אם אין לכם ברירה, מה תעדיפו להיות - רב או אפיפיור?
לפני כמה שנים הזדמן לי לבקר ברומא.
שכרנו דירה קטנה ומתוקה ליד הוותיקן ובשבת בבוקר עשינו, יחד עם אלפי תיירים אחרים, את המסלול הקבוע מכיכר פטרוס הקדוש ועד לקפלה הסיסטינית, עליה שיבר מיכאלאנג'לו את גבו שנים ארוכות, כפוף על גבי פיגום (למתקדמים ולרומנטיקנים, אני ממליץ לקרוא את "חיי מיכאלאנג'לו" לפני ביקורכם הבא ברומא).
ואכן, כל מי שמבקר בוותיקן אינו יכול שלא להעריך את העוצמה האדירה של האימפריה הקתולית. אתה מתהלך במסדרונות אינסופיים ומכל עבר שכיות חמדה שנתרמו על ידי מאמינים או (סביר יותר) נבזזו משך מאות דורות מכל רחבי תבל. היופי והאסתטיקה עומדים בניגוד גמור לרוע המוחלט של האינקוויזיציה הספרדית, לחורבן המטורף של מסעות הצלב, לקנאות הפאנטית שהציעה לגלילאו את הגרדום, ולאינספור מלחמות בכל רחבי העולם מאז ועד היום. לעומת המורשת האלימה הרי שבחדרי החדרים תראה רק רוך ורכות, תפאורות מדהימות, תלבושות נוצצות ושומרים חסונים עם גרבי טייץ לבנות ונוצה מהודרת בכובעם – המשמר השוויצרי של הוותיקן.
שלא באשמתו האישית, מוסד אפיפיור נותר כמודל לתחלואות הכנסיה הקתולית כולה. דורות של אפיפיורים הרוויחו ביושר ובמאמץ עיקש את הדימוי הזה (וסליחה מראש מהאפיפיור הנוכחי, שדווקא נראה בחור סימפטי). אפיפיור כזה מייצג את ההוד וההדר והדעת מצד אחד, אבל גם קרביים אפלים ומורשת צינית ונצלנית, מן הצד האחר. אבל לא רק אפיפיורים. בכל אשר נפנה אנו מגלים אנשים שקנו לעצמם מעמד ושם, איש איש בתחומו, ההופכים את עצמם מבלי משים לאפיפיורים שבידם האחת מכנסים סביבם מאמינים ובידם השנייה מנצלים את אותו הציבור כדי להשיג רווחים ותועלות אישיות (אפשר להחליף את המילה אפיפיור ב"גורו" או ב"עיתונאי" או "רבי" או "בלוגר" בכל מקום בו עלול מישהו להוביל קבוצה בצורה המנצלת את הכבוד אליו להשגת מטרות אחרות).
הנה כמה כללים זריזים כדי לזהות אם מי שמולך הוא סוג של אפיפיור, רק בתחפושת:
- הוא טוען לאמת מוחלטת, סופית ונצחית.
- הוא משמיץ אחרים החולקים על דעתו.
- הוא מתנשא על סביבתו.
- הוא ישלח את מאמיניו למלחמות על קוצו של יוד.
- ככל שמישהו קרוב יותר לדעתו, כך הוא מוצג כאויב גדול יותר.
- יש לו פופ-מוביל ממנו הוא מנופף לקהל חיוכים.
והנה, לעומת האפיפיור, פגשתי איש אחר יוצא רומא, שהיה ההפך המוחלט מהמודל הציני.
זה היה לפני עשרים ואחת שנים. הייתי אז משוחרר צעיר והוא היה הרב שחיתן זוג חברים. הכלה היתה בהריון מתקדם, והחתן המאושר היה בחור מתוק בן גילי. על הטקס ניצח רב יוצא רומא שלא שמעתי את שמו מעולם. גבוה, בזקן שחור ומטופח וחמוש בחיוך רחב ומשקפי שמש הוא הגיע לאולם רכוב על אופניים. רצה הגורל והזוג ביקש ממני דווקא להיות אחד העדים בחתונתם, כך שיצא לנו להכיר מעט יותר מהקובל בין אורח לרב חתונה. הוא שאל אותי לשמי ומנהגי, והסביר לי על מה אני חותם ומדוע, ותדרך אותי עניינית. בין לבין הלך ליבי קסם אחריו. מסתבר שהוא אינו מוכר על ידי הרבנות, כי מנהגיו שונים והוא אינו מגדיר את עצמו אורתודוכסי. הוא היה קונסרבטיבי, רחמנה ליצלן. ועדיין, לא שמעתי ממנו מאומה כנגד אנשי הרבנות או הטקסים הרגילים, ולמרות זאת, טקס החתונה ההיא היה הדתי ביותר והמרגש ביותר שראיתי מעודי.
הוא סיפר שאת החופה יערוך לפי המסורת העתיקה של יהודי רומא, כפי שלמד מאביו ומרבותיו, ושהוא מקווה שתחזור יום אחד לזרם המרכזי. הוא ערך טקס קצר ופשוט, ודיבר במילים שנוגעות אל הלב ואינן מטריחות את הציבור. הוא נותר בצל הזוג ולא לקח את מרכז הבמה. ואחרי שהטבעת עברה והכוס נשברה הוא חיבק את החתן והכלה, כיסה את ראשם ואת ראש יחד תחת טליתו, כשם שאב מכסה את ראש בניו הקטנים בבית הכנסת וברך אותם בברכת כוהנים: "יברך אדוני וישמרך, יאר אדוני פניו אליך ויחונך, ישא אדוני פניו אליך ויתן לך שלום".
והקהל מחה דמעה.
הנה כמה מאפיינים של הרב הזה:
- הוא הולך עם האמת שלו
- הוא מכבד את האחר, אפילו כשהוא ההפך הגמור ממנו
- הוא דואג להיות בגובה אחד עם הלקוחות שלו
- הוא חורט פשרה על דגלו
- הוא הגיע באופניים
ההבדלים בין הרב הזה לבין האפיפיור הטיפוסי לא יכולים להיות גדולים יותר.
אני לא יודע מה אתכם, אבל אני כבר החלטתי מה אני מעדיף.
קרדיט תמונה:http://goo.gl/wdH6WK
