מה אוכלים מחוץ לבית?

בשבוע שעבר פורסמה כתבת התחקיר של כולבוטק על תעשיית זיוף שמני הזית, ועד כמה אנו מקבלים שמנים גרועים ומסוכנים גם כשאנו חושבים שהזמנו מזון בריאות. הסלט הבריאותי בארומה, קפה קפה וגרג הסתבר ברוב המקרים ככל שמן אחר, אבל לא שמן זית. הזמנו זית וקיבלנו סויה. במקרה הטוב. מי שלא ראה, כדאי.

 זה מתחבר היטב למה שכתבתי כאן לאחר הסיור עם אורי צ'יזיק - קנו שמן זית מקומי עם פיקוח! וזה גם בא לי טוב עם שאלה ששלח לי הסטודנט אופיר:
"מה עושה סטודנט שבחלק מהימים נמצא שעות רבות מחוץ לבית וצריך להסתמך על אוכל מהבית או אכילה בחוץ (שאנו משתדלים להמעיט בה בגלל אי הוודאות שקיימת במה שתקבל במקומות זרים). אשמח אם תוכל לשפוך מעט אור בעניין ואם יש לך המלצות מנסיונך האישי."

אכן, אנו מוקפים בעולם המשופע באנשים שיעשו הכל כדי להרוויח כמה גרושים על הגב וגם על חשבון הבריאות שלנו. במעט מאוד תחומים בחיים אנו יכולים לסמוך על אחרים ולעתים לא נותר לנו על מי לסמוך אלא על עצמנו ותושייתנו. אז להלן מספר כללים שיעזרו לנו לצלוח יום או ימים ארוכים מחוץ לבית, בהם אין לנו שליטה על מה מכינים ואיך.

• תכננו. רוב האנשים יודעים מראש כיצד יראה יומם. האם הוא יהיה בבית, מחוץ לבית, אצל ההורים או בדרכים. סוף מעשה במחשבה תחילה ולכן כדאי לחשוב ולתכנן את סדר יומכם ואת המקומות בהם תאכלו (ומה תאכלו בהם) לפני שאתם יוצאים מהבית. אחרת אתם עלולים לגלות באמצע כביש 6 שאתם עומדים למות מרעב ואין לכם מה לאכול באופק (אל תבנו על מה שאולי תמצאו במזנוני דרכים. אולי תמצאו שם שמנת חמוצה). תבדקו מה יש באיזור שבו תהיו, היכן אפשר לאכול טוב או לקנות טוב, או שאולי כדאי להביא דברים מהבית. 
• תארזו. אוכל שהבאתם אתכם יהיה כמעט תמיד משובח יותר מאוכל שאתם קונים במקום שאינכם מכירים. לכן אפשר בהחלט לארוז לעצמכם ארוחת צהרים לדרך. קנו לכם קופסאות איכותיות של Lock and Lock ובהם שימו כל טוב. קלאסי יהיה סלט עוף. את הרוטב שימו בשקית קטנה והניחו אותה בתוך הקופסה, כך לא יהפוך הסלט לסמרטוט עד הצהרים. אפשר לקחת בקופזאות כאלה שלל מנות קרות ורגישות כמו אבוקדו, בננה, ביצים וכל מה שבא לכם טוב, קל לקחת ורגיש לכל מכה קלה בכנף.
• תשאלו. מצאתם מקום לשבת בו ולאכול, תתרגלו לשאול. גיליתי שחיוך פותר את רוב הבעיות ואם המלצר לא יודע הוא יגש לשאול. האם יש ברוטב סוכר? האם אפשר לקבל זאת ללא רוטב, האם אפשר לקבל רק שמן זית בצד (והודות לרפי גינת אפשר גם לשאול אם זה בוושאות שמן זית שנמזג כעת מהבקבוק) וכדומה. תשאלו מה שמו במרק או מה יש בקציצות. זה בסדר לשאול, אם אתם מוכנים להתמודד עם התשובות... 
• תבחרו. תבחרו היכן לשבת ועל מה לדלג, ולעתים זה אומר שייקח לכם יותר זמן למצוא מקום שמתאים להעדפותיכם. ועם זאת גם במקומות קשים (נאמר, "מלך השניצל והחתולים") אפשר בקצת יצירתיות למצוא מה לאכול בלי לסכן את הבריאות יתר על המידה. אפשר לבקש "אולי תוכל להכין לי את חזה העוף על הפלאנצ'ה, ובלי הרוטב צ'ילי מתוק בבקשה", אפשר לבחור סלטים או תוספות שנראות לכם מתאימות להעדפות. 
• תצומו. זה לא ישביע אתכם, אבל זו בהחלט אפשרות שאני נוקט בה לא אחת. אם אני יודע שיש לי פגישות במקומות שונים אני לעתים מעדיף לאכול ארוחת בוקר גדולה שתחזיק אותי באוויר עד ארבע או חמש אחר הצהרים, ואני צולח את היום בלי לאכול בחוץ. צום לסירוגין הוא בריא והוא יעיל מאוד לאיבוד משקל, ואף אחד לא מת מדילוג על ארוחה מדי פעם. 
• תזרמו. אחרי כל האידאולוגיה והבריאות אנחנו גם אנושיים (לפחות אני מקווה להיות), ולכן אפשר גם לוותר לפעמים. אני לא ממליץ לכם לוותר כל יום ולאכול גרוע רק כי "זה לא מסתדר לי אחרת". אבל אם אתם יוצאים או נתקעים או מתארחים אצל מישהו שהכין במיוחד בשבילכם עוגת יומהולדת, קחו חתיכה ואל תעליבו לי את סבתא. 

בשורה התחתונה החיים שלנו מחוץ לבית אינם אקס-טריטוריאליים. הם חלק מהחיים שלנו וכמו כל חלק אחר, עלינו לנהל אותם ולא לתת בהם לשלוט בנו.
אז ספרו לנו מהם הדרכים שלכם לאכול בחוץ או להתמודד עם מבטים תהמים של מלצריות?
מה אתם אורזים לדרך ולמה אין לכם כח?

ואם בא לכם לשמוע עוד אפשר גם להרשם לניוזלטר, לעשות לייקים בפייסבוק או לפרוורד זאת בטוויטר (מילה הזויה, לפרוורד, לא?).

By מר קדמוני with 8 comments

שאלות שלכם (נולדנו לרוץ, דלקתיות, כולסטרול, נעלי ריקוד, ומה לא)

חוקרים בריטים בקוטב בראשית המאה שעברה, אחרי שנתקעו שלושה חודשים בחורף הארקטי ושרדו על אכילת פינגווינים בלבד.
הבעיות שלהם היו קשות יותר.

הי חברים וחברות,
אני תמיד שמח לקבל מכם מכתבים, המלצות, קושיות, שאלות, בקשות לפוסטים בנושאים שונים, הפניות לחברים, פוסטים על הקיר שלנו בפייסבוק, וכל אלמנט של שיתוף וקהילתיות (ובהזדמנות זו אזכיר שכדאי גם להרשם ליוזלטר - כאן מצד שמאל. לוקח שניה). עם זאת, בהתבוננות על המיילים עליהם עניתי לאחרונה גיליתי שרוב תשובותי קצרות להחריד, מקוצר זמן ועבודה קשה, אבל עמכם הסליחה. תמשיכו לשאול, ואולי עוד אחדים מביניכם יכולים לענות טוב ממני לשאלות אחרים.
בשביל זה אנחנו כאן.
מכל מקום, הנה שלל מקוצרר מחלק מהמיילים שהחלפתי עמכם בשבועות האחרונים. תגובות והפניות יתקבלו בשמחה כמובן. שאלותיכם באדום ותשובותי בשחור.


רציתי לשאול איזה נעל ספורט מומלצת על מנת לשמור על הברכיים למי שרוקד אירובי כי המליצו לי על ''סוקוני'' שזה טוב הלכתי לקנות ,וממש יש לי כאבי רגליים מהם, כמובן שהפסקתי לנעול אותם בכלל ,הייתי שמחה לקבל הכוונה מה רצוי לנעול

בריקוד ונעלי ריקוד איני מבין. ככלל בחיים, כדאי נעל קלה מאוד, רחבה מלפנים ושטוחה, ובעיקר נעל חייבת להיות נוחה ביותר לא משנה המותג. זה צריך להרגיש בול. אם זה עומד בסטנדרטים האלה, כאבים יכולים להיות גם בגלל סיבות אחרות כמו דלקת ועוד. נראה שאין תשובה שמתאימה לכל אחד בעניין זה.

היי דעאל! אני קורא סמוי בבלוג שלך כבר כמה זמן. מעניין שם מאוד. בהזדמנות עוד יצא לי לכתוב מכתב ארוך יותר על למה דווקא כטבעוני אני מעריך מאוד את אנשי הפליאו... יצא לי למען האמת לקחת כמה עצות תזונתיות, שקשורות בעיקר להפחתה של פחמימות ולהתבססות קצת יותר משמעותית על שומן בתור מקור אנרגיה.

בכל אופן, אני יודע שאתה מתעניין בריצה יחפה/מינימליסטית ורציתי להזמין אותך למפגש של ריצה קצרה וידידותית שתהיה בת"א ב5.5.13, כחלק מהInternational Barefoot Running Day. המטרה של היום הזה היא בסופו של דבר לקרב עוד אנשים לריצה שהיא טבעית יותר לגוף שלנו וכמו שאני מאמין - גם בסופו של דבר טובה יותר לנו. אשמח אם תוכל לעזור לי לקדם את הארוע דרך טוויט או פוסט-קצרצר. אני בטוח שיש לך לא מעט קוראים שיתעניינו בזה. 

בכיף חביבי, בכיף. כולם מוזמנים.

הי מר קדמוני, אני קוראת בשקיקה את המיילים שאתה שולח. לא עושה קרוספיט (בת 63 +) וכבר לא אתחיל עכשיו, אבל מאמינה בהרבה מן הדברים שאתה מאמין, ואוהבת את הכתיבה ואת המתכונים שאתה שולח. גם את סיפורי הסלמון שלך אהבתי, רק נחרדתי קצת (יותר מקצת) מהנייר אלומניום שבא על התבנית והופ לתנור! כפי שהובא לידיעתי: נייר אלומיניום מגיר טיפות אלומיניום לתוך המזון כשהוא מתחמם וכך מזהם את האוכל. לכן, כשמכסים תבנית שנכנסת לתנור לאפיה מניחים קודם כל נייר אפיה, שאותו מכסים בנייר האלומיניום, וככה נמנעת דליפת המתכת הרעילה. אין בעיה לכסות באלומיניום מזון קר שנכנס למקרר. אני נוהגת כך כבר שנים רבות, ומקווה שבכך אני תורמת לבריאות בני המשפחה.

הי ותודה על המייל! האמת שאת צודקת בהחלט ובדרך כלל אני שם נייר אפייה מתחת לנייר הכסף, בטח שבאפיות ארוכות אבל ב 20 דקות דג זה נראה לי לא ממש קריטי, אבל אין שום סיבה לא להזהר יותר!

דעאל שלום, אני בת 35, רופאה במקצועי,  וניסיתי בעבר כל מיני שיטות תזונתיות (טבעונות,  קינגסטון, איורודה) אבל הרגשתי רעבה או חלשה ויש מספר קילוגרמים שאני מורידה ומעלה חזרה... כבר זמן מה אני מתעניינת בשיטה שלך ויש לי כמה שאלות:
א. הבעיה העיקרית שלי היא ארוחת בוקר, אני ממש מרגישה צורך בסוכר האם ניתן לאכול כמה פירות, תמרים עם אגוזים וכו'? ניסיתי לאכול חביתה עם סלט וכו' אבל אני מרגישה שהמוח זקוק לסוכר..
ב. האם אפשר לאכול גבינה 5% או שמומלץ להמנע? 
ג. אני חוששת לאכול הרבה בשר, האם זה לא מעלה כולסטרול/ יוצר עומס על הכליות  לאורך זמן. האם יש מחקרים ארוכי טווח לגבי השיטה ?

הי טל ותודה על המייל, הנה התייחסותי בקצרה:
א. את ניסית לשנות רק את ארוחת הבוקר או את כלל התזונה? הגוף יכול וצריך ללמוד להסתגל לעבוד תחת רמות סוכר נמוכות יותר ואחרי כמה שבועות רוב האנשים יכולים בקלות לדלג על ארוחת בוקר בלי בעיה (אני יודע גם מניסיון אישי, גם אישתי ובני ביתי ועוד). בקיצור, אפשר לאכול בבוקר עוד דברים רבים מעוטי סוכר ובכלל פחמימות בבוקר זה לא מוצלח. אם את מרגישה שאת חייבת, כמובן שתאכלי. אני מציע שתנסי דברים עתירי שומן במקום (למשל חביתה, יוגורט שמן או שמנת). קחי את זה בהדרגה יחד עם שינוי כולל.
ב. מותר הכל ותמיד. אישית אני ממליץ לא לאכול או לצמצם מוצרי חלב קלאסיים. זו גם יכולה להיות הזדמנות לניסוי עצמי האם את רגישה להם (את עלולה להיות מופתעת). אם זה בא לך טוב, אוקיי.
ג. המחקר ארוך הטווח ביותר שאני מכיר לגבי אכילת בשר נמשך כבר 2.5 מיליון שנים, ועד כה אנו עומדים בו יפה מאוד כמין אנושי. אין שום קשר בין אכילת שומן ובשר לבין הופעת סרטן או בין אכילת שומן רווי לתחלואה לבבית, זה הכל אגדות עם. כנ"ל לגבי עומס או נזק אפשרי לכליות. סורי אבל זה בולשיט. בלינקים לעיל ולהלן הבאתי כמה מחקרים ששווה לעיין בהם או מטה-אנליזות רציניות רק כדוגמא. מה שמשעשע לעתים הוא לקרוא לעתים את המסקנות. למשל כשמצאו של 75% מהאנשים הסובלים מהתקף לב יש כולסטרול נמוך מ100 (!!), המליצו להוריד את רמת הסף... בקיצור, אני מעודד אותך לקרוא עוד, לא להאמין לי ולא להאמין לשום דבר שקוראים בעיתון אלא להסתמך על כישורייך כרופאה וללכת למקור המחקרי עצמו ולראות אם הוא רציני או פופוליסטי. ואם כבר, כדאי לעיין בבקורת האקדמית על ההמלצות התזונתיות של "פירמידת הבריאות" המערבית. ובעיקר לא להבהל מקשקושים כמו המחקר האחרון שתפס כותרות על הקרניטין כגורם המחץ בסכנות הבשר, מחקר שכבר מועמד לתואר "המחקר הגרוע ביותר של השנה". הנה ארבע מאמרי בקורת (באנגלית) כלפניו וכדאי לעיין בהם: אחד, שניים, שלוש וארבע. אפשר עוד... לצערי, יש אולי רבע אחוז מהאנשים במדינה שקוראים את מאמרי הההתפכחות הללו אבל 99.99% רק יודעים ש"בשר אדום זה רע" למרות שזה מעולם לא הודגים או הוכח, לא בעבר ולא כעת, לא מחקרית ולא אבולוציונית.

שלום מר קדמוני. איך מגלים אם אני רגיש ללקטוז? אני לא מרגיש רגיש ללקטוז, אבל השאלה אם לא יתכן שאני כן גם בלי לדעת ושאכילת מוצרי חלב גורמת לפיכך נזק. 

הדרך הטובה ביותר היא לנסות. נסה להמנע שבועיים-חודש ולראות אם אתה מרגיש אחרת. אם אין שינוי ואתה מרגיש נפלא כך או אחרת, לא נראה לי סיבה מיוחדת לדאגה.

הי מר קדמוני, ...לפני כמה חודשים העלתי במשקל (57-8 ק"ג). אני כבר חודשיים שומרת בקפדנות על "כללי" הפליאו. הרגשתי תחילה ירידה קלה מאוד במשקל. בימים האחרונים אני מרגישה שהעלתי במשקל. אני כבר לא יודעת מה לעשות. אני מרגישה שאני מתעסקת בנושא האכילה כל הזמן... הפליאו עושה לי טוב מבחינת הרגשה - אבל כל זה לא שווה אם אני מרגישה שאני משמינה. סבלתי הרבה מההיפוגלוקמיה ואני בהחלט מעריצה של הפליאו.
קראתי הרבה מאמרים שלך ובעיקר על המלצותיך למי שרוצה לרדת במשקל. צמצמתי "נשנושי" פליאו והפסקתי לאכול בבוקר (די בקלות האמת). מה עוד אפשר לעשות?...אני באמת כבר עייפה ומותשת מהמלחמה היומיומית הזאת. מצחיק איך ש3 ק"ג מצליחים להוציא אותי משלוותי. מה שיותר מטריד זה שעדיין עם הפליאו אני העלתי במשקל...אולי המטבוליזם שלי נדפק לגמרי, לאור ההאיבקות , מאז ומתמיד, במשקל ? אולי אני צריכה לקחת יותר את הזמן? 

הי, בלי לדעת יותר מדי זה נשמע לי שהורדת קצת פחמימות אבל הוספת המון שומנים "כי צריך". זה לא תמיד עובד ככה. אני לא חושב שצריך לצמצם מאוד מאוד את הפחמימות אלא לרמה שתאפשר יכולת לצום בלי בעיות ותחושה יציבה ללא רעב במשך היום (אבל כמובן שבהחלט לצמצם את כל הפחמימות ממקורות רעים כמו דגנים וסוכרים). מאידך, שומנים זה מצוין, ובעיקר שומנים טובים, אבל לא צריך לצרוך אותם כל הזמן ובכל מחיר. אם חלב לא עושה לך רגישות, את יכולה לשתות קפה עם מעט חלב (אלא אם כן את מתכוונת לקפה הפוך). שורה תחתונה: תאכלי לשובע, ושתרגישי בנוחות אבל לא בהכרח תעמיסי אינסוף שומן על כל מזון. יש הרבה מקום לניסוי אישי ומציאת המקום הנוח. נראה לי שאת לא מאוד רחוקה משם, ונשמע שאת מתעמלת נפלא ואוכלת אוכל אמיתי ובריא! רע זה לא יכול להיות בהצלחה

קראתי עכשיו את Born to Run. קראת? מומלץ בחום. אם קראת אשמח לאינפוט שלך לגבי הרצינות של החלק שטען שכציידים-לקטים נולדנו לרוץ אולטרה מרתונים (או משהו דומה). גם העובדה שטבעונים יכולים להיות אלופי אולטרה היא מעניינת בהקשר הקדמוני, נכון? (אפשר אני מניח להיות צמחוני וסוג של קדמוני, אבל טבעוני זה כבר די קשה לא?) 

הי אופיר, אני מכיר את "נולדנו לרוץ". נושא של persistence running הוא קיים כמובן וגם נכון (ויש סרט נחמד תיעודי על זה ביוטיוב. כדאי לראות), אבל וזה אבל גדול, זה לא מסביר 90% מהעניין. יש מעט מקומות בהם זה היה אפשרי (בעיקר במקומות חמים מאוד) כי דרוש טמפרטורה גבוהה  וקיצונית על מנת להתיש את החיות. מה גם שצייד בשיטה זו אינו בדיוק ריצה אלא גישוש. החיה רצה מהרכמחמישה או עשרה קילמוטרים והציידים ספק הולכים ספק רצים על עקבותיה. אלו גששים עם סבולת מדהימה אבל הם לא רצי מרתון. ממש לא. זה גם לא שיטת הצייד בכל מקום - למשל זה לא רלוונטי באיים, במקומות צפופי צמחייה והרריים ועוד. זה נחמד וזה בסדר וזה חלק מה(פרה)היסטוריה שלנו אבל זה רק אומר שיש אנשים שיותר מותאמים לריצות ארוכות ויש כאלה שפחות. להניח שכולנו מרתוניסטים זה פשוט עוות. ועדיין, כשאני רץ, אני רץ יחף (כלומר עם נעליים מינימליסטיות).


אני כבר קצת יותר מחודשיים אוכלת לפי הפליאו (עיגולי פינות קטנים בפסח - מעבר לזה 90% ומעלה פליאו) 
אני בת 30... ומתחילת השינוי אני כן רואה שינוי במראה הכללי - עור זוהר יותר, שיער נושא פחות אבל לא ממש שינוי שמתבטא בגוף (ואני משתדלת להוריד פחמימות למינימום). ועכשיו לשאלה: 
אני מתכננת הריון, בכל אחד מההריונות הקודמים שלי עליתי 25 קג למרות ששמרתי על תזונה מאוזנת... הגורם לעלייה במשקל הוא הפסקה של ספורט אינטנסיבי (ספינינג, ריצה, חדר כושר). כיום אני רצה 3 פעמים בשבוע + 2 אימוני משקולות בחדר כושר (משקל חופשי). השאלה היא אם יש תכנית אימונים כלשהיא שיכולה ״להכניס אותי לכושר״ וכזאת שאפשר לשמור עליה גם לאחר מכן בהריון... שוב, המטרה היא השלת עודפי משקל ועיצוב...

הי מיכל וברוכה הבאה לקהילה. אני שמח לשמוע שההרגשה שלך השתפרה, אבל לא הבנתי מה בדיוק הבעיה - האם העובדה שאת עדיין לא יורדת במשקל? (מניסיון שלי: לנשים רגישות יותר מגברים לשומנים בעוד שלגברים מספיק להוריד קצת פחמימות והם יורדים 'חת שתיים במשקל). נשמע לי שאת מאוד מאוד ספורטיבית אז לגבי ההריונות, למה את מפסיקה בהן פעילות ספורטיבית? למיטב ידיעתי והמציאות ההיסטורית הפשוטה אין שום בעיה לעשות ספורט, גם מאומץ, בזמן הריון. אל תשתגעי ואל תרימי משקולות אבל אימוני ריצה, אימוני משקל גוף (כמו מתח, סקוואים וכדומה) יהיו מתגמלים ומצויינים גם בזמן הריון. להשראה, ראי כאן. דעאל


בעוד חודש אני משתחרר מהצבא... כיום אני מתאמן 5 פעמים בשבוע באיגרוף ובקרוספיט... סיפרו לי על דיאטת הפליאו... התעניינתי... קראתי... למדתי! התחשק לי לנסות אבל יושב לי פחד ממש גדול שזה לא יעזור לי להרזות, ועוד יותר גרוע - שאני אשמין במקום! בבקשה תעזור לי בעניין ותסביר לי (תשכנע אותי קצת) איך הפליאו יעזור לי להרזות. מה אני צריך לעשות ואיך לעשות כדי שאני לא רק אהיה יותר בריא אלה מצד אחד ארזה ומצד שני אמשיך להתאמן, להתחזק ולהיות יותר בריא.  כי הגישה זאת מעניינת והייתי רוצה לנסות, פשוט הפחד הזה שאני אשמין מונע ממני להתחיל ולנסות...

הי יאן, לא ברור לי למה בדיוק אתה מצפה. אני כותב כבר שנים ארוכות על הנושא מכל זוית אפשרית, ויש קהילה גדולה בפייסבוק גם. יש מליונים בעולם שנוקטים בגישה הזו וכולם מרוצים. אם יש לך שאלות ספציפיות אשמח לענות.
לא, שומן לא ישמין אותך, ואם אתה חושש, אל תשתגע איתו. תתחיל בהפסקה מוחלטת של סוכרים ודגנים ושמנים העשויים מזרעים ומשם כבר תרגיש טוב יותר ויהיה קל. בהצלחה

אני עוקב אחר הבלוג שלך כבר כמה זמן בהערכה רבה כאחד שעושה פליאו וקרוספיט.
נתקלתי לפני כמה ימים בסרטון מעניין שמעלה כמה שאלות על הפליאו ורציתי לדעת מה אתה חושב עליו.

תודה. מדובר בעיקר אוסף חרטוטים במסווה מדעי או בטענות שאינן סותרות את גישתנו. מיקי כתב יפה בקורת ששווה לקרוא.


על אילו סוגי דגים אתה ממליץ? כלומר חוץ מסלמון (שיקר בטירוף) וסרדינים (שבאים רק משומרים)?

הי נטע, מי אמר לך שאין סרדינים טריים? יש ויש, וגם מיובאים קפואים (שלמים, ללא עיבוד) מספרד וזולים מאוד (גג 20 שח לקילו). יש גם פורלים מצויינים. אח"כ כל דגי הים יהיו טובים ופחותים מהם בהרבה יהיו דגי בריכות. דגים קפואים איני קונה כלל - הם ברובם מעובדים מאוד.


שלום דעאל, האם בצום של 24 שעות  של אחת לשבוע לצורך זירוז ירידה במשקל, כפי שהמלצת מספר פעמים בבלוגך? מותר בסיום הצום לאכול הרבה יותר, כמעט בשאיפה להשלים את מכסת הקלורית היומית או שזה יהרוס את רוב האפקט של הצום? הבנתי שהדילוג על הארוחה מעודד את הגוף להשתמש בשומן וכולי. השאלה היא אם הפחתת הקלוריות המשתמעת מכך קריטית אף היא לתהליך זה, או שמא היא זניחה, ואני יכולה בכיף להוסיף קלוריות לארוחה הלילית. תודה

לצום אפקט בריאותי כשלעצמו גם לירידה במשקל כמו שאמרת. תאכלי את ארוחת סוף היום לתיאבון ולשובע אבל אל תאביסי את עצמך. גם אם זה יותר מארוחה רגילה כנראה זה לא יהיה כמו יום אכילה. בהצלחה


שלום דעאל, אני קצת חדשה בתחום - קצת יותר מחודשיים אבל כבר מאוהבת ומנסה לסחוף את מי שרק אפשר כי עם תוצאות אי אפשר להתווכח :-) במסגרת הדיונים המשפחתיים הצלחתי ״להדליק״ את חמתי על העניין רק שהיא ובעלה (65+) חולי סכרת. השאלה היא האם יש לך המלצות לתזונה מומלצת להם במסגרת הפליאו - או מאמרים (בעברית) שינפצו את החשש שלה מאכילת מוצרים בעלי אחוזי שומן גבוהים שלטענתה לא טובים לחולי סכרת... 

תודה. אני מניח שאת מתכוונת לסוכרת סוג 1, ולא לסוג 2. סוג 2 היא המחלה הנפוצה בעולם וודאי שתזונה קדמונית תעזור, בהפחתת רמת האינסולין ובשיפור הרגישות אליו. לגבי סוג 1, גם אני כתבתי, אבל מידע מרוכז לסוכרתיים תמצאי את אסף פלדמן, חולה סוכרת 1 בעצמו ב"בלוג דל פחמימות" ובמידע של ד"ר ברנשטיין בתחום.


יאללה, מספיק להיום.
שבת שלום, ותהיו לי בריאים,
דעאל

By מר קדמוני with 15 comments

שלושה מתכונים מדג סלמון אחד

ביום שישי אחר הצהרים, בדרכי חזרה ממשחקי קרוספיט ישראל 2013, עצרתי בחנות דגים וקניתי דג סלמון טרי שלם. דג לא גדול של 2.5 ק"ג, וביקשתי מהמוכר (מקצוען) שיפלט לי אותו היטב. יצא 1.5 קילו נטו של פילטים, עוד בערך 600 ג' של עצמות עם בשר דג עליהן, ועוד כ 400 ג' הלך לפח.
יותר משני קילו דג זה לא מעט והחלטתי לשחק איתו תופסת.
[הגעתי הביתה רעב אבל עם אנרגיות מהמשחקים, וצורך עז לבדוק מה נעלי הרמת המשקולות החדשות שלי שוות, אז עשיתי לעצמי על בטן ריקה אימון של 30 הנפות עם 50 ק"ג (ארגנתי לעצמי הנחת סוף עונה, בתחרות המתמודדים עשו זאת עם 60 ק"ג), מה שעשה אותי עוד יותר רעב מצד אחד, ועוד יותר מרוצה מהנעליים, מצד שני].
חזרתי לדג.
פילה אחד הכנסתי לפריזר, שיהיה לשבוע הבא. את הפילה השני ואת שאר החלקים הוצאתי לטיפול.

מתכון ראשון:
את הפילה האחר הנחתי בתבנית כך שיש צפוף והרוטב יפנק אותו היטב - פזרתי עליו כמה שני שום פרוסות, שמן זית בנדיבות, כחצי כוס-כוס של יין לבן יבש, מלח גס, פלפל שחור ותערובת תבליני פרובנס (יופי של דבר, בא במטחנה). זה הכל. פשוט. כיסיתי בנייר כסף והופ לתנור חם ל25 דקות.

סלמון בדרך לחוויה קולינרית בחום של 150 מעלות

יצא פצצה.

מתכון שני:
אשתי הכינה אורז לבן שיצא משום מה דביק מהרגיל. ניצלנו את ההזדמנות של אורז דביק + דג והכנו סושי.
גזר, פלפל אדום ומלפפון נחתכו לרצועות דקות וארוכות (האבוקדו לא היה בשל דיו, אבל הוא בא טוב בסושי).
שאריות מהדג נפרסו
יריעות אצות נורי הוצאו מהמזווה
האצות הונחו על מגבת ועליה נייר אפייה (יש לנו איפשהו בבית מחצלת יעודית לסושי, אבל ברגע האמת היא החליטה להסתתר ולהעלם מהעין. אלתרתי). את האורז קצת לשים בידיים ואז מדביקים את האורז לאצה (לצד המחוספס), מניחים במרכז האצה שורה של ירקות + דג, מגלגלים, מהדקים, מהדקים שוב וחותכים את הגליל לפרוסות עם סכין חדה מאוד.
יצאו סושיונים חמודים. אצלנו בבית יש קונצנזוס שסושי זה טעים, וזה משמש ליופי של מנת פתיחה.
הצלחה. אם כי כמה מהסושי התפרקו קצת, והאורז לא היה מספיק דביק, אבל יחסית לבחור ממוצא לא-יפני, יצא לי די טוב והסושים חוסלו כולם.

סושים כחול לבן. מעט דג, הרבה כיף לילדים.

מתכון שלישי:
הפשוט והמנצח תמיד מכל השלושה הוא סביצ'ה דג טרי. אפשר להכין זאת מהפילה עצמו, זה אם יש אורחים חשובים ואתם רוצים מנה יפה יפה, כמו זו שהכנתי כאן. הפעם החלטתי לנצל את כל אותם חלקים שנשארו מאחור אחרי שהמוכר פילט לי את הדג.
עם סכין חדה פשוט קלפתי את מה שנשאר על האידרה. לא קריטי הצורה, העיקר שיהיו רצועות דקיקות ככל הניתן של דג, גם אם הפיסות קטנות.
בכלי מתאים וקטן הנחתי את פיסות הדג, זילפתי שפע שמן זית, שפע לימון טרי סחוט, מלח גס ופלפל שחור גרוס (לא היה לי שמיר, אבל טעים מאוד גם כך), ואז שוב שכבת פרוסות דג, שוב שמן, לימון, מלח ופלפל וחוזר חלילה עד שנגמר המקום או הדג (לא זוכר מה נגמר קודם).
הסביצ'ה תהיה מעולה מיד לאחר ההכנה אבל נפלאה גם למחרת בבוקר, אחרי שהלימון "עבד" עוד קצת וכבש את הדג היטב.

אשתי הכינה את הכלי. נראה שחוג קרמיקה עושה טוב לדגים

מה אומר ומה אדבר, אין כמו לפתוח שבת בבוקר עם צלחת זכוכית קטנה, עליה מונח סביצ'ה סלמון, כמה צלפים כבושים וכף גבינת שמנת לבנה. תנסו.

לא יודע מה איתכם, אבל אני כבר פתחתי את השבוע ואת התיאבון!
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

המשחקים המקומיים - בין מסורת לזיעה

היום התקיימו משחקי קרוספיט ישראל לשנת 2013 בארגון והפקה של עומרי מקרוספיט הרצליה. אתמול היו המוקדמות, היום הדבר האמיתי. צופים, טריבונה, מכירות נעליים, מתחרים ומתחרות מזיעים, מוטות משקולות אולימפיים לעשרות, קטלבלס, כרזות, צלמים, מעודדים, מעודדות, מיליון שופטים, די-ג'יי.
אנרגיות.
הייתי שם כל  הבוקר והיתה שמחה בלבי לראות את ההתלהבות, האנרגיות, המאמץ והארגון המופתי (שאפו, עומרי).
70 איש ואישה ניסו כמיטב יכולתם לזכות בתואר "Fittest in Israel" או לכל הפחות להצליח לעמוד בתחרות עצמה שהתנהלה בסדר מושלם, ובצד כל מתאמן עמד שופט קשוח שלא ויתר ולא עיגל פינות. אחד המתחרים בכה לי שהוא עשה 70 "בהונות למתח" במקום 30, כי פסלו לו כל תנועה שנייה. קיטר, אבל גם חייך חיוך גדול ואמר: "צודקים". בגזרת הנשים שמחתי לראות נחישות שלא מביישת מתחרת רציניות, וטכניקה יפה, ובכלל, תחרות כמו תחרות. נותנים את הנשמה.
צעקות "קדימה" ו"את יכולה" ו"לרדת יותר נמוך" (בסנאצ'ים), ליוו את היום.
אפילו מזג האוויר שיתף פעולה ואחרי בוקר קודר ועגמומי, השמש יצאה והיה נעים ואידיאלי למתחרים ולצופים כאחד. לא עשיתי ספירת מלאי אבל היתה כמדומני נציגות יפה לכל המועדונים בארץ, מחיפה ומאשדוד, מירושלים ומתל אביב, מפרדס חנה וממכל שאר הארץ. באו, עודדו, התחרו, צחקו, והתחבקו.
שבט של סוסונים וסוסוניות.

הבנות נותנות בראש  - 30 חזרות של 38 ק"ג סנאצ'. הבנים עשו זאת עם 60 ק"ג (וזה רק מקצה אחד מתוך המון)

(הערה: בפנים היתה מכירה עצבנית של נעלי ריבוק-קרוספיט בחצי המחיר, ורק כדי שאוכל לדווח לכם על ממצאי, רכשתי לי זוג נעלי הרמת משקולות יפות ויעילות (כך אומרים). אז על ענייני הנעליים יבוא פוסט נפרד, כשנראה מה אפשר להרים איתן...)

הצעצוע החדש שלי. 275 ש"ח במקום 550. 

 אז מה המסקנות שלי מהיום הנחמד הזה?
כבר סיפרתי פה פעם שלפני 6 שנים בערך עומרי ואני נפגשנו לראשונה, ישבנו על כוס בירה בפאב במרינה בהרצליה וחשבנו על העתיד של קרוספיט בארץ והאם יהיה סיכוי יום אחד להקים כאן מרכז קרוספיט או אפילו משחקים של ממש יום אחד.
כך עברו השנים והשיחה הפכה למציאות והבשורה הפכה לעשייה ויש היום לא מעט מרכזים פעילים וכל שבוע כמעט אני מקבל מייל מעוד מישהו או מישהי שעשו את ההסמכה של קרוספיט ורוצים לאמן שם בחוץ. תבדקו את המפה.
בין לבין נוצרה כאן קהילה.
אדם אחד סיפר לחברו, אישה לרעותה, אחד פרסם לינק, אחר סטטוס, שלישי צייץ, רביעי סיפר לחבר'ה, חמישי עשה אימון והדביק את החבר'ה ליחידה. מפה לאוזן, ללא ממסד, ללא רשויות ופרסומים, קרוספיט בארץ הפך לתופעה והוא בא כדי להשאר.
אפשר ללמוד מזה לא מעט - לא רק על ספורט אלא על היכולת לייצר שינוי ולעשות את הדבר הנכון.
דברים טובים, מתגמלים, נכונים, שמרגישים נכון ועושים נכון - יש לנו את היכולת ואת הכח לעשות שינוי, לייצר מגמה, ליצור תופעה. לייצר מציאות.
אנו קובעים את המציאות.
אם תאמינו שאתם יכולים לעשות עשרים עליות מתח, תוכלו לעשות זאת.
אם תאמינו שאתם יכולים להרגיש נפלא ולאכול נכון, תוכלו לעשות זאת.
וגם ברמה החברתית, הציבורית, הקהילתית: אם תאמינו שאפשר להשפיע על דעת הקהל ולזרוק לפח מיתוסים משומשים, נוכל לעשות זאת.
כל אחד מאיתנו יוצר מציאות, כל אחד מאיתנו משפיע על סביבתו.
תסתכלו קדימה, הביטו אל האופק.
בואו ניצור כאן מציאות טובה יותר לעצמנו ולילדים שלנו.
וכדאי להתחיל כבר היום.

שבת שלום
דעאל

By מר קדמוני with 10 comments

דברים שלמדתי מעמנואל מורנו

ערב יום הזכרון.
הזדמנות טובה לעלעל באלבום התמונות של בני המחזור שלי שכבר לא איתנו היום.
יוסי נהרג ממטען צד,
עזרא נהרג מאש כוחותינו בהר דוב,
נתי בפיגוע בקפה מומנט בירושלים,
ועמנואל נהרג בלבנון, קצת אחרי סוף המלחמה האחרונה ההיא.
כולם אנשים יקרים ומטובי בנינו. פשוטו כמשמעו. הטובים ביותר.
לא רק בדיעבד, לא רק בגלל האסון אלא מלכתחילה: הטובים ביותר.

באלבום יש לי את התמונה שלנו על ראש ג'בל מוסא בסיני, עם הזריחה, שמים צלולים. כמעט עשרים חמש שנים עברו. טיול סיני לפני גיוס. עשרה פרצופים מחייכים. המצלמה עבדה על טיימר. מיד אחרי התמונה כולנו נרדמים על הסלעים האדומים בקרני השמש הראשונות. עזרא ועמנואל ראש אל ראש.
תמימות נעורים.
יש לי תמונה שלנו במסע אחר. תמונת בוקר. מדבר. ג'ריקנים פזורים מסביב, צהובים, כחולים, ירוקים, שקי שינה ומתבגרים טרוטי עיניים. עמנואל כבר עומד עם תיק גדול וכבד על הגב, רוכן לסדר ציוד מסביב. אנחנו רק מתמתחים. הוא כבר במשימה הבאה ואנחנו רק נערים.
אבל את התמונות האלה ואחרות אסור לפרסם.
פרצופו של סא"ל עמנואל מורנו נותר חסוי מהציבור גם היום, כמעט שבע שנים לאחר מותו. אפשר רק לדמיין מה והיכן עשה במהלך שירותו הצבאי כדי שהמדינה תמשיך להסתיר את תמונתו מהציבור ולא תאפשר לנו לחלוק את הזכרונות והתמונות. את דרגתו הוא קיבל כמינוי אישי, לא לפי תקן, לא לפי תפקיד. הוא היה משהו אחר, מחוץ לקריטריונים הרגילים, מחוץ לנורמה. יכולת אישית וביצועית אחרת לגמרי, שהסתתרה תחת פנים עדינות ומחייכות. מי שלא הכיר אותו, לא יכל לנחש שמאחורי העדינות והחיוך הנבוך מסתתרת נחישות פלדה ומיומנות קטלנית.
בדרכו, עמנואל הלך תמיד לפני המחנה. חלוץ היה. מכביר בעשייה וממעט במילים. תמיד נכון ומוכן לעשות, לעזור, לתת כתף, לפתור בעיה ותמיד עשה זאת בטבעיות, ללא כל מאמץ. הוא עושה, כמו לכך נועד. הוא עשה דברים שלא עלו על הדעת, הוא הגיע למקומות אליהם לא ניתן להגיע, הוא היה מה שאחרים לא יכולים להיות. כולנו ידענו שהוא זה שחטף את מוסטפא דיראני ועשה עוד אלף דברים שאף אחד לא באמת ידע וכולם רק ניחשו. אבל במקום הילת מיסתורין וחזה נפוח, ראית רק את אותו עמנואל שקט וצנוע, איש אמת, צחוק וחברים.

כשנה לפני מותו נפגשנו במקרה באזכרה של עזרא. אני הייתי על מדים, איש מילואים. הוא היה על אזרחי, איש קבע. דיברנו על ילדים ועל משפחה ועל איך טוב לראות את כל הטוב שמסביב. הוא היה מאושר, הקרין נינוחות ואותה גמישות חתולית שתמיד אפיינה אותו. עם שקט ושלווה של מי שמאומה לא מפחיד אותו, ואותה השמחה של הנער שהעיר אותי כדי לא לפספס את הזריחה מהר סיני. הביפר שלו צפצף. הוא הציץ בו ואמר שהוא חייב לזוז, נתן טפיחה ונעלם.

צילמתי אותה בסיני, לפני 25 שנים, קצת לפני הגיוס שלנו. לא ידעתי אז שהתמונה תשקף כל כך טוב את עמנואל: הגב הרחב, העמידה הבוטחת, בארץ זרה, פניו חסויות עד היום.

האנשים הנפלאים הללו - יוסי, עזרא, נתי, עמנואל - כולם פנים שנותרו צרובות בזכרון וכולם נעלמו יום אחד.
לנו נותר ללמוד מהם להפיק מעצמנו את המירב, לחיות במלוא העוצמה, במלוא האהבה, ולעתים גם במלוא הכאב.
יהי זכרם ברוך.

By מר קדמוני with 8 comments

המבורגרלב לשבת

לא רק מעורבלבשלמי אפשר לעשות מלב בקר. אפשר גם המבורגרים נפלאים ועזי טעם. את הרעיון המעולה קיבלתי מהגר פלדמן!
קניתי הבוקר שלושה לבבות בקר. סה"כ משקל יצא 4.1 קילו ולקחתי גם 800 גרם שומן (בהכנת המבורגרים כלל אצבע הוא 20-25% שומן לפחות). סה"כ חמישה קילו בשר בפחות מתשעים שקלים (לידיעת הקוראת ריקי כהן מחדרה).
הגעתם הביתה ובאמתחתכם צרור לבבות טריים. מה עכשיו?
שלב אופציונאלי: שומרי כשרות יכשירו את הלב. אפשר או לפרוס ולצלות אותו קלות, או פשוט להכשיר בהמלחה, לוקח 20 דקות. מה שמתאים לכם.
מכאן ואילך שלבי חובה ללא הבדל דת, גזע ומין:
את הלב חותכים לרצועות ופשוט טוחנים עם השומן והכל לקערה גדולה.
בהמלצת הגר טחנתי פעמיים. זה כדאי כי הלב הוא שריר.

פועל חרוץ ביום עבודה במטבח

אל התוצרת מוסיפים שפע (באמת שפע) של פלפל שחור גרוס ולא מעט כמון וזהו. מוכן.
צרים קציצות המבורגרים והופ למחבת או לאש.
טיפ לאלופים: קניתי טבעת (רינג מתכת) לאפייה, וזו משמשת אותי לא לבצקים ולעוגות אלא להכנת המבורגרים מושלמים בכל גודל שבוחרים.
הכנתי בכוונה כמות גדולה ואת הרוב הקפאתי מוכן בצורת המבורגרים בקופסאות. מכאן ובמשך כל השבוע-שבועיים הבאים יש למשפחה ארוחת צהרים טעימה לאללה במהירות הבזק. להוציא מהפריזר, להפשיר מעט, לטגן במחבת ולטרוף. לאור ההתלהבות, אני חושש שהמלאי יגמר מוקדם מהצפוי.

כדאי על מחבת מברזל יציקה

שבת שלום ובתיאבון,
 דעאל

By מר קדמוני with 12 comments

לתפוס את החורף בזנב: סיור ליקוט עם אורי צ'יזיק

רגע לפני שהשדות מצהיבים,
רגע לפני שהקוצים דוקרים,
כשעוד ניתן לראות פה ושם כתמים אדומים של פרגים אחרונים,
כשהאדמה עדיין מעט רטובה וריחנית,
והפריחה הצהובה עדיין חיננית,
רגע לפני השממון הגדול של הקיץ,
לפני החום, היתושים והחמסין,
ברגע האחרון ממש,
רגע לפני שהקיץ פורץ בכל חרונו,
ברגע ההוא בדיוק,
הסתבר לי שנותרו עוד כמה עלים שאפשר ללקוט.
ואורי צ'יזיק הראה לי אותם.

אורי מאיר-צ'יזיק בצל אלת המסטיק

אחרי הפתיחה בחריזה (כזו עוד לא היתה לי כאן), נספר שלפני שבוע ביליתי את שישי בבוקר יחד עם בני הצעיר ועוד כמה משפחות בסיור-ליקוט בשדות הסמוכים לביתי, בהנחיית אורי מאיר-צ'יזיק. למי שלא שמע או מכיר, אורי הוא "מהטובים". הוא מומחה בליקוט ובהיסטוריה של המזון, כהגדרתו (ויש לו ספר: ליקווט צמחי בר למאכל), ומקדם נושא של תזונה מקומית וטבעית. כלומר, לאכול מה שגדל כאן ולא מה שלא טבעי למקום ולזמן. במובנים רבים מאוד, האידאולוגיה שלצ'יזיק ושלי קרובות מאוד. תוך כדי סיור קצת קשקשנו על דא והא והסכמנו שאנחנו קרובים. אורי טוען שיש לאכול מעט מאוד בשר ושזה מה שאכלו קדמונינו. אני סבור שאין לו שום הוכחות לטענות הזו חוץ ממשאלת לב, אבל הבדלים כאלה לעומת הקבעון התזונתי של שאר התזונאים/יות בארץ הן זוטות. בפועל, הוא ואני קרובים מאוד בתפיסותינו - שנינו הזמנו בשר כבש אורגני-גראס פד מאותו המגדל, ושנינו מחכים בקוצר רוח לבשר בקר גראס-פד מקומי (יהיה כזה! על כך אספר בקרוב. יש חדשות, אנשים).
הסיור של אורי מתנהל בקצב נינוח וחביב. הולכים עם הראש באדמה ועוצרים כל מטר ליד פרח אחר (למשל: "זו חרצית, אפשר לאכול את העלים הצעירים") או ליד קוץ (ברקנים ואחרים) ואורי מדגים איך הוא בוצע את גבעול המעוצה ואוכל את התוך, איך הוא מתגבר על הקוצים וכיצד אפשר לנצל את בלוטי האלון למאכל (לקלות במדורה). בסך הכל הסיור היה כשעתיים-שלוש שעות במהלכן התקדמנו בערך 200 מטר.
ובכל זאת, היה מחכים ומעניין, מעשיר ורלוונטי.
כי שכחנו עד כמה התנתקנו מהשורשים שלנו, פשוטו כמשמעו. וכבר כתבתי בעבר על מיומנויות קדמוניות שאיבדנו בדרך.
היכולת לסייר ללקט ולאכול היא לא רק נחמדה אלא גם מעשירה את עולמנו (צייד לקט יודע לזהות מאות צמחים שונים, שימושיהם ואופן הכנתם, ועוד מידע רב שאינו "אינציקלופדי" אבל יישומי ויעיל. אנו יודעים הרבה מאוד על דברים לא פרקטיים כמו מהו שורש 2, אבל מעט מדי על העולם האמיתי). ללקט פירושו לדעת לזהות, להשוות, להתאים ולשבוע. אין לי ספק שליקוט שכזה, המבוסס על עלים בעיקר, מצריך הרבה אנרגיה ומכניס לעומת זאת מעט מאוד אנרגיה וקלוריות, אבל המגוון התזונתי מעשיר מבחינת ויטמינים ומינרליים.
במהלך הדרך מצאנו שלד של פרה, מה שהכריח אותי להשתעשע קלות.

הנה אני בא, הנה אני בא

כפי שאתם רואים גם משחקים קדמוניים אפשר למצוא בשטח ולא אתפלא אם אבותינו שיחקו באותו המשחק ממש...

אורי העלה נקודה נוספת שלא הייתי מודע לה - על חשיבות המזון המקומי ועד כמה הנושא הזה פרוץ ומופקר בארץ. למשל שמן זית ודבש. שניהם מוצרים מקומיים, אבל גם מיובאים. ככלל, נעדיף לרכוש מזון מקומי כדרך לעודד חקלאות אותנטית מקומית וכחלק מתפיסה שנאכל מה שגדל במקום בו אנו חיים באופן טבעי. ובכן, שם מותג שמן הזית אינו מעיד כלל ועיקר על מקורו של שמן הזית. וואללה. שמן זית "גלילי" יתכן מאוד שמיוצר בספרד או ביוון. כך גם בדבש. כדי לבדוק את העניין לאשורו, התקשרתי הבוקר למכוורת יד מרדכי. כתוב על הצנצנת שהדבש "מיוצר ע"י מכוורת יד מרדכי". הטלפנית המנוסה בשירות הלקוחות אמרה לי מיד ש"יד מרדכי מעדיפים תמיד תוצרת מקומית ומשתמשים בה ככל הניתן". שאלתי מה זאת אומרת "ככל הניתן"? כמה אחוזים מהשמן שלהם או מהדבש שלהם (הם מייצרים גם וגם) מיוצר בארץ וכמה מיובא והאם יש לי דרך לדעת מה קניתי.
התשובה היא לא. אתם קונים "שמן זית יד מרדכי" ובעצם סביר מאוד שקניתם שמן זית מקטלוניה או טוסקנה ולא ידעתם שהוא כזה. הם לא מכחישים זאת, הם רק מטשטשים זאת.
כלומר, גם כאן הדרך עוברת באמצעות צרכנות אחראית וחכמה. כן, זה אולי עולה יותר, אבל נרצה לקנות שמן זית שכתוב עליו "תוצרת ישראלית" ולא רק שקוראים לו "השמן האסלי מהגליל", כי השם של המותג לא אומר כלום. זה רק צנצנת והגיע הזמן להסתכל בתוכה.

היה נחמד וטעים.
בסופו של יום אכלנו בשטח מרק ירקות שבושל במעוד מועד והילדים הוסיפו אליו שפע של צמחים שקטפנו בדרך.
חזרנו הביתה מרוצים ומחייכים.
תודה אורי.

ואתם, ליקטתם משהו השבוע או שזה רק אני?

By מר קדמוני with 11 comments

"דיאטת האדם הקדמון" בפרסומי קופ"ח כללית - אמת או שקר?

התמונה באדיבות המאמר באתר הכללית. לפחות פרגנו לנו איזה מיידעלה ולא איזה קופיף מערות

כל ידידי, חברי ומבקשי טובתי החמודים שלחו לי ביומיים האחרונים את הלינק הזה מתוך הניוזלטר האחרון של "שירותי בריאות כללית" שפורסם השבוע. הכותרת דווקא מתחילה טוב: "דיאטת האדם הקדמון: לחיות כמו איש מערות".
כתבו את הכתבה שתיים: אורלי וייסיד שהיא תזונאית וד"ר דנה פלורנטין שהיא רופאת משפחה בפ"ת בכללית. מיד נראה מה הידע שלהן. (רמז: אורלי נותנת באתר שלה מתכונים להכנת בוקרס. נו.)
ובכל זאת, התחלתי לקרוא ומיד שיפשתי את עיני הנדהמות.
הן התחילו בתיאור די סימפטי והגון של מהי דיאטת האדם הקדמון. קצת עוותים של יחסי ציבור, אבל לא משהו דרמטי. השיפוטיות התחילה להסתנן אחרי כמה משפטים:
"בדיאטה מאוזנת חלוקת הקלוריות היומית היא כ־50% עד 60% מפחמימות, כ־15% עד 20% מחלבון, והשאר - משומנים. בדיאטת האדם הקדמון, לעומת זאת, שיעור הפחמימות יורד לכ־30% וכל הקלוריות האחרות מקורן בחלבון ובשומן".
אני לא מסכים עם חלוקת האחוזים (אני לא מאמין באחוזים), אבל זה זניח. מה שיותר חשוב הוא שהן כותבות "דיאטה מאוזנת" כדי לתאר "דיאטה מערבית טיפוסית ממוצעת". הנה, בלי להתאמץ הן אומרות שהדיאטה "שלהן" היא מאוזנת ושלנו לא. נו מילא. נמשיך.
דווקא פסקת ההמשך מרשימה. הן אשכרה כותבות יתרונות ברורים כמו:

רעיון שמאחורי דיאטת האדם הקדמון הגיוני למדי - לאכול מזון לא מעובד ולחזור למזון טבעי....גם העובדה שבדיאטת האדם הקדמון מפחיתים את אכילת הפחמימות מוסיפה לה נקודות זכות. תזונה דלה בפחמימות יעילה לירידה במשקל ותורמת לתחושת השובע לאורך זמן...יתרון בריאותי נוסף לדיאטה הוא שתזונה דלת פחמימות מורידה את רמת הסוכר והשומנים בדם. כמו כן מומלץ בדיאטה הזאת לצרוך הרבה ירקות ושומנים טובים, שלהם יתרונות בריאותיים מוכחים.

וואו. 

פעם ראשונה שאני קורא את הביטוי "שומנים טובים" בכתבה שחתומה עליה איזשהי דיאטנית...

מישהי התחילה להקשיב שם??

אבל אחרי הקליימקס באות המנטרות הרגילות שנכתבו, כך נדמה לי, במוד של טייס אוטומטי ולא מתוך הקשבה או חקירה. לעומת היתרונות (תודה), הן מונות שורה ארוכה של הפחדות וחרמות, וננסה להתייחס לטענות שלהן אחת לאחת:

מדובר בדיאטה מאוד קשה ליישום בטווח הארוך.

• הי בנות, צר לי אבל ההיפך הוא הנכון. מכיוון שאין הגבלה על כמויות, אין נוירוטיות של קלוריות, יש מזון טעים ובשפע, אנשים מוצאים זאת קל ליישום חיים שלמים. הכותבות המכובדות שכחו לציין שדווקא בדיאטות רגילות מעל 90%  נכשלות כשלון חרוץ בתוך שנתיים והאנשים חוזרים למשקלם המקורי ומעלה ממנו. אז יאללה, חפיף. 

תזונה עתירת בשר ושומנים רוויים קשורה בסיכון גבוה ללקות במחלות לב.

• לא נכון. זהו מיתוס ידוע ופופלרי אבל כבר נמצא כבלתי אמין מחקרית. למשל כאן. ויש גם מחקרים שמראים שדווקא שומן רווי מעלה את השרידות במגן מאירוע לבבי, למשל כאן. יש בלי סוף חומר. תתעדכנו.

בדיאטה הזאת גם אין צורך באכילת דגנים מלאים וקטניות שידועים בתרומתם להורדת הסיכון למחלות לב וכלי דם.

• לא יודע מאיפה אתן שואבות את המיתוסים שלכן, אבל דווקא הגברה של צריכת הפחמימות נמצאה כמעלה את הסיכון לאירוע לבבי, הנה למשל כאן. הנה ריכוז של 200 מחקרים שמראים שחיטה דווקא מאוד רעה לנו. 

הפחתת הצריכה של מוצרי חלב - מה שעלול לגרום למחסור בסידן וכתוצאה מכך, בטווח הארוך, להגביר את הנטייה לאוסטאופורוזיס...

• כאן כבר הגזמתן. חלב הוא כה שנוי במחלוקת, כי רק כ 30% מאוכלוסית העולם הסתגלה גנטית לצריכת מוצרי חלב (אשכזנים, הרווחתם). אוסטופורוזיס יגיע ממגוון סיבות ועקרן חוסר ויטמין D ועודף אינסולין.

מחקרים מסוימים אף מצביעים על קשר בין צריכה גבוהה של חלבון מן החי לבין סוגי סרטן שונים, כמו סרטן המעי.

• ל"מחקרים מסוימים" קוראים לזה "מחקר סין" וזה פרופוגנדה צמחונית ולא מחקר הגון או ראוי לשמו. אבל מילא. כתבתי גם בקורת על מחקר הרווראד בנושא, הנה כאן.  

צריכה עודפת של חלבון עלולה להעמיס על הכליות ולהביא לפגיעה בהן

• לא נכון. לעומת זאת רמה גבוהה של סוכר ובעיקר פרוקטוז דווקא מאוד פוגעת בכליות.

מחקרים אחדים מצאו קשר בין דיאטה דלה בפחמימות לבין ירידה במצב הרוח.

• כתבתי על זה לפני שנים. אין קשר לדיאטה קדמונית שאינה מעודדת אפס פחמימות.

יש גם לזכור שהבשר שאנחנו קונים היום שונה מהבשר שאכל האדם הקדמון. לרוב מדובר בבשר מעובד ושמן. 

• או, סוף סוף משפט לעניין. נכון. לכן נשתדל לאכול מזון מהחי שגדל בסביבתו הטבעית - כלומר דגי ים, ובקר מרעה חופשי ולמעט במזון מהחי שהגיע מכלובים או מסביבה עתירת אנטיביוטיקה. זה עדיין לא מבטל יתרונות של דיאטה קדמונית וצרכנות נבונה וריאלית תעשה לכם טוב. 

ומה אתם חושבים על הכתבה? טוב או רע? חיובי או שלילי? מקדם או מרחיק?

יש לי הרושם שהכותבות לא החליטו מה עמדתן ואילו הן ניסו ללכת עם ולהרגיש בלי, או להיפך...
בכל מקרה, המציאות מראה ש"המערכת" לא יכולה עוד להתעלם ומתחילה לבלוע את הצפרדע.
ספרו לנו בתגובות ושתפו חברים.

שבת שלום

דעאל

By מר קדמוני with 11 comments

פליאו בצבא - מציאות או דמיון? (סיפור הצלחה שלכם)

בהמשך לפוסט הקודם שעסק בקשיים של ידידתי לעבור לאורח חיים קדמוני, הנה סיפורו של בחור צעיר ונמרץ, צוער בקורס חובלים, שלמרות הקשיים (האובייקטיביים) שמעמיד הצבא למי שרוצה לשמור על אורח חיים תקין ובריא, הצליח לעשות שינוי משמעותי.
אני תמיד שמח לקבל כאלו מיילים וספורי הצלחה שלכם.
אז הנה הסיפור של רן, במילותיו שלו.
----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האם המטבח הצבאי מתאים לתזונה קדמונית?

מה הקטע של חיילים לשים פס לבן על העיניים?

האם המד"סניקיות הצה"ליות מכירות את הרעיונות שמאחורי התעמלות קדמונית?  מה אוכלים בשעת ת"ש פליאוליטית? האם אני יכול לעבור לפליאו בצבא? מה אני צריך להביא מהבית? יש דברים שהצבא נותן? איך החברה תסתכל עלי? ויותר חשוב, איך החבר'ה יסתכלו עלי?
אלו פחות או יותר השאלות שעלו לי בראש בסוף אוגוסט האחרון, כשהחלטתי לעבור לאורח חיים שפוי יותר וקדמוני יותר בזמן ותוך כדי השירות הצבאי שלי. אבל רגע אחד, קפצתי קדימה. בואו נחזור קצת אחורה
קוראים לי רן, מזה שנתיים אני צוער בקורס חובלים (קורס חובלים הוא הקורס שמכשיר קצינים לוחמים לספינות חיל הים. אנחנו לא שייטת 13, אנחנו לא קורס טיס. זה פשוט קורס מאוד ארוך ותובעני) ולפני שבוע פחות או יותר ציינתי עם עצמי חצי שנה של אורח חיים קדמוני, בצבא. מה גרם לי לקיים תזונה כזו "משונה", אילו התאמות עשיתי ואיך אתם יכולים לעשות אותו הדבר? כל זאת בהמשך.
עברתי לאורח חיים קדמוני בצורה כמעט בנאלית. הסיפור מוכר- דוד של אח של חבר זרק לי על זה איזו הערה וציין שיש הרבה חומר באינטרנט. כמו רבים מקוראי שורות, גם אני הגעתי לבלוג של מר קדמוני במקרה, לאחר מכן לבלוג של מיקי ולקבוצה ומכאן רק המשכתי ללמוד ולפתח את הידע שלי בתחום. עצה ידידותית: זה המפתח להכל. ככל שנבין יותר טוב ונדע יותר יהיה לנו קל יותר לשנות את ההרגלים ולעשות צעדים משמעותיים יותר עבור עצמנו.
התוצאות
נתחיל מהסוף: השינוי באורח החיים הביא תוצאות. בלי תוספת של פעילות פיזית (ואפילו הפחתה- כבר לא הייתי בשלב הפיזי של הקורס)  ירדתי שתי מידות במכנסיים, אני חזק יותר, אני מרוכז יותר. אני מצליח להיות ערני יותר למשך שעות ארוכות יותר. גם המספרים מדברים בעד עצמם: שיפרתי את התוצאה שלי בבחני הכושר הצבאיים, ההמוגלובין שלי עלה (אחרי ארבעה חודשים בצבא התחלתי לסבול מאנמיה קלה שגרמה לעייפות וחולשה בלתי נפסקים) והדלקתיות בגוף ירדה (לא היתה גבוהה באופן חריג, אבל היום היא נמוכה גם לאחר אימון אינטנסיבי). ואולי הכי משמעותי: אני מרגיש טוב. אני נראה טוב. הצורה בה אני חי וחושב השתנתה וכך גם הצורה בה אני חי עם הסביבה.
הצבא כמקור לפשרות
הצבא מטבעו הוא לא גוף קל או מקבל. לרוב האנשים לא אכפת שאתה "לא אוכל חיטה" או שאתה "לא אוהב סוכר" ועל שינה מספקת אין מה לדבר. אז איך בכל זאת מתגברים על כל המכשולים הללו בדרך לבריאות והרגשה טובה? הרי כל מי שקרא או חקר על אורח חיים קדמוני ותזונה פליאוליטית בכלל מבין שרשימת הדרישות היא לא מסובכת אבל בהרבה מובנים היא מאוד נוקשה ומובנית ונראית בלתי אפשרית בצבא: בלי דגנים ("אבל אוכלים לחם בכל ארוחה!") בלי סוכר (הצחקתם אותי. "ומה עם הממתקים בהפסקות?") בלי שמנים תעשייתיים (הצחקתם את רס"ר המטבח), להמנע מממוצרי חלב ("אבל המפקד שלי אמר שזה מה שימנע שברי מאמץ!"), להקפיד על שינה טובה ורצופה (והשמירות מה?)  להקפיד על בשר ממקור טוב, רצוי לא מעובד (אם מישהו פה חושב שקבב צה"לי לא עשוי מחתול, שירים את היד עכשיו) להתאמן אימונים מגוונים ולספק לעצמך מספיק מנוחה (הצבא לא מאמין בזמני מנוחה) ועוד כהנה וכהנה. אה, ושכחתי, כמובן: בתוך כל זה אנחנו רוצים להיות חיילים טובים (לפחות אני רוצה, מודה) ולא קוטרים. לא התגייסנו כדי להיות מפונקים, נכון?
אז לא. לא התגייסנו כדי להיות מפונקים אבל גם לא כדי שתהרס לנו הבריאות. ע"מ לקיים אורח חיים בריא כל שהוא בצבא ואורח חיים קדמוני בפרט אנחנו חייבים לאמץ שתי אמיתות:

• הראשונה והחשובה ביותר היא שרק אני יודע מה טוב לי ורק אני אחליט. אחרי שאלמד, אחרי שאנסה ואחרי שאבדוק. אבל האחריות היא שלי ושלי בלבד! אין פה משום קריאה להתחמקות מפעילות, להשתמטות, לעצלות ושאר רעות חולות. ההפך- אנחנו צריכים להבין שבתוך המערכת הגדולה והמסובכת שנראית צבא יש רק אדם אחד שאחראי על הבריאות שלנו. ולא, זה לא קצין רפואה ראשי: רק אנחנו. צריך להקשיב למפקדים, צריך להקשיב לרופאים וצריך להשתתף באימונים אבל האחריות היא שלנו ושלנו בלבד.
• השניה, חשובה לא פחות היא שלמרות כל הרצון הטוב לא נצליח לעשות הכל תמיד. תמיד נצטרך לעשות פשרות מסוימות באורח החיים על מנת להתאים אותן לסיטואציה. וזה בסדר גמור. עצם זה שאנחנו מנסים, שאנחנו לוקחים אחריות ושאנחנו משנים את הדברים שאנחנו יכולים יעשה את השינוי המיוחל. זכרו: שינוי גדול מקורו בהרבה צעדים קטנים.

אם נשכיל לאמץ את שתי המחשבות הללו, נוכל לקבוע לעצמנו סדר עדיפויות: מה חשוב יותר ומה פחות באורח החיים הקדמוני בצבא. מרגע שאנחנו מבינים מראש שלא נוכל לעשות הכל, אנחנו יכולים לבצע הערכה של הדברים החשובים לנו, למטרה שלנו ולמצבנו הגופני. זה סדר העדיפויות שבניתי לעצמי בצירוף דוגמאות ונימוקים. הוא משקלל בתוכו גם את היכולת שלי להתמיד בכל דבר לאורח זמן בתוך המערכת הצבאית:

1. הימנעות מחיטה. מאוד פשוט: אל תאכלו את זה. לא לחם, לא פסטה. תמיד יש אלטרנטיבה וגם אם בהתחלה זה לא ישביע אתכם, מהר מאוד הגוף יתרגל. אורז, תפוחי אדמה, גבינה, הכל עדיף!
2. הימנעות מסוכר ומזון מעובד. הצבא מלא בפיתויים בתחום הזה: לא משנה אם יושבים עם חברים בשק"מ או בחלביה, תופסים רגע של נחת בשטח לפני תרגיל או סתם מנשנשים בחדר. הסוכר תמיד שם בצורת משקאות ממותקים או ממתקים (מה שקרוי צ'וקולוקים בפי החיילים). לא לגעת בזה. להביא דברים בריאים ומזינים מהבית. דוגמאות בהמשך.
3. בשר וכמה שיותר. אני לא מאלה שחושבים שפליאו הוא סביב אכילת בשר, אבל אי אפשר להתעלם מכך שמזון מן החי חיוני לבריאותנו. אני ממליץ מאוד להתעקש על מנת בשר או שתיים ביום. לא תמיד זה מתאפשר בצבא. אם זה שניצל- ותרו. וכן, גם אם זה קבב אולטרה מעובד- זה עדיין יותר טוב מלטחון פסטה.
4. פעילות גופנית. מכיוון שאני בקורס לא היתה לי ברירה, אבל אני ממליץ על זה לכולם. פעילות גופנית היא חשובה מאין כמוה לכולם וללוחמים בעיקר. רק חשוב לבצע נכון: הצבא בונה תוכנית אימונים מגוונת וחזקה אבל עם דגש הרבה יותר מדי גדול על ריצה, ולצערנו כוח האדם שמעביר אותה לא תמיד מספיק איכותי בשביל להקפיד על טכניקה, מניעת פציעות ומנוחה. כאן זה המקום שלנו: חשוב חשוב חשוב לא לתת לצעקות של המד"סניקית לערער אותכם או לזרזראותכם. אל תחפפו, תתאמצו ותקפידו על טכניקה נכונה, תרגילים מגוונים ואימוני כוח כשאפשר. במרבית הבסיסים הגדולים יש חדרי כושר עם משקולות: זה הזמן לסקווט ודד ליפט. לא לשכוח להקפיד על מנוחה מוחלטת כשאפשר!
5. שינה. לישון בחושך כמה שיותר מוחלט. בלי פלאפון או מנורה דולקים. לא תמיד זה אפשרי ולא תמיד השינה היא רצופה אבל זה משמעותי מאין כמוהו.
6. לאכול שומנים טובים ולהמנע משומנים רעים. נו, שוין. אי אפשר לא לאכול את כל האוכל בצבא רק כי השתמשו בזה בשומן תעשייתי, נכון?

טיפים קטנים של אלופים

• אימונים: אם האימונים שלכם איכותיים אין צורך ביותר משלושה אימונים של עד ארבעים דקות בשבוע. האמינו לי שיותר מזה יגרור ירידה בתוצאות. כשכל אימון הוא אימון, כשהפעילות מגוונת ולא מזניחים את תרגילי הכוח לטובת ריצות אינסופיות משיגים תוצאות.
• בחדר האוכל אל תגעו במוצרים הבאים: שניצל, פסטה, פתיתים, ירקות מטוגנים (חציל, למשל. יקיר המטבח הצה"לי), תה ממותק או מיץ. במקום זה שתו מים, אכלו אורז או תפוחי אדמה, איכלו דגים כשיש, ביצים קשות כמה שיותר (אני אוכל שלוש ביום פלוס מינוס) כמה שיותר סלטים מגוונים וגבינות. אם מגישים סלק או אבוקדו זו הזדמנות פז למאכלים בריאים שיש לנצל אותה!
• אספקה מהבית: כל חייל סוחב איתו לצבא לפחות חצי תיק של פסק זמן, קליק ומקופלת שאמא קנתה לו. למה שלא נביא דברים בריאים? שימו את כל זה בצד והצטיידו מבעוד מועד בטונה במים, בבקבוק שמן זית, בגביעי שמנת מתוקה (לקפה) וחמוצה (אם יש לכם מקרר). במקום וופלות ומצופים תביאו שוקולד מריר ואגוזים. טחינה גם תופס. את הצ'ילי המתוק השאירו לאחרים, יש בו המון סוכר.
• שילובים מומלצים: שמנת חמוצה עם דבש, טונה במים אחרי שמוסיפים לה שמן זית, קפה שחור עם שמנת. בהתחלה כולם יסתכלו עליכם מוזר, ואז גם הם יתחילו לנסות.
• צום לסירוגין הוא די פשוט בצבא: בהרבה מקומות ארוחת הערב היא באזור שש בערב, ארוחת הבוקר היא בשש גם כן, והצהריים באחת עשרה- שתים עשרה. מומלץ לוותר על ארוחת הבוקר אם מצליחים (קפה שחור עם שמנת יכול להיות תחליף ראוי) וככה סוגרים בכיף 16 שעות ויותר בלי לאכול. נסו ותראו שזה לא כל כך קשה.

כמה מילים לסיכום
לא קל להיות פליאוליט בצבא. מצד שני, זה גם לא קשה. חשוב לעשות את הבחירה הנכונה ביותר מבין האפשרויות שיש ולא להתייאש. החברים מהצבא יוצאים לאכול שווארמה? אוכלים שווארמה בצלחת! אנחנו שבוע בשטח ומגיע אוכל בחמגשיות שאין ספק שהוא מעובד? נאכל כמה שיותר, נאכל עד שנשבע אבל לא ניגע בלחמניה, עוגה או שתיה ממותקת שתמיד מגיעה עם זה.
כי המשמעות האמיתית של אורח חיים קדמוני (או כל אורח חיים בריא) היא להשקיע במה שאנחנו אוכלים, לחשוב עליו ולהבין מה עושה לנו טוב. מרגע שעשינו את זה, השאר אלו רק דקויות. בהצלחה!

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------

עד כאן הסיפור של רן,

מזדהים? אוהבים? שתפו אחרים!

ומה הסיפור שלכם? ומה העצות שלכם לרן?

By מר קדמוני with 20 comments

מה צריך כדי ליצור שינוי? מחשבות עוצרות לעומת מחשבות מקדמות

מחשבות חיוביות

בימים האחרונים, ימי חג ומועד ונופל, התרבו ההזדמנויות לשוחח עם חברים קרובים ורחוקים תוך כדי ניפנוף נמרץ
מעל מנגל מעשן. עם ישראל יצא לחיק הטבע ולפקקים, ועל כל גבעה מוריקה התרוצצו קטנטנים ולצידם מתבגרים ישובים על מחצלות, מדפדפים באייפון, ומאחור מבוגר אחראי עם צידנית מלאה בשר. ואוהלים.
כאלה אנחנו.
ישראלים. אוהבי טבע ומלאי תקווה שלא נתקע בפקקים בדרך ושוב מתאכזבים לגלות שנתקעים.
התקווה והאכזבה הן אחיות תאומות שהופרדו בלידתן. האחת נוצצת ואופטימית והשניה קודרת ודכאונית. אבל ככל שהן רחוקות ושונות זו מזו, אנשים רבים מגלים שקל להן מאוד לעבור במהירות מעמדה אחת, אופטימית, לעמדה ההפוכה, המאוכזבת. פער אדיר ביניהן אבל מרחק קצר. כמו היו שתי גדותיו של נהר ברוחב מספר סנטימטרים בלבד.
מצידו האחד תקווה, מצידו האחר אכזבה.
באיזו גדה אנו עומדים היא החלטה רק שלנו, לא של המציאות.
החשש הוא הדלק שמעביר אותנו מהגדה האחת אל הגדה האחרת.

כך, באחת הגיחות הללו לחיק הטבע השבוע הזדמן לי לשוחח עם ידידה קרובה שכבר כמה זמן רוצה, באמת רוצה, לעשות שינוי. היא לא לגמרי בקו הבריאות. יש לה צרות מצרות שונות: דלקות, פטריות בלשון, כתמי עור ועוד מרעין בישין שמציקים ומסרבים להיעלם. היא יודעת שהיא לא אוכלת טוב ומרגישה שהמטרדים הבריאותיים שלה קשורים קשר הדוק לאורח החיים הנוכחי. היא ישנה מעט מדי, לחוצה הרבה יותר מדי והתזונה שלה מבוססת על פסטה. ולחם מקמח מלא שהיא אופה לבד. והיא גם אמא מסורה לשישה ילדים קטנים.
היא כבר קראה הכל, והיא חקרה, והיא מאמינה בקשר בין תזונה לבריאות והיא מאמינה שאם רק תעשה שינוי ותתמיד בו בריאותה תתוגמל ותשתפר, אבל היא נכשלה עד כה בניסיונותיה לעשות שינוי. והיא דווקא ניסתה. שבוע. אבל אחרי שבוע חזרה להרגלים הישנים ולצרות הותיקות. היא מספרת לי למה ומונה שלל סיבות לאכזבה שלה, וחשבתי שהסיבות שהיא מנתה יכולות להיות רלוונטיות גם לאחרים שרוצים אבל לא מצליחים. לקוראים שהנם מלאי תקווה אבל גם מלאי חשש.
כי יש מחשבות שעוצרות אותנו, ויש מחשבות שמקדמות אותנו ומול בעיה או קושי אנחנו יכולים וצריכים לבחור מה לחשוב: מחשבה עוצרת ומנטרלת או מחשבה מקדמת ומדרבנת.
הנה מה ששמעתי ממנה השבוע:

• "לא היה לי זמן לזה". אמר נפוליאון: "בקשו ממני הכל - רק לא זמן". המחשבה השלילית ש"אין זמן" מנסה לקחת אלמנט אחד באורח החיים הקדמוני ("לבשל אוכל טרי ממוצרים טובים") ולתת לו להשתלט על המציאות. אוקיי, זה ברור שאין לך עודף זמן לבשל יותר, אבל מחשבה מקדמת תהיה: מה אני מבשלת היום גם ככה ואיך אני יכולה את אותו הבישול ואותו המאמץ להחליף לאופציה בריאה יותר. למשל במקום לבשל לילדים פסטה, לבשל אורז. אותו זמן. אותו מאמץ. אותו נפוליאון אמר גם שכדאי לפעול עכשיו כי הזמן לפעולה לעולם לא יהיה מושלם. צודק. זמן הוא משאב שלעולם יהיה בחסר, ולעולם נרדוף אחריו, אבל אנו יכולים גם לנהל אותו, ולא להתייחס אליו כאויב אלא כידיד. 
• "יש לי עוד משפחה שלמה". כשיש לך שישה ילדים ואתה רוצה לעשות שינוי ואתה מנסה לתפוס את הכל בבת אחת, המחשבה העוצרת אומרת שזה לעולם לא יצליח. זה שינוי גדול מדי, חד מדי, קשה מדי. אבל מחשבה מקדמת תפרק את השינוי הזה. אני עושה שינוי. רק אני. כן, זה נכון שיש לי אחריות לילדים אבל התחלה צריכה להתחיל בתנאים שיאפשרו ניצחון ולא בתנאי פתיחה שיבטיחו תבוסה. תתחילי עם מחשבה פשוטה: אם זה רק לי, זה די פשוט. אחרי שהשינוי ה"קטן" הזה יקרה, אפשר יהיה להמשיך ולהרחיב ולשכלל אותו ולשנות עוד דברים בתפריט המשפחתי אבל אם המשימה היא כה גדולה שהיא משתקת, אז בהחלט כדאי ונכון לפרק אותה. 
• "זה יקר מדי". מחשבה עוצרת קלאסית היא שאכילת בשר אנטריקוט בוקר צהרים וערב וטיגון בשמן קוקוס אורגני שעולה פי עשר משמן סויה יבטיחו חורבן כלכלי. בודאי למשפחה ברוכת ילדים. אבל מחשבה מדרבנת תגיד: אפשר למצוא פתרונות זולים בלי להתפשר על הבריאות. אבל ללא ניצוץ המחשבה האופטימי הזה, לא ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים כמו קניית לב בקר (15 שח לקילו), כמו הכנת שמן מגריבעלך מעופות או משומן בקר (בשני המקרים העלות היא אפס), כמו הכנת מרק מעצמות (זול ובריא), כמו אורז כתחליף לחם ועוד. התבוננות על אידיאל תזונתי עשיר במשקפיים עוצרות תמנע מכם לפרוח, ובזול.
• "בסוף אני רעבה אז אני אוכלת פרוסת לחם". המחשבה השלילית והעוצרת היא שהתנהלות היומיום היא לא בשליטתי אלא בשליטת כוחות עלומים ומסתוריים. שאנו מוטלים בעולם חסרי שליטה עד שאנו "מגלים" שאנו "מתים מרעב" ואז "אין ברירה" וכו', וכדאי כבר עכשיו להרים ידיים. מחשבה מקדמת במקרה הזה תהיה "אעשה קניות מתאימות כדי שאם אגלה שאני רעבה מאוד יהיה לי מה לחטוף מיד". ביצים קשות במקרר, אגוזים בארון, תפוחים על השיש, שוקולד 85% במזווה ועוד שלל פתרונות יכולים להעביר לכם יום חסר שליטה עם זאטוטים מצווחים בלי למות מרעב ובלי לקרוס. אבל המחשבה האופטימית שאפשר ושזה יתכן היא בסיס לשינוי ולהצלחה.
• "אתה לא יכול להבין". לא צריך פירוט נוסף. המחשבה השלילית אומרת שהצרות שלכם מיוחדות ולכן שום פתרון שמישהו מציע "מהמדף" לעולם לא יוכל באמת לפתור אותם. לעומת זאת מחשבה חיובית באותו העניין תסכים שהצרות שלכם מיוחדות ואישיות אבל גם שאתם מסוגלים להתאים את "פתרונות המדף" לצרכים האישיים שלכם. זה נכון שכל אדם מיוחד בדרכו שלו, ולכל אחד מתאים מינון אחר של בישול/חלבונים/שינה/ספורט/כסף/פחמימות/whatever. ועדיין, אימוץ עקרונות ש"עושים לכם שכל" יאפשר לכם להמשיך לחקור ולהתאים ולתפור את הפתרון האישי והמושלם עבורכם. אבל זה מצריך מחשבה בונה ומקדמת ולא מחשבה עוצרת ובולמת.

אני וידידתי נפרדנו בתחושת החמצה הדדית.

היא, שלא הצליחה להשיג את מה שהיא מבקשת להשיג.

ואני, שלא הצלחתי לעזור לה להשיג את זה.

אז אולי אצליח קצת לעזור למי מביניכם שעדיין חושש ונע על הציר שבין תקווה לאכזבה: אל תתנו לחשש להעביר אותכם מגדת התקווה לגדת האכזבה. נטרלו את החשש. פיתחו את הראש. חישבו מחשבות חיוביות ונעימות. דמיינו לכם עתיד בריא ונפלא. האמינו ביכולתכם. 

מחשבות מקדמות יקדמו אתכם. מחשבות עוצרות יעצרו אתכם. אנחנו רוצים רק מחשבות מהסוג הראשון.

שבת שלום וחג שמח,

דעאל

By מר קדמוני with 12 comments

האמנם יצאנו ממצרים? מחשבות לקראת פסח

זוכרים מי בנה?

מחר בערב נחגוג עם כל עם ישראל את "חג החירות", את חג הפסח המסמל את יציאתנו מעבדות לחירות וכיצד עם ישראל לפני משהו כמו 3500 שנה יצא ממצרים בדרך לנדודים במדבר, למריבות, כעסים ונדודי ארבעים שנה עד שלבסוף התנחל כאן, רק כדי שנוכל לצאת שוב לגלות ושוב לחזור אחרי אלפיים שנה להיות עם חופשי וגו'.
התבוננות מעט קרובה יותר על תולדות העם היהודי במעבר שבין אבות האומה (אברהם, יצחק, יעקב) בארץ כנען ועד ליציאת מצרים מעלה כמה שאלות על מהו עם ומהי חירות.
כך נפתח ספר שמות העוסק בחיי עם ישראל במצרים:

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן.  ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ

נראה כי יעקב ובניו היו חבורה טיפוסית לזמן ההוא. 70 איש. בעולם של אז לא היו כמעט מדינות. מצרים ואשור היו חריגות בנוף העולמי ורוב קרקעות העולם היו לא מחולקות ועליהם התגוררו, נדדו ונלחמו זו בזו קבוצות, שבטים ועממים קטנים אבל מדינות עם ניהול מרכזי, חוקים וחקלאות כמעט ולא היו בנמצא. שומר (אשור), מצרים, אולי גם סין ועוד ממלכה בדרום אמריקה אבל לא הרבה יותר מזה. העולם היה עולם של חבורות ציידים לקטים וחבורות של ציידים-חקלאים, המגדלים משק חי, נודדים ומשלימים את תזונתם על צייד. בדומה למונגולים, ליושבי ערבות סיביר ולחלק מהבדואים. אין ספק שיעקב היה שייך לקהילה של ציידים -חקלאים:

 כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. 

אבות האומה גידלו צאן וגרו באוהלים המחויבים מטבע הנדודים שלהם. אנחנו יכולים להניח שהאוהל שלהם דומה מאוד היה לאוהלים של הבדואים בימינו אנו, וגם הם חיפשו את המדרונות עם הבריזה והצל. בקרב תרבויות של ציידים חקלאים סכנת מוות ברעב היא גבוהה מאוד.

א וְהָרָעָב, כָּבֵד בָּאָרֶץ. (בראשית כג)

בפפואה-ניו גינאה ציידים חקלאים מפזרים את חלקותיהם על פני מקומות רבים ונידחים (למרות שפשוט יותר ומניב יותר לעבד שדה גדול אחד) כדי להגביר את סיכוייהם לשרוד בשנים שחונות. בספרו "העולם עד אתמול" מספר ג'ארד דיימונד כי מוות ברעב הוא משותף לכל תרבות של ציידים לקטים או ציידים חקלאים הכפופים לחוקי הטבע ואין ביכולתם לשמר מזון ולאחסנו בצורה יעילה.
ואכן, שבע שנות הרעב שהיו אז באיזור הפילו חללים בקרב כל הנוודים, ומשפחת יעקב מחליטה לרדת מצריימה "לשבור בר" היינו, להשיג מזון, אחרת הם ימותו ברעב. ימותו ממש.

א וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.  ב וַיֹּאמֶר--הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.  ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם. (בראשית כב)

לעומת הנוודים, מצרים היתה ציביליזציה של ממש, גדולה ומתפתחת. הפרעונים בנו מבני ענק, הם השתמשו בטכנולוגיה המתקדמת ביותר לזמנם, הם המציאו שיטות כתב ופפירוסים שנותרו עד היום, והם היו מחלוצי החקלאות. מצרים של פרעה ויוסף היא מערי הענק הראשונות שהקימה האנושות. והם נערכו היטב לקראת הרעב הממשמש ובא, שיטות המגדירות היטב את עדיפותם הטכנולוגית, הפיסית ויכולתם לשמור ולשמר מנגנון פקידים, לבלרים, ממונים ושרים. ובעיקר, הם מבססים את תזונתם על חיטה. מצרים היא אסם החיטה הקדמוני של האנושות:

 לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.  לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ.  לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. (בראשית, מא)

יעקב ובניו אנוסים מחמת הרעב לרדת מצריימה, ושם הם ממירים מיד ובקלות את אורח החיים הנוודי, המסוכן, הקדמוני, בחיים של נוחות. בערים, בחיטה. הם עוברים מיד למגורי קבע.

 וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים (שמות, ב)

הבתים והמעבר ושפע המזון המזין הביאו גם "בום" של ילודה. אצל תרבויות מסורתיות ישנו רווח של כשלוש שנים וחצי או ארבע שנים בין ילד לילד, מכיוון שנוודים מוכרחים לשאת את הילדים על הידיים, והילד ניזון רק מהנקה, קשה עד בלתי אפשרי לגדל ולשאת שני ילדים יונקים. גם תקופות של חוסר במזון מביאות לצמצום כושר ההולדה. לעומת זאת, המעבר לחקלאות הביא בכל העולם לעודף ילודה ולצמיחה מהירה של האוכלוסיה. ואכן, אנו רואים את התהליך הזה בדיוק מתרחש את בני ישראל המשתקעים במצרים:

  ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. (שמות, א)

אבל אין מתוק בלי מר. בני ישראל אמנם התרבו אבל גם החלו לסבול. התנ"ך מספר על קושי מהעבודה, אבל אנו יכולים לשער שגם בעיות שיניים, בעיות גב, אוסטופורוזיס, התקפי לב ועוד היו נחלתם. ניתן לייחס זאת לעבודה הקשה, אבל אנו יודעים שהתזונה של הפרעונים היתה דומה מאוד לתזונה המערבית הנוכחית (חיטה, דבש, בירה) ולא במקרה התגלו סימנים להתקפי לב בקרב מומיות. בלשון המקרא הצרות הבריאותיות נשמעות כך:

כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה.  כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. (שמות, ב)

והצרות גם עשו אותם, בדיוק כמונו, חסרי סבלנות ועצבניים:

 וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. (שמות, ו)

כך זה המשיך ארבע מאות שנים בהם ישבו בני ישראל במצרים. ארבע מאות שנים. הם הגיעו משפחה אחת קטנה של נוודים, רעבים ושזופים, ואחרי ארבע מאות שנה יצאו משם שהם מכורים לחיטה ולקמח, לגידולים חקלאיים והמירו את בשר הצייד ובשר הצאן בגידולים חקלאיים מקומיים. את הצאן הם יכלו לגדל במצרים רק במשורה ולא באופן משמעותי:

כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן. (בראשית, מו)

שנים מאוחר יותר הם כבר לא משפחה אלא עם ישראל, הם כבר יצאו ממצרים וכבר נודדים שנים במדבר, והנה היו מי שנמאס להם כבר לאכול מן, והם רק רוצים את התזונה שקיבלו במצרים (והיא מצויירת בגוון רומנטי, שברור המטקסט כי לא היה להם שפע הזה, אלא כדי להדגיש את ייצור הזכרונות של כפויי הטובה המקטרים):

 ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.

בהנחה שהמקרא הדגיש ראשון דווקא את מה שלא היה במצרים, כדי להעצים את האבסורד שבתלונה, אנו יכולים להניח כי חציר, בצלים ושומים היו המזון האמיתי במצרים. חציר הוא חיטה. בצל ושום אנחנו מכירים. דומה מאוד לאוכל של עניי מצריים עד עצם היום הזה. 

אבל כאמור בסופו של יום התגברו על הצרות במדבר והתנחלנו כאן בארץ. אורח החיים של עם ישראל החליף מדינה אחת (מצרים) במדינות אחרות שהוקמו כדי להשתרע על ארץ ישראל המקראית (ממלכת ישראל וממלכת יהודה), וגם הן היו מדינות חקלאיות, מבוססות צאן וגידולי שדה. תרבות הצייד הוכחדה יחד עם מתן תורה ועם ישראל שימר את עצמו כעם וכחברה מערבית, חקלאית, תעשייתית, יודעת ספר.

יצאנו ממצרים, אבל לא דומים לאנשים שנכנסו אליה. נכנסנו נוודים חופשיים ובריאים ויצאנו ממנה אזרחים העולם הגדול, ממושמעים ומכורי לחם. נכנסנו אוכלי כבש ויצאנו אוכלי חלות. נכנסנו צנועים ודלפונים ויצאנו בעלי בתים. החלפנו נדודים בישיבת קבע. 

הפכנו לעם, אבל בדרך שילמנו מחיר לא פשוט. 

מה דעתכם: האם אנו יכולים לשמר את התועלת של תרבות המערב (הכתיבה, שפע המזון, התרבות, הערים, הפירמידות) ועדיין לשמר את התועלת הבריאותית של סוד החיים הפשוטים וחיים בקהילות קטנות ואינטימיות?

השתא עבדים, לשנה הבאה בני חורין!

By Dael with 4 comments

סלק, קבב והמלצה לקפה קטן בלב מחנה יהודה

לפני כשבוע ישבתי לי באמצע היום עם אשתי בלב שוק מחנה יהודה, בבית קפה זעיר וצרפתי למדי, בשם "החמישי למאי". הזמנו צלחת סלמון כבוש עם הרבה שמיר ושמנת ולידו צלחת של סלט סלק, גבינת עזים, אגסים ורוקט וכוס יין אדום לפינוק. רק אחרי שטרפנו חצי נזכרתי שמחובתי המוסרית לצלם את האווירה אז עיניכם הרואות.

חו"ל באמצע יום חול

היה תענוג קטן ומוצלח. גם את המקיאטו שלי הם הכינו בדיוק כמו שאני אוהב (הצלחה לא טריוואלית).

לאור ההצלחה שחזרתי את מנת סלק בבית. קל להכין אותה לארוחת ערב רומנטית, טעימה וקלה. הכינו לכם:

• שלושה סלקים מבושלים וקלופים
• גבינת עיזים לבחירתכם  (אני אוהב גבינות קשות אבל אפשר גם עם גבינה רכה כמו פרומז, ואז לא צריך לאפות אותה)
• אגס אחד בשל
• עלי רוקט או בצל ירוק (לא היה לי אבל רוקט עדיף, ללא ספק).
• שמן זית, מלח ופלפל גרוס טרי.

את הסלקים פורסים לטבעות, מניחים גבינה ואגס, מזלפים שמן זית, מלח ופלפל, ומכניסים לתנור חם לחמש דקות.
מערבבים עם רוקט גס. יוצא מעדן.

פשוט, צבעוני, בריא וטעים. שכחתי משהו?

עוד אתמול במסגרת ההכנות לפסח הוצאנו מהפריזר סחורה שפג תוקפה. אנ לא נוטה לשמור הרבה בשר בפריזר אבל מדי פעם נשארת איזו שקית. בקיצור, קילו וחצי בשר טחון שהתחבא מאחור יצא, הופשר, התערבב לו עם שלושה בצלים קצוצים, צרור כוסברה, וחופן צנוברים. תובל במעט סומאק, כמון, קארי, פלפל שחור והפך לקציצות ולקבבים.

הילדים טרפו, נו מה

ואם לא נדבר עד החג, אז חג שמח!
ושיהיה בתיאבון
דעאל

By Dael with 3 comments

עוד מכתבים שלכם (נעליים, מזון מלאכותי, מבוגרים עקשנים ועוד)

בשבוע האחרון קיבלתי לא מעט מיילים בנושאים שונים, וחשבתי שאת חלקם לפחות כדאי לשתף.

כתב לי רן:
תרשה לי לפרגן על הבלוג / אתר המושקע שלך.

אני רץ מינימליסט מזה כמה שנים, ובתקופה האחרונה גם עברתי שינוי תזונתי, ובאופן פלאי אני דווקא ממקם את עצמי איפשהו בין פליאו לטבעונות (אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל אני לא אוכל בקר/עוף מטעמי מוסר, כן אוכל דגי ים, ומשתדל להמנע ממוצרי חלב, גלוטן). בלי להכנס לדיון התזונתי, כיוון שאני דווקא מכבד את אנשי הפליאו האמיתיים וגישתם, כמו שאני בטוח ומשוכנע שאתה רוכש כבוד עבור הטבעונים.
אני דווקא רציתי להעיר את תשומת לבך לעניין ההנעלה המינימלית שאתה מקדם, ומשותפת לאלה שמחפשים את החזרה לפעילות ותזונה יותר טבעית.
דווקא אני אישית בעקבות טרנספורמציה שעברתי גיליתי ושם דגש על הנעלה מינימלית לא רק בשבילי אלא בעיקר בשביל ילדים. אני מזמין אותך לקרוא את הפוסט שכתבתי, ואשמח גם אם תשתף אותו אצלך, שכן אני רואה בעניין הזה חשוב מאין כמוהו וחושב שהמסר צריך להגיע לכמה שיותר הורים.
הסבה של בוגר מהנעלה רגילה למינימלית היא לא דבר טריוויאלי, אבל עם הילדים יש לנו עוד הזדמנות לתקן אם רק נכניס זאת למודעות של ההורים.
אכן קראתי ואני ממליץ גם לכם לקרוא. כאן כבר כתבתי בעבר על חשיבות היחפנות אצל ילדים.
ובעניין קרוב נאמר כי רמי הביא לתשומת ליבי כי מחקרים שנעשו לאחרונה על פציעות בקרב רצים יחפים הראו דווקא עלייה בשכיחות הפציעות. מעניין. לטעמי אפשר להתבונן בדברים מנקודת מבט פחות מחקרית ויותר בסיסית: אין ספק כי הנעלה מינימלית היא טבעית יותר לכף הרגל האנושית. עם זאת, המעבר אחרי 40 שנות חיים מרגל שצמחה במדרסים, משככים ותמיכות לריצה יחפה לחלוטין אינה פשוטה ולוקח זמן הסתגלות משמעותי. אני אישית רץ יחף* (יחף*= עם VibramFiveFingers או עם Vivobarefoot) ולמרות שסבלתי כל חיי מכאבים ברגל ופלטפוס, הרי מאז שהתרגלתי ליחפנות (בתהליך הדרגתי וארוך של שנה לפחות), אני רץ, הולך ומתאמן יחף* ללא שום כאבים כלל. אני גם מאמין שריצה יחפה מתגמלת אותנו בעוד רבדים למעט ההמנעות מפציעות: ההתחברות לקרקע ולסביבה, תחושת השחרור והיופי שבפשטות. מי שרוצה להתחיל יכול להזכר כיצד לעשות זאת עם הפוסט הותיק שלי בנושא: איך להתחיל לרוץ יחף בכמה צעדים פשוטים.

בשבוע שעבר קיבלתי אימייל מרגש מאלכס, בן 70, שהחליט בשבוע שעבר לעשות שינוי לתזונה קדמונית יחד עם אשתו שהתייעץ לגבי נושאים שונים ורשימת קניות. כבוד.  היידה אלכס!

כתב לי זיו ממגמה פיט בחיפה וכתב לי גם דיוויד מקרוספיט אשדוד על פתיחת המועדונים החדשים שלהם, ואכן עדכנתי את מפת מועדונים של כושר פונקציונאלי בארץ - עכשיו יש כבר לא מעט מועדונים של כושר פונקציונאלי בכל אשר נפנה כאן! היידה המהפכה.
לעומת זאת נשים ליבנו על העובדה שיש מקומות שאינם Affiliate מוכרים של קרוספיט ובכל זאת משתמשים בשם המסחרי - כמו ב Go Active, וזה בעיני גם לא הגון וגם מטעה את הציבור. זה בסדר לעשות כושר פונקציונאלי גם בלי "הכשר" של קרוספיט, אבל זה ממש ממש לא בסדר לעשות "קרוספיט" בלי להיות כזה.


כתבה לי דרייה:

היי דעאל, 
אני קוראת ותיקה וסקרנית מאוד לקרוא את דעתך על הכתבה הבאה
http://www.vice.com/read/rob-rhinehart-no-longer-requires-food
http://robrhinehart.com/

עניתי:
מרפרוף ראשוני עמדתי די ברורה: זה אפשרי תיאורטית אך לא מעשית. אני חושש מאוד שישנם מרכיבים רבים בתזונה שאין לאיש מאיתנו מושג מהם ומיהם (למשל ויטמין K2 התגלה רק בשנות ה 60), ובוודאי שאין לאיש מאיתנו מושג ירוק כמה בדיוק צריך מכל דבר וזה פונקציה עם אינספור משתנים. עצם ההחלטה על כך וכך מכל רכיב מנטרלת את יכולת הגוף להשפיע על הבחירות הלא מודעות שלנו שהן פונקציה של חוסר (בדיוק כמו שסוסים "יודעים" ללקק גוש מלח כדי להשלים חוסרי נתרן בלי שאף אחד אומר להם).  כל הקונספט שאנו יכולים להיות יותר חכמים, מדוייקים וצודקים מהטבע הוא שטות. אני מניח שאם צריך לשלוח טייסים לחלל לעשר שנים, אז זה יכול לעזור, בכל מקרה אחר הייתי בורח מתפריט כזה כמו מאש. ועדיין, זה ניסוי מעניין ביותר.

ומה אתם חושבים? האם זה איכשהו מזכיר לכם תפריטים אחרים מודרניים שמנסים להיות יותר צודקים וחכמים מאמא טבע?

קיבלתי גם מספר מיילים העוסקים באותו הנושא ממש: כיצד ניתן לשכנע הורים או קרובי משפחה אחרים ויקרים ללבנו לשקול לעבור לתזונה קדמונית. 

מאז המעבר לתזונה קדמונית הביצועים השתפרו פלאים, ההרגשה הכללית, והרעב פשוט נעלם (מה שלא האמנתי שיכול לקרות...). אז קודם כל תודה. בעייתי היחידה כעת היא ההורים. לאחר המעבר לתזונה ניסיתי לשכנע אותם להצטרף אליי אך ללא הואיל... הם טוענים שתזונה מסוג כזה פוגעת בבריאות, שקשה להתמיד בתזונה בלי סוכרים וגלוטן ("אי אפשר להינות מהחיים"), ושבטווח הארוך היא לא רצוייה. הלכנו לתזונאי, אמר בדיוק אותו הדבר. מפתיע... מה לעשות?

יש לכם רעיונות?

אני מקבל הרבה מיילים מקוראים שמדווחים שלראשונה בחייהם הם מרגישים שזו תזונה שמתאימה להם כמו כפפה ולא רק שאינם סובלים, אלא הם משוכנעים כי זה יאפשר להם לשמור על משקל תקין לאורך שנים, ולא שוב עוד דיאטת בזק או שיטת "יו יו" בה עולים ויורדים במשקל חדשות לבקרים. כך כתבה לי תאיר:

קוראים לי תאיר, והתחלתי את תזונת פרימל לפני כחצי שנה בזכות האתר המופלא שלך, ואכן לאחר שהורדתי סוכרים ודגנים כמעט לחלוטין ירדתי במשקל. אמנם בקצב צב אך ירדתי להערכתי כ- 6 ק"ג. חשוב להגיד שלקח לי זמן לרדת כי יש לי היסטוריה של דיאטות ובכולן תמיד עליתי חזרה הכל, אבל הפעם זה יחזיק לנצח ואני עדיין ממשיכה לרדת.

(ההדגשות הן שלי)

היידה, תאיר!

שאלה אותי צ':

אני מתנסה מזה 3 חודשים בתזונת הפליאו(וכמובן שמרוצה!) לאחרונה הגעתי למספר מאמרים המקשרים בין שחלות פוליצסטיות לבין תזונת הפליאו  ותומכים בתזונה דלת פחממות כדרך להתמודד עם שחלות פוליצסטיות.

לפי המידע שקראתי שחלות פוליצסטיות קשורות לעלייה במשקל משום שיש תנגודת אינסולין לכן כדאי להיפטר מהסוכר-דבר שבכל מקרה עשיתי עקב הפליאו . בנוסף  נודע לי שבשחלות פוליצסטיאות כדי להימנע ממוצרי חלב.לכן ניסיתי לעבור לחלב סויה(גדול עליי לוותר על קפה לצערי..) וכאן טיפה התבלבלתי ..

הרי  המטרה הינה לא לגרום לגוף להפריש אינסולין(לכן לא אוכלים סוכר) אך הערך הגליקמי של חלב רגיל (3 אחוזי שומן) הינו נמוך (11) ואילו ערך גליקמי של חלב מלא(משהו כמו 3-4% שומן) הינו גבוה יותר (21) ושל סויה לעמותו גבוה הרבה יותר (44). ייתכן ומעט עשיתי סלט , אבל שורה תחתונה נשארתי עם מספר שאלות לא פטורות :

1. מדוע חלב סויה לא ממומלץ בפילאו?

2. האם נכון למיין מוצרים לפי ערך גליקמי ? הרי המטרה לגרום לגוף לא לשחרר אינסולין לא?

3. ושאלה הכי חשובה מה לעשות עם הקפה ? עדיף על סויה או חלב רגיל? 

ועניתי בקצרה

יש הטוענים כי חלב הוא הסיבה לבעיות רבות, אך זה מעולם לא הוכח. זה נכון ששחלות פוליציסטיות כמו גם מחלות רבות נראות בקשר הדוק עם עמידות לאינסולין. הדרך לשפר את הרגישות לאינסולין היא הפחתת הפחמימות והסוכרים,

ושילוב של צום לסירוגין. חלב אמנם דל פחמימות אך הוא מעורר אינסולין. חלב סויה הוא מוצר תעשייתי והיפר מעובד ואיני רואה בו כל טוב. חלב בקפה אינו בכמות משמעותית מבחינת אינסולין. את גם יכולה להחליפו בשמנת מתוקה ויש שמחליפים בשמן קוקוס (!).

בכל מקרה, לדעתי זה בשוליים ולא המרכז. האפקט העקרי יגיע ממכלול התזונה, ושם את בדיוק הכוון הנכון! בהצלחה.

ואחרון חביב ולא לגמרי קשור: בשבוע שעבר ביקרתי במוזיאון ישראל בתערוכה הנהדרת "הורדוס הגדול: מסעו האחרון של מלך יהודה" ואני ממליץ לכל אחד לבקר בה. המלך העריץ, המגלומן והאכזר (רצח את אישתו ושני בניו) שחי כאן בדיוק לפני אלפיים שנה וחצב בסלע ערי ענק שנותרו עד היום (בירושלים, בהרודיון, ביריחו ובקיסריה) עולה אלינו מהאוב ונותר רק להשתאות מול העוצמה האנושית המתכבת עם הטירוף והגאווה, השררה והכבוד. אבל חוץ מהתמונה הרחבה על פועלו ומערביותו של הורדוס, אלי דיברה יותר מכל אבן אחת קטנה, מסותת היטב, שחרותות עליה אותיות עבריות שקל לקרוא עד היום: "לבית התקיעה לה...". לפני אלפיים שנה ניצבה האבן הזו על מעקה הפינה הדרום מערבית של הר הבית ולידה עמד כהן בימי שישי אחר הצהרים ותקע בחצוצרה להכריז על כניסת השבת. 

מאז עברו כאמור אלפים שנים, אבל בירושלים עדיין יש צפירה שמכריזה על כניסת השבת כמעט בדיוק כמו אז, וכל אחד מאיתנו מסוגל לקרוא את אותו הטקסט ולדעת למה שימש. האבן הזו היא אולי דבר קטן שנותר מכל הארמונות והמקדשים אבל היא דבר אמיתי שמחבר אותנו למורשת המקומית שלנו. לאמר, אנחנו מכאן. 

והיו עוד מיילים רבים שלצערי איני מגיע אליהם כנדרש (כבר אמרתי, תקופה עמוסה יותר מהרגיל אצלי). סורי. אבל לא להתייאש. 

בינתיים, שתפו אותנו במסקנות ובתובנות שלכם. 

By מר קדמוני with 8 comments

טחינה - בעד או נגד?

אם יש מאכל אחד עליו אני מקבל  בלי סוף שאלות וקושיות זוהי ללא ספק הטחינה.
אין (כמעט) שבוע בו איני מקבל שאלה "האם מותר לאכול טחינה", "כמה טחינה", "מה עם טחינה משומשום מלא" ועוד כהנה וכהנה. ישראלים אנו ולפי כמות השאלות ועוצמתן דומה שאת הטחינה ינקנו יחד עם חלב אימנו. מילא לקחת לנו את הפיתה, אומריםלי, אבל לקחת גם את הטחינה מהסלט ירקות? לא ייתכן כדבר הזה!
ואכן, טחינה אינה מאכל קדמוני. היא עשויה מזרעים של שומשום שליקוטו והפקת טחינה או שמן מהם דורשים חקלאות ואיסוף. אבל איננו פוסלים מאכל רק משום צעירותו אלא בגלל הרכבו ומשמעותו לתזונה.
אז טחינה הוא מאכל שלטעמי האישי הוא ראוי אך במידה נכונה. יש לו יתרונות, יש לו חסרונות, ויש לו גם אהבות וטעמים שונים. לפני שנכריע אם טחינה היא "בסדר" או "בסדר גמור", הנה קצת חוויות מהימים האחרונים ולאחריהן יגיעו המסקנות.

ביום חמישי האחרון הזדמנתי לעיר העתיקה בירושלים ושם ביקרתי במפעל הקטנטן של טחינת ג'בריני, המסתתר בקיר האחורי של מכולת משפחתית ברובע המוסלמי. משפחת ג'בריני עושים טחינה במקום כבר 135 שנה, ולפני כמה שנים הדור השלישי החליט להמשיך את המסורת ולאחוז באבני הריחיים. המפעל של ג'בריני מוכר את תוצרתו במקום בלבד:  נכנסים משער שכם ובפנייה הראשונה פונים שמאלה לרח' שיח' ריחאן מספר 4.

יש אי שם

במפעל מאחור עובד יסחאק, מחייך ומאיר פנים, מסביר ומאושר ואילו אחיו חמור הסבר סכריה עומד על הקופה הרושמת ונראה בעיקר מוטרד. המפעל של ג'יבראני מכין ארבעה סוגי טחינה: רגילה, מלאה, אדומה ושחורה (!). הראשונה רגילה, השניה מסומסום מלא, האדומה נוצרת מקלייה ממושכת של השומשום והשחורה מיוצרת מגרגרי קצח.

מפעל ללא חשש היי-טק. בצד שמאל התנור.

כשהגענו יסחאק עמד והוסיף שקי שומשום לתוף השטיפה. המטרה של השטיפה היא לנקות את הגרגירים מאבק ולכלוך ולהבטיח טחינה ללא טעמי לוואי.

השומשום קופץ במכלי הייבוש בעוד יסחאק טורח על ארגון מיכל השטיפה

ובינתיים בשני מכלי ענק השומשום הרטוב מתייבש תוך כדי ערבול. את השומשום היבש והנקי משטחים בתבניות ומכניסים לתנור. שעתיים קליה בחום נמוך לפני טחינה של הטחינה הרגילה ו12 שעות בתנור ("שוכחים אותה בפנים") כדי לקבל גרגירים כהים המעניקים לטחינה אדומה את טעמה.

את הגרגרים הקלויים טוחנים באבני בזלת במטחנה פשוטה ורעשנית המסוגלת לטחון 40 קילו לכל היותר ביום. זו הסיבה שגם עם כל הרצון הטוב, המפעלון הקטן הזה לעולם לא יתרחב ולא ישווק את תוצרתו לעוד חנויות. 40 קילו ביום. זה הכל. 

אבני ריחיים מבזלת

 בטחינה המיוצרת בתהליך פשוט ומשפחתי שכזה נמנעות חלק מהצרות האופייניות לטחינות מודרניות:
1. שימוש במלבין. כדי לקבל טחינה בהירה במיוחד יש מפעלים רבים המשתמשים בשומשום שעובר תהליכי הלבנה. כך למשל אם אתם רואים חלות שבת כהות מנוקדות בשומשום לבן זה סימן בטוח שהשומשום הזה עבר הלבנה אחרת לא היה נותר לבן לאחר האפייה. אצל ג'בריני לא משתמשים בשומשום שעבר הלבנה, אבל כלל השימוש בארץ הוא מותר. אם הטחינה שלכם לבנה לבנה, זה כנראה בגלל ההלבנה ולא בגלל שהשומשום הגיע מאתיופיה (שם יש זן בהיר יותר). נתוני משרד התמ"ת מראים ש95% מהשומשום המיובא לארץ מקורו בתורכיה, לא באתיופיה...
2. הוספת שמנים. למרות שמעולם לא ראיתי על קופסת טחינה גולמית כלשהי עוד מצרכים מלבד שומשום, יש יסוד לחשש הזה, שחברות מוסיפות שמן באיכות נמוכה. לעתים השמן שצף על פני קופסת הטחינה הוא כזה.
3. עוצמת הטחינה. בטחינה במטחנות מודרניות ותעשייתיות הטחינה מגיעה לרמה דחוסה יותר ולכן מקבלים את משטח ה"בטון" בקרקעית קופסת הטחינה הגולמית. טחינה גסה תבטיח אחידות עד לקרקעית.

מבחינה תזונתית הטחינה עשירה באומגה 6 ואין בה כעמט בכלל אומגה 3. לעומת זאת יש בה לא מעט שומן חד-בלתי-רווי (שאנו רוצים) - בערך 50%. היא גם מקור מצוין לסידן ולמגנזיום. יש בה עוד מינרלים אבל ברמה נמוכה יחסית. לכן אני מתייחס לטחינה כמו לאגוזים: מאכל שיש בו הרבה טוב גם מעבר לבעייתיות של אומגה 6 ולכן ניתן לצרוך אותה, היא תשפר הרבה מנות (בדיוק היום בצהרים אכלתי קבב בטחינה) אבל אכילה יומית של טחינה עלולה להביא את רמות האומגה 6 לסף דלקתיות.
אני מכין בבית טחינה אדומה (טוחנים גמבה טרייה עם טחינה ומים), טחינה ירוקה (טוחנים פטרוזיליה, שום ולימון עם טחינה) וגם טחינה ורודה (טוחנים עם סלק מבושל). בדרך כלל אני אוכל טחינה פעם בשבוע אבל מעולם לא ספרתי. לא כל יום, כן מדי פעם, כן לטחינה גולמית מיצרן אמין ולא לטחינה תעשייתית מולבנת ומהודקת.

מה לעשות, כדי להצטייד אולי תצטרכו לעשות קפיצה קטנה לחו"ל, לרובע המוסלמי...

אוהבים טחינה? משתמשים או נגמלים? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 24 comments