יש רעיון אחד שכל אחד מבין ויודע לצטט בהקשר של תזונה ושל עודף משקל. הרעיון הולך ככה: אם אתה אוכל יותר קלוריות ממה שאתה שורף, אתה משמין. פשוט וקל. מתמטיקה לכיתה א'. זה מה שמביא את הנשים לתפיסה העצמית הלא-מחמיאה והאומללה של: "אני פשוט חזירה ועצלנית" ושבגלל זה הן לא יורדות במשקל, ו"לו רק הייתי סותמת את הפה, הייתי רזה". בגלל זה ההמלצה הגורפת לנשים וגברים כאחד היא: תאכלו פחות ותעשו יותר ספורט. וואללה יופי. השאלה היא למי ההמלצה הזו עוזרת. אז זהו, שלאף אחד.
היום ניתן דוגמא למה תרגיל החשבון הזה אינו רלוונטי כלל לענייני הצלחה או כשלון בשמירה על משקל תקין. הרעיון בא מפוסט של ד"ר מייקל אדרס. נגיד שיש לך חנות. מסעדה. נניח, סניף של ארומה. סך הכל העסקים מצליחים ואתה באיזון כלכלי סביר. יום אחד פתאום מתחיל לחץ מסיבה לא ברורה. יש יותר אנשים. התורים מתארכים בקופות, אנשים לא מפסיקים להגיע כל היום. זה טוב לעסקים אבל נהיה פשוט צפוף במסעדה. על כל שולחן יושבים יותר אנשים וזה פוגע בתחושה שלהם אבל אין לך אישור להרחיב את העסק ותוספת בניה. אתה מתייעץ עם מומחה מתחום המסעדנות, כדי להבין מה לעשות. המומחה חושב ואומר שזה פשוט מאוד. צפוף במסעדה כי נכנסים יותר אנשים מהקצב בו אנשים יוצאים מהמסעדה. לו רק יכנסו בקצב יותר איטי, לא יהיה צפוף. יופי. באמת יופי. המומחה באמת מומחה. זה מאוד עזר לך.
האמנם?
האם תשובת המומחה עוזרת במשהו לנהל טוב יותר את העסק או לפתור בעיות? לא!
מה שבאמת באמת מעניין זה למה יותר אנשים נכנסים ולא למה יש צפיפות. האם קרה משהו באיזור (פחות תחרות, יותר אוכלוסיה), האם קרה משהו בעסק (שירות אחר, עיצוב אחר, מטבח אחר), וכדומה. רק אם תבין את המרכיבים האלה, תוכל לשלוט טוב יותר במתרחש. תשובות בסגנון "תרחיב את דלת היציאה ותקטין את דלת הכניסה" לא יעזרו.
הנמשל קל. מה שחשוב להבין הוא למה אנשים מכניסים יותר אנרגיה ממה שהם מוציאים. מה קרה פתאום? ולא, התשובה היא לא "בגלל שהם חזירים ועצלנים". זו תשובה פשוטה ופשטנית שאינה מסבירה מאומה שכן יש מקומות רבים בהם אין ומעולם לא היה חוסר במזון ובכל זאת, אין בהם כלל השמנה. כך היה גם בעולם המערבי עד לא כ"כ מזמן. גרף ההשמנה העולמי מראה עליה תלולה במשקל הממוצע החל משנות השבעים. זה לא שלפני כן היו רעבים באמריקה. ממש ממש לא. גם גרף הפעילות הגופנית אינו מסביר דבר. דווקא ההיפך נכון: ככל שאנשים במעמד סוציואקונומי נמוך יותר הם נוטים לעסוק יותר במלאכות כפיים פיסיות, וככל שהמעמד נמוך יותר יש עודף משקל גבוה יותר. אין קשר בין פעילות פיסית (עבודה פיסית) לבין משקל. סורי.
ההסבר נעוץ במקום אחר והוא הביולוגיה של אגירת שומן ושל צריכת שומן.
בקצרה ובפשטנות מה, האינסולין הוא הנהג המטבולי של השומן. הן של אגירתו בתאי הגוף והן שינועו משם לטובת אנרגיה מתווכים ע"י אינסולין. כך למשל אנשים הלוקים בסוכרת מסוג 1 (החמורה יותר, היינו הפסקת ייצור אינסולין ע"י הגוף) נוטים לאבד במהירות רבה מאוד ממשקלם עד שהם לא מתייצבים סוכרתית. בהעדר אינסולין השומן אינו יכול עוד להצטבר והגוף מנצל את השומנים הקיימים ומכלה אותם במהירות רבה. כך למעשה פעמים רבות מתגלה המחלה אצלם. כך קרה אצל ידידי לפני כחודשיים. הוא איבד 10 ק"ג בשלושה שבועות ואז הלך להבדק...
כמובן שהמגנון מורכב מאוד והוא הופך למרתק כאשר רואים מה קורה שנוצרת עמידות לאינסולין, היינו, צורך ביותר אינסולין כדי ליצר את אותה התגובה בתאים. עמידות לאינסולין היא ההגדרה הכימית של סוכרת מסוג 2. אז את הפוסט הבא, או אחד אחריו, נקדיש לנושא ונחפור קצת יותר לעומק בתפקיד האינסולין וכיצד תפריט שעשיר מאוד לאורך זמן בחומרים המעודדים ייצור אינסולין (פחמימות - ובעיקר דגנים וסוכרים) יוצר אצלנו בגוף שינוי מטבולי המעודד אגירת שומן. כלומר, ההשמנה היא לא בעיה פסיכולוגית (עצלנות, חזירות) אלא בעיה ביולוגית של הצטברות עודפי שומן. אבל נרחיב על זה עוד, כאמור, בפעם אחרת.
בינתיים, תאכלו על האש בתיאבון ביום העצמאות, ואל תשכחו לרדת על השומן של הבקר. הכי טעים, הכי בריא.
2 הערות קוראים:
מר קדמוני שלום,
אודה לך מאד אם תוכל לערוך פוסטים ישנים ולהוסיף לינקים לפרסומי המשך שלהם.
מאד לא נוח לחזור לדף הראשי ולהתחיל לחפש את ההמשך...
תודה רבה.
הי אנונימי. יש "רק" יותר מ 1300 פוסטים ישנים... מצטער, אבל לערוך פוסטים ישנים מחדש זה קשה יותר מלכתוב ספר (ותאמין לי, אני יודע מה זה). נראה שאין ברירה אלא לחפש כרגע (או לשאול בפורום, או לכתוב תגובות כמו שעשית כעת. עובד).
הוסף רשומת תגובה