אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

נפיחות או טרקטורים, זו השאלה!

במיוחד בשבילכם, הנה ראיון שערכתי עם פרופסור יוחאי כרמל מהטכניון, המנפץ בשקט ובבטחה כמה מהמיתוסים על "הנזק הנורא בגידול בקר וצאן" ומלמד אותנו פרק חשוב באקולוגיה וסביבה.


אני מכין עבורכם אחלה תכנים ל paleo.co.il ויש לכם עוד שבוע בלבד להשתתף ולתמוך בפרויקט הנהדר הזה.

אז מה אתם אומרים, אהבתם?

By מר קדמוני with 10 comments

מה נלמד מדובי הפנדה? (רמז: לא קונג-פו)


כולנו אוהבים דובי פנדה.
היצורים העצומים והיפהפיים הללו, הנעים באיטיות חיננית בהררי סין, ומכרסמים מקלות במבוק להנאתם, שובים את הנפש. גם כשהם שוכבים על הגב ונרדמים יש בהם משהו מקסים. ואולי זה רק אני ממשיך לדמיין כיצד בלילות הם לומדים כיצד לעשות תנועות קונג-פו מסובכות ממאסטר שיפו הקפדן.
ת'כלס, אין כמו פנדה.
מחקר חדש מתחקה אחר התזונה של דובי הפנדה וכיצד זה יתכן שזהו הדוב הצמחוני היחיד (99% מהתזונה שלו מגיעה מענפי במבוק), בעוד שכל הדובים האחרים הם אוכלי כל או קרניבורים מוחלטים. ומדובר כאן בחתיכת דוב. הפנדה הענק אינו דובי קטן אלא דוב גדול מידות שצריך הרבה אנרגיה כדי להחזיק את כל המסה הזו.
מבחינה אבולוציונית ברור שהפנדה התפתח מדוב קדמון יותר שהיה קרניבור מוחלט. אז מה קרה לפנדה בדרך לצמחונות ומה היא עשתה לו, פיזיולוגית וביולוגית?
ישנם שני דברים ברורים השונים אצל דוב הפנדה לעומת דובים אחרים: הוא איטי הרבה יותר, והוא צמחוני. עכשיו החוקרים גם מבינים את הקשר בין השניים.
בהשוואה לאביו הקדמון והקרניבור, הפנדה, שנדחק לאיזורים קשים, נאלץ לשרוד על תפריט עני של במבוק דל קלוריות במקום תפריט עשיר ודחוס אנרגטית של בעלי חיים (ודבש - זוכרים את פו הדוב?). מסתבר שכדי להחזיק את כל המסה הפיסית העצומה שלו, הפעילות המטבולית של הדוב היתה חייבת לרדת משמעותית. כלומר להפחית את צריכת האנרגיה - בפעילות ובמנוחה. הדרך של הפנדות להסתגל למציאות בה יש רק מזון צמחי דל היתה יעילה להפליא אך גם עצובה למדי:

  1. הפנדות פיתחו תת פעילות של בלוטת התריס (מוכר למישהו?) היוצרת האטה בפעילות המטבולית.
  2. הפנדות עברו לתבנית פעילות איטית מאוד ומוגבלת. למעשה דב פנדה מוציא רק 38% מהאנרגיה לעומת מיני דובים אחרים במשקלו ובגודלו. הוא מתקדם 20 מטר לשעה (שזה 0.02 קמ"ש), ובעיקר לא זז הרבה. הוא גילה שקני הבמבוק לא בורחים לשום מקום. 
  3. הפנדות "פיתחו" לעצמם הרבה פחות מוח. המוח הוא מעבד-מהיר הזולל אנרגיה ולכן מוח גדול דורש אנרגיה עצומה (אצל בני אדם כ 20% מהאנרגיה במנוחה מופנית לטובת המח, לעומת רק 8% אצל קופי האדם המפותחים ביותר. המעבד שלנו גדול יותר ורעבתן למזון דחוס אנרגטית). אבל אצל הפנדות, התקדמות וההסתגלות האבולוציונית היו גם צעד לאחור מבחינה אינטלקטואלית. פחות מוח זה פחות אנרגיה "לבזבז" ולכן אצל הפנדות, דווקא הטפשים שרדו.

אולי בגלל זה אנחנו כל כך אוהבים את הפנדות היום. דוב גדול ואיטי, שמחייך אלינו את חיוכו השחור-לבן והסימטרי להפליא, חיוך עצוב של מי שהצליח לשרוד את האבולוציה, אך במחיר האנרגיה והאונה הקדמית.

עכשיו נחכה כמה עשרות אלפי שנים, ונראה איזה דובי חמוד נקבל במקום מיקי חיימוביץ'.

By מר קדמוני with 3 comments

כיצד תשלבו בין ג'וב החלומות לחופשה מטרפת? מדריך כמעט מעשי




"תעצרו אותי" כבר לא עובד, אז מה עם "תעירו אותי"?

בשבת האחרונה פגשתי חבר יקר שעומד על פרשת דרכים מקצועית דרמטית. הוא יכול להגיש מועמדות, וכנראה גם להתקבל, לתפקיד בכיר מאוד בשירות הציבורי. תפקיד הכולל יוקרה ושכר, מעמד וכבוד רב אך גם עבודה קשה ומאומצת, ככל הנראה למשך ה 25 שנים הבאות (!). מאידך הוא יכול להשאר בתפקידו הנוכחי ובעוד 10 שנים לצאת לפנסיה מוקדמת מאוד בתנאים מלאים, אך אלמוני ולא ממוצה.
הוא יכול יותר, אין ספק. אבל הוא רוצה גם שקט ושלווה. בעיה.
כמוהו, נדמה, היתה גם רבקה אימנו: "ויתרוצצו הבנים בקרבה, ותאמר אם כן, למה זה אנוכי". כמוה, כמוהו, כך גם כולנו: נאבקים בבנים הפנימיים שלנו. בין הרצון לעשות יותר לבין התשוקה לנוח ולישון עוד שעה. חיים במתח שבין העשייה הנוספת לבין ההפסקה המוחלטת. בפער שבין היצירה לבין הבטלה. בין השדים לבין המלאכים הפנימיים שלנו (רק שלא תמיד ברור מיהו השד ומיהו המלאך). כך למשל שואלים את עצמם רבים: האם לקחת על עצמי עוד עבודה ולחסוך יותר או שמא עלי לעבוד דווקא פחות ולהנות מיותר זמן בבית ועם המשפחה?
דומני שלפני 20-30 שנה לא היתה בכלל שאלה. הדור של ההורים שלי "לעמל יולדו". ומילת הגנאי העמוקה ביותר היא זו המתארת אדם המתבטל ואינו עובד. פרזיט. בטלן. ביטניק. אולם היום היוצרות התהפכו כמעט, או לכל הפחות, העמדה כבר אינה כה ברורה. יותר אנשים רוצים "לפרוש צעיר, לפרוש עשיר", יותר אנשים מחפשים את הערסל ולא את המעדר, את שנת הצהריים, את השלאפשטונדה ולא את "שנת הכלב" של יזמי ההיי-טק.
העניין הוא שגם אני עצמי הולך על החבל הדק שמתוח בין הצורך שלי להספיק לבין הצורך שלי להפסיק.
בגזרת העשייה, יש לי רשימה ארוכה מאוד ב My master to do list (זו הרשימה של משימות-העל הרב שנתיות): לכתוב עוד ספר, להרים סטארטאפ פיננסי חדש במסגרת החברה שלי, לעבור לשלב הפיתוח המפורט בpaleo.co.il ולהשיק אותו בזמן, לנהל שני פרויקטים חדשים וגדולים בחברה שלי, לצלם ולכתוב את התכנים לסדרת תוכניות ההדרכה שאנו עומדים להשיק ב paleo.co.il, להמשיך לפרסם במר קדמוני לפי תכנית, עוד כמה דברים גדולים עצומים ונהדרים. כמעט כל אחד מהנושאים הללו יכול לספק לי עבודה במשרה מלאה +.
מאידך, יש לי את איזור הבטלה והשקט, וגם שם יש לי רשימה ארוכה: טיול משפחתי ארוך, מסע של שבועיים בשביל ישראל, סדנת מדיטציה, תכנית אימון חדשה, לא לעבוד כמה ימים בשבוע, כל שבוע, ועוד כמה.
אז מתי אני עושה ומתי אני נח. או כמה אני עושה וכמה אני נח?
בעיה.
למרות זאת אני טוען כי העשייה וההפסקה לא בהכרח נמצאים בקצוות המרוחקים של המציאות, אבל הם עלולים להיות רחוקים מאוד זה מזה. במקרה הזה אנו מוצאים אנשים מסוגים שונים: בצד אחד נמצא את החיים את עבודתם. הוורקוהוליקים. אלו אנשים העסוקים תמיד במטרה הבאה וביעד שמעבר לסיבוב. אלו שאינם יכולים לאפשר לעצמם את המרחב הנפשי כדי להיות לא זמינים והם תמיד, אבל תמיד, ממהרים מאוד והכסף אצלם הוא חזות הכל. מהעבר השני נמצא את האבודים המשוטטים חסרי כוון, חסרי המצפן, המתקשים והמתגלגלים. הם יושבים בצל ומגלגלים ג'ארס משך חודשים. הם תמיד לפני הדבר הבא אבל לעולם לא מגיעים אליו. ההישגיות היא מילת גנאי אצלם או רק חלום רחוק ועמום, שאינו מצליח להתגשם וכסף הוא מילה כמעט גסה.
האמת היא שלאורך ההיסטוריה והפרהיסטוריה האנושית מעולם לא היו טיפוסים לא כאלו ולא כאלו.
המוח האנושי התפתח ליצירתיות, יוזמה, המצאה ותושיה כדי ללהצליח וללקט, לצוד, לבנות מחסה, לאגור מזון ומים ולבנות כלים, מלכודות וציוד. אבל אותו מח גם קיבל כל יום מנה גדושה של מנוחה ושלווה. ציידים לקטים נחים רוב שעות היום בבטלה גמורה. מציאות של לחץ תמידי, של ריצה נון-סטופ אחרי הדבר הבא פשוט לא הייתה קיימת במציאות האנושית עד ממש לא מזמן. וגם לא היו בטלנים מקצועיים. מי שלא עבד או ייצר או יזם, לא שרד. כדי לחיות בסביבה אמיתית אתה מוכרח להיות יצירתי ונחוש וחרוץ ומכוון משימה, אבל בה בעת אתה גם נאלץ לשכב על הגב בסבבה, כי אין הרבה מה לעשות אחרי שכבר השגת אוכל ומחסה (כי כסף לא היה דבר מוכר). כך התפתח המוח שלנו. לעשות במלוא העוצמה, ולנוח במלוא הרוגע.
רק המציאות המודרנית גורמת למוח של חלק מאיתנו להכנס לסרטים חדשים של לחץ אימים אינסופי או להפוגה מוחלטת וקטטונית. העולם החדש הרחיק את המנוחה מן העשייה והפך אותם לפעולות מנוגדות במקום לפעולות משלימות. 

כשאני לעצמי בוחן את הדברים מול המראה, אני מגלה שבאופן מוזר אני מספיק יותר דווקא אחרי שאני מפסיק יותר. החודש בו היינו בנפאל, למשל, היה עבורי דלק מדהים כדי לגמור בסערה את שנת 2014 ואת החצי הראשון של 2015. דווקא כעת, שאני בשיא של טירוף עם גיוס ההמונים (תודה לכם!), עם מאות מכתבי קוראים בחודש (תודה לכם!!), עם יוזמה פיננסית חדשה, עם לקוחות חדשים - דווקא עכשיו אני מוכרח לקחת פסק זמן - לא כדי להאט את הדברים - אלא כדי לאפשר לעצמי את המרחב הנפשי כדי להריץ את הדברים הלאה ובעוצמה רבה יותר.
עבורי זה עובד באירועים גדולים (כמו חופשה ארוכה כאמור) וזה נכון בשבילי גם בדברים הקטנים (כמו לעבוד חלק מימי השבוע מהבית באופן קבוע), ודומני שרק כשזה "גם וגם" זה עובד באמת.
כי ההפסקה היא ההמשך הישיר של הפעולה.  

בקיצור, ב 19 ליולי אני ממריא עם כל המשפחה לחודש בצפון הודו.
יותר הפסקה מזה אני לא מכיר.


(flickr credit - lunalina)

By מר קדמוני with 8 comments