אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

חמישה דברים שלמדתי מאריק איינשטיין

1939-2013

גם בתוך מבול השירים בתחנות הרדיו היום, נדמה לי שאין איש שיכול להכחיש כי אריק איינשטיין הפך כבר בחייו לסמל של מהות הישראליות, כפי שהיינו רוצים לראות ולזכור אותה, אבל כפי שרק לעתים נדירות היא מתגלה במציאות. לאיינשטיין היו הצחוק, החוצפה, השורשיות, הנועם והרומנטיקה יחד עם החיספוס כפי שאנו מקווים שיש גם לנו (אבל יודעים שאין). הוא היה גם אלתטי (בנעוריו), וגבה קומה, ויפה, ושחקן וכוכב קולנוע וזמר וצנוע ואיש של בית וארץ ישראל ותל אביב הישנה של בריכת גורדון לפני היות העשירים. שכחתי משהו?
אבל מה אפשר ללמוד מאריק איינשטיין ולמה זה קשור לבחירות סגנון החיים שלנו היום?

1. תהיה אותנטי.
בעולם מהיר וסינתטי, מודרני ומשוכפל, נדירים הם המקומות בהם המקוריות והאותנטיות ניכרת ונובטת. שמעתי שרמי פורטיס צעק "כולכם משובטים" באיזו תכנית טלוויזיה, וזה נכון בדיוק רב (וברור שפורטיס לא יכול להיות שיבוט של משהו, איפשהו). גם אריק איינשטיין היה הדבר הכי רחוק משכפול וסינטטיות. הוא היה כל כולו מקורי ואמיתי. גם כשהוא שר "עטור מצחך זהב שחור" וגם כשהוא שר "עיתונאי קטן שלי", וכשהוא אמר "אוהב להיות בבית" או "סע לאט" הרגשת שהוא לא רק זמר אלא נציג אמיתי של הישראליות שאנו חלק ממנה. בעולם משוכפל קשה להיות אותנטי והלוואי שנשכיל לאמץ משהו מזה.

2. קח את עצמך בקלות 
אם כאשר הוא היה השופט בחידון התנ"ך ואם כשהיה בחוף מציצים ואם כשהוא בלול, הוא תמיד נותר ליצן. הוא היה קורץ למצלמה כשהסגריה תלויה בזוית הפה, ומחייך מכל הלב. התחושה היא שהוא מעולם לא לקח את עצמו ברצינות ולו לרגע אחד. זה לא רק חוש הומור ותחושה לקצב ומנעד, אלא גם היכולת לשיר בנון-שלנטייות היא העובדה שהוא לא התייחס לעצמו ברצינות יתרה. אני בסך הכל זמר ובדרן, אמר על עצמו. קצת שחקן והרבה זמר אבל לרגע הוא לא התנפח מעבר לעצמו. צחוק הוא סם החיים, אומרים, ולמרות שאיינשטיין מעולם לא השכיב אותנו על הריצפה מרוב צחוק והומור, הוא תמיד גרם לנו לחייך ולצחוק קצת על עצמנו, ביחד איתו. אנו לא כאלה טובים, הזכיר לנו, אנחנו כולה ישראלים מצחיקים.

3. תהיה חלק מהתרבות שלך
אריק איינשטיין גדל והתפתח בצומת דרכים תרבותית-מוזיקלית מדהימה. הפופ, הרוק והפסיכדליה של סוף שנות השישים שבאו מאנגליה וארה"ב עם הבלדות של הרוק האמריקאי מראשית השבעים מול התום והאנכררוניזם של שירי ארץ ישראל הישנה. והנה איינשטיין שגדל כאן אימץ את הטון הגלובלי אבל עיצב אותו מחדש לתוך המקום הזה, לתוך המילים המקומיות ואל תוך הסביבה שלנו. הוא חיבר תום של פעם עם מוזיקה של "עכשיו" וכמו מאיר אריאל, הכהן הגדול האחר של הישראליות שנעלמה לנו, הצליח לזקק תרבות ישנה-חדשה. הוא לא פנה עורף לתרבות עליה גדל אלא שכלל אותה, העשיר אותה, והרחיב אותה. הטקסטים שלו היו בעברית אמיתית, והתוכן היה מקומי, והגיבורים היו ישראלים אחרים, ותל אביב של "העיר הלבנה" היתה המרבד לרגליהם. איינשטיין עיצב, גם אם מעולם לא הודה בכך, חלק לא מבוטל מהזהות התרבותית שלנו כאן היום.

4. תשאר צנוע
איינשטיין נולד, גר ונפטר באותה הדירה בתל אביב. הוא לא עבר לפנטהאוז, הוא לא קעקע עיינים על העורף, הוא לא עשה ברמצוות, הוא סירב לאינספור פרסים ותארים וטקסים. הוא ברח מהערצת ההמון כמו מאש וסירב לעלות על במה כבר ארבעים שנה, לא משנה מה הציעו לו בתמורה. הוא היה כוכב-על ו"מולטי טאלנט" עוד בתקופה שלא היו כאן כוכבי על בכלל, אבל מעולם לא העלה על דעתו להפוך לסלב. כל הרודף אחר הכבוד, הכבוד בורח ממנו, אמרו חז"ל, והנה איינשטיין הדגים היטב את הכוון ההפוך. זה שבורח מהכבוד, והכבוד רודף אחריו. אנו מעריכים צניעות, אותו מונח שקל להגדיר אבל קשה, הו כל כך קשה, לעשות. יש לנו הרבה מה ללמוד כאן.

5. תהיה מלא תשוקה
כל חייו איינשטיין חרד מן ההמון וברח מן ההמולה אבל בין קירותיו וחדריו, הוא חי חיים מלאי תשוקה. תשוקה למוסיקה, למילים, לספורט. כולם ידעו שכשהיה משחק של הפועל תל אביב, ולא משנה אם זו הפסידה או ניצחה (נדיר) הוא תמיד היה האוהד מספר אחת, עם כל הלב והעוצמה. כשאוסיין בולט קבע את שיא העולם ב 100 מטר, אני זוכר שאיינשטיין התראיין ברדיו והתרגש עד כלות ממש. הוא גם שר במלוא הרגש והעוצמה. סוד הקסם של השירה האיינשטיינית היא שאתה מאמין למה שהוא אומר, ושאתה שומע שהוא מרגיש, חווה, פועם, את המילים והסיטואציה, אפילו שהוא לא מתלהם בשירה אלא נותר רגוע. מתחת למים השקטים והקול הנמוך, אפשר להרגיש את האהבה, ואיינשטיין היה הקוסם של האהבה.

היום שמעתי ברדיו המון שירים של איינשטיין וכל שיר הותיר אצלי צביטה עדינה בלב אבל גם חיוך קטן של נחת.
ומה אצלכם?

By מר קדמוני with 4 comments

כמה כדורים אתם יכולים להחזיק באוויר?


מזדהים?

כשהייתי ילד ביקר בחיפה קרקס נודד אחד, עם כלובים אמיתיים נגררים מאחור, רחבה גדולה ואוהל קרקס צבעוני ומטפטף.
נדחסנו ארבעה ילדים אל המושב האחורי של הסובארו (אז עוד לא המציאו חגורת בטיחות לכל אחד), ונסענו למפרץ, להכנס אל האוהל הגדול, ולראות מקרוב ובאמת אריות מקפצים דרך חישוק של אש, ליצנים נופלים לגיגיות מים, לוליינים הולכים על חבל ומעופפים בין טרפזים.
אבל אחד מאנשי הקרקס משך את תשומת ליבי יותר מהאחרים. היה זה להטוטן שליהטט עם חמישה כדורים לפחות, והוא ערבל וערסל, וגלגל והחליף אותם זה בזה בלי להפיל אותם ולו פעם אחת. היה זה מופע מדהים של זריזות ויציבות, שליטה וקואורדינציה.
מאז גדלתי וגם בגרתי מעט, אבל האיש עם הכדורים עוד חקוק באחורי מוחי וגם בלי שרציתי, תמיד מצאתי את עצמי מנסה להחזיק כמה שיותר כדורים באוויר. מוחשית ודמיונית.
לכדרר שלושה כדורים באוויר למדתי חיש קל ועם השנים היכולת לכדרר גם משימות הפכה לטבע שני שלי.
לעולם איני עסוק בדבר אחד בלבד.
מאז ועד היום אני תמיד, אבל תמיד, מוצא את עצמי עושה עשרה דברים במקביל. כותב, מנהל אנשים, מייעץ, נוסע לחו"ל למכירה, עובד על פרוייקט סודי, מצייר, מנהל תיק השקעות, משפץ רהיטים, עושה גינה, עושה ציפורניים. טוב, זה בעצם לא. התכונה הזו התלבשה היטב עם הפרעת הקשב שלי אבל גם קידמה ודחפה אותי להרחיב את סל המיומנויות הזמינות שלי.
היום אני לא מומחה של ממש בשום דבר, אבל אני יכול להשתמש ברמה סבירה ברתכת, לבנות בעץ וכלי נגרות,לערוך ספר בצורה מקצועית, לתקן אינסטלציה, לנהל תהליך מכירה, ללקט פטריות מאכל, לנהל תיק השקעות, לכתוב טקסט מקצועי באנגלית, לרוץ יחף, לצייר בשמן, להרצות בכנסים מקצועיים ואחרים, להקים חברה ולנהל אותה, לבשל ארוחה מלאה לעשרה אנשים, לבצע הנפות אולימפית בטכניקה תקינה, לבנות אתרים ולשלוף חרב יפנית. באמת, קוראים לזה איאיידו.
בכל מקרה, לא הייתי נדרש לרשימת המכולת הזו אם לא הייתי סבור שיש בה משהו חשוב: רשימת היכולות הזו מרכיבה את סוד העצמאות שלי, לא פחות.

כאמור, אני חוטא במשיכת מכחול מדי פעם
אבינו הקדמון היה מופע מרתק של יכולות ומיומנויות רבות. כל אחד מחבורת הציידים-לקטים מוכרח היה לשלוט במגוון עצום של מיומנויות, אחרת לא היה שורד. מיומנויות לחימה ומעקב, גישוש וצייד, פירוק והכנת מזון, זיהוי צמחי מאכל וצמחי מרפא, איתור מקורות מים, נווט, בנייה וארגון מלכודות, כלי נשק ועיצוב והכנת כלי עבודה, כולל סיתות אבנים, כריתת ענפים ועיבודם, בניית מחסה למגורים ועוד ועוד. מיומנויות קדמוניות רבות אבדו בדרך לחיים המודרניים.
למזלנו ולנוחותינו, מאז המהפכה התעשייתית אנו לא נאלצים עוד לחשל בעצמנו את סכין המטבח ולא לזהות מקורות מים כדי לשרוד, אבל אנו כנראה חייבים לרכוש מיומנויות אחרות כדי לשרוד בג'ונגל העירוני הסואן, ובעיקרן: היכולת להתפרנס בהצלחה.
ואכן, רבים מידידיי שכללו מאוד את יכולתם להתפרנס והמשיכו להתמקצע וללמוד ולהחכים בתחום בו הם עובדים, אבל מאידך, כל מיומנויות הכפיים האחרות מעולם לא נרכשו. הם לא יודעים להחליף נורה וגם לא לנהל את תיק הפנסיה שלהם. לא לבשל ולא לבנות. הם סומכים על המערכת בכל דבר ועניין, כי את כל השירותים ניתן לרכוש ויכול אדם להעביר את עיתותיו ללא שום יכולת, כל עוד הוא יכול לשלם על השירות.
אך אליה וקוץ בה.
המיקוד והשכלול של מיומנות מרכזית אחת בלבד הם חרב פיפיות. הם מונעים מהאדם את היכולת להחליף עיסוק כאשר השוק משתנה, והידע העמוק בתחום צר הופך למגבלה כי הוא מחייב אותך להזדקק לרכישת שירותים בכל תחום ובכל מצב, גם אם המצב הכלכלי הורע עקב פיטורים או בעיה אחרת. דלות היריעה והיכולות מגבילה את העצמאות האישית הטבועה בנו משחר ההיסטוריה. מעבר לכך, רכישת שפע של מיומנויות מגדילה את יכולתנו לנצל את משאבינו טוב יותר. לחסוך כסף רב - באנשי מקצוע ובצרכנות מיותרת (למשל, לשפץ לבד רהיט ישן שמצאתם בזבל יעלה עשירית מלקנות רהיט חדש, וגם תהיה נחת רוח. אם יוצא יפה). ומעל לכל, היכולת להסתדר ולשלוט במיומנויות רבות ככל הניתן יאפשר לנו לנצל יותר הזדמנויות. היא תבנה את היכולת הכללית שלכם, נפשית והיא תעלה את הערך שלכם בשוק העבודה.
אם תדעו לבנות עסק באינטרנט, אולי יום אחד תוכלו להפיק מכך רווחים?  אם תדעו לתפור ולעצב בגדים, אולי יום אחד תקימו מתפרה? אם תדעו לקרוא נכון דוחות רווח והפסד ומאזנים, אולי תוכלו להקים עסק משלכם? אם תדעו איך עובד הכסף ומהו שוק ההון, אולי תוכלו להרוויח מזה?
לא לכל המיומנויות יש תועלת מיידית וחומרית, חלקן הגדול הוא תועלת רוחנית ונפשית (למשל, לדעת לדבר ולכתוב קחזית או לצייר היטב). אבל עצם היכולת לצבור מיומנויות מגדילה את תחושת המסוגלות ואת האובייקטיביות של הערך הכולל שלכם - קודם כל בעיני עצמכם, אבל גם בערך האובייקטיבי מול "העולם". אם תדעו להחזיק ביעילות יותר כדורים באוויר, אתם תהפכו ליעילים יותר ומסוגלים יותר, ושם אנו רוצים להיות: עצמאיים, דינמיים, המתגברים על כל אתגר ומכשול, ומסוגלים לנצל הזדמנויות.
יש מיומנויות פיסיות (עמידת ידיים, הליכה על חבל), יש מיומנויות טכניות (תיקון מקרר, איטום מקלחת, כתיבת קוד), יש מיומנויות מקצועיות (השקעה, ניהול), יש מיומניות מנטליות (שפות, פיסול) ויש רבות שמערבות את התחומים השונים.
האני מאמין שלי הוא שכדי להצליח בחיים אנו צריכים לרכוש כמה שיותר מיומנויות, כמה שיותר מגוונות, כמה שיותר מעניינות וכמה שיותר שונות. אנו רוצים לשרוד ולשגשג בכל מצב, בכל תנאי, ולעשות זאת בהצלחה יתרה.
האדם הקדמון היה יכול להתיידד היטב עם ליאונרדו דה וינצ'י, דמות הרנסאנס הקאנונית מכולן, שידע לצייר ולפסל, מהנדס גאון ואסטרטג צבאי, איש אומנות ואיש רפואה ומחקר, איש של שפות ושל מקומות ותרבויות שונות. אני אף פעם לא אהיה דה וינצ'י אבל להיות איש רנאסנס קדמוני מתאים לי מאוד. ללקט ולבשל, לזוז ולצוד פרנסה, ליצור ולהנות, ולכתוב על זה מדי פעם, כאן.

ומה איתכם?
האם אתם משקיעים מרץ ואנרגיה כדי לשכלל את רשימת היכולות והמיומנויות שלכם או רק יושבים על התחת ומקווים שתיפול עליכם היכולת?
ספרו לנו גם מה התועלת הכי מפתיעה שהגיעה ממיומנות שרכשתם
(ותרגישו חופשי לשתף, כמובן).

שבת שלום
דעאל


By מר קדמוני with 6 comments

גינה לי גינה לי גינה לי חביבה. בקרוב הסרט.

אני גר ביישוב קהילתי כפרי כבר שנים ארוכות, ולמרות שעיתותי על פי רוב בידי, ולמרות שאני לגמרי בעניין של תזונה קדמונית וכמה שיותר טבעית, הרי שכל השנים התעצלתי מלגדל ירקות של ממש בגינה. בטח, יש לי ערוגת צמחי תבלין ועצי לימון וזית ורימון וגם אלונים ואולמוסים ועוד כמה, אבל ירקות עלים ושורשים, לא גידלתי.
יותר פשוט לגדל דשא.
אבל הרבה פחות כלכלי וידידותי לסביבה.
נראה שהחלום הזעיר-בורגני הוטמע בי היטב אי שם בילדותי והחקלאי נותר רק כמשהו מספרי הילדים של פניה ברגשטיין כמו "נצא אל השדה"... זה לא שלא ניסינו. היו לנו קצת עגבניות פעם ואפילו אבטיח וחסה, אבל זה היה בקטנטן ולא ממש בהצלחה. עכשיו, אולי בהשפעת התרנגולות (שעדיין לא הטילו, אם אתם מתעניינים) החלטתי לצאת לדרך.
אמנם מתחיל תיכף החורף וזו לא עונה אידאלית, מאידך, עם איך שהחורף שלנו נראה, אפשר לגדל בו גם גידולי קיץ.
ראשית חכמה החלטתי לקנות ספר מקצועי.

קניתי אותו לפני כמה שבועות בThe books depository  שם אני קונה הרבה, ויחסית לא יקר, ומשלוח חינם ומהיר למדי.
הספר כתוב באנגלית ובמידות אמרקאיות (אינצ'יפם ופאונדים), אז  אני לא בטוח שהוא מומלץ למי שלא שולט לגמרי בשפה. בכל מקרה, עקרו של הספר די פשוט:
תיאור מפורט של שיטת תיחוח והפיכת האדמה כדי לבנות את המצע או הערוגה: הם מכנים זאת Double Dig כלומר הוצאת "פס" אדמה ברוחב כ40 ש"ה ובעומק כ 30 ס"מ (להוציא ממש ולהזיז הצידה) ואז תיחוח בקלשון את השכבה התחתונה. עוברים לפס הבא ואדמה ממנו עוברת לבור הסמוך שנותר וכך הלאה עד שכל ערוגה מתוחחת היטב.
נושא אחר הוא כיצד להכין קומפסוט (בשיטה קרה, ולא חמה). ננסה. יש לי קומפוסטייר בחוץ שהביא יותר מדי ברחשים. השיטה שלהם משלבת אדמה ויותר קרה ולכן פחות "תוססת". נראה.
נושא אחר הוא תיאור מפורט כיצד לזרוע ו/או לשתול יותר נפח צמחים בפחות שטח. הגישה היא שילוב של צמחים שונים תוך התחשבות בקוטר השורשים ואז אפשר לשתול בצפיפות רבה מאוד ועדיין לקבל תוצרת. לצורך זה יש איורים ושרטוטים למכביר.
עיקר הספר בעיני הוא טבלאות נתונים ארוכות לגבי כל ירק ושורש - מתי יש לשתול, באיזה פיזור, באיזה עומק, עם מה כדאי, כמה תוצרת מתקבלת ועוד.
הספר גם מעודד כמובן אג'נדה צמחונית וקיימות - בניית "משק אוטרקי" כלומר כזה המספק את כל צרכי עצמו. אני לא שם אבל ודאי שאפשר ללמוד מהמקצוענים דבר או שניים.

קיצורו של עניין  - היום אחר צהריים הפשלתי שרווליים.
התחלתי לעבוד וחפרתי כהוגן שעה וחצי (למרות שאין לי מגפיים אדומים מגניבים כאלה) ולא השלמתי עדיין ולו חצי מהערוגה המיוחלת. לוקח הרבה זמן ולא מעט אנרגיה להוציא את אדמה, להפוך, להעביר וחוזר חלילה. החשבתי את זה כאימון פונקציונאלי של בין ערביים. בגלל שכבר ירד ערב נוסיף תמונות של תהליך בימים הקרובים. אני עדיין בשלב הכנת הקרקע, ואח"כ גם נזרע ונשתול, נשקע ונעדור, נעשב ונקצור. אולה.

אז מעתה יהיה על מה לדווח. קישואים, חצילים, ברוקולי, כרובית, מלפפונים, עגבניות, שומר וסלק - הנה אני בא!

By מר קדמוני with 6 comments

חוויות פיתוח נוף בבוקר סתווי של תחילת נובמבר

עבדכם פורק דליי בטון

את יום שישי האחרון ביליתי בתפקיד פועל, ונהנתי מכל רגע.
חגי ידידי בנה ספסל עץ במו ידיו כדי להציב אותו בחיק הטבע. הוא בחר נקודה יפה לאורך מסלולו של סינגל אופניים שפרץ בעצמו, ספסל עץ תחת עץ אלון צופה לנוף, ועל גבו חרותות המילים: "לזכרה של אורי". פינה קטנה של יופי בלב הגבעות שאורי כה אהבה.
למעשה, זהו הספסל השני שחגי בונה למטרה זו בדיוק. את הראשון הוא הציב במקום לפני חודשיים אך מישהו ערל-לב גנב אותו. את הספסל הזה, החליט חגי, נקבע בבטון אל האדמה.
באנו בבוקר חמושים במכושים והרגשנו לרגע חלוצים של ממש. סלעי הגליל החזיקו מעמד תחת הלמות המכושים אבל בסוף נכנעו להם וארבע בורות הוכנו, אליהם הוכנסו רגלי הספסל. זה נשמע יותר פשוט מהתהליך במציאות.
אחר כך חזרנו אל הדרך הראשית ושם הכנו באמבטיה ישנה, בטון. קחו לכם חול, חצץ, מלט ומים וטוריה לערבב הכל במרץ, ובדיוק כשנושרות הידיים, הנה לכם בטון משובח.
את הבטון העמסנו לדליים (דלי מלא בטון שוקל כ 25 קילו לפחות. הרגיש הרבה יותר). נשאנו שני דליים כל אחד, ואז ב farmer walk עד למקום בו חיכה לנו הספסל, כי אי אפשר להגיע לשם בשום רכב. משהו כמו 500 מטר של גבעת טרשים גלילית עם דליי בטון חביבים.
הבטון עבר לגומות והספסל קובע למשכן הקבע שלו, כך נקווה.
עוברי אורח ורוכבי אופניים יכולים עכשיו להנות מהנוף בצל העץ ועוד מעט, כשירד סוף סוף גשם, גם משלל רקפות, עיריות וכלניות.

למחרת התעוררתי עם חיוך. אמנם הרגשתי טוב טוב את כל הגוף (היה זה אימון כח פונקציונאלי וקלאסי שכלל עבודת מכוש לבורות, עבודת טוריה לבטון, והליכה נמרצת וכבדה אל מיקום הספסל), אבל היה לגמרי שווה את המאמץ. 

By מר קדמוני with 2 comments

קרקורים של קיימות

מה זה גדול, חום-ירוק, עומד בגינה, נותן ביצים ולא מקרקר כמעט בכלל?
ניחשתם נכון - לול תרנגולות.
היום נחתה לי הפתעה בחצר. אישתי היקרה, בעצה אחת עם צאצאי, החליטו לשמח אותי לכבוד יום ההולדת והפתיעו אותי בלול של חמש פרגיות צעירות ותזזיות שאמורות לתת לנו ביצי משק אורגניות החל מעוד שבוע-שבועיים.
כבר מזמן רציתי לגדל תרנגולות בגינה.
הנה זה מגיע. באמת שהפתיעו.
לול קטן בחצר זה יותר נכון לסביבה, יותר נכון לתרנגולות, ויש מצב שזה אפילו כלכלי. אתה יודע מה אתה מקבל - ביצים מתרנגולות שלא סבלו מצפיפות, שלא דלק להם אור 24 שעות, שקיבלו אוכל טוב, ושלא קיבלו שום אנטיביוטיקה.
התרנגולות יכולות לקבל חלק משאריות המזון של הבית, ובתמורה, יעניקו לנו ביצים.
התרנגולות עדיין צעירות ומעולם לא הטילו, ואנו מקווים שתוך שבועיים שלושה נתחיל לפתח את יחסי הגומלין...
שלום חברות, אני ענבר

יוצאים לדרך משותפת

הוראות הפעלה, באדיבות ענבבר
זהו,
שתהיה שבת שלום
וביצים טריות לכולם
דעאל

By מר קדמוני with 10 comments

הנזירה שלעולם לא תקנה פרארי


מה יקרה אם תעזבו את העבודה שלכם מחר, ולא תעבדו בשום עבודה אחרת. לעולם?
[פאוזה. תיכף נשוב. אך לפני כן תזכורת: זה בסדר גמור לפרוש באמצע].

אם נעזוב לרגע את טרדות היומיום ונטפס אל פסגות המחשבה, נוכל לשאול את עצמנו: מהו החופש האמיתי?
האם החופש הוא היכולת לקנות כל דבר שעולה על דעתך?
האם החופש הוא היכולת לפעול באופן שאינו כפוף למערכת החוקים החברתית?
האם החופש הוא יכולת הבחירה עצמה?
דומני שאיש איש והגדרתו שלו לחופש בנקודת הזמן בה הוא נמצא. יש בין בני משפחתי שיחשיבו שנת לילה שלמה ורצופה ללא בכיות של ילדים כחופש האולטימטיבי והמצוי רק בדמיון הרחוק, ויש כאלה שהחופש אצלם יהיה מסע קניות ללא חשבון מסביב לעולם. אבל בחברה קפיטליסטית (in a good way) אני חושש שיש רק הגדרה אחת אמיתית לחופש: היכולת לבחור האם לעבוד או לא. מכיוון שכל הבחירות שלנו נובעות מיכולת כלכלית (אפילו נישואים, במקורם, הוא עסק של קניין וטבעת נישואין צריכה להיות "שוות פרוטה לפחות"), ורוב היכולת הכלכלית עבור רוב מוחלט של האנשים היא פונקציה של היכולת להשתכר די הצורך כדי לממש את הצרכים השונים (מגורים, מזון, בילוי, חופש), היכולת לבחור שלא לעבוד, ועדיין להיות מסוגל לממש את הצרכים השונים, היא חופש. בהגדרה.
בחברה הטרום-חקלאית הקדומה, היינו בחברה הלקטית-ציידית, שאלת החופש לא היתה מוטלת בספק. עבודה כמונח וכמקור לשעבוד לא היתה קיימת. אנשים נדרשו לאכול ולצאת ללקט או לצוד כדי לשרוד. בשאר הזמן הם פשוט התבטלו. או שרו. או ציירו על קירות המערה. הם לא נדרשו לעבוד כדי להתקיים. "שבוע העבודה" של צייד לקט ממוצע אורך כ 9- 12 שעות. הרבה פחות משבועות העבודה של 40 שעות לפחות בחברה המערבית שלנו. אבל מכיוון שיש לנו, המערביים המודרניים, צרכים שרק מתרבים וגדלים בהתמדה (עוד מכונית, עוד חדר לילדים, עוד משכנתא, עוד חופשה בחו"ל, עוד נעליים), שבוע העבודה שלנו הולך ומתארך ואנו מאבדים את היכולת לבחור אם להשתתף בו או לא. מרוב שהעבודה כה ברורה וחיונית אנו כבר לא רואים אותה כמקור לשעבוד אלא כמקור להגשמה, להתפתחות ולקפה חינם.
זו לא רק התפיסה המקובלת ש"העבודה היא חיינו", זו לא רק התפיסה ש"הבטלה משחיתה", אלא לכאורה זהו כורח המציאות ממש - כי לחיות עולה כסף, וכסף משיגים בעבודה, ועבודה צריך להתמיד עד גיל הפנסיה כי אחרת לא יהיה די כסף לחיות את שאר החיים.
לא ככה?
אז זהו, שלא בדיוק.
ניתן, אפשר, רצוי ונכון לאמץ אורח חיים שיאפשר חופש מעבודה.

תנשמו עמוק. 
לא, זה לא משחית, וזה מוסרי, וזה וראוי ויכול לפתח אתכם לאנשים טובים יותר (ועל זה, בפעם אחרת). אבל לפני שתגיעו לשם, כדאי לבחון שאלת מפתח. האם אתם מוכנים לשמוע את זה בכלל? האם החופש מטריד אתכם? האם אתם מסוגלים לשמוע שניתן לאמץ אורח חיים קדמוני לא רק בבחירות התזונתיות שלנו אלא גם בבחירות החברתיות-כלכליות והאישיות שלנו?
האא? מה הקשר? תתפלאו, אבל יש קשר.
נתחיל עם שיעור שאתם מכירים: כיצד אוכלים נכון? הרצפט נשמע פשוט: אוכלים אוכל פשוט ובסיסי, אוכלים מעט פעמים ביום וצמים הרבה, משקיעים במזון איכותי ולא מתפתים לשרוף את הבריאות על מזונות-לכאורה שהם למעשה רק מזיקים לנו. עשו זאת בהתמדה ונקווה שתחייו בבריאות טובה לנצח (כמעט). תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לתזונה שלכם היא אצלכם בלבד.
נמשיך בשיעור כיצד פורשים מעבודה? הרצפט נשמע פשוט: חיים בצניעות, קונים מעט מוצרים וחוסכים הרבה, משקיעים חכם בנכסים נושאי תשואה ולא מתפתים לשרוף את הכסף על נכסים-לכאורה שהם למעשה רק התחייבויות יקרות כמו משכנתא, רכב ומותגים. עשו זאת בהתמדה די שנים ותוכלו לפרוש. תהיו עצמאיים וביקורתיים כי האחריות לכסף שלכם היא אצלכם בלבד.

האם זה אומר שנדרש מאיתנו לחיות כדלפונים רעבים במערה אם אנו רוצים את הבריאות והחופש האולטימטיבי בחברה המודרנית או שמא שומה עלינו להשתעבד לנצח לעבודה ולצריכה קלוקלת?

רבים מאנשי התרבות הקדמונית, אנשי הפליאו, אנשי הגל החדש של תרבות המזון הישנה, הם אנשים שדוגלים במחשבה החופשית. זה בהחלט משהו שמאפיין רבים מקוראי וקוראות בלוג זה. הרי כבר יצאנו מהמסגרת מבחינה תזונתית, למרות כל המצקצקים והסקפטיים והראנו לכולם שאנו עושים מה שטוב ונכון עבורנו, ושהעולם יתהפך. באופן דומה אפשר להתבונן בשאלת היציאה מהמסגרת הכלכלית הרגילה: כיצד לחיות טוב ונכון גם ללא עבודה. בכל מקרה, זה לא שכדאי שתרוצו מחר ותתפטרו מהעבודה שלכם, אבל מעשים חופשיים מתחילים תמיד במחשבות חופשיות. הנה דוגמה לשניים שעשו את זה, ונשארו בסביבה כדי לספר לנו איך. באופן מפתיע (או שלא) שניהם בחרו לא רק לחיות ללא עבודה אלא שניהם דומים למדי זה לזה (ולקוראי בלוג זה) בבחירות התזונתיות שלהם.
כתבתי כאן לפני שנתיים וחצי על הספר של מיקי בן דור "מבריזים לגן עדן - חיים ללא עבודה". מיקי יפה דרש ויפה עשה, ופרש מעבודה בגיל 52. מיקי הוא ממובילי תנועת הפליאו בארץ. באופן דומה הבלוג "הסולידית" של דורין הרטמן עוסק גם הוא בפרישה מעבודה: דורין פרשה בגיל המרשים 31. הלוואי עלי.
אצלי, השכל, כמו המשטרה, הגיע באיחור. בגילי המופלג אני עדיין עובד. אבל *תרועה* אני לא מתכון לעבוד עד גיל הפנסיה הקבוע בחוק. ממש לא. בחישוב זהיר יש עוד יותר מחצי יובל שנים עד שאגיע לשם (גברים, אם מישהו פספס מדובר על גיל 67) ולכן כבר כמה שנים אני מתכנן, מתכוון ומיישם תהליך כדי לפרוש הרבה הרבה הרבה קודם. אם יהיה מזל ועם קצת רוח גבית, אולי זה יקרה מהר מהמתוכנן. לא. לא זכיתי בפיס עדיין (זה לא בתוכניות למרות שזה עשוי להיות נחמד, מאידך אני לא קונה כרטיסים). אוטוטו אני שם. אינשאללה.
נחזור לדורין. היא חיה בדירה קטנה וצנועה. בשכירות כמובן. היא קונה מעט מאוד מוצרים. היא אוכלת אוכל פשוט ובסיסי וחיה לפי עקרונות "דיאטת הלוחם" של אורי הופמקלר, אותה הזכרתי כאן בעבר כגישה יעילה אך נוקשה למדי לצום לסירוגין. מצד שני, היא לא צריכה לעבוד למחייתה בכלל כי התשואה מהחסכונות שלה גדולה יותר מסך הוצאותיה. פשוט: נכסים גדולים מהתחייבויות. או ליתר דיוק: הכנסות שלא מעבודה גדולות מההוצאות. במצב זה אדם יכול להיות נזיר החי בצניעות קיצונית, אך עשיר אמיתי כלכלית, כי אינו תלוי עוד במערכת והוא חופשי לבחור את עתותיו, זמנו וכיצד לבלות את חייו.
חופש, כבר אמרנו?
אך גם אם יהיו בחשבונה מיליונים רבים (וזה ממש לא משנה כמה כאלו יהיו, אם בכלל, העיקר שהתשואה השוטפת תהיה גדולה מההוצאה. בהוצאות מחייה קטנות דרוש הון נמוך מאוד כדי לאפשר פרישה), לעולם לא תתפסו נזירה שכזו רוכשת לעצמה רכב יוקרה. למה? כי זה טפשי וכי זו הוצאה שלא מעניקה שום תשואה. מקסימום, אם ממש דחוף לחוות ריגושים, אפשר לשכור רכב כזה ליום. הרבה יותר כלכלי (אין ביטוח, פחת, ירידת ערך, מיסים, דלק, גראז', מוסך והלוואות).
נזכיר לכם שלאבינו הקדמון לא היו מכוניות כלל, ולמעשה, לא היו לו שום נכסים ושום התחייבויות: לא בית ולא משכנתא, לא רהיטים ולא מסעדות, לא מותגים ולא "דברים יפים". הוא היה אביון חומרית אך עשיר כלכלית. יש יסוד סביר להניח שהוא גם היה מאושר.

עד כאן בקיצור נמרץ.
זו היתה טעימה של מחשבה בכוון אחר ולא בנתיב הרגיל שהבלוג הזה פוסע בו, אבל היי, מי אמר שצריך לצעוד תמיד באותו המשעול?
האם אי פעם חשבתם ברצינות על עתידכם הכלכלי?
האם יש לכם מחשבות לצאת מהמרוץ?
האם אתם חושבים שזה קשור, איכשהו, מתישהו, לבחירות התזונתיות שלכם?
כיצד?
ספרו, הגיבו, שתפו ופרסמו, שיהיה שמח.

By Dael with 20 comments