- המילה חירות לכודה באותיות אחריות. נראה לי שאין זה בטעות. החירות היא האפשרות שלנו להיות אדונים לעצמנו, לצאת מעבדות לחופש. אבל הפחד מהאחריות הוא המחסום המונע מאיתנו לעשות זאת. רוצה לומר: מי שרוצה חירות, חייב לקחת אחריות. יש משהו נוח ומנחם ב"אכלו לי, שתו לי", כי האחריות אינה אצלי אלא אצל האחר, ויש משהו מפחיד ומעורר אימה בתחושה שאין מבוגר אחראי, אלא אני. לכן אנשים בוחרים להמשיך לקטר, אבל שלא החליט לשנות. בוחרים להתלונן אבל להישאר במערכת יחסים גרועה או בעבודה נוראית, ובלבד שלא לקחת אחריות על החירות שלהם. פסח היא ההזדמנות שלנו לקחת אחריות, ולצאת לחירות.
- לעשות, לא לקטר. מחר נסב כולנו לליל הסדר, ונשתה
כוסית או שתיים (עד ארבע), וכמיטב המסורת: נאכל ונקטר. ותודה לאל, לא חסר על
מה לקטר פה. קחו שני יהודים ומיד תמצאו לפחות שלושה נושאים בוערים בעצמותיהם
לקיטור ולפריקת זעם: הרפורמה, האינ-רפורמה, הימין, השמאל, הפרשים,
הממשלה, הצבא, הנגיד, הכבישים, השכנים – you name it. כך כל הימים, ובפסח, על אחת כמה וכמה (ולשמחתנו
יש אפילו חוק חמץ חדש ומיוחד לפסח שאפשר לקטר עליו כעת דברים שלא שיעורם
אבותנו). חירות היא גם החופש מההרגל, והתודעה המגבילה, החונקת. אם לא היו אבותינו
עומדים על דעתם ומפסיקים לתפוס עצמם כעבדים, לא היו נגאלים. ואולי בפסח יש הזדמנות
לתרגל תודעה של בני חורין אמיתיים. אנשים החופשיים מהכורח האוטומטי של
קיטורים. חופשיים לבחון את עצמנו בכוחות עצמנו:
ביכולת
שלנו לעשות דברים טובים וגדולים וחיוביים, ולשנות את המציאות לטובה. אנחנו
בעצמנו.
- החירות צריכה עוגנים. חירות היא תודעה, אבל היא צריכה
להיות גם מצפן ותכנית פעולה. לא די בהבנה שאנו זכאים, רשאים וחייבים להיות
בני חורין. נדרש גם לפעול לשם כך במציאות. ובכל היבט של המציאות. אני למשל
הבנתי לפני שנים שביטקוין הוא כלי לחירות, ולכן אני מחזיק בו: כי
אחזקה שלו מאפשרת לי להיות בשליטה מוחלטת, מלאה ותמידית על גורל (חלק) מההון
שלי – לא כפיפות גיאוגרפית, מדינית או פוליטית. זו תעודת ביטוח לשמירת חרויות
הפרט שלי. בחודשים האחרונים המדינה כולה כמרקחה, סביב עיגון זכויות הפרט וחרויות
האדם. אין בכוונתי להכריע בוויכוח, אבל אני חושב שהתודעה, המבקשת לבצר את
החופש שלנו, היא תודעה בריאה ועתיקה, שהעולם המודרני נוטה להשכיח מאיתנו. פסח
הוא זמן טוב להתעורר ולעגן את החירות שלנו.
- האחריות אינה מוגבלת. התרגום של החלטת העשייה היא
אחריות. לו היו שואלים אותי, הייתי ממליץ על גישה של אחריות כוללת ומוחלטת.
אחריות על ההתנהלות שלנו, על הזמן שלנו, על מה שאנחנו קוראים ורואים ועל איך
שאנחנו מדברים ופועלים. אחריות על הזוגיות ואחריות על המצב הכלכלי שלנו.
אחריות בבוקר ואחריות בערב. ככל שניקח אחריות יותר פעמים, על יותר היבטי
חיים, כך נהיה יותר חופשיים. כי אנו המנוע המקיף את חיינו, ואין שום מיקוד
חיצוני ואין שליטה אחרת, אלא אני עצמי. לכך יקרא חירות. קחו אחריות תמיד, גם
אם זה על דברים קטנים. האחריות היא המפתח שלנו לחירות.
- נזכור כי העולם אינו רוצה אותנו
חופשיים.
אנו חיים בתודעה מדומינת של חופש, אבל באמת רבים רבים מאיתנו הם עבדים מרצון: בהתמכרות
לסוכר. בהתמכרות למסך הקטן, ובהתמכרות גדולה יותר למסך הנייד היותר קטן.
בהתמכרות לקניות של מוצרים בני חלוף שאינם מביאים לאושר. בהתמכרות למזון דל ומתועש.
נדרשות תעצומות נפש כדי לנפץ את שלשלאות הדופמין, ולהצליח לראות מבעד
למטריקס. קחו אחריות על הבריאות שלכם, על הפנאי שלכם, על השלווה שלכם. אפשר
להיות בני חורין גם בעולם מתועש ומודרני – זה בידינו שלנו, והתגמול הוא עצום.
מחר כבר ליל
הסדר.
ואני מאחל
לעצמי ולכם חג חירות שמח. חג של אחריות ושל שמחה, של שינוי ושל העצמה.
חג שמח חברות
וחברים.
חג שמח.
0 הערות קוראים:
הוסף רשומת תגובה