אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

החופש הגדול

אוקיי. זה הולך ככה:
הלילה אני יוצא לחופש עד סוף אוגוסט. משפחתי. אירופה.
בתכנית המרת אימוני קרוספיט באימוני הליכה באלפים האיטלקיים והצרפתיים.
אכן קשה, קשה.

אז עצמכם הסליחה אם (1) יהיו מעט עדכונים בשבועיים הקרובים (2) כשיהיו עדכונים, הם יהיו בנושאי כיף.
אני מקווה ש (1) תחזיקו מעמד ו (2) תמשיכו להתאמן ו (3) תמשיכו להגיב, לשאול ולשלוח מיילים.

כדי לפתוח את התיאבון, הנה הלוקיישן שלי בשבוע הקרוב (החל ממחר).


View Larger Map

By מר קדמוני with 1 comment

האם כל השיטות שוות?

לפני כמה ימים חבר חזר מאמריקה, ואיתו גזיר עיתון עבורי. חמוד מצידו.
USA Today יצאו בכתבה נרחבת המשווה את יעילות דיאטת הפחמימות לדיאטת השומנים. טרחתי (מעט) ומצאתי את הגרסה האלקטרונית של המאמר (יש לציין שבעיתון זה נראה מאוד מרשים, עם תמונה ענקית של צ'יפסים בצלחת). הנה כאן. בחנו 300 איש משך שנתיים בין שני סוגי הדיאטות. ואכן נמצא כי בממוצע, משתתפים משתי הקבוצות השילו ממשקלן אחוזים דומים מאוד (כ 11%), אבל נמצאו יתרונות, בעיקר בממצאי הדם והכולסטרול, לדיאטת מועטת הפחמימות. ידענו.
זה מזכיר לנו את המחקר הענק שנעשה בזמנו בארץ, בקריה למחקר גרעיני ("הכור האטומי בדימונה"), וגם שם נמצאו ממצאים זהים. להורדה במשקל, כל הדיאטות יעילות, אבל דיאטת הפחמימות יעילה יותר לאורך זמן ולמעשה היחידה שלא הצריכה הגבלה קלורית (פשוט אוכלים כמה שרוצים) ובכל זאת הראתה את הממצאים הטובים ביותר.
אוקיי, מה כל זה אומר לנו?
1. שכשאנשים רוצים משהו באמת (במקרה הזה, לרדת במשקל), כל שיטה תהיה יעילה כי המטרה מאוד ברורה.
2. כשאנשים פחות רוצים משהו (במקרה הזה, להיות משועבדים כל החיים למשטר שמונע אכילה ספונטנית וסופר קלוריות), זה לא עובד או לא מחזיק מעמד לאורך זמן, אלא אם כן אתה מזין את הגוף במה שנכון וטבעי לגוף. במקרה הזה כל המערכות מסתנכרנות ללא מאמץ.
3. התזונה הטבעית לגוף האדם (שומנים מהחי, חלבונים, וללא דגנים וסוכרים) מראה תועלת כללית ונרחבת ולא רק בהורדה במשקל העודף.
4. שצריך לרצות כדי להצליח.

ההשואה הזו בין יעילות שיטות ההרזיה הזכירה לי ממצאים מזמן לימודי במגמה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית (מודה, יש לי גם תואר בפסיכולוגיה, מלפני שנים רבות). או אז למדתי כי ממצאי מחקרים קלאסיים הראו שכל שיטות הטיפול הפסיכולוגי יעילות באותה המידה (כלומר בין שיטות קוגניטיביות, פסיכודינמיות, התנהגויות, דיאדיות וכו') - ובלבד שהמטופל רוצה בהצלחת הטיפול.
מה זה אומר על הויכוחים העצומים בין חסידי האנליזה לחסידי התיאוריה ההתנהגותית? האם זה באמת משנה?
ומה זה אומר על הויכוחים בין הדיאטנים הממליצים לך "לאכול לפי סוג הדם שלך" לעומת אלו שאוסרים על שומן רווי ואלו המצדדים בצמחונות או ב"ניקוי הגוף על ידי שתיית מיץ ירקות בלבד"? אולי כולם יכולים דרך מקרה להצליח, פשוט כי אנשים מאוד רוצים לרדת במשקל, ולכן כל שיטה שלא תציע, יהיה מי שינסה אותה ויהיה מי שיצליח לרדת בעזרתה במשקל (גם אם זו שיטה של "תאכל רק מוצרים כפופים, כמו בננות או מלפפונים", או כל המצאה שלא תהיה, וכבר ראינו כמה הזיות שכאלה).

השאלה החשובה היא לכן: מה קורה ביום שהדיאטה נגמרת?
אני נגד דיאטות. אני בעד אכילה נכונה. גישה המונעת הפתעות ביום המחרת. גישה המשחררת מנוירוטיות של ספירת קלוריות והגבלת כמויות. שיטה טבעית ופשוטה.
מה איתכם? דיברתם על זה פעם עם האישה/חברה/אחות/אמא שאולי רוצה לעשות דיאטה?

By מר קדמוני with No comments

עודף גיבורים (?)

היום שוב "גיבור" חדש. Coe. הכוונה, למי שלא מכיר, היא לאימון חדש, במספר חזרות גבוה, ובעומס גדול.
היום עשרה סיבובים של עשר חזרות עם 42 ק"ג Thruster ועוד 10 כפיפות מרפקים על טבעות. כמו גיבורים רבים אחרים, גם אימון זה מבטיח שרירים תפוסים ביום המחרת...
השאלה המעניינת היא המגמה. בזמן האחרון יש יותר ויותר אימונים חדשים, כלומר רצף שלא נראה בעבר, רובם כדרך להנציח לוחם אמריקאי שנפל בדרך כלל באיזו מדינה עמו אפגניסטן או עיראק. מגמה זו מחזקת את תפיסת הרנדומליות של קרוספיט. הגישה בה אתה מוכן לכל אימון ולכל מאמץ גופני, ובלבד שהוא מבוסס על תרגילי בסיס פשוטים. "גיבורים" כאלה עושים לנו את החיים מעניינים, ומאתגרים את כח הרצון שלנו - האם אעשה זאת כנדרש? האם אפחית? בכמה אפחית? וכו'.
רנדומליות אינה עולה בקנה אחד עם יעילות מירבית, בהגדרה. הן אפילו סותרות.
מצד שני, לרנדומליות יש יתרון ביצירת הבטחון העצמי בעמידה בכל מטלה, והיא מתאימה לגישה זורמת ואבולציונית - החיים לעולם אינם פועלים לפי תכנית. מצד שני, חשוב שיהיה בסיס מוצק ורחב דיו כדי שאפשר יהיה להעמיס מעליו רנדומליות מוחלטת. לכן, לטעמי לפחות, עודף של גיבורים/תרגילים חדשים (רק תרגילים חדשים במשך שבועיים), הוא מוגזם. הוא לא מאפשר לך להשוות את עצמך לאימונים קודמים או לתכנן טוב ויתר את האימון על בסיס היכרות אינטימית.
"האמת" נמצאת כנראה באמצע.

אמש, למשל, עשיתי אימון חדש שהופיע לפני מספר ימים: מקסימום משקל בחזרה בודדת של הנפה (Snatch), ואז מקסימום משקל לדחיקה בודדת (clean and jerk), ואז מתחיל להיות מעניין: מקסימום סיבובים בעשר דקות של 6 clean עם 50 ק"ג, 12 מתח ו 24 קפיצות חבל כפולות. נשמע מסובך, אני מודה. בפועל להגיע למקסימום בחזרה בודדת הוא תהליך ארוך ומעייף, ולאחריו ללכת על חזרות בהיקף גבוה זה מתיש. האיכות באימון הזה הוא בדגש על הטכניקה, שבלעדיה אי אפשר לעשות כלום. מכיוון שיש לי (עדיין) רק משקולות ברזל ולא סט אולימפי שאפשר לזרוק כמו שצריך, אני מוגבל בללכת על כבד ממש, כך שאני נתקע הרבה לפני סף היכולת האמיתי שלי, או כך לפחות נדמה לי. עשיתי 60 ק"ג בהנפה ו 73 בדחיקה, ובשתיהן אני משוכנע שאני יכול הרבה יותר. צריך לקנות ציוד.
אח"כ שלושה וחצי סיבובים בעשר דקות, כאשר המגבלה היתה בclean שצריך להיות מלא (כלומר ירידה לסקוואט מלא בכל חזרה), וזה גבה מחיר.
היום נראה לי לצאת לריצה, כדי שיהיה בסיס להשוואה, וחזרה לעוגנים קבועים.

מה מרגיש לכם נכון?

By מר קדמוני with 1 comment

למה יחף? כי זה בריא!


למי שעדיין לא השתכנע שחשוב מאוד ללכת יחפים, וודאי שגם לרוץ יחפים (או עם הנעלה מינימלית, כמו Vibram Five fingers), הנה עוד הוכחונות.
מאמר בגארדיאן (העיתון הבריטי הנחשב) על ממצאי הרופאים כי לילדים עדיף ללכת בלי נעליים כלל מאשר "נעליים ראשונות" או שאר מותגים מעוצבים שנועדו בעיקר להורים, אבל מבחינת בריאות הילדים, חד משמעית שעדיף ללכת פשוט בלי.
הנה שני צטוטים נחמדים (תחזיקו מעמד בקריאת האנגלית):
"Research published in podiatry journal The Foot in 2007 suggests that structural and functional changes can result from the foot having to conform to the shape and constriction of a shoe, rather than being allowed to develop naturally. And the younger the foot, the greater the potential for damage".

"In fact, there are more likely to be disadvantages and problems from wearing shoes than not wearing them"
ובעברית, חראם על הרגל...
ובשורה התחתונה של הכתבה: "..אין דבר טוב יותר מאשר ללכת יחף..."

עכשיו תחלצו את הנעליים ותצאו להליכה או לריצה קלה. תתעלמו ממבטי התמהון של העוברים והשבים, וממבטי ההזדהות של ההומלסים. פשוט תנשמו עמוק ותתנו לעצמכם לזרום עם הטבע. אם תעשו את זה מספיק זמן, תרגישו שינוי אדיר בכף הרגל. אני אומר זאת בתור אדם עם פלטפוס שעכשיו רץ "יחף"בלבד (רק עם VFF), ולא סובל משום כאבים. ההיפך הוא הנכון: כאבי כפות הרגליים שסבלתי מהם בעבר, פשוט נעלמו.

האם אתם כבר רצים יחפים או שאתם עדיין משתפנים לי?

By מר קדמוני with 8 comments

תכנית הכושר של מארק

אי אפשר לקרוא אותי ולא לדעת שאני מעריך מאוד את מארק סיסון.
הבחור הוא איש חזון, שבעשר אצבעות וארבע שנים הפך בלוג קטן לאימפריה בעלת עשרות ומאות אלפי קוראים, למעצמה כלכלית עם שלל מוצרים ועם ספר בהוצאה עצמית שהפך, ללא כל פרסום חיצוני למספר אחד באמזון (!!!). בעיקר, מארק לקח תפיסות אבולציוניות וגיבש ושכלל אותן לכלל גישה שלמה, קוהרנטית, יעילה ובעיקר כתובה טוב - The Primal Blueprint, וכך הפך לאדם שמשפיע על איכות החיים של אוכלוסיה עצומה.
וודאי שמארק השפיע מאוד גם על איכות החיים שלי.
בקיצור נמרץ ביותר, מארק מתייחס למרכיב התזונה (מזון איכותי מהחי ומהצומח, ללא סוכרים ודגנים, ללא שמנים צמחיים, ועם מוצרי חלב במידה), למרכיב החשיפה לשמש (טוב, אבל בלי להשרף), למרכיב ההנאה בחיים (חשוב), לאיכות ולכמות השינה (לפחות 7 שעות), למרכיב הפעילות הגופנית (הרבה תנועה איטית, מעט ספרינטים, מעט פעילות משקולות), לצורת ההליכה והריצה (יחפה, נו מה), ולעוד מרכיבים רבים שיחד יוצרים את האדם הקדמון המודרני.
אמש, בשעה טובה, מארק פרסם ebook קטן על תפיסת הכושר של שיטתו. אין שם הרבה חידושים, שכן הוא כתב על זה בהרחבה בעבר, ובכל זאת, פעם ראשונה שיש במקום אחד פירוט מלא של השיטה.
אני מבטיח לכתוב על זה ביתר הרחבה בעתיד, אבל הנה סקירה קצרה של השיטה, והדומה והשונה מקרוספיט.
מארק מכוון לכל אחד. הגישה שלו לא מיועדת להביא אותך לכושר מעולה אלא לאיכות ובריאות, ולכן היא פחות שאפתנית, בעיני, מגישות כושר אחרות, ומצד שני היא אינה מכוונת נמוך מדי. הבסיס של הגישה הוא הליכה או תנועה איטית. כפעמיים בשבוע אתה נדרש לנוע בקצב נמוך ולאורך זמן (נאמר, טיול של שעתיים). פעילות בקצב נמוך יעילה בעיקר לשריפת שומן, ואין ספק שאבותינו הקדמונים נדדו ונעו הרבה.
פעם בשבוע אימון ספרינטים. כאן אנחנו מכירים ומזדהים. כל מה שאתהם מכירים (כמו טבאטה ריצה,15*50, או סטים רבים יותר למרחקים קצרים מאוד וכו').
פעם או פעמיים בשבוע אימון משקולות. שוב, במיטב מסורת קרוספיט - אימון פונקציונלאי, מערכתי, ולא תנועות בודדות או מפורקות. דגש על תרגילי משקל גוף בסיסיים (מתח, מרפקים), וללכת על כבד. שוב, מוכר מאוד מאוד.
החידוש הוא WOW - ראשי תיבות של Workout Of the Week. זו הברקה בסגנון WOD של קרוספיט. מדובר בפק"לים "קרוספיטיים" קלאסיים המשלבים אימון אינטנסיבי, חזק ומגוון. למשל: ארבעה סיבובים של 15 ניעות עם פטיש 5 ק"ג, 10 חתירות, 10 thrusters. מכירים את העניין פחות או יותר, לא.
בקיצור: פעמיים בשבוע אימון כבד או מערכתי משולב, פעם בשבוע אימון ספרינטים, פעמיים הליכה (או רכיבה איטית וכו'), פעם משחק (תופסת, צלחת מעופפת, וכו) ופעם או פעמיים מנוחה. ככלל, הדגש הוא על רנדומליות, על זרימה ולא על תבנית נוקשה, על יעילות וגישה פשוטה וטבעית למרכיבי הכושר.

מה אנחנו יכולים לאמץ? את הפעילות ברמה אירובית נמוכה מאוד - הליכה וטיול. זה כיף לנשמה וטוב לבריאות הכוללת, ובקרוספיט אנחנו נוטים להזניח או לשכוח אותה.

הספר החינמי הזה הוא צעד נכון בחיזוקה וכינונה של תרבות מפוכחת יותר - נאכל נכון, נתאמן נכון, נחיה נכון. תורידו, זה חינם, תקראו להנאתכם, ותאמצו מה שמתאים לכם. מסכימים?

By מר קדמוני with 2 comments

בשר, בשר ושוב בשר

אמש עשיתי אמון נחמד.
5 muscle ups, ואז 10 Overhead squats עם 48 ק"ג, 15 Toes to bar, ועוד 15 כפיפות בטן עמוקות. אימון שעובד חזק מאוד על הליבה. אמורים לעשות חמישה סיבובים, אבל עשיתי רק שלושה (12 דקות וקצת), כי מיהרתי ל"על-האש" בחצר השכנים.
עשרה גברים, חמישה וחצי-שישה ק"ג בשר, ולא נשאר שריד ופליט.
לשמחתי, כולם התמקדו בבשר ומעשרת הפיתות שהיה מי שהביא, נותר כמעט הכל. מסתבר שכשיש חלבון טרי ועסיסי, הוא תמיד לוקח במקום הראשון לעומת הדגנים המעובדים. נראה שיש לנו תובנה גנטית מוקדמת שמעדיפה מזון איכותי וטבעי. לצערי, המציאות המודרנית ושטיפת המוח נגד שומנים ובעד דגנים (כמו הפרסומת הבלתי פוסקת לקערת דגני "פיטנס" על הבוקר כדרך לשמירה על בריאות וגזרה. הבל), מטשטשת אצל אנשים רבים את ההבדל בין טוב לרע, בין מזין לבין אכיל, בין בריא לבין מזיק.

כרגיל, בין סטייק לבין קבב (בעיקר סטייקים) דיברנו על תזונה ועל ספורט. ספרתי להם שבעבר התאמנתי באיאיידו, אומנות החרב היפנית (ובעיקר, אומנות שליפת החרב, שהיא הבסיס), וכמה חבר'ה לא התאפקו מלצחוק. מה העניין בזה. אז תקצר היריעה כרגע, ונאמר רק שאיאיידו, הוא ההיפך הגמור מספורט כמו קרוספיט. הגוף צריך להיות רפוי, נינוח, אבל התנועות חייבות להיות מהירות וחדות ומאוד מאוד מדוייקות. התלהבות יתר תפוצץ את הנדן העשוי עץ (הנקרא סאייה) או תשבור את החרב. זהו ספורט הדומה למדיטציה. לא מזיעים (כמעט) בכלל באימונים, אבל התנועה היא חלקה והרמונית. לצערי, התאמנתי בחרב מעט מדי, רק חצי שנה-שנה (החיים לא אפשרו לי), אבל נשארה לי אהבה גדולה.
פעם חשבתם גם אתם להתאמן בספורט נינוח כלשהו (נגיד, כדורת או גולף)?

By מר קדמוני with No comments

והרי התחזית...

אף פעם לא נמאס לי לראות שאני צודק.
הנה שוב, מאמר מהשבוע, של הגליון הנחשב American Journal of Clinical Nutrition, מחקר נרחב שנעשה ביפן (על הרגלי התזונה של כמעט 60 אלף איש) הראה (שוב) שאין קשר בין צריכת שומן רווי לבין סיכון לאירועי לב. ואפילו נמצא יתרון שכן צרכני השומן הרווי חוו פחות אירועים מוחיים (Stroke), אם כי לא באופן מובהק. נציין גם שאירוע מוחי הוא נפוץ מאוד ביפן, ואילו ההשמנה נדירה.

והנה עוד אחד שאוהב תמיד להיות צודק. ריקי החזאי למטה משתמש באבן מיוחדת לצורך תחזית מזג האויר. אם היא רטובה, יהיה גשום. אם היא לבנה, יהיה שלג. אם היא לא נראית, יהיה ערפל, וכן הלאה. נהדר.

השיטה הזו של התחזית לא יכולה שלא להזכיר לי את מחקרי שומן-התקפי לב המפורסמים, בהם סומנה המטרה מראש (שומן הוא אויב), וכל ממצא (גם אם הוא מראה את ההיפך) נאלץ להיות מוכפף לסד ההיפותזה. מזל שמתחילים להתפכח.
שבת שלום

By מר קדמוני with 8 comments

עוד שימוש ל VFF

אמש הרגתי עקרב. בבית.
אמאל'ה.
הוא היה ענק (באמת). טוב, לא כזה ענק.
אבל בהחלט מרושע ועצום יחסית לכל עקרב שראיתי בעבר.
למי שחשש מאיכות הסוליה של ה VFF, אז הנה שימוש מקורי: אפשר בהחלט לדרוך איתן על עקרב, ולא נעקצים בכלל.
מצד שני, זו תחושה מוזרה.
מה שמזכיר לי שבפעם הבאה שאתם עושים כפיפות בטן בפארק או בחצר, תסתכלו טוב טוב סביב, בעיקר אם זה עמוק בתוך ליל קיץ חם שכזה, או אז הם יוצאים לאכול.
בתיאבון.

By מר קדמוני with No comments

קיץ; חם


זוועה.
חם, לח, כבד. אי אפשר לעשות פעילות של ממש בשעות היום שלא בתוך מזגן, וגם בערב יש תחושה של מרק באויר.
אני בוחר באימונים קצרים מאוד וכבדים. למשל 5 כפול clean + thrusters ואז 10 chest to bar pull ups. כפול 3. תכננתי כפול חמש, אבל היה לי חם. מאוד חם, והגוף מגיב בהתאם.
ומה אתם עושים? האם אתם ממשיכים להתאמן כרגיל? יצא כאן למישהו לרוץ אשכרה בחוץ בשבוע האחרון?

והערה בעניין אחר: מגיפת ההשמנה העולמית ממשיכה לצבור משקל (מן חידוד לשון שכזה), הנה עדכון מהשבוע מהניו-יורק טיימס. מדהים לחשוב שככל שהתקדמנו והתפחתנו כתרבות אנושית, נדמה שעברנו נקודה דמיונית כלשהי ממנה החלנו להדרדר. מה שמזכיר לי, באורח משונה, את הסרט וולי, שבני רואה מדי פעם, שם בני האדם כבר התנוונו למן לווייתנים רכים וחסרי יכולת תנועה.
המציאות שוב עולה על הדמיון.

By מר קדמוני with 5 comments

ארתור דה ויני ודעת ההמון

שוחרי הפריימל, אוהבי הפליאו, וחסידי הכושר הפונקציונאלי מכירים את ארתור דה-ויני.
הוא הראשון שפיתח את השיטה שאותה מאוחר יותר שכלל והרחיב מארק סיסון, ובפשטות - חיים בסגנון האדם הקדמון - כושר פונקציונאלי, רנדומלי, מזון מהטבע, ללא דגנים או סוכרים וללא מזון מעובד. נשמע טוב!
האתר של דה ויני כבר שלוש שנים הוא בתשלום בלבד, אבל כולם מכירים בו כ"גורו" הראשון והרציני ביותר בתחום.
למרבה השמחה, כלכליסט כתבו עליו השבוע כתבה נרחבת, ואולי זה עוד סממן של הכנסת סגנון החיים "שלנו" תוך הmainstream ולדעת הקהל הרחבה. פחות ופחות חברים אומרים שאני משוגע כי אני לא אוכל לחם, איכשהו זה כבר נשמע להם הגיוני, ויותר אנשים כבר מכירים את הויבראם שלי, כשאני צועד איתם ברחוב.
האם גם אתם מרגישים (או מריחים) את ההתפכחות של ההמון מחזיונות השווא של "שומן=מחלות", "לחם=בריאות", "בולמי זעזועים=הגנה לכף הרגל" או "ריצה כרונית=כושר". כל המיתוסים האלו סופם להתפרק, ואנחנו, לשמחתי, היינו שם קודם...
מסכימים?

By מר קדמוני with 5 comments