הו סקוטלנד סקוטלנד. כבשים, גבעות, גשם ומזקקות. בין לבין, גם שמורות טבע פראיות, רוחות עזות, מבטא בלתי אפשרי, וסופות שלגים אפילו באמצע מאי. בי נשבעתי.
חזרתי לפני כמה
ימים מ TGO Challenge East שהוא אתגר "חצי" חציית סקוטלנד. ספציפית הלכתי מ Aviemore אל עיירת החוף Monstrose. כ 145 ק"מ, במסלול מאתגר שתוכנן ל 6
ימים אבל בפועל הלכתי אותו בחמישה. כל הציוד על הגב. ממוצע של 29 קמ ביום כשהיום
הקשה ביותר היה 38 ק"מ פלוס 1100 מ'
עליה...
במקום לספר על
כל החוויה הסקוטית, הנה כמה רעיונות ולקחים שיכולים לעזור בטרק הבא שלכם, במיוחד
אם הוא במזג אויר קר או רטוב.
- חמאה. כשהולכים במסע עם כל הציוד על הגב, כל גרם חשוב. אתה משתדל לקחת אך ורק את מה שצריך, וגם את זאת: בגרסה הקלה ביותר האפשרית. תיק קל, שק שינה קליל, מעט ביגוד חליפי, וכמובן: מזון מיובש. מדובר בשקיות של ארוחות (בדר"כ במשקל של כ 110 ג' לשקית), שיש להוסיף לה כוס מים רותחים ואחרי כמה דקות – הפלא ופלא – מתקבלת ארוחה לתפארת. אבל לא כיף להישאר רעב, והאתגר המתמיד בטרק הוא לצרוך די קלוריות. מה שעשיתי היה להיכנס למכולת ולרכוש לי חפיסת חמאה. שמתי אותה בתיק וידעתי שהיא תחזיק מעמד. קר. בכל ארוחה הוצאתי וחתכתי חתיכה מכובדת והוספתי לתבשיל. זה גם משפר טעם אולטימטיבי, וגם אופציית הקלוריות הדחוסה ביותר האפשרית. קחו איתכם חמאה, ותראו ישועות. אלה יהיו ה 200 ג' הכי טובים שתסחבו בתרמיל.
- לטקס. ערב לפני שיצאתי לטרק מצאתי במגירת-ציוד-הטרקים חפץ שמעולם לא השתמשתי בו, ושקניתי מזמן בגחמה של רגע באלי-אקספרס: ערדליים מלטקס. מדובר בצמד "גרביים" קצרות מגומי, שתיאורטית אפשר להלביש אותן מעל הנעל וכך לא להירטב. הצמד שוקל פחות מ 10 גרם ועולה פחות מדולר. לא ידעתי למה, אבל אמרתי לעצמי – וואללה ניקח אותן גם, הרי זה לא שוקל כלום. בפועל, הן התגלו כהצלחת הטרק. את היום הראשון סיימתי בלב סערת שלגים, גשמים ורוחות, מצטופף במקלט עץ לחירום, ואני רטוב עד לשד עצמותי. החלפתי לבגדים יבשים ורעדתי פחות. אבל כדי לצאת להשתין, מחילה, הדבר האחרון שמתחשק זה להיכנס שוב לנעליים רטובות. הערדליים הפליאו לעשות. שמתי אותן ישירות על הגרביים והסתובבתי בעשב הרטוב בלי חשש. וזה חזר על עצמו בימים הבאים: בסביבה מלאת מים וגשם, ערדלי לטקס הן פתרון מעולה כ"נעלי מחנה" זולות, חסרות משקל, ויעילות להפליא.
- חוט ומחט. יש לי ערכת תפירה זעירה שנודדת איתי בתיק כבר שנים. והנה הפעם, מעשה שטן, דווקא אותה לא ארזתי איתי. וכאילו כדי להכעיס, ברגע שיצאתי משדה התעופה ב Inverness, הופ, נקרע תפר הרוכסן של חליפת הסערה. הייתי צריך לדעת שמרפי לעולם אינו ישן. במזל מצאתי חנות סדקית בעיר לפני הטרק, ורכשתי ערכה חדשה ב 2 פאונד. אתה אף פעם לא יודע מה יקרע ומתי. חוט מחט לא שוקלים כלום ושווים את הכל, כשצריך.
- כפפות חד פעמיות XL. את הרעיון קיבלתי מקבוצת טיולי האופנועים בה אני חבר. ארזתי איתי גם שני זוגות של כפפות חד"פ שחורות מהמטבח. אישתי שאלה אם דווקא בחו"ל אני מתכוון להתחיל לעשות כלים או מה. בפועל, הן התגלו כהצלחה כבירה. כאמור, סקוטלנד קידמה את פני במבול איתן של גשם זלעפות שנמשך שעות ארוכות. נוסף על כך, היה קר. מאוד. שלג. שמתי את הכפפות החד פעמיות על הכפפות הרגילות, וכך הן לא נרטבו למרות שעות של הליכה בגשם. משקל אפס.
- חום הלב. את יום המסע הראשון, אתם יודעים, סיימתי ואני רטוב לגמרי. החולצה, מעיל הרוח, מעיל הסערה, המכנסיים, התחתונים, הגרביים והנעליים – כולם היו ספוגים. היה לי סט בגדים חלופי, אבל רק אחד. ידעתי שאם גם מחר ימשיך כך הגשם (והוא המשיך), אני עלול להיקלע למצב לא סימפטי בו בערב לא יהיה לי משהו יבש. לא טוב. מאידך, היה ברור שבקור העז מאומה לא עומד להתייבש. הפתרון היה ביולוגי. כשנכנסתי אל שק השינה לבשתי על גבי חולצת המרינו היבשה את חולצת המרינו הרטובה. על הבטן דחפתי את הבאפ, שנרטב גם הוא. בבוקר קמתי ושתי החולצות יבשות לחלוטין. תפקדתי בתור רדיאטור וזה עבד נהדר. וגם: צמר מרינו מתייבש מהר מאוד, יחסית.
- אם כבר צמר מרינו – אני ממליץ מאוד, מאוד (מאוד!) על חולצת המרינו הארוכה של Merino tech – עכשיו במחיר 49 דולר. עם שער הדולר הנמוך ומשלוח חינם מאמזון מדובר ב 140 ש"ח עד הבית ומקבלים במתנה גם גרבי צמר מרינו (מעולות גם הן!). יש לי שתי חולצות שלהם – אחת בבד במשקל 165 (מומלצת) ואחת בבד של 250 (שטוב לקור עז). הן לא מסריחות כלל גם לאחר שבוע הליכה נמרצת. שווה כל גרוש.
- גבינת ברי. במקום חטיף אנרגיה, לקחתי איתי חריץ גבינת ברי. 60% שומן. אחלה ארוחת בוקר. יחס קלוריות-משקל מעולה, אבל עדיין שוקל.
- ידידי קלוד. סקוטלנד אינה פשוטה לנווט. ההרים ערומים וחשופים, הערפל תדיר, ואין בכלל סימוני דרך. עוד ידעתי שאני יוצא לנווט בדד, ועם כל הכבוד לאפליקציות ולטלפון, עליהם בעיקר הסמכתי בנווט, זכרתי היטב כי שיט עלול להתרחש (לפני שנה בקיץ, מת לי הטלפון באמצע טרק בקולרדו, ככה שאני ומרפי חברים ותיקים). מה שעשיתי זה בלבד מפה מודפסת בבית, הוא להשתמש בצ'אט ליצירת גיבוי של סיפור דרך נווטי. העליתי את ה GPX וביקשתי שייצר טבלה של מרחקים, נקודות פניה ומעבר, תוואי ודגשים, וגבולות ברבור ("לפני הגשר!"). את התוצר בדקתי צעד צעד על גבי google earth ומפה (תמיד תבדקו ולעולם על תסמכו על הצ'אט לבדו. כגיבוי זה מצוין). שלושה עמודים בתוך שמרדף שוקלים מעט מאוד אבל חשובים אם אתם בשטח לא מוכר.
- אלטרה לון פיק 9 רחבות. כבר 3 שנים שאני צועד עם אלטרה. עד לא מזמן היו אלו אלטרה lone peak 8 גבוהות ונגד מים. לאחרונה עברתי לחצאיות, לא נגד מים, וברוחב "רחב במיוחד". באלטרה כמדיניות כל הנעליים רחבות מאוד, ורק השנה הם הוציאו לראשונה דגם אחד ובצבע אחד (שחור) שהוא extra wide. קניתי אותן – אותה מידה כמו הגבוהות שלי, רק שחורות כעורב ורחבות כרפסודה. הלכתי איתן בשבוע שעבר 145 ק"מ ולא היתה לי לא נפיחות ולא שפשוף, לא פלסטר ולא שלפוחית. הן היו נפלאות. התייבשו במהירות הבזק, והתאהבתי בהן לגמרי. ממליץ 9000.
- דחיקת גבולות. אנחנו חיים באמת רק כשאנחנו קרובים למעטפת. כשאנחנו מרגישים את עצמנו פועלים במלוא העוצמה והיכולת והפוטנציאל. הטרק האחרון בסקוטלנד, למרות שהיה רק חמישה ימים, אתגר אותי מאוד. הוא התחיל עם יומיים קשוחים מאוד במזג אוויר קיצוני מאוד. והמשיך כשהחלטתי לאתגר את גבולות הרגליים שלי, וללכת קרוב ל 80 ק"מ ביומיים – וזה קשה מאוד גם כשמזג האוויר מצוין. אם הדגש בהליכה הוא על מרחק, משלמים על כך מחיר: יש פחות זמן להנות מהחוויה, פחות קפה מתחת לעץ, פחות טבילה בנהר. אבל יש גם רווח: היכרות עצמית, בטחון, סיפוק. לדחוק את עצמי אל הגבול זה לא פטנט שטוב לכל טרק או מסע, אבל זה טוב לפעמים, וזה בריא לנפש. כדאי לעשות זאת לפעמים. להכין תכנית רגועה או סבירה, ולהרשות לעצמכם לקחת את עצמכם עד הקצה, אם מרגישים שרוצים. רק תשמרו על הבטחון ועל שכל ישר.
עוד טיפים
ועצות – בדגש על טרק בקתות – תמצאו אצלי בספרון בנושא.
ועד אז, תהיו
לי בריאים, ותהנו מיליון,
דעאל
