אם יש משהו שאני אוהב, זה את הסיפורים שלכם. את החיבור המיידי, האמיתי לאיך התזונה הקדמונית משנה את החיים של אנשים. לפעמים זה סיפור ענק, לפעמים סיפור קטן. תמיד זה סיפור אנושי, אמיתי, נפלא.
לא מזמן קיבלתי את המייל להלן מיניב, וכמו תמיד הוא מילא אותי התרגשות, אבל גם האיר משהו שהרבה פעמים אנו מפספסים. מספרים לנו ש"אם תרוץ ותעשה הרבה ספורט, לא משנה מה תאכל". יניב מדגים לנו את ההיפך הגמור. "אם תאכל נכון, לא משנה כמה ספורט תעשה". ספורט זה נפלא. אני אישית מכור. אבל אם ניתן לגוף שלנו את התבנית התזונתית מעשירה ומתגמלת, הוא יחזיר לנו אהבה. עובד.
בואו נקרא יחד.
***
***
הנה יניב (עד לא מזמן):
והנה הסיפור שלו, בלשונו (לא נגעתי):
אז מה הסיפור שלי ומה הוא שונה מאחרים?
אני כבר כמעט עשור רץ למרחקים ארוכים, חמישיות, עשיריות, מרוצי לילה, חצאי מרתוני, שליחים ולאחרונה אף מרתון מלא ראשון. הרבה לפני הפליאו אני רץ, רוכב וזז.
לפני שלוש שנים בערך עבדתי בסטרטאפ , חוטף כריך פה ושם , מצמצם בשינה, מבלה על ההגה שעות ארוכות בפקקים ובעיקר משמין כהרגלי. לא משנה כמה ניסיתי לצמצם את התזונה או להתאמן יותר ברצינות לא סייע לי לרדת ולו גרם אחד במשקל.
באחת ההזדמנויות יצא לי להתקל בספר "הסוד הקדמוני" בגרסת האודיו והחלפתי למשך 10 שעות את הפלילסט של הריצה שלי מהמוזיקה לספר.
בהתחלה הייתי סקפטי, לא חתכתי מיידית את הלחם אבל התחלתי להרגיש שמשהו פה פשוט עובד נכון.
התוצאות הגיעו מהר מכפי שציפיתי, כל שבוע נתן את אותותיו והקילוגרמים צנחו,
עם הזמן למדתי עוד תובנה חשובה : עכשיו שאני רגיש יותר לתחושת הרעב והשובע סוף סוף אני יכול להרגיש אם מאכל מסויים טוב או רע עבורי, גם מאכלים או פירות ש"כשרים" לפליאו יוצאים אצלי מהתפריט אם אחרי כמה שעות אני מרגיש שיצאתי מהאיזון. ומנגד גם דברים שהם "לא פליאו" אני מרשה לעצמי מידי פעם במידה והגוף שלי לא מגיב להם בסערת אינסולין.
ואז פתאום פייסבוק דואג להזכיר לי את מי שהייתי לפני שנתיים , רץ וגורר 30 קילוגרמים העודפים .
***
והנה יניב עכשיו:
חג שבועות שמח, ותודה רבה ליניב!!!
