חזרנו בשלום

שבוע חדש, אימונים חדשים.

אחרי שחזרתי הביתה, דקה לפני שבת, ואחרי שהתאוששתי במהלכה והתאמתי שוב את השעון הפנימי לאיזור הזמן של מדינת ישראל, אני מרגיש שהיום אני יכול שוב לחזור ולהתאמן.

נסיעות, וודאי שנסיעות טרנס-אטלנטיות, משבשות את מנגנוני האנרגיה, המנוחה והעירות של הגוף כך שהאימונים שעשיתי (ריצה, קרוספיט, ריצה), בשילוב עם אינסוף שעות ישיבה במטוסים, פירקו אותי לגורמים. הייתי חייב את המנוחה הזו בסוף השבוע.

למרבה העניין, שלושת הימים האחרונים היו כולם אימונים חדשים, וכולם בסגנון "בא נהרוג אותך, באלף חזרות של מיליון תרגילים". האימון של היום, למשל, נראה אכזרי ברמות על. שבעה סיבובים של שבעה תרגילים, שבכל תרגיל שבע חזרות. נכון, זה יוצא 343 תרגילים בודדים סה"כ, וכולם בעומס גבוה. לעומת זאת, התרגיל הרשמי של אמש היה גם הוא חדש וקשה, ומשלב Turkish getup, תרגיל שעובד מכף רגל ועד ראש, פשוטו כמשמעו.

ספרו לנו: האם עשיתם מי מהאימונים האלו?

האם אתם יותר אוהבים אימונים מרובי תרגילים או אימונים מרובי משקל/עומס (פחות חזרות אך במשקל גבוה)?

ולא קשור לכלום, אי אפשר שלא להתלהב מהרובוט הקטן הזה, ומאיכות התנועה שלו.

כדי להגיע ליציבות מרשימה, אנחנו נאלצים לעבוד על הגוף שלנו, אבל יש כמה חוכמולוגים אי שם שבמקום להתאמן פשוט מחווטים אחרת כמה צ'יפים, והופ, הם יציבים.

By מר קדמוני with 7 comments

לגובה

היום אני עדיין בבוסטון (נהיה כאן חם, לא להאמין), ועוד שלוש שעות אני בדרך לניו יורק. יום אחד בתפוח הגדול והביתה, פיפי ולישון. אם יהיה לי מזל, כח וחשק, אז אולי נספיק גם לעבוד מחר בבוקר ב Black box, מועדון הקרוספיט הותיק ביותר במנהטן. נראה.

מכל מקום, דור שלח לי את הסרטון הנהדר הזה, כולו תוצרת הארץ, של דימטרי קוריטור, ישראלי וגם אלוף העולם בקפיצה לגובה לנוער! כבוד. האימונים שלו מעוררי השתאות.

תהנו גם אתם.

(וזה מתחבר היטב גם לסיפור של אלופת הארץ מעיין פורמן ששברה אתמול שיא!)

By מר קדמוני with 4 comments

מה קורה בבוסטון

שלום חברים מבוסטון היפה והאביבית.

האמת, אחת הערים היפות בארה"ב. למרות שהייתי כאן בעבר, עד לנסיעה זו לא יצא לי להסתובב בעיר ממש, ואתמול, וגם הבוקר, טחנתי קילומטרים (גם בהליכה וגם בריצה), ואכן יפה כאן. יפה מאוד, אפילו.

אז את החלק הספוטיבי יותר התחלתי אמש ורצתי עם עמית מהעבודה משהו כמו 6 ק"מ, בקצב איטי ורגוע, בשבע בערב, שמש רכה ומזג אויר מדהים, עצים מלבלבים וסטודנטים מנגנים בגיטרה על הדשא ומאכילים ברווזים. פשוט סבבה.

את מסלול הריצה אתם יכולים לראות להלן:

הבוקר, לעומת זאת, קפצתי לביקור ב Crossfit Fenway. מדובר בaffiliate חדש, רק חצי שנה, וכבר יש להם 110 מנויים, שזה יפה מאוד. יש להם "קופסה" נחמדה, במקום טוב, על ציר ראשי ושילוט חכם שאי אפשר לפספס, ו JT, הבעלים, הוא בחור צעיר, נמרץ וחביב להפליא. בקיצור, הצטרפתי לקבוצת האימון של 7:30 בבוקר (הקבוצה של 6:30, חמש בנות, בדיוק סיימה). אנחנו היינו שישה, בהדרכתו המצוינת, יש לומר, של JT. התחלנו בחימום של קפיצות חבל כפולות, אח"כ מתיחות ותנועה (למדתי כמה דברים), ואז 3-3-3-3-3 של Push press. ציוד טוב ואוירה נעימה. 60 ק"ג. אח"כ אימון היום שהיה 4 כפול 400 ריצה ועוד 50 סקוואטים. הייתי די גמור מריצות, ובכל זאת, קרטעתי וסיימתי ב 14:59. יכול להיות הרבה יותר טוב, אבל היה בהחלט מספק. וגם קניתי לי חולצה שלהם. למזכרת.

בקיצור, אין כמו אימון חזק על הבוקר לפתוח לך יום טוב של עבודה בחו"ל. והנה אנחנו לאחר האימון.

By מר קדמוני with 10 comments

טיסה ללא סוף

בוקר טוב ושבוע טוב. אצלי היום התחיל כבר ממש מזמן, בעצם אתמול בערב, וכרגע אני בשדה התעופה ניוארק בג'רזי, בחניית ביניים לפני המשך לבוסטון.

כמו שאתם רואים, בחוץ עדיין לא ממש אור מלא (חמש בבוקר), אך המטוסים כבר מסודרים להמראה.

טיסה טרנס-אטלנטית היא אתגר לגוף ולנפש. לנפש: כי כמה זמן כבר אפשר לשבת ולבהות בסרטים חסרי עלילה (שלא תעיזו לראות את The book of Eli, סרט חדש של דנזל וושינגטון והגרוע ביותר בהיסטוריה שלו) או לנסות להרדם (אני גרוע בזה). לגוף: כנ"ל. הגוף שלי בנוי לתנועה ותזוזה, ולא לישיבה אינסופית. צר לי להשמע בכיין, אבל אני שונא טיסות לאמריקה. עם אמריקה, לעומת זאת, אני דווקא בסדר.

מכל מקום, כמעט והגענו.

החדשות הטובות הן שבבוסטון יש BOX של קרוספיט, ומחר בבוקר או בשלישי אני מתכונן לקפוץ לבקור ואימון. נעדכן מהשטח.

By מר קדמוני with 4 comments

עבודה קשה

יום שלישי, ערב חג, עשיתי אימון ריצה אינטרוולים קצר, ואחריו אימון פטיש אגרסיבי.

גבירותי ורבותי, אימון פטיש זה כיף מוחלט. על ערמת אדמה מוגבהת, ועליה חתיכת גומי, פשוט דפקתי בפטיש חמש (עד שאני התפרקתי).

עשר מכות בכל יד (עשר ימין ואז עשר שמאל), ולאחר מכן 25 שניות מנוחה. שבעה סיבובים בערך. לוקח בערך 8-10 דקות וכל הגוף משתתף בחוייה.

מה כדאי לזכור באימון פטיש?

• בנו לכם סביבת עבודה מתאימה ונוחה. אין מישהו מסביב. אין משהו שעלול להפגע או לנתר. הכי טוב צמיג ענק, אבל לזה צריך מקום, והרבה.
• מנח רגליים: פיסוק קל. כיפוף קל בברכיים.
• אחיזה בזמן המכה: כדי לייצר מקסימום כח, יש לאחוז כמה שיותר בקצה הידית (חוק המנוף), בשתי הידיים סביב אותה נקודה בערך.
• אחיזה כדי להביא את הפטיש למעלה: לקרב את היד לראש הפטיש, ולקרב אותו לגוף, כך קל יותר להעלות אותו. עדיף גם לנצל את כח הרתע של המכה כדי להמשיך את התנועה למעלה, תוך כדי סיבוב. להזהר על הרגליים שלכם. אם אתם עייפים אתם עלולים להחליק את הפטיש לכוון הרגל, וזה עלול להיות מפגש טראומתי.
• להחליף ידיים רק אחרי רצף של מכות, אחרת מבזבזים זמן ואנרגיה בהחלפת ידיים
• לשמור על הגב מתוח וקעור. לעשות לפני כן חימום טוב לאגן, כי הכח בא משם, וכי יש הרבה עוצמה לתנועה הסיבובית של המותן.
• זהירות: לא להכות על אבנים, אחרת יעופו לכם, חלילה, חתיכות אבן לעינים.

והנה עוד כתבה טובה על אימון פטיש, באדיבות מארק.

ספרו לנו על האימונים שלכם, ומתי התכווצתם בפעם האחרונה.

By מר קדמוני with No comments

פטיש בראש

ביום שישי קניתי לי פטיש 5 ק"ג חדש, גדול וצהוב, עם ידית צהובה ארוכה ארוכה ובציפוי גומי שחור. 95 ש"ח.

לא, אני לא משפץ את הבית. פשוט התחשק לי להשתעשע קצת עם משקל נמוך במומנט גבוה. זה בדיוק האפקט של הפטיש.

למירב הצער, לא היה לי במה לחבוט. אני צריך דחוף להשיג לי צמיג משאית קטנה. בהעדר מטרה, השתמשתי בו כמו אלה וסובבתי מעל לראש, 20 פעם לכל כוון, כמה סטים כאלו. היה נחמד אבל לחלוטין לא מאתגר כמו להכות בברזל החם עם הפטיש, שכן עוצמת הפגיעה עובדת גם היא, היטב היטב, על השרירים כולם.

עם פטיש אפשר לעשות הרבה, חוץ מלדפוק בזנטים לאדמה (שזה היה דרך אגב, באחד המקצים של משחקי קרוספיט בשנה שעברה), למשל טבאטה אגרסיבית למדי (ראו rosstraining לעוד רעיונות עם sledge hammer) .

האם התאמנתם פעם עם פטיש? איך זה היה?

By מר קדמוני with 3 comments

ריצת בוקר על התמזה

בוקר טוב אנגליה.

למרות שאני משתדל שלא לרוץ לאחרונה, בגלל פציעת הברך, הרי שהתעוררתי ההבוקר לשמים כחולים ושמש נעימה ונדירה כאן בלונדון (הגעתי אתמול וירד גשם). למרות שהיה קר, יחסית למאי (זהו המאי הקר ביותר מזה 100 ומשהו שנים כאן), יצאתי לריצת בוקר על גדות התמזה. מזל שהבאתי איתי משקפי שמש, אופטימי שכמותי.

רצתי (עם ה VFF כמובן) משהו כמו 50 דקות, באיזי, לאורך הגדה הדרומית וחזרה לאורך הגדה הצפונית, מה Tate Modern ועד ל London Bridge, הקפתי את ה Tower of London, עשיתי שלום למלכה, עוד קצת סיבובים לשם ולכאן לראות קצת נוף עירוני וחזרתי דרך ה Millennium bridge (הגשר שבתמונה שמוביל לטייט. צילמתי אמש, בערך בשמונה וחצי בערב), מרוצה ומחייך מאוזן לאוזן. אין כמו לונדון לערבוב המקסים בין עתיק-ישן-חדש-מודרני-סופר מודרני. בניין כזה ובנייין אחר, ונוף אנושי מגוון לא פחות מהנוף האורבני.

אז פעם הבאה שאתם יוצאים לריצה, אני ממליץ על התמזה. או לפחות הקישון. מה שיוצא לכם יותר קרוב.

By מר קדמוני with 3 comments

ויטמין D (פוסט מארץ ללא שמש)

אתמול הייתי בדרכים (ועכשיו אני בבלגיה), אז לא היה פוסט. מזג האויר כאן, למי שמתעניין, הוא אירופאי וסגרירי למדי. 10 מעלות. בערך. מה שבטוח שלא רואים אפילו טיפה שמש, ככה שויטמין D יש בצמצום רב. אימונים אני עושה בחדר המלון, בצמצום, יש להודות.

ויטמין D מקבל יחסי ציבור לא רעים לאחרונה, אבל רוב הציבור לא ממש מבין מה העניין, למה והאם יש לטרוח. אז כמה דברים שחשוב לדעת. ויטמין D גיע בעיקר מהשמש, אבל גם מתזונה של דברים שגם ככה אנחנו ממליצים עליהם (חמאה, שמן דגים וכו'). הנה כתבה מהיום ב YNET על מוצרי מזון עשירים בויטמין D (וכרגיל אצל דיאטניות, הן בפוביית שומנים).

ויטמין D הוא ויטמין שתרומתו לבריאות הכוללת מאוד משמעותית. למירב הצער, רוב האנשים בפאניקה מוחלטת מחשיפה לשמש ולכן גם בארץ שטופת שמש כמו שלנו, רבים מהאנשים חסרים רמה בסיסית של ויטמין D. במחקר שנעשה לאחרונה בקופ"ח מכבי, נמצא ש 80% (!) מהאנשים שנעשתה להם בדיקת דם בה נבדקו ערכי ויטמין D, אכן נמצא מחסור (הערה מתודולוגית, זה לא אומר שיש חוסר ל 80% מהאוכלוסיה, אלא ל 80% מהאנשים שנבדקו, וממילא הסיכויים שיש להם בעיה גבוהים יותר, אחרת לא היו נשלחים לבדיקה... מכל מקום, אלו עדיין נתונים מעוררי מחשבה ומדאיגים).

מחסור בויטמין D יוצר כאבים וכאבי גב במיוחד, ומאידך הוא יעיל נגד כאבי מחזור (לידיעתכם).

ויטמין D מגן במיוחד בפני מחלות לב לכלל האוכלוסיה וודאי שלמבוגרים, וגם תורם לשיפור ביצועים אתלטים.

אודה שמעולם לא בדקתי מהי רמת הויטמין D שלי, אבל זה נראה כמו רעיון טוב לבקש מהרופא לכלול את זה בבדיקת הדם הקרובה.

האם מישהו מכם צורך תוסף ויטמינים?

By מר קדמוני with 6 comments

שר הטבעות

היום אימון חדש וסבולתי: ריצת 1600, חתירה 2 ק"מ וריצת 1600 לקינוח. ספרו לנו אם ומה עשיתם.

ולצורך המוטיבציה והעניין, הנה סרטון נפלא (אבל עם מוסיקת רקע נוראית), של גדולי כל הזמנים בטבעות.

הכח, הדיוק, החן שבתנועה והשליטה המושלמת בגוף - פשוט נפלא. אנחנו, בני האנוש, נתחיל עם muscle up...

By מר קדמוני with 5 comments

כל הכבוד לצה"ל

לא הספקתי לעדכן, אבל יש לכם ד"ש מפרס. הנשיא שלנו.

מה קרה?

כמו ששמתם לב, אני עושה לא מעט מילואים, והשבוע היה במקרה יום ההוקרה הלאומי (!) למערך המילואים. מתוך כלל יחידות המילואים של צה"ל, 15 יחידות מצטיינות נבחרו להתארח בבית הנשיא ולקבל תעודת הערכה וכבוד מהרמטכ"ל, שר הבטחון והנשיא. במקרה שלנו, גדוד המילואים שלי, טנקים, הוא מצטיין שכזה. בכל הצניעות אומר שבאמת אלו מיטב האנשים שיש לנו בארץ, שבאים ועוזבים משפחה עבודה והולכים לפי קריאה, בחירום ובשגרה, לעלות על מדים ולנצח איפה שצריך. מכל יחידה התייצבו כחמישה אנשים לארוחת בוקר לבבית על הדשא בצל האורנים של בית הנשיא. קפה הפוך, שלל אגוזים (!!), פירות, ירקות, ובריזה נעימה של בוקר ירושלמי עשו אנרגיות חיוביות. אח"כ טכס יפה ומרשים. פרס, כרגיל אצלו, דיבר רהוט, מקסים, לעניין ובגובה העיניים. עם כל הציניות והחספוס, כולנו הסכמנו בדיעבד שהיה באמת מעמד שווה, וגם חשוב. שיש משהו אמיתי ושיש ציונות חיה ופועמת. צריך רק לראות אותה.

אז הנה אני מפרגן ליחידת המילואים שלי ומביא העתק התעודה שקבלנו.

ובעניין אחר לגמרי, אמש עשיתי את ברברה, בשינוי עדין. חמישה סיבובים שבכל אחד: 20 מתח, 30 מרפקים, 40 בטן, 20 סקוואטים (במקום 50, כי הברכיים שלי עדיין לא משהו). הכל לקח 15:52. אני מניח שאם הייתי עושה 50 סקוואטים בכל סיבוב, הייתי מגיע משלים בקצת פחות מ 20 דקות, שזה לא רע לברברה אחת. אח"כ יצאנו עם חברים למסעדה וירדנו כל אחד על משהו כמו קילו בשר. אני מסודר.

By מר קדמוני with 3 comments

יפנים, צרפתים, ותושבי האוקינוס - כולנו ילדים של החיים

תזונת פריימל (Primal) או Paleo מעודדות צריכת שומנים בריאים, חלבונים לרוב, ומיעוט בצריכת פחמימות שמקורן בדגנים מעובדים ובסוכרים, אלא צריכת ירקות ופירות. מעקב אחר תזונה זו מביאה, כך לפי כל המחקרים העדכניים והניסיון, למשקל תקין ללא תחושת רעב, לרמות אנרגיה גבוהות, לערכי דם טובים יותר ולירידה משמעותית בסכנות התקפי לב, ושאר צרות. פשוט כיף. עם זאת, יש מספר ראיות לאורח חיים אלטרנטיבי שיכול להעיד על מורכבות גבוהה יותר של הקשר שבין תזונה לבריאות.

אוי הצרפתים.

רזים, מעשנים, עצלנים, שתיינים, ובריאים. מקרב כל המדינות המערביות, בצרפת יש את אחוז התקפי הלב הנמוך ביותר למרות שעישון (עדיין) נפוץ שם מאוד, ולמרות שאי אפשר לומר שאינם צורכים דגנים (אך הם צורכים מעט סוכר, פחות מחצי הכמות בממוצע לעומת האמריקאים, וודאי שבעבר, בתזונה הצרפתית הקלאסית צרכו הרבה הרבה פחות).

[והערה: באופן משעשע למדי ישנו מטבע לשון שנקרא "הפרדוקס הצרפתי" על שם הפרדוקס לכאורה בין צריכת השומן (הרווי) הרב של הצרפתים לעומת מיעוט התקפי הלב. הרפואה הקונבנציונאלית האמינה ששומן גורם להתקפי לב ולכן לא יכלה להבין זאת בשום אופן. אנחנו יודעים ששומן לא קשור להתקפי לב, אז הפרדוקס שלנו נובע מצריכת הדגנים של הצרפתים. נחמד, לא?].

אוי היפנים.

רזים, מעשנים, חרוצים, שתיינים, ובריאים. ביפן יש את אחוז התקפי הלב הנמוך מכל המדינות בעולם.

אוכלוסיה שלישית מעניינת היא בני הקיוואטה. לא שמעתם עליהם כנראה. אלו החבר'ה שגרים באיזור פפואה-ניו גינאה. אי שם הרחק מעבר לקשת. בקרב בני הקיטאווה מעולם לא דווח על בעיה לבבית כלשהי, ובכל ההיסטוריה יש אצלם רק מקרה מדווח אחד של סרטן. הם בריאים לחלוטין וחיים לנצח. זוהי אוכלוסיה ילידית של ציידים לקטים, ומזונם מבוסס על הרבה ירקות ושורשים שהם מלקטים, פירות (קוקוס), דגים ופירות ים. למרות שהם צורכים מעל 50% פחמימות (בעיקר מבטטות, פקעות ושורשים), עדיין הם לא מראים שום סימנים ממחלות הציוויליזציה (סרטן, התקפי לב, סוכרת, אלצהיימר וחבריהם). אין אצלם (בכלל) אנשים שמנים. פשוט אין כאלה (מכיוון שיש ביניהם גם אוכלי אדם, אולי הם פשוט אכלו את השמנים). 75% מהם מעשנים כבדים...

נתחיל בהפרכת הטענה שיש לאוכלוסיות אלו יתרון גנטי על שאר העולם ושלכן הם יותר בריאים. פשוט, אם מסתכלים על יפנים הגרים בארה"ב או על ילידי האוקיינוס שהיגרו לניו זילנד, מוצאים אצלם אחוזים דומים מאוד לשאר המדינות המערביות. הנה גרף יפה שמראה את אחוזי התמותה מהתקף לב (MI) בקרב יפנים ביפן לעומת יפנים בארה"ב, לפי תוצאות ניתוח לאחר המוות, לפי גיל. הקו הירוק אלו היפנים (מיפן). פחות מ 5% בכל הגילאים.

ברור שביפן אין כמעט התקפי לב ובארה"ב לעומת זאת הנתונים מזעזעים, גם לאזרחי ארה"ב ממוצא יפני גורל דומה שחבריהפ האמריקאים (אמנם זהו מחקר משנות השישים, אך גדול ורציני, ושסטפן המקצוען חקר לעומק, ושבדיוק מתייחס לפער בין מוצא לבין תזונה).

השאלה שמעניינת היא מה משותף לכן לתרבויות אלו, וכן לתרבויות נוספות שאין בהם את מחלות הציווילציה (כמו האינואיטים בקנדה, המסאי באפריקה, האינדיאנים של המישורים הגדולים בארה"ב ועוד ועוד). מהו המשותף לצרפתייה הרזה עם הבאגט (לפני חמישים שנה, היום הם מתחילים להתקרב לאמריקה), ליפני השותה ומעשן, לאוכל האדם הצייד מניו גינאה, ולאסקימואי באיגלו?

כמה דברים שאפשר תיכף ומיד למנות:

1. הם (הצרפתים, היפנים, וכל שאר הילידים) אוכלים הרבה מאוד שומן מהחי ונמנעים כמעט לחלוטין משומנים מהצומח. אצל הצרפים זו חמאה. אצל השאר אלו החיות היבשה והים שצדו. הם אוכלים לכן הרבה יותר אומגה 3 והרבה פחות אומגה 6, למרות זסך צריכת השומן שלהם גבוהה בהרבה מהמערבית.

2. הם אוכלים אוכל טרי מאוד ואוכל טבעי מאוד. אין מזון מעובד כלל. הם מבשלים כל יום טרי טרי. או בגלל שאין להם מקרר, או בגלל שכל יום הם מלקטים חדש, או בגלל שהם אוהבים אוכל טרי (צרפתים ויפנים. היפנים מגזימים בעניין לחלוטין עד שהם אוכלים את הדג חי ממש. כן, האומלל עוד עושה עם הפה כשהם מתחילים ללעוס אותו). מי שהיה בפריז יודע שכל יום יש שוק על המדרכה וצרפתיות צעירות ומקומטות כאחד יורדות לקנות להם את עגבניה בודדת וטריה, מלפפון, בצל הירוק ונתח הבשר, כולם לאותו היום בלבד.

3. היפנים, הקינוואטים, וכל הילידים הבריאים האחרים - לא אוכלים בכלל סוכר (גם הצרפתים אוכלים מעט מאוד סוכר. לא להתרשם מהעוגות ומהפטיפורים של הצרפתים. הם לא שותים משקאות ממותקים. הם לא שותים קפה עם סוכר. התזונה הצרפתית הקלאסית כוללת מעט מאוד סוכר. נקודה). דגנים, ודאי שדגנים מעובדים, הם מחוץ לתחום בכל החברות הבריאות. הצרפתים אכן אוכלים דגנים, אבל מצד שני, גם סובלים הרבה הרבה יותר מהקבוצות האחרות משלל מחלות הציביליזציה.

מה אנחנו מבינים מזה?

שבקנה אחד עם כל המחקר האקדמי, מחלות לב קשורות קשר הדוק וישיר לצריכת סוכרים ופחמימות מעובדות ושסוג השומנים שאנו צורכים, והיחס בין אומגה 3 ל 6 קריטי בתהליכי הבריאות שלנו. אנחנו מבינים שחשוב לאכול טוב, טרי. שיש לאכול שומנים מהחי, ושאין מקום לשמנים תעשייתיים. אנו רואים בכלל העולם המערבי שדגנים ופחמימות מעובדות (כמו סירופ תירס, קמח וכו') עולות בקנה אחד עם מחלות רבות ושתרבויות בהם אלו נעדרים מקיימות אורח חיים בריא בהרבה, למרות שהרגלי החיים שלהם רעים לפעמים הרבה יותר משלנו (עישון ואכילת אדם).

ושכנראה, העניין הוא גם ביחס בין המרכיבים השונים, ויתכנו מספר "תבניות" אפשריות בין הקטגוריות שומן-חלבון-פחמימה, אך תבניות אלו מושפעות מאיכות המזון, מסוגו, מהרכבו, ולא רק מהקטגוריה שבה הוא נמצא.

אז האם אנחנו יכולים לחזור לזלול באגטים ולהניח שגורלנו יהיה צרפתי ולא אמריקאי? האם אתם יכולים לדמיין אתכם קונים כל יום טרי ומבשלים כל יום טרי, ואוכלים רק מה שבשלתם? (וכן, כנראה שעגבנייה שעמדה יומיים במקרר כבר לא תורמת לנו כמו זו שנקטפה הבוקר).

חומר למחשבה.

ספרו לנו בהערות מה חשבתם, מה אמרו לכם חבריכם., ומה עניתם

By מר קדמוני with 1 comment

עד מתי אנשים יאמינו לשטות הזו ששומן = מחלות לב?

זה פשוט לא יאומן.

כל מי שאני מדבר איתו, אבל כל מי שאני מדבר איתו, בטוח שאני הוזה, שיכור, מאחז עינים, בלתי אחראי ואוכל זוועה ושלכן אוטוטו אני נופל עם עורקים סתומים מרוב שומן וחלב קוקוס (שהוא כידוע השומן הכי רווי בטבע). אמש קיבלתי שוב תזכורת לפוביית השומן הזו מקרובי משפחה שהיו מוכנים לחלוק איתי שלל מתכוני בשר, ובלבד ש(1) אוריד את השומן בגמר הבישול ו (2) לא אשתמש בחלב קוקוס ו(3) אוכל את זה עם הרבה לחם.

נו.

לעומת ההיסטריה הכללית, אט אט המציאות המחקרית מיישרת קו. לקח לה 40 שנה, אבל סוף סוף אין ברירה והמומחים מתחילים לרדת מהכיסא ולהודות שאכן, אין שום קשר בין צריכת שומן לבין מחלות לב. הנה המאמר האחרון מתוך Scientific American. כבר ספרתי כאן לא פעם על כאלו מחקרים, אבל הנה שוב, 350 אלף איש, משך 23 שנה, עד שסוף סוף טרח מנהל המחקר לספר לנו שלא נמצא שום קשר בין צריכת שומן להתקפי לב.

העניין הוא שמאז שAncel Keys טבע בשנות השישים את הנוסחא ששומן=כולסטרול=התקפי לב, היה בלתי אפשרי להפטר מהתפיסה הזו. פשוט מאוד: מכיוון שמחקרי שדה יכולים למצוא רק קשר, אך לא להוכיח סיבתיות, לעולם יטען החוקר, במידה ולא מצא קשר, שאולי הניסוי היה מצומצם מדי, או קצר מדי, או לא נלקחו משתנים מסויימים בחשבון וכו'. גארי טובס, מחבר הספר הקאנוני וקריאת החובה: Good calories, bad calories, מכנה את זה בשם wishful science. זה מתרחש כאשר ההנחה שעומדת בבסיס המחקר כה חזקה, עד שלא משנה מה יהיו התוצאות, עדיין ידבוק החוקר בעמדתו. זו היתה המגמה הרווחת בארבעים השנים האחרונות במחקרי השדה של תזונה ומחלות.

Keys למשל, ראה שביפן אוכלים פחות שומן מאשר בארה"ב ויש להם הרבה פחות מחלות לב, ומשם הדרך היתה קצרה להיפותיזה (השערה) ששומן יוצר מחלות לב. הוא חיפש ומצא עוד הוכחות שיתמכו בתיאוריה הזו, וכך נוצר מחקר שבע המדינות המפורסם של Keys (שכאמור התעלם מעוד 14 מדינות שנבדקו אך לא הראו כל קשר בין השניים). מעניין לנתח באופן רטרוספקטיבי שגם ההשוואה ליפן יכולה להתקיים מול תיאוריה אחרת. אם משווים את כמות הסוכר שצרכו בארה"ב לעומת יפן, הרי שביפן, באותה התקופה (שנות השישים), צרכו בממוצע כחמישית כמות הסוכר לנפש לעומת ארה"ב. הופ. אולי סוכר=כולסטרול=התקפי לב? זוהי אכן היפותיזה אחרת, שאפילו נטענה במרץ בשנות השבעים על ידי מספר חוקרים, אבל העיתונות, וההגמוניה המדעית פשוט זנחה אותה לקרן זוית והחוקרים האלו נעלמו עם הוכחותיהם לתהום הנשייה, ורק עכשיו, אחרי 40 שנה בהן רשויות הבריאות ממליצות לנו לצרוך 60% מהתזונה שלנו מפחמימות, ולהמעיט ככל שניתן בצריכת שומנים, רק עכשיו, רק אחרי שמגיפת ההשמנה המשיכה לצבור תאוצה (ונפח) ושאחוזי מחלות הלב לא פחתו כהוא זה למרות שנות פמפום אינסופי וירידה ממשית בצריכת השומנים, אז רק עכשיו מתחילה האמת לבצבץ.

סוכר ופחמימות מעובדות הם הם הסכנה הבריאותית האמיתית ושורש ההשמנה הכרונית במדינות המפותחות.

רבותי, אנא, ספרו על כך למשפחות שלכם, ספרו על כך לחברים שלכם, ספרו את זה לעצמכם מול המראה. אולי תוכלו לסייע לשפר את איכות החיים שלהם, ואת סיכויי השרידות שלהם מול "מחלות הציביליזציה" (סרטן, אלצהיימר, טרשת, התקפי לב - כולם תולדה של צריכת הפחמימות המעובדות).

ותזכורת: כל המציל נפש אחת מישראל כאילו הציל עולם מלא. קצת פאתוס אף פעם לא הזיק.

אתם בעניין?

By מר קדמוני with 13 comments

מה עושים כשפצועים (חלק שני)

בפוסט הקודם דברנו על פציעות רגליים/ ברכיים/קרסוליים והיום מעט יותר רעיונות לאימונים כשפלג הגוף העליון לא אי אי אי.

האמת שכרגיל המציאות מכתיבה את הקצב, ואמש עשינו את הדוב - ובשמו המפורש: The bear. היינו שלושה, וא' שלפני שבועיים התרסק כשניסה לעשות עמידת ידיים (קורה למתחילים, ראו הוזהרתם), עדיין סובל ממחושים דואבים בכתף ימין, מה שהפך את הדוב שלו לבלתי אפשרי בעליל. אני השלמתי את הסיבוב החמישי של הדוב עם 43 ק"ג, מ' עם 33 ק"ג וא' הכואב עם 24. אז בדיוק בהקשר של א' ופציעותיו, ומכיוון שהכתפיים שלנו משמשות כמעט לכל תרגיל כח, הנה רעיונות לתרגילים שאפשר לעשות גם כשכואב שם:

• ריצה. בחיי שאפשר. מצד שני, אם הכתף עצמה כואבת, התנועה שמתרחשת בזמן ריצה עלולה להיות לא סמפטית. תלוי בפציעה.
• כפיפות בטן - כדי לאתגר אותן יותר אפשר לעשות כפיפות עמוקות או כפיפות עם כדור כח, מה שמעלה מיד את רמת הקושי.
• פשיטות גוו, או good mornings
• סקוואטים ללא משקל, סקוואטים על רגל אחת (למתקדמים), Front squat - אם הכתף מאפשרת.
• קפיצות על קופסה
• קפיצות חבל כפולות ורגילות
• צעדי ענק
• למי שיש - עבודה עם שק חול
• לא לעשות פעילויות שדורשות הרבה עומס על כתפיים, ובעיקר לא: Muscle up, Cleans, Overhead squat.
• דדליפט ו Back squat הם שני תרגילים המערבים עומס גבוה על כל הגוף והייתי נמנע מהם במשקלים משמעותיים בכלל בזמן פציעות.

הגיוני, פשוט וקל. עכשיו נחבר כמה אימונים שמתאימים לימי סגריר שכאלו (ימים מעוטי כתפיים):

1. אימון CFE כלשהו, כמו 4*400 או 10*200 או טבאטה ריצה או טבאטה ריצה מחוזק (40 שניות ריצה, 20 מנוחה).

2. 400 מטר ריצה, 50 סקוואטים, כפול 5

3. 21-18-15-12-9-6-3 של קפיצות על קופסה, כפיפות בטן, פשיטות גוו.

4. 50-40-30-20-10 של קפיצות חבל כפולות וכפיפות בטן.

5. ועוד, כיד הדמיון הטובה עליכם.

והערה: כמו בכל פציעה, יש הזדמנות לעבוד על גמישות ועל דברים שברך כלל אנו מזניחים אותן בקצב המהיר של קרוספיט.

By מר קדמוני with 1 comment