מה צריך כדי ליצור שינוי? מחשבות עוצרות לעומת מחשבות מקדמות

מחשבות חיוביות

בימים האחרונים, ימי חג ומועד ונופל, התרבו ההזדמנויות לשוחח עם חברים קרובים ורחוקים תוך כדי ניפנוף נמרץ
מעל מנגל מעשן. עם ישראל יצא לחיק הטבע ולפקקים, ועל כל גבעה מוריקה התרוצצו קטנטנים ולצידם מתבגרים ישובים על מחצלות, מדפדפים באייפון, ומאחור מבוגר אחראי עם צידנית מלאה בשר. ואוהלים.
כאלה אנחנו.
ישראלים. אוהבי טבע ומלאי תקווה שלא נתקע בפקקים בדרך ושוב מתאכזבים לגלות שנתקעים.
התקווה והאכזבה הן אחיות תאומות שהופרדו בלידתן. האחת נוצצת ואופטימית והשניה קודרת ודכאונית. אבל ככל שהן רחוקות ושונות זו מזו, אנשים רבים מגלים שקל להן מאוד לעבור במהירות מעמדה אחת, אופטימית, לעמדה ההפוכה, המאוכזבת. פער אדיר ביניהן אבל מרחק קצר. כמו היו שתי גדותיו של נהר ברוחב מספר סנטימטרים בלבד.
מצידו האחד תקווה, מצידו האחר אכזבה.
באיזו גדה אנו עומדים היא החלטה רק שלנו, לא של המציאות.
החשש הוא הדלק שמעביר אותנו מהגדה האחת אל הגדה האחרת.

כך, באחת הגיחות הללו לחיק הטבע השבוע הזדמן לי לשוחח עם ידידה קרובה שכבר כמה זמן רוצה, באמת רוצה, לעשות שינוי. היא לא לגמרי בקו הבריאות. יש לה צרות מצרות שונות: דלקות, פטריות בלשון, כתמי עור ועוד מרעין בישין שמציקים ומסרבים להיעלם. היא יודעת שהיא לא אוכלת טוב ומרגישה שהמטרדים הבריאותיים שלה קשורים קשר הדוק לאורח החיים הנוכחי. היא ישנה מעט מדי, לחוצה הרבה יותר מדי והתזונה שלה מבוססת על פסטה. ולחם מקמח מלא שהיא אופה לבד. והיא גם אמא מסורה לשישה ילדים קטנים.
היא כבר קראה הכל, והיא חקרה, והיא מאמינה בקשר בין תזונה לבריאות והיא מאמינה שאם רק תעשה שינוי ותתמיד בו בריאותה תתוגמל ותשתפר, אבל היא נכשלה עד כה בניסיונותיה לעשות שינוי. והיא דווקא ניסתה. שבוע. אבל אחרי שבוע חזרה להרגלים הישנים ולצרות הותיקות. היא מספרת לי למה ומונה שלל סיבות לאכזבה שלה, וחשבתי שהסיבות שהיא מנתה יכולות להיות רלוונטיות גם לאחרים שרוצים אבל לא מצליחים. לקוראים שהנם מלאי תקווה אבל גם מלאי חשש.
כי יש מחשבות שעוצרות אותנו, ויש מחשבות שמקדמות אותנו ומול בעיה או קושי אנחנו יכולים וצריכים לבחור מה לחשוב: מחשבה עוצרת ומנטרלת או מחשבה מקדמת ומדרבנת.
הנה מה ששמעתי ממנה השבוע:

• "לא היה לי זמן לזה". אמר נפוליאון: "בקשו ממני הכל - רק לא זמן". המחשבה השלילית ש"אין זמן" מנסה לקחת אלמנט אחד באורח החיים הקדמוני ("לבשל אוכל טרי ממוצרים טובים") ולתת לו להשתלט על המציאות. אוקיי, זה ברור שאין לך עודף זמן לבשל יותר, אבל מחשבה מקדמת תהיה: מה אני מבשלת היום גם ככה ואיך אני יכולה את אותו הבישול ואותו המאמץ להחליף לאופציה בריאה יותר. למשל במקום לבשל לילדים פסטה, לבשל אורז. אותו זמן. אותו מאמץ. אותו נפוליאון אמר גם שכדאי לפעול עכשיו כי הזמן לפעולה לעולם לא יהיה מושלם. צודק. זמן הוא משאב שלעולם יהיה בחסר, ולעולם נרדוף אחריו, אבל אנו יכולים גם לנהל אותו, ולא להתייחס אליו כאויב אלא כידיד. 
• "יש לי עוד משפחה שלמה". כשיש לך שישה ילדים ואתה רוצה לעשות שינוי ואתה מנסה לתפוס את הכל בבת אחת, המחשבה העוצרת אומרת שזה לעולם לא יצליח. זה שינוי גדול מדי, חד מדי, קשה מדי. אבל מחשבה מקדמת תפרק את השינוי הזה. אני עושה שינוי. רק אני. כן, זה נכון שיש לי אחריות לילדים אבל התחלה צריכה להתחיל בתנאים שיאפשרו ניצחון ולא בתנאי פתיחה שיבטיחו תבוסה. תתחילי עם מחשבה פשוטה: אם זה רק לי, זה די פשוט. אחרי שהשינוי ה"קטן" הזה יקרה, אפשר יהיה להמשיך ולהרחיב ולשכלל אותו ולשנות עוד דברים בתפריט המשפחתי אבל אם המשימה היא כה גדולה שהיא משתקת, אז בהחלט כדאי ונכון לפרק אותה. 
• "זה יקר מדי". מחשבה עוצרת קלאסית היא שאכילת בשר אנטריקוט בוקר צהרים וערב וטיגון בשמן קוקוס אורגני שעולה פי עשר משמן סויה יבטיחו חורבן כלכלי. בודאי למשפחה ברוכת ילדים. אבל מחשבה מדרבנת תגיד: אפשר למצוא פתרונות זולים בלי להתפשר על הבריאות. אבל ללא ניצוץ המחשבה האופטימי הזה, לא ניתן להגיע לפתרונות יצירתיים כמו קניית לב בקר (15 שח לקילו), כמו הכנת שמן מגריבעלך מעופות או משומן בקר (בשני המקרים העלות היא אפס), כמו הכנת מרק מעצמות (זול ובריא), כמו אורז כתחליף לחם ועוד. התבוננות על אידיאל תזונתי עשיר במשקפיים עוצרות תמנע מכם לפרוח, ובזול.
• "בסוף אני רעבה אז אני אוכלת פרוסת לחם". המחשבה השלילית והעוצרת היא שהתנהלות היומיום היא לא בשליטתי אלא בשליטת כוחות עלומים ומסתוריים. שאנו מוטלים בעולם חסרי שליטה עד שאנו "מגלים" שאנו "מתים מרעב" ואז "אין ברירה" וכו', וכדאי כבר עכשיו להרים ידיים. מחשבה מקדמת במקרה הזה תהיה "אעשה קניות מתאימות כדי שאם אגלה שאני רעבה מאוד יהיה לי מה לחטוף מיד". ביצים קשות במקרר, אגוזים בארון, תפוחים על השיש, שוקולד 85% במזווה ועוד שלל פתרונות יכולים להעביר לכם יום חסר שליטה עם זאטוטים מצווחים בלי למות מרעב ובלי לקרוס. אבל המחשבה האופטימית שאפשר ושזה יתכן היא בסיס לשינוי ולהצלחה.
• "אתה לא יכול להבין". לא צריך פירוט נוסף. המחשבה השלילית אומרת שהצרות שלכם מיוחדות ולכן שום פתרון שמישהו מציע "מהמדף" לעולם לא יוכל באמת לפתור אותם. לעומת זאת מחשבה חיובית באותו העניין תסכים שהצרות שלכם מיוחדות ואישיות אבל גם שאתם מסוגלים להתאים את "פתרונות המדף" לצרכים האישיים שלכם. זה נכון שכל אדם מיוחד בדרכו שלו, ולכל אחד מתאים מינון אחר של בישול/חלבונים/שינה/ספורט/כסף/פחמימות/whatever. ועדיין, אימוץ עקרונות ש"עושים לכם שכל" יאפשר לכם להמשיך לחקור ולהתאים ולתפור את הפתרון האישי והמושלם עבורכם. אבל זה מצריך מחשבה בונה ומקדמת ולא מחשבה עוצרת ובולמת.

אני וידידתי נפרדנו בתחושת החמצה הדדית.

היא, שלא הצליחה להשיג את מה שהיא מבקשת להשיג.

ואני, שלא הצלחתי לעזור לה להשיג את זה.

אז אולי אצליח קצת לעזור למי מביניכם שעדיין חושש ונע על הציר שבין תקווה לאכזבה: אל תתנו לחשש להעביר אותכם מגדת התקווה לגדת האכזבה. נטרלו את החשש. פיתחו את הראש. חישבו מחשבות חיוביות ונעימות. דמיינו לכם עתיד בריא ונפלא. האמינו ביכולתכם. 

מחשבות מקדמות יקדמו אתכם. מחשבות עוצרות יעצרו אתכם. אנחנו רוצים רק מחשבות מהסוג הראשון.

שבת שלום וחג שמח,

דעאל

By מר קדמוני with 12 comments

האמנם יצאנו ממצרים? מחשבות לקראת פסח

זוכרים מי בנה?

מחר בערב נחגוג עם כל עם ישראל את "חג החירות", את חג הפסח המסמל את יציאתנו מעבדות לחירות וכיצד עם ישראל לפני משהו כמו 3500 שנה יצא ממצרים בדרך לנדודים במדבר, למריבות, כעסים ונדודי ארבעים שנה עד שלבסוף התנחל כאן, רק כדי שנוכל לצאת שוב לגלות ושוב לחזור אחרי אלפיים שנה להיות עם חופשי וגו'.
התבוננות מעט קרובה יותר על תולדות העם היהודי במעבר שבין אבות האומה (אברהם, יצחק, יעקב) בארץ כנען ועד ליציאת מצרים מעלה כמה שאלות על מהו עם ומהי חירות.
כך נפתח ספר שמות העוסק בחיי עם ישראל במצרים:

א וְאֵלֶּה, שְׁמוֹת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, הַבָּאִים, מִצְרָיְמָה:  אֵת יַעֲקֹב, אִישׁ וּבֵיתוֹ בָּאוּ.  ב רְאוּבֵן שִׁמְעוֹן, לֵוִי וִיהוּדָה.  ג יִשָּׂשכָר זְבוּלֻן, וּבִנְיָמִן.  ד דָּן וְנַפְתָּלִי, גָּד וְאָשֵׁר.  ה וַיְהִי, כָּל-נֶפֶשׁ יֹצְאֵי יֶרֶךְ-יַעֲקֹב--שִׁבְעִים נָפֶשׁ

נראה כי יעקב ובניו היו חבורה טיפוסית לזמן ההוא. 70 איש. בעולם של אז לא היו כמעט מדינות. מצרים ואשור היו חריגות בנוף העולמי ורוב קרקעות העולם היו לא מחולקות ועליהם התגוררו, נדדו ונלחמו זו בזו קבוצות, שבטים ועממים קטנים אבל מדינות עם ניהול מרכזי, חוקים וחקלאות כמעט ולא היו בנמצא. שומר (אשור), מצרים, אולי גם סין ועוד ממלכה בדרום אמריקה אבל לא הרבה יותר מזה. העולם היה עולם של חבורות ציידים לקטים וחבורות של ציידים-חקלאים, המגדלים משק חי, נודדים ומשלימים את תזונתם על צייד. בדומה למונגולים, ליושבי ערבות סיביר ולחלק מהבדואים. אין ספק שיעקב היה שייך לקהילה של ציידים -חקלאים:

 כז וַיִּגְדְּלוּ, הַנְּעָרִים, וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד, אִישׁ שָׂדֶה; וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם, יֹשֵׁב אֹהָלִים.  כח וַיֶּאֱהַב יִצְחָק אֶת-עֵשָׂו, כִּי-צַיִד בְּפִיו; וְרִבְקָה, אֹהֶבֶת אֶת-יַעֲקֹב. 

אבות האומה גידלו צאן וגרו באוהלים המחויבים מטבע הנדודים שלהם. אנחנו יכולים להניח שהאוהל שלהם דומה מאוד היה לאוהלים של הבדואים בימינו אנו, וגם הם חיפשו את המדרונות עם הבריזה והצל. בקרב תרבויות של ציידים חקלאים סכנת מוות ברעב היא גבוהה מאוד.

א וְהָרָעָב, כָּבֵד בָּאָרֶץ. (בראשית כג)

בפפואה-ניו גינאה ציידים חקלאים מפזרים את חלקותיהם על פני מקומות רבים ונידחים (למרות שפשוט יותר ומניב יותר לעבד שדה גדול אחד) כדי להגביר את סיכוייהם לשרוד בשנים שחונות. בספרו "העולם עד אתמול" מספר ג'ארד דיימונד כי מוות ברעב הוא משותף לכל תרבות של ציידים לקטים או ציידים חקלאים הכפופים לחוקי הטבע ואין ביכולתם לשמר מזון ולאחסנו בצורה יעילה.
ואכן, שבע שנות הרעב שהיו אז באיזור הפילו חללים בקרב כל הנוודים, ומשפחת יעקב מחליטה לרדת מצריימה "לשבור בר" היינו, להשיג מזון, אחרת הם ימותו ברעב. ימותו ממש.

א וַיַּרְא יַעֲקֹב, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; וַיֹּאמֶר יַעֲקֹב לְבָנָיו, לָמָּה תִּתְרָאוּ.  ב וַיֹּאמֶר--הִנֵּה שָׁמַעְתִּי, כִּי יֶשׁ-שֶׁבֶר בְּמִצְרָיִם; רְדוּ-שָׁמָּה וְשִׁבְרוּ-לָנוּ מִשָּׁם, וְנִחְיֶה וְלֹא נָמוּת.  ג וַיֵּרְדוּ אֲחֵי-יוֹסֵף, עֲשָׂרָה, לִשְׁבֹּר בָּר, מִמִּצְרָיִם. (בראשית כב)

לעומת הנוודים, מצרים היתה ציביליזציה של ממש, גדולה ומתפתחת. הפרעונים בנו מבני ענק, הם השתמשו בטכנולוגיה המתקדמת ביותר לזמנם, הם המציאו שיטות כתב ופפירוסים שנותרו עד היום, והם היו מחלוצי החקלאות. מצרים של פרעה ויוסף היא מערי הענק הראשונות שהקימה האנושות. והם נערכו היטב לקראת הרעב הממשמש ובא, שיטות המגדירות היטב את עדיפותם הטכנולוגית, הפיסית ויכולתם לשמור ולשמר מנגנון פקידים, לבלרים, ממונים ושרים. ובעיקר, הם מבססים את תזונתם על חיטה. מצרים היא אסם החיטה הקדמוני של האנושות:

 לד יַעֲשֶׂה פַרְעֹה, וְיַפְקֵד פְּקִדִים עַל-הָאָרֶץ; וְחִמֵּשׁ אֶת-אֶרֶץ מִצְרַיִם, בְּשֶׁבַע שְׁנֵי הַשָּׂבָע.  לה וְיִקְבְּצוּ, אֶת-כָּל-אֹכֶל הַשָּׁנִים הַטֹּבוֹת, הַבָּאֹת, הָאֵלֶּה; וְיִצְבְּרוּ-בָר תַּחַת יַד-פַּרְעֹה, אֹכֶל בֶּעָרִים--וְשָׁמָרוּ.  לו וְהָיָה הָאֹכֶל לְפִקָּדוֹן, לָאָרֶץ, לְשֶׁבַע שְׁנֵי הָרָעָב, אֲשֶׁר תִּהְיֶיןָ בְּאֶרֶץ מִצְרָיִם; וְלֹא-תִכָּרֵת הָאָרֶץ, בָּרָעָב. (בראשית, מא)

יעקב ובניו אנוסים מחמת הרעב לרדת מצריימה, ושם הם ממירים מיד ובקלות את אורח החיים הנוודי, המסוכן, הקדמוני, בחיים של נוחות. בערים, בחיטה. הם עוברים מיד למגורי קבע.

 וַיַּעַשׂ לָהֶם, בָּתִּים (שמות, ב)

הבתים והמעבר ושפע המזון המזין הביאו גם "בום" של ילודה. אצל תרבויות מסורתיות ישנו רווח של כשלוש שנים וחצי או ארבע שנים בין ילד לילד, מכיוון שנוודים מוכרחים לשאת את הילדים על הידיים, והילד ניזון רק מהנקה, קשה עד בלתי אפשרי לגדל ולשאת שני ילדים יונקים. גם תקופות של חוסר במזון מביאות לצמצום כושר ההולדה. לעומת זאת, המעבר לחקלאות הביא בכל העולם לעודף ילודה ולצמיחה מהירה של האוכלוסיה. ואכן, אנו רואים את התהליך הזה בדיוק מתרחש את בני ישראל המשתקעים במצרים:

  ז וּבְנֵי יִשְׂרָאֵל, פָּרוּ וַיִּשְׁרְצוּ וַיִּרְבּוּ וַיַּעַצְמוּ--בִּמְאֹד מְאֹד; וַתִּמָּלֵא הָאָרֶץ, אֹתָם. (שמות, א)

אבל אין מתוק בלי מר. בני ישראל אמנם התרבו אבל גם החלו לסבול. התנ"ך מספר על קושי מהעבודה, אבל אנו יכולים לשער שגם בעיות שיניים, בעיות גב, אוסטופורוזיס, התקפי לב ועוד היו נחלתם. ניתן לייחס זאת לעבודה הקשה, אבל אנו יודעים שהתזונה של הפרעונים היתה דומה מאוד לתזונה המערבית הנוכחית (חיטה, דבש, בירה) ולא במקרה התגלו סימנים להתקפי לב בקרב מומיות. בלשון המקרא הצרות הבריאותיות נשמעות כך:

כג וַיְהִי בַיָּמִים הָרַבִּים הָהֵם, וַיָּמָת מֶלֶךְ מִצְרַיִם, וַיֵּאָנְחוּ בְנֵי-יִשְׂרָאֵל מִן-הָעֲבֹדָה, וַיִּזְעָקוּ; וַתַּעַל שַׁוְעָתָם אֶל-הָאֱלֹהִים, מִן-הָעֲבֹדָה.  כד וַיִּשְׁמַע אֱלֹהִים, אֶת-נַאֲקָתָם; וַיִּזְכֹּר אֱלֹהִים אֶת-בְּרִיתוֹ, אֶת-אַבְרָהָם אֶת-יִצְחָק וְאֶת-יַעֲקֹב. (שמות, ב)

והצרות גם עשו אותם, בדיוק כמונו, חסרי סבלנות ועצבניים:

 וְלֹא שָׁמְעוּ אֶל-מֹשֶׁה, מִקֹּצֶר רוּחַ, וּמֵעֲבֹדָה קָשָׁה. (שמות, ו)

כך זה המשיך ארבע מאות שנים בהם ישבו בני ישראל במצרים. ארבע מאות שנים. הם הגיעו משפחה אחת קטנה של נוודים, רעבים ושזופים, ואחרי ארבע מאות שנה יצאו משם שהם מכורים לחיטה ולקמח, לגידולים חקלאיים והמירו את בשר הצייד ובשר הצאן בגידולים חקלאיים מקומיים. את הצאן הם יכלו לגדל במצרים רק במשורה ולא באופן משמעותי:

כִּי-תוֹעֲבַת מִצְרַיִם, כָּל-רֹעֵה צֹאן. (בראשית, מו)

שנים מאוחר יותר הם כבר לא משפחה אלא עם ישראל, הם כבר יצאו ממצרים וכבר נודדים שנים במדבר, והנה היו מי שנמאס להם כבר לאכול מן, והם רק רוצים את התזונה שקיבלו במצרים (והיא מצויירת בגוון רומנטי, שברור המטקסט כי לא היה להם שפע הזה, אלא כדי להדגיש את ייצור הזכרונות של כפויי הטובה המקטרים):

 ה זָכַרְנוּ, אֶת-הַדָּגָה, אֲשֶׁר-נֹאכַל בְּמִצְרַיִם, חִנָּם; אֵת הַקִּשֻּׁאִים, וְאֵת הָאֲבַטִּחִים, וְאֶת-הֶחָצִיר וְאֶת-הַבְּצָלִים, וְאֶת-הַשּׁוּמִים.  ו וְעַתָּה נַפְשֵׁנוּ יְבֵשָׁה, אֵין כֹּל--בִּלְתִּי, אֶל-הַמָּן עֵינֵינוּ.

בהנחה שהמקרא הדגיש ראשון דווקא את מה שלא היה במצרים, כדי להעצים את האבסורד שבתלונה, אנו יכולים להניח כי חציר, בצלים ושומים היו המזון האמיתי במצרים. חציר הוא חיטה. בצל ושום אנחנו מכירים. דומה מאוד לאוכל של עניי מצריים עד עצם היום הזה. 

אבל כאמור בסופו של יום התגברו על הצרות במדבר והתנחלנו כאן בארץ. אורח החיים של עם ישראל החליף מדינה אחת (מצרים) במדינות אחרות שהוקמו כדי להשתרע על ארץ ישראל המקראית (ממלכת ישראל וממלכת יהודה), וגם הן היו מדינות חקלאיות, מבוססות צאן וגידולי שדה. תרבות הצייד הוכחדה יחד עם מתן תורה ועם ישראל שימר את עצמו כעם וכחברה מערבית, חקלאית, תעשייתית, יודעת ספר.

יצאנו ממצרים, אבל לא דומים לאנשים שנכנסו אליה. נכנסנו נוודים חופשיים ובריאים ויצאנו ממנה אזרחים העולם הגדול, ממושמעים ומכורי לחם. נכנסנו אוכלי כבש ויצאנו אוכלי חלות. נכנסנו צנועים ודלפונים ויצאנו בעלי בתים. החלפנו נדודים בישיבת קבע. 

הפכנו לעם, אבל בדרך שילמנו מחיר לא פשוט. 

מה דעתכם: האם אנו יכולים לשמר את התועלת של תרבות המערב (הכתיבה, שפע המזון, התרבות, הערים, הפירמידות) ועדיין לשמר את התועלת הבריאותית של סוד החיים הפשוטים וחיים בקהילות קטנות ואינטימיות?

השתא עבדים, לשנה הבאה בני חורין!

By Dael with 4 comments

סלק, קבב והמלצה לקפה קטן בלב מחנה יהודה

לפני כשבוע ישבתי לי באמצע היום עם אשתי בלב שוק מחנה יהודה, בבית קפה זעיר וצרפתי למדי, בשם "החמישי למאי". הזמנו צלחת סלמון כבוש עם הרבה שמיר ושמנת ולידו צלחת של סלט סלק, גבינת עזים, אגסים ורוקט וכוס יין אדום לפינוק. רק אחרי שטרפנו חצי נזכרתי שמחובתי המוסרית לצלם את האווירה אז עיניכם הרואות.

חו"ל באמצע יום חול

היה תענוג קטן ומוצלח. גם את המקיאטו שלי הם הכינו בדיוק כמו שאני אוהב (הצלחה לא טריוואלית).

לאור ההצלחה שחזרתי את מנת סלק בבית. קל להכין אותה לארוחת ערב רומנטית, טעימה וקלה. הכינו לכם:

• שלושה סלקים מבושלים וקלופים
• גבינת עיזים לבחירתכם  (אני אוהב גבינות קשות אבל אפשר גם עם גבינה רכה כמו פרומז, ואז לא צריך לאפות אותה)
• אגס אחד בשל
• עלי רוקט או בצל ירוק (לא היה לי אבל רוקט עדיף, ללא ספק).
• שמן זית, מלח ופלפל גרוס טרי.

את הסלקים פורסים לטבעות, מניחים גבינה ואגס, מזלפים שמן זית, מלח ופלפל, ומכניסים לתנור חם לחמש דקות.
מערבבים עם רוקט גס. יוצא מעדן.

פשוט, צבעוני, בריא וטעים. שכחתי משהו?

עוד אתמול במסגרת ההכנות לפסח הוצאנו מהפריזר סחורה שפג תוקפה. אנ לא נוטה לשמור הרבה בשר בפריזר אבל מדי פעם נשארת איזו שקית. בקיצור, קילו וחצי בשר טחון שהתחבא מאחור יצא, הופשר, התערבב לו עם שלושה בצלים קצוצים, צרור כוסברה, וחופן צנוברים. תובל במעט סומאק, כמון, קארי, פלפל שחור והפך לקציצות ולקבבים.

הילדים טרפו, נו מה

ואם לא נדבר עד החג, אז חג שמח!
ושיהיה בתיאבון
דעאל

By Dael with 3 comments

עוד מכתבים שלכם (נעליים, מזון מלאכותי, מבוגרים עקשנים ועוד)

בשבוע האחרון קיבלתי לא מעט מיילים בנושאים שונים, וחשבתי שאת חלקם לפחות כדאי לשתף.

כתב לי רן:
תרשה לי לפרגן על הבלוג / אתר המושקע שלך.

אני רץ מינימליסט מזה כמה שנים, ובתקופה האחרונה גם עברתי שינוי תזונתי, ובאופן פלאי אני דווקא ממקם את עצמי איפשהו בין פליאו לטבעונות (אני יודע שזה ישמע מוזר, אבל אני לא אוכל בקר/עוף מטעמי מוסר, כן אוכל דגי ים, ומשתדל להמנע ממוצרי חלב, גלוטן). בלי להכנס לדיון התזונתי, כיוון שאני דווקא מכבד את אנשי הפליאו האמיתיים וגישתם, כמו שאני בטוח ומשוכנע שאתה רוכש כבוד עבור הטבעונים.
אני דווקא רציתי להעיר את תשומת לבך לעניין ההנעלה המינימלית שאתה מקדם, ומשותפת לאלה שמחפשים את החזרה לפעילות ותזונה יותר טבעית.
דווקא אני אישית בעקבות טרנספורמציה שעברתי גיליתי ושם דגש על הנעלה מינימלית לא רק בשבילי אלא בעיקר בשביל ילדים. אני מזמין אותך לקרוא את הפוסט שכתבתי, ואשמח גם אם תשתף אותו אצלך, שכן אני רואה בעניין הזה חשוב מאין כמוהו וחושב שהמסר צריך להגיע לכמה שיותר הורים.
הסבה של בוגר מהנעלה רגילה למינימלית היא לא דבר טריוויאלי, אבל עם הילדים יש לנו עוד הזדמנות לתקן אם רק נכניס זאת למודעות של ההורים.
אכן קראתי ואני ממליץ גם לכם לקרוא. כאן כבר כתבתי בעבר על חשיבות היחפנות אצל ילדים.
ובעניין קרוב נאמר כי רמי הביא לתשומת ליבי כי מחקרים שנעשו לאחרונה על פציעות בקרב רצים יחפים הראו דווקא עלייה בשכיחות הפציעות. מעניין. לטעמי אפשר להתבונן בדברים מנקודת מבט פחות מחקרית ויותר בסיסית: אין ספק כי הנעלה מינימלית היא טבעית יותר לכף הרגל האנושית. עם זאת, המעבר אחרי 40 שנות חיים מרגל שצמחה במדרסים, משככים ותמיכות לריצה יחפה לחלוטין אינה פשוטה ולוקח זמן הסתגלות משמעותי. אני אישית רץ יחף* (יחף*= עם VibramFiveFingers או עם Vivobarefoot) ולמרות שסבלתי כל חיי מכאבים ברגל ופלטפוס, הרי מאז שהתרגלתי ליחפנות (בתהליך הדרגתי וארוך של שנה לפחות), אני רץ, הולך ומתאמן יחף* ללא שום כאבים כלל. אני גם מאמין שריצה יחפה מתגמלת אותנו בעוד רבדים למעט ההמנעות מפציעות: ההתחברות לקרקע ולסביבה, תחושת השחרור והיופי שבפשטות. מי שרוצה להתחיל יכול להזכר כיצד לעשות זאת עם הפוסט הותיק שלי בנושא: איך להתחיל לרוץ יחף בכמה צעדים פשוטים.

בשבוע שעבר קיבלתי אימייל מרגש מאלכס, בן 70, שהחליט בשבוע שעבר לעשות שינוי לתזונה קדמונית יחד עם אשתו שהתייעץ לגבי נושאים שונים ורשימת קניות. כבוד.  היידה אלכס!

כתב לי זיו ממגמה פיט בחיפה וכתב לי גם דיוויד מקרוספיט אשדוד על פתיחת המועדונים החדשים שלהם, ואכן עדכנתי את מפת מועדונים של כושר פונקציונאלי בארץ - עכשיו יש כבר לא מעט מועדונים של כושר פונקציונאלי בכל אשר נפנה כאן! היידה המהפכה.
לעומת זאת נשים ליבנו על העובדה שיש מקומות שאינם Affiliate מוכרים של קרוספיט ובכל זאת משתמשים בשם המסחרי - כמו ב Go Active, וזה בעיני גם לא הגון וגם מטעה את הציבור. זה בסדר לעשות כושר פונקציונאלי גם בלי "הכשר" של קרוספיט, אבל זה ממש ממש לא בסדר לעשות "קרוספיט" בלי להיות כזה.


כתבה לי דרייה:

היי דעאל, 
אני קוראת ותיקה וסקרנית מאוד לקרוא את דעתך על הכתבה הבאה
http://www.vice.com/read/rob-rhinehart-no-longer-requires-food
http://robrhinehart.com/

עניתי:
מרפרוף ראשוני עמדתי די ברורה: זה אפשרי תיאורטית אך לא מעשית. אני חושש מאוד שישנם מרכיבים רבים בתזונה שאין לאיש מאיתנו מושג מהם ומיהם (למשל ויטמין K2 התגלה רק בשנות ה 60), ובוודאי שאין לאיש מאיתנו מושג ירוק כמה בדיוק צריך מכל דבר וזה פונקציה עם אינספור משתנים. עצם ההחלטה על כך וכך מכל רכיב מנטרלת את יכולת הגוף להשפיע על הבחירות הלא מודעות שלנו שהן פונקציה של חוסר (בדיוק כמו שסוסים "יודעים" ללקק גוש מלח כדי להשלים חוסרי נתרן בלי שאף אחד אומר להם).  כל הקונספט שאנו יכולים להיות יותר חכמים, מדוייקים וצודקים מהטבע הוא שטות. אני מניח שאם צריך לשלוח טייסים לחלל לעשר שנים, אז זה יכול לעזור, בכל מקרה אחר הייתי בורח מתפריט כזה כמו מאש. ועדיין, זה ניסוי מעניין ביותר.

ומה אתם חושבים? האם זה איכשהו מזכיר לכם תפריטים אחרים מודרניים שמנסים להיות יותר צודקים וחכמים מאמא טבע?

קיבלתי גם מספר מיילים העוסקים באותו הנושא ממש: כיצד ניתן לשכנע הורים או קרובי משפחה אחרים ויקרים ללבנו לשקול לעבור לתזונה קדמונית. 

מאז המעבר לתזונה קדמונית הביצועים השתפרו פלאים, ההרגשה הכללית, והרעב פשוט נעלם (מה שלא האמנתי שיכול לקרות...). אז קודם כל תודה. בעייתי היחידה כעת היא ההורים. לאחר המעבר לתזונה ניסיתי לשכנע אותם להצטרף אליי אך ללא הואיל... הם טוענים שתזונה מסוג כזה פוגעת בבריאות, שקשה להתמיד בתזונה בלי סוכרים וגלוטן ("אי אפשר להינות מהחיים"), ושבטווח הארוך היא לא רצוייה. הלכנו לתזונאי, אמר בדיוק אותו הדבר. מפתיע... מה לעשות?

יש לכם רעיונות?

אני מקבל הרבה מיילים מקוראים שמדווחים שלראשונה בחייהם הם מרגישים שזו תזונה שמתאימה להם כמו כפפה ולא רק שאינם סובלים, אלא הם משוכנעים כי זה יאפשר להם לשמור על משקל תקין לאורך שנים, ולא שוב עוד דיאטת בזק או שיטת "יו יו" בה עולים ויורדים במשקל חדשות לבקרים. כך כתבה לי תאיר:

קוראים לי תאיר, והתחלתי את תזונת פרימל לפני כחצי שנה בזכות האתר המופלא שלך, ואכן לאחר שהורדתי סוכרים ודגנים כמעט לחלוטין ירדתי במשקל. אמנם בקצב צב אך ירדתי להערכתי כ- 6 ק"ג. חשוב להגיד שלקח לי זמן לרדת כי יש לי היסטוריה של דיאטות ובכולן תמיד עליתי חזרה הכל, אבל הפעם זה יחזיק לנצח ואני עדיין ממשיכה לרדת.

(ההדגשות הן שלי)

היידה, תאיר!

שאלה אותי צ':

אני מתנסה מזה 3 חודשים בתזונת הפליאו(וכמובן שמרוצה!) לאחרונה הגעתי למספר מאמרים המקשרים בין שחלות פוליצסטיות לבין תזונת הפליאו  ותומכים בתזונה דלת פחממות כדרך להתמודד עם שחלות פוליצסטיות.

לפי המידע שקראתי שחלות פוליצסטיות קשורות לעלייה במשקל משום שיש תנגודת אינסולין לכן כדאי להיפטר מהסוכר-דבר שבכל מקרה עשיתי עקב הפליאו . בנוסף  נודע לי שבשחלות פוליצסטיאות כדי להימנע ממוצרי חלב.לכן ניסיתי לעבור לחלב סויה(גדול עליי לוותר על קפה לצערי..) וכאן טיפה התבלבלתי ..

הרי  המטרה הינה לא לגרום לגוף להפריש אינסולין(לכן לא אוכלים סוכר) אך הערך הגליקמי של חלב רגיל (3 אחוזי שומן) הינו נמוך (11) ואילו ערך גליקמי של חלב מלא(משהו כמו 3-4% שומן) הינו גבוה יותר (21) ושל סויה לעמותו גבוה הרבה יותר (44). ייתכן ומעט עשיתי סלט , אבל שורה תחתונה נשארתי עם מספר שאלות לא פטורות :

1. מדוע חלב סויה לא ממומלץ בפילאו?

2. האם נכון למיין מוצרים לפי ערך גליקמי ? הרי המטרה לגרום לגוף לא לשחרר אינסולין לא?

3. ושאלה הכי חשובה מה לעשות עם הקפה ? עדיף על סויה או חלב רגיל? 

ועניתי בקצרה

יש הטוענים כי חלב הוא הסיבה לבעיות רבות, אך זה מעולם לא הוכח. זה נכון ששחלות פוליציסטיות כמו גם מחלות רבות נראות בקשר הדוק עם עמידות לאינסולין. הדרך לשפר את הרגישות לאינסולין היא הפחתת הפחמימות והסוכרים,

ושילוב של צום לסירוגין. חלב אמנם דל פחמימות אך הוא מעורר אינסולין. חלב סויה הוא מוצר תעשייתי והיפר מעובד ואיני רואה בו כל טוב. חלב בקפה אינו בכמות משמעותית מבחינת אינסולין. את גם יכולה להחליפו בשמנת מתוקה ויש שמחליפים בשמן קוקוס (!).

בכל מקרה, לדעתי זה בשוליים ולא המרכז. האפקט העקרי יגיע ממכלול התזונה, ושם את בדיוק הכוון הנכון! בהצלחה.

ואחרון חביב ולא לגמרי קשור: בשבוע שעבר ביקרתי במוזיאון ישראל בתערוכה הנהדרת "הורדוס הגדול: מסעו האחרון של מלך יהודה" ואני ממליץ לכל אחד לבקר בה. המלך העריץ, המגלומן והאכזר (רצח את אישתו ושני בניו) שחי כאן בדיוק לפני אלפיים שנה וחצב בסלע ערי ענק שנותרו עד היום (בירושלים, בהרודיון, ביריחו ובקיסריה) עולה אלינו מהאוב ונותר רק להשתאות מול העוצמה האנושית המתכבת עם הטירוף והגאווה, השררה והכבוד. אבל חוץ מהתמונה הרחבה על פועלו ומערביותו של הורדוס, אלי דיברה יותר מכל אבן אחת קטנה, מסותת היטב, שחרותות עליה אותיות עבריות שקל לקרוא עד היום: "לבית התקיעה לה...". לפני אלפיים שנה ניצבה האבן הזו על מעקה הפינה הדרום מערבית של הר הבית ולידה עמד כהן בימי שישי אחר הצהרים ותקע בחצוצרה להכריז על כניסת השבת. 

מאז עברו כאמור אלפים שנים, אבל בירושלים עדיין יש צפירה שמכריזה על כניסת השבת כמעט בדיוק כמו אז, וכל אחד מאיתנו מסוגל לקרוא את אותו הטקסט ולדעת למה שימש. האבן הזו היא אולי דבר קטן שנותר מכל הארמונות והמקדשים אבל היא דבר אמיתי שמחבר אותנו למורשת המקומית שלנו. לאמר, אנחנו מכאן. 

והיו עוד מיילים רבים שלצערי איני מגיע אליהם כנדרש (כבר אמרתי, תקופה עמוסה יותר מהרגיל אצלי). סורי. אבל לא להתייאש. 

בינתיים, שתפו אותנו במסקנות ובתובנות שלכם. 

By מר קדמוני with 8 comments

טחינה - בעד או נגד?

אם יש מאכל אחד עליו אני מקבל  בלי סוף שאלות וקושיות זוהי ללא ספק הטחינה.
אין (כמעט) שבוע בו איני מקבל שאלה "האם מותר לאכול טחינה", "כמה טחינה", "מה עם טחינה משומשום מלא" ועוד כהנה וכהנה. ישראלים אנו ולפי כמות השאלות ועוצמתן דומה שאת הטחינה ינקנו יחד עם חלב אימנו. מילא לקחת לנו את הפיתה, אומריםלי, אבל לקחת גם את הטחינה מהסלט ירקות? לא ייתכן כדבר הזה!
ואכן, טחינה אינה מאכל קדמוני. היא עשויה מזרעים של שומשום שליקוטו והפקת טחינה או שמן מהם דורשים חקלאות ואיסוף. אבל איננו פוסלים מאכל רק משום צעירותו אלא בגלל הרכבו ומשמעותו לתזונה.
אז טחינה הוא מאכל שלטעמי האישי הוא ראוי אך במידה נכונה. יש לו יתרונות, יש לו חסרונות, ויש לו גם אהבות וטעמים שונים. לפני שנכריע אם טחינה היא "בסדר" או "בסדר גמור", הנה קצת חוויות מהימים האחרונים ולאחריהן יגיעו המסקנות.

ביום חמישי האחרון הזדמנתי לעיר העתיקה בירושלים ושם ביקרתי במפעל הקטנטן של טחינת ג'בריני, המסתתר בקיר האחורי של מכולת משפחתית ברובע המוסלמי. משפחת ג'בריני עושים טחינה במקום כבר 135 שנה, ולפני כמה שנים הדור השלישי החליט להמשיך את המסורת ולאחוז באבני הריחיים. המפעל של ג'בריני מוכר את תוצרתו במקום בלבד:  נכנסים משער שכם ובפנייה הראשונה פונים שמאלה לרח' שיח' ריחאן מספר 4.

יש אי שם

במפעל מאחור עובד יסחאק, מחייך ומאיר פנים, מסביר ומאושר ואילו אחיו חמור הסבר סכריה עומד על הקופה הרושמת ונראה בעיקר מוטרד. המפעל של ג'יבראני מכין ארבעה סוגי טחינה: רגילה, מלאה, אדומה ושחורה (!). הראשונה רגילה, השניה מסומסום מלא, האדומה נוצרת מקלייה ממושכת של השומשום והשחורה מיוצרת מגרגרי קצח.

מפעל ללא חשש היי-טק. בצד שמאל התנור.

כשהגענו יסחאק עמד והוסיף שקי שומשום לתוף השטיפה. המטרה של השטיפה היא לנקות את הגרגירים מאבק ולכלוך ולהבטיח טחינה ללא טעמי לוואי.

השומשום קופץ במכלי הייבוש בעוד יסחאק טורח על ארגון מיכל השטיפה

ובינתיים בשני מכלי ענק השומשום הרטוב מתייבש תוך כדי ערבול. את השומשום היבש והנקי משטחים בתבניות ומכניסים לתנור. שעתיים קליה בחום נמוך לפני טחינה של הטחינה הרגילה ו12 שעות בתנור ("שוכחים אותה בפנים") כדי לקבל גרגירים כהים המעניקים לטחינה אדומה את טעמה.

את הגרגרים הקלויים טוחנים באבני בזלת במטחנה פשוטה ורעשנית המסוגלת לטחון 40 קילו לכל היותר ביום. זו הסיבה שגם עם כל הרצון הטוב, המפעלון הקטן הזה לעולם לא יתרחב ולא ישווק את תוצרתו לעוד חנויות. 40 קילו ביום. זה הכל. 

אבני ריחיים מבזלת

 בטחינה המיוצרת בתהליך פשוט ומשפחתי שכזה נמנעות חלק מהצרות האופייניות לטחינות מודרניות:
1. שימוש במלבין. כדי לקבל טחינה בהירה במיוחד יש מפעלים רבים המשתמשים בשומשום שעובר תהליכי הלבנה. כך למשל אם אתם רואים חלות שבת כהות מנוקדות בשומשום לבן זה סימן בטוח שהשומשום הזה עבר הלבנה אחרת לא היה נותר לבן לאחר האפייה. אצל ג'בריני לא משתמשים בשומשום שעבר הלבנה, אבל כלל השימוש בארץ הוא מותר. אם הטחינה שלכם לבנה לבנה, זה כנראה בגלל ההלבנה ולא בגלל שהשומשום הגיע מאתיופיה (שם יש זן בהיר יותר). נתוני משרד התמ"ת מראים ש95% מהשומשום המיובא לארץ מקורו בתורכיה, לא באתיופיה...
2. הוספת שמנים. למרות שמעולם לא ראיתי על קופסת טחינה גולמית כלשהי עוד מצרכים מלבד שומשום, יש יסוד לחשש הזה, שחברות מוסיפות שמן באיכות נמוכה. לעתים השמן שצף על פני קופסת הטחינה הוא כזה.
3. עוצמת הטחינה. בטחינה במטחנות מודרניות ותעשייתיות הטחינה מגיעה לרמה דחוסה יותר ולכן מקבלים את משטח ה"בטון" בקרקעית קופסת הטחינה הגולמית. טחינה גסה תבטיח אחידות עד לקרקעית.

מבחינה תזונתית הטחינה עשירה באומגה 6 ואין בה כעמט בכלל אומגה 3. לעומת זאת יש בה לא מעט שומן חד-בלתי-רווי (שאנו רוצים) - בערך 50%. היא גם מקור מצוין לסידן ולמגנזיום. יש בה עוד מינרלים אבל ברמה נמוכה יחסית. לכן אני מתייחס לטחינה כמו לאגוזים: מאכל שיש בו הרבה טוב גם מעבר לבעייתיות של אומגה 6 ולכן ניתן לצרוך אותה, היא תשפר הרבה מנות (בדיוק היום בצהרים אכלתי קבב בטחינה) אבל אכילה יומית של טחינה עלולה להביא את רמות האומגה 6 לסף דלקתיות.
אני מכין בבית טחינה אדומה (טוחנים גמבה טרייה עם טחינה ומים), טחינה ירוקה (טוחנים פטרוזיליה, שום ולימון עם טחינה) וגם טחינה ורודה (טוחנים עם סלק מבושל). בדרך כלל אני אוכל טחינה פעם בשבוע אבל מעולם לא ספרתי. לא כל יום, כן מדי פעם, כן לטחינה גולמית מיצרן אמין ולא לטחינה תעשייתית מולבנת ומהודקת.

מה לעשות, כדי להצטייד אולי תצטרכו לעשות קפיצה קטנה לחו"ל, לרובע המוסלמי...

אוהבים טחינה? משתמשים או נגמלים? ספרו לנו!

By מר קדמוני with 24 comments

שאלות שלכם (טבעונים, צמחונים, בדיקות דם וקושיות אחרות)

הי חברים וחברות,
הנה צרור שאלות מהחודש האחרון בנושאים שונים ומשונים חלקם משעשעים וחלקם מצויינים. השאלות בסוג של ורוד כהה והתשובות בזן ירוק. (היה מי שהתלונן שהפורמט הקודם של שאלות ותשובות אינו ברור דיו לקריאה, אני מקווה שהפעם יותר ברור).
כפי שכבר אמרתי, אני עסוק מעל לראש לאחרונה, אז עמכם הסליחה על הקצב הפחות של הפוסטים. אנא התאזרו בסבלנות, יהיה מעניין, אני מבטיח.


הרשה לי לומר לך שהבלוג שלך נהדר. פשוט נהדר. כתוב יפה, כנה, משעשע... 
לפני 17 יום, חבר טוב הציע לי להצטרף לאתגר 30 יום תזונה קדמונית. אלא שאני טבעונית כבר תקופה, ואני אגיד שחד משמעית - אתה לא מרגיז אותי. אדרבה. איש איש באמונתו יחיה, ואני מוצאת היגיון רב בתזונה הקדמונית, במיוחד בפן הבריאותי (הדבר היחיד שקצת קשה לי עדיין להבין זה החמאה, משום מה זה מתחבר לי אוטומטית לבעיות לב).
בכל אופן, משמעותו של האתגר היה מבחינתי לוותר על חלב סויה, טופו והכי משמעותי: קטניות. אבל, אני מודה שהמעבר לתזונה קדמונית בעצם מקרבת אותי לטבעונות האמיתית (יש השקה לא קטנה בין שני סוגי התזונה לדעתי), הלא-מעובדת, והיא משפרת אנרגיות בצורה דרסטית. כבחורה שמאוד אוהבת קינואה ואורז מלא, ואורז רגיל בסושי, והשאלה היא מה הכמות שכן מומלצת לדעתך?  רוטב סויה ללא סוכר - מותר/לא ובאילו מינונים?
שבת שלום וסוף שבוע נעים, שרה.

הי שרה ושבוע טוב. תודות על הפרגונים!
אני שמח ביותר לגלות שיש טבעונים שאני לא מרגיז ועוד יותר משמח לגלות שיש טבעונים שלא מרגיזים אותי! :-)
אני כתבתי לא פעם שרב המשותף על השונה בין טבעונים "האמתיים" לבין שוחרי התזונה הקדמונית - שניהם מנסים לחקות את התפריט הטבעי ביותר לגוף האדם כדרך להשגת בריאות טובה יותר ועולם בר קיימא ויציב יותר. אנו חולקים האם חיות היו והנם חלק מתפריט אנושי או שהן מזיקות וכדומה. לצערי, זה הפך לחזות הכל (במקום שיתוף בנושאים כמו אי-ריסוס, אי אכילת מזונות מעובדים ועוד). בפועל, תתפלאי לגלות כמה ארס, אלימות ורוח רעה נושבת אלי מכוונם של שוחרי זכוייות החיות.
לא הבנתי אם את אוכלת דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים או שהרחקת אותם מהתפריט. אם כן, כבר עשית 80% מהדרך לבריאות מעולה כי סלקת את הרעלים. לגבי אורז - לבן עדיף בהרבה על אורז מלא. הסיבה היא שבאורז דווקא הקליפה (הקיימת רק באורז מלא) כוללת אנטי-נוטריינטים, בדיוק כמו בגרעיני הדגן. קינואה אישית אני לא אוכל אבל מדי פעם זה תוספת אפשרית. היא מאוד פחממתית אבל לא רעילה כפי הנראה. לטבעונים זו עשויה להיות תוספת לא רעה בכלל.
רוטב סויה טוב כתיבול. כפית רוטב סויה מדי פעם בתבשיל לא מזיקה בעיני ואני לא מתייחס לזה כמו "חמץ" או "טריפה". בכלל, השאלה העקרית היא מה מרכיב את התזונה שלך ומה היוצא מן הכלל. דברים שנשארים בתור קוריוז, תיבול או משהו לא תדיר, לכי על זה בלי חשש.
חמאה היא בסיס שומן עקרי בתרבויות בריאות כמו הודו (ג'הי) ותימן (סמנה) שבעיות לבביות לא היו שם מעולם. זה רק יחסי ציבור שליליים, יקירתי, זה הכל.
בריאות, הצלחה, וספרי איך הולך!


אני מוצאת אותך מרתק ומחדש המון עבורי!
אתה הראשון שגורם לי לרצות להפסיק להיות צמחונית, אחרי שכל חיי הייתי צמחונית.... אני מאמינה שבקרוב אצליח לנגוס בבשר .... שאלה לי... מה דעתך בעניין הבא:
Charcoal or flame broiled meat is linked with increased breast cancer risk. Acrylamide — a carcinogen created when starchy foods are baked, roasted or fried — has been found to increase cancer risk as well.
 או בקיצור – בשל צלוי על האש? המון תודה!

אני לא יודע מאיפה הציטוט ההוא אבל ככלל מחקרים "המוכיחים" סביתיות בין אכילת בשר לסרטן השד הם שטות מוחלטת. ראי מה כתבתי על המחקר של הרווארד המוכיח שאכילת בשר אדום מעלה את הסיכון לסרטן. זו שטות ומחקרי תצפית גרועים יחד עם חוקרים נלהבים ועיתונאים פתאים.
עם זאת אמנם בשר שרוף או בחשיפה ארוכה לחום מאוד גבוה אינו מומלץ, כנ"ל גם לשורשים . יש עדיפות לבשר בבישול בחום נמוך או צלייה קצרה. בכל מקרה, אין כל קשר (שאני מכיר) בין בשר לסרטן. יש לעומת זאת קשר הדוק בין סוכר לסרטן... רק בריאות

אחרי שנה עשיתי בדיקות דם וקיבלתי את התוצאות הבאות:
Cholesterol                 157.8 [mg/dl] (S/B < 200)
Triglycerides                 62    [mg/dl] (S/B <150)
Cholesterol HDL           57    [mg/dl] (S/B >40)
Cholesterol LDL calc    88.5 [mg/dl] (S/B <100)     
האם, לדעתך, מדובר בתוצאות מספקות או שעלי לשאוף ליותר נמוך\גבוה (בהתאם לבדיקה)?
בבדיקת ויטמין D - ערך של Vitamin D (25-OH) - 46.8. נורמלי, לפי המדד שלהם, נחשב בין 75 ל-250 (יחידות של nmol/L). הצפיפות שלי נמצאת בתחום שהם קוראים לו  Insufficiency, שהינו בין 25 ל-75. מאז התחלתי לקחת כדורים לויטמין D. מה המקורות הטבעיים לויטמין הזה? כיצד אני יכול לשפר את המדד ללא כדורים?

הערכים שלך  מעולים בכל קנה מידה ואולי ההוכחה הטובה ביותר ליעילות התזונה הקדמונית שלך. אם תספר לרופא שלך מה אתה אוכל לעומת התוצאות המדהימות של בדיקות הדם שלך הוא כנראה ישתבץ.
לגבי ויטמין D, אתה לא לבד. רוב האנשים סובלים ממחסור. עליך להתחיל לתסף כ 5000 UI ביום ולבדוק שוב בעוד 3-4 חודשים. ויטמין D מגיע בעיקר מהשמש ומעט ממזונות כמו ביצים ודגים, אבל העיקר הוא שמש ולא תוכל להחזיר את זה טבעית אלא אם כן תעשה הסבה מקצועית למציל. קח כדורים. זה מספיק חשוב!


בנוגע למוצרי חלב. אתה כותב (וגם לא רק אתה, אלא גם בהרצאות שנכחתי בהם) "אם אתם לא סובלים מרגישות ללקטוז (איך תדעו: אל תאכלו מוצרי חלב שבוע ותראו אם מערכת העיכול שלכם עובדת טוב יותר), אז מוצרי חלב הם מרכיב טוב בתפריט שלכם." ואני שואל: מה המשמעות של "עובדת יותר טוב"? מה אני אמור לראות\להרגיש?...
כיום מוצרי החלב שאני אוכל מסתכמים ב: חמאה, שמנות (חמוצות ונוזליות), גבינות צהובות שמנות (החל מצ'דר וכלה בגבינות עובש) וחלב בקפוצ'ינו שלי (פעם עד פעמיים ביום). מדי פעם אני קונה גם קוטג' 9%. במקרה ואין 9% (אישתי קנתה, בטעות 5%), אני מערבב אותו עם שמנת חמוצה של 15% או 27% :)

לגבי חלב, אם תמנע מחלב חודש ותרגיש נהדר, סימן שכדאי להמשיך ולהמנע.מכל מקום, נשמע לי שהתזונה הנוכחית שלך היא טובה.זכור שחלב נגיר מעלה מאוד את רמת האינסולין, אפילו שאין בו כמעט פחמימות, לכן שוב עדיף למעט ולהתמקד מה שאתה אכן אוכל - דברים שמנים ומעוטי עיבוד.


רציתי לשאול את דעתך ואולי קצת כיוון מה נכון וטוב לעשות אני לא אוכלת קמחים למיניהם ולי המליצו שבמידה ואני אוכלת אז רק שיפון וכוסמת  אני עושה הרבה נסיונות בענין אפיה בגלל שאני בעלת משפחה אני לא רוצה לקנות את הדברים המתועשים אז אני אופה לבד מבשלת כל יום צהריים לילדים ,אפילו שאני עובדת, העיקר שיאכלו דברים טובים לאחרונה ניסיתי לאפות עם קמח אורז מלא  זה נחמד אבל הם ''שוחטים ''במחיר :13 ש''ח לחצי קילו אבל בכל זאת קניתי כי רציתי לאפות לחברה עם בעיית צלייאק בקיצור שיבולת שועל זאת הארוחת בוקר שלי בדרך כלל עם עוד כמה זרעים למיניהם גרעיני חמניות דלעת ופשתן שאני טוחנת במקום לאחרונה לא בא לי שיבולת שועל אז אני אוכלת פירות מה לגבי תוספות מזון כמו q10 ומגנזיום ?


תודה דבורה.
על מגנזיום כתבתי ואכן צריך. על Q10 אכתוב ואני חושב שלרוב האנשים בתזונה טובה אין צורך בתיסוף. לגבי קמחים - כלל אנו נמנעים מהם, אבל זה נשמע לי פתרון טוב ופרקטי למשפחה. תמשיכי להתנסות ולספר איך הולך.  קמח אורז לא מלא הוא מצוין לא פחות אבל יעלה פחות.

אני עוד מעט משתחרר מהצבא והתיכנון זה לעבוד בעגלות בחול לתקופה. הבעיה שאוכל מהווה מרכיב חשוב . ואני רוצה לבחור מדינה \ סטייט שיש בה אוכל טוב בלי פשרות. אירופה ירדה מהפרק מסיבות כלכליות וכרגע אני בהתלבטות בין וגאס , ל.א. , מיאמי , אורלנדו, ניו יורק ובמדינות אוסטרליה וקנדה. חשבתי אולי תדע איפה בערך יש אוכל שיעזור לי להמשיך חיים בריאים ואולי אפילו לשפר אותם .

אשריך. בכל המקומות האלו תמצא שפע של מזון טעים טרי ובריא. סע לאיפה שמשלמים הכי הרבה. 

דיברתי איתך לפני כמה שנים, עוד בתקופה שהבלוג שלך היה בעיקר על קרוספיט, ומאז אני התאמנתי לצבא, התגייסתי ליחידה שרציתי, המשכתי לעשות קרוספיט, השתחררתי, ועדיין שנה וקצת מאז השחרור אני ממשיך לעשות קרוספיט... לאחרונה נגלה לעיניי האתר CFE שמציע גרסא קצת שונה וקצת יותר אגרסיבית לקרוספיט. הבעיה שלי זה שלא ממש הבנתי מה הולך שם. האם אתה יכול לעזור לי בפיענוח האתר והמושגים ? ההבדל בין strength ל- strength & conditioning, מה הכוונה ב- single sport ומה ב multi sport ???

פשוט: אימוני כח "נטו" (כמו 5*5) לעומת strength and conditioning ששם הכוונה אימוני "קרוספיט" קלאסיים המשלבים סבולת (למשל כמה תחנות במספר חזרות גבוה ללא הפסקה).
single הכוונה לאנשים שמשפרים סבולת בתחום אחד בלבד כמו ריצה או שחייה לעומת Multi ששם הכוונה לאנשים שמתאמנים לאיש ברזל או תריאטלון וכו'. שא ברכה,דעאל


אם אינני אוכלת פירות, ואוכלת רק ירקות עליים,מותר להיתפנק בכוס יין ליום,בקשר לגבינות אני אני מעט מבולבלת,מעל 9%,זה בסדר ויוגורט 7%,מותר,או לפי מה שהבינותי עדיף בלי גבינות שמנות?בלי גבינות אני אבודה

אפשר לאכול את כל הירקות ולא רק עליים .
אם את בעניין של דיאטה קטוגנית (רק שומנים) זה תהליך יותר קשה ופחות מומלץ בעיני. אני כן חושב שיש לאכול פחמימות / שורשים, אבל במידה הפחותה מ 150 גרם ביום. זה יביא לירידה מדודה ועקבית במשקל ותלחושה מצוינת.
פירות במידה
יין זה שיקול אישי לעומת מטרות כמו ירידה במשקל, קצב וכו'. גם אני אוהב.
בלי גבינות את לא אבודה, זה רק נראה כך. את יכולה לאכול גבינות ועדיף פחות מעובדות. גם גבינה 9% היא אפשרית, אם את לא רגישה ללקטוז. ככלל, הרבה גבינות=הרבה אינסולין=קושי גדול יותר באיבוד משקל. לכן אני ממליץ לך חצמצם ולעבור לדגים, ירקות, אגוזים כו'.
דעאל

ההמלצה לא לאכול עד הצהריים, שקראתי עליה גם בבלוג של מיקי, היא גם לגבי קפה או שזה לא הורס את האפקט?

אין בעיה עם קפה (אלא אם כן אתה מכור)


מייל הצהרתי ללא שאלה שקיבלתי לאחר הכתבה בחדשות ערוץ 10:
כל הכבוד לכם,האייטם היה קצר מדי  ,אך עם זאת הצלחתי לשכנע את בעלי לעבור לתזונת פליאו,וזה הישג מדהים מבחינתי.אני נהנית מאוד בתזונה זו,ויש שיפור מדהים בכל הערכים.תודה 


דעאל. אקדים ואומר. אני מאוד משתדל שלא לאכול גלוטן ונראה לי שזה אכן משנה. אבל זה די קשה מאחר וכמעט הכל מוצף גלוטן. אני מדגיש שאין לי צליאק ולכן אני לא מחרים גלוטן לחלוטין - אבל אשמח לדעת מה עוד אוכל לעשות בעניין. כדי שלא אפול כ"כ חזק כמו סוף השבוע שעבר ותחילת עד אמצע השבוע הזה. אז אשאל ואולי התשובות יקלו איתי:
האם גלוטן מאבד מיעילותו כשהוא אפוי היטיב?
האם טוסט אפוי היטיב מבטל את הבעייתיות שבגלוטן (לפחת את חלקה)?
האם חריכה של הטוסט היא הגיונית מבחינה בריאותית?
האם התפחה איטית כשאור או מחמצת או אי התפחה בכלל (כמו מצה) הם מספיק טובים?
בכלל, האם במצה, הגלוטן הוא בעייתי (לא לחולי צליאק. לעמך שמנסה להימנע מגלוטן)
האם שיבולת שועל (שאינה מכילה גלוטן!) היא בסדר? או שהחלבון המקביל שבתוכה (avenin) לא יוצר את אותן בעיות בדיוק?
האם כל המוצרים "ללא גלוטן" יוצרים בעיה גדולה לא פחות? - הם מעובדים לזרה ועמוסים בפחמימות (ריקות?!)!
האם יש הבדל בין בסקוויט לפרוסת לחם בזה?
אופיר

הי אופיר
אני חושב שאתה קצת מתאמץ מדי למצוא "הכשר" לבעיות יותר בסיסיות:
1. עיקר התכונות של הגלוטן באות מזן החיטה ולא מאופי הטחינה או האפייה. רוב החיטה שמגיעה אלינו היא חיטה חצי ננסית מודרנית העשירה מאוד בגלוטן, לכן כל מוצר מחיטה כזו יהיה רע למדי.
2. לכן דגנים שמועטים מאוד בגלוטן (כמו שבולת שועל, דורה, טף) עשויים להיות אפשריים.
3. עם זאת, דגנים כוללים גם אנטי-נוטריאנטיים המונעים ספגית ויטמינים ומינרליים בגוף, וכן מעודדים בעיות מעיים שונות. לכן אני מאוד ממליץ להמנע מכל סוג של דגן (אורז לבן הוא דגן בוטנית אבל נראה כבטוח מאוד לשמוש)
4. השרייה והתססה (ממחמצת למשל) מנטרלת חלק גדול מהגלוטן כי החלבונים מתפרקים ומשתנים. בשמרים לא. כאמור ב 1, העיקר הוא זן החיטה, כלומר לחם מסורתי צרפתי שהיה עקרו שעורה ומעט חיטה "עתיקה" שתסס במחמצת והותפח ארוכות מאוד כנראה ביטל את רוב הרעלנים שבו (לאנשים שאינם רגישים במיוחד).
5. מצה גרועה בדיוק כמו לחם.
6. מוצרים ללא גלוטן הם משפחה רחבה מדי להתייחסות עניינית. קמחים מחיטה שהנם ללא גלוטן אני לא נוגע. אכן מעובדים לעייפה. יש מוצרים ללא גלוטן שהם פשוט ללא גלוטן גם בלי אקסטרה עיבוד וזה טוב. 


אני מתאמן מגיל 5 יש לי ידע רב בתזונה לא פעם התעניינתי באתר שלך  אבל לא בדיוק הבנתי איך ללא פחמימה אתה יכול לבצע אימון עצים ולא להגיע לשריפת שריר.....
אכילת שומן פוגעת בתהליך הליפוליזה בכלל נראה כמו דיאטת אטקינס צורת האכילה הזאת ....
לא שולל ולא תומך כמו צורות אכילה אחרות בעולם. התזונה היפנית, הים תיכונית, אסירת אכילת דגים ע"י הרמבם,  אכילה צמחונית טבעונית, ללא גלוטן, אסירת אכילת חלב ומוצריו... די אפשר להשתגע אולי באמת הגיע הזמן לחזור למקורות....

תודה דודי.
אני חושב שאתה מתבלבל כי אתה מפרש אותי לא נכון.
אני לא אומר שלא צריך פחמימות. אני חושב שכדאי פחמימות, ובודאי למי שעוסק בספורט. אני עם זאת משוכנע שפחמימות ממקורות של דגנים וסוכרים הן רעות ומזיקות ואינן חלק טבעי מתזונת האדם!
תרבויות בריאות מסביב לעולם אלו פשוט דוגמאות מקומיות שנקטו בכלל הזה.
ברכה ובריאות,
דעאל

יש לכם שאלות נוספות או עצות, השגות, דעות אחרות או מחשבות?
ספרו לנו!

By Dael with 23 comments