למה אנחנו אוכלים כמו שאנחנו אוכלים?

הי חברים וחברות,
המאבק בין אדם למשקלו הוא אחד המאבקים האיומים, המייסרים והמתסכלים של העת החדשה. מלחמות "רגילות" עם חרבות או רובים היו מאז ומעולם, אבל מלחמות המתרחשות במטבח, הקורות רק בין האדם לבין עצמו, מלחמות בהן אין אף אויב שאינו נמצא במראה, אלו הן מלחמות חדשות לגמרי. העולם המערבי ותזונתו הלקויה המציאו אותן, וגזרו על עצמן ועל רוב האנושות ג'יהאד עולמי וניצחי: האדם מול משקלו. האשה מול הראי. הפה מול הטלפיים.
אנחנו, שוחרי התזונה הקדמונית, כבר ניצחנו את המלחמה הזו. ממקומנו ביציע אנו מתבוננים על ההמונים הנלחמים בשדות הקטל הנצחיים של הדיאטות המודרניות, ונותר לנו רק לצקצק בשפתיים ולומר לעצמנו: ראבאק, לא חארם?
אנו כאמור, יודעים ששמירה על תזונה ללא דגנים, סוכרים ושמנים תעשייתיים מביאה בקלות להרגשה מצוינת ולמשקל תקין, ללא מאמץ וללא מלחמות. אבל שאלת השאלות היא למה זה עובד? מהי כיפת הברזל של התזונה שלנו שמנצחת את טילי הבורקס ופצצות הסוכר שנוחתות על ראשינו השכם והערב?
מדוע תזונה מסוימת, מערבית, מעודדת עלייה במשקל, צבירת שמן, תחושת רעב וכשלון בדיאטות ואילו תזונה קדמונית מעודדת משקל תקין ותחושה עירנית ולאורך זמן? (כתבתי כבר על העובדה שכל הדיאטות מצליחות בטווח הקצר. השאלה היא מה קורה ביום שהדיאטה "נגמרת").
אז האמת היא שמנגנוני צבירת השומן, השבע והרעב של גוף האדם אינם מובנים די הצורך. המחקר הרפואי מציע תיאוריות שונות ומשונות, אך ישנה הסכמה כי המנגנונים עצמם עדיין מורכבים מכדי לציירם באופן מופשט ומוחלט. רמות האינסולין לבדן אינן מספיקות כדי להסביר את המורכבות האנושית, ומדוע לאנשים מסויימים קל יותר להשיל או לצבור משקל לעומת אנשים אחרים.
סטפן כותב הנושא כבר שנים אחדות ומצאתי לנכון לקחת את הסדרת הפוסטים האחרונה ולעשת מעט סדר בתיאוריה, וגם מעט לפשט אותה. אני חושב שבמקרה זה הפשטה אינה לשם ה"חיפוף" אלא להצגה של גורמים משפיעים עקריים ידועים, מתוך הצהרה ברורה שזוהי רק חלק מן התמונה ועדיין רב הנסתר על הגלוי.
להלן שלושת הגורמים העקריים המעורבים בכמה קלוריות אנו מכניסים לפה בפועל:

תקצר היריעה להסביר את המערכת הזו לפרטי פרטיה, אבל פטור בלא כלום, אי אפשר.
שמירה על יציבות המערכת: הגוף האנושי, כמו גם של כל החיות בטבע, שואף להומאוסטזיס. למצב קבוע, יציב, לשמירה על המערכת במצבה הנוכחי. הגוף מתנגד באופן טבעי לכל דיאטה, הן של עליה במשקל והן של ירידה במשקל. למעשה, עד כדי כך הגוף יעיל בזאת שהוא מאיט את כל חילוף החומרים בגוף כשהוא מזהה הרעבה, ומאידך הוא מזרז את חילוף החומרים במקרה של האבסה. ממש כך. אנו שורפים פחות קלוריות במנוחה במצב של צום ממושך ויותר קלוריות במצב של אכילת יתר.
שמירה על המצב הנוכחי של הגוף הוא פונקציה של מסת השומן שלו אבל גם של רמת האנרגיה הנצרכת. מי שעושה יותר פעילות גופנית הגוף שלו "דורש" עוד קלוריות כדי להשאיר את מאגרי המזון והשומן באותה הרמה ולא להגיע לחוסר. זה מעורר את מנגנוני הרעב המאותתים לנו "חומד, הגיע הזמן לאכול משהו".
לכן ירידה במשקל היא תמיד מאבק מול הגוף להשאר באותו המשקל ולכן דיאטה יעילה לאורך זמן תהיה איטית ומבוקרת (ולא, חלילה דיאטה כמו "הורמון ההריון" המעיפה את הגוף למצב חדש ללא הסתגלות, מה שמבטיח חזרה מהירה למשקל הקודם ברגע שמפסיקים את סמי ההרזיה)
מנגנוני שבע ורעב: כאן נכנסת הביוכימיה במלוא עוצמתה. יש מגוון רב של חומרים אקטיביים המעודדים את תחושת הרעב ואת תחושת השובע שלנו וזה תלוי בעיקר במזון אותו אנו אוכלים: למשל חלבון ומזון דחוס אנרגטית (שומן) מעודדים תחושת שובע. כך גם סיבים. אבל גם החומרים המופרשים על מנת לפרק את המזון משפיעים על מרכזי המוח ועל הפרשתם של הורמונים נוספים האחראיים בין היתר על תחושת השבע. אינסולין למשל ידוע כמעודד שחרור של לפטין, האחראי בין היתר על תחושת השובע (יותר לפטין=יותר שבע). לכאורה אכילת מזון המועדד הפרשת אינסולין (בגדול, אלו פחמימות) תביא לשובע מהר יותר אבל בפועל לפטין הוא הורמון ממזר. בדיוק כמו באינסולין, גם פה, כאשר יש אכילת יתר לאורך זמן משחררת יותר לפטין ונוצרת "עמידות ללפטין" הגורמת למעגל קסמים של עודף אכילה כדי להגיע לאותה תחושת שובע (הערה: כלל תפקידיו של הלפטין אינם ידועים כל צרכם, אבל אנו יודעים שהוא בין היתר מעורב בצבירת שומן ובניצול שומן. אולי בהזדמנות נכתוב עליו יותר. חומר מרתק).
מנגנוני תגמול: כאן נכנס פרויד הקדמון. בעולם קדמוני האדם נאבק תמיד על שרידותו ומשאבי המזון היו תמיד בחוסר ולכן יש לנו נטייה טבעית, מולדת להעדיף מזונות מסויימים: מזונות אלו נותנים לנו תגמול גבוה ולכן אנו אוכלים מהם יותר כאשר הם בנמצא. משפחות של מזונות מתגמלים הם: מתוקים, שמנים, לא-מרים, מלוחים, דחוסים קלורית, עמילניים. גם המגוון של המזון מתגמל. לא במקרה מזון תעשייתי ומהיר תמיד יהיה עשיר במלח או בסוכר, ועשיר בעמילנים ובשומן (הדוגמא הקלאסית מכולם הוא צ'יפס עם קטשופ, שרוב האנשים לא יכולים להפסיק לאכול אותו בדיוק בגלל זה - הוא מסמן ווי על כל הרשימה של הפרמטרים המעודדים תגמול: מליחות, שמן, עמילנים ואפילו המתיקות עם הסוכר שבקטשופ).
כל אחד מקודקודי משולש זה עומד באינטראקציה עם שני החלקים האחרים ולכן אי אפשר לבודד "סיבה אחת" לשמירה על משקל תקין אלא התבוננות מערכתית כוללת על סוג המזון, עיתוי אכילתו, גיוונו, רמת הפעילות, ועוד ועוד.

אז איפה אנחנו מול המשולש הזה?
אם אנו מבקשים לרדת במשקל אנו צריכים להתייחס לכל המכלול של המנגנונים המעודדים אותנו לאכול מעבר לנדרש.

• נתחיל בהבנה כי המערכת שלנו שונאת שינוי ולכן יש לאפשר לגוף להתרגל לשינוי תזונתי ולרדת לגוף במשקל בהדרגה, בקצב שלו. לאחר הפסקת צריכת רעלים ומזונות רעים, הגוף שלנו ימצא בקלות את נקודת האיזון הנכונה והטבעית שלו, ללא שמני מיותרים.
• נבחר לאכול מזונות שלא משבשים את מנגנוני השבע והרעב. מזונות עתירים בסוכר ופחמימות יעודדו רמות גבוהות של אינסולין לאורך זמן ורמות גבוהות של לפטין, מה שיגרום לתחושת רעב מתמשכת. אנו הוצאנו את הדגנים הסוכרים מהתפריט!
• לא נאכל מזונות המעודדים דלקתיות. דלקתיות משבשת את שחרור הלפטין והוא עצמו (ברמות גבוהות) מעודד דלקתיות. לא נאכל שמנים תעשייתיים עשירים באומגה 6.
• גם עיתוי האכילה משמעותי. אכילה בהפסקות או צום לסירוגין תבטיח רמות אינסולין נמוכות יותר ורגישת גבוהה יותר של הגוף לאכול - תחושת שבע מהירה יותר ופחות תחושת רעב. כמעט כל מי שעובר לתזונה קדמונית מדווח מהר מאוד על הפחתת תחושת הרעב ועל היכולת לפעול ביעילות לאורך זמן בלי כל נשנושים.
• אם הדגש הוא על ירידה מהירה יחסית במשקל (ואני לא ממליץ על כך), נבחר לאכול מזונות שמקנים תגמול נמוך. כן. אם אתם רוצים לרדת במשקל מהר, יחסית, תאכלו אוכל פשוט, משעמם, חדגוני ומועט במלח עמילנים. התגמול הוא לא רק פונקציה של המזון הבודד אלא של המזון בקונטקסט של כלל האוכל שלכם. לחזור על אותן ארוחות שוב ושוב מייצר פידבק חיובי נמוך. לא במקרה דיאטות חדגוניות מצליחות תמיד בטווח הקצר (דיאטת לחם, דיאטת כרוב, דיאטת אבטיחים, דיאטת תפוחי אדמה וכדומה - כל מזון שנאכל כבודד ייצר אחרי כמה ימים תגמול שלילי. פשוט כי נמאס). מאידך, תזונה המבוססת על מזון אחד מאוד רעה ולא מספקת לכן אם אתם רוצים תזונה לא מתגמלת פשוט תאכלו ארוחות שלמות (בשר עם ירקות למשל), אבל את אותו המנה בדיוק לאורך מספר שבועות. מהר מאוד תגלו שאתם אוכלים פחות. הרבה פחות.
• נעשה פעילות גופנית. דאאה.
• נכבד את הגוף שלנו. ניתן לו את המזון הטבעי לו, בעיתוי הטבעי, וניתן לו את הזמן שלו. לגוף שלנו יכולת מופלאה לשקם את עצמו והוא המכונה המשוכללת והמופלאה ביותר בטבע. צריך רק להתנהג אליו בכבוד הראוי. למנוע ממנו רעלים, למנוע ממנו מזון תעשייתי ומעובד, ולספק לו מצרכי מזון מעולים מן הטבע.

האם ירדם במשקל עם המעבר שלכם לתזונה קדמונית? 

האם אתם שומרים על משקל תקין מאז?

ספרו לנו! 

זה המקום להזכיר כי כדאי מאוד לספר את הסיפור האישי שלכם במאגר העדויות שלנו, שכולל כבר יותר מ 50 איש ואישה אמיצים ומצליחים שמשתפים את העולם עם ההצלחה שלהם! בואו לקרוא. ואז לשתף. 

למה אנחנו אוכלים כמו שאנחנו אוכלים?

By מר קדמוני with 24 comments