מה זה קרע במיניסקוס ואיך תשיגו לעצמכם אחד כזה?

אי ידידיי,
בגלל שאני גיבור ואמיץ, לא התלוננתי בקול רם עד עתה, אבל לפני כחודש נפל אצלי דבר. יותר מדויק לומר: אני זה שנפלתי. ומעשה שהיה כך היה:
זוכרים שטרחתי להכין בחצר שלי לערוגה לתפארת?
אז מסתבר שעבודה מאומצת של כמה שעות עם קלשון, באדמה חרבה וקשה (הי, זה היה לפני הגשם), עלולה לגבות מחיר מהברכיים שלכם. לפחות אצלי זה קרה. ההתחלה, כרגיל, היתה אופטימית. כמה שעות של קיפוצים על הקלשון וחייכתי לעצמי: ניצחתי את האדמה ויש ערוגה. פתאום קצת כאב לי בצד, לא היסטרי אבל מוזר. כאב חד. העניין הוא שלמחרת בבוקר לא יכלתי לרדת מהמיטה. הברך פשוט לא שיתפה פעולה יותר. אולי פשוט הזדקנתי.
אמרתי: לא נעים, לא נורא. אולי ממאמץ, יום יומיים ובטח יעבור. הרי כבר כאבה לי בחיים הרגל.
אז זהו, שלא.
עבר שבוע ועברו שבועיים ואני בקושי הולך. צולע. כל הכניסה לרכב היא סיוט ועמידה אחרי ישיבה ממושכת נגמרת בצליעה מביכה. אוקיי, חשבתי, צריך אורתופד. אני דווקא מכיר אחד. מומחה ברפואת ספורט וגם שכן. צלצלתי, באתי, ונשכבתי על הספה. הדוקטור שם בעדינות בעדינות אצבע קלה על הברך ועם היד השניה סובב את הקרסול. הצעקה שלי הגיעה מיד והעיפה את התקרה. אי. קרע במיניסקוס, חביבי, הוא אמר. תנוח ונדבר עוד שבועיים.
נחתי שבועיים והלכתי צלעתי לאורתופד נוסף. לא בגלל שהשכן לא טוב, פשוט אני שייך לקופ"ח אחרת וצריך הפנייה ל MRI וכל זה. פחות כאב לי כבר, והנפיחות בברך נעלמה, אבל היי, עוד לא חשבתי אפילו לנסות לקפוץ על רגל אחת...
גם הד"ר השני מישש לי את הברך וגם הוא אמר: קרע במיניסקוס, חביבי.
מסתבר שזה חלק מהז'רגון של האורתופדים (ה"חביבי", לא המיניסקוס).
בינתיים עבר חודש שלם ובו לא עשיתי שום כלום של פעילות גופנית. שזה פחות או יותר, שיא שלילי בשבע השנים האחרונות לפחות. קצת עשיתי מתח ושכיבות סמיכה, אבל לא אימונים של ממש שמזיעים ומתנשפים ונהנים ושוכבים-על-הגב-חצי-מתים בסוף. באסה רצינית.
אז מה זה קרע במיניסקוס אתם אולי שואלים את עצמכם בשלב הזה?

זה לא גברת, זה אדון (באדיבות Wiki)

המיניסקוס היא שכבה בצורת סהר ובמרקם דמוי סחוס, המונחת לכל אחד ואחת מאיתנו באמצע הברך, בין עצם הירך לשוקה. כשאתה בן עשרים היא יפה ונוצצת. כשאתה בן ארבעים, היא שחוקה ודהויה, אבל הפטנט זהה. כתוצאה מטראומה, מכה, תנועה חדה ובעיקר סיבובית (כל התשובות נכונות אם אתם קופצים עם קלשון בחצר), היא עלולה להקרע. כלומר, תחשבו על קרע בקצהו של דף נייר: שני צידי הקרע רופפים ונעים מעט זה לעומת זה: בדיוק הסיפור אצלי בברך, בהבדל אחד: בדף נייר זה לא כואב. בברך זה כואב. מאוד.
אוקיי, אז מה הפרוגנוזה (כלומר, מה יש לעשות?)
בקרע במיניסקוס אפשר לטפל ואפשר גם לא לעשות כלום, כך מסתבר. הטיפול הוא ניתוח ארתוסקופיה בו פשוט חותכים את הקרע (אם תרצו: "אוכלים" חתיכה מהמיניסקוס, חתיכה שלעולם לא תגדל שוב אבל תפסיק את הכאב). אלטרנטיבה היא לא ניתוח אלא לתת לגוף ללמוד לחיות עם הקרע. בכל מקרה ההמלצה היא לחכות לפחות חודש חודשיים לפני הניתוח (אלא אם אתה כדורגלן בן 19. אני לא). אז במיטב המסורת הקדמונית, אני אשתדל לוותר על ניתוח, אלא אם כן זה הולך לתקוע אותי במרפסת עד להודעה חדשה. אז נחתי. לנוח. נחים. מנוחה.
חיכיתי חיכיתי ציפיתי ציפיתי ובאמת, עכשיו כבר לא כואב.
נראה שהמזל הוא שיש לי שתי ברכיים חזקות (יחסית, יחסית. תודה לאל לעבודת המשקולות ולסקוואטים) אז הדוקטורים עכשיו מאוד מרוצים. לא צריך מי יודע מה פיזיותרפיה, הם אומרים, פשוט צריך לחזור לפעילות בהדרגה, תוך יישום הכלל הבא: "אם זה כואב קצת אחר כך, זה בסדר ואפילו טוב. אבל אם זה כאב חד וממוקד, זה רע ולא לעשות".
אז החלטתי. מחר אינשאללה אעשה אימון ראשון אחרי חודש של תרגול בטטיות כורסה למתחילים. לא משהו למשתגעים, אבל בהחלט משהו שצריך ברך עובדת כדי לעשות אותו.
אולי יש לכם טיפים בשבילי?
בריאות,
דעאל

By Dael with 16 comments

טלה ביין לבן וטעמי חורף

לפני שבוע בדיוק הכנתי קדירת חורף חורפית ונהדרת, ואני ממש מוכרח לחלוק את המתכון שמתאים ללילות הקרים שמסתובבים עכשיו בחוץ. הוא משופע בטעמים של חורף ואדמה ואין כמותו לארוחת שישי. קדימה, למצרכים:

• שני קילו צוואר טלה טרי
• גבעולים של ראש סלרי (החלק הלבן)
• שלושה-ארבעה גזרים
• חמש שיני שון
• צרור כוסברה
• ארבעה בצלים
• שלוש פטריות פורטבלו גדולות
• יין לבן יבש
• חרדל דיז'ון ותבלינים

את חתיכות הצוואר "סוגרים" כמה דקות בשמן קוקוס על אש גבוהה בסיר ברזל כבד. מוציאים.
קוצצים את הירקות גס ומאדים באותו הסיר כעשר דקות.
מחזירים את נתחי הבשר ומארגנים יפה יפה סביב.
מוסיפים חצי בקבוק יין לבן יבש, כף גדולה של חרדל דיז'ון, מלח, פלפל שחור, גרגירי חרדל (אם יש לכם) ומביאים לרתיחה קלה.

מוסיפים מעל את צרור הכוסברה.
מחממים תנור ל 120 מעלות ומכניסים את הסיר לשעתיים של בילוי

בערב מוציאים, מחייכים ונותנים לאורחים להתעלף

שבת שלום,
ובתיאבון
דעאל

By Dael with 4 comments

איך לקנות את האוכל טוב בעולם בלי לפשוט את הרגל?

מפת העוני העולמית ב wiki. אצלנו אפור, כרגיל.

אם יש משהו מפחיד בעולם המודרני, זה לא תנינים, לא אריות ולא מפולות בוץ. אמנם יש עדיין בעולם מקרים של מוות מכל אחד מאלה מדי פעם, וגם השלג האחרון הזכיר לנו שכוחות הטבע עדיין שמים אותנו לצחוק כל אימת שמתחשק להם, אבל החרדה האמיתית, הפחד הגדול שהעולם המודרני כן מציע הוא הפחד מעוני.
כמו כל הפחדים, מקורו בתחושה אמיתית השומרת על הפרט. אנו מפחדים מכל דבר שמסכן אותנו. כאלה אנחנו, שורדים. ואמנם, נאהב את זה או לא, נכסה את אוזנינו ואת עינינו או לא, עדיין תמיד נמצא את עצמנו בעולם קפיטליסטי בו המטבע הוא המלך הבלתי מעורער. ואם המלך הוא הממון, הרי שזה שנמצא בתחתית שרשרת המזון הוא זה החסר כל. העני. אין בכך כל שיפוט ערכי אלא ניתוח של המציאות: עני ורע לו. אתם יכולים לסרב להכיר בכך, לנסות להלחם בזה ואז להפסיד או להכיר בשלטונו של המטבע ולנצח תחתיו, הבחירה שלכם. (הערה לפרוטוקול: כסף כמובן שאינו מעיד במאומה על אושר או על שלווה או על אישיות, זה רק מעיד על יתרות).
אני בחרתי מזמן.
עצמאות כלכלית היא משהו שמעסיק את מוחי הרבה מאוד כבר הרבה שנים כי לטעמי הגעה לעצמאות כלכלית היא הדרך היחידה בה אפשר "באמת" להיות רגוע. בעולם כאוטי, בלתי צפוי ודורסני כמו המציאות שלנו (אין מה לעשות חברים, זה כך), הכסף הוא המשאב היחידי שיאפשר לכם טיפול רפואי, מזון, ביגוד ומחסה. אוקיי. יש גם בתי תמחוי, ועמותות עם נשמות טובות אבל אנחנו ממש לא רוצים להגיע אליהם כנזקקים.
אם כך, אם העוני נמצא בקצה האחד של הסקאלה, והעצמאות הכלכלית - היינו, היכולת להתקיים בכל מצב, גם ללא הכנסות מעבודה כלל - נמצאת בצד האחר. שימו לב שהמונח "עושר" הוחלף כאן ב"עצמאות כלכלית", כי לטעמי אין הגיון רב במדידת המטר המרובע, המכוניות או כיורי החרסינה שיש לאדם אלא ליכולתו לחיות מנכסיו גם ללא עבודה. אם הנכסים מכניסים יותר ממה שאתה מוציא - אתה עשיר (כן, אתה יכול להיות עשיר גם אם אין לך שקל בבנק, אתה גר באוהל, אין לך מכונית או נעליים ואתה אוכל רק אורז ועדשים, ובתנאי יש לך הכנסה קבועה שלא מעבודה שמכניסה יותר מהסכום החודשי שאתה מוציא - אשריך. אתה עשיר. בלי לעשות מאומה תמשיך להתעשר יותר ככל שיעבור זמן. וגם ההיפך הוא הנכון. אם אתה גר בוילה תלת מפלסית עם שתי מכוניות ומשכורות היי טק גבוהות, אבל כל חודש אתה באוברדרפט: אללי, אתה עני ותהיה עני עוד יותר ככל שיעבור הזמן, אלא אם כן תעשה שינוי).
לא נעבור כעת על כל האפשרויות לחסוך מחד ולהכניס יותר מאידך, אלא נתמקד לעת עתה בסעיף אחד בלבד, זה הקרוב ללב כולנו - האוכל שעל שולחננו.
ההוצאה על מזון היא אחת החשובות והמרכזיות במשק הביתי. היא לא עומדת בתחרות עם ההוצאה על מגורים (רק בגלל שזו הפכה לטירוף מוחלט, ועל זה בפעם אחרת), אבל היא עדיין אחת הגבוהות בסל המשפחתי הישראלי. כ 15-18% מסל ההוצאות (והרבה יותר אחוזים מכך, אם אתם לא זורקים בלי סוף כסף על מכונית ומשכנתא). להבדיל מהוצאות על בילוי ופנאי, ההוצאה על מזון בוודאי שאינה מותרות אלא כורח. רוצה לומר: אפשר להסתדר בלי זארה ומנגו אבל בלי קשה בלי זיתים ואבוקדו.
לכאורה, כדאי לצמצם ככל שניתן בהוצאות המזון, וכך לאפשר לחסוך יותר ולהיות קרובים מעט יותר לעצמאות כלכלית.
מחשבה יפה ונכונה.
אך אליה וקוץ בה: מחירו הנמוך של מזון הוא בדרך כלל אינדיקטור טוב דווקא כדי להתרחק ממנו. המוצרים הזולים ביותר במשק הם בדרך כלל גם הגרועים ביותר. לדוגמא, שמן זרעים מעובד, מלאכותי, שעבר תהליכים כימיים אלימים יהיה זול מאוד. אולי 4 שקלים לליטר. שמן זית בכבישה קרה יעלה 40 ש"ח לפחות וקילו שמן קוקוס יעלה כבר 70 ש"ח. לפחות. כך גם בקמחים, בקטניות, במוצרים קפואים ובמוצרים בכלל: ככל שהם מעובדים יותר, חיי המדף שלהם יהיו ארוכים יותר, ולכן הם גם זולים יותר. קופסאות שימורים זולות יהיו אלה המשתמשות בשמן סויה או תירס זולים, ובתכולה באיכות נמוכה יחסית. מרגרינה לעולם תהיה זולה מחמאה (בגלל זה בדיוק המציאו אותה). לרוע המזל, למעט חריגים נדירים, מזון זול יהיה גרוע מאוד עבורכם.
העלות האמיתית של מזון גרוע, גם אם הוא זול מאוד בטווח המיידי, היא עצומה. לא רק שחולים יותר בטווח הקצר (שפעת, השמנה, חום), אלא גם מועדים יותר לפיתוח תחלואה לבבית וסרטן ושאר צרות בטווח הארוך. וכאילו כדי להוסיף קושי, גם התרופות יעלו לכם הרבה מאוד כסף, והרבה יותר מכך, הביטוח הרפואי הפרטי שתעשו יעלה לכם פי עשרה. ידידי אמר לי: כששיניתי את התזונה התחלתי להרגיש פי מיליון יותר אנרגטי. בטוח שגם ארוויח יותר. לא מחקר, אבל תחושה.

צרכנות מזון כלכלית לא מתחילה ולא נגמרת ב"לא לקנות את הכי זול". אם נציץ לעגלת הקניות של המשפחה הישראלית הטיפוסית, נגלה שם הרבה מאוד מוצרים שאינם זולים כלל ועיקר, יקרים אפילו, אבל רעים מאוד בריאותית, מאידך. דגני בוקר הם דוגמא קלאסית: הם באים בשלל צבעים וטעמים ודגנים אבל כולם, ללא יוצא מן הכלל, לא יקדמו את הבריאות שלכם לשום מקום. ליד דגני הבוקר תמצאו גם שלל חטיפים (אוקיי, כולם מסכימים שזה רע, או שצריך הסבר מפורט?), ומתחתם בעגלה ערימה עצומה של "מעדני חלב". שוקו וסוכר, כותרות של תותים ופירות יער במסווה של בריאות ובעצם זה בעיקר סוכר ומוצרים מעובדים לעייפה, שכל טיפת שומן טבעי שהיתה בהם, נעלמה בתהומות ה 0%.  כך גם מוצרים קפואים מעובדים, ממרחים שונים מוכנים, וממתקים. ובאריזות ענק שישיות של קולה או משקה ממותק אחר ("אבל זה מיץ טבעי מפירות") שיש המדמיינים שהוא טעם החיים אבל לטעמי אפשר גם לתאר אותו כמשחק המקדים של המוות...

אז מה נקנה בכל זאת?
נקנה אוכל אמיתי ומקומי וטרי ופשוט: ירקות ופירות, דגים ובשר, שמנים מפירות. בעיקר. אבל גם כאן, הטווח עצום ויש גם אפשרויות זולות, רק שהן מסתתרות.

• בבשר, קנו חלקי פנים. בלי פחד. כבד, לב, ראש - כולם יעלו פחות מ 25 ש"ח לקילו טרי ובריא. תקנו את החלקים שאיש לא קונה: עתירי שומן, פשוטים. לא קניתי אנטריקוט כבר שנה לפחות, ולא חסר לי. אני קונה שפונדרה טרייה ב 42 שקל, ולב ב 15 ש"ח. ושמח. 
• בדגים, אני קונה סרדינים טריים בעונה. זול מאוד, ולפעמים ממש מחיר מצחיק. דגי ים אחרים הם על פי רוב יקרים יחסית אבל יהיו בחירה תזונתית מצויינת אך בדגי בריכות אני משתדל לא לגעת בכלל.
• בעופות, אני קונה טבע עוף (יקר) אבל אני קונה רק כנפיים. כך, גם כשהעוף הוא אורגני ועולה פי שניים מעוף רגיל, כנפיים יעלו לא יותר מ 15 ש"ח לקילו. סבבה.
• בירקות, כמובן שאפשר לבחור את הירקות הזולים באותו הזמן ואם יש ירק "שמתפרע" (כמו מלפפונים לעתים), פשוט לא קונים אותו. לא תתפסו אותי קונה מלפפון בעשרה שקלים. כולה מלפפון, מה רע בלפת, תגידו (אם מבשלים אותה ומרסקים עם שום ושמן זית, אפשר לעשות ממנה אחלה "חומוס" שבעולם. מן ממרח רומני עצבני ומצוין). ועדיין, חלק משמעותי מאוד מסל הקניות שלי הוא ירקות. אני קונה המון (אבל באמת המון) ירקות. כל ירק הולך. יחסית ללחם ולתירס זה יקר, אבל זו בחירה שאני שמח להוציא. 
• בקניית פירות, ולא רק באופנה, לא חייבים לקנות מנגו. תפוזים הם זולים יחסית עכשיו. קנו בשכל. 
• בשמנים, אני קונה הרבה שמן זית איכותי. אני גר בגליל אז יחסית קל לי, אבל אפשר בהחלט לקנות ישירות מבית הבד פח של 17 ליטר ולחסוך הרבה מאוד. 
• קנו בקבוצת רכישה. בשנה שעברה קניתייחד עם קבוצה, ישירות מהיבואן, פח של 5 ליטר שמן קוקוס בכבישה קרה וזה עלה לי 40 ש"ח בלבד לליטר. אם מתעניינים, אפשר לנסות לארגן אחת נוספת. קניתי גם "חצי טלה" בקבוצת רכישה אחרת ועוד. תתאמצו, תחסכו.

נכון, לאכול נכון ולקנות בריא לא יסייע לכם בהכרח לפרוש מעבודה בגיל מוקדם יותר, אבל בהחלט יאפשר לכם לחיות מאושרים ושבעים כדי שתוכלו לפרוש בריאים וצעירים. אינשאללה.
שורה תחתונה למתקשים: תאכלו טוב ותהיו עצמאיים כלכלית. נשמע לי כמו מתכון טוב לחיים.

ואם בא לכם, שתפו, הגיבו או התרעמו. בשמחה.
דעאל

By מר קדמוני with 23 comments

ארבעה רעיונות לעיסוק בליל חורף קר

אם יש משהו גרוע בחורף הנפלא הזה שנחת עלינו סוף סוף, הוא תחושת העייפות והקור שמגיעה יחד עם העננים והימים המתקצרים. כוסות התה, ממחטות האף, מעילי הפוך וכובעי הצמר, כולם גורמים לנו לרצות בעיקר להתכרבל מתחת לשמיכה ו"תעזוב אותי באמ'שך מלצאת החוצה ולעשות ספורט". אז בסדר, בסדר, לא תמיד חייבים לצאת החוצה. הנה תרגילים שכולם מכירים אבל אולי כדאי לרענן אותם דווקא היום, כשהשמיים נמוכים ורטובים.

• בורפיז: אותו תרגיל "פול קום" נוראי מימי הטירונות המשלב סקוואט, קפיצה, ושכיבות סמיכה. לא תופס מקום, מעלה דופק יותר מכל תרגיל אחר, ועשר דקות רצופות של בורפיז יביאו אתכם לרקיע השביעי של המאמץ ולהיכל התהילה של הסכיזופרנים.  אימון חביב יהיה 10 בורפיז בדקה, כל דקה, למשך עשר דקות. פיפי ולישון. 

• הליכת דוב: החסרון היחיד הוא שבחורף הוא כפות הידיים מתקררות מהרצפה. מאידך, אפשר לעשות הליכות דוב בתוך הבית בלי הכנות מיוחדות. עשרה צעדים קדימה ועשרה אחורה, כפול עשר. כיף. תפסיקו כשסיימתם או כשנשרו לכם הכתפיים. מתקדמים יעשו זאת בזחילה בלי הבטן נוגעת ברצפה. מאתגר לאללה. 

• עמידת ידיים ליד קיר: עמידת ידיים תחזק אתכם ותשפר את היציבה. למתחילים, כמוני, עדיף לעשות את עמידת הידיים ליד הקיר. מרגישים חזקים? נסו לבצע שכיבת סמיכה בעמידת ידיים (היינו להנמיך עד שהראש נוגע ברצפה. ואז לעלות חזרה). מרגישים חזקים עוד יותר? נסו להרים ידיים לסירוגין. החסרון הוא שהדם עולה לראש (יורד) אבל עם הזמן והתרגול, מתרגלים.
• קט'לבל סווינגס: אם עדיין אין לכם קט'לבל אולי כדאי. אותה משקולת ברזל פשוטה ועצבנית שתפנק אתכם בשלל תרגילים שלא תופסים מקום בבית ולא שוברים את הרצפה. קט'לבל סווינג מבצעים בשתי ידיים האוחזות היטב במשקולת ומניעים אותה בקשת גדולה אל מעל לראש, כאשר התנועה באה בעיקר מכח האגן. לגברים מתאימה משקולת 24 ק"ג, לנשים 16 ק"ג. כן, אפשר פחות ואפשר יותר, אבל מניסיון, זה משקל טוב. גם אימונון של 100 קט'לבל סווינג יתן לכם אחלה של אפקט במינימום זמן. 

ואפשר כמובן לעשות גם צעדי ענק, שכיבות סמיכה, כפיפות בטן, סקוואטים, ואפילו קפיצות חבל, אם יש לכם תקרה מספיק גבוהה. וכל שילוב שלהם. לא המצאנו כלום...
אח"כ תתקלחו, תלבשו טרנינג עם נעלי בית ותשתו תה חם עם תמר שבתוכו נחבא אגוז.

שתפו אותנו בתגובות: בא לכם להתאמן בחורף או קשה? מה עשיתם השבוע?

By מר קדמוני with 2 comments

למה אני לא מתפלא שיורופסקי תקף, קילל ואיחל אונס לאראל סג"ל ובני ביתו?

לפי דווחי אינטרנט שונים היום, נראה כי ביום חמישי האחרון, בעת צילומים של תכנית טלויזיה ובה עימות אינטליגנטי בין אראל סג"ל (המצדד באכילת בשר) לבין ארי שביט (בעד טבעונות), ההפקה הביאה כוכב אורח לביקור: גארי יורופסקי. בלי הרבה שהיות יורופסקי תקף את סגל רק בגלל שלמרבה הזוועה לבש סגל מעיל עור (בזכותו זכה לאיחולי מוות ואונס לבנותיו כנ"ל). זה המשיך בתקיפה פיסית. נחכה להבהרות בעיתונות שאכן כך היו פני הדברים.
יסלחו לי ידידיי הטובים הטבעונים (יש כאלה רבים !) אבל בינתיים אני לא מצליח להיות המום מתיאור האירועים. הסיבה היא שכבר תיארתי בעבר את המדרון המוסרי העקום והחלקלק של יורופסקי שמעקר כל משמעות של המילה מוסר מדבריו, צעדיו ואישיותו.
הרשיתי לעצמי להכנס לרגע למוחו הקודח של יורופסקי ולשחזר מה קרה לו תודעתית במשך השנים מאז היה ילד קטן.
סמנו איפה אתם הייתם עוצרים את הטירוף הזה:

• אני אוהב את אמא ואבא.
• אני מכבד כל אדם אחר, ללא קשר לדעותיו
• אני מכבד כל אדם אחר, כל זמן שאינו חושב שמותר לאכול חיות. מי שחושב שמותר לאכול חיות, הוא נחות מוסרית ואסור לי לכבדו. 
• לא רק שאני חושב שאדם שחושב שמותר לאכול חיות הוא נחות מוסרית, אלא מהיום גם אקרא לו רוצח ואנס, למרות שאני יודע שמעולם לא פגע באדם אחר.
• לא רק שאקרא לאדם שחושב שמותר לאכול חיות רוצח ואנס, אלא גם אאחל אונס אלים ומוות בייסורים לו ולילדיו.
• לא רק שאאחל אונס אלים ומוות בייסורים לאדם שחושב שמותר לאכול חיות, אלא גם אנצל הזדמנויות לתקוף אנשים כאלה פיסית ולפגוע בהם.  
• לא רק שאנצל הזדמנויות לתקוף פיסית אנשים שחושבים שמותר לאכול חיות, אלא אנצל את הבמה הציבורית שניתנת לי כדי לעודד אחרים לפעול באלימות גם הם.

מאז יורופסקי הלך עוד כמה צעדים קדימה והחשש הגדול עוד יותר הוא שחלק ממאמיניו או תומכיו יאפילו גם על רבם בטירופם לאלימות-פסידו-מוסרית. בגלל שמדינות מתוקנות הדואגות לשלום אזרחיהן מבינות כי הוא אדם מסוכן, אלים ומחרחר ריב ומדון, נאסרה עליו הכניסה לקנדה ולבריטניה בשל פעולות אלימות ומסוכנות (כמו פיצוץ חוות ופגיעה בחקלאים) אבל רק כאן בארץ הוא מקבל מאנשי התקשורת דימוי של בונבון פרוותי ומתוק. במו אוזני שמעתי את אברי גלעד משתפך בשידור על התרגשותו העזה מפגישתו עם יורופסקי אותו הוא השווה ללא אחר מאשר למהאטמה גנדי. בואו נבדוק לרגע את השוואתו של גלעד:

גנדי                                                                  יורופסקי
קרא ויישם אי אלימות                                          קורא לאלימות, אונס ומוות
נבחר כרוה"מ ומנהיג במדינתו                                הורשע במדינתו והורחק ממדינות אחרות לצמיתות כפושע מסוכן

וואללה אברי, בול.
אני לא יודע מה איתכם, אבל אם הדברים שהביאו בשם סגל נכונים, אני אשן הרבה יותר טוב בלילה אם אדע שזרקו את יורופסקי מכאן במטוס הראשון והוא לא יוכל להסתובב לי בחצר כדי לשחרר את התרנגולות ולאנוס לי את הילדים.

ועל זה נאמר: הצילנו מאנשים שרוצים להציל את העולם מרוע.
ועוד יותר: הצילנו מהמשוגעים

הגיבו, שתפו או נאצו. בכיף.

By מר קדמוני with 16 comments

הרהורים של חנוכה לקראת נר אחרון

חנוכה הוא חג האש ואור, וכמו הרבה חגי-אש אחרים ברחבי העולם, הוא מתרחש תמיד בשיא החורף, בימים הקצרים ביותר, ויש כנראה הרבה אמת בסברה כי הוא התפתח במקורו כ"חג אש" של ממש - חגים אלו ותיקים כאורך שנות האנושות כולה: חג בו האדם מדליק אש כדי לגרש את החושך המשתלט בלילות המתארכים או כדי לסמן את נצחון האור והיום על פני הלילה והחושך, כל שנה מחדש. כן, חנוכה לאו דווקא נולד עם נצחון המכבים על היוונים אלא אולי הרבה הרבה קודם לכן, כחג של נצחון הקיץ על החורף.
אז איך הוא הפך לחנוכה ולמה?
כי כבני אדם, אנו מאמצים מסורות ומשילים מסורות ומשנים מסורות ומתפתחים בצד המסורות, וכך אלו מעצבות אותנו ואת תודעתנו, נרצה או לא נרצה. זה לא אומר שהמסורות מיותרות או טפשיות, אלא כי הן חלק מהמורשת האנושית שלנו. אפשר להתייחס אליהן ביתר רצינות או בפחות רצינות, אבל אם להדליק נרות עושה לנו שמח בלב, כנראה שזה פורט על משהו עמוק וקדום יותר מהיוונים והסופגניות והסביבונים.
ובכלל, חגים הם הזדמנות מצוינת לספר סיפור שגדול יותר מהפרטי והאישי.
איזה מיתוס.
איזו אגדה.
סיפור לפני השינה.
והסיפורים האלה מתכתבים עמנו היום. במקרה של חנוכה: סיפור על גבורה ואומץ, על בחירה בעצמאות על פני שעבוד, על התחדשות ויוזמה. אלו ערכים אוניברסליים, והחג מאפשר לנו לספר את הסיפור לעצמנו ובכך ללמוד משהו על עצמנו.
החג, כל חג, גם מעודד את הערך המשפחתי. נפגשים. מדליקים יחד נרות. המשפחה והשבט המיידי הם כוח משמעותי בחיי האדם, אבל המציאות המודרנית נוטה להרחיק, פיסית, את מעגלי המשפחה מהיחיד. חג הוא הזדמנות, לכן, ולא דווקא עול או "אויש, עוד פעם הדלקת נרות משפחתית" **

למשל אצלי: הערב המשפחה המורחבת שלי (משהו כמו 70 איש), תחגוג יחד ותציין 75 שנים לעלייתה של סבתא שלי ארצה. היא עלתה ב 8 לנובמבר, ערב ליל הבדולח, והסיפור הגדול של חג החנוכה משתלב טוב עם סיפור הגבורה האישי שלה ועם הצורך המשפחתי של כולנו להדבק בעניין.

אז שיהיה לכולנו חג שמח ונטול סופגניות (וטיפ לחיים: אפשר לעשות הדלקת נרות בלי סופגניות! מי שרוצה לקבל רעיונות מוזמן לבדוק בעמוד הפייסבוק שלי).

בריאות ואור,

דעאל

** אני מודה, לפעמים זה נכון

By מר קדמוני with No comments