אני עומד לשתף אתכם במה שמעולם לא סיפרתי לאיש.
 |
| שכחו אותי בבית?! |
כילד, שנאתי להשאר לבד בבית.
למעשה, כבר לא הייתי ממש ילד, והפכתי לנער. רגע לפני בר מצווה, והנה אני עדיין שונא להשאר בבית לבד ומקטר להורים ועושה עניינים, רק לא להשאר לבד אחר הצהריים. לא נעים היה לי להודות, אבל בעצם פחדתי. אינני יודע בדיוק ממה זה היה שפחדתי. אולי מהשקט, אולי מהעובדה שאין איש סביב, ואולי מהעבודה שאין שום תקשורת (את הפלאפונים המציאו רק עשור מאוחר יותר) ונותר לי רק לחכות שמישהו יגיע.
כולם הרימו גבה: הוא כבר ילד גדול אז מה נסגר איתו?
וגם לי זה היה לא נעים. מביך ממש.
בסופו של דבר ההורים שלי הרימו ידיים וקבעו לי תור לפסיכולוגית, ידידת המשפחה. ביום שלפני הפגישה עם הגברת פסיכולוגית, ואני זוכר זאת כאילו היה זה אתמול, הבנתי שיש כאן עניין שצריך לפתור, ועדיף שאני אפתור את זה, לפני הכדורים... בצר לי, אזרתי אומץ ופניתי לחבר שידעתי שהוא חוזר כל יום לבית ריק.
תגיד, שוקי - שאלתי - זה לא מבאס אותך?
שוקי הסתכל עלי בעיני עגל ואמר לי "השתגעת? זה הכי טוב שיש. ככה אני יכול לעשות מה שאני רוצה ואף אחד לא רואה ולא אומר לי כלום". הדברים הדהדו באוויר לרגע ואני עמדתי נטוע כהלום רעם. שמעתי קליק.בעצם להשאר לבד יכול להיות דווקא כיף. בחיי שאני אידיוט חשבתי לעצמי.
חזרתי הביתה ואמרתי להורים שהם יכולים לבטל את הפגישה עם המומחית. אני כבר פתרתי את העניין.
לכאורה, מאומה לא השתנה במציאות. עדיין הייתי לבד, ועדיין לא היו טלפונים אבל נקודת המבט שלי השתנתה: החשש הפך להזדמנות, הפחד הפך לשמחה, המאיים הפך למרגש.
ניצחתי.
כמוני בגיל 12, כך גם כל אחד מאיתנו היום.
כולנו מכירים את הפחדים של עצמנו. זה מפחד מהשקט גם בגיל ארבעים (ולכן תמיד יהיה בטלפון עם מישהו), זו מפחדת להזדקן (ולכן תקנה אין סוף מוצרים שינסו לטשטש את הגיל), זה מפחד משעמום (ולכן הורג עצמו בעבודה מבוקר ועד ערב) וזה מפחד ממעמדו (ולכן נוהג במכוניות נוצצות ועונד שעוני יוקרה). שמעתי שיש גם אנשים שמפחדים משומן (ולכן לועסים עשבים וסופרים קלוריות).
אבל לא משנה ממה אנחנו מפחדים, בדרך כלל הפחדים הללו אינם רציונאליים. גם אם יש בהם גרעין של אמת, הרי שנקודת מבט חדשה עשויה לנטרל את הפחד ולהמירו בהזדמנות, בהתרגשות ובתקווה.
מי שמקיף את עצמו בדיבורים וברעש כדי לברוח מהשקט, יכול למצוא אתגר, סיפוק והנאה אם ילמד להקשיב לקולותיו הפנימיים. אם ילמד להעריך את השלווה ואת המרחב הפנימי הוא יגלה שיש בתוכו יותר מקום.
מי שמקיף עצמו בחפצים וברכישות כדי למלא את החלל והצורך במשמעות, עשוי לגלות שישיבה על חוף הים מספקת יותר מכל שיטוט חסר תכלית בקניות.
אבל השאלה היא כיצד מתגברים על הפחד, כיצד משאירים את האי-רציונאליות מאחור? הנה חמש דרכים יעילות
1. זהו את הפחדים שלכם/ עיצרו את המהלך האוטומטי
לכל אחד מאיתנו יש פחדים, אבל רבים מהם נסתרים מאיתנו. אנחנו רצים במירוץ החיים ולא עוצרים לרגע כדי להבין שחלק מהפעולות האוטומטיות שלנו הן רק תגובה רגשית לפחד ולחשש. למשל לבוא הביתה ומיד להדליק טלויזיה, בלי לחשוב למה, בלי לבדוק אם זה מה שאני באמת רוצה "לעשות" כעת. האם אני אוכל כי אני רעב או כי אני רגיל או כי אני מפחד להיות רעב? האם אני קונה את החטיף הזה לילדים כי אני רוצה או כי אני מפחד שהם יעשו לי פרצוף ויהיו הכי אומללים בעולם? תהליך הזיהוי של הסיבה מאחורי הפעולה אינו נגמר לעולם, וככל שהמודעות שלנו לפעולתנו תהיה ברורה יותר, נוכל לבחור לעשות את הפעולות המסבות לנו נחת אמיתי ולא את אלו הגורמות לנו רק לדחות את הפחד במעט.
2. אתגרו את הנחות המוצא שלכם
לעתים הפחד שלנו הוא מוחשי ו"ברור כשמש". למשל, אנשים שמפחדים לאכול חמאה או שומן רווי כי הם מפחדים שמיד יפלו לאדמה, אוחזים בחזה, והכולסטרול יפרוץ להם מכל החורים. או אנשים שמפחדים להשמין ולכן בטוחים כי הם צריכים לספור קלוריות ולהקפיד על כמה הם אוכלים בכל ביס וביס. האמת היא שאין שום דבר שיוכל להניא אנשים מעמדה זו אלא אתגר אינטלקטואלי. אם האדם סגור ללמידה ואינו מוכן לאתגר את הנחות היסוד שלו כל הזמן (בכל נושא), ההרגלים יהפכו קבעונות, והפחדים יהפכו למציאות. לכן, עלינו לקרוא, ללמוד, לשאול, להחכים, ולעולם לא להפסיק בכך. אולי נלמד אסטרטגיה חדשה וטובה יותר לניהול הכסף שלנו? אולי נלמד פרקטיקות נכונות יותר לאימונים שלנו? אולי נאכל טוב יותר?אולי פתאום נשמח להשאר לבד בבית? אתגרו את ההנחות שלכם
ואל תביטו לאחור!
3. צברו חוויות חדשות
לאתגר את נקודת המוצא מבחינה אינטלקטואלית לא תמיד מספיק. המציאות המעשית קובעת הרבה יותר, והיא גם הרבה יותר חשובה. אדם יכול להאמין שהכושר הגופני הטוב ביותר שלו יהיה על ידי אימונים אינסופיים לריצת מרתון (הוא מפחד ממשקולות כי הוא זוכר שלאביו תמיד כאב הגב. לא שאבא שלו הרים פעם משקולות...) אבל רק אחרי שהוא יתנסה באימון מסוג אחר, הוא יכול פתאום להרגיש, פיסית, שאולי המציאות קצת יותר מורכבת. שאולי החששות שלו לא לגמרי מבוססים.
ככל שנצבור יותר חוויות, יותר מגוונות, יותר רחוקות מההרגלים היומיים שלנו, כך נוכל לפתוח את הראש לעוד אפשרויות. למשל, מי שהוא שמרן באוכל (כלומר אוכל רק דברים מאוד מסוימים כי כל השאר לא טעים לו), אבל יוצא לטיול בדרום הודו, יגלה שהוא צריך להסתדר עם אוכל אחרי לגמרי ולהסתגל. מי שתקוע בסדר יום נוקשה, יעשה טוב אם יצא לטיול רגלי של כמה ימים ויגלה שיומו יכול להראות אחרת לגמרי. חוויות הן גם
משמעויות יותר מכל חפץ או רכוש שתוכלו לשים עליו את ידיכם, אז קדימה, לחוויה הבאה.
4. יצרו לעצמכם הצלחות
לא כל התנסות חדשה תסתיים באופן חיובי, אבל עצם רכישת החוויה החדשה היא חיובית והצלחה כשלעצמה. אולי תגלו תחביב חדש, אולי מיומנות חדשה, אולי טעם נרכש, אולי הרגל כדאי. אם הצליח לנו וההתנסות היא גם חיובית וגם שונה מההרגל, הרי שיצרנו לעצמנו גלגל תנופה. לכן, כדאי לתכנן מראש הצלחות. למשל, אם אתם לא קוראים ספרים אלא שקועים במסך, והחלטתם לקרוא משהו סוף סוף, אז תקראו ספר שיהיה לא ארוך מדי, קריא מאוד, ושקיבלתם עליו המון המלצות. אם אתם רוצים
להתחיל לטייל ברגל, אל תתחילו עם מסע מים אל ים אלא ממסלול קטן ומקסים שנמצא קרוב לבית (בטח תמצאו משהו). אז תכננו את ההצלחות שלכם, ותצליחו, ותחייכו כל הדרך הביתה.
5. אל תחששו לשחות נגד הזרם
זה שמשהו קורה רק כי מיליונים עושים אותו, זה לא אומר שזה נכון בהכרח. מליארדים מכלים את ימיהם וממונם בקניות אינסופיות. אז מה. האם זה עושה אותם מאושרים יותר ושמחים יותר? לא. זוהי תחושת סיפוק שעל פי רוב מתפוגגת עוד לפני שפורקים את שקית הקניות מהרכב. אפשר גם אחרת. הזרם הוא רק זרם, הוא לא האמת ולא המציאות בכללותה. לכולם יש כבלים וטלויזיה - האם זה נכון? אולי אתם צופים רק כי אתם מפחדים להשתעמם? זה שכולם אוכלים סוכר ודגנים מבוקר עד ערב ומפחדים משומן, האם זה אומר שזה נכון או שאלו רק שאריות של מיתוסים שהגיע הזמן להשתחרר מהם?
ספרו ושתפו - מהו הפחד הגדול ביותר שכבשתם אתם?
ומהו הפחד שאתם רוצים עדיין לנצח?
תרגישו חופשי לעשות share כי אולי גם חברים שלכם יכולים להשתנות.
שבת שלום,
דעאל
