*עדכון - בעקבות ים התגובות על פוסט זה פרסמתי שלושה פוסטים העוסקים בדמיון (ובשוני) הפיסיולוגי בין בני האדם לקופי האדם ומדוע הטענה כי האדם "מבחינה פיסיולוגית" נועד לצריכת מזון צמחוני בלבד אינה יותר ממיתוס עממי. הנה חלק ראשון, שני ושלישי, לעיונכם*
יש לי חבר רואה חשבון, משכיל וחד, שאמר לי לא מזמן: "כן, התזונה שלך זה נחמד, אבל המעיים של בני האדם הם ארוכים כמו מעיים של כבשה, ולא קצרים כמו של אוכלי בשר". טענות דומות עולות חדשות לבקרים מפי צמחונים וטבעונים, המסבירים שהאדם הוא בת'כלס אוכל עשב, וכך גם האנטומיה שלו, ולכן אכילת בשר מסוכנת ומנוגדת לאופיינו האנושי, ואילו אכילת עשב בריאה ואמורה לספק את כל צורכינו המטבוליים.
באופן דומה ישנה אמירה פופלארית כי "
בשר נרקב אצל בני אדם במעיים" לעומת צמחים שטבעיים לנו לעיכול.
אין לי ספק ששמעתם טענות כאלה. בדרך כלל הם נאמרות בהתנשאות בסגנון "אתם (אוכלי התזונה הקדמונית) לא מבינים כלום במדע ואונסים את הביולוגיה לטובת הדת שלכם". אבל ברוב המקרים הם נאמרות על ידי אנשים שאין לה מושג ירוק בביולוגיה של אנשים או של אוכלי העשב. אז בואו נציץ פנימה ונבדוק מה הולך אצלנו בפנים. עמוק בבטן.
מכיוון שזהו נושא רציני, חשוב והדורש העמקה, אני לא אכסה אותו בפוסט אחד (אולי בספר), ויש שפע של מקורות מידע מקבילים ברשת ואני מעודד אתכם, בלי קשר להעדפותיכם הקולינריות, להעמיק ולקרוא בנושא.
Gnolls כתב יופי.
לפני שנתחיל נזכיר
שרקבון הוא פעולה של פירוק על ידי חיידקים ופטריות.
נזכרתם? יופי. נצא לדרך.
אתם נוסעים בכביש ורואים פרות רועות לצד הדרך. סיכוי סביר שהראש שלהן יהיה מוטה מטה, נוגע באדמה. הן אוכלות. כי פרות אוכלות כל הזמן. למעשה, כשש שעות וחצי ביום מוקדשות אצל אוכלי העשב לאכילה. כל הזמן. בפרצוף רציני ומכובד הן עסוקות בלעיסה, בליעה, העלאת גירה וחוזר חלילה. לשם השוואה, אנו (האנושיים) אוכלים כחצי שעה ביום. גג. (יכול להיות שאנחנו יושבים מסביב לשולחן ומקשקשים יותר זמן, אבל זמן האכילה שלנו קצר ביותר).
הפרות במרעה אוכלות עשב ירוק, עלים וצמחים. כמויות עצומות נשאבות ועוברות למערכת העיכול של הפרה. החומר העיקרי המרכיב את הצמחים הוא
תאית. אנו, בני האדם, איננו מסוגלים לעכל תאית כלל. גם הפרות לא. למעשה התאית כה קשה לעיכול עד שהיא אינה מתפרקת ע"י אנזימי מערכת העיכול ב
שום חיה! אז מה עושות הפרות? לפרה יש מערכת עיכול המורכבת בנוסף לקיבה גם משלושה חלקים עקריים נוספים שלנו אין. למעשה, ידידי הווטרינר (שהוא גם ראש המכון למחקר ווטרינרי מדעי בקיבוץ להב, אז פראייר הוא לא) אמר לי אתמול שאנטומית לפרה יש קיבה אחת ועוד שלוש התרחבויות גדולות של הוושט. בעברית קוראים לשלוש החלקים האלו כרס, קיבת הכוסות וקיבת העלעלים, אבל מהותית הם חלקים הקודמים לקיבה "הרגילה" ומטרתם היחידה היא לאפשר לפרה לנצל את התאית לאנרגיה.
איך זה עובד:
תחשבו בירה - לוקחים חיטה, שעורה או לתת (דגנים) ומכניסים אותם למיכל תסיסה גדול למשך כמה ימים או חודשים. בקטריות, חיידקים ופטריות הנמצאים במיכל (באמצעות שמרים למשל) מתחילים לאכול את התאית ולהתקיים ממנה והתוצרים של הבקטריות וגופן עצמו הופך לאתנול ואלכוהול ובסוף אנחנו נהנים מבירה באדיבות החיידקים.
|
שלום לכם, קוראים לי חדווה |
כך גם אצל הפרה. "כרס" הפרה היא למעשה מיכל תסיסה עצום. כמה עצום?
200 ליטר! המיכל הזה מתמלא כל הזמן מהלעיסה של הפרה, והמזון נמצא בו זמן רב (הוא גם עולה חזרה לפה של הפרה ללעיסה נוספת וחזרה פנימה, לכן הבקר והצאן נקראים מעלי גירה). מיכל התסיסה הזה אינו קיבה אנושית בשום מובן. הוא אינו חומצי (הקיבה שלנו חומצית מאוד ולכן אם אנו מקיאים או "עולה לנו" מרגישים טעם חמוץ וחריף של קיא. אצל הפרות זה נייטרלי אז אין להן בעיה לאכול את זה שוב כשזה עולה). במיכל התסיסה של הפרה יש מיליוני בקטריות חיידקים ופטריות (fungi), שמקבלות את התאית והעמילנים בשמחה, מפרקות אותם לחלוטין ומתקיימות ממנה. נכון, הבקטריות הזללניות הללו מפרקות ואוכלות 100% מהפחמימות (הסוכרים מהם מורכבת התאית) ומותירות לבהמה אפס סוכרים לעיכול. לעומת זאת הן מותירות פסולת במבנה של חומצות שומן, שהיא חומצות שומן שונות כמו חומצה בוטרית, חומצה לקטית ועוד (אלו חומצות שומן רווי באורך בינוני, בדומה מאוד למבנה הכימי של שמן קוקוס). חומצות השומן האלו מועברות מיד למחזור הדם דרך דופן הכרס ומשפיעות על איכות השומן בחלב והפרה מתקיימת מהן.
זהו תהליך תסיסה של ממש המייצר הרבה גזים כחלק ממנו, ולכן הפרות כל הזמן עושות גרפצים... המיכל גם לעולם אינו מתרוקן מתוכנו ולעולם ממשיך להתמלא וממשיך להפריש תכולה להמשך מערכת העיכול.
בנוסף הפרה מפרישה גם שיתנן פנימה לתוך הכרס (הפרשה שאצלנו האנשים היא חלק מהשתן), החומר הזה עשיר באמוניה ויחד עם מלחים מאפשר לפרה להמיר חלק מהתאית לחומצות אמינו, היינו לחלבונים הנספגים מיד מדפנות הכרס למחזור הדם. האורגניזמים בכרס גם מייצרים עבור הפרה ויטמינים (B ו K).
חוץ מתאית הפרה צורכת כמזון גם מעט חלבונים ושומנים. החלבונים שהפרה אכלה ממשיכים לקיבה ולמעי ושם ממשיכים להתפרק ונספגים "כרגיל" למחזור הדם. גם השומנים שהפרה צרכה משתנים בכרס והופכים להיות שומנים רוויים ע"י הוספת מימן. רוב השומן הזה ממשיך למעי ונספג למחזור הדם שם. המעי של הפרה, אגב, ארוך פי 20 מאורך גופה על מנת להמשיך ולנצל את המזון המעוכל לספיגת מים וחומרים מזינים אחרים.
כמובן שגם החומר הביולוגי הנמצא בכרס (שעיקרו מסה עצומה וחלבונית של חיידקים ובקטריות) ממשיך ועובר לקיבה ומשם למעי ושם ממשיכים חומרים מזינים - שהם בעיקר חלבון מגוף הבקטריות - להספג דרך דפנות המעי למחזור הדם - בדיוק כמו אצלנו האנשים.
אז מה קיבלנו: באופן מפתיע מאוד, פרות מכניסות לפה עשב (כלומר פחמימות בלבד), התאית והעלים נרקבים ותוססים בכרס הפרה, עד שהם נאכלים לגמרי על ידי בקטריות בתהליך מיקרוביולוגי הממיר את התאית לשומן ולחלבונים מסוגים שונים, ואלו משמשים כמקורות האנרגיה של הפרה. הפרה, כמו כמעט כל אוכלי העשב, בעצם חיה על... (תחזיקו חזק) דיאטת "אטקינס" קטוגנית. כלומר רק שומן ומעט חלבונים.
אומר שוב:
הפרה לא משתמשת כלל בפחמימות כמקור אנרגיה.
אז מה נסגר עם הפרה? הנה סיכום ביניים למאפיינים הפיסיים והאנטומיים של אוכלי העשב מעלי הגירה:
1. לא יכולה לשרוד ללא אכילת צמחים ודווקא יכולה לשרוד ללא אכילת חלבון (ואילו האדם אינו יכול לשרוד ללא אכילת חלבון ודווקא יכול לשרוד ללא מזון מצמחים).
2. מערכת עיכול עם מספר "קיבות" (לא קיים אצל בני אדם)
3. בקטריות וחיידקים להתססה ופירוק של פחמימות ותאית בכרס, לפני הקיבה (אין אצל בני אדם)
4. אכילה מתמדת (לעומת אכילה לסירוגין אצל בני אדם)
5. לסתות נעות אופקית (לעומת לסתות נעות אנכית אצל בני אדם)
6. אורך המעי פי 25 מאורך הגוף (לעומת פי 5 אצל בני אדם)
אחרי שהבנו מה קורה לתאית ולפחמימות אצל הפרה, והרהרנו קלות עד כמה זה מזכיר לנו בני אדם (או שלא), בואו נראה
מה קורה לצמחים ולבשר במערכת העיכול של בני האדם.
|
מקור: וויקפדיה, המעי הדק |
אצלנו, אחרי שלעסנו ובלענו (הפרות לא ממש לועסות בהתחלה, הן קודם בולעות ואח"כ מעלות גירה ולועסות היטב), המזון יורד דרך הוושט לקיבה. להבדיל מהפרה, אצלנו הקיבה היא כאמור מאוד חומצית. בקיבה יש אנזימים מסוגים שונים שמטרתם לפרק את המזון (הפירוק הראשוני ברמה הטכנית והפיסית נעשה ע"י הלעיסה, הרוק והאנזימים בקיבה מפרקים ממש את החומר עצמו לחומצות שומן, חומצות אמינו וחד סוכרים). זוהי כאמור סביבה מאוד חומצית ולכן ביולוגית שום דבר לא יכול "להירקב" שם בכל מקרה. גם לא בשר.
הקיבה מחזיקה את האוכל שעתיים בערך ומשם התכולה עוברת בהדרגה למעי הדק ולאחריו למעי הגס. במעי הדק יש עוד מלחים ואנזימים המפרקים עוד את המזון כך שהחומרים המזינים נספגים דרך דפנות המעי למחזור הדם. החומרים שלא התפרקו ממשיכים למעי הגס, שם יש הרבה מאוד חיידקים, בקטריות ופטריות האוכלות את השאריות ומייצרות בדרך גזים (=נפיחות), וחומצות שומן. מה שגם הבקטריות לא הצליחו לאכול משתחרר בסופו של יום באסלה. מעניין שהחיידקים והבקטריות במעי הגס נדרשים כדי לפרק את הסוכרים, העמילנים וסיבים הנמצאים בדגנים, קטניות וירקות שאנזימי העיכול שלנו לא יכולים לפרק! בשר ושומן התפרקו מצוין כבר הרבה קודם, אבל בדומה למה שאתם זוכרים אצל הפרות, את העמילנים הקשים, קליפות הקטניות (חומוס עושה פלוצים?) וכדומה הגוף שלנו לא מצליח לעכל עד שהם "נרקבים" במעיים באדיבות החיידקים.
כלומר בקצרה: בשר מתפרק נהדר ומהר מאוד על ידי אנזימי הקיבה ומיד מנוצל כמקור אנרגיה. צמחים ועמילנים לעומת זאת הינם קשים יותר לעיכול לבני אדם ומשלימים את פירוקם רק לאחר "טיפול" בקטריאלי במעי הגס. קל לדעת מתי משהו לא הצליח להתפרק ע"י אנזימי הקיבה והגיע למושבת החיידקים: כאשר יש לכם גזים, זה התוצר של הבקטריות, ולא לחינם יש גזים אחרי אכילת דגנים או קטניות. הם פשוט לא התעכלו קודם לכן והתחילו לתסוס לכם באיזור הישבן.
תחזיקו חזק:
כל אחד שאכל פעם קלח תירס זוכר שאם מעזים להתבונן במה שנותר באסלה יום או יומיים מאוחר יותר, אפשר לזהות היטב את גרעיני התירס הצהובים מנצנצים על הרקע הכהה... למה? כי חלק מגרעיני התירס השלימו את מסלול המכשולים מהפה ועד לאחוריים ועדיין לא הצליחו להתפרק. נכון, אין לנו אנזימים שיכולים עליהם. לעומת התירס (ושאר ירקות הנפלטים לאחר חוסר עיכול מלא שלהם), בשר ושומן מתעכלים מהר מאוד. למעשה, מעולם איש לא ראה חתיכת בשר הנפלטת כפסולת אנושית, פשוט כי אנו מאוד יעילים בניצול בשר כמקור אנרגיה וגופנו בנוי לכך.
|
מה הוא אוכל? מיד תראו |
סיפור מרתק, מזעזע ומדהים שחייבים באמת לקרוא הוא
סיפורו האמיתי של וולברין השואג. לא מדובר בדמות הקומיקס מהסרט לעיל, אלא בכינוי של אדם שבאמצע החיים עבר בדיקת קולונסקופיה סטנדרטית ובצירוף של רשלנות, אדישות וחוסר מקצועיות רפואית הביאו אותו לסדרת ניתוחים אגרסיביים בהם נקטע רוב המעי שלו (נותרו 10 ס"מ בלבד) עד למצב בו הוא עבר השתלת מעיים (!!!). הוא שרד עם יכולת התאוששות מופלאה (ולכן הרופאים כינו אותו וולברין, ע"ש גיבור הקומיקס הנרפא מיד). מכל מקום, וולברין מנהל בלוג וכתב
פוסט ארוך ומרתק על עיכול בשר. להבדיל מבני תמותה אחרים, היתה לו ההזדמנות לראות בדיוק מה יוצא מהקיבה שלו משך חודשים ארוכים, מכיוון שלא היו לו מעיים, תוצרת הקיבה עברה לשקית, אותה היה על הצוות הסניטאריים לרוקן יום יום. הוא מעיד שמעולם לא ראה שם ולו טיפת בשר אחת אבל הצינור לשקית היה נסתם תמיד משאריות ירקות. את התאוששותו הוא מייחס להחלטתו לצרוך דווקא בשר (בניגוד גמור להמלצת הרופאים לשורדי השתלת מעיים).
שמעתם נכון: אם יש לכם בעיות במעיים, בשר הוא כנראה המזון הקל והנח ביותר עבורכם.
הבשר שאתם אוכלים לא נרקב לכם במעיים ולא שום סיפורי מעשיות, אלא הוא מתעכל, מהר ומיד, ביעילות ובמיטב מנגנוני הגוף. דווקא חלק מהירקות הקשים והעמילניים עלולים להרקב עד שהגוף יוכל להשתמש בהם או בחלקם.
אוקיי, עכשיו יש לכם את האינפורמציה הדרושה כדי להתחיל לבחון מיתוסים ברצינות ובאחריות ובלי שום התלהמות. בבוחננו את העדויות הפיסיות והאנטומיות של בני האדם לעומת אלו של מעלי הגירה נשקול ונבדוק ויחליט כל אחד לעצמו האם אנחנו אוכלי עשב והאם בשר אינו טבעי לנו והאם בשר נרקב לנו במעיים או שזה הכל פרופוגנדה ויחסי ציבור שמכסים תיאוריה רוחנית במעטפת פסידו-מדעית.
אם יש לכם הערות או מחשבות, אם אתם ווטרינרים או רופאים או ביולוגים, אם משהו מהנ"ל אינו נכון או מדויק, אז קדימה. אשמח לשמוע.
פוסט המשך אינשאללה ידון בהבדל בין מערכת העיכול של בני האדם לזו של טורפים (אוכלי בשר בלבד) ולמנגנוני העיכול של פרימטיים צימחוניים כמו גורילות (רמז, גם לגורילות מושבות חיידקים עצומות, מעיים ארוכים בהרבה והם אוכלים את הצואה כדי לקבל מינרליים וויטמינים שאינם מצליחים לקבל מהתזונה והנוצרים על ידי חיידקי מעי הגס בלבד).
ספרו לנו מה אתם חושבים. ואוכלים.