הזוועות שמלמדים את ילדינו

הו, האימה.

כולנו היינו שם פעם. היינו ילדים. רובנו גם שלחו בעצמם ילדים לבית הספר: סידרנו להם את התיק, דאגנו לתלבושת, וידאנו שציחצחו שיניים, וארזנו להם ארוחת עשר ופרי בתיק. קיווינו שילכו, יקבלו קצת דעת, ויחזרו חכמים ואולי גם מחונכים יותר. אז קיווינו. אנחנו יודעים שזה לא תמיד כך, למרות שנוח לנו לעצום את העיניים. אבל האימה נותרת.

והנה אמש קיבלתי מחבר ואב לילדה בכיתה ד' את המבחן הזה, מאתמול. מבחן שמעורר שוב את האימה, ובהחלט צריך להעיר אותנו. כי הוא מסוכן. כי הוא כתוב מתוך אג'נדה ולא מתוך רצון להרבות דעת או חכמה.

המבחן הספציפי הזה היה בעברית (הבנת הנקרא). הטקסט הנקרא הוא על תזונה. והנה נראה כיצד הורג משרד החינוך שלוש ציפורים ביריה אחת: הערכת התלמיד בעברית, החדרת אג'נדה תזונתית והרג בריאותו העתידית של הילד...

הטסקט הנקרא פורסם בעבר, מסתבר, בעיתון הילדים "עיניים" והמחברת שלו היא ורד מיכאלוביץ' - דיאטנית בכירה ופעילה במכבי שירותי בריאות (היא גם הומאופטית, מה שעשוי להסביר את ההיצמדות הרעועה לעובדות או מדע). מכל מקום לנוחותכם חיפשתי ומצאתי את הטקסט המלא ברשת וככה גם גיליתי שהוא משמש כהערכה בעברית בבתי ספר רבים נוספים, לא רק בבית הספר של בת ידידי. 

הטקסט כמובן לא עומד לבדו, הוא מלווה במבחן, כדי לוודא שהתלמידים קראו, הפנימו והבינו היטב את המסר העיקרי של הכותבת ושל משרד החינוך: מזון מהחי הוא מסוכן.  

נתחיל.

הכותרת תמימה: מהו המזון שאנו אוכלים? אכן לכאורה שיעור חשוב לכל ילד (ולכל מבוגר). אך מיד מתגלית לנו האג'נדה של הכותבת. 

הציטוט הראשון מגיע מהר מאוד: "הויטמינים, המינרלים והסיבים נמצאים בירקות, וגם בפירות, שכדאי לאכול בין הארוחות". 

הממ. כתבתי על "פירות נגד כבדים" כבר לפני עשור. בקצרה נאמר שבכבד בקר יש בערך פי עשרים (!) יותר מינרלים וויטמינים לעומת ירקות ופירות. כן, יש (קצת) ויטמינים ומינרלים בפירות ובירקות אבל יש מהם גם בשפע מוצרים מהחי כמו גבינות וחלב, כמו בכבד ובאברים פנימיים ועוד. כל זה נעלם משום מה בטקסט. למעשה טקסט האומר שיש ויטמינים ומינרלים רק בירקות ובפירות הוא שקר שמטרתו פשוטה: להראות שרק ירקות ופירות זה בריא. השאר לא. 

הכותבת ממשיכה במסע האדרת המזון הצמחי:

"מרכיב חשוב נוסף במזון הוא השומן. במיוחד חשוב השומן הצמחי, כי הוא מכיל כמה סוגי ויטמינים חשובים... הגוף שלנו אינו מסוגל לבנות את השומן הצמחי בעצמו, ולכן הוא חייב לקבל את השומן הזה מהמזון". 

הכותבת עושה טריק יפה. היא לוקחת מושג מדעי הנקרא "חומצות שומן חיוניות" (אומגה 6 ואומגה 3 הגוף שלנו לא יודע לייצר ולכן אנו מוכרחים לקבל אותן מהתזונה, אם כי מספיקה כמות מזערית מהן כדי לשגשג) והופכת אותן ל"שומן צמחי". זה שקר כמובן. אומגה 3 ואומגה 6 נמצאות בשפע במזון מהצומח אבל נמצאות גם נמצאות במזון מהחי. בבשר, בביצים, במוצרי חלב. אין שום מחסור בחומצות שומן חיוניות אליו עלול להגיע אדם גם אם יאכל אך ורק מזון מהחי. הן נמצאות בכל אשר נפנה.

אבל השקר לא נעצר כאן, הו לא. הכותבת לא מסתפקת כמובן דימיוניים לשומן הצמחי, אלא היא מוכרחה להשחיר את פני המזון מהחי. וכאן מגיע הדבר העיקרי העלול להשפיע על נפשותיהן הרכות של ילדינו. 

"אבל יש גם שומנים לא רצויים, וחשוב שלא להרבות באכילתם: למשל השמן שבצ'יפס, שהוא שמן שמבושל זמן ממושך. גם שומן מן החי כמו זה שיש בגבינה צהובה או בבשר, איננו  נחוץ לגוף, כי הוא סוג שומן שהגוף יכול לבנות בעצמו".

יש פה כבר המצאה חדשה לגמרי של הכותבת: שומן מהחי אינו רצוי למאכל. הוא מיותר, הוא פויה. הוא הנבל הרע מהסרטים שמתגנב לנו לצלחת. ובקצרה: שומן מהחי הוא רע, ושומן צמחי הוא חיוני, וויטמינים ומינרלים יש רק בירקות ופירות ולכן, ילדים, כדאי שתחשבו טוב טוב מעתה לפני שאתם מסכימים לאכול ביצה קשה לארוחת הערב. 

המבחן לא פיגר אחר הכותבת ומחברו התעקש לוודא שהמסרים העיקריים נקלטו היטב. למרבה המזל ביתו של ידידי היא תלמידה מצטיינת (עם כתב יד מושלם בהחלט) ויודעת היטב את האמת שחינכו אותה בבית, אבל היי, היא לפחות קיבלה 100 בהבנת הנקרא.

למזלי ולמזלם, הילדים הפרטיים שלי כבר סיימו את המסע שלהם עם מערכת החינוך היסודית. 

ועדיין, המסע החברתי לא תם. מה שנותר לנו לעשות הוא לקרוא את הטקסטים שהם מקבלים. להתלונן בפני המורה אם התוכן אינו מקובל. לקחת אחריות. להעביר להם את האמת שלכם בעצמכם, כי אחרת האמת היא מה שמספרים להם. (וכן, גם בשנת 2020 משרד החינוך ממשיך ללמד את "פירמידת המזון" האומללה לילדינו במקום לזרוק אותה למגרסת הנייר של ההיסטוריה). 

שנהיה בריאים,

דעאל

By Dael with 2 comments

כיצד תתמודדו מול סכנות השומן, הפחדות התקשורת וטקטיקות דומות

כאילו לא די לנו בצרות הביטחוניות, בלחות ובחום הקיץ שהרימו ראש, בפרשות שחיתות ובפוליטיקה קטנה, הנה באו העיתונים והגיעו הכותרות כדי להכביד על ליבנו עוד מעט.

שלוש כותרות בענייני בריאותנו פורסמו ביומיים האחרונים, וכל אחת מהן עשתה רעש מיותר, והרבה. והנה הן, למי שפספס:

• איגוד הלב האמריקאי פרסם ששמן קוקוס מסוכן מאוד ללב ושיש להמנע מכל שמנים רווים ולצרוך רק ובעיקר שמנים רב בלתי רווים כמו שמן תירס קנולה סויה וחבריהם
• בערוץ 2 התראיין אמש מוטי רביד, מנהל בי"ח מעייני הישועה והודיע שהמחקר המדעי הוכיח חד משמעית שאכילת כל בשר אדום מסוכנת מאוד ומקצרת את החיים בשש שנים תמימות, לא פחות!
• ועל כולם הזדרז משרד הבריאות שלנו ופרסם הנחיות רעננות לנושא התזונה ותפריט "שיציל אותנו מבעיות לב וממוות בכלל" ועיקרו אותן הנחיות שפורסמו מאז ומתמיד ובעיצוב גרפי חדש.

ועומד אדם מול גל הנחרצות וההנחיות הללו ומשפשף את עיניו בתמהון ותוהה מה זה קרה לנו.

אתחיל בשורה התחתונה (כי כבר העירו לי שאני כותב הרבה מדי וארוך מדי, אז אשתדל לקצר ולהתחיל מהמסקנות).

שלושת הכותרות הללו מייצגות אסופה נוראה של שקרים והבלים, זדונות או שגגות, ואני מבטיח אתכם נאמנה שאם תעשו כעצת כל אחד מהיועצים המומחים הללו, לא תינצלו מן הפורענות. לעומת זאת אם תעשו את ההפך הגמור מהעצות הטובות ש YNET וועדות פדרליות וממלכתיות מרעיפות על ראשנו כגשמי ברכה, הסיכויים שלכם לחיות בשלום ובבריאות עד מאה ועשרים יעלו פלאים.

ותשאלו, מי שמך? מהיכן האומץ והעוז לומר לשועי עולם שהם טועים ומטעים?

או.

בואו נתבונן רגע בהנחיות ובמי אומר אותן ומה זה אומר עלינו, ואז ננסה גם להבין אם יש דברים בגו. או שלא.

אתמקד בכותרת הראשונה והחזקה מכולן. על הסכנות הנוראיות שאורבות בשומן רווי ובשמן הקוקוס ועל החשיבות וההצלה שיבואו ליהודים אם ישתו שמן תירס וסויה במקום זה. כבר כותרת המחקר היא אות ומופת לנפיחות וחשיבות עצמית:  Dietary Fats and Cardiovascular Disease: A Presidential Advisory From the American Heart Association או בעברית: שמני מאכל ותחלואה לבבית: הועדה המייעצת הנשיאותית של אגודת הלב האמריקאית.

ירום הודה.

היו חסרות לי רק חצוצרות ברקע.

אבל השתחוויתי מיד, ליתר ביטחון.

ועל זה בדיוק הם עובדים. שישתחוו להם כל עמי הארץ. המלך אמר את דברו, מי לא ירעד.

וכרגיל אצל גבירי הארץ, הדעות שלהם חד משמעיות "we conclude strongly that lowering intake of saturated fat and replacing it with unsaturated fats, especially polyunsaturated fats, will lower the incidence of CVD". לדבריהם, באופן ברור החלפת שומן רווי בשמן צמחי רב בלתי רווי תפחית את התקפי הלב! כך בפירוש הם אומרים. מטורף לגמרי ותיכף נראה גם למה.

ובאותו האופן ידידנו מוטי רביד, הפרופסור המנהל את מעייני הישועה מתראיין כך ששמעתי אותו במו אוזני הבוקר אומר: "כל בשר אדום מזיק באותה מידה, זה לא משנה כמה שומן יש בו". "אכילת בשר אדום מקצרת את החיים". "המדע יודע זאת שנים ובאופן חד משמעי".

ואחרון חביב, משרד הבריאות יקירינו, הדואג שנפרנס אותו נאמנה, התעדכן גם הוא עם האופנה וממליץ לנו מעתה לאכול סויה במקום מוצרי חלב, לאכול לפחות 3 מנות פרי ביום (זה הוא גם אמר קודם), והתפריט המוצע והידידותי לכל כיס כולל שלוש פעמים בשבוע פילה סלמון (!!! כן, גם לך גברת כהן בשדרות) ושלוש פעמים בשבוע חזה עוף. ממש בישול ישראלי במיטבו שבוודאי יאומץ מיד בכל בית בישראל. הם מרמים את עצמם נהדר שם במגדלי השן, לא ככה?

אבל לפני שנבין למה אלו שקרים ורעיונות רוח הנה כמה דברים שכדאי לזכור:

1. הועדה האמריקאית לא עלתה להר סיני לקבל את התורה והיא אינה מורכבת מבני אלים וטיטאנים אדירים שמקבלים את מוחם מעולמות עליונים. זוהי ועדה פוליטית, קטנה וכוחנית, שמשרתת לובי של יצרני תרופות ושל יצרני תבואה שקונים את חברי המועדון מטעם עצמם. לא מאמינים לי? בשנה שעברה הם פרסמו הנחיות שהכפילו ושילשו את כמות האנשים הבריאים שצריכים מעתה לקבל סטטינים. אה נכון, בלי כל קשר הארגון הזה מקבל כל שנה תרומות בסך חצי מיליארד דולר, תנחשו ממי? נכון, מפייזר ויצרני הסטטינים כמו גם ממונסטו יצרן הדגנים הגדול בעולם. אנסל קיז, מחבר מחקר שבע המדינות השיקרי ואבי אבות היפותזת הכולסטרול=התקפי לב, היה משך שנים נשיא הועדה הזו. זהו גוף שאינו נבחר ואינו ממונה ואינו אחראי על מאומה אלא "עמותה" שהיא קליקה קטנה שחבריה בוחרים את עצמם, מתמנים לתפקידים במליונים בקרב חברות התרופות כדי להכשיר את השרץ, ומחליפים כסאות זה עם זה כמו במשחק פרה עיוורת. רק שאנחנו הפרה. אמליץ מאוד לקרוא את הפרק הדן בועדות ממלכתיות ובעמותות כמו "בריאות הלב" בספר "רפואת יתר". 
   
   
2. אתם, כל אחד מכם, חכם ונבון בהרבה או לפחות כמו אותם מומחים. מאלפים אותנו להתרשם עמוקות משררה ומאנשים המדברים בטון בטוח בעצמו. כמו שאמרה לי ביתי החיילת את הכלל הראשון שלמדה בקורס מ"כיות: "נכון לא נכון, דבר בביטחון". ואנחנו נוחים מאוד להתרשם מאנשים שמוצמד להם תואר פרופסור או שיש להם סטטוסקופ ענק או טוב ממנו, חלוק לבן, משקפיים ושם של אוניברסיטה מחו"ל. האמת היא שהאנשים המלומדים הללו מאוד טובים בתחומם, בדרך כלל, ואין לי ספק שהפרופסור מוטי רביד יודע באמת לרפא מחלות ולאושש חולים, אבל יש לו הבנה זעומה, אם בכלל, בתזונה. אני מניח שמעולם לא עסק בזה בקליניקה. וגם אם עסק בזה, אין זה אומר שדעתו עדיפה על דעתכם, ובוודאי שאין זה אומר שדעתו עדיפה על ניסיונכם! כי האמת היא שאמירה בסגנון "אכילת בשר מקצרת את החיים בשש שנים" היא שרלטנות במקרה הטוב, חוסר הבנה בסיסית במדע ובמחקר במקרה אחר, ושקר חמור וגס ומזיק במקרה הרע. אין דבר כזה בכלל. אין מחקר כזה, לא היה מחקר כזה ולא יהיה כזה. אני מאתגר את פרופסור רביד (ואת כל אחד מהקוראים כאן): נא למצוא מחקר אחד שמוכיח את הטענה שלך. 
   
   
3. הונאה עצמית. משרד הבריאות הוא דוגמה נפלאה להונאה העצמית. הרי ההמלצות הללו מפורסמות כבר עשרות בשנים, בהבדלי ניואנסים (רק שעכשיו חידשו את העיצוב והוסיפו "סויה" לטובת הטבעונים, ממש כך). אבל מעשה שטן אחוזי ההשמנה רק עולים, אחוזי הסכרת בנסיקה וכבד שומני ללא אלכוהליסטים, מחלה שלא היתה קיימת כלל לפני שלושים שנה, הפכה למגיפה. הכיצד? אז או שהציבור לא עושה את ההנחיות של משרד הבריאות, או שהוא עושה אותן וכתוצאה מכך מת. אז כמו ששואלים בגמרא "ממאי נפשך" כלומר אם אי אפשר לקיים את התפריט, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה, ואם אוכלים לפי התפריט אבל הוא מזיק, למה אתם ממשיכים לפרסם אותו ארבעים שנה? כך או אחרת, זה מעגל סגור. הם אומרים את אותם הדברים, והמציאות ממשיכה לפעול בערוץ מקביל ומדמם. 

עכשיו בואו נראה לרגע ונציץ על מה באמת אומר המחקר? תקצר היריעה אבל פטור בלא כלום אי אפשר ועל עיקר הדברים כבר כתבתי בעבר לא פעם ולא פעמיים ולא שלוש. אז נתמקד רק בדברי הועדה המייעצת הנשיאותית של איגוד הלב האמריקאי (שוב השתחוותי), שהחלפה של שומן רווי בשומן בלתי רווי מפחיתה מוות ותחלואה לבבית.

האמריקאים החרוצים ממשיכים באותו הקו ובאותן טענות שפירסמו גם ב 2013 וגם קודם לכן. אז יושב הקורא וחושב, בודאי מצאו כאן מחקר חדש והוכחות חדשות שכעת סוף סוף יוכיחו שחור על גבי עיתון ששומן רווי מסוכן וששמנים צמחיים מעובדים יצילו אותנו.

אז זהו, שלא.

הערה: ככל הנראה אין מקריות. הועדה פרסמה את המאמר בגנות השומן הרווי דווקא כעת כי היא נתונה במתקפה והיא דחוקה עם הגב לקיר. המציאות והשדה המחקרי מוכיחים שהם טעו והטעו כבר שנים ארוכות, אז הם מנהלים קרב מאסף. ההפסדים האחרונים שלהם כוללים את נצחונו של פרופ' טים נואקס בדרום אפריקה, מאמרה של נינה טייכולץ ב BJM (ז'ורנל המחקר הרפואי החשוב בעולם) שקטל לאבק את המלצות התזונה הקלאסיות הללו. חברי הועדה כה הזדעזעו מהביקורת של נינה עד שכתבו מכתב תלונה ל BJM בבקשה להסיר את המאמר ההוא (כי מדע הוא חד צדדי כמובן), לשמחתנו, הבקשה נדחה  לחרדתם ולאסונם. 

ותנחשו מה, Frank Sacks, החוקר הראשי של המאמר האחרון בענייננו "שומן רווי מסוכן", הוא אחד החותמים על המכתב שביקש לגנוז את מאמר הביקורת של נינה ב BJM. כן, הוא חוקר אמיתי שמעודד דיון וביקורת מדעית. לא, הוא לא. הוא פחדן ושקרן וחושש להתבונן במציאות או לפחות להתמודד איתה בכלים ענייניים.

מכל מקום, הלאה.

ממשיכים.
הועדה אומרת שהיא בדקה וחקרה את כל המחקרים והאנליזות שעשו בדיקה על יעילות החלפת שומן רווי בבלתי רווי ומצאו שאי פעם (!) נעשו רק ארבעה (!) מחקרים העומדים בסטנדרט הקשוח שלהם לאיכות מדעית (!). ארבעה בלבד. וארבעתם "מוכיחים בצורה חד משמעית" שהחלפת שומן רווי בבלתי רווי מאריכה חיים וגם מפחיתה את הסיכוי לבעיות לבביות ב 30%!!! לא פחות. יותר יעיל מסטטינים, כך הם אומרים.

הממ. טענות חזקות מאוד, הלא כך?

אולי תתפלאו לשמוע שכל ארבעת המחקרים שבחרה הועדה התרחשו בשנות השישים. כן, קראתם נכון, לפני כמעט שישים שנה. אז הסטנדרט למחקרי תזונה היה עוד יותר נמוך בהרבה מהיום ואלו מחקרים בעייתיים מאוד מאוד (רק לצורך הדוגמה, באחד מהם, לאחר שלוש שנים בתוך הניסוי שינו לחלוטין את המערך המחקרי, כדי שיצאו תוצאות. מצב שבכל ניסוי רפואי אחר היה פוסל מיד את המחקר, אבל מילא, נזרום). אה, גם כל המחקרים הללו נעשו רק על גברים, כי זה מה שעניין את החבר'ה הטובים בשנות השישים. המחקרים הללו היו פסולים באופן עמוק, מחקרית, וניתח את זה באופן מעמיק ומבריק גארי טובס, ולמשקיעים, כדאי לקרוא.

כך או אחרת, מאז עשו עשרות ומאות מחקרים ומטה-אנליזות בנושא השפעת שומן בכלל ושומן רווי בפרט על בריאות לבבית, חלקם עצומים בהיקפם, בסטנדרטים גבוהים ואיכותיים יותר, שמצאו מה? או שאין שום קשר בין צריכת שומן רווי לבעיות לבביות או שהחלפת שומן רווי בשמנים צמחיים גורמת דווקא להדרדרות בבעיות לבביות. אבל חברי הועדה לא רוצים שתקראו דעות שסותרות את דעתם הממלכתית והנשיאותית. אז הם "קטפו דובדבנים". הנה למשל ניסוי התזונה הגדול ביותר שנעשה אי פעם מצא שאין כל קשר. הניסוי הגדול ביותר אחריו, באוסטרליה, מצא שהחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי מעלה דווקא את הסיכון הלבבי. עכשיו מעניין שלא אני מחפש את המחקרים הללו מתחת לפני השטח, אלא אפילו ועדת הבריאות הפדרלית (עוד השתחווייה קלה) הפנתה אליהם בדו"ח האחרון שלה. לנוחות הקוראים ריכזתי מתוך דוח הועדה הפדרלית את את המטה האנליזות הגדולות ביותר שנעשו על הנושא, ואת מסקנותיהם.

הממ.

אבל מעבר לכך, יש משהו מרתק באופן שבו איגוד הבריאות הלב האמריקאי (בכובעו כועדה מייעצת נשיאותית כמובן), שוטח את מסקנותיו. נניח, רק נניח לרגע, שאותם מחקרים מלפני חמישים ושישים שנים מצביעים על משהו אמיתי שהוא ששומן רווי מסוכן ושומן צמחי מעובד טוב. נניח לרגע.

הרי המלצה שלהם היא על מזון מעובד, סינטטי, שמעולם לא נאכל על ידי בני אדם. זו עדיין לא סיבה לפסול אותו, שכן כל התרופות הן כאלו. אבל כדי לרשום תרופה מחייבים את חברת התרופות לעשות ניסוי, לחזור על הניסוי שוב (חזרתיות/רפליקציה היא תנאי בסיסי), ולהראות הבדל מובהק בתוצאות ממשיות (למשל מוות או אירועים לבביים). כאן לא נמצאו הבדלים כאלה, ובודאי שלא נעשתה כל חזרה "מוצלחת" על אותם ניסויים מאז שנות השישים ובכל זאת הם קובעים כלאחר יד ובחוצפה שאין לה תקדים שיש לאכול את השמנים הללו.

זה פסיכי.

שימו לב. שמן סויה, תירס, קנולה ואחרים מכילים כמעט רק אומגה 6, שמעלה מאוד את הדלקתיות, שמעודדת תחלואה בכלל ותחלואה לבבית בפרט. ששומן רווי אינו עשוי במקשה אחת ושמנים שונים כוללים סוגי חומצות שומן שונות, וספציפית שמן קוקוס כולל שרשראות שומן באורך בינוני, בדיוק כמו אלה המכיל חלב אם, שהוא כידוע שומן מסוכן מאוד וקטלני אפילו.

לא נגעתי כאן אפילו בקצה קצהו של טירוף המערכות הכללי הזה. יש כאן מגדל שן, שנאבק על גאוותו ועל יוקרתו ועל מעמדו. והוא קורס ומתמוטט ואנו רואים את זה בזמן אמת.

אל תאכלו לפי ההמלצות הללו.

איכלו רק אוכל אמיתי, כזה שבני האדם אכלו מאז ומעולם, כזה שהגוף שלנו מכיר, ומכיר לו תודה.

אל תאמינו לכותרות העיתונים אלא למורשת הביולוגית והתרבותית שלנו.

אוכל אמיתי, ולא דרעק מעובד בבקבוק פלסיק.

תהיו לי בריאים.


***
ולמי שרוצה לדעת מה אוכלים בפליאו, איך מתחילים וכיצד עושים, יש  קורסים אונליין יעילים וממוקדים בדיוק לצורך כך. 

By מר קדמוני with 11 comments

זהירות: הרופא שלך לא מבין כלום, אבל ממש כלום, בתזונה

ארבע אזהרות: 

1. הדברים להלן עלולים לעצבן מאוד לא מעט אנשים, ועלולים לפגוע רגשית באנשים רבים אחרים, ובהגדרה הם חוטאים בחטא ההכללה. מזה למעלה מעשר שנים אני כותב את "מר קדמוני", ואני נזהר בכבודם של אחרים שאינם מסכימים עם דעתי, אבל לעתים יש לחדד את הקצוות. אז סליחה לנפגעים ולכועסים, בהם ידידי וידידותי הרופאים. אנא נשמו עמוק ואולי תצליחו לראות משהו חיובי ומלמד גם מתוך הכעס. ואם לא, אז אני מצטער. תתמודדו.
2. הדברים להלן כתובים בלשון זכר מטעמי נוחות אבל מתייחסים לחולות ולרופאות באותה המידה בדיוק. וגם עמכן הסליחה כאמור.
3. אין לראות בדברים להלן, ובכל מה שנכתב כאן אי פעם, שום עצה רפואית. האחריות על בריאותכם היא בידיכם הטובות בלבד.
4. הפוסט ארוך, אבל חשוב. 

הרופא מוריד את המשקפיים לקצה האף ושולח אליך מבט שטוח מעברו של השולחן. מה שאני שומע ממך מאוד מדאיג אותי, הוא אומר, מאוד מדאיג. אם תמשיך לאכול ככה, אז תדע שכל המחקר מצביע על כך שאתה תכפיל את הסיכון שלך למוות מתחלואה לבבית ותחלואה בכלל! המחקר הגדול בעולם על פני עשרים שנה, עשרים שנה (!), מצא חד משמעית שאכילת שומן רווי מגבירה את הסיכוי להתקף לב. אתה בטוח שאתה רוצה לאכול כך על בסיס איזה בלוג שקראת? אני רופא כבר עשרים שנה, ואומר לך שכל המחקר אומר את ההיפך מהשטות הזו. לא חבל על החיים שלך?

*לא חבל באמת?*

בשורות הבאות אני רוצה לטעון שברוב המקרים, הרופא שלך לא מבין מהחיים שלו בתזונה. ממש כלום. ההמלצות שהוא נותן לך בעניין הזה טובות ומבוססות בדיוק כמו העצות של סבתא שלך, של מוכר הרוגעלך בפינה, של טוקבקיסט בפייסבוק או של בלוגר תורן, כמוני. לכולם יש דעה וכולם יכולים להיות צודקים או טועים באותה המידה. השאלה היא האם לרופא יש יתרון עליהם. אם כן, מהו, ואם לא, למה.

מה רופאים רוצים?

זה קל. הרופא רוצה שנהיה בריאים. הם מעדיפים לא לראות אתכם אף פעם, בדיוק כפי שאתם מעדיפים שלא לראות אותם ולא להזדקק לשרותיהם לעולם. הם ואנחנו מעדיפים את עצמנו בריאים, מחייכים ומדלגים באושר בשדות התות הנצחיים. אבל הרופאים, להבדיל מאיתנו, גם חתמו על שבועת היפוקרטס, ולכן הלכו ללמוד רפואה משך שנים ארוכות. הם גם מחויבים, מקצועית ורגשית, להבריא אותנו. כלומר, הרופאים מתבוננים במציאות במטרה לתקן אותה, זה המנדט שלהם בדיוק. אבל הרצון הטוב הזה לעתים עלול להתגלות כטוב מדי וכחיבוק דוב. דוב מאוד. בואו נראה:

החיפוש אחר הפתרון (חייב להיות פתרון)

משך לימודיהם ועל פני עבודתם הקלינית הרופאים לומדים כי יש תרופות למחלות. יש חיסון לאדמת, יש אנטיביוטיקה לדלקת ריאות, יש ניתוח לתיקון ברכיים ויש טישו לנזלת. כל מחלה, והתרופה שלה. כל בעיה, והפרוצדורה המטיבה עבורה. אפילו עבור מחלות חשוכות מרפא יש כמעט תמיד *משהו*. להקלת לכאבים, להפחתת הסימפטומים, לדחיית הקץ. משהו.

ואכן העולם הרפואי התקדם בצעדי ענק בחמישים השנים האחרונות. מתרופות סופר משוכללות, ניתוחים היפר מורכבים ועזרים שעד אתמול נראו כמדע בדיוני טהור. המוות הולך ומתרחק מאיתנו והרפואה דוחקת את רגליו באמצעות פיתוח אינספור תרופות ופתרונות יצירתיים ויעילים להפליא. הרופא שלך למד דרך העולם, דרך הניסיון ודרך הפרופסיה שיש פתרונות, שאפשר לתקן, שאפשר לכוון, שהניסיון עובד, שהמחקר עובד. רופאים רגילים לתת תרופות כי להם מותר לחלק מרשמים וכי תרופות עובדות היטב. אבל למי שמחזיק ביד פטיש, כל בעיה נראית כמו מסמר.

ועכשיו אתה בא ומסרב לתרופת הפלא להורדת הכולסטרול אלא רוצה לעשות את זה "באמצעות תזונה" ועוד של מערות. נו באמת. התגובה תהיה: תפסיק. קח כדור ירוק קטן וזה יעשה את העבודה. זו תגובה אוטומטית ואפשר להבין אותה. לא חייבים לקבל אותה.

החיפוש אחר המלצה (חייבת להיות המלצה)

אנחנו באים לרופא כי כואב לנו. כי רע לנו. כי אנחנו מחפשים פתרון. וגם אם אין פתרון, אנחנו מחפשים לדעת מה זה. למה זה קרה לי. מה אפשר לעשות עם זה. כדאי ניתוח או להמתין? כדאי לחתוך? הרופא אינו פסיכולוג והוא לא יושב על הכיסא כדי להנהן בהבנה אלא כדי לומר דברים ברורים, קלים או קשים, אבל לומר. מאידך, אנו לא מצפים מהרופא שלנו לומר "אני לא יודע" או "זה מסוג הדברים שסבתא שלך ידעה טוב ממני". לא רק שאנחנו לא מצפים לשמוע את זה, הרופא לא מצפה זאת מעצמו. העמדה המובנית של הכח והידע והחלוק והניאון הלבן – כולם יוצרים את התפיסה כי שני הצדדים מחכים לחלקם בעסקה: לשאול ולתת תשובה. להשמיע ולשמוע. אבל גם כאשר אין לרופא די ידע בנושא, למשל האם בריא או לא בריא לאכול שמן קוקוס או משמין או לא משמין לאכול חמאה או סטייק, הצורך המיידי של הפונה הוא לשאול והצורך המיידי של הרופא הוא להשיב כמיטב יכולתו ע"ב הידע שלו. תרשים הזרימה אינו ממשיך ל"זה מסוג הדברים שאין לי לגביהם שום ידע עדיף על שלך". זה פשוט מחוץ לפרוטוקול, גם אם זו האמת לאמיתה. כדאי לזכור את זה.

אמון מוחלט במוסדות ובפרוטוקול

רפואה היא מקצוע היררכי. כלומר מקצוע בו יש משמעות רבה לותק, לתואר ולתפקיד (זה לא מתרחש למשל בעולם יזמות ההייטק, בו ילד צעיר יכול להיות שווה מליונים). בעולם הרפואה ההנחה היא שהותיקים טובים יותר מהצעירים, ועל הצעירים לקבל את הדין ללא עוררין. כאשר משהו נקבע, הוא נקבע במסמרות של זהב. הרופאים לומדים מיומם הראשון בפקולטה שהם חייבים לסמוך על המערכת. שהתרופה על המדף נבדקה כראוי, שהפרוצדורה בטוחה, שהנחיות משרד הבריאות נבדקו, נוסו והוכחו. כי אם הם לא יאמינו בזה, תהיה אנדרלמוסיה ונחזור לרפואת אליל, שאמנים ולמרפא קהילתי עטור נוצות. 

אבל הבעיה היא שהמוסדות לא תמיד יודעים, ולא תמיד בודקים, ובודאי שלא תמיד מוכיחים את ההמלצות שלהם. הנה למשל המלצות פירמידת הבריאות. כבר 40 שנה הם מדיניות רשמית של רוב מדינות העולם. הם חלק חובה מתכנית הלימודים במדינת ישראל, בגן, ביסודי ובתיכון, בהכתבת משרד הבריאות ומשרד החינוך. אבל עכשיו נשיא איגוד הלב העולמי ואחד הקרדיולוגים המשפיעים ביותר אומר שזה שקר מוחלט. ועדת התזונה הפדרלית האמריקאית קבעה לא מזמן ש"אין סיבה להגביל את הכולסטרולבתזונה". שוב, זה ההיפך המוחלט ממה שהם עצמם אמרו כל השנים וההיפך המוחלט ממה שרוב הרופאים יגידו לכם גם היום. הסיבה היא שהמדיניות ההיא מעולם לא היתה מבוססת על מחקרים, ולא על שום ניסוי קליני, אלא על פוליטיקה עגומה (מי שרוצה להרחיב מוזמןלקרוא אונליין את הפרק הנוגע בדבר מהספר שלי). וכשכבר בדקו, גילו שזה הפוך. אבל הרופאים מחויבים להאמין לרופאים אחרים ולמוסדות ולכן היו עיוורים לניסיון האנושי, לפרקטיקה של ההמונים ולשכל הישר. לרשום לעצמי פתק: קצת סקפטיות זה בריא מאוד. 

חוסר ידע

אנחנו שואלים בעצת הרופא כי שני הצדדים מאמינים כי לרופא יש ידע נוסף ומומחיות שנרכשה בשנים של לימוד. אבל אנו נוטים לשאול את הרופא, והוא נוטה לענות, גם על נושאים אותם לא למד מעולם. תזונה היא אחד מהם. רופאים לומדים שבע שנים לפחות, רק כדי להגיע לרמת הבסיס של רופא כללי MD. ועוד שנים רבות אחר כך במומחיות ותת מומחיות. אבל תזונה היא לא מחלה ולא תרופה ולא פרוצדורה אז לומדים קצת ביולוגיה וקצת מחקרים או תיאוריות על תפקיד השומן ותפקיד הפחמימות ודברים בסגנון. זהו. הם לא יודעים כלום. התסריט הסביר הוא שרופא המשפחה שלך למד קורס אחד לפני עשרים שנה והופ, הנה הפך הוא למומחה תזונה – קצת מטעם עצמו, קצת מטעמך והרבה מטעם הממסד.

אפילו רופאים שמתמחים בענייני מזון ועיכול לעתים אינם מכירים אלא את התרופות הקשורות לתחלואה הספציפית. לפני חצי שנה, לאחר אחת ההרצאות שלי, ניגש אלי אדם בשנות השישים לחייו. שלום הוא אמר לי. ותודה רבה. שינית לי את החיים. מה קרה, שאלתי. אני רופא, הוא ענה. מנהל מחלקה, פרופסור. כל חיי סבלתי מתסמונת מעי רגיז. הלכתי לכל הגסטרולוגים הטובים בארץ. חלקם ידידים שלי. אין אבן שלא הפכתי ומאומה לא עזר. עד שניסיתי לאכול לפי הספר שלך, ואתה לא מאמין. אלו היו שלושת השבועות הראשונים בחיי ללא שלשול. זה לא יאומן, הוסיף. הוא רופא, זה נכון, וידידיו רופאים, גם זה נכון, אבל הם לא תמיד יודעים.

לתקן או למנוע

רפואה, מעצם הגדרתה, היא מלאכה של תיקון. לרפא חולי, לתת מזור, להקל על הכאב. אבל הרפואה מעולם לא היתה מדע של מניעת החולי מלכתחילה. מבחינת הרופאים, המחלה "מופיעה" ואז יש לרפא אותה אבל מדוע היא צצה, זה כבר עניין אחר לגמרי. למשל, אם אתה אורתופד אתה עשוי להיות מומחה ברפואת ספורט, ולדעת כיצד יש לטפל ב Tennis Elbow אבל זה לא עושה אותך מומחה של אופן האימונים שימנעו פציעה שכזו. אם אתה אונקולוג, אתה מומחה בטיפולי סרטן מותאמים אישית, אבל לא יודע מאומה על כיצד ניתן למזער את הסיכוי להופעת הסרטן. יש מצב שאיש אינו יודע זאת. אם אתה קרדיולוג אתה עשוי להיות מומחה בצינתורים והחלפת שסתומים אבל לא תדע מדוע יש התקף לב אצל פלוני ולא אצל אלמוני. ה"למה" הופך לממלכת הניחושים, המיתוסים וההשערות, לא לפרוצדורה רפואית, והיומרה לדעת למה משהו קרה, חורגת מהפרקטיקה הרפואית, ולכן גם יעילה פחות. רופאים טובים מאוד בלתקן, טובים הרבה פחות בלמנוע, כי הניחוש של מקור הבעיה, של הסיבה והמסובב, הוא רק ניחוש. ושלו טוב בדיוק כמו שלכם.

חטא ההיבריס

עד לפני כמה שנים, הדבר החמור ביותר והלא-מנומס ביותר שיכולת לומר לרופא שלך, רגע אחרי בשורת האיוב, הוא: דוקטור, נראה לי שאני רוצה לשמוע second opinion לפני שאני מחליט. היום לשמחתי כבר רופאים מקבלים בהבנה ואף באהבה את חובת המטופל לשמוע עוד דעות, גם אם הן לא דומות לדעות שלהם. ויש רופאים מקסימים שאפילו מעודדים זאת. אבל גם זאת, רק אם תשמע בעצת רופא אחר. זה טבעי, אבל זה גם מסוכן. האחריות על הבריאות שלכם, קוראי היקרים, היא שלכם, ושלכם בלבד. לא של הרופא, לא של עמיתו. שלכם. דעתו חשובה ועשויה להציל את חייכם, אבל היא דעתו, לא  דעתכם. ההטייה המקצועית הזו גורמת לרופאים לזלזל בדעות שאינן מגיעות ארוזות עם חלוק, סטטוסקופ ודיפלומה. מה באת עכשיו עם הסוכרת שלך והרעיונות המשונים על דיאטה של מערות. נו באמת. דעה נוספת ששמעתם מהסבתא התמניה שלכם היא בכלל לא רלוונטית בעיניו (יא חביבי, תן לתינוקת סמנה! אמרה סבתה של אישתי כשנולדה לנו ביתנו הבכורה. אמרה, וידעה מה היא אומרת).

הביולוגיה אינה ידועה

כאשר טייס קרב מתיישב בקוקפיט הוא לעולם יחזיק בידו השמאלית בד"ח, שזו מן חוברת קטנה המפרטת סדר פעולות נדרש לפני המראה. כן, גם אם הוא עשה זאת אלף פעם בעבר, הוא חייב לעבוד לפי הפרוטוקול ולא לסמוך על הזיכרון או הניסיון, אחרת הוא עלול להתרסק ולמות. כאשר הרופא מתיישב מולך הוא פעמים רבות מרגיש כמו טייס קרב בקוקפיט (ואני מכיר רופא אחד שהוא גם וגם). יש פרוטוקול שנכתב על ידי טובים ורבים לפני והוא עובד נהדר וממנו אין לשנות. העניין הוא שאנחנו גוף ביולוגי ולא מכונות מעשה ידי אדם. 

ביולוגיה היא יצור חמקמק ומוזר וההבנה שלנו את המציאות משתנה כל הזמן ומתפתחת. זה לא מטוס שאדם בנה ויודע את כל מגרעותיו ויכולותיו. זה אדם ואנחנו רק מתחילים להבין קצת מהמנגנונים ומהיכולות של הגוף האנושי. אבל הרופאים לעתים מתנהלים כאילו הכל כבר ידוע, נחקר ואומת ומדובר באמת צרופה. ברור שכולסטרול גבוה יוצר התקפי לב. ברור שמזונות אנטי-אוקסידנטים טובים ללב. ברור שחמאה זה משמין. ברור שפעילות גופנית זה טוב. ברור וברור וברור. אבל לא, הכל לא באמת ברור. הפרוטוקול לא תמיד נכון. אמר פעם שמעון פרס כשתחת המיקרוסקופ אנו מגלים עולמות גדולים ורחבים יותר מאשר עולמות הכוכבים שמגלים בטלסקופ. זה עלול מעט לתסכל, העובדה שלא הכל ידוע ולא הכל ברור, אבל זה גם אומר שיתכן וישנם פתרונות שלא מתנהלים לפי הספר. קצת צניעות לא הזיקה לאיש.

קשר אינו סיבה – אחרון חביב

בדרך כלל תרופות מקבלות אישור רק לאחר ניסוי קליני המוכיח את ההשפעה שלהם במציאות. רפואה ומדע מתקדמים על ידי גיבוש תיאוריות שלאחריהן יש ניסויים המאששים או מפריכים את התיאוריות. ניסוי הוא שינוי מבוקר של גורם אחד בין שתי קבוצות (ניסוי ובקורת) והשארת כל הגורמים האחרים זהים וללא שינוי. כך ניתן למדוד האם הגורם הבודד יצר שינוי ומשפיע. בעברית: האם התרופה עובדת. בניסויים איכותיים מדובר על ניסוי סמיות כפולה (double blind) שמשמעו שהן הרופא והן המטופל לא יודעים אם הם בקבוצת הביקורת או קבוצת הניסוי על מנת לשלול כל השפעה פסיכולוגית אלא השפעת התרופה שבניסוי בלבד. ניסוי קליני הוא התערבות במציאות כדי להוכיח סיבה ותוצאה (למשל: גלינו כי נטילת תרופה -> הורדת חום). לעומתו ניסוי תצפיתי הוא רק התבוננות במציאות כדי למצוא קשרים (למשל: בבדיקת המון בדיקות דם לאורך שנים גילו במחקר האחיות כי יותר הורמון אסטרוגן בדם -> פחות התקפי לב). אולם, מציאת קשר אינו הוכחת סיבתיות למרות שאנו נוטים לייחס זאת. 

במדע התזונה, לרוע המזל, יש בעיקר תיאוריות, הרבה מחקר תצפיתי, וכמעט ואין כלל ניסויים קליניים. הסיבה היא פרקטית: קשה מאוד עד בלתי אפשרי לעשות ניסוי קליני בתזונה. אנו הרי לא כולאים אנשים ומאכילים 100 מהם במזון א' ו100 אחרים במזון ב' כקבוצת ביקורת. אפשר לעשות את זה רק לעכברים, וגם את זה אנונימוס כבר לא מרשים. אצל אנשים אפשר לעשות ניסוי תצפיתי המסתמך על זכרונם המופלג. למשל (אמיתי): ספר לי מה בדיוק אכלת בארבע השנים האחרונות, בממוצע. ואז נגלה שסיפרת שאכלת 0.91 המבורגרים בממוצע בחודש בארבע השנים האחרונות, ושאנשים כאלה יותר מועדים להתקפי לב ב 0.032 אחוזים. ואז נכריז שהמבורגר מסוכן ללב, וגם נחדד את מסקנתנו שמתוך ההמבורגר כולו (שכלל לחמניה, בצל, פרוסת עגבניה חמוצים, קציצה, קולה, צ'יפס ורוטב אלף האיים) הגורם הקריטי להתקף הלב הוא השומן הרווי שבתוך הקציצה שבתוך הלחמניה שבתוך המגש והוא הוא הורג אותך. זו כמובן שטות עצומה, לוגית ומחקרית כי במקרה הטוב גילינו קשר, ובהגדרה לא הוכחנו סיבה. זה לא מפריע לכותרות המחקרים והעיתונים.

אם אתם חושבים שרופאים לא עשו ועושים כאלה טעויות, אתם חיים בסרט. הנה דוגמה ממחקר ארבע האחיות, אולי המחקר המצוטט ביותר בהיסטוריה בענייני תזונה ושכל אגדות השומן הרווי מסוכן ובשר מסרטן, כולם היו בניו. זוכרים שמצאו כי יותר אסטרוגן -> פחות התקפי לב? יופי. על בסיס הממצא הזה במשך למעלה מעשרים שנה נתנו בכל העולם לכל הנשים בגיל המעבר טיפול הורמונלי של כדורי אסטרוגן כדרך לצמצום התקפי הלב. מיליוני נשים. עשרות שנים. רק שבסוף עשו גם ניסוי קליני, והוא דווקא הוכיח את ההיפך: נטילת תוסף אסטרוגן מעלה את שכיחות התקפי הלב. ממש כך. פדיחה.

על בסיס מחקר האחיות ומחקרי תצפית דומים אחרים ביססו רשויות הבריאות, ואחריהם הרופאים, את הטענה כי שומן רווי מסוכן, שדגנים מלאים בריאים, ששמן סויה בריא ועוד ועוד אגדות שאין בינם לבין מחקר קליני ולא כלום. גם רופאים מומחים, ואולי בעיקר רופאים מומחים, נפלו בפח הזה. והם ממשיכים ליפול בו כברווזים. זוכרים את החדשות הטובות והמסעירות מפי נשיא איגוד הלב העולמי לפני כמה שורות? הוא מציג מחקר תצפיתי ענק שערך, שכאמור הפריך את תיאורית השומן רווי מסוכן (נמצא קשר הפוך בין צריכת שומן רווי להתקפי לב כך שודאי לא ניתן לטעון ששומן רווי גורם להתקפי לב). אבל באותה נשימה הוא אומר שנמצא כי "פירות טובים ללב". הלו דוקטור, כבר שכחת? זה מחקר תצפיתי ולכן אתה רק יכול להצביע על קשרים ובוודאי יש להסתייג מאוד מסיבתיות! איפה המקצועיות של אותו פרופסור נערץ (הוא באמת נערץ בעולם הקרדיולוגיה)? קל לערבב אותנו, האנשים הפשוטים. שומן א' זה מסוכן ושומן ב' זה בריא. הרבה פירות זה טוב או הרבה פירות זה רע. מי יודע. זה לא משנה כלל אם הדעה היא "בעד" או "נגד" שומן, אם היא נובעת ממחקר תצפיתי, זו סתם אמירה ואתם יכולים להמשיך לישון. הוא מצא רק קשר, רק כיוון לקראת מחקר, אבל בודאי שלא הוכיח שום סיבה. 

הערה לגיקים: מחקר תצפיתי כאמור לא יכול לבסס סיבה ותוצאה בין גורמים, אלא רק לזהות קשרים ביניהם. אולם מחקר תצפיתי בהחלט יכול להפריך סיבות ותיאוריות. שכן אם לא נמצא קשר בין א' ל ב', קשה מאוד עד בלתי אפשרי לטעון ש א' גורם לב'. במקרה שלנו, נמצא כי ככל שאוכלים יותר שומן רווי יש פחות התקפי לב, אז לא ניתן עוד לטעון ששומן רווי גורם להתקפי לב. מאידך, לא ניתן גם לטעון כי שומן רווי מגן מפני התקפי לב אלא רק שיש קשר חיובי בין השניים, וקשר, כאמור בפעם האלף, אינו סיבה. אבל גם אם לא עקבתם אחרי הלוגיקה, לא אסון.

שווה מאוד לראות! וידאו המערער את אמות הסיפים של פירמידת הבריאות הקלוקלת

השורה התחתונה

אם אתה רופא: היה צנוע בענייני תזונה והרחב את הידע שלך. מניעה תהיה יעילה ובטוחה עשרות מונים מכל ריפוי.

אם אתה חולה: לך לרופא כדי לטפל בבעיה והקשב לו היטב אך אל תסתנוור מסמכות. אל תחשוש לחפש בעצמך את מקור הבעיה.

**********************

ומה אתם חושבים?

אנא ספרו לי על הרופא שלכם,

אנא שתפו עם רופאים,

אנא אנא אנא, תהיו לי בריאים.

By Dael with 1 comment

האמת נחשפת! שומן יוצר סכרת או סוכר יוצר סכרת? סוף סוף גם הוכחות קליניות

"אם אי אפשר למכור את זה, אז לאף אחד לא אכפת מזה"  / איש מכירות מנוסה

רק לפני שבוע, ורק אחרי לחץ ציבורי ניכר, הודתה חברת קוקה קולה כי היא מעניקה מיליונים רבים לתמיכה במחקר רפואי בתחום הסוכרת. כן, קוקה קולה. למה? כי אם אתה רופא או מנהל מחלקה, או בית חולים שלם, שקוקה קולה משלמת לך את הנופשים, את הטיסות ואת תקציב המחקר, אז כל חוקר יחשוב עשר פעמים לפני שיאמר שהסוכר אשם במשהו. כי לכסף אין ריח ואין בו קלוריות.
לא יפלא איפה, שחוקרים נמרצים עשו כל שביכולתם כדי להוכיח כיצד השומן הוא האויב האולטימטיבי - להשמנה, לבריאות הלב, ליצירת סוכרת, ולכל צרה אחרת. רק שלא נגיד סוכר.

JEFF CHIU / ASSOCIATED PRESS

כי סוכר ושמן צמחי אפשר למכור הרבה מאוד.
שמן קנולה, שמן סויה, שמן תירס, שמן חמניות ושאר חבריהם למשפחת הזרעים הפכו את העולם על ראשו כשהפכו בעשורים האחרונים לאלטרנטיבה "הבריאה" היחידה והמוחלטת לשומן עליו התפתחנו משך מליוני שנים: שומן מהחי ושומן מפירות (קוקוס, זית, אבוקדו). השמנים הלא רווים הפכו ליקירי הרופאים והתזונאיות, השתלטו חד צדדית על תעשיית המזון ועל המזווה של העולם כולו, ומכרו את עצמם טוב מאוד.
השומן הרווי הפך לאויב הדמוני, הנוראי של הבריאות האנושית. סילוקו מהתפריט של כל אנשי המערב חייב את כולם להשלים את החוסר הקלורי ממקורות אחרים, ועיקרם פחמימות, בצורותיהן השונות. סוכר. שתיה קלה וממותקת. לחמים בכל הצבעים, מאפים, פסטות, פתיתים וכל מזון מוכן החל להגיע עם כמויות נכבדות של סוכר ושל שמן צמחי. אין קופסת שימורים כמעט שלא התחמקה מהגורל הזה, אפילו ברסק עגבניות. יחד עם הקופסאות, גם אנחנו, האנשים, התרגלנו לאכול יותר ויותר סוכר ושומן צמחי. זכרונות החמאה והשמאלץ מבית סבתא נותרו עמומים ורחוקים כמו "שכונת חיים" וטייפים דאבל קסט, היינו, דברים שהוכחדו אבל היו מקסימים בזמנם. דברים מהמאה הקודמת.
לעסק כולו היה ויש עדיין אינטרס כלכלי עצום, ולא רק מקוקה קולה. כל תעשיית המזון והתרופות עומדת בשורה אחת, כתף אל כתף, להדוף את מסורת האכילה האנושית ולשכנע אותנו לאכול זבל: אפשר למכור שומן צמחי, אפשר למכור סוכר לכל דבר, אפשר למכור תרופות שיפחיתו את כמות הכולסטרול, ועוד. טריליונים של דולרים כדי לפתור בעיה שמעולם לא הייתה קיימת, רק כדי להתעורר יום אחד ולגלות שיצרנו בעיה חדשה, עצומה וקטלנית להחריד.

ואכן, כמו שכתבתי כבר לפני שנים, אחוזי הסוכרת והשמנת היתר באוכלוסיה ממשיכים לגדול ולתפוח, פשוטו כמשמעו. הנתונים החדשים מזעזעים. למרות אינספור מודעות, תכניות התערבות ממשלתיות, רשתות מזון בריא, ומה לא - מעשה שטן אחוזי ההשמנה עולים דרמטית ולא מתכוננים לעצור באדום. 

הנה לפניכם. 

אבל אם קוראים את הנחיות המדיניות אי אפשר שלא להשתגע. אפילו אצלנו בארץ, רק לפני שבוע שוב רופא משפחה מפרסם כתבה המזהירה את הציבור בפני שומן רווי וטוען כי הוא גורם לסכרת. הממ. אחוזי השומן הרווי בתזונת המערב יורדים דרמטית כבר 40 שנה והמצב רק נעשה גרוע יותר. אבל בא נעזוב רגע שוב את הדיון על השכיחות וההסתברות ואם קשר הוא סיבה או לא. התעייפנו מזה. בואו נראה מה אומר המחקר עצמו. 
כשמתייחסים ברצינות למחקרים, כשמתייחסים ברצינות למדע, אז אי אפשר להתייחס ברצינות להמלצות שעדיין חוששות משומן רווי. לפני כמה ימים פורסם מאמר תגובה ב British Medical Journal על הנחיות התזונה האמריקאיות, עליהן כתבתי כאן לפני כמה חודשים, עם פרסומן (האם שומן רווי מסוכן לנו?). ההנחיות לראשונה הודו (סוף סוף) שאין קשר בין צריכת שומן ובעיות לבביות או תמותה, ושהפחתת השומן בתזונה אינה אסטרטגיה מועילה או מוצלחת, אבל למרות זאת הם הותירו המלצה ליהזהר ולצמצם בצריכת שומן רווי.
המאמר החדש ב BMJ סוקר את הקרקע המחקרית עליה נשענת ההמלצה ואין לקורא אלא לפרוך את ידיו בייאוש. מה הולך כאן? במיוחד לאור העובדה כי כל המחקרים הקליניים מהשנים האחרונות מדגימים שוב ושוב את חוסר הקשר בין שומן רווי לסוכרת או בעיות לב ואף מדגימים את הכיוון ההפוך: השגת בריאות בתזונה אמיתית וטבעית. אבל קובעי מדיניות 2015 בחרו להתעלם מהממצאים הללו וביססו את עמדתם על משאלת לב ועל מיתוסים שאינם נתמכים מחקרית. ממש כך.

לשמחתנו לא כל העולם שיכור.
הנה, איגוד הלב והשבץ הקנדי (Heart and Strock Foundation), פרסם לפני מספר ימים הצהרה הקוראת לאנשים לחזור לאכול אוכל אמיתי ו"לסלק את הזבל" מהתזונה, לא את השומן הרווי. מישהו עם שכל ישר בראשו יושב שם בקנדה ורואה את המציאות דופקת על החלון ובוחר שלא להתעלם.
אז עוד יש תקווה.
אבל גם בחזית הקלינית מתרחשים תהליכים מדהימים. לראשונה פורסמו תוצאות ניסוי מוצלח בתרופה המצליחה לצמצם דרמטית את אחוזי התקפי הלב והמוות אצל חולי סכרת! בכ 40%, לא פחות. תרופה. גלולה. עכשיו תנחשו מה הגלולה עושה.
האם היא מצמצמת את השפעת השומן בתזונה כדי לצמצם התקפי לב? לא!
האם היא מצמצת את השפעת החלבון בתזונה כדי לצמצם התקפי לב? לא!
התרופה Jardiance פשוט מסלקת את הסוכר. היא גורמת למטופלים להשתין את הסוכר מיד לאחר אכילתו במקום לצבור אותו בגוף. ת'כלס המציאו לנו פטנט כאילו אכלנו "דל פחמימות". וההפתעה הגדולה ביותר: זה עובד! היטב. להבדיל מתרופות אחרות המנסות להסתיר או "להחביא" את בעיית הסוכרת על ידי ניהול הסוכר בדם (אינסולין או מדכאי רצפטורים הפועלים בכיוון זה), התרופה הזו פשוט מסלקת את הסוכר מהגוף ולא מנהלת את רמות הסוכר בדם.
את התרופה הזו אפשר בהחלט למכור, אז יש לי תחושה שהתרופה הזו הולכת לעשות היסטוריה והיסטריה מסחרית.

מבחינתי, האמת הפשוטה מסתתרת הרבה לפני התרופות: אל תאכלו סוכר. אל תאכלו שמנים תעשייתיים. תאכלו אוכל אמיתי! ושומן רווי הוא חלק בלתי נפרד מאוכל אמיתי והוא ידיד קרוב של המין האנושי מאז ומעולם.

תהיו לי בריאים,
וחג שמח
דעאל

By Dael with 9 comments

בפעם האלף: האם שומן רווי מסוכן לנו (רמז: לא!)

כרגיל בארצנו הקודחת מטירופי קיץ ושגעונות הסתיו, העיתונות לא נחה וחדשות לבקרים מתפרסמים מאמרים שונים ומשונים המוכיחים עד כמה הפליאו מסוכן או לא בריא.
זה בסדר.
כמאמר הקלישאה: בהתחלה מתעלמים ממך, אחר כך מזלזלים בך, אחר כך תוקפים אותך, בסוף אתה מנצח.
לשמחתי, אנחנו כבר עמוק בשלב האחרון והכתבות והכותרות הן לא יותר מקרב מאסף של אנשים שעדיין לא השכילו להתעדכן או לא הסכימו להתפדח באמירת "חטאנו, עווינו, טעינו" פומבית .
לצערי יש קוראים הנאחזים רעד מכל מאמר דעות שכזה. אתמול היה זה מאמר בוואלה, פרי עטו של ד"ר מיכאל ויינפאס וכותרתו "מי מנסה לגרום לנו להתאהב מחדש בשומן רווי" ותוכנו הוא שילוב של מידע חלש עם תיאוריות קונספירציה. בכל מקרה, בגלל שקיבלתי מיילים מקוראים מודאגים, כתבתי שם תגובה, והרי היא לפניכם:

דוקטור, אני חושש שאתה טועה ומטעה את הציבור. אנא שים לב:

1. כל המחקרים שהבאת הם תצפיתיים ולא קליניים ולכן בהגדרה, אינם יכולים לקבוע סיבתיות אלא רק להצביע על קשר. קשר אינו סיבה! זו גם הסיבה שמחקרי קורוליציה כאלו נחשבים רעים וזניחים כאשר מבקשים לבסס המלצות על פיהם. חוץ מלייצר כותרות הם מייצרים בעיקר טעויות קשות. הייתי ממליץ לך להבהיר לקוראיך כי הקשרים שהבאת, גם אם נניח שהם נכונים, אינם יכולים להעיד במאומה על סיבתיות.
2. לא רק שהבאת מחקרים תצפיתיים, טרחת להביא מחקרים גרועים במיוחד. מחקר האלצהיימר שהבאת למשל, בדק ארבעה מחקרים אך באחד מתוך הארבעה שומן רווי דווקא "הועיל". הממ. מה נכון?
3. "מחקר האחיות" שהבאת בהרחבה על הסיכון בסרטן כפונקציה של שומן הוא הבל מחקרי מוחלט המבוסס "תצפית" משאלונים שמולאו פעם בארבע שנים. מטורף. על אותו מחקר האחיות ממש התפרסמו הרבה מחקרי סביבה כבר לפני עשרים שנה (!). אחד המחקרים המפורסמים ביניהם מצא מובהקות סטטיסטית ואחלה קשרים שבעולם, ו"הוכיח" שנשים שנטלו הורמון אסטרגון הפחיתו ב 44% את שכיחות התקפי הלב שלהן. מיליוני נשים החלו על סמך המסקנות של המחקר ההוא (והכתבות בעיתונים), לצרוך אסטרוגן כמגן למחלות לב, אבל אבוי, במחקר קליני אמיתי (התערבות וניסוי השפעה של ממש) שנערך שנים אח"כ נמצא כי האסטרוגן דווקא מעלה את הסיכוי להתקפי לב ב 29%. אופס. ראה עוד על הנושא כאן. וספיציפית ובהרחבה רבה על הקשר כביכול בין צריכת שומן לסרטן השד, ראה את המאמר המאלף אך הארוך להחריד של דניס מינגר. 
4. לעומת המחקרים התצפיתיים החלשים הללו, דווקא מחקרים קליניים בתחום הדמנציה והשומן גילו את ההיפך הגמור מטענתך. בעיקר ככל הנוגע לשומן הרווי מכולם – שמן קוקוס, שבמחקרים קליניים נמצא שוב ושוב כיעיל מאוד במניעה ובהפחתת סימפטומים במצבים דמנטיים . כך גם לגבי "שומן יוצר סוכרת" - כי מחקרים קליניים מראים את ההיפך המוחלט מטענתך (צריכת שומנים רווים והפחתת פחמימות היא אסטרטגיה יעילה מאוד במניעה ובטיפול בסוכרת).
5. הייתי ממליץ לך להתעדכן מעט על המטה-אנליזות שנערכו בשלוש השנים האחרונות על "הסכנות" בשומן רווי (אלו מטה-אנליזות הכוללות מאות אלפי אנשים כל אחת). הממ. צריכת שומן רווי אינה מקושרת כלל לתמותה יתרה, לבעיות לב או לאיזשהי בעיה. רק לבעיית יחסי ציבור. ראה עוד על נושא זה בהרחבה. 
6. אבל תרגיש טוב עם עצמך. במחקר שפורסם לפני שבוע, גילה ש 70% מהרופאים מחזיקים עדיין בתפיסות מיושנות ה"מפחדות" משומן רווי, למרות שעמדות אלו אינן תואמות עוד את ממצאי המדע העדכניים מהשנים האחרונות. ראה כאן.  
7. בקיצור דוקטור, שווה להתעדכן ולקרוא מה באמת אומר המחקר, לא מה אומרות כותרות העיתונים.

שנה טובה ובריאה (עם הרבה שומן, זה טוב ללב).
וגמר חתימה טובה,
דעאל

By Dael with 9 comments

האם שומן רווי וכולסטרול מסוכנים לנו ללב?

אנחנו יכולים לצעוק מראש הבניינים שאנחנו מרגישים נפלא,
אנחנו יכולים להראות לכולם שאיבדנו בקלות משקל עודף,
אנחנו יכולים להדגים עד כמה קיבלנו אנרגיות מדהימות,
אנחנו יכולים לספר שבדיקות הדם שלנו השתפרו,
אבל, כשזה מגיע ללאכול שלוש ביצים, לבשל בשר או לטגן בחמאה - באותו הרגע יוצאים כל אבירי המידע ומומחי המחקר וצועקים בקול גדול "שומן רווי זה מסוכן" או "תמשיכו ככה ותוך שנתיים תצטרכו צינטור" או "זהירות, כולסטרול לפניך!" או "אבל כל המומחים אומרים אחרת" ומיני ברכות מסוג זה המעורבות בנחרצות מדעית ובפוביה שומנית ברורה.
את הדוגמא האחרונה לכך קיבלתי אתמול במייל מסטודנט בשם עומר:
"הי דעאל, אני סטודנט והמרצה לביוכימיה שלנו מאוד מגנה את השיטה הפליאוליסטית... אני מנסה להתווכח... היא ביקשה ממני מחקרים אקדמאיים בנושא בשביל שתשקול להתייחס לזה ברצינות (מה שגם לא היה פשוט). תוכל לעזור לי?"

 צילמתי השבוע. בריא או לא בריא?

אוקיי עומר, הנה זה בא (האמת שכבר רציתי מזמן לכתוב על זה כמו אבל היו כמה עניינים דחופים. סורי). לא אסקור את כל ההיסטוריה, ולא אכתוב שוב על הסכנות בבשר אדום  רק טעימה קטנה מההיסטריה של הזמן האחרון, וקצת פרשנות אישית. 

זוכרים את פירמידת הבריאות?
יופי - הגוף המקצועי שמאחורי הזהב הטהור הזה נקרא ועדת התזונה הפדרלית האמריקאית. ועדה זו מתכנסת מאז שנות השבעים ועד ימינו בתדירות קבועה ומפרסמת פעם בחמש שנים את המלצותיה המעודכנות לציבור האמריקאי שוחר הבריאות. הדו"ח האחרון הוגש רק לפני כשלושה חודשים, בחודש פברואר האחרון. במסגרת שקיפות המידע גם דיוני הועדה המקדימים מצולמים (ב HD) וחופשיים לקהל וגם הדו"ח עצמו מפורסם אונליין ככתבו וכלשונו.
ובכל מקרה, הפשלתי שרוולים ושינסתי מותניים וניסיתי לקרוא את הדברים, ברצינות ובלי ציניות. מאות עמודי הדו"ח הם משמימים למדי וברובם חוזרים על מנטרות קבועות שכנראה אי אפשר לדו"ח כזה בלעדיהן ("לעשות יותר ספורט זה בריא"). ובכל זאת, כמה דברים בממצאי הועדה הזו היו הפעם חריגים במיוחד ומעידים על הטלטלה העצומה שעוברת על ההגמוניה התזונאית ממש כעת. מכל הממצאים והמסקנות נתמקד רק בשלוש:
1. הועדה הסירה את ההמלצה להחליף שומן בפחמימות.
2. הועדה אינה רואה עוד את הכולסטרול במזון כסיבה לדאגה ולהגבלת צריכתו
3. הועדה עדיין ממליצה להמנע מצריכת שומן רווי.
הממ.
מעניין מאוד.
קודם כל כבוד לוועדה על אומץ הלב הציבורי. הרי המלצות 1 ו 2 עומדות בניגוד גמור ומוחלט לכל מה שאומרים לנו שנכון. שכן אם כולסטרול במזון אינו בעייתי ואינו גורם לעליית רמת הכולסטרול בגוף כמו שתמיד סיפרו לנו, אז מסתבר שאין בעיה לאכול שלוש ביצים ליום. ואולי גם שלוש עשרה?  אימרו מעכשיו:
"אבא, אתה לא מאמין, מותר לאכול כולסטרול כמה שרוצים. כן, גם אם הכולסטרול שלך גבוה. כן, הפחתת כולסטרול בתזונה הוכחה כלא יעילה להפחתת רמת הכולסטרול. כן, אני רציני".
ההמלצה השניה המדהימה של הועדה היא להפסיק להחליף שומן בפחמימות. זו נראית כמו רק הערת שוליים בדו"ח אבל זוהי חדשה המרעידה את אמות הסיפים של הפירמידה. הרי סביב הקונספט הזה של החלפת השומן בפחמימות נבנתה כל תרבות המזון במערב כולו. למשל: תאכלו דגני בוקר או חטיף "בריאות" או "לחם מלא וקל" רק אל תעיזו לאכול חמאה, אגוזים או גבינת שמנת (אלה הרי יהרגו אותנו וישמינו אותנו, כך הקפידו לומר לנו ד"ר אולגה וחברותיה כל השנים). אז זהו, שלא. אומרת הועדה (אהמ. אהמ. נתקע לנו בגרון): האסטרטגיה שהמלצנו עליה כבר 45 שנים ברציפות גרמה לאנשים לאכול הרבה יותר פחמימות וכנראה זה איכשהו גרם להם להשמין אז אנחנו חוזרים בנו מההמלצה הזו. אופס. תשארו עם השומנים שלכם (במזון) ואל תחליפו אותם בפחמימות כדי שלא תשארו תקועים עם שומנים בבטן.
עד כאן יופי טופי. הגיע הזמן וכל הכבוד.
(לידיעת הממסד: אולי תפיצו את הדו"ח לתזונאים בקופ"ח כדי שיבינו שההמלצות שלהם לאכול ביצה בשבוע הם כבר מזמן לא רלוונטיות לכלום? ואולי תתרגמו אותו?)
אבל אל תצאו לרחובות בהורה סוערת עדיין. במשפט הבא הועדה הפדרלית ממליצה להמנע או לצמצם מאוד את צריכת השומן הרווי. לא רק זו, היא גם מציינת שהדבר הזה נתמך ברמה "חזקה מאוד" על ידי המחקר.
השאלה היא מדוע? והאם זה אכן נתמך במדע "מאוד" כפי שהועדה טוענת או שמא מדובר בחזרה לא מבוססת על המלצות העבר. מה הממצאים שמביאה הועדה בתחום זה והאם הם אכן כה חד משמעיים?
אז אחרי שהדוח קובע שיש להמשיך ולסלק שומן רווי מהתזונה הדו"ח מפנה לנספח ובו בעמודים 452 עד 457 מפורטות ההוכחות המדעיות ה"חזקות" שגרמו לועדה המכובדת להמשיך ולפחד משומן רווי (או אולי לפחד לקחת אחריות).
הנושא מוסבר בפירוט תחת הכותרת : Question 5: What is the relationship between intake of saturated fat and risk of cardiovascular disease - וגם בו חלקים ארוכים הם קביעות ומסקנות ורק מעט הוא ההוכחות עצמן.
(מילה על המתודולוגיה. ועדה כה מכובדת לא מטריחה עצמה ומכתת רגליה אחר כל מחקר ומחקר אלא בוחנת מטה-אנליזות, היינו מחקרים שבחנו ממצאי מחקרים אחרים, וגם אותם היא סווגה לפי רמות ומובהקות).
קראתי וקראתי ובעיקר את תת הפרק review of the evidence  המפרט את ממצאי המחקרים עצמם (ולא את מסקנות הועדה מהם). הפסקה הכי מעניינת לנושא השומן הרווי ומשמעותו בתזונה ובסיכון הלבבי נמצאת בעמוד 454 תחת הכותרת
The Relationship between Consumption of Total Fat and SFA and Risk of CVD ובתרגום חופשי: "היחס בין צריכת סה"כ שומן ושומן רווי והסיכון לתחלואה לבבית". כלומר, מה שרצינו לדעת.
אז קראתי וקראתי (וגם אתם יכולים) והנה שפשפתי את עיני וקראתי פעמיים ורשמתי עבורכם את המסקנות החזקות המוכיחות כי שומן רווי מסוכן ללב:

הממ.
המסקנה ברורה: שומר נפשו ירחק משומן רווי.
וברצינות, עמדת הועדה לא נתמכת על ידי המקורות שהיא עצמה טרחה וליקטה. הדבר היחיד שנמצא היא מחקרים שהדגימו תועלת מה בהחלפת שומן רווי בשומן בלתי רווי. וגם זה לא תמיד.
מה אומר ומה אדבר: המלצה חזקה בטירוף.
אבל לא רק אני הרמתי גבה על הנחרצות ועל העקשנות של הועדה להמשיך ולשגר אזהרה משומן לאומה האמריקאית (וגם לאומה הישראלית, העושה copy+paste לכל המצאה אמריקאית, ע"ע פירמידת המזון). גם איגוד הדיאטנים האמריקאי, שהוא ארגון המונה 72000 תזונאים קליניים, פרסם את נייר העמדה שלו לאחר שלמד בקפדנות את המלצות הועדה הפדרלית. כתב על זה יפה מיקי בן דור ידידי ושיבץ מטבע לשון נהדרת בהקשר זה: "המבצר מתמוטט".
זהו ארגון שמרני שבשמרנים, ובכל זאת, כנראה שיש להם יושרה מקצועית, ואז בזהירות, בכבוד ובנימוס, כאילו היו אנגלים, ארגון התזונאים האמרקאי (המכונה כעת "האקדמיה לתזונה ודיאטטיקה") ממליץ לועדה הפדרלית לשקול שוב את עמדתה. אם זה היה בארץ הם היו מבקשים "לחשב מסלול מחדש".
הנה ציטוט מהפסקה העוסקת בשומן רווי, בתרגומו של מיקי:
"כדאי לשים לב שאף אחד מהמחקרים שצוטטו על ידי הוועדה בהקשר של מחלות לב לא זיהה שומן רווי כקשור באופן שלילי למחלות לב ועורקים" וגם: "ברוח ההמלצות המבורכות של הוועדה לרוויזיה בהמלצה להגביל צריכת כולסטרול, האקדמיה מציעה שהוועדה ומשרד החקלאות יתמכו ברוויזיה דומה שתסיר את הדגש משומן רווי כמזון בעייתי.
הניסוח מעט מסורבל ומלא התנצלויות, אבל את העיקר אנחנו שומעים היטב עד לכאן: חבר'ה, אולי די?

ובינתיים מה קורה בארץ:
בעקבות הועדה האמריקאת בחודש אפריל הופיע המסמך הזה ברשת: המלצות תזונתיות למניעת מחלות קרדיוואסקולריות, גרסה עדכנית שחוברה על ידי איגוד הקרדיולוגים ועמותת התזונאים בישראל. והנה מסתבר שגם בארזים נפלה שלהבת והמבוכה המוחלטת ניכרת מהדפים. סיכם את זה יפה עבורנו רותם, שגם העביר לי את המסמך (תודה!):
"לאחרונה התעוררה השאלה האם אכן חומצות שומן רוויות כל כך מזיקות, מאחר ומקור המידע העיקרי לקשר הזה הוא מחקרים לא התערבותיים. כרגע נראה עלינו להשוות בעיקר בין SFA לחומצות שומן רב בלתי רוויות אומגה-6. נראה שעוד צפויים שינויים גם בהמלצות הללו."
המשפט האחרון הזה מקפל בתוכו אמת גדולה. תרגמתי עבורכם את העברית לישראלית מדוברת:
חברים, שקט בבקשה. צפויים שינויים, חברים. כן אולגה זה המצב. מצטערים. מה שהיה כבר לא יהיה. זה בסדר, אתם עדיין יכולים להמשיך לדקלם "דגנים מלאים במקום שומן" ו"שומנים מסוכנים ללב" אבל אנחנו כבר יודעים שהמחקרים לא שווים ושיש מחקרים הפוכים ושזה רק עניין של זמן עד שהפירמידה הרקובה הזו תתמוטט ארצה ברעש רב.

האיגוד הקרדיולוגי לא יכול להתעלם מהעובדות ומודה כי דיאטה דלת פחמימות עובדת, ועובדת טוב. לדוגמא:
"ממחקרי התערבות שנערכו בעשור האחרון עולה כי דיאטה דלת פחמימות מהווה אסטרטגיה יעילה ובטוחה בהפחתת משקל ובשיפור גורמי סיכון קרדיוואסקולרים. הפחתת צריכת פחמימות לטובת תוספת חלבונים ושומנים, במיוחד מהצומח, עשויה לתרום להפחתת . משקל, TG והעלאת HDL-C, אך לא להפחתת LDL-C באופן ישיר".

אבל אנחנו מכירים את הנפשות הפועלות ולכן לא המציאות בשטח (מיליוני אנשים ונשים שמשמינים עוד ועוד כל שנה) ולא המציאות המחקרית מפריעים לדינוזאורים של התזונה להמשיך להטיף את אותן המנטרות (דוגמא טובה היא פרופ' דניאלה יעקובוביץ'). אבל הנה גם מיודעתנו ד"ר אולגה רז, מי שהיתה עד לא מכבר הדיאטנית הראשית של איכילוב משך כמה עשורים (!), ומי שהתפרסמה בכך שהגתה והביאה לעולם את יצירת המופת האלמותית "דיאטת הלחם". והרי לכם ציטוט מהפייסבוק שלה, הבוקר (תודה אפריל):
"אכילת שומנים מן החי בכמות עודפת מעלה את רמות השומנים בדם, זאת הפיזיולוגיה של הגוף שלנו... דיאטה העשירה בפחמימות מורכבות מורידה את כל הערכים החולניים ואת זה הוכח במחקרים רבים. אני עוזרת לאנשים רבים מאוד לשפר את בריאותם על ידי הדיאטה העשירה בפחמימות מורכבות (דיאטת הלחם). "
כן אולגה, בואי תספרי לנו עוד על זה.
אנחנו רוצים עוד.

By מר קדמוני with 14 comments