לפני שלוש שנים בערך קניתי וקראתי את The Vegetarian Myth - המיתוס הטבעוני - ספרה של לייר קית'. פמיניסטית רדיקלית (בהגדרתה העצמית), טבעונית ותיקה ש"חצתה את הקווים" והפכה לפליאוליסטית, אבל עד כה לא כתבתי על הספר הזה בקורת או המלצה. הסיבה שאני נדרש לכך כעת היא שלייר החלה להתראיין ולפרסם גם מאמרים באינטרנט וחלק מהראיונות האלה נמצאים אונליין ברשת, והיה מי שעשה שירות לקהילה ולעם השוכן בציון והנה הוספו גם כתוביות בעברית לראיון עם לייר. הנה הראיון לפניכם, כדי שראשית תכירו במי מדובר:
גם איילה בצלאלי שירתה את הקהילה נאמנה ותרגמה מאמר של לייר והוא מופיעה באתר התנועה לגידול הומני של חיות משק כאן. אני חושב שהמאמר הזה מסכם במידה רבה את עקרי הטעונים של ליר ושוטח את תפיסתה ההוליסטית: שיקום כדור הארץ על ידי שיקום האדמה - החזרת הגידולים הרב שנתיים שהוכחדו על ידי החקלאות, החזרת החיות לטבע וצריכה של מזון מתוך עולם החי הזה. הקמת מערכת אקו-סיסטם טבעית ושלמה וללא הפוליטיקה בה האדם כעליון לטבע משעבד אותו לרצונו ובכך הורג את האדמה ואת עולם החי והצומח.
אחרי שראינו את הפנים ושמענו חלק מהקולות, בואו נראה גם את הכריכה
אהבתי את העטיפה. יש עליה ציורי פרה היסטוריים והכותרת מעניינת ומושכת.
כפי שכתוב על העטיפה, זהו ספר שעיקרו הוא דיון ערכי ומיעוטו הוא דיון עובדתי. "מזון, צדק וקיימות" אומרת כותרת המשנה, כי לייר מובילה ונושאת דגל של צדק ולאו דווקא של תזונה.
הספר הוא סיפור מסעה האישי של לייר מהטבעונות, דרך החקירה שהיא ערכה ועד למסקנותיה על עתיד האנושות.
לייר היא דמות קיצונית ומוחלטת בכל מובן. חייה סובבים סביב קויים מוחלטים של אור מול צל, תקווה מול חושך. אין אפורים ואין ספקות. היא דמות חושבת, מעמיקה, יסודית, אבל גם מיוסרת וכואבת. 20 שנה היא היתה טבעונית אדוקה, Vegan בלשון העם. נמנעה מכל שימוש בחיות או מוצריהן להנאתה ודווקא ההתעמקות המוחלטת שלה ברצון למנוע סבל או הרג בעלי חיים הוביל אותה לחקירה על מעגל החיים והמוות, לניסיונות לגדל משק חי ללא הרג ולמסקנה כי המוות והחיים כרוכים זה בזה בעבותות בלתי נתנים להפרדה.
היא עבדה בחווה טבעונית אבל גילתה כי לא ניתן באמת בלי לזבל את השדות בדשן כימי או לקנות לסוס חציר. היא ניסתה בכל כוחה להקים משק אוטרקי (משק המספק את צרכי עצמו) הקיים ללא הרג כלל. נסתה למשל לגדל תרנגולות חופשיות ולהמשיך לגדל את האפרוחים הזכרים (ולא לשלוח אותם לבית המטבחיים כפי שעושים בתעשיית העופות), אבל מהר מאוד גילתה כי אם יחיו, האפרוחים הזכרים יהרגו זה את זה בלחימה מיד שיחלו לגדול כי התרנגולים מאפשרים זכר אחד בלבד בכל טריטוריה. חקירותיה הלכו גם ל"עומק" - מהו בעל החיים הקטן ביותר אותו "בסדר" להרוג מבחינתה כטבעונית - עכבר? נמלה? בקטריה? ומה ההבדל במדרג החיים הזה מול חיות המשק הגדולות למאכל?
לייר מספרת סיפור במילים קצוניות וקשות. בקריאת הספר התחושה היא שהיא כותבת או יותר נכון, נואמת, בשפה מלאה פאתוס. המילים הם קשות, מורכבות, נדירות. גם קוראי אנגלית ברמת שפת אם עלולים לשפשף את המצח בקריאת חלק מהמילים.
לייר היא משוררת לוחמת.
היא הבינה ששיקרו לה, שבתור נערה בת 16, אז החלה עם הטבעונות, היא קנתה חלום יפה וורוד אבל שמתחתיו מסתתרת מציאות קשה של הרס האדמה, הרס הסביבה, נזקים בריאותיים וצביעות מוסרית. לקורא יש את התחושה כי לייר כותבת את הספר בדם ליבה, וזה שווה לא מעט. אלו פסקאות ארוכות ומורכבות, דחוסות ומלאות כח, ובהתאם - לא קלות לקריאה.
החסרונות של הספר הזה הם גם היתרונות שלו. לייר לא מנסה לרכך את המסר, לעגל אותו, לתקשר אותו להמונים אלא לצעוק אותו ולנאום אותו מראש הגג, והיא דורשת מהקורא רמה מוסרית ואפס פשרות. כך למשל כחלק מתובנותיה על עודף האוכלוסין בכדור הארץ, וכנראה גם כחלק מתפיסתה הפמיניסטית, היא החליטה שלא להביא ילדים לעולם. זה מסתדר טוב עם התיאוריה שלה אבל פתרון לא ישים ולא רלוונטי לרוב תושבי כדור הארץ.
אפשר לחשוב על לייר כעל נביאה בסגנון הישן והטוב של נביאים כמו ירמיהו או יחזקאל. דורשת מוסר, מדברת בשפה גבוהה, ואנו יודעים שפיה וליבה שווים. היא לא צדקנית או מתממת. היא באמת כזו. מוחלטת, בלתי מתפשרת, עקבית.
אני לא משוכנע שזהו הספר הטוב ביותר להתחיל לקרוא על התזונה הקדמונית, אבל בהחלט ייתכן שהוא הספר המתאים ביותר לאנשים כמוה (ואני אומר זאת בחיוב גדול) - אנשים המונעים ראש ובראשונה מצו מצפונם ומחיובים לחלוטין לאידאות או רעיונות גלובליים ומופשטים. מאמינים. טבעונים יאלצו לעבור כברת דרך נפשית כדי לקרוא את הספר הזה אבל בדיוק אליהם הוא מכוון, כי היא היתה שם, היא עשתה זאת במשך 20 שנה, השתתפה בכל ההפגנות ושנאה את אוכלי הבשר. אבל היא גם הדרדרה בריאותית, וגילתה בדרך חתחתים ארוכה את הנחמה, השלווה והשלמות הרעיונית של אורח חיים קדמוני: המכבד את בעלי החיים ואת האדמה ומאפשר לאדם להיות חלק מהסבב הזה: טורף בזמנים ונטרף באחרים.
הספר מחזיק ארבעה פרקים עקריים: על המוסר של הצמחונות, על הפוליטיקה של הצמחונות, על ההיבט הבריאותי ועל ההיבט הגלובלי של קיימות כדור הארץ. שלושה מתוך ארבעת החלקים עוסקים כאמור בדיונים של צדק ושל מוסר ורק חלקו הקטן (והיותר חלש יחסית לחלקים האחרים) עוסק בהיבטים או טעונים של בריאות.
אז שורה תחתונה: כדאי שיהיה בספריה בבית, אם האנגלית שלכם תעמוד ברמה AA.
קראתם? אהבתם? חשבתם?
ספרו לנו מה כן ומה לא (או מה עוד אפשר)
גם איילה בצלאלי שירתה את הקהילה נאמנה ותרגמה מאמר של לייר והוא מופיעה באתר התנועה לגידול הומני של חיות משק כאן. אני חושב שהמאמר הזה מסכם במידה רבה את עקרי הטעונים של ליר ושוטח את תפיסתה ההוליסטית: שיקום כדור הארץ על ידי שיקום האדמה - החזרת הגידולים הרב שנתיים שהוכחדו על ידי החקלאות, החזרת החיות לטבע וצריכה של מזון מתוך עולם החי הזה. הקמת מערכת אקו-סיסטם טבעית ושלמה וללא הפוליטיקה בה האדם כעליון לטבע משעבד אותו לרצונו ובכך הורג את האדמה ואת עולם החי והצומח.
אחרי שראינו את הפנים ושמענו חלק מהקולות, בואו נראה גם את הכריכה
 |
| אחת ביד ואחת במסך |
כפי שכתוב על העטיפה, זהו ספר שעיקרו הוא דיון ערכי ומיעוטו הוא דיון עובדתי. "מזון, צדק וקיימות" אומרת כותרת המשנה, כי לייר מובילה ונושאת דגל של צדק ולאו דווקא של תזונה.
הספר הוא סיפור מסעה האישי של לייר מהטבעונות, דרך החקירה שהיא ערכה ועד למסקנותיה על עתיד האנושות.
לייר היא דמות קיצונית ומוחלטת בכל מובן. חייה סובבים סביב קויים מוחלטים של אור מול צל, תקווה מול חושך. אין אפורים ואין ספקות. היא דמות חושבת, מעמיקה, יסודית, אבל גם מיוסרת וכואבת. 20 שנה היא היתה טבעונית אדוקה, Vegan בלשון העם. נמנעה מכל שימוש בחיות או מוצריהן להנאתה ודווקא ההתעמקות המוחלטת שלה ברצון למנוע סבל או הרג בעלי חיים הוביל אותה לחקירה על מעגל החיים והמוות, לניסיונות לגדל משק חי ללא הרג ולמסקנה כי המוות והחיים כרוכים זה בזה בעבותות בלתי נתנים להפרדה.
היא עבדה בחווה טבעונית אבל גילתה כי לא ניתן באמת בלי לזבל את השדות בדשן כימי או לקנות לסוס חציר. היא ניסתה בכל כוחה להקים משק אוטרקי (משק המספק את צרכי עצמו) הקיים ללא הרג כלל. נסתה למשל לגדל תרנגולות חופשיות ולהמשיך לגדל את האפרוחים הזכרים (ולא לשלוח אותם לבית המטבחיים כפי שעושים בתעשיית העופות), אבל מהר מאוד גילתה כי אם יחיו, האפרוחים הזכרים יהרגו זה את זה בלחימה מיד שיחלו לגדול כי התרנגולים מאפשרים זכר אחד בלבד בכל טריטוריה. חקירותיה הלכו גם ל"עומק" - מהו בעל החיים הקטן ביותר אותו "בסדר" להרוג מבחינתה כטבעונית - עכבר? נמלה? בקטריה? ומה ההבדל במדרג החיים הזה מול חיות המשק הגדולות למאכל?
לייר מספרת סיפור במילים קצוניות וקשות. בקריאת הספר התחושה היא שהיא כותבת או יותר נכון, נואמת, בשפה מלאה פאתוס. המילים הם קשות, מורכבות, נדירות. גם קוראי אנגלית ברמת שפת אם עלולים לשפשף את המצח בקריאת חלק מהמילים.
לייר היא משוררת לוחמת.
היא הבינה ששיקרו לה, שבתור נערה בת 16, אז החלה עם הטבעונות, היא קנתה חלום יפה וורוד אבל שמתחתיו מסתתרת מציאות קשה של הרס האדמה, הרס הסביבה, נזקים בריאותיים וצביעות מוסרית. לקורא יש את התחושה כי לייר כותבת את הספר בדם ליבה, וזה שווה לא מעט. אלו פסקאות ארוכות ומורכבות, דחוסות ומלאות כח, ובהתאם - לא קלות לקריאה.
החסרונות של הספר הזה הם גם היתרונות שלו. לייר לא מנסה לרכך את המסר, לעגל אותו, לתקשר אותו להמונים אלא לצעוק אותו ולנאום אותו מראש הגג, והיא דורשת מהקורא רמה מוסרית ואפס פשרות. כך למשל כחלק מתובנותיה על עודף האוכלוסין בכדור הארץ, וכנראה גם כחלק מתפיסתה הפמיניסטית, היא החליטה שלא להביא ילדים לעולם. זה מסתדר טוב עם התיאוריה שלה אבל פתרון לא ישים ולא רלוונטי לרוב תושבי כדור הארץ.
אפשר לחשוב על לייר כעל נביאה בסגנון הישן והטוב של נביאים כמו ירמיהו או יחזקאל. דורשת מוסר, מדברת בשפה גבוהה, ואנו יודעים שפיה וליבה שווים. היא לא צדקנית או מתממת. היא באמת כזו. מוחלטת, בלתי מתפשרת, עקבית.
אני לא משוכנע שזהו הספר הטוב ביותר להתחיל לקרוא על התזונה הקדמונית, אבל בהחלט ייתכן שהוא הספר המתאים ביותר לאנשים כמוה (ואני אומר זאת בחיוב גדול) - אנשים המונעים ראש ובראשונה מצו מצפונם ומחיובים לחלוטין לאידאות או רעיונות גלובליים ומופשטים. מאמינים. טבעונים יאלצו לעבור כברת דרך נפשית כדי לקרוא את הספר הזה אבל בדיוק אליהם הוא מכוון, כי היא היתה שם, היא עשתה זאת במשך 20 שנה, השתתפה בכל ההפגנות ושנאה את אוכלי הבשר. אבל היא גם הדרדרה בריאותית, וגילתה בדרך חתחתים ארוכה את הנחמה, השלווה והשלמות הרעיונית של אורח חיים קדמוני: המכבד את בעלי החיים ואת האדמה ומאפשר לאדם להיות חלק מהסבב הזה: טורף בזמנים ונטרף באחרים.
הספר מחזיק ארבעה פרקים עקריים: על המוסר של הצמחונות, על הפוליטיקה של הצמחונות, על ההיבט הבריאותי ועל ההיבט הגלובלי של קיימות כדור הארץ. שלושה מתוך ארבעת החלקים עוסקים כאמור בדיונים של צדק ושל מוסר ורק חלקו הקטן (והיותר חלש יחסית לחלקים האחרים) עוסק בהיבטים או טעונים של בריאות.
אז שורה תחתונה: כדאי שיהיה בספריה בבית, אם האנגלית שלכם תעמוד ברמה AA.
קראתם? אהבתם? חשבתם?
ספרו לנו מה כן ומה לא (או מה עוד אפשר)
.JPG)
