפועל מסתבר כי אנשים שונים משגשגים טוב יותר על תפריטים מעט שונים. אז אם מישהו יאמר לכם "תאכלו פליאו" או "תזונה קדמונית" דעו לכם שסביר שגם אחרי הגישה הראשונה ו"ניקוי" הארוות מרעלים וטעויות, עדיין תדרש התאמה אישית, הקשבה, לעתים התייעצות, והרבה ניסוי.

• מטרות - ראשית חכמה, המטרה שלכם משפיעה מאוד על המגוון, העיתוי, הסוג והכמות של המזון אותו תצרכו. גם תחת מעטה אחד של "תזונה קדמונית" יש הבדל גדול בין מי שמבקש לעלות במשקל לעומת מי שמבקש לרדת במשקל; בין מי שמבקש לשפר תוצאת ספורטיביות ובין מי שמבקש לשפר תסמינים של מעי רגיז. אלו ואלו עשויים להרוויח מתפריטים מאוד דומים, אולם ייתכנו הבדלים הנעוצים במטרות, כמו גם בגוף בו אתם שוכנים (לעת עתה).
• רגישות לגלוטן - הרגישות לגלוטן משולה לקרחון. הקצה המחודד והמסוכן (אלרגיה לגלוטן) מפורסם וידוע אבל נדיר (רק חולי צלייאק). אבל מתחת לפני השטח, מתחת לתודעה הציבורית, ישנם רבים מאוד מאוד שלהם רגישות מסויימת לגלוטן, והם בכלל לא יודעים שהם כאלו. זה עלול להיות "רק" דלקתיות של המעי וזה יכול להיות אי נחת בפעילות המעיים ועד לרגישות קיצונית ואי סבילות מוחלטת. אמנם נכון שבתזנה הקדמונית אנו ממליצים שלא לצרוך כלל מוצרים מבוססי דגנים, אך עדיין הרגישות לגלוטן משפיעה על הטווח: קינואה למשל אינו דגן אבל אנשים הרגישים לגלוטן נוטים להיות רגישים גם לקינואה. 
• רגישות ללקטוז וקזאין - יוצאי צפון אירופה נמצאים במקום בטוח יותר, יחסית, לצריכת מוצרי חלב מאשר יוצאי אפריקה. שכן משק החלב התפתח בארצות הצפון ולצאצאי אותן מדינות יכולת גנטית גבוהה יותר להתמודדות עם חלב, שהיווה חלק משמעותי בתזונת אירופה וחלק לא קיים או אפסי במקומות אחרים. יוגורט, חמאה, שמנת, גבינות שמנות יכולים להיות יופי של מזון לאנשים בעלי יכולת גבוהה להתמודדות עם לקטוז אבל להיות מזון מעודד אלרגיה והשמנה אצל אחרים. 
• רגישות לאינסולין - חלק ממטרת התזונה הקדמונית היא לעודד רגישות לאינסולין, ובכך לאפשר לגוף שלנו לפעול שעות ארוכות יותר ללא תחושת רעב וללא "מעגלי" העייפות. רמת הרגישות לאינסולין משתנה בין אנשים וגם אצל אותו אדם כפונקציה של התזונה. יש ביננו כאלה שגם כמות נמוכה יחסית של פחמימות תייצר "קפיצה" גבוהה בייצור האינסולין כי הם עמידים יחסית לאינסולין ודרושה יותר כמות להשגת תוצאה זהה. עמידות לאינסולין מעודדת צבירת שומן ורגישות לאינסולין מעודדת את ניצולו כאנרגיה, ועדיין ישנו טווח נרחב. ישנם אנשים המורידים מהר מאוד במשקל בהעדר פחמימות רבות, ויש שפועלים על סף פחמימות נמוך במיוחד ובכל זאת מתקשים לאבד משקל. תפוחי אדמה, אורז, בטטות, כולם מזונות עתירי פחמימות שיכולים להיות מצויינים לחלקנו ובעייתיים לאחרים. הדבר נובע גם מהסעיף הבא: המין.
• מין - ככלל, גברים מאבדים בקלות משקל ושומן מיותר כאשר הם יורדים בכמות הפחמימות. נשים לעומתם יקבלו שפע של יתרונות בתהליך דומה (כמו שיפור הרגישות לאינסולין) אולם הורדה נוספת של אחוזי שומן "אחרונים" עלולה להיות מאתגרת יותר "רק" בפרוטוקול של הגבלת פחמימות. 
• רגישות כללית ואלרגיות - יש הרגישים לאגוזים, יש הרגישים לביצים ויש הרגישים לחצילים. אלרגיות משפיעות מאוד על התפריט שלנו. דעו מי אתם ומה אתם ומה אתם יכולים לעכל בהצלחה ובנו תפריט בהתאם. 
• רגישות רוחנית - יש אנשים שאינם אוכלים בשר אבל אוכלים דגים. יש שאוכלים בשר אך נרתעים ממראה דג (גיסתי היקרה היא כזו), ויש שאינם אוכלים מאומה שהיה פעם חי (צמחונים), ויש שאינם אוכלים מאומה גם מתולדות החי (טבעונים), ויש שאוכלים רק מזון צמחי ולא מבושל (raw). ישנם העושים זאת על רקע "מדעי" או בריאותי, אבל רבים עושים זאת על רקע של העדפה רגשית. זה בסדר גמור, אבל אם אתם רוצים לשגשג ולפרוח קחו בחשבון שהמגוון בצלחת שלכם הוא גם פונקציה של ההעדפות הרוחניות ואל רק של הגשמיות, וזה עשוי להשפיע על המטרות והיכולת להשיגן.
• רגישות לטעם - יש אנשים שפשוט לא אוהבים מזונות מסויימים. הייתם מאמינים שהבן שלי לא אוהב אצות, למשל? יש שלא סובלים אגוזים, נרתעים משמן קוקוס, או מתחלחלים מעגבניה. 
• פעילות גופנית (רגישות לזיעה?) - הסוג, הנפח ותדירות הפעילות הגופנית שלכם משפיעים מאוד על הצרכים התזונתיים שלכם. אנשים המבצעים פעילות סבולת כרונית בנפח גבוה צריכים רמה גבוהה יותר של פחמימות, לעומתם אנשים המתאמנים אימוני כח ומשקולות כבדים והרוצים להגדיל מסה חייבים לאכול כמות גבוהה מאות של קלוריות והרבה חלבון. אתלטים רבים מדווחים של שינוי ניכר בתוצאות כפונקציה של התזונה (אנדי מארי, הבריטי אלוף ווימבלדון הטרי, מקפיד כחרדי אדוק שלא לאכול מאומה מעובד, תעשייתי או עם סוכר כלשהו. לעומת זאת הוא זולל 50 רולים של סושי ביום). 
• רגישות לכיס ותקציב - בעולם מושלם היינו כולנו אוכלים מבשרו של שור הבר, מקנחים משומן לוויתן ופירות גן העדן (האם זה מקרה שאלו הדימויים היהודיים לאוכל מושלם בעולם הבא? אולי בכל זאת הם הבינו משהו בתזונה, הרבנים ההחזליי"ם ההם?). בחיים האמיתיים אין לנו תקציב תמיד לביצי משק, לדגי נהרות אלסקה, לבשר מרעה חופשי ולירקות אורגניים. הרגישות הכלכלית משפיעה מאוד על הבחירות שנעשה במסדרונות המרכול.
• בעיות בריאות - ישנן מחלות שונות המשפיעות על הבחירות התזונתיות שלנו. אנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות פעילות, טוב יעשו אם ימנעו מביצים ומירקות סולניים, למשל. אנשים עם גאוט אינם יכולים לצרוך כמויות גבוהות של חלבון ועוד. 

מה כל זה אומר לנו?

1. במבט שטחי אנו אולי נראים דומים, אבל בפרטים אנו שונים מאוד זה מזה.
2. ישנם מוצרי מזון שיהיו מצויינים, טעימים, בריאים ומתגמלים לאחד, אך לחברו הם יהיו מסוכנים, אלרגניים, יקרים או מדרדרים. 
3. מתוך "סל" האפשרויות הקדמוני, עלינו להתאים את המוצרים למטרות שלנו, להעדפות שלנו, לרגישויות שלנו ולתקציב שלנו. 
4. אנו לא תמיד יודעים את כל התשובות מראש. למעשה, לעולם איננו יודעים את התשובות מראש (חוץ מהפעם ההיא שרימיתי במבחן בחשבון, בכיתה ט').
5. עבור מוצרי מזון שאיננו יכולים לצרוך (כל אחד מסיבותיו הוא) עלינו לזהות מוצרים חלופיים שיתנו את אותו המענה התזונתי אך ללא הרגישות. למשל, כיצד ישיג הצמחוני הקדמוני די חלבון, כיצד תשיג רצת התריאטלונים די פחמימות ועוד.

עכשיו שתפו וספרו לנו:

אילו מוצרים קדמוניים גיליתם שלא עושים לכם טוב?

אילו מוצרים קדמוניים גיליתם (או ידעתם) שאתם לא רוצים לאכול? 

ובמה החלפתם אותם?

(ותזכורת: תמלאו את טופס המשוב. קדימה)

By מר קדמוני with 13 comments

אז למה לי קשרים בינאישיים משמעותיים?

"בדידותם היתה מוחלטת.
ספאקס היתה עיר אטומה. היו ימים שנדמה להם כי איש לא יוכל לחדור אליה. הדלתות לא נפתחו לעולם... זאת היתה תחושה מכאיבה כמעט של בידוד. הם היו עקורים בעולם הזה. הם לא רחצו בו, הם לא היו שייכים אליו ואף פעם לא יהיו שייכים... זה היה יקום מצומק, עולם שלא היה בו הרבה אוויר ושלא נפתח לשום מקום. חייהם לא היו כיבוש. הם היו התפוררות, פיזור".

את הטקסט הקודר והנפלא הזה כתב ז'ורז פרק ב 1962, בספרו "הדברים" (ותרגם דן דאור, בהוצאת בבל). הספר מתאר את חייהם של סילבי וז'רום - זוג צרפתי בורגני המתאמץ למלא את ריקנותו ובדידותו על ידי צריכת רהיטים וחפצים, ובלי לשים לב הם מהווים מודל לאדם המודרני, המנוכר והאומלל, שחייו העירוניים מרחיקים ומגלים אותו מכל קשר משמעותי עם הזולת, ונותר לו רק קשר מצומצם עם בן הזוג ועם החפצים הדוממים שצבר סביבו.

ז'ורז' פרק - טיפוס קהילתי?

אני מקווה ומאמין שעלינו לעשות כל מאמץ כדי שחיינו שלנו לא יהיו כה מנוכרים, אפורים ומצומצמים. שכן הנפש שלנו, הקדמונית, הפראית, הטבעית, היא נפש חברתית, קהילתית, שהתפתחה ושגשגה בחברת אנשים אחרים, לא בחברת חפצים. ציודם וכליהם של ציידים לקטים ניתנים לאריזה בצרור קטן לכל היותר. אין רכוש, נכסים, ריהוט או קירות. אך לעומת דלותם ועוניים החומרי, הם עשירים בקשרים בינאישיים משמעותיים. המחקר האנתרופולוגי, על פני רצף תרבויות וקהילות ילידיות, מוצא כי הקשרים הינם אמיצים, משמעותיים וחיוניים לקיום. הצייד והלקטת חולקים את שללם עם כלל הקהילה, הילדים מטופלים גם על ידי הורים אחרים ולא רק על ידי אימם הביולוגית. לא במקרה כינתה הילרי קלינטון את סגנון האמהות הילידי כ"נדרש הכפר כולו", כשם ספרה הראשון. המציג את המודל האידאלי לאמהות לתפיסתה - אמהות שיתופית. הכפר כולו חולק את האחריות על גידול הילדים, וזה לא מתאפשר אלא במקום בו הקשרים הבינאישיים חורגים מ"שלום שלום" ועוברים לקשר אמיץ, יומיומי, קשר של תלות ושל אחריות, של חיבה ושל קרבה, של שיתוף ושל דרך אחת וגורל אחד.
אבל העולם המודרני התרחק וצמצם והעלים את הקהילה והחברה והשבט והקבוצה ואנו נותרנו בודדים בתוכנו, או זוגות הבודדים בזוגיותם, או משפחות גרעיניות הבודדות בגרעיניותן. אנו חיים כך מול עולם זר ומנוכר, עולם בו הקשרים הבינאישיים מתמצים לא אחת בפייסבוק או בביקורים אחת לחודש אצל ההורים שגרים בעיר השכנה. לרבים מאיתנו אין די חברים משמעותיים, קרובים, המצויים בקרבה יומיומית ומתמדת, החולקים חוויות, הצלחות וכשלונות, המספרים סיפורים והצוחקים והמשחקים והמתלהבים - והכל יחד.
נותרנו בבדידותנו.
לא עוד.
כדי לצאת מהמלכוד, כדי לאפשר לנפש החברתית והקהילתית שלנו את עושרה ושגשוגה, עלינו לצאת מהקירות, לצאת מהמעגל המצומצם שהתווה לנו העולם החדש ולחזור אל הפארק ואל הטבע, אל הקהילה והקבוצה. אל השווים לנו, שחסרים כל כך.
עלינו הדבר ובידינו לעשותו.

האם אתם חלק מקבוצה של אנשים עמם אתם עומדים בקשר קרוב, מתמיד ומשמעותי?
כיצד התחברתם אליה וכיצד היא משמעותית עבורכם? 
ספרו לנו, ונחלוק רעיונות (יש לי לא מעט, אבל עליהם, בפוסט הבא)

By Dael with 12 comments

שאלות שלכם (מידות נעלים, השמנת ילדים, בדיקות דם, שומן רווי, פציעות ספורט ועוד)

הצטברו אצלי לאחרונה מיילים רבים מקוראות וקוראים, ולחלקכם אפילו לא הספקתי לענות (!) ואלו שכן עניתי, היו בקצרה רבה יותר מאשר בדרך כלל. מצטער חברים, אבל אל תתייאשו ממני. אני תמיד שמח לשאלות. בכל מקרה, לטובת השואלים ולרווחת ציבור הנה לקט קל מהשבועות האחרונים.
(וכרגיל כאן, תוספות שלכם על תשובותי הדלות שלי יעזרו ויבורכו)

------------------------------------------------------------
רציתי לשאול אותך לגבי מידות של נעלי ויבראם.
ראיתי להזמין ברשת בערך בחצי מחיר ממה שנמכר בחנות בארץ, אבל מעולם לא מדדתי אותן ולא נעים לי במיוחד ללכת לחנות למדוד ואז לא לקנות כדי להזמין ברשת. אני זוכר שהמלצת בעבר על נייק פרי 3, שגם אני רץ איתן. ואני יודע שאתה רץ עם ויבראם. אני 44.5 בנייק פרי 3 – יש מצב שעל בסיס זה שאתה רץ עם שני סוגי הנעליים האלה אתה יודע לנחש מה תהיה המידה שלי בויבראם? (הדגם שראיתי הוא BILIKA)?  תודה רבה מראש! אופיר

הי אופיר. אני 45 בנייק פרי ו 44 ב VFF אבל לי יש SKO.
הדרך הנכונה היא למדוד... יש הרבה הבדלים בהרגשה של הדגמים השונים - לי הביקילה פשוט לא היו נוחות בחנות.
יש ל VFF מדריך מדידת גודל באתר שלהם, אולי יעזור במשהו. בכל זאת, לפי המתמטיקה שלי 43 יהיה לך ודאי קטן מדי ו 45 גדול מדי. 44 זו כנראה המידה שלך. איזה סוג VFF זה כבר עניין להעדפה וצורך (משטח ריצה). לכביש אני מאוהב קשות ב SKO, הביקילה הן הרבה יותר "נעל". לפחות להרגשתי.
דעאל
------------------------------------------------------------

גיליתי את הבלוג שלך בשבוע שעבר והתוכן והדרך מתכתבים לי עם המון שינויים באורח המחשבה והחיים שאני כבר שוקל. נהנה מאוד עד עכשיו. מצאתי במקרה את המאמר שכאן, לא יודע אם כבר ראית אותו. תודה, בנימין.

תודה בנימין על הפרגון... יש די הרבה מאמרים בשנה האחרונה על הסכנות החדשת שבריצה הישנה והיחפה, וכרגיל, העסק מסתבך כשאנשים "חמדניים" מדי: גם רצים יותר מדי וגם עושים זאת ללא הכנה מספקת. ככלל אצבע, אני בעד נפח ריצה מצומצם או מתון מאוד (אישית אני רץ פעם בשבוע 7 ק"מ ועוד אינטרוולים פה ושם), אבל נפח גבוה יהיה תמיד מתכון לפציעות - לא משנה כ"כ מה תנעל. באותו עניין מצאתי לאחרונה מאמר מעניין לפיו גם באוכלוסיות יחפניות לא כולם נוחתים תמיד על קדמת כף הרגל!
בשורה התחתונה אני משוכנע שריצה יחפה מחזקת את כף הרגל, משפרת את היציבה ועשויה לצמצם פציעות, אבל כמו תמיד, כדאי להפעילה בשכל.
תודה ובריאות, דעאל
------------------------------------------------------------
דעאל, מהם המקורות האידיאליים ל-B12?

המקורות האידיאליים ל B12 הוא בשר בקר, וספציפית אברים פנימיים - ובעיקר כבד בקר ולב בקר וכן הרבה מאוד במאכלי ים (בעיקר צדפות למינהן אבל גם בשאר הרכיכות - אני לא אוכל). אח"כ בבקר בכלל, כבש, דגים (ביצי דגים!) ביצי משק ואפילו בגבינות קשות. יש בעוד מקורות כמובן אבל על פי רוב לאחר כמה חודשי אכילה לפי תזונה קדמונית אין שום חוסר עוד. דגנים מונעים ספיגת ברזל וויטמינים ומינרליים ולכן אכילה גבוהה שלהם יחד עם בקר עלולה לפגום בספיגה של הויטמינים.

------------------------------------------------------------
שלום. אני מגיל קטן עושה ספורט - מגיל שש עד היום הזה. כיום אני רוכב, שוחה ורץ מרתונים. הכולסטרול הוא בעיה יותר משפחתית. הבדיקות אחרונות הן בסדר חוץ מקטע של כולסטרול. אני בתזונה שלכם רק שבועיים. זה משהו אחר ממה שאני מכיר. אני מרגיש מצויין...
האם ארגיש כך גם אחרי התוצאות של בדיקות הדם?

אני שמח שאתה מרגיש מצויין. זה אומר לא מעט.
הכולסטרול אינו חזות הכל ויש לגביו יותר מיתוסים מאשר עובדות. אתה יכול לצפות להגדלה משמעותית של ה HDL להפחתה ברמת הטריגליצרידים וכן ירידה בערכי הסוכר בצום. אלו שלושה מדדים חשובים ביותר לבריאות הכוללת והלבבית. לעומת זאת, לערך הכולל של הכולסטרול אין כל משמעות. יש משמעות לערך ה LDL, וגם שם יש בעיקר מיתוסים (כי זה תלוי בסוג גופיפי ה LDL - דחוסים או תפוחים - ואת זה לא בודקים בבדיקות רם רגילות) ורמה גבוהה מאוד שלו (מעל 250) עשויה להצביע על בעיה. מאז עברו הרבה מים בנהר חברות התרופות ואלו הורידו את הרף מדי שנה עד ל 150 ואין בזה שום הגיון או מתאם קליני. (שים לב שלשלושה רבעים מהאנשים להם יש התקף לב יש LDL תקין במיוחד, פחות מ 150. ראה המאמר כאן)
שורה תחתונה: מצב הבריאות שלך אינו עולה או יורד כפונקציה של ערך הכולסטרול אלא כתמונה כוללת של ההרגשה, הכושר, המשקל, תמונת הדם המלאה ועוד.
הערה: יש מצבים תורשתיים ספציפים הנקראים היפרכולוסטרולמניה. אני מניח שאין לכם במשפחה את זה, אחרת הרופא כבר היה אומר לך מזמן. זה מצב תורשתי ספציפי עם ערכים מאוד מאוד גבוהים (400-500) ומתאם גבוה למוות לבבי ובדרך כלל מחייב טיפול תרופתי.
תזכורת והבהרה: אני לא רופא. קח את דברי בערבון מוגבל: בריאותך היא בידיך. סמוך בעיקר על עצמך לא על מני יועצים, גם אם הם לובשים סטטוסקופ, הם לא בהכרח יודעים מה טוב עבורך.
בריאות והצלחה וספר איך הולך!
דעאל
------------------------------------------------------------

אהלן, לא יוצא לי לקרוא מאמרים מדעיים.  קיבלתי את זה במייל (מקופת חולים). זה די קרוב לשיטת התזונה שלנו,

למעט 2 סוגיות: שומן רווי ושמן קנולה.
התייחסותך? אריה 

תודה על הלינק אריה אבל זה לא יותר מהקשקוש הקבוע: שומן רווי זה רע וכו׳. אין קשר לממצאים המחקריים ולצערי זה לא עוזר לאף אחד להיות בריא יותר.  דעאל
------------------------------------------------------------

שלום דעאל!
אני חובב מושבע של התזונה הפלאוליטית, ומה שאני אוהב, גם מעניין אותי ללמוד עליו יותר. במהלך הרחבת אופקיי בנושא התזונה הפלאוליטית ובנושא התזונה בכללי, עלו לי מספר שאלות:
האם בריא לאכול בשר כל יום? הרבה מאוד אנשים אומרים לי כל הזמן שלאכול בשר כל יום זה לא בריא! 
קראתי טקסט שאומר שאכילת בשר מעלה את החומציות של הדם, וכדי לאזן אותה אז הגוף לוקח סידן מהעצם (כי זה המקור היחידי בגוף של סידן) ובכך נגרמת בריחת סידן מהעצמות...
יש לי רמות גבוהות של Uric acid, Urine, Creatinine ואבא שלי חולה במחלת הגאוט... אז אני די בטוח שזה תורשתי...
מאז שהתחלתי עם תזונת הפלאו (לפני קרוב ל-5 חודשים) רזיתי 11 קילו. זו תוצאה מדהימה ואני מאוד מרוצה מהעניין. אך הייתי רוצה להרזות עוד קצת...אני יודע שתזונת הפלאו לא מתרכזת בהרזייה וכאלה, אבל בכל זאת, אילו עצות תוכל לתת לי כדי להוריד קצת באחוזי השומן כי פלאו יש וספורט יש, והמשקל קצת נתקע!
עשיתי חישוב כללי של כמה חלבון אני אוכל ביום ויצא לי מספר מאוד גבוה (בערך 250 גרם חלבון ביום) שזה יוצא בערך 3.3 גרם חלבון לכל קילו משקל גוף רזה שלי!!! המוןןן!!! איך אני משנה את זה? אני בטוח ב-99% שהמספרים הגבוהים של ה-Uric Acid נובעים מכמות החלבון האסטרונומית הזאת...

תעזור לי בבקשה בנושא, אני אבוד!

------------------------------------------------------------

קודם כל תנשום עמוק ותרגע. אתה נשמע לי מאוד לחוץ. סך הכל נשמע שירדת יפה והרבה במשקל ועכשיו אתה רוצה להתחטב ולהגדיל מסה. אי אפשר להעלות מסה בלי לאכול הרבה. ממש הרבה.
כמות החלבון היא פונקציה של העדפה אישית ושל אימונים. האם אתה עושה הרבה אימוני כח ומשקולות? אם כן, זה יכול בהחלט להתאים. אם לא, אז אולי אתה רוצה פחות חלבון ויותר שומן.
חומציות הדם כפונקציה של אכילת בשר זה שטויות. תהיה רגוע.
כמות ה urine acid מושפעת מחלבון, אבל אין שום מחקר שאני מכיר שקושר התפרצות גאוט לאכילת בשר, אלא דווקא לאכילת סוכרים. כאשר המחלה כבר התפרצה כמויות גבוהות של חלבון (תלוי איזה) אינן מומלצות. אני לא חושב שיש סיבה מיוחדת לדאגה אלא אם כן ערכי התוצאות שלך בתחום חריגות. רמות גבוהות או חריגות?
בקצרה: תעשה אימוני משקולות, ועדיף לקראת סוף צום ותאכל הרבה. אפשר בהחלט להיות "קדמוני" לחלוטין עם יותר פחמימות ושומנים ופחות חלבון, וגם אמרתי זאת בהרצאה.
אני חושב שהמפתח הוא להמשיך להתנסות. ראית תועלת גדולה וירידה משמעותית במשקל, עכשיו אתה מוכן לשלב הבא של fine tuning
ספר איך הולך ובהצלחה, דעאל

------------------------------------------------------------
הנה מייל שקיבלתי בהפתעה ממורה שלמדתי אצלו תקופה קצרה אומנות לחימה לפני שנים רבות. הוא חי שנים ארוכות ביפן והוא בחור גדול ומסיבי במיוחד.

הי דעאל!
למעט פגישה מקרית באיזה פאב לפני שנתיים לא התראינו הרבה זמן. נפלתי במקרה על האתר שלך ושמחתי לראות שקידמת את הקרוספיט יפה בארץ... אני אחרי פציעת גב קשה ועוסק ביוגה משקמת בחודשים האחרונים שמאוד עוזרת לי. יש לי בריכת זרמים בבית שבה אני שוחה באינטרוולים ספרינטים נגד זרם בעוצמה משתנה ואני מרגיש את השינוי לטובה ביציבת הגוף. השנה אני בן 50 ,סוחב פציעות רבות מהאומנויות לחימה. מאוד מסקרן אותי הקרוספיט אבל החשש מדרדור המצב לאחור גדול (שחיקה,פציעה). כמו כן מעולם לא רצתי,פה ושם כשהכריחו אותי, ולא הרמתי משקולות. אתה מכיר אנשים שהתחילו בגיל כזה קרוספיט? אשמח לעצתך בנושא.

שלום סנסיי!
תודה על המייל ובהחלט טוב לשמוע. אענה בזהירות.
קרוספיט אינה תרופת פלא, ועשיית שטויות עלולה להחמיר פציעות במקום לשקם אותן. מאידך, אני כן חושב שאפשר להשתקם מאוד מפציעות על ידי ספורט פונקציונאלי בשילוב של תזונה ומנוחה מתאימה.
1. שלחת לי את המייל ב 3 וחצי לפנות בבוקר. זה אומר לי שאתה לא ישן מספיק ולא ישן די טוב. תתחיל מזה. תישן בחושך מוחלט, 8 שעות. זה אפשרי וזה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לבריאות הכוללת שלך.
2. תזונה. אני מאמין מאוד (וכותב על זה הרבה) בתזונה כדרך לשינוי איכות החיים באופן משמעותי. אתה לא תכיר אותי היום. משקל עודף הוא מעודד ידוע לפציעות ספורט ומפרקים (המסה עושה את ההבדל).  בקצרה ובפשטות אומר לאכול "תזונה קדמונית" וזה אומר אוכל אמיתי, טרי - חיות וירקות ולא לאכול דגנים וסוכרים בכלל, ולא לאכול שמנים העשויים מזרעים (שמן סויה, שומשום, קנולה ואחרים - אלא חמאה, שמן זית, שמן קוקוס או שומן מחיות). התפריט היפני המסורתי מבחינה זו מאוד דומה - הרבה מאכלי ים וירקות, וללא דגנים בכלל והיפנים גם חובבי שומן ידועים - ואני בעד, והרבה. תפחית גם באורז - אתה מיד תאבד משקל מיותר ותרגיש אחרת.
3. לשאלתך: ספורט. אני מניח (בלי לדעת, אבל אני מנחש) שיש לך (גם) פציעות בכתפיים מכל הגלגולים וההטלות, ולכן הרמת משקולות חופשיים עלולה להיות מאתגרת ואתה חייב להתמקד במשקלים נמוכים ולא להעמיס משקל כי למי שיש פציעות ישנות במפרקים זה לא טריוויאלי. מאידך, עבודת משקולות תחזק מאוד את כל שרירי הליבה שלך - וזה מה שאתה רוצה באמת כדי להפטר מבעיות הגב אחת ולתמיד.
4. הייתי מציע לך לשלב תרגילי גוף מלא פשוטים ויעילים: עליות מתח (אפשר עם גומיה עבה כדי לאפשר חזרות בהתחלה), שכיבות סמיכה ובעיקר סקוואטים. ביצוע של סקוואטים עם מוט משקולות מעל לראש (overhead squat), הוא אולי התרגיל האולטימטיבי לחיזוק שרירי הליבה מקודקוד ועד כפות הרגליים. די במוט משקולות של 10-20 קילו ועלייה הדרגתית בעומסים אחרי שהגוף מתחזק. הדגש יכול להיות בהתחלה על חזרות בסטים גבוהים אבל לא משקל גבוה.
5. אינטרוולים זה מעולה, באמת מעולה כדי לשפר סבולת לבבית ולא לאבד מסת שריר. לעשות אנטרוולים של ממש בשחייה זה לא קל ודורש משמעת ותכנון. הכוונה באנטרוולים אלו מאמצים גבוהים מאוד וקצרים מאוד (אם למשל אתה יכול לעשות בריכה ב 20 שניות בספרינט מטורף אז לנוח 60 שניות ולחזור על הסיפור 10 פעמים. למשל.) אימוני ריצות אנרוולים (100*10, 8*200, 20 ש' עבודה ו10 ש' עצירה, כפול 8 ועוד כהנה וכהנה יהיו מעולים. אבל לפציעת גב זה עלול להיות מעמסה גדולה מדי בהתחלה אז הייתי נזהר ובעיקר מנסה אימון אחד. המטרה באימון הוא לתת 100% מאמץ. אם אתה מתחיל אז 60 מטר ספרינט של החיים (תחשוב תחרות מול אוסיין בולט), ולאחריו 70 שניות מנוחה בול, 8 או עשר פעמים יהיה אימון שיקח פחות מרבע שעה ותרגיש אותו טוב טוב טוב גם יומיים אחר כך... יש שפע רעיונות לאימונים בסגנון זה.
6. קט'לבל הוא מכשיר מעולה וטוב מאוד לחיזוק ליבה. אתה בחור גדול וקט'לבל של 16 קילו יהיה "קטן עליך" (אישתי עובדת איתו. אני עובד עם 24 קילו), אבל בהתחלה זה יכול להיות מצוין כדי לחזק את הגב והליבה. תרגיל פשוט של הנפות בשתי ידיים (swing) נותן הרבה עבודה במעט זמן ובתועלת גבוהה. לדעתי כדאי מאוד לקנות אחד (ואולי עוד אחד של 20 קילו, כשתרגיש שזה טוב ומתאים לגב שלך).
7. אני מכיר הרבה מאוד אנשים שהחלו להתאמן בקרוספיט ואימונים פונקציונאליים בגיל מאוחר - ורובם היו ללא כל רקע ספורטיבי כמו שיש לך. היתרון שלך שאתה מכיר את הגוף שלך היטב ויודע שיש תהליך שצריך לעבוד ולא הכל מושג בין לילה ולכן אתה מועמד קלאסי.
8. ההמלצה שלי בשורה התחתונה: לאכול נכון! לישון יותר, לחזק את שרירי הליבה על ידי עבודת התנגדות (קט'לבל, סקוואטים עם מעט משקל) ולשפר את הסבולת על ידי אימוני אנטרוולים. בגדול אתה צריך מעט זמן אימון בשבוע והרבה זמן מנוחה.
מקווה שעזרתי במשהו, דעאל

------------------------------------------------------------
אני בתחילת הדרך לפלאו "מאוזן" (לא קיצוני נראה לי הכוונה) ללא האיסורים...אבל כוס יין מדי שבוע לא תזיק
בנוסף מעוניין לאבד שומנים ולהתחזק, שאלותיי-גם מבחינת תזונה וגם מבחינת יכולת ירידה במשקל ושומנים:
1. אגוזים שקדים במידה- למה הכוונה? חופן ביום סביר? אלו עדיפים- ברזיל, שקד, קשיו, אחר..
2. תזונה לפני במהלך ואחרי ספורט- (45ד עד 3 שעות- כושר או רכיבת אופנים) תמר, אגוז, חטיף..בננה אחר...
3. קטניות- האם עדיף שלא? מושרות? ואילו- חומוס, שעועית וכדומה
הרבה תודה, גיא.

הי גיא. אני לא בטוח שאני מבין למה הכוונה "לא קיצוני, ללא האיסורים".  מה אתה כן רוצה? מה אתה לא רוצה? לא ברור לי. אם אתה רוצה תועלת, כדאי לנסות לפי התכנית. ספציפית כוס יין מדי שבוע לא מזיקה ואפילו מומלצת, כתבתי על זה לא מעט.
1. כתבתי על אגוזים. הכי טובים מקדמיה, בצורה משמעותית מכל האחרים. אחרים כדאי לצמצם וחופן ביום זה סביר. ברזיל כדאי 2-3 ביום, לא יותר (אבל כדאי את השניים הללו בגלל סלניום שיש בהם).
2. כנ"ל. מה אתה עושה 3 שעות כושר? אופניים? תזונה לספורטאים דורשת התייחסות מיוחדת ותלוי בסוג הפעילות, בעצימות ובנפח. ככלל, התזונה היא אותו דבר אבל באימוני סבולת רבים דרושות יותר פחמימות (ממקור טוב - שורשים וכדומה). עדיף להתרגל למעבר לשומנים כדלק. ראה פוסטים על תזונה לספורטאי סבולת.
3. אכן עדיף שלא. אם כן, אז מושרות לפחות 24 שעות ומבושלות היטב. שעועית ירוקה טריה לא בעייתית.
בריאות וספר איך הולך
דעאל

------------------------------------------------------------

הי דעאל

אני חודש בשינוי תזונה - בפועל השינוי בעיקר הורדת קמח וסוכר.  מטרותי- בריאות: ירידה במשקל (בינתיים 2.5 קג) התחזקות גם מבחינת שלד ופלג עליון...
על מנת לרדת במשקל-מעבר למינון. האם יש עדיפות לסוגים/כיוון בתזונה, העדפת מוצרים מסויימים?
ספורט-כבר שאלתי...לפני בננה ותמר. במשך-תמר כל שעה. מה ממליץ אחרי? תפוח? טונה? משקה איזוטוני?

לא ברור לי למה אתה שואל מה צריך כדי לרדת במשקל - אמרת שירדת 2.5 קילו בשבועות האחרונים וזה מצוין. ירידה הדרגתית ויעילה ולא "זבנג" מהיר. נשמע שאתה אוכל היטב ונכון. כמות הבשר וכו' היא גם עניין להעדפה אישית. לא הבנתי אם אתה נמנע מביצים מפחד או בחוסר העדפה. אין שום סכנה בביצים.
שלב צום לסירוגין מדי פעם (למשל, דילוג על ארוחת בוקר). אל תגביל כמויות באופן כללי. תאכל לשובע.
לגבי ספורט. ככלל, עדיף ללמוד "לתדלק" שומנים ולא פחמימות וסוכרים. נסה לבצע אימונים (בהדרגה) במצב צום דווקא ולא לאחר אכילה - זו הדרך היעילה ביותר לשריפת שומנים וגם טבעית לחלוטין. אחרי הספורט - תלוי מהו הספור. אם זה אירובי, כנראה יש צורך יותר משמעותי בפחמימות (בטוחות. שורשים וכדומה. מעט סוכר). אם זה כח יותר חלבון. בשני המקרים, עם שפע שומן.
בהצלחה וספר איך הולך, דעאל

------------------------------------------------------------

דעאל שלום

...ביתנו הצעירה (בת 10) סובלת ממשקל יותר בכל קנה מידה (כ-19 ק"ג מיותרים) ומאוד מאוד רוצה להוריד במשקל ומוכנה לשתף פעולה בעניין הפחממות. בכל מקרה, זה זמן רב שהיא מקפידה מאוד על מה שנכנס לפיה ואינה מצליחה לרדת במשקל...
במהלך קריאה של חומר ברשת, כולל החומרים שלך מתעוררות מספר שאלות:
א. מהו היחס של דיאטה זו למלח? ...ככלל אנו בית שלא ממליח הרבה את האוכל ובמסעדות בדרך כלל מלוח לנו מאוד. אך לא היינו רוצים להימנע ממלח לחלוטין.
ב. האם דיאטה זו מתאימה לילדה כה צעירה שנמצאת בתקופת התפתחות וגדילה? באיזה אופן ניתן לנהל את הדייטה בעבורה, כך שתצליח להוריד במשקל? האם מתאים לאפשר לה לאכול פעם ביום פחממות בטוחות וכמה?

שלום ותודה על המייל
מניסיון אישי אין ספק שתזונה קדמונית יכולה לעזור מאוד לכם וודאי שלבת שלכם. הבת שלי השילה הרבה מאוד ממשקלה בגיל 13 בדיוק באופן הזה.
לשאלתך:
א. אין מה לדאוג במיוחד ממלח, כל זמן שהוא במידה ולא מוגזם. אל תמליחו הרבה ואל תדאגו. יש הרבה יותר מקום לדאגה מהמסעדות (איזה שמן משתמשים ואיזה מוצרים) מאשר מהמלח...
ב. כן. אני מציע לתת לה לאכול מה שילדים ומבוגרים אכלו מאז ומעולם ולכן גם אין שום סיבה שיהיה לה איזשהו חוסר. פחמימות אינן אויב אבל כאשר רוצים לרדת במשקל צריך לעשות שינוי מהותי ויסודי בסדרי הבית, מה אוכלים בבוקר, מה לוקחים לבית הספר, מה מונח על השולחן בארוחת צהרים וערב ואיזה חטיפים/שתיה יש בבית. אם לא יהיו דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים, א תוספת של אורז או בטטות מדי פעם תהיה מצוינת. אם תחליפו כמויות של לחם בכמויות גדולות ויומיות של פסטה מאורז יהיה קשה הרבה יותר להצליח. היא לא צריכה לאכול חלילה "אטקינס" או ללא פחמימות, אבל היא צריכה לקבל אותן במידה מתאימה לתיאבון ולשאר המרכיבים. היא צריכה לאכול שומנים טובים, לאכול לשובע וללא רגשות אשם, אבל אוכל אמיתי. תהיי מופתעת כמה זה פשוט ועד כמה זה יעיל.
בהצלחה, וספרי איך הולך. דעאל

שבת שלום חברים,
ובריאות
דעאל

By מר קדמוני with 7 comments

הדרך להצלחה אינה תמיד גלויה

לו המציאות בעולם היתה נמצאת במתאם עם מדפי הספרים בחנויות הספרים, היינו יכולים לשער שכולם כבר יודעים להצליח בחיים, ובענק, ושכולם כבר ודאי מאושרים ורזים. יש כל כך הרבה ספרים המספרים על סוד ההצלחה, על מתכונים בטוחים לאושר ולשמחה, על מחשבות חיוביות ואנרגיות מעולות, עד שהמתבונן נדהם.
היצע כה גדול של שיטות ושל ספרים ועדיין כה מעט אנשים שמצליחים באמת.
כדי להתקרב קצת יותר לסוד הפיצוח נשאל שתי שאלות: מהי הצלחה, וכיצד יודע אדם אם הצליח או לא הצליח. נתחיל מהשאלה השניה.

המחזה היווני "נשי טרכיס" מאת סופוקלס מתחיל במונולוג של דיאנירה, אישתו האנושית והאומללה של הרקולס, הגיבור הקלאסי הנצחי. וכך היא אומרת:
"ישנה אימרה נושנת,
אינך יכול לדעת אם בנאדם 
הצליח בחייו או לא הצליח,
אלא לאחר מותו,
אבל אני איני צריכה למות
 כדי לדעת שחיי קשים ואכזרים"
(ציטוט מהזכרון, ויסלח לי יעקב שבתאי, המתרגם, אם זייפתי)

דאנירה מתחילה את הטרגדיה, כמו שטרגדיה צריכה להיות, באומללות מוחלטת. היא כבר גילתה את סוד אי-האושר ואי-ההצלחה, או לפחות היא העלתה לפייסבוק של פעם את הסטטוס המדכא ההוא. אבל בין שורותיה מסתתרת אמירה משמעותית, לפיה האדם הוא עוור לחלוטין להצלחתו, כמו גם לכשלונו (אבל היא כל כך נכשלה שהיא כבר יודעת משהו).
האמנם איננו יודעים לזהות כאשר אנחנו מצליחים ועוד חמור מכך: האם איננו יודעים לזהות כאשר אנו נכשלים?
זה לא נשמע הגיוני. לכאורה ברורה ההצלחה וברור לא פחות הכשלון.
ואכן, גם בהתבוננות סביב קל לנו לראות שאנשים אחרים (לא אנחנו) עוורים למצבם. יש את אלה שחושבות שהן בנות 18 אך לכודות בגוף ונפש של בת 50, ויש את אלה חושבים שהם מצליחנים אבל הם לא יותר מבובה נבובה של מצליחן  לכאורה. דומה כי ישנו פער בין התפיסה העצמית של המציאות לבין המציאות עצמה. מכיוון שהמציאות היא בעיני המתבונן, קל לראות בה דברים שונים. אנשים הנראים מוצלחים ומצליחנים כלפי חוץ עלולים לחיות בחוויה של מחסור וכשלון ולהיפך, יש עני וטוב לו ויש עשיר ש"השבע אינו מניח לו לישון", כדברי קהלת.
אז אם איננו יכולים לדעת בוודאות היכן אנחנו נמצאים, אולי זה לא באמת משנה מה "האמת" אומרת אלא מה החוויה האותנטית והאישית שלנו מביאה. לכאורה, יש יתרון באי-הידיעה. אבל אם נפנה לרגע את הזרקור למדדים של בריאות, נגלה שהעוורון למציאות עלול להיות קטלני. שנים חייתי אני עצמי תחת המחשבה שאני אוכל בריא וטוב, ושכרס מקדימה אינה שקולה מול הדגנים המלאים הנהדרים שאכלתי בוקר צהרים וערב. דמיינתי כי אם התאפקתי ולא אכלתי משהו עם הרבה שומן אז "הצלחתי" אבל אם אכלתי סטייק עסיסי אז "נכשלתי". ההצלחה והכשלון לא רק בלתי מושגים אלא גם בלתי ידועים כלל לחלקים נרחבים מהציבור, בעיקר בהקשר של תכנית תזונתית.
אני לכן מציע לנסות לבחון את ההצלחה האישית שלנו ומולה את הכשלון בפרמטרים שיקלו עלינו להעריך נכונה את מצבנו, ויעירו אותנו מתרדמת החורף, אם זה נדרש כעת. נעשה זאת מול מדדים. כאשר פורטים את המציאות לפרוטות ולמדדים כמותיים ואיכותיים, קשה יותר לזייף ולעגל פינות. אז בואו ניבדוק את עצמנו:

• היקפים - בדרך כלל אנשים בודקים את עצמם על המשקל, אבל זה לא רעיון טוב במיוחד. אין שום דרך אמיתי לדעת אם אנו במשקל מתאים לגובה ולמסת השריר שלנו או גבוה מדי. מי יודע. הדרך הפשוטה יותר והמדעית לא פחות היא להתבונן במראה ולבחון האם יש לנו היקפים גדולים במיוחד. אם המכנסיים שלכם נעשו קטנות עליכם אז כנראה שצברתם שומנים מיותרים ואם הם מחליקות מכם אז כנראה הפחתתם שומן. איפה אתם?
• תחושה - גם כאן, המדד אינו מדויק אבל אמיתי לגמרי. האם אתם מרגישים רעננים וקלים או כבדים ועייפים? שינוי תזונתי ופרוטוקול אכילה ישפיע מאוד על מערכת העיכול וכל התחושה הכוללת שלנו. אנו רוצים להרגיש טוב, פשוט כך. אם אתם לא בטוחים שאתם מרגישים טוב, כנראה שאתם לא. 
• רעב - אנו נשארים באיזור הסובייקטיבי. האם אתם כל הזמן רעבים או שאתם מסוגלים לפעול שעות ארוכות ללא מזון באופק? הצלחה תזונתית מביאה אותנו ליציבות אנרגטית ואז אין לנו צורך לנשנש כל הזמן ורמות הסוכר והאינסולין בגופנו נמוכות מספיק כדי לאפשר יציבות אנרגטית וחוסר רעב. 
• דמים - עברנו למדע. מה אומרות לכם בדיקות הדם האחרונות שביצעתם לעומת הבדיקות הקודמות? האם רמות הברזל הויטמינים עלו? האם רמות הטריגליצרידים וסוכר ירדו? אלו נתונים די טובים להעריך הצלחה לעומת קושי ונסיגה. 
• ביצועים - נשארנו בחברת המספרים. בהנחה (אופטימית משהו) שאתם עושים גם פעילות גופנית כלשהי, האם לאחר השינוי התזונתי השתפרתם או נסוגותם בביצועיכם הפיסיים? האם אתם מהירים יותר, חזקים יותר ומתעייפים פחות לעומת פרוטוקול התזונה הקודם שלכם? אם כן, הידד. אם לא, אולי אינכם במסלול הצלחה דווקא. 
• סביבה - נרגיש מה שנרצה, נאמין במה שנאמין, הסביבה לעתים קרובות אינה משקרת. מה שמעתם יותר לאחרונה כפידבק של החברים והקרובים אליכם: "אתם נראים נהדר" או "אתם נראים זוועה"? אם כולם אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון ואם כולם אומרים לך שאתה נראה טוב יותר, אולי זה נכון? 
• תחלואה - מתי הייתם חולים בפעם האחרונה? האם אתם מרגישים כיום בריאים יותר לעומת השנה המקבילה אשתקד, האם ביליתם פחות ימים עם חום וכדורים נגד כאבי ראש או יותר? האם המחלות הקבועות שלכם בנסיגה או בהתקפה? הערכת התחלואה שלכם (תחשבו ציון) תתן לכם תמונה לא רעה על מתבכם "האמיתי".

אלו היו שבעה מדדים להעריך את ההצלחה (או הכישלון) שלכם בהיבט התזונתי.
ספרו לנו בתגובות למי אתם דומים: לדיאנירה או להרקולס?
(ואם מתאים לכם, שתפו).

By מר קדמוני with 1 comment