אתר זה נראה הכי טוב בדפדפן Chrome

Paleo.co.il הבית שלכם לפליאו

כיצד להתחיל, כיצד לאבד משקל, מוצרי איכות, אירועים, מומחים וכל צרכי קהילת הפליאו

הסוד הקדמוני: לחיות כמו שהגוף שלך רוצה

הספר הראשון והטוב בעברית על תזונה קדמונית. אפשר לרכוש ולקבל הביתה עותק בההקדשה אישית

מדריך מעשי לתזונה קדמונית - איך ומה

תתנסו בעצמכם ומיד תרגישו אחרת לגמרי

האם בשר אדום יהרוג אתכם

בעתונות מתפרסמים כל יומיים מחקרים על כמה אכילת בשר אדום מסוכנת ומקצרת חיים. רק מה, על פי רוב אלו מחקרים חלשים, רעועים ופופוליסטיים. בואו לקרוא ולשפוט בעצמכם מה טוב עבורכם! (צילום תומי הרפז, כלכליסט)

מכתב גלוי לשר הבריאות

הפוסט הזה עוסק ב"פירמידת המזון" אותה פרמידה המטיפה לצריכה מוגברת של פחמימות ולצריכה מועטת של שומנים, וכל אותם הבלים שבמקום לקדם בריאות, מקדמים חולי. תקראו ותגיבו, יהיה שמח

איך נראה אימון קרוספיט שלי

סרטון ביתי בו אני עושה אימון "יציאת מצרים". תראו ותבכו יחד איתי

מה הסיפור של התימנים

איך זה שהתימנים היו פעם רזים ובריאים והיום כבר לא

ומה הסיפור של הצרפתים

איך זה שהצרפתים דווקא רזים

איך לקנות מוט משקולות אולימפי

מוט משקולות הוא אביזר בסיס בפרוטוקול קרוספיט. בואו לקרוא למה ואיך לבחור אחד.

מדריך השמנים והשומנים

איזה שמנים כדאי לצרוך ומאילו שמנים כדאי מאוד להמנע. חשוב לדעת, חשוב לצרוך נכון. תהיו לי בריאים

מניפסט הצמחונות

מהי העמדה שלי מול צמחונות ודיון בטענות נפוצות התומכות בצמחונות. שווה לקרוא, אובייקטיבית כמובן.

פילים וחיפושיות על דף - ומה הקשר לתזונה קדמונית

Source: flickr.com via Aeron on Pinterest


הביטו היטב.
מה אתם רואים בתמונה הנהדרת הזו?
נכון, חיפושיות. לא סתם חיפושיות, אלא מהאוסף של מוזיאון הטבע בגרמניה.
האם תוכלו לזהות בתמונה שתי חיפושיות זהות?
אני לא הצלחתי. יש כאן חיפושיות קצרות ויש ארוכות, יש מבריקות ויש בצבע מט, יש אחידות ויש מגוונות, יש מנוקדות ויש מפוספסות, יש כחולות ויש צהובות, יש ענקיות ויש זעירות. ועדיין, כולן חיפושיות. ולא סתם חיפושיות, אלא חיפושיות עם מעטה כנפיים קשיח ומבריק. אני לא אנטימולוג, ותורת החרקים זרה לי ברובה, אבל המוח שלנו מיד מבין שיש כאן קבוצה בעלת מגוון פנימי עצום, ועם זו, היא קבוצה מובהקת וברורה. אתם לא תתבלבלו בין החיפושיות כאן לבין חתול, או אפילו בינן לבין פשפש הגינה.

בחזרה אלינו.
אם נשווה את התפריטים של האנשים השונים בעולם, ונדמיין בעיני רוחנו כי כל לכל תפריט נצמיד עם סיכה חיה אחת, מתוך מיליוני המינים המקוטלגים במגירות מוזיאוני הטבע ברחבי העולם: פרפרים, נמלים, פרוקי רגליים, עכבישים, חיפושיות. you name it.
עכשיו נארגן את התפריטים בקבוצות ובמגירות ובארוניות תצוגה בוהקים ונצעד כמה צעדים לאחור, לראות מה קיבלנו. אני די בטוח שאם נקבץ את תפריטי הקהילה הקדמונית ונשווה אותם לתפריטי הקהילה המערבית-הרגילה או לתפריטי ידידינו הצמחונים, נקבל מבנה המזכיר את עמוד החיפושיות כאן בראש הדף.
אנחנו חיפושיות, לצורך העניין. ואין בינינו שניים שאוכלים את אותו הדבר ממש. האחד לא אוכל בקר, כי זה לא בא לו טוב. האחר לא סובל דגים. שלישי אוכל כמויות של גבינות שמנות ורביעי רגיש ללקטוז. גברת אחת אוכלת פעמיים ביום ארוחות זעירות ובעלה המתאמן אימוני כח רבים אוכל דווקא הרבה מאוד. אחד מבסס את תזונתו על שורשים ואחר כמעט ולא נוגע במשהו שהיה לו שורשים אלא בחיות בלבד. כל אחד מהדמויות הדמיוניות הללו (שזה אני, אתם), יכולה לקבל לה חיפושית אחת לבחירתה, וכולנו יחד נייצר יופי של דף חיפושיות נוצץ ושובה לב.
מאידך, את חברינו - אוכלי הפסטה, מכורי הבורקסים, שותי הקולה, מכרסמי חטיפי "הבריאות", מנשנשי הצ'יפס, מטגני החצילים, זוללי המלאווח, סופרי הקלוריות, סופרות הנקודות, מעריצי היורופסקי - להם כנראה יהיה דף אחר לגמרי. הם, במוזיאון הטבע הדמיוני שלנו, לא יקבלו חיפושית אלא חיה אחרת לגמרי. פילים או נמלים, מה שבא לכם טוב בסיפור...
אז מה אני אומר?
שהתזונה הקדמונית היא לא אחידה, היא לגם לא צריכה להיות בתבנית קשיחה, מוחלטת, שכל אחד חייב להתאים את עצמו אליה ב 100%. יכולות להיות התאמות אישיות, העדפות אישיות, או פשוט צרכים תזונתיים שונים (מתאמנים לעומת לא מתאמנים, וכו'). אבל אני עדיין יכול לומר בוודאות שרב הדימיון על השוני. הקווים המחברים, המשותפים, לכל האנשים הבוחרים לאכול נכון, טבעי ובריא הוא ההפרדות מאכילת רעלים, מאכילת סוכרים, משתיית קלוריות, וצריכת שמנים תעשייתיים, ובחיבוק לשמנים בריאים ולמזונות בראשתיים, פשוטים, שיכלתם ללקט או לצוד.
אז הבחירה שלכם בתזונה קדמונית היא גם בחירה בהתנסות אישית, במציאת הנקודה המשרתת אתכם באופן הטוב ביותר - מבחינה נפשית וגופנית, תקציבית ואנרגטית. כל זמן שתשמרו על כללי הבסיס, אתם תקבלו את החיפושית המבריקה שלכם ויחד נרכיב פסיפס משגע של איכויות.
רק תזהרו לא להפוך לי לפיל.

חג שמח

By מר קדמוני with 24 comments

ספר מתכוני הקהילה - שלכם ובשבילכם

שלום חברים,
אני מקבל הרבה שאלות ותגובות על מתכונים וחשבתי לייצר ספר-דיגטלי-חינמי שמיוצר על ידי הקוראים כאן ומיועד לכם ולכולם.
אז אני מבקש מכם לשלוח אלי את המתכונים שלכם, במתכונת הבאה:

  • כותרת
  • מצרכים
  • תהליך - נא נסו להיות ספציפים ומדוייקים
  • תמונות באיכות טובה 
  • תחליפים ו/או גוונים

כמובן שקרדיט מלא יישמר אז גם תרשמו בבירור למי לתת את הקרדיט (שם מלא/חלקי/כינוי/מייל או לא וכדומה)
נא הקפידו שהמתכונים הם שלכם ולא של אחרים!
(ואם למישהו איכשהו זה לא היה ברור: אנו מדברים על מתכונים ללא קמח, ללא סוכר, ללא שמנים תעשייתיים).

את המתכונים מוזמנים לשלוח ל food@kadmoni.com

By מר קדמוני with 2 comments

לסבך עניינים פשוטים

אחת התופעות המעניינות של העת החדשה, ובעיקר של 40 השנים האחרונות, היא היכולת האנושית להמציא דברים נוצצים, מבריקים ומסובכים להפליא, כדי שיעשו את אותם הדברים שנעשו גם קודם לכן באופן פשוט וטוב, אבל באופן חדשני ובדרך כלל טוב פחות ויעיל פחות מהעבר.
דוגמא קלאסית היא הוידאו או שלטי הטלויזיה. ככל שהמכשירים הללו נעשו נפוצים יותר, כך התרבו התכונות, הכפתורים, הצבעים והלחצנים עליהם, עד למצב בו היה בלתי אפשרי בעליל להפעיל את הטלויזיה (עם הכבלים, הוידאו, הממיר, המזגן, התאורה) בלי תואר שני. שלא לדבר על היכולת להקליט סרט מהטלווזיה (זוכרים, פעם פעם היה כפתור אחד של record ומאז שהטכנולוגיה השתלטה, נעשו אינספור כפתורים לעניין, בהם צריך להגדיר ערוץ ושעה, תאריך ומשך, עד שסופו של יום אין אדם יכול לעשות זאת). מזלנו שהוידאו עבר מן העולם.
דוגמא נוספת מהשבוע שעבר, היא המעלית הזו,שהותקנה אצל לקוח שלי, בנק חשוב וגדול, לפני כחודש. וכן, אתם רואים נכון: אלו הן הוראות שימוש וההפעלה למעלית. תלו אותן אחרי שאנשים לא הפסיקו להתלונן שהם לא מצליחים להפעיל את המעלית (!!)

האם ראיתם פעם בחייכם הוראות שימוש למעלית? מסתבר שצריך. באמת צריך. פשוט בלתי אפשרי להצליח לעלות איתה ללא ההוראות (וגם איתן לא קל). כאשר הדחף האנושי להמציא מעלית יותר משוכללת מכל הקודמות, מתקבלת מעלית חדישה, יקרה וזרחנית (באמת), שפשוט בלתי אפשרי להצליח להגיע איתה לקומה מעל. אהמומחים ומקבלי ההחלטות, קובעי המדיניות והקברניטים, החליטו מה טוב לציבור: מעלית שאי אפשר להשתמש בה מרוב שהיא מסובכת, ודורשת עכשיו "אינדוקטרנציה" לכולם כדי להסביר להמון מה טוב בשבילו. אבל מה, היא יפה. זה כן.

עוד דוגמא היא נעלי התעמלות עם משככי זעזועים. מישהו החליט פעם שזה טוב (למכירות הנעליים שלו), ועכשיו הוא הסביר לציבור למה זה גם בריא (אפילו שזה ממש לא). כאשר ההמצאה באה "מלמעלה" כלומר "מהמומחים", לאנשים יש נטייה טבעית להאמין להם. ואחרי חינוך קצר, הם כבר עבדים לנצח לשיטה החדשה, גם אם זה אומר להכחיד ולשכוח את כל מה שהיה להם טוב איתו פעם.


באופן דומה, אנשים משך כל ההיסטוריה נטו להתאהב בהמצאות שלהם, ולהניח כי הן הטובות ביותר עבור ההמון. נותר רק לחנך את ההמון להאמין שההמצאה הזו היא היא המענה לכל צרותיו וצרכיו. בין אם זה במעליות, בטייפים, בנעליים או בדיאטות. הגישה הזו הפוכה לגישה הקלאסית הטוענית כי "הצורך הוא אבי ההמצאה". אכן יש הטוענים שדווקא "ההמצאה היא אבי הצורך". המעלית הזו היא דוגמא נפלאה להמצאה שמנסה להוליד צורך. הנעליים עם בולמי הזעזועים הם כאלו.
אבל ההמצאה החשובה מכולן שהכתיבה להמונים צורך שלא ידעו על קיומו, ההמצאה שהשפיעה ועדין משפיעה לרעה על חייהם של מאות מליוני אנשים ברבי העולם היא הדיאטה דלת השומן.
תקציר העלילה הוא זהה ופשוט: לקחו המצאה שעבדה מצוין כבר מיליוני שנים (בני אדם שאוכלים חיות וצמחים, שומן וחלבונים, הם בני אדם בריאים שגם נראים וגם מרגישים נפלא); המציאו תיאוריה חלופית המנוגדת לשכל הישר, להיסטוריה האנושית ולאינטואיציה הבסיסית של כל ילד; ואז הסבירו לעולם למה ההמצאה החדשה היא היחידה שטובה ולמה מה שעבד תמיד כבר לא רלוונטי ומסוכן. מכיוון שזה הגיע היישר מפי "גדולי הדור" של עולם הרפואה, אנשים הנהנו וקיבלו זאת כאמת משמים, אפילו שזה לא עובד, לא אינטואיטיבי, לא יעיל ומעצבן. עברו ארבעים שנה והשיטה החדשה, הלא טובה, הלא יעילה והלא בריאה קנתה לה אחיזה ושביתה, וזכרון העבר הנורמלי והפשוט כמעט ונשכח ונמוג.
זה התחיל כשבא רופא אחד נחמד, קיס שמו, והמציא תאוריה: שומן מהחי הוא משמין והוא הגורם לתחלואה לבבית. עכשיו נותר לו רק להמציא את "פירמידת המזון" האומללה ולתקשר אותה להמונים. ואכן הממשל האמריקאי לא איחר לעשות, הזמין אותו בתור עד מומחה בראשית שנות השבעים, והשאר היסטוריה: נולדה פירמידת הבריאות על בסיס דיאטת "מעט שומנים, הרבה דגנים" ההזויה, הרעה לגוף, המתסכלת לנפש (כי אף אחד לא חי איתה טובה), והרעה לסביבה ולבריאות. אבל היי, זו היתה דיאטה חדשנית, מבריקה, נוצצת. אז מה אם צריך בשבילה לוח הוראות, לשלם כל החיים לדיאטנית כדי שתספור לכם נקודות או קלוריות (ובסוף להכשל). אז מה אם זה לא יעיל, לא כיף ולא בריא. אז מה.

אז אני ידידיי, החלטתי לוותר על ההמצאות האלה ופשוט לעלות במדרגות. יותר פשוט, לא נתקע, והרבה יותר בריא.
אותו דבר עם התזונה. וויתרתי לפני שנים על האוכל המעובד, המודרני, הארוז באריזות נוצצות ולחזור למזון של פעם: לבשר, לשומן, לירקות. פשוט יותר, טעים יותר ובריא לאין שיעור.

ומה איתכם?

By מר קדמוני with 10 comments

לעולם לא מאוחר מדי - סיפור הצלחה מסוג אחר

קיבלתי היום מייל שחשבתי שראוי מאוד לפרסם, ועכשיו. זהו עוד סיפור הצלחה, אבל סיפור הצלחה שונה מהמקובלים, מרתק לא פחות ומרגש אף יותר.

דעאל שלום,
סבא שלי חוגג יום הולדת וחשבתי לשתף את סיפורו האישי.
אני נכדה לסבים וסבתות שהם כולם יוצאי הונגריה-צ'כיה. המטבח ההונגרי-צ'כי ידוע כעשיר בסוכר ובמרגרינה (בגזרה הלא בריאה), חוץ מעוף ודגים ופלפל אדום (בארוחה העיקרית הבריאה).
כשסבא שלי מצד אבי הגיע לגיל 70, הסכרת ושאר הבעיות שהתעוררו אצלו עם הזמן כבר איימו על חייו. הוא היה אצל שני רופאים ושניהם קבעו: לא נותר לך זמן רב. הרופא השני אף הגדיל לקבוע טווח ספיצפי: נותרו לך בין 5-7 שנים. תוכל להמעיט את תופעות הלוואי והקשיים שילכו ויתגברו אם תוריד במינון הסוכר. והנה קח מרשם להורדת כולסטרול, להורדת סוכר, להורדת זה וזה וזה.
סבא שלי, איש דתי מאוד שמאמין בעשייה האישית והוא עצמו שרד את מחנות העבודה בשואה דרך תחבולות נועזות נגד הנאצים (שגם כתב עליהן ספר מדהים), לא מיהר לקנות את כל הכדורים שרשמו לו. עצה אחת הוא כן הפנים, ובגדול: תוריד את מינון הסוכר.
אבל סבא שלי, כמו הבן שלו וכמו הנכדה שלו (אני), כשהוא עושה משהו הוא עושה עד הסוף. אז הוא לא הסתפק בהורדת המינון. הוא הפסיק לחלוטין לאכול את כל הסוכר, הקמח והעמילן שהיה לו בתפריט, כשהלחם היחיד שהוגש על שולחנו היה פרוסת חלה בשבת ומצה בפסח. כמו כן הוא השאיר את הקטניות והפירות. אף רופא לא דיבר איתו על שומן רווי אז הוא לא הפסיק עם העוף והדגים, ובטח שלא עם הפלפלים והפפריקה (בכל זאת, מטבח הונגרי). וכמו אצל מרבית הקשישים האשכנזיים, ברגע שאתה מונע ממנו את העוגות והעוגיות והקרקרים אתה בעצם לא משאיר לו הרבה לאכול. אז סבא שלי גם אכל פחות. ארוחותיו היו מורכבות מהרבה ירקות, מעט פירות, ותמיד איזשהו דג או מרק עוף. בנוסף, אבא שלי רצה לזרוק את ההליכון החשמלי שקנינו ולא השתמשנו, וסבא ביקש אותו. באמצעותו הוא הלך יותר מקילומטר ליום (שזה הרבה במונחים של אדם מבוגר של ימינו, שאינו פעיל כלל מבחינה ספורטיבית) לפחות. לא כולל ההליכות שעשה מחוץ לבית, לבית הכנסת ולחנות ולחברים וכו'.
כל זה קרה לפני 26 שנים.
תעשו את החישוב לבד, בן כמה סבא שלי היום.
אגב, סבתותיי וסבי האחרים מתו עד היום (זכרונם לברכה) מסרטן ומסכרת. איש מהם לא עבר את ה81, ורובם ככולם נזקקו למקל או כיסא גלגלים בהתקרבם לגיל זה.
סבא שלי היום זקוף, כמעט ואינו נעזר במקל, ובעיקר - צלול ופיקח, איש שיחה עירני ובעל מזג טוב. אין לו עוזרת פיליפינית, והוא מתגורר בגפו לאחר שסבתי נפטרה לפני שנים רבות. (פעם בשבוע באה אישה לנקות ולסדר ולבשל).
עד היום, הקמח היחיד שהוא אוכל זה בחלה של שבת ובמצות של פסח. התפריט שלו היה ונשאר על טהרת המנה העיקרית (דג/עוף), עם הרבה רוטב הונגרי (עגבניות ופפריקה ושמן או בורשט), ירקות ומעט קטניות מבושלות. כשאנחנו מתארחים במסעדה או כשנוסעים כל המשפחה לבית מלון, הוא תמיד קורא למלצר שיביא לו פרי טרי חתוך במקום הקינוח. תמיד, תמיד. בלי בושה ובלי היסוס.
בעוד חבריו ואני בטוחה שגם רופאיו שניבאו לו מוות עד גיל 77 הפכו כבר סניליים, או חלילה נפטרו, הוא ממשיך ומנהל שיחות אינטליגנטיות ומטייל בשבתות לכל אורך הרחוב עד לבית הכנסת ובחזרה, כשהוא נעזר במקל הליכה בלבד.
לפני שנה זכה לחבוק בן-נין ראשון.
מזל טוב לסבאל'ה, הרבה בריאות ושיזכה גם להחליף קידומת בקרוב...

את הסיפור המרגש הזה שלחה לי חלי, וזה הזכיר לי שלעולם לא מאוחר מדי להתחיל ולעולם לא מוקדם מדי להתחיל. זה נכון לכל דבר בחיים וזה נכון במיוחד לתזונה שלנו. אם אפשר להתחיל בגיל 70, מה רע להתחיל בגיל 20  או 40?

אז שיהיה לכולנו יום כיפור שמח וצום קל (והוא באמת קל למי שאוכל תזונה קדמונית!)

By מר קדמוני with 12 comments

אמאל'ה, ראיתי דוס

גולגולת מכויירות מדהימות שנמצאו בצומת המוביל, ממש ליד ביתי. חלק מפולחן אמונה קדום

רבים מבין קוראי בלוג זה אין להם דבר וחצי דבר עם אלוהים או נציגי הממסד הדתי (אלו המציגים עצמם כנציגיו עלי אדמות). גם לי אין. מכאן התדהמה של אחד מידידי: אחרי שנים של קריאה, הוא ראה אותי לראשונה על גבי המרקע והנה כיפה של ממש מבצבצת מאחורי קרחתי. ממש נתקע לו הסטייק בחמאה בגרון, כדבריו. איך זה יתכן, תהה. מעבר לשאלה האנקדוטית, מסתתרת כאן שאלה כבדת משקל הרבה יותר, וקיבלתי אותה ממש בנוסחים דומים מאוד ממספר רב של אנשים:

"מה הקשר בין תזונה קדמונית, ואימוץ אורח חיי האדם הקדמון, לבין דת ודתיות? איך זה מסתדר ביחד, הרי זה נראה כסתירה מוחלטת".
ואכן, שאלה לא פשוטה וזה מכבר שרציתי לכתוב עליה, אבל לקח לי זמן להתבשל כנראה ולדעת מה אני רוצה לכתוב ולהעביר, ואם זה בכלל מעניין עוד מישהו חוץ ממני. אבל רצף השאלות האחרון שקבלתי במייל, כנראה מצדיק תשובה.
אז בואו עמי למסע פילוסופי קצר (ואל תקחו הרבה ציוד כי יהיה כבד גם ככה).

מעט הגדרות: על דת ואלוהים
לא בדקתי במילון, כי אני כלל לא בטוח שההגדרות המילונאיות הישנות עדיין רלוונטיות, אבל בימינו המילה דת כבר מזמן לא קשורה לאלוהים. המילה דת קשורה לכח, לשלטון, לפוליטיקה, למרות, לחוקים, לסטנדרטים אבל אין לכל אלה דבר עם אלוהים. כי מי יודע מיהו ומהו אלוהים? האם הוא בכלל סבא חביב עם זקן, ירח זורח או שהוא דווקא האנושיות הפנימית של האדם המתגלה בראי שעל הקיר? האם אלוהים הוא "כח עליון" או שהוא "כח פנימי"? האם אלוהים הוא המצאה חביבה שסיפקה יכולת שליטה בהמונים או צורך פנימי של האנושות? האם הוא מותר האדם על הבהמה או שדווקא הבהמות הן שמשוחררות מהעול הזה?אלוהים לעתים מתגלה בהן כיישות מופשטת ולעתים כאידיאל פוליטי, ולעתים כרוחניות פנימית ולפעמים כחוק חיצוני. מהו באמת איני יודע ואיני עסוק בזה כלל. אלוהים יכול להיות הכל או לא כלום, אבל אין זה משנה במאומה את העובדה כי הדתות, הרשמיות ואלו שאינן רשמיות, כולן מנכסות להן את האלוהים כולו. אז בואו נוציא לצורך הדיון את אלוהים מהמשוואה.

על סובלנות דתית:
כל המובאות להלן הן אמיתות המושמעות ונאמרות בשיא האמונה ובשיא הלהט בשם דתות שונות (כולן להלן דתות):
  • אמר האימאם: אחד הוא האלוהים ומוחמד הוא נביאו, והיהודים צריכים להיות מושמדים בגי'האד.
  • אמר נציג האנקווזיציה: אחד הוא האלוהים, ואחד בנו ואחת רוחו, והכופרים יועלו על המוקד.
  • אמר הקומיסר הקומוניסטי: אלוהים מת. סטאלין ממלא מקום. כולם חברים שווים, והבוגדים הקפיטליסטים ישלחו לסיביר. 
  • אמר גארי יורופסקי: כל יצור הוא אלוהים, והקצבים ובעלי המשחטות צריכים להיות מוצאים להורג ולובשות הפרוות צריכות להאנס.
  • אמר הח"כ החרדי: אחד הוא האלוהים, ומשה הוא נביאו, וילדים ספרדים לא ילמדו בישיבה אשכנזית. 
  • אמר היוגי: אלוהים הוא עלה נושר בסתיו. 
  • אמר ידידי ההודי: יש המון אלים. אני צמחוני בימי שני עבור אל אחד, צם בימי שלישי עבור אל אחר, ואוכל כל בשאר השבוע עבור אל שלישי. (הסבר: לפני משהו כמו חמש שנים ישבתי בארוחת ערב בהונג-קונג עם קבוצת אנשים בענייני עבודה. לא הכרתי איש. הזמנתי מנה צמחונית וקיבלתי ביצת ברווז ירוקה בג'לי. משהו הזוי. לידי ישב בחור הודי. הוא הזמין מנה צמחונית גם. שאלתי אותו למה. הוא ענה לי תשובה מוזרה ונפלאה: "היום יום שני. בימי שני אני צמחוני. יש לי כמה אלים, ויום שני מוקדש לאל הצמחוני. בשאר הימים לא". בדיעבד חשבתי שזה לא יותר מוזר מאשר "אני לא אוכל שרימפס כי זה לא כשר" אבל זה בהחלט יותר סימפטי, כי מי שנהיה לימים ידידי, קומאר, מכיל סובלנות וטווח רחב שאנו לעולם לא נשכיל לרכוש לעצמנו).

אז אם כל הדתות מוציאות בשם האלוהים חוקים שונים ומשונים, ורובם ככולם חסרי סובלנות לדתות אחרות או למאמינים אחרים, אז בואו נוציא לצורך הדיון את חוקי הדת מהמשוואה. כל חוק עלול להתגלות כחוק דתי למעשה, המשרת אמונה יוקדת של מי מהאנשים סביבנו ושעלול לפגוע דווקא בנו.

ומיהו דתי?
שאלתי את עצמי: האם דתי הוא מי שעושה מה שחכמי הדת אומרים לו (הרבנים, הכמרים, האימאמים, היורופסקים) או מי שעושה מה שאומר לו ליבו?
ומי יותר דתי - "סרבן מצפון" פוסטמודרני-היפר-שמאלני או חרדי ש"תורתו אומנותו" - האם הם לא דתיים באותה המידה בדיוק?
האם יש מדד לדתיות? האם הדתי נמדד באדיקותו או באמונתו? בטקסיו או במלבושיו?  נראה שאין לנו מוצא פשוט אז בואו נוציא לצורך הדיון את המלבוש ואת הטקסים מהמשוואה. גם בלי לבוש וטקסים כל אחד עשוי (או עלול) להיות דתי כנראה

האם האדם הקדמון היה דתי?
מרחק חמישה קילומטרים בלבד מן המקום בו אני גר עשו לא מזמן חפירת הצלה כי סללו מחלף גדול, ומצאו שם אתר נרחב מהתקופה הניאוליטית הקדומה. אתר יפתחאל. כפי שראיתם, היה אז פולחן אבות נרחב דתי ומעניין אך האם מעבר לפיקנטריה יש משהו רלוונטי עבורנו במה האמין האדם הקדמון? האם זה חשוב אם אלוהיו הקדומים היו עצים, כוכבים, חיות או דווקא יישויות שמנמנות עטויות זקן לבן, פעמונים ורתומות למזחלת איילים?
האם כחלק מרצוננו לאמץ אורח חיים בריא נשתדל לחקות את תנועתיו בריקוד סביב המדורה או דווקא לשחזר את נתח הכבד העסיסי שהיה צלוי מעליה?
האדם הקדמון לא השאיר אחריו כתובים ולא דתות (מספיק מאלה התפתחו מאוחר יותר), אבל דומה כי רוב החוקרים יסכימו כי "משהו" מבחינה דתית היה גם היה שם. אמונה מקומית כזו או אחרת, טקסים מקומיים או אלים שכונתיים, כולם היו חלק מהאדם מאז ירדנו מהעצים.
אני לא בטוח שזה מצביע על התפתחות אנושית לעומת הפרימטים האחרים - הגורילות נראות לי די מאושרות גם ללא עסקני דת, מלחמות קודש או תפילין. אבל כך או אחרת, ברור שהאמונה באיזה אל, באיזה כח, באיזה צדק אחר תמיד היתה שם באנושות (שאלה אחרת האם הכח הזה הוא עליון או פנימי, מדיני או אישי, לאומי או קוסמי - זה כבר נתון לפרשנות של כל דת ודת). אנחנו יצורים מחפשי משמעות, ומרגישים שיש בנו "חלק אלוה ממעל". חז"ל יצרו זאת כמידרג: דומם, צומח, חי, מדבר. המדבר הוא האדם והדיבור הוא יכול ההפשטה. לטעמי, יכולת ההפשטה האנושית של הדיבור היא היא עצם המילה אלוהים או כח או אל. עצם העובדה שיש אפשרות ליצור משהו מופשט מילולית, אומר כנראה שמרגע שהאפשרות נוצרה, יש חיפוש מתמיד של האנושות אחרי ההפשטה הזו. אז האדם הקדמון, בדיוק כמו האדם המודרני, היה עסוק בתיאור המופשט, במפגש איתו, בהנכחה שלו.
יש שפה משמע יש אלוהים.
זה עובד בדיוק ככה על פני כל כדור הארץ, על פני אינספור תרבויות ותקופות ואלים.
מציאות השפה מחייבת אנשים להאמין במופשט, שכן אחרת לא היתה שפה.
זה לא אומר שיש אלוהים, זה רק אומר שאלוהים הוא נוכח אקטיבי במציאות האנושית מאז שיש אנשים וכל זמן שיהיו אנשים. צר לי עליך אחי שפינוזה.

אז מה נשאר לנו מהדת?
אם הוצאת לנו את האלוהים, אם הוצאת לנו את החוקים, אם הוצאת את המלבושים והטקסים, אז איזה מן דת נשארה לנו, ולמה לעזאזל היא רלוונטית בכלל?
התשובה ידידיי טמונה בשתי מילים השלובות זו בזו: מסורת וקהילה. שכן המסורת היא הדבק המחבר את הקהילה לאורך זמן, ואחדות ויציבות הקהילה חיוניים לשרידותו ושגשוגו של הפרט. נתבונן כדוגמא על הדת היהודית, פשוט כי לכך נולדנו.
זוכרים - הוצאנו כבר את אלוהים מהמשחק (כל אחד רשאי לאמץ לו אלוהים כראות עיניו: רחום, חנון, סביבתי, פנימי, פסיכולוגיסטי או ריקני). הוצאנו גם את החוקים והמלבושים (אז תשכחו מכיפות, צלבים, חולצות גרין-פיס ומבדיקת חמץ).
מה נשאר לנו מהדת?
מאומה והכל. נותרה לנו מסורת. המסורת הרלוונטית היא זו המחברת את השבט יחד. היא הנותנת כח לשבט להלחם על אדמתו (במקרה שלנו גם אחרי 2000 שנות גלות) או כדי לעזור זה לזה - ערבות הדדית. ללא המסורת אין קיום ואין הצדקה לשבט עוד. שבט ללא מסורת אינו שבט אלא אסופה של אנשים בחדר סגור. במקרה שלנו - מדינה סגורה.
אז כן, אני לא אוכל שרימפסים וחזיר, אני לא נוסע בשבת ואני צם ביום כיפור. אני גם חבר בקהילה ועושה קידוש בשבת בערב ובבוקר. ועוד כמה טריקים. אני גם הולך בדרך כלל עם כיפה. אה, כן. אני גם אוכל בריא וטוב, טעים וקדמוני.
המסורת שלי היא חלק מהשבט הנרחב שלי וחלק מהזהות שלי ומהמורשת שלי, שלנו, וויתור עליה, בעיני, הוא ויתור על חלק מהעצמי הקולקטיבי - שכן אנשים מעולם לא חיו כבודדים. אנו לא נחשים. אנו חיות חברתיות וקהילתיות.
המסורת שלי היא חלק ממני ואני חלק מקהילה שלי וחלק מהעם שלי. ואנו שומרים זה על זה.
ובינתיים טוב לנו יחד.

ומה עם סגנון חיים?
אחרי כל הפילוסופיה והארטילריה הכבדה, יש גם דברים קטנים ופשוטים המרכיבים את החיים: הנאה, פשטות, משפחתיות. אני לא מאמין שיש אנשים עסוקים מבוקר ועל ליל בתהיות אקסטנציאליסטיות על מהות האמונה, הדת והאלוהות - רובנו פשוט חיים באופן הטבעי הפשוט והנוח ביותר עבורנו ועבור משפחתנו. אחלה.
בדיוק לכן אני אישית מרגיש שסגנון החיים שלי תפור עלי בול. הוא לא כבד מדי ולא מעיק מדי ולא נוקשה מדי ולא רך מדי - ממש כמו בפרסומת למזרנים.
אני מאמץ מהדת שלי את מה שמתאים לי, ואני לא מאמץ את מה שלא מתאים לי. אולי זה לא מתאים לדת ולעסקניה הסידור הזה, אבל זה די מתאים לי. כי יש לי מסורת ויש לי קהילה. יש לי שבת עם המשפחה ויש לי עם ושבט. ואני רואה שהמסורת שלי מחברת אותי לעם שלי ושסגנון החיים שלי מחבר אותי למשפחה שלי ולקהילה שלי.
זה הדדי, זה מתגמל, זה בריא, זה נכון לי.
זה לא בדיוק דת או אלוהים לפי הפרוטוקול הפורמלי אבל מי אמר שהפרוטוקול תמיד קובע?

אז מה השורה התחתונה?
אני מאמין מאוד בכך שהאדם הוא יצור רוחני ותבוני, וששאלת מיקומו של האדם כחלק מקוסמוס נרחב יותר היא עיסוק שהיה תמיד ולעולם לא יחדל.
אני מאמין שבתוך הרצף האנושי הגדול אנו קבוצה קטנה של אנשים עם מורשת משותפת, עם היסטוריה, עם מסורת ועם קרבה וקשר משמעותי.
אני מאמין שיש הגיון פנימי במורשת שהתפתחה משך אלפי שנים- על מנת ליצור לכידות, משפחתיות והגנה על הפרט ועל השבט כולו.
אני מאמין ששמירה על המסורת הזו צריכה ויכולה לאפשר הטרוגניות דתית, תוך סובלנות מוחלטת לאמונות של הזולת (הי טבעונים, הגיע הזמן שתהיו קצת יותר סובלניים אלינו עם מסעי הצלב שלכם), ולאפשר לכל אחד לחיות את חייו בלי להפריע לאחר.
זו הדתיות שלי.
אני מקווה שעניתי לך, ידידי.

מקווה גם לשמוע מה דעתכם אתם!

By מר קדמוני with 20 comments

ה-מ-פ-ג-ש (הוציאו את היומנים והכינו את הצידניות)

שלום חברים, למי שאיכשהו עדיין לא שמע, אז ביום שישי בעוד פחות מחודש, ה 12 לאוקטובר, בשעה 10 בבוקר, יתקיים מפגש היכרות של הקהילה הקדמונית בישראל בפארק הירקון.
נתחיל עם הפוסטר שעיצב זיו:

אפשר וכדאי להרשם בעזרת דפי פייסבוק ייעודיים לנושא כאן או כאן ואפשר גם לשלוח לי מייל אם יש לכם מחשבות נוספות בעניין.
אנשים רבים וטובים בפייסבוק ומחוצה לו מארגנים ותורמים מזמנם וממרצם לעניין. - אז תודה לכולם!
הכוונה היא לערוך מפגש הכולל תוכן, אינטראקציה לא פורמלית חברתית, ונשנושים שכל אחד מביא מהבית (בקיצור, פיקניק משותף). זו הזדמנות להכיר, לדבר, להעלאות רעיונות, ולשפוך עוד קצת דבק לתוך הקהילה הצומחת שלנו.
להתראות שם!

By מר קדמוני with 1 comment

שנה טובה: איחולים והוראות שימוש

שנה של מאכלים חגיגיים ובריאים
שנה טובה חברים וחברות,
שנה של התפתחות והפתחות לרעיונות חדשים.
שנה של תזוזה מקבעונות מחשבתיים ואימוץ ניסויים עצמיים.
שנה של תבשילי קדירה מעולים, של ירקות טריים ושל ארוחות עם חברים.
שנה בה נכיר אישית את הקצב, את הירקן, את השפע ואת המוכר בחנות הטבע.
שנה בה נלמד לבשל טוב יותר , מהר יותר, חזק יותר, גבוה יותר, פשוט יותר.
שנה של שיא אישי בדדליפט, בoverhead squat ובכל תרגיל קט.
שנה של משחק ושל שמחה, של משפחה ואהבה, של בריאות ונשמה.
שנה של חופשות וגם של עבודה, של פרופורציות בחיים ושל שליטה.
שנה של אוכל טוב לילדים: קופסאות עם אוכל במקום שקיות עם כריכים.
שנה של אור ושמש, שנשכיל לקלוט ולהיות: שזופים יותר, בריאים יותר.
שנה של שינה טובה ואיכותית מדי ערב, הרבה מעל לציפיות והרבה מעל לציפית.
שנה של משקל תקין ושל מחמאות מהחברות. איך לעזאזל היא עשתה את זה, הן חושבות.
שנה עם צומות אבל ללא רעב.
שנה ללא עייפות פתאומית וללא בולמוסי רעב.
שנה של ספרינטים מהירים לאורך כל הדרך.
שנה של מקפיא שפתאום קטן מדי, ושל מקרר שלעולם אינו גדול מדי.
שנה של שיתוף אחרים בהצלחות שלכם: עם חברים חדשים ועם חברויות ותיקות.
שנה בה בדיקות הדם שלכם יכו את הרופא בתדהמה.
שנה בה הרופא, התזונאית והאחות יבינו פתאום שהם בעצם נשארו מאחור.
שנה של קניות נחוצות: טבעות התעמלות, גריל גדול, משקולת קטלבל כבדה וסכין שף טובה.
שנה בלי נעליים.

שנה של אתגרים, של השגים, של פסגות חדשות ושל תקוות ישנות שפתאום מתגשמות.
שנה בה תוכיחו לעצמכם שהכל אפשרי.
שנה טובה יקירים, 
שנה טובה.


By מר קדמוני with 11 comments

סיפור ההצלחה של חואן

לפני איחולי השנה החדשה, הנה אימייל שקבלתי אתמול, ככתבו וכלשונו. וזה גם הזמן לעודד אתכם לשלוח לי את הסיפור שלכם שעשוי לשמש עזרה ודוגמא לאחרים שמתלבטים עדיין. יאללה בי.

סיפורו של חואן:

בשנה הבאה בחורף ימלאו לי 40 קייצים (פשוט נולדתי בצד השני של הכדור). , אני עמדתי מול המראה ואמרתי לעצמי זה לא אני.
גדלתי בקיבוץ מה שאומר שכל חיי היה סביב פעילות גופנית, הרבה ספורט מכל סוג וטיולים רגליים וגם בצבא הייתי קרבי כולל מילואים. כושר מעולם לא היה בעיה...
לפני כחצי שנה הבנתי שלאט לאט זהו לא אורח החיים המתאים לי, אבי נפטר בגיל 48 מדום לב ואני מתחיל לתפוח לאט לאט ואני חייב להתחיל לדאוג לגוף שלי.
אז אחרי נבירה באינטרנט בעיקר של אשתי היא הייתה שולחת לי לינקים של אימונים ושל כל מיני רעיונות תזונה.
אנחנו שנינו מאוד בעניין של SLOW FOOD ואוהבים לאכול ולבשל ופתאום היא הגיע אל תזונה הקדמונית ואל הקרוספיט.
התחלתי במקביל להקפיד על תזונה ועל אימונים. איבדתי עשרה קילו בארבעה חודשים כשאני אוכל מצוין.
אני מרגיש פיזית כמו כשהייתי בן 25 ואני טיפוס מפונק שאוהב להתפנק באוכל כך שהשינוי הזה ממש ממש מוצלח.
הסוד שלי שזה מה שגורם לי להתמיד, או אלו הכללים שלי:

  • קבעו לכם מטרה - אני קבעתי לי מירוץ של עשרה ק"מ ואני משפר את הריצה שלי כדי לעמוד במטרה.
  • סדר - קבעו אימונים שבועיים שתוכלו להתארגן ויהי יותר קל לקום בחמש בבוקר. אני מצאתי תכנית אימונים שאצליח לרוץ טוב.
  • הוציאו את כל מה שרע מהתזונה הקבועה שלכם 
  • וותרו לעצמכם בקטנות - ביומולדת אני אוכל חתיכת עוגה (קטנה) ובתור אוהב בירה, העדפתי לוותר לעצמי על הורדת בירה מהאיסורים, שותה קצת ומנסה יותר יין.
  • תהיו ארגנטינאים - בשר זה נהדר.

עדיין יש לי לאן להגיע (גם במשקל וגם במטרות ריצה) אבל בניגוד לדיאטות וניסיונות מהעבר אני לא בלחץ של לעלות על המשקל  - אני פשוט אוכל טוב ונכון ועושה פעילות פיזית.
בהצלחה שנה חדשה מטרות חדשות
שנה טובה
חואן

By מר קדמוני with No comments

איך אפשר להתחיל עם תזונה קדמונית דווקא בערב החג???


הי יקירי,
כבכל שנה, לקראת הרגל אני מוצף במיילים של שאלות ותהיות על איך לעזאזל אפשר לעבור את תקופת החגים בחתיכה אחת, פיסית ומנטלית, ובלי ש"החתיכה" הזו תגדל בדרך ותתנפח.
אנשים רגילים לומר לעצמם: אחרי החגים נכנס לדיאטה, אחרי החגים נשפץ את הבית, אחרי החגים נראה מה קורה עם ההוא או עם ההיא, אחרי החגים ניקח שליטה על עצמנו, אחרי החגים נתחיל עם התזונה הקדמונית הזו ועד כהנה וכהנה שקרים עצמיים קלים.
ואני אומר: למה לחכות לאחרי החגים? למה לא לעשות שינוי עכשיו. כלומר, ממש עכשיו. הרגע.
הסיבה שרוב האנשים דוחים את ההתחלה של שינויים כאלה היא שחלקנו מסתכלים על יעד עצום וענקי כמו "לשנות את סגנון החיים שלי" והוא נראה מאיים, מפחיד וענק - אז אף פעם זה לא זמן טוב להתחיל לעשות משבו ענק ועצום וגדול, בטח שלא לפני החגים... למעשה, כמו רוב הדברים הגדולים והמשמעותיים, הדרך להצלחה בנוייה בעצם מהרבה פעולות קטנות דווקא. דרך טובה להתמודד היא לפרק את השינוי הגדול והקשה להרבה שינויים קטנים וקלים, שכל אחד מהם יכול ליצור הצלחה כבר מחר ופתאום, בלי שתשימו לב בכלל, תגלו שעברתם את תקופת החגים והנה אתם במקום אחר לגמרי. מקום טוב יותר, נכון יותר.
אז לטובת אותם קוראים וקוראות שעדיין עומדים על שפת הבריכה, ולא החליטו אם "לקופץ למים" עדיין של התזונה וסגנון החיים הזה, הנה מספר רעיונות קטנים שיעזרו לכם להתחיל את השינוי שלכם כבר היום או בחג הקרוב (ולחבר'ה הותיקים כאן: ותרגישו חופשי להוסיף שינויים קטנים אחרים שהצליחו אצלכם).
1. קנו נכון. כשאתם עושים קניות לחג, הוסיפו לעגלה מוצרים טובים שיהיו במזווה ו/או בפריזר. תמיד. קנו שמן קוקוס (של ג'מוקה). קנו חמש קופסאות לפחות של חלב קוקוס (שלשום קניתי תריסר). קנו אטריות אורז. קנו אצות. קנו קוקוס טחון טרי ללא סוכר. קנו אגוזי מקדמיה. קנו שש חבילות גדולות של חמאה צהובה ועשו לכם סמנה. קנו יוגורט 7%. קנו פירות. קנו הרבה מאוד ירקות ושורשים. קנו דלעות או דלוריות. קנו גם כבד בקר או לב בקר. למה לא?
2. קחו אחריות על חלק מהבישולים. מתארחים אצל הסבתא או אצל אמא או עושים ארוחה משפחתית גדולה? תציעו שאתם תכינו איזו מנה אחת ואיזו תוספת. זה יבטיח שלפחות תהיה לכם שליטה עם חלק מהאוכל, ותוכלו להכין דברים שכולם יגידו "וואו, כמה זה טעים" ואתם תחשבו "וואו, כמה זה בריא" ותחייכו.
3. כבו אורות בחדר השינה. החגים זו תקופה מצוינת ללמוד ולתרגל שינה טובה ואיכותית. נסו לישון לפחות 8 שעות, כמה ימים ברציפות. נסו לישון בחושך גמור (כבו את הטלויזיה, את המנורות לילה ואת האור מבחוץ כסו עם התריס או הוילון). שינה בחושך מסייעת מאוד לאיכות השינה, ותביא אתכם ליום המחר עירניים ומחייכים יותר.
4. תורידו קצת את הנעליים. נסו ללכת יחף. נסו לרוץ יחף בדשא או אפילו על אספלט. תרגישו קצת יותר חופשיים וקצת פחות רשמיים עם האימונים שלכם. עשו אותם בלי שעון. תתחברו קצת לתחושות שלכם.
5. אל תקנו חלות לחג. זה בסדר. אפשר לעשות חג שמח ומבדח, עשיר וחגיגי, גם בלי חלות עצומות ומלאות סוכר. רוצים קצת מסורת ולעשות קידוש חגיגי - סבבה. קנו שתי לחמניות קטנטנות וגם תצאו ידי חובה (זה הקטע שאני משמש לרגע כרב לעת מצוא), וגם לא תגלו את עצמכם מנגבים את הרוטב של הבשר המצוין שהכנתם עם חלה...
6. אל תקנו מיצים לחג. אנשים רבים לא יכולים לדמיין את שולחן החג בלי בקבוק קולה, מיץ תפוזים וסיידר. אני לא יכול לדמיין את ארוחת החג עם אלה על השולחן. אתם לא חיבים לשנות את כל התפריט של ארוחת החג, רק תוותרו על השתייה הממותקת למיניה, ותעברו למים, לסודה, ולבקבוק יין אדום איכותי. אני נותן אחריות שהתחושה שלכם תהיה טובה יותר!
7. תכננו קינוח מתאים. למשל, סלט פירות (עוד חם וקיץ ויש בשפע). למשל, שוקולד מריר 85% (יש מצויינים ויש במבצעים). למשל כוס תה ירוק. למשל, סלט כבד במנגו.
8. תעשו אימון אחד ממש, אבל ממש קשה. כזה אימון שייקח את הלב שלכם לקצה. למשל, רוצו 10 פעמים 100 מטר ספרינט, עם דקה וחצי הפסקה בין ספרינט לספרינט. אל תוותרו ואל תתחילו לדדות. רוצו 100% מהיכולת (זה רק 100 מטר). זה כולה לוקח 20 דקות אימון וזה יתן לכם תחושה מעולה של הישג עצום. אם אתם ממש לא בכושר, תעשו את זה עם 60 מטר בכל סיבוב, העיקר שתרגישו שאתם יכולים ללכת רחוק עם עצמכם.
9. תאכלו שומן. תפסיקו לבקש את "החתיכה בלי השומן" או "את החזה עוף" או "אל תשימו שמן בסלט" או "יש יוגורט 1%". תתחילו להנות מהחיים ולאכול טוב. תבקשו את השומן מהבקר. תשימו עוד חמאה בחביתה. תפנקו את הסלט בשפע שמן זית. תפסיקו לפחד ותתחילו לאכול נכון.
10. נסו לוותר פעם אחת במהלך החג על ארוחת בוקר ולאכול לראשונה בצהרים. תראו שיהיה בסדר.

מוכנים להתחיל?
אז קדימה: למקומות, היכון, צא!

והערה: אני משתדל לענות לכל אחד, אבל יש גליצ'ים, ולא תמיד אני מגיע לזה, אז אם פספסתי אתכם - הנה אני מבקש סליחה - ותרגישו חופשי לשאול שוב...

By מר קדמוני with 23 comments

נתח קצבים - הדור הבא

ביום שישי האחרון הגעתי לקצב וראיתי בויטרינה נתח שהיה חדש עבורי. הוא היה מוזר למראה: עשוי רצועות רצועות ארוכות ודקות יחסית, המפוספסות בשומן לרוחבן, וצבען ורדרד כהה. בקיצור, לא דומה לכלום. מיד בקשתי לקנות מה שיש. היה גם מחיר סביר (60 ש"ח לקילו), והצטיידתי ב 2 ק"ג לשבת.
היה זה נתח קצבים. הסרעפת בשבילכם. הוא נקרא נתח קצבים כי לפי מיטב המסורת, הקצבים שומרים אותו לעצמם, על שום איכותו.
מה עושים עם נתח קצבים שכזה?
החלטתי שלא לבדוק באינטרנט וללכת עם החוש ולנסות.
אז הלכתי על פשוט: את הרצועות צרבתי היטב על הגריל. טעמתי. היה נהדר כבר כך, עם טעם מאוד עז של בשר. לא יודע להגדיר, אבל לא דומה בכלל לסטייק ולא דומה לכבד. טעם יותר "לבבי" (כלומר, דומה ללב בקר מעט), אבל רך, עם הרבה שומן בתוך הנתח עצמו. עסיסי ועם "ביס".
משם עברתי למטבח וטיגנתי על אש גבוהה יחסית בשמן קוקוס, בצל אדום, פלפל צהוב וחצי פלפל ירוק חריף. אידיתי את החברים ביחד עד שהרגישו נוח אחד עם השני.

עברתי לסוטג' והוספתי שתי קופסאות חלב קוקוס ומעט אבקת קארי. כשהעסק רתח, הכנסתי פנימה את רצועות הנתח שהורדתי מהגריל ונתתי לזה לעבוד ביחד 3 דקות וזהו. מוכן.
מפזרים כוסברה קצוצה בשפע למעלה ומקווים שהאורחים רעבים.
אכן, הם היו רעבים.
לפחות בתחילת הארוחה.
בסופה הם התקשו לכת,
אז הם כבר נשארו לשבת.
:-(

By מר קדמוני with 19 comments

שבעה מיתוסים שגורמים לאנשים לזלזל בתזונה הקדמונית

לידיעת הקורא אברי גלעד: הדרך הקלה, המהירה והיעילה ביותר להתמודד עם טענה רצינית זה לזלזל בה.
הזלזול עוקר את הטענה משורשה והופך אותה לקוריוז, לשטות קטנה, למשהו שלא מצריך מאמץ חשיבתי או הוגנות מדעית או אינטלקטואלית. זלזול הוא כמעט אינסטינקט שאנשים נוקטים בו כשהם נאלצים להתמודד עם רעיון שמזעזע ומאיים יותר מדי על תפיסת עולמם היציבה. כך למשל חרדים עשויים לבטל בזלזול טענות רציניות אם הם באות מחילונים גמורים (למשל על ידי שיבוש שמותם: אנשי המגזר החרדי היו מכנים את שולמית אלוני "שלומית האיילונית" - איילונית היא פרה שאינה ממליטה - ובכך מצהירים מראש שאין בכוונתם להתמודד עם שום טענה שלה, אלא לזלזל בלבד ומראש. באופן זהה יגכיחו אנשי השמאל הקיצוני כל דיון על רעיון רציני של מנהיג מהימין, וכך גם, לצערנו, מתמודדים רבים וטובים עם הרעיון המזעזע סיפים של תזונה קדמונית.
תקראו קצת את התגובות לכתבה של גלי בכלכליסט או תראו את הראיון עם אברי ועינב. זה מה שקורה לאנשים שנחשפים לראשונה לרעיון שמאיים על אורח החיים שלהם (המערבי, המכור לדגנים) או על תפיסת עולמם המוסרית (טבעונים). תזונה קדמונית, טבעית היא רעיון שעל פניו קשה לבטל אותו כלאחר יד: בכל זאת 2 מיליון שנים של היסטוריה אנושית מוכיחות משהו שלא ניתן להתעלם ממנו. לא חייבים להסכים כמובן, אבל זה גם מצריך חשיבה. והנה, אנשים רבים לא מתמודדים עם טענת הבריאות הקדמונית אלא מבטלים אותה מיד בטענה כזו או אחרת (מיד נראה).
אז בואו נבחן את התגובות החצי-אוטומטיות לטענה הקדמונית הבסיסית הזו. התגובות האלה מתבססות ברובן על מיתוסים המוצגים כ"עובדות" המבטלות כל צורך מהתמודדות רצינית או מחשבה עמוקה יותר. אז זהו רבותי, שההתמודדות אינה יכולה להיות במגרש של טענות בשקל. לא חייבים לאמץ את התזונה הקדמונית, אבל ליושר האינטלקטואלי מגיע יותר. אז קדימה, בואו נבחן את המיתוסים ונפרק אותם אחד אחד.

אני, מנסה להתמודד עם טענות מטופשות

התזונה הקדמונית היא שטות: האדם הקדמון מת בגיל 40
זוהי הטענה המהירה והאוטומטית ביותר. הוא מת. מ.ש.ל. סוף הסיפור. לא צריך יותר לחשוב. הוא מת בגיל 40 אז אם נאכל כמוהו גם נמות בגיל 40. לא תודה. עבור.
תשובה: זו טענה נחמדה ופופוליסטית אבל זה מוטעית לחלוטין, ובכמה רמות:
1. שלדים מהתקופה הפליאוליטית (טרום חקלאית) הם בריאים, חסונים, עם עצמות חזקות ושיניים בריאות. שלדים מהתקופה הניאוליתית (חקלאית) הם נמוכים יותר, חולים, חסרי סידן, חורים בשיניים ומאופיינים במוות אלים הרבה יותר. מה זה אומר? זה אומר שמצב האנושות לפני המהפיכה החקלאית היה לפחות במישור הפיסי טוב בהרבה.
2. ממוצע גיל המוות של האדם הקדמון היה נמוך בעיקר משום תמותת תנוקות וילדים גבוהה. סיכויי השרידות של מבוגרים עד גיל מאוחר היו גבוהים מאוד
3. עוד לא מצאו אז את האנטיביוטיקה. היום יש וזה מצוין. מה זה קשור ללאכול נכון?
4. האדם הקדמון מת בגיל 40 למרות שהתזונה שלו היתה מצוינת, ולא בגלל שהתזונה שלו היתה גרועה. לעומת זאת, היום יש הרבה מאוד בני 40 שמתים בגלל התזונה שלהם ולמרות שיש רפואה מתקדמת וכו'.

התזונה שלכם מבוססת על בשר בקר, אבל הוא מלא הורמונים ולא דומה בכלום לבשר הצייד הרזה שאכלו אבותינו
כאן המיתוס הוא כפול: לגבי איכות הבשר שאוכלים היום ולגבי סוג ואיכות הבשר שאכלו קדמונינו.
תשובה: נתחיל עם העבר. האדם הקדמון אכל מכל הבא ליד, ובדגש על מציאת חלקים עתירי שומן שמאפשרים אנרגיה רבה, החיונית לאדם שפיתח מוח עצום ש"זולל אנרגיה" ולכן מקורות מזון דחוסי קלוריות היו היעד המועדף. מעבר לכך, האדם לא צד אנטילופות רזת (תמיד היה קשה לצוד אותן) אלא פילים וקרנפים - חיות איטיות ועתירות שומן המספקות מענה לשבט שלם לאורך זמן. וגם כשצדו חיות קלות יותר, תמיד היעד הוא החלקים הפנימיים (כבד, לב) ועתירי השומן. זה עובד בדיוק כך עד היום בחברות של ציידים לקטים סביב כל הגלובוס, ללא יוצא מן הכלל.
ועכשיו להווה: פרות בארץ אינן מקבלות הורמונים. נקודה. זה מיתוס שנובע מהעובדה שבארה"ב הורמוני גדילה משמשים גם לבקר. פרות בארץ אוכלת אכן בעיקר דגנים ולא מרעה. הדבר מתבטא בטעם פחות טוב לעומת פרות מרעה אוכלות עשב, ובפחות אומגה 3 בשומן שלהן. לעומת זאת כמויות השומן הרווי הטוב וכמויות רמות האומגה 6 נשארות זהות פחות או יותר. כלומר, בקר מהארץ הוא בטוח לאכילה, אינו מזיק, אך אינו משובח כמובן כמו בקר הגדל בסביבה טבעית או בשר צייד.
אז אתם יכולים בשקט לאכול בשר פרות למרות שהאדם הקדמון אכל פילים, ואם אתם עדיין לא בטוחים, אתם יכולים לדוג את אותם הדגים. הם חיים באותו ים...

לאכול חיות. איזו שטות, האדם הוא הרי הרביבור מבחינה ביולוגית (אוכל עשב בלבד), ולכן אכילת בשר עושה לו נזק בריאותי.
זהו המיתוס הפופולרי ביותר בקרב חסידים-שוטים של גארי יורופסקי, ובקרב אנשים שהשכלתם האנטומית קלושה אך פסקנותם נחרצת. הטענה היא שלאדם אין ניבים ארוכים כמו לנמר, ואין טפרים לצייד, הוא אינו יכול לאכול בשר נא,  ולכן הוא מטבעו אוכל עשב (הרביבור) וממילא אכילת בשר מסוכנת לאדם, מנוגדת לביולוגיה וכו'.
תשובה: האדם הוא אוכל כל. תבדקו אותי עם כל ביולוג או פזיולוג. ספציפית האדם הוא מכונה משוכללת ויעילה לצייד ולקיום על פני מגוון עצום ורחב של תפריטים. אבל בכל התפריטים האלו האדם אינו יכול לעכל תאית ולכן איננו יכולים לאכול עשב. נקודה. להגיד שאנו אוכלי עשב זה כמו לומר שטיגריס הוא סוג של ספה (נמוך, צבעוני, וממש יפה). לעומת זאת, יש לנו ניבים בפה (בידקו מול המראה), הלסת שלנו אינה נעה לצדדים כמו אוכלי עשב, ואנו מסוגלים בהחלט לאכול בשר נא, ואיננו רועים ואוכלים כל הזמן כי אין לנו קיבה כפולה. וכן, איננו צדים עם טפרים: האדם הוא פאר היצירה ויש לו שיטות מתוחכמות בהרבה, שיטות שהביאו אותו לראש הפירמידה: הוא מייצר כלי צייד, ועוד לפני כן הוא חפר בורות ייקוש או אפילו "סתם" הבהיל עדרי באפולו לתהום מקצה הצוק, בלי שום נשק בכלל.

אדם קדמון עלק. אם כבר אז תלבש עורות, תשאב מים מבאר ותגור במערה בלי מזגן
זו טענה פופולרית ולצערי, מטופשת.
תשובה: האנושות עברה צעדי ענק מאז ימי קדם. חלקם חיוביים מאוד (כמו טכנולוגיה, רפואה, זכויות הפרט ועוד), וחלקם שליליים מאוד (כמו רוב המוצרים בסופר הקרוב לביתכם). אני לעומת זאת לא מנסה להתחפש בפורים לאדם קדמון, לא מנסה לגדל זקן ושיער (זה כבר אבוד אצלי), למשוך לאשה בשערות או להסתובב עם נבוט. אני אדם מערבי, מודרני, מתוחכם, אוהב משפחה, נוחות וחיים טובים, ורוצה לשמור על הבריאות של עצמו! התזונה הקדמונית היא מודל תזונתי שהוכיח את עצמו משך מליוני שנים ואין לי שום כוונה להתנסות באופנות תזונתיות שהמציאו אנשים תאבי ממון ופרסום. אז כן, אני מתקלח, מתלבש טוב, מקבל את המים מהברז ואוהב שהמזגן עובד. מה הבעיה בדיוק??

אכילת שומנים היתה אולי טובה פעם כשעשו המון פעילות גופנית מאומצת אבל לאדם המודרני זה אסון
מיתוס מעניין שהתנגדותו נובעת מעוצמת המסרים השגויים שאנשים גדלו על ברכיהם. אנשים האומרים זאת הפנימו שני מסרי יסוד בתרבות המערבית הנוכחית: א. שומן זה רע ומסוכן וב. פעילות גופנית אינסופית היא התרופה היחידה לאכילת היתר האנושית.
תשובה: הטענה הזו פשוט לא נכונה, בשני קצותיה. שומן זה טוב. שומן זה טוב. שומן זה טוב. עד שאנשים לא יוכלו להתמודד ברצינות עם הטענה הזו, יהיה להם קשה להמשיך הלאה. בני הטוקלאו למשל, אוכלים 70% מתזונתם כשומן רווי והם בריאים כשוורים ובמשקל תקין. ולא, הם עובדים מעט מעט מאוד. למעשה, הם גרים על אי כל כך קטן שאין שם לאן לרוץ גם אם רוצים.
תרבויות ילידיות לא רצו כל היום. למעשה, שבוע העבודה של ציידים לקטים נראה לאדם המערבי הנוירוטי כמו זולה אחת ארוכה. פעם-פעמיים בשבוע הולכים לצוד או ללקט כמה שעות ובשאר הזמן מתבטלים. פשוט כך. עדיין האדם המערבי עושה פחות פעילות גופנית מרב הציידים הלקטים, אבל זה לא יכול להסביר את ההשמנה, כי אין קשר בין כמות הפעילות הגופנית באוכלוסיה לבין רמת ההשמנה בה (!). אם אתם לא משוכנעים, נסו לראות בעיני רוחכם את הדולות שענקיות מדרום אמריקה. עובדת כל היום בשדות התירס בשמש והם שמנות כממותות. השוו אותן עכשיו לצרפתייה האינטלקטואלית הרזה כשלד, המעשנת, שיושבת כל היום בלי לזוז. הפעילות הגופנית מעודדת חילוף חומרים ומשקל תקין אך היא אינה הסיבה בשום אופן.
אז מה אמרנו? אמרנו שאכית שומן היתה תמיד טובה, ושפעילות גופנית היתה תמיד טובה. כל אחת מהן ניתנת לאימוץ היום ויהיה לכם הכל בסדר.

כל התזונה הקדמונית היא המצאה חדשה שהיא רק מסווה אידאולוגי לתשוקה ברברית לאכול בשר מדמם 
המיתוס הזה חורג מטענות בגרוש על בסיס "מדעי" ועובר לטענות זולות/משמיצות על בסיס של תחושת איום מוסרי.
תשובה: התזונה הקדמונית היא העתיקה ביותר עבור מין האדם. מאז שהמוח שלנו התפתח לממדים הנוכחיים שלו הוא היה חייב המון אנרגיה, גם במנוחה. אני אוהב לאכול בשר, זה נכון, ואנו לא מתביישים בזה (דרך אגב לאנשים אין אלרגיה לבשר אבל יש אלרגיה להמון צמחים, מה זה אומר?), אבל האידאולוגיה התזונתית לא נובעת בגלל חשק-הרג או רעב פשוט. יש המוני אנשים שכל חייהם סובבים סביב נהנתנות קולינרית (אייל שני?) ואם הייתי כזה הייתי ודאי גם אוכל בשר אבל ודאי שלא הייתי מוותר על עוגות, מאפים ושאר הנאות העולם. אז תשוקה "ברברית" לבשר לא היתה אמורה לצמצם את הבחירות הקולינריות שלי.
מעבר לכך, אני אומר שתזונה קדמונית יכולה להתאים גם לצמחונים ולאנשים שמבקשים שלא לאכול בשר או דגים מטעמיהם הם. זה ידרוש מהם לקבל יותר שומן ממקורות צמחיים טובים (שמן קוקוס), יותר חלבון ממקורות צמחיים (אורז) ופחמימות ממקורות בטוחים כמו שורשים עמילניים, אבל זה אפשרי. אני ממליץ להם את זה גם בלי קשר לשום בשר, ושום דם...


אתם אומרים שאתם ידידותיים לסיבה אבל בקר הוא הפגיעה האנושה ביותר במשאבי כדור הארץ
או, סוף סוף טענה עניינית (למרות שהיא על פי רוב נאמרת בטון מתנשא, שיפוטי וכועס כאחד. אמרנו כבר: אנחנו מאיימים על השלווה המוסרית של רבים וטובים).
תשובה: בואו נניח לרגע שהטענה נכונה (והיא לא) האם הטוענים הפסיקו להשתמש בחשמל בבית כי חברת חשמל משתמשת עכשיו שוב בפחם, וזה מזהם פי מליון מכל פרה? האם הטוענים הפסיקו לנסוע לעבודה ברכב כי הוא מזהם יותר מכל פרה? האם הטוענים הפסיקו לקנות דברים יפים לבית כי הייצור של זה בסין מיותר ופוגע בסביבה?  כנראה שלא. אבל לדבר על בקר בתור מקור כל הרע הסביבתי זה נוח ופופלרי, ולגמרי לא רציני.
מעבר לזה, מדובר כאמור במיתוס. כתבתי על הנושא בעבר לא אחת, ואולי פעם נעשה העמקה נוספת, אבל לעצם הטענה, מספר מחשבות. גם אם תעשיית הבקר או לפחות חלקה פוגעת בסביבה האם זוהי סיבה שלא לאכול תזונה קדמונית? יש בקר מרעה אוכל עשב שאפשר לקנות אותו למי שמבקש לעודד את התעשייה הזו האורגנית, יש דגי ים, יש חיות מרעה נוספות ובשר צייד. בקיצור: תרדו מהעץ.


אז מהי שורה תחתונה?
כאשר אנשים נותנים לכם תשובה מנפנפת, תדעו שזה בעיקר כי הם מ-פ-ח-ד-י-ם. הם מפחדים מהאיום על שלוות עולמם, על ההרגלים ועל התפיסות העתיקות והספרים הישנים. לא נורא. אתם יקיריי, אתם אמיצים. תודה.
תרגישו חופשי להפיץ, לשתף או להגיב, כדי שיהיה פה שמח.

שבת שלום חברים!

By מר קדמוני with 44 comments

ברוכים הבאים לקוראי כלכליסט ולצופי רשת

שלום חברים.
אם אתם כאן פעם ראשונה, בגלל שקראתם את הכתבה של גלי וולוצקי בכלכליסט היום, או בגלל שראיתם אותי בתכנית הבוקר של אברי ועינב, הסתקרנתם, חיפשתם בגוגל, התאמצתם והגעתם עד כאן כדי לבדוק מקרוב על כל העניין של התזונה הקדמונית (או "פליאוליטית" - אז כל הכבוד על המאמץ וברוכים הבאים!
אני מקווה שלא נשאיר אתכם משועממים לרגע.
אני ממליץ להתחיל בשיטוט חופשי, או לחפש פוסטים בנושאים שנוגעים לכם (תזונה, פעילות גופנית, מחקרים וכדומה) לפי התגיות המעניינות אתכם יותר (בצד שמאל), ולהתרשם ממה הולך כאן.
 אם לא ברור משהו, או שיש לכם שאלות ותהיות, אפשר להשאיר כאן תגובה או לשלוח לי מייל.

והתמונה הזאת צולמה אצלי במטבח! (הסרדינים היו מעולים - רק טיפה שמן זית ופלפל וצלייה קלה מכל צד)

אז יאללה בי

By מר קדמוני with 28 comments

ד"ר שקשוקה

לאשה שלי יש דוקטורט. ד"ר שלו בשבילכם. ולא, היא לא רופאה. לעומת זאת, הילדים קוראים לה לפעמים ד"ר שקשוקה ולא בגלל הדוקטורט כמו בגלל השקשוקות הנהדרות שהיא עושה.
כך למשל היה אמש.
אתמול התעכבתי בעבודה עד שקבלתי מייל "ארוחת פליאו מחכה לך בבית" כולל התמונה הבאה שצולמה בטלפון והוצמדה למייל.

עזבתי הכל ובאתי מיד.
כדי להצליח באמת בשקשוקה, היא אומרת, יש שלושה מרכיבי מפתח: טיב העגבניות, איכות הביצים ומשקל המחבת. אה, צריך גם סבלנות (שלי אין, אבל לה יש בשפע, אחרת אי אפשר להסביר את העובדה שהיא התחתנה איתי).
מכל מקום, ראשית חכמה כדאי שתהיה לכם מחבת מתאימה לשקשוקה. כל מחבת יכולה לעשות עבודה אבל מחבתות שמעבירות הרבה חום יעשו עבודה טובה יותר, וספציפית אנו משתמשים במחבת ברזל כבדה בגודל בינוני. עובדת מצוין, ורק צריך להקפיד על שימון שלה לאחר השימוש, אחרת הן מחלידות.
על המחבת צריך להכין במשך זמן ארוך ורב את הרוטב. זה כל הסוד. כמה שתתנו לרוטב יותר זמן, תשימו בו עגבניות טובות יותר (תמר הן מעולות), הוא יסמיך, צבעו יהפוך לכהה יותר והטעם יהיה עשיר יותר. אדו בשמן זית בצל גדול חתוך דק דק, תנו לו בכמון ומעט פרפריקה והרבה בפלפל השחור-גרוס, הוסיפו עגבניות חתוכות לפלחים בינוניים וכמה זיתים ירוקים-חריפים מגולענים. אדו יחד בסבלנות. זה פשוט לוקח זמן ואין קצורי דרך. תתחילו חצי שעה לפני שאתם רוצים לאכול, ויהיה בסדר.
אחרי שיש רוטב טוב, שפכו פנימה לפחות חמש-שש ביצים. אש בינונית.
חמש דקות לפני שהעסק מוכן, פזרו למעלה מעט חתיכות בולגרית שמנה, או קצ'קבל, או כל גבינה שמנה שבאה לכם טוב, ואפשר גם קצת פטרוזליה כמובן, ליופי.
אפשר לגוון כמובן עם פלפל ירוק ברוטב, או פלפל ירוק חריף (במידה), אפשר להוסיף פטריות (כן! זה יוצא מצוין), אפשר עם חמאה במקום שמן זית, אפשר עוד אינספור צירופים, רק שמרו על הכללים: עגבניות טובות, ביצים טובות, ומחבת טובה.

מדדי איכות לשקשוקה איכותית:
1. טעימה פחד
2. "עומדת" ולא מתפרקת
3. הילדים מבקשים עוד

ואיך אתם אוהבים את השקשוקה שלכם?

By מר קדמוני with 8 comments