איך להכין אוכל מדהים ומגוון עם גריל אחד

שואלים אותי הרבה מה אתה אוכל, ועוד יותר מזה: מה הילדים שלך אוכלים?
לא נענה על הכל על רגל אחת, אבל שישי האחרון היה הזדמנות לתעד שוב את התפריט הפשוט, הקבוע כמעט, המשביע, הטעים והמספק שלנו. דרושים רק בשר, ירקות וגריל אחד עצבני.

ככה מתחילים: כבד למטה ושני נתחי שפונדרה מלמעלה

איך סבא שלי נהג לומר: אני יהודי פשוט.
ואני מוסיף: רק תנו לי גריל, מוצרי בסיס טובים וירקות, ואתקין לכם סעודת מלכים. בלי הרבה תחכום ובלי הרבה שטיקים של שפים וטבחי על, אבל עם מסורת עתיקת יומין, הרבה טעם והכי חשוב: פשטות מנצחת.
במיטב המסורת הזו, השבוע היו לי נתחי שפודרה, נתחי כבד בקר, עוף אורגני שלם, ושפע ירקות: חצילים, פלפלים, דלורית וכרובית.
כך נעשה:
המלצות לבחירת ועשיית נתח שפונדרה:
את הנתחים כדאי תמיד לבחור בעצמכם. הדרך הטובה לדעת איזה חלק טוב כרוכה בניסיון אבל ככלל, תלכו תמיד על נתח טרי טרי (תריחו אותו ואם אתם לא בטוחים, אל תקנו!). הוא צריך להיות מבריק ושכבת השומן עדיף שתהיה אחידה לאורך כל הנתח, וששכבת הבשר גם היא תהיה אחידה ככל שניתן. לעתים יש נתחים עם הרבה בשר ועבים (כמו בתמונה), ולעתים הנתחים שטוחים - שניהם מצויינים, אבל אישית אני מעדיף דווקא את השטוחים כי הטעם חודר טוב יותר לעומק. אם אין נתח אחד גדול דיו, אפשר כמובן גם שניים, כמו שעשיתי אני השבוע.
את השפונדרה אני עושה על פי רוב בתנור, אבל כשיש לי חשק, אז כאסאדו על הגריל (כלומר בצלייה איטית), זה יותר נפלא והטעם עשיר ומזיל לי ריר גם בעת כתיבת שורות אלו.
לפני שהנתח מתכבד על הגריל אני מעסה אותו קלות עם כף שמן זית, כף סילאן, כמה שיני שום (עם סכין חדה ודקה עשו חורים והשחילו פנימה את חצאי שיני השום), וכמובן שפע של עשבי תיבול טריים והמון (אבל המון) פלפל שחור גרוס טרי. גם מעט מלח אטלנטי. מעט. על הגריל אני גם מניח גבעולי רוזמרין טריים שנותנים לעשן ריח מצויין וארומה  מענגת. שימו את הנתח על רשת מוגבהת, כאשר העצמות למטה, תחזרו אחרי שלוש שעות וזה מוכן. לא צריך להפוך ולא כלום.
כבד בקר: 
כבר כתבתי אלף פעם. כבד בקר הוא המולטי ויטמין של הטבע, ויעשה לכם טעים בלשון וכיף למאגרי הויטמינים בכבד. בקשו מהקצב שיפרוס לכם אותו דק ופשוט על הגריל עם מעט פלפל שחור כמה דקות מכל צד. כבד בקר אוהב להיות עשוי היטב (זה לא כבד עוף שאוהב להשאר רייר). טעים ככה, ישר מהגריל ופצצה גם בתור כבד קצוץ, אח"כ.
עוף שלם:
קניתי כאמור עוף שלם טרי ואורגני (30 ש"ח לקילו. פי שניים יותר יקר מעוף רגיל אבל פי שניים יותר טעים ופי 100 יותר בריא). פתחתי את עצם הגב לאורכה ועשיתי ממנו פרפר אחד ענקי, ואותו השריתי רבע שעה בבירה עם חרדל קצת שמן זית, פלפל שחור ותערובת עשבי טוסקנה. את העוף תניחו על גריל בחום נמוך-בינוני, ועליו כדאי להניח מחבת ברזל כבדה ש"תמעך" אותו לרשת. אחרי 30 דקות תהפכו אותו ותנו לו עוד 15 דקות מהצד השני. מתקבל עוף ריחני ומלא טעם. אפילו את חזה העוף ה"יבש" הילדים זללו וטענו שזה יצא בטעם של פסטרמה אורגינל.
דלורית: 
קלאסי. עכשיו העונה והדלוריות מתוקות וטעימות וגם לא יקרות. פשוט חוצים לשניים. חורצים. מפזרים זעתר ו/או פלפל שאטה + שמן זית ואופים כארבעים דקות בתנור תחת הגריל.
שאר ירקות:
בקטנה, כמה חצילים וכמה פלפלים על הגריל. אח"כ מקלפים, קוצצים, מערבבים, סוחטים פנימה לימון ושפע שמן זית ומלקקים את האצבעות. את הכרובית אפשר לאפות כבר כפרחים עטופים בשמן זית בתנור. סה טו.

הלילה הזה, הלילה הזה, כולו על הגרי-הי-היל

ומה אתם אוהבים לעשות על הגריל?

ספרו לנו ושתפו חוויות ומתכונים!

By מר קדמוני with 12 comments

הכל בחיים זה אנרגיות או מה למדתי מברי סחרוף

אין ברירה, תצטרכו להאמין לי שבמרכז הכתם הזה עומד ברי סחרוף

על אדמה רטובה ללא מעקה 
אני מתחלק ולעולם אין קצה 
ללא עבר וללא זכרון 
אני הגיבור שרוכב בדמיון 

חלליות רודפות אחריך 
חלליות קוראות לי לחזור 
כשהרוחות נושבות מעליך 
חלליות להיות או לא להיות 

כמו נשמה אבודה ללא מחסה 
מפליג אל האור על ספינת רפאים 
העתיד רודף, ההווה הוא רובה 
אני עומד למשפט והם לא מרחמים. 

חלליות רודפות אחריך... 

כל מה שנאמר אתמול, עכשיו 
פתאום נשבר עף אל החלל ונעלם 

(מילים רמי פורטיס הגדול)

אמש הייתי בהופעה של ברי סחרוף וכרגיל אצל ברי, היה מצוין ומאמש, חלליות רודפות גם אחרי.
הופעה על דשא זה תמיד תענוג (אם מזג האויר טוב, והוא היה כזה). ישבנו על הדשא ואכלנו קציצה עצומה של המבורגר (המבורגר בדוכן שעל הדשא בהופעה עלה 25 ש"ח. שאלתי את הבחור: "וכמה יעלה לי רק ההמבורגר, בלי הלחמניה והסלטים"? המוכר המופתע גירד בראש ואמר: "יאללה, נעשה את זה בעשר". היה שווה).

מאיר, שישב לידי, כרסם המבורגר ואמר לי: תראה את הברי הזה, הוא גדול. איזה אנרגיות, ועוד בגילו (56). תראה איך הוא מרים את הקהל. אתה יודע, כך אמר לי מאיר, בחיים הכל זה אנרגיות. אם יש לך את האנרגיות, אנשים נדבקים מהן.
ובאמת, דומה היה שברי מונע מאנרגיה פנימית עזה וזו עברה לקהל מיד.
כבר ראיתי בימי חלדי עשרות רבות מאוד של הופעות, מכל טווח אומני הארץ והניכר. רוקרים צעירים ומזדקנים, ותמיד בהופעות יש את "האנרגיה" המיוחדת לה, שתלויה בשעה, באמן, בקהל ובמצב רוח הכללי. ככל שיש יותר אנרגיות, כולם נהנים יותר. כלל ברזל. לברי יש אנרגיה נפלאה.
אבל האמירה של מאיר הביאה אותי לחשוב שזו בדיוק הסיבה שאנשים כל כך אוהבים הופעות. לא בגלל שזו הזדמנות לשמוע או לראות יוצר או יוצרת אהובים, אלא כדי לקבל איזה שפע של עוצמה שיש לחלק מאנשי הבמה (למי יותר, למי פחות. וכבר הייתי בהופעות שהרגשתי ששאבו ממני אנרגיה, לא שהעניקו לי).
לא רק בהופעות, אנו מחפשים אנרגיות בכל אשר נפנה. בספרות, בקולנוע, בעתונות, בחברות שלנו, באהבות, בטיולים ובעבודה.
אך בחיים המוטרפים והשחוקים של המציאות הישראלית, אנרגיה הופכת למצרך חיוני כמו אוויר אך נדיר כמו דינוזאור, והעדרה מחניק את הנפש ואת הגרון. רבים מעבירים את חייהם ללא אנרגיה. פניהם כבושות בקרקע, מקום עבודתם שוחק ושחוק, גופם נסחב אחריהם בקושי, שנתם טרופה, אין להם פנאי לתחביבים שלהם, החיים נעלמים וחומקים בחריצים שבין הימים.
וגם כשזה מגיע לצלחת, שוב אין כח ואנרגיה. אנשים פותחים את העיתון ורואים את הכותרות המשמימות בפעם המיליון: איכלו יותר חסה, איכלו פחות בשר, תספרו קלוריות, תחשבו נקודות, תמדדו לחץ דם ותיקחו כדורים. ברור שמתעייפים רק מלשמוע ושוב שוב את אותן ההוראות. נמאס. הכל מעייף, שחוק, לא עובד, חורק, משמים. ואנשים אומרים, יאללה כבר, חאלס עם העצות האלו. שמישהו כבר יגיד לעורך מדור הבריאות שהעצות שם לא עובדות.
ביום שאחרי הם מחפשים פתרונות אחרים ומישהו להידבק מהאנרגיות שלו.
זהו הבסיס עליו צומחות אופנות.
כשמתעייפים וכשנמאס, אופנה עדכנית (בלבוש, במזון, במוסיקה, ובכל דבר כמעט) מעניקה רוח חדשה ותקווה ואנרגיה לפרק זמן מסוים, אבל לעתים קרובות האנרגיות הללו מתגלות כמצג שווא, המחליף פרה בחמור. במקום לספור קלוריות אנשים החלו לספור נקודות וחשבו שזה יעזור. לא עזר.
לעתים נדירות יותר אתה פוגש משהו שנותן לך אנרגיות כאלו שאתה מרגיש "קליק", שזה הדבר הנכון, האמיתי, האותנטי, המקורי - זה שהיה חסר.
אני הרגשתי זאת לראשונה כשגיליתי את הספורט הפונקציונאלי. פתאום זה הרגיש נפלא, נכון, מחובר לקהילה, מחובר לפיסיולוגיה הפשוטה שלנו, ללוגיקה הפנימית של תנועת הגוף. אפשר להתווכח עם כל אימון ספציפי אבל לעבור ממכונות וריצות אינסופיות לתפיסה של פעילות הגוף כולה, קצרה ופונקציונאלית - נותן את הדרייב והאנרגיה הנכונה.
מאוחר יותר חוויתי זאת מסביב למזון. במקום לאכול "דגנים מלאים" ואלף ואחת פרוטוקולים של התזונאים של זקני ציון לעבור ולאכול אוכל פשוט ואמיתי, טבעי ומקומי. זה מתגמל וממלא כח וחיוניות.
חיוניות בעברית זו אנרגיה. אני חושב.

אז גם אנחנו, כל אחד מאיתנו, יכול לעזור לעולם הקרוב אלינו ליצור עוד כח, עוד יכולת, עוד אנרגיה. אנחנו יכולים לספר לאחרים שיש אלטרנטיבה, שיש עוד אפשרויות, שאפשר אחרת.



האם גם אתם מרגישים אנרגיה אחרת? ממתי?
מה היה הדבר שהכניס בכם את האנרגיה הזו?

שבת שלום ובריאות,
דעאל

By מר קדמוני with 4 comments

שאלות שלכם (ירידה במשקל, תזונת ילדים, ריצה, חלב, קטניות ומשקולות)

כרגיל, בשבועות האחרונים אני נמצא בטירוף קל של נסיעות ואלף ואחד דברים (טובים) שמתרחשים ממש כעת, ועל חלקם נספר בקרוב, אבל בין לבין אני מקבל כתמיד שאלות ומיילים מכם, ולרובם אני משתדל לענות מיד, אבל יש שאני מפספס, אז עם-השואלים-שלא-קיבלו-תשובה הסליחה. גם לאחרים התשובות דומני מעט קצרות, אבל בקיצור הנה לקט מצרור השאלות האחרון, לשיפוטכם ולתוספותיכם כיד הדמיון והידע הטובים עליכם. שאלות באדום, תשובות בשחור, כרגיל.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


נפתח בספק-עדות ספק-שאלה:

אני אוכלת תזונה קדמונית כבר קרוב לחודשיים..אסכם במילה אחת - מדהים. אני בחורה די רזה, התאמנתי עד עכשיו בטי אר אקס, הפסקתי בגלל כאבי ברכיים..אז מתחילה יוגה ופילאטיס. התזונה הקדמונית עשתה לי סדר במשקל ובהרגשה הכללית  ויחד עם זאת, יש לי 2  ק"ג קטנים ומציקים  (בערך.. מורגש בבגדים וכו').  אז כן, אני ממש רוצה לשחרר אותם לחופשי. אני לא נוגעת בסוכרים ולא בממתיקים ולא אוכלת מוצרי חלב...
אני חיה לפי צום לסרוגין (לא האמנתי כמה זה קל!!) שותה קפה ותה עם קצת שמנת מתוקה ואוכלת ארוחה ראשונה בשעה 14:00 - בשר על סוגיו וסלט ענק עם שמן זית וכו, אחר כך קצת אגוזי מלך. אחרי כמה שעות פרי  עם קצת שקדים, ובדרך כלל אני לא ממש רעבה יותר, אבל אם כן, זו יכולה להיות חביתה וחמאה צהובה או אם אני ממש רעבה אולי עוד חתיכת בשר בשביל הכיף... זה משתנה.
 בקיצור, אני רוצה את עצתך- איזה בשר כדאי לי לאכול אם בא לי להוריד את הק"ג המציקים ( בכל זאת בגד הים שלי כבר קורץ לי מהארון). ובכלל אם יש לך עצה נחמדה בעניין הזה זה יהיה נחמד.
נ.ב., אני יודעת שדרך החיים של התזונה הקדמונית אינה דובקת בהתעסקות יתר במשקל, אבל לפעמים יש שאריות מדרך קודמת שצריך לסדר...

אני שמח לשמוע על ההרגשה שלך ונשמע שאת לגמרי בכוון הנכון! אמרת בצדק שקצב הירידה העדיף הוא איטי מאוד (כי הגוף האנושי שונא שינוי) אבל אם את מתעקשת אמליץ לך:
1. ביצוע אימוני התנגדות (ועדיף בבוקר, במצב צום), כלומר משקולות. אימונים קצרים יספיקו אבל הם יעילים מאוד לשריפת שומן.
2. נשים רגישות יותר מגברים לשומן ובדרך כלל קשה להן יותר לאבד את "הקילו האחרון". לא אחת יש שמוסיפות שומן  "בכל מחיר"  גם אם לא צריך. את צריכה לאכול די שומנים טובים (כמו שתיארת שאת עושה), אבל לא חייבים שומן נטו בנשנושים למשל. דווקא בשר כדאי לאכול עם שומן, אבל את החטיפים אפשר להשאיר חלבון (כמו ביצה קשה) או ירקות. אני חושב שברמות נמוכות של פחמימות כמו שאת מתארת עוד הורדה של 10% פחמימות לא בטוח תזרז את העניינים אבל החלפה של חטיפים עתירי קלוריות ושומן בחטיפים קלים יותר יכולה בהחלט לעזור.
נסי וספרי איך הולך. בהצלחה, דעאל
-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

דעאל שלום. אני מתעניינת בתזונת פליאו, אך יש לי שלוש בעיות במעבר:

1. רציתי לדעת מה לגבי תזונת הילדים בבית הספר (במקום כריכים)?
2. מה לתת לפני בית הספר למשל במקום כל הקרונפלקסים הרעילים?
3. מהם תחליפים לממתקים וחטיפים למרות שתמיד הם קיבלו במשורה (הבעיה גם במוסדות החינוך עם כל ימי ההולדת והבורות גם של הצוות).

ילדים הם שמחה אבל גם אתגר. לפני שנפתור את כל הבעיות בתזונה בריאה יותר עבור ילדים אני ממליץ לא להתנות את המעבר שלך לתזונה קדמונית ביכולת לפתור את כל האתגרים עם הקטנים. ברגע שאת תבצעי את המעבר בעצמך ותאכלי נכון, יהיה לך יותר ניסיון ויותר יכולת לפתור את הבעיות שציינת בעצמך. ובכל זאת, הנה מספר עצות כותיק ובעל ניסיון עם שלושה ילדים - שני מתבגרים ואחד ביסודי.
לבית הספר לילדים גדולים יותר אין שום בעיה לשלוח קופסה עם אוכל אמיתי. סלט, פירות, סלט-טונה או תוספת עם בשר בקוביות וכדומה. מה שצריך הוא קופסאות lock and lock טובות שלא נשפכות, ומצב רוח להכין זאת בבוקר. לבת הגדולה שלי יש אצלנו טכס קבוע של ירקות וירקות שורש חתוכים גס, עם המון שמן זית ולימון בקופסה ענקית. הבן אוהב יותר בשר ופסטרמה והקטן לוקח גם סנדוויצ'ים. חשוב לזרום עם הילדים ולאו דווקא ללכת נגדם אלא למצוא את הדברים שהם אוהבים, שמתאימים להם ושישאירו אותם שבעים - אבוקדו, בננה, תפוז, תפוח וכדומה יכולים גם הם לתת יופי של מענה. גביע שמנת. ועוד ועוד. תשאלי אותם, הם ידעו לענות.
בבוקר אפשר לתת שפע של מאכלים אחרים, ובעיקר לצאת מהקונספט של "לשפוך את ארוחת הבוקר מתוך קופסת קרטון" אלא להכין ארוחת בוקר. זו יכולה להיות חביתה, זה יכול להיות "קורנפלקס" שמכינים לבד מקוקוס טחון ואגוזים (להיט אצלנו, בריא ומאוד דומה), וזה יכול להיות פרי עם שמנת או יוגורט ועוד.
תחליפים לממתקים הם בעיקר פירות כמו תמרים או חטיפים בריאים עשירי שומן ומעוטי סוכר. פרסמתי כמה מתכונים על הנושא ויש עוד שפע רב.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

האם אתה מכיר אותם?  www.gillis.co.il? יכול להיות שהם מוכרים בשר אוכל עשב?

כן ידידי, אני מכיר את גיליס היטב כבר 40 שנה. יוסי גיליס הוא...דוד שלי! והם באמת מוכרים את הבשר הכי טוב בארץ. השנה לראשונה הם ניסו (והצליחו) לגדל גם בקר על מרעה בלבד, אבל זה לא היה ברמה מסחרית משמעותית, לכן לא פרסמו על זה כמעט בכלל וגם אני לא פירסמתי זאת - אבל בשנה הבאה כולנו תקווה שתהיה כמות משמעותית יותר (דרוש חורף).


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


שלום דעאל, הבנתי מהפוסטים שלך שיש יתרונות רבים בדילוג על ארוחת הבוקר. השאלה היא מה דעתך על מצב בו אני לרוב מתאמן בשעות הערב המאוחרות ומפני שמטרתי היא פיתוח שריר אני חייב להזין את הגוף לאחר אימון ויוצא שאני אוכל ארוחה נוספת בסביבות 23:00 ולא מקבל 16-20 שעות צום אלא יותר קרוב ל12 האם האפקטים החיוביים נשארים חזקים במידה דומה גם בצום קצר יותר?

ברור שצום קצר יותר אפקטיבי פחות אבל לא צריך להשתגע ואם מטרתך היא מסה אז בהחלט צום הוא לא אידיאלי (אלא אם כן אתה מוסיף חומצות אמינו חופשיות כמו BCAA) כלומר אין שום בעיה עם 12 השעות שלך. צום ארוך של 24 שעות פעם בשבוע לא יפגע גם אם אתה רוצה להוסיף מסה ויכול לתרום לעצירה של צבירת שומן (שזה קורה הרבה בשלב "מסה" כי יש לאכול אז הרבה יותר קלוריות מהרגיל). למיטב ידיעתי הצום לא תורם ספציפית לגדילה אלא לאוטופגיה כלומר להתליכי ניקוי וחידוש של כלל התאים בגוף כמו גם לתהליכים אחרים כמו יתר רגישות לאינסולין (שאת זה אנחנו כמובן רוצים).


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


היי דעאל, שמי תום ונתקלתי באתר שלך וממש אהבתי, ניתן להרגיש את התשוקה שלך דרך המילים :). אני בחורה בת 32 בריאה בכושר יחסית סביר, הורדתי כמעט 20 ק"ג ואני שומרת על אורח חיים ספורטיבי. אני רצה כמעט כל יום 8 ק"מ ועושה גם אימוני כוח לחיזוק השרירים פעם ביומיים. ניסיתי אימון אחד של קרוספיט ונהניתי מאוד אבל ארבעה ימים אחרי סבלתי מכאבי שרירים בעיקר בירכיים ברמה כזו שהיה לי קשה אפילו לרדת במדרגות וביום שניסיתי לרוץ ראיתי כי הזמנים שלי הורעו ולא השתפרו. חשוב לציין כי עשיתי אימון של מתחילים ולא השתתפתי בכל התרגילים כי אני עדיין לא מסוגלת להרים משקולות :(
האם זה טבעי לחוש כאלו כאבים? האם זו לא דרכו של הגוף לומר לי שאימון קרוספיט הוא לא בשבילי ?
מאחר ואני נהנית מאוד גם לרוץ האם אני יכולה לשלב בין השניים ? ריצה (מקצועית תחרותית) ואימוני קרוספיט בלי השפעות שליליות האחד על השני ? האם זו לא מעמסה גדולה מדיי שתביא בסופו של דבר לפציעה ?
ולבסוף, מעבר למטרה של חיים בריאים וכו' אני גם מחפשת דרך לעצב ולחטב את הגוף (לא לנפח שרירים) במיוחד את הבטן (רוצה ריבועים) וכמובן יד אחורית וכל שיעורי הפילאטיס/יוגה למיניהם לא ממש מדברים אלי האם לאור מטרות אלו קרוספיט יתאים יותר מריצה?

הי תום ותודה על המייל. כאבי שרירים בירכיים כפי שאת מתארת אופייניים מאוד אחרי האימונים הראשונים בקרוספיט. מכיוון שכמעט כל תנועות הגוף המלא כוללות סקוואטים ועומס על הארבע ראשי, הירכיים צועקות. אבל בלי לחץ, זו בדרך כלל תגובה בפעם הראשונה ואחר כך גם לומדים להתאים את העומס וגם הגוף מתרגל מהר מאוד.
לגבי ריצה, אישית אני מאמין מאוד בהוליסטיות של הגוף והאימונים, אבל חשוב לזכור שקרוספיט היא תכנית שאינה-מתמחה כלומר מטרתה היא כושר כללי ונרחב ולא ספציפי (ריצה), לכן אם מטרתך היחידה היא לרוץ מהר יותר, תשארי עם תכנית ריצה. אני חושב שזה עלול להיות לא בריא, לעודד פציעות ולא נכון אבל אם מטרתך היא לרוץ טוב לא פחות, ועדיין לבנות מעט מסת שריר, להראות מעוצבת ובעיקר להיות חזקה וחיונית, קרוספיט או שילוב של אימונים פונקציונאליים מאוד יעזרו.
קוביות בבטן יושגו רק על ידי ירידה משמעותית באחוזי השומן. זהו אתגר קשה מאוד לנשים שאחוזי השומן הטבעיים אצלן גבוהים יותר.
כדי להמנע מפציעה חשוב לשלב מנוחה ולבנות את התכנית בהדרגה. אם תשמרי את האימונים קצרים ועצימים, ולא תשתגעי עם אימוני נפח בריצה (אלא תתמקדי גם באימוני אנטרווליים), הכושר וניצולת החמצן שלך ישתפרו ללא ספק ותרגישי אחרת לגמרי. אני מציע לך לנסות חודש ימים ולראות.
ספרי איך הולך, דעאל


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


שלום דעאל. מה עמדת התזונה הקדמונית למוצרי חלב, בקר ו\או צאן? חלב ניגר, גבינות רכות, גבינות קשות, יוגורט, משקה חלב, לבן, לאבנה וכו'
ועוד שאלה שקיבלתי באותו העניין מקורא אחר:

אנחנו מדברים כל הזמן על תזונה קדמונית וחלב הוא לא קדמוני בעליל ובעיקר לא אבולוציוני בעליל

ככלל ממוצרי חלב אפשר כמובן להמנע והם לא "חיוניים" בשום מובן. שווה לעשות ניסוי עצמי משך חודש לראות אם יש רגישות או לא. אתה עשוי להיות מופתע. חלקים גדולים באוכלוסיה הסתגלו אבולוציונית היטב לעיכול קזאין ולקטוז (בעיקר יוצאי אירופה) ועבורם מוצרי חלב שמנים יהיו תוספת טובה. חלב ניגר ממש הוא פחות מומלץ (ואם כבר אז מלא, שלא עבר פירוק והאחדה של השומן). יוגורט שמן ייכול להיות מצוין למערכת העיכול ומלא בחיידקים טובים. חמאה ושמנת הם כמעט רק שומן רווי מהחי ולכן מצויינים, ואם יש רגישות אז חמאה מזוקקת (ג'הי) היא פתרון מעולה המתאים לכל. גבינות רכות דינם כדין חלב ועדיף לצמצם.
כלל אצבע - גבינות בוטיק שמנות ללא חומרים משמרים וצבעי מאכל (כמו שיש בגבינת עמק למשל) יכולות להיות יופי של תוספת למי שאין רגישות ללקטוז וקזאין.

לגבי קדמוניות החלב: העובדה כי מזון לא היה בעבר אינו פוסל אותו מלהיות אופציונלי למזון טוב. בטטות למשל הגיעו מדרום אמריקה רק לא מזמן. הסכנה הבריאותית העקרית היא במזון מעובד, מתועש או רעיל.
לחלב נוצרה בפועל הסתגלות גנטית אצל חלקים נרחבים מהאוכלוסיה, ושומן המופק מחלב (חמאה, שמנת) הוא למעשה כמעט זהה לשומן אחר מן החי, כך שזה עשוי להיות מקור טוב מאוד לתזונה. עם זאת, חלב נטו אינו מציאה גדולה, זה נכון, והוא עשוי להיות שלילי בהחלט למי שיש לו רגישות (וכדי לדעת, אני מאוד ממליץ להתנזר לכמה שבועות ממוצרי חלב בכלל ולראות איך ההרגשה).

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אני חושב לנסות את דיאטת הפלאו\פרימל למשך 3-4 חודשים. איך להתחיל? 

יש אצלי בבלוג שפע עצות וטיפים קונקרטיים לגבי "איך להתחיל". תראה אם יש לך שאלות ספציפיות ושאל חופשי.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


מבירור קטן שעשיתי בקרב תזונאית, נאמר לי, כי רוב הקטניות הן בעצם במהותם חלבון מן הצומח. התזונה הפליאוליטית, ברמת העיקרון, מעודדת צריכת חלבון (אתה יודע את זה כמובן, הרבה יותר טוב ממני). אם כך, האם מומלץ לשלב בתזונה גם שעועית מש למשל, או קטניות מונבטות כאלו ואחרות?

בקטניות יש לקטינים המונעים ספיגה של מינרלים וויטמינים מהמזון, וניתן להפחית מאוד את רעילותם על ידי השרייה ארוכה (לפחות 24 שעות) והחלפת המים, ובעיקר על ידי הנבטה, שכן אז תכולת החלבון משתנה.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


לאחרונה עברנו לתזונת פלאו במשפחה שמונה את בעלי אותי ושלושה ילדים... הבן הקטן בן 10, אינו אכלן גדול מטבעו ומידות גופו נורמליות לחלוטין לכיוון הרזה. גם הוא כבר הבין את הנזק שבסוכרים ובגלוטן. החשש שלי הוא שבתקופת הגדילה שלו הוא יהיה בחסר, כי איני בטוחה שיגיע לכמות הקלוריות שהוא צריך מתוך התזונה שאנחנו מציעים לו כרגע, שמבוססת על חלבונים ירקות פירות ומאכלי חלב ללא סוכר. הוא משתף פעולה ודבר אינו נכפה עליו, ועדיין אני לא סומכת על הקבולת שלו. אשמח להתיחסותך לגבי תזונה קדמונית בילדים.

אני שמח לשמוע על השינוי שאתם עברתם ועוד יותר אשמח לשמוע על התוצאות שלו מבחינתכם. אני לא חושב שישנה בעיה כלשהי של סכנה באכילה מופחתת מדי בגלל שלא אוכלים פחמימות מעובדות. אני כן חושב שכדאי מאוד להציע לילדים פחמימות בטוחות, יותר מאשר למבוגרים. כלומר, אורז, בטטות ושורשים אחרים יכולים לספק את כל הצרכים בלי שום חשש מחוסר. אבל גם בלי זה, אין בעיה קלורית כי יש שפע של שומן ברוב הארוחות. חביתה עם הרבה חמאה למשל, או דג בשמנת או בשר שמן נותנים יותר קלוריות (והרבה יותר בריאות) מפיתה עם ממרח.
בשורה התחתונה אני חושב שאין מקום לדאגה. אם יש לו שפע אוכל שהוא אוהב, הוא יאכל בכיף. תמיד אפשר להוסיף עכשיו בקיץ גם גלידת שמנת תוצרת בית אם את דואגת - המון שומן ומעט סוכר...


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


מזה כ-9 חודשים אני אוכלת על בסיס עקרונות התזונה הקדמונית, כאשר אני אוכלת יותר גבינות ודגים חיים מאשר בשר. כמעט ולא אוכלת לחם ודגנים אלא רק לעתים כשנשברת, מרבה באכילת שקדים, תמרים ועוד כאלה ללא סוכר. ירדתי במשקל 8 ק"ג (!!!) וכעת - נתקעתי. מה עושים כשנתקעים ומפסיקים לרדת במשקל? יש לך איזה טיפ? (הקיץ עוד שניה פה...)
אני שמח לשמוע! "נתקעתי" לפעמים זה דבר טוב. אם את בכל זאת רוצה להמשיך לרדת אשאל:האם את ישנה מספיק?האם את מתנסה בצום לסירוגין? האם את משלבת פעילות גופנית? משקולות? אם לא - נסי.
צום - לא יותר מ - 16 שעות ברצף. אולי אני צריכה יותר מזה? פעילות ספורטיבית - פעמיים ספינינג בשבוע בשיעור של 45 דק' כל פעם. משקולות - הפסקתי מזמן. לחזור לזה?
לגבי הצום תמשיכי כך, אין צורך להשתגע, אלא אם כן ממש דחוף לך.
הרבה שינה והרבה משקולות (גם אם זה במעט זמן) יעשו יופי של עבודה.


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


כמה פעמים בשבוע את ממליץ לי להתאמן בבית עם משקולות? והאם התנגדות כנגד משקל הגוף היא גם טובה בעינייך למטרה זו בכלל? וקפיצה על חבל כחלק אירובי..ממליץ או מעדיף ספרינטים..?

שלוש פעמים בשבוע. משקולות עדיף כי אפשר לייצר יותר התנגדות, אבל גם מתח, שכיבות שמיכה וסקוואטים יעשו עבודה טובה. נסי ותהני. את הקפיצה על חבל קשה להפוך למאמץ אירובי של ממש אלא אם כן את מתאמנת על "כפולים" (וסופרת רק קפיצות כפולות, זה אימון חזק). עבודה רצינית בחבל היא מה שהביא למתאגרפי על את הסבולת המדהימה שלהם, אז וודאי שאפשר, השאלה אם יש לך את המשמעת העצמית לכך. לאנשים רבים פשוט יותר לרוץ...


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


רציתי לשאול אותך לגבי בקבוק שמן דגים (תיסוף אומגה3 מרוכז) שקניתי. מכיוון שאני מאוד מאוד אוהבת עוף, טחינה וביצים (ואין לי כסף לביצים/עוף אורגניים על בסיס קבוע). אני משתדלת לצמצם את אכילת אלה בגלל האומגה6 אבל בימים שבהם אני בכל זאת אוכלת מהם בכמות נאה, האם הבקבוק שקניתי הוא יעיל לשם האיזון בין האומגה 6 ל3? האם לקיחת כפית-שתיים עם ארוחה שכזו תסייע למאזן הרצוי או שהוא סתם בזבוז כסף ולא מועיל כלל לאיזון בין "האומגות"?

ודאי שיהיה כדאי לקחת את השמן. זה לא רק האיזון אלא גם שאין לך מקורות אחרים כמעט לאומגה 3 וחשוב לצרוך ממנה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

אנחנו בדר"כ קונים ביצי אומגה 3, וזאת בעיקר בשביל הילדים (כי אני ובעלי לוקחים תוספי אומגה 3 של אלספה כל יום...). אם אתחיל לקנות ביצי חופש (אורגניות או לא), אני תוהה לגבי אספקת אומגה 3 לילדים. אשמח לשמוע את דעתך.

אין שום תקן או משהו ברור לגבי תזונת תרנגולות חופש. כדאי לבדוק מול היצרן הספציפי. לא הייתי דואג אבל מאידך יתכן בהחלט וזהו מקור פחות טוב (תזונתית לפחות)!


-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------


אני פליאוליתית, בעלי פליאו למחצה (נמנע מגלוטן, קטניות וסוכר, אך לא חלב, ואוכל הרבה מאד פירות), וילדי נאלצים לאכול את מה שיש בבית (כמעט נטול גלוטן) אך מרשים לעצמם לאכול בחוץ (בבי"ס, חברים, וכו').
בני כנראה חולה במחלת קרוהנס (Cronhn's disease)... האם ידוע לך משהו על קרוהנס ופליאו? 
האינסטינקט שלי הנו, ישר להוריד את בני לאפס גלוטן. אני כמובן כבר מנסה ליישם את זה. מכיון שאין לו תאבון (מפחיד ביותר), קשה לו לאכול בשר ושומן, אף שאני מנסה להסוות את השומן (שמן קוקוס, מרק בשר) במאכלים אחרים.

האינסטינקטים שלך טובים. סלקי ממנו כל גלוטן, לחלוטין. במהלך השנים הייתי בקשר עם בחור עם קוליטיס כיבתית ועם בחורה עם קרוהן. שתיהן מחלות אוטואימוניות דומות. הבחור עבר לתזונה קדמונית אחרי כמה שנים של טיפול תרופתי. אחרי שנה +  המחלה הגיעה לרמסייה מלאה. חוץ מהמנעות מגלוטן ואכילת שפע של שומנים טובים הוא השתמש גם בקפיר וכן בפטרייה טיבטית. את שניהם כדאי להשיג ממי שיש לו ולהמשיך לגדל לבד. כדאי למאוד לנסות. כמו כן הייתי ממליץ להמנע מביצים, וסולניים (עגבניות, פלפלים וחצילים), שידועים כלא מומלצים במצבים אוטו אימוניים. כדאי מאוד גם לבדוק ויטמין D ולתסף כדי להגיע לרמה גבוהה.

-------------------------------------------------------------------------------------------------------------------



זהו, עד כאן לפעם זו.
היה זו פוסט ארוך מהרגיל, אולי כי עכשיו לקראת הקיץ זו עונת השאלות הבוערות.
אשמח שתוסיפו כאן בתגובות גם את התשובות שלכם לשואלים, ותעניקו לניסיונכם ומחכמת ההמונים, או תשתפו את הפוסט עם אנשים שנראה לכם שמתלבטים או מתקשים, או סתם, אוהבים לקרוא...
רק בריאות,
דעאל

By Dael with 15 comments

למה אנו אוהבים חמישים גוונים של כחול?

הגשם המשונה שנחת עלינו אמש משום מקום העלה בי חיוך וזכרונות קרובים של בוץ ושל שמיכת חורף עבה ומאידך גם געגועים מיידיים לחוף הים.
רק לפני שבוע פתחנו את העונה בים והנה הגשם מרחיק לכמה ימים את הציפיות ואת הנחמה שמציעים הגלים.
לא יודע איך זה אצלכם, אבל עלי הגלים הנשברים מהלכים קסם של ממש.
הים הוא רחב, עמוק ואינסופי (במונחים היבשתיים המצומצמים שלנו), והוא מציע לנו שפע ושלווה, מזון ובטחון אך גם סכנה ואתגר.

שבוע שעבר, ענבר מאלתר גשם בחוף נהריה

מאז ומתמיד בני האדם נמשכו אל חוף הים. קבעו בו את ביתם, הכינו לחופו את סירותיהם, וירדו אליו לדוג, לנדוד או סתם לשחות.
כלי הקרמיקה הקדום ביותר שנתגלה אי פעם שימש להכנת מרק דגים דווקא, כבר לפני 15,000 שנים.
מתי הכנתם מרק דגים בפעם האחרונה?
גם אצלנו, באתרי האדם הקדמון שבעמק החולה נתגלו עצמות רבות של דגים ששימשו למאכל, מתקופות קדומות בהרבה, כ 790000 שנה (כן, 790 אלף). קדמונינו ההם לא השתמשו בחכה, כפי הנראה, אלא עמדו עד ברכיהם במים של האגם הקדמון שהשתרע אז כאן, ושלפו בתנועות מהירות דגים איטיים או אולי השתמשו בקנה סוף מחודד כדי לדקור ולשלות עמו את הדגים - כך או אחרת, הים והמים משכו אותנו, בני האדם, מאז מעולם.

השבוע ביליתי חופשה לחופי הים התיכון ושוב נהניתי מהמראות, מהכפרים שקבעו את מושבם באיזורים קשים לחקלאות והרריים מאוד, רק כדי להשאר בסמיכות לים במקומות בהם הוא שופע דגה.
איני יודע איך אתם מרגישים מול נוף כזה, אבל אני לא יכול לעשות מאומה חוץ מלעצור ולאכול ארוחת בוקר...

בוקר טובבבבב

זה לא שמישהו לימד אותנו שים זה נוף יפה, אלא שמשהו ראשוני וקדמוני בנפשנו מתחבר אל האופק, אל הכחול, אל המרחבים והשקט שמציע הים ואולי גם למיסתורין ולריגוש ולשאלה מה מצוי שם, מעבר לאופק, מעבר לקשת.
משהו במוחנו הקדום מאותת לנו ששם יש מזון, ששם יש חיים, ששם יש הזדמנויות. כשם שהגוף שלנו יודע שבסמוך לים לא נרעב, הנפש שלנו אולי יודעת ששם נמצא גם שלווה ורוגע.
כי דומני שהנוף והמרחב חשובים לנו לא פחות מהמזון הפיסי.
אולי הרתיעה שלנו משכונות צפופות ואפורות לא נובעת מפינוק או סגנון חיים אלא מהתחושה הבסיסית שלחופש נולדנו, שהמרחב הוא הבסיס הטבעי של מין האנושי וכשאנו מצליחים לברוח ולהשתחרר מארבעת הקירות, גם אם זה לכמה ימים, הנפש שלנו מתמלאת מחדש ומתחברת לשורשים שלה ואומרת: או, הגענו הביתה.
לכן אני מאמין שצריך לצאת הרבה לחופש.
לא חייבים להרחיק עד איטליה, מספיק לנטוע אוהל בחוף הים (בהנחה שהגשם המשונה של הבוקר יגמר בקרוב). נצא החוצה ונביט אל השקיעה ונרגיש שהרומניקה נכתבה עבורנו.
לים יש עשרות גוונים של כחול, וכל אחד מהם אומר לנו משהו על עצמנו, אם רק נקשיב.

חג שמח.
דעאל

By מר קדמוני with 3 comments

האם גם אנו עלולים להעלם תחת אפר געשי? רשמים מפומפיי

בשנת 1960 סבא שלי נסע לראות את המשחקים האולימפיים ברומא.
הוא היה מורה אבל אהב ספורט והחליט להשתגע, לקח ספינה ווירד ממנה ברומא אחרי שבוע ימים, ירוק כולו. באותה הזדמנות הוא כבר טייל לו באיטליה וקפץ לראות את פומפיי, העיר הרומית שנחרבה ב 79 לספירה.
בשנת 60 התרחשה הרבה לפני שנולדתי, אבל בתור ילד שגדל בשנות השבעים והשמונים אני זוכר היטב את הרושם העצום שהותירו עלי הגלויות שהביא עמו סבי מפומפיי. ילדים ואנשים שנותרו מאובנים תחת האפר הוולקני והתגלו מחדש לאחר 2000 שנה.
אתמול ביקרתי אני בפומפיי.
והיא סיפרה לי סיפור עצוב ומלמד.
וכן, הגופות עדיין שם.

זה לא שחזור, זה הדבר האמיתי

למי שפספס איכשהו נספר שפומפיי היתה עיר רומית ששכנה למרגלות הווזוב, הר הגעש הסמוך לנאפולי של ימינו, ויום אחד בהיר, ב24 לאוגוסט 79, שזה 1892 שנים לפני שנולדתי אני, התפרץ הווזוב  קבר תחתיו את פומפיי ב 20 מטרים של אפר וולקני. אותה ואת כל אנשיה. אנשים, נשים וטף ביום קיץ אחד נעלמו ונותרו לכודים תחת האפר עד שנמצאו במקרה על ידי איכר תועה בשנת 1748.
פומפיי אפשרה לנו הזדמנות נדירה לראות את העיר הרומית בדיוק מוחלט. זה לא עיר שהתפוררה והארכיאולוגים צריכים לשחזר ולנחש. זוהי עיר חיה ותוססת שפשוט שומרה בפורמלין של הרי הגעש - האפר הוולקני. הבתים נותרו שלמים, וכך גם ציורי הקיר, הריהוט, כלי האוכל, המרחצאות וגם האנשים. פומפיי אינה עיר קטנה או אתר חפירות נחמד. זוהי עיר של ממש, מורכבת, מרשימה, בנויה, עם מעברי חצייה, מדרכות, טיח מחוץ ומבפנים של כל בניין. עיר עם מקדשים, מרחצאות, חנויות, בתי חרושת, בתי מגורים ובתי עירייה וממשל.
התחושה היא של מסע במנהרת הזמן. אין זה דומה לאתרים מרשימים אחרים שאנו מכירים מהתקופה הרומית כמו מצדה, הרודיון, ציפורי או קיסריה. בפומפיי אתה רואה את הזמן שנעצר ואת החיים האמיתיים שהיו פה ונעלמו באחת, וזה מילא אותי מחשבות.
אנחנו והם אותם אנשים בדיוק. עברו אלפיים שנה, אבל קל לראות את מוכרי הדגים, יצרניי היין, ואנשי האנדימיסטרציה של אז מזכירים אותנו מאוד. אותה עיר, רק הטכנולוגיה השתנתה. היה להם "זהירות כלב נושך" בכניסה לבית, היתה להם חמאם ומרחצאות והם בחרו היטב את הפאנלים ואת הקישוטים. היינו יכולים לחיות שם, בקלות.
פומפיי היתה שיא הקידמה. זה לא עזר לה. מדובר בעיר משוכללת ויפהפיה אפילו במונחים שלנו. עם מערכת ניקוז, מעברי חציה של ממש, מדרכות, אומנות נפלאה ומערכות חימום. אבל החיים היו שבריריים מאוד. מפסגת הטכנולוגיה הם הצליחו להעלם באחת. במאבק בין האדם לטבע, הטבע מנצח בלי כל מאמץ. אסונות כמו רעידות אדמה, צונאמי והרי געש מלווים את האנושות מאז ומעולם ובתדירות משלהם הם באים והולכים.

שטיח כניסה - זהירות כלב נושך

אז מה כל זה אומר?

להכיר את ההיסטוריה - אנו חלק מרצף אנושי עצום. חלק מתרבות שנוצרה ונעלמה, שנשארה וחזרה. אנו יכולים ללמוד הרבה מהעבר שלנו. שיעורים בצניעות ושיעורים בגאווה, שיעורים בהצלחה ושיעורים על כשלון. פומפיי מלמדת לא מעט על כל הנושאים הללו. נרצה או לא נרצה, ההיסטוריה שלנו קשורה, כי תמיד היינו גלובליים. למי ששכח נזכיר כי הרומאים החריבו את בית המקדש בשנת 70 לספירה ותשע שנים אחר כך נחרבו פומפי והרלקיון. מפעלים אנושיים עצומים ומונמנטליים פשוט נמחקו והתאדו. ההיסטוריה היא חלק מאיתנו.
לחיות את החיים -האדם ימיו כצל עובר וכרוח נושבת וכחלום יעוף. קיבלנו חיים, אז בואו ננצל אותם. איננו יודעים מה ילד יום, ואין לנו תעודות ביטוח מול המציאות, אבל כל זמן שאנו חיים כאן, כדאי לעשות זאת במלוא העוצמה ובמלוא החיות. אולי מחר אחמיניג'אד או ג'ונג-איל ילחצו על הכפתור ו 1892 שנים מאוחר יותר מישהו אחר יחפור את האיזור שלנו ויגיד בשריקה: "ממש תרבות מפותחת היתה כאן". בינתיים נותר לנו רק לחיות, וטוב.

נותר לנו רק לחייך

בפומפיי ראיתי אנשים שנותרו לכודים תחת האפר והתאבנו, מגינים על ראשם, על ילדם או מסתתרים יחד עם הכלב.
פומפיי רצתה להיות מפוארת כמו רומא, אבל נותרה עלומה ומוחמצת.

פומפיי היא שיעור על גאווה ועל גודלו האמיתי של האדם מול הטבע והזמן שממשיך לזרום תמיד.
פומפיי היא שיעור היסטוריה שאין כדוגמתו, והוא רלוונטי לחיים שלנו היום.

שבת שלום 

By מר קדמוני with 11 comments

על החופש לפרוש באמצע הדברים

כשהייתי בכיתה ג' הייתי בחוג קראטה. אחר הצהרים של ימי שני הייתי מגיע ל"ויצו" שבתחילת רחוב התיכון בנוה שאנן בחיפה, וסופר בקול רם ביפנית עד עשר. איצ', ני', סן, צ'י, גו, רוק. האיי. אחרי חודשיים שלושה של צעדים מגושמים לכל הכוונים וניעות ידיים מבולבלות הגעתי בשעה טובה ומוצלחת לחגורה לבנה עם פס צהוב ואז, בשיא האתלטי שלי, פרשתי.

אבא שלי לא התאושש מזה.

"למה אתה עוזב באמצע" שאל אותי, "מה פתאום לפרוש". אבל אני התעקשתי. לא התאים לי.

בדיעבד ורק אחרי שלושים שנה המשכתי עם הקראטה והגעתי לחגורה שחורה אבל באמצע היתה פרושה תהום שתמיד חשתי אותה ככשלון הפרישה האישי שלי.

הג'ודוקא הפרטי שלי. עדיין לא פרש.

לפני כמה ימים קראתי פוסט מPsychology Today על נפלאות היכולת לעזוב ולא להביט לאחור, ועד כמה תכונה זו היא מהותית בתרבותינו ובמורשת אליה התפתחנו. כיצד העולם המודרני מסרס והופך אותה מיכולת בסיסית וחיונית לתכונה שלילית ומעכבת. החלטתי לכתוב את הפוסט הזה בהשראתו ולמירב ההפתעה, אחרי שכבר כתבתי את רובו של , הנה מארק סיסון קישר לפני שעה לאותו פוסט ממש אצלו בבלוג, אז כנראה שיש בזה משהו.
אז הנה לפניכם תקציר ממש לא מחייב שלי, וקצת אינטרפטציות אישיות:

בואו נדמיין (או ניזכר) מה קורה כאשר אנו לא יכולים לעזוב. 

כאשר אנו לא יכולים לעזוב מקום עבודה כי אנו מפחדים מהאפשרויות בחוץ או במקומות בהם המעסיק לא יכול להפרד מהעובד בגלל הסכמי עבודה והסכמים קיבוציים למיניהם - אנו הופכים לעובדים גרועים, מתוסכלים, בעלי פריון נמוך ובעלי מוטיבציה נמוכה. מישהו הזכיר את נמל אשדוד? היכולת והבחירה לעזוב על ידי העובד היא זו שמדרבנת את המעסיק לדאוג לתנאים טובים, לשימור העובדים הטובים, ולחיזור אחריהם. אבל כאשר שני הצדדים לכודים יחד במערכת יחסים בלתי נתנת לפירוק, כולם מפסידים. היכולת לבחור לקום וללכת היא חיונית. 

כאשר אנו לא יכולים לעזוב מערכת יחסית, אנו לכודים בזוגיות כושלת. עצם הידיעה כי יש לכל אחד מהצדדים חופש מלא לקום וללכת משמר יחסים של טיפוח וחיזור כי ברגע שאחד הצדדים רק יפסיד, הצד השני יכול לנצל זאת. אלימות במשפחה ותקיפת נשים לא קיימת כמעט כלל בתרבויות לקטיות שכן האישה חופשית לקום וללכת, לעבור קבוצה או שבט, וגם כי הזכר תלוי כלכלית ביכולת הליקוט של האשה לא פחות משהיא תלויה ביכולת הציד שלו. אלו יחסי שוויון. לעומת זאת בתרבויות חקלאיות ומערביות האשה תלויה בבעלה, אין לה יכולת לעזוב ולנדוד, ואין לה שליטה גבוהה על ההכנסה ותופעות של אלימות הפכו נפוצות יותר. 

כאשר אנו לא יכולים לעזוב מערכת לימודים והשכלה, אנו נידונים לשנוא אותה. אני התקבלתי לפני 25 שנים לחוג במדעי המחשב באוניברסיטה העברית יחד עם תקשורת. למרות מחאות ההורים ועצות הסביבה, אחרי שבועיים עזבתי ועברתי ללמוד מקצועות "לא פרקטיים" בעליל. תיאטרון ופסיכולוגיה. אבל נהנתי מהלימודים ופרחתי בהם, וזה לא הפריע לי ברבות הימים להקים ולנהל חברת תכנה. היכולת לעזוב מסלול לימודים מבטיח, חוג או מערכת השכלה מבטיחה כי מי שבוחר להשאר, עושה זאת מרצון ואהבה ולכן שומה עליו שילמד ויפנים. זהו המודל העומד בבסיס החינוך הדמוקרטי (הבהרה: הילדים שלי למדו שנה בבית ספר דמוקרטי. חוויה מעניינת). במערכת החינוך הרגילה אין חופש בחירה כלל ולכן פריחה בה תהיה קשה מאוד.

החופש לעזוב את הארץ הוא הבסיס למדינה המערבית הדמוקרטית והמודרנית בה אנו מאמינים. איננו טהרן או צפון קוריאה והאנשים החיים כאן חופשיים להגר, ולכן אלו שבוחרים להשאר, בוחרים מאהבה (או לפחות, מאהבת האפשרות הפחות גרועה).

חלילה שלא תבינו אותי לא נכון - איני מעודד לעזוב עבודה, לפרק מערכת נישואים, לרדת מהארץ או לוותר על השכלה, אבל עלינו לשמר בקנאות את היכולת לפרוש, לעזוב, להפסיק, לחדול - רק אם זה לא באמת מתאים לנו. כדי שנוכל למצוא את מה שדווקא מתאים לנו. עלינו לשמר את האפשרות של כל אשה להתגרש מיד אם היא רוצה בכך (ולא, אין שום בעיה דתית עם זה, יש רק בעיה עם הממסד הדתי המונע הסכמי קדם נישואים), לשמר את האפשרות "בחירתה של אהבה" ולא לבחירתו של האין ברירה. זה יביא לפריון גדול יותר בעבודה, זה יביא לשוויון בין המינים, בין אנשים וחברים, בין עובדים למעסיקים ובין אדם לבין עצמו ונפשו.
אז לעזוב זה לא תמיד רע.
פרגנו לעצמכם לעזוב אם אתם סובלים, או אם אתם לא באמת אוהבים ועוד יותר, פרגנו לעצמכם לעשות את מה שאתם אוהבים באמת. זהו חלק מהאותנטיות, מהיושרה ומהיכולת האישית ללמוד ולהתקדם, להתפתח ולהמריא.
חיים בינוניים לא מעניינים אותנו.
אבל חיים מלאים ומאתגרים - בשביל זה אנחנו כאן!
(לא ככה?) 

By מר קדמוני with 9 comments