כיצד תעשו המון המון כסף בזכות הפליאו

אני מחזיק מעצמי מבין בשני דברים: בפליאו ובבנקים. יצא שהראשון הוא תחביב שלי כבר שנים ארוכות, והשני, היינו הבנקים, הם המקצוע והפרנסה שלי שנים ארוכות אף יותר. והנה אמש השניים התחברו להם בדרך קוסמית כאשר בנק ההשקעות קרדיט סוויס פרסם לעולם אנליזה לגבי מגמות עולמיות בצריכת שומן. (תקציר). מפתיע, לא?
תשאלו: מה לזרזיר אצל העורב? מדוע בנק השקעות יטרח ויכתוב דו"ח ארוך על כמה שומן רווי אוכלים בארצות הברית ומה יקרה (להערכת האנליסטים של הבנק) עד שנת 2030 בתחום?
שאלה טובה כי כאן העסק נעשה מעניין בהחלט.
האמת היא שכמות השומנים או הפחמימות במזון שלנו לא מעניינים את קצה העניבה ב 300 יורו של הבנקאים מקרדיט סוויס. אבל המניות של חברות המזון, הופה, כאן זה כבר מתחיל להיות עסק מרתק, לא רק מעניין. למה? כי בהשקעות מצליחים אלו שרואים את המגמה דקה אחת לפני כולם, אלו שיודעים לזהות את הפער בין הדימוי הנוכחי לבין האופק המסחרי האמיתי. אם אתה מצליח לראות מבעד לדוחות ומבעד לתקשורת את המצב האמיתי של החברה או השוק - או אז תוכל להשקיע בתבונה ו"להכות" את המדדים. זה הביזנס האמיתי של קרדיט סוויס.
נחזור לעניין השומן במזון.
בשוויץ כמו בשוויץ, דו"ח הוא עסק רציני ביותר, ודו"ח בנקאי הוא רציני שבעתיים ודו"ח של קרדיט סוויס נוטה להחשיב את עצמו לטופ של הטופ. אוקיי. ידידינו הבנקאים שאינם מבינים מאומה בתזונה אבל יודעים להריח כסף לפני שהרוח מתחילה לנשוב, ישבו לעבוד. הם קראו 400 מאמרים מקצועיים על נושא הסכנות הבריאותיות של הכולסטרול והשומן, ובמקביל ערכו שני סקרי עומק: האחד מול רופאים ותזונאים והאחר מול צרכנים.
המסקנות של הדו"ח מדהימות, לא פחות.
סטפנו נטלה, מחבר הדו"ח וראש חטיבת מחקר שוקי הון (=לא פראייר אבל לא תזונאי בעליל), קובע מסקנות שנשמעות כאילו אני כתבתי אותם: "שומנים טבעיים ולא מעובדים הם בריאים לאדם, והם חלק מתהליך שינוי חברתי שעובר ויהפוך אותנו לבריאים יותר"  (!!!).
כיצד אנליסט בכיר המתמחה במניות הופך לגורו בענייני תזונה ובריאות? פשוט: הוא לומד נתונים ועובדות ולא קונה ומוכר לפי אגדות ותחושות.

צוות המחקר של קרדיט סוויס מצא כי השדה המחקרי שינה את ממצאיו וכיום מסיק חד משמעית כי אין כל בעיה בריאותי בצריכת כולסטרול ושומנים טבעיים לא מעובדים (כלומר מחיות ומפירות. כל השאר מעובדים לעייפה). מאידך הוא מזהה כי 70% מקרב הרופאים וקצת פחות מזה בקרב התזונאים סבורים כי שומן וכולסטרול רעים מאוד ללב ומסוכנים. מצד שלישי הוא רואה כי הצרכנים מצביעים ברגליים ומגבירים מהותית את צריכת השומנים הרוויים (למשל צריכת חמאה בעלייה דרמטית), ומצמצמים בצריכת פחמימות ומזון מעובד. המסקנה של סטפנו היא שהממסד עדיין שבוי במיתוסים אבל המשקיעים כדאי שיקשיבו לממצאי המחקר ולחכמת ההמונים. לפי הדו"ח עד שנת 2030 אנו צפויים לראות כי:

• צריכת השומן תעלה לנפש ב 23% (והצפי הוא גידול של לפחות 2% בשנה, שזה מטורף)  וצריכת החלבון ב 12%. אנו צפויים לראות ירידה בכמות הפחמימות!
• הם נכנסים לדקויות: צריכת שומן רווי תגדל וכך גם צריכת שומנים חד בלתי רוויים, אבל שומן מסוג אומגה 6 יפחת. מעולה!  
• צריכת הביצים תגדל דרמטית (ל 350 לשנה במקום 235 כיום. זה 50% גידול) וכך גם צריכת הבשר האדום והעופות ואפילו הדגים.
• צריכת מוצרי חלב רזים תקטן ותהיה חזרה למוצרי חלב שמנים.
• ועוד פנינים רבות

הכל מילים קשות במטבע עובר לסוחר של בנקאי ממושקף, לא פנטזיות של בלוגר כזה או אחר. כי השכל והאמת לא חונים אצל קבוצת "מומחי בריאות" שמסרבת להקשיב למחקר העדכני או מתביישת להודות "טעינו". כאן המהפיכה היא שלכם ושלי. כאן אנחנו יוצרים את השינוי בעצמנו, וההרגלים שלנו ושל מיליונים כמונו בארצות הברית ובאירופה (שפתאום התחילו לקנות חמאה בסופר), הם ששיכנעו את האנליסטים בבנק להפשיל שרוולים ולראות "מה הולך כאן". כי לאור המסקנות והנחרצות מאוד הללו (בדרך כלל אנליזות שוק הן הרבה פחות נחרצות, דרך אגב), כדאי לשקול את הפעולות הבאות:

• אני לא בטוח שמניות של חברות עתירות פחמימות מעובדות הן השקעה אסטרטגית מוצלחת (קוקה קולה, אוסם... )
• חברות ומגזרים המבוססים על שמנים צמחיים (גידול, תיעוש, הפקה, הפצה, שימוש) עלולים לחטוף מכה קשה
• לעומת זאת חברות או מגזרים של מגדלי משק חי, או של ספקי ציוד למשק החי למזון, עשויים לצמוח מאוד 
• מניות או מוניטין של חברות יעוץ תזונה או המתפרנסות מפחד השומנים יצטרכו לחשב מסלול מחדש.
• תעשיית התרופות הנמכרת והמצליחה בהיסטוריה האנושית, הסטטינים, עלולה להפגע ביותר. מדובר במכונת כסף המגלגלת מחזורים דמיוניים. אם אתם מושקעים בפייזר, אז הענף של הליפידור מתחיל לרעוד.

(תזכורת ובעיקר אזהרה: אני ממש לא יועץ השקעות אז נא להתייחס לנ"ל בהתאם)

ועדיין, אני לא בטוח שמישהו מאיתנו, הקטנים, יצליח להכות את השוק ולהרוויח המון כסף בזכות הפליאו, אבל אם בזכות הכסף הגדול, משהו במציאות התחיל כעת לזוז, אז אני חושב שהרווחנו יפה מאוד בכל מקרה!

מה דעתכם?
כרגיל, הרגישו חופשי לשתף, להעיר או להאיר כאן בתגובות או בפייסבוק. בכיף.
דעאל

By מר קדמוני with 6 comments

"כך ניצחו בפינלנד את ההשמנה" - האמנם??

כתבת ynet החרוצה ליאת רותם מלמד החכימה אתמול את ציבור הקוראים בכתבה "כדאי ללמוד מהם: כך ניצחו בפינדלנד את ההשמנה".
זהו, אפשר לסגור את הבסטה כאן.
נותר רק ללכת הביתה, ללבוש מעיל עבה ולנסוע תיכף ומיד לפינלנד כדי לרזות ולהיות חטובים יפים ומאושרים. חבל רק ששם לא רואים את הגזרה בגלל המעיל העבה.

אז זהו, שהמציאות לא תמיד עולה בקנה אחד עם כותרות העיתונות ועם הצהרות המומחים למניהם.
אז מה הם אומרים שם בכתבה?
אחרי שהכתבת מתארת כמה מצב ההשמנה והסוכרת בפינלנד היה קשה ודומה לישראל, מגיע העיקר:

...הממשלה החליטה שהגיע הזמן למהפך ורפורמה מקיפה לטיפול במגיפת ההשמנה. לטובת הפרוייקט גוייס פרופ' יאקו טומילטו, מומחה בעל שם עולמי בתחום הסוכרת, אשר הרכיב תוכנית מקיפה לטיפול בבעיה. התוכנית יושמה במלואה על ידי הממשלה - וכיום עומדים אחוזי ההשמנה במדינה על 15% בלבד, וממשיכים לרדת בכל שנה.
פרופ' טומילטו התארח השבוע בישראל כאורח כנס הסוכרת השנתי אשר נערך על ידי הפורום הישראלי לאורח חיים בריא. בדקנו איתו כיצד הצליחה פינלנד לעשות מהפיכה בתחום בזמן קצר כל כך - ומה אנחנו בישראל יכולים ללמוד מכך.

(ההדגשות שלי)
אחר כך בא ראיון עם הפרופסור המעונב שמספר איזה יופי טופי להם שם בפינלנד שהצליחו למגר את הרשע ולחסל את המפלצת הנוראה מכולן - ההשמנה. לו הייתי פחות ספקן, הייתי מרגיש ששיר פורץ מתוך גרוני ותקווה גדולה היתה ממלאת את ליבי.
אבל בדרך כלל אני לא מאמין לממסד הרפואי, ולחוקרי תזונה בחליפות שמגיעים לכנס של קופת חולים כללית, על אחת כמה וכמה. כבר ראינו פעם פרופסורים הזויים ולא אחראיים שמעסיקה קופ"ח כללית, אז כנראה שלאור ההצלחה הם החליטו לעסוק גם בייבוא אישי של פרופסורים לא יעילים אחרים לענייני תזונה.
מכל מקום, כשירות לקוראים בדקתי ומצאתי שלפרופ' יאקו טומילטו כוכב הכתבה קוראים באמת Jaakko Tuomilehto (כן, אני יודע, ודאי שהייתם יודעים איך לכתוב את השם שלו נכון. עכשיו תעצמו עיניים ותנסו לאיית את שמו שוב. כיף, לא?). הוא חבר המכון הפיני הלאומי לבריאות ורווחה. עד כאן, הכל אמת ואחלה.
אבל הפינים מאמינים גם בשקיפות ממסדית (ובכלל, זו אומה חרוצה, גאה, קשוחה ועקשנית ויש לי אליהם הרבה מאוד רספקט. יש להם גם טעם טוב בעיצוב, יערות עד ומיקו סאלו אחד - אלוף משחקי קרוספיט בדימוס), ולכן כל הנתונים הלאומיים שלהם מפורסמים ברשת וכל דכפין יבוא ויחקור ויבדוק בעצמו. חלק מהנתונים מפורסמים רק בפינית, אבל לאלוהי הגוגל פתרונות תרגום אוטומטיים שעובדים היטב על כל הנתונים הללו.
והנה, רק לא מזמן, במרץ 2012, הציג פרופסור חבר אחר של הועדה הלאומית לתזונה ובריאות (Suvi M. Virtanen) מצגת גאה ששמה "מדיניות התזונה של פינלנד" לא פחות ולא יותר. בדיוק מה שרצינו לדעת. המצגת המסכמת ההיסטוריה וההשגים של תכנית התזונה הלאומית בפינלנד ומונה את השגי השינוי התזונתי בחברה. מכיוון שהפינים גם מסודרים, יש את כל הנתונים מאז 1978 ועד 2011. הפינים עשו תכניות התערבות תזונתיות כבר מ 1941 אז יש להם ניסיון מה עובד ומה לא. (רמז: לא עובד). התכנית הלאומית הנוכחית הופעלה בשנת 2000 כמו שמספר לנו פרופסור Jaakko אז היו להם 12 שנים לפחות להביא תוצאות מדהימות, כדי שנוכל לכתוב על זה בעיתונים כאן, לקנא ולקטר שכאן בארץ לא מצליחים, אבל הפינים, הו הפינים.
בואו נקרא יחד.
הגאווה הפינית היא על מפעל ההזנה לילדים בבתי הספר. שלא כמו אצלנו, שם מדובר בארוחות חינם באמת לכל הילדים עד כיתה ח', בכל יום לימודים. המטרה היא ארוחות מאוזנות ובריאות. ההנחייה היא 55% פחמימות ועד 30% שומן ולא יותר מ10% שומן רווי (עמוד 10 במצגת הפינית). דג לפחות פעם בשבוע. הארוחה היא גם אירוע חברתי וזה מצוין.
הפינים עשו ועושים לא רק תכניות תזונה אלא גם סקרים לבדיקת ההצלחה ויישום הפרוטוקול התזונתי המומלץ, ואכן, הפלא ופלא, העם הפיני הוא ממושמע ובלע את הפיתיון. הנה נתוני הועדה על צריכת שומנים בתזונה בפינלנד בשלושים השנים האחרונות לערך.

אנו רואים יפה שכמות צריכת החמאה (הקו הכתום) היא בירידה דרסטית לרמות אפסיות ואילו צריכת החלב נטול השומן עולה בהתמדה. יופי?
בואו נמשיך

 אלו נתוני צריכת השומן בכלל, כאחוזים מצריכת הקלוריות היומית. הצבעים לא נבחרו במקרה. הקו השחור העליון הוא  סך צריכת השומן לסוגיו השונים. אנו רואים שהוא בירידה מתמדת כבר קרוב ל 30 שנה והוא מעט מעל 30% (אבל עדיין לא הגיע ליעד הממשלתי שהוא מקסימום 25% מהקלוריות ממקור שומן). הקו האדום והמסוכן הוא אחוזי השומן הרווי. שם אנו רואים בהחלט ירידה דרמטית משנה לשנה וגם שם עדיין לא הגיעו יעד הממשלתי הנכסף של מקסימום 10% מהתזונה ממקור שומן רווי.
עד כאן הם מונים את ההשגים שלהם ומתגאים בכך שהמדיניות הממשלתית עובדת!
אבל מעט לאחר מכן מופיע הרישום המטריד הבא. נא קראו היטב:

Data from Adolescent Health Survey

נכון
זהו גרף המייצג את שכיחות הנשים והילדים במשקל עודף בכלל האוכלוסיה הפינית ומהי המגמה. מעניין מאוד. מישהו רואה מגמה או שזה רק אני?
האם ייתכן שלמרות שהפינים אוכלים הרבה פחות שומן. הרבה הרבה פחות שומן, קצב ההשמנה שלהם דווקא עולה?
ומה אומרים על כך ידידינו הפרופסורים הפינים? דף המסקנות הוא מרתק בעוורונו ומופת לחשיבה דוגמטית ומקובעת. נביא את עקרי המקור, באנגלית:

Dietary changes in Finland during the last decades have been mainly beneficial: less saturated fat and salt, more fruits and vegetables
Dietary challenges: energy intake vs. expenditure, saturated fat, vitamin D, folate, sugars, alcohol
Nutritional monitoring of children is urgently needed
Obesity is increasing, especially among men and in children
Diabetes is increasing

כלומר, הם אומרים בראש ובראשונה: הצלחנו! הרי הורדנו את הכמות השומן ואת כמות המלח ואוכלים יותר ירקות. הידד!
אבל אחר כך הם אומרים שעדיין צריך לחשוב על האתגר האמיתי: איך מוציאים יותר קלוריות ממה שאוכלים (הממ - אנו יודעים שזה הבל), איך מתמודדים עם מה שילדים אוכלים, ההשמנה רק גוברת והסוכרת רק שכיחה יותר.
כן.
אלו מסקנות 2012 להזכירכם.
מאותה פינלנד.
שאנו מקנאים בה כל כך והם עושים הכל נכון ויפה תמיד.
בא לבכות.

אבל הפינים גם הצליחו לעשות כמה דברים טובים וחשובים שמשום מה נעלמים כאן.
ידידה טובה שלי חזרה לפני חודש מעשרה ימי ביקור בפינלנד הקפואה. ביקור חינוכי מקצועי שהתמקד בהשגי מערכת החינוך שם והיא אכן חזרה מלאת התפעלות ואנרגיה. יש מה ללמוד מהם בנושא חינוך! היא ספרה לי את הפרספקטיבה של על התזונה של הילדים שם. לאחרונה החליטו בכל בתי הספר שמכונות השתיה הממותקת אסורות ושגם חטיפים אסורים. הידד אמיתי. לארוחות הצהרים (היא אכלה שם מדי יום בבתי הספר), מקבלים בעיקר סלמון וירקות מבושלים עם פרוסת לחם כפרי וכוס חלב. אין מבחר. היא לא ראתה שם פסטה אפילו פעם אחת. מעניין. המוסדות בוחרים להטמיע את המדיניות הממשלתית כטוב בעניהם והם עכשיו נוקטים בגישה של פחות (או למעשה ללא) סוכר והרבה פחות דגנים. אבל זה לא כתוב בשום מקום במדיניות הממשלתית של המכון הלאומי הפיני.
בהקשר זה מעניין ומרתק לזהות כי המילה FAT מופיעה במצגת 48 פעמים. המילה סוכר לעומת זאת מופיעה רק 8 פעמים, ומתוכם 4 פעמים בעמוד אחד של טבלת ערכים תזונתיים. מראה מה ומי חשוב באמת, לא?

כי הם חיים במיתוסים ושום עובדה ומציאות לא תבלבל אותם עם התיאוריה הנכונה שלהם.



ולסיום עוד קצת פרגון אמיתי לפינים וחומר למחשבה פתוחה.
הפינים כן הצליחו והורידו את שכיחות התקפי הלב באוכלוסיה באופן דרמטי ב40 השנים האחרונות! הירידה היא באמת חסרת תקדים משהו כמו 80% ירידה. ועכשיו, ילדים, נשאל למה זה הצליח להם?
האם זה בגלל ששכיחות העישון בפינלנד ירדה באופן קיצוני?
האם בגלל שהפינים התחילו לעשות ספורט כמו משוגעים?
האם זה בגלל שבתי החולים השתפרו בזיהוי מוקדם ובטיפול בעת אירועי לב?
האם זה בגלל שהפסיקו לאכול שם מרגרינה?
האם זה בגלל שיש יותר מדיניות בדיקות רפואיות ומניעה?
ואולי בכלל דווקא בגלל שמשמינים שם יותר אז מקבלים פחות התקפי לב??
האם זה בגלל שינוי בצריכת התרופות בחברה הפינית?
האם זה בגלל שבבתי הספר החלו יום לימודים ארוך?
האם זה בגלל שירדה שם רמת הכולסטרול?
האם זה בגלל שינוי במסלול נדידת החסידות וכלבי הים?
איני יודע.
כי אי אפשר להסיק סיבתיות בגלל מתאם. אבל הם החליטו שזה בגלל שאוכלים פחות שומן.
כל אחת מהסיבות הללו יכולה בעולם דמיוני להסביר חלק או כלום מהתופעה של ירידת שכיחות המוות מהתקפי לב. הם גם בוחרים להתעלם מההצלחה הלאומית של שבדיה השכנה, שנוקטת בגישה הפוכה לחלוטין.
אני יודע שאנחנו מרגיזים כמה אנשים אבל היי, שווה לחשוב!

ומה אתם חושבים על התזונה שלכם והתזונה הפינית?
האם השומן הוא האויב הגדול?

ואם אהבתם מה שקראתם כאן, שתפו אחרים. קצת יותר חשיבה בקורתית לא תזיק במדינה הזאת.

By Dael with 11 comments

בריאות לבבית - חלק שני - המעשים

אחרי הסיכונים, באים המעשים.

רק לפחד מהתקף לב לא עוזר לאף אחד, וכנ"ל לא לקוות שלא יתפסו אותנו הגנים הנוראיים שקיבלנו בירושה. אז במקום לשקוע בדכדוך אני מציע לעשות מעשה ולשפר עכשיו ומיד את הסיכויים שלכם!

• תפסיקו לצרוך סוכרים וקמח. סוכרים וקמחים מעלים את רמת הטריגליצרידים ואת רמות הסוכר בדם ויש עוד שלל אפקטים שליליים, אבל לא נתעכב על זה עכשיו. הפסקת המאכלים הרעים הללו היא כנראה הפעולה הבודדת החשובה ביותר שאתם יכולים לעשות לטובת הבריאות הלבבית שלכם. תפסיקו את זה באופן מוחלט, מיידי ולא בערך או בעיקר. הפסקת צריכת הסוכרים והקמח צריכה להתבטא מהר מאוד בירידה ב TG ובירידה ברמות הסוכר בדם לאחר צום. זה גם יאפשר לכם לפעול טוב יותר תחת צום.
  הערה: להפסיק לצרוך סוכר לבן אבל לעבור לצרוך 10 פירות ביום לא יעבוד. הפסקת הסוכרים הכוונה להשאר בפרי אחד עד שניים גג ביום.
• תרגעו עם האלכוהול. יש צעירים שעברו לדיאטה קדמונית אבל מתלוננים שה TG לא ירדו. כשבודקים לעומק מגלים שהם שותים המון בירה ואלכוהול. אל תתפלאו. כוס יין מדי פעם או כוסית משקה טוב יעשו לכם נחמד, אבל רמות גבוהות יתדלקו את הסוכר וה TG, לא רק את הראש.
• תפסיקו לצרוך שמנים תעשייתיים. כל שמן שמופק מזרעים אינו טוב עבורכם. אלו מעלים מאוד את רמת הדלקתיות ולכן את רמת הסיכון לצרות צרורות. הפסיקו לגמרי. לחלוטין. כן, גם כשאוכלים בחוץ. אל תחזיקו בבית לא מרגרינה (דא), לא שמן סויה, לא שמן תירס ועוד ועד.
• תתחילו לצרוך שמנים טובים: ה HDL עולה רק על ידי צריכה של שומנים טובים. שום סטטינים לא יעלו אותו, אלא שמן קוקוס, חמאה, שמן זית והפסקה מוחלטת של צריכת שמנים תעשייתיים. תאהבו את השמנים. שמנים טובים הם אכן טובים. כדאי גם לתסף עם אומגה 3.
• תפסיקו לאכול כל הזמן. אתם לא כבשים שצריכות כל הזמן ללעוס משהו. אתם בני אדם ומספיקה לכם ארוחה אחת ביום. או שתיים. ממש דחוף לכם? תאכלו שלוש ארוחות אבל תפסיקו לנשנש כל הזמן. תאכלו כמה שאתם רוצים בזמן הארוחות אבל הפסקה של הזנה מתמדת תשפר מאוד את יכולת הגוף שלכם לפעול ברמות סוכר נמוכות יותר, יוריד את ה TG ואת הסוכר ויפחית מאוד את הסיכון הלבבי.
• תפסיקו לעשן. דא (2). אם עדיין יש לכם צורך עצום בסיגריה אחת פעם בשבוע אחרי ארוחת ערב דשנה, זה כנראה לא מה שיהרוג אתכם (ויש פרופסור לקרדיולוגיה שנשבע אישית, בחיי, שהמחקר שלו מראה שסיגריה ליום דווקא מעלה את העמידות בפני מחלות קלות, אבל לא הייתי סומך או ממליץ על זה כמובן). אם אתם מסתובבים עם קופסת סגריות בכיס, כדאי שתשקלו לחדול. זה גם יחסוך לכם כסף.
• שנו 8 שעות לפחות, בחושך מוחלט. העדר שינה מעלה את רמות הקורטיזול לרמות גבוהות מדי. שינה תעשה פלאים להורדת רמת המתח שלכם, לשריפת השומנים ולהרגשה הכללית ובריאה. טוב ללב.
• צאו לפעילות גופנית: כאן שלושה פרמטרים באים לידי ביטוי, וכדאי מאוד לשלב בין שלושתם, תלוי ברמת הכושר ההתחלתי שלכם. הדברים להלן צריכים התאמה לפי רמת הכושר ההתחלתי שלכם: (1) צאו להליכות ארוכות (ממש ארוכות, לפחות שעתיים) לפחות פעם בשבוע. עדיף פעמיים. (2) בצעו לפחות אימון אחד בשבוע באינטנסיביות גבוהה מאוד, כזה שהלב שלכם חושב לעוף החוצה מהחזה. מעין אימון תחנות, למשל 10 שכיבות שמיכה, 10 צעדי ענק, 400 מטר ריצה, כפול ארבע. ועוד בלי סוף רעיונות בסגנון קרוספיט כמו פראן, סינדי, שעשיתי אמש, הלן ועוד שמות רבים. (3) בצעו פעם בשבוע אימון משקולות איטי וכבד - סקוואטים, דדליפט, דחיקות וכדומה. שלושת המרכיבים האלה יתנו לגוף שלכם "boost" מהסרטים. צריכת האנרגיה ממקורות שומן תעלה (הליכות), ניצולת החמצן תשתפר (אימון בעצימות גבוהה), ושרירי הליבה והשלד יתחזקו מעבודת המשקולות. אחרי חודש כזה, לא תזכרו איך זה שהייתם פעם סמרטוטים.
• תחייכו ותרגעו. לחץ ומתח עושים לכם רע לנפש וללב. אין לי פתרון קסם, אבל אני ממליץ לכם לשחק יותר, לחייך יותר, לצאת לחופש יותר, ולהגיד לעצמכם "החיים יפים" בכל בוקר. מתח זה רע. שמחה זה טוב. נ נח נחמ נחמן שמח.
• קחו תיסוף ויטמין D. אני לקחתי שלושה חודשים ויטמין די 5000 UI של GNC, שקניתי בארה"ב. בארץ אין להשיג יותר מ 1000 UI. בהתחשב בעובדה שהגוף שלנו יודע לייצר גם 10000 UI ביום, השלמה של 5000 כשיש חוסר היא סבירה מאוד. חשוב להשאר במעקב בדיקות דם מדי חודשיים שלושה ולעצור ברמות של 50+.
• תאכלו כבד בקר פעם בשבוע או שבועיים. גם בלי לבדוק, סביר מאוד להניח שיש לא מעט ויטמינים ומינרלים שחסרים לכם. ברזל, נחושת, מגנזיום, ויטמין B12, ועוד. מנת כבד בקר תתן לכם פיצוץ של ויטמינים ומינרלים והיא יעילה יותר מכל מולטי ויטמין. כבד קל להכין וטעים לאללה גם קר כסלט (עשיתי השבת כבד קר חתוך לרצועות עם טחינה, מלפפון חמוץ וכוסברה. יצא בינגו).
• תה וקפה: לא יזיקו. ירוק זה טוב. כך גם שוקולד מריר 85%: טעים, כמעט ללא סוכר, שומן בריא (חמאת קקאו), ויש בו נוגדי חמצון רבים.
• אכלו צבעים: ירקות צבעוניים הם כלל אצבע לא רע למאכלים בעלי תכונות אנטי-אוקסידנטיות. תאכלו מלא הטנא ירקות צבעוניים, בכל צורה והגשה, אבל אם תמשיכו לאכול אותם בשמנים תעשייתיים, לא עשיתם כלום.
• חכו עם הסטטינים. אלא אם כן ה LDL שלכם באיזור ה 250, אל תמהרו לקחת תרופות. קחו לכם חודש חודשיים שלושה ניסיון של שינוי הרגלי לחיים ואח"כ תבדקו שוב. אם יש לכם היפרכולוסטורולמניה (מי שיש לו, יודע), תתייעצו.
• תדעו איפה אתם עומדים: לעשות שינוי בהרגלי החיים ללא מעקב ובקרה לא מומלץ. תבדקו. תרשמו במחברת מה המשקל שלכם ביום שהתחלתם את השינוי. מהו היקף המותניים שלכם? תדרשו מהרופא בדיקות דם ולהוסיף לבדיקה גם רמת ויטמין D. תחזרו על הבדיקה אחרי חודשיים ותראו מה המגמה. תשקלו שוב ותמדדו שוב היקפים. תחזרו על הבדיקה שוב לאחר חודש נוסף ותראו אם המגמה עקבית. האם נדרש שינוי? האם כל התוצאות חיוביות? הם ה TG ירדו? האם ה HDL עלה? האם הסוכר בצום ירד? האם ויטמין D עלה? האם היקף המותניים ירד? האם לחץ הדם השתפר? קראו שוב את רשימת הסיכונים והשוו את מצבכם היום למצבכם לפני השינוי. מה קרה? מה עבד? מה עבד פחות?

פוסט נפרד יעסוק ב Troubleshooting כלומר מה לעשות שעשיתם שינוי, אבל עוד לא ראיתם שינוי מספיק במדדים.

(רמז: אולי לא באמת עשיתם שינוי).

כאן זו עוד הזדמנות מצוינת עבורכם לספר לנו איך אתם מרגישים מאז שעברתם לתזונה קדמונית!

By מר קדמוני with 29 comments

בריאות לבבבית - חלק ראשון - הסיכונים

אוי אוי אוי הכולסטרול.

נדמה לי שכל בנאדם שני בסביבה מצוי בהיסטריה מוחלטת מרמות הכולסטרול שלו. כל אדם שלישי כבר לוקח סטטינים (להורדת הכולסטרול, וזוהי התרופה הנמכרת ביותר בעולם! מעניין). ואם הכולסטרול שלך (הכולל) גדול מ 200, מיד נכנסים לבונקר וחרדה כללית עוברת על המשפחה.

רבותי, בואו נפתח בצפירת הרגעה, ונתבונן במציאות במעט יותר תשומת לב. מה באמת יש שם. מה באמת ידוע למדע הרפואה על הסיכון הלבבי שלנו ובעיקר, מה אנחנו יכולים לעשות בעניין. לחכות עד שנמות מהתקף לב? לקחת כדורים? אולי לעשות שינוי בסגנון החיים?

אני נדרש לעניין כי אני מקבל הרבה מאוד מכתבי קוראים המודאגים מאוד מרמת הכולסטרול שלהם. לעתים הם לא מספרים לי מאומה על עצמם, על מה הם אוכלים, על כמה הם שוקלים, על סגנון החיים שלהם, ורק הנקודה הקטנה שמרצדת מחוץ לסוגריים בתוצאת בדיקות המעבדה מטרידה אותם יותר מכל. התליין הקטן. הנקודה שמחוץ לסוגריים.

נו.

עובדה ראשונה: ל 75% מהאנשים הסובלים מהתקף לב יש רמות הכולסטרול תקינות לחלוטין, כלומר LDL פחות מ 130. אצל רבע מהחולים ה LDL היה נמוך במיוחד, פחות מ 100. (המקור כאן. דרך אגב, החוקרים האומלים במחקר העצום ההוא ממליציםמרוב תסכולל הוריד עוד את רמת ה LDL המוגדרת כמסוכנת, וכך לא יהיה מצב ש 75% מחוץ לגרף הסיכון ולכאורה, לפי ההגיון העקום הזה, זה יהיה מנבא "טוב" יותר. הזוי). מה קורה כאן? גם אם נניח לרגע שהכולסטרול ה"רע" (LDL) הוא מנבא מוחלט ומדויק (והוא ממש לא, תיכף נראה), הוא לא מכסה שלושה רבעים מהיכולת לנבא איזשהו סיכון. שוב: רוב מוחלט של הסובלים מהתקפי לב LDL תקין לחלוטין. כלומר אם גם אתם מבטיחים בעזרת ניסים, נפלאות ותרופות שהכולסטרול שלכם ישאר נמוך כים המלח, אתם כנראה מפספסם עדיין את החלק הארי של התמונה. מה עם השאר?

אז לפני שנמשיך לחפור בכולסטרול, ולספק עוד כמה עובדות, יש להבהיר נקודת מוצא: הגוף שלנו הוא מכונה משוכללת. מאוד משוכללת. מורכבת. מסובכת. עדינה. ולא, אין לנו מושג ירוק איך היא עובדת. כבר לאונרדו דה וינצ'י עשה דיסקציות ורשם רישומים ואולי היה אז מי שחשב שהכל כבר ברור וידוע. אבל מאז המדע רק מתקדם ועדיין ברור לכל שרב הנסתר על הנגלה. אנו משערים, מדמיינים, בודקים קשרים אבל רק מנחשים את התהליכים עצמם.

תזכרו את זה כשנדבר על סיכון לבבי כזה או אחר ועל "גורמים" או "סיבות".

לכן ראשית חכמה נאמר שהסיכון הלבבי שלך הוא פונקציה של גורמים רבים מאוד, חלקם כלל אינם ידועים לנו, ולעולם לא נכון להבין סיכון על בסיס פרמטר בודד אחד. יש סימנים מעידים המצויים בקשר חזק יותר עם הופעת התקף לב, ויש סימנים הנמצאים בקשר חלש, אבל כלל הסימנים האלה אינם סיבות אלא תופעות. (קשר הוא לא סיבה. הזכירו זאת לעצמכם. הזכירו זאת שוב).

אז בואו נמנה סימנים מעידים מקובלים יותר או פחות לסיכון לבבי. בפוסט הבא, אינשאללה, נדבר על איך משפרים את הבריאות הלבבית שלכם. בת'כלס. ובלי קשר, בהזדמנות קרובה גם נצלול לנבכי הכולסטרול ונראה אם הוא אכן השטן הגדול או שהוא רק נקודה קטנה שלפעמים נופלת מחוץ לסוגריים, לפעמים עם משמעות ולפעמים בלי. עוד נראה.

קדימה, סימנים מעידים:

• פרופיל השומנים בדם. נתחיל מהפרמטר שמקבל הכי הרבה יחסי ציבור וגורם להכי הרבה תרופות מיותרות. כולסטרול ושומנים בדם. ארבעה פרמטרים חשובים כאן שצריך להכיר: HDL, LDL, TC (total Cholesterol)l ו TG (טריגליצרידים). כמו בכל משפחה, היחסים ביניהם לא פשוטים. את ה LDL קשה למדוד ולכן התוצאה שיש לכם בבדיקות המעבדה היא למעשה חישוב של ה LDL לפי נוסחה הלוקחת בחשבון את שלושת המרכיבים האחרים, מוסיפה,מחסרת ומחלקת מספרים עד שבסוף מתקבל המספר הנוסף. הדעה המקובלת היא שLDL מעל 130 הוא גבוה. ממצאי מחקרים מצאו קשר מובהק לתמותה מהתקפי לב בLDL מעל 250, אבל זה לא מפריע לרופאים רבים לרשום סטטינים כבר ב 190. בקצרה ה LDL מוביל שומנים וכולסטרול ואנרגיה מהכבד אל תאי הגוף, וה HDL עושה את הדרך ההפוכה - מהתאים אל הכבד למטרות חידוש ורענון. ה TG הם חומצות שומן המאורגנות בשלשות (ומכאן שמם). לא נכנס כאן לעובי הקורה ולהסבר השוני בין סוגי הכולסטרול, אלא על תבניות ויחסים. בגדול חשוב לזכור שהמספרים עשויים להצביע על בעיה, אבל הם לא בעיה כשלעצמם. מספרים שאנחנו רוצים להכיר:
• היחס בין ה HDL ל LDL הוא חשוב. אתם רוצים יחס כמה שיותר גדול. יחס מעל 0.3 נחשב "מגן". למשל, אם ה HDL שלך הוא 45 וה LDL הוא 150, היחס ביניהם מצוין. אם ה LDL שלך 130 אבל ה HDL רק 25, זה עלול להיות דגל אדום. ובכלל, HDL גבוה מנבא בריאות לבבית טוב בהרבה מאשר LDL נמוך.
  הערה: אל תתעלמו מפרופיל השומנים בדם; הוא חשוב מאוד ועשוי לעזור לאבחן בעיה, אבל תזכרו שהוא לא חזות הכל.
• ה TG הם השומנים בדם (ורמתם מושפעת בעיקר מרמות הסוכר, ולאו דווקא מצריכת שומן). מכל מקום, רמות גבוהות של TG עלולות להעיד על סיכון ובדרך כלל בשילוב עם HDL נמוך. שוב, היחס בין החלקים הוא המשמעותי. מתחת ל 150 נחשב בנורמה. לא על כל עליה של 15 נקודות ב TG יש מקום לפניקה.
• ל total cholesterol אין שום משמעות קלינית בפני עצמו.
• הערה מתודולוגית: ה LDL עשוי מאוד להיות בחריגה משמעותית מהערך "האמיתי" שלו, הן בגלל שיטת המדידה (או החישוב) והן בגלל סוג ה LDL. ישנם גופיפי LDL גדולים ותפוחים (וטובים) וישנם גופיפי LDL קטנים ודחוסים שנוטים להתקע בכלי הדם של המערכת הלבבית ולעשות צרות. אתה לא יודע מבדיקות הדם הרגילות כמה "גדולים" וכמה "קטנים" יש לך ב LDL. אבל אנחנו כן יודעים שרמות סוכר גבוהות מעודדות יצרת גופים קטנים ודחוסים. תזכרו את זה.

מילה על בדיקות דם באופן כללי: תוצאות אלו עשויות להשתנות מאוד מבדיקה לבדיקה ואפילו באותו היום. לבדיקה בודדת אין משמעות אלא לרצף של בדיקות המצביע על מגמה. ועדיין לא כל שינוי מגמה מצביע על בעיה. מהו גודל השינוי. מהו השינוי בפרמטרים נוספים. התמונה היא מורכבת ואל תכנסו ללחץ (ראו להלן) מכל שינוי. כן תהיו עירניים. כן תתייעצו, אבל אל תקפצו למסקנות מהר מדי, ואל תקחו תרופות לפני שאתם משוכנעים שיש לכם בעיה שדורשת טיפול תרופתי.

• רמות סוכר (בצום). נתחיל ב נו נו נו: משום מה אנשים רבים מזלזלים בצורך אשכרה לצום לפני הבדיקה. זה מאוד משמעותי. אנחנו רוצים רמה של פחות מ 100. רמה גבוהה של סוכר בדם עשויה להצביע על בעיה באינסולין - סוכרת או עמידות לאינסולין או על בעיה הורמונלית אחרת. רמה גבוהה של סוכר בדם בצום מוגדרת כחלק מהסיכון הלבבי והנה חלק מהמדדים של תסמונת מטבולית (ראה להלן).
• דלקיות מערכתית. הנה בומבה. דלקתיות (ששווה לכתוב עליה בנפרד) היא נסתרת לעתים קרובות, אבל השפעתה על הסיכון הכללי לתחלואה הוא גבוה מאוד. בבדיקות דם בדר"כ ניתן לראות את ה CRP כמדד לחלבון המיוצר בכבד ורמות נמוכות מאוד ממנו מגיעות למחזור הדם, אלא אם כן ישנה דלקתיות. לא בהכרח יש דלקתיות, זה יכול להיות גם כתוצאה מנסיבות אחרות כמו הריון, תרופות ועוד. דלקתיות יכולה להיות סיבה רצינית מאוד לבעיות לבביות.
• לחץ דם. יתר לחץ דם עשוי להעיד על סיכון לבבי. שוב צפירת הרגעה קלה לחרדתיים שבין הקוראים: מדידת לחץ דם משתנה מאוד מאוד במהלך היום ובין יום ליום וקריאה בודדת לא תאמר לכם הרבה. אם יש קריאה חריגה ואתם בסך הכל בריאים, תבדקו שוב, ושוב. יתכן שינה בעיה, אבל אל תקפצו לתרופות בגלל קריאה אחת של לחץ דם גבוה. אולי סתם התרגשתם מהאחות.
• Atherogenic dyslipidemia הוא מצב מטבולי שכולל מספר סימנים מעידים. דומה לו ומעט יותר נרחב הוא תסמונת מטבולית. הגדרה. שני השמות המפוצצים האלה מייצגים מכלול של סימנים מעידים ולא סימן בודד. ה Atherogenic dyslipidemia מורכבת מרמה נמוכה של HDL, רמה גבוהה של TG ורמה גבוהה של גופים קטנים ודחוסים ב LDL. נשמע מוכר? נחשב לסיכון גבוה לבבי מובהק. התסמונת המטבולית היא דומה אבל כוללת גם התייחסות לעמידות לאינסולין, רמות סוכר, השמנה ודלקתיות. בקיצור, אם כל הסימנים המעידים שלכם גרועים, יש לכם תסמונת מטבלוית,ואם יש לכם אותה, קדחת.
• ויטמין D. אחד השובבים הפחות ידועים בציבור, אבל בודאי שרמות נמוכות של ויטמין D עשויות להצביע על סיכון לבבי משמעותי . כאן יש לי סיפור קטן: יש לי ידיד רופא שאבא שלו קיבל התקף לב. הרופא התלונן שאבא שלו היה בריא כמו שור וגם כשעשו לו אלף בדיקות אחרי ההתקף, כל מדדי הדם היו תקינים לגמרי (ע"ע סעיף ראשון לעיל). מסתורי. הצעתי לו שיבדקו גם ויטמין D, כי בטח לא חשבו לבדוק את זה. הוא הרים גבה (הוא לא רגיל לקבל דיאגנוסטיקה והמלצות מלא-רופא) אבל הקשיב ועשה. אחרי כמה ימים הוא פגש אותי ברחוב ואמר לי תודה. לאבא שלו התגלתה רמה של 12 ויטמין D. רמה תקינה היא מעל 30. אתם רוצים 50-60.
• היקף מתניים. גם הוא חלק מהתסמונת המטבולית, אבל גם בלי תסמנות ושמות מפוצצים, קוראים למרכיב הסיכון הזה: המראה. מה שרואים בראי לא משקר. אם יש לך מותניים עבות מאוד משומן, בריא זה לא, ובריא ללב זה בטח לו. וכן, גם המחקר מצביע על הקשר הזה.
• לחץ. איזה לחץ. רבותי, לא פחות מכל הדברים שנמנו לעיל, לחץ נפשי, מה שקוראים אותו סטרס, הוא גורם סיכון משמעותי מאוד. אתם בלחץ או במצב נפשי ירוד (כמו דכאון)והלב שלכם עלול לא לעמוד בעומס. לחץ בעבודה עושה גם הוא שמות.
• עישון. דא.
• כושר גופני. אם אתה לא יכול לבצע הליכה פשוטה על ההליכון בצורה יעילה, הלב שלך כנראה לא משהו. אתם רואים מישהו מתנשף אחרי קומה אחת של מדרגות, לא צריך מחקר גדול ומומחים כדי לדעת שהוא בסיכון לבבי. וכן, זה לא רק נדמה, זה גם מוכח מחקרית. פעילות גופנית נמצאה גם כיעילה במניעה.
• היסטוריה וגנטיקה. נא לא להרים ידיים. בסדר, אז אבא שלך וסבא שלך ודודה שלך, כולם קיבלו התקפי לב. האם זה אומר שגם אתה נדונת לחיים בחרדה ולסיומת נוראית? לא בהכרח. כלומר, יכול להיות. אבל יכול גם מאוד שסגנון החיים של המשפחה היה כזה שעודד דלקתיות, סוכרתיות, השמנה, לחץ דם, ויטמין D נמוך, לחץ נפשי רב, אי פעילות גופנית, HDL נמוך, LDL גבוה עם גופיפי LDL קטנים ודחוסים, ואילו אתה תוכל לנטרל כל אחת מהבעיות האלה על ידי אסטרטגיה מתאימה. האם גורלנו נגזר מהגנים או שיש לאל ידינו להשפיע כאן?

יכול מאוד להיות שישנם עוד כמה סיכונים למחלות לב שלא ציינתי כאן.

תזכורת חשובה: אני לא רופא ולא בן רופא. אני כן חושב שכל אחד מאיתנו צריך להיות מודע למצב הבריאות שלו ולהבין את החלקים הפעילים העקריים ומה אפשר לעשות עם זה.

להבין רק בקרבורטורים של מכוניות לא יעזור לך אם הקרבורטור של הגוף שלך יסתם... זה אולי פחות נוצץ ואטרקטיבי, אבל הרבה יותר חשוב.

בפוסט הבא בסדרה נדבר על מה אפשר לעשות כדי לשפר את הבריאות הלבבית שלכם.

שאלות בינתיים?

By מר קדמוני with 33 comments

הוי התימנים - מה קרה להם, ולמה

מאז חסמב"ה של יגאל מוסינזון, דימוי התימני לעולם ישאר כשל מנשה התימני: רזה, שחור שיער, מקורזל וממזר, שתמיד ישאר מאוהב בתמר היפה שתשאר מצידה מאוהבת בשלמה ארצי. סליחה, בירון לונדון. סליחה, בירון זהבי.

לרוע המזל נראה שהנער גיבור הפעולות המיוחדות של ראשית שנות החמישים הזקין והשמין והיום הוא מקריח, כרסתן וסוכרתי.

עכשיו נשאל למה זה קרה לו?

מאז מבצע מרבד הקסמים המפורסם בשנת 50, הארץ שלנו התמלאה תימנים ותימניות, ורק בזכותם יש לי אשה ושלושה ילדים יפי עיניים וטובי מראה. יהודי תימן נודעו לעולם כולו באריכות ימיהם, ובהיותם רזים כלולבים וגמישים כערבות (אני עוד בהשפעת סוכות). ואכן, מחקרים שנעשו על בריאותם של התימנים שעלו לארץ בשנות החמישים המוקדמות הראו אפס אחוזי סוכרת (יותר מדויק, 0.06%) ו 25 שנים מאוחר יותר אחוזי הסוכרת בקרב יוצאי תימן עלו ל12%. זה גידול פי 200 בשכיחות הסוכרת. גם שכיחות מחלות הלב היתה דומה, ואפסית, וגם היא עלתה עשרות מונים בשנים שחלפו מאז גל העליה. כך גם רמות השומנים בדם והכולסטרול.

לפני שנגיע להסברים ולתשובות, הנה עוד כמה אבחנות ממקור ראשון על יוצאי תימן. סבא וסבתא של אשתי למשל, תושבי שכונת שעריים ברחובות, תימנים מבטן ומלידה בכל רמ"ח אבריהם ושס"ה גידיהם, מגלמים, לצערם, את מודל ההדרדרות הבריאותית שעבר על התימנים כולם. סבתא שלה סובלת מעודף משקל רציני בעקבותיו היא מתקשה מאוד בהליכה. לסבא שלה יש גם כרס, גם חיוך ענקי וגם אלצהיימר.

איפה הם ואיפה התימני הרזה הזה שיודע גם לקרוא הפוך?

בואו נתבונן על תזונת התימנים המסורתית בתימן:

שומנים: בתימן *הפתעה* לא היו כל שמנים תעשייתיים או שמנים מהצומח. לא, לא היה להם שמן זית (התחילו לנטוע עצי זית בתימן רק בשנות ה 70) לא שמן סויה, לא קנולה, לא תירס, לא חריע ולא שמן שומשום. היו להם שמנים ממקורות בעלי חיים בלבד. היתה להם חמאה. היה שמן שהופק מבע"ח, וכן שמן דגים. שמנים ממקורות צמחיים היו במשורה אם בכלל. את הקובנה ואת הג'חנון לא הכינו עם מרגרינה אלא עם סמנה, שהיא הג'י המפורסמת המשמשת גם במטבח ההודי: חמאה מומסת שהוסרו ממנה מוצקי החלב, ואז היא ניתנת לשמירה ללא קירור (בתימן לא היו מקררים), והיא נאפשרת טיגון בחום הרבה יותר גבוה ללא שריפה.

ככלל, אחוז השומנים בתפריט התימני המסורתי לא היה גבוה, והוא מוערך ב 30% מהקלוריות.

דגנים: הוו את מירב התפריט, שהיה דל בחלבונים. פחמימות הגיעו ממקורות שונים ובהם הרבה ירקות ועלים וכן דגנים. אבל לעומת הדגנים והחיטה הישראלית, בתימן את הלחוח ואת הסלוף ואת הקובנה הכינו מקמח דורה או מדוחן. מיעוטם הוכן משעורה או חיטה, וגם אז, בטחינה מסורתית (ריחיים). כל המאכלים האלה הותפחו באמצעות מחמצת שאור ולא בעזרת שמרים, שלא היו בנמצא. התוצאה היא מאכלים מעט חמצמצים שאחוז הגלוטן בהם נמוך משמעותית והם יוצרים עליה נמוכה ברמת הסוכר בדם. עוד כאן.

סוכר: לא היה בשימוש בתימן. בכלל בכלל. הם השתמשו לא מעט בתמרים ובפירות מקומיים או דבש, אבל סוכר מעובד לא היה קיים בתפריט כלל.

בשר ודגים היו חלק מהותי מהתפריט התימני, אם כי היו מצויים במשורה ולא בשפע. התימנים, אם למישהו היה ספק, הם ממש לא צמחוניים. תבשילים של חלקים פנימיים מקובלים מאוד, בעיקר מרק ריאות (חמותי מכינה וזה מרקם מוזר אבל די טעים) ומרקי הרגל המפורסמים (מי שלא אכל מרק תימני עם גוש ענקי של ברך פרה בצלחת, לא אכל מרק תימני אסלי מעולם).

ומה קרה לתימנים בארץ?

התשובה האוטומטית היתה כי בארץ הם החלו לאכול יותר שומנים, ובעיקר רוויים, ולכן בלה בלה בלה. תשאלו כל רופא וכל דיאטיקנית ותקבלו בלבול מוח דומה. השמנים הרווים הם הרע (ובעיקר חמאה ובשר אדום) והשמנים הבלתי רוויים (למשל קנולה) הם המושיע. הנה למשל כתבה עיתונאית בעניין זה שהופיעה רק לפני ימים מספר והרופאים המתראיינים בכתבה, למעט אחד, מפחדים פחד מוות מחמאה. מעניין. התימנים דווקא אף פעם לא פחדו מחמאה.

בדיוק בעניין זה הופיע לפני למעלה מעשור מחקר הבוחן את השינויים בתזונת תרבויות מהגרים ומנסה לתקף את היפותזית השומן=מחלות לב. בגלל שהוא הופיע בתקופה בה עוד היה הקונסנזוס מוחלט ובלתי ניתן לערעור, הכותבים זהירים במילותיהם, ובכל זאת, חד משמעיים. נתחיל מהשורה התחתונה והאחרונה של התקציר:

The harmful effect of dietary SFA and the protective effect of dietary PUFA on atherosclerosis and CVD are questioned.

כלומר: "ההשפעה השלילית של שומן רווי וההגנה של שומן רב-בלתי-רווי על התקפי לב מוטלת בסימן שאלה".

ספציפית לתימנים הכותבים אומרים (עמ' 450 למטה משמאל): "השכיחות הגבוהה יותר של מחלות לב בקרב מהגרים תימנים לארץ הוסברה לא אחת על ידי הגידול בתכולת השומן בתזונה. גידול מובהק שמשמעותי יותר ככל עובר יותר זמן בארץ. אולם, הגידול הזה היה רק בשמנים צמחיים, ולא בשומן מהחי. אחוז הקלוריות משומן מהחי היה הגבוה ביותר בתימן, בינוני בעולים חדשים והנמוך ביותר בעולים ותיקים". מכאן, ומעוד של תרבויות של מהגרים שבריאותם הדרדרה, הסיקו החוקרים האמיצים (לזמנם) כי אין כל רע בשומן רווי מהחי לבריאות וכי היפותזת ההבל של שומן=מחלות לב אינה עומדת במבחן המציאות.

ובינתיים, מה קרה בארץ?

התימנים עשו שלושה שינויים מהותיים בתפריט שלהם:

1. הם עברו לקמח חיטה לבן ומתועש, המותפח בעזרת שמרים ונטשו את קמח הדורה ואת התפחת המחמצת.

2. הם נטשו את השומן הרווי מהחי ועברו לשמנים מתועשים ומוקשים (והיום לא קיים ג'חנון בלי מרגרינה).

3. הם עברו לצרוך כמויות עצומות של סוכר.

אלו בדיוק שלושת הרעות החולות שלא היו קיימות בתימן והם שלושת אבני היסוד של התזונה הקדמונית: המנעו מדגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים.

ובינתיים, בקצה השני של העולם, במקום בו יש לא תימנים שחרחרים אלא שוודיים בלונדיניים, הופיע מחקר חדש חדש שמצא את אותה שורה תחתונה:

"We conclude that avoidance of [saturated fatty acids] accumulation by reducing the intake of [carbohydrates] with high glycaemic index is more effective in the prevention of [cardiovascular disease] than reducing [saturated fatty acids] intake per se.

כלומר, אם אתם רוצים למנוע הצטברות של שומן בגוף שלכם, אל תטרחו לצמצם אכילת שומנים רוויים אלא צמצמו פחמימות.

וזה כמובן עומד בניגוד מוחלט לפובית השומן שממשיכה לקנות קולות, למשל בדנמרק האומללה.

ואתם, מה איתכם?

אתם אשכנזים או תימנים?

בריאים או לא?

מה דעתכם לחזור לתזונה התימנית המסורתית? ואולי לתזונה קדמונית פשוטה?

השתכנעתם או שעדיין אתם מפחדים מחמאה ורצים לזלול פיתה מ"קמח מלא" עם "ממרח מזולה" ולקינוח "חטיף בריאות" ומדמייניים שאתם נעשים ככה בריאים יותר?

By מר קדמוני with 60 comments

הם לא קולטים

נתחיל בשני סיפורים:

לפני כמה ימים, ברבע לשמונה בערב, אני בבית, ופתאום הילדים צועקים לי: "אבא, בא מהר לראות טלויזיה, אתה הולך להתעצבן". ואכן באתי להציץ והתעצבנתי. נשמות, הם כבר מכירים אותי. הופיעה שם תזונאית אחת, היא אפילו ד"ר, ודיברה על המלצות תזונתיות לארוחת ערב משפחתית. מין פינה שכזו לפני "שווה בדיקה" של מנחם הורביץ. לא שמעתי את כל פניני החכמה של הגברת, אבל הנה ציטוטים מהמעט שכן "זכיתי" לשמוע:

1. פסטה זו ארוחת ערב מומלצת מאוד.

2. במקום פסטה ברוטב עגבניות או שמנת עדיף לאכול פסטה בקטשופ כי בקטשופ אין בכלל שומן ולכן אין בעיה לצרוך אותו כמה שרוצים.

ורק מנחת התוכנית החביבה העירה לתומה: "נראה לי שבקטשופ יש הרבה סוכר אז אולי כדאי לחשוב גם על זה". מתוקה.

סיפור שני: יש לי ידיד רופא. קורה. לא סתם רופא, אלא אחד המתמחה ברפואת ספורט, ובעצמו אתלט לא קטן. אנו מתקוטטים מדי פעם בתחלופת מיילים על תרומת המחקר המדעי לתחום הבריאות. אני מראה שיש הרבה מחקר מדעי ורפואי "רע מאוד" הנטוע באמונות תפלות על נזקי השומן ועל נפלאות הסטטינים, והוא מחזיר לי במאמר אחר המראה את ההיפך. אבל, דומה שננבטו בו כבר זרעי הספק. ומיד הוכחה.

הטענה העקרית שלו, ושל כמעט כל מי שאני אומר לו ששומן רווי מהחי זה טוב ובריא, היא: "לא יכול להיות שכל המחקר הרפואי אומר אחרת ורק כמה בלוגרים הזויים יודעים את האמת. מחקר הוא רציני ושיטתי ובלוג יכול כל אחד לכתוב ללא כל התחייבות ואחריות". האמת, מילים בסלע. מי שמני להגיד שתיאורית השומן (שומן=כולסטרול=מחלות לב) היא הבל מוחלט?

מדוע כבוד הד"ר התזונאית המהוללת מהטלויזיה לא צודקת יותר?

כמה שאני חושב על זה יותר, העסק ברור לי יותר. נקודת המפתח, עוגן הסיבוב, הציר שעליו כל התזונה המערבית המודרנית מתבססת היא ההנחה (השגויה) ששומן זה רע. השקר הזה מוטמע כה עמוק כהנחת יסוד בחברה ובתרבות (ובעיקר בקרב תזונאים) עד שהוא מעוות ומטשטש בדיקה יסודית ורצינית. כתב על זה ספר שלם גארי טיובס (Good Calories, Bad Calories) ועוד רבים וטובים. בסופו של יום, עוד שנה, עוד שנתיים, עוד חמש, והשקר הזה יקרוס. בינתיים, ועד שהקהילה המחקרית תתעשת, אין לנו במה אחרת אלא הבמה החופשית, הבלוגרית, להעביר את המסר: תהיו סקפטיים. תקראו בעצמכם. תבדקו בעצמכם. זוכרים שסיפרתי כאן על החבר שלי שהחל לקבל סטטינים כי הדיאטה שלו התבררה כמוצלחת מדי? אז אמרתי לו אז ואני אומר עכשיו: סטטינים הם סם מיותר ל99% מהאנשים שמקבלים אותו. היחידים שסטטינים עוזרים להם באופן מובהק הם חברות התרופות. לסתם אנשים בריאים שמקבלים סטטינים זה כוסות רוח (וכיסוי תחת של הרופא המטפל).

והנה, כחיזוק לעמדתי דווקא, שלח לי ידידי הרופא לפני כמה ימים ציטוט מאימייל שקיבלו כל הרופאים באחת מקופות החולים בשבוע שעבר ממנהל הרפואי של אותה הקופה:

"שלום רב

Meta-analysis: Statin Therapy Does Not Alter the Association Between Low Levels of High-Density Lipoprotein Cholesterol and Increased Cardiovascular Risk

סטטינים לא משנים את הסיכון הקרדיווסקולרי בחולים עם HDL נמוך

מטה-אנליזה בוצעה במטרה לבחון אם טיפול בסטטינים משנה את הקשר בין רמות HDL נמוכות לאוטם בשריר הלב. המחקר כלל 20 מחקרים מבוקרים עם הקצאה אקראית עם תקופת מעקב בת 1000 שנות-אדם לפחות. לאחר תקנון לרמות LDL, גיל, יתר לחץ דם, סוכרת ועישון, נמצא כי טיפול בסטטינים אינו משנה את הקשר בין רמות HDL נמוכות לסיכון קרדיווסקולרי. רמות HDL נמוכות מגבירות את הסיכון הקרדיווסקולרי באופן עצמאי ולמרות הטיפול בסטטינים."

בקיצור, סטטינים מורידים LDL (יופי) אבל הם לא מעלים HDL ורמת הסיכון הקרדיוווסקולרי נשארת זהה.

אצלי, בניסוי עצמי, ה HDL עלה מ 40 ל 48 בשנה האחרונה, שנה המאופיינת בצריכת שומנים רווים בשפע ובאי צריכת פחמימות מעובדות.

מה אתם חושבים?

By מר קדמוני with 6 comments

ממצאי מילואים

אתמול הייתי שוב במילואים. תודו שהתגעגעתם. במילואים, כמו במילואים, נפגשים, צוחקים, מדברים. פעם זה היה על דברים מסוג אחד, היום על דברים מסוג אחר. האנשים אותם אנשים, רק תחומי העניין השתנו מעט.
מכל מקום, חבר טוב השיל תשעה קילו ממשקלו מאז פעם הקודמת בה נפגשנו, לפני חצי שנה בדיוק. הוא תמיד היה בריא אבל היה גם עם כרס נחמדה של מושבניק שזוף. יצא לנו לדבר אז, לפני חצי שנה, הרבה על תזונה (הפתעה) והבחור החליט לנסות ו"לחתוך" לגמרי את הלחם מהתפריט שלו. וראו זה פלא, הוא ירד קרוב לעשרה קילו, תוך חצי שנה, ללא כל מאמץ וללא הגבלה קלורית או ספירת נקודות.
עד כאן יופי טופי.
אבל הסיפור קיבל תפנית מעניינת לאחרונה.
אתמול כשנפגשנו הוא סיפר לי: "תצ'מע, דעאל, הכל היה סבבה והרגשתי עשר, עד שעשיתי בדיקות דם לפני חודש. הרופא ראה כולסטרול LDL בערך 190 וישר נתן לי סטטינים 10 מ"ג וגם שלח אותי לתזונאית. התזונאית הרפואית (היא גם רופאה), בנתה לי תפריט חדש ומאז אני צריך לאכול לחם, כי היא אמרה שזה חשוב לי, אז חזרתי עכשיו ללחם ונראה מה יהיה. עכשיו אני מדבר עם חברים על תרופות במקום על כדורגל".
לאמריקאים יש על זה אמרה ידועה: If it's ain't broken, don't fix it
אני שואל: אם היה לו תפריט שבו הוא ירד ממשקל עודף למשקל תקין למה לשנות את התפריט הזה?
אם יש לו כולסטרול 190 האם זה אומר שהוא צריך לקחת תרופות?
האם לא נכון יותר לבחון במעט יותר בקורתיות את ההמלצות האוטומטיות של תזונאים/בית הספר לרפואה?
אני לא רופא, ולא בן רופא, ויכול להיות שהרופא צודק ואולי לבחור יש נטיה גנטית מסוימת שיש לטפל בה (ואכן יש לו במשפחה "סיפור" לבבי לא פשוט), אבל חשוב לקחת את הדברים בשיקול דעת, תוך התבוננות במציאות ולא רק בספרי התזונה של פעם. למה לעזאזל כדאי להמליץ למישהו לצרוך לחם אם הוא מסתדר יופי בלי. האם מישהו ראה מחקר שלחם טוב לבריאות? אני ראיתי רק את ההיפך (לדוגמא, הנה מחקר כזה שפורסם לפני כשבועיים, מחקר שמצא דווקא מתאם חיובי בין אכילת דגנים מלאים לבין הופעת סרטן הערמונית. האם התזונאית שלו קראה את זה?)
ובכלל, ישנו אתגר לא פשוט של התמודדות שלנו, הדיוטות הרפואה, מול הנחרצות של המומחים. אני לא אומר "אל תקשיבו לרופאים", אבל אני כן אומר: תחשבו טוב טוב ותשאלו אלף שאלות ותקחו חוות דעת נוספת ותקראו את הפרטים והממצאים בעצמכם. אל תתנו לשום סמכות מקצועית לבטל את שיקול הדעת שלכם.
מסכימים? ספרו לנו בתגובות.

By מר קדמוני with 4 comments

כולסטרול והאדם הקדמון - מה המחקר הרפואי אומר לנו?

נתקלתי הבוקר בכתבה מעניינת במוסף הבריאות של "הארץ". הכותרת - "ללכת בדרכי האדם הקדמון" - שבתה מיד את עיני. מעניין למה. הכותבת, פרופסור לרפואה פנימית בביה"ח הדסה, סוקרת מחקר שבחן ממצאי 41 מחקרים קודמים שעסקו במתן פיטוסטרולים צמחיים כדרך להורדת הכולסטרול בדם. אומר כי גם לאחר שקראתי את המאמר, ועוד יותר, את הסקירה המקיפה הזאת, לא נחה דעתי אם שווה בכלל להתעסק עם זה, וודאי שלא למהר ולצרוך תוספי מזון שלא לצורך, ובכל זאת, הנה קצת בקורת בונה למאמר ב"הארץ":

הבעיה הבסיסית שלי נובעת מהעובדה שהכותבת לא מציינת את מקור המחקר, וממילא מניח הקורא כי מדובר במחקר חדש או עדכני. האמת שחיפשתי, יגעתי ומצאתי: זהו מחקר משנת 2003, כך שכבר צמח לו כבר זקן ארוך של מחקרי המשך שסייעו או דווקא התעמתו עם התוצאות או שהדגישו את שלא נמצא עדיין (קשר לתחלואה או לתמותה). מוזר. למה לחזור ל 2003 כשיש מחקרים עדכניים האומרים את ההיפך?

בעיה שניה מופיעה כבר בפסקה הראשונה (ההדגשות הן שלי):

"בני האדם הראשונים שהתהלכו על כדור הארץ אכלו בעיקר מזונות צמחיים, המכילים סיבים תזונתיים רבים, חלבון צמחי וסטרולים צמחיים (פיטוסטרולים) - תרכובות הדומות במבנה הכימי שלהן לכולסטרול. מזונות אלה גם היו דלים בחומצות שומן רוויות, בחומצות שומן טרנס ובמרכיבים אחרים הדרושים לביוסינתיזה של כולסטרול. "

זה לא מדויק במקרה הטוב ורחוק מהמציאות במקרה הרע. מחקרים עדכניים בנושא תזונת האדם הקדמון מייחסים משקלים שונים להרכב המזון הצמחי בכלל התזונה, אבל נראה כי לכל היותר 40% מהתזונה הגיעה מפחמימות/מקורות צמחיים. מעבר לכך, שאר התזונה היתה דווקא עשירה בשומן רווי דווקא. ממצאים אלו מקבילים למחקרים שנעשו על אוכלוסיות ילידיות במקומות שונים, שעדיין נוהגים תרבות של צייידים-לקטים.

מאידך, הכותבת מצטטת מהמחקר ממצא די ברור (ושוב, ההדגשות הן שלי, לא של הכותבת):

"השפעת הפיטוסטרולים אינה תלויה בדיאטה הכללית, כלומר, הוספת פיטוסטרולים לתפריט תביא לירידה ברמות ה-LDL בדם הן בדיאטות עתירות שומן רווי וכולסטרול והן בדיאטות דלות כולסטרול ושומן רווי. "

וואללה.

אנחנו אכן יודעים ממחקרים עדכניים שאין קשר בין צריכת שומן רווי לבין התקפי לב, אז למה הכותבת ממשיכה מהמשפט הקודם אל המסקנה הבאה (אולי על בסיס משאלת לב?):

"ההמלצה האופטימלית היא לצרוך פיטוסטרולים במסגרת משטר תזונתי עשיר בסיבים ובמוצרים מהצומח (פירות וירקות) ועני בשומן רווי ובכולסטרול, בעיקר בשומן ממקור צמחי....צריכת פיטוסטרולים אינה צריכה לבטל הקפדה על תזונה דלת שומן או נטילת סטטינים ותרופות אחרות להורדת כולסטרול".

מעניין.

האם מסקנות התזונה האלו נסמכות על מיתוסים או על עובדות? על ממצאים על מומצאים? עניין אחד הוא ההורדה של רמות ה LDL כתוצאה מתזונה עשירה בפיטוסטרולים, עניין אחר לגמרי הוא לחבר זאת למסקנה של אכילה מועטת של שומנים.

ושני דברים שבכל זאת כדאי לקחת איתנו כמסקנות פרטיות:

1. שתזונת האדם הקדמון היתה כנראה בריאה יותר. בואו נננסה לחקות אותה וכנראה שלא נזדקק לתרופות.

2. שאנחנו צריכים להתייחס להמלצות הרופאים בערבון מוגבל ואפילו בחשדנות מה.

מה נראה לכם?

By מר קדמוני with 3 comments