רשמים ומחשבות על Walmart

אני באמריקה. כבר קצת יותר משבוע. הוריקן סנדי אילץ אותי להשאר בפלורידה שטופת השמש במקום לחזור לארץ. אז אני תקוע כאן ורק היום החל להסתמן פתרון טיסת חזרה (כנראה דרך קנדה). זמן טוב להרהר קצת ולדווח מעט מהשטח, כאן באמריקה.
על הצפות אני לא יכול לדווח (את זה נשמור לניו יורקרים) אבל על האמריקאי הממוצע כאן בדרום, אני יכול גם יכול. למען הסר ספק אבהיר שכבר הרבה מאוד פעמים הייתי בארה"ב. ובכל זאת, הנסיעה הזאת מחדדת לי שוב את מה שידעתי וראיתי הרבה פעמים בעבר אבל קצת שכחתי, כי בדרך כלל הנסיעות שלי הן לניו יורק, ושם לא פוגשים באמת הרבה מהאמריקאי הממוצע. אבל כאן בפלורידה המציאות האמריקאית האמיתית מרימה ראש. והיא שמנה, חולה ומעוותת. אז לטובת אלו שלא מכירים טוב את אמריקה, הנה כמה רשמים שכדאי לשתף. אלו שמכירים את אמריקה ולא רק דרך הקולנוע, אולי ינודו בראשם ויאמרו "מזל שלא אצלנו". נכון.

אין שום הגזמה בתמונה. זה בדיוק כך. קרדיט: כאן

1. וולמארט. למי שלא היה מעולם נספר שוולמארט (כמו גם רשתות אחרות כמו kmart, Target ורבות אחרות) היא סופרסטור עצום בכל קנה מידה והוא דוגמא מצוינת לכל מה שרע בתרבות הצריכה האמריקאית. אם לא הייתם, ואתם בסביבה, תיכנסו. זה שיעור חשוב לחיים. וולאמרט מחולק לאיזורים ויש בו כל דבר העולה על הדעת. מקסמי שיניים ועד מקררים, מכסחת דשא וריהוט סלוני. החלק של המזון הוא המרתק והמזעזע מכולם. כך למשל חיפשתי שם השבוע יוגורט 7%, חמאה, דג סלמון, וכמה ירקות. החדשות הטובות שאת הירקות מצאתי (בכל סופר בארץ יש לא פחות מבחר). גם חמאה מצאתי, אבל בחבילות של חצי קילו. שיהיה. חיפוש היוגורט היה מבצע. יש שם מקרר יוגורטים תלת-קומתי באורך של כעשרה מטרים. רק יוגורטים. מתוך מאות היוגורטים על המדפים 99% היו 0% שומן או fat free למיניו. אחרי חיפוש ונבירה מצאתי יוגורטים של 2% ואחד של 3%. אחד ממש. מתוך מאות. אף אחד לא מלא. אף אחד לא 5% או 7% שומן. שומן הוא טאבו.
גם דג סלמון לא היה. לא טרי ולא קפוא. למעשה, כמעט ולא היו בכלל בכלל דגים שלמים או פילטים והמעט שהיה היה קפוא כמובן ובשקיות של חמישה קילו.
תגידו, מה הסיפור? אז לא היה דג באיזה סופר. לא ביג דיל.  נכון אבל זה לא העניין. העניין הוא שוולמארט יש הכל. הסופר הוא בלתי נתפס בגודלו וכולל כל מוצר שהאמריקאי צורך. אבל האמריקאים לא צורכים אוכל אמיתי. אין אוכל אמיתי. יש אינסוף מקררים ומקפיאים של אוכל מוכן מכל סוג שהוא: צמחוני, בשרי, דגים, ועוד ועוד - אבל בשר של ממש, דגים של ממש, מצרכי בסיס (בלתי ארוזים, טריים) - כמעט ואין. האמריקאים אובססיביים ל"אפס אחוז שומן" בכל דבר ואפילו ראיתי חמאה שהיא "fat free", אלוהים יודע מה זה. הכל מוכן למיקרו, הכל בחבילות ענק, הכל ארוז, הכל מוכן מראש. עצוב.
2. החנוונים ונותני השירות. גם בוולמארט, גם בכניסה לכל חניון, גם המגישים בסטארבקס, גם עובדי השירות, כמעט כולם כאן בפלורידה שמנים. הכוונה ב"שמנים" למשקל עודף קיצוני, כזה שכמעט ולא רואים בארץ. לוויתני ענק. חבר כאן אמר לי שבארץ לנשים יש בעיה למצוא מכנסיים במידה 46. כאן מידה 58 נראית לו אחת הפופלאריות. כשאומרים שאמריקה שמנה לא מתכוונים למנהטן העשירה והאופנתית אלא מתכוונים לארץ האמיתית, לאנשים האמיתיים שגדלים ועובדים ונוסעים וגרים במקומות כמו טמפה (4 מיליון תושבים) שבפלורידה, שאני תקוע כאן עכשיו במקרה. בוולמארט יש להם קלנועיות מיוחדות לקניות. מדובר בעגלת סופר ממונעת עם מושב (מעין הכלאה בין אופנוע, סירה ועגלה) המאפשרת למאותגרי ההליכה, וזה אומר אנשים ששמנים מדי מכדי ללכת עם עגלה בסופר, לעשות קניות בנוחות. ראיתי זוג אוהבים שנוסעים על שתי עגלות ממונעות כאלה, חונים זה לצד זו, ומחליפים דעות איזה קופסת חמישה ליטר של גלידת 0% שומן עדיפה: עם הפצפוצי וופלים או זו עם סוכריות הגומי. ספורט משפחתי שכזה.
3. re-fill - בכל מקום אנשים שותים שתיה מתוקה. כל מקום מגיש את השתיה בכוס של קצת יותר מחצי ליטר ואין אדם אחד שאוכל מזון מהיר ולא שותה שתיה מתוקה, ולפחות ליטר שתיה מתוקה בכל ארוחה כזו. בכל מקום אפשר למלא שוב ושוב כמה שרוצים את השתיה. אני נפגש כאן עם אנשים לימים די ארוכים יחד אז לפעמים עוצרים לאיזה משהו ברשתות המזון מהיר (אני שותה קפה ומנשנש אגוז קוקוס שהבאתי בתיק ושקניתי מראש בוולמארט - הידד, מצאתי שם אוכל אמיתי) והאחרים קונים סנדוויץ' או צ'יפס או עוגה או כל צירוף אחר. אבל תמיד זה כולל את השתיה. זה עולה גרושים ותמיד זה למילוי חופשי. גם בSubway גם ב RubyTuesday, גם ב Applebees ובכל רשת מזון אמריקאית אחרת. כמויות השתיה הממתוקת הנצרכת כאן הם עצומות. אסון. מסביר חלקית את #2.

אז מה המסקנה?
אמריקה היא דוגמא נהדרת לכל מה שרע בתרבות המזון המערבית. ללא אוכל אמיתי, ללא גבולות, ללא כוון וללא תמרור עצור. אם לא נזהר נתעורר יום אחד ונגלה שגם אנחנו שם.

יאללה, שהסופה תתן לי כבר לחזור הביתה. 

By מר קדמוני with 19 comments

כוכב הקופים - חלק שני

[אולי אתם רוצים להתחיל קודם בחלק הראשון - העסק בתזונת קופי האדם בטבע.]
אחרי שראינו שקופי אדם אוכלים גם חיות כחלק אינטגרלי מהתזונה שלהם, ולכן בכל מקרה אינם יכולים לשמש מודל לתפיסה אנושית של "פירותאיות" או צמחונות, נעבור לשלב הבא והוא הדיאטה הקדומה של בני האדם והקופים, בשלב שהם בקושי התחילו להתפצל מין זה ממין זה.

הדיאטה של ההומיניד הקדום ביותר הלא הוא ידידינו ההומוארקטוס כללה בשר (הוא הראשון ממין האדם או ה"Homa" הראשון. אחריו באו עוד סדרה של בני אדם קדמוניים עד הופעת ההומו-ספיינס, אנחנו, שהגיע לאירופה רק לפני 40 אלף שנים בלבד). בני אדם (או בשפה המקצועית "הומינידים קדומים") אוכלים לכן בשר לפחות 2.5 מיליון שנים ולמעשה, מהרגע שנקרא שמם "אדם".  ההוכחות באות ממקורות שונים כמו ניתוח איזוטופי בשיני שלדים, עצמות חיות המטופלות בכלים לחיתוך הבשר, ועוד. [המאמר הזה למשל, מ 2012, מנסה לתת סטנדרטים קבועים כדי להמנע מחילוקי דעות מתי האבן נחרצה בידי אדם מכלי אבן ומתי אלו סימנים אחרים אבל הקונצנזוס המדעי הוא חד משמעי: שימוש בכלים לפני 2.5 מיליון שנים לחיתוך בשר ואולי כבר לפני 3.4 מיליוני שנים]. הדעה המקובלת היא שהתזונה לא היתה אקסקלוסיבית מן החי או מן הצומח אלא מגוונת וכללה מקורות אנרגיה שונים. זו הזדמנות טובה להעיר נראה כי "אוכל כל" היא אסטרטגיה עדיפה אבולוציונית שכן היא מאפשרת מגוון רחב יותר של מקורות מזון. העובדה כי אבולוציה מראה כי אכילת מזון מהחי הוא חלק טבעי ממזון הומינידים כבר מיליוני שנים אינה "מחייבת" איש לאכול בשר כמובן, אבל היא מראה בהחלט על עדיפות לכך מבחינה השרדותית והתפתחותית.
אני חושש שאנשים פירותאים גם נוטים לשכוח שההומו ארקטוס, אבינו הקדמון, לא התפתח בג'ונגלים של דרום אמריקה משופעי הפירות המתוקים אלא בסוואנות של אפריקה (למעשה, מין האדם הגיע ליבשת אמריקה לא מזמן, רק לפני כ 15000 שנים בלבד!), שם מגוון הפירות האפשריים לאורך השנה מצומצם ביותר וודאי שאינו מאפשר תזונה "פירותאית".
מול טענות אלו יש טבעונאים האומרים שקודם לכן (לפני הופעת ההומוארקטוס האוכל כל) היינו קופים צמחוניים ושמה שהיה אז יותר חשוב ורלוונטי לתזונתינו היום ממה שקרה לבני האדם בשני מיליון השנים האחרונות. אוקיי, נניח. אבל אז נזכר לפתע שלפני ההומוארקטוס היה ה Australopithecus. הם אכן היו "אוכלי פירות" בדומה לשימפנזים ולכן כמו שאמרנו בחלק הראשון, ממילא גם הם לא היו צמחוניים לחלוטין (טבעונאים אוהבים לצטט מחקרים המוכיחים שהם היו לגמרי צמחוניים אבל זה לא אמת. הם אכלו לא רק פירות אלא גם מזון מהחי! הבנתנו את תקופה זו הנה מוגבלת ומחקרים עדכניים עוד יותר [משנה זו] מראים כי חלקם אף אכלו יותר עלים מפירות!). אבל בכל מקרה, אם הולכים עוד אחורה בזמן (מייקל פוקס, זהירות עם הדלאריון), אז למה לא ללכת עוד אחורה, אל ראשית התפתחות הקופים הקדומים ביותר, משהו כמו לפני 65-70 מיליון שנה. הם היו אמנם קופים אבל מזונם היה מבוסס כולו על חרקים. אז כמה אחורה כדאי ונכון ללכת כדי להוכיח צמחונות קופית-אנושית?

שלום בני היקרים, איפה הייתי ומה עשיתי?

לא רק שהנ"ל מצביע על מצבינו כאוכלי בשר מרגע שפסענו זקופים לראשונה, אלא שאכילת חלבון ושומן מהחי אינה יכולה להיות רעילה עבור בני האדם. זוהי הסביבה בה נוצרנו. נוצרנו ממש וקמנו מתוך הרצף הגנטי הקדום למצב של אכילת צמחים ואכילת בשר ושימוש בכלים (וכהערת אגב נציין שמעניין שדווקא הסיפור הדתי של גן-עדן, שאינו מוחזק על ידי 99% מהטבעונאים-פירותאים, הוא דווקא זה שקיבע מיתוס שבני אדם אכלו דווקא תפוחים מיד לאחר הופעתם על בימת ההיסטוריה). כך או כך, האבולוציה אינה יכולה לשקר לנו כי החזק שורד ומנצח. זו חכמה קטנה מאוד להתעורר היום, אחרי שניים וחצי מיליון שנים של אכילת חיות, ולומר שזו אסטרטגיה השרדותית שאינה בריאה או שלא תוכיח את עצמה היא אמירה, איך נאמר, מוזרה.
בואו נראה. לו הייתם צריכים לבחור אסטרטגיה בריאותית מנצחת, על מי הייתם מהמרים: על פרוטוקול אכילת-כל שנוסה 2,500,000 שנים ברציפות בהצלחה מסחררת או על פרוטוקול טבעוני שהחל בניסויים לפני 25 שנה?
תזכורת- ההימור הזה הוא לא על סוס בזירה אלא על החיים שלכם.

מכאן, נעבור לחלק לא פחות חשוב בדיון והוא השוואה אנטומית בין האדם לקופי האדם. אין מנוס חברים, נצטרך שוב להציץ פנימה, לקרביים שלנו (ושל כמה קופים) ולראות מה אנו לומדים מכך.
הטענה היסודית של מקדמי הטבעונות מההיבט האנטומי היא, כאמור בחלק הקודם, שבני האדם והקופים דומים מאוד או זהים אנטומית ולכן אם הקופים הם צמחוניים (והם לא), אזי גם על בני האדם להיות צמחוניים ואכילת הבשר היא סטייה רגעית ממסלולה התקין של ההיסטוריה ושתוצאותיה הבריאותיות הרות אסון. עצם ההשוואה הנטומית היא תהליך בעייתי שכן הסקת מסקנות פונקציונאליות על בסיס דימיון פיזיולוגי עלולה להיות שגויה מיסודה. כך למשל, על מנת לפתח עצמות ושריון הצבוע משתמש בלסת בעלת שרירים עצומים המסוגלת לפרק עצמות, העיט משתמש בכח המשיכה וביכולתו לעוף על מנת להטיל עצמות וצבים מגובה רב וכך לפצח אותם, והאדם משתמש בכלי אבן (פעם) או בפטיש שניצלים (בימינו). אלו שלוש אסטרטגיות אבולציוניות-פונקציונאליות המשיגות מטרה זהה אך אין ביניהן שום דימיון פיסי. גם הכוון ההפוך הוא נכון. ישנם אברים דומים אצל חיות שונות, אך המשמשים למטרות אחרות לחלוטין. כלומר, עצם ההשוואה האנטומית גורמת לי לזוע בכסא בחוסר שקט. האמת זה רגיל אצלי (חוסר השקט). ובכל זאת, ביקשתם? הנה קבלתם.
בסקירה נבחר לדון בארבע מערכות פיסיות שונות ולדון במשמעותם מבחינה פונקציונאלית והאם ניתן ללמוד מהם משהו אינטליגנטי על תזונת הקופים ו/או בני האדם. ברור שאפשר לדון בעוד מערכות פיסיות (למשל שיער הגוף), אבל לא נצא מזה. ארבעת המערכות הן: (1) חוש הטעם, (2) מבנה גוף האדם (3) גודל המוח ו(4) מבנה המעיים.


יכולת אכילת טעם מר
בחור בשם גלנדינג פרסם בשנות ה 90 מאמר נחשב לגבי סבילות לטעם מר בקרב יונקים שונים. המחקר שלו הראה שתי נקודות מעניינות מאוד. האחת, שרמת המרירות אינה מעידה על רעילותו של המזון (שכן בעלי חיים שונים יאכלו את אותו הפרי, יחושו מרירות שונה) והמסקנה השניה, הרלוונטית מאוד לענייננו, קובעת כי ככל שבעל החיים צמחוני יותר רמת סף המרירות שלו נמוכה יותר, כלומר מלחכי עשב יוכלו לאכול מזונות מרים מאוד, אוכלי פירות יוכלו לאכול מזונות מרים קצת פחות, אוכלי כל קצת פחות ולטורפים אוכלי בשר אין כמעט כלל יכולת לאכול מזונות מרים. כלומר ככל שבעל החיים נתקל בפחות מזונות מרים מבחינת תזונתו הטבעית, כך הוא פחות מסוגל לאכול מזונות מרים. לכן טורפים למשל, שלא נתקלים בשום דבר מר בתזונתם, לא יוכלו לאכול אוכל מר, ואילו פרה תוכל גם תוכל ללחך מרור בהנאה מרובה ולצקצק בלשונה.

השוואת אורך חלקי המעיים בקופי אדם שונים (הקליקו להגדלה)

לו האדם היה פירותאי, היינו מצפים שעמידות המרירות שלו תהיה דומה או קרובה לזו של השמפנזים. ולא היא. האדם דומה מאוד לטורפים אבל רחוק בסדרי גודל מהעמידות למרירות שמפגינים השמפנזים. גם אם נרצה מאוד, אנו לא מסוגלים לאכול את תזונת השימפנזה. האבולוציה של הלשון שלנו מראים שאנחנו באמת לא שם. אנו לא אוכלי עשב ולא אוכלי פירות. אנו אוכלי כל, ובהתאם הסתגלנו.

גוף האדם
טענה צמחונית נוספת היא שלאדם אין יכולת לצוד או לאכול בשר ללא כלים וללא אש. אוקיי. השימפנזים לא שמעו על הטענה הזו כנראה, מה שלא מפריע להם לצוד ולאכול בשר לתיאבון גם אם עדיין לא ראיתי שימפנזה עובד ליד המנגל באל גאוצ'ו. למעשה, האדם השתמש בכלים מהרגע שהוא היה אדם. הן לציד, והן לחיתוך ועיבוד בשר, לשבירת העצמות והגולגולת לצורך אכילת המח השומני והעשיר מאוד בערכים תזונתיים. לטעון "והרי האדם הערום לא מסוגל לצוד, לפרק או לאכול בשר נא" היא טענה מעגלית. האדם השתמש בכלים מרגע שהיה אדם. לפני שהשתמש בכלים, לא היה אדם. למעשה, מעולם לא היה אדם "ערום" שאינו מסוגל לצוד או לפרק את הבשר שצד או שמצא (לא נעים אבל בהחלט היינו אוכלי נבלות. ראש בראש מתחרים על מח העצמות המזין מול הצבועים והעיטים. למעשה, למי שיודע להשתמש בכלים יש יתרון עצום בפיצוח עצמות והשגת מזון עשיר שחיות טורפות רגילות אינן מצליחות להשיג בשיניהן).
מעניין גם שהאדם אינו בעל יכולת טיפוס ושהייה על עצים כדוגמת האורנג אוטנגים והשמפנזים. לו האדם היה פירותאי היינו מצפים הסתגלות והתאמה פיסית (זרועות ארוכות וחזקות מאוד, למשל) שאינה נמצאת. לא רק שהאדם אינו יכול לאכול את רוב הפירות שאוכלים השמפנזים, הוא גם לא מסוגל לטפס ולהגיע אליהן. יש לנו שתי רגליים על הקרקע כדי שנוכל לרוץ, ללקט ולצוד.

בפוסט הבא בסדרה נדבר על גודל המוח ועל מערכת העיכול. גם שם מעניין.
בינתיים, ספרו לנו מה אתם חושבים ועל איזה עץ טיפסתם לאחרונה...
שבת שלום מאמריקה הרחוקה.

By מר קדמוני with 12 comments

כוכב הקופים - חלק ראשון

אחרי הפוסט הקודם שעסק במיתוסים על עיכול בשר וסקירת הדומה והשונה בין פרות לאנשים מבחינה אנטומית, הגיע הזמן לחפור עוד לעומק. הפוסט ההוא עורר מתקפת תגובות שהוציאה כמה שדים ממחבואם והסעיר את יצריהם האפלים ביותר של כמה שוחרי טוב מקצועיים. עתה נעבור לחלק הבא, שהוא השוואה וניתוח הדמיון והשוני בין האדם לבין קרובי משפחתו השעירים: קופי האדם. מעניין אילו שדים יצוצו עכשיו....
מכל מקום, מטרת הפוסט היא ללמוד מהשוואה והתבוננות בין האדם לבין דודניו המקפצים, והאם מהשוואה זו נוכל להסיק או נרצה להסיק מסקנות לגבי תזונת בני האדם (או שמא נרצה להסיק מסקנות דווקא לגבי תזונת הקופים הרצויה?)
אציין שזהו נושא רחב ומורכב וסקירתו בפוסט אחד תהיה קצרה מדי ולכן נפצל אותו על שניים או שלושה פוסטים (תחזיקו מעמד בסבלנות) ומכל מקום ננסה במעט להחזיק את המרובה, לעורר מחשבה ואולי גם דיון.
ראשית נפתח בהצהרת כוונות לידידינו הצמחונים והטבעוניים: אין כוונת פוסט זה להוקיע או לבטל את תזונתכם, אמונותיכם או אורח חייכם. אורח חיים שאינו כולל מזון מהחי הוא בחירה אישית ועשויות להיות מונע מסיבות שונות ומשונות. כמו שיקולים דתיים (כמו חלק מההינדים), משיקולים סביבתיים (לאלו שחושבים שאכילת בשר פוגעת בכדור הארץ), משיקולים מוסריים (לאלו שחושבים שאין לאדם זכות להרג בעלי חיים), משיקולים אסתטיים (לאלו שחושבים "זה מגעיל אותי"), משיקולים בריאותיים (לאלו שחושבים שאכילת בשר מסוכנת ולא בריאה) ומשיקולים אבולוציוניים (לאלו שחושבים שאכילת בשר אינה טבעית לאדם). פוסט זה מתמקד רק באחרון ברשימה לעיל: הביולוגיה הנוכחית והמסקנות ממנה על מהו "טבעי" ומהו "בריא" בקרב קופי האדם בכלל, ובקרב בני האדם בפרט.

הדיון להלן מתכתב עם תפיסת יסוד בקהילה הטבעונאית לגבי התזונה הראויה לו לאדם. תפיסה זו (בהיבט הפיסיולוגי שלה) נשענת על שתי טענות עיקריות הנשמעות תדיר מידידי הטבעונים:

• "קופי האדם הם צמחונים". 
• "בני האדם דומים וכמעט זהים אנטומית / פיסיולוגית לקופי האדם הגדולים"

המסקנה הנגזרת משתי הטענות הנ"ל היא שעל האדם להיות צמחוני הן מבחינה פיסית והן אבולוציונית. בסדרת פוסטים זו נבחן הם את הטענות והן את המסקנה.
אוקיי, קופים, הנה אני בא.
הפוסט יתחלק למספר חלקים עקריים: (1) מזונם של הקופים בטבע והמסקנות מכך (2) מזונם של בני האדם הקדמוניים בטבע והמסקנות מכך (3) אנטומיה השוואתית של המעי, המוח ושל הגוף בכללו בין פרימטים לבני אדם. אחרי כל זה, אם ישאר לנו כח, נדבר קצת על (4) אמונות ודוגמטיות חשיבתית.

חלק ראשון - מזונם של קופי האדם בטבע
יש כ 260 מינים שונים של פרימטים, שהם קופים דמויי אדם. תזונתם ואורח חייהם שונים מאוד אלה מאלה. יש שרוב מזונם בא מעלים (למשל גורילות), יש מינים שהם בעיקר אוכלי פירות (למשל, שימפנזים), ויש מינים שאוכלים הרבה בשר (למשל בבונים). מכלל הקופים נתרכז בשלושה מינים מוכרים: אורנג-אוטנגים, שימפנזות וגורילות. שלושת אלה נחשבים לקופי האדם הקרובים אלינו ביותר מבחינה גנטית, כאשר משלושתם השימפנזות הם הדומים ביותר (80% מהDNA משותף), אחריהם הגורילות ולבסוף הג'ינג'גים פחוסי הפנים וארוכי הידיים.
חלוקה מקובלת לגבי מזונם של פרימטים היא בין פוליבורים לבין פרוגיבורים. Say what? ההא?

• Folivores – קופים שמזונם העקרי בא מאכילת עלים, אבל הם גם צורכים חרקים - על העלים או על ידי ליקוט מכוון (מה שעושות למשל גורילות ההרים). 
• Frugivores – קופים שמזונם העקרי בא מפירות והאוכלים גם מעט עלים וחרקים בפירות או בנפרד. חלקם צדים ואוכלים גם בשר (כמו הבבונים והשימפנזים).

בשנות התשעים צ'פמן וצ'פמן סקרו 46 מחקרי אורך על תזונת קופי אדם והסיקו שתזונתם משתנה מחודש לחודש והם נוטים לעבור בין קטגוריות מזון (יותר חרקים, יותר עלים, יותר פירות וכו') כל שעצם האמירה שקופים "רק אוכלים עלים" למשל, היא הטעיה. בטבע יש מעט מאוד, אם בכלל, 100% תזונה קבועה ויציבה. המערכת מסתגלת ומשתנה באופן מחזורי. כל למשל נצפות התנהגויות קבועות של צייד ושל אכילת בשר בקרב חלק מהפרימטים.
הם פרסמו עוד מאמרים רבים על תזונת קופים ושנים אחר כך הם הראו למשל שככל שהקופים אוכלים יותר חרקים, הוולדות שלהם גדולים ועמידים יותר מה שמראה כי דיאטה מגוונת יותר מביאה לתועלת השרדותית עבורם.
לכן אמירות כמו "קופים הם צמחוניים" או "טבעוניים" או "פירותאים"  (שזה התרגום לאלו שאוכלים כמעט רק פירות ודוגלים ב 80% פירות, 10% שומן ו 10% חלבון מהצומח) – כל אלו הנם הגדרות אנושיות שאינן קיימות בטבע (לפחות לא בטבע של הקופים). יש כאמור מלקטי עלים ויש מלקטי פירות אבל כולם אוכלים גם חיות, ועל זה עוד בהמשך. אנחנו לכן נכנה את הקופים בשמם הביולוגי והמדעי  (מלקטי עלים/פירות) ולא בשמות שמייחסים להם חלק מהטבעונים ("קופים הם צמחונים"). פשוט כי הם לא.
למעשה, כל קופי האדם לא רק שאוכלים חרקים, אלא נוטים מאוד להגביר את צריכתם כאשר הם נמצאים בשפע, ועד ל 90% מהתזונה שלהם! למעשה, היו שחקרו את שאריות הצואה של גורליות וגילו כי שאריות החרקים הם בעיקר חרקים חברתיים (כמו נמלים או טרמיטים) הנוטים להיות בקבוצות גדולות ולכן ניתן לאכול כמויות גדולות שלהם כשנתקלים בקן נמלים, למשל. טרמיטים הם גם מקור משמעותי וטוב ל 12- B החיוני. אוכלי פירות מגבירים צריכה של פירות מרובי-חרקים, ואלו מהווים נתח משמעותי מהעיכול שלהם. ואלו רק כמה דוגמאות מקריות ממאות מאמרים בנושא, ולכולם מכנה משותף - רוב מיני הפרימטיים הם "אוכלי כל" (omnivores)  שכן הם כוללים מזון מהחי כחלק חיוני ומשמעותי מהתזונה שלהם.
טענה טבעונית נפוצה היא כי ליקוט החרקים אינו משמעותי ונחשב רק כ 2-4% מהתזונה של הקופים ולכן "זניח".  האמנם?מעבר למאמרים הנ"ל שמראים כי חלק זה אינו זניח כלל מבחינת שרידות, בריאות וצרכי עיכול הקופים, הרי שמחקרים מעודכנים יותר הצביעו על כך שמדידת האחוזים נעשתה במדידת זמן האכילה (2-4% מזמן האכילה מוקדש לאכילת חרקים) ולא בערכם התזונתי. חרקים הם עשירים קלורית ותזונתית בהרבה מכל עלה ולכן גם משמעותיים לתזונת הקופים, מה גם שאין קופים שלא מקדישים מאמץ להשיגם. הטענה כי זה "זניח" אינה מוכחת והיא בעיקר משאלת לב של המזניח, לא של הקוף.
שימפנזות לא רק מלקטות פירות אלא גם צדות. היטב. בחבורות. הנה כך:

הבשר נחשב יקר ערך ומוערך והנו חלק טבעי מתזונתם. כנגד זה באות לעתים טענות טבעונאיות כי אלו התנהגויות "חדשות" או שהשימפנזות סתם "מחקות" את בני האדם או הבבונים. אלו טענות שאינן נסמכות על שום ממצא אמפירי או סיבה לוגית למעט דעתו של הכותב מקונפליקט קוגניטיבי בין אמונותיו למציאות. צייד וליקוט חרקים על ידי שימפנזים נפוץ בכל מקום בו יש שימפנזים. לא רק בשמורה ספציפית בה הם למדו לצוד כחיקוי. זה פשוט תירוץ רע למדי.
בצר להם, מתוך כלל מיני הקופים, פנו חלק מהטבעונאים הפירותאים אל שימפנזות הבונובוס שהם מין ננסי של שימפנזים שאוכלים עוד יותר פירות והטבעונאים מייחסים להם 80% פירות, כמספר הקסם של 80-10-10. רק מה, המדידה שוב נעשתה על ידי הזמן בו הם שהו על עצי פרי ולא כפרופורציית זמן האכילה שקרובה יותר ל 50%. בנוסף, הפירות שאוכלים הבונובוס הם ברובם אינם אכילים כלל לאנשים לא מבחינת חוזק השיניים (לחץ פיסי) הנדרש על מנת לשבור ולכרסם אותם, ולא מבחינת הטעם שלהם, שנוטה להיות מר מדי לחיך האנושי (כן, היו חוקרים אמיצים שניסו).

גורילות ההרים (אוכלות בעיקר עלים ומעט מאוד חרקים, פחות מאשר ידידיהם הקטנים, השימפנזים), מהוות לא אחת "מודל לחיקוי" עבור טבעונאים. מעניין. וזאת למרות שהן פחות דומות לנו גנטית. עם זאת, הגורילות אינן מוותרות על ליטרת הבשר-החרקי שלהן. מומחי גורילות צמחונים שכאלה הביאו לתוצאות אומללות למדי (עברו הגורילות) כשקבעו את תזונתם בגן החיות. הנה סרטון (מפוסט שפרסמתי כבר לפני כשנתיים) העוסק בבריאות קופי האדם בהקשר התזונתי. גני חיות הוא עסק עצום המגלגל מליארדים ומעסיק את טובי הזיאולוגים, ועדיין מסתבר שמומחי האכלת החיות כושלים בבחירת תזונה נאותה לגורילות. הם נתנו לגורילות מולטי ויטמינים (במקום חרקים) ארוזים בתוך "חטיף בריאות" פחמימתי (כי זה מה שהרי הגורילות "צריכות" לאכול), והנה הגורילות פיתחו בשבי הפרעות אנושיות להפליא: התקפי לב, נשירת שיער והתנהגויות כמו-פסיכוטיות.

עד כאן חלק ראשון.
עוד הרחבות מאלפות על נושא זה תמצאו כאן.
בחלק הבא נמשיך לחרקים שליקט (או לא) האדם הקדמון, ומשם להשוואות אנטומיות ועוד עניינים שברומו של עולם תחתון.

ובינתיים, מה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 14 comments

על אנשים, כבשים ופרות (וקצת על אמונות טפלות)

*עדכון - בעקבות ים התגובות על פוסט זה פרסמתי שלושה פוסטים העוסקים בדמיון (ובשוני) הפיסיולוגי בין בני האדם לקופי האדם ומדוע הטענה כי האדם "מבחינה פיסיולוגית" נועד לצריכת מזון צמחוני בלבד אינה יותר ממיתוס עממי. הנה חלק ראשון, שני ושלישי, לעיונכם*

יש לי חבר רואה חשבון, משכיל וחד, שאמר לי לא מזמן: "כן, התזונה שלך זה נחמד, אבל המעיים של בני האדם הם ארוכים כמו מעיים של כבשה, ולא קצרים כמו של אוכלי בשר". טענות דומות עולות חדשות לבקרים מפי צמחונים וטבעונים, המסבירים שהאדם הוא בת'כלס אוכל עשב, וכך גם האנטומיה שלו, ולכן אכילת בשר מסוכנת ומנוגדת לאופיינו האנושי, ואילו אכילת עשב בריאה ואמורה לספק את כל צורכינו המטבוליים.
באופן דומה ישנה אמירה פופלארית כי "בשר נרקב אצל בני אדם במעיים" לעומת צמחים שטבעיים לנו לעיכול.
אין לי ספק ששמעתם טענות כאלה. בדרך כלל הם נאמרות בהתנשאות בסגנון "אתם (אוכלי התזונה הקדמונית) לא מבינים כלום במדע ואונסים את הביולוגיה לטובת הדת שלכם". אבל ברוב המקרים הם נאמרות על ידי אנשים שאין לה מושג ירוק בביולוגיה של אנשים או של אוכלי העשב. אז בואו נציץ פנימה ונבדוק מה הולך אצלנו בפנים. עמוק בבטן.
מכיוון שזהו נושא רציני, חשוב והדורש העמקה, אני לא אכסה אותו בפוסט אחד (אולי בספר), ויש שפע של מקורות מידע מקבילים ברשת ואני מעודד אתכם, בלי קשר להעדפותיכם הקולינריות, להעמיק ולקרוא בנושא. Gnolls כתב יופי.
לפני שנתחיל נזכיר שרקבון הוא פעולה של פירוק על ידי חיידקים ופטריות.

נזכרתם? יופי. נצא לדרך.

אתם נוסעים בכביש ורואים פרות רועות לצד הדרך. סיכוי סביר שהראש שלהן יהיה מוטה מטה, נוגע באדמה. הן אוכלות. כי פרות אוכלות כל הזמן. למעשה, כשש שעות וחצי ביום מוקדשות אצל אוכלי העשב לאכילה. כל הזמן. בפרצוף רציני ומכובד הן עסוקות בלעיסה, בליעה, העלאת גירה וחוזר חלילה. לשם השוואה, אנו (האנושיים) אוכלים כחצי שעה ביום. גג. (יכול להיות שאנחנו יושבים מסביב לשולחן ומקשקשים יותר זמן, אבל זמן האכילה שלנו קצר ביותר).
הפרות במרעה אוכלות עשב ירוק, עלים וצמחים. כמויות עצומות נשאבות ועוברות למערכת העיכול של הפרה. החומר העיקרי המרכיב את הצמחים הוא תאית. אנו, בני האדם, איננו מסוגלים לעכל תאית כלל. גם הפרות לא. למעשה התאית כה קשה לעיכול עד שהיא אינה מתפרקת ע"י אנזימי מערכת העיכול בשום חיה! אז מה עושות הפרות? לפרה יש מערכת עיכול המורכבת בנוסף לקיבה גם משלושה חלקים עקריים נוספים שלנו אין. למעשה, ידידי הווטרינר (שהוא גם ראש המכון למחקר ווטרינרי מדעי בקיבוץ להב, אז פראייר הוא לא) אמר לי אתמול שאנטומית לפרה יש קיבה אחת ועוד שלוש התרחבויות גדולות של הוושט. בעברית קוראים לשלוש החלקים האלו כרס, קיבת הכוסות וקיבת העלעלים, אבל מהותית הם חלקים הקודמים לקיבה "הרגילה" ומטרתם היחידה היא לאפשר לפרה לנצל את התאית לאנרגיה.
איך זה עובד:
תחשבו בירה - לוקחים חיטה, שעורה או לתת (דגנים) ומכניסים אותם למיכל תסיסה גדול למשך כמה ימים או חודשים. בקטריות, חיידקים ופטריות הנמצאים במיכל (באמצעות שמרים למשל) מתחילים לאכול את התאית ולהתקיים ממנה והתוצרים של הבקטריות וגופן עצמו הופך לאתנול ואלכוהול ובסוף אנחנו נהנים מבירה באדיבות החיידקים.

שלום לכם, קוראים לי חדווה

כך גם אצל הפרה. "כרס" הפרה היא למעשה מיכל תסיסה עצום. כמה עצום? 200 ליטר! המיכל הזה מתמלא כל הזמן מהלעיסה של הפרה, והמזון נמצא בו זמן רב (הוא גם עולה חזרה לפה של הפרה ללעיסה נוספת וחזרה פנימה, לכן הבקר והצאן נקראים מעלי גירה). מיכל התסיסה הזה אינו קיבה אנושית בשום מובן. הוא אינו חומצי (הקיבה שלנו חומצית מאוד ולכן אם אנו מקיאים או "עולה לנו" מרגישים טעם חמוץ וחריף של קיא. אצל הפרות זה נייטרלי אז אין להן בעיה לאכול את זה שוב כשזה עולה). במיכל התסיסה של הפרה יש מיליוני בקטריות חיידקים ופטריות (fungi), שמקבלות את התאית והעמילנים בשמחה, מפרקות אותם לחלוטין ומתקיימות ממנה. נכון, הבקטריות הזללניות הללו מפרקות ואוכלות 100% מהפחמימות (הסוכרים מהם מורכבת התאית) ומותירות לבהמה אפס סוכרים לעיכול. לעומת זאת הן מותירות פסולת במבנה של חומצות שומן, שהיא חומצות שומן שונות כמו חומצה בוטרית, חומצה לקטית ועוד (אלו חומצות שומן רווי באורך בינוני, בדומה מאוד למבנה הכימי של שמן קוקוס). חומצות השומן האלו מועברות מיד למחזור הדם דרך דופן הכרס ומשפיעות על איכות השומן בחלב והפרה מתקיימת מהן.
זהו תהליך תסיסה של ממש המייצר הרבה גזים כחלק ממנו, ולכן הפרות כל הזמן עושות גרפצים... המיכל גם לעולם אינו מתרוקן מתוכנו ולעולם ממשיך להתמלא וממשיך להפריש תכולה להמשך מערכת העיכול.
בנוסף הפרה מפרישה גם שיתנן פנימה לתוך הכרס (הפרשה שאצלנו האנשים היא חלק מהשתן), החומר הזה עשיר באמוניה ויחד עם מלחים מאפשר לפרה להמיר חלק מהתאית לחומצות אמינו, היינו לחלבונים הנספגים מיד מדפנות הכרס למחזור הדם. האורגניזמים בכרס גם מייצרים עבור הפרה ויטמינים (B ו K).
חוץ מתאית הפרה צורכת כמזון גם מעט חלבונים ושומנים. החלבונים שהפרה אכלה ממשיכים לקיבה ולמעי ושם ממשיכים להתפרק ונספגים "כרגיל" למחזור הדם. גם השומנים שהפרה צרכה משתנים בכרס והופכים להיות שומנים רוויים ע"י הוספת מימן. רוב השומן הזה ממשיך למעי ונספג למחזור הדם שם. המעי של הפרה, אגב, ארוך פי 20 מאורך גופה על מנת להמשיך ולנצל את המזון המעוכל לספיגת מים וחומרים מזינים אחרים.
כמובן שגם החומר הביולוגי הנמצא בכרס (שעיקרו מסה עצומה וחלבונית של חיידקים ובקטריות) ממשיך ועובר לקיבה ומשם למעי ושם ממשיכים חומרים מזינים - שהם בעיקר חלבון מגוף הבקטריות - להספג דרך דפנות המעי למחזור הדם - בדיוק כמו אצלנו האנשים.
אז מה קיבלנו: באופן מפתיע מאוד, פרות מכניסות לפה עשב (כלומר פחמימות בלבד), התאית והעלים נרקבים ותוססים בכרס הפרה, עד שהם נאכלים לגמרי על ידי בקטריות בתהליך מיקרוביולוגי הממיר את התאית לשומן ולחלבונים מסוגים שונים, ואלו משמשים כמקורות האנרגיה של הפרה. הפרה, כמו כמעט כל אוכלי העשב, בעצם חיה על... (תחזיקו חזק) דיאטת "אטקינס" קטוגנית. כלומר רק שומן ומעט חלבונים.
אומר שוב: הפרה לא משתמשת כלל בפחמימות כמקור אנרגיה. 

אז מה נסגר עם הפרה? הנה סיכום ביניים למאפיינים הפיסיים והאנטומיים של אוכלי העשב מעלי הגירה:
1. לא יכולה לשרוד ללא אכילת צמחים ודווקא יכולה לשרוד ללא אכילת חלבון (ואילו האדם אינו יכול לשרוד ללא אכילת חלבון ודווקא יכול לשרוד ללא מזון מצמחים).
2. מערכת עיכול עם מספר "קיבות" (לא קיים אצל בני אדם)
3. בקטריות וחיידקים להתססה ופירוק של פחמימות ותאית בכרס, לפני הקיבה (אין אצל בני אדם)
4. אכילה מתמדת (לעומת אכילה לסירוגין אצל בני אדם)
5. לסתות נעות אופקית (לעומת לסתות נעות אנכית אצל בני אדם)
6. אורך המעי פי 25 מאורך הגוף (לעומת פי 5 אצל בני אדם)

אחרי שהבנו מה קורה לתאית ולפחמימות אצל הפרה, והרהרנו קלות עד כמה זה מזכיר לנו בני אדם (או שלא), בואו נראה מה קורה לצמחים ולבשר במערכת העיכול של בני האדם.

מקור: וויקפדיה, המעי הדק

אצלנו, אחרי שלעסנו ובלענו (הפרות לא ממש לועסות בהתחלה, הן קודם בולעות ואח"כ מעלות גירה ולועסות היטב), המזון יורד דרך הוושט לקיבה. להבדיל מהפרה, אצלנו הקיבה היא כאמור מאוד חומצית. בקיבה יש אנזימים מסוגים שונים שמטרתם לפרק את המזון (הפירוק הראשוני ברמה הטכנית והפיסית נעשה ע"י הלעיסה, הרוק והאנזימים בקיבה מפרקים ממש את החומר עצמו לחומצות שומן, חומצות אמינו וחד סוכרים). זוהי כאמור סביבה מאוד חומצית ולכן ביולוגית שום דבר לא יכול "להירקב" שם בכל מקרה. גם לא בשר.
הקיבה מחזיקה את האוכל שעתיים בערך ומשם התכולה עוברת בהדרגה למעי הדק ולאחריו למעי הגס. במעי הדק יש עוד מלחים ואנזימים המפרקים עוד את המזון כך שהחומרים המזינים נספגים דרך דפנות המעי למחזור הדם. החומרים שלא התפרקו ממשיכים למעי הגס, שם יש הרבה מאוד חיידקים, בקטריות ופטריות האוכלות את השאריות ומייצרות בדרך גזים (=נפיחות), וחומצות שומן. מה שגם הבקטריות לא הצליחו לאכול משתחרר בסופו של יום באסלה. מעניין שהחיידקים והבקטריות במעי הגס נדרשים כדי לפרק את הסוכרים, העמילנים וסיבים הנמצאים בדגנים, קטניות וירקות שאנזימי העיכול שלנו לא יכולים לפרק! בשר ושומן התפרקו מצוין כבר הרבה קודם, אבל בדומה למה שאתם זוכרים אצל הפרות, את העמילנים הקשים, קליפות הקטניות (חומוס עושה פלוצים?) וכדומה הגוף שלנו לא מצליח לעכל עד שהם "נרקבים" במעיים באדיבות החיידקים.
כלומר בקצרה: בשר מתפרק נהדר ומהר מאוד על ידי אנזימי הקיבה ומיד מנוצל כמקור אנרגיה. צמחים ועמילנים לעומת זאת הינם קשים יותר לעיכול לבני אדם ומשלימים את פירוקם רק לאחר "טיפול" בקטריאלי במעי הגס. קל לדעת מתי משהו לא הצליח להתפרק ע"י אנזימי הקיבה והגיע למושבת החיידקים: כאשר יש לכם גזים, זה התוצר של הבקטריות, ולא לחינם יש גזים אחרי אכילת דגנים או קטניות. הם פשוט לא התעכלו קודם לכן והתחילו לתסוס לכם באיזור הישבן.
תחזיקו חזק:
כל אחד שאכל פעם קלח תירס זוכר שאם מעזים להתבונן במה שנותר באסלה יום או יומיים מאוחר יותר, אפשר לזהות היטב את גרעיני התירס הצהובים מנצנצים על הרקע הכהה... למה? כי חלק מגרעיני התירס השלימו את מסלול המכשולים מהפה ועד לאחוריים ועדיין לא הצליחו להתפרק. נכון, אין לנו אנזימים שיכולים עליהם. לעומת התירס (ושאר ירקות הנפלטים לאחר חוסר עיכול מלא שלהם), בשר ושומן מתעכלים מהר מאוד. למעשה, מעולם איש לא ראה חתיכת בשר הנפלטת כפסולת אנושית, פשוט כי אנו מאוד יעילים בניצול בשר כמקור אנרגיה וגופנו בנוי לכך.

מה הוא אוכל? מיד תראו

סיפור מרתק, מזעזע ומדהים שחייבים באמת לקרוא הוא סיפורו האמיתי של וולברין השואג. לא מדובר בדמות הקומיקס מהסרט לעיל, אלא בכינוי של אדם שבאמצע החיים עבר בדיקת קולונסקופיה סטנדרטית ובצירוף של רשלנות, אדישות וחוסר מקצועיות רפואית הביאו אותו לסדרת ניתוחים אגרסיביים בהם נקטע רוב המעי שלו (נותרו 10 ס"מ בלבד) עד למצב בו הוא עבר השתלת מעיים (!!!). הוא שרד עם יכולת התאוששות מופלאה (ולכן הרופאים כינו אותו וולברין, ע"ש גיבור הקומיקס הנרפא מיד). מכל מקום, וולברין מנהל בלוג וכתב פוסט ארוך ומרתק על עיכול בשר. להבדיל מבני תמותה אחרים, היתה לו ההזדמנות לראות בדיוק מה יוצא מהקיבה שלו משך חודשים ארוכים, מכיוון שלא היו לו מעיים, תוצרת הקיבה עברה לשקית, אותה היה על הצוות הסניטאריים לרוקן יום יום. הוא מעיד שמעולם לא ראה שם ולו טיפת בשר אחת אבל הצינור לשקית היה נסתם תמיד משאריות ירקות. את התאוששותו הוא מייחס להחלטתו לצרוך דווקא בשר (בניגוד גמור להמלצת הרופאים לשורדי השתלת מעיים).
שמעתם נכון: אם יש לכם בעיות במעיים, בשר הוא כנראה המזון הקל והנח ביותר עבורכם.
הבשר שאתם אוכלים לא נרקב לכם במעיים ולא שום סיפורי מעשיות, אלא הוא מתעכל, מהר ומיד, ביעילות ובמיטב מנגנוני הגוף. דווקא חלק מהירקות הקשים והעמילניים עלולים להרקב עד שהגוף יוכל להשתמש בהם או בחלקם.

אוקיי, עכשיו יש לכם את האינפורמציה הדרושה כדי להתחיל לבחון מיתוסים ברצינות ובאחריות ובלי שום התלהמות. בבוחננו את העדויות הפיסיות והאנטומיות של בני האדם לעומת אלו של מעלי הגירה נשקול ונבדוק ויחליט כל אחד לעצמו האם אנחנו אוכלי עשב והאם בשר אינו טבעי לנו והאם בשר נרקב לנו במעיים או שזה הכל פרופוגנדה ויחסי ציבור שמכסים תיאוריה רוחנית במעטפת פסידו-מדעית.

אם יש לכם הערות או מחשבות, אם אתם ווטרינרים או רופאים או ביולוגים, אם משהו מהנ"ל אינו נכון או מדויק, אז קדימה. אשמח לשמוע. 

פוסט המשך אינשאללה ידון בהבדל בין מערכת העיכול של בני האדם לזו של טורפים (אוכלי בשר בלבד) ולמנגנוני העיכול של פרימטיים צימחוניים כמו גורילות (רמז, גם לגורילות מושבות חיידקים עצומות, מעיים ארוכים בהרבה והם אוכלים את הצואה כדי לקבל מינרליים וויטמינים שאינם מצליחים לקבל מהתזונה והנוצרים על ידי חיידקי מעי הגס בלבד).

ספרו לנו מה אתם חושבים. ואוכלים.

By מר קדמוני with 97 comments

יש ראש לשועלים וראש לאריות, עליך להחליט באיזה ראש להיות

הבוקר ברדיו אצל בעז כהן שמעתי את שיר הפתיחה ל"ראש כרוב" המיתולוגית וחשבתי שאנחנו יכולים לאמץ את השיר הזה כהמנון שלנו (פיתחו את הרמקולים):

לה לה לה לה,
לה לה לה לה,
אם קצת לימוד תהיה פחות טיפש.

לא ככה?

(ואת יתר המילים תמצאו כאן).

By מר קדמוני with 2 comments

אימפריות נופלות לאט - דברים שאמרתי בפארק הירקון

מתכנסים על הדשא בפארק

אתמול ישבתי באוטו ושמעתי ברדיו את אריאל זילבר שר את  "תני לי מחסה " של שמוליק צ'יזיק.
השיר הזה מתחיל במילים "עשן סמיך את עיני מכסה, מחפש אותך אבל לא מוצא, ולא יודע איך לצאת מזה. תני לי מחסה, כמו פעם"
ואיכשהו ומסיבה מוזרה כלשהי מאוד התחברתי למילים האלה ועד כמה הן רלוונטיות בהקשרים רחבים מאוד.
עשן סמיך את עיני מכסה… תני לי מחסה.
זה נשמע לי כמו תיאור טוב של רוב העולם היום. אפוף עשן ומחפש מחסה מהצרות המגיחות מהערפל.
אני מסתכל על אבא שלי, על החברים שלי, על החברים בכיתה של הילדים שלי, ואני רואה אנשים שמסתובבים בעולם הזה כסומים בעולם של ערפל כבד. הם מנווטים את החיים כשהם יודעים בוודאות שמחכה להם שרטון אי שם, אבל חושך ואין להם שום מושג איך להתחמק מהגורל האכזר הזה. סטטיסטיקה על העולם המערבי מצביעה שכל אדם שלישי יחלה בסרטן במהלך חייו (למעשה, יותר מ 40% מהאוכלוסייה), שליש מהאוכלוסייה יחלו בסוכרת, רבע (!) מהגברים ימותו מאירוע לבבי. אחד מעשרה יהיה דמנטי. ועוד לא הזכרנו מחלות אוטואימוניות ושלל צרות אחרות. המספרים האלה לא נתפסים.
אנחנו חיים בעולם חולה.
תסתכלו לרגע על המשפחה שלכם. על ההורים, האחים, בני הזוג וההורים שלהם, הילדים שלכם. זה לפחות עשרה אנשים שקרובים לנו בדרגה ראשונה. מה הסטטיסטיקה אומרת לגביהם עכשיו? האם אנו מוכנים שזה יהיה גם הגורל שלנו או שיש משהו שאנחנו יכולים לעשות בעניין?
לי יש שלושה ילדים. אני מסתכל עליהם אבל בשמים יש עננים של  40% סרטן, 30% סוכרת, 25% מחלות לב, 10% דמנציה. אני לא יודע מה אתכם אבל אישית אני לא מתכוונן להכנע אי פעם לסטטיסטיקה הנוראה הזו.

אתם יודעים שכל המחלות האלו נקראות בפי הרופאים "מחלות הציביליזציה". לא אני המצאתי את זה. המציאו את זה הרופאים והאפידמיולוגים בראשית המאה העשרים, כי לא הייתה שום דרך אחרת לתאר מחלות שמתרחשות רק בעולם המערבי. מחלות הציבילזציה מכנים אותן עד היום. ציביליזציה במילון אבן שושן היא "תרבות, הישגי ההתפתחות של החברה האנושית, ביחוד בתחום הטכניקה והמדע". אכן, התפתחות של החברה האנושית. באיי האוקיינוס הפסיפיק, ביערות האמזונס, במרחבי הקרח של הצפון, בסוואנות של אפריקה, במישורים הגדולים של אמריקה – בכל המקומות הללו לא התפתחו הישגי החברה האנושית מבחינה טכנולוגית אבל גם לא סובלים שם מסרטן, מהתקפי לב, מסוכרת או מדמנציה. הציביליזציה מתגלה לנו כחרב פיפיות, המעשירה את חיי החומר והמקצרת את חיי הנפש.
אז אם התרבות שלנו, הציבילזציה שלנו, הובילה אותנו למצב בו שליש מהאוכלוסיה לפחות נידונים לאיכות חיים נוראה ולמוות בייסורים ממחלות קשות אנחנו צריכים לחשוב טוב טוב אם אנחנו רוצים להיות חלק ממנה. אולי אנחנו צריכים להגיד: "סליחה, טעינו, אנחנו רוצים לרדת מהרכבת הזו".

אנחנו לא מוכנים להיות חלק מהסטטיסטיקה.

הציביליזציה שלנו עושה הכל כדי לעשות לנו את החיים נוחים, יעילים וטעימים יותר, אבל בדרך היא גם עושה אותם שמנים, חולים וקצרים הרבה יותר. היא ממליצה לנו לאכול כל שלוש שעות לחם מלא עם ממרח מלאכותי. היא ממליצה לנו לאכול רזה ויבש. היא ממליצה לנו לספור קלוריות ולהשקל. היא ממליצה לנו לקחת כדורים קטנים וירוקים.

אנחנו רוצים לנטוש את ההמלצות האלה ולחזור אל השורשים הפשוטים שליקטנו בעבר. אל הבטטות והתפוחים, אל הדגה, אל הביצים מהתרנגולת שבחצר, אל שמן הבישול שהכנו משומן הבהמות, אל הירקות הטריים ואל הבישול הביתי. 

בציביליזציה שלנו קרדיולוג בכיר וראש מחלקה ממליץ לתת סטטינים לכל האוכלוסיה. כן, גם לאוכלוסיה הבריאה. הציביליזציה הזו קודם כל הורגת אותנו ואז היא מנסה להציל אותנו מעצמה עם כדור פלא. 

אנחנו בעד תרופות לחולים אבל גם בעד סכין ומזלג כתרופה מצויינת לבריאים. 

בציביליזציה שלנו בונים עד היום פירמידות, פירמידות בריאות, ומכריחים את הילדים שלנו להשתתף בבנייה שלהן.

אנחנו רוצים לפרק את הפירמידה הזו ולהפוך אותה על הראש, ולשחרר את הילדים שלנו מההפחדות ומהשקרים.  כי אני לא מוכן שהילדים שלי יואבסו ברעל. אני רוצה לקחת אחריות, אני רוצה לשנות את המציאות.

בציביליזציה שלנו, הישנה, הכח בא מלמעלה. החוקרים חקרו, הפוליטיקאים נאמו, חברות התרופות קידמו, הרופאים רשמו, התזונאיות המליצו והעיתונים ציטטו. האדם הקטן נלכד במכבש העצום של כוחות ענק שלא הותירו לו שום ברירה אלא לאכול לפי הפירמידה, לשחק לפי החוקים, לקחת את הכדורים הירוקים, להפחיד את הילדים מחמאה ומבשר, ולהפוך מבריא לחולה במעגל קסמים שרק מחזק את עצמו.

אבל בעולם שלנו, זה שאנו רוצים לבנות ולעשות, הכח בא דווקא מלמטה. מהאדם הקטן. ממני ומכם. אנחנו חוקרים בעצמנו, ולא מחכים למסקנות האקדמיה כתורה מסיני. אנחנו מדברים, ולא מחכים לפוליטיקאים ולשר הבריאות שימליצו לנו. אנחנו אחראיים על הבריאות שלנו, ולא הרופא. אנחנו מחנכים את הילדים שלנו, ולא המערכת. אנחנו בונים את התפריט שלנו, ולא התזונאית. אנחנו כותבים את החדשות ולא קוראים פסיבית את העיתונות.

רבותי, אנחנו משתחררים מעול מכבש הדעות התעשייתי והפוליטי ויוצרים סדר יום חדש.

הדרך לשינוי העולם לא תבוא מחברת תרופות גדולה שתתנצל ולא מעיתון יומי כזה או אחר שישנה את דעתו וגם לא ממנהיג מדינה שיעשה את העבודה בשבילנו. אלכסנדר מוקדון כבר מת. לא, הדרך לשינוי הציביליזציה עוברת אצל כל אחד ואחד מאיתנו. אנחנו - אתם - אני - נעשה את הציביליזציה שלנו בריאה יותר, הגיונית יותר, אמיתית יותר, טבעית יותר, פשוטה יותר. מקום בו כל אדם אחראי באמת על הבריאות שלו הוא מקום בריא יותר.

דן תורן כתב פעם מילים נפלאות:

"ובתוך הדפים של הזמן שאבד,

אנשים נגמרים ברגע אחד.

אימפריות נופלות, לאט"

כן. אנחנו בדרך הנכונה להפיל את האימפריה הישנה. היא אמנם לא נופלת מהר, אבל נמאס לנו לראות סביבנו אנשים הנגמרים ברגע אחד. נמאס לנו מהזמן האבוד. אנחנו עושים את השינוי היום. כאן, עכשיו. כל אחד בביתו, כל אחד במשפחתו. כל אחד הוא קטן ואישי ולבד, אבל כולנו יחד מייצרים כח אדיר שמכתיב ומייצר מציאות חדשה. 

כדי שזה יקרה, אנחנו צריכים להביט קדימה ולקחת את הסביבה איתנו לשם.

אל תחכו למישהו שיגיד או למסה קריטית או למנהיגות אחרת או להשד יודע מה. יחד נעשה מהפכה. יחד נסלול דרך לעולם טוב יותר לילדים שלנו. אני אחראי על עצמי ומשפחתי ועל הסובב אותי. אתם אחראיים על עצמכם, על משפחתכם ועל הסובב אתכם. 

יחד, נראה את האימפריות הישנות נופלות ואת האימפריות הבריאות עולה.

תודה.
-------------------------------------------------------------------------
-------------------------------------------------------------------------

הדברים לעיל נאמרו הבוקר בפגישה של הקהילה שלנו. היה מפגש נהדר. מזג האויר היה נעים והרוח נשבה קרירה, כ 80 איש ישבו על הדשא והחליפו דעות ומחשבות, ואכלו איש ממטעמי רעהו (האמת, היו שם דברים מדהימים, וזה הזמן להזכיר לשלוח לי את המתכונים כדי שנוכל לאגד אותם ונוספים לספר מתכוני הקהילה).
היו שם אנשי קרוספיט ואנשי תזונה, מתעניינים ומכורים, מתחילים ומנוסים, שבעים ורעבים. היו שם בלוגרים ומובילי דעות כמו מיקי, הגר ואסף, ענת ואור, אודי, ורד לב, דינה, זיו שארגן, אנשי קרוספיט כמו אדוארד, ירון, רעות, גלי (של עומרי), היו שם אנשים נפלאים כמו יריב, טוד מאפס פחמימות וגיתית שמובילה את הפורום בנושא בפייסבוק, ועוד רבים כמו ולאד, רם, יותם, רועי, בת אל, כפיר, ועוד ועוד עשרות  (והזכרתי כאן כמה שמות רק כדי שיהיה נחמד, ולא שחלילה מישהו יעלב לי).
אתם נפלאים ואני בטוח שזה לא המפגש האחרון.

ועיקר שכחתי: האם גם אתם מתכוונים לשנות את העולם? ספרו לנו למה ואיך!

By מר קדמוני with 18 comments

סלט דגים

סלט של סוף הקיץ

לאכול דג טרי טרי זה הכי קל בעולם. לקנות סלמון ולהכין אותו עם שמן זית או חמאה בתנור זה תמיד נפלא ולא חכמה גדולה.
אבל אם הכנתם מנה גדולה במיוחד, מה עושים עם החצי דג שנשאר והוחזר למקרר? הרי אין משבית שמחות יותר מדג מחומם שיצא מקירור. הוא היה נפלא וטעים ונהדר כשרק יצא מהתנור, אבל יום לאחר מכן הוא כבר מדכא וקר (אפילו אם הוא חם), ואין שום חשק בכלל לאכול אותו.
הפתרון הפשוט והטעים הוא להכין ממנו סלט קר וחמצמץ. מצרכים:

• סלמון מבושל ומקורר שנשאר מהדג של אתמול 
• שלושה מלפפונים חמוצים 
• רבע צרור שמיר
• כף גדושה חרדל דיז'ון איכותי
• פלפל שחור גרוס טרי
• מלח
• שמן זית.

מפרקים עם מזלג את הדג לחתיכות, קוצצים את המלפפונים, את השמיר ומוסיפים חרדל שמן ופלפל ומערבבים. יוצקים שפע שמן זית, ומתקבל סלט מדהים כשהוא קר. פתרון מעולה לקחת בקופסה לבית הספר או לעבודה, מעולה לטיולים. אפשר גם לגוון ולהוסיף ביצה קשה פנימה או קצת צלפים בחומץ - תמיד הולך טוב.
עצלנים יכולים לעשות מתכון דומה עם טונה או עם שאריות של כל דג אחר.

אמש (בתמונה) הכנתי משאריות סלמון והילדים טרפו את הסלט הקר בהרבה יותר מרץ מאשר כשטרפו את הדג המקורי והחם.
בתיאבון!

(וזה גם הזמן להזכיר לכם לשלוח לי את המתכונים שלכם, כדי שנוכל להכין ספר אלקטרוני של מתכונים בריאים לטובת הקהילה כולה)/

By מר קדמוני with 5 comments

עשר סיבות להגיע למפגש ביום שישי הקרוב בשעה 10:00

"מעבר הר וים, הלב רוצה לשם" (טוב, אולי הגזמתי)

ביום שישי הקרוב בבוקר, בצל האקליפטוסים בפארק הירקון, יתקיים המפגש הראשון של "הקהילה הישראלית לתזונה ובריאות בגישה אבולוציונית", מה שאני מכנה "הקהילה הקדמונית" כך שיותר קל לי לזכור. אתם יודעים, הגיל עושה את שלו. אז חשבתי להזכיר לעצמי ולנו למה כדאי להגיע למפגש (יום שישי, 10:00 בבוקר, מול החניון הגדול של הפארק, זה שמול תחנת דלק פז. ופרטים והרשמה בעמוד בפייסבוק). את המפגש דוחף, מרים, מארגן ומקדם בעשר אצבעות וללא כל תמיכה חוץ מרצון עז לעשות טוב, זיו לנצנר. שאפו.
אז למה לבוא:

כדי להיות חלק ממשהו גדול
רבים מכם "מכירים" אותי, או את מיקי או חלק ממאות המגיבים הקבועים, או אנשים בקבוצות בפייסוק, בלוגים וכדומה. ובכל זאת, יש הרבה עניין ויתרון בלראות ולהכיר את הפנים שמאחורי הצלילים. זה מחבר, זה עוזר, והקהילה מתגבשת וצומחת ומקבלת השפעה ונוכחות. בואו להיות חלק ממשהו גדול. בואו לעצב את העתיד הבריאותי של הילדים שלנו. של המדינה שלנו. תבואו, תדברו, תשמעו, תשאלו, תספרו, תשפיעו.

כדי לשמוע סיפורי הצלחה של אחרים
אנו מכירים למה ואיך התזונה הקדמונית עשתה לנו טוב, אבל זה תמיד מעודד, מרשים, מעניין ומדרבן לשמוע עוד סיפורי הצלחה. אני מקבל רבים כאלה למייל, ואני חושב שזו תהיה הזדמנות מצויינת לשתף עם אחרים את הסיפור שלכם, את ההצלחות ואת הקשיים (אם היו) ואת הטיפים המנצחים...

כדי לשאול ולקבל תשובות 
יהיה תהליך מובנה של פאנל שאלות ותשובות עם מיקי ואיתי (והי, אפשר לשלוח לי שאלות מראש במייל), ויהיה מרחב וזמן לא פורמלי לפגוש עוד אנשים ולקבל מסקנות מדעת ההמון, מאחרים, או מסתם אנשים שתכירו שם. ותכירו.

כדי לטעום דברים אחרים ולגרגר
אחרי שלב הדיבורים, יהיה גם שלב של פקניק משותף. שווה, לא?

כדי להשוויץ
אוקיי, אתם כבר כמה חודשים בעניין של תזונה קדמונית, ואתם כבר נראים אחרת, מרגישים אחרת, קונים אחרת ומבשלים אחרת (וחלק מהבישולים האלה או הסלטים האלה תביאו למפגש). אז זה המקום והזמן להשוויץ בהישגים שלכם: הפיסיים, הקולינריים, התודעתיים. אחרי הכל, קנאת סופרים תרבה חכמה. גם קנאת קדמוניים.

כדי למצוא נשמה תואמת
אם אתם רווקים או רווקות, איפה גדולים יותר סיכוייכם למצוא בן זוג או בת זוג שישמחו לדייט אצל הקצב השכונתי או שיתרגשו ממתנת יום הולדת בצורת קט'לבל או שיסמיקו אם תעשו יותר עליות מתח מהם? איפה?

כדי לקבל ויטמין D
יהיה שמש, ולא צפוי גשם. יותר טוב להשאר בבית ולראות טלוויזיה?

כדי לפתוח את הראש לרעיונות חדשים
כי המפגש הוא לא רק "היי היי, ביי ביי" אלא גם תוכן ודיון ופאנל ומפגש בינאישי ובלתי אמצעי. זו הזדמנות לשוחח ולא רק לקרוא, לדבר ולא רק לצטט. אז רעיונות חדשים לא נעשים במעבדה אלא במרחב הציבורי, הפתוח. אם אפשר עם דשא של פארק, עדיף. בואו עם אנרגיות.

כדי לעצבן את השכנה התזונאית שלכם
אין שמחה כמו שמחה לאיד, ולמרות שאנו שוחרי שלום ואהבה, קצת רשעות לא מזיקה, במידה. אז אם השכנה שלכם מקבלת דום לב כשהיא רואה אתכם קונים שומן כבש על המשקל, אולי היא תשמח לדעת שאתם לא לבד ושאתם ושבני מינכם נפגשים בפארק הירקון. אולי היא תבוא לראות גם.

כדי לפרגן
התנועה הזו מתרחשת מלמטה: מהבלוגים והפוסטים והפייסבוק והספורים והפגישות האישיות. יש כאן קהילה של אנשים שעוזרים ודוחפים ומסייעים ורוצים בעולם בריא יותר, טוב יותר. אתם חלק מהתנועה הזו. בואו לפרגן. לעצמכם, לאחרים. זו מטרה ראויה.

אז סגרנו שאתם באים?
להתראות!

By מר קדמוני with 22 comments

את מי אנחנו מרגיזים (ואת מי אנחנו רוצים להרגיז?)

הרופא שלי רגע לאחר ששמע אותי מבקר את התפריט שלו

כל אחד מהקוראים והקוראות הקבועים כאן (אתם כבר כמה אלפים קבועים, רק שתהיו בעניינים), מבין בחוש או במישוש שאורח החיים וההמלצות שאנו קוראים להם כאן מעצבנות לא מעט אנשים. גורמות להם לחוסר נחת. אנשים ששומעים לראשונה על תזונה קדמונית מקבלים סחרור קל או לפחות מכה קלה בכנף. "זה לא מה שאנחנו יודעים על אוכל ועל בריאות, על תחלואה ועל אורח חיים בריא" הם אומרים "אז זה לא נראה לי". לעומת זאת, יש לא מעט אנשים שלא מגיבים באדישות או בפליאה אלא בכעס או במרמור או בהתנגדות תקיפה ועזה.
פוסט זה בא לעשות מעט סדר בדברים.

את מי אנחנו מרגיזים בדרך כלל (אבל לא באמת רוצים להרגיז):
טבעונים - בת'כלס, אין לנו סיבה לריב עם הטבעונים. הם לא פוגעים בנו. הם לא שולטים במדייה ובקופות החולים. טבעונים אמיתיים, שלא אוכלים סוכר ודגנים, הם אנשים שלמעשה אוכלים רק דברים בריאים (כבוד! מאידך, הם לא אוכלים מספיק דברים בריאים ולכן יהיו חסרים ברזל, ויטמינים, מינרליים ויתקשו מאוד להשיג מסה וחוזק בסיסי - אבל זו החלטה אוטונומית שלהם). למרות שלכאורה אין לנו עניין בהם, אני מגלה שהרבה מהאנרגיות שלי מופנות בסופו של יום אל הטבעונים, פשוט כי חבורה מהם הכריזה עלינו מלחמה, קוראים לנו בשמות, מכנים אותנו רוצחים, מציעים להוציאנו להורג (באמת), מציקים לנו בתגובות ובספאמים ועוד שלל התבטאויות יצירתיות במיוחד של רודפי השלווה הללו. אז חברים טבעונים, אם במקרה הזדמנתם לכאן, חאליק, יש מלחמות אמיתיות, יותר חשובות ויותר רציניות לעשות.
מה שמצחיק הוא שכתבתי הערב תוכן דומה כתגובה בפורום הבננות, והופ, הם מחקו את התגובה שלי אחרי 3 דקות בול. יופי להם הסובלנות.
צמחונים - האמת שאלו בדרך כלל ממש לא מתעצבנים. אחלה.

לעומת זאת, את מי אנחנו רוצים להרגיז:
אם אתם איתי, אם אתם חושבים שהציבור כולו חולה, אם אתם רואים שרוב הילדים בכיתה של הילד שלכם במשקל עודף רציני, אם נמאס לכם להסתכל על מדיניות התזונה במדינה ולראות שכולם כאן בעצם משוגעים לגמרי, אם נמאס לכם לקרוא מאמרים בעיתון שבשר מקצר את החיים ושלחם מלא מציל את הגלובוס, אז הגיע הזמן לעשות מעשה!
כן, רבותי, אני קורא לכם לעמוד על שלכם, גם אם זה בדרך מעצבן את הגורמים הבאים:

משרדי ממשלה
שר הבריאות, תומכיו ואוהדיו עסוקים באלף ואחד דברים אבל לא עושים מאומה כדי לשפר את המניעה לתחלואה ולחנך לתזונה בריאה באמת. במקום זה הם עסוקים בבניית פירמידות. אני כתבתי כבר לפני שנתיים לשר על הפירמידה ולא שמעתי עוד תשובה. אני מקווה שהוא התעצבן. אולי בפברואר הוא גם יתחלף?

דיאטניות, במיוחד בקופות החולים
הנה דוגמא מהכתבה הנפלאה הזו של תזונאית קופ" ח כללית על כמה כדאי לצרוך גלוטן. אתם מבינים את זה? אנשים סובלים מגיעים לקופ"ח ומקבלים הפניה לדיאטנית שמוכרת להם את הזבל הזה. מה הסיכוי שהם באמת ישנו לטובה את התזונה שלהם אם הדיאטנית המוסמכת, שלמדה 4 שנים, אומרת להם:

...אנשים הנמנעים מגלוטן ...נמנעים מדגנים מלאים, טעימים וזמינים כמו חיטה מלאה, שיפון מלא, שיבולת שועל וכוסמת. לדגנים האלה יתרונות תזונתיים כיוון שהם מכילים סיבים, ויטמינים ומינרלים התורמים לתחושת השובע וחשובים לתזונה מאוזנת.
ועוד דבר שנכון לכל דיאטה: אם אתם נמשכים למאפים וללחם טרי, תיאלצו לוותר עליהם בתפריט נטול גלוטן. אם תנהגו כך,  ייתכן שתרדו במשקל בעקבות צמצום הקלוריות היומי, אבל האם לנצח תוכלו להימנע מהמזונות האהובים עליכם? כמה זמן תוכלו להקפיד על דיאטה כזאת? מה יקרה כאשר תשתמשו בפריבילגיה של היותכם אנשים בריאים ותחזרו לאכול כרגיל?
ללא ספק יש לצפות לעלייה בלתי נמנעת במשקל, וקיים סיכוי סביר שתגיעו למשקל גבוה יותר מזה שהיה לכם בתחילת הדיאטה...

בקיצור, עם כאלה חברים (תזונאים), מי צריך אויבים? אנחנו צריכים להקשות על דיאטנים כאלה. לשאול אותה למה היא ממליצה את מה שהיא ממליצה, האם היא קוראת מחקרים, האם היא מעודכנת, האם היא ניסתה בעצמה, ועוד. תאתגרו אותם. תשאלו, תקשו. תגרמו לה להזיע. תגרמו לה לחשוב, לעזאזל, ולא רק לדקלם שוב ושוב מנטרות ששמעה בבית הספר לתזונאים שרק אלוהים יודע מה הם מלמדים שם, אבל בריאות זה לא. זה טוב שהיא תהיה מאותגרת, אולי בסוף גם היא תהיה במשקל תקין.

רופאי משפחה ובקהילה
אבא שלי הלך לרופא לבדיקות תקופתיות. אמרתי לו מראש שיבקש לבדוק גם רמת ויטמין D. הוא ביקש. הרופא אמר לו: לא צריך. אז אבא שלי האמין לו ולא בדק. גם רופא המשפחה שלי אמר לי "לא צריך", רק שאני לא וויתרתי לו, ובסוף הוא בדק. אני מאמין שאנחנו צריכים לדרוש מהרופאים שלנו יותר. הם חייבים להתעדכן. לא ייתכן וחברים שלי מספרים לי שרשמו להם סטטינים על כולסטרול של 190. לא יכול להיות שחברות התרופות ימשיכו לחלק נופשונים, בתי מלון ועטים לרופאים מצטיינים בחלוקת תרופות (ולא, אתם א יודעים עד כמה התחום הזה פרוץ).
כל אחד מאיתנו שאומר לרופא: אני דווקא אוכל הרבה שומן רווי ומאז מרגיש בריא יותר, נראה טוב יותר ועם תוצאות טובות יותר בבדיקות הדם - כל אחד כזה גורם לרופא לעצור לרגע ולחשוב. אולי קצת להתעצבן (בכל זאת, יש גאווה מקצועית), אבל גם להתמודד. אולי בסוף הוא יתעדכן, יחכים וישנה גישה.

כתבי בריאות בעיתונות.

אלו מהזן הכי גרוע. העיתונים הגדולים (והארץ יותר מכולם) עושים כל שביכולתם לקדם אג'נדה מסויימת ומצומצמת של תפיסת הבריאות. הווה אומר "טבעונות".למשל רחל טל שיר. בקצה השני של כתבי הבריאות יש את הכתבות הנפלאות כמו יעל דרוד שמזבלת בYNET עם כתבות כמו "מה יותר בריא - במבה או שוש" או "איזה ממרח שוקולד הכי דיאטטי" ועד הבלים שמעודדים אנשים לאכול זבל, וזה עוד על תקן "כתבת בריאות". ואולי הקיצוצים בעתונות הכתובה באים על הרקע הזה בכלל?
אתם יכולים לשאול את כתבי הבריאות האלה למה הם ממליצים לכם דברים רעים. למה הם חוטאים לתפקידם. למה הם לא מקדמים בריאות אלא אינטרסים. טוב מאוד שאנחנו מעצבנים אותם קצת. אולי יחליפו אותם בסוף.

מאמני סבולת 
נמאס לי, באמת שנמאס לי, מאלף ואחד מאמני ריצה שדוחפים למתאמנים שלהם פסטות ולחמים בוקר וערב, מיצים ואיזוטונים, ממליצים על 60 ק"מ בשבוע, ומתפלצים למשמע לקוחות שמבקשים דווקא שילוב של אימוני משקולות, ריצה לאחר צום, התבססות על שומן לפני ובמהלך ריצות ועוד. האנשים האלה אמורים לעזור לנו להגיע לבריאות טובה יותר והם חייבים לקבל פידבק כשהם לא בכוון, מה שקורה לא מעט... אולי בסוף הם ינסו בעצמם לאכול אחרת ופתאום יגלו שהם רצים מהר יותר ורעבים פחות (ובלי שלשולים).

מסעדנים פלצנים שמגישים אוכל רע

אין כמו ללכת למסעדה שדורשת לא מעט על כל מנה ולגלות שבכל המנות יש סוכר. היום ישבתי במסעדה יפנית בהרצליה פיתוח בפגישה עסקית. אחרי שתחקרתי את המלצרית שתי וערב היא הודתה שאין אף מנה, כולל המרק מיסו, שלא מוסיפים לה סוכר, והרבה (האמת, יפה שהיא ידעה). אחרי שבדקה עם השף ואחרי שחזרה שוב, הסכימו להכין לי מנה בלי שום תוספת סוכר בכלל.  אל תוותרו לשפים רק בגלל שהם שפים. ואל תוותרו למלצרית רק בגלל שהיא אומרת "בטח, אין בזה שום תוספת" כי בדרך כלל אין לה מושג ירוק מה אתם רוצים. אז היא תתעצבן שאתם נודניקים, אז מה. 

האמת, שיש לי עוד רשימה ארוכה של סתם אנשים שמתעצבנים ממני. למשל, יום אחד הלכתי ברחוב עם אחותי. היא פגשה חברה שאיני מכיר והתפצלנו. מאוחר יותר סיפרה לי אחותי שהחברה שאלה אותה: "מי זה היה, אחיך? אה, המעצבן הזה". ולא, מעולם לא דיברנו. אני "מעצבן" כי הדעות שלי מאיימות על הסטטוס קוו אצלה במטבח ועל איזור הנוחות שלה עם עצמה, כי היא במשקל עודף ובדיאטות אינסופיות וחסידה של ספירת קלוריות לשווא. אז בטח שאני מעצבן כשאני כותב לא לספור ודווקא לזלול שומן. 

אני מאחל לכם שתעצבנו עוד רבים וטובים באופן הזה. על ידי איכפתיות. על ידי סקרנות. על ידי דוגמא אישית לאורח חיים שלם, מלא ובריא. 

רק אהבה.

By מר קדמוני with 28 comments