הי חברים.
כמו שכתבתי כאן בשבוע שעבר, אני לא בטוח לאן מועדות פני הבלוג הזה. מכל מקום, שמחתי לראות התיחסויותיכם ואשמח לנוספות. את הזמן שעבר מאז ש"נחתתי" שוב בבית הקדשתי לחזרה לשגרה. לחזור לאכול אוכל בריא, מזין וטרי, לחזור ולישון לפחות 7 שעות בלילה, לחזור ולהתאמן (קצת ריצה, קצת פק"לי כח, קצת טבאטה), וגם לחזור ולעבוד. שגרה.
ימי הלחימה בעזה הביאו אותי להתבוננות על התועלת של קרוספיט למוכנות הפיסית שלי וגם להביט על מה נדרש מחיילים בעת לחימה, בזמן אמת. נתחיל מהשורה התחתונה: קרוספיט עובד, ועובד היטב. הייתי מוכן, פיסית ומנטלית, אל מה שבא לקראתי, ובלי ספק תפקדתי טוב יותר ויעיל יותר בזכות שגרת האימונים שלי.
אז הנה כמה תובנות פרטיות שלי על מהותו של "כושר קרבי", או, מה נדרש מלוחם בחיים האמיתיים.
1. קשיחות מנטלית
וואללה, בסוף בסוף, הנצחון מתחיל אצלך בלב. קר שם, ואתה מותש, וכבר עבדת יומיים רצוף, ועכשיו צריך שוב לתרגל, או לחלק גזרות, או לעבוד על הזחל, או לצאת להתקפה, או לפרוק משאית תחמושת, ואז עוד אחת ועוד אחת, או לטפל בחייל שמתקשה. והכל קשה, ואין לך כח. כאן נבדל מי שיש לו חוסן מנטלי מהאחרים. החיים האמיתיים לעולם יהיו קשים יותר, שחורים יותר, מתישים יותר מאשר כל אימון ולכן על האימון להביא אותך למקום בו קשה לא רק פיסית אלא גם מנטלית. הגוף שלנו הוא מכונה מעולה וחזקה מאוד, ומה שמעכב אותה לא פעם הוא תפיסתנו העצמית. לכן, קשיחות ועמידות מנטלית היא בסיס לכל כושר קרבי אמיתי.
2. פעילות בעצימות גבוהה לפרקי זמן קצרים מאוד
אוקיי, בעזה לא רצים בחצאיות קצרות בשדות חיטה, אבל מתאר קרבי מייצר לך אינסוף הזדמנויות בהם אתה נדרש להפעיל כח מתפרץ ואגרסיבי בטווחי זמן קצרים מאוד. זה יכול להיות בטעינת פגזים בטנק כשאתה נתקל בחוליה, זה יכול להיות כשמחלקת ח"יר מטהרת בית, ואז רצים 20 מטר, נצמדים לקיר, משליכים מטען, יורים ועוד, זה יכול להיות גם כשאתה צריך להרים מישהו שנפל או לרוץ ולתפוס מחסה, שפתאום נוחתת עליך ארטילריה. אימוני כח מתפרץ (הנפות אוליפיות למשל), יצילו חיים.
3. פעילות פיסית מתמשכת עם משקל גבוה
לא יעזור כלום. לוחם קרבי לוקח על עצמו ציוד רב. הרבה מאוד ציוד. נשק, 10 ליטר מים, תחמושת, שכפ"ץ קרמי, רימונים, מזון, אפוד, מחסניות, תד"ל - כל אלו שוקלים ונמצאים בדיוק על הגב. 35-40 ק"ג לחייל. ואז יוצאים לדרך. פלוגת חי"ר מתקדמת בהליכה מבצעית בלילה בערך 1 ק"מ בשעה. זה לאט. אם צריך ללכת 6 ק"מ, זה שש שעות עם המשקל הזה, תוך התמודדות עם השטח, הרגליים והקור. מי שבנוי יותר פיסית ישרוד יותר ויצלח את הלחימה בקלות רבה יותר. מדובר לאו דווקא על שרירי ידיים או רגליים, אלא על יכולת הגוף כולו, כחטיבה אחת, לפעול תחת עומס משקל רב. אימוני גוף מלא תחת משקל (כמו דדליפט, overhead squat, ואחרים), יכשירו אתכם לתפקוד מתמשך עם פק"ל מלא טוב יותר מכל מד"ס.
חיילים נעים במרחב. הם נכנסים לתוך טנק, הם יוצאים מתוך נגמ"ש, הם עוברים בין פתחים שנפערו בקיר של בית. התנועות האלו צריכות להיות מהירות, יעילות, חלקות. אחרת אתה נתקע, אתה מתעכב, אתה חשוף. יש כאלו המתקשים לנוע. גדלה להם כרס נחמדה מאז המילואים האחרונים ופתאום הם צריכים לעבור מהמסדרון האחורי של הטנק פנימה אל מושב הנהג. לא זז. אחרים צריכים ליפול קדימה ולעשות פזצט"א, כמו בימים הטובים של הטירונות. למה? כי נופל פצמ"ר או כי יורים עליך. כדאי שתוכל לזוז, ומהר, ברגע שצריך. האימונים שלך צריכים לכלול תנועה מגוונת, מהירה, משתנה, כי בה תשתמש ביום קריאה.
גם הנמר הכי קשוח נופל שדוד אחרי יומיים ללא שינה. בלחימה יש הרבה שהיות, אך יש גם הרבה מה לעשות, והשינה בזמן לחימה היא לעולם אינה סדורה (אתה לא יודע מתי תלך לישון), אינה מספיקה (תמיד תישן מעט מדי) ואינה איכותית (על רצפת טנק או נגמ"ש, עם שכפ"ץ ונעליים). כתוצאה מכך, רוב האנשים יהיו מתמיד במצב של עייפות ברמה כלשהי. ככל שהעייפות עולה, היעילות פוחתת. אי אפשר להתאמן לא להיות עייפים, אך אפשר להתאמן גם כשעייפים, לפעמים. אתה לא יכול להרשות לעצמך להיות פחות ממאה אחוז בפוקוס בעת לחימה, והכושר יעזור לך להשאר עירני ויעיל.