******************************************************************************
הי דעאל
אני מצרפת לך את החוויה שלי עד כה... תודה על הוצאת הספר הנפלא הזה!!!
אורטל.
אורטל ברגע קדמוני של נחת |
איפה היינו
לפני שהתחלתי לאכול לפי התזונה הקדמונית, הייתי חסרת אנרגיות (דבר שסתר לגמרי את האישיות החיובית והאנרגטית שלי)... הייתי מתחילה את היום עם אנרגיה טובה (אחרי שהתגברתי על היקיצה הכבדה) אך היא לא החזיקה הרבה זמן והייתי מוצאת את עצמי "מנקרת" כבר בשעה שתיים בצהריים, משתוקקת לקפה ש"יציל" אותי, שיתניע אותי וימלא לי את המצברים. זה עבד בדיוק לשעה... אחר כך קצב החיים הכתיבו לי את היום ו"התניעו" אותי. חשבתי שאני צריכה יותר שעות שינה (ישנתי 6 שעות) אז הוספתי שעת שינה.
לא עבד!! עדיין קמתי עייפה ובשתיים בצהריים הייתי זקוקה לקפה.
אני בחורה רזה (מאלו המעצבנות שתמיד "שוכחות" לאכול...) וחשבתי שאולי בגלל זה אני חסרת אנרגיה. אז החלטתי לקחת נשנושים בתיק כדי שלא יהיה מצב בו עברו יותר משעתיים- שלוש בלי שאכניס משהו לפה. הנשנושים שבחרתי לקחת איתי היו חפיסת שוקולד (לא מריר ובטח שלא 85% קקאו), גרנולה (עם דבש, סוכר חום ועוד כמה חומרים שמדביקים את הכל יחד ודואגים לחיי מדף ארוכים) ועוד כאלו בסגנון.
קצת התאוששתי. אבל רמת האנרגיה שלי לא סיפקה אותי ומנעה ממני לעשות הרבה דברים במהלך היום. לא היה לי כוח לכלום וכל דבר היה קשה. הייתי מקנאה באמהות שאחרי יום עבודה מפרך היו מתייצבות בחוגים ובגינת המשחקים ועוד ממשיכות את הערב שלהן אחרי שהילדים הולכים לישון. אמנם הייתי לוקחת את הילדים לגינות, חוגים, חברים וכו.. באהבה ובכיף גדול אך אחרי שהילדים היו הולכים לישון, הייתי מתרסקת מול הטלויזיה, לא מסוגלת לעשות שום דבר אחר.
כאשר סוף סוף היה לי זמן לעצמי ולבן זוגי, הוא היה מתבזבז בצפייה ובבהייה מול מסך מרצד שמכתיב לי את הערב. (לפעמים זה נחמד אבל כשזה מתוך בחירה ולא בלית ברירה).
אז איך הכרנו?
ההיכרות שלי עם התזונה הקדמונית החלה שבוע אחרי פסח. אחרי המצות (מחיטה מלאה - בכל זאת חשוב לשמור על הבריאות) והקינוחים עתירי הסוכר (בחג מותר לחרוג).... ופרץ האנרגיה הזמנית למדיי שכל אלה מספקים לנו לפני שהם מפילים אותנו על הפרצוף ודורשים מאיתנו "לנוח" כדי שנוכל לצרוך אותם שוב כמה שעות אחר כך.
מפגש ההכרות שלי עם התזונה הקדמונית הייתה דרך הספר "הסוד הקדמוני" ש"נפל" לחיקי. חבר שבא לבקר, שכח אותו אצלי ואני התאפקתי כחודש ימים שלא לקרוא בו (בכל זאת, הוא לא שלי). אחרי שהבנתי שהחבר לא ממהר לבוא ולקחת את האוצר הזה (הוא כבר סיים לקרוא בו), הרגשתי שהמתנה הזו מיועדת לי. אני, תלמידה חרוצה וקשובה, מיד התחלתי ליישם.
סידרתי ארונות מטבח, קניתי מצרכים חדשים מתוך רשימת הקניות שבספר, עיינתי במתכונים והכנתי תפריט.
הקושי הראשוני בו נתקלתי היה החיפוש אחר הדברים שאכלתי שאינם מכילים קמח או סוכר. לא היו הרבה מאכלים כאלו. הייתי כל הזמן רעבה. בשבועיים הראשונים חטפתי מגרנות שגרמו לי להעריך את החושך ולתעב את הכוכבים...מרוב כאבים! בנוסף, יצאו לי פצעונים מכל מיני מקומות בגוף שהזכירו לי את נשכחות גיל ההתבגרות...
ואז הבנתי, הגוף שלי בגמילה!
אני הייתי בגמילה מסוכר, מקמח ומכל החומרים המשמרים ששמרו אותי מכורה, עייפה וכואבת.
אחרי שבועיים בערך, קמתי בבוקר ולראשונה (מאז שאני זוכרת את עצמי) לא הייתי עייפה. לא סבלתי. לא חשקתי מתוק ולא לחם. אבל... וזה "אבל" ענקי!! הייתי רעבה. כל הזמן. קראתי את התפריטים, את המתכונים ואת רשימת הקניות. הבנתי מה צריך לעשות אבל לא הצלחתי ליישם. אני לא ממליצה לאף אחד להשאר רעב משום שאז מתחיל החיפוש הנואש אחר הנשנושים הזמינים והלא בריאים. כל הבייגלה למינהם (חיטה מלאה כמובן) והפסטות (8 דקות הכנה)....
חזרתי לקרוא בספר.
אני חייבת לציין שהזדעזעתי מכמה מהמאכלים שדעאל ציין. לא ידעתי מה לעשות, והייתי צריכה לגבש תוכנית. תוכנית מפורטת ומדוייקת כדי לא ללכת שוב לאיבוד. ממש מפת התמצאות בתזונה הקדמונית. החלטתי להתמקד במאכלים שאני מוכנה לנסות ובאלו שאני אוהבת וכבר אוכלת. זה לא היה קל ולקח לי המון זמן אבל לבסוף גיבשתי תפריט משלי.
עכשיו הייתי מוכנה לחיות ע"פ בתזונה הקדמונית עם מינימום של סבל ומקסימום של עשייה.
כל דבר הצריך הכנה (כמעט שום מאכל שם אינו אינסטנט). ההסתגלות הייתה בעיצומה.
התחלתי בלסמן את כל המצרכים שיש לי בבית שאפשר להכין איתם אוכל מתוך המתכונים שבספר. הכנתי (שוב) רשימת קניות, הפעם גמישה יותר... החלטתי לנסות ולהתנסות. הכנתי כמויות יותר גדולות והקפאתי (לכל הפעמים האלו שאתה חוזר הבייתה רעב ויש לך שתי אופציות, אחת לנשנוש כאילו אין מחר והשניה היא להתחיל להכין אוכל... ממממ מעניין במה בד"כ בוחרים?!). הדבר שהכי השתלם לי היה הכנת "נשנושים" בריאים (אני לא יכולה לספור כמה פעמים "כדורי האנרגיה" של דעאל הצילו אותי מלאכול שטויות).
מבחן התוצאה הפרטי שלי
מבחן התוצאה עבורי בא לידיי ביטויי בראש ובראשונה ברמת האנרגיה היומיומית. היום, סה"כ כמה חודשים מאז התזונה הקדמונית, יש לי הרבה יותר אנרגיה. בהתחלה הייתי ממש על טורבו. היום התאזנתי. אני קמה יותר בקלות (בתנאי שישנתי 6- 7 שעות), משבר העייפות של שתיים בצהריים הוחלף במשחקי שטיח עם ילדיי האהובים והמרוצים במיוחד. כשכבר יש לי משבר עייפות אני זקוקה לרבע שעה מנוחה כדי להתגבר. ההתנהלות הרבה יותר פשוטה כשלא עייפים כל הזמן.
בערב אחרי שהילדים הולכים לישון ויש לי זמן לעצמי, אני עושה דברים בשביל הנפש. אני קוראת ספר טוב, התחלתי ללמוד לנגן בגיטרה (חלום שהתחלתי בגיל 16 והפסקתי אחרי 3 חודשים - לא ברור למה), אני כותבת (יצירתיות זה הצד החזק והמחזק שלי), מתכננת את היום שלי למחר, מסדרת את הבית (תיחזוק הבית השתפר פלאים... יש לי כוח לעשות כלים ולסדר את הסלון לפני השינה). איכות חיי השתפרה וממשיכה להשתפר.
גם עור הפנים שלי התנקה. יש לי פנים שומניות. תמיד היו לי פצעון או יותר איפשהו בפנים (בד"כ במרכז שכולם יוכלו להתרשם...) מאז שאני חיה את התזונה הקדמונית, עור הפנים שלי נהיה חלק. שמנוני אבל חלק. אם יוצא בכל זאת איזה פצעון, הוא קטן ונעלם אחרי יום יומיים ולא עובר לגור אצלי שבועיים כמו שבעבר...
ומה עם המשפוחה
את שאר בני ביתי (ומשפחתי המורחבת) חשפתי קלות לתזונה הזו. הם רואים את התוצאות עלי וכבר ישנה התעניינות גדולה. כל אחד בזמן שלו יעשה מה שהוא יכול. אני אמא לשני בנים צעירים (בני 4 וחצי ו8). הורדתי להם בכמויות הסוכר והקמחים ובשום פנים ואופן לא מכריחה אותם לאכול כמוני.(כבר לפני התזונה הקדמונית אכלנו בריא). הדרך הנכונה להקנות לילדים כל שינוי היא הדרגתיות. כל פעם אני חושפת אותם לעוד דברים בריאים ומורידה להם בכמות את הסוכרים והקמחים.
גיליתי שהילדים רוב הזמן לא יחפשו לנשנש ולא יחשקו מתוק אם נגיש להם (מבלי שביקשו) ירקות ופירות ל"נישנוש".
זה עובד!!!
מילות סיכום
אני עדיין בהתחלה, קורה לי שאני לא מתכננת נכון את הארוחות שלי ואז או שכואב לי הראש כי לא אכלתי מספיק או שאני אוכלת איזה שטות. אבל זה קורה לעיתים יותר ויותר רחוקות. עוד לא התחלתי עם תוכנית האימונים שדעאל כתב עליה בספר. אני לא רוצה להעמיס על עצמי. כשאהיה מוכנה, אגיע גם לזה. חשוב מצד אחד להתחייב לאורח החיים הזה מתוך רצון לקבל איכות חיים טובה והבנה שזה לטובתינו ומצד שני חשוב לעשות את השינוי הזה בהדרגיות כדי למנוע התייאשות. עם תכנון נכון אפשר לחיות ע"פ התזונה הקדמונית בשלום, אבל תסלחו לעצמכם אם "חטאתם" בחגים, ימי הולדת, מסעדות או סתם ביום של "בא לי". אני לא בעד פנאטיות. פרגנו לעצמכם על ההצלחות בשינוי הזה ולא על פיקשושים. לימדו איך לא לחזור על ה"נפילות" על ידי הגעה לתובנות למה "נפלנו" . להסיק מסקנות, ליישם בפעם הבא ולהמשיך קדימה.
התזונה הקדמונית מוכיחה את עצמה (במקרה שלי) ולכן החלטתי לחיות על פיה.
מאחלת בהצלחה לכל האנשים שהחליטו לחיות חיים איכותיים.
אל תתיאשו - תתייעלו!!
כל אחד בדרך שלו.
באהבה גדולה וחיזוק מתמיד
אורטל אש.
אז יאללה בי |