מה זה קרע במיניסקוס ואיך תשיגו לעצמכם אחד כזה?

אי ידידיי,
בגלל שאני גיבור ואמיץ, לא התלוננתי בקול רם עד עתה, אבל לפני כחודש נפל אצלי דבר. יותר מדויק לומר: אני זה שנפלתי. ומעשה שהיה כך היה:
זוכרים שטרחתי להכין בחצר שלי לערוגה לתפארת?
אז מסתבר שעבודה מאומצת של כמה שעות עם קלשון, באדמה חרבה וקשה (הי, זה היה לפני הגשם), עלולה לגבות מחיר מהברכיים שלכם. לפחות אצלי זה קרה. ההתחלה, כרגיל, היתה אופטימית. כמה שעות של קיפוצים על הקלשון וחייכתי לעצמי: ניצחתי את האדמה ויש ערוגה. פתאום קצת כאב לי בצד, לא היסטרי אבל מוזר. כאב חד. העניין הוא שלמחרת בבוקר לא יכלתי לרדת מהמיטה. הברך פשוט לא שיתפה פעולה יותר. אולי פשוט הזדקנתי.
אמרתי: לא נעים, לא נורא. אולי ממאמץ, יום יומיים ובטח יעבור. הרי כבר כאבה לי בחיים הרגל.
אז זהו, שלא.
עבר שבוע ועברו שבועיים ואני בקושי הולך. צולע. כל הכניסה לרכב היא סיוט ועמידה אחרי ישיבה ממושכת נגמרת בצליעה מביכה. אוקיי, חשבתי, צריך אורתופד. אני דווקא מכיר אחד. מומחה ברפואת ספורט וגם שכן. צלצלתי, באתי, ונשכבתי על הספה. הדוקטור שם בעדינות בעדינות אצבע קלה על הברך ועם היד השניה סובב את הקרסול. הצעקה שלי הגיעה מיד והעיפה את התקרה. אי. קרע במיניסקוס, חביבי, הוא אמר. תנוח ונדבר עוד שבועיים.
נחתי שבועיים והלכתי צלעתי לאורתופד נוסף. לא בגלל שהשכן לא טוב, פשוט אני שייך לקופ"ח אחרת וצריך הפנייה ל MRI וכל זה. פחות כאב לי כבר, והנפיחות בברך נעלמה, אבל היי, עוד לא חשבתי אפילו לנסות לקפוץ על רגל אחת...
גם הד"ר השני מישש לי את הברך וגם הוא אמר: קרע במיניסקוס, חביבי.
מסתבר שזה חלק מהז'רגון של האורתופדים (ה"חביבי", לא המיניסקוס).
בינתיים עבר חודש שלם ובו לא עשיתי שום כלום של פעילות גופנית. שזה פחות או יותר, שיא שלילי בשבע השנים האחרונות לפחות. קצת עשיתי מתח ושכיבות סמיכה, אבל לא אימונים של ממש שמזיעים ומתנשפים ונהנים ושוכבים-על-הגב-חצי-מתים בסוף. באסה רצינית.
אז מה זה קרע במיניסקוס אתם אולי שואלים את עצמכם בשלב הזה?

זה לא גברת, זה אדון (באדיבות Wiki)

המיניסקוס היא שכבה בצורת סהר ובמרקם דמוי סחוס, המונחת לכל אחד ואחת מאיתנו באמצע הברך, בין עצם הירך לשוקה. כשאתה בן עשרים היא יפה ונוצצת. כשאתה בן ארבעים, היא שחוקה ודהויה, אבל הפטנט זהה. כתוצאה מטראומה, מכה, תנועה חדה ובעיקר סיבובית (כל התשובות נכונות אם אתם קופצים עם קלשון בחצר), היא עלולה להקרע. כלומר, תחשבו על קרע בקצהו של דף נייר: שני צידי הקרע רופפים ונעים מעט זה לעומת זה: בדיוק הסיפור אצלי בברך, בהבדל אחד: בדף נייר זה לא כואב. בברך זה כואב. מאוד.
אוקיי, אז מה הפרוגנוזה (כלומר, מה יש לעשות?)
בקרע במיניסקוס אפשר לטפל ואפשר גם לא לעשות כלום, כך מסתבר. הטיפול הוא ניתוח ארתוסקופיה בו פשוט חותכים את הקרע (אם תרצו: "אוכלים" חתיכה מהמיניסקוס, חתיכה שלעולם לא תגדל שוב אבל תפסיק את הכאב). אלטרנטיבה היא לא ניתוח אלא לתת לגוף ללמוד לחיות עם הקרע. בכל מקרה ההמלצה היא לחכות לפחות חודש חודשיים לפני הניתוח (אלא אם אתה כדורגלן בן 19. אני לא). אז במיטב המסורת הקדמונית, אני אשתדל לוותר על ניתוח, אלא אם כן זה הולך לתקוע אותי במרפסת עד להודעה חדשה. אז נחתי. לנוח. נחים. מנוחה.
חיכיתי חיכיתי ציפיתי ציפיתי ובאמת, עכשיו כבר לא כואב.
נראה שהמזל הוא שיש לי שתי ברכיים חזקות (יחסית, יחסית. תודה לאל לעבודת המשקולות ולסקוואטים) אז הדוקטורים עכשיו מאוד מרוצים. לא צריך מי יודע מה פיזיותרפיה, הם אומרים, פשוט צריך לחזור לפעילות בהדרגה, תוך יישום הכלל הבא: "אם זה כואב קצת אחר כך, זה בסדר ואפילו טוב. אבל אם זה כאב חד וממוקד, זה רע ולא לעשות".
אז החלטתי. מחר אינשאללה אעשה אימון ראשון אחרי חודש של תרגול בטטיות כורסה למתחילים. לא משהו למשתגעים, אבל בהחלט משהו שצריך ברך עובדת כדי לעשות אותו.
אולי יש לכם טיפים בשבילי?
בריאות,
דעאל

By Dael with 16 comments