לא תאמינו מה יש בסרטי משרד הבריאות משנות החמישים

רצה הגורל ונתקלתי במזוודת פח הכסופה הזו באחד משיטוטי בשווקי הפשפשים של ארצנו. פתחתי ומיד הבנתי שני דברים (1) אין לי ולעולם לא יהיה לי מה לעשות עם הקופסה הזו (2) אני חייב להקדיש לה זמן ולפצח את סודותיה.

קופסת הסודות - מבט מבפנים

מדובר בערכת סרטי הדרכה לבריאות לבתי ספר יסודיים שהופקה ונארזה בניו יורק של אמצע שנות החמישים של המאה שעברה.

 32 קופסאות פח צבעוניות ויפהפיות, ארוזות היטב, המחזיקות כל אחת סרט הדרכה (פילם) בנושא אחר, בשחור לבן כמובן. כולם מיועדים להרביץ בילדים דעת וללמדם בינה וחינוך לחיים בריאים וטובים יותר. כולם ילדים בלונדינים אמריקאיים עם לחיים תפוחות. מהי בריאות שאלתם? הרבה מאוד נושאים (32 כאמור). יש לנו כאן למשל את "בריאות כף הרגל" ו"ארוחות הבוקר וחשיבותם" , "שמירה על הגיינה", "הסוכר בראי ההיסטוריה", "מערכת העיכול" ועוד ועוד.

אני מניח שהמערכת לוותה גם בפסקול או בערכה למורה אבל יש בידי רק את הפילם, וגם הוא נותן לא מעט מידע על מטרות הערכה המוצהרות וגם על האג'נדה הסודית מאחוריה ומאחורי יוצריה.

הערה: אמנם אין זו ערכה ישראלית, אבל יש משמעות רבה להבנה של התהליכים שהתרחשו מעבר לים, כי תהודתם ותוכנם התגלגל עד אלינו ואל העולם כולו. אחרי הכל, גם כיום משרד החינוך מחייב את ילדי ישראל ללמוד את פירמידת התזונה בגן, ביסודי ובתיכון. היכן נעוצות הרגליים של איוולת זו? יפה ששאלתם.

ישבתי ופתחתי קופסה קופסה וכנגד האור גלגלתי את הפילם, וקראתי ולמדתי את הכתוב בהן. הרגשתי כמו הבלש המוצא סליל מיקרופיש ישן והוא מפענח עמו חידות סתומות בלילות ארוכים. לצערי, רוב סלילי הצלוליד במצב קשה, והם מתפוררים ונשברים מכל מגע, אבל אפשר לקרוא ואפשר להבין כל מילה בתוכן, את המהלך הלוגי ואת ההקשר של ההדרכות.  

הנה כמה מהמסקנות שלי, על הערכה, ועל השפעתה הקוסמית כיום, עלינו.

1. מעורבות גופים מסחריים בהפקת התוכן: הייתם מדמיינים או משערים שמי שהפיק את הסרטונים הללו הוא משרד הבריאות האמריקאי, או משרד החינוך. אבל לא, את הסרטונים הפיקו חברות שונות, בהתאם לתוכן. איגוד מגדלי הבקר הפיק את הסרטון על "בישול וייבוש בשר". איגוד הרפתנים את "תועלת החלב". חברת הסוכר הפיקה את "אוכל מן השמש!" ואת "הסוכר בראי ההיסטוריה". חברות נעליים הפיקו את "בריאות כף הרגל". העיוות זועק לשמים, ובעיקר כשקוראים את הטקסטים המלוויים את ההסברים.

האם תוכלו לזהות, ילדים, מי עומד מאחורי כל סרט?

2. אין שום חשש משומן. אין דיבור לזה בכלל בשום הקשר. זה די הדהים אותי. כמו בספרים של שרלוק הולמס, הרמז האמיתי אינו נוכח כלל. כלבם של בני בסקרוויל לא נבח. באותו האופן, החדשות התזונתיות לא נמצאות כלל בערכה. ב32 סרטונים אין אף מילה אחת רעה על השומן. אין דבר כזה שומן מסוכן או שומן בעייתי ללב או שומן משמין. זה non-issue. היום אי אפשר לדמיין איזשהי ערכת הדרכה העוסקת בבריאות ולא מתייחסת איכשהו (ובדר"כ בשלילה) לשומן כמחולל בעיות. יש הרבה התייחסות להגיינה ולפעילות גופנית אבל אפס התייחסות להשמנה ולשומן כבעייה. פשוט, אף אחד לא ראה זאת כבעיה. כי זו לא בעיה כמובן. תוך כמה שנים העולם התהפך על הראש וכל בעיות העולם התחילו להיות מיוחסות לשומן. ובעיקר לרווי. די לראו ת את הצילומים על הבשר בערכת ההדרכה "להכנת בשר" כדי להבין שכל המרבה בשומן, הרי זה משובח. פליאו ממש.

3. יש קידום מגמתי ומתאמץ לסוכר בצורותיו השונות. אתה מתחיל לראות את הסרטון "אוכל מן השמש" ואתה מבסוט. איזה יופי השמש נותנת לנו אור והצמחים צומחים ובעלי החיים לוחכים את העשב והעולם קדמוני ויפה ורחוץ. אבל אז אתה מבין שזו ערכה בחסות "חברת הסוכר" שמספרת איזה יופי זה תירס. ואיזה יופי שהסוכר "מוסיף טעם מעולה לכל מזון"! (כך במקור). ושהאוכל מן הטבע הוא בעצם אוכל עם סוכר, ושזה מה שמלמדים את הילדים בבית הספר. אחר כך אתה מהרהר בפירמידת הבריאות שעדיין מפילה חללים ואומליים בקרב ילדים ומבוגרים ומבין שמאומה לא השתנה. כן, ספרו לנו עוד על למה צריך לאכול לפחות 65% מהקלוריות שלנו מדגנים. מלאים.

"המדע ממציא דרכים חדשות לשימוש בסוכר"!

"סוכר מוסיף טעם למזונות חיוניים"

4. יש היכרות עם העבר  (סנדלי אינדיאנים, הסוכר בהיסטוריה ועוד) אבל מאידך, ניתוק מההווה. האמת נדהמתי לראות צילום מעולה של סנדלי אינדיאנים שהפכו טרנדיים בשנים האחרונות בערכה משנות החמישים. ידע שכביכול "גילינו" אותו רק לאחרונה היה ידוע ומקובל וראוי, אבל התעשייה, הו התעשייה, הכחידה אותו. למה למכור סנדל שהוא רק גומי עם חתיכת שרוך כשאפשר לשווק נעליים "אורתופדיות"? למה לעודד כף רגל בריאה עם אצבעות פרושות, כאשר האופנה היא נעל צרה וגבוה "אלגנטית".

אותו הדבר הדרכה על ראשית החקלאות, על הרגלי האנשים בעבר ועוד, כולם ידע טוב אבל המסקנות הנובעות ועולות ממנו הפוכות להגיון הפשוט ומונעות אך ורק מאינטרסים מסחריים וצרים. רוצה לומר, מוכרים לנו ולא מלמדים אותנו.

כן, אלו סנדלי הוראצ'ס אורגינל!!!
והשקופית הבאה אומרת את ההיפך כמובן

5. גלוריפיקציה של הרפואה והמדע. אך, למה לא הייתי רופא באמריקה של שנות החמישים. הייתי יותר יפה וחתיך והיה לי חלוק ארוך ומשקפי קרן ואחות בלונדינית חטובה שנשענת על זרועי. איזה כבוד עשו פעם לרופאים. הנה הרופא אומר שצריך לרחוץ ידיים. הרופא אומר שחשוב לנעול נעליים. הרופא אומר שחשוב לאכול ארוחת בוקר. וסוכר. יש רופאים שנשארו בקטע עד היום...

כפעם כך היום, הממסד מנסה לחנך אותנו ולומר לנו מה שטוב לנו. כי לבד אנחנו לא יודעים.

אז אומרים לנו לאכול המון פחמימות

ואומרים לנו לפחד משומן

אז אומרים לנו לנעול נעליים אורתופדיות

ושלצום זה מסוכן

ושחייבים לאכול ארוחת בוקר

ושסוכר נותן טעם מעולה להרבה מזונות

וכל זה קשקוש מוחלט ונכון בעיקר (ורק) למי שמסבסד את ההבלים הללו. כמו קוקה קולה שתומכת במיליונים רבים במחקרים ש"סוכר אינו מסוכן", כמו חברות התרופות שמנסות בכל מאודן לשמר את התרופה הנמכרת ביותר בהיסטוריה וש 97% מהאנשים שנוטלים אותה הם אנשים בריאים לחלוטין – הסטטינים להורדת הכולסטרול, כמו משרדי החקלאות והממשלה שדואגים לסובסידיות למגדלי החיטה והתירס (והבשר והחלב).

כי זהו עולם של אינטרסים. עולם בו המפיקים של החומר החינוכי הם יצרנים בעלי אינטרסים זרים. כמו הפרסומת בטלויזיה לא מזמן, המיועדת לאמהות: אתן יכולות לקבל חינם ייעוץ בהנקה. בחסות מטרנה.

אז זהו, שלא. שנמאס.

אני לא אסכים עוד שהבן שלי ילמד את פירמידת התזונה ו"הבריאות" בבית הספר שלו. אתן לו פתק שחרור. אכתוב מכתב תלונה למנהל (כי המכתב שלי בנושא לשר הבריאות כבר שבע שנים ברשת ולא עזר. הוא היה במקור מיועד לליצמן. ואחר כך עדכנתי לאותו ליעל גרמן. ואז שוב ליצמן נעשה שר וכבר נמאס לי לעדכן אותו, אז סורי ליצמן).

מה אני רוצה?

אני רוצה שבעוד חמישים שנה מישהו יקנה כרזה של פירמידת הבריאות בשוק הפשפשים ויגיד לעצמו "אני לא מאמין שפעם מכרו לתלמידים את השיט הזה".

לעומת זאת אני חרד שבעוד חמישים שנה זו עדיין תהיה המדיניות הממשלתית. יש מצב שליצמן עוד יהיה שר הבריאות.

ומה אתם חושבים?

By Dael with 5 comments

למה אני שמח שהרב לווינשטיין אמר את מה שאמר?

הרב לווינשטיין לא "מעד בלשונו" או "לא הובן כהלכה". הוא פשוט שיתף את החלקים הנסתרים של החזון שלו, כי לא היתה לו ברירה יותר. אולי הכריחו אותו. וכעת, המסכה נושרת.
לפני עשרים ושבע שנים, הרב לווינשטיין היה הרב שלי. לזכותו ולזכותי יאמר, שכבר אז לא סבלנו זה את זה.

לרבנים אלי סדן ויגאל לווינשטיין יש חזון ענק ומלא תפארת והוד קדומים, אך מתחת לפני השטח חזונם מפעפע ארס ומנוקד במורסות שנאה. פעם פעם, לפני כמעט שלושים שנה הם הצליחו לשטות גם בי. היתה זו מכינה שזה עתה הוקמה, עלי, ואליה התקבצו מאה וכמה בחורים. כולם מלח הארץ. הטובים שבטובים.
בעיניים בורקות ובלשון מעדנות סיפרו לנו סדן ולווינשטיין על דוד המלך שהיה "אדמוני עם יפה עיניים" וכמה עם ישראל צריך שנהפוך להיות גם אנו דוידי מלך קטנים. כמוהו נהיה "עדינו העצני" כלומר עדינים כמשי וקשים כעץ. רגישים אבל לוחמים. נשרת ביחידות הכי טובות. הם אמרו שנוכל להיות קצינים בסיירת מטכ"ל, בשייטת, בצוללות. שיהיו טייסים דתיים! מי חלם אז?הם הציעו חזון של הגשמה עצמית תוך כדי עזרה לזולת ולכלל. חזון של יופי, רכות ועוצמה.
ואנחנו הלכנו אחר חליל הקסם.
כמו שעונים שוויצרים, אני וכל חברי הפכנו לקצינים. אני נחשבתי לג'ובניק של המחזור, כי הייתי רק קצין שריון ולא קצין במטכ"ל כמו עמנואל או בגולני כמו יוסי.
אבל יצירת קצינים סטייל דוד המלך היתה רק מהלך הפתיחה במשחק השח האלוהי הגדול שלהם. לסדן וללווינשטיין יש תכנית משחק שלמה, סדורה, ברורה. משחק בו העם מתקדש והארץ מתרוממת והשכינה יורדת וכל המהלך המשיחי העצום הזה נטוע עמוק במציאות סביבנו. ועל הלוח ישנם חיילים, ופרשים וצריחים ומלך אחד שעדיין בשמים אבל עוד כמה מהלכים ירד ארצה אל בית מקדשו וראשו יגיע השמיימה.
אבל אחרי שלושים שנה על המגרש, הם קולטים שהמשחק לא מצליח. שהם מפסידים.
במקום מט מהיר וגמביט בכמה מסעים, המציאות מרימה ראש גלוי. ההתנתקות מגוש קטיף עמדה בסתירה מוחלטת לחזונם. תהליכים מואצים של הורדת הכיפה בקרב בוגרי המכינה, התרחבות והתקבלות של הקהילה ההומוסקסואלית בציבור, וגם הנשים במקום לשרת את הדוידים שלהם, הופכות לפמיניסטיות דתיות, בתרבות, בצבא ואפילו בבתי הכנסת. כל זה מתרחש בחברה ישראלית שעוברת תהליכי מודרניזציה, התפכחות וחילון מעמיקים. העם לא מתרומם ומתקדש לפי תכנית, אלא מתחלן ומתחלחל מדברי המשיחיות והבלע שלהם. ויש פער עצום בין גודל החזון לעומק שברו, בין הדגל העצום שהם מוכרים לבין המציאות שטופחת בפניהם.
יגאל לווינשטיין אמר את מה שאמר כעת כי לא היתה לו ברירה. כי כשאתה עומד עם הגב לקיר, ומפסיד במשחק, אתה חייב להמר על מהלכים יותר דרמטיים. הוא חייב לנער את הספינה. הוא צריך להזיז את הדיון על דמותה של המדינה למרכז המפה, כי המהלך הזה כבר מזמן היה צריך לקרות במשחק שלהם. אבל דוידי המלך שלו נשארו בצבא, או שעזבו, הקימו סטרטאפ ועשו אקזיט, אבל איש מהאלפים שהכשירו לא הפך לרב, למוביל תרבות או למגנט רוחני שיזיז את הספינה אל הייעוד האלוהי שהכווינו לה. 
יגאל לווינשטיין אמר את מה שאמר והרב אלי סדן, זוכה פרס ישראל ומנהל המכינה במשותף איתו מזה כמעט שלושים שנה, הוא היחיד מבין ראשי המכינות שלא גינה את דבריו, וכמובן שלא פיטר אותו מיד. לא אתפלא אם גם הכתיב לו מה לומר. הוא הרי תמיד היה האחראי על האסטרטגיה, על תכנית המשחק האלוהית.
דווקא היה לי הרבה כבוד לשניהם, כאנשי חינוך שחזרו על ססמאות של חיבור ולא של פירוד. אבל זה היה כשהדברים עבדו. עכשיו זה כבר כמה שנים שהמציאות חורקת והחיבור הוחלף בניתוק, בהבדלות, בזלזול, באדנות.
רבים מידידיי מרגישים עצובים היום בגלל הרב לווינשטיין. יש לנו קבוצת ווטסאפ של בוגרי המחזור וכולם שם אומרים: זה לא אנחנו. מה זה. אנחנו עצובים.
אבל אני לא עצוב, אני דווקא שמח.
אני שמח שאני יכול לראות את האיוולת, את הרוע, את היהירות, את ההתנשאות, את האמת המוחלטת. (ובו בזמן עצוב לי על הרב סדן, שחשבתי או שרציתי לחשוב ולהאמין שהוא אינו כזה, והוא מוכיח אותי על טעותי. שוב).
דוידי המלך של המחזור שלי, ושל השלושים המחזורים הבאים, לא ממלאים את התפקיד אותו הועידו להם, וכמו נשותיו של גואל רצון, הם מפתחים תודעה משלהם, למירב האימה של המעצבים. יש כמה שעדיין שבויים בחלום החלילן אולם גם הם כבר אינם יכולים לסבול זאת עוד.
אז תודה יגאל. תודה שעזרת לי לראות מי אתה באמת, ותודה שחידדת לי שוב, מי אני באמת.
כי אני וחברי לא כמוך.

****
הערה: זה פוסט חריג ושונה אצלי, ולא קשור לענייני תזונה, כושר, בריאות ואורח חיים. הוא כנראה כן קשור לבריאות הנפשית שלי, ולכן שיתפתי אותו, מקווה שזה מקובל עליכם.

By Dael with 5 comments