ארוחת צהרים של אדם קדמון מודרני (ומשפחתו)

ראשית חכמה, קנו נתח טרי, יפה ומבריק של שפונדרה (אסאדו). אתמול בערב, בדרך חזרה הביתה מהעבודה קניתי נתח שכזה של 2.7 ק"ג (ב 44 ש"ח לקילו שזה מחיר מצוין) אצל הקצב שלי (אייזן).
חזרתם הביתה? יופי. עכשיו שימו את הנתח לנוח לילה שלם בקערה עם כוס וחצי בירה, ענף רוזמרין טרי, כמה שיני שום, כף דבש, פלפל שחור וכף חרדל דיז'ון. תרגישו חופשי לאלתר, אני מרשה.

למחרת בסיר גדול וכבד (לי יש פוייקה שטוחה שמתאימה להכנסה לתנור ביתי. ממליץ לכם בחום). טגנו על אש גבוהה 5 עד 10 דקות כמה שאתם רוצים ירקות שורש: גזרים, תפוחי אדמה, בצל, קצת סלרי. כמה שלא תשימו, אח"כ זה יגמר.
הנה כך:

אחרי שהירקות נצרבו קצת, הניחו מעל את הנתח והוסיפו את הרוטב של המשרה ועוד קצת מים, ובשלו על הגז כמה דקות (לא חובה), הנה כך:

הכניסו לתנור שחומם ל 170 מעלות למשהו כמו 4 (ארבע) שעות לפחות. תשגיחו שלא תשרפו את העסק ואם צריך, הוסיפו מעט מים פנימה תוך כדי.
כשהעסק יוצא, זה נראה בדיוק ככה:

(וזה מריח אפילו עוד יותר טוב).
העצמות מתפרקות מהנתח מעצמן, ואתם פורסים לעצמכם פרוסות ענק נוטפות שומן ומלאות טעם, ולצמחונים המודאגים שבין הקוראים אני מבטיח שגם הירקות יוצאים מעדן של ממש. באמת.

הקניבלים הקטנים שלי חזרו לפני שעתיים מבית הספר ובכוחות משותפים הותרנו סיר ריק מכל אדם ובהמה (למעט חתיכה אחת קטנה שכבר לא הצלחנו לרחם עליה והיא תחכה לי במקרר בצייתנות עד מחר). 

לפחות הם לא שותים לי מהיין...

אז שורה תחתונה: לאמצע השבוע או לקראת שבת, נתח בקר איכותי, שיחבור לירקות שורש ולבישול ארוך ואיטי, יעשה לכם חגיגה בפה ושמחה בצלחת. 

By מר קדמוני with 14 comments

קדמוני בכותרות (2)

זוכרים את הכתבה שהיתה בעבר וכללה ראיון איתי? זו היתה כתבה רצינית וטובה לכל הדעות (כי היא פירגנה לי).
לעומת הכתבה ההיא, שלחו לי חמישה אנשים שונים מייל בשעה האחרונה עם הכתבה האחרונה מבית ידיעות אחרונות על "דיאטת האדם הקדמון" ובקשה להתייחסת. כשקוראים את הכתבה לא יכולים להשתחרר מהדימוי של כתבת שאין לה מושג ירוק על מה היא כותבת ולכן היא כמובן מדגישה "סיכונים" להתקפי לב ועוד הבלים ובכלל, זה נראה ונשמע שטחי והזוי ברמות על.
אז אם אתם כאן איכשהו פעם ראשונה ובאתם כדי לראות מהם האנשים המוזרים שאוכלים כמו שאכל האדם הקדמון ועוד טוענים שזה לא רק טעים, אלא גם בריא, אז אני ממליץ להתחיל מההתחלה ולקרוא את המדריך מהעשי לתזונה קדמונית ואולי להציץ בפוסטים הטובים של 2011, זה יתן קצת כוון מה הולך כאן.
אני אמנם לא אדם קדמון, אבל האדם הקדמון היה בריא יותר והוא אכל בשר כבר לפני מליוני שנים.
וגם מחקרים שנעשו על ציידים לקטים בימינו מראים את האפקט העצום השלילי של התזונה המערבית - מחקר בני הטוקלאו. תקראו.
יאללה, בהצלחה.

By מר קדמוני with 3 comments

מחשבות על מחזור

הבן הצעיר שלי, ענבר, רק בכיתה ב', וכבר מומחה רציני במחזור ובידידותיות לסביבה. דומה כי השפה העקרית המדוברת בבית הספר היא שפת המחזור, הירוק, הבלתי-מזהם והמנצל נכון את משאבי הטבע. זה באמת נהדר. בבית הספר יש להם פינת חי (עם ברווזים, אווזים, עיזים, תרנגולים, ארנבות ועוד כמה), יש להם מערכת למחזור מים, יש להם מערכת למחזור פסולת אורגנית המשמשת בתורה מזון לפינת החי, או לזבל לגינה כקומפוסט, ואפילו המים של פינת החי מטוהרים באמצעות צמחי ביצה. אכן כבר מגיל צעיר הדור הזה לומד כיצד אפשר לעשות יותר עם משאבים מוגבלים. לבית הספר אפשר לשלוח את האוכל רק בקופסא (ולא בשקית), ובבית הדור הצעיר מנהיג משטר ברזל למחזור כל בקבוק שמפו או קרטון ביצים (ויש די הרבה מהאחרונים).
למה אני מספר על כל זה?
כי גם בתחום המזון, אפשר למחזר בהצלחה, ולעתים המחזור אף עולה על המקור.
הילדים שלי, למשל, לעולם יעקמו את האף אם יקבלו בארוחת הצהרים עוף שהוכן אתמול. ואפילו קציצות, שאישית אני חושב שרק משביחות עם הזמן, נחשבות למוקצה מחמת התיישנות בקרב בני ביתי כבר בבוקר המחרת לעשייתן.
אולי זו האשמה שלי שהרגלנו אותם לאוכל טעים של אנשים אמיתיים (ולא רק לצ'יפס-שניצל-קטשופ בתור מזון ילדים), אבל עם התרגלות החיך, יש התרגלות גם לאיכות והמפונקים הקטנים דורשים, ובדרך כלל מקבלים, אוכל טרי.
נו, מילא.
מאידך, החיים מאלצים אותנו גם למחזר. אז כך למשל התמודדתי עם הסוגיה לפני כמה ימים בצהרים. הייתי בבית וידעתי שעוד מעט החברים חוזרים מבית הספר, ואין מצב שיאכלו את הקציצות (הטעימות לאללה) שהוכנו יום קודם (והמבוססות על בשר בקר, פטרוזיליה, שום, תפו"א ובצל ירוק).
אז מחזרתי, נו מה.
במחבת גדולה אידיתי בצל אדום, בצל לבן, ושני גבעולים גדולים של סלרי עלים, ושן שום אחת.
את הקציצות חתכתי לקוביות והוספתי פנימה. מצאתי במקרר גם פולקה אחד שנותר יתום מהעוף של שלשום, אז קצצתי גם אותו והוספתי לקלחת. מעל פיזרתי הרבה כמון, פפריקה אדומה, פלפל גרוס ומלח.
חמש דקות יחד, והופ, נהייתה מנת בשר-תבשילית-חדשה שהילדים זללו (עם אורז לבן בצד) ולא שמו לב/ התעלמו מהעובדה שהמרכיב העקרי הוכן כבר אמש ורק עבר שינוי צורה בסגנון רובוטריקי.

בסגנון הזה אנחנו לא אחת עושים "שווארמה" משאריות העוף או הבקר של אתמול וכולם מרוצים:
הפולניה לא זרקה אוכל והפולנים הקטנים לא רעבים.

ומה איתכם, איך אתם ממחזרים?

By מר קדמוני with 3 comments

מה יש לנו?

הבוקר, בתוכנית המצוינת של בעז כהן, "רוקר טוב" (אני שומע אותה באדיקות כבר שנים וזה זמן טוב להמליץ עליה, אם איכשהו פספסתם אותה ורוק בעיקר של שנות השבעים עושה לכם את זה), שמעתי שיר נדיר באיכותו של נינה סימון האגדית.
הנה, קודם תשמעו ותהנו:

חוץ מהעובדה שהשיר פשוט נהדר ממש ממש, ולמרות שהמילים פשוטות ואולי בנאליות, הן עדיין חיברו אותי לבלוג כאן ולמה שאנחנו מנסים להשיג. איזשהי תחושת חיות פנימית בריאה, המחברת את הגוף והנפש, של אדם שגם שאין לו דבר, עדיין טוב לו בחלקו ובבריאותו, שאיבריו וגופו הם תמצית חיותו.
גם המעט הוא הרבה מאוד.
אנחנו חיים במלוא העוצמה, במלוא החיות, ואף אחד לא יקח את זה מאיתנו!
אז הנה המילים. (לא טרחתי לתרגם כי האנגלית באמת פשוטה).

I ain't got no home, ain't got no shoes
Ain't got no money, Ain't got no class
Ain't got no skirts, Ain't got no sweater
Ain't got no perfume Ain't got no bed
Ain't got no mind,

Ain't got no mother Ain't got no culture
Ain't got no friends, aint got no schoolin'
Ain't got no love, Ain't got no name
Ain't got no ticket, Ain't got no token
Ain't got no god

and what have i got?
why am I alive anyway?
yeah what have i got?
nobody can take away?...

Got my hair. Got my head
Got my brains, Got my ears
Got my eyes, Got my nose
Got my mouth, I got my smile

I got my tongue, Got my chin
Got my neck, Got my legs
Got my heart, Got my soul
Got my back, I got my sex

I got my arms, got my hands, got my fingers,
got my legs, got my feet, got my toes,
got my liver, got my blood..

I've got life,
I've got my freedom
I've got life
I've got life
and I am gonna keep it
I've got life
and nobody's gonna take it away
I've got life!

By מר קדמוני with 3 comments

ארוחת ערב קלה ברוסית

שלשום הייתי במצב רוח קליל, איכשהו הילדים לא היו בבית ולא ממש התחשק לי להכין ארוחת ערב של סלט וחביתה אז אילתרתי משהו רוסי, מהיר, קר ועצבני.
במקרר מאחור גיליתי שהחותנת הביאה הרינג כבוש, אז הוספתי אותו לקערת שמנת חמוצה יחד עם הרבה בצל ירוק חתוך. וזהו.
ככה זה נראה:

עם כוסית "משקה" בצד, כמו וודקה, זה מחליק טוב טוב.
ваше здоровье, будьте здоровы, ура חברים!
ושבת שלום גם.

By מר קדמוני with 10 comments

מחשבות על המטבח האנגלי

הכרוז בשוק של קמדן, השבוע. מעניין מה הוא אוכל? האם הוא מסתפק במועט?

השבוע האחרון בלונדון עורר בי את הצורך לאכול כמו בנאדם (קדמון) והעלה בי הרהורים על טיבו של המטבח הבריטי לדורותיו ומה אפשר ללמוד ממנו.
גם בלי להיות שף מיומן, ברור לכל בר דעת שהמטבח האנגלי עומד בקצה האחר של הקשת הקולינרית מאשר המטבח הצרפתי. בעוד שהאחרון הוא משובב עין, מעוטר במנות, חומרים טריים וגוון עצום הרי שהמטבח הבריטי הוא נוקשה, יבשושי, מועט מצרכים וחדגוני. עם זאת, ישנם לא מעט דברים שאפשר ללמוד מהבריטים, או לפחות מהמטבח המסורתי שלהם, וכיצד תרבויות שכנות בעלות אופי שונה סגלו לעצמן הרגלי חיים כה שונים.
כשאומרים מטבח אנגלי בדרך כלל מדמיינים תבשיל שעועית אדומה קר, דג מטוגן, גבינת צ'דר קשה, מלפפון חמוץ ופאי מבשר בקר. לא משהו. (והערה כללית: שווה לקרוא את ה wiki על הנושא). כשמסתובבים בלונדון רואים שהאמת לא רחוקה מהדמיון. פיש אנד צ'יפס הוא עדיין מנה פופלרית, ומלפפונים חמוצים שולטים בכל מנת רחוב. המטבח האנגלי הושפע מהאופי הבריטי הנוקשה ומסגנון החיים שקידש עבודה קשה וגם השפעות מהמזרח ומהמערב, אבל בלי ספק נותר איתן ועמיד בפגעי הזמן וארוחת הבוקר האנגלית של היום דומה מאוד לארוחת הבוקר של גיבורי צ'ארלס דיקנס (לפחות לאלו שיכלו להרשות לעצמם אחת).אז הנה כמה רשמים על מה טוב ומה פחות מרשים במטבח האנגלי:

1. הסתפקות במגוון מועט. מגוון מצומצם של מזונות מפחית את התגמול החיובי שיש מאוכל, ולכן אנשים שרצים לאבד משקל טוב יעשו אם ינקטו באסטרטגיה של צמצום מגוון המאכלים לתקופת הירידה. זה מפחית את ההנאה ולכן את התגמול. הבריטים לא מחפשים הנאה אלא יעילות, וככזה, המזון שלהם נבנה להיות יעיל ומזין, לא מרתק או מהנה. זה מזכיר לי תקופה לפני 15 שנה, אז עבדתי בתעשייה האוירית. שם, על חזית חדר האוכל המרכזי, יש כרזה עצומה משנות השבעים: "ברוכים הבאים למרכז ההזנה הראשי". לא חדר אוכל, לא מסעדה אלא "מרכז הזנה". במיטב המסורת הקומוניסטית, העובדים צריכים להיות מוזנים כדי שיוכלו לתת תפוקה, ולא על מנת שיהנו, חלילה. כדי שתאמינו לי, מצאתי באינטרנט מודעת דרושים של התעשייה האוירית מאתמול (!) בה הם מחפשים "מנהל מתחם הזנה". קטעים. הבריטים תרגמו את זה לחיי היומיום.

2. אוכל משומר. הבריטים היו חלוצים ומובילים בתחום הימי (הידעתם שדווקא סמי עופר תרם את האגף החדש במוזיאון הימיה המלכותי אשר בגריניץ'?). מלחים וימאים נמצאים זמן ממושך ללא יבשה ודרוש להם אוכל זמין ועמיד. כך כנראה התפתחה מסורת של מזון כבוש ומשומר. חמוצים וירקות מוחמצים הם דוגמא קלאסית. הם גם מרכיב טוב וחשוב בדיאטה כי הם נותנים למערכת העיכול שלכם חיידקים ובקטריות שמסייעות לתהליך העיכול וזה טוב יותר וטבעי יותר מהפרסומות המעצבנות של אקטימל ("אני כבר מרגישה שהבטן שלי פחות נפוחה"). אוכל משומר כוון גם לגבינות קשות, מיושנות, בעלות אחוז שומן גבוה מאוד. צ'דר וגבינות סקוטיות אחרות הם פתרון טוב גם ללא קירור. כך גם בשר מומלח או מיובש. כך גם שעועית לבנה. מתחילים לראות את הדפוס?

3. אוכל פשוט ומהיר. תפוחי אדמה מבושלים, שעועית ברוטב עגבניות, בשר קר, תה, שמנת - כל אלו מהווים אבני יסוד במטבח הבריטי ומשותף להם הצורך המועט מאוד בהכנה והיכולת לצרוך אותם מהר ובלי הרבה עניין. אין מנות של שלוש שכבות, זיגוג, קרמים, הקפצה וכולי אלא פשוט ומהר, גם אם הטעם לא משהו. מהירות זה דווקא משהו שאנחנו, הישראלים, מתחברים אליו מאוד...
4. ארוחת בוקר. ג'נטלמן אנגלי ללא ארוחת בוקר אינו אנגלי אמיתי. אני אמנם לא אוכל ארוחות בוקר, אבל האנגלים מקדשים את המוסד הזה מאוד. עיקרה היא מזון מטוגן וכוללת על פי רוב ביצים מקושקשות, בייקון, טוסט עם חמאה, ואולי גם שעועית ברוטב אדום. מדובר בארוחה עתירת שומנים וחלבונים ומועטת יחסית בפחמימות, וכמעט ללא סוכר בכלל (את הריבה הם שומרים לשעת המנחה, עם "תה ערבית" בחלב). יחסית לאלטרנטיבות המודרניות של דגנים בחלב, פירות ביוגורט או טוסטים עם שוקולד, הבחירה הבריטית מתאימה למזג האויר הקר ולימים הארוכים של הפועל.


5. ארוז וקח. לבריטים מסורת ארוכה של פיקניקים ושל ארוחה מאורגנת בכל מקום. הם לא חוטפים משהו בעמידה אלא יעדיפו סט עם אלף חלקים מפורצן, סכו"ם כסף, ואם אפשר גם ציורים קטנים וכחולים של אוניות על הצלחת, אז עדיף. במיטב המסורת הזו הבריטים אלופים באוכל מאורגן, מסודר, חתוך לקוביות וארוז היטב. ביקור בכל סופרמרקט אנגלי יגלה לכם שהכל ארוז, גם הפירות, גם הירקות, גם הבשר. בדרך כלל בקופסאות, שיהיה נוח. אוכל מהיר הוא חלק מהמסורת, ואת המנות בפאב או במסעדות יגישו לכם בדרך כלל מהר מאוד, יחסית לשאר אירופה.
6. לא מפונקים. האנגלים אולי מאוד מנומסים, אבל הם לא עם מפונק. הם מוכנים לעשות דרך ארוכה מאוד עבור האמונה שלהם, והם מצפים מכל בריטי שיעשה עבור הממלכה מה שהוא יכול. מסורת המחקר הבריטית רצופה סיפורים שלא יאמנו על הנחישות של האומה הזו, ושבזכותה הגיעה האימפריה הבריטית לממדים לא נתפסים של שליטה סביב העולם. איך זה קשור לענייני האוכל? זה קשור. האנגלים יאכלו מה שצריך כדי לחיות ולא יחיו כדי לאכול. במוזיאון Natural History (אחד המבנים המרהיבים ביותר בלונדון לכל הדעות) ראיתי תערוכה על המשלחת האחרונה של סקוט לאנטרטיקה, לפני 100 שנים, בה הוא ניסה להגיע לקוטב הדרומי (והפסיד את המירוץ [ואת חייו] בשבועיים לבריטי אחר, אדמונסון, שעשה את מסעו ההוא תחת הדגל הנורווגי), מסופר גם על מה האנשים במשלחת אכלו באנטרטיקה. שנה ויותר הם גרו שם וניהלו שגרת מחנה להפליא. הנחישות האנגלית הביאה להם הישגים כבירים, גם אם זה אומר לאכול שנה בעיקר כבדים של פינגוונים וכלבי ים. (התמונה האמיתי והמדהימה הזו מלפני 100 שנה היא מהתערוכה על סקוט במוזיאון הטבע הבריטי. שווה)

7. בשר. האנגלי צריך את הבשר שלו. לא אכפת לו אם הוא בצורה של רצועות בייקון מטוגנות, בצורה של נקניקיות, בצורה של פשטידה (פשטידת יונים מישהו?), או בצורה של פודינג (!!!), אבל בשר, וגם חלקים פנימיים (בעיקר כליות) הם חלק מהותי מהמטבח האנגלי לדורותיו.

אז מה אמרנו?

שהבריטים הם אומה רצינית, נחושה, מסתפקת במועט ועם חוש טעם מנוון למדי, אבל עם הגיון קולינרי פנימי. הם לא מפחדים משומן, ולא אוכלים הרבה סוכרים. והם גם פשוט לא נהנים מהאוכל.
מסכימים? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 20 comments

VivoBarefoot Breatho - סקירה

כרגיל, הכל בגלל אשתי.

בסך הכל רצינו לאכול ארוחת ערב נחמדה, והאשה העדיפה לחזור למקום בו אנחנו אוכלים תמיד בלונדון – food for thought שזה מן מרתף קטנטן המגיש אוכל פשוט, זול, צמחוני וטעים באמצע Neal Street , שיוצא מה Covent Garden (מי שלא יודע על מה אני מדבר, אולי כדאי שיסע ללונדון).

אחרי שאכלנו יצאנו לערב קריר ובהיר ברחובות לונדון, ומכיוון שהיה בערך 8, כל החנויות כבר היו סגורות והרחוב הצבעוני בדרך כלל נהיה קצת חיוור. פתאום עברנו ליד חנות שהיתה לא רק פתוחה אלא גם מלאה אנשים צעירים שותים בירה, מוזיקה וחיוכים. הצצנו. חנות של Vivobarefoot יש שם בניל סטריט, והם חגגו את השקת הקולקציה החדשה שלהם בדיוק באותו הערב. ה 15 בפברואר. נכנסנו. קיבלנו חיוך ובירה, וסקירה על הנעליים שלהם, כל זה בחינם. אה, וגם 25% הנחה על ערב ההשקה.

לא שווה בדיקה מה קורה שם בפנים?

אז קניתי לי את VivoBarefoot Breatho ואח"כ הלכתי (ורצתי) איתן כמה ימים רצוף, והרי התוצאות.

וויווברפוט (האם זה תעתיק תקני בעברית??? מכאן ולהבא בקיצור vivo), הם חברת ותיקה מאוד בשוק ה"ריצה היחפה" ולמעשה הם החברה הראשונה (2003) שפיתחה נעליים המוגדרות כ"יחפות" אז כבר על זה מגיעות להם מחיאות כפיים. האסטרטגיה שהם נוקטים שונה מאוד מאסטרטגיית ההנעלה של VibramFiveFingers. בעוד שהאחרונות הן "כפפה לרגל", ומנסות לייצר מעין שכבת עור שניה לכף הרגל, הרי ש vivo זוהי נעל של ממש (לפחות נראית נעל רגילה), אבל עם סוליה דקה ורגישה במיוחד ועם חלק קדמי מורחב, כך שהאצבעות יכול להיות פרושות כמניפה ולא לחוצות זו לזו כמו בנעליים רגילות.

אבל לפני שנספר עוד, למה בכלל עברה לי המחשבה לקנות עוד זוג נעליים? הרי כתבתי כאן הרבה על ה VibramFiveFingers הנהדרות שלי, שיש לי אותן כבר שנתיים, ואחד הפוסטים הפופולריים כאן הוא הסקירה שלי על ה Nike free 3.0 שנחשבות לאחת הנעליים היותר מינימליסטיות של נייקי, אז למה עוד זוג עכשיו?

ובכן, בקצרה מאוד יש ארבע סיבות עיקריות לרכישה האחרונה:

• לא יכולתי להתאפק.
• אין לי אף זוג מתאים לריצות שטח, ואני רץ הרבה בדרכי הכורכר והעפר והשדות באיזור. עם ה VFF זה אפשרי ועשיתי זאת הרבה פעמים, אבל מספיק רגע קל של חוסר תשומת לב ונחיתה עצבנית על אבן קטנטנה וחדה כואבת מאוד הרבה זמן. לעומת זאת הנייקי מבודדות יותר אבל סוליית השוקולד שלהם (מחורצת עמוקות כדי לאפשר גמישות מירבית) נוטה לאגור בתוכה אבני חצץ קטנות, מה שמעצבן מאוד, לא נח ובעיקר מרעיש כשעולים חזרה על אספלט.
• היה מחיר ממש סביר (אחרי ההנחה שילמתי 51 פאונד שזה 306 ₪).
• והסיבה האחרונה אבל העיקרית והחביבה היא שחשבתי עליכם הקוראים, ואיך לעשות לכם שמח

אז בחנות מדדתי כמה דגמים ובעיקר את הדגם Neo ואת הדגם Breatho. הראשון אטום למים ויפה, והאחרון קל משקל יותר, בצהוב שחור. ה Neo היו לי פחות נוחות. בעוד שב Breatho האצבעות מיד מצאו מרחב טבעי הרי שב Neo היתה תחושה של צמצום ו"נעל רגילה". ה Breatho לעומתן, הרגישו מיד נפלא.

ככה הן נראות מלמעלה.

הסוליה היא השוס הרציני כאן. לא ברור לי איך הם עושים את הקסם הזה, אבל למרות שהסוליה נראית עבה, והיא מוגבהת מהשטח בשורה של "מגביהים", בהליכה מרגישים היטב את מרקם הקרקע. חריצי מדרכות, גבשושיות כביש וכדומה ברורות לגמרי למגע, בדיוק כמו ב VFF. מאידך, ההגבה מאפשרת לרוץ בדרכי עפר ושטח בקלות, ואין לה בכלל הגבהה בעקב, מה שמותיר את זווית הריצה טבעית יותר לעומת הנייק פרי.

בתוך הנעל ישנה רפידה דקה מאוד (משהו כמו מילימטר עובי). אפשר גם להוציא אותה ולהרוויח כמה מילימטרים. בינתיים נחמד לנו ביחד.

השרוכים הם מיתר, והחרך האחרון לשרוכים הוא קשיח, מה שמאפשר מתיחה הגונה וקשירה טובה. השרוכים נטו להקשר היטב גם אחרי קשר פשוט אחד, ולא נפתחו בקלות המעצבנת של שרוכי הנייקי.

בהליכה הן היו הכי נוחות שיש. ללכת יום שלם עם ה VFF זה בסדר גמור, אבל גם כמה ימים ארוכים של צעידות ברחובות לונדון עם ה VIVO הוכיח שהן אלופות כנעלי יום יום שנראות הגונות ומרגישות יחפות וזאת מבלי לעייף את כרית כף הרגל.

ככה למשל נראות ה VIVO משני צידי קו הזמן שבגריניץ'. מצד אחד מערב, מצד שני מזרח, באמצע פס נחושת של גאווה בריטית.

קור. הVivo אינן נעלי חורף. החלק העליון שלהם מבד נושם (שהקנה להן את שמן), המזכיר מאוד מאוד את הבד ממנו עשויות הנייקי פרי. זה אומר שאם יורד גשם, תרטבו. מאידך, יש לי בסיס מצוין להשוואה. לפני שנתיים בדיוק גם הייתי בלונדון וגם אז עשיתי עבודה לשירותכם ורצתי ריצת בוקר בהייד פארק. אז רק 45 דקות, הפעם שעה. אז חזרתי מהריצה ואצבעות הרגליים היו חסרות תחושה מהקור. למרות שהחורף הזה לא פחות קר מינואר 2010 והדשא בהייד פארק עדיין ירוק, מכוסח ורטוב באותה המידה, הרי שאחרי ריצת שעה עם ה Vivo הרגשתי מצוין, לא היה לי קר, וכפות הרגליים היו מצוינות. מעולם לא היתה לי הסתגלות כל כך מהירה לנעל.

עיצוב. אפשר להתווכח, אבל הן נראות די מגניבות בעיני.

אימונים אחרים. אני לא בטוח איך יהיו ה vivo לאימוני קרוספיט כלליים. נעדכן, אם כי אני חושש שאני מעדיף סוליה שטוחה ורציפה ולא סולית שטח, ולצורך זה גם הנייקי וגם הVFF מספקות פתרון מעולה. לריצות שדה ושטח אין לי ספק ש Vivo יקבלו אצלי עדיפות מוחלטת. הן נוחות, הן רגישות, הן עמידות (לפי פרסומים זרים... כי אצלי הן רק שבוע), ואין אותן לאף אחד אחר בארץ (נכון לכתיבת שורות אלו).

שורה תחתונה:

להשיג אותן בארץ לא תצליחו בעתיד הנראה לעין. הן מתחרות לא רעות מול ה NB Minimus (שנראות דומות באופי, ושמדדתי כבר בעבר, אז אני רק יכול לומר שהסוליה של ה vivo בוודאי יותר עדינה ורגישה לקרקע אם כי אומרים שהיא לא פחות עמידה וקשיחה). הן בחירה מעולה לטיולי יום יום, להליכות ולטיולים טבעיים יותר ומודעים יותר לקרקע. הן לא אטומות למים אבל מאידך הן נושמות, קלות מאוד, ושמחות לרגל.

קניתם כבר?

המלצות אחרות?

מחשבות? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 14 comments

מי זאת האשה הזו, ולמה היא צוחקת עלינו?

אחרי שצחקתי, ואחרי שגיחכתי, ואחרי שהראתי לילדים ולאשה, ואחרי שגיליתי שלא נשארו לי שערות לתלוש מהראש (אני קירח), הבנתי שאני לא יכול יותר לשתוק.

האשה הזו נקראת דניאלה. דניאלה יעקובוביץ'. פרופסור דניאלה יעקובוביץ' בשבילכם.

היא רופאה בכירה במרפאת הסוכרת במרכז הרפואי וולפסון, והיא גם, סליחה, לא אחראית במקרה הטוב, וצינית או מניפולטיבית במקרה הרע. אני אתן לכם להחליט לבד מי מהשניים מתאים יותר.

הנה הכותרת של הכתבה מ Ynet שגרמה לי לשהק בהפתעה:

בשורה משמחת למכורים לפחמימות ולמתוקים: מחקר שנערך בבי"ח וולפסון מצא כי דיאטה הכוללת ארוחת בוקר עתירת פחמימות וחלבונים מסייעת לרדת במשקל - ולשמור עליו. הסיבה: הפחמימות גורמות להפחתה ב"הורמון הרעב". החוקרת: "אכלו עוגת שוקולד בבוקר - ותשמרו על משקל נמוך לאורך זמן"

מה את אומרת! כבוד החוקרת.

אז חפרתי קצת כדי להבין במה מדובר ועל מה ממליצים בדיוק ולמה.

באתר הרשמי של בי"ח וולפסון, יש תמונה מחמיאה ולבבית יותר של דניאלה, בערך מלפני 30 שנה. בכל זאת, צריך לשמור שם על תדמית עדכנית. שם באתר מפרגנים על התשובה הציונית ההולמת של פרופסור יעקובוביץ' שעלתה לארץ מוונצואלה, ועכשיו הגשימה חלום ישן והוציאה סוף סוף "מאמר מדעי מישראל". ואני חשבתי שמונצואלה מביאים לארץ בשר בקר. באופן מאוד נוח מסקנת המחקר הנוכחי מתארת בדיוק מופלא את מסקנות הספר שדניאלה פרסמה כבר לפני שנים בספרדית, ואח"כ באנגלית, וששמו, הפתעה, הוא "ארוחת בוקר גדולה". אוהו, שם היא ממליצה על שורה של מאכלים בריאים וכדאיים:

פיצה, הודו, גבינה, סטייק, בייקון, פנקייק, לחם, עוגות, עוגיות, שוקולד, סוכריות, גלידה, שייקים, פירות, ירקות

זה הכל? אאוריקה! קניתי! דניאלה פיצחה את השיטה!!!

אפשר וכדאי לאכול הכל לארוחת בוקר ענקית, אבל לא סתם ארוחת בוקר גדולה אלא ארוחה עם פנקייקים פלוס שוקולד מלמעלה, מלאה בסוכר ובמה שרוצים, ואז לא לאכול כל היום והופ, הפתעה, יורדים במשקל.

למי שלא הבין או יש ספק, זו לא סתם דיאטה, אלא "דיאטה מאוזנת עם הרבה חלבונים". כמובן, שהשומן הוא עדיין אויב רע ומרושע, וארוחת הבוקר המומלצת של הגברת המתוחכמת היא 46% פחמימות, 37% חלבון ורק 17% שומנים, שזה דל שומן, אבל ממש ממש דל דליל.

אז אחרי שהיא גילתה את אמריקה (כי במרכז אמריקה העסקים כנראה חלשים), בדרך של תפריט ופרוטוקול תזונה שאין דומה לו בעולם (מישהו פעם ראה תרבות שאוכלת כל בוקר 3000 קלוריות, שעיקרן סוכרים? מישהו? הללללו?), אבל למי זה משנה, ומה זה משנה, זה נשמע טוב, וזה אפילו עובד. ודרך אגב, ברור שזה עובד. כל הגבלה קלורית תעבוד. וכל שיטה, מטומטמת ככל שתהיה, תמצא לה מאמינים ובני מאמינים. אולי עוד יעשו ממך פרופסור.

בדיוק בשלב הזה, אחרי שגילינו שזה נוח ונפלא, הוחלט להביא את הבשורה לארץ הקודש. אולי כדאי בכלל שנכתוב על זה עוד ספר (אולי עכשיו בסינית, יש הרבה קונים בשוק שם שמעתי), אבל סתם ספר לא ילך, אז נעשה גם מחקר קטן וחמוד, שבו התוצאות יהיו כל כך מרשימות וחד משמעיות עד שאנשים פשוט יהיו מוכרחים לקנות את הספר שלי.

הנה למשל במחקר האחרון, יש שתי קבוצות, שנבדלות בתפריט ארוחת הבוקר. הקבוצה האחת התפנקה עם גלידה ושוקולד בבוקר, והאחרת לא. אבל אותו סך קלורי כל היום (1600 קלוריו ליום, שזה חוסר משמעותי בעליל, ובכל מקרה תפריט דל שומן, כמה נוח שוב). בתוך ארבעה חודשים 193 הנבדקים האומללים הורידו בממוצע 15 ק"ג (!!) כל אחד, אבל מיד בארבעת החודשים הבאים, רק אוכלי השוקולד, הפיצה ופינוקי הבוקר המשיכו לרדת במשקל יפה יפה (עוד 7 ק"ג) ואילו קבוצת מעוטת הפחמימות עלתה מיד 12 ק"ג חזרה.

גרף כזה יפה קשה לצייר אפילו עם סרגל ומד זוית, שלא לדבר על תהליך אנושי.

הי, אבל מי אני שאפקפק?

אז מה היא אומרת לנו (במחקר הזה לפחות)?

שאם אוכלים ארוחת בוקר גדולה, יורד הצורך בארוחות מאוחר יותר, והיא מסתמכת על מדידות הורמון הגרלין, שאחד מתפקידיו הוא ויסות רעב (יש עוד כמה הורמונים ממזרים שמוערבים בזה, בטח שלא אחד), ועל הנשירה מהדיאטה בקבוצת הביקורת.

מה שכל כך יפה הוא החיבור הלוגי (והמופרך) בין השאיפות לבין המסקנות. החוקרת ביקשה לחזק את התיאוריה שלה (ואת המכירות של הספר, וזה בסדר, אנחנו יהודים וצריכים להתפרנס). אין לי פנאי או שום דרך רצינית לבקר את המערך המחקרי אז נניח לצורך הדיון שהממצאים כולם נכונים. ועדיין, השאיפות אולי בשמיים, אבל המסקנות, אעפס, על הארץ:

• המלצתה לאכול סוכרים, מזון תעשייתי, מזון מעובד היא רעה ומעודדת תחלואה. נקודה.
• המלצתה על פרוטוקול שומנים נמוך כל כך (פחות מ 20% בחישוב היומי), היא רעה ולא מותאמת לגוף האנושי.
• המלצתה לאכול ארוחות בוקר ענקיות ("אכול תמיד ארוחת בוקר. תמיד" כך על העטיפה האחורית) היא לא בלתי סבירה, ואם מתאים לכם לאכול ארוחה גדולה, בתיאבון. אבל למה "תמיד"? ולמה ארוחה מלאה בזבל?
• מה היה קורה אם היו אוכלים ארוחה ענקית המבוססת על חלבונים ושומנים בריאים?
• ומה ההשפעה הבריאותית של הדיאטה מעודדת הסוכרים הזה?
• אישית לגמרי, אני בדרך כלל לא אוכל דבר בבוקר. אבל אני גם לא מכיר אף תרבות שאוכלת ארוחות בוקר ענקיות. ודאי שלא תרבויות ילידיות.

אז לסיום, בקשה קטנה: פרופסור דניאלה יעקובוביץ' מתבקשת להתעורר.

ואם את לא בעניין, אז תעשי לנו טובה ותרחיקי את ההמלצות שלך מהילדים שלנו, כי אנחנו חרדים לבריאות שלהם.

ואם יש לכם חלילה סוכרת, ואתם גרים באיזור חולון, אני ממליץ לכם לשקול לחפש רופאה אחרת.

By מר קדמוני with 30 comments

עוד מתכון לשבת (מעט באיחור)

אוקיי, היום יום ראשון, אבל מתחשק לי לספר על תבשיל יום שישי האחרון כדי לפתוח את השבוע או את התיאבון...

המתכון הוא של גיליס, עם טיפל'ה אילתורים ושינויים אבל שום דבר דרמטי. בכל מקרה יצא מעדן אמיתי.

מצרכים:

קנו לכם צלי כתף (חלק מספר 5), טרי וטוב, מקצב טוב ואמין

שני בצלים, הרבה שום, שני גזרים, שלושה פלפלים. אני הוספתי גם סלרי. ואולי אפשר גם עוד עגבניות או קצת פלפל חריף ירוק.

יין לבן יבש.

את הנתח החמוד שקניתם השאירו מחוץ למקרר שעה לפחות. לעולם לא טוב להתחיל לטפל בבשר קר!

בגלל שהחתיכה היתה גדולה מאוד (כמעט שלושה ק"ג), וארוכה מדי בשביל הסיר שלי, חתכתי אותה לשניים.

בשמן קוקוס עם קצת שמן זית סגרתי את הנתח במחבת והעברתי לסיר (עדיף סיר גדול יותר, היה קצת צפוף, אבל היי, מה לא עושים בשביל ארוחת ערב).

בשמן שנשאר טגנתי בצל, שום, פלפלים, גזרים וסלרי. הריח ליגה לאומית.

אחרי האידוי הוספתי כוס גדולה של יין לבן יבש (שגם שתיתי תוך כדי הבישול, היה שווה) והרתחתי.

את התבשיל הוספתי לסיר עם הבשר, כיסיתי והופ, לאש קטנה.

עברו שעתיים במהלכן הפכתי פעמיים את הנתחים כדי שיקבלו טעם טוב טוב וסביב סביב.

ככה הוא נראה כשהוא בסיר:

אחרי שעתיים, שכבר אין סבלנות, ואחרי שאתם בטוחים שהבשר רך (שיפוד עץ יעשה עבודה טובה בלדקור ולבדוק), הוציאו את הבשר מהסיר ותנו לו לנוח בשקט ולהתקרר. אחרי שעה, ובסכין חדה וטובה, פרסו אותו לפרוסות דקות.

שימו בתבנית, צקו מעל את הרוטב שנותר, וחממו קלות (אפשר במחבת, אני שמתי על פלטה). זה לא רק יוצא יפה, זה גם יוצא טעים. לאללה.

(ואם נותר לכם יותר מדי רוטב בסיר, כמו לי, אתם יכולים לשמור אותו ולהשתמש כציר למרק או רוטב בשר, תמיד טוב).

בתיאבון.

By מר קדמוני with 7 comments

הפתעה קטנה לט"ו בשבט

מי לא זוכר את הפרסומת עם גבי עמרני מנשנש שקדים וצימוקים, שואג כטרזן וקופץ על המיטה של אישתו בקפיצה משולשת, עד שהשכנה הפולנייה מלמטה נאנחת ואומרת "הוא שוב אכל פירות יבשים".

אח, נוסטלגיה.

אז כדי שגם אתם תרגישו ככה היום, הנה מתכונון מיוחד לט"ו בשבט של שדרוג שקדים. כן, זה מתכון שרק חברי הקהילה שלנו יאכלו. אנשים אחרים יגידו לכם "אתם לא נורמליים". מצוין, ככה ישאר לכם יותר מהתענוג המושחת הזה.

קונים שקדים טריים, לא קלויים ולא קלופים.

במחבת רחבה ממיסים חמאה או משתמשים בג'הי.

מפזרים עם המחבת שקדים כדי כיסוי אבל לא צפוף מדי.

מפזרים מלמעלה עשבי תיבול. רוזמרין הולך מעולה.

מטגנים על אש בינונית ושומרים כל הזמן שלא לשרוף את השקדים! (אחרת הם יצאו לכם מרים).

מקררים.

מפזרים מלח גס.

שמים בצנצנת זכוכית סגורה על ארון גבוה במיוחד.

ושאלה: על ט"ו בשבט אומרים "חג שמח"?

By מר קדמוני with 5 comments

קדירת החלומות

מן המפורסמות היא החיבה שלי (ושל בני משפחתי) למתכונים מהבילים המוגשים בקדירת חרס. קדירה כזו מפזרת היטב את החום, יוצרת תבשילים מעולים, ויש לה שיק צרפתי. בשבתות של חורף או אז הימים קצרים אין תמיד פנאי או חשק להכין אלף מאכלים אז אם מעט דברים יוגשו לשולחן כדאי מאוד שכל אחד מהם יהיה בומבה.

הנה מתכון של קדירת חורף שכזו, מיום שישי האחרון.

בתמונה נמצאים רוב החומרים:

• 1.7 קילו צוואר כבש, חתוך לפרוסות לא דקות מדי (אתם צריכים לבקש מהקצב שינסר לכם, בבית לא תצליחו, יש באמצע עצם).
• שני תפוחי אדמה בינוניים, פרוסים גס
• שני בצלים, חתוכים לרבעים
• שומר אחד, חתוך לרבעים
• חצי סלרי עלים, בלי העלים, פרוס לחתיכות של 5 ס"מ
• שני גזרים קלופים ופרוסים לחתיכות גדולות
• 5 שיני שום קלופות אך שלמות
• שליש צרור שמיר
• קצת שמן זית, מעט פפריקה, הרבה מאוד פלפל שחור גרוס גס, כפית מלח גס
• שתי כוסות יין אדום יבש וטוב

מערבבים את כל החבורה בקדירה, ודואגים שהבשר יהיה מכוסה כולו בירקות.

ככה זה נראה רגע לפני התנור:

שולחים לתנור על חום גבוה (22) למשך 20 דקות ואז מנמיכים את החום ל 160 מעלות לעוד שעתיים לפחות.

מתקבלת ארוחה שלמה, טעימה ומריחה ניחוחות של חורף, אדמה ויין. צוואר כבש פשוט מאוד להכנה, מתאים לתבשילים ארוכים, ויש בו גם עצמות (עם מח עצם), גם שומן וגם הרבה מאוד טעם. הוא נימוח בפה וישאיר אתכם עם בטן מלאה. מאוד מלאה.

עם כוס יין אדום בצד (כתוספת), קשה לי לדמיין ארוחת בוצר שבת טובה יותר.

בתיאבון

By מר קדמוני with 13 comments