בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)
הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח
לא, ניל ארמסטרונג לא צילם את זה מהחלון של אפולו 13 אבל אני יכול לדמיין לעצמי שבשמש הבוקר הראשונה על הירח הדברים נראו קצת דומה. לצערי, אצלי לא היתה כזו דרמה ולא צילמתי את זה בטלסקופ החלל האבל, אלא בסך הכל צילום מהשולחן במטבח. המכתשים והגבעות הן כולן תוצרת בית ותאווה לעיניים ולחיך.
את המתכון המצוין לפשטידת הירח הזו קיבלתי מענת פרנק סלמי.
וכך תעשו:
שתי בטטות יפות, קלופות ופרוסות דק
סלק חי, קלוף ופרוס
בצל גדול קצוץ
4 ביצים
קופסת חלב קוקוס איכותי (400 מ"ל)
תבלינים ועשבי תיבול
שמן זית
בתבנית תנור גדולה משטחים את הבטטות, הסלק והבצל ומערבבים עם שמן זית וזורים מעט מלח גס. לא מערבבים את הירקות אלא משאירים בצל לחוד, בטטות לחוד וסלק לחוד (אחרת כל הירקות יצבעו מהסלק).
מכניסים לתנור חם לכ 30 דקות, עד שהירקות מתרככים קצת (אבל לא צלויים היטב כמו באנטיפסטי)
מוציאים מהתנור ומסדרים את הירקות יפה יפה בתבנית לפשטידה.
בקערה מערבבים 4 ביצים עם חלב הקוקוס. מוסיפים פלפל שחור, קצת מלח ועשבי תיבול (טימין הולך מצוין, אבל תרגישו חופשי לאלתר עוד).
שופכים את התערובת על הירקות ומחזירים לתנור לאפייה של עוד כחצי שעה, עד שהירח זורח.
טעים לאללה.
(ואפשר גם את אותה פשטידה עם ירקות אחרים ומעוטי פחמימות, למשל ברוקולי, פטריות, כרובית ועוד).
בתיאבון.
(המתכון הזה ועוד מאגר נהדר של מתכונים שווים יעמוד לרשותכם ב paleo.co.il )
ברזילאי, צרפתי ואמריקאי מתווכחים אצל מי הסטייק הכי טעים.
לא, זו לא התחלה של בדיחה, זה סרט תיעודי.
וזה מרתק.
באופן מפתיע כולם מגיעים מיד להסכמה שדווקא באמריקה הסטייקים רכים יותר, ולא במקרה: זני הפרות הצרפתיים, ובעיקר השרולה המפורסם, הם שריריים וגדולים, ולכן מתאימים לתבשילי קדירה ארוכים ואילו לעומתם האמריקאיים ששיכללו את הבר-בי-קיו (על האש) עד לדרגת אומנות, ולכן מגדלים פרות צעירות, רכות ושמנות, בהן אחוזי שומן גבוהים הרבה יותר. לעומתם בברזיל מגדלים בקר "הודי" דל שומן אבל שעמיד הרבה יותר בפני מחלות ומזג האוויר המהביל של ברזיל. אמור מעתה: הקדירות בפריז יהיו טובות יותר, אבל הסטיייק על האש יהיה רך יותר באמריקה.
"מהפיכת הסטייקים" נשמע כמו כותרת של סרט נהנתני ודקדנטי על "חיפוש הסטייק המושלם" (כך במקור) ותאוות בשרים (פשוטו כמשמעו). בפועל מתגלה סרט מעניין, חשוב ורחב יריעה. כיצד פרוסת סטייק במשקל קילו שלם, המוגשת במסעדת יוקרה בברוקלין, היא חלק מתפיסת עולם שמחברת חוות ענק וגידול תעשייתי והורמוני לבקר וכיצד אופנות מזון משפיעות על הקיימות ועל התחרות הגלובלית למזון איכותי. מה ההבדל המסחרי בין פרות שגדלות בגבעות העשב חשופות הרוחות של האיים בצפון סקוטלנד, לבין הפרות התעשייתיות הגדלות מהר ועל דגנים, בחוות הענק האמריקאיות - מנקודת המבט של המגדל ומנקודת המבט של הקצב. וגם מכיסו וכוסו של הסועד.
אבל איך הגעתי לראות את הסרט הזה, שיוקרן בהקרנת בכורה בYES רק בעוד שבועיים וחצי, וכיצד גם אתם יכולים לראות אותו כבר עכשיו? שאלה טובה.
אני שמח לספר שהגעתי עם יס דוקו להסכם מיוחד עבורנו ב paleo.co.il. יס דוקו יאפשרו לנו לראות את הסרטים התיעודיים הטובים והרלוונטיים לנו בהקרנות בכורה, וגם אחר כך. לנצח. כן, גם כשהסרטים הללו יעברו ל VOD בלבד - הם ישארו תמיד זמינים ב paleo.co.il. כי יש מי שמעריך את התשוקה לידע של הקהילה הזו. והנה לכם עוד סיבה להציץ בפרויקט שלנו ולתמוך בו. הסרטים ישארו
הסרט הראשון שיעלה במסגרת הפרויקט הזה הוא מהפיכת הסטייקים (ואחריו יעלה ויבוא גם "האמת המטרידה על סוכר" - עוד סרט חשוב ומעניין החושף טפח מתעשיית הסוכר ומחירה הבריאותי העצום על כל הסביבה והחברה, אבל על זה, בהמשך).
בינתיים איך זה עובד? זה הלינק לסרט, וזו הסיסמא: tsro7
ואתם יכולים לראות אותו כבר עכשיו. (תנו לו צ'אנס. העריכה קצת מוזרה אבל בסוף עובדת).
לענייננו, בואו נחקור קצת תובנות אחרי הצפייה בסרט: מה עשו זני הבקר למטבח הצרפתי, הברזילאי, האמריקאי, הסקוטי, הקנדי, היפני, הספרדי והאיטלקי? מה זה עשה לשיטות גידול הבקר באמריקה (רמז: הורמונים!!!) ומה המחיר הבריאותי והסביבתי שאנו משלמים במרוץ אחר הסטייק הטוב ביותר.
מדוע יש עוד ועוד חוואים הבוחרים לחזור לגידול GRASS FED ומה אומרים על זה קצבים מקצועיים. טעים? בריא? מצליח? האם חוות הגידול התעשתיות הן רק טעות זמנית בהיסטוריה של המאה העשרים או שהן נועדו להשאר כאן, ואם כן, מה זה אומר עלינו?
הסרט נודד בין יבשות וקצבים, בין תרבויות וזני פרות, בין קוי דם והעדפות קולינריות ובין שיטות גידול וטיפוח. אנו מגלים כי מאחורי הבשר יש עולם שלם ומורכב, עם החלטות פוליטיות (כמו למשל הניסיון לחנך את האנגלים והצרפתים בשנות השבעים שבשר רזה זה בריא) ועם דוגמאות ליזמים אמיצים (השוודי שהשקיע הון בגידול זנים יפנים בשוודיה, רק כדי למכור אותם ב 700 יורו. לקילו) ולמוזרויות מקומיות (מסאג' יפני לפרות עם קש וסאקה).
וגם זווית מפתיעה מעט של מה קרה למבקר המזון שגידל בעצמו את הפרה, טיפח אותה ושחט אותה בעצמו? ("חשבתי שזה יהיה דבר קשה שישבור את ליבי") וכיצד הוא מבדיל בין בשר איכותי לבשר פיגולים תעשייתי.
דומה שהסרט לא חוסך מאמצים לתת לנו זוית ראיה רחבה על תעשיית הבקר: ממגדלי אגנוס גזעיים בסקוטלנד, וכיצד כוחות השוק של שנות השבעים עיצבו, מילולית, את הפרות של היום. כיצד איכות המגדל ואיכות הטיפול משפיעים על הטעם (!) של הבשר - כשהפרה חיה חיים טובים ורגועים יותר, עד יום שחיטתה ממש, יהיה הבדל עצום. דומה שזה שיעור טוב על הקארמה של החיים: כשהמגדל אכפתי ודואג ומזין את הפרות טוב ולא מלחיץ אותן, הן יחזירו לו אהבה גם אחרי מותן.
מגדלי גזעים נדירים ושעירים בצפון אנגליה, ובעיקר - למה אין בשר Grass Fed אפילו בצרפת, אבל באנגליה יש בשפע (רמז עבה: גשם!)
אח"כ עוברים גם ליפן, ואיך מגדלים באמת Kobe Beef (רמז: כן משמיעים להם מוצארט אבל לא נותנים להם לשתות בירה. את הבירה שותים החקלאים... רק כדי שבסוף יקבלו פרות שנראות כמו "חבית עם רגליים"). הקצב הנודד הצרפתי נחרד לגלות שמחיר בשר הקובה הכי משובח ביפן במכירה הפומבית יהיה משהו כמו 20000 אירו (עשרים אלף!) אבל בצרפת, לדבריו, נתח כזה יהיה זול יחסית, כי לא אוהבים שם בשר עם הרבה שומן. נו.
ומה עם העובדה שיש ביפן בשר טוב יותר מאשר הקובה. מטסוסקה שמו.
במסגרת העלילה אנו נחשפים אפילו לדרמה של גניבת זרע, לא פחות!! אחרת איך יגיעו פרות יפניות לשבדיה?
בסופו של דבר אי אפשר שלא להתרשם ולהבין את ההבדל העצום, תרבותית, פוליטית, קולינרית וסביבתית, בין הגישה האמריקאית בה עגלים גדלים בקצב עצום והורמונלי ולכן נשחטים בגיל 4 חודשים, לעומת פרות בנות 15 שנה בספרד המוכתרות כבשר הטוב בעולם, ואולי גם הידידותי ביותר לו.
אז אם בשר מעניין אתכם, אם מודעות סביבתית לאופן הגידול ולמורכבות של התעשייה הזו מעסיקה אתכם, אני חושב שהזמן שלכם ינוצל היטב בצפייה בסרט הזה (tsro7). וגם תלמדו כמה טיפים על יישון בשר, מתכונים ובעיקר על האופן בו הבדלים בין תרבויות משתקפים היטב בצלחתם.
ואם אהבתם, ספרו לי בתגובות, תשתפו, ותחכו לסרט יס-דוקו הבא שנפרסם ב paleo.co.il. מבטיח שזה יהיה עוד מעט!
לפני שבועיים הפתיע אותי הפייסבוק עם הסטטוס הבא של ידידי ויקטור לושקין:
"עשרה קילו מסת שריר בשנתיים. קם מדי בוקר כמו סוס הרבעה והכל הודות לשילוב המנצח של פליאו + קרוספיט! דעאל שלו נתן לי את הדלק. עומרי פלד בנה לי את המנוע. אני הייתי רק ילד סובייטי טוב וממושמע".
ועם התמונות "לפני- אחרי" של ויקטור היום קשה להתווכח:
זה לא וולברין, זה ויקטור
אז איך הוא עשה את זה?
מכאן ואילך, רשות הדיבור לויקטור:
************************
אהלן, שמי ויקטור (אפשר גם ויק), נולדתי באוזבקיסטן (בריה"מ), בן לזוג הורים אקדמאים (איך לא?) ממעמד הביניים. כילד לוויתי ילדות לא קלה (בכל זאת מדינה מוסלמית ואני לא) אך בהחלט נפלאה. כילדים הייינו חייבים להיות מאוד פעילים. היה מקובל ואפילו חובה לפי חוק, שילד יתאמן באופן פעיל בספורט כלשהו, לא משנה מה, אבל היית צריך לבחור ולהיות רציני בזה. גם מבחינת התזונה ילדים שמנים זללנים היו סוג של "פגם" והיו מעירים להורים שלהם שיטפלו בבעיה ואף היו מחייבים את ההורים להציג אישור הרשמה לחוג ספורט. זה נשמע כמו חינוך ספרטני ומיליטנטי (בכל זאת רוסיה), אבל עם תוצאות לא מתווכחים! רוסיה של שנות ה-80 הייתה מעצמת-על בתחום הספורט.
עד לפני שעליתי לארץ (1992) הייתי ילד שרירי, חטוב אנרגטי וחרוץ. הייתי פעיל בשני חוגים: איגרוף תאילנדי ושחייה. ובהתאם, הלו"ז היומי שלי היה: אימון בוקר -שחייה, ביה"ס עד אחה"צ, אימון ערב - איגרוף תאילנדי, שיעורי בית ולישון.
כך גדלתי עד גיל 11 ואז עלינו לארץ לקיבוץ כפר החורש. ופה הכל התחיל להידרדר.
בבריה"מ ארוחת בוקר זה בדרך כלל חביתה עם שומן חזיר מטוגן על חמאה אמיתית, ביצים קשות עם ירקות או דייסת שיבולת שועל עם דבש ופירות. אבל כאן בארץ נתנו לנו לאכול דגנים טעימים צבעוניים עם צעצועים מגניבים בפנים.
ארוחת צהריים שם היתה מרק, בשר/עוף/דגים, תפוחי אדמה, כוסמת או אורז. מדי פעם אטריות מבושלות - אבל כל זה בלי מיונזים, קטשופים, או רוטב אלף האיים. פה זה היה המבורגרים, נקניקיות בבצק, פסטות, צ׳יפס כאשר כל זה בתוספת קטשופ, מיונז ושלל רטבים טעימים ועמוסי סוכר. ארוחת ערב שם זה היה לרוב ביצים, גבינת קוטג׳ רוסי (משהו כמו 30% שומן) והמון ירקות (מזון שמעודד טוסטסטרון). פה זה היה די דומה אבל עם גבינות שבין 1% ל-3% שומן (מזון שמעודד אסטרוגן).
כאן בביה"ס היה רק שיעור חינוך גופני אחד בודד בשבוע (לעומת שלושה בבריה"מ + אימון בוקר קצרצר של 10 דקות משקל גוף, כדי להתעורר ולהתרענן לפני תחילת הלימודים). בארץ, כלום, שום דבר. בא לך - תעשה, לא בא לך - אל תעשה.
לא עשיתי.
ה"תוצאות" לא איחרו לבוא. תוך חצי שנה הפכתי מילד חטוב אנרגטי ופעיל לילד שמן, עצלן ועייף. הפסקתי עם הספורט והחלפתי אותו במשחקי וידאו. הייתי טוחן ממתקים בכמויות כי הכל היה נגיש והכל היה מותר. אף גורם פדגוגי בארץ לא הקפיד ולא דאג לכך שנהיה פעילים ספורטיבית, את אף מחנך לא עניין עודף המשקל של הילדים, אף אחד לא דאג לנסות אפילו לטפל באותם ילדים שמנים כי משום מה צריך לנהוג בטולרנטיות ובהתחשבות... ("התחשבות" שהיתה למעשה המנעות מטיפול בבעיה !!!)
כך זה נמשך משנה לשנה. המשכתי להיות ילד שמנמן עצלן וחסר אנרגיות, עד שעברנו לנצרת עילית - עיר עם אחוז ניכר מאוד של עולים מחבר העמים. שזה אומר שיש ציבור גדול שהביאו איתם את הדוקטרינה הסובייטית של תזונה-אימונים-שינה כחובה לכל אחד, בלא הבדל גיל/מין/דת. הסביבה תמכה באורח חיים בריא וגינתה חוסר מעש ובזבוז זמן על שטויות כמו פאבים דיסקוטקים. זה נתן לי רוח במפרשים והחלטתי לחזור למקורות. נרשמתי לחוג קראטה. מאחר ובעיר היו הרבה "חנויות של רוסים" שסיפקו את המזון שהיה נהוג לאכול "שם", חזרתי לתפריט ה"סובייטי". גם הפעם תוצאות לא איחרו לבוא, התקבלתי לנבחרת העיר בקראטה, חזרתי להיראות טוב ולהרגיש טוב עם עצמי ובסוף החלטתי להתגייס ליחידה קרבית לוחמת.
השירות הצבאי שלי היה מאוד עמוס ו...פרודוקטיבי. אמנם סיימתי את השירות עם אות מצטיין אלוף פיקוד, אך יחד עם זאת גם כמות הסטרס אליו היינו חשופים עשתה את שלה. לילות לבנים, לחימה מתמשכת, שהייה מרובה בתנאי קור, חברים פצועים, כל אלה הביאו למצב שבסוף השירות רציתי רק לנוח ולא לעשות כלום. ובאמת כל תקופת הלימודים בהמשך לא עסקתי בשום פעילות גופנית. אכלתי ג׳אנקפוד כמו פיצות, המבורגרים, בורקסים, שתיתי המון אלכוהול ועישנתי בשרשרת.
עד שבסוף הגעתי למצב שבו אני נראה ומרגיש גרוע, גרוע עד כדי כך, שאני בקושי קם בבוקר ובקושי נרדם בלילה. בגלל שיש לי רקע צבאי ופיקודי רציתי מאוד לנסות את עצמי בימ"מ. עברתי את כל המיונים והמבחנים והגעתי לגיבוש. נכשלתי בו בצורה מוחלטת, כי הייתי חלש, לא בכושר, חסר אנרגיה ומוטיבציה ובאופן כללי הרגשתי שאיבדתי חלק ניכר ממה שהיה אחד המאפיינים הבולטים שלי - מרץ ושמחת חיים בכל מצב.
החלטתי לשים לזה סוף.
התחלתי מחדש כמו במתמטיקה :"אם נתקעת ואינך מבין מה הולך, תחזור למקום האחרון שבו ידעת והבנת מה אתה עושה".
אז חזרתי לאומנויות לחימה ולאימונים. באותה תקופה כבר נכנס חזק הנושא של אומנויות לחימה משולבות, זה משך אותי וחזרתי להתאמן. חלק מתוכנית האימונים היו אימונים מחזוריים שמשלבים עבודה עם משקל חופשי, משקל גוף, ריצות קפיצות, זריקות, דחיפות וכו'... אחרי שלושה חודשים השלתי מעצמי את כל הקילוגרמים המיותרים. חזרתי לנשום. החלטתי לנסות להתחרות בתחום, ראיתי כיצד כושר גופני מהווה יתרון חשוב מאוד על פני היריבים שלי, מאחר וכאשר להם נגמר האוויר המוח מפסיק לתפקד כראוי כי אין לו מספיק חמצן, לעומת מצב שבו יש לך "דלק" לטווח ארוך יותר אז אתה יכול ללחוץ ולאתגר את היריב שלך זמן רב יותר ובסוף גם לגבור עליו. חיפשתי איך אני יכול להעלות את רמת הכושר שלי בצורה היעילה ביותר והמאמן שלי הפנה אותי לאתר של CrossFit.com. משם הגעתי לאתר של קרוספיט הרצליה (אז המועדון היחיד בארץ). החלטתי שאני הולך לנסות את זה.
הגעתי לידיו של עומרי פלד, שלימים הפך להיות לי למנטור ולאחד האנשים שאני הכי מכבד בחיי (אמא, לא לדאוג. את קודם). התחלתי להתאמן עם החבר'ה במועדון, 3-4 אימונים בשבוע. שמתי לב שבהרבה מקרים בנות עוקפות אותי בתרגילי סיבולת ומשקל גוף! זה היה לי הזוי. איך אני, ספורטאי מתחרה באומנויות לחימה, לא מצליח לעמוד בקצב שלהן??!!! באתי לעומרי בבושת פנים ואמרתי: "גבר, אני לא שובניסט או משהו אבל הן פחות שריריות ממני, אז איך הן עושות סקוואטים, שכיבות שמיכה וכפיפות בטן יותר מהר ממני ולא מתעייפות כל כך מהר ?". עומרי חייך וענה לי שהם אוכלים בצורה קצת אחרת. הוא הציג לי את עקרונות התזונה הקדמונית והפנה אותי לבלוג של דעאל: "מר קדמוני" .
התחלתי לקרוא ומהר מאוד נכנסתי לעומק החומר, הכל היה כתוב בשפה מובנת ובצורה קונקרטית, קיבלתי את המידע וההסברים שהייתי צריך, בצורה שהייתי צריך (בלי חפירות) ועם הפניות לגורמים שיכולים לתת יותר פירוט אם צריך. קראתי על דוגמאות של אנשים שעברו לתזונה הקדמונית ועל מה שזה עשה להם, אמרתי לעצמי שאם זה מה שיעשה אותי לבריא יותר - אני הולך גם על זה.
שבועיים ראשונים ללא יוגורטים וגרנולות היו לי סיוט. התרגלתי לאכול כל מני דגנים של Fitness עם חלב 0% שומן, ביו יוגורטים דלי כולסטרול, פסטות מקמח מלא, וכל דבר ללא שומן. פתאום הייתי צריך לבשל לעצמי, להקפיד להימנע מסוכר וממזון מעובד, להפסיק עם האלכוהול (אין יותר כוס יין בארוחת ערב ושוט וודקה בארוחת צהריים) ולא לשתות מיצים גם אם כתוב "רכיבים טבעיים בלבד". אחרי השבוע ה-3 זה כבר הפך להרגל. בסוף החודש הרגשתי שאני אדם חדש.
המשכתי להתאמן עם עומרי, חקרתי יותר ויותר את נושא התזונה הקדמונית. התחלתי להתחרות גם בקרוספיט וגם בהרמת משקולות וככל שעובר הזמן אני מרגיש שאני מתחזק יותר ויותר. כל יום אני קם רענן, אנרגטי ומלא שמחת חיים. איכות החיים שלי עלתה בכמה מדרגות ואני לא רואה את עצמי יורד מאורח החיים הזה אי פעם.
כל מי שמכיר או הכיר אותי מתעניין איך הצלחתי לעשות את השינוי. אני תמיד נענה בחיוב ועושה את הכל כדי להביא כמה שיותר אנשים לתפיסת חיים של תזונה-אימונים-שינה טובה כחלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלהם. עד היום הצלחתי "להמיר את דתם" של עשרות אנשים, שלימים אוכלים פליאו, מתאמנים לצידי במועדון בהרצליה ובמועדונים אחרים ברחבי הארץ וחיים חיים טובים יותר. הדבר גורם לי לסיפוק רב ומחזק אצלי את תחושת השליחות של לעזור לכמה שיותר אנשים. לתת להם את הידע ואת הכלים הפיזיים והפסיכולוגיים שרכשתי מניסיון העבר שלי, כדי לחסוך מהם את כל הטעויות שעשיתי אני עד שהגעתי לנוסחה המנצחת של תזונה וכושר גופני כחלק בלתי נפרד מבריאות תקינה בחיי יום יום.
***********************
ביקשתי מויקטור שיתן לנו הצצה לתפריט ולסדר היום שלו. זהו סדר יום תובעני אבל כפי שאתם רואים היטב, עובד פיקס.
***********************
לו"ז יומי + תפריט
05:00 השקמה (בטחוניסטים קמים מוקדם). על הבוקר שותה 600 מ"ל מים לנקות את כל שאריות העיכול מהלילה.
ארוחת בוקר: 5 ביצים עם סאלו (שומן בשר לבן) או בייקון או
דג בתנור עם ירקות טריים: עלי תרד, עגבניות שרי, מלפפונים , גמבה, בצל סגול וחצי חופן מיקס אגוזים
08:00 אימון ראשון - וויטליפטינג וכח. במהלץ האימון אני שותה תה ירוק קר עם דבש (אני חולט אותו בעצמי)
מיד אחרי אימון : 3-4 תמרים (מג׳הול אורגני) בתוספת תפוח ירוק (גרנד סמית׳).
13:00 ארוחת צהריים. לרוב אני בעבודה. אני מביא את האוכל שאני מכין מראש איתי. למשל: כבד מטוגן בשמן קוקוס, מהצד בצל סגול בתוספת שמן זית וחומץ תפחים (משהו שטעמתי באיטליה ואהבתי ממש) בנוסף מנה לא גדולה של אורז בר/תפ"א/בטטה אפויים.
15:10 לפני אימון - 3-4 תמרים/צימוקים בהירים (חצי חופן), תאנים וכוס קפה שחור חזק כמו אצל נסראללה בבונקר.
16:00 אימון ג'ימנסטיקה + מטקון, זה אימון שנועד לתת דגש לזרוז חילוף החומרים ושיפור הכושר הגופני (כלומר אימון תנועה וסיבולת שריר-לב בעצימות גבוהה מאוד).
20:00 אחרי האימונים שוב תפוח, בננה, אננס מיובש וכוס קפה שחור כדי להגביר את זרימת הדם והספקת החמצן לתאים כדי לזרז את ההתאוששות.
21:30 לפני שאני הולך לישון שייק אנאבולי (לחזקים בלבד) הכולל:
5 ביצים טריות, 250 מ"ל מי קוקוס, חופן פירות יער, הכל לבלנדר לחצי דקה וזהו.
רוב היום אני ניזון מחלבון ושומן. סוכרים במינון בסביבת אימון בלבד
***********************
הנה דוגמא לאימון מצולם של ויקטור, כחלק מהמוקדמות של משחקי קרוספיט 2015
***************
גם ויקטור שיתף והמליץ על הפרויקט שלנו - המידע שהוא קיבל שינה אותו וכבר שמעתם כמה הוא נחוש להעביר את הטוב הלאה. הצטרפו גם אתם. מי יודע, אולי יום אחד גם אתם תצטלמו בלי חולצה? :-)
אבא שלי היה מוטרד מאוד הבוקר.
הוא פתח את העיתון כהרגלו, והנה על כפולת עמודים יש כתבה מרעישה על האדם הקדמון, והנה כותרת המשנה זועקת ש"הוא היה צמחוני ולא זולל בקר". גם המילים הקטנות בכתבה ממשיכות את אותו הקו שהביא לציבור דודי גולדמן :
"(האדם הקדמון) היה בעיקר צמחוני. הוא אמנם אכל גם בשר, אבל בכמויות קטנות. עד כה סבר המדע שהאדם הקדמון היה צייד שניזון מבשר בלבד" ובהמשך הוא מתאר את רשמיו מראיון עם פרופ' אבי גופר, שחפר במקום: "את הצמחונות הוא מסביר בהעלמות הפילים מאזורנו לפני 400 אלף שנים, מה שאילץ את בני האדם למצוא מזון חלופי".
וואלה.
שקר הבוקר של ידיעות אחרונות
"התימנים מראש העין מקלקלים לך את התיאוריה", כך כתב לי אבא שלי הבוקר בווטסאפ אחרי שקרא והפך לעוד קורא מודאג.
האמנם כך ?
כרגיל אני מאמין שכדאי לקרוא את העובדות ולא את הפרשנות של עיתונאים עם אג'נדה.
כדי להקל על החיים לדוברי העברית, אתמול הופיע מאמר מקביל ב"פורטל הישראלי לחקלאות וסביבה" שזה אתר טוב שכותב לא אחת על חדשות בתחום הארכיאולוגיה וההיסטוריה. בוא נקרא. כי הם מביאים את דברי החוקרים ממש ולא פרשנות.
גם הם ראיינו את החוקרים וגם הם כותבים על ממצאי שיניים, מיני אדם חדשים, בשר ומשמעויות. אבל מרתק לראות שמה שאומרים החוקרים עצמם הוא ההיפך הגמור מהרושם ומהמסקנות אליהם הגיע דודי גולדמן.
השיניים שנמצאו במערת קסם
(יש משמעויות מרתקות ורבות לממצאים ממערת קסם, והיא שווה פוסט נפרד ומעמיק. זהו ערש ההיסטוריה ממש כאן מתחת לאף. נמצא שם מין אדם שונה מהמקובל, בתי מלאכה עצומים להכנת כלי צייד, וגם שיטות חדשות בניתוח ואנליזה של ממצאים פיזיים, ואני מבטיח להגיע לזה יום אחד)
הנה כמה מהדברים אותם אומרים הפרופסורים שחפרו שם (רן ברקאי ואבי גופר). לא אני:
"מינים שונים של בני אדם חיו כאן מיליון שנה ואכלו פילים", אומר פרופ' ברקאי. "לפני כ-400 אלף שנים נעלמו עצמות הפילים מאתרי המגורים והפעילות של האדם. פיל זאת חבילת קלוריות מדהימה. חישבנו ומצאנו שמבחינה תזונתית, פיל אחד שווה 80 יחמורים לפחות. היעלמות או היכחדות הפילים דחפה את בני האדם להתאים את עצמם לסביבה החדשה, גם מבחינה ביולוגית וגם מבחינה תרבותית. היתה העדפה לבני אדם קלי רגליים ובעלי יכולת קוגניטיבית מפותחת. שינויים אלה עודדו את השימוש באש לצורך צליית בשר, על מנת להפיק יותר קלוריות מהיחמורים".
בעברית: אכלו פחות פילים (כי אזל המלאי) ולכן התחילו לאכול יותר יחמורים ויותר לבשל.
למעשה, המערה הזו היא "העדות הקדומה ביותר לשימוש קבוע באש לצליית בשר". (הערה: ישנן גם הוכחות על צליית בשר כבר לפני 780 אלף שנה, באתר גשר בנות יעקב, אבל שם אין רצף קבוע באותו המקום - זו לא מערה).
צמחונים???
אבל בואו נקרא הלאה, מה אומר פרופ' גופר: "לתפיסתנו, בני אדם פרהיסטוריים אכלו בעיקר בשר ושומן, אבל אין ספק כי אכלו גם מזון צמחי. מה שמעניין כאן הוא סוג הראייה. גם בעבר מצאו זרעים באתרים פרהיסטוריים, אבל כאן העדות היא חד משמעית וישירה: אלה זרעים שנלכדו להם בין השיניים".
שזה בדיוק, אבל בדיוק, אנחנו.
וגם בדיוק ההיפך ממה שכתב לציבור דודי גולדמן.
דודי גולדמן הוא כתב המדע והטכנולוגיה של ידיעות אחרונות.
הבוקר הוא הרים פה כתבת מדע לתפארת (כפולת עמודים, בצבע!) שכולה, במיטב המסורת הטבעונית, שקרים, סילופים והטיית האמת כדי לתמוך באידאולוגיה האישית שלו.
אחלה כתב מדע יש לכם שם בידיעות אחרונות.
אולי די?
****
והערה לסיום: בדיוק כדי לייצר מקום בו תקבלו את כל המידע האמיתי, האיכותי, האמין, ובו תוכלו לראות ראיונות עם מיטב החוקרים (ועוד אלף ואחד דברים טובים) - אני מקים כעת את paleo.co.il ואשמח למעורבות ולתמיכה שלכם. אם אתם עדיין לא מכירים - הציצו כאן.
הנה מייל שקיבלתי לפני כמה ימים מדוד אלבז:
********************* וואו, וואו, וואו - מ ה פ כ ה!!! סוף סוף - לזה יחלתי וחיכיתי. התרגשתי כל כך לראות את הדבר הזה וכן- התמלאתי גאווה ושמחה. הצטרפתי - ואני כל כך שמח להיות חלק מהדבר הגדול הזה - מהפרויקט ובעיקר חלק מהקהילה בדרך ששינתה את חיי.
אבל מה היה הדבר ששינה את חייו של דוד? הנה הסיפור, במילותיו שלו:
********************
הי דעאל היקר,
עברה שנה. שבוע הספר 2015 הזכיר לי שהגיע הזמן לומר לך תודה ולספר לך את הסיפור שלי. למה דוקא שבוע הספר? מיד.
מאז שאני זוכר את עצמי הייתי בעודף משקל מטורף. מכור לאוכל, בעיקר מכור לפחמימות ומוצרי בצק. אשכרה נרקומן.
הייתי טורף כמויות אדירות של אוכל ואף פעם לא שבע. כל הזמן רעב. כל ההוויה שלי היתה סביב האוכל. שיא המשקל היה 150 ק"ג (גובה 1.85) עד שבוע הספר הקודם של 2014 (עוד מעט, סבלנות. כל הזמן בדיאטות, עולה ויורד עולה ויורד- בלי להגזים עליתי וירדתי בסה"כ כחצי טון ב-40 שנה האחרונות. דיאטות מיצים, דיאטות צום, דיאטות חוקן (כן יש דבר כזה), דיאטות לחם מלא, דיאטות לחם ריק... אף דיאטה לא החזיקה מים ואת כל מה שהורדתי העלתי בחזרה ובענק. אבל עזוב משקל, הבריאות ואיכות החיים היו ק ט ס ט ר ו פ ה. מדדי הבדיקות אותתו לי שאוטוטו הולך לקרות משהו לא טוב.
כאבי רגליים, קשיי שינה, קשיי נשימה, בחילות, גאזים, דפיקות לב, חסר אנרגיה לחלוטין, עייף ומתוסכל רוצה רק שיעזבו אותי בשקט. בעיקר מתוסכל- כמה לא סבלתי את עצמי הייתי נואש לחלוטין לא ראיתי מוצא ופיתרון באופק. הרמתי ידיים.
אני 35 ק"ג פחות (115 ק"ג, לפני שנה 150 ק"ג), וממשיך לרדת בקצב עקבי . מרגיש נפלא. א נ י ל א ר ע ב י ו ת ר. אני יכול גם 12-24 שעות ללא אוכל. אני שוכח לאכול... הפסקתי לחשוב רק על אוכל כמו שהייתי. אוכל בכלל לא מעניין אותי. אני שמח ומאושר.
בדיקות דם ומדדים - של תינוק!
אני אוכל אוכל נפלא ומחייך (כל הדרך אל הקצבייה...).
אני ברמות אנרגיה אדירות. פנתר.
אני משקיע בעצמי - בהתפתחות אישית, אני מפוקס, מסתכל נכון על החיים- המיינדסט שלי השתנה.
בולע המון חומר על התזונה הקדמונית, לא מפסיק ללמוד- ספרים (באנגלית אחי.. מאמזון..), מחובר קבוע לבלוגרים המובילים (דעאל שלו... ברור... מארק סיסון, ד"ר דוד פרלמוטר, ד"ר מרקולה, ג'מי מור, קריס קרסר, רוב וולף ועוד).
אבל מה זה קשור לשבוע הספר?
הכל התחיל בשיחה סתמית בשבוע הספר של שנת 2014....
בשיחת אקראי עם חבר שוחחנו על עניינים שונים והוא ציין, כבדרך אגב, שהוא למעלה משנה "בפליאו" ושלח אותי לקנות את הספר הסוד הקדמוני בדיוק היה שבוע הספר...
סיימנו את השיחה ומשם טסתי לצומת ספרים, רכשתי את הספר ומאז השתנו חיי.
תודה לך - שינית את חיי. הצלת את חיי.
***************
דוד תומך בפרויקט שלנו- המידע שהוא קיבל שינה את חייו והוא רוצה להעביר את הטוב הלאה.
אנחנו יכולים לצעוק מראש הבניינים שאנחנו מרגישים נפלא,
אנחנו יכולים להראות לכולם שאיבדנו בקלות משקל עודף,
אנחנו יכולים להדגים עד כמה קיבלנו אנרגיות מדהימות,
אנחנו יכולים לספר שבדיקות הדם שלנו השתפרו,
אבל, כשזה מגיע ללאכול שלוש ביצים, לבשל בשר או לטגן בחמאה - באותו הרגע יוצאים כל אבירי המידע ומומחי המחקר וצועקים בקול גדול "שומן רווי זה מסוכן" או "תמשיכו ככה ותוך שנתיים תצטרכו צינטור" או "זהירות, כולסטרול לפניך!" או "אבל כל המומחים אומרים אחרת" ומיני ברכות מסוג זה המעורבות בנחרצות מדעית ובפוביה שומנית ברורה.
את הדוגמא האחרונה לכך קיבלתי אתמול במייל מסטודנט בשם עומר: "הי דעאל, אני סטודנט והמרצה לביוכימיה שלנו מאוד מגנה את השיטה הפליאוליסטית... אני מנסה להתווכח... היא ביקשה ממני מחקרים אקדמאיים בנושא בשביל שתשקול להתייחס לזה ברצינות (מה שגם לא היה פשוט). תוכל לעזור לי?"
צילמתי השבוע. בריא או לא בריא?
אוקיי עומר, הנה זה בא (האמת שכבר רציתי מזמן לכתוב על זה כמו אבל היו כמה עניינים דחופים. סורי). לא אסקור את כל ההיסטוריה, ולא אכתוב שוב על הסכנות בבשר אדום רק טעימה קטנה מההיסטריה של הזמן האחרון, וקצת פרשנות אישית.
זוכרים את פירמידת הבריאות?
יופי - הגוף המקצועי שמאחורי הזהב הטהור הזה נקרא ועדת התזונה הפדרלית האמריקאית. ועדה זו מתכנסת מאז שנות השבעים ועד ימינו בתדירות קבועה ומפרסמת פעם בחמש שנים את המלצותיה המעודכנות לציבור האמריקאי שוחר הבריאות. הדו"ח האחרון הוגש רק לפני כשלושה חודשים, בחודש פברואר האחרון. במסגרת שקיפות המידע גם דיוני הועדה המקדימים מצולמים (ב HD) וחופשיים לקהל וגם הדו"ח עצמו מפורסם אונליין ככתבו וכלשונו.
ובכל מקרה, הפשלתי שרוולים ושינסתי מותניים וניסיתי לקרוא את הדברים, ברצינות ובלי ציניות. מאות עמודי הדו"ח הם משמימים למדי וברובם חוזרים על מנטרות קבועות שכנראה אי אפשר לדו"ח כזה בלעדיהן ("לעשות יותר ספורט זה בריא"). ובכל זאת, כמה דברים בממצאי הועדה הזו היו הפעם חריגים במיוחד ומעידים על הטלטלה העצומה שעוברת על ההגמוניה התזונאית ממש כעת. מכל הממצאים והמסקנות נתמקד רק בשלוש:
1. הועדה הסירה את ההמלצה להחליף שומן בפחמימות.
2. הועדה אינה רואה עוד את הכולסטרול במזון כסיבה לדאגה ולהגבלת צריכתו
3. הועדה עדיין ממליצה להמנע מצריכת שומן רווי.
הממ. מעניין מאוד.
קודם כל כבוד לוועדה על אומץ הלב הציבורי. הרי המלצות 1 ו 2 עומדות בניגוד גמור ומוחלט לכל מה שאומרים לנו שנכון. שכן אם כולסטרול במזון אינו בעייתי ואינו גורם לעליית רמת הכולסטרול בגוף כמו שתמיד סיפרו לנו, אז מסתבר שאין בעיה לאכול שלוש ביצים ליום. ואולי גם שלוש עשרה? אימרו מעכשיו: "אבא, אתה לא מאמין, מותר לאכול כולסטרול כמה שרוצים. כן, גם אם הכולסטרול שלך גבוה. כן, הפחתת כולסטרול בתזונה הוכחה כלא יעילה להפחתת רמת הכולסטרול. כן, אני רציני".
ההמלצה השניה המדהימה של הועדה היא להפסיק להחליף שומן בפחמימות. זו נראית כמו רק הערת שוליים בדו"ח אבל זוהי חדשה המרעידה את אמות הסיפים של הפירמידה. הרי סביב הקונספט הזה של החלפת השומן בפחמימות נבנתה כל תרבות המזון במערב כולו. למשל: תאכלו דגני בוקר או חטיף "בריאות" או "לחם מלא וקל" רק אל תעיזו לאכול חמאה, אגוזים או גבינת שמנת (אלה הרי יהרגו אותנו וישמינו אותנו, כך הקפידו לומר לנו ד"ר אולגה וחברותיה כל השנים). אז זהו, שלא. אומרת הועדה (אהמ. אהמ. נתקע לנו בגרון): האסטרטגיה שהמלצנו עליה כבר 45 שנים ברציפות גרמה לאנשים לאכול הרבה יותר פחמימות וכנראה זה איכשהו גרם להם להשמין אז אנחנו חוזרים בנו מההמלצה הזו. אופס. תשארו עם השומנים שלכם (במזון) ואל תחליפו אותם בפחמימות כדי שלא תשארו תקועים עם שומנים בבטן.
עד כאן יופי טופי. הגיע הזמן וכל הכבוד.
(לידיעת הממסד: אולי תפיצו את הדו"ח לתזונאים בקופ"ח כדי שיבינו שההמלצות שלהם לאכול ביצה בשבוע הם כבר מזמן לא רלוונטיות לכלום? ואולי תתרגמו אותו?)
אבל אל תצאו לרחובות בהורה סוערת עדיין. במשפט הבא הועדה הפדרלית ממליצה להמנע או לצמצם מאוד את צריכת השומן הרווי. לא רק זו, היא גם מציינת שהדבר הזה נתמך ברמה "חזקה מאוד" על ידי המחקר.
השאלה היא מדוע? והאם זה אכן נתמך במדע "מאוד" כפי שהועדה טוענת או שמא מדובר בחזרה לא מבוססת על המלצות העבר. מה הממצאים שמביאה הועדה בתחום זה והאם הם אכן כה חד משמעיים?
אז אחרי שהדוח קובע שיש להמשיך ולסלק שומן רווי מהתזונה הדו"ח מפנה לנספח ובו בעמודים 452 עד 457 מפורטות ההוכחות המדעיות ה"חזקות" שגרמו לועדה המכובדת להמשיך ולפחד משומן רווי (או אולי לפחד לקחת אחריות).
הנושא מוסבר בפירוט תחת הכותרת : Question 5: What is the relationship between intake of saturated fat and risk of cardiovascular disease - וגם בו חלקים ארוכים הם קביעות ומסקנות ורק מעט הוא ההוכחות עצמן.
(מילה על המתודולוגיה. ועדה כה מכובדת לא מטריחה עצמה ומכתת רגליה אחר כל מחקר ומחקר אלא בוחנת מטה-אנליזות, היינו מחקרים שבחנו ממצאי מחקרים אחרים, וגם אותם היא סווגה לפי רמות ומובהקות).
קראתי וקראתי ובעיקר את תת הפרק review of the evidence המפרט את ממצאי המחקרים עצמם (ולא את מסקנות הועדה מהם). הפסקה הכי מעניינת לנושא השומן הרווי ומשמעותו בתזונה ובסיכון הלבבי נמצאת בעמוד 454 תחת הכותרת
The Relationship between Consumption of Total Fat and SFA and Risk of CVD ובתרגום חופשי: "היחס בין צריכת סה"כ שומן ושומן רווי והסיכון לתחלואה לבבית". כלומר, מה שרצינו לדעת.
אז קראתי וקראתי (וגם אתם יכולים) והנה שפשפתי את עיני וקראתי פעמיים ורשמתי עבורכם את המסקנות החזקות המוכיחות כי שומן רווי מסוכן ללב:
הממ.
המסקנה ברורה: שומר נפשו ירחק משומן רווי.
וברצינות, עמדת הועדה לא נתמכת על ידי המקורות שהיא עצמה טרחה וליקטה. הדבר היחיד שנמצא היא מחקרים שהדגימו תועלת מה בהחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי. וגם זה לא תמיד.
מה אומר ומה אדבר: המלצה חזקה בטירוף.
אבל לא רק אני הרמתי גבה על הנחרצות ועל העקשנות של הועדה להמשיך ולשגר אזהרה משומן לאומה האמריקאית (וגם לאומה הישראלית, העושה copy+paste לכל המצאה אמריקאית, ע"ע פירמידת המזון). גם איגוד הדיאטנים האמריקאי, שהוא ארגון המונה 72000 תזונאים קליניים, פרסם את נייר העמדה שלו לאחר שלמד בקפדנות את המלצות הועדה הפדרלית. כתב על זה יפה מיקי בן דור ידידי ושיבץ מטבע לשון נהדרת בהקשר זה: "המבצר מתמוטט".
זהו ארגון שמרני שבשמרנים, ובכל זאת, כנראה שיש להם יושרה מקצועית, ואז בזהירות, בכבוד ובנימוס, כאילו היו אנגלים, ארגון התזונאים האמרקאי (המכונה כעת "האקדמיה לתזונה ודיאטטיקה") ממליץ לועדה הפדרלית לשקול שוב את עמדתה. אם זה היה בארץ הם היו מבקשים "לחשב מסלול מחדש".
הנה ציטוט מהפסקה העוסקת בשומן רווי, בתרגומו של מיקי:
"כדאי לשים לב שאף אחד מהמחקרים שצוטטו על ידי הוועדה בהקשר של מחלות לב לא זיהה שומן רווי כקשור באופן שלילי למחלות לב ועורקים" וגם: "ברוח ההמלצות המבורכות של הוועדה לרוויזיה בהמלצה להגביל צריכת כולסטרול, האקדמיה מציעה שהוועדה ומשרד החקלאות יתמכו ברוויזיה דומה שתסיר את הדגש משומן רווי כמזון בעייתי.
הניסוח מעט מסורבל ומלא התנצלויות, אבל את העיקר אנחנו שומעים היטב עד לכאן: חבר'ה, אולי די?
ובינתיים מה קורה בארץ:
בעקבות הועדה האמריקאת בחודש אפריל הופיע המסמך הזה ברשת: המלצות תזונתיות למניעת מחלות קרדיוואסקולריות,גרסה עדכניתשחוברה על ידי איגוד הקרדיולוגים ועמותת התזונאים בישראל. והנה מסתבר שגם בארזים נפלה שלהבת והמבוכה המוחלטת ניכרת מהדפים. סיכם את זה יפה עבורנו רותם, שגם העביר לי את המסמך (תודה!):
"לאחרונה התעוררה השאלה האם אכן חומצות שומן רוויות כל כך מזיקות, מאחר ומקור המידע העיקרי לקשר הזה הוא מחקרים לא התערבותיים. כרגע נראה עלינו להשוות בעיקר בין SFA לחומצות שומן רב בלתי רוויות אומגה-6. נראה שעוד צפויים שינויים גם בהמלצות הללו."
המשפט האחרון הזה מקפל בתוכו אמת גדולה. תרגמתי עבורכם את העברית לישראלית מדוברת:
חברים, שקט בבקשה. צפויים שינויים, חברים. כן אולגה זה המצב. מצטערים. מה שהיה כבר לא יהיה. זה בסדר, אתם עדיין יכולים להמשיך לדקלם "דגנים מלאים במקום שומן" ו"שומנים מסוכנים ללב" אבל אנחנו כבר יודעים שהמחקרים לא שווים ושיש מחקרים הפוכים ושזה רק עניין של זמן עד שהפירמידה הרקובה הזו תתמוטט ארצה ברעש רב.
האיגוד הקרדיולוגי לא יכול להתעלם מהעובדות ומודה כי דיאטה דלת פחמימות עובדת, ועובדת טוב. לדוגמא:
"ממחקרי התערבות שנערכו בעשור האחרון עולה כי דיאטה דלת פחמימות מהווה אסטרטגיה יעילה ובטוחה בהפחתת משקל ובשיפור גורמי סיכון קרדיוואסקולרים. הפחתת צריכת פחמימות לטובת תוספת חלבונים ושומנים, במיוחד מהצומח, עשויה לתרום להפחתת . משקל, TG והעלאת HDL-C, אך לא להפחתת LDL-C באופן ישיר".
אבל אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות ולכן לא המציאות בשטח (מיליוני אנשים ונשים שמשמינים עוד ועוד כל שנה) ולא המציאות המחקרית מפריעים לדינוזאורים של התזונה להמשיך להטיף את אותן המנטרות (דוגמא טובה היא פרופ' דניאלה יעקובוביץ'). אבל הנה גם מיודעתנו ד"ר אולגה רז, מי שהיתה עד לא מכבר הדיאטנית הראשית של איכילוב משך כמה עשורים (!), ומי שהתפרסמה בכך שהגתה והביאה לעולם את יצירת המופת האלמותית "דיאטת הלחם". והרי לכם ציטוט מהפייסבוק שלה, הבוקר (תודה אפריל):
"אכילת שומנים מן החי בכמות עודפת מעלה את רמות השומנים בדם, זאת הפיזיולוגיה של הגוף שלנו... דיאטה העשירה בפחמימות מורכבות מורידה את כל הערכים החולניים ואת זה הוכח במחקרים רבים. אני עוזרת לאנשים רבים מאוד לשפר את בריאותם על ידי הדיאטה העשירה בפחמימות מורכבות (דיאטת הלחם). "
כן אולגה, בואי תספרי לנו עוד על זה.
אנחנו רוצים עוד.
הי חברות וחברים.
אתם כבר יודעים שכשאצלי שקט זה סימן שמשהו קורה. אז אני מתנצל שלא הייתי 100% זמין לאחרונה, אבל אני היתה לזה סיבה טובה - משהו קורה, ועכשיו!
אחרי שנה של היריון (בחיי שזה מרגיש ככה) היום יוצא לאור הדבר הגדול הבא אצלי: Paleo.co.il.
האתר Paleo.co.il נועד לאפשר מהפכה אמיתית בבריאות של כולנו: ידע, מוצרי איכות, וקורסים מעולים לכל אחד, בכל מקום ועיקר העיקרים - קהילה. במקום הרבה מילים, הסרט הקצר מספר את הסיפור.
יחד נשנה כאן את תרבות המזון והפנאי!
תפריטים לכל אחד ואחת
תכניות אימון אותם ומדריכי וידאו מצולמים
מאגר מתכונים
צוות מומחים רב מקצועי
מאמרים מתורגמים
סלי קניה ומשלוח מוצרי בוטיק עד הבית,
פעילויות קהילתיות לחברי הקהילה
הרצאות והשתלמויות
הנחות קבועות במסעדות איכות מובילות
עבורי, זהו פרויקט משמעותי מאוד ואבן דרך בהתפתחות של הקהילה כאן. הוא מייצג עבורי את המעבר מ"שגעון פרטי" למרחב ציבורי ואת השינוי התודעתי והאמיתי מחבורה של "קוקואים שוכני מערות" (בחיי שמישהי פעם קראה לנו ככה) לקבוצה מדהימה של המוני אדם שוחרי בריאות ואיכות חיים המוכנים ליטול אחריות!
"עובדים עלינו.
בחורף, בקיץ, בצהרים,
עובדים עלינו ישר בעיניים.
עובדים עלינו בפנים,
ואנחנו לא לומדים.
לא, לא לומדים."
והנה תזכורת לשיר הנהדר הזה:
למה אני מזכיר נשכחות? כי הרגשתי בדיוק כך השבוע, ומעשה שהיה כך היה:
עברתי בסופרמקט ובמחלקת הגבינות צדה את עיני חמאה צהובה בגושים גדולים של חצי קילו. המוכרת קלטה את המבט השטוח ואמרה לי "זו חמאה דנית מעולה! מוצר חדש שקיבלנו השבוע. חמאה מעולה".
הייתי קצת סקפטי ושאלתי אם זו חמאה נטו או שיש שם עוד כל מיני דברים. המוכרת הביטה בי בתמהון ואמרה בקול פגוע: "אדוני, זו חמאה דנית, רק חמאה. אין בזה שום תוספת".
ביקשתי לראות את הכתובית שעל האריזה.
"האריזה היא של 25 קילו אדוני, איך אביא לך אותה?" תמהה
בסדר, עניתי, אני רק רוצה את הפתק.
מצד שני, ראיתי שהשיחה לא ממש מתקדמת, אז אמרתי שאעשה סיבוב, ואחזור אחר כך, ואולי היא בינתיים תבדוק אם היא יכולה למצוא את התווית שעל האריזה.
מלאתי את העגלה קולורבי וחזרתי.
"הנה אדוני" קוראת לי מרחוק הזבנית "בבקשה. חמאה נטו".
וואללה.
עיניכם הרואות מה יש באמת בחמאה הזו.
רק צריך לדעת לקרוא.
שורה תחתונה:
אל תאמינו למה שלא בדקתם בעצמכם.
מסכימים?
אכול נכון: בשר וירקות, אגוזים, זרעים ופירות. צרוך מעט מוצרי עמילן ואל תצרוך סוכר. אכול די מזון כך שיספיק לאימונים אך לא לצבירת שומן. תרגל והתאמן ביסודות הרמת משקולות חופשית: הגבהה לירך, הגבהה לחזה, כריעה, דחיקה והנפה. למד לשלוט בתרגילי היסוד של התעמלות הקרקע: עליות מתח, כפיפות מרפקים ובטן, טיפוס חבל ועמידת ידים. התאמן בגלגול, שפגאט, אחיזות ועמידות כוח. רוץ, חתור, רכב על אופניים וכו' – עשה זאת מהר וחזק. בצע אימונים בשילוב אלמנטים מכל התחומים האלו, כיד הדמיון הטובה עליך, חמש או שש פעמים בשבוע. השגרה היא האויב. השאר את אימונים קצרים ואינטנסיביים. למד ותרגל ענפי ספורט חדשים באופן קבוע.
_
השימוש במידע המסופק באתר הינו על אחריות המשתמש בלבד