בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)
הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח
הבוקר החלטתי שוב לגנוב יום.
כזה אני. גנב קטן.
יצאתי עם זוגתי לשוח בהרים, ואל מדרונות הר מירון הצפנו. חנינו בחניון שביל הפסגה - שם לא הייתי מאז התיכון כמדומני - ויצאנו לדרך, אנחנו ותרמיל קטן עם תרמוס תה חם ושני תפוחים. במשעול אוירה של חוץ לארץ: יער אלונים אמיתי, רטוב וטחוב, ונוף נפלא מכל עבר. ומתחת לאלונים, מסתתרות בעלווה ובלחות, פטריות. עגולות ושטוחות, לבנות וחומות, טעימות ורעילות. הטבע מרים ראש אחרי הגשם.
יש משהו משכר וממכר בחיפוש אחר הפטריות: לזהות אותן מציצות בין העלים, מתחפשות לאבנים ומשחקות מחבואים עם ילדים כמוני.
ואכן פגשנו לא מעט סוגי פטריות: פקועה מצויה (זוהי בת דודה של השמפניון המפורסמת), פקועה יערית, מטרניות, גושית צהבהבה, המון חריפיות רעננות (שהן, כשמן, חריפות קצת) ואת הכוכבת האמיתית של חורש האלונים: אוזנית הכלך, הטעימה לאללה.
פקועה יערית ועקב נעל
שתי חריפיות מתחפשות לאבנים. אחת שתיים שלוש, דג מלוח
אוזניית הכלך
חלק מהשלל
היה טיול מקסים, קטן, חמוד, בלי הכנות ובלי ציוד ובלי תכנונים. רק כמה שעות, ואולר, ושקית, ומצב רוח טוב.
ואחר כך היתה גם חביתת-אוזנית-כלך מדהימה לארוחת ערב. חשוב חשוב חשוב: פטריות יכולות להרוג. בקלות. אז אם גם אתם רוצים לחוות את הליקוט, כדאי לקנות מדריך לפטריות מאכל, ולהתייעץ באינטרנט, יש יופי של אתר עם אינסוף ידע ותמונות, ופורום נהדר שמשרת גם אנשים שלא דוברים רוסית. אבל בעיקר זכרו: לא לקחת סיכון. אם אני לא בטוח שהסוג בטוח, איני אוכל. עוד כדאי לדעת שתמיד תמיד כדאי לבשל פטריות יער לפני שאוכלים אותן, אלא אם כן יש זיהוי ודאי וברור (למשל אורניה, שזה קל באמת), או משהו שכבר קטפתם פעם ואתם מכירים אישית צמודה (הבישול אינו תרופת פלא כמובן ופטריות רעילות ממש ישארו כאלה גם אחרי בישול, אבל יש פטריות רבות שעשויות להיות לא טעימות או לגרום אי נחת רבה ואמצעי זהירות יעיל יהיה לבשל קודם את כל "הסחורה". ולו כדי לישון טוב).
את החריפיות כבשתי, ועוד שבוע נספר אם הן גם טעימות או רק יפות מרחוק.
עוד לא החלטתי מה יעלה בגורלן של האחרות. עוד נראה.
מבט צפונה. תענוג.
שורה תחתונה:
החורף עכשיו בחוץ, וכדאי מאוד לצאת אליו החוצה, כי קצת בוץ על הנעליים זה נחמד ומשובב נפש.
וגם אם אתם חוששים מהפטריות אז סתם טיול של בוקר בהר מירון יעשה לכם טוב לנשמה, באחריות.
אולי לא ידעתם, ואולי ידעתם ושכחתם, אבל הנה אני מזכיר: ביום שישי האחרון של כל החודש (כמו יום שישי הקרוב), בהאנגר גדול בעמק חפר, מתקיים שוק מיוחד, שאם עדיין לא הייתם בו (ות'כלס, גם אם כבר הייתם), שווה מאוד מאוד להגיע. הנה למה: כדי להצטייד באוכל אמיתי ובלי חשש.
כל מה שיש בשוק הוא סחורה מובחרת ומצוינת, וכל המוצרים והמצרכים מובטח לכם כי הם ללא דגנים, ללא סוכרים וללא שמנים צמחיים, היינו, אמיתיים. תמצאו שם דגים וביצי חופש, ירקות אורגניים, פטריות יער משונות וריחניות, פירות יער ותותי בר, מאפים מקמח שקדים וקוקוס, דגים מעושנים ונקניקי קבנוס ללא פוספסטים, צבעי מאכל או סוכרים. יהיו גם מוצרים מצוינים וקדמוניים לבית ולגינה יהיו שם כמו גריל איכותי, מעשנות בשר, או ביגוד למתאמן והמתאמנת הקדמוניים. ותקצר היריעה. אם אתם בעניין של לאכול אוכל אמיתי, כדאי שתביאו סל גדול ותפנו את הבגאז'. כדי לקנות דברים שלא תמצאו בשום סופרמרקט.
אין תסכול מעצבן יותר מללכת שוב ושוב במעברי הסופר ולחפש חלב קוקוס בלי חומרים משמרים ולמצוא רק תחליפים עלובים. או לחפש נקניק בלי שומן טראנס ופוספסטים או לשווא להתקשר לירקן ולשאול אם יש לו כבר קוקוס טרי וירוק. בשוק מרוכזים עבורכם כל הדברים הטובים (למה מגיע לי כל הטוב הזה?!) - רק הושט היד וגע בם. דברים שחיפשתם, דברים שהתייאשתם, ודברים שלא ידעתם שיש ושאתם רוצים ממש ממש.
כדי לפגוש את האנשים והפנים שמאחורי השמות בפייסבוק
אין כמו להכנס להאנגר מלא אנרגיה ושמחה. מכל עבר רואים פרצופים מחייכים ועיניים מוכרות ופתאום פרצופים שהיו רק "עוד פרצוף ברווז" בפייסבוק הופכים לפנים נעימות ולחיבוק לבבי. כי יש אלפי אנשים אמיתיים שם בחוץ שכבר שינו את סגנון החיים שלהם ומרגישים בריאים ונהנים יותר מאי פעם. והקהילה היא חלק משמעותי, חשוב ומרכזי בכל העניין. לקבל תמיכה, לשמוע על הצלחות של אחרים, לראות ולהראות. אתם לא לבד. אנחנו יחד.
כי אוכל רחוב יכול להיות בריא וטעים.
לא רק מוצרים למטבח ולמזווה ניתן לרכוש בשוק, אלא גם לאכול ארוחת בוצר טעימה וקדמונית. יש מי שעושה ומוכר שם בשרים נפלאים על האש, ויש מי שמוכר שייק פירות וקוקוס טרי, ויש מי שמציע חטיפי אנרגיה אמיתיים ויש חטיפי בשר מיובש ואלף ואחד תופינים אחרים. אוכל רחוב הופך למשהו אמיתי וטעים ומרתק ואחר. והיי, גם בריא. למה שלא תבואו לטעום?
כדי להצביע ברגליים!
תזונה קדמונית, אוכל פליאוליטי, תזונת האדם הקדמון - כולם שמות נרדפים לאותה התנועה המבקשת לא לחקות את העבר אלא ללמוד מהיסטוריה ומהאבולוציה ולעשות את הכי טוב שאפשר בתנאים הנוכחיים. ובעיקר, לאכול אוכל אמיתי, לא מעובד, מזין ועשיר. ולא להתרשם ממיתוסים והפחדות (כמו "ביצים יהרגו אותך"). זוהי תנועת המזון והבריאות הצומחת בישראל וכשאתם באים לשוק אתם מעודדים את הספקים והיצרנים להביא עבורנו אוכל איכותי יותר, טוב יותר. אתם מעודדים את העיתונאים וקובעי דעת הקהל לא להתעלם אלא לפרגן. אתם מעודדים זה את זו. אתם נהדרים.
כי אולי אתם רוצים חתימה על הספר?
גם אני אהיה שם. עם עט.
כי זה אחלה בילוי של יום שישי בבוקר.
כי איפה עוד זוג יכול ללכת יד ביד, לנשנש אסאדו ולקנות שייק פירות יער טריים. לא ככה?
תמונה מהשוק הראשון. המקום השתנה, האוירה המקסימה נותרה
אז תרגישו חופשי לספר לחברים (יש אפילו הסעה מת"א, אם יהיו מספיק אנשים שירצו בכך), ובעיקר, בואו ותעצרו להגיד שלום ולספר את הסיפור שלכם. כיף לשמוע וכיף לראות.
להתראות בשישי.
קציצות דגים נשמעו לי תמיד כמו משהו שרק סבתות מרוקאיות יודעות להכין. האשכנזיות מכינות בקושי גפילטע פיש.
אבל הנה מתכון פשוט פשוט וטעים טעים שלוקח חמש דקות להכין ודקה וחצי לחסל תבנית. טוב לשלוח את הקציצות האלה עם הילדים לבית הספר והם טובות גם ככה סתם, לארוחת הערב.
הם בריאות, הם מזינות והם ידידותיות למבוגרים, ילדים ונוער. לא תנסו גם?
כך נעשה (ל 15-20 קציצות):
גזר אחד יפה, מגורד דק
בצל אחד, קצוץ דק דק לקוביות זעירות
עגבניה אחת, קצוצה דק דק
שתי קופסאות טונה במים
שתי ביצים
שלוש כפות זרעי פשתן טחונים
כף קמח טפיוקה
פלפל שחור גרוס, מלח וטיפונת כמון (לא חובה)
במחבת רחבה, מטגנים את הבצל בשמן זית עד שמזהיב. מוסיפים את הגזר המגורד ואת העגבניה ומתבלים בפלפל שחור ומלח ומעט כמון וממשיכים לטגן הכל יחד ל 3-5 דקות. בקערה נפרדת סוחטים את הטונה מכל המים ומפרקים אותה לנתחים עם מזלג. מוסיפים לקערה את הביצים, הפשתן והטפיוקה ומערבבים היטב. מוסיפים את התבשיל מהמחבת לקערה ומערבבים הכל יחד ולתערובת אחידה.
בתבנית מניחים נייר אפייה ומשמנים אותו עם כף שמן זית.
צרים קציצות ביד ומניחים על נייר האפייה המשומן שבתבנית.
להכניס לתנור חם (180מעלות) לכעשרים דקות.
מוציאים ומתפללים שישאר משהו גם לאורחים.
*אזהרה: הפוסט מכיל גם תמונות שלא תפגשו באגף הבשר בסופרמרקט*
הנה ציטוט מאימייל שקיבלתי לא מזמן: "שלום, קניתי את הספר שלך אני מאוד נהנית מהאופן בו הוא כתוב. שיניתי את דרכי האכילה שלי ובזכותך פשוט כיף. תודה! אבל יש לי שאלה בקשר לבשר ראש וגידים - האם טוב לאכלם?"
האמת שהשאלה הזו נדירה למדי. השאלה היותר מקובלת היא: "מה, אתה באמת מתכוון לאכול את זה?!" (כשרואים אותי עושה קניות של זנב, מכין תבשיל ראש, או מוציא מהמקרר רגל קרושה). כשהם רואים שגם הילדים זוללים, הספקנים כבר מפסיקים לשאול...
אז ננסה להתייחס לדברים ברצינות, ולאו דווקא מהיבט הטעם, כי עליו ועל הריח אין להתווכח, אלא מהיבט הבריאות וההתאמה לתזונה האופטימלית, עבורנו, בני האדם. סטייקים הם רק חלק זעום בתזונה המסורתית
נתחיל מהעבר, כרגיל. תרבויות של ציידים לקטים, כמו גם תרבויות מסורתיות אחרות, אוכלות את החיות שהן צורכות "מהנחיריים ועד לטלפיים". אין "סטקיית חצות" במישורי אפריקה ואין "שפודי פרגית" בערבות אלסקה. יש פשוט מזון מן הצומח ומן החי, והמזון, בעיקר זה מן החי, נאכל כולו. מאומה לא נזרק. השומן מבושל ומותך ומשמש לכל בישול אחר מאוחר יותר; השרירים נצלים על האש, או בקדירה ונאכלים בהנאה רבה, העצמות משמשות למרקים; האברים הפנימיים כמו כבד, לב ומוח ניתנים למכובדים ולחשובים; הסחוסים, המפרקים, והרקמות הרכות נחשבים למעדן, וגם העור נאכל כמובן (אבל לא במקרה של פיל או עור עבה במיוחד). אפילו הדם נאסף והופך לתבשיל.
אנו, בחברת השפע המודרנית, התרחקנו מכל אותם אברים וחלקים פנימיים עד שיחשוב הקונה התמים שהפרה עשויה למעשה ממאות קילו של סטייק אנטריקוט וקצת זנב. "הלוואי" אומר לי יוסי, מגדל בקר וקצב מומחה, ומוסיף את תוגת הקצבים: "כל טמבל יודע למכור אנטריקוט, אבל מה עם שאר 95% מהפרה?". מבחינה היסטורית ותרבותית, אנחנו בקצה של סטייה מהנורמה המסורתית. הפכנו את רוב החיה לשאריות ואת מיעוטה לעיקר. זה לא אקולוגי ולא כלכלי וגם, כפי שנראה, פחות בריא.
כדי להתרשם איך זה נראה בחיים האמיתיים, הנה שתי דוגמאות מאלפות. האחת, עדות אישית שלי, מלפני חודש בנפאל. עברנו בדרך ובדיוק שחטו יאק. הבהמה כולה, על ראשה ופרשה, היתה פרושה נתחים-נתחים, זעירים-זעירים, על מחצלת וסביבה יושבים אנשים רבים. חלקם מנופפים בענפים כדי להרחיק את הזבובים, חלקם בוחרים ומלקטים ואחרים שוקלים ואורזים (בסלי קש). בצד ישב אדון מבוגר ואגר את הדם בצנצנות פלסטיק. שאלתי למה הוא משתמש בזה ומבמבט התמה למדתי שעצם השאלה מוזרה. מבשלים ואוכלים, הסביר לי המתורגמן אחרי שהאדון התרצה לפרט.
דוגמא נוספת היא סרטון קלאסי של שף חובב הרפתקאות המצטרף לסעודת כלב ים טרי בקרב משפחה אינואיטית. צפו ולימדו מהי אכילת חיה "מהראש ועד לזנב". לגמרי.
יותר מדי סטייקים מוציא אותך מאיזון
אזהרת כימיה: בסטייקים יש הרבה מתיונין, שזו חומצת אמינו נפוצה. אבל המטבוליזם של המתיונין כרוך גם בדילול משמעותי רמת הגליצין (עוד חומצת אמינו), המתקבלת, נחשתם נכון, מאכילת ג'לטין. כן, אותו ג'לטין שנמצא בשפע במוח העצמות, בזנב, בעור, בבשר הראש, באוזניים ובשאר הסחוסים (מרק תימני, מישהו?). ידידי אנשי התזונה הקדמונית נוטים לאכול הרבה מאוד בשר שריר (היינו, סטייקים למיניהם) ולכן דווקא אצלם הצורך בג'לטין הופך להיות משמעותי יותר.
אנשי התזונה המסורתית מעולם לא נתקלו בבעיה כזו כי אכלו כאמור את החיה כולה, על אצבעותיה ועורה, אבל האדם המודרני המפונק, טוב יעשה אם יזכור שבצד הסטייק כדאי גם "שאר ירקות", במובן החי של המילה.
עוד על המשמעויות הבריאותיות של הנושא המרתק הזה, ולמה לא כדאי להתפרע עם הסטייקים (אלא אם כן אתם אוכלים אותם מחוברים לאוזניים) תמצאו בהרצאה המצוינת של יקירת המדור, דניס מינגר.
ג'לטין טוב לעיכול, לשינה, לעור ולמפרקים
לא רק כדי להגן עלינו מהסטייקים, אלא גם כדי לתמוך בנו בא הג'לטין לעולם. ג'לטין טוב לשלל תחומים, ולמעשה משתמשים בו לא מעט בתחום תעשיית התרופות, האורתופדיה והקוסמטיקה. ישנם מחקרים על הקשר לבריאות המפרקים אצל אתלטים ולהפחתת כאב מפרקים לאחר אכילת ג'לטין. הוא גם משפר, דרך פלא, את איכות השינה, כך אומר המחקר (אולי בגלל זה ישנתי כ"כ טוב בשבת האחרונה? הכנתי ראש, מרק עצמות ולשון). וכן, הוא בריא לעור ויש שמצאו שהוא מגן מהזדקנות העור כתוצאה מנגד נזקי השמש. יש גם מחקרים (וגם עדות אישית שלי) שמאכלים עתירי ג'לטין טובים לעיכול.
המחקרים חשובים פחות, המציאות חשובה יותר: אוכל ג'לטיני הוא אוכל טבעי ובריא וטעים. כדאי לנסות.
כמעט שכחתי, אכילת חלקי פנים וחלקים ג'לטיניים היא גם יותר אקולוגית ויותר כלכלית. במקום שהחלקים הללו, העשירים תזונתית והזולים באופן ניכר, יגיעו לאשפה, הם יגיעו אליכם, יזינו אתכם, יעשו לכם שמח בפה וטוב בכיס.
איפה נמצא ג'לטין?
יש לא מעט אנשים שמתספים ג'לטין בצורת כדורים אבל זה נראה בעיני מיותר. יש די מאכלים להם ג'לטין בשפע, והם עשירים מאוד תזונתית, קלים להכנה, טעימים מאוד וגם, הפתעה, זולים. בגזרת החי ג'לטין נמצא בעיקר בחלקי פנים, בעצמות, בחיבורים בין העצמות, בגידים ובעור. כל מי שיש או היתה לו סבתא פולניה או ייקית יודע שהיא הכינה (לפחות בפסח) גפילטע פיש, אותה קציצה אפורה השוחה בג'לי צהבהב, המתקבל מטחינת עצמות הקרפיון. עצמות דגים עשירות מאוד בג'לטין. דרך אגב, מחקר אינדונזי נחמד מצא כי הוספת ג'לטין דגים למאכלים נייטרליים כמו אורז ועמילנים, הביא לתכולה גבוהה יותר וזמינות גבוהה בהרבה של החלבונים בהם. לכן כדאי להוסיף ג'לטין - גם לשיפור איכות המאכלים מבחינה תזונתית.
מרק עצמות בקר יהיה מאכל על העשיר באינסוף מינרלים וויטמינים וגם בג'לטין. חייבים חייבים, בטח שעכשיו, שחורף סוף סוף!
גם מי שבישל פעם בשר ראש ולא שפך את המים בגמר הבישול יודע שהסיר המים יהפוך לג'לי ענקי כשיתקרר (טיפ: כדאי מאוד לשמור את חלקם בצנצנת ולהוסיף מאוחר יותר למרקים או רטבים. מסמיך אותם ומעמיק את הטעם!). כך גם קרה למי שמבשל זנב (שימו בקדרה זנב קצוץ עם בקבוק יין ותשכחו בתנור ללילה שלם. קומו ותחייכו). לא אכלתי מעולם אוזניים אבל אבא שלי טוען בתוקף שבתור ילד בקריות בתקופת הצנע המעדן שלהם היה כרבולת של תרנגולת. ג'לטין טהור לדעתי. ואדום. לפחות מבחוץ.
שאולי וראובן מכירים זאת היטב, כנראה:
בקיצור, ג'לטין, רבותי, יכול להפוך אפילו למתנה.
הנה לסיום סיפור אמיתי לגמרי שאולי כבר סיפרתי אותו פה פעם.
דודה שלי, שהיא לגמרי לא טרלללה, הכינה הפתעה בפסח האחרון לדוד שלי, זה הקצב: מרק עוף מרגליים של תרנגולות. אלה הצהובות. לא טריוואלי כי היום לא תמצאו רגלי תרנגולת בשום מקום (זורקים אותם כבר במשחטה), אבל היא טרחה ומצאה וניקתה ובישלה והכינה מרק עוף "עם טעם של ילדות", כזה שהיתה מתנה מיוחדת שרק מי שגדל ממש פעם יכול כנראה להבין. דוד שלי כמעט התעלף מעונג.
אז מה אתם אומרים?
מתכוננים להחליף את הסטייק במרק עצמות? אכלתם פעם ראש, או זנב?
איפה אתם על הרצף?
האחד הוא תבשיל עם בשר ראש. לא להבהל. "ראש" הוא כינוי לבשר לחי למעשה, ואפשר לקנות אותו טרי, אבל אז יש לנקות היטב וזה מורכב מעט למי שלא רגיל ומכיר איך, ואפשר לקנות קפוא-טרי (כלומר הקפאה ללא כל עיבוד ותוספים), בכל מקרה בשר לחי הוא זול להפליא. הוא גם בריא ביותר, ואצלי אוהבים אותו מאוד. כך נעשה:
קילו בשר ראש
בצל
פלפל אדום
חצי פלפל ירוק חריף
עגבניה
שני עלי סלרי
כמה שיני שום
גרגירי חומוס מבושלים
כורכום, פלפל שחור, מלח, פפריקה
מבשלים את הבשר במים בלבד לפחות שעתיים ועדיף שלוש.
מוציאים. מקררים. פורסים לקוביות קטנות. מניחים בקערה בצד.
במחבת גדול מאדים בצל קצוץ גס ושום. מוסיפים את כל הירקות והתבלינים, מוסיפים את הבשר, מכסים, ומבשלים עוד שעה-שעתיים על אש קטנה. אפשר להוסיף פלפל שאטה לחריפות יתר.
השני הוא מרק קוקוס-פטריות-תפוחי-אדמה
חבילת פטריות פורטבלו רעננות קצוצות
שני תפוחי אדמה חתוכים לקוביות
קופסת חלב קוקוס (ללא חומרים משמרים! בקרטון!)
שתי כפות קארי, מלח, פלפל
פשוט פשוט: שמים את הכל בסיר, מוסיפים קצת מים (1:1 לכמות חלב הקוקוס), ומביאים לרתיחה עדינה כשהסיר מכוסה משך שעתיים.
מגישים עם כוסברה קצוצה מעל.
יוצא מרק טעים טעים טעים עם נינוחות של אדמה ושל חורף.
טיפ: להוסיף פנימה גם קצת שומן בקר (שנשאר במחבת מההמבורגרים שהכנתי לארוחת צהרים). אקסטרה טעם.
(והערה: לא חייבים להוסיף תפוחי אדמה. אפשר גם רק עם פטריות, ואז כדאי לשים כמה סוגים שונים של פטריות. אפשר גם להוסיף עלי לימונית והמרק יוצא יותר חמצמץ-תאילנדי שכזה).
נפתח בסגנון דני סנדרסון:
לכבוד החורף שהגיע, כתבתי שיר.
אמנם אני כבר לא מזיע, אבל איני מסתיר,
את תשוקתי אל העונה ששמה קץ לחום,
ולכבודה עם מחשבון, כתבתי שיר מזמור.
תה ג'ינג'ר על אש ביתית, בקור הנפאלי, בערב שנסגר מוקדם מאוד
התפנקו בתה עם ג'ינג'ר
אין כמו חורף לשתות תה חם, ואין תה חם כמו זה שיש בו שבבי ג'ינג'ר טרי מגורדים. הג'ינג'ר מעניק לתה חריפות, ריח משכר, וטעם אקזוטי. הג'ינג'ר בריא מאוד, טוב למערכת החיסונית וגם להרגעת גרון כואב. בנפאל תה ג'ינג'ר ולימון הוא אבן יסוד בתפריט. אישית אני מעדיף ללא הלימון אבל גם כך וגם כך, ההנאה מובטחת. למי שמתעצל לקנות כל שבוע ג'ינג'ר טרי, הנה טיפ של אלופים: לגרד את כל השורש, ולשמור מגורד במקפיא בצנצנת קטנה, ולהוציא לפי הצורך.
הכינו מרקים
נו מה, מרק מחמם את הלב ואת הקיבה ומעניק ריח של חורף לבית כולו. תקצר היריעה מלפרט את המרקים האהובים עלי בחורף, אבל מרק פטריות עם קארי וכוסברה טריה קצוצה מלמעלה הוא נפלא, מרק בצל עם חצי בקבוק יין לבן והמון חמאה יהיה חגיגי ומפנק, ומלך מלכי המרקים הוא מרק עם עצמות בקר. כך נעשה: נרתיח בסיר גדול כמה עצמות מח (הקצב שלי מותן לי בחינם), מקפים את הקצף שצף למעלה, מוסיפים חצאי בצל, עלי סלרי, כמה גזרים חתוכים גס, אפשר גם תפוח אדמה או בטטה, וכל אחד מירקות השורש שיש לכם בבית. מתבלים בחוואייג' למרק, כורכום, כף פפריקה, פלפל שחור גרוס ומלח אטלנטי ונותנים למרק לעמוד על אש קטנה לפחות 6 שעות. למחרת הוא יהיה אפילו טוב יותר (כי הטעמים מתחברים). חורף.
הזמינו חברים
למה לאכול את המרק לבד? הרבה פעמים אנחנו מתקשים לעצור ממרוץ החיים. להזמין חברים או שכנים ל"סתם" ארוחת ערב, בלי יותר מדי טרחה ובלי אלף תבשילים, רק מרק חם, כוס יין והנה קיבלתם מתכון בדוק לרווחה נפשית ולהפסקה יזומה. קצת צוחקים, קצת מקשקשים, ובעיקר נרגעים. הרשתות החברתיות הפיסיות שלנו מוזנחות בעוד הרשתות הוירטואליות חזקות. בואו נשתדל להפוך קצת את היוצרות והחורף הוא הזדמנות טובה להתכנס בבית ולארח.
הדליקו מדורה
ממש כך. אמנם, זה נכון, לא לכולם יש אח עצים בבית (לי אין). ולא לכולם יש גינה (לי יש), אבל החורף קורא לנו להדליק אש. יש משהו מיסתורי וקדמוני באש. היא מחממת אותנו בלילות החורף הארוכים, ומספרת בלחש הפיצפוצים סיפורים עתיקים לנפש שלנו. אז למה לא לצאת לחצר ולהדליק שם מדורה קטנה. אפשר עם הילדים. אם לא יורד גשם, אז אפשר גם לאכול בחוץ את המרק. לשבת עם מעיל סביב המדורה ולתת לכוכבים להאיר. לא חייבים לצאת לטיול במדבר בשביל זה, אפשר סתם לצאת לחורשה הקרובה או, אם זכיתם, להדליק את הקמין ולרבוץ על השטיח, להביט בלהבות ולא לעשות כלום. ממש כלום.
קיראו ספר
אין כמו החורף מבחינת קריאת ספרים. הערבים ארוכים יותר, והספרים, כך נדמה, רכים יותר. במיטה יש שמיכת פוך ואין כמו להתכסות ולקרוא, ולהרגיש את החמימות פושטת בחוץ וגם בלב. אני קורא הרבה, ובחורף אני אוהב יותר ספרים עמוקים וחורפיים מאשר ספרי הרפתקאות קיציים. למשל כל אחד מהספרים של קורמאק מק'ארתי. או המינגווי. או מאיר שלו. או כל מה שבא לכם טוב. אבל תקראו. עדיף בהרבה על הטלוויזיה (שאין שום סיבה טובה לראות אותה, לא בקיץ ובטח שלא בחורף).
כוונו את השעון הפנימי שלכם
השמש השוקעת מוקדם כל כך מכוונת את השעון הביולוגי שלנו קצת אחרת. אפשר וכדאי ללכת לישון מוקדם יותר. הגוף שלנו יאמר לנו תודה. ואפשר גם, בתמורה, לקום קודם, ולנצל את שעות השמש של הבוקר לפעילות גופנית, שבקיץ רבים עושים דווקא בערב. החורף הוא לא רק בחוץ, הוא גם בפנים, ובמקום להלחם בו, נאמץ אותו. כלומר נזכור שכשהשמש שוקעת מוקדם, גם המוח שלנו מבקש שקט. נעמעם את האורות בבית מוקדם יותר, "נסגור" את הערב שעה אחת קודם, נאכל ארוחה קלה יותר בערב, ונתפנק במיטה.
צאו לשמש
במקומות עבודה רבים יש כאלו היורדים כמה פעמים ביום ל"הפסקת סגריה". בחורף הישראלי אני ממליץ לאמץ את המנהג - של לרדת החוצה להפסקה, לא של הסיגריה כמובן - ולצאת לשמש. בחורף גם אם תתאמצו לא תצליחו בקלות "להשרף" מהשמש, אבל השמש החורפית היא מתגמלת, נעימה, ותעניק לכם גם קצת ויטמין D (שדרך אגב, בחורף כדאי לשקול לתסף ממנו, בהעדר חשיפה מספקת לשמש).
הרגעו
למה להלחץ? שלווה נפשית חשובה לבריאות שלנו תמיד, ועוד יותר, בימי החורף, או אז וירוסים רעים מסתובבים באוויר ומחפשים אנשים לחוצים כדי להדבק אליהם (כי זאת יש לזכור: הגוף והנפש שלנו אחוזים זה בזה וחולשה של האחד תשפיע מיד גם על האחר. לחץ הוא גורם מרכזי בחולשת הגוף ובפגיעות למחלות). אז כיצד נרגע? נשתדל. ננשום עמוק. נזכור ש"זה " (מה שזה לא יהיה) לא באמת קריטי ולא דחוף ולא כזה חשוב. נתרגל מדיטציה, אם זה מתאים לכם. נאהב. ננוח. נטייל. נחיה את הכאן והעכשיו ולא את המחר או את האתמול.
ועכשיו אתם: מה אתם עושים כדי להנות מהחורף?
ספרו, שתפו, הגיבו ולייקקו.
אי אפשר לשתוק ולהתעלם עוד (מצטער אם חלק מהדברים נשמעים לכם מוכרים אבל באמת שהגיעו מים עד נפש).
הנה מהגיגי טל גלבוע על ההפגנה הטבעונית שנערכה ביום שישי מול השוק הפליאוליטי הנפלא: "...שוק שמבוסס על גאווה לטבוח ביצורים מפוחדים... להזכיר בכל מקום ובכל זמן שזו תועבה גדולה... אנחנו נהיה בכל מקום ובכל ואקום, אנחנו נספר... אך ורק שיהיה לכם תירוץ לשסף גרונות...". גם העמוד הרשמי של פעילי זכויות בעלי החיים אומר: "הפעילים מחו על העוולות המתועבות כלפי בעלי חיים שמבוצעות בכל רגע... לקוחות השוק יצאו מבויישים ונבוכים על כך שלקחו חלק בלתי נפרד בסבל הנוראי" וידידתי אפריל הצחיקה כשסיפרה: "נערה בת 19 עם סגריה אמרה לי שאמות מסרטן כי אני אוכלת בשר".
לפחות היא חסכה את האשמה על דם הילדים במצות בפסח
זה לא מקרי. כשאתה קורא לאחרונה את העתונות, הפייסבוק, כתבות הטלוויזיה או סתם גראפיטי מכוער של 269 בשדרות רוטשילד, נראה שקרוב ל 100% ממה שמעסיק את הצד הטבעוני הוא הכתיבה והעיסוק על מה אני בדיוק אוכל ועד כמה לכן אנחנו (אוכלי הכל): מתועבים, אונסים, רוצחים, מתעללים, אדישים, אכזריים, אטומים, גרגרנים, תאוותנים, שפלים, ואוכלי-מוות (ג'יי קיי רולינג, את יכולה לחייך). אולי שכחתי ביטוי דמוניזציה כלשהו. אבל לא לדאוג, מזכירים לנו כל יום (ולא, זו לא אלימות כמובן...).
התפיסה הבסיסית היא לא בתזונה אחרת או באמונה בבריאות אחרת אלא במלחמת חורמה של ממש מול האנשים שאוכלים אחרת, ועוד יותר, מול אלו שמאמינים אחרת.
ומטבען של מלחמות דת, מספיק צד אחד מספיק דתי כדי להפוך את העולם לגיהנום. מסעי הצלב היו דוגמא אחת, ומסעם המטורף של דעא"ש בימינו, דוגמא אחרת. כי זאת כדאי לדעת, אנשי דעא"ש מצווים, מבחינת פירושם הקיצוני את האיסלמם, להרוג כופרים, ורק כופרים (למשל את היזדים הכורדים האומללים) אבל תתפלאו שדווקא יהודים הם לא אמורים להרוג (לפחות לא מבחינה דתית, כי יהודים אינם נחשבים כופרים) אם אלו מוכנים לקבל את חוקי השריע'ה ולהיות נתינים וצמיתים. רוצה לומר: שתוק והישאר עם ראשך עליך או דבר ונערפך.
באופן מעורר חלחלה אי אפשר שלא לראות קווי דמיון מדאיגים. כי מי שמדבר נגד התפיסה הטבעונית ואפילו לא ישירות, אחת דינו, אולם מי שמשתף עמם פעולה מסחרית (גם אם הוא אוכל-כל בדיוק כמונו או אפילו מפעל-בשר בעצמו), פטור וזוכה להגנה מאלימות מילולית ופיסית. לפחות לעת עתה.
הנה שתי דוגמאות מקומיות שנתן רמי ידידי: דומינוס פיצה מוכרת הרבה מאוד טונות של גבינה בשנה, אבל מכיוון שהם הוסיפו לתפריטם גם "פיצה טבעונית" הם יכולים להיות כעת בני חסות ולא יאונה להם רע. עדן טבע מרקט, על הקצביות ועל חנויות הדגים שבהם, יכולים להמשיך למכור בשר במיליונים, אבל בגלל שהם נתנו לאחרונה חסות לכנס טבעוני הנה קיבלו בתמורה הגנה וכעת לא ירססו על קירותיהם, לא ישפכו דם-דמה על דוכניהם ולא ישמיצו או יחרימו אותם מעל גבי הרשת (ואולי עדן טבע מרקט בעצם רק שילמו סוג של פרוטקשן?).
אבל בינתיים האלימות הטבעונית רק משתוללת ועולה ופורחת באין מפריע ואין פוצה פה ומצפצף. לא מיקי חיימוביץ', לא אברי גלעד, לא גדי סוקניק, לא אסי עזר, לא העורך הראשי של מוסף הארץ (וודאי שכחתי עוד איזה אלף עיתונאים טבעוניים); איש מהם לא אומר מאומה או מגנה את הרוע הזה. את האלימות הקשה הזו. הם ממלאים פיהם חסה.
פורסם בעמוד הפייסבוק של "החזית לשחרור בע"ח" כאות כבוד ל"פעולה הרואית".
הנה חלק קטן קטן מהתגובות שקיבלה תמונת השחתת המשאית לעיל:
זה ונדליזם? איזו צביעות! כן ירבו אקטיביסטים יותר ממבקרים. Vered Eliyahu Cohen
מתרשם מאומץ הלב של הפעילים האלמונים להילחם ברשעות הבלתי נתפסת של הרפתנים המטונפים. Judas Maccabeus
טוב מאוד! להשחיט את המשחיטים! Eyal Shimshy
מישהו מוכן כבר לשרוף את "עד העצם" שתקוע באמצע קינג ג'ורג' כמו טופו בגרון. Roy Goldman
ועכשיו שמישהו יגיד לי שזה לא יגמר בעריפת ראש של מישהו. אולי רפתן? אולי קונה שוק? אולי בעל דוכן בשוק (דרך אגב, הוא טבעוני בעצמו אבל מקבל איומים של ממש כעת)? ומה הסיכוי, בין אחד למליון, שמשטרה חקרה את רוי גולדמן הנ"ל על הסתה לאלימות? האם יש הבדל אמיתי מבחינת הרשעות ומבחינת פוטנציאל הנפץ בין זה לבין גרפיטי נוער הגבעות אותו אפילו השב"כ חוקר במרץ?
בשמונה שנותיו של הבלוג הזה, כתבתי יותר מ 1380 פוסטים, על מגוון נושאים: על תזונה ועל פעילות גופנית, על רווחה נפשית ועל יצירת שינוי להשגת בריאות ומציאות טובה יותר, על סיפורי הצלחה ועל שאלות של קוראים, על אתגרים ועל חוויות, על מתכונים ועל התלבטויות.
בדקתי ומצאתי שמתוך כל הים הגדול הזה, כתבתי רק 14 פוסטים הנוגעים באיזשהו אופן לטבעונים או לטבעונות. 14 מתוך כ 1400. כלומר לכל היותר 1% מהאנרגיה שלי איכשהו נתפסת בחברים הללו, ובדרך כלל גם זה לא בדיבור ישיר עליהם אלא על עצמי (אני מאמין גדול באוטונומיה ואינבידואליות וב"איש באמונתו יחיה". הפילוספיה הראנדית היא נר לרגלי). וכתבתי גם עלינו, כמין אנושי וכחברה, ועל מה נכון עבורנו, מחקרית, פיסיולוגית והיסטורית, לפחות להבנתי. כשכבר כתבתי על טבעונות, היה זה כמעט תמיד בהקשר של חקירה עובדתית, או דיון פילוסופי או אפילו בקריאה לשילוב ידיים וגיוס כוחות למטרה משותפת - כמו התנגדות למזון מתועש, לתעשייות נצלניות ועוד.
בפועל, בכל הראיונות שלי לתקשורת בחודשים האחרונים שואלים אותי כמעט רק על טבעונות. ועל "האם אני נגדם" ועוד הבלים כאלה. זה לא במקרה, זה כי הטון של "הדיון" הציבורי עובד ומגיב לרק למלחמות. הכריזו עלינו מלחמה אז מצפים שגם אנחנו צד במלחמה הזו. ולא. טבעונים לא מפריעים לי, חלילה וחס. אני מכבד מעומק ליבי את הבחירות שלהם. אני מכבד את האוטונומיה והמחשבה שלהם או את זכותם לחשוב ולהאמין אחרת. אבל, אני לא מוכן שיאיימו עלי או יפגעו בי או בידידיי, נפשית או פיסית, מילולית או מעשית.
ירד לי האסימון באיחור גדול.
כי כרגע אין כל דיאלוג, ולא נראה לי שיהיה בקרוב. לצערי האמיתי.
אם הפנים של "חזית שחרור בעלי החיים" היא אושיית תרבות וגיבורת המסך הקטן המקדמת אלימות (באותה נשימה שהיא מצטדקת ואומרת שהיא בכלל נגד אלימות), מצבנו החברתי עגום למדי.
אז מה נותר לנו לעשות?
לא להתעלם, לא לוותר ולא לשתוק, ולהגיש תלונה במשטרה על כל פגיעה, איום או הסתה.
להוקיע, לכתוב, ולהסיר את מעטה ההתיפיפות מעל רוע ואלימות, טבעוני או אחר.
לא לקבל את השיח האלים, לא לקבל איומים.
לתמוך: לקנות בשוק הפליאוליסטי, להמליץ ולספר לחברים על סגנון החיים הקדמוני. לקרוא, להקריא, לפרגן.
לזכור, טבעונות אינה הבעיה כלל, הבעיה היא האלימות והשיח האלים והמאיים. יש לי ידידים נפלאים שהם טבעונים אדוקים. הם אנשי אמת וחסד, אנשי שלום ושלווה. הכי רחוק שאפשר מחבורת הצווחנים האלימה והמופקרת הזו. אז לא נכליל, ולא נחשוד בכשרים, אבל נזהר ונשמר מאוד לנפשותנו.
ואולי יש לכם רעיונות נוספים?
(ואם אתם חושבים שזה נושא מספיק חשוב, תעשו לייק בפייסבוק, תכתבו כאן תגובה או תשתפו עם חברים ואחרים. תודה).
*** עדכון של הפוסט לאחר שנה בדיוק ***
לצערי, המציאות מזעזעת ומדגימה את הדברים עליהם התרעתי כאן.
דצמבר 2015: "אלמונים הזמינו חוקר וטרינר ממוסד אקדמי בכיר להגיע לטפל בלילה בחיה פצועה באזור בית שמש. הוא הוכה קשות ואושפז בביה"ח. ככל הנראה על רקע עיסוקו בניסויים בבעלי חיים". לכתבה המלאה: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-4737035,00.html
האלימות הטבעונית ממשיכה להתחזק ולרמוס כל חלקה טובה שנותרה מאידאות היופי והמוסר שלתוכן היא נולדה.
כואב הלב. *עדכון לעדכון, ינואר 2016*
החדשות האחרונות הן שבכלל יריבות עסקית נטו (במסווה של יריבות אידאולוגית) עמדה בבסיס התקיפה הנ"ל. הפעם לא. ועדיין, זה לא אומר שאלימות טבעונית אינה קיימת, זה רק אומר שהיא נותרת בדרך כלל כאלימות מילולית (שעדיין הולכת ומקצינה) ולא נותר לנו אלא לקוות שהיא לא תתפתח לאלימות פיסית.
אכול נכון: בשר וירקות, אגוזים, זרעים ופירות. צרוך מעט מוצרי עמילן ואל תצרוך סוכר. אכול די מזון כך שיספיק לאימונים אך לא לצבירת שומן. תרגל והתאמן ביסודות הרמת משקולות חופשית: הגבהה לירך, הגבהה לחזה, כריעה, דחיקה והנפה. למד לשלוט בתרגילי היסוד של התעמלות הקרקע: עליות מתח, כפיפות מרפקים ובטן, טיפוס חבל ועמידת ידים. התאמן בגלגול, שפגאט, אחיזות ועמידות כוח. רוץ, חתור, רכב על אופניים וכו' – עשה זאת מהר וחזק. בצע אימונים בשילוב אלמנטים מכל התחומים האלו, כיד הדמיון הטובה עליך, חמש או שש פעמים בשבוע. השגרה היא האויב. השאר את אימונים קצרים ואינטנסיביים. למד ותרגל ענפי ספורט חדשים באופן קבוע.
_
השימוש במידע המסופק באתר הינו על אחריות המשתמש בלבד
