שישה רעיונות למתנות קדמוניות לראש השנה

ראש השנה מתרגש ובא עלינו ואלינו, ויחד עמו ההתלבטות השנתית: "מה כבר אפשר לקנות כמתנה לחג"? הרי אנו אנשים שיש להם הכל - מרק ועצם - זה טוב ויפה אבל בעצם לפעמים אנו רוצים להתחדש או לפנק מישהו או מישהי.
אז הנה כמה רעיונות למתנות שוות למדי, קדמוניות ובריאות לחלוטין. כדי למקד את ההצעה, כיוונתי למתנות בטווח של 150-200 שקל. לא היסטרי אבל גם לא זול מדי, כדי שהחותנת לא תיעלב (מצד שני, אם תביאו לה קט'לבל, אולי היא תיעלב בכל זאת?)

• קט'לבל של 16 קילו. לפחות. אם יש מכשיר ספורט אחד שכדאי שיהיה לכם בבית, אז מיד אחרי נעלי ספורט, קט'לבל מקבל אצלי ציון גבוה מאוד. הוא לא תופס הרבה מקום, הוא לא עולה הרבה, הוא יחזיק לכם לנצח והוא בעיקר עשוי לשנות לכם את הגוף לטובה ולברכה, לששון ולשמחה. נסו. הבת שלי היא בת 16 והיא עושה 16 חזרות עם קטלבל של 16 קילו בלי בעיה מיוחדת. המלצות והשוואה של סוגי קט'לבל ומדריך קנייה - בפעם אחרת. 
• חכה. כן כן, חכה. כמו פעם. ראש השנה מסומל בדגים. חכה יכולה לעזור לכם להשיג דגים לשולחן החג, והיא גם מסמלת את החופש והפנאי, את התחביב ואת הסבלנות. חכה היא אחד מאמצעי הצייד האחרונים שנותרו חוקיים ופשוטים, זמינים לכל וקדמוניים לחלוטין. דגים נצרכו על ידי קדמונינו כבר לפני מאות אלפי שנים (כנראה בשיטות פשוטות של דייג בידיים בנהרות רדודים או בשולי אגמים), ואין שום סיבה להפסיק את המסורת. חכה נחמדה עם קרסים וחוט, מצופים ומשקולות תהיה יופי של מתנה.
• שתילים של צמחי תבלין + שק אדמה גננית  - צמחי תבלין הם תמיד כיפיים ומעולים הן לנשמה והן לגוף. הם לא יקרים ולהביא אותם זקופים ורעננים בעציצים זה כיף גדול. אם הבאתם יחד גם שק של אדמה גננית, אתם גם מעודדים עבודת כפיים קלה וחיבור לאדמה. שווה. נענע, בזיליקום, זוטה, מרווה, רוזמרין, קורנית, ואולי גם עגבניה, בצל, גזר, פלפלים, כרובית, ברוקולי ומלפפונים. לכולם יש שתילים וכולם יהיו שמחה במטבח. 
• מחבת ייעודית + דחסן המבורגרים. יש לי מגוון רחב של מחבתות וסירים בבית, אבל לאחרונה ראיתי צעצוע נחמד. מחבת פסים כבדה, הבנויה עיגולים עיגולים ויחד עמה מגיע דחסן כבד, כדי ליצור המבורגרים או קציצות (תלוי בגודל השקערוריות) לתוך השקערוריות. יחד עמה מגיע דחסן, הדומה להפליא לדחסן של קפה. בקיצור, מתנה שסביר שאין למקבל, וסביר בהחלט שישתמש בה. 
• ערסל - אם חכה היא סימן לזמן פנוי, אז ערסל הוא השלב הבא באבולוציה של הפנאי. לשכב ולהתנדנד בצל העצים. בתור ילד אחת החוויות שאני זוכר היטב היה כשיצאנו כל המשפחה לפיקניק ואבא שלי היה קושר ערסל בין שני עצים וחוט לעץ שלישי כדי שנוכל לנדנד את עצמנו. בסוף היינו מנדנדים זה את זה ומנדנדים להורים "מתי אוכלים". היום בגינה תלוי אצלי ערסל ואין יום שלא תמצאו עליו את אחד מהילדים שלי, תופס קצת שלווה. 

אחיין מתפנן בערסל בגינה

• פוייקה  מס 2' - לפני כחצי שנה כתבתי כאן את המדריך המלא שלי להכנת מתכוני פוייקה, אז אם עדיין אין לכם כזה (כלומר אין לאלו שאתה מתארחים אצלם בסעודת החג או ליקיריכם האחרים), אולי הגיע הזמן להתפנק באחד (או אחת? לא בטוח מה יש לומר). 

ואפשר כמובן להביא גם בקבוק יין, צנצנת דבש, זר פרחים או חמישה קילו בשר. כל מה שבא לכם בטוב.
כדאי ואפשר להוסיף בתגובות עוד רעיונות או דברים שהצליחו לכם, שכן למה שלא נהנה גם?
תרגישו חופשי לשתף,
ואוטוטו גם שנה טובה,
דעאל

By מר קדמוני with 5 comments

רשמים מחפירה פרה-היסטורית על גדות הירדן

במסגרת תחקיר קטן שאני עורך בימים אלה, התגלגלתי הבוקר לחפירה על שפת הירדן, קילומטר דרומית ל"גשר הפקק" על כביש 981, ממש על שפת הירדן. מנהל אותה זו השנה השביעית ברציפות ד"ר גונן שרון ממכללת תל-חי, שהזמין אותי וטרח והסביר והדגים והעשיר את הביקור בשלל הסברים דוגמאות וממצאים.

אתר השטיפה. אין לחץ.

אז מה היה לנו שם? להלן רשימת מצאי חלקית:

• שישה עשר סטודנטים. שתיים מצרפת, אחת מגרמניה, כמה מארצות הברית, כמה ממכללת תל-חי וכמה בלתי מזוהים. אליבא דגונן המתנדבים והסטודנטים הם סוג של תיונים. כל כמה דקות הם קופצים לירדן לרענון ושכשוך מהיר ויוצאים רטובים ומלאי עיזוז להמשיך ולבוסס בבוץ עם כף בנאים ודלי בניין. 
• שני אוהלים.
• חמישים דליים,
• שישה ארגזים לסינון האדמה במי הירדן,
• עשרה "מטר בנאים" (מעץ),
• אינספור שקיות תיוג,
• אחד טרייפוד של מודדים (כזה שמשמש למדידת מגרשים ושטחים),
• עשרים וחמישה ארגזי קרטון בהם מרוכזים ומתויגים כל מיני שאריות שסוננו מדליי הבוץ,
• אחת צידנית עם אוכל,
• שלושה קלקרים גדולים לשתיה קרה,
• סט פצירות וכלים של רופאי שיניים,
• שפריצרים של מים, כדי לנקות את הממצאים טוב טוב,
• יריעות ניילון,

ובעיקר הרבה מאוד מצב רוח טוב. כולם מחייכים והרוח נושבת קרירה על פני הירדן.

מה חופרים שם בכלל?

בוקר טוב אתר נחל מחניים

אתר נחל מחניים, זה שמו של האתר, הוא גבעה קטנה של אבני בזלת הנמצאת כיום מתחת לפני הקרקע, אך בימים עברו שכנה לחופו של אגם החולה הקדום - עוד מהימים שלפני-היות-הירדן. האתר מתוארך לכ 60 אלף שנים לפני זמננו, וגונן מעריך כי הוא שימש את האנשים שחיו כאן באותה התקופה למשך זמן קצר מאוד אך לא למגורי קבע. למרות דלותו לכאורה של האתר, הוא מפתיע לטובה בממצאים ייחודיים החושפים לא מעט על אורח חייהם של אבותינו הקדמוניים.
שני סוגי ממצאים עקריים נחשפים באתר: אבני צור המשמשות לחיתוך, ועצמות בעלי חיים. גדולים כקטנים. במקום נתגלה שלד של פרת-בר ענק קדמונית. טון ומאתיים משקלה המוערך (פי שלושה מהפרה המבוייתת של ימינו). קרניה עבות וארוכות פי כמה וכמה, ויש לשער שגם מזגה היה פראי יותר כנוע פחות מהפרה המודרנית. לא קל לצוד כזה מותק. גם עצמות קרנף נמצאו שם. גם עצמות איילים. גם קצת צפרדעים, נחשים ועוד מכרסמים.קבורה המונית או אתר אכילה?
יש גם לא מעט זרעים של גדילן מצוי (סוג קוץ המשמש לאכילה) אבל גונן סקפטי לגבי יכולת הסקת מסקנות מכך: הגדילנים אהובים מאוד על נמלות הקציר ובהחלט יתכן כי הן ריכזו אותם באתר מסיבותיהן שלהן (של הנמלים).
אבני הצור מספרות סיפור מדהים. האנשים הקדמונים הללו הגיעו לגבעת הבזלת ככל הנראה כי היתה קרקע יבשה ומוגבהת מהאגם הקדום, וזה היה נוח למארב, לאכול, לפרק בשר ולחלוק אל שלל הצייד. וזה היה צייד ללא ספק. אבני צור מחודדות הובאו לשם במיוחד עם בני האדם. צור אינו זמין בקרקע המקומית שם אבל הוא היה "פק"ל הכיסים" של קדמונינו חסרי הכיסים. גם כחודים וסכינים משוכללים ואיכותיים מצור, וגם כגושי צור שהובאו ונבקעו באתר עצמו כדי להשתמש בהם לפירוק וביתור השלל. מאות כלי צור שכולם מאופיינים ככלי חיתוך נמצאו שם. זאת לעומת אתרים אחרים, בהם נמצאו עוד סוגי כלים המעידים על מגורי קבע, אך כאן נמצאו כלי הצייד והחיתוך בלבד.
חברים, יצאנו צוד משהו לנשנש, תיכף נחזור. אולי זה מה שהם אמרו לאלו שנשארו במחנה הקבע, אולי במערה סמוכה,. לעולם לא נדע.
מאותו רגע אנו משחקים בהשערות, אחת מהן הולכת כך והיא נתמכת על ידי ממצאי הקרקע והטופוגרפיה:
לפי ד"ר גונן הייתה כאן כנראה בשולי האגם ביצה כאשר כאמור האתר הוא גבעה קטנה של בזלת ששימשה כמין "אי" של קרקע יציבה ויבשה בבוץ שסביב והיוותה נקודה טובה למארב ציידים או לנקודה אליה מביאים את שלל הציד לביתור ועיבוד. אולי תושבי האזור ניצלו את הבוץ הטובעני כדי להבריח אליו את הפרות ולצוד אותן שם ביתר קלות.

גונן מצביע על הנקודה בה נמצאה גולגולת הפרה. זהו בסיס הגבעה. אבני בזלת עגולות

מהו התהליך החפירה (על רגל אחת ובקיצורים נדרשים)?
מסמנים את השטח ומחלקים אותו לריבועים.
כל חופר וחופרת אחראיים על ריבוע של משהו כמו 40*40 ס"מ ויש לחופר עומק מסוים להגיע אליו (שילוב של מטר בנאים ופלס המחובר לחוט עוזרים לחופרים לדעת בדיוק מה העומק אליו הגיעו בכל שלב). כל האדמה ב"משבצת" מוכנסת לתוך דלי בעזרת כף בנאים, וכשהדלי מלא אדמה מוסיפים לו מים, משרים, ואז מעבירים לארגז פלסטיק שבתחתיתו רשת צפופה, מסננים במי הירדן, ואת מה שנותר בארגז אורזים בשקיות ובארגזי קרטון והופל'ה - למעבדה.

מחכים למסננת

אבל במהלך החפירה לא רק מוציאים בוץ ואדמה ומעבירים אותה ממקום למקום בעזרת דלי. יש גם ממצאים של ממש הנחשפים כל רגע. כל ממצא מצולם, נרשם, מתועד לכל פרטיו: הזוית, המיקום, העומק - ורק אז הוא נחפר בזהירות, מתויג ונשלח להסתכלות.
עוד אנו מדברים והנה אחד הסטודנטים זועק: איי, ננשכתי. ואכן, שן ענקית של אוכל עשב קדמוני בצבצה מתוך האדמה והצליחה לדקור אותו ממש. טורפים במותם, אם לא בחייהם.

אי, ננשכתי. הנה השן הקדמונית. יצאה הבוקר לאויר העולם אחרי 60 אלף שנים.

לאחר רגע קל מישהי אחרת חשפה אבן צור מסותת שראשה נקטם.

פעם חתכתי פרה אבל היום אני נראית כמו סתם אבן

לאחר דקותיים גונן נקרא להתייעצות לגבי עצם עצומה שעדיין נחפרת בסבלנות אין קץ ובנוקדנות של סטודנטית שכל הזמן שבעולם עומד לרשותה. ככל הנראה מדובר בקרן של בקר קדום וייקח עוד איזה יום לפחות כדי להשלים את החשיפה שלה. ואולי היא מחוברת לעוד גולגולת? בקרוב נדע.
בהמשך מתגלים עוד ועד ממצאים: כאן שבר עצם ושם ראש צור והאתר הולך ומתעורר לחיים: כן, הם כנראה ישבו איפשהו פה, בראש הגבעה, וזרקו עצמות למטה. ואולי הם פרקו את הפרה למטה ועלו למעלה לאכול. ואולי אכלו במקום שלישי. אבל עם כל התיאוריות ברור כי האדם הקדמון שוכן הירדן שלנו היה אוכל בשר, צייד מיומן, איש כלים מעולה ובהחלט יתכן שהוא אכל את הסעודה הזאת דווקא ביום שני, אבל זה כבר באמת השערה רחוקה שלי...
הייתי שם פחות משעתיים. החופרים נמצאים שם ארבעה שבועות ברצף.
מה אומר לכם, קסם על ים כנרת.

שוטפים את הממצאים והעיניים

תודה גונן,
ושבת שלום,
דעאל

By Dael with 3 comments

מתכונים מהפריזר לסוף החופש הגדול

קצת לפני השבת האחרונה חזרתי מחופשה ומכיוון שלא היה בבית בשר טרי אחרי שלושה שבועות בחו"ל, הוצאתי את כל מה שיש מהמקפיא, וקצת "מנות קשות" מהמזווה. הזדמנות לנקות קצת ולבשל על טהרת "מה שיש".
מה מצאתי במקרר אתם שואלים? אז ככה:

• שלושה קילו טלה (גראס פד!), הבשר יחסית רזה ומועט שומן, המאפיין אוכלי עשב במרעה.
• קילו לב טחון
• קילו צלעות בקר טחון
• אפונה ירוקה קפואה
• במזווה כמה קופסאות שימורים של זיתים מגולענים ירוקים
• קופסאות של עגבניות מרוסקות
• שמן קוקוס כמובן 
• טון וחצי תבלינים שונים

אז מהחברים הללו הכנתי שלוש מנות בשר ושלוש תוספות. הנה כך:

• קדירת טלה ביין: את נתחי הטלה (היה שם קצת צוואר, קצת שפונדרה, וקצת שוק אחורי) הכנסנו לסיר ברזל כבד ויחד עם גזר, בצל וכוס יין אדום נתתי לעסק להתבשל על אש קטנה שלוש שעות וחצי. 
• בולונז קלאסי - המתכון הרגיל שלי מבשר צלעות טחון, עם עגבניות מרוסקות, יין אדום, בצל, פלפל אדום וגזר. הילדים מלקקים אצבעות. הולך מעולה לבד או עם אורז לבן או עם כל תוספת אחרת.
• בולונז לב - או, כאן אילתרתי משהו אחר שהתברר כהצלחה גדולה. במחבת גדולה אידיתי הרבה בצל בשמן קוקוס ואז הוספתי חבילת פטריות קצוצה קטן קטן ואידיתי היטב היטב. הוספתי את בשר הלב הטחון, תיבלתי בקארי וזהו. יצא בולונז מעדן בטעם של "מעורב ירושלמי".

שלושה מתכוני תוספות מנצחים למאותגרים-בישולית

• תוספת אפונה: שופכים שקית אפונה קפואה למים רותחים. מחכים חמש דקות ומסננים. זהו. קצת מלח-פלפל ואתם ממריאים.
• תוספת סלט סלק: עוד מתכון למאותגרים. מבשלים את הסלק (הרבה זמן). מסננים, מקלפים, חותכים. מוסיפים שמן זית, סוחטים חצי לימון, ומתבלים במלח, פלפל וכמון. זהו.
• תוספת זיתים: בצל, עגבניות מרוסקות, זיתים מגולענים. ביחד במחבת עם הרבה כמון. זה הכל.

עכשיו תגידו: לא עונג שבת?
מתכונים פשוטים ומנצחים נוספים יתקבלו בשמחה.
בתיאבון

By Dael with 2 comments

קצת מסקנות מהסקר

זהו.

חופי ברצלונה מעולם לא היו רטובים יותר

חזרתי.
אמש נחתתי לאחר (כמעט) שלושה שבועות בספרד, בעיקר בהרים. בעיקר בעליות. היה מדהים וכבר כתבתי על הצורך החיוני לצאת לחופשה ולהתנתק מהשגרה, מהיומיום ולהתחבר אל הטבע, אל המשפחה ואל עצמך.
נא לנסות בעצמכם, ומיד.

לפני שלושה שבועות לערך פרסמתי כאן טופס משוב אונליין. טופס שיעזור לי להתמקד לצרכים הנוכחיים שלכם, קהילת הקוראים היקרה שלי, ולשמוע בדיוק מה עובד ומה פחות, מה יותר ומה כמעט.
ואכן, רבים מכם ענו ועל כך תודה! כמעט 200 איש ואישה השתתפו והקדישו מזמנם כדי לענות, רבים בפירוט גדול ועם הרבה הצעות ומחשבות. אז ראשית, תודה רבה לכל העונות והעונים!!! אני מתנצל מראש לכל אלו שעדיין לא חזרתי אליהם אישית, אבל אשתדל מאוד לעשות זאת בקרוב.
מי שעדיין רוצה לכתוב או להגיב, מוזמן כמובן, כאן.
בכל מקרה, חשבתי שתרצו לשמוע קצת על התוצאות, בהנחה שמדובר במדגם המייצג סטטיסטית "אתכם" - קהל הקוראים והקוראות. אז ככה:
40% נשים ו 60% גברים, מאוזן למדי אם כי אשמח לראות אף יותר מקהל הנשים כאן. אתן מוזמנות לעודד את החברות שלכן להגיע לכאן...
כאשר 35% מקוראי הבלוג הם בשנות העשרים ו 35% בשנות השלושים לחייהם. מה שאומר שהחדשות הן טובות - 70% מהקוראים צעירים דיים כדי ליישם שינוי שישפיע על חייהם בצורה דרמטית ומוקדמת ולמנוע, אישאללה, מחלות ועניינים רעים אחרים. גם הקוראים המבוגרים יותר (מעל 40 וצפונה) המהווים את 29% הנותרים (יש עוד 1-2% של צעירים מתחת לגיל 20) רואים תועלות רבות, ומספרים לי על זה בטקסט הפתוח וכיף גדול לראות משפטים הבאים מגיעים דווקא מהאנשים היותר מבוגרים:

• שמחה שעברתי לפליאו. אני אדם מאושר יותר ובריא יותר - וזה משפיע על כל שטחי החיים
• אני אוהבת כל מה שאתה כותב וזה מאוד עוזר לי בירידה במשקל (כבר 15 קילו)
• מציעה את הבלוג שלך לכל מי שמתענין ב״איך רזית״. אני מוצאת שהבלוג  הזה הוא שער מצויין לכל מי שצועד את צעדיו הראשונים. ואפילו השם המצחיק עוזר כי אפשר לחפש בקלות בגוגל ולא צריך לרשום כתובת.  

אלו היו רק אנקדוטות אבל בין הפידבקים הסתתרו עוד המון רעיונות, מחשבות והצעות שלכם.
מעולה.
ההפתעה הגדולה ביותר שלי היתה לגלות מה מציק לכם ביותר. מהי אותה ב-ע-י-ה שאיתה מתמודדים ובגללה חלקכם שוקל לבצע שינוי בסגנון החיים או אימץ כבר את אורח החיים הקדמוני. חשבתי שירידה במשקל או שיפור מצב בריאותי הם המנוע העקרי, אבל מתגלה לי שדווקא העלאת רמת האנרגיה, שיפור מצב הרוח ויצירת תחושת מסוגלות וחיוניות - הם המנועים האמיתיים לשינוי אצל רוב הקוראים כאן! רוב מוחלט של העונים ציינו את העלאת רמת האנרגיה כמטרה מרכזית שלהם בשינוי אורח החיים!
קדימה, כפיים. אנרגיות! (הי, תזכורת: חופש היא דרך מעולה להעלאת רמת האנרגיה שלכם)
כמובן שגם שיפור בריאותי, משקל תקין, בעיות לבביות וכדומה מהווים גורמים לא מבוטלים, אבל הסטטיסטיקה אומרת את דברה בקול רם וברור: אתם ואני רוצים לחיות במלוא העוצמה!
עוד שאלתי על מה אתם מעדיפים שאכתוב. כאן התוצאות מפוזרות מאוד ונראה שאנשים שונים מעדיפים לקרוא על דברים אחרים, ושבעצם, אתם רוצים את הכל, שזה בסדר גמור כי גם אני כזה. רוצה לקרוא על הכל ולכתוב על הכל (בלקרוא זה באמת ככה, אני לא בוחל במאומה וקורא כל מה שמודפס איפשהו, מתישהו. בנערותי "סיימתי" את כל הספרייה העירונית בנווה שאנן שבחיפה, ומאז אני ממשיך לזלול ספרים לארוחת בוקר. עדיף מקרופלקס!)
אתם רוצים שאכתוב עוד על איך מתחילים בכלל, ועל אורח חיים קדמוני העולם מודרני - אלו מככבים בין התשובות המועדפות שלכם אבל גם מחשבות וגם מתכונים וגם הסברים והוכחות ועוד.
טוב, יש לי שיעורי בית לעשות.
לעומת זאת, כאשר עוברים לקשיים שלכם ביישום, שם יש ערב רב של סיבות וקשיים ודומה כי אין שני אנשים המתמודדים מול אותו האתגר. כל המשפחות המאושרות דומות זו לזו, כתב טולסטוי, אבל אצל המשפחות האומללות, כל משפחה אומללה לפי דרכה. דומני כי יש בזה מן האמת גם בהקשר של קשיים אחרים. כולנו מבינים למה ומה צריך לשנות, אבל כיצד בפועל, חוסר זמן, בתקציב, במיומנות, בכלי בישול או היפרדות מהרגלים גרועים - אלא מככבים בזיווגים שונים אצלכם.
נשתדל לעזור גם כאן.
החלק המרתק ביותר היה כאמור לקרוא את המשוב הפתוח והישיר שלכם. כתבתם לי שם המון המון חומר רלוונטי ומעניין, וכאמור בראשית הדברים, אשתדל לענות גם אישית, אבל היריעה מעט ארוכה והעפרון קצר.
אני כאן בשבילכם, ואני שומע היטב את מה שאתם אומרים לי: בטופס המשוב, ישירות אלי למייל או בתגובות, כאן.
תודה ושבת שלום,
(וגם טוב לחזור הביתה)
דעאל

By מר קדמוני with 2 comments

"תותים, תותים, גדלים בצד הדרך" (מאיר בנאי, לפני מיליון שנה בערך)

כפי ששמתם לב מהתדירות הנמוכה של הפוסטים, ומהדווחים שלי כאן, אני בחופשה ארוכה בספרד - בעיקר בהרים ובסוף השבוע האחרון גם בחופים (בקוסטה בראבה, ליתר דיוק). אכן קשה.

הדבר האמיתי

באחד הימים האחרונים ירדנו, משפחתי ואני, ממורדות הר בשמורת אורדסה. מדובר באחד מפניני הטבע של הפירנאים ושם בשמורה יש טבע פראי וראשוני שיד האדם לא יכלה לו, צוקי אבן עצומים, יערות-עד ואשדות מים שוצפים.
אחרי העליות, כך הבטחנו לילדים, עוד תבואנה ירידות, ואכן גם הן הגיעו.
כך או כך, ישבנו לנו לנוח תחת אחד העצים ומסביבנו שפע של פרחים ועשבים, פרפרים וציפורים. שלווה. והנה אני מזהה כתם אדום בוהק ועגול מציץ בין העשבים. רכנתי קדימה והנה תות שדה אמיתי וזעיר צומח לו. תות כמו תות שדה רגיל, עגול, מנומר, צבעוני וטעים. רק מצאתי וילדי כבר החלו להתרוצץ לכל עבר, ראשיהם עמוק בקרקע, מחפשים ומלקטים תותים. זה בשל וזה עדיין לא, זה לבן וזה אדמדם, זה חמוץ וזה טעים בטירוף. תותים אמיתיים, אבל זערוריים להחריד וגם עשרה מהם לא יחשבו במניין של תות אחד ארצישראלי.
איני מומחה בבוטניקה (וגם לא בשום תחום אחר כמעט) אבל אין לי ספק שאלו תותי בר, כאלה שאבותינו הקדמוניים צרכו בשיטוטיהם בשמורה, עוד בימים שכל הארץ והעולם היו שמורה אחת גדולה.
ואז, לאחר התפתחות החקלאות, היה מי שזיהה את התותים היותר-גדולים ולאט לאט אסף והשביח אותם - זרע רק את אלו היותר מתוקים, היותר גדולים, היותר עסיסיים ועד שקיבלנו, כמה אלפי שנים מאוחר יותר, את התותים שאנו מכירים היום. גדולים ונוטפים סוכר, עסיס וחומרי ריסוס.
אז אם נשווה את התות המודרני המצוי בכל סופרמרקט והתות הזעיר והקדמוני שאני וילדי ליקטנו השבוע, מה ההבדל ביניהם, ומה זה אומר על צריכת הפירות שלנו היום?
פירות הם הממתקים של הטבע.
הם צבעוניים, מתוקים וקוראים לבעלי החיים: "היי, אני כאן, בא תאכל אותי ותפיץ את זרעי לכל עבר" אבל האנשים הם לא סתם בעלי חיים והם לא בעניין של הפצת זרעים אלא בעניין של אכילה ושביעה והנאה, והתותים משרתים היטב מטרה זו - הם יפים להפליא והם טעימים ביותר. במיוחד לאחר שהיה מי שטרח והשביח אותם עד שהם מתוקים יותר וגדולים יותר מכל תות בר שהתקיים אי פעם.
האדם הקדמון, ידידינו, טרח הרבה כדי לאכול כמה תותים לקינוח. הוא או זוגתו ליקטו הרבה שעות כדי לאסוף צרור גדול דיו למשפחה כולה, ואז הם אכלו אותם, אבל בלי קצפת ובלי סוכר מעלה, והם היו חמצמצים יותר, קטנים יותר ונדירים הרבה יותר. ורק בעונה הקצרה שבין סוף האביב לתחילת הקיץ.
ואנו מה?
אנו התרגלנו לצרוך פירות כל השנה, וכל שהפרי גדול יותר ויפה יותר ומתוק יותר, הרי זה משובח. אבל המציאות היא שהוא כבר נדד רחוק מאוד מאמא טבע, ורחוק ביותר ממוצאו וממולדתו.
במקום ממתק של הטבע הוא הפך לממתק תעשייתי כמעט. 
אז פעם הבאה שאתם שומעים מישהו אומר לכם ש"פירות תאכלו חופשי", ו"הסוכר שבפירות הוא סבבה", אז תדעו שנכון שפירות זה טעים, אבל לא בטוח שטבעי במיוחד. אלא אם כן אתם מבלים את היום על ארבע מחפשים תותים בעשב על איזה הר גבוה.
תותים מישהו?

ולא נפרד בלי שתגידו לי מה אתם אוכלים, ומה אתם חושבים על צריכת פירות. כמה: אחד ביום? שניים? קערה?
אולה מספרד,
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments

שבע סיבות טובות לצאת להרים

אתמול

שלום יקירים ויקירות
אולי שאלתם את עצמכם לאן נעלמתי - כי לא פרסמתי כבר פוסט הגון לשמו כבר כמה זמן. אז זהו, שיש פי סיבה טובה באמת, ועמכם הסליחה, אבל אני בחופשה.
לא סתם חופשה אלא 17 יום בפירינאים הספרדיים (וקצת בצד הצרפתי שלהם גם). אז או שאני משוטט בהרים שם אין חיבוריות אינטרנט או שאני מתפרק מעייפות בערב במלון, וגם שם בדרך כלל האינטרנט לא משהו. ככה זה בהרים. בייסיק אונלי.
אבל ניצלתי את הזמן כדי להרהר ולשוח עם משפחתי מדוע כדאי לצאת לטיול כזה בהרים, אז יחד, במאמץ מנטלי משפחתי משותף, הגדרנו עשר נקודות מרכזיות כיתרונות לטיול הרים אמיתי.
בגלל שהדברים נחשבו, נהגו ונאמרו בזמן הליכה עם תרמיל די כבד על הגב, גם של הילדים, אולי היינו מעט משוחדים.

• כי זה טוב לנפש. ההרים ממלאים לך את הנפש שמחה ושקט, צלילות וענווה. ההרים עונים לך בדממה ומעניקים מרחבים עצומים ומשהו ראשוני וטבעי לתחושת הקיום הבסיסית ביותר שלנו. אני לא יודע איך זה עובד אבל זה עובד היטב. טיפסת יום שלם על הר, טיפסת כמה דרגות של אושר גם בנפש שלך.
• כי זה מעולה לכושר הגופני: אין פעילות טבעית יותר, ראשונית יותר ובריאה יותר מהליכה עם תרמיל. לא חובה המקל. מכף רגל ועד קודקוד אין איבר שאינו משתתף במאמץ, הריאות שורקות בעליות, הכתפיים מועמסות ציוד ומשקל, הרגליים משתרגות והגוף כולו אומר שירה. 
• כי זה נכון להתנתק מהאינטרנט. ומהטלפון. בהרים ברוב הזמן אין קליטה סלולרית. השארתי בכלל את הטלפון ברכב. אין אינטרנט. אין תקשורת. אין פייסבוק לילדים ואין whatsup ואין סמסים ואין כלום. יש שקט. יש את הכאן והעכשיו והמסביב והילדים והמבוגרים נאלצים בעל כורחם להיות חלק ממנו. דיאטת אינטרנט קוראת לזה המתבגרת שלי. היא צודקת. היא אפילו אמרה לי "אבא, יש בזה משהו טוב להתנתק קצת" ואני מדבר על מישהי ששתי דקות בלי עדכון ווטסאפ והיא כבר בחרדות קיומיות. הדיאטה הזו מנצחת.
• כי זה מעולה למשפחה. נוסעים הרבה שעות יחד. סוחבים תרמילים כבדים. חולקים את כל הארוחות, הנופים, החוויות, הקשיים וההנאות. 24 שעות יחד, שבעה ימים בשבוע, עד שהחופש ייגמר. האחים הם רק זה עם זה וזו. אין חברים, אין טלפונים - רק המשפחה הגרעינית. וזה עושה טוב. בני הצעיר אמר" זמן איכות של המשפחה". אמר וצדק.
• כי לומדים דברים חדשים. גיאולוגיה. ופריחה. ובעלי חיים. ונופים. ומפות. והתמצאות. ולהגיד שלום בספרדית. ולקרוא מצפן. ולארוז. ולהכין ארוחות בשטח. וחולשות וחוזקות זה של זה. ועוד. שיוצאים למסע לעולם לא יודעים מה נגלה בדרך. 
• כי אי אפשר לסבול את החום-לחות של אוגוסט בארץ. זה נשמע קצת פלצני אבל יש בזה משהו. בהרים נעים כל ערב ויש קרירות אמיתית ורוח בראשית נושבת במדרונות. 
• כי חיים פעם אחת. נכון, טרקים של ממש בהרים אמיתיים יש בעיקר בחוץ לארץ, וכל חופשה בחו"ל עולה כסף רב, אבל היי, חיים פעם אחת, וההוצאה היא אמנם עניין של מותרות אך גם של סדרי עדיפויות. אנו החלטנו כבר מזמן שבמקום לשפץ את הבית אנו משקיעים את הכסף בחוויות. הבית יחכה ובינתיים הקירות לא מתמוטטים עלינו, אז נחכה עם הצבע והרמונט של המטבח עוד כמה שנים (סורי, מותק). אפשר ונכון להקדיש כסף לחופש, ועוד יותר, לצבירת חוויות משפחתיות משמעותיות.

זהו, אני כאן עוד שבועיים לפחות, ומקווה לפרסם עוד קצת אבל בינתיים אני בעיקר עסוק בצבור חוויות וקילומטרים של הליכה משפחתית (עד כה באיגואס טורטס, פארק מדהים). 

שבוע טוב, וצאו קצת החוצה. יהיה כיף.

By מר קדמוני with 7 comments

אחת עשרה סיבות (לפחות) לצורך בהתאמה אישית של התזונה הקדמונית

* לפני שתצללו ותקראו את הפוסט הזה, הנה סקר קוראים שחשוב לי שתמלאו. זה לוקח חמש דקות אבל עשוי לשפר את הרלוונטיות של תכני הבלוג הזה אליכם. אישית. אז הקליקו כאן. תודה *

אמרו חז"ל: "כשהם שפרצופיהם אינם שווים, כך אין דעותיהן שוות" (שם, שם).
כאלו אנחנו, בני המין האנושי, שונים, ייחודיים. פרצופים שונים, דעות שונות וגם... תפריטים ודיאטות שונות.
כאן, מעל דפי בלוג זה ובקרב קהילה זו, אנו מקדמים אורח חיים קדמוני ותזונה טבעית ואותנטית, כזו שלוותה את המין האנושי מאז ראשית הווצרו: מגוון רחב של חיות וצמחים. לתזונה כזו יש כמה כללי אצבע פשוטים (ראו: תזונה קדמונית - המדריך המעשי), אבל למרות שזה נראה פשוט וקל, בפועל מסתבר כי אנשים שונים משגשגים טוב יותר על תפריטים מעט שונים. אז אם מישהו יאמר לכם "תאכלו פליאו" או "תזונה קדמונית" דעו לכם שסביר שגם אחרי הגישה הראשונה ו"ניקוי" הארוות מרעלים וטעויות, עדיין תדרש התאמה אישית, הקשבה, לעתים התייעצות, והרבה ניסוי.

• מטרות - ראשית חכמה, המטרה שלכם משפיעה מאוד על המגוון, העיתוי, הסוג והכמות של המזון אותו תצרכו. גם תחת מעטה אחד של "תזונה קדמונית" יש הבדל גדול בין מי שמבקש לעלות במשקל לעומת מי שמבקש לרדת במשקל; בין מי שמבקש לשפר תוצאת ספורטיביות ובין מי שמבקש לשפר תסמינים של מעי רגיז. אלו ואלו עשויים להרוויח מתפריטים מאוד דומים, אולם ייתכנו הבדלים הנעוצים במטרות, כמו גם בגוף בו אתם שוכנים (לעת עתה).
• רגישות לגלוטן - הרגישות לגלוטן משולה לקרחון. הקצה המחודד והמסוכן (אלרגיה לגלוטן) מפורסם וידוע אבל נדיר (רק חולי צלייאק). אבל מתחת לפני השטח, מתחת לתודעה הציבורית, ישנם רבים מאוד מאוד שלהם רגישות מסויימת לגלוטן, והם בכלל לא יודעים שהם כאלו. זה עלול להיות "רק" דלקתיות של המעי וזה יכול להיות אי נחת בפעילות המעיים ועד לרגישות קיצונית ואי סבילות מוחלטת. אמנם נכון שבתזנה הקדמונית אנו ממליצים שלא לצרוך כלל מוצרים מבוססי דגנים, אך עדיין הרגישות לגלוטן משפיעה על הטווח: קינואה למשל אינו דגן אבל אנשים הרגישים לגלוטן נוטים להיות רגישים גם לקינואה. 
• רגישות ללקטוז וקזאין - יוצאי צפון אירופה נמצאים במקום בטוח יותר, יחסית, לצריכת מוצרי חלב מאשר יוצאי אפריקה. שכן משק החלב התפתח בארצות הצפון ולצאצאי אותן מדינות יכולת גנטית גבוהה יותר להתמודדות עם חלב, שהיווה חלק משמעותי בתזונת אירופה וחלק לא קיים או אפסי במקומות אחרים. יוגורט, חמאה, שמנת, גבינות שמנות יכולים להיות יופי של מזון לאנשים בעלי יכולת גבוהה להתמודדות עם לקטוז אבל להיות מזון מעודד אלרגיה והשמנה אצל אחרים. 
• רגישות לאינסולין - חלק ממטרת התזונה הקדמונית היא לעודד רגישות לאינסולין, ובכך לאפשר לגוף שלנו לפעול שעות ארוכות יותר ללא תחושת רעב וללא "מעגלי" העייפות. רמת הרגישות לאינסולין משתנה בין אנשים וגם אצל אותו אדם כפונקציה של התזונה. יש ביננו כאלה שגם כמות נמוכה יחסית של פחמימות תייצר "קפיצה" גבוהה בייצור האינסולין כי הם עמידים יחסית לאינסולין ודרושה יותר כמות להשגת תוצאה זהה. עמידות לאינסולין מעודדת צבירת שומן ורגישות לאינסולין מעודדת את ניצולו כאנרגיה, ועדיין ישנו טווח נרחב. ישנם אנשים המורידים מהר מאוד במשקל בהעדר פחמימות רבות, ויש שפועלים על סף פחמימות נמוך במיוחד ובכל זאת מתקשים לאבד משקל. תפוחי אדמה, אורז, בטטות, כולם מזונות עתירי פחמימות שיכולים להיות מצויינים לחלקנו ובעייתיים לאחרים. הדבר נובע גם מהסעיף הבא: המין.
• מין - ככלל, גברים מאבדים בקלות משקל ושומן מיותר כאשר הם יורדים בכמות הפחמימות. נשים לעומתם יקבלו שפע של יתרונות בתהליך דומה (כמו שיפור הרגישות לאינסולין) אולם הורדה נוספת של אחוזי שומן "אחרונים" עלולה להיות מאתגרת יותר "רק" בפרוטוקול של הגבלת פחמימות. 
• רגישות כללית ואלרגיות - יש הרגישים לאגוזים, יש הרגישים לביצים ויש הרגישים לחצילים. אלרגיות משפיעות מאוד על התפריט שלנו. דעו מי אתם ומה אתם ומה אתם יכולים לעכל בהצלחה ובנו תפריט בהתאם. 
• רגישות רוחנית - יש אנשים שאינם אוכלים בשר אבל אוכלים דגים. יש שאוכלים בשר אך נרתעים ממראה דג (גיסתי היקרה היא כזו), ויש שאינם אוכלים מאומה שהיה פעם חי (צמחונים), ויש שאינם אוכלים מאומה גם מתולדות החי (טבעונים), ויש שאוכלים רק מזון צמחי ולא מבושל (raw). ישנם העושים זאת על רקע "מדעי" או בריאותי, אבל רבים עושים זאת על רקע של העדפה רגשית. זה בסדר גמור, אבל אם אתם רוצים לשגשג ולפרוח קחו בחשבון שהמגוון בצלחת שלכם הוא גם פונקציה של ההעדפות הרוחניות ואל רק של הגשמיות, וזה עשוי להשפיע על המטרות והיכולת להשיגן.
• רגישות לטעם - יש אנשים שפשוט לא אוהבים מזונות מסויימים. הייתם מאמינים שהבן שלי לא אוהב אצות, למשל? יש שלא סובלים אגוזים, נרתעים משמן קוקוס, או מתחלחלים מעגבניה. 
• פעילות גופנית (רגישות לזיעה?) - הסוג, הנפח ותדירות הפעילות הגופנית שלכם משפיעים מאוד על הצרכים התזונתיים שלכם. אנשים המבצעים פעילות סבולת כרונית בנפח גבוה צריכים רמה גבוהה יותר של פחמימות, לעומתם אנשים המתאמנים אימוני כח ומשקולות כבדים והרוצים להגדיל מסה חייבים לאכול כמות גבוהה מאות של קלוריות והרבה חלבון. אתלטים רבים מדווחים של שינוי ניכר בתוצאות כפונקציה של התזונה (אנדי מארי, הבריטי אלוף ווימבלדון הטרי, מקפיד כחרדי אדוק שלא לאכול מאומה מעובד, תעשייתי או עם סוכר כלשהו. לעומת זאת הוא זולל 50 רולים של סושי ביום). 
• רגישות לכיס ותקציב - בעולם מושלם היינו כולנו אוכלים מבשרו של שור הבר, מקנחים משומן לוויתן ופירות גן העדן (האם זה מקרה שאלו הדימויים היהודיים לאוכל מושלם בעולם הבא? אולי בכל זאת הם הבינו משהו בתזונה, הרבנים ההחזליי"ם ההם?). בחיים האמיתיים אין לנו תקציב תמיד לביצי משק, לדגי נהרות אלסקה, לבשר מרעה חופשי ולירקות אורגניים. הרגישות הכלכלית משפיעה מאוד על הבחירות שנעשה במסדרונות המרכול.
• בעיות בריאות - ישנן מחלות שונות המשפיעות על הבחירות התזונתיות שלנו. אנשים הסובלים ממחלות אוטואימוניות פעילות, טוב יעשו אם ימנעו מביצים ומירקות סולניים, למשל. אנשים עם גאוט אינם יכולים לצרוך כמויות גבוהות של חלבון ועוד. 

מה כל זה אומר לנו?

1. במבט שטחי אנו אולי נראים דומים, אבל בפרטים אנו שונים מאוד זה מזה.
2. ישנם מוצרי מזון שיהיו מצויינים, טעימים, בריאים ומתגמלים לאחד, אך לחברו הם יהיו מסוכנים, אלרגניים, יקרים או מדרדרים. 
3. מתוך "סל" האפשרויות הקדמוני, עלינו להתאים את המוצרים למטרות שלנו, להעדפות שלנו, לרגישויות שלנו ולתקציב שלנו. 
4. אנו לא תמיד יודעים את כל התשובות מראש. למעשה, לעולם איננו יודעים את התשובות מראש (חוץ מהפעם ההיא שרימיתי במבחן בחשבון, בכיתה ט').
5. עבור מוצרי מזון שאיננו יכולים לצרוך (כל אחד מסיבותיו הוא) עלינו לזהות מוצרים חלופיים שיתנו את אותו המענה התזונתי אך ללא הרגישות. למשל, כיצד ישיג הצמחוני הקדמוני די חלבון, כיצד תשיג רצת התריאטלונים די פחמימות ועוד.

עכשיו שתפו וספרו לנו:

אילו מוצרים קדמוניים גיליתם שלא עושים לכם טוב?

אילו מוצרים קדמוניים גיליתם (או ידעתם) שאתם לא רוצים לאכול? 

ובמה החלפתם אותם?

(ותזכורת: תמלאו את טופס המשוב. קדימה)

By מר קדמוני with 13 comments

אז למה לי קשרים בינאישיים משמעותיים?

"בדידותם היתה מוחלטת.
ספאקס היתה עיר אטומה. היו ימים שנדמה להם כי איש לא יוכל לחדור אליה. הדלתות לא נפתחו לעולם... זאת היתה תחושה מכאיבה כמעט של בידוד. הם היו עקורים בעולם הזה. הם לא רחצו בו, הם לא היו שייכים אליו ואף פעם לא יהיו שייכים... זה היה יקום מצומק, עולם שלא היה בו הרבה אוויר ושלא נפתח לשום מקום. חייהם לא היו כיבוש. הם היו התפוררות, פיזור".

את הטקסט הקודר והנפלא הזה כתב ז'ורז פרק ב 1962, בספרו "הדברים" (ותרגם דן דאור, בהוצאת בבל). הספר מתאר את חייהם של סילבי וז'רום - זוג צרפתי בורגני המתאמץ למלא את ריקנותו ובדידותו על ידי צריכת רהיטים וחפצים, ובלי לשים לב הם מהווים מודל לאדם המודרני, המנוכר והאומלל, שחייו העירוניים מרחיקים ומגלים אותו מכל קשר משמעותי עם הזולת, ונותר לו רק קשר מצומצם עם בן הזוג ועם החפצים הדוממים שצבר סביבו.

ז'ורז' פרק - טיפוס קהילתי?

אני מקווה ומאמין שעלינו לעשות כל מאמץ כדי שחיינו שלנו לא יהיו כה מנוכרים, אפורים ומצומצמים. שכן הנפש שלנו, הקדמונית, הפראית, הטבעית, היא נפש חברתית, קהילתית, שהתפתחה ושגשגה בחברת אנשים אחרים, לא בחברת חפצים. ציודם וכליהם של ציידים לקטים ניתנים לאריזה בצרור קטן לכל היותר. אין רכוש, נכסים, ריהוט או קירות. אך לעומת דלותם ועוניים החומרי, הם עשירים בקשרים בינאישיים משמעותיים. המחקר האנתרופולוגי, על פני רצף תרבויות וקהילות ילידיות, מוצא כי הקשרים הינם אמיצים, משמעותיים וחיוניים לקיום. הצייד והלקטת חולקים את שללם עם כלל הקהילה, הילדים מטופלים גם על ידי הורים אחרים ולא רק על ידי אימם הביולוגית. לא במקרה כינתה הילרי קלינטון את סגנון האמהות הילידי כ"נדרש הכפר כולו", כשם ספרה הראשון. המציג את המודל האידאלי לאמהות לתפיסתה - אמהות שיתופית. הכפר כולו חולק את האחריות על גידול הילדים, וזה לא מתאפשר אלא במקום בו הקשרים הבינאישיים חורגים מ"שלום שלום" ועוברים לקשר אמיץ, יומיומי, קשר של תלות ושל אחריות, של חיבה ושל קרבה, של שיתוף ושל דרך אחת וגורל אחד.
אבל העולם המודרני התרחק וצמצם והעלים את הקהילה והחברה והשבט והקבוצה ואנו נותרנו בודדים בתוכנו, או זוגות הבודדים בזוגיותם, או משפחות גרעיניות הבודדות בגרעיניותן. אנו חיים כך מול עולם זר ומנוכר, עולם בו הקשרים הבינאישיים מתמצים לא אחת בפייסבוק או בביקורים אחת לחודש אצל ההורים שגרים בעיר השכנה. לרבים מאיתנו אין די חברים משמעותיים, קרובים, המצויים בקרבה יומיומית ומתמדת, החולקים חוויות, הצלחות וכשלונות, המספרים סיפורים והצוחקים והמשחקים והמתלהבים - והכל יחד.
נותרנו בבדידותנו.
לא עוד.
כדי לצאת מהמלכוד, כדי לאפשר לנפש החברתית והקהילתית שלנו את עושרה ושגשוגה, עלינו לצאת מהקירות, לצאת מהמעגל המצומצם שהתווה לנו העולם החדש ולחזור אל הפארק ואל הטבע, אל הקהילה והקבוצה. אל השווים לנו, שחסרים כל כך.
עלינו הדבר ובידינו לעשותו.

האם אתם חלק מקבוצה של אנשים עמם אתם עומדים בקשר קרוב, מתמיד ומשמעותי?
כיצד התחברתם אליה וכיצד היא משמעותית עבורכם? 
ספרו לנו, ונחלוק רעיונות (יש לי לא מעט, אבל עליהם, בפוסט הבא)

By Dael with 12 comments

שאלות שלכם (מידות נעלים, השמנת ילדים, בדיקות דם, שומן רווי, פציעות ספורט ועוד)

הצטברו אצלי לאחרונה מיילים רבים מקוראות וקוראים, ולחלקכם אפילו לא הספקתי לענות (!) ואלו שכן עניתי, היו בקצרה רבה יותר מאשר בדרך כלל. מצטער חברים, אבל אל תתייאשו ממני. אני תמיד שמח לשאלות. בכל מקרה, לטובת השואלים ולרווחת ציבור הנה לקט קל מהשבועות האחרונים.
(וכרגיל כאן, תוספות שלכם על תשובותי הדלות שלי יעזרו ויבורכו)

------------------------------------------------------------
רציתי לשאול אותך לגבי מידות של נעלי ויבראם.
ראיתי להזמין ברשת בערך בחצי מחיר ממה שנמכר בחנות בארץ, אבל מעולם לא מדדתי אותן ולא נעים לי במיוחד ללכת לחנות למדוד ואז לא לקנות כדי להזמין ברשת. אני זוכר שהמלצת בעבר על נייק פרי 3, שגם אני רץ איתן. ואני יודע שאתה רץ עם ויבראם. אני 44.5 בנייק פרי 3 – יש מצב שעל בסיס זה שאתה רץ עם שני סוגי הנעליים האלה אתה יודע לנחש מה תהיה המידה שלי בויבראם? (הדגם שראיתי הוא BILIKA)?  תודה רבה מראש! אופיר

הי אופיר. אני 45 בנייק פרי ו 44 ב VFF אבל לי יש SKO.
הדרך הנכונה היא למדוד... יש הרבה הבדלים בהרגשה של הדגמים השונים - לי הביקילה פשוט לא היו נוחות בחנות.
יש ל VFF מדריך מדידת גודל באתר שלהם, אולי יעזור במשהו. בכל זאת, לפי המתמטיקה שלי 43 יהיה לך ודאי קטן מדי ו 45 גדול מדי. 44 זו כנראה המידה שלך. איזה סוג VFF זה כבר עניין להעדפה וצורך (משטח ריצה). לכביש אני מאוהב קשות ב SKO, הביקילה הן הרבה יותר "נעל". לפחות להרגשתי.
דעאל
------------------------------------------------------------

גיליתי את הבלוג שלך בשבוע שעבר והתוכן והדרך מתכתבים לי עם המון שינויים באורח המחשבה והחיים שאני כבר שוקל. נהנה מאוד עד עכשיו. מצאתי במקרה את המאמר שכאן, לא יודע אם כבר ראית אותו. תודה, בנימין.

תודה בנימין על הפרגון... יש די הרבה מאמרים בשנה האחרונה על הסכנות החדשת שבריצה הישנה והיחפה, וכרגיל, העסק מסתבך כשאנשים "חמדניים" מדי: גם רצים יותר מדי וגם עושים זאת ללא הכנה מספקת. ככלל אצבע, אני בעד נפח ריצה מצומצם או מתון מאוד (אישית אני רץ פעם בשבוע 7 ק"מ ועוד אינטרוולים פה ושם), אבל נפח גבוה יהיה תמיד מתכון לפציעות - לא משנה כ"כ מה תנעל. באותו עניין מצאתי לאחרונה מאמר מעניין לפיו גם באוכלוסיות יחפניות לא כולם נוחתים תמיד על קדמת כף הרגל!
בשורה התחתונה אני משוכנע שריצה יחפה מחזקת את כף הרגל, משפרת את היציבה ועשויה לצמצם פציעות, אבל כמו תמיד, כדאי להפעילה בשכל.
תודה ובריאות, דעאל
------------------------------------------------------------
דעאל, מהם המקורות האידיאליים ל-B12?

המקורות האידיאליים ל B12 הוא בשר בקר, וספציפית אברים פנימיים - ובעיקר כבד בקר ולב בקר וכן הרבה מאוד במאכלי ים (בעיקר צדפות למינהן אבל גם בשאר הרכיכות - אני לא אוכל). אח"כ בבקר בכלל, כבש, דגים (ביצי דגים!) ביצי משק ואפילו בגבינות קשות. יש בעוד מקורות כמובן אבל על פי רוב לאחר כמה חודשי אכילה לפי תזונה קדמונית אין שום חוסר עוד. דגנים מונעים ספיגת ברזל וויטמינים ומינרליים ולכן אכילה גבוהה שלהם יחד עם בקר עלולה לפגום בספיגה של הויטמינים.

------------------------------------------------------------
שלום. אני מגיל קטן עושה ספורט - מגיל שש עד היום הזה. כיום אני רוכב, שוחה ורץ מרתונים. הכולסטרול הוא בעיה יותר משפחתית. הבדיקות אחרונות הן בסדר חוץ מקטע של כולסטרול. אני בתזונה שלכם רק שבועיים. זה משהו אחר ממה שאני מכיר. אני מרגיש מצויין...
האם ארגיש כך גם אחרי התוצאות של בדיקות הדם?

אני שמח שאתה מרגיש מצויין. זה אומר לא מעט.
הכולסטרול אינו חזות הכל ויש לגביו יותר מיתוסים מאשר עובדות. אתה יכול לצפות להגדלה משמעותית של ה HDL להפחתה ברמת הטריגליצרידים וכן ירידה בערכי הסוכר בצום. אלו שלושה מדדים חשובים ביותר לבריאות הכוללת והלבבית. לעומת זאת, לערך הכולל של הכולסטרול אין כל משמעות. יש משמעות לערך ה LDL, וגם שם יש בעיקר מיתוסים (כי זה תלוי בסוג גופיפי ה LDL - דחוסים או תפוחים - ואת זה לא בודקים בבדיקות רם רגילות) ורמה גבוהה מאוד שלו (מעל 250) עשויה להצביע על בעיה. מאז עברו הרבה מים בנהר חברות התרופות ואלו הורידו את הרף מדי שנה עד ל 150 ואין בזה שום הגיון או מתאם קליני. (שים לב שלשלושה רבעים מהאנשים להם יש התקף לב יש LDL תקין במיוחד, פחות מ 150. ראה המאמר כאן)
שורה תחתונה: מצב הבריאות שלך אינו עולה או יורד כפונקציה של ערך הכולסטרול אלא כתמונה כוללת של ההרגשה, הכושר, המשקל, תמונת הדם המלאה ועוד.
הערה: יש מצבים תורשתיים ספציפים הנקראים היפרכולוסטרולמניה. אני מניח שאין לכם במשפחה את זה, אחרת הרופא כבר היה אומר לך מזמן. זה מצב תורשתי ספציפי עם ערכים מאוד מאוד גבוהים (400-500) ומתאם גבוה למוות לבבי ובדרך כלל מחייב טיפול תרופתי.
תזכורת והבהרה: אני לא רופא. קח את דברי בערבון מוגבל: בריאותך היא בידיך. סמוך בעיקר על עצמך לא על מני יועצים, גם אם הם לובשים סטטוסקופ, הם לא בהכרח יודעים מה טוב עבורך.
בריאות והצלחה וספר איך הולך!
דעאל
------------------------------------------------------------

אהלן, לא יוצא לי לקרוא מאמרים מדעיים.  קיבלתי את זה במייל (מקופת חולים). זה די קרוב לשיטת התזונה שלנו,

למעט 2 סוגיות: שומן רווי ושמן קנולה.
התייחסותך? אריה 

תודה על הלינק אריה אבל זה לא יותר מהקשקוש הקבוע: שומן רווי זה רע וכו׳. אין קשר לממצאים המחקריים ולצערי זה לא עוזר לאף אחד להיות בריא יותר.  דעאל
------------------------------------------------------------

שלום דעאל!
אני חובב מושבע של התזונה הפלאוליטית, ומה שאני אוהב, גם מעניין אותי ללמוד עליו יותר. במהלך הרחבת אופקיי בנושא התזונה הפלאוליטית ובנושא התזונה בכללי, עלו לי מספר שאלות:
האם בריא לאכול בשר כל יום? הרבה מאוד אנשים אומרים לי כל הזמן שלאכול בשר כל יום זה לא בריא! 
קראתי טקסט שאומר שאכילת בשר מעלה את החומציות של הדם, וכדי לאזן אותה אז הגוף לוקח סידן מהעצם (כי זה המקור היחידי בגוף של סידן) ובכך נגרמת בריחת סידן מהעצמות...
יש לי רמות גבוהות של Uric acid, Urine, Creatinine ואבא שלי חולה במחלת הגאוט... אז אני די בטוח שזה תורשתי...
מאז שהתחלתי עם תזונת הפלאו (לפני קרוב ל-5 חודשים) רזיתי 11 קילו. זו תוצאה מדהימה ואני מאוד מרוצה מהעניין. אך הייתי רוצה להרזות עוד קצת...אני יודע שתזונת הפלאו לא מתרכזת בהרזייה וכאלה, אבל בכל זאת, אילו עצות תוכל לתת לי כדי להוריד קצת באחוזי השומן כי פלאו יש וספורט יש, והמשקל קצת נתקע!
עשיתי חישוב כללי של כמה חלבון אני אוכל ביום ויצא לי מספר מאוד גבוה (בערך 250 גרם חלבון ביום) שזה יוצא בערך 3.3 גרם חלבון לכל קילו משקל גוף רזה שלי!!! המוןןן!!! איך אני משנה את זה? אני בטוח ב-99% שהמספרים הגבוהים של ה-Uric Acid נובעים מכמות החלבון האסטרונומית הזאת...

תעזור לי בבקשה בנושא, אני אבוד!

------------------------------------------------------------

קודם כל תנשום עמוק ותרגע. אתה נשמע לי מאוד לחוץ. סך הכל נשמע שירדת יפה והרבה במשקל ועכשיו אתה רוצה להתחטב ולהגדיל מסה. אי אפשר להעלות מסה בלי לאכול הרבה. ממש הרבה.
כמות החלבון היא פונקציה של העדפה אישית ושל אימונים. האם אתה עושה הרבה אימוני כח ומשקולות? אם כן, זה יכול בהחלט להתאים. אם לא, אז אולי אתה רוצה פחות חלבון ויותר שומן.
חומציות הדם כפונקציה של אכילת בשר זה שטויות. תהיה רגוע.
כמות ה urine acid מושפעת מחלבון, אבל אין שום מחקר שאני מכיר שקושר התפרצות גאוט לאכילת בשר, אלא דווקא לאכילת סוכרים. כאשר המחלה כבר התפרצה כמויות גבוהות של חלבון (תלוי איזה) אינן מומלצות. אני לא חושב שיש סיבה מיוחדת לדאגה אלא אם כן ערכי התוצאות שלך בתחום חריגות. רמות גבוהות או חריגות?
בקצרה: תעשה אימוני משקולות, ועדיף לקראת סוף צום ותאכל הרבה. אפשר בהחלט להיות "קדמוני" לחלוטין עם יותר פחמימות ושומנים ופחות חלבון, וגם אמרתי זאת בהרצאה.
אני חושב שהמפתח הוא להמשיך להתנסות. ראית תועלת גדולה וירידה משמעותית במשקל, עכשיו אתה מוכן לשלב הבא של fine tuning
ספר איך הולך ובהצלחה, דעאל

------------------------------------------------------------
הנה מייל שקיבלתי בהפתעה ממורה שלמדתי אצלו תקופה קצרה אומנות לחימה לפני שנים רבות. הוא חי שנים ארוכות ביפן והוא בחור גדול ומסיבי במיוחד.

הי דעאל!
למעט פגישה מקרית באיזה פאב לפני שנתיים לא התראינו הרבה זמן. נפלתי במקרה על האתר שלך ושמחתי לראות שקידמת את הקרוספיט יפה בארץ... אני אחרי פציעת גב קשה ועוסק ביוגה משקמת בחודשים האחרונים שמאוד עוזרת לי. יש לי בריכת זרמים בבית שבה אני שוחה באינטרוולים ספרינטים נגד זרם בעוצמה משתנה ואני מרגיש את השינוי לטובה ביציבת הגוף. השנה אני בן 50 ,סוחב פציעות רבות מהאומנויות לחימה. מאוד מסקרן אותי הקרוספיט אבל החשש מדרדור המצב לאחור גדול (שחיקה,פציעה). כמו כן מעולם לא רצתי,פה ושם כשהכריחו אותי, ולא הרמתי משקולות. אתה מכיר אנשים שהתחילו בגיל כזה קרוספיט? אשמח לעצתך בנושא.

שלום סנסיי!
תודה על המייל ובהחלט טוב לשמוע. אענה בזהירות.
קרוספיט אינה תרופת פלא, ועשיית שטויות עלולה להחמיר פציעות במקום לשקם אותן. מאידך, אני כן חושב שאפשר להשתקם מאוד מפציעות על ידי ספורט פונקציונאלי בשילוב של תזונה ומנוחה מתאימה.
1. שלחת לי את המייל ב 3 וחצי לפנות בבוקר. זה אומר לי שאתה לא ישן מספיק ולא ישן די טוב. תתחיל מזה. תישן בחושך מוחלט, 8 שעות. זה אפשרי וזה הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות לבריאות הכוללת שלך.
2. תזונה. אני מאמין מאוד (וכותב על זה הרבה) בתזונה כדרך לשינוי איכות החיים באופן משמעותי. אתה לא תכיר אותי היום. משקל עודף הוא מעודד ידוע לפציעות ספורט ומפרקים (המסה עושה את ההבדל).  בקצרה ובפשטות אומר לאכול "תזונה קדמונית" וזה אומר אוכל אמיתי, טרי - חיות וירקות ולא לאכול דגנים וסוכרים בכלל, ולא לאכול שמנים העשויים מזרעים (שמן סויה, שומשום, קנולה ואחרים - אלא חמאה, שמן זית, שמן קוקוס או שומן מחיות). התפריט היפני המסורתי מבחינה זו מאוד דומה - הרבה מאכלי ים וירקות, וללא דגנים בכלל והיפנים גם חובבי שומן ידועים - ואני בעד, והרבה. תפחית גם באורז - אתה מיד תאבד משקל מיותר ותרגיש אחרת.
3. לשאלתך: ספורט. אני מניח (בלי לדעת, אבל אני מנחש) שיש לך (גם) פציעות בכתפיים מכל הגלגולים וההטלות, ולכן הרמת משקולות חופשיים עלולה להיות מאתגרת ואתה חייב להתמקד במשקלים נמוכים ולא להעמיס משקל כי למי שיש פציעות ישנות במפרקים זה לא טריוויאלי. מאידך, עבודת משקולות תחזק מאוד את כל שרירי הליבה שלך - וזה מה שאתה רוצה באמת כדי להפטר מבעיות הגב אחת ולתמיד.
4. הייתי מציע לך לשלב תרגילי גוף מלא פשוטים ויעילים: עליות מתח (אפשר עם גומיה עבה כדי לאפשר חזרות בהתחלה), שכיבות סמיכה ובעיקר סקוואטים. ביצוע של סקוואטים עם מוט משקולות מעל לראש (overhead squat), הוא אולי התרגיל האולטימטיבי לחיזוק שרירי הליבה מקודקוד ועד כפות הרגליים. די במוט משקולות של 10-20 קילו ועלייה הדרגתית בעומסים אחרי שהגוף מתחזק. הדגש יכול להיות בהתחלה על חזרות בסטים גבוהים אבל לא משקל גבוה.
5. אינטרוולים זה מעולה, באמת מעולה כדי לשפר סבולת לבבית ולא לאבד מסת שריר. לעשות אנטרוולים של ממש בשחייה זה לא קל ודורש משמעת ותכנון. הכוונה באנטרוולים אלו מאמצים גבוהים מאוד וקצרים מאוד (אם למשל אתה יכול לעשות בריכה ב 20 שניות בספרינט מטורף אז לנוח 60 שניות ולחזור על הסיפור 10 פעמים. למשל.) אימוני ריצות אנרוולים (100*10, 8*200, 20 ש' עבודה ו10 ש' עצירה, כפול 8 ועוד כהנה וכהנה יהיו מעולים. אבל לפציעת גב זה עלול להיות מעמסה גדולה מדי בהתחלה אז הייתי נזהר ובעיקר מנסה אימון אחד. המטרה באימון הוא לתת 100% מאמץ. אם אתה מתחיל אז 60 מטר ספרינט של החיים (תחשוב תחרות מול אוסיין בולט), ולאחריו 70 שניות מנוחה בול, 8 או עשר פעמים יהיה אימון שיקח פחות מרבע שעה ותרגיש אותו טוב טוב טוב גם יומיים אחר כך... יש שפע רעיונות לאימונים בסגנון זה.
6. קט'לבל הוא מכשיר מעולה וטוב מאוד לחיזוק ליבה. אתה בחור גדול וקט'לבל של 16 קילו יהיה "קטן עליך" (אישתי עובדת איתו. אני עובד עם 24 קילו), אבל בהתחלה זה יכול להיות מצוין כדי לחזק את הגב והליבה. תרגיל פשוט של הנפות בשתי ידיים (swing) נותן הרבה עבודה במעט זמן ובתועלת גבוהה. לדעתי כדאי מאוד לקנות אחד (ואולי עוד אחד של 20 קילו, כשתרגיש שזה טוב ומתאים לגב שלך).
7. אני מכיר הרבה מאוד אנשים שהחלו להתאמן בקרוספיט ואימונים פונקציונאליים בגיל מאוחר - ורובם היו ללא כל רקע ספורטיבי כמו שיש לך. היתרון שלך שאתה מכיר את הגוף שלך היטב ויודע שיש תהליך שצריך לעבוד ולא הכל מושג בין לילה ולכן אתה מועמד קלאסי.
8. ההמלצה שלי בשורה התחתונה: לאכול נכון! לישון יותר, לחזק את שרירי הליבה על ידי עבודת התנגדות (קט'לבל, סקוואטים עם מעט משקל) ולשפר את הסבולת על ידי אימוני אנטרוולים. בגדול אתה צריך מעט זמן אימון בשבוע והרבה זמן מנוחה.
מקווה שעזרתי במשהו, דעאל

------------------------------------------------------------
אני בתחילת הדרך לפלאו "מאוזן" (לא קיצוני נראה לי הכוונה) ללא האיסורים...אבל כוס יין מדי שבוע לא תזיק
בנוסף מעוניין לאבד שומנים ולהתחזק, שאלותיי-גם מבחינת תזונה וגם מבחינת יכולת ירידה במשקל ושומנים:
1. אגוזים שקדים במידה- למה הכוונה? חופן ביום סביר? אלו עדיפים- ברזיל, שקד, קשיו, אחר..
2. תזונה לפני במהלך ואחרי ספורט- (45ד עד 3 שעות- כושר או רכיבת אופנים) תמר, אגוז, חטיף..בננה אחר...
3. קטניות- האם עדיף שלא? מושרות? ואילו- חומוס, שעועית וכדומה
הרבה תודה, גיא.

הי גיא. אני לא בטוח שאני מבין למה הכוונה "לא קיצוני, ללא האיסורים".  מה אתה כן רוצה? מה אתה לא רוצה? לא ברור לי. אם אתה רוצה תועלת, כדאי לנסות לפי התכנית. ספציפית כוס יין מדי שבוע לא מזיקה ואפילו מומלצת, כתבתי על זה לא מעט.
1. כתבתי על אגוזים. הכי טובים מקדמיה, בצורה משמעותית מכל האחרים. אחרים כדאי לצמצם וחופן ביום זה סביר. ברזיל כדאי 2-3 ביום, לא יותר (אבל כדאי את השניים הללו בגלל סלניום שיש בהם).
2. כנ"ל. מה אתה עושה 3 שעות כושר? אופניים? תזונה לספורטאים דורשת התייחסות מיוחדת ותלוי בסוג הפעילות, בעצימות ובנפח. ככלל, התזונה היא אותו דבר אבל באימוני סבולת רבים דרושות יותר פחמימות (ממקור טוב - שורשים וכדומה). עדיף להתרגל למעבר לשומנים כדלק. ראה פוסטים על תזונה לספורטאי סבולת.
3. אכן עדיף שלא. אם כן, אז מושרות לפחות 24 שעות ומבושלות היטב. שעועית ירוקה טריה לא בעייתית.
בריאות וספר איך הולך
דעאל

------------------------------------------------------------

הי דעאל

אני חודש בשינוי תזונה - בפועל השינוי בעיקר הורדת קמח וסוכר.  מטרותי- בריאות: ירידה במשקל (בינתיים 2.5 קג) התחזקות גם מבחינת שלד ופלג עליון...
על מנת לרדת במשקל-מעבר למינון. האם יש עדיפות לסוגים/כיוון בתזונה, העדפת מוצרים מסויימים?
ספורט-כבר שאלתי...לפני בננה ותמר. במשך-תמר כל שעה. מה ממליץ אחרי? תפוח? טונה? משקה איזוטוני?

לא ברור לי למה אתה שואל מה צריך כדי לרדת במשקל - אמרת שירדת 2.5 קילו בשבועות האחרונים וזה מצוין. ירידה הדרגתית ויעילה ולא "זבנג" מהיר. נשמע שאתה אוכל היטב ונכון. כמות הבשר וכו' היא גם עניין להעדפה אישית. לא הבנתי אם אתה נמנע מביצים מפחד או בחוסר העדפה. אין שום סכנה בביצים.
שלב צום לסירוגין מדי פעם (למשל, דילוג על ארוחת בוקר). אל תגביל כמויות באופן כללי. תאכל לשובע.
לגבי ספורט. ככלל, עדיף ללמוד "לתדלק" שומנים ולא פחמימות וסוכרים. נסה לבצע אימונים (בהדרגה) במצב צום דווקא ולא לאחר אכילה - זו הדרך היעילה ביותר לשריפת שומנים וגם טבעית לחלוטין. אחרי הספורט - תלוי מהו הספור. אם זה אירובי, כנראה יש צורך יותר משמעותי בפחמימות (בטוחות. שורשים וכדומה. מעט סוכר). אם זה כח יותר חלבון. בשני המקרים, עם שפע שומן.
בהצלחה וספר איך הולך, דעאל

------------------------------------------------------------

דעאל שלום

...ביתנו הצעירה (בת 10) סובלת ממשקל יותר בכל קנה מידה (כ-19 ק"ג מיותרים) ומאוד מאוד רוצה להוריד במשקל ומוכנה לשתף פעולה בעניין הפחממות. בכל מקרה, זה זמן רב שהיא מקפידה מאוד על מה שנכנס לפיה ואינה מצליחה לרדת במשקל...
במהלך קריאה של חומר ברשת, כולל החומרים שלך מתעוררות מספר שאלות:
א. מהו היחס של דיאטה זו למלח? ...ככלל אנו בית שלא ממליח הרבה את האוכל ובמסעדות בדרך כלל מלוח לנו מאוד. אך לא היינו רוצים להימנע ממלח לחלוטין.
ב. האם דיאטה זו מתאימה לילדה כה צעירה שנמצאת בתקופת התפתחות וגדילה? באיזה אופן ניתן לנהל את הדייטה בעבורה, כך שתצליח להוריד במשקל? האם מתאים לאפשר לה לאכול פעם ביום פחממות בטוחות וכמה?

שלום ותודה על המייל
מניסיון אישי אין ספק שתזונה קדמונית יכולה לעזור מאוד לכם וודאי שלבת שלכם. הבת שלי השילה הרבה מאוד ממשקלה בגיל 13 בדיוק באופן הזה.
לשאלתך:
א. אין מה לדאוג במיוחד ממלח, כל זמן שהוא במידה ולא מוגזם. אל תמליחו הרבה ואל תדאגו. יש הרבה יותר מקום לדאגה מהמסעדות (איזה שמן משתמשים ואיזה מוצרים) מאשר מהמלח...
ב. כן. אני מציע לתת לה לאכול מה שילדים ומבוגרים אכלו מאז ומעולם ולכן גם אין שום סיבה שיהיה לה איזשהו חוסר. פחמימות אינן אויב אבל כאשר רוצים לרדת במשקל צריך לעשות שינוי מהותי ויסודי בסדרי הבית, מה אוכלים בבוקר, מה לוקחים לבית הספר, מה מונח על השולחן בארוחת צהרים וערב ואיזה חטיפים/שתיה יש בבית. אם לא יהיו דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים, א תוספת של אורז או בטטות מדי פעם תהיה מצוינת. אם תחליפו כמויות של לחם בכמויות גדולות ויומיות של פסטה מאורז יהיה קשה הרבה יותר להצליח. היא לא צריכה לאכול חלילה "אטקינס" או ללא פחמימות, אבל היא צריכה לקבל אותן במידה מתאימה לתיאבון ולשאר המרכיבים. היא צריכה לאכול שומנים טובים, לאכול לשובע וללא רגשות אשם, אבל אוכל אמיתי. תהיי מופתעת כמה זה פשוט ועד כמה זה יעיל.
בהצלחה, וספרי איך הולך. דעאל

שבת שלום חברים,
ובריאות
דעאל

By מר קדמוני with 7 comments

הדרך להצלחה אינה תמיד גלויה

לו המציאות בעולם היתה נמצאת במתאם עם מדפי הספרים בחנויות הספרים, היינו יכולים לשער שכולם כבר יודעים להצליח בחיים, ובענק, ושכולם כבר ודאי מאושרים ורזים. יש כל כך הרבה ספרים המספרים על סוד ההצלחה, על מתכונים בטוחים לאושר ולשמחה, על מחשבות חיוביות ואנרגיות מעולות, עד שהמתבונן נדהם.
היצע כה גדול של שיטות ושל ספרים ועדיין כה מעט אנשים שמצליחים באמת.
כדי להתקרב קצת יותר לסוד הפיצוח נשאל שתי שאלות: מהי הצלחה, וכיצד יודע אדם אם הצליח או לא הצליח. נתחיל מהשאלה השניה.

המחזה היווני "נשי טרכיס" מאת סופוקלס מתחיל במונולוג של דיאנירה, אישתו האנושית והאומללה של הרקולס, הגיבור הקלאסי הנצחי. וכך היא אומרת:
"ישנה אימרה נושנת,
אינך יכול לדעת אם בנאדם 
הצליח בחייו או לא הצליח,
אלא לאחר מותו,
אבל אני איני צריכה למות
 כדי לדעת שחיי קשים ואכזרים"
(ציטוט מהזכרון, ויסלח לי יעקב שבתאי, המתרגם, אם זייפתי)

דאנירה מתחילה את הטרגדיה, כמו שטרגדיה צריכה להיות, באומללות מוחלטת. היא כבר גילתה את סוד אי-האושר ואי-ההצלחה, או לפחות היא העלתה לפייסבוק של פעם את הסטטוס המדכא ההוא. אבל בין שורותיה מסתתרת אמירה משמעותית, לפיה האדם הוא עוור לחלוטין להצלחתו, כמו גם לכשלונו (אבל היא כל כך נכשלה שהיא כבר יודעת משהו).
האמנם איננו יודעים לזהות כאשר אנחנו מצליחים ועוד חמור מכך: האם איננו יודעים לזהות כאשר אנו נכשלים?
זה לא נשמע הגיוני. לכאורה ברורה ההצלחה וברור לא פחות הכשלון.
ואכן, גם בהתבוננות סביב קל לנו לראות שאנשים אחרים (לא אנחנו) עוורים למצבם. יש את אלה שחושבות שהן בנות 18 אך לכודות בגוף ונפש של בת 50, ויש את אלה חושבים שהם מצליחנים אבל הם לא יותר מבובה נבובה של מצליחן  לכאורה. דומה כי ישנו פער בין התפיסה העצמית של המציאות לבין המציאות עצמה. מכיוון שהמציאות היא בעיני המתבונן, קל לראות בה דברים שונים. אנשים הנראים מוצלחים ומצליחנים כלפי חוץ עלולים לחיות בחוויה של מחסור וכשלון ולהיפך, יש עני וטוב לו ויש עשיר ש"השבע אינו מניח לו לישון", כדברי קהלת.
אז אם איננו יכולים לדעת בוודאות היכן אנחנו נמצאים, אולי זה לא באמת משנה מה "האמת" אומרת אלא מה החוויה האותנטית והאישית שלנו מביאה. לכאורה, יש יתרון באי-הידיעה. אבל אם נפנה לרגע את הזרקור למדדים של בריאות, נגלה שהעוורון למציאות עלול להיות קטלני. שנים חייתי אני עצמי תחת המחשבה שאני אוכל בריא וטוב, ושכרס מקדימה אינה שקולה מול הדגנים המלאים הנהדרים שאכלתי בוקר צהרים וערב. דמיינתי כי אם התאפקתי ולא אכלתי משהו עם הרבה שומן אז "הצלחתי" אבל אם אכלתי סטייק עסיסי אז "נכשלתי". ההצלחה והכשלון לא רק בלתי מושגים אלא גם בלתי ידועים כלל לחלקים נרחבים מהציבור, בעיקר בהקשר של תכנית תזונתית.
אני לכן מציע לנסות לבחון את ההצלחה האישית שלנו ומולה את הכשלון בפרמטרים שיקלו עלינו להעריך נכונה את מצבנו, ויעירו אותנו מתרדמת החורף, אם זה נדרש כעת. נעשה זאת מול מדדים. כאשר פורטים את המציאות לפרוטות ולמדדים כמותיים ואיכותיים, קשה יותר לזייף ולעגל פינות. אז בואו ניבדוק את עצמנו:

• היקפים - בדרך כלל אנשים בודקים את עצמם על המשקל, אבל זה לא רעיון טוב במיוחד. אין שום דרך אמיתי לדעת אם אנו במשקל מתאים לגובה ולמסת השריר שלנו או גבוה מדי. מי יודע. הדרך הפשוטה יותר והמדעית לא פחות היא להתבונן במראה ולבחון האם יש לנו היקפים גדולים במיוחד. אם המכנסיים שלכם נעשו קטנות עליכם אז כנראה שצברתם שומנים מיותרים ואם הם מחליקות מכם אז כנראה הפחתתם שומן. איפה אתם?
• תחושה - גם כאן, המדד אינו מדויק אבל אמיתי לגמרי. האם אתם מרגישים רעננים וקלים או כבדים ועייפים? שינוי תזונתי ופרוטוקול אכילה ישפיע מאוד על מערכת העיכול וכל התחושה הכוללת שלנו. אנו רוצים להרגיש טוב, פשוט כך. אם אתם לא בטוחים שאתם מרגישים טוב, כנראה שאתם לא. 
• רעב - אנו נשארים באיזור הסובייקטיבי. האם אתם כל הזמן רעבים או שאתם מסוגלים לפעול שעות ארוכות ללא מזון באופק? הצלחה תזונתית מביאה אותנו ליציבות אנרגטית ואז אין לנו צורך לנשנש כל הזמן ורמות הסוכר והאינסולין בגופנו נמוכות מספיק כדי לאפשר יציבות אנרגטית וחוסר רעב. 
• דמים - עברנו למדע. מה אומרות לכם בדיקות הדם האחרונות שביצעתם לעומת הבדיקות הקודמות? האם רמות הברזל הויטמינים עלו? האם רמות הטריגליצרידים וסוכר ירדו? אלו נתונים די טובים להעריך הצלחה לעומת קושי ונסיגה. 
• ביצועים - נשארנו בחברת המספרים. בהנחה (אופטימית משהו) שאתם עושים גם פעילות גופנית כלשהי, האם לאחר השינוי התזונתי השתפרתם או נסוגותם בביצועיכם הפיסיים? האם אתם מהירים יותר, חזקים יותר ומתעייפים פחות לעומת פרוטוקול התזונה הקודם שלכם? אם כן, הידד. אם לא, אולי אינכם במסלול הצלחה דווקא. 
• סביבה - נרגיש מה שנרצה, נאמין במה שנאמין, הסביבה לעתים קרובות אינה משקרת. מה שמעתם יותר לאחרונה כפידבק של החברים והקרובים אליכם: "אתם נראים נהדר" או "אתם נראים זוועה"? אם כולם אומרים לך שאתה שיכור, לך לישון ואם כולם אומרים לך שאתה נראה טוב יותר, אולי זה נכון? 
• תחלואה - מתי הייתם חולים בפעם האחרונה? האם אתם מרגישים כיום בריאים יותר לעומת השנה המקבילה אשתקד, האם ביליתם פחות ימים עם חום וכדורים נגד כאבי ראש או יותר? האם המחלות הקבועות שלכם בנסיגה או בהתקפה? הערכת התחלואה שלכם (תחשבו ציון) תתן לכם תמונה לא רעה על מתבכם "האמיתי".

אלו היו שבעה מדדים להעריך את ההצלחה (או הכישלון) שלכם בהיבט התזונתי.
ספרו לנו בתגובות למי אתם דומים: לדיאנירה או להרקולס?
(ואם מתאים לכם, שתפו).

By מר קדמוני with 1 comment

פשוט פשוט לשבת

הי חברים,
כתבתי לא אחת שכדי להנות מאוכל מעולה לא צריך יותר מאשר מצרכים מצוינים וטיפה מוטיבציה לבישולון קצר. לא צריך להיות שף מדופלם ולא צריך לשרוף שעות במטבח. רוב המאכלים אצלנו נעשים 'חת שתיים והם חגיגה לפה ולעיניים.
הנה למשל קניתי השבוע צרור ענק של בזיליקם טרי, יפה וריחני. ישר עשה לי חשק לפסטו (עליו כתבתי לפני כמה ימים - קוצצים לפסטו במעבד מזון עם כמה שיני שום ושפע שמן זית).
בגלל שחמדתי גם דג סלמון טרי, החלטתי שעם כמה כפות מהפסטו על הדג זה די והותר תיבול למתכון מנצח. הופל'ה עברו 20 דקות בתנור.
זה הכל.
(בדרך כלל אני לא חותך את הדג מראש לחתיכות אבל הפעם משום מה, ויצא דווקא בסדר. שימו לב שהבישול צריך להיות מעט קצר יותר).
זהירות: סלמון נוטה להתייבש במהירות ומעולם לא הייתי באירוע בו הגישו סלמון עסיסי כהלכה. קייטרינגים למניהם מייבשים אותו לעייפה, אך אנו בבית זהירים ורעבים ואם אתם לא בטוחים תבדקו. כשהדג "מלבין", הוא מוכן.

יוסף-מוקיר-שבת מצא מרגלית בדג. אני מצאתי בזיליקום.

יגעת ומצאת, תאמין

וכדי שיהיה עוד משהו ראוי ולא ימותו לי ברעב, אז כרגיל, הכנתי בולונז.
כבר כתבתי את המתכון יותר מפעם אחת, אבל אני מוצא שכל פעם יוצאת לי גרסה אחרת, כתלות במה-שיש-במקרר באותו היום. הפעם היו פלפלים טריים, קצת פלפל חריף אדום טרי, בצל סגול וכוסברה. אחרי שמאודה היטב מוסיפים 3/4 קילו בקר טחון (עדיף צלעות או צוואר. טרי) ואחרי שהבשר "מאפיר" הוספתי עגבניות תמר מקופסת שימורים (ללא סוכר), כוס יין והרבה תיבול עם כמון, פלפל שחור גס ומעט קארי. קצת מנוחה יחד במחבת. ברגע האחרון מוסיפים כסברה טרייה קצוצה, ויש לנו גולללל!

גם מרחוק וגם מקרוב, זה עדיין נראה טוב

שבת שלום,
ובתיאבון

וספרו לנו בתגובות - מה אתם הכנתם לשבת?

By מר קדמוני with 3 comments

קוביות פרגית מוקפצות בצד אטריות בפסטו-קוקוס-קארי

שואלים אותי לא מעט בדבר מתכונים המתאימים גם לילדים. פעמים רבות טענתי שאין דבר כזה "ארוחת ילדים" אלא הרגלים גרועים. אין שום סיבה בעולם שילדים ישתו טרופית ויאכלו שניצל וקטשופ. גם אם זה החופש הגדול. זה לא אוכל. ילדים יכולים להנות מאוכל אמיתי, טרי וטעים בדיוק כמו שמבוגרים יכולים. ועדיין, בלי כמה רעיונות, יש אמהות העומדות חסרות אונים מול המחבת.
הנה דוגמית ממה שזללו בחצר הפרטית שלי בשבוע האחרון, מטף ועד זקן (אוקיי, לא ממש זקן).

פרגיות מוקפצות
כל אחד יודע לשנן "חזה עוף מוקפץ" אבל מעטים עושים את זה עם פרגית. האחרונה יותר עסיסית, יותר טעימה ומועדפת על ילדים ומבוגרים כאחד.

• קילו פרגיות, ללא עור
• פלפל אדום גדול
• בצל סגול גדול 
• גזר גדול
• בצל ירוק
• תבלינים

קוצצים את החברים. במחבת גדולה עם כף-שתיים של שמן קוקוס מאדים את הבצל ואחרי כמה דקות מוסיפים את הפלפל הקצוץ ואת הגזר ומאדים עוד קצת.
את הפרגיות חותכים לקוביות לא גדולות ומוסיפים למחבת על אש גבוהה.
מתבלים בהרבה כמון, קצת פפריקה, קצת קארי, מלח, פלפל שחור גרוס גס.
מפזרים בצל ירוק קצוץ ומאדים עוד שתי דקות.

אטריות כמעט-פיקנטיות ופרגיות כמעט-מושלמות

אטריות אורז רבע-חריפות בקוקוס, פסטו וקארי אדום. 
אצלנו מעדיפים חד משמעית את אטריות האורז הרחבות (כמו פטוצ'יני). משרים אותן במים חצי שעה.
מבשלים במים רותחים כ 4 דקות (אל תאמינו להוראות על השקית, פשוט תטעמו ואל תעשו מהן סמרטוטים). מסננים.
במחבת מחממים קופסת חלב קוקוס שמן, כף גדולה של משחת קארי אדומה (חריף ומלא טעם, מאוד כדאי שיהיה לכם תמיד במקרר), וכף פסטו תוצרת בית (טוחנים צרור גדול של בזיליקום עם שני שיני שום ושפע שמן זית).
מוסיפים את האטריות המסוננות למחבת, מערבבים הכל יחד ואחרי דקה גג העסק מוכן וטעים.

מחבת עם חלב קוקוס, פסטו וקארי אדום מחכה לאטריות

 בתיאבון ילדים,
דעאל

By Dael with 5 comments

סקירת נעלי ריצה מינימליסטיות - Merrel וחברים אחרים

שלום חברים.
זהו. חזרתי בשלום. שבועיים וחצי באיזור זמן פסיפי היו מרתקים ומעייפים וכעת אני מסתגל לזמן המקומי בתקווה לחזור ולכתוב בקצב סביר.
כמו תמיד בנסיעותי לחו"ל, גם הפעם לא יכלתי להתאפק מלפרגן לכם הקוראים, ולרכוש עוד זוג נעלי ריצה מינימליסטיות, כדי שיהיה לכם מעניין ומועיל ולי יהיה נחמד. אוקיי, זה גם בגלל העובדה שאני אוהב לנסות נעליים חדשות כל פעם שידי נחה על אחת כזו.
הפעם, Merrell Barefoot.  עברתי בחנות outlet שלהם ליד סן דייגו, והן היו במבצע (60 דולר), אז כאמור, לא היתה ברירה אלא לקנות כדי לדווח...
הנה הן:

חיכיתי לכמה ריצות שטח כדי שאוכל לספר האם שווה. אז ככה:
למרל יש צבעים נחמדים ובד דק ונושם.
ההפתעה הגדולה היא במידות. אני מידת נעליים 44 אבל המרל הללו דרשו ממני מידה 46 (!). הן מחזיקות היטב את הרגל ולמרות שהמידה כביכול גדולה, הן צמודות כהלכה.
היתרון המשמעותי של המרל הוא בקדמת הנעל שהיא רחבה מאוד ויש שפע של מקום לאצבעות הרגליים בפריסה רחבה, וזה תמיד סימן טוב לנעל מינימלית איכותית.
היתרון השני הוא בסוליית הויבראם. הנעל מרגישה קשיחה מאוד ועמידה והסוליה היא בעובי של 8 מ"מ, שזה לא מעט. הנעל שטוחה כנדרש ואין הגבהה של העקב, למרות שבתמונה זה נראה ככה, הן באמת שטוחות. מאידך, יש הדגשה משמעותית של הקשת הפנימית של כף הרגל. החלק הזה (הצהוב, במרכז הסוליה), הוא קשיח מאוד (לא ברור למה) ולאכזבתי הוא הציק לי ברגל ימין אחרי כמה זמן של הליכה. בריצה זה פחות הפריע לי. רגל שמאל הרגישה נפלא ורגל ימין היתה מוטרדת. כלומר, אצלי כף רגל ימין שטוחה יותר אז לבעלי פלטפוס כמו שלי, יתכן והמרל לא בדיוק מתאימות.

בשטח הן התגלו כנעליים עצבניות וקשוחות במיטב מסורת נעלי השטח של מרל. רצתי בשטח שחלקו די קשה והנעליים  ניטרלו לחלוטין הצקות מאבנים קטנות או זיזים. מכיוון שהסוליה כוללת רק בליטות זעירות ולא צפופות, אבנים וחצץ לא נדבקים, וגם אחרי שרצתי קצת בבוץ (שדה שהישקו אותו), הבוץ נשר בקלות.
הנעליים מרגישות קלות אבל אחרי חמישה קילומטרים הרגשתי להפתעתי את המשקל שלהן. ואולי רק היה נדמה לי.
בריצה על אספלט וכביש יש להן "אחיזת כביש" נוחה והריצה הרגישה נעימה ונוחה.

ועכשיו, להשוואת אפשרויות נוספות
יש המון (באמת המון) דגמים, סוגים ומינים של נעלים מינימליסטיות, ותקצר היריעה ויקטן התקציב, ובכל זאת, אני כבר כמה שנים טובות רץ "חצי יחף" אז יש לי מעט פרספקטיבה והשוואה של מה שעבר תחת רגליי. ואלו ארבעת הזוגות העקריים שלי:

• Nike free 3 עליהן כתבתי בעבר כאן.
•  VibramFiveFingers SKO עליהן כתבתי כאן
•  Vivobarefoot Neo Trail אותן קניתי בלונדון 
• ואחרונות הן Merrell Barefoot

תמונות על וצד לשירותכם:

קל לראות שה VFF הן הדקות והקלילות מכולן ועונות היטב להגדרה של ריצה יחפה. הן עמידות בצורה שלא תיאמן וגם אחרי 3 שנים וחצי הסוליה שלהן נראית כמעט חדשה (השתמשתי בהן לא מעט). הרצועות נשחקו ונוצרו חורים קטנים בבד שצמוד לאצבעות הרגליים, אבל סך הכל זהו מוצר מופלא ועמיד ביותר. אלו הנעליים הראשונות והיחידות שהיו לי שהרגשתי שאני מאוהב בהן. זה פשוט שונה לגמרי מכל נעל אחרת. מאידך, הן לא טובות מספיק לריצות שטח (אפשרי אבל כואב מעט, ורטוב), ופחות יעילות בחורף (פעם בחורף בלונדון נרדמו לי לגמרי אצבעות הרגליים אחרי ריצה איתן). מאידך, הן מתכבסות בקלות (די נדרש כי ללא גרביים, הריח לא משהו).

הנייק פרי הן הדגם הפופלרי מכולם. הן קלות מאוד, כמעט ללא תפרים ומרגישות נעים על הרגל. יש להן שלושה חסרונות עקריים: צפיפות האצבעות בחזית הנעל, עקב מוגבה וסוליית שוקולד. להבדיל מריצה יחפה אמיתית, הנייק פרי שומרת את האצבעות צפופות מדי, אם כי לא במידה מוגזמת. העקב שלהן מוגבה מעט (זה ההבדל בין נייק פרי 3, לנייק פרי 5 ונייק פרי 7 - המספר מייצג את ההפרש, במ"מ, בין גובה העקב לגובה סוליה). זה עדיין הרבה יותר שטוח מרוב נעלי הספורט אבל לא באמת שטוח. זה עשוי להתאים למי שעובר לראשונה לנעליים מינימליסטיות (יחסית). שלישית הוא סוליית קוביות השוקולד הנותנת את הגמישות והרכות של הנעל. אבל כפי שאתם רואים בתמונה, זוהי מלכודת לאבנים קטנות וחצץ. בריצת שטח זה מעצבן מאוד במיוחד כשעולים חזרה על הכביש ואז אתם מתחילים "להרעיש".  שורה תחתונה זוהי נעל אפשרית אבל לא הבחירה שלי. הן כיום בעיקר מעלות אבק.

ה Vivobarefoot הן נעליים נהדרות. הן מרגישות קלות מאוד על הרגל, רחבות, שטוחות לחלוטין ונוחות בצורה בלתי רגילה. החסרון היחיד שלהן הוא עמידות הסוליה. אחרי שנה וחצי של שימוש אינטנסיבי העקב בסוליה נשחק לחלוטין (ראו תמונה) ונראה לי שעוד כמה קילומטרים כבר יהיה שם חור.

הסוליה כולה היא דקה מאוד (אולי 3 מ"מ עובי) ולמרות המראה של "שטח" הן רכות וקצת קשה להן בשטח קשה. ועדיין אלו נעליים פשוט נהדרות ובעיקר נוחות מאוד גם להליכה וגם לריצה.

 כדי להיות בטוח לגבי המשקל צילמתי את כולן על המשקל במטבח (שמזייף ב 50 גרם לרעתן). המשקלים דומים מאוד אבל מרגישים אחרת.

אם מעולם לא רצתם כך, כדאי להזכר איך להתחיל לרוץ יחף בעשרה צעדים פשוטים.

האם אתם משתמשים בנעליים מינימליסטיות?
איזה?
תנו לנו בתגובות סקירה והמלצה! 

By מר קדמוני with 20 comments

שלוש דרכים וחצי לשיפור איכות השינה שלכם

אח, היו ימים

בלילות האחרונים נדדה שנתי.
לא, אני לא אחשוורוש (ואין לי יועצים שיקריאו לי מספר דברי הימים כדי שאשוב ואירדם), אני גם לא מוטרד במיוחד. זה פשוט מה שקורה שיש ג'ט לג. אחרי כמה ימים של שינה גרועה ומעטה התחושה נוראית. אם אתם נוסעים לצד השני של העולם פעם בכמה שנים, כנראה שלא יקרה אסון, אבל אם אתם ישנים מעט מדי ורע מדי באופן קבוע, זה עלול להתגלות כמתכון בטוח לערעור הבריאות שלכם. מניעת שינה או חוסר קבוע בשינה איכותית (ועל איכות השינה, מיד), מביא לרמת דלקתיות גבוהה, רמת קורטיזול ומתח גבוהה יותר, קמטים (נשים, הזהרו נא), חוסר באנרגיה ועוד. המחקר מראה כי אין כמעט פונקציה בריאותית שאינה נפגעת כאשר אנו במצב של חסך בשינה. עם זאת לאנשים שונים יש צרכים שונים של שינה. אין "מספר קסם" של שעות שנכון לכולם. יש שצריכים יותר שעות ויש שצריכים פחות, אבל הכלל הוא להקשיב לגוף שלכם. אם אתם מרגישים שאתם "צריכים" לישון בצהרים, כנראה זה לגמרי נכון אבל אם שנת צהרים משבשת לכם הכל ומאוחר יותר אינכם יכולים להירדם, אולי היא פחות חיונית עבורכם. כך או אחרת, רוב העולם המערבי ישן מעט מדי, מאוד מעט מדי.
במקום להרחיב על הסכנות נדבר קצת על הפתרונות וכיצד נוכל לישון יותר שעות ובאיכות גבוהה יותר. אז הנה שלושה טיפים וחצי כדי להצליח לעבור את הלילה בשלום:
לתכנן את היממה שלכם – יום יום אנו עובדים, רצים, מארגנים, מדברים, משכיבים, משלמים ועוד אלף ואחת פעולות מבאסות. הבעיה היא שהפעולות הללו לא רק משביתות שמחה, הן גם נוטות לגלוש ולהתמשך מסדר היום שלנו אל תוך שעות האיכות והשינה. כמה פעמים אמרתם לעצמכם "אני רוצה לגמור את המייל הזה לפני שאני הולך לישון" או "אני חייבת לראות את הסדרה הזו עד הסוף", ולאחר עוד שעתיים אתם מוצאים את עצמכם מתעוררים בסלון או רבים עם השעון "מה, כבר אחת וחצי בלילה. עוד חמש שעות אני כבר צריכה לקום". המשימות השונות משתלטות לרבים על סדר היום ומשום מה ה"דחוף" דוחה את ה"חשוב". ואולי כי יש הנוטים לשכוח כי לישון הוא פעולה חשובה וחיונית ולא פעולה צדדית ושולית שאפשר להמשיך ולדחות. תכננו את היום שלכם ותקדישו די זמן (אצלי זה לפחות 8 שעות) לשינה. צריכים לקום מחר מוקדם? לכו לישון מוקדם! "נתקעתם" והלכתם לישון מאוחר מדי? תבקשו מבן או בת הזוג לפרגן לכם ביום שאחרי כדי שתוכלו לישון עוד קצת (אבל תקפידו להחזיר לבן הזוג כגמולו ולתת לו או לה לישון עד מאוחר ביום אחר). לא איבדתם שום דבר בטלויזיה ומאומה לא יקרה אם פשוט תלכו לישון מוקדם יותר. הרעננות למחרת מחזירה כל רגע. השינה היא חשובה ומגיע לה מקום של כבוד בסדר העדיפויות. תשנו על זה.

התגלגלו אל השינה בהדרגה – לא יודע איך זה אצלכם, אבל אני לא יכול לומר לגוף "עכשיו ישנים" ולצפות שהוא יציית מיד. לעתים קרובות מדי אנו רוצים להירדם אבל לא מצליחים. כי המוח הממזר שלנו צריך זמן והדרגה כדי להוריד את ההילוך מהקצב המטורף בו חיים אל הקצב הרגוע והסדיר של השינה. הדרך הנכונה לעזור למוח להרגע היא הדרגה. עם רדת הערב מלטונין מתחיל מופרש (הוא מפסיק עם הזריחה וקרני השמש הראשונות ומסמן לנו להתעורר). עם המלטונין הגוף נכנס להאטה כללית. מערכת העיכול פועלת לאט יותר, חום הגוף משתנה ואנו מתחילים להכין את הגוף והנפש לשנת הלילה. אבל החיים המודרנים מרחיקים את הלילה והחושך.
התאורה חשמלית שינתה אותנו. כמו בווגאס, אנו לכודים בסלון הבית בשעות הערב ואם לא אומרים לנו, אנו עלולים לפספס את העובדה שהשמש כבר שקעה. הדרך הנכונה היא לצמצם בתאורה בשעות הערב, ולתת לעיניים את ההזדמנות לנוח ולגוף את ההזדמנות והזמן להסתגל. פרגנו לעצמכם ערבים רומנטיים עם תאורה חלשה ונעימה ולא ערבים עצבניים עם תאורת-יום. תנו לעצמכם את ההרגשה של לילה הרבה לפני שהוא מתחיל.
באופן דומה גם האוכל צריך להתאים לשינה. לאכול ארוחה עצומה של בשר בשעות הערב המאוחרות זה לא רעיון טוב במיוחד, כי זה יחייב את המעיים והקיבה לקבל הרבה יותר דם ולפעול יותר ואילו בלילה הם רק רוצים לישון גם.
פעילות נמרצת וכרונית מול מסכי מחשב, טלויזיה, אייפון ואייפד עד הרגע האחרון שלפני השינה אינה מוצלחת יותר. עדיף לקרוא ספר או פעילות אחרת שאינה כרוכה בעוד תאורה היישר לעיניים אלא ברוגע ומנוחה.
תזכרו ששעות הערב הן שעות המעבר מעירות לשינה וכך הן צריכות להיות: רגועות יותר, נעימות ורכות.

ארגנו את חדר השינה – חדר השינה הוא החדר החשוב ביותר בבית שכן רובנו מבלים בו יותר שעות-חיים מכל חדר אחר. ולמרות זאת, ואולי בגלל שלא מכניסים אליו אורחים (לפחות לא אני), הוא נותר לעתים מקופח בהשוואה לחדרי המשפחה או המקלחת. כמה שיפורים קטנים בחדר השינה יעשו קסם לאיכות השינה שלכם.
כבו אורות מיותרים. כאמור, מלטונין משתחרר בחושך ומפסיק בבוקר. אור בזמן השינה משבש את ייצור המלטונין ולכן אתם עלולים לישון טוב פחות ולהתעורר מוקדם יותר. אז תעשו לעצמכם טובה ואל תרדמו מול טלויזיה דולקת ולא, אתם לא צריכים "אור קטן" בלילה.
תוסיפו לכם עוד כרית או שתיים. בכל מלון שמכבד את עצמו יש לפחות 4 כריות על המיטה. למה לא גם אצלכם בבית. עוד כריות יפנקו אתכם ויגרמו לכם לישון טוב יותר (או לפחות להרגיש טוב יותר עם עצמכם). שווה כל לירה.
תסלקו את הטלפון הנייד. זוהי בקשה שעלולה להראות מוגזמת לרבים שכן הטלפון משמש להם גם כשעון מעורר. אבל אולי שכחתם אבל כשהטלפון לידכם אתם לא מתאפקים ובודקים אימיילים עד שנייה לפני השינה, ואם קמתם בלילה מאיזושהי סיבה אתם בטח גונבים הצצונת במיילים בדרך חזרה למיטה. בקיצור, טלפון בחדר השינה הוא רק רע ולא מביא לשום תועלת כלשהי. נראה אתכם: האם אתם מצליחים להשתחרר ולא לשים את הטלפון בחדר השינה?

צמצמו נסיעות לקליפורניה – אם אתם עובדים בצוות אוויר של אלעל או אם אתם נהגי אמבולנס, רופאים מתמחים, פועלי ייצור בעבודת משמרות, מלגזנים בנמל או שוטרי סיור, או סתם כמוני נוסעים בענייני עבודה לצד השני של כדור הארץ, אתם עלולים למצוא את עצמכם עובדים משמרות ארוכות בשעות-לא-שעות כאשר סדר היום שלכם משתבש לחלוטין, וכך גם מעגלי המנוחה והעירות. לא טוב. אז אם אתם לא חייבים, תנסו לעבוד בשעות קבועות ככל הניתן, בזמנים קצובים ולא לנסוע לקליפורניה כל שבוע שני. אני יודע שאת זה קל להגיד וקשה לעשות, אבל זו רק תזכורת קטנה שמדובר גם בבריאות שלכם.

אז תהיו לי בריאים, ותספרו לנו בתגובות כמה שעות אתם ישנים, ומה עזר לכם לשפר את איכות השינה?
עדיין באמריקה,
דעאל

By מר קדמוני with 16 comments

בלוס אנג'לס הייאוש נעשה יותר נח (מחשבות מהג'ט לג)

אני עכשיו בקליפורניה, קומה 7 של מלון בדרום LA.
(זקוק לרחמים)
לא חופש. סוג של נסיעת עסקים (וכפי שאתם רואים, אין לי כמעט זמן לכתוב, אבל זה יעבור תוך שבועיים).
קשה לא להיות בבית אבל כמו שאמרו ה Eagels אי שם בשנות השבעים:
Welcome to the hotel California
כאן בארץ השמש הנצחית יש שפע דקלים, אוקיינוס, חופים לבנים ואנשים שמחפשים איך להעביר את החיים במינימום מאמץ.
לא אתלונן עוד הרבה אבל אשתף בכמה הרהורים מהצד השני של הכדור.
החיים בקליפורניה הם הסמן הימני של העולם המערבי בתחומים רבים. כאן נולדים ומכאן יוצאים רבים מהרעיונות ומהמגמות שכובשות מאוחר יותר את העולם. פייסבוק, אוכל בריא, תרבות פיתוח הגוף, צמחונות, מכוניות טסלה חשמליות (מדהימות, דרך אגב ורואים אותן לא מעט פה), עמק הסיליקון, קרוספיט, ועוד אינספור דוגמאות - כולן נולדו פה ומכאן היגרו מזרחה וכבשו את העולם (הטסלה עוד תכבוש, הימור שלי).
כך למשל ברדיוס של קילומטר אחד סביב המלון בו אני מתאכסן יש שמונה מכוני קרוספיט שונים. ולא, זה לא האיזור הכי צפוף בעולם, ממש לא (בעיקר בתים פרטיים) פשוט "לייף סטייל" זה עניין מרכזי בחיים של האנשים פה. לכל בנאדם יש מנוי חדר כושר, מאמן, יועץ תזונה, קוסמטיקאי (גם לגברים), וכל מה שקשור באוכל-בריאות-הנאה-יופי הולך כאן חזק.
כי קליפורניה מקדשת את החיים.
שמעתי אתמול והיום הרצאות של אחד, אימרד קורים, פרופסור למנהל עסקים באונ' קליפורניה ואחד מיועצי השווק המובילים של הונדה, דל, סמסונג וחברות דומות ברמה העולמית. הוא נולד במומביי והחל לעבוד כבר בגיל 7. אמנם כנצר למשפחה אמידה יחסית חייו לא היו גרועים כמו ב"נער החידות ממוביי" אבל הוא בהחלט החליט להגר לארצות הברית, וקבע את משכנו כאן, לחוף הים. הוא הצליח לא רע. התחביב שלו היום הוא משחקים של Los-Angeles Lakers כשהוא יושב בשורה הראשונה ומרגיש ברגליים את קפיצות הכדור על הפרקט. 1000 דולר הכרטיס להערכתי.
אני מניח שאיפשהו על הרצף הגדול שבין חיים בפחון במומביי, אוכל גרוע, עבודה של אינסוף שעות בלב הפיח של העיר המזוהמת בעולם לבין החלום האמריקאי העשיר, ששותה מרטיני מכוס עם שמשייה על החוף יש קצת פער.
איפה אתם נמצאים על הרצף הזה? 
(אני לא שואל ברמה הכלכלית אלא ברמה הנפשית).
קליפורניה לא תמיד היתה כזו. היו פה תקופות נוראיות של מיתון ואפילו רעב (מי שלא קרא את "ענבי זעם" אני בהחלט ממליץ), אבל העובדה היא שהמקום הזה הפך למנוע עולמי ומגנט עצום של חדשנות ולכל מה שמפנק את המין האנושי. האם החדשנות קשורה להצלחה והאם זו קשורה לגיאוגרפיה או שזה הכל רק מקרה?
האם הנוחות של עונות השנה כאן היא זו שיצרה כאן את חברת השפע השבעה או שדינמיקות אחרות? כיצד נסביר את החדשנות כאן אם הכל כבר כל כך נח ומפנק? האם הרצון שלנו כאן לחזור לחיים הפשוטים והטבעיים של העבר עומד בסתירה לתאווה של רבים לחיים מפנקים-עשירים ונוצצים יותר?
קל לזלזל באמריקאי השבע, אבל עם המציאות קשה להתווכח. האומה האמריקאית הצליחה ומצליחה עדיין להיות קטר של חדשנות ויצירה ברמה העולמית. אני כאן עם עוד יזמים ישראלים וכמובן שגם לנו אין מה להתבייש ביצירתיות, חדשנות, יוזמה ומהירות. דומני כי רבים מחברי היזמים רוצים יותר, תאבים יותר, רעבים יותר ורגועים פחות מהיזם האמריקאי.
האם אנחנו רגועים פחות או שרק נדמה לי?

אנחנו בארץ, כמו בכל מקום בעולם, רוצים לחיות את החיים הטובים, לאכול בריא, להיות שזופים ולהרגיש את הכדור מרעיד את הפרקט. אבל חובת ההוכחה, ההגשמה הוהשגה היא עלינו. אין ארוחות חינם. השאלה אם בדרך לחוף הים אנו משעבדים את החיים לעבודה ולמתח או מרשים לעצמנו לחיות ולהנות.

מחשבות.
זה מה שקורה שיש ג'ט לג...

By מר קדמוני with 2 comments