הנה עברה לה שנה לא פשוטה. לא פשוטה אישית, משפחתית, בריאותית, מדינית, פוליטית. מה שתבחרו לסמן (מותר יותר מאחד). ובכל זאת, במקום לסמן את המרורים שאכלנו, דומני שנעשה טוב יותר ובריא יותר לנפשנו אם נבחר להתבונן דווקא על הטוב שקיבלנו השנה.
וקיבלנו טוב השנה.
1. גיליתי את המרחב הביתי. לא סגר אחד ולא שניים עברנו, וימים ארוכים בהם אי אפשר היה (ועדיין) ללכת לשום מקום, ואין טעם להגיע למשרד, ואין פגישות או ביקורים. יש רק חלל שיש למלא. אבל בבית, תודה לאל, עדיין מרשים לנו להיות. האנגלים אומרים ביתי הוא מבצרי אבל הסגר גילה לנו שביתי הוא גם מקלטי, וחופשתי ופארקי ומנוחתי. יש זמן לטפל בבית, ויש זמן לארגן את הפינה ההיא שהיתה מוזנחת ולסדר מחדש את הטעון סדר. הסופר המופלא הצרפתי ז'ורז' פרק כתב שלחתולים יש תכונה מיוחדת למצוא את הפינות הנעימות ביותר בכל מקום. בקורונה נעשנו כולנו קצת חתולי בית, וזה נחמד מאוד.
2. בישלתי הרבה יותר, שתיתי הרבה פחות. השנה היתה הזדמנות לחזק עוד את שרירי הפליאו. אמנם אני כבר כ 15 שנה ב"סוד הקדמוני" אבל השנה היה לי סיוע חיצוני: אכלתי הרבה פחות בחוץ. לא רק פחות במסעדות מפונפנות אלא סתם, ארוחות צהריים שאוכלים במשרד הוחלפו בארוחות בטרנינג במטבח. אני כבר שנים רבות מעודד פה לבשל ולאכול אוכל אמיתי, ותמיד עשיתי זאת, אבל השנה עשיתי זאת הרבה יותר. לא רק איןשבתבליאסאדו אלא גם ביום שני ושלישי ורביעי אני קוצץ ומקפיץ ומבשל ואוכל בהנאה אוכל טרי וטוב. השנה גם שתיתי הרבה פחות יין. סגר עלול להביא יאוש ושתיית יין תעמיק אותו. אז כבר חצי שנה שאין לנו יין בבית כלל, וזו תחושה משחררת ובריאה.
3. העמקתי את הקשר עם המשפחה. כולם קמים בבוקר ופתאום אף אחד לא יוצא. לא הולך לבית הספר ולא לאוניברסיטה ולא לשום מקום. כולם בבית. זה יכול להיות חבית חומר נפץ, אבל עבורי לפחות זו היתה גם הזדמנות להאריך את השריר של הסבלנות. לתת יותר מקום. להתחשב. לשמוע ולראות. למצוא פינות ולא לדרוך אחד לשני על הבהונות. השנה ראינו וחווינו את המשפחה שלנו מקרוב קרוב. קרוב יותר מאי פעם. אני אומר על כך תודה.
4. צ'ייסר. הוא עוד לא בן חמש אבל בטוח שהיתה זו השנה הטובה בחייו. וצ'ייסר הפך את השנה הזו לטובה יותר גם עבורנו. בזכותו לא היה יום שלא ירדנו מטה כמה פעמים, והוא הוציא אותנו לטיולים גם כשאמרו שאסור, ולקח אותו קצת מעבר למגבלת ה 500 מטר כשהוא היה ממש חייב, וכשכש בזנב כי כל הזמן הוא קיבל אהבה. כבר שנה לא היה לו אף יום שהוא ישב לבד על הספה וחיכה שנחזור הביתה. בשביל צ'ייסר החיים בסגר הם החיים המושלמים באמת. גם הכלב יכול ללמד את סוד החיים הפשוטים.
6. הקשבנו יותר לבריאות. גם הורים שלי כבר לא ילדים. והנה פתאום נוחתת קורונה וכבר לא כל כך מבקרים ולא כל כך רואים ויש סיבה לדאגה: מה יהיה. ומצד שני בדיעבד ואישית לגמרי, עברנו את השנה הזאת ללא פגע. זה נותן פרספקטיבה. להעריך את הזמן שיש עם ההורים והמשפחה. לברך על הבריאות. לתת תודה על המדע. לנצל את הזמן שיש, כי מי יודע מה ילד יום. אמר סנקה: לא קצרים הם חיי האדם. זמן רב ניתן בידינו, אלא שאנו מכלים אותו מבלי דעת. השנה הזמן דיבר אלי.
7. קראתי הרבה יותר. נכון, תמיד הייתי כזה: בכל עת יש במרחק יד ממני לפחות שלושה ספרים שממתינים לתורם. אני משתדל לקרוא לפחות ספר בשבוע. לפעמים יותר, לפעמים קצת פחות. והנה השנה קראתי לא מעט אפילו ביחס לעצמי. גם היה זמן, ושקט, ומרחב ביתי פנוי. קראתי הרבה יותר פילוסופיה (וגם שמעתי פודקאסטים), והרבה קלאסיקות של ספרות שפשוט המתינו לי כל השנים. קראתי ברוגע. לא מאמרים כדי לנפץ עוד משהו אלא מילים טובות שמרחיבות את הנפש והדעת. הרגשתי שאני מתבגר. קצת.
8. סאטושי החזיר לי חיבוק. מאז שגיליתי את הביטקוין לפני יותר מחמש שנים, נפתחה לי דלת בראש לעולמות חדשים של חירות ועוצמה של הפרט. כתבתי על כך (ביטקוין והעתיד הכלכלי שלך, 2018), העברתי הרצאות רבות, קדחתי בראש לכל מי שביקש לשמוע. אבל הביטקוין הוא גם מסע אל הפחד. הוא לעולם לא מתנהג לפי הציפיות. הוא דרקון משוחרר יורק אש שעתיד לשנות את העולם. והנה השנה הוא שוב התעורר. הוא התחיל את השנה ב 7000 דולר ומסיים אותה ב 29 אלף, ובמיליוני משתמשים חדשים. ביטקוין הוא מהפכה מרגשת ואמיתית שהשנה גילתה לעולם שוב את עוצמתה.
9. הקהילה הוירטואלית העניקה לי אהבה. כבר 15 שנים שאני מודה על האהבה מהקהילה. אנשים שקראו את הספרים שלי ושלחו לי מייל שמספר על החוויה שלהם, או שרק אומר תודה, או שמשתף במשהו. אבל השנה קראו עוד שני דברים שממש הדהימו אותי בטוב ובאהבה שאנו כקהילה וירטואלית יודעים לתת. את הכוח של ההמון. פעם אחת נגנבו לי אופניים ואחרי שלושה חודשים מישהו שאיני מכיר זיהה אותן קשורות באיזו חצר ואנשים טובים אחרים מארגון ידידים באו לעזור וחילצו לי אותן. בפעם אחרת בקבוצת סיפורים מלבנון מישהו השיב סכין קומנדו שהיתה של אבא שלי ונגנבה ממני מהאפוד בסדיר, לפני 30 שנה. גם כשאנו סגורים בסגרים, הלבבות שלנו נותרו פתוחים.
איזה טוב קיבלתם אתם השנה? על מה אתם בוחרים לברך?
תהיו לי בריאים,
דעאל
