בשר אה-לה-איטליה לשבת

היה מי שהתלונן שמזמן לא פרסמתי איזה מתכון לנפש, אז הנה אחד בקטנה, לכבוד הנצחון של איטליה בחצי הגמר ביורו אמש. הנה קדירת בשר בנוסח איטלקי שלי - כבר פרסמתי בעבר נוסחים שונים שלה, ובכל זאת, המתכון הזה אף פעם לא מאכזב אותי.

• קילו וחצי-שניים בשר בקר טרי ועתיר שומן. אני ממליץ על ספריבס (35 ש"ח לקילו טרי) או אסאדו (45 ש"ח), או צלעות עם עצם ושומן. 
• בצל או שניים, פרוסים
• חצי קילו עגבניות שרי בשלות (דרך טובה להפטר מעגבניות שכבר לא כיף לאכול ככה סתם)
• פלפל אדום אחד ופלפל צהוב אחד, חתוכים לרצועות
• רצועות גזר מגזר או שניים
• חופן גדול של זיתים טעימים ירוקים ומגולענים. אל תתפשרו על איכות הזיתים
• יוצקים בנדיבות שמן זית 
• מוסיפים זרעי כוסברה (שזה להיט גם לטעם וגם מתפצלח בפה)
• המון פלפל שחור
• מלח
• עשבי תיבול טריים
• כוס יין רוזה (עדיף) או יין לבן

מערבבים ומעסים היטב את כל החברים בקדירת חרס, או בסיר ברזל יציקה כבד, או במה שיש לכם ושיעשה עבודה טובה.
מחממים תנור ל 200 מעלות ומכניסים את הקדירה ל 20 דקות.
מנמיכים את החום ל 160 מעלות ונותנים לעזק לנוח שעתיים לפחות.
אוכלים ומצקצקים בהנאה מרובה

שבת שלום חברים ובתיאבון

By מר קדמוני with 19 comments

האם אנחנו קופים (או 30 בננות ליום)?

הי חברים
קיבלתי השבוע אימייל נחמד מבחור צעיר שמחפש את דרכו התזונתית. נתחיל בשאלה (בדילוגים קלים):

שלום מר קדמוני. לאחרונה אני מתעניין מאוד בתזונה... ההתעניינות שלי הובילה אותי להפוך לטבעוני (וגם האהבה שלי לבעלי חיים אך אדבר כאן רק על תזונה). אתה בטח מנדנד בראשך אבל אשמח להציג לך כמה דברים שיכולים להיות מעניינים. כמובן אשמח לדעתך. אגב האתר שלך מאוד מעניין ומושקע למרות שמצאתי כמה וכמה דברים שאני לא מסכים איתם......ארצה לדבר איתך על כיוון נוסף שאני הולך אליו (איני יכול ליישם אותו באופן מוחלט כי אני חייל). קוראים לזה תזונת ה-80/10/10. 80 אחוז מסך הקלוריות מפחמימות, 10 מחלבון ו-10 משומנים. באנגלית: high carb raw vegan. המזון האולטימטיבי ליישם דיאטה זו היא על ידי פירות (המהווים 95%  מסך הקלוריות שבתזונה). השאר ירקות ועלים ירקות, ומעט מאכלים שומניים כמו אבוקדו, אגוזים וזרעים. חשוב לציין שיש לנו אויב משותף: דגנים (וגם קטניות). וגם הדיאטה הזו היא קדמונית - מכיוון שההומו ספייאנס לא התחיל לצוד ביומו הראשון עלי אדמות. לפני שהוא נהפך לצייד-מלקט הוא היה קודם כל מלקט. אז יכול להיות שדיאטת ה801010 היא קדמונית יותר ונכונה יותר לגוף האדם שעדיין לא הסתגל לאכילת בשר לגמרי? מה דעתך?בסופו של דבר, פירות הם מזון שמתעכל מהר בגוף, והסוכר הפשוט שבהם מהווה אנרגיה זמינה ביותר לתאי הגוף. עוד אוסיף שאם סוכר עושה בגוף בעיות, זה בגלל צריכה גבוהה של שומנים לפני כניסתו הסוכר לגוף. יש גם הבדל גדול מאוד בין סוכר שנמצא בפירות לבין סוכר שנמצא בקמח לבן או בדגנים, ולכן הדגש בדיאטה זו היא על פירות.
אני יכול להוסיף עוד המון, אבל בינתיים אשמח לשמוע מה דעתך בנושא. אגב הנה האתר של הוגה הדיאטה :http://foodnsport.com. בברכה, דן

אוקיי יקירי. 
הדיאטה הזו, המפורסמת יותר בשמה "30 בננות ליום" היא המצאה מודרנית ומערבית שנולדה ופורחת בתוך אידאולוגיה כמו-דתית שהיא וגניזם (vegan-ism) הכוללת התנזרות מוחלטת מאכילה, פגיעה, ניצול או שימוש בבעלי חיים לכל צורך שהוא, כולל המנעות מחלב, דבש, ביצים, מוצרי עור, ועוד רבים. אני אומר אידיאולוגיה "כמו דתית" אבל זה under statement רציני כי רבים מהvegans הם מיליטנטיים ואדוקים בדתם הרבה יותר מרוב הדתיים שאני מכיר, ואני מכיר לא מעט. פיקוח נפש, למשל: למות ברעב ולא לאכול בשר הוא סביר אצל הווגנים האמיתיים.
מכל מקום, לא כל הווגנים אוכלים אותו דבר ותודה לאל שרובם לא אוכלים 80/10/10 ובכל מקרה המרחק בין אידאולוגיה תזונתית-פירותית זו לבין שמירה על תזונה בריאה דומה למרחק בין שמים לארץ. פשוט לא באותו המישור.
כתבתי על כך בעבר בפוסט "פירות נגד כבדים" שם דנים בסוגיה המרתקת כיצד יעיל יותר לקבל את כל הויטמינים והמינרלים הדרושים לך. האם באכילת 2.5 קילו (!) של פירות או 150 גרם (!) של כבד בקר.
ספציפית לגבי הדיאטה המוזכרת בשאלה של דן, דיאטת הפירות (והסלט) של ד"ר דגלאס גראהם היא כל כך הזויה, מטופשת ושקרית עד שאני כל פעם מופתע עד כמה אנשים מאמינים להבל הזה, ועד כמה "המדענים" מוכנים לשקר בגלל בחירה אידאולוגית אבל להציג זאת כאמת מדעית.
אני אומר זה בסדר לוותר על צריכת מוצרים מסוימים או על דברים אחרים בשם האמונה שלך. למשל דתיים לא יאכלו טרפות, מוסלמים לא יאכלו חזיר, ברוב ארצות הנצרות לא יאכלו כלבים או חתולים, וכך הלאה. לגיטימי. אבל למה לשקר לאנשים בשם האמונה שלכם? למה לרמות ולאחז עיניים?
מאז שנפרד מן האדם ממן הקופים, הוא אכל בשר. המוח הענק שלנו הוא צרכן אנרגיה בלתי נלאה וגוף האדם הותאם כדי לתמוך בכמויות האנרגיה האדירות שהמוח שלנו זולל גם במנוחה. זה חייב אותנו לאכול מזונות מרוכזים יותר אנרגטית, כלומר שומן. השומן מגיע בעיקר מחיות. וזה לא קרה אתמול אלא לפני מליוני שנים. הרבה לפני האבות הקדומים ביותר ומליון שנים וחצי לפני שההומו ספאנייס הראשון הופיע על פני כדור הארץ. כך גם הבישול והאש, שהופיעו כאן (תלוי את מי שואלים אבל לכל הפחות לפני חצי מליון שנים). בכל מקרה, כל זמן שאנחנו מסתכלים על הקופים בגני החיות ולא להיפך, כנראה שאנחנו ולא הםזו בקצרה דעתי.
אל בואו נלך אל המקור ואל "ההוכחות" של אותו אתר "מזון וספורט" (השם האטרקטיבי של דיאטת ה 80/10/10), ושפטו בעצמכם. תתאמצו רגע לקרוא אנגלית ומצאו כמה טענות מופרכות ושקרים יש בציטוט הבא מתוך האתר הרשמי של ד"ר גראהם, המעודד צריכה בלתי מוגבלת של פירות מתוקים וצריכה זעומה ככל הניתן של חלבון או שומן:

as humans moved away from the tropics, they began eating the flesh of animals to substitute for missing fruits and vegetables. The farming of grains, the hunting of animals, and civilization's reliance on eating them cooked, came within the last 10,000 years, the same length of time man has been using fire to prepare food.

אתם קוראים נכון: עד לפני 10,000 שנה האדם לא אכל בשר, לא צד, לא בישל, לא גילה את האש ולמעשה הוא היה סוג של שימפנזה קטנה, חמודה ואכלנית בננות כפייתית. איזה מותק. רק לפני 10000 שנה אוי ואבוי השתנה הכל בבת אחת וכמובן שגוף האדם עוד לא הסתגל לאכילת בשר, לאש, ובעצם אנחנו לא אמורים לאכול כלום מבושל או מהחי.
ואם עוד לא השתכנעתם, והנה עוד אמת מדעית קטנה לשיפוט באדיבות הד"ר נטול-הפניות המסביר מדוע רע מאוד לאכול אבוקדו או אגוזים:

When it comes to fat, it doesn't matter so much its origin; fat is fat. Fat goes from the lymph system directly into the blood. Too much fat will thicken the blood, causing the red blood cells to clump together so they cannot deliver oxygen to the cells. Excess fat also blocks the action of insulin in bringing sugars to the cells, which leads to diabetes. It is better to eat small amounts of avocados, nuts and seeds, and not to eat them daily. 

ברור. כל השומן הוא רע. כל סוגי השומן הם אותו דבר. שומן עובר ישירות לדם ומיד יהרוג אתכם אבל הפירות הנהדרים יושיעו את האנושות ממלחמתה בשומן. מזל שיש פתרון.

הכותבים החרוצים מביאים גם המון "אתלטים לדוגמה" שחלקם מפגינים גוף מלא שרירים. זה בולשיט ובלוף אחד גדול. מי שחי על פירות ו4% חלבון (כמומלץ ע"י הד"ר, למתקדמים), יהיה חלוש, ורזה וחסר כל מסה. אם אתם רואים שרירן שאומר שהוא חי על פירות בלבד תדעו שהוא משקר לכם ואוכל-על-האש-בסתר (או לוקח אבקות חלבון). פשוט כך. זה טבעי ובריא בדיוק כמו ההוזים המעודדים אנורקסיה, 

האידאולוגיה חזקה מכל מציאות. היא עלולה לסמם את מוחם של האנשים ולסמא את עיניהם. כך למשל כתב פעם ריצ'ארד על "סיפור הצלחה" של 30 בננות ליום. בחור צעיר ואתלט שהחליט לעבור לצריכה אינסופית של בננות וללא שומנים וחלבון כמובן, והעלה את תמונתו לפני (משמאל) ואחרי (מימין) בבקשה לעזרה וקבלת רעיונות מקהילת הבננים. הדף הזה הוסר מדף "סיפורי ההצלחה" של בנני ובנון אחרי שנקטל ברשת.

נכון, 30 בננות ביום עושות אותך שמן ומחוצ'קן יותר ובריא פחות. 

לידידי הטבעוניים והצמחוניים - שלא תבינו אותי לא נכון.

אין לי שום בעיה עם אנשים שמחליטים לא לאכול מאומה מן החי, או מאומה מבושל. זה הגיוני (או טפשי) בדיוק כמו שאני לא אוכל חמץ בפסח או כמו זה שלא אוכל שום דבר שצמח פעם אלא רק חיות (יש כאלה, תתפלאו), או ידידי שלא אוכל שום דבר ירוק. למה? ככה. אנחנו כולנו מוזרים מעט לפעמים. 

הבחירות האישיות שלנו הן בסדר גמור ובהגדרה, הן אישיות. אבל אני חושב שזה רע מאוד לשקר לאנשים בצורה מודעת בשם אידאולוגיה - דתית או אחרת.

אני חושב שדיאטה המקדשת אכילת פירות בלבד היא רעה, מוזרה, לא טבעית ולא בריאה. יש אולי אנשים שמסוגלים לחיות כך, אבל אני לא הצלחתי למצוא ולו סיבה אחת לקנות את האידאולוגיה הזו.

ומה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 64 comments

איזה שינוי חברתי יכול אדם בודד לעשות

שבוע שורשים בגרמניה מעולם לא היה עמוס יותר ועכשיו אני נושם אויר טרי של ארץ ישראל. אמנם חם והביל כאן הרבה יותר אבל לפחות פה לא מעופפים השדים של העבר ורוחות הרפאים נסתרות מהעין. אז כל עוד המראות והחוויות עדיין טריות בראשי, אשתף בעוד מחשבה אחת אחרונה בנושא. ברשותכם. 
הדור הגרמני שלאחר מלחמת העולם השניה העמיד פס עבה ואטום כלפי העבר והמשיך בחייו. פעילות ההנצחה הלאומית של גרמניה כלפי העם היהודי החלה עשרות שנים מאוחר יותר, רק אחרי שהאנשים אזרחי גרמניה יכלו להתחיל להתמודד "באמת" עם ההיסטוריה המשפחתית והאישית שלהם, ממרחק הזמן והשנים. 
כאן נכנסת שוב לתמונה סבתא שלי.
היא עזבה את גרמניה בבוקרו של ליל הבדולח, בנובמבר 1938, בדרכון עליו מוטבעת J אדומה מעל צלב קרס מכונף ובתוספת "סרטיפיקט" בכתב יד האומר שלעולם לא תוכל לחזור לגרמניה. היא היתה נערה צעירה והגיעה לכאן לגמרי לבדה. שמונה אחים והורים נשארו מאחור. היא החליטה שלעולם לא תדבר עוד גרמנית.
פאסט פורוורד 50 שנה.
סבתא שלי נהייתה כבר ד"ר לחינוך בבר אילן (בגרות היא השלימה רק בגיל 47, וזה לא הפריע לה להפוך בסופו של דבר לפרופסור באקדמיה) והגרמנים שלחו לה בקשה להגיע לאוניברסיטה של המבורג, עיר הולדתה, לדיון בזכרו של אביה, שהיה הרב הראשי של המבורג, אחרון רבני גרמניה ושנרצח עם רוב משפחתו אחרי שגורש ליערות ריגה.
היא התלבטה אבל החליטה להגיע.
ואז, בבת אחת הסכר נפרץ. הגרמנית חזרה, המראות חזרו, והמעיין החל להתגבר. בגיל 65 היא החליטה להקדיש את חייה ליצירת שינוי בעיר הולדתה הגרמנית וליצור זכרון חי של משפחתה דווקא שם. היא החלה לכתוב כאחוזת דיבוק מאמרים וספרים בגרמנית על משפחתה והקהילה והסביבה בה היא גדלה. והחלה לנסוע כדבר שבשגרה לגרמניה, ולארגן ימי עיון, כנסים, כיכרות עיר, לוחות זכרון, אירועים רשמיים, תוכניות חינוך בבתי הספר, ועוד ועוד - הכל כדי ליצור שינוי של הזכרון הקולקטיבי של המבורג.
מאז עברו 25 שנים של עשייה, וכאמור, היא עכשיו בת 90, ובשיא המרץ.
אחרי 25 שנים אפשר להתבונן במה שהתרחש במציאות כתוצאה מעבודתה. 
השבוע שוחחתי עם הרבה מאוד גרמנים, תושבים מקומיים בהמבורג וכולם כלל לא יהודים, שבאו לחלוק לה כבוד, וששיקפו עבורי את המשמעות של עבודתה. אתה מתבונן מהצד ומתקשה להאמין. אישה קטנה שאיש לא מכיר בארץ, והנה מחכים לה בשדה התעופה מעריצים ועיתונאי, מארגנים לה מסיבת יום הולדת עם יו"ר הפרלמנט, כתבות בעיתון, הזמנה למושל (שהתנצל שלא יכל להגיע למסיבה), אנשים עומדים שתחתום להם על ספר ובכל מקום יש סביבה באזז של סלבריטאים. הזוי. שאלתי אותם, למה באתם? מה העניין?
אמרו לי: סבתא שלך גרמה לי להתחבר מחדש להיסטוריה שלי.
אמרו לי: המשפחה של סבתא שלך גרה שני בתים מהבית שלי, ואיפה שעמד בית הכנסת של אבא שלה, שנשרף בליל הבדולח, היה כל השנים שאחרי המלחמה פשוט מגרש חניה, ועכשיו, בזכות פעולתה, זו כיכר זכרון. 
אמרו לי: אתה לא מבין שעבורנו היא מסמלת את היכולת לסלוח, לדבר, לתקשר ולהתמודד. עם עצמנו. עם העבר. איתכם. 
אמרו לי: היא רק אישה אחת, אבל עבורנו היא יצרה שינוי אישי ושינוי חברתי של ממש. אני הולך היום ברחוב בו אני גר ומתייחס אליו עכשיו אחרת. 
אמרו לי: אנו פועלים שממשלת גרמניה תזמין אותה רשמית לחזור ולגור בגרמניה אחרי שגירשה אותה ממנה. אנחנו מבינים שהיא לא תסכים, אבל העובדה שאנחנו לא מסוגלים לבקש את זה ממנה, מוכיחה שאנחנו הגרמנים עדיין מפחדים להודות. 

כנגד כל הסיכויים, ממרחק הזמן והגיאוגרפיה, בלי מימון ובלי כח, רק עם חיוך ואופטימיות ללא קץ, היא מפלסת לה דרך וקונה לה מעריצים בלשכות הבכירים המקומיים, בעיתונות, באקדמיה, ובקרב האנשים הפשוטים של הרחוב, שקנו וקראו את הספר שלה (שאני לא קראתי, כי הוא בגרמנית ואין תרגום). שם היא הפכה לסמל, כאן היא רק סבתא.
היא מייצרת שינוי תודעתי ואמיתי כאן ועכשיו. 

עמדתי ולמדתי על כוחו של הפרט ואמונתו. 
על היכולת ליצור ולהוביל שינוי חברתי.
נחישות, התמדה, אמונה.
והלוואי שאלמד גם אני.

By מר קדמוני with 18 comments

ארוחת ערב של ייקים אמיתיים מהסגנון הישן

אני לא יודע מה אתכם השבוע, אבל אני בהמבורג. גרמניה. עיר נמל.
את הפרטים בפעם אחרת, נספר רק בתמצית שאני כאן במשימה משפחתית-אישית-היסטורית-אקדמאית. זוכרים את סבתא שלי? אז אני, בת דודתי ושני ילדי הגדולים מלווים אותה במסעה לעיר הולדתה, המבורג. הזמינו אותה לכאן לכבוד יום הולדתה ה90.
מכל מקום, אמש היינו מלוויה בארוחת ערב ביתית של האגודה האקדמאית ע"ש יוסף קרליבך (=אבא של סבתא שלי), במטרה לתכנן יחד (יחד = סבתא שלי ועוד ששה פרופסורים) את הכנס האקדמאי הבא ע"ש יוסף קרליבך שיערך באוקטובר. מלאה תוכניות כרימון סבתא שלי.

האירוח היה בדירתם של ברברה ומיכאל ווגל, שופט בדימוס ופרופסורית להיסטוריה, באחת השכונות היותר "ה" בהמבורג. היה משעשע, מוזר ומעניין, אבל בעיקר רציתי לספר כאן בעיקר על התקרובת. עכשיו כאן ערבי אביב קרירים וצלולים ולכן המארחים הכינו ארוחת ערב ש (1) מתאימה לעונה (2) מתאימה לאירוח יהודים (3) קלה, כי זו ישיבת עבודה (4) בריאה (5) בסטייל מתאים.
אז באמת היתה פשוט אחלה ארוחת אביב קלה, ואני החלטתי שאאמץ את זה בהזדמנות הקרובה שיהיה אצלי בבית חוג פרופסורים בחליפות. הנה מה יש על השולחן.

קערת ירקות ודגים: אוקיי, זה באמת נשמע מוזר אבל זה היה מעולה. מדובר בקערה גדולה (האליפסה הגבוהה במרכז השולחן) שיש בה כל טוב: עלי סלק, צנוניות, אבוקדו, סלק, פטריות, קולורבי (ועוד מלא ירקות שאני לא משחזר), וגם חתיכות סלמון מעושן, חתיכות מקרל מעושן וחתיכת פורל מעושן. לא מעורבב אלא מפוזר חלקים חלקים סביב. זה פשוט ארוחה שלמה יפה וקדמונית לגמרי.
קערת תותים ואספרגוס: אוקיי, זה נשמע מוזר יותר, אבל טעים מאוד. תותים חצויים לשניים ואספרגוס קצוצים לחתיכות של 2-3 ס"מ, מעורבבים ברוטב של שמן וחרדל. משהו.
קערת תותים, קערת מלונים: פשוט, בסיסי וכיף כנשנוש.
חוץ מזה עוד חמאה, מעט מאוד לחם, וגם הוא היה שיפון מלא, ויין רוזה קר. ובהמשך הוגשה גם צלחת ענקית של גבינות קשות ואיכותיות.
זהו. מעט מאוד פרטים, אבל הרבה ריח של אריסטוקרטיה.

כשהפרופסורים הפליגו למחוזות אחרים, אנחנו השתעשענו בספרייה.

By מר קדמוני with 9 comments

כוכב האדם

אמש ראיתי את הפרק הרביעי בסדרת המופת "כוכב האדם" של ה BBC (ב 22:00, כל יום ראשון).

מתוך ארבעת הפרקים ששודרו, ראיתי שלושה ואחד החמצתי: ראיתי את הפרקים על אנשים שחיים לידי מים, על אנשי המדבר ואמש על אנשי יערות הגשם.
מה אומר לכם: יש תמורה בעד האגרה (או לפחות תמורה לשעה קלה, פעם בשבוע).
מדובר בסדרה מדהימה ולמירב המזל מקריין אותה בעברית קובי מידן (ולא קריינות אומללה כמו של אורנה בנאי בסדרה life , שככל הנראה הערוץ הראשון בחר בה בגלל האג'נדה הציבורית שלה כמגינת חיות, אבל לא בדקו את כישורי ההקראה שלה קודם לכן).
לענייננו: אתמול שודר פרק על "אנשי העצים". תרבויות שונות של ציידים לקטים, החיים בלב יערות הגשם: באמזונס, בונצואלה, בהודו, בקונגו ובפפואה-ניו גינאה. שבט שבט ואורח חייו הוא. השבטים שונים מאוד זה מזה: כאלה המגדלים חיות מחמד וכאלה הבונים את ביתם על עצי ענק. הראו גם (מרחוק) אנשי יערות שמעולם לא נפגשו עם האדם הלבן קודם לכן. אבל מעבר לשוני העצום בין השבטים השונים, היו לא מעט קווים משותפים ברורים כשמש:
1. הם אנשים חזקים. פשוט חזקים. מאוד. רואים אפריקאי נמוך מטפס בלי שום עזרה חוץ ממצ'טה וחבל-עשוי-שורש על עץ בגובה 40 מטר כדי לרדות דבש. זה לוקח משהו כמו שעה של עבודה אינטנסיבית. בפפואה בנאי-עצים מרימים קורות וכורתים עצי ענק בגרזני אבן פשוטים. באמזונס ציידים חוזרים הביתה עם שלושה קופים שניצודו על הגב בצעדה ארוכה בת יום. כולם פשוט נראים מוצקים, חסונים, בלי גרם אחד של שומן או רכרוכיות. הטבע עיצב אותנו להיות חזקים, תזכרו את זה בפעם הבאה שאתם יוצאים לעוד ריצה אינסופית.
2. הם מוכנים לסבל. ציידי האמזונס נותנים לעצמם "נשיכת" רעל כדי להיות יותר ערניים. ילדים בני שמונה הצדים עכבישי טרנטולה ענקיים ועסיסיים (יאמי) יודעים מראש שהם יחטפו טוב טוב מהשערות הארסיות של העכביש, אבל זה לא עוצר אותם לרגע. רודה הדבש מקונגו מקבל עשרות עקיצות בדרך אל חלת הדבש המתוקה. קושי הוא חלק ושלב אינטגרלי בהשגת המזון. מה קרה, קצת קשה אז נשברים?
3. הם חיים בהרמוניה עם הטבע. אנשי שבט אחד מאלה שנסקרו אמש, מבססים את תזונתם על בשר קופים. זה לא מונע מהם לגדל קופי מחמד, ואפילו להניק (!!) גורי קופים שצדו את אימותיהם. מבחינתם, כך הם מחזירים למעגל הטבע חלק ממה שגזלו ממנו בצייד. בפפואה אנשים צדים ציפורים מרהיבות ומחקים את דמותן והופעתן במחול אנושי מוטרף צבעים. וכן, הם כולם הולכים יחפים (ורק הילדים ציידי העכבישים הלכו עם כפכפי אצבע בשקל. בג'ונגל. גם זה לא בדיוק ציוד ההנעלה שלכם במסעיכם הבא לדרום אמריקה). ואתם, מתי דרכתם לאחרונה על הדשא אצלכם בגינה כשאתם יחפים?
4. הם לא מפחדים. הסכנות הן בלתי נמנעות בג'ונגל. יום אחד זה עכביש, יום אחד זה נחש, יום אחר זו נפילה מהעץ (אם בטיפוס לדבש או אם הבית שלך, שאין לו מעקה או דלת, נמצא בגובה 40 מטרים אבל התנוקות זוחלים בו חופשי). אם תתעסק כל הזמן בפחד, לא תוכל לחיות ולתפקד. הזהירות היא חיונית, אבל הפחד נראה שיצא מהמשוואה של שורדי הטבע. אל תפחדו, תעשו.
5. הם יצירתיים. די לראות את קישוטי הפנים של ילידי פפואה להבין שאפשר ללמוד אצלם דוקטורט באומנות. האדם הסתגל אל הטבע וסביבתו והתאים את אורחות חייו, מנהגיו, וקישוטיו לאילוצי המקום והזמן, וזה מדהים, ומרתק, ויפה ומראה את עושר הדמיון האנושי, עושר שהמציאות המודרנית לפעמים מצמצמת.
6. עניים-עשירים. כל התרבויות שנסקרו (גם בפרקים הקודמים) הן תרבויות עניות במונחים מערביים. אין להם רכוש כמעט בכלל. אמנם הם בונים בית עץ עם ריצפת פרקט אמיתית (קליפת עץ אחר שכרתו לצורך כך), אבל בפנים יש רק חיוכים ואנשים ערומים. אין מאומה חומרי. אולי קצת קישוטים לצוואר או לרגל אבל אין כלים, תמונות, רהיטים או סתם "ציוד". את הסל כדי לסחוב את הדבש הם קולעים בו במקום ואת חבל ההצלה שצריך לתמוך בהם מנפילה עצומה כורתים רגע קודם מאיזה שורש מקומי. מאידך, אי אפשר שלא לראות את המשפחתיות, הפשטות והשמחה. הם אולי לא יכולים להשות לעצמם לרכוש מסטיק בזוקה, אבל זה לא מפריע להם להיות מאושרים. ואתם?
7. הם חיים בשבט. השבט הוא לא רק "כפר" או מונח חברתי. הוא מהות החיים. הצייד מוכרח להתרחש יחד, לא בבודדים שכן לכל אחד תפקיד מעט אחר. בניית בית היא לא עבודה של משפחה אחת אלא של קהילה שלמה. לא היה צילום אחד כמעט של אנשים בודדים אלא של אנשים בתוך קונקס קהילתי-חברתי-משפחתי מורחב. אנחנו רק מנסים לחיות כמשפחה גדולה (לפעמים) אבל המציאות המודרנית הכניסה אותנו לבתים, ולחדרים אטומים. מי השבט שלכם?
8. יש להם אינספור מיומנויות שאנו איבדנו. הם יודעים לבנות, לצוד, לקטוף, לזהות, לחקות קולות של בעלי חיים, לשמוע רעשים דקים, להתקשט, לכוון ולפגוע. הם לא למדו מעולם בבית ספר אבל הידע שלהם בעולם החי והצומח הוא עצום. לנו יש תואר ראשון, ושני ושלישי אבל באוניברסיטה של החיים האמיתיים אנחנו בקושי בגן חובה.

אז אני ממליץ לכם לראות את הסדרה (ובקרוב מן הסתם, לרכוש את ה DVD), וללמוד על עצמנו דרך העיניים של האנשים האמיתיים האחרונים שעוד מסתובבים שם בחוץ.

By מר קדמוני with 10 comments

חמישה דברים בשמונה שקלים שכדאי שיהיו לכם במטבח

שרפרף, מברשת, חוט גמיש כמעט גמור, פותחן עם חוט וכפפות חד פעמיות. יש לכם?

מכל הסירים, המחבתות, הארונות העץ המפוארים, המגירות הנשפלפות, המקרר החסכוני בחשמל, הכיריים המעוצבות והתנור המהמם, בסוף בסוף, בחיים האמיתיים, יש כמה דברים קטנים קטנים שעושים את העבודה במטבח לכיף גדול יותר. אז חשבתי להיטפל דווקא לזוטות והביא דברים זניחים יחסית, שלא תמיד יש, אבל שעולים מעט מאוד ועושים הרבה טוב.
1. כפפות חד פעמיות ללא אבקה. עד לא מזמן לא הכרתי את עולם הכפפות החד פעמיות, וייחסתי אותן לאנשים ששונאים להרטיב את הידיים כששוטפים כלים או לחדרי ניתוח. אבל באמת, הן כלי מעולה במטבח, במיוחד כשעובדים עם בשר. קודם כל זה טוב בריאותית שלא תעבירו מהידיים חיידקים לבשר ולהיפך. אבל בעיקר זה טוב כדי לתת לבשר "עיסוי עמוק" עם המשרה/שמן זית. כפפות ללא אבקה הן טובות יותר להתעסקות עם מזון. מצאו את הגודל שמתאים ליד שלכם ודאגו שתמיד יהיה זמין. מה גם שזה חוסך את הזמן של לרחוץ ידיים שעתיים אחרי ההתעסקות מקרוב בבשר או דגים, ומשמר אתכם ללא ריח (במקרה של הדגים. היום למשל מרחתי פסטו על דגים ונמנעתי מריח כפול). כדאי, בקיצור. שמונה שקלים בפעמית.
2. חוט קשירה גמיש ועמיד בחום. חוט שכזה מאפשר לכם להכין פסטרמה בבית, לקשור עשבי תיבול על הנתח, לקשור צרור עשבי תיבול (גרנה-בוקה) למרק, לעשות "גלגלי דגים" או לחבר אליו פותחן (ראו סעיף הבא). הוא פשוט, זמין, זול ובלעדיו תנסו לשווא להכין פסטרמה נורמלית. שמונה שקלים לגליל.
3. פותחן עם חוט. יש בעיה עם פותחנים. תמיד שמחפשים אותם, הם מסתתרים. משחקים מחבואים. ואז כבר יש לך ביד קופסת טונה או עגבניות מרוסקות, ואין לך שום דרך להגיע פנימה, ובסוף אתה מתייאש, לוקח את הסכין הגדולה ופותח איתה את הקופסה. בדרך זה משפריץ והחוד של הסכין נפגע. באסה. אז טיפ קטן ופשוט: קישרו חוט ארוך ועבה (שרוך פלסטיק למשל) לקצה של הפותחן. ככה, כמה שהוא קטן, יש לו זנב ארוך שמיד יסגיר את מקומו במגירה. שקל.
4. מברשת פלדה. אחרת אתם תנסו לנקות את הגריל שלכם עם חצי בצל דרדלה, במקום עם מברשת פלדה טובה. המברשת תבטיח ניקיון יסודי בשתי שניות בדיוק, וכולם מרוצים שלא נדבק להם לבשר שאריות מהמנגל דאשתקד... שבעה שקלים.
5. שרפרף פשוט. כי אתם רוצים שדור ההמשך יבשל איתכם מגיל צעיר, ויראה איך אתם מפרקים בשר, יכין חביתה, יחתוך סלט ויערבב עם רוטב. שרפרף זה בחינם. בטוח שיש.

בפעם אחרת ובהזדמנות נדבר על דברים שבאמת חשובים במטבח, אבל שדורשים השקעה כספית בהתאם...
שבת שלום

By מר קדמוני with 14 comments

לעולם לא להביט לאחור

אפשר לומר עלי הרבה דברים, אבל אי אפשר לומר עלי שאני חי בתחושת החמצה.
זה לא משהו מהיום או מאתמול, אלא זה חלק ממני. אני חי עכשיו ואני תמיד צועד קדימה ולא מביט לאחור.
זה אולי נשמע מוזר בתור בלוגר שבעיקר כותב על העבר, ועל כמה אנו צריכים ללמוד ממנו, אבל בעיני הדברים מתחברים יפה. הנה כך:
אני מכיר אנשים רבים שחיים בעיקר את האתמול ואת העבר. לא במובן הנוסטלגי או במובן המסורת או מורשת וידיעת ההיסטוריה והעבר כמנוף לעתיד (שזה מאוד חשוב, ועל זה בהמשך), אלא אנשים שמביטים לאחור ואומרים: "אח, כמה טוב היה אז". כמה נחמד. המקרה הקלאסי בהסטוריה היהודית הוא טענות בני ישראל למשה במדבר: "זכרנו את הקישואים שאכלנו במצרים". ועכשיו דכאון במדבר.
ספציפית אז במצרים גם היו פירמידות ועבדות, אבל ממרחק השנים והמדבר, העבר נראה קוסם, יפה, מושלם ואילו ההווה חסר תוחלת ועתיד. אבל גם אם העבר היה באמת כזה יפה ומוצלח, ובאמת היה לנו הכל (כל אחד ורשימת העדפותיו האישית), וזה נכון שלא תמיד הנסיבות משתפרות לטובתינו. לא תמיד היום יש יותר מאשר אתמול, ואולי באמת הפסדנו או טעינו או נפגענו.
כתבתי כאן פעם על דוגמא קלאסית אחרת לשתי זויות התבוננות הפוכות על העבר. שווה לקרוא.
אני גם מכיר אישית אדם קרוב שחי כך את העבר שלו כבר שנים, פשוטו כמשמעו. לא, הוא לא זקן נרגן, אבל הוא חי שנים רבות בתחושה חזקה שבמהלך חייו הוא לקח את פנייה אחת משמעותית ולא נכונה ומאז המסלול בו בחר הולך ומדרדר. אבל במקום לעצור ולשנות את המסלול הזה, הוא התרגל אליו ומאידך הוא ממשיך לקטר ולהתרפק על הימים הטובים שלפני הפנייה. אני חושב שלא במקרה חוסר השינוי כיום קשור להתרפקות מוגזמת על העבר. מי שמביט כל הזמן אחורה לא מצליח באמת להתסכל קדימה. המשבצת של תשומת הלב כבר תפוסה.
כי העניין העיקרי הוא המיקוד ומקור הכח.
זה אולי נשמע מוזר, אבל העבר, במובן זה, הוא משקולת.
מה שהיה היה. את מה שיהיה, אתם תקבעו.
אני חוקר את העבר הרחוק, ואת העבר האישי שלי ושל משפחתי, כי אני לומד מזה הרבה על עצמי ועל הבחירות שלי ובעיקר על הבחירות העתידיות שלי. אבל גם כשעזבתי את סיר הבשר, לא עשיתי זאת כדי להתבונן כל הזמן לאחור.
צריך להביט את העבר כדי ללמוד ממנו מה נעשה ואיך נבחר מחר, ומה העבר אומר עלינו כיום כבני אדם, אבל לעבר כשלעצמו, לנוסטלגיה, לניסיון המנטלי לחיות בדמיון שוב ושוב את העבר, אין משמעות פרודוקטיבית.
העבר יכול לשמש מקור כח, אם משתמשים בו עבור העתיד, אבל אם הוא המטרה, הוא רק מגביל ומטריד ומצמצם את האפשרויות כי את הזמן האבוד אי אפשר להשיב. את העתיד, לעומת זאת, אפשר כל רגע לייצר מחדש.
אני מכיר אנשים עם בעיית משקל שמתרפקים על התקופה שבה הם היו רזים (לפני הלידה, לפני החתונה, לפני הצבא, לפני העבודה העמוסה, לפני whatever), וההתרפקות הזו מרפה את ידיהם כי הם לא מסוגלים לדמיין את עצמם עם עתיד אחר, טוב יותר מהעבר, כי העבר מצויר בצבעים כל כך ורודים ועזים שכל ניסיון לייצר עתיד חדש נפסל מראש, כי העתיד, בעיניהם, בודאי לא יהיה כה מוצלח כמו העבר.
אבל המציאות יכולה להיות אחרת.
העתיד שלכם יכול להיות גדול ונפלא ומיוחד ואחר ומוצלח לאין שיעור מכל עבר מגומד, אבל קודם כל אנחנו צריכים להשתחרר מהעבר.
אל תביטו לאחור.
תביטו רק לפנים.
(ותספרו לנו איך הולך, כמובן).

By מר קדמוני with 3 comments

"משהו מאוד דומה לדיאטה שלך" - דיאטת הורמון ההריון

שלא נדע

כך בדיוק אמר לי מכר ותיק שפגשתי בשישי בצהרים, עת השתכשכנו בבריכה.
"אני עושה דיאטה מאוד דומה לדיאטה שלך".
בכלל, הוא נראה ונשמע מבסוט. הוא דווח שירד כבר 13 קילו ואמרתי "שאפו".
תאמינו או לא, אבל התאפקתי ולא שאלתי איך ומה הוא עשה, אבל הוא המשיך ונידב מידע ואמר שזה מבוסס על הרבה חלבון ושזו תכנית ל 40 ימים והוא בדיוק מסיים אותה ולא החליט איך ימשיך אחר כך. "קוראים לזה HCG" הוא אמר "ואני מאוד מרוצה". אמרתי לו "13 קילו ב 40 יום???" אבל אז בדיוק הבן שלי השפריץ עלי מים והשיחה עם הידיד טבעה לה.
בבית גיגלתי קצת על "דיאטת HCG" ונחרדתי פעמיים. פעם אחת מעצם השיטה ופעם שנייה מההשוואה שהוא ערך לדיאטה "שלי".
אז למי שכמוני לא הכיר את ראשי התיבות באנגלית: דיאטת HCG היא מה שקוראים "דיאטת הורמון ההריון" וזה פטנט ישן מאוד שעושה עכשיו קמבק מטורף ואנשים קונים ב 1000 שקל ערכות ל40 יום שכוללות תפריט וספריי עם הורמון הריון שמרססים כל יום ישר לפה. הקטע הוא שבדיאטה הזו מתקיימים על תפריט רעב כי ההורמון מדכא את התיאבון. פחות מ 1000 קלוריות ביום (ולכן גם ההמלצה שלהם לאכול הרבה חלבון, כדי ליצור מינימום נזק לשרירים כמו לב העלול להווצר מהרעבה מתמשכת, שזה בת'כלס מה שכל השיטה הזו עושה).
ואכן, ידיד השיל 13 קילו בחודש. שזה מטורף ומעורר דאגה גם יחד.
אז לטובת ידידי היקר, ולטובת קוראים וקוראות ששוקלים לעשות Extreme makeover בדרך הקלה והגרועה, הנה כמה סיבות למה לדעתי דיאטה כזו היא גם רעה, גם מסוכנת וגם לא תגשים לכם את השאיפות באמת.
אה, וגם למה אין לה שום קשר לתזונה קדמונית.

• בתיאטרון היווני היתה למחזאים שיטה להביא מחזות טרגיים לכדי סיום חיובי. כדי שהקהל לא יתבאס שהגיבור (הצעיר, היפה) מת או לא יכול להתאחד עם אהובתו (שמתה) אז לקראת סוף המחזה מופיע אל שמחזיר את האהוב המת לחיים וכך נפתרת הבעיה. לשיטה הזו קוראים "דאוס אקס מכינה" כלומר, בתרגום מלטינית, "האל מהמכונה" (הסיבה, דרך אגב, היא שאת דמות האל גילם שחקן שהיה מחובר למנוף וכך הוא "עופף" באויר כמו אל אמיתי כבר לפני 2500 שנה). עד היום "דאוס אקס מכינה" הוא כינוי לפתרון קסם מאולץ שלא עובד באמת בחיים האמיתיים. הארי פוטר עשה מזה קריירה.
• בחיים, ידידי, אין קיצורי דרך. אם מישהו מבטיח לכם השקעה נהדרת שמביאה ל 40% תשואה בשנה, כל שנה, הוא יברח עם הכסף שלכם דקה אחרי שתאמינו לו. אם מבטיחים לכם פגישה את נערת חלומותיך תהיה בטוח שתפגוש שם את סבתא שלך. אם מבטיחים לכם גוף צעיר ו15 קילו פחות בתוך חודש ימים, מישהו עושה עליכם סיבוב והגוף שלכם הוא זה שידרס מהדרך. הסיבה שאנו כל כך נרתעים מפתרונות קסם היא שהניסיון האנושי והגוף האנושי עובדים בתהליכים איטיים ומדודים יותר. הגוף שלנו הוא מכונה עמידה ומשוכללת, אבל היא לא מכונה שמשתנה במהירות. על שינוייים מהירים משלמים מחיר.
• יצאת עם 15 קילו פחות, נו אז מה? מה זה מנבא להמשך החיים שלך? הורמון ההריון משנה את התיאבון. הוא מפחית אותו ואנשים ממשיכים לפעול כרגיל אבל עם תיאבון מופחת. הם לא שינו דבר באורח החיים, לא בהרגלי הקניות בסופר, לא במזווה, לא בשעות הפנאי. הם פשוט "לא היו רעבים" חודש. אחרי חודש המוח חוזר לתפקוד נורמלי ואיתו גם הקיבה, הלסת והלשון. אנשים חוזרים לאכול כי מאומה לא השתנה באמת, ומהר מאוד הם ימצאו את עצמם מול אותה מראה שאותו המראה נשקף ממנה. אני מעריך כי 15 הקילו האבודים יחזרו במהרה הביתה.
• מה קורה לגוף בהרעבה ממושכת? בעוד שלצום לסירוגין יש יתרונות בריאותיים רבים, להרעבה ממושכת יש רק חסרונות. הגוף מקבל את האנרגיה שלו, אם לא ממזון, אז ממסת שומן ושריר הקיימת בתוכו וממאגרי הויטמינים והמינרליים שבכבד. אלו תהליכים פנימיים, סמויים מן העין, אבל הם קיימים. רבותי: לצום חודש (שזה מה שתפריט של 500-1000 קלוריות ביום עושה), לא טוב. ממש לא טוב.
• לא עשית שום שינוי פסיכולוגי. קח כל אדם עם משקל עודף וזרוק אותו לבית האסורים לחודש ימים ותן לו לאכול אוכל צר ומים לחץ. אז שחרר אותו ותן לו מראה. הפתעה: הוא יהיה רזה הרבה יותר. ככה זה בחיים: אם מורעבים, לא משמינים. בשביל זה יש חברים שימכרו לך דיאטות קסם. אז אולי גם אנחנו נשכור את בית הסוהר דמון (ששב"ס כבר הבטיח מזמן שהוא יבטל אותו), יש שם נוף יפה, ונשכיר חדרים למאותגרים משקלית ונרעיב אותם חודש, ניקח 1000 שקל ליום וכולם יהיו מרוצים?
• מה למד הגוף? בתזונה הקדמונית הגוף לומד "לכייל את עצמו מחדש". הוא לומד לפעול היטב תחת רמות סוכר נמוכות יותר, הוא לומד מה עושה לנו טוב בקיבה ומה לא, מה מעייף ומה ממריץ, הגוף לומד את יכולותיו ומווסת את כמות האינסולין המשתחרר או מתחיל לצרוך שומן בהתאם. אבל כאן, הגוף לא לומד דבר, אלא מגיב לנוכחות הורמון חדש, שיעלם באותה המהירות שהוא הגיע (אחרי 40 יום, יותר מכך גם חסידי השיטה מודים כי זה כבר מסוכן. באמת מעניין למה...). לא לימדתם את הגוף שלכם דבר. חזרתם לנקודת המוצא וזה רק שאלה של זמן עד שתעלו את המשקל חזרה.
• במעבר לתזונה הקדמונית האדם לומד מיומנויות חדשות: לערוך קניות נכונות בסופר. לבשל. לבחור. כאן לא המוח, לא הגוף ולא הנפש למדו מאומה. נכנסתם ויצאתם כלעומת שבאתם.
• אני לא מכיר אף גבר שהיה בהריון לאחרונה. ואתם?

אז מה אמרנו כאן: אם לא אוכלים, יורדים במשקל, זה נכון. ואם הורמון מעודד אותך לא לאכול, זה עשוי אפילו לעבוד לחודש, אבל, וזה אבל גדול, הרזיה קיצונית לחודש זה לא בריא, זה לא טבעי, וזה בעיקר בעיקר - לא מחזיק מעמד. קיצורי דרך הם טובים מאוד לאנשי המכירות של הדיאטות, אבל הם רעים מאוד לציבור הקונים.

רבותי, זה פשוט באמת: תאכלו אוכל טבעי ופשוט, והגוף שלכם יחזור לעצמו, אולי לאט אבל בטוח. גם תרגישו טוב, גם תהיו בריאים, וגם תשארו חטובים לנצח.

מכירים סיפורים דומים?

By מר קדמוני with 17 comments

מרק סלק -קוקוס לשבת

הי ידידי (תחשבו על באינטונציה של דורי בן זאב, זה נשמע יותר טוב).

היום מרק שוס אמיתי שהמצאתי בשבוע שעבר. מרק עשיר מאוד ויכול להיות בקלות ארוחה שלמה להתאוששות - עם הרבה מאוד שומן ולא מעט פחמימות, והכל בריא וטוב!
מצרכים:

• שלושה סלקים בינוניים, מקולפים וחתוכים לקוביות גסות
• קופסת חלב קוקוס (קנו חלב טוב וללא חומרים משמרים, או שתכינו לבד)
• כוס מים
• כמה פטריות
• קצת כוסברה
• נענע להגשה

ההכנה היא הכי פשוטה בעולם: בסיר שימו את החלב קוקוס, מים, את הסלקים, את הפטריות ואת הכוסברה ותנו לזה להתבשל (Attention: חלב קוקוס נוטה לגלוש אם לא משגיחים עליו, אז שימו לב ועין).
הוסיפו פלפל שחור גרוס, מלח, ואבקת קארי.
אחרי כשעה, טחנו את הכל עם בלנדר יד ותקבלו מרק ורוד וסמיך (אם זה לא סמיך, אז שמתם יותר מדי מים).
הגישו בצלחת לבנה לחגיגיות או בצלחת שחורה לאלגנטיות, ופזרו מעל חופן עלי נענע קצוצים, או כוסברה קצוצה.
תאמינו או לא, אבל כל השבט הפרטי שלי זלל את זה בהנאה מרובה.
שבת שלום ומבורך

By מר קדמוני with 2 comments